עונת 2013-2014

2 באוגוסט,
השעה 21:00 שעון ישראל.
המקום - אמסטרדם ארינה...

פתיחת הליגה בהולנד!
האלופה אייאקס מול רודה

לפני שאנחנו מתחילים עוד עונה בליגה ההולנדית הרשו לי לסכם את העונה שעברה.
קיבלנו בהולנד ליגה מעניינת ביותר, ליגה מותחת כשלקראת סוף הליגה לא פחות משש קבוצות היו מועמדות לקחת אליפות. בהשוואה לליגות הבכירות הרמה לא תמיד משהו, אבל מתח? כבר שנים שהליגה ההולנדית מספקת את המתח הגדול באירופה!

במאי 2013 העובדות נקבעו בשטח כשאייאקס שוב זכתה באליפות ו-ווילם II ירדה אוטומטית לליגה השנייה. רצה הגורל שהדברים נקבעו במשחק אחד בין שתי הקבוצות. האחת שמחה וצהלה, השנייה הוזילה דמעה, אבל ירדה ליגה עם מחמאות.

עונת 2012-2013 תכנס לספרי ההיסטוריה ההולנדים כעונה שבה הרוח הקבוצתית והגיל הצעיר עולה עם היד העליונה. לפ.ס.וו היתה על הנייר את הסגל הכי טוב, אבל הקבוצתיות של אייאקס ביחד עם הכשרון הצעיר של שחקנים כמו כריסטיאן אריקסן ובן ארצו ויקטור פישר עשו את ההבדל.



כבר שנים שהליגה ההולנדית מספקת הרבה רגעים יפים ובלתי נשכחים. כך גם היה בעונה החולפת. פ.ס.וו התחילה את העונה כפייבוריטית הגדולה לזכייה בכתר. הכל היה מוכן שם לחגיגת המאה של המועדון. דיק אדבוקאט חזר ביחד עם עוד בן אובד בדמות מרק ואן בומל.
המחזור הראשון הלך לאיבוד כשהקבוצה הפסידה בחוץ לר.ק.ס וואלווייק. מרק ואן בומל נראה אובד עיצות וביצע מספר עבירות שחייבו אותו לצאת מוקדם מהצפוי. השופט ריחם על הכוכב.

עד מאחור בדצמבר אייאקס די הסתתרה, אבל כן הצליחה לנצח בבית את אחת מקבוצות הטובות בסיבוב הראשון. שער יחיד של כריסטיאן אריקסן עשה את ההבדל מול טוונטה הגנתית ביותר.

ויטסה הצליחה ברצינות לאיים על המקום הראשון. הכוכב שם היה ללא ספק החלוץ וילפריד בוני. ביחד עם מרק ואן חינקל והקשר הוותיק תיאו יאנסן ויטסה ניצחה בין היתר את היריבות שלה לצמרת. את אייאקס ופ.ס.וו בחוץ ואת פיינורד בבית. הקבוצה שנצאת זה כמה שנים בידי חבר של רומן אברהמוביץ', הגאורגי מייראב יורדאנייה, לא ממש הראתה משחק התקפי משובח, אבל כן חלוץ בדמות בוני שכמעט בכל משחק כבש.

באירופה הקבוצות ההולנדיות התקשו. כשהפגרה התחילה נשארה רק קבוצה אחת באירופה. אייאקס שלא היתה אמורה לשרוד בית מוות קשה ביותר בליגת האלופות מול ריאל מדריד, דורטמונד ומנצ'סטר סיטי. עם 4 נק' מול מנצ'סטר סיטי צעירי חסרי המנוח של אייאקס השאירו אאת ההון הערבי מאחוריהם ועלו הלאה לשלב הנוקאאוט של הליגה האירופאית.

השלט ביציע במשחק מול הסיטי שעלתה באייאקס בקנס כספי לא קטן


אחרי הפגרה הקצרה שתי קבוצות התחילו להכנס לבעיות. טוונטה ופ.ס.וו התחילו להסתבך עם עצמן. גם ויטסה ללא בוני ששיחק בגביע אפריקה התחילה לאבד נקודות מול יריבות פחות טובות. בכל מקרה בטוונטה פיטרו מספר משחקים אחרי הפגרה את המאמן סטיב מקלארן ובפ.ס.וו התחילו מספר כרטיסים אדומים להרוס להישגי הקבוצה. בתקשורת דיברו רק על דבר אחד: פ.ס.וו לא יכולה לעמוד במתח...

אייאקס? עד פברואר הקבוצה לא ממש בלטה בליגה. עשתה יותר מדי תיקו והפסידה בבית לויטסה. המבחן הכי גדול בשביל הקבוצה של פרנק דה בור הגיע אחרי ההדחה המאד מאכזבת מול סטיאווה בוקרשט. אחרי שני משחקים ותוצאה של 2-2 בסיכום אייאקס הפסידה בפנדלים. על התפריט עמד משחק חוץ קשה מול טוונטה. מויסאנדר וטובי אלדרוויירלד כבשו במחצית הראשונה ובאמסטרדם התחילו שוב להאמין במרוץ אליפות נוסף באביב...

בשבועות הבאות התחיל לאט לאט תמונת הצמרת להתבהר. טוונטה נעלמה מהאופק. לפ.ס.וו
עדיין הסגל הכי טוב. ויטסה ופיינורד ממשיכים להצליח כי וילפריד בוני וגרציאנו פלה ממשיכים לכבוש ולתת לקבוצות שלהם את הנקודות.

14 אפריל 2013. פ.ס.וו איבדה את המקום הראשון ואייאקס התחילה להכנס לקצב הניצחונות הרצוי. אפילו במגרש קשה מסורתי כמו אלקמאר האלופה היוצאת ניצחה (2-3). הכל היה מוכן למשחק העונה: במשחק נחמד מנצחת אייאקס 3-2 בדרמה לא קטנה. בסיום המשחק נראו שחקני פ.ס.וו גמורים. הם הבינו למעשה שהפער גדול מדי ושהאליפות ברחה להם. באמסטרדם חוגגים, אבל נזהרים מאד שלא לדבר על אליפות נוספת כי דווקא מתי שהאליפות למעשה היתה יכולה להיות בכיס הקבוצה משחקת בבית בתיקו עם היירנביין (1-1). בסופו של דבר אייאקס מצליחה מול היורדת פק זוולה לסגור את סיפור האליפות.

פרנק דה בור, אדריכל רצף האליפויות הנוכחית


במשחק גמר הגביע שיחקו פ.ס.וו הפייבוריטית מול AZ אלקמאר שסבלה מעונה קשה במיוחד. הפייבוריטית לא הצליחה להסתדר עם הלחץ וראתה את צלחת האליפות נוחתת שוב באמסטרדם. האם העונה תגמר עם טעם קצת מתוק בפה? התשובה?
לא...AZ מנצחת 2-1 ובסוף המשחק ברור שגם מרק ואן בומל כבר לא יחזור בעונה הבאה.
באלקמאר חוגגים ובאיינדהובן לא מבינים עד כמה לוזרית הקבוצה שלהם הפכה.

אדם מאהר וג'וזי אלטידור נהנים משער היתרון של האיש שעבר בקיץ לפ.ס.וו



ומה תביא לנו העונה הקרובה?
על הנייר הליגה ההולנדית איבדה מספר שחקנים חשובים. וילפריד בוני מלך השערים הנהדר של ויטסה עבר לסוונסי. ג'וזי אלטידור שכיכב עם AZ בגביע עזב לסנדרלנד. פ.ס.וו איבדה שני שחקני התקפה מצטיינים בדמות ג'רמיין לנס (דינמו קייב) ודריס מרטנס (נאפולי).

כרגע לא בטוח אם אייאקס תשמור על הכוכב שלה כריסטיאן אריקסן שעוד מבוקש במספר קבוצות. ללא ספק שאם אייאקס לא תמכור יותר שחקנים היא תהיה הקבוצה הפייבוריטית בליגה.

אני כבר לא יכול לחכות לפתיחת עונת 2013/14!

ליברפול - עונת 2013/14


העונה שהייתה:
עונת 2012/13 נפתחה בתסריט שהלך ונהיה מוכר יותר ויותר ליושבי אנפילד בשנים האחרונות: צוות מקצועי חדש הגיע לעיר. ברנדן רודג'רס היה המנג'ר שנבחר להחליף את המלך קני דלגליש, שפוטר בעקבות כישלון משמעותי בעונה החולפת. כבר בתחילת העונה נוכחנו לדעת שהציפיות הפכו ליותר ריאליות, גישת ה-"טופ 4 עכשיו!" פינתה את מקומה לאסטרטגיית בנייה זהירה. ההכרה בכשלון הגדול של הודג'סון ודלגליש חייבה את הצוות והאוהדים לתת סבלנות וקרדיט למנג'ר החדש. ועם זאת, העונה נפתחה ברגל שמאל בכל המובנים: הקבוצה הובסה 3:0 במשחק הפתיחה של הפרמיירליג נגד ווסט ברום, בהמשך גם הפסידה למנ' יונייטד וארסנל והנצחון הראשון הגיע רק במחזור השישי, 5:2 בקארו-רואד. גם ההתנהלות בחלון ההעברות לא הייתה מזהירה: פאביו בוריני וג'ו אלן הגיעו מרומא וסוונזי תמורת 24 מ' פאונד – רכש יקר מאוד של שני שחקנים צעירים שעבדו עם המנג'ר בעבר, ורכש שזכה לביקורת באשר למידת נחיצותו. הישג אחד בשוק ההעברות המועדון הצליח לרשום, כשהחתים את נורי שאהין בהשאלה מריאל מדריד, למרות עניין של ארסנל בשחקן. ועם זאת, השמחה על החתמתו של שאהין נעלמה מהר מאוד כשבפארסה מביכה, המעודון שיחרר את אנדי קארול בהשאלה לווסטהאם ולא הצליח להחתים אף חלוץ ביום האחרון של חלון ההעברות, כשקלינט דמפסי עובר לטוטנהאם בשנייה האחרונה אחרי סאגה מעייפת. בסופו של דבר, ניתן לסכם ששחקני הרכש של קיץ 2012 לא הותירו את חותמם על הקבוצה, כאשר שאהין ואסיידי מקבלים מעט קרדיט, בוריני סבל משתי פציעות קשות וג'ו אלן, שהתחיל היטב את הקריירה שלו בליברפול, סחב גם הוא פציעה בכתף שפגעה ביכולת שלו ככל שהעונה התקדמה.
ברנדן רודג'רס הופקר עם שני חלוצים בוגרים, ולעזרתו של החלק ההתקפי נחלצו הצעירים ראהים סטרלינג וסוסו, שבגילאי 17 ו-18 רשמו הופעות מרשימות בפרמיירליג. בחלק ההגנתי, שחקנים רבים היו רחוקים משיאם ובינהם ניתן לציין את פפה ריינה, גלן ג'ונסון ושחקן העונה החולפת מרטין סקרטל. גם כאן, הצעירים אנדרה וויזדום ומרטין קלי (שנפצע וסיים את העונה בשלב מוקדם) מילאו בהצלחה רבה את מקומם. ועם זאת, הסיבה העיקרית שליברפול הייתה בחלק העליון של הטבלה הייתה ללא ספק לואיס סוארז. החלוץ האורוגוואי הציל אותה במשחקים רבים, כבש שערים חשובים ויפים כאחד, שבר את שיאי הכיבושים של פרננדו טורס ומייקל אואן ונראה על המסלול הבטוח לתואר שחקן העונה. החלק ההתקפי, אותו סוארז סחב על גבו כחצי עונה, קיבל שידרוג רציני עם ההחתמות של דניאל סטארידג' מצ'לסי ופיליפה קוטיניו מאינטר. סוף סוף לליברפול היה מה למכור בחלק ההתקפי (מלבד סוארז), עם חלוץ מסיים טוב כמו סטארידג' וקוסם ברזילאי קטן, שלא מצא את מקומו באינטר אבל בחצי שנה בפרמיירליג הראה יכולת מסירה וראיית משחק מדהימות, וללא ספק השאיר טעם של עוד לעונה הבאה.
הרכש של חלון ינואר 2013 היה שונה בתכלית מהרכש בקיץ הקודם, ושני השחקנים שהגיעו השתלבו מיד ובצורה מרשימה, אבל העונה שהתחילה בטעם מר הסתיימה בטעם דומה. חמישה מחזורים לסיום העונה, במשחק שלא שינה הרבה לשני המועדונים, רפא בניטז חזר לאנפילד והפעם כמנג'ר צ'לסי. אך הפוקוס הגדול לא היה על המנג'ר הספרדי, אלא על הגאון המשוגע מאורוגוואי. תחילה בישל בכדור מדהים לסטארידג' את שער השוויון, אח"כ גרם לפנדל לחובת קבוצתו עם נגיעת יד ברחבה, נשך את זרועו של מגן צ'לסי ברניסלב איבנוביץ' ולבסוף קינח בשער שוויון דרמטי בדקה ה-96. 2:2 שיזכר הרבה בשל הדרמה שבו, ובעיקר בגלל המעשה המזעזע של סוארז. רעש בתקשורת, השעיה כבדה מההתאחדות (10 משחקים, מהם סוארז ריצה 4), ואיבוד כל סיכוי לתואר שחקן העונה היוו סיום חמוץ מאוד לעונה, שבעיקר השאירה טעם אופטימי לעתיד (כי ההווה בינוני).
בגזרת הגביעים המועדון לא שיחזר את ההצלחה של דלגליש בעונה החולפת. הדחה בשלב מוקדם נגד סוונזי בגביע הליגה מנעה מהמועדון להגן על התואר האחרון בו זכתה, והדחה מביכה נגד אולדהם בגביע האנגלי הייתה הטריגר לסיפסולו של מרטין סקרטל והחזרתו של ג'יימי קראגר להרכב. בליגה האירופית, ליברפול צלחה את שלב הבתים לאחר קרב דרמטי באודינזה במחזור האחרון, אבל הודחה בשלב הנוק-אאוט בדו קרב דרמטי נגד נגד זניט סט. פטרסבורג (3:3 בסיכום, שערי חוץ).


ג'ונג'ו שלבי ראה אדום בהפסד של ליברפול למנצ'סטר יונייטד בספטמבר


ברנדן רודג'רס נאלץ לשלוף את הצעירים, שהרשימו מאוד והשאירו טעם של עוד לעתיד. ראהים סטרלינג חוגג שער בכורה נגד רדינג


לואיס סוארז היה בכותרות מהסיבות הנכונות עד חודש אפריל, וכבש 30 שערים בכל המסגרות העונה


וסיים את העונה עם כותרות לא מחמיאות, בפעם המי יודע כמה


המאבק למען הצדק עבור 96 קורבנות הילסבורו זכה להתקדמות משמעותית העונה, כאשר הועדה העצמאית שחקרה את האירוע הציגה עדויות חדשות וישנות והגישה את הדו"ח שלה. הממשלה שללה את ממצאי הדוח הראשון, התנצלה בפני המועדון והקורבנות וקבעה על חקירה חוזרת לאירוע, שתוציא לאור את האמת על מה שקרה באותו יום נורא בשפילד ב-15/4/89.


ג'יימי קראגר: אגדה שפרשה
הרבה מילים נכתבו על האגדה הסקאוזרית הזו, אבל מעט אוהדי פרמיירליג נותרו אדישים להכרזה של ג'יימי קראגר באמצע העונה – זהו, אני פורש. 737 הופעות במדי ליברפול, 38 הופעות בנבחרת אנגליה, שלושה גביעי ליגה, שני גביעי אנגליה, שני מגני קהילה, שני סופר-קאפ אירופי, גביע אופ"א אחד וצ'מפיונס אחד, מאות תאקלים של הרגע האחרון, ליטרים של זיעה שזלגו אל הדשא מהשחקן שנתן הכי הרבה בכל משחק בו לבש את החולצה האדומה. הופעות הירואיות באותו קמפיין קסום שנגמר עם גביע באיסטנבול, למרות ההתכווצויות והמכות והכאבים, הפכו אותו מ-local lad לאחד הבלמים הגדולים בדור החולף.
לאחר 17 עונות במועדון, קרא תולה את הנעליים ומצטרף לצוות הפרשנים של סקיי. Thank you, Carra.


העונה הקרובה:
בעונתו הראשונה בתפקיד, אין ספק שברנדן רודג'רס זכה לכמה הנחות. לצד בחירות אמיצות לשלב שחקנים צעירים וחסרי נסיון, שיפור גדול בסגנון הכדורגל, הוא גם זכה לביקורת על האמון שנתן בחלק מהותיקים שלא סיפקו את הסחורה, הקרדיט לשחקני הרכש שלו בוריני ואלן, גם כשהיו בכושר לא טוב, ועל הכנה טקטית לקויה. ללא ספק הציפיות מהעונה השנייה בתפקיד הולכות להיות גדולות. המטרה המוצהרת הינה מאבק בטופ 4, אבל גם במועדון מבינים שהדבר כלל לא מובן מאליו. שני המועדונים ממנצ'סטר, בנוסף לצ'לסי המתחדשת עם ז'וזה מוריניו, נראות כמו באנקר לשלושת המקומות הראשונים. במאבק על הכרטיס הרביעי לליגת האלופות אפשר למצוא גם את ארסנל וטוטנהאם, שאמנם לא משחקות כדורגל מבריק, אבל יודעות להוציא את הנקודות וככל הנראה נמצאות במצב מקצועי טוב יותר מליברפול. הטבלה לא משקרת, וליברפול כנראה תצטרך מעט עזרה גם מאלילת המזל כדי לזכות בכרטיס הנחשק ולחזור למפעל, שכבר שנה רביעית לא יחווה לילה של צ'מפיונס באנפילד. אבל מלבד אלילת המזל, צריך גם לעבוד בחלון ההעברות והפעם במועדון התחילו לעשות זאת מוקדם. עד לפני פתיחת חלון ההעברות ב-1.7, ארבעה שחקני רכש כבר היו על סף חתימה. תמונת הרכש עדיין לא שלמה כאשר המועדון מחפש שחקן התקפה בכיר נוסף ובלם אחד או יותר. לאחר שהמועדון נכשל להחתים את הכוכב הארמני הנריק מחטריאן, שבחר ללכת לדורטמונד, המועדון צפוי לחפש קשר התקפי או קיצוני נוסף בסכום גבוה. בגזרת ההגנה, השמות הבולטים שקושרו לליברפול הם קיריאקוס פאפאדופולוס (שאלקה) וטיאגו אילורי (ספורטינג ליסבון), אך יש ספק שהעסקאות הנ"ל יתממשו בסופו של דבר.

מי כבר לא ילבש את החולצה האדומה?
ג'יימי קראגר – תלה את הנעליים בגיל 35, יזכר לעד כאחד הסמלים הגדולים של הקופ ומותיר אחריו בור עצום של מנהיגות, נסיון וגם יכולת טובה מאוד במרכז ההגנה, גם בגילו המתקדם.
דני ווילסון – בלם צעיר בן 21, שהגיע מריינג'רס לפני שלוש שנים ולאחר שלא הצליח להרשים, עוזב להארטס בהעברה חופשית.
פיטר גולאשי – שוער הונגרי בן 23, עוזב לרד בול זלצבורג האוסטרית על מנת להחיות את הקריירה שלו לאחר שהפנים כי לא יהיה שוער שני בליברפול.
ג'ונג'ו שלבי – הקשר האנגלי המוכשר בן ה-21 עובר לסוונזי תמורת כ-6 מ' פאונד. קיבל לא מעט קרדיט בחלקה הראשון של העונה ואף זומן לנבחרת הבוגרת, אבל בהמשך התקשה לשמור על מקומו בהרכב ונדחק לספסל ע"י קוטיניו וג'ורדן הנדרסון. הפוטנציאל קיים, אבל הוא היה צריך למצוא מקום שבו יוכל לממש אותו בצורה אופטימלית.
אנדי קארול – לאחר עונת השאלה בווסטהאם, בה סבל מפציעות אבל הצליח להרשים מספיק, סם אלרדייס חזר עם צ'ק של 15 מ' פאונד על החלוץ בן ה-24. הוא כנראה לעד יזכר כפלופ הכי יקר של ליברפול, אבל תחת הכדורגל הישיר של ווסטהאם הוא יוכל להצדיק לפחות את הסכום של ווסטהאם שילמה.
הבנים החדשים בשכונה
קולו טורה – השחקן הראשון מחוף השנהב שישחק באנפילד. לאחר שסיים חוזה במנ' סיטי, הבלם בן ה-32 מגיע לאנפילד כדי להכנס לנעליו הגדולות של ג'יימי קראגר. עם תארי אליפות ונסיון רב שנים בפרמיירליג באמתחתו, לטורה יש מה לתרום לסגל של ליברפול.
יאגו אספס – חלוץ ספרדי בן 25, שהגיע ממועדון נעוריו סלטה ויגו תמורת 7.5 מ' פאונד. חלוץ ורסיטלי שיכול לשחק גם באגף ימין, כבש את שערו הראשון בליברפול במשחק הפרה-סיזן נגד פרסטון נורת' אנד.
לואיס אלברטו – קשר התקפי בן 20, הגיע מסביליה תמורת 6.5 מ' פאונד לאחר שהרשים בליגה הספרדית השנייה כמושאל מברצלונה ב'. כשרון ספרדי שינסה לפרוץ בליברפול, צפוי להיות המחליף הישיר של ג'ונג'ו שלבי שנמכר תמורת סכום דומה.
סימון מיניולה – שוער בלגי בן 25, שנרכש מסנדרלנד תמורת כ-10 מ' פאונד. הרשים מאוד בעונת הפרמיירליג החולפת וככל הנראה הסיבה המרכזית להישארות של סנדרלנד בליגה, אבל הרכש הנ"ל מעלה סימן שאלה גדול בנוגע להישארותו של פפה ריינה במועדון.
החשודים המיידים
החלון עוד ארוך ולא מעט שחקנים יכולים למצוא את עצמם בחוץ.
דני פאצ'קו – הכשרון הספרדי הוא ככל הנראה השחקן עם השיא הכי "מבאס" באנגליה. הוא השתתף ביותר פרה-סיזנים מאשר הופיע בפרמיירליג. שנה לפני סוף החוזה, עושה רושם שנפרד ממנו בפעם האחרונה בהחלט.
אוסאמה אסיידי – הקיצוני המורוקני שהגיע תמורת 2.5 מ' פאונד מהירנביין ההולנדית, לא קיבל הזדמנויות מהצוות המקצועי וצפוי לעזוב. מבוקש במספר מועדוני צמרת בהולנד.
מרטין סקרטל – הבלם הסלובקי רשם עונה מזוויעה, דווקא לאחר שזכה בתואר שחקן השנה של האוהדים ב2011/12. בליברפול מחפשים בלם, בנוסף לקולו טורה שכבר חתם, ולא מן הנמנע שהמנג'ר, שאיבד אמון בסקרטל לאחר ההדחה המביכה בגביע נגד אולדהם, לא יתנגד למכור אותו.
סבסטיאן קואטס – עוד בלם שמעמדו מתנדנד. לאחר שהגיע מאורוגוואי בסיומו של טורניר קופה-אמריקה מוצלח, הוא לא הצליח להותיר רושם מספיק טוב על הצוות המקצועי. גמלוני, לא מספיק טוב באוויר וחלש מבחינה פיזית, קואטס רחוק מהרמה הנדרשת. צפוי לעזוב ולקבל דקות, בהשאלה או במעבר קבוע.
פפה ריינה – השם הכי גדול בקטגוריה הזו, ואחד שהעתיד שלו בסכנה לאחר הרכש של סימון מיניולה. מצד אחד, ריינה רחוק משיאו וקושר לחזרה לברצלונה. במועדון חששו להישאר בלי שוער בכיר ולכן החתימו שוער צעיר בסכום משמעותי. מצד שני, ספק אם היו מחתימים אותו על מנת להושיב את ריינה, אחד המרוויחים הבולטים במעודון, על הספסל. במהלך הקיץ צפויות התפתחויות כי אין שום הגיון מקצועי וכלכלי להחזיק שני שוערים בכירים ויקרים על הספסל.
עדכון: פפה ריינה בדרכו לנאפולי, בהשאלה לעונה אחת.

לואיס סוארז
הסאגה שנמשכת כל הקיץ, ותמשך עד קץ הימים, ואותה אתמצת בכמה משפטים על מנת לא לעייף את הקוראים ואת עצמי.
לואיס סוארז: "אני רוצה לעזוב! התקשורת באגנליה שונאת אותי, אני רוצה ליגת אלופות, אני רוצה להתחרות על תארים, כולם נגדי".
ליברפול: "לא נמכור את לואיס סוארז. הוא שחקן חשוב, יש לו חוזה לעוד 3 שנים והעתיד שלו איתנו".
ארסנל: "נציע על סוארז סכום נמוך כדי לזרז את הרכש של היגוואין" - "אבל רגע, מה אם הם יסכימו בטעות?" – "שיט, לא חשבנו על זה...".
ריאל מדריד: "נחכה שסוארז יעשה מספיק רעש, או שלחילופין נחכה ליום האחרון של החלון כדי לעשות צעד רציני בכיוון".

השאלה הגדולה של הקיץ מבחינת ליברפול היא איפה ישחק לואיס סוארז בעונה הקרובה?

לוח המשחקים
משחקי הכנה:
13/7 – 17:00 – פרסטון נורת' אנד (ח) 4:0
20/7 – 16:30 – אינדונזיה XI (ג'קרטה)
24/7 – 13:00 - מלבורן ויקטורי (מלבורן)
28/7 – 13:45 – כוכבי תאילנד (בנגקוק)
3/8 – 14:45 – אולימפיאקוס – משחק הוקרה לסטיבן ג'רארד (אנפילד)
7/8 – 20:00 – ולרנגה (אוסלו)
10/8 – 19:00 – סלטיק (גלזגו)
משחקים רשמיים:
17/8 – 14:45 – סטוק סיטי (אנפילד)
24/8 – 19:30 – אסטון וילה (וילה פארק)
1/9 – 15:30 – מנצ'סטר יונייטד (אנפילד)

מכבי חיפה 2013/14



העונה שעברה

אילו הייתם מאתרים ברחוב את חובב הכדורגל הישראלי הממוצע, ומבקשים ממנו לתאר במילה אחת את מכבי חיפה של שנות ה2000, סביר להניח שהתשובה שהייתם זוכים לשמוע במרבית המקרים היא המילה "יציבות". ואכן - כל אדם מן הישוב, אשר יבחן את הפעילות של המועדון מתחילת המילניום, יבין במהרה עד כמה נכונה קביעה זו - הן ברמת המאקרו (מכבי חיפה ביססה את מעמדה כחברה קבועה בצמרת ובמירוץ לאליפות), הן מבחינה נקודתית (בכל העונות האחרונות - כולל אלו שהוכתרו ככשלון - לא חלו תמורות תכופות ביכולת של הקבוצה, וכבר ממחזורי הפתיחה ניתן היה לעלות על הכיוון אליו תנשוב הרוח בשנה הקרובה) והן ברמה הניהולית (מאז מרץ 2000, לא פיטר יעקב שחר אפילו מאמן אחד באמצע העונה). אולם, העונה החולפת ניפצה את הקונספציה האמורה לעיל לרסיסים.

עם תחילת האימונים לקראת עונת 2012/13, התגבש בקרב קברניטי הקבוצה רושם הגורס כי תקופה גדולה עומדת בפתח: אחרי ארבע שנים עם אלישע לוי, הועבר שרביט האימון לרשותו של ראובן עטר - סמל עבר ומאמן מצליח (באופן יחסי); האוהדים עטו על שלל המנויים אשר הוצעו למכירה, בציפייה דרוכה לחזות בקבוצה החדשה, אשר נבנתה על ידי אליל ילדותם; ובנוסף לכל אלו, הקיץ הקשה שעבר על התל אביביות סימן את הירוקים כמועמדים טבעיים להנפת הצלחת בחודש מאי. מיותר לציין כי כל התחושות החיוביות והציפיות הגרנדיוזיות נמוגו במהרה, בעקבות פתיחת עונה קטסטרופלית (שתי נקודות בלבד השיגה מכבי חיפה ב5 המשחקים הראשונים). כך, תוך זמן קצר, הפך עטר מיקיר האוהדים לדמות שנואה ומסואבת, אשר דרדרה את הקבוצה לתהומות הליגה. בסופו של דבר, גם יעקב שחר, הבוס הגדול, איבד את סבלנותו האופיינית והודיע לעטר על סיום דרכו בקבוצה - כשהקבוצה אספה 7 נקודות בלבד מתוך 27 אפשריות והתבוססה בירכתי הטבלה.
עם פיטורי הכוכב המתולתל משנות ה90, קודמה למשרת המאמן הראשי בכרמל דמות מיתולוגית אחרת - אריק בנאדו. בשלב ראשון, נראה היה כי מינוי בלם העבר מהווה פתרון זמני בלבד (הוא בכלל "הוקפץ" למשרה מקבוצת הנוער). אולם, משעלו בתוהו המאמצים לאתר מועמד אחר, זכה בנאדו למעמד של קבע על הקווים. מאותו רגע, חל המפנה הגדול: בדומה לעוף החול המיתולוגי, הצליחה הקבוצה לקום לתחיה משאריות האפר שנותרו מתקופת עטר - ובן רגע, הפכה למכונת כדורגל דורסנית ועוצמתית. רצף משחקים פנטסטי, אשר כלל 12 נצחונות מתוך 14 הופעות, הזניק את מכבי חיפה בחזרה לצמרת הגבוהה - עד שנראה היה, בשלב מסוים, כי היא מסוגלת לקרוא תיגר על התואר ואף להשלים קאמבק היסטורי. לרוע המזל, גם היריבה הצהובה מתל אביב פתחה רצף נצחונות משלה - שנמשך גם כשלירוקים אזל הדלק. בסופו של דבר, המועדון סיים את עונת הליגה כ"סגן של בר כוכבא" בלבד (מקום שני, בפער 13 נקודות מהפסגה) ונחל מפלה צורבת במפעל הגביע, כמיטב המסורת, בדמות הדחה מאכזבת מול קרית שמונה בחצי הגמר.


הצליח לעשות סדר בבלגאן של עטר, אך סיים את העונה עם טעם מריר. העונה הקרבה, מקווה אריק בנאדו, תיראה אחרת.

מה עשינו בשוק ההעברות?

אם פגרת הקיץ הקודמת התאפיינה במעורבות ירוקה מינימלית בשוק השחקנים, מדיניות אשר גבלה לעתים בזחיחות - את ההתנהלות של מכבי חיפה במסגרת חלון ההעברות הנוכחי, יש להגדיר באופן שונה לחלוטין. כבר בתחילת חודש יוני, נרשם איתות ראשון מכיוון הכרמל על העתיד לבוא בקיץ - בדמות החתמתו של רובן ראיוס. בקורות חייו של הקשר ההתקפי מספרד, אשר מתופקד בדרך כלל באגף השמאלי, ניתן למצוא עונה אחת במדי ברצלונה ב', יחד עם שנתיים מוצלחות במדי אסטראס טריפוליס מיוון (בעונה האחרונה, הוא הוביל את הקבוצה למקום הרביעי בליגה ולהופעה בגמר הגביע).
לאחר מכן, התפנתה מכבי חיפה לטפל בשתי עמדות נוספות; בזה אחר זה, הוחתמו בקבוצה שמעון אבוחצירא ואלעד גבאי, אשר זכו באליפות היסטורית עם קרית שמונה אך לפני שנה. אבוחצירא, חלוץ ליגה לגיטימי (ואולי אף מעלה מכך), אמור להוסיף נוכחות ואיכות מסוימת לחלק הקדמי החלש של הקבוצה - אך מידת התאמתו למשבצת החלוץ הראשי מוטלת בספק, בעיקר בגלל נטייתו להחמיץ מצבים קורצים. גבאי, לעומת זאת, נתפס כרכש "בטוח" יותר מבחינת מרבית האוהדים; הם סבורים כי יש ביכולתו של המגן בן ה27 לשדרג את משחק האגפים ולהפוך את הצד הימני לחלק אינטגרלי מהתקפת הקבוצה (כזכור, לא כך היה המצב בעידן אייל משומר).
לאחר הרכישות ה"בומבסטיות", בישר המועדון על החתמתו של רן אבוקרט - קשר הפועל חיפה באותה עת, ובנו של אברהם אבוקרט האגדי. בהתחשב בחזרתם של סארי פלאח וסינטאיהו סלליך המושאלים, קל להסיק כי עמדות המחליפים מאוישות כראוי.
למרות הנימה החיובית העולה מן הפסקות הנ"ל, מוטב שלא תשגו באשליות על סיום קמפיין הרכש לעונה הקרובה: לאור הצורך של הקבוצה בחוד חזק והתקרבות ההופעה האירופית הראשונה לעונה בצעדי ענק, במועדון עומלים במרץ על החתמת חלוץ זר ומוכח. עד עתה, הועלו מספר שמות פוטנציאליים (הבולט שבהם הינו ג'ייקוב מולנגה, הזמבי המאסיבי של אוטרכט), אך לא דווח על התקדמות משמעותית בגזרה זו.

משסיימנו לסקור את גזרת ההחתמות הפעילה, נעבור גם על מצבת השחקנים העוזבים, אשר מונה העונה מספר שמות מעניינים. בין פליטי מחלקת הנוער למיניהם (רז שטיין, דור כוכב, אמרי זייד ואחרים) ניתן למצוא את תמיר כהן - אשר הגיע למועדון בקול תרועה רמה ונזרק ממנו בבושת פנים, לאחר כשלון טוטאלי; את עודד אלקיים ולירוי צעירי - אשר הסתלקו כלעומת שבאו; את שלומי אזולאי ו-וויאם עמאשה, אשר שילמו את המחיר על חוסר המחץ והאנמיות של ההתקפה בעונה החולפת וקיבלו הודעת שחרור ללא תנאי (אם כי יש להסתייג ולומר שעזיבתם עדיין לא בטוחה במאת האחוזים. עמאשה, למשל, כבר הצהיר כי אין בכוונתו לחפש קבוצה חלופית - גם במחיר ייבוש ביציע). אולם, מעל כולם עומדת פרישתו של ניר דוידוביץ' - התמנון, השוער מספר 1, הסמל הנערץ ששירת את המועדון נאמנה במשך 19 שנים, 386 משחקים ואינספור הצלות, זינוקים וירטואוזים ופציעות קשות. במחזור סיום העונה, מול הפועל תל אביב, זכה דוידוביץ' לרשום את הופעת הפרידה שלו מהמועדון, לעיני 15,000 צופים נרגשים ומריעים.


תודה לאגדה שלא תישכח. "התמנון" תולה את הכפפות

ולתחזית...

אחד מערכי היסוד של אוהדי הכדורגל בכלל, ואוהדי קבוצות צמרת בפרט, גורס כי יש להתייחס לכל עונה כראשונה בין שוות; כלומר - על הקבוצה להתמקד בהשגת המטרות שלה ולהשקיע את מאת האחוזים כדי להצליח במהלך שנת המשחקים, ללא קשר למשתנים חיצוניים כאלו ואחרים (כדוגמת מעבר לאצטדיון חדש, שובע לאחר זכיה ברצף אליפויות ושאר ירקות). אם כך, נראה כי האוהדים הדוגלים בגישה זו לא ישמחו לשמוע על האווירה המיוחדת השוררת במכבי חיפה, לקראת השנה הקרבה. במהלך עונת 2013/14, יציין מועדון הכדורגל של מכבי חיפה 100 שנים להיווסדו - ואם מוסיפים לעובדה זו את המעבר לאצטדיון "סמי עופר" החדיש (הוא צפוי להתבצע במהלך העונה או מיד עם סיומה), קל יהיה להבין מדוע מעוניינת ההנהלה לקשט את המועדון במעטה של חגיגיות ואופטימיות. ומהי הדרך הטובה ביותר להפוך את חודש מאי הקרוב לחג צבוע בירוק, אם לא להחזיר את צלחת האליפות למקומה הטבעי?
על פניו, נראה כי באמתחתה של מכבי חיפה מצויים כל המרכיבים הדרושים להצלחה: מאמן צעיר ורעב, סגל מוכשר ומאוזן, ואווירה חיובית בקרב מחנה האוהדים. כעת, נותר רק לקוות שחומרי הגלם הללו אכן יתחברו למתכון מנצח - ושנדע עונה רווית הצלחות ושמחה.

דיון פורה ומהנה לכולם!

טורקיש איירליינס יורוליג 2013-14 TURKISH AIRLINES EUROLEAGUE


המפעל הבכיר באירופה חוזר לעונה מרתקת נוספת עם הקבוצות הפייבוריטיות הרגילות וגם עם כמה פנים חדשות. היורוליג ייפתח באופן רשמי ביום רביעי ה-16 לאוקטובר, אבל ימשיך גם העונה במתכונת המשחקים בימי חמישי ושישי. אחרי שלפני שנתיים הדהימו את אירופה וזכו בכתר באופן מפתיע, הצליחו שחקני אולימפיאקוס להדהים אפילו את עצמם כאשר בעונה החולפת שיחזרו את זכייתם תוך כדי שהם משאירים את צסק"א, ברסלונה וריאל מדריד מאחור. השנה תהיה להם משימה מיוחדת במינה: לשחזר את הת'ריפיט מאז ימי יוגופלסטיקה ספליט העליזים בתחילת שנות ה-90', הישג שמכבי היתה היחידה עד כה שיכולה היתה להשוות, אבל כשלה ב-2006. גם הטורקיות והכסף הרב שהן מזרימות יקוו לעונה מוצלחת הרבה יותר מהעונה החולפת, אז נחלו כישלון חרוץ ושוב לא הגיעו לפיינל פור. הדבר מכוון בעיקר לפנרבחצ'ה, שלמרות השקעה של קרוב ל-40 מיליון יורו, שוב כשלה וסיימה את העונה האירופאית בטופ 16. אם מישהו חשב שזה ימנע ממנה להשקיע השנה, הגיעה החתמתו המטורפת של המאמן ז'ליקו אובראדוביץ' כמאמן היקר בהיסטוריה, עם שכר שעתיד להגיע גם ל-3 מיליון יורו לעונה! ויש גם פנים חדשות: באיירן מינכן, נאנטר הקטנה, בודיבלניק האוקראינית, הכוכב האדום, לוקומוטיב קובאן וגורה הפולנית יערכו את הופעות הבכורה שלהן ביורוליג.

השיטה
השלב הראשון יכלול את 24 הקבוצות שיחולקו ל-4 בתים של 6 קבוצות כ"א וישחקו 10 משחקים בשיטה של בית וחוץ. ארבע הקבוצות הראשונות מכל בית יעפילו לטופ 16 ויצרו שם שני בתים בלבד במקום ארבע כפי שהיה נהוג עד כה. שני בתים בני 8 קבוצות בכל בית, שישחקו בשיטת ליגה של בית וחוץ 14 משחקים שבסיומם תעפלנה ארבע הקבוצות הראשונות מכל בית לשלב ההצלבה, הטופ 8. כאן בעצם אין שינוי, 8 קבוצות ישחקו בשיטת סדרות של הטוב מ-5 משחקים וארבע המנצחות יעפילו לפיינל פור שייערך השנה במילאנו.

החוקים החדשים
בהמשך לשינויים בחוקה ובשינוי הרחבות שבוצעו לפני שלוש שנים כדי לנסות ולהתקרב יותר ל-NBA, השנה בוצעו עוד כמה שינויים ביורליג כדי להמשיך ולהדמות לליגה הטובה בעולם וייכנסו לתוקף החל מעונת המשחקים הקרובה: השינויים שאושרו ביולי 2013 כללו מספר שינויים בחוקת המשחק ויופעלו גם ביורוקאפ. השינוי הראשון נוגע לכדור הפתיחה וקובע שהקבוצה שתזכה בכדור הפתיחה הראשון של המשחק היא זו שתפתח את הרבע האחרון, והקבוצה השנייה את הרבעים השני והשלישי. כמו כן יבוטל חץ השליטה במקרה של חוסר יכולת להחליט על שליטה ותחזור שיטת כדור הביניים. נושא נוסף שיאושר הוא הורדת כמות זריקות העונשין במקרה של עבירה טכנית לזריקה אחת, כששתי עבירות טכניות משמעותן הרחקה. כדי לזרז את מהלך המשחק, הוחלט לשנות גם את שיטת פסקי הזמן. כיום לכל קבוצה יש שני פסקי זמן במחצית הראשונה ושלושה פסקי זמן במחצית השנייה. החל מעונת 2013/14 תזכה כל קבוצה לפסק זמן אחד של 60 שניות ואחד של 30 שניות במחצית הראשונה, ושניים של 60 שניות ואחד של 30 שניות במחצית השנייה. בשתי הדקות האחרונות תוכל כל קבוצה להשתמש רק בפסק זמן אחד מכל סוג. ההפסקה בין הרבעים צומצמה משתי דקות ל-90 שניות.

הגרלת הבתים

*ריטאס וילנה הליטאית היא הקבוצה שניצחה את המוקדמות ותשובץ לבית D

לוח משחקי היורוליג לעונת 2013-14

כמיטב המסורת, אני מקווה שתהנו מהסיקור המפורט על השינויים שעברה כל קבוצה, על השחקנים החדשים הצטרפו ועל אלו שיככבו גם השנה. שתהיה לנו עונת יורוליג מוצלחת!


קרדיט לשי (LIVERPOOL87) על הכנת הוידאו קליפ וכן תודה רבה על כתיבתו לסיקור של מכבי ת"א

סוף סוף היא חוזרת - ליגת הכדורסל הטובה בעולם - ליגת ה-NBA.
העונה יהיו לישראל 2 נציגים בליגה - גל מקל בדאלאס, ועומרי כספי ביוסטון. כבר בשבת לפנות בוקר הם יפגשו לדרבי טקסני חם.
למרות ש-ESPN הפסיק את שידורי הליגה, גם העונה נהנה משידורים רבים אחרי שערוץ הספורט רכש את זכויות שידור ה-NBA בישראל.
העונה תפתח מחר עם 3 משחקים, כששניים מהם גדולים במיוחד - האלופה מיאמי תארח את שיקגו, והלייקרס יארחו בדרבי את הקליפרס.
במשחק נוסף, אינדיאנה תארח את אורלנדו.
אחרי 30 שנה ישונה העונה פורמט גמר ה-NBA, ויעבור לשיטת 2-2-1-1-1 במקום 2-3-2.
העונה גם תהיה האחרונה של הקומישינר של הליגה ב-30 שנה האחרונות, דייויד סטרן, שב-1 לפברואר יפרוש ויפנה את מקומו לעוזרו, אדם סילבר.
העונה הסדירה תסתיים ב-16 לאפריל 2014, ושלושה ימים אח"כ יתחיל הפלייאוף.


כתבות מעניינות וסיקורי הקבוצות לקראת העונה:

תקשיבו להם, הם מבינים - מארק שטיין מ-ESPN וכריס שרידן מ-Sheridan Hoops מנתחים את העונה שבפתח.

קח אותו לאט את הזמן: לקראת עונת הבכורה של גל מקל ב-NBA.

לעוף כמו טיל: לקראת העונה של עומרי כספי ביוסטון רוקטס.

סקר הג'נרל מנג'רים ב-NBA: הכל לקראת העונה החדשה.

קווין דוראנט: "לא ישנתי מרוב שרציתי אליפות, לא הייתי אני".

גורטאט עבר לוושינגטון, אוקאפור לפיניקס.

בראיינט ייעדר מהדרבי: "סופרמן לא יכול לרוץ".


מיאמי היט: מי מהמר על תריפיט?

סן אנטוניו ספרס: הגורם האנושי.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר: חייל בודד.

ניו יורק ניקס: ברוכים הבאים לקן הקוקייה.

לוס אנג'לס לייקרס: טלנובלה בע"מ.

שיקגו בולס: הגלדיאטור חוזר לזירה.

לוס אנג'לס קליפרס: אז מה נשמע, דוק?

בוסטון סלטיקס: לקום מההריסות.

ברוקלין נטס: מה שלא הולך בכסף, הולך ביותר כסף.

ממפיס גריזליס: תכבו ותדליקו מחדש.

דנבר נאגטס: שואו ביזנס.

דאלאס מאבריקס: פתרון לא הכי מבריק.

יוסטון רוקטס: הספירה לאחור החלה.

ניו אורלינס פליקנס: משחק ילדים.

קליבלנד קאבלירס: רק שהכוכבים יסתדרו בשמיים.

גולדן סטייט: לחצות את הגשר.

סקרמנטו קינגס: זה ייגמר בוועדת חקירה ממלכתית.

פורטלנד טרייל בלייזרס: שוק האון.

פיניקס סאנס: רצים לשום מקום.

מינסוטה טימברוולבס: להסיר את הקללה.

יוטה ג’אז: כאבי גדילה.

שארלוט בובקאטס: רצים בצעדים קטנים.

אטלנטה הוקס: כאן מזיעים בכיף.

טורונטו ראפטורס: מסודרים.

פילדלפיה 76': בין בושה לחרפה.

אינדיאנה פייסרס: המרד הגדול.

מילווקי באקס: מסובבים את הרולטה מחדש.

דטרויט פיסטונס: ואף על פי כן נוע תנוע.

אורלנדו מג’יק: מחפשים את שיקוי הקסם.

וושינגטון וויזארדס: לשבור את הקיר.


שתהיה עונה מהנה ודיון פורה לכולנו

אז גם העונה אנחנו צפויים לראות את המאבק בין ערוצי התקשורת השונים, כאשר המלחמה המרכזית, שוב, תהיה בין ערוץ הספורט לבין צ'רלטון. הראשונים ישדרו את משחקי גביע הטוטו, גביע המדינה והליגה הלאומית, צ'רלטון ימשיכו את המסורת של שידורי המשחקים מליגת העל. כמובן שלאלו יצטרפו גם משחקי הישראליות באירופה, שמעניין יהיה לראות באילו ערוצים ישודרו. נכון לכתיבת שורות אלו משחקי הבית שלהן ישודרו בצ'רלטון (למעט משחקיה של מכבי תל אביב), משחקי החוץ על פי חוק מחוייבים להיות משודרים בערוצים פתוחים.
בעונה החולפת אתר האינטרנט וואן, לו הוקם ערוץ משלו, לא הצליח להטביע את חותמו על שידורים אטרקטיבים ולמעשה מלבד תוכנית הרדיו ומסיבות עיתונאים למיניהם, האתר לא נתן תוכן מספק כדי לגרום לצופים לרכוש את הערוץ. העונה נראה כי הערוץ התחיל ברגל ימין ורכש את זכויות השידור לשני משחקיה של מכבי תל אביב בליגת האלופות.

זהו המקום גם לדבר על תוכניות הדגל של "יציע העיתונות", "שער השבת" תוכנית סיכום המחזור עם כלל התקצירים ועל "שבת ביציע" שמתחילה מיד לאחריה.
לא נשכח את ערוץ 1 היקר, ותקלות השידור שכל כך מאפיינות אותו. הערוץ ימשיך לשדר את המשחק המרכזי מידי שבוע עם הצמד חמד הקבועים- יורם ארבל ודניאל נוימן.


תבלו.

עונת ה-NFL בפתח, עונת הקולג' פוטבול (אהוד לא פחות ואפילו יותר לדעתי בארה"ב מה-NFL), כבר יצאה לה לדרך, בבייסבול העונה כבר בשיאה ויש ריח של פלייאוף באוויר, ואנשים מדברים לי פה על אתלטיקה קלה?!

זה המקום לאנשי הזן הנדיר, חובבי הספורט האמריקאי בישראל, לפרוק את כל המחשבות האצורות בתוכם על הסיכויים של היאנקיז (יימח שמם) לזכות באליפות, על ההתחדשות של המיאמי דולפינס ועל שאיפות האליפות הנצחיות של הפייטינג אייריש מנוטרדאם בקולג'ים. אני מקווה שהדברים שאני זורק פה לאוויר מדברים אל מישהו, מאחר וזו קהילה באמת איכותית אני בטוח שאני אמצא פה כמה אנשים לשיחה טובה...

ולכל מי שרוצה להבין ממה בדיוק האמריקאים המוזרים האלה מתלהבים עד כדי כך שאין להם פנאי לכדורגל, חוקים, הסברים, היסטוריה וכו', אתם מוזמנים לשאול פה כל שאלה שעולה לכם בראש, ואולי גם אתם בסוף תהפכו לאמריקקים אמיתיים.

אה, מישה, אתה יכול לדבר פה גם על הוקי

באיירן מינכן (2) - ארסנל (0)
21:45, אליאנץ ארינה, מינכן




הדלת לרבע גמר ליגת האלופות נפתחה ועכשיו כל שנותר הוא לצעוד אל בין הקורות. לאחר הניצחון במשחק הראשון בלונדון בתוצאה 2-0, הדרך לשמונה הגדולות סלולה ויש על באיירן להשלים את המלאכה. על מנת שזה יקרה צריכה הקבוצה לשמור על יתרון צמד השערים שהרוויחה במשחק הראשון. "אם כבר מהתחלה נתחיל לשחק על זמן ותוצאה, יגיעו רק בעיות בהמשך" אומר פפ במסיבת העיתונאים. טוני קרוס, שגם לקח חלק באותה שיחה עם העיתונות, טוען שארסנל קבוצה מסוכנת וזו תוצאה שאפשר להפוך, כמו שהתותחנים כבר הראו לבאיירן אשתקד. מולר טוען שבאיירן למדה מאותו הפסד בייתי לארסנל בעונה שעברה: "נורת ההזהרה נדלקה ולמדנו ממה שקרה בפעם הקודמת שהם הגיעו לשחק כאן". עוד הוסיף הקשר שבאיירן תבוא עם ביטחון "צריך להלחם על כל כדור ולשחק פיזי ככל האפשר כדי להוציא את היריבה מהר מאיזון".

באיירן מגיעה למשחק אחרי 6-1 גדול בפולקסווגן ארינה בוולפסבורג בשבת כאשר גם הספיקה לתת לרגלים של טיאגו, מנדצ'וקיץ, שווינשטייגר וגוצה לנוח. פפ יודע שהם יצטרכו את המנוחה הזאת לקראת המשחק מול ארסנל, שם יצטרכו ללחוץ הרבה יותר על הכדור, מכיוון שארסנל "בעלי איכויות רבות במרכז המגרש והם מסוכנים שהם עם הכדור" והוסיף גם שזהו משחק גמר לכל דבר עבור ארסנל שהולכים לתת הכל כדי לשמור על הסיכוי להמשיך במפעל.

אם כך, שחקני המפתח נחו וכל הסגל דרוך לקראת המפגש באליינץ ארינה. למעט באדשטובר, יש למאמן סגל מלא ורענן שעומד לרשותו ויעצבו איך שיראה לנכון כדי להבטיח לבאיירן מקום ברבע הגמר.


נח בשבת כדי לעלות עם מייטב הכוחות למאבק על מרכז המגרש מול התותחנים, באסטיאן שווינשטייגר




משימה בלתי אפשרית? בשנה שעברה ניצבה ארסנל מול תרחיש דומה: היא הפסידה לבאיירן בלונדון ותוך ניצול שאננותה של יריבתה היא גברה עליה במינכן. זה כמובן לא הספיק לה, שכן שערי החוץ של באיירן הקנו לה יתרון יקר ערך בדרך לזכייה בתואר, אבל אם המפגש המוזר הזה מוכיח לנו דבר אחד זה שאסור לפסול את ארסנל.

להוציא את הריצה המרשימה שלה בגביע האנגלי, ארסנל נמצאת בתקופה רעה למדי. הפסדים לליברפול וסטוק הרחיקו אותה מהפסגה באנגליה, ולאחר מספר שנים לא מבוטל בלי תואר נדמה כי חודש מרץ עלול - פעם נוספת - לגזור את גורלה ולהשאיר אותה בידיים ריקות. למרבה האירוניה, הסיטואציה בליגת האלופות מזכירה מעט את זו שבליגה; לארסנל יש סיכוי חיצוני בשני המקרים, אבל היא לא תלויה בעצמה. בעוד בליגה היא מקווה למעידות מצידן של יריבותיה, במפעל האירופי היא צריכה לבנות על כך שבדומה לאשתקד, באיירן לא תגיע מוכנה למפגש הזה. אלא שקשה להאמין שגוארדיולה ייתן לזה לקרות, במיוחד לאור העובדה שבמסיבת העיתונאים הוא הדגיש שצריך להיזהר מתרחיש כזה. האם וונגר יבחר לפתוח בסערה ולחפש את השער שיערער את הביטחון של באיירן או שמא יעדיף להמתין בסבלנות ולהכות במתפרצות ובמצבים נייחים (מה שעבד לפני שנה)? לצערו, אין לו את כל הכלים שהיה רוצה שיעמדו לרשותו, בעיקר בגלל רשימת פציעות לא קצרה, ולכן סביר להניח שיחזור על מה שעשה בפעם הקודמת. צריך לזכור שארסנל היא קבוצה שאוהבת להחזיק בכדור וזה בא בסתירה עם שיטת המשחק של באיירן, ולא רק משום שבאיירן נוטה להחזיק בכדור משמעותית יותר מיריבותיה, אלא גם בגלל האנרגיה הבלתי נגמרת של הבווארים אשר מוכנים לאבד את השליטה בכדור אפילו לרגע.

גיבס מצטרף למונריאל ברשימת הפצועים, מה שמשאיר את וונגר ללא מגן שמאלי טבעי והוא ככל הנראה יציב את ורמאלן בעמדה זו. פציעתו של ווילשייר (אשר מצטרף לראמזי) משאירה את הקישור של הלונדונים דליל למדי, בעוד בחלק הקדמי גם סאנוגו ייעדר. את צ׳זני המושעה יחליף פביאנסקי.


בחוץ, עם פיגור מהמשחק הראשון והרכב חסר, מול אולי הקבוצה הטובה באירופה, ונגר ינסה להשיג את הבלתי יאומן

תודה לעדי (golding) וסלע (Der Kaiser) על הסיקור!



אתלטיקו מדריד (1) - מילאן (0)
21:45, ויסנטה קאלדרון, מדריד.




עם הרבה ביטחון ואמונה אתלטיקו מדריד מגיעה למשחק הגומלין בשלב שמינית הגמר, אחרי שעברו חודש קשה בו ניצחו רק שני משחקים מתוך שבעה הקבוצה הצליחה לנצח במגרש חוץ קשה ביום שבת האחרון ולהישאר בפער סביר מהמקום הראשון בזירה המקומית.

אתלטיקו היא אחת משתי הקבוצות היחידות במפעל שעדיין לא הפסידה העונה, אם היא תשמור על המאזן הזה גם מחר אז היא תהיה ברבע הגמר, שלב היא לא היתה מאז 1997 כאשר הודחה מול אייאקס, באותה עונה סימאונה עוד שיחק בקבוצה. במשחק הקודם בסן סירו הקבוצה גילתה הרבה אופי וגם נהנתה מלא מעט מזל וניצחה 1:0.

למרות היתרון, הסיפור פתוח לגמרי ובקבוצה מודעים למפגש הקשה שצפוי להם, צ'ולו סימאונה דיבר במסיבת העיתונאים לקראת המשחק והתייחס ליריבה "במשחק גדול ומכריע מילאן היא קבוצה מאוד מסוכנת, היא תמיד יודעת להתעלות ולהפיק את המיטב מעצמה, למילאן יש שחקנים מוכשרים" על המשחק אמר " אני מצפה ממילאן לתת את משחק חייה מחר, יהיה לנו מאוד קשה וזה משחק מכריע עבור שתי הקבוצות לקראת המשך העונה, זה עומד להיות מפגש בין שחקנים מצוינים ואני מאמין שהרמה תהיה בהתאם" על באלוטלי הוא אמר "באלוטלי הוא שחקן מסוכן והוא הכי דומיננטי במילאן, הקבוצה מחפשת אותו, הוא שחקן המטרה שלהם, ומכל הכיוונים הם מחפשים למסור לו את הכדור, אנו ננסה לסגור את השטחים האלה ולמנוע ממנו להיות מעורב במשחק ככל שאפשר."

דייגו גודין גם הוא היה במסיבת העיתונאים וזה מה שהיה לו להגיד "אנו מצפים למשחק מאוד קשה כפי שהיה לנו באיטליה, אני מצפה ממילאן לתת משחק טוב כי הם רגילים למעמדים האלה ויודעים כיצד לשחק אך אני מצפה גם מעצמנו שנציג משחק חזק וטוב" הבלם האורוגוואי התייחס לטערבאת "הוא שחקן מצוין, הוא הראה הרבה איכויות במשחק הראשון וזה שחקן שיכול לעשות להגנה שלנו הרבה צרות" על היתרון הזעיר גודין אמר "יש לנו יתרון קל אבל בכדורגל מול קבוצה כמו מילאן אתה לא יכול להיות רגוע, אנחנו חייבים להציג משחק טוב ולהציג יכולת טובה כבר מתחילת המשחק, למרות שתיקו 0 מעלה אותנו אנחנו נבוא במטרה אחת והיא לנצח."

במשחק הליגה האחרון גודין, ארדה ודייגו קוסטה היו מושעים בגלל צהובים והם חוזרים להרכב הראשון, ההתלבטות היחידה היא בין דוד וייה שכבש צמד במשחק הליגה האחרון לבין ראול גארסיה שמציג את העונה הטובה בקריירה שלו והפך לבורג משמעותי ולחלק חשוב במערך.

הרכב משוער: קורטואה: חואנפראן, גודין, מיראנדה, פליפה לויס: גאבי, מאריו, קוקה, ארדה: וייה (ראול גארסיה),דייגו קוסטה.


דייגו גודין מול מילאן, מפרגן ליריבה אבל בטוח ביכולת של אתלטיקו




אל המפגש הראשון בסן סירו הגיעה מילאן דרוכה ונחושה לשמור על שער נקי ולנסות להכניע את טיבו קורטואה ועם תחילת המשחק היה נראה שהמארחים בדרך הנכונה. הרוסונרי שטפו את המגרש והגיעו למצבים קורצים כמו הבעיטה של קאקה ששפשפה את המשקוף או הנגיחה של פולי שזכתה להצלה הירואית של השוער הבלגי. בשלב מסוים שחקניו של סיידורף, שפתחו בסערה, הורידו הוליך והמשחק התאזן. כידוע, ולצערם של המילאנזים, על ההחמצות שלהם הם יכולים לבוא בטענות רק לעצמם וכשלא מבקיעים- אז סופגים, וכך קרה ובטעם מר. לקראת סיום המשחק, כשמילאן, שאותה ספדו טרם המשחק, היתה יכולה לצאת עם תיקו ושער נקי מהמפגש, ספגה שער מנגיחה של דייגו קוסטה אשר שחקני ההגנה הותירו אותו לבד. סיידורף נשאר עם המחמאות, אך גם עם תחושת פספוס.

במידה ולאחר המשחק והניצחון החלק 2-0 על סמפדוריה, היתה תחושה שמילאן עולה על דרך המלך, אז הגיע ה-מפגש של איטליה בין מילאן ליובנטוס. יש שיאמרו שזהו שיחזור של מילאן-אתלטיקו, משום שגם כאן מילאן להטה על המגרש והותירה את אלופת איטליה ללא מענה במשך דקות רבות, אולם שילוב של חוסר חדות וחוסר מזל מנעו מהרוסונרי להכניע את בופון ומנגד יורנטה וטבס דאגו להעניש את המילאנזים. בשבת האחרונה התארחה מילאן אצל אודינזה למשחק אחרון לפני הגומלין עם אתלטיקו ולכן בחר סיידורף להותיר על הספסל את קאקה, טאאראבט וראמי כדי לנוח מעט טרם המפגש הגורלי, אלא שכל בר דעת היה מרגיש בחסרונם על המגרש. הקבוצה נראתה איום ונורא והייתה רחוקה מאוד מלהרשים ובהתאם לכך הפסידה משחק שני רצוף.

אם בסן סירו מילאן כשלה להימנע מהפסד, אז בויסנטה קלדרון סיכוייו של סיידורף לחלץ תוצאה שתספיק לעלייה הינם קלושים ביותר. כל זה לא אומר שהשחקנים לא יביישו את המועדון ואת ההיסטוריה המפוארת וארוכת השנים במפעל היוקרתי. שער מוקדם של הספרדים יסגור את הסיפור, אולם באותו אופן, במידה ומילאן תפתח את המשחק כמו בביתה ותשכיל להבקיע, אז מי יודע, אולי נהיה עדים לאחת ההפתעות הגדולות השנה בליגת האלופות. בגזרת ההרכב, הוא צפוי להיות זהה ל 11 הפותחים במפגש הראשון בתקווה שהפעם יחלצו תוצאה טובה יותר.


סיידורף רוצה הפעם יותר ממחמאות


תודה לנאור (Fratelli d'italia) ואמיר (Amirb91) על הסיקור!

ליגת ווינר סל - עונת 2013-14
ב-13 לאוקטובר תצא לדרך ליגת הכדורסל של ישראל וכמו מדי שנה גם הפעם צריך לעקוב אחרי מדריכים בנוגע לשיטת הליגה ורישום השחקנים. לאחר שבעונה החולפת השחקנים הישראלים נכנסו לשביתה לקראת סיום הליגה, הגיעו שני הצדדים (אירגון השחקנים והמנהלת) לפשרה: במסגרת חמש העונות הקרובות יתקיים בליגה החוק הרוסי, כלומר כל קבוצה תהיה מחויבת לשתף בכל רגע נתון במגרש שני שחקנים ישראלים. בנוסף, כל קבוצה תוכל לרשום עד חמישה זרים בטופס המשחק ובסך הכל שמונה שחקנים זרים במהלך העונה כולה. כמו כן, בעזרתו של הטוטו, קבוצה שתרשום ארבעה שחקנים זרים או פחות בטופס המשחק, בכל העונה, תהנה מבונוס של 250 אלף שקל מהטוטו. עם זאת, קבוצה שתשתף חמישה זרים ולו למשחק אחד בלבד במהלך העונה - יישלל ממנה הבונוס. בנוגע לרישום השחקנים הצעירים, כל קבוצה בליגת העל תחויב לרשום בסגל השחקנים שלה שני שחקנים ישראלים מתחת לגיל 22, ושחקן ישראלי שלישי מתחת לגיל 25. עם זאת, לעניין הזה אין שום חשיבות מבחינת קידום השחקן הישראלי מאחר ומדובר בסגל הרחב שתרשום כל קבוצה בליגה, ולא בסגל המשחק. המשמעות: כל קבוצה תוכל לרשום לצורך העניין גם שחקני נוער שהם חלק מהקבוצה הבוגרת.

שיטת המשחקים
שיטת המשחקים בליגת העל בכדורסל תשתנה כבר בעונה הקרובה, מעתה הבית העליון יהיה בן ארבע קבוצות בלבד בעוד הבית התחתון יכלול שמונה קבוצות.
העונה הסדירה תכלול 22 מחזורים בשני סיבובים כשלאחריהם יחולקו הקבוצות לבית העליון והתחתון. בבית העליון ייערכו שני סיבובים (שישה משחקים) בעוד בבית התחתון ישוחק סיבוב אחד (שבעה משחקים). בסיום הבתים, יתקיים הפלייאוף כאשר כמו בעונות האחרונות, הקבוצה מהמקום הראשון תארח את המקום השמיני, הקבוצה מהמקום השני תארח את זו שסיימה שביעית וכן הלאה. המשמעות היא שלכל המעפילות לבית העליון יובטח יתרון הביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
הגמר לא ישוחק במשחק אחד והאמת גם לא בסדרה: בישראל כאמור נוהגים למצוא שיטות שונות ומגוונות לקביעת אלופה, הספורטיביות לא אופציה. שני משחקים של בית וחוץ ייערכו בין שתי הקבוצות שיעלו לגמר, כאשר הקבוצה שתנצח בהפרש גבוה יותר בסיכום שני המשחקים, תצא לחגוג אליפות. פיינל פור לעונה מלאה זה הזוי? לא לדאוג ליצירתיות כשמדובר במנהלת הליגה.

לוח המשחקים

טבלת הליגה (מתעדכן)


רק בישראל - הפסידה למכבי ת"א 5 מתוך 6 משחקים במהלך העונה וזכתה באליפות. מכבי חיפה חוגגת


עוד לפני פתיחת הליגה, אנחנו מתחממים עם גביע הליגה, גביע ווינר סל, שצפוי לספק לנו כמה משחקים מרתקים ובראשם הדרבי התל אביבי כבר ברבע הגמר. המשחקים יתפרסו לאורך 5 ימים וישוחקו בבית מכבי בראשל"צ, למעט הדרבי התל אביבי ונתניה-ירושלים, שישוחקו בנוקיה.

תוכנית משחקי גביע ווינר סל

רבע הגמר (יום א' 6 באוקטובר, בית מכבי בראשון לציון):
-----------------------------------------------------
16:00 מכבי SCE אשדוד – עירוני דיזינגוף סחר נס ציונה (משחק ראווה)
18:15 הפועל יונט חולון – אלטשולר שחם גלבוע/גליל
20:45 הפועל פתאל אילת – מכבי דלתות פנדור ראשון לציון

רבע גמר (יום ב' 7 באוקטובר, היכל נוקיה בתל-אביב)
-------------------------------------------------
18:15 גרינטופס נתניה – הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב – הפועל SP מצרפלס תל-אביב

חצאי הגמר (יום ד' 9 באוקטובר, בית מכבי ראשון לציון)
----------------------------------------------------
18:15 הפועל יונט חולון או אלטשולר שחם גלבוע/גליל – גרינטופס נתניה או הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב או הפועל SP מצרפלס תל-אביב – הפועל אילת או מכבי ראשון לציון

משחק הגמר יתקיים ביום ה' 10 באוקטובר בבית מכבי בראשון לציון.

שתהיה עונה פוריה ודיון מהנה!

תודה רבה לאורי (OriRR) שלקח על עצמו סיקור של חצי ליגה וכן גם לשי (LIVERPOOL87) וליעקב (yakov_y) על תרומתם לסיקורים

"ביצת האוליגרכים", "טורניר ממשלתי", "כר פורה למעשי שחיתות": כך מכונה הליגה הרוסית הבכירה בקרב מרבית חובבי הכדורגל בעולם. אותם חובבים גם גורסים כי אין בעולם טורניר כדורגל אשר יצר לעצמו תדמית כה רעה וגועלית כמו הליגה הזו. ובכן, חשוב לנצל את במה זו כדי להעמיד את בני האדם המדוברים על צדקתם. אכן, בימינו אנו, הפכה קבוצה רוסית בכירה אשר "ניהול שפוי ומפוכח" מהווה את שמה השני למחזה נדיר עד כדי גיחוך; בימינו אנו, קשה יהיה לחובב כדורגל רוסי להימנע מספקולציות על מידת טוהרו של כל משחק שני - פשוט משום שהניסיון לימד אותו שהמושג הזה אינו קיים בענף; בימינו אנו, קשה שלא לסלוד ממחלת הסרטן ממנה סובל הכדורגל האירופי: אוליגרכים המולטי מיליארדרים המשתלטים על מועדוני פאר והופכים אותם לצעצועים יקרים במחי יד - ועל אחת כמה וכמה שלא לירוק בגועל למראה הליגה אשר טומנת בחובה את שורשו המרכזי של הגידול. ובכל זאת, בין שלל התיאורים הלא מחמיאים המוצמדים לענף הספורט הפופולארי במדינה הגדולה בעולם (בצדק, כאמור) - הכדורגל הרוסי עדיין חי, בועט ונושם. בדיוק משום כך נפתח דיון זה, אשר מהווה הזדמנות פז להעניק לחובבי הכדורגל הרוסי את הבמה הראויה להתמקד במשחק האהוב עליהם ולדון בעניינים הנלווים למה שקורה על המגרש. כעת, כולנו תקווה שהחזון הזה אכן ירקום עור וגידים - ונזכה לדבר כאן בעיקר על כדורגל, ולא על מה שמסביב.

העונה הקרובה טומנת בחובה שינויים רבים. תהיה זו השנה הראשונה בה הליגה תשוחק במתכונת הקיץ, האופיינית לליגות במערב אירופה: 16 קבוצות פתחו אתמול (והיום) במסע של 30 משחקים - שיכללו צמד מפגשים (בבית ובחוץ) מול כל אחת מיריבותיהן - כשבסופו תוכתר האלופה החדשה (שתזכה גם למקום אוטומטי בשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג), בעוד ששאר הקבוצות אשר תסיימנה באחד מחמשת המקומות הראשונים תזכנה (בסדר יורד) למקום נוסף בצ'מפיונס ליג - הפעם בשלב הפלייאוף - כאשר המדורגות 3-5 תקבלנה "פרס ניחומים" בדמות כרטיסים לליגה האירופית. נוסף על כך, שתי הקבוצות ממקומות 15-16 תנשורנה לליגה השניה, בעוד המדורגת במקום ה14 תתמודד מול המדורגת שלישית בליגת המשנה, על הזכות להשתתף בליגה הבכירה בעונת 2013/14.
שינוי נוסף שיתבצע בליגה קשור במגבלת הזרים: החל מהמחזור הראשון של העונה הבאה עלינו לטובה, יתגמש "החוק הרוסי" המפורסם ויאפשר לקבוצות הליגה השונות להעלות שבעה שחקנים זרים על המגרש בו זמנית (עד עתה, המכסה המדוברת הוגבלה לשישה זרים בלבד). על נכונותה של החלטה זו ניתן לפתוח סימפוזיון שלם, אמנם, אך אנו לא נרחיב עליה על דפי הודעת הפתיחה - משום שיש לשמור מקום נרחב לסיקורי הקבוצות השונות. אז, איך אומרים ברוסית? דאוואיי, נתחיל.

הקבוצות


זניט סנט פטרבורג

מאמן: לוצ'יאנו ספאלטי
בעונה שעברה: מקום ראשון בליגה; הדחה בשמינית גמר ליגת האלופות
הגיעו: -
חזרו מהשאלה: מיקאייל לום (פרייבורג), איגור צ'מינאבה (סיביר נובוסיבירסק)
עזבו: אנדריי ארשאבין

אחת התופעות הרווחות בקרב חובבי המשחק בשנים האחרונות, אשר מהווה נגזרת של כניסת האוליגרכים וה"שוגר דדיס'" למיניהם אל נבכי ענף הכדורגל, הינה הנטיה התמידית (ואולי אף אובססיבית, במובן מסוים) לבחון את התנהלות המועדונים השונים ולקטלגם על פי קריטריונים מוסריים ואתיים, שנקבעים באופן שרירותי על סמך השקפת העולם של הפרט השופט אותם. כל בר דעת באשר הוא בוודאי מודע היטב למגמתיות הקריטריונים הללו, כאשר על פי רוב, המועדונים "הטובים" מאופיינים בעבר עשיר ומפואר, בהתבססות על תוצרי מחלקת הנוער, בחינוך לספורטיביות ולהגינות, וחשוב מכל - בהשקעה כספית פרופורציונאלית שאת תוצאותיה ניתן יהיה לראות בעתיד הרחוק. זניט סנט פטרבורג בוודאי אינה נמנית עם החברות בקבוצה זו; נהפוך הוא - כל אוהד כדורגל ממוצע אשר יבחן לעומק את זניטצ'יקי ימהר, כנראה, לתייג אותם כנושאי הדגל של ה"רעים"; כך זה כאשר בספר ההישגים שלך לא כתוב דבר עד ליום השתלטותו של תאגיד ענק (גזפרום) על נכסיך, כך זה כאשר התאגיד האמור מזוהה כשכיית החמדה של הממסד (יש הטוענים כי הקרבה האמורה לעיל בין "גזפרום" לממשלת רוסיה אף גרמה להטיית משחקים לטובת זניט בעונות החולפות), כך זה כאשר בואו של הבעלים עמוק הכיסים טמן בחובו התעשרות מהירה ורכישת כוכבים מכל הבא ליד (להלן נתון שימחיש את "גודל הזוועה" - בעונה שעברה, תקציבה של זניט עמד על כ170 מיליון דולר!). ואם כל זה לא מספיק, הרי שעצם היות הצעצוע היקר מבית "גזפרום" מושא הנאתם של האוהדים הגזעניים ביותר ברוסיה מנחיתה נוק אאוט כואב בפניהם של אחרוני הליברליים, בדרך לקביעה הבלתי נמנעת, הגורסת כי הקבוצה מהעיר השניה בגודלה בארץ הצארים מייצגת את שורשי כל הרוע בכדורגל המודרני.

מיותר לציין כי מבחינת זניט עצמה, כל הדברים האמורים לעיל מהווים בסך הכל נביחות כלבים בלתי מזיקות, אשר גוועות כהרף עין עם המשך טיפוס השיירה מסנט פטרבורג במעלה הכדורגל העולמי. בדומה לכל אחת מ7 השנים האחרונות, עומדת לנגד עיני הבאמז'י (בתרגום חופשי - "קוצים בתחת") מטרה אחת ויחידה: ריצה דורסנית בכל המסגרות. מטבע הדברים, כל תרחיש מלבד זכיה שלישית ברציפות באליפות והוספת גביע לארון (משימה בה כשלה הקבוצה בעונה שעברה) יתקבל באכזבה רבה, אך השנה עושה רושם שיושבי יציע הכבוד באצטדיון "פטרובסקי" מכוונים גבוה גם בליגת האלופות; ולנוכח העפלתה של הקבוצה לשמינית הגמר כבר בעונה שעברה יחד עם בשלותו של הסגל ויציבותו (לזאת ניתן להוסיף את שינוי השיטה בליגה, אשר ודאי ישפר את כושרה של זניט בתקופת החורף), קשה יהיה להפנות חיצים אל חברי ההנהלה בעוון ציפיות לא ריאליות.

אם לעזוב את המישור הקבוצתי ולנתח את זניט ברמה הפרסונאלית, נראה כי הצלחת החניכים של ספאלטי תלויה בשני גורמים עיקריים: הראשון הוא חוליית הקישור ההגנתי (כוללת את איגור דניסוב, את קונסטאנטין זיריאנוב ואת סרגיי סמאק הותיק), אשר יתופקד על מלאכת בניית ההתקפות והלחץ הבלתי פוסק על שחקני היריבה, במטרה ליישם כהלכה את שיטת המשחק בה דוגל "השפן" האיטלקי; השני הוא החלוץ המרכזי, אלכסנדר קרז'אקוב, אשר יצטרך לתרגם את שליטתם של הזניטצ'יקי במרבית המשחקים לסכנה תמידית עבור השוערים היריבים. חרף העובדה ש4Б ביצע מלאכתו נאמנה בעונה הקודמת (כבש 23 שערים ב32 הופעות), יהיה עליו לשפר את ממוצעיו אף יותר כדי לבסס מחדש את מעמדו כחלוץ הרוסי הטוב ביותר - מעמד אשר נלקח ממנו לאחר שסיפק מופעי החמצות למכביר ביורו האחרון. לו היה עבדכם הנאמן אוהד זניט, הוא היה מציע לחבריו שלא לדאוג באשר לסוגיה זו. לו אין צל של ספק כי אחד מהשחקנים החרוצים ביותר ברוסיה יעשה הכל כדי לעמוד במטרה - וכדרכם של עובדים מתמידים ושקדנים, הוא גם ינחול הצלחה ויבוא על שכרו, בסופו של יום.


ספרטק מוסקבה

מאמן: אונאי אמרי
בעונה שעברה: מקום שני בליגה
הגיעו: רומולו (ואסקו דה גמא), איליה קוטפוב (אקדמיה טוליאטי)
חזרו מהשאלה: אמין מאחמודוב (טומסק), פאבל יאקובלב (КС סמארה), אלכסנדר פרודניקוב (אנז'י מחצ'קאלה), סרגיי פסיאקוב (רוסטוב)
עזבו: אלכסנדר ששוקוב, אנטון חודירב, מרקוס רוחו (לאחר כתיבת הסיקור)

את ההישגים של ספרטקי בעונה החולפת ניתן לבחון משתי נקודות מבט שונות: האחת, אשר מתמקדת בעיקר בהסתכלות על טבלת הליגה במאי 2012, תספר על עונה מוצלחת למדי, בסיומה הייתה ספרטק שניה רק לכסף הגדול של זניט והשיגה הזדמנות פז להעפיל לצ'מפיונס ליג בקיץ הקרוב; ואילו האחרת, אשר טומנת בחובה צפיה אמיתית וביקורתית בלקט מובחר מהופעותיה של הקבוצה בשנה האחרונה, בוודאי תשפוך אור על שלל המגרעות והאכזבות שהיו מנת חלקם של המייאסה (בשר) אשתקד: אלו כוללות, בין היתר, חוסר יציבות משווע, אובדן הסיכוי לזכיה באליפות כבר במחזורים הראשונים (וזאת "בזכות" פתיחת עונה איומה במהלכה השיגה הקבוצה 4 נקודות בלבד מ5 משחקים), הדחה משפילה מהזירה האירופית, ומעל לכל - חסרונה המשווע של יד מכוונת על הקווים. מיותר לציין כי כל הנקודות האמורות לעיל לא נעלמו גם מעיני בעלי הקבוצה, ליאוניד פדון, ואף לא מעיני ואלרי קרפין, אשר הדריך אותה בעונה שעברה. על כן, אין זה פלא שעל קוויה של נארודנאיה קמאנדה (קבוצת העם) התחולל שינוי דרסטי עם הכניסה לפגרת הקיץ - בדמות החלפת שחקן העבר האגדי באונאי אמרי, שגמא את הדרך הארוכה מולנסיה תמורת צ'ק שמן במיוחד. עם זאת, בניגוד גמור לנחיתתו הרעשנית והצעקנית של המאמן החדש באצטדיון לוז'ניקי, הצגתם של שחקני הרכש עברה בשקט יחסי; השם הבולט מביניהם (אשר מהווה גם חצי מכמות הרכש הכוללת) הינו רומולו, קשר אחורי בן 21 הנחשב לעמוד תווך בואסקו דה גמא, אחד מהמועדונים המפוארים בבראזיליירו, וזאת חרף גילו הצעיר. אם לנבא את עתידו על סמך השתלבותם של נציגים אחרים מארץ הסמבה בשורות האדומים-לבנים, נראה כי הוא בהחלט הגיע למקום הנכון.

בהתאם למעמדה כמועדון הגדול ברוסיה, נעצרות ציפיות הדירקטוריון והאוהדים לעונה הממשמשת ובאה אך ורק בגבול הזכיה באליפות (ולעזאזל מאות המיליונים שנשפכים אי שם, בחופי המפרץ הפיני ובחבל דגסטאן). אמנם, הבאתו של מוח טקטי צעיר, מבטיח ונמרץ מסוגו של אמרי בוודאי מעלה בקרבם תקוות גדולות להסדרת סגנון המשחק של הקבוצה בכלל, ולייצוב חוליית ההגנה בפרט - אך למען התממשותו המלאה של תרחיש זה, נדרש גם שינוי משמעתי ומחשבתי מצד שחקני העורף עצמם (דברים אלו ממוענים בעיקר עבור ניקולאס פארחה במרכז ההגנה ורפאל קאריוקה בקישור האחורי). בכל הקשור לחלק ההתקפי, לעומת זאת, נראה כי מצפה למאמן הספרדי משימה פחות מורכבת, מכיוון שעמדות השפיץ והקישור האופנסיבי של המייאסה משופעות בשחקנים כשרוניים; מלבד ארי, ביליאלדטינוב ומק'גידי - שמות השגורים בפיו של כל חובב כדורגל באשר הוא, ניתן למצוא שם מספר לא מבוטל של פרוספקטים מבטיחים, כדוגמת ז'אנו אננידזה, פאבל יאקובלב ועמנואל אמניקה. אולם, השחקן המשמעותי והחיוני מכולם הוא ללא ספק ארטיום דזיובה. עוד בעונה שעברה הצליח החלוץ בן ה23 לתפוס מקום של קבע בהרכב הספרטקי, ובהתחשב בעובדה שהוא רשם לזכותו 11 שערים בפרק זמן זה, קשה יהיה לקבוע כי הקבוצה לא קיבלה ממנו תמורה הגונה. בהנחה שמעמדו של דזיובה לא יתאדה לחלוטין תחת שרביטו של אמרי, צפוי החלוץ לדבוק בגרף ההשתפרות שלו גם בעונה הקרובה, ולבסס את מעמדו כדבר הגדול הבא בשוק החלוצים הרוסי.



צסק"א מוסקבה

מאמן: ליאוניד סלוצקי
בעונה שעברה: מקום שלישי בליגה; הדחה בשמינית גמר ליגת האלופות
הגיעו: מאריו פרננדס (גרמיו)
חזרו מהשאלה: -
עזבו: דייווידאס שמבראס, סרדר סרדרוב, אורוש צ'ושיץ', אלכסיי ניקיטין, אנדריי וסיאנוביץ', לובוש קאלודה, אלכסנדר ואסילייב, אלכסנדר סטוליארנקו, מוסא מאאזו

סביר להניח שאילו נתקלתם בעבר בדעה הגורסת כי כוחן של קבוצות הצמרת ברוסיה מסתכם בעיקר בהתחתמת כוכבים מזדקנים, הודות לריבוי משאביהן הכלכליים, לא נותר לכם אלא להסכים עמה בפה מלא. ובכן, כנראה אין עיתוי טוב מזה כדי להציג בפניכם מועדון אשר נוקט באסטרטגיה שונה בתכלית במהלך חלונות ההעברות השונים: הקוני (סוסים) ממוסקבה. שלא כמו חברותיהם למרומי הטבלה, הארמייצי (אנשי הצבא) כלל אינם מנסים את מזלם בתחרות חסרת סיכוי על ליבם של השמות החמים ביבשת - אלא מתמקדים בעיקר בהחתמת כשרונות צעירים, מתוך הנחה שתחושת הלויאליות למועדון אשר העניק להם את ההזדמנות הגדולה, לצד המשכורת השמנה שיממן הבעלים החוסה בצללים (זהותו מעולם לא נחשפה בפומבי), תוביל ליצירת ידידות ענפה וארוכת שנים בין שני הצדדים. ואכן, אם להעמיד את הנחה זו במבחן הזמן - נראה שצסק"א ביצעה הימור מושכל למדי. מילוש קראסיץ', איביצה אוליץ', ואגנר לאב, דניאל קרבאליו; כל אלו מהווים קמצוץ זעום למדי מבין שחקני העלית אשר שירתו את הסוסים למשך פרק זמן ארוך למדי במהלך שש השנים האחרונות. מיותר לציין כי נוכחותם שלהם ושל דומיהם סידרה לצסק"א מקום קבע בצמרת הגבוהה, ביחד עם שתי העפלות לשלב הנוק אאוט בצ'מפיונס ליג. למעשה, הדבר היחיד שחסר למועדון הכדורגל הצבאי במשך התקופה האמורה לעיל, הוא זכיה באליפות. וזוהי המטרה העיקרית אליה תכוון צסק"א את חציה השנה.

מוטב לציין כי סלוצקי וחבורתו לא היו רחוקים מהחזרת הכתר לראשם עוד בעונה הקודמת; לראיה, לפרקים ארוכים הם נאבקו ראש בראש עם זניט על הזכות לטפס למקום הראשון בטבלה, אך עם הכניסה לפלייאוף (ופציעתו של אלאן דזאגוייב) הואט קצב התקדמותם בצורה דראסטית, עד כדי כך שנאלצו להסתפק במקום השלישי בטבלה, במרחק 15 נקודות מהאלופה הנכנסת. עקב כך, לא יהיה זה מוגזם להסיק כי אתגרו העיקרי של המאמן הג'ינג'י בעונת המשחקים הקרבה יטמון בחובו את הבאת יכולתם של שחקניו לשיא במחזורי הסיום - על מנת למנוע קריסה דומה לזו שהתרחשה בעונה שעברה. בהתחשב במיעוט השינויים שביצע סלוצקי בסגל השחקנים (החליף את שמבראס בפרננדס, ותו לא), נראה שגם הוא מודע לכך שיהיה עליו להתמקד בעיקר בהיבט המוזכר לעיל, במטרה לשים את החותמת הסופית על מעמדו כבכיר המאמנים המקומיים, ולהפוך את צסק"א לקבוצה אשר קוטפת הישגים מעט יותר מוצקים מאשר מחמאות על גבי אמצעי התקשורת השונים.

כבר ממבט על הפסקות הקודמות ניתן להבין כי הסגל אותו מחזיקים הסוסים באמתחתם טומן בחובו לא מעט ניצוצות של כשרון. עדות מכרעת לכך ניתן למצוא אצל שחקנים מהסוג של זוראן טוסיץ', הקיצוני השמאלי הנפלא; של סיידו דומביה, המפציץ הבולט בעונה שעברה (28 שערים הוא הרשית); של קייסוקה הונדה, אמן המצבים הנייחים; ושל סקו אוליסה, "הסופר סאב האולטימטיבי" כפי שתיארו מאמן הקבוצה. ועדיין, רק אחד מבין הניצוצות הללו הספיק כדי להבעיר מדורת כשרון שלמה - שמו אלאן דזאגוייב. הפליימייקר בן ה22 אמנם פרץ לתודעתם של מרבית חובבי הכדורגל רק ביורו האחרון, עת כבש 3 שערים וסחב את הנבחרת הרוסית על כתפיו (אם כי, לצערו, לא די היה ביכולתו הנהדרת לבדה כדי להקפיץ אותה אל מעבר למחסום שלב הבתים), אך מי שעקב אחריו משחר דרכו בצסק"א ידע להבחין במהרה בפוטנציאל הרב הגלום בו - וכן בגישתו המקצוענית והבלתי מתפשרת כלפי הקריירה שלו, אשר מהווה נוף נדיר בקרב מרבית הכדורגלנים בני ארצו. מיותר לציין כי הוא נחשב לשחקן המפתח של אנשי הצבא, אשר יקוו, מצדם, כי התקדמותו המטאורית תניב פרי נוסף (ואחרון?) גדול במיוחד - בדמות זכיה בתואר המיוחל.



דינמו מוסקבה

מאמן: סרגיי סילקין
בעונה שעברה: מקום רביעי בליגה; העפלה לגמר הגביע
הגיעו: גורדון שילדנפלד (איינטראכט פרנקפורט), עותמאן באקאל (PSV איינדהובן)
חזרו מהשאלה: דניס קולודין (רוסטוב), אלאן גטאגוב (טומסק), יורי קירילוב (אוראל סברדלובסק), אדריאן רופוטאן (טומסק)
עזבו: ולדימיר קיסנקוב, אלכסנדרו אפוריאנו, אלכסנדר סאמדוב, פיודור סמולוב, בוריס טאשי, ולדימיר סובולב, איראקלי לוגואה, בוריס רוטנברג, טומיסלאב דוימוביץ'

לו הייתם עיתונאים שנפלה בחלקם ההזדמנות להפוך לזבוב ולצותת לישיבת סיכום העונה של אחת מ16 חברות הליגה, נראה כי זו של הדינאמיקי הייתה נדחקת לתחתית רשימתכם; אחרי הכל, אילו פנינים וידיעות חמות ניתן כבר לגרד מקבוצה שתפסה מקום בצמרת הגבוהה (עמדה במרחק 3 נקודות מהופעה במוקדמות ליגת האלופות) לאחר שנתיים של דשדוש במרכז הטבלה? ובכל זאת, חרף ההצלחה היחסית של המוסורה (כינוי לשוטרים) אשתקד, היא חוותה קיץ עמוס למדי: שחקני רכש חדשים ומבטיחים הצטרפו (עמם ניתן למנות את גורדון שינדלפלד, הבלם הקרואטי הבינלאומי אשר הפגין יכולת מרשימה במהלך היורו האחרון), שחקני מפתח (סאמדוב) נאלצו להיפרד מחבריהם וגם המרקם החברתי הפגין סימני התפרקות, כאשר הקפטן אנדריי וורונין הפתיע בהודעה על כוונתו לעזוב מיידית את הקבוצה (הטריגר לכך הוא, ככל הנראה, סכסוך עם המאמן). בינתיים, בעוד סמכויותיו של החלוץ האוקראיני נשללו ממנו ועתידו לוט בערפל, סימנה דינמו "וי" נוסף לפני מספר ימים בלוח השרטוטים - הפעם על השלמת מסע משחקי הכנה מוצלח למדי.

קשה להגדיר באופן מדויק את טווח הציפיות הריאליות מדינמו לקראת העונה הקרובה. מחד, באמתחתם של השוטרים מצויים מספר שחקנים אשר ביכולתם לתפוס מקום של כבוד גם בהרכב האלופה המכהנת (עמם ניתן למנות את זבייז'דאן מיסימוביץ', את אלכסנדר קוקורין, את ליאנדרו פרננדז ואת מרבית שחקני החוד); מאידך, כל אלו עדיין לא יצליחו לחפות על נקודות התורפה של הקבוצה - כמו עמדת המגן השמאלי וחלקים מהקישור - אשר עלולות להתגלות כמשוכה גבוהה במיוחד בריצת הדינאמיקי, ולהוריד את הפנטזיות על מקום בליגת האלופות לטמיון. על מנת להטות את הכף לכיוון התרחיש הראשון והמעודד מבין השניים, נראה כי דינמו תזדקק לתמורה ראויה מצד קווין קוראני (זוכרים?). הקפטן הטרי של השוטרים, אשר קרע רשתות למכביר בעת שהותו בעיירת הכורים האפורה הידועה בשם "גלזנקירשן", אמנם הוכיח שהוא מסוגל לדחוק כדורים אל מעבר לקו השער גם בעיר נוצצת וחיה כמוסקבה, אך לאור לכתו המסתמנת של וורונין - שמשמעה הכפלת משקל המשא המוטל על כתפי הגרמני - יהיה עליו לתרום לקבוצה גם באספקטים שאינם כוללים הבקעת שערים בלבד, כמו הנעת כדור ואף עידוד הצעירים והנהגתם (בכל זאת, מדובר בקפטן). סביר שאין די בהפיכתו של KK לחלוץ רב גוני בן לילה כדי לספק ליושבי ה"ארנה חימקי" תואר אליפות ראשון מזה 47 שנים, אך היא ודאי תוכל להשאירם בצמרת הגבוהה ואולי, אם גם שאר החוליות תתחברנה כראוי, אף להקנות להם כרטיס לליגת האלופות.



אנז'י מחצ'קאלה

מאמן: חוס הידינק
בעונה שעברה: מקום חמישי בליגה
הגיעו: לאסינה טראורה (קובאן קראסנודאר), פיודור סמולוב (דינמו מוסקבה), סרדר סרדרוב (צסק"א מוסקבה)
חזרו מהשאלה: -
עזבו: אלכסיי איגונין, יאן הולנדה, בנואט אנגבווה, אלכסנדר מקארוב, אלכסנדר פרודניקוב, מחאץ' גאדז'ייב, איליה קוחארצ'וק

אין צורך לגולל בפניכם את סיפור עלייתה לגדולה של דיקאייה דיביזייה (חטיבת הפרא); אחרי הכל, סביר להניח שרובכם בוודאי נתקלתם לפחות בכתבה אחת שעסקה בפרוייקט הראוותני של סולמיאן קרימוב - או, ליתר דיוק, בנטייתו של המיליארדר לפטם את שחקניו במשכורות עתק. אם כך, היות שאין טעם להרחיב על התנהלות המועדון במישור הכלכלי, נשתדל להתמקד בצדדים אחרים.
לאורך כל שלבי העונה הקודמת, שקדו מיטב הפרשנים ברוסיה על פיצוח "אניגמת אנז'י", במטרה למצוא מילה אשר תתאר את הקבוצה שעמדה מולם באופן המדויק ביותר. למען האמת, יש לציין כי המשימה הנ"ל הייתה פשוטה למדי - כל שנדרש כדי לשלוף את המילה האמורה לעיל הסתכם בצפיה במשחק אקראי של הקבוצה מחבל דגסטאן. מי שלא התעצל והקדיש חלקים מזמנו היקר לשם כך, בוודאי הבין במהרה כי התיאור ההולם ביותר לקבוצתו של חוס הידינק הינו "קוטביות". בעוצמת המילה הזו ובנכונותה ניתן להבחין ממבט חטוף על כל היבט הקשור בקבוצה: מצד אחד, אנז'י מהווה אי של פאר ושל הדר (כספי) - ומצד שני, בסיסה ממוקם ב"חצר האחורית של רוסיה", במחוז רווי אלימות וסכנות; מצד אחד, נרכשה הקבוצה על ידי קרימוב במטרה לספק בידור, שעשוע ואף גאווה עבור התושבים המקומיים קשי היום - ומצד שני, הקשר היחיד שלה עם דגסטאן נעוץ באצטדיון בו היא מקיימת את משחקיה (במשך שאר ימות השבוע, שוהים חברי המועדון במוסקבה!); מצד אחד, את הסגל של חטיבת הפרא מעטרים שחקני על כדוגמת סמואל אטו, כריסטופר סמבה ויורי ז'ירקוב - ומצד שני, מכערים אותו שמות בינוניים מהסוג של קאמיל אגלארוב ושל אודיל אחמדוב (נא לא להתבלבל בינם לבין שכניכם הבוכרים). אכן, מדובר במועדון מרובה ניגודים.

עבור כל אוהד כדורגל מנוסה, ברור כשמש כי הישארותו של מצב זה על כנו תהיה לאנז'י לרועץ, שכן אחד מהתנאים ההכרחיים להצלחה על מגרש הכדורגל דורש יציבות ומתינות בקרב המערכת. עושה רושם שגם חוס הידינק, איש שנחל מספר הצלחות לא מבוטל כמאמן, מודע היטב לחשיבות הרמה האחידה בקרב שחקני ההרכב הראשון. על כן, קשה יהיה להבין את התנהלות המאמן ההולנדי בשוק ההעברות, וזאת כיוון שאף לא אחת מן הרכישות (המועטות) שבוצעו על ידו פתרה את בעיותיה של אנז'י בקישור. למעשה, ה"סטאר" היחיד שנחת הקיץ במתחם האימונים הממוקם בפרברי מוסקבה הינו לאסינה טראורה - כשרון בן 22 שהפציע במדי קובאן בעונה האחרונה - אך מתוקף היותו של הלה חלוץ מרכזי, בהחלט ניתן לומר כי הוא לא ישחק תפקיד מפתח בהנעת הכדור של הפראים. כל עוד מספר שחקני מרכז השדה האיכותיים של הדגסטאנים לא ינסוק כלפי מעלה, תיפול מירב האחריות להוצאה לפועל על גבו של סמואל אטו - החלוץ הנפלא מקמרון, אשר פרע שטרות ראשונים על ההשקעה עוד בעונה שעברה, כאשר הרשית 13 פעמים וסיים כמלך שערי הקבוצה. כעת, הוא בוודאי ישמח להשתיק עוד קמצוץ מהביקורות המלינות בדבר גובה שכרו (20 מיליון יורו לעונה) ולקדם את הצעצוע של קרימוב צעד נוסף אל עבר הצמרת הגבוהה, אך גם אם זה לא יקרה ואטו יחווה עונת נפל - היו סמוכים ובטוחים שמגע הקסם של חוס הידינק יוכל להספיק כדי להפוך את הסגל הנוצץ והבלתי מאוזן של אנז'י לזהב.



רובין קאזאן

מאמן: קורבאן ברדייב
בעונה שעברה: מקום שישי בליגה; זכיה בגביע
הגיעו: מיחאיל פלאטיצה (אקדמיקה קישינב), איוון מארקאנו (ויאריאל), איוון טמניקוב (דינמו בריאנסק)
חזרו מהשאלה: -
עזבו: פיוטר נמוב, סיארחיי קיסליאק, ג'ונתה ואייה, מראט דויאטי, אלישר דז'אלילוב, סולומון קווירקבליה, איסקנדר דז'אלילוב, וואחיט אוראזסאחדוב, גיאורגי נורוב, יורי נסטרנקו, אלכסנדר קוליקוב, אנטון פיסקונוב, ויטאלי אוסטינוב, מאקסים ז'סטוקוב, ייבגני באלייאיקין, ואגיז גאליולין, אלכסיי קוטליארוב, רוסלאן מאחמוטוב, אילסור סאמיגולין, רומאן אדאמוב, דאברון מירזאב, איגור פורטנייאגין

כאשר מדברים על סכומי הכסף העצומים שמתגלגלים בקרב הכדורגל הרוסי בשנים האחרונות ועל תקציבי העתק מהם נהנות קבוצות מסוימות, המועדונים אשר עולים במוחנו בהקשר זה הם בוודאי זניט, אנז'י ושלל הנציגות מהעיר מוסקבה. בין כל אלו, מצליחים טטארסקי קאמני (הסלעים הטטארים) לעבור מתחת לרדאר - שלא בצדק. 120 מיליון דולר: זהו גובה התקציב שהעמידה הקבוצה מבירת טטארסטאן בעונה שעברה - שניה רק לבשר מסנט פטרבורג; 120 מיליון דולר נאלצו להוציא מכיסם משלמי המסים הטטארים (שכן ממשלת המחוז מחזיקה בשטר הבעלות על המועדון), בתקווה שקבוצת הכדורגל תצליח להחזיר את ההשקעה בהעפלה לצ'מפיונס ליג. היות שהיא נחלה כשלון בהשלמת המשימה, נאלצה רובין לעבור למתכונת מצומצמת מעט. השאיפה להישגיות נותרה בעינה, אך רבים מנכסי המועדון נמכרו/הושאלו, כדי לאפשר לו לעמוד בנטל ההוצאות. בתוך כך, יקוו הסלעים כי יהיה ביכולתם להחזיר לפחות חלק מהם בקיץ הבא - לאחר שיבטיחו את מקומם במפעל היוקרתי בעולם.

ממבט חטוף על הסגל אותו מחזיקים הטטארים באמתחתם, בהחלט ניתן להתרשם כי הם מסוגלים לדלג מעל הרף הגבוה שהוצב להם, מכיוון שבאמתחתם מצויים שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר: חוליית ההגנה מאויישת על ידי שמות כדוגמת סזאר נבאס, סלבטורה בוקטי וכריסטיאן אנסלדי המצוינים; הקישור נשען על עמודי תווך כמו גוקדניז קראדניז הותיק והטוב ושחקן ישראלי מוכשר, עליו יורחב בהמשך; חוליית ההתקפה מורכבת מולדימיר דיאדיון הכשרוני ומנלסון ואלדז ואובפמי מרטינס המוכרים לעיני כל; ועל תזמורת זו מנצח קורבאן ברדייב המוערך והמנוסה (פותח את שנתו האחד עשר בשירות המועדון), אשר לעולם ישים הדגש על סגנון משחק מסודר ונטול טעויות ועל עמידה טקטית מוקפדת למשעי (על אף מנהגו להחזיק מחרוזת תפילה מוסלמית, למען המזל הטוב). גושפנקא נוספת לטענה המובאית לעיל ניתן למצוא במשחקי ההכנה של קאזאן - ובייחוד בנצחון 2-0 על זניט במשחק הסופרקאפ שהתקיים בשבוע שעבר, במהלכו נראו הסלעים מחוברים וטובים לאין ערוך בהשוואה לאלופה המכהנת.

חרף שלל השחקנים האיכותיים המסתתרים בסגל של הסלעים, עושה רושם כי מי שיכול להוות את דמות המפתח בהפיכתה של רובין למועמדת לגיטימית לזכיה באליפות הוא דווקא "הנציג הישראלי", ביבראס נאתכו. אחת מהמגרעות הבולטות ביותר של נציגת טטארסטאן בעונה שעברה הייתה האימפוטנטיות היחסית במשחק ההתקפה העומד, אשר באה לידי ביטוי במאזן כיבושים דל שנעצר על 55 שערי ליגה בלבד. מנתון זה ניתן בקלות להסיק כי עיקר האחריות על השינוי נופלת על כתפיהם של חברי חוליית הקישור, ומתוקף היותו של נאתכו האיש המרכזי מביניהם (רשם 3649 דקות במסגרת הליגה בעונה שעברה - יותר מכל שחקן שדה אחר!), עושה רושם כי הוא "יזכה" לשאת את הנתח הגדול ביותר על גבו. במילים אחרות: אם נאתכו יצליח להזין את החלוצים בירוק לא רק ממצבים נייחים למיניהם, אלא גם מהתקפות מסודרות ושוטפות - יהיה ביכולתם של הטטארים לחזור לגבהים בהם שהו אך לפני שנתיים.




לוקומוטיב מוסקבה

מאמן: סלאבן ביליץ'
בעונה שעברה: מקום שביעי בליגה
הגיעו: ורדאן צ'ורלוקה (טוטנהאם), אלכסנדר סאמדוב (דינמו מוסקבה)
חזרו מהשאלה: אלכסנדר מינשנקוב (מורודוביה סראנסק)
עזבו: אנטון אמלצ'נקו, ולאדיסלב איגנטייב, איגור גולבאן, מיחאיל פטרוסיוב, אלכסיי גורשקוב, ניקיטה לאפין, סטאניסלב איוונוב, איגור מנדלב, ניקיטה סאמוחאלוב, אנדריי איוונוב, רוסלאן נאחושב, סמיון פומין

עונה קשה ועמוסה עברה על הז'לייזנודארוז'ניקי (פועלי הרכבת, בתרגום מאולץ), עונה אשר טמנה בחובה מסע רכש רחב היקף לפני פתיחת הליגה, פיטורי מאמן במהלכה (יורי קראסנוז'אן סולק על ידי נשיאת המועדון, אולגה סמארודסקאיה, בתואנה למכירת משחק מול אנז'י) וכשלון גדולה בסיומה, בדמות התברגות במקום השביעי שהותירה את המועדון מחוץ למסגרת האירופית, בפעם השלישית בלבד ב16 השנים האחרונות. נראה שמרבית הקבוצות מסדר הגודל של פאראבוזי (קטרי פלדה) לא היו חולפות בדממה על פני מבוכה מסדר גודל שכזה; סביר להניח, איפוא, שהן היו מבצעות שינויים גדולים בפגרה. וזה אכן מה שעשתה לוקומוטיב, במובן מסוים: אל משרת המאמן הונחת סלאבן ביליץ', הקרואטי שידע הצלחות אינספור כשהדריך את הנבחרת הלאומית של ארץ מוצאו בשש השנים האחרונות, במטרה להשיב את קבוצת פועלי הרכבת למקומה הטבעי בצמרת הגבוהה. אם כך, מדוע נעשה שימוש בהסגר "במובן מסוים"? התשובה לשאלה טמונה במסע הרכש אותו ערכה לוקומוטיב בפגרה, אשר הנחית בקבוצה שני מצטרפים חדשים בלבד (בניגוד למקובל בקבוצות שחוות כשלון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקבוצה מרוסיה): ורדאן צ'ורלוקה, המגן הימני/בלם, שמוכר לביליץ' מימיו בנבחרת קרואטיה ואלכסנדר סמאדוב, מלך הבישולים של הליגה אשתקד, אשר יתפוס את מקומו של ולאדיסלב איגנטייב בכנף ימין. נתון זה בוודאי מעיד על אמונת המאמן ביכולתם של חניכיו להוציא את המועדון מהבוץ ולהחזיר עטרה ליושנה.

האם היא מוצדקת? ממבט ראשון על הסגל של לוקו, נראה כי בהחלט ניתן לענות על כך בחיוב; אחרי הכל, הקאדר האדום-ירוק מכיל כמה שמות מוכרים וטובים (פליפה קאייסדו, ויקטור אובינה, רומאן פאבליוצ'נקו ואלברטו זפאטר הם הבולטים מכולם) ומשלב לצדם גם מספר כשרונות צעירים לא מבוטל (טאראס בורלאק בן ה22 ומאגומד אוזדוייב בן ה19 מהווים דוגמות טובות למדי). אולם, אם לבחון את הסגל של ביליץ' מעט יותר לעומק ולשפוט אותו על סמך ביצועיו בעונה החולפת, ייתכן שיתקבל הרושם כי דעתו האמורה לעיל אינה מחזיקה מים: שחקני החוד היקרים לא סיפקו את הסחורה (דווקא דמיטרי סיצ'ב הותיק היה המבקיע הפורה ביותר, כאשר הרשית שש פעמים), בעורף התגלו בקיעים רבים אשר עלו לעובדי הרכבת ב48 שערי חובה, וגם הילדים המוכשרים התקשו לשמור על היציבות הכה נחוצה למועדון שמתיימר להתחרות על מקום בצמרת. עם זאת, היה צדיק אחד אשר הצליח לחמוק מגל הבינוניות ששטף את הרכבת ממוסקבה בעונה שעברה והפגין יכולת טובה - והוא הקשר ההתקפי, דניס גלושאקוב. 11 שערים נרשמו לזכותו אשתקד, ואלו היוו רק הדובדבן שבקצפת הכוללת שלל פעולות התקפיות משובחות. אם יהיה ביכולתו של גלושאקוב להתמיד ביכולתו ולנווט בהצלחה את משחק ההתקפה של לוקו גם העונה, בהחלט ייתכן ששאר מערכי הקבוצה ישובו לתפקד כסדרם (הרי פאבליוצ'נקו וקאייסדו לא יבזבזו את כדורי האמן שלו לעד) וביליץ' ינחול הצלחה גדולה בשנתו הראשונה בכדורגל המועדונים.



קובאן קראסנודאר

מאמן: דן פטרסקו
בעונה שעברה: מקום שמיני בליגה
הגיעו: אנחל דאלברט (ולנסיה), דניאל ניקולאה (מונאקו), איברהימה באלדה (אוסאסונה; לאחר כתיבת הסיקור)
חזרו מהשאלה: -
עזבו: בוריס רוטנברג, לאסינה טראורה, פרנסיסקו זואלה

עד עתה, עסק רוב רובו של הסיקור בקבוצות עתירות תקציב, בנשיאים תובעניים וחמומי מוח ובמועדוני על עם שגעון גדלות. כעת, אם כן, הגיע הזמן להעניק לו נופך אנושי ונאיבי יותר, ועושה רושם שאין מתאים מסיפורם של הקוזאקים למטרה זו. עד לעונה האחרונה, הייתה קובאן מועדון קטן ועלום שם, שבילה את מרבית זמנו בתהומות הליגה השניה (גם כשהיא הצליחה להשתחל לליגה הבכירה מדי פעם, לא היה ביכולתה לתקוע בה יתד והיא נשרה בחזרה מיד עם תום העונה שלאחר מכן). ואז הגיע דן פטרסקו. המאמן הרומני, אשר מצא עצמו ב"מגרשי הפאר" בולאדיווסטוק ובקאלינינגרד כחצי שנה בלבד לאחר שחווה עם אוניראה אורזיצ'ני את טעם ליגת האלופות, שב במהרה לבמה המרכזית לאחר שהעלה את הקוזאקים לליגה הבכירה מהמקום הראשון בטבלה ב2010. אולם, ההישג הזה מתגמד בהשוואה להצלחה הכבירה אותה רשמה הקבוצה בעונה החולפת, כשבניצוחו של המוח על הקווים ושל חלוץ ענק (תרתי משמע) בשם לאסינה טראורה היא הגיעה עד למקום השמיני ולפלייאוף העליון. העיר הדרומית על גדות נהר הקובאן מעולם לא ידעה ימים יפים מאלו.

ובכן, לאחר שהרשינו לעצמנו להפליג על סיפון ספינת האגדות והמעשיות, יש להחזיר את הרגליים אל הקרקע ולבחון את סיכוייהם של הקוזאקים לשחזר את ההצלחה מבחינה פרקטית. על פניו (ובהתבסס על הקלישאה הידועה, הגורסת כי "העונה השניה תמיד קשה יותר"), מצפה לקובאן אתגר מורכב מזה שהשלימה בהצלחה אשתקד, במסגרתו היא תידרש לשמור על כוכביה ולהוכיח כי מסע הקסם בעונה שעברה לא היה תולדה של מקריות. בהקשר זה, עושה רושם שהקוזאקים נחלו כשלון בכורה (לפחות בחלקו הראשון של התנאי), כאשר איבדו את לאסינה טראורה - תורן אשר מתנשא לגובה 2.03 מטר ונחשב ל"רכישת העונה שעברה" ברוסיה, משום שהוא תרם לזכות הקבוצה מקרסנודאר לא פחות מ18 שערים ליגה. אם מוסיפים לנתון זה את האימפוטנציה היחסית שהתגלתה בהתקפה של הקוזאקים עוד כאשר היא החזיקה באמתחתה את החלוץ מחוף השנהב (הבקיעה רק 50 שערים ב44 משחקים), נראה כי פנטזיית ההצלחה של קובאן ב2012/13 תקום או תיפול על זהות מחליפו. עד לפני מספר ימים התקבלה תחושה שהחלום המדובר בהחלט ירד לדמיון, כאשר הדבר הכי קרוב לתחליף ראוי היה דניאל ניקולאה - אולם, למרבה מזלה, הצליח הדירקטוריון המפוכח והאחראי של קובאן (ממשלת מחוז קראסנודאר) לאתר את איברהימה באלדה - חלוץ סנגלי בן 23 שגדל בארגנטינה ושיחק באוסאסונה בעונה שעברה. על הנייר, מדובר בהעתק כמעט מושלם לטראורה: אפריקאי צעיר ואתלטי אשר נרכש במחיר זול ולהוט להוכיח את עצמו. לקוזאקים לא נותר אלא לקוות שקווי הדמיון בין השניים יבלטו גם על כר הדשא.

פ.צ קראסנודאר

מאמן: סלאבוליוב מוסלין
בעונה שעברה: מקום תשיעי בליגה
הגיעו: אנדריי סיניצין (ייניסיי קראסנויארסק), סיארחיי קיסליאק (רובין קאזאן), רוסלאן נאחושב (לוקומוטיב מוסקבה), ולאדיסלב איגנטייב (לוקומוטיב מוסקבה), ולדימיר קומאן (מונאקו), איגור סמולניקוב (פ.צ רוסטוב), חיזיר אפאייב (КС סמארה)
חזרו מהשאלה: -
עזבו: אוטאר מארצבלאדזה, ולדימיר טטארצ'וק, אלייקסנדר קולצ'י, דניס פשלינצב, ייגור טרקאנוב, סרגיי צוקאנוב, אזים פטולאייב

אילו הייתם מנסים לדלות מידע על אודות הביקי (שוורים) לפני ארבע שנים ויותר, סביר להניח שהמשימה הייתה מוכתרת ככשלון חרוץ - אפילו אם טובי המומחים בכדורגל הרוסי היו נרתמים לעזרתכם. הסיבה להנחה זו הינה פשוטה למדי: הם לא היו קיימים עד אז. פ.צ קראסנודאר מהווה יוזמה בלעדית של סרגיי גאליצקי, איל הון מקומי (מבעלי "מאגניט", אחת מרשתות המרכולים הגדולות והמצליחות במדינה), אשר החליט לפנות אל מסלול זר ובלתי מוכר עבור אוליגרכים מסוגו ולבנות את מועדון חלומותיו מאפס, במקום להשתלט על קבוצה קיימת (אף על פי שדי בהונו האישי, המוערך בכ6 מיליארד דולר, כדי לרכוש לפחות ארבעה מועדונים מהקאליבר של מנצ'סטר יונייטד). אם לשפוט את הפרויקט שלו בקאסנודאר עד עתה, בהחלט נראה כי הוא חווה התקדמות מטאורית: כבר בעונתם הראשונה כמועדון כדורגל מן המניין, הצליחו השוורים להעפיל לליגה השניה; לאחר שתי עונות בלבד, הם כבר הוקפצו לליגה הבכירה כתוצאה מפירוק סאטורן (המאמינים בקשרים בין הון לשלטון בוודאי מחייכים לעצמם בסיפוק כעת); והופעת הביכורים על הבמה המרכזית הסתיימה בהצלחה, עם המקום התשיעי המכובד ועם 61 נקודות ברזומה.

על פי התמונה המצוירת בפסקה הנ"ל, עושה רושם שתהליך הנסיקה בעיצומו נמצאים השוורים אמור להגיע לשיאו בעוד מספר שנים - על ידי התמודדות על כל התארים המקומיים. משום כך, לא יהיה קשה לנחש כי במהלך העונה הקרובה, אמורה הקבוצה להשתפר ולהשתדרג בהשוואה לאשתקד. על הנייר, ממבט על מסע הרכש שהשלימה קראסנודאר בקיץ (הנחיתה שלל שחקנים כשרוניים בקבוצה, מהסוג של קיסליאק, של איגנטייב ושל קומאן), בהחלט ניתן לומר כי היא מצויה בכיוון הנכון. עם זאת, לעניות דעתו של עבדכם הנאמן, היה על השוורים להתמקד לא רק בחלק הקדמי, אלא גם לרכוש מספר שחקני הגנה טובים - במטרה לחזק את החוליה החלשה שלהם בעונה שעברה, שהייתה אחראית ל61 שערי חובה. כל עוד המצב הנוכחי נותר על כנו, עושה רושם שעל מנת להתקדם במעלה הטבלה, יזדקקו מוסלין וחניכיו ליבול נאה במיוחד מסוללת החלוצים שלהם - ובפרט מיורה מובסיסיאן, הארמני הבינ"ל שכבש 14 שערים בעונה הקודמת.


אמקאר פרם

מאמן: רוסטם חוזין
בעונה שעברה: מקום עשירי בליגה
הגיעו: אלכסיי רבקו (טומסק), מיחאיל בלוב (לוקומוטיב ליסקי), ואדים גאגלוייב (פ.צ ניז'ני נובגוראד)
חזרו מהשאלה: אנדריי סקרטוב (גאזוביק אורנבורג)
עזבו: אנדריי טופצ'ו, ראדומיר דיאלוביץ', ארטיום מולודצוב, איגור סטפאנוב, זוראב טסיסקארידזה, גיאורגי דז'יאוייב

אם יש קבוצה כלשהי בליגה הבכירה אשר התנהלותה עונה על הגדרת המושג "בינוניות" בכל מובן שהוא, זוהי אמקאר פרם. מאז שאמייאצ'ני (אמוניה) העפילו לליגה הבכירה, אי שם ב2004, הם מקדישים את מירב משאביהם (הדלים) למען מטרה אחת: התבססות במרכז הטבלה. העונה האחרונה מהווה דוגמה מובהקת לכך; אמנם, לפרקים מסוימים התקרבה הקבוצה מהעיר למרגלות הרי האוראל באופן מסוכן לקו האדום - אך בסופו של יום, לאחר ניקוי אורוות יסודי בחלון ההעברות של ינואר, היא סיימה את הפלייאוף התחתון במקום העשירי, עם 50 נקודות במאזנה. הרחק מקרבות התחתית, הרחק ממאבקי הצמרת. או, במילים אחרות: משעמם.

על פי המסתמן, גם השנה הקרובה אינה צפויה להביא עמה בשורות מרעננות, ועושה רושם שפרמי ימשיכו במגמה המתוארת בפסקה הקודמת. בהתאם ל"תוכנית 3 השנים", אותה הגה גנאדי שילוב במשותף עם ממשלת מחוז פרם, יוקדש תקציב המועדון הנמוך, אשר ניצב על סכום הקרוב ל21 מיליון דולר בלבד בעונה שעברה, בעיקר לסגירת החובות שהצטברו מתקופת כהונתו של ואלרי צ'ופראקוב כבעלי המועדון. אי לכך, אין זה פלא שרשימת הקניות של האמוניה לקראת פגרת הקיץ כללה מספר מוצרים מינימלי וזול ככל האפשר; למעשה, שלושת השחקנים שהונחתו במועדון בחלון ההעברות החולף רעו בשדות הבור של הליגה השניה בעונה שעברה - ועושה רושם שלא מהם תבוא זריקת הרעננות הכה נחוצה עבור הקבוצה. למעשה, קשה למצוא איזשהו שחקן בסגל של אמקאר כלפיו ניתן לייחס את הנאמר; אולי רק ויטאלי גרישין, הקשר השמאלי בן ה31 אשר הבקיע חמישה שערים אשתקד, יוכל לחלץ את המועדון מביצת האפרוריות בה הוא שוקע לאטו.


טרק גרוזני

מאמן: סטאניסלב צ'רצ'סוב
בעונה שעברה: מקום אחד עשר בליגה
הגיעו: אנטון אמלצ'נקו (לוקומוטיב מוסקבה), מאגומד מיטרישב (ספרטק נאלצ'יק)
חזרו מהשאלה: -
עזבו: שאמיל אסילדארוב, שטפן סיקאץ', זאב חיימוביץ'

"מאיגרא רמא לבירא עמיקתא": סביר להניח שאין ביטוי מתאים מזה על מנת לתאר את המסע של הנוחצ'י (צ'צ'נים, בשפת בני המחוז) בשנה שעברה. בדיוק כמאמר הפתגם, את פגרת הקיץ שלפני עונת 2011/12 פתחה טרק כשראשה בשחקים: הקבוצה הנחיתה שחקני רכש רבים וטובים (צעדים אשר התאפשרו לה בזכות התקציב המנופח אותו היא העמידה אשתקד - כ50 מיליון דולר) ומאמן בעל שם עולמי (רוד חוליט); הבעלים (ומושל צ'צ'ניה), רמזאן קאדירוב, לא פסק מלפזר הבטחות על "קבוצת על שמורכבת משחקני על" תחת כל עץ רענן; גם אמצעי התקשורת המקומיים דאגו להוסיף מעט בנזין למדורה העוצמתית ממילא, כאשר ניבאו לצ'צ'נים מקום בפלייאוף העליון. ובסופו של יום, בדיוק כמאמר הפתגם, את פגרת הקיץ שלפני עונת 2012/13 - בדיוק שנה לאחר אותם הררי אופטימיות - פתחה טרק כשראשה קבור באדמה, כשכל רצונה מסתכם במחיקת העונה הטראומתית מזכרון ההנהלה והאוהדים ובהוצאתו של פרויקט הבניה מחדש לדרכו.

כאמור, לקראת העונה הקרבה ציפיותיהם של הצ'צ'נים צנועות בהרבה. עיקר עבודת הקיץ של המאמן הנוכחי, סטאניסלב צ'רצ'סוב (שהחליף את אגדת הכדורגל מהולנד לאחר שהלה הוביל את טרק למקום הארבעה-עשר בפתיחת העונה; על כך, נאמר: איך נפלו גיבורים), הסתכמה בשמירה על הסגל הקיים ובייצוב המרקם החברתי בקבוצה. מבחינה מקצועית, לפחות, נראה כי הוא בחר במסלול הנכון - וזאת כיוון שהסגל של טרק מסוגל לנפק כדורגל טוב ועקבי, חרף הכשלון דאשתקד. אנטוניו פריירה, אדילסון, מאצ'יי ריבוס, ג'ונת'ן לגאה; אלו הם חלק מהשמות המעטרים את הקאדר של הצ'צ'נים העונה, שיכולים בקלות להימנות עם רשימת שחקני הרוטציה של כל קבוצה מהחלק העליון. אולם, האיש המעניין (והמוכשר) מכולם הוא ככל הנראה מאוריסיו - קשר ברזילאי בן 23, אשר הגיע לטרק מפלומיננזה לפני כשנתיים וחצי. בעונה שעברה הוא היווה את נקודת האור של הקבוצה, כאשר מצא את הרשת לא פחות מ9 פעמים; משום כך, אין זה פלא שהוא נחשב למלפפון לוהט במיוחד הזוכה לחיזורים תכופים מקבוצות הצמרת בליגה. ובכל זאת, אם הצ'צ'נים ישכילו לשמור עליו - ייתכן שנחזה בשלל ההבטחות של המושל קורמות עור וגידים, שנה אחת לאחר שפוזרו לראשונה אל חלל האוויר.

הרבה זמן שלא זכור לי קיץ כזה. זכינו בהכל ואבן גדולה ירדה מהלב לאחר עידן רבוי במהפכי נפש. כל רגע הוא הנאה והנטייה היא פחות להתעסק באשר יקרה ויותר לנסות ולהמשיך להשאב למקום הטוב והנעים בו אנו נמצאים. כיף גדול שגם אני זכיתי להיות עד לאותה עונה, לאותו כדורגל, לאותה חבורה ולאותן הדרמות בלתי נשכחות. מבחינתי שלא יגמר לעולם, אבל מבחינת הקודקודים כבר בבוקר למחרת (ולמען הדיוק, כמה בקרים לפני כן) צריך להמשיך ולמצוא דרכים, איך להיות אפילו טובים יותר. פפ גווארדיולה הונחת במינכן ויקבל את המפתחות לקחת החומר הקיים וליצור משהו אף יותר מושלם.
אם כך, המטרה ברורה ועכשיו נותר למאמן להגשים את חזונו. אותו חזון שמגובה בפילוסופיה של כדורגל דינמי עם ריכוז גדול מאוד של ההגנה וההתקפה כאחד במרכז המגרש ותוך כדי גם עם הרבה לחץ על הכדור במטרה לזכות בו כמה שיותר מהר וברגע שזכינו בכדור - להשאיר אותו אצלנו כדי להחטיב הטון במשחק. משהו בסגנון שעשינו עם יופ היינקס רק יותר קיצוני או יש שיגידו, פרפקציוניסטי. בדרך לאותה מטרה נעשו השינויים הבאים שאמורים לקרב אותנו אליה:

IN מריו גצה (דורטמונד) טיאגו אלקנטרה (ברצלונה) יאן קירכהוף (מיינץ) מיצ'ל ווייסר (קייזרסלאוטרן)OUT מריו גומז (פיורנטינה) נילס פטרסן (ברמן) מקסימיליאן רידמולר (קיל) אנטולי טימושצ'יוק (זניט)
במטרה לשחק כמו ברצלונה של לפני שנתיים? פפ הגיע עם תוכנית עבודה

כמו שניתן לראות, פפ רוצה את הכדור ברגלים של באיירן. על מנת שפפ יצליח לעצב את הקבוצה ע"פ חזונו, נעשו רכישות אסטרטגיות ברורות. הועזבו שחקני הקישור וההתקפה הפחות טכניים והוחלפו בשחקנים מאוד טכניים שיודעים לטפל טוב בכדור ובעלי אחוזי הצלחה גבוהים במסירות. כמו שזה נראה לי, פפ לא הגיע לקבוצה עם חומר שחקנים מסויים שאליו יש להתאים שיטה, אלא הגיע עם שיטה ודרך והשחקנים יצטרכו להתאים עצמם אליה. פפ לטעמי ינסה להדריך, ללמד ולהמחיש לחבורה שלו, איך לשחק טיקי טקה. מבחנתי, כל מה שיהפוך את המשחק נגדנו לקשה יותר מקדש את האמצעים. כן חלוץ או לא חלוץ, המערך לא משנה כל עוד המאמן יודע מה הוא עושה. הולך להיות מאוד מעניין אצלנו, בכל מקרה, כמו תמיד.

המייג'ור ליג סוקר (הידועה בכינויה ה-MLS) נפתחה ב-1996. כרגע יש 19 קבוצות שמחולקות למזרח ומערב (10 במזרח, 9 במערב). השיטה כמו בהרבה ענפי ספורט אמריקאיים- עונה רגילה ופלייאוף. העונה הרגילה נמשכת 34 מחזורים, כשבסופה 3 הראשונות מכל איזור מעפילות אוטומטית לפלייאוף, בעוד שהמקום הרביעי והחמישי מכל איזור נלחמות במשחק אחד על מקום בפלייאוף (וויילד קארד)- ה-4 מהמערב מול ה-5 במזרח ולהפך. חצאי גמר הפלייאוף נקבעים בשני משחקי גומלין, והגמרים האזוריים והגמר הגדול ישוחקו במשחק אחד אצל הקבוצה בעלת המאזן היותר טוב בעונה הרגילה.
עם השחקנים הבולטים ששיחקו בליגה נמנים קרלוס ולדראמה, לותר מתיאוס, וולטר זנגה וחורחה קמפוס, אבל מי שהביא באמת את הכדורגל לצפון אמריקה היה כמובן פלה, ששיחק בניו יורק קוסמוס והטריף את האמריקנים עם 64 שערים ב-106 הופעות (1975-77).
העונה נפתחת ב-10 במרץ, ומסתיימת בנובמבר בגמר ה-MLS.

המזרח



יוסטון דינמו

בליגה משנת: 2006
איצטדיון: איצטדיון רוברטסון (32,000), ממאי 2012- איצטדיון קומפאס (30,000)
צבע תלבושת: כתום-לבן
הישג שיא: אליפות (2006, 2007)
בעונה האחרונה: אלופת המזרח
באו: ניית'ן סטורגיס (פ.צ. טורונטו), לואיז קמארגו (פראנה, ברזיל- הצטרף מהשאלה), מאקומבה קאנג'י (קולורדו ראפידס)
עזבו: דני קרוז (די.סי. יונייטד), האנטר פרימן (קולורדו ראפידס), ג'ייסון גארי (קרוליינה ריילהוקס), אדי רובינסון (פרישה), קרלו קוסטלי (אטלס, מקסיקו- חזר מהשאלה)
מאמן: דומיניק קיניר
כמה מעט היה חסר ליוסטון כדי לזכות באליפות. 18 דקות לסיום הגמר נגד לוס אנג'לס, לנדון דונובן הבלתי נלאה כבש את השער היחיד בגמר ומנע אליפות שלישית ב-5 שנים (הישג שלא שוחזר מאז 1999). למרות זאת, מההרכב שפתח באותו גמר בוצע שינוי אחד בלבד- דני קרוז שעזב לבירה. הכוכב הגדול של יוסטון בעונה שחלפה היה ללא ספק בראד דיוויס. הקשר השמאלי הנהדר בישל 16 (!) שערים, שזיכו אותו בתואר מלך הבישולים של העונה. לצערו, את הגמר הוא החמיץ בגלל קרע בשריר הארבע-ראשי וכנראה היה ההבדל בינה לבין התואר הנכסף. אך לא לדאוג, הוא כבר חזר לעניינים ויפתח את העונה. עוד שחקן ששווה לשים עליו עין הוא החלוץ הוותיק בריאן צ'ינג, בן ה-33, שכבש בעונה שעברה 5 שערים (מלך השערים של הקבוצה בעונה החולפת יחד עם 3 שחקנים נוספים). אבל עם כל הכבוד לשחקנים, הסיפור האמיתי ביוסטון הוא המאמן קיניר, שפותח את העונה ה-6 שלו בטקסס, הישג חסר תקדים ב-MLS, שמקנה לו השוואות מיידיות לאלכס פרגוסון (בנוסף לוותק, גם שיטת המשחק היעילה).

הרכב משוער: טאלי הול; אנדרו היינולט, בובי בוסוול, ג'ף קמרון, קורי אש; קולין קלארק, אדם מופאט, לואיז קמארגו, בראד דיוויס; וויל ברוין, בריאן צ'ינג






ספורטינג קנזס סיטי
בליגה משנת: 1996 (קנזס סיטי וויזארדס עד 2010)
איצטדיון: לייבסטרונג ספורטינג פארק (18,500)
צבע תלבושת: כחול
הישג שיא: אליפות (2000)
בעונה האחרונה: פיינליסטית המזרח
באו: פאולו נגאמורה (צ'יבאס USA), בובי קונבי (סאן חוזה ארת'קווייקס), מייקל תומאס (ליונגסקילה, שוודיה), ג'ייקוב פטרסון (סאן חוזה ארת'קווייקס)
עזבו: עומאר בראבו (קרוס אסול, מקסיקו), דייבי ארנו (מונטריאול אימפקט), ריאן סמית' (צ'יבאס USA), סת' סינוביץ' (מונטריאול אימפקט), שייבאר תומאס (מונטריאול אימפקט), קרייג רוקאסל (תראסיבולוס, יוון), מילוש סטויצ'ב
מאמן: פיטר ורמס
סוף סוף זה הגיע. אחרי שנתיים שחונות מחוץ לפלייאוף, הקבוצה מהעיר של דורותי הגיעה לגמר המזרח ונעצרה שם רק ע"י יוסטון (במגרש הביתי בקנזס). עכשיו הקוסמים (ע"ש הכינוי הקודם של הקבוצה) מוכנים ללכת עד הסוף. לשם כך, הובא בובי קונבי הבינ"ל (לשעבר ברדינג האנגלית) מסאן חוזה, שם היה מסוכסך עם המאמן פרנק יאלופ. הכוכב הגדול בעונה שעברה היה קיי קמארה מסיירה ליאון, שכבש 9 שערים. אליו בחוד הצטרף רוקי העונה, סי.ג'יי סאפונג, שכבש 5 שערים והוסיף 5 בישולים ב-34 משחקים. שימו לב גם לטיל בונבורי, הקנדי-אמריקאי ששיחק עד לפני שנתיים בנבחרות הצעירות של קנדה, ומאוד היסס כשקיבל את הזימון לנבחרת ארה"ב, אך לבסוף קיבל אותו וכבר כבש את שער הבכורה בפנדל, במשחק ידידות נגד צ'ילה. המאמן פיטר ורמס הוא שחקן עבר, שסיים את הקריירה בקבוצה ב-2002, והופיע 67 פעמים במדי נבחרת ארה"ב (בין היתר במונדיאל 1990 שנערך בארה"ב).

הרכב משוער: ג'ימי נילסן; צ'אנס מאיירס, אורליאן קולין, מאט בסלר, סת' סינוביץ'; גראהם זוסי, ג'וליו סזאר, רוג'ר אספינוזה, בובי קונבי; סי.ג'יי סאפונג, קיי קמארה






פילדלפיה יוניון
בליגה משנת: 2010
איצטדיון: PPL פארק (18,500)
צבע תלבושת: כחול-זהב
הישג שיא: חצי גמר המזרח (2011)
בעונה האחרונה: ראה הישג שיא
באו: כריס אולברייט (ניו יורק רד בולס), גבריאל גומס (אינדיוס, מקסיקו), ליונארד פאחוי (איטגואי, קולומביה), פורפיריו לופז (דליאן שידה, סין), רוג'ר טורס (אמריקה דה קאלי, קולומביה), חוסואה מרטינז (סאפריסה, קוסטה ריקה), כריס קונופקה (העברה חופשית)
עזבו: סבסטיאן לה טו (ונקובר ווייטקאפס), פאריד מונדראגון (דפורטיבו קאלי, קולומביה), ג'סטין מאפ (מונטריאול אימפקט), קייל נקזאווה (לוס אנג'לס גלאקסי), וליקו פאונוביץ' (פרישה), חואן דייגו גונזאלס, סטפאני מיגליורנזי
מאמן: פיוטר נובאק
עונה חלומית עברה על פילדלפיה ב-2011. הזולוס (כינויה של הקבוצה) הגיעה עד לחצי גמר המזרח, שם נעצרה ע"י אלופת האזור, יוסטון דינמו. הריצה המצוינת של הקבוצה היא בעיקר בזכות שני שחקנים: השוער הוותיק פאריד מונדראגון בן ה-40, שהנהיג את ההגנה שספגה הכי פחות שערים בעונה הרגילה (36 ב-34 משחקים, יחד עם ריאל סולט לייק), והראה שגם בגילו הוא עדיין שוער ענק. השחקן השני הוא החלוץ הצרפתי סבסטיאן לה טו, שעבר קודם לכן בקבוצות זניחות בארה"ב, אבל מאז שהגיע לפילי ב-2010 הכול התחבר. 11 שערים ו-9 בישולים היו מנת חלקו בעונה האחרונה, וכרגע הוא מחזיק בכל שיא הבקעות אפשרי כמעט של המועדון (25 שערים ו-20 בישולים ב-62 משחקים). לצערה של פילדלפיה, שניהם עזבו העונה (מונדראגון לעונת פרישה בקולומביה, ולה טו לקנדה לעזור לפרוייקט של ונקובר). המחליפים שלהם שנראה העונה הם השוער היהודי זאק מקמאת', שכבר טעם נסיון ב-MLS כשהחליף את מונדראגון שנפצע במהלך העונה, והראה ניצוצות של כישרון. את מלאכת הבקעת השערים אמורים ליישם שני שחקנים חדשים: ליונארד פאחוי מקולומביה וחוסואה מרטינז הקוסטריקני. שימו לב גם לפרדי אדו, שפותח עונה שנייה במועדון וינסה להחיות את היכולת שגרמה למועדוני על באירופה לעקוב אחריו כבר בגיל 14. המאמן הוא שחקן העבר הפולני פיוטר נובאק, ששיחק במשך 4 שנים בשיקאגו לפני שאימן שנתיים בדי.סי. יונייטד, ושנתיים נוספות את הנבחרת הצעירה של ארה"ב.

הרכב משוער: זאק מקמאת'; שאנון וויליאמס, דני קייליף, קרלוס ואלדז, פורפיריו לופז; פרדי אדו, בריאן קארול, גבריאל גומס, מייקל פרפאן; דני מוואנגה, ליונארד פאחוי (חוסואה מרטינז)






ניו יורק רד בולס
בליגה משנת: 1996 (ניו יורק מטרוסטארס עד 2006)
איצטדיון: רד בול ארנה (25,200)
צבע תלבושת: אדום-לבן
הישג שיא: גמר הפלייאוף (2008)
בעונה האחרונה: רבע גמר הפלייאוף
באו: ג'ונתן בוראחו (האם-קאם, נורווגיה), קני קופר (פורטלנד טימברס), מרקוס הולגרסון (הלסינגבורג, שוודיה), ג'רמי וולו (אולו, פינלנד), ויקטור פאלסון (היברניאן, סקוטלנד), תיירי הנרי (ארסנל, אנגליה- חזר מהשאלה), ווילמן קונדה (אטלס, מקסיקו), חוזה אנגולו (האריסבורג סיטי), ג'וני ארטאגה (פ.צ. ניו יורק), טיילר רות'בן (אטלנטה סילברבקס), ברנדון בארקלייג' (די.סי. יונייטד)
עזבו: קרלוס מנדס (קולומבוס קרו), טים רים (בולטון), ג'ון רוני (אורלנדו סיטי), כריס אולברייט (פילדלפיה יוניון), קרל רובינסון (פרישה), בונה קונדול (ואסאן פאלוסאורה, פינלנד), סטפן אובריי, פרנק רוסט (פרישה)
מאמן: האנס באקה
אח, ניו יורק, ניו יורק. 6 שנים עברו מאז שתאגיד רד בול רכש את המטרוסטארס במטרה להביא תואר לתפוח הגדול, ובכל שנה המטרה מתפספסת. השנה החליטו להנמיך ציפיות, ולהציב את הפלייאוף כמטרה ואת מה שבא אחריו- כבונוס. תיירי הנרי חזר מהשאלה של חודשיים בארסנל, ועליו באמת כל מילה מיותרת. בעונה האחרונה הוא הוביל את טבלת שערי הקבוצה עם 14 שערים, והשנה מצפים לסכום זהה. שחקן מנוסה נוסף בניו יורק הוא בלם/קשר ברצלונה לשעבר, רפאל מארקס, שייעדר משני המשחקים הראשונים של העונה בגלל עונש הרחקה. שימו לב גם לצוות המסייע- דיין ריצ'ארדס מג'מייקה וג'ואל לינדפר האסטוני, שבישלו 7 שערים בעונה שעברה. הבעיה העיקרית של ניו יורק השנה תהיה בעמדת השוער, אחרי שאיבדו את פרנק רוסט הוותיק (פרישה?) ואת בונה קונדול הסנגלי (מחפש קבוצה), יצטרכו כרגע הרד בולס להסתמך על שני שוערים צעירים- ריאן מיארה וג'רמי וולו, כשכרגע מיארה עדיף בשער, למרות שצפויה החתמה של שוער בכיר בחלון ההעברות ביולי (מגעים עם לואיס רובלס, שוערה האמריקאי של קרלסרוהה). המאמן הוא השוודי האנס באקה בן ה-60, שעבר בכל רחבי אירופה (שוודיה, נורווגיה, דנמרק, אוסטריה, אנגליה, יוון ועוזר מאמן בנבחרת מקסיקו לסוון-גוראן אריקסון).

הרכב משוער: ריאן מיארה; יאן גונאר סולי, מרקוס הולגרסון, ווילמן קונדה, רוי מילר; דיין ריצ'ארדס, רפאל מארקס, טימו טאיניו, ג'ואל לינדפר; לוק רודג'רס, תיירי הנרי







קולומבוס קרו
בליגה משנת: 1996
איצטדיון: איצטדיון קולומבוס קרו (20,460)
צבע תלבושת: צהוב-שחור
הישג שיא: אליפות (2008)
בעונה האחרונה: סיבוב הוויילד קארד
באו: קרלוס מנדס (ניו יורק רד בולס), אולמן ורגאס (הרדיאנו, קוסטה ריקה), מילובאן מירוסביץ' (אוניברסידד קתוליקה, צ'ילה)
עזבו: ג'וש גארדנר (מונטריאול אימפקט), עמנואל אקפו (מולדה, נורווגיה), סנטיאגו פרים (ראמפלה ג'וניורס, אורוגוואי), ג'ף קנינגהאם (קומוניקסיונס, גואטמלה), אנדרס מנדוסה (אטלנטה, מקסיקו), דיאן רוסמיר
מאמן: רוברט וורז'יצ'ה
הצוות (The Crew) מאוהיו עברה עונה בינונית אשתקד, שנגמרה בהפסד 1-0 לקולורדו בסיבוב הווילד קארד. הקבוצה איבדה את מלך שעריה בעונה שעברה, הקשר-חלוץ אנדרס מנדוסה הפרואני הבעייתי, שכבש 13 שערים ואחרי הרבה זמן הראה מה יש לו ברגליים. יחד איתו עזבו גם הקשר עמנואל אקפו הניגרי לנורווגיה, והחלוץ הוותיק בן ה-35 ג'ף קנינגהאם לאלופת גואטמלה, קומוניקאסיונס. המצטרף הבולט הוא ללא ספק מיודעינו, מילובאן מירוסביץ'. אחרי עונה וחצי בבית"ר ירושלים ועונה כושלת בארחנטינוס ג'וניורס, הצ'יליאני חזר לקבוצת הולדתו קתוליקה וזכה איתה באליפות ב-2010. בשלוש השנים האלה מירוסביץ' חזר לעצמו עם 46 שערים ב-108 הופעות, וכבר במשחקי ההכנה של קולומבוס מסתמן כבעל הבית בהתקפה. מי שבא במקומו של מנדוסה הוא אולמן ורגאס הקוסטריקני, שאחרי עונת פריצה בהרדיאנו (שאליה הושאל מסאפריסה, אחד ממועדוני העל במדינה) חתם על חוזה ארוך טווח במועדון וירצה להשיג זימון ראשון לנבחרת קוסטה ריקה בגיל 26. שימו לב גם לאנדי גרונבאום, השוער היהודי של הקבוצה, שיחליף את השוער הפצוע וויליאם הסמר בתחילת העונה. לקבוצה יש את אחת ההגנות הטובות בליגה, שכוללת את סבסטיאן מירנדה הצ'יליאני וצ'אד מרשל הקפטן (עונה שמינית בקבוצה), שאליהם הצטרף העונה קרלוס מנדס המנוסה מניו יורק. המאמן וורז'יצ'ה הפולני, עבר את כל השלבים במועדון: שחקן (96-02), עוזר מאמן (03-08) ומאמן (מ-2009).

הרכב משוער: אנדי גרונבאום (וויליאם הסמר); סבסטיאן מירנדה, צ'אד מרשל, קרלוס מנדס, שון פרנסיס (ג'וליוס ג'יימס); טוני טצ'אני, אדי גייבן, דילי דוקה, מילובאן מירוסביץ'; אולמן ורגאס, אמיליו רנטריה







שיקאגו פייר
בליגה משנת: 1998
איצטדיון: טויוטה פארק (20,000)
צבע תלבושת: אדום-כחול
הישג שיא: אליפות (1998)
בעונה האחרונה: מקום 6 במזרח
באו: רפאל רובאז'ו (מיז'ונאריוס, קולומביה), ג'יי נולי (ונקובר ווייטקאפס), קלי דובה (ניו אינגלנד רבולושן), פדריקו פופו (דאנוביו, אורוגוואי), ארנה פרידריך (העברה חופשית), פאולו טורנאגי (אינטר, איטליה)
עזבו: באג'יו הוסידיץ' (האמרבי, שוודיה), כריסטיאן נזאריט (דפורטיבו קאלי, קולומביה), דייגו צ'אבס (פלסטינו, צ'ילה), ג'ון קונווי (פרישה), יוסיפ מיקוליץ', מייק באנר
מאמן: פרנק קלופאס
על שיקאגו עברה עונה בינונית למדי ב-2011, ששיאה בניצחון על היריבה הגדולה מניו יורק, לראשונה מאז 2009. רוב הסגל מהעונה שעברה נשאר, למעט אדין "באג'יו" הוסידיץ' הקשר הבוסני, שעבר מהקור בשיקאגו לקור בשוודיה. דייגו צ'אבס המחליף עזב לצ'ילה, אך במקומו בא אורוגוואי אחר, פדריקו פופו, שינסה להשוות את התרומה של צ'אבס בעונה שעברה (6 שערים). השאלה הגדולה היא מי יהיה הפליימייקר של שיקאגו העונה, כשאל סבסטיאן גראסיני הארגנטינאי המשתפר הצטרף רפאל רובאז'ו, אחד משחקני המפתח של מיז'ונאריוס ושותף מלא לעונה המוצלחת של הקבוצה ב-2011, אז סיימה במקום השני. בחוד ימשיכו לשתף פעולה שני הגנאים, פטריק ניארקו ודומיניק אודורו, כשמהספסל יכנס תגלית העונה שעברה של שיקאגו, הישראלי אור ברוך (שכבר הספיק לשחק השנה בנבחרת הצעירה תחת גיא לוזון). בשער יעמוד עוד פוטנציאל של נבחרת ארה"ב, שון ג'ונסון, ואת ההגנה הצעירה יחסית ינהיגו קורי גיבס המנוסה וגונסאלו סגארס, שחקן נבחרת קוסטה ריקה. הקישור כולל חוץ מגראסיני ורובאז'ו, גם את פאבל פארדו המקסיקני הוותיק, בעל עבר בשטוטגרט הגרמנית, את לוגן פאוס הקפטן ואת כוכב נבחרת גואטמלה, מרקו פאפה. המאמן, פרנק קלופאס, מתחיל את שנתו השנייה כמאמן שיקאגו, כלפני כן שימש הרבה שנים בתור חבר הצוות המקצועי של הקבוצה.

הרכב משוער: שון ג'ונסון; דן גרגאן, ג'ליל אניבאבה, קורי גיבס, גונסאלו סגארס; פאבל פארדו, לוגן פאוס, מרקו פאפה, סבסטיאן גראסיני (רפאל רובאז'ו); דומיניק אודורו, פטריק ניארקו








די.סי. יונייטד
בליגה משנת: 1996
איצטדיון: איצטדיון RFK (45,600)
צבע תלבושת: אדום-שחור
הישג שיא: אליפות(1996, 1997, 1999, 2004)
בעונה האחרונה: מקום 7 במזרח
באו: חמדי סאליהי (ראפיד וינה, אוסטריה), אמיליאנו דודאר (יאנג בויז, שוויץ), מרסלו סראגוסה (רבאן באקו, אזרבייג'אן), מייקון סנטוס (פ.צ. דאלאס), רובי ראסל (ריאל סולט לייק), דני קרוז (יוסטון דינמו), אנדרו דיקסטרה (צ'רלסטון באטרי), לואיס ניל (אורלנדו סיטי)
עזבו: מארק בורץ' (סיאטל סאונדרס), קלייד סימס (ניו אינגלנד רבולושן), טבון מקטאביש (פרישה), סנטינו קוורנטה (בנגל טאסקרס, הודו), ברנדון בארקלייג' (ניו יורק רד בולס), בלייק ברטשניידר (ניו אינגלנד רבולושן), ג'ד זיינר, סטיב קרונין, ג'וזף אנגווניה
מאמן: בן אולסן
הקבוצה המעוטרת ביותר בליגה כבר 7 שנים ללא אליפות, וכבר 4 שנים שהיא לא הגיעה לפלייאוף. אך כעת נדמה שיש שינוי בבירת ארה"ב, בעיקר בזכות הגעתו באמצע העונה שעברה של ה-MVP של עונת 2011: דוויין די רוסאריו. הקנדי הבינ"ל עבר עונה מלאת תהפוכות כשנדד בשנה אחת ב-3 קבוצות שונות ב-MLS (טורונטו, ניו יורק וכעת בדי.סי.יונייטד), אך ביונייטד נתן את יכולת השיא שלו בקריירה (13 שערים ו-7 בישולים ב-18 משחקים) וסחט מחמאות מאנשי כדורגל רבים בארה"ב (ביניהם תיירי הנרי מהרד בולס). אליו מצטרפים הרכש האלבני החדש, חמדי סאליהי, שבא אחרי 4 וחצי שנים בליגה האוסטרית (שנתיים בריד, שנתיים וחצי בראפיד וינה) ויוסיף מחץ להתקפה. יחד איתם בהתקפה נמצאים החלוץ הוותיק ג'וש וולף בן ה-34 ואחד מכישרונות העתיד של המועדון, אנדי נאחאר ההונדורני. ברנקו בושקוביץ' המונטנגרי יהיה אחראי על אספקת הכדורים להתקפה, ואת ההגנה אמור להנהיג אמיליאנו דודאר הארגנטינאי אחרי תקופה מוצלחת בליגה השוויצרית. בשער נמצא אחת ההבטחות הגדולות של נבחרת ארה"ב, ביל האמיד, תוצר האקדמיה של היונייטד, שקיבל את הופעת הבכורה בנבחרת בינואר האחרון מול ונצואלה. שימו לב למאמן בן אולסן, שחקן העבר של הקבוצה ושל נבחרת ארה"ב, שמחזיק בשיא בתור המאמן הצעיר בתולדות הליגה (בן 34 בלבד!).

הרכב משוער: ביל האמיד; רובי ראסל, ברנדון מקדונלד, אמיליאנו דודאר, דניאל וולארד; פרי קיטצ'ן, אנדי נאחאר, כריס פונטיוס, ברנקו בושקוביץ'; דוויין די רוסאריו, חמדי סאליהי







פ.צ. טורונטו
בליגה משנת: 2007
איצטדיון: BMO פילד (21,140)
צבע תלבושת: אדום-שחור
הישג שיא: מקום 5 במזרח (2009, 2010)
בעונה האחרונה: מקום 8 במזרח
באו: ג'רמי הול (פ.צ. דאלאס), ז'ואאו פלאטה (LDU קיטו, אקוודור), ריצ'ארד אקרסלי (ברנלי, אנגליה), מיגל אסבאל (אוניברסידד קונספסיון, צ'ילה), ג'יאובני קייסדו (LDU קיטו, אקוודור), רג'י לאמב (איפסוויץ', אנגליה), לוגאן אמורי (פורטו ריקו איילנדרס), אפריין בורגוס ג'וניור (העברה חופשית)
עזבו: דנליי בורמן (סופרספורט יונייטד, דרא"פ), ניית'ן סטורגיס (יוסטון דינמו), אנדי איירו, ג'יאנלוקה זבאריסה, חבייר מרטינה, מיקאל יוראסובסקי, אדי ויאטור, אלבקאי בושיבה
מאמן: ארון ווינטר
כמו בכדורסל, גם בכדורגל- טורונטו ספגה עד עכשיו את מהלומת ההתאקלמות של קבוצה קנדית ראשונה בתוך ליגה של אמריקאיות. לליגת האלופות הצפון אמריקאית הם עדיין נכנסו ב-3 השנים האחרונות, אך זה בגלל ההישגים בגביע קנדה ולא ב-MLS. אבל עכשיו מתחילים סוף סוף להיראות סימנים של קבוצה שיוצאת מהמשבר. על המאמן, ארון ווינטר, לא צריך להגיד הרבה. כל מי שעקב אחרי אייאקס המופלאה של שנות ה-90 שם לב לקשר האחורי ממוצא סורינאמי (יש שיגידו שגם ממוצא יהודי) שהעביר אח"כ קריירה מפוארת בליגה האיטלקית (לאציו, אינטר) ובנבחרת (84 הופעות וזכייה ביורו ב-1988). הרבה בזכותו הגיעו בעונה שעברה שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה: טורסטן פרינגס ודני קוברמאנס. הראשון הגיע לקנדה אחרי 6 שנים בורדר ברמן, שבסופה של האחרונה רב כמעט עם כל מה שזז בקבוצה. בינתיים בטורונטו הוא מונה לקפטן הקבוצה, ונותן המון נסיון בעמדת הקשר האחורי. קוברמאנס לעומתו, הוא סקורר מובהק עם הרבה נסיון (ושערים) בהולנד (ספרטה רוטרדם, אלקמאר, פ.ס.וו) שגם הוא כמו פרינגס, החליט בגיל 33 לסגור קריירה בצפון אמריקה. ההגנה (החלק החלש בעונה שעברה בקבוצה) חוזק בדמותו של ג'יאובני קייסדו האקוודורי ומיגל אסבאל מצ'ילה, שני שחקני הגנה לגיטימיים בליגות המקומיות שלהם, שלאחרונה הרוויחו את הופעות הבכורה שלהם בנבחרות הלאומיות (קייסדו כבר עם 8).

הרכב משוער: סטפאן פריי; ריצ'ארד אקרסלי, ג'יאובני קייסדו, מיגל אסבאל, אשטון מורגן; טורסטן פרינגס, ג'וליאן דה גוזמן, אריק אבילה; ריאן ג'ונסון, ז'ואאו פלאטה, דני קוברמאנס








ניו אינגלנד רבולושן
בליגה משנת: 1996
איצטדיון: איצטדיון ג'ילט (68,560)
צבע תלבושת: אדום-כחול-לבן
הישג שיא: גמר הפלייאוף (2002, 2005-07)
בעונה האחרונה: מקום 9 ואחרון במזרח
באו: קלייד סימס (די.סי. יונייטד), סאיר סנה (באיירן מינכן 2), קלייד סימס (די.סי. יונייטד), פרננדו קרדנאס (אמריקה דה קאלי, קולומביה), ג'ון לוסאנו (אמריקה דה קאלי, קולומביה), חוזה מורנו (אונסה קאלדאס, קולומביה- השאלה), לי נגוין (בין דונג, וייטנאם), בלייק ברטשניידר (די.סי. יונייטד), ג'רמיה ווייט (העברה חופשית), פלוריאן לכנר (קרלסרוהה, גרמניה)
עזבו: קלי דובה (שיקאגו פייר), מרקו פרוביץ' (הכוכב האדום בלגרד, סרביה), רייקו לקיץ' (לינגבי, דנמרק), ריאן קוצ'ריין (סאן אנטוניו סקורפיונס), מילטון קראליו (ריינג'רס, צ'ילה), מונסף זרקה (פטרולול פלויישטי, רומניה), איליה סטוליצ'ה, דידייה דומי, פאט פלאן, זאק שילוסקי
מאמן: ג'יי היפס
אם חשבתם שטורונטו עברה עונה קשה, אתם מוזמנים להסתכל במאזן של ניו אינגלנד ב-2011: מקום 9 (ואחרון) במזרח, הגנה מפוררת לחלוטין (ספגה 58 שערים, אחד פחות מטורונטו שיאנית הספיגות) והתקפה חלשה להחריד (38 שערים ב-34 משחקים- 3 יותר מונקובר, הקבוצה החלשה בליגה). נוסף לכל מאמן בשנתו הראשונה- ג'יי היפס, שחקן עם נסיון של 8 שנים בקבוצה, אך חסר נסיון לחלוטין (בן 35, המאמן השני הכי צעיר בליגה) ובעלים כמו רוברט קראפט המולטי-מיליונר (יהודי ובעליה של הניו אינגלנד פטריוטס, קבוצת הפוטבול של העיר) הפכה את העונה של הרבס (Revs) לגיהנום. השנה מקווים לצאת מהמשבר בכל דרך אפשרית, אך לשם כך הם יצטרכו עונה טובה של שאלרי ג'וזף, הקפטן הגרנדיני של הקבוצה בן ה-33, שגם בגילו המתקדם הוביל את טבלת הכיבושים של הקבוצה עם 8 שערים. השנה תהיה שנתו ה-9 ברציפות בקבוצה, וזאת תהיה כנראה אחת מההזדמנויות האחרונות שלו להביא אליפות למועדון, אחרי שכבר הגיע לגמר 3 פעמים עם הקבוצה. מי שישחק לצידו הוא כנראה חוזה מורנו הקולומביאני, שסיכם על השאלתו מאונסה קאלדאס וכרגע מחכה לשחרור מההתאחדות הקולומביאנית ולגרין קארד שיאפשרו לו להגיע לקבוצה. חיזוק קולומביאני נוסף שהגיע הם פרננדו קרדנאס (חלוץ) וג'ון לוסאנו (מגן) שירדו ליגה בעונה שעברה עם אמריקה קאלי, קבוצת הפאר הקולומביאנית. עוד שחקן שמוכר לאוהדי מכבי ת"א הוא בני פיילהאבר, היהודי-אמריקאי שהיה קרוב להצטרף לקבוצה אך מסיבות כספיות לא הגיע.

הרכב משוער: מאט רייס; קווין אלסטון, ג'ון לוסאנו, איי.ג'יי סוארס, כריס טירני; קלייד סימס, שאלרי ג'וזף, סאנה ניאסי, בני פיילהאבר; חוזה מורנו, סאיר סנה






מונטריאול אימפקט
בליגה משנת: 2012
איצטדיון: איצטדיון סאפוטו (20,340)
צבע תלבושת: כחול-לבן
הישג שיא: אין
בעונה האחרונה: עונה ראשונה ב-MLS
באו: דונובן ריקטס (לוס אנג'לס גלאקסי), סאנה ניאסי (קולורדו ראפידס), ג'ב ברובסקי (ונקובר ווייטקאפס), ג'סטין מאפ (פילדלפיה יוניון), נלסון ריבאס (אינטר, איטליה), גרסון מאיין (צ'יבאס USA), ג'סטין בראון (צ'יבאס USA), מיגל מונטאניו (סיאטל סאונדרס), שאבאר תומאס (ספורטינג קנזס סיטי), בריאן ארגואז (פורט לאודרדייל סטרייקרס), בובי בורלינג (סאן חוזה ארת'קווייקס), טייסון וואל (סיאטל סאונדרס), קולן וורנר (ריאל סולט לייק), ג'וש גארדנר (קולומבוס קרו), זארק ולנטין (צ'יבאס USA), פטריס ברנייה (לינגבי, דנמרק), פליפה מרטינס (לוגאנו, שוויץ), ג'יאניר גארסיה (קרוס אסול, מקסיקו), מתאו פרארי (בשיקטאש, טורקיה), ברנארדו קוראדי (אודינזה, איטליה)
עזבו: איימיר לוארי (קרוליינה ריילהוקס), לאונרדו די לורנסו (קונספסיון, צ'ילה), קמרון נואלס (פרישה), נביו פיצוליטו (פרישה)
מאמן: ג'סי מארש
מזל טוב לקבוצה החדשה ממונטריאול (הקנדית השלישית ב-MLS) שהוקמה על מועדון קיים באותו השם, ששיחק בליגת ה-NASL, הליגה המקצוענית השנייה בחשיבותה בארה"ב. המאמן הוא ג'סי מארש, שחקן עבר עם נסיון רב ב-MLS, שאחרי עזיבתו של מאמן ארה"ב בוב בראדלי לנבחרת מצרים, עזב את משרת עוזר המאמן והגיע לפרוייקט שנפתח במחוז קוויבק. השמות המוכרים לחובבי הכדורגל האיטלקי הם כמובן נלסון ריבאס הקולומביאני, שעזב את אינטר אחרי 4 שנים בקבוצה (ביניהם השאלות), אך נפצע בתחילת העונה וייעדר מספר חודשים. השם השני הוא מתאו פרארי, בעל 11 הופעות בנבחרת איטליה, שעזב לאחרונה בצורה מכוערת את בשיקטאש הטורקית, כשהוא נתבע ע"י הקבוצה ב-CAS (בית הדין הגבוה לספורט) על התרת חוזהו. כיום, בגיל 32, בונים עליו בתור השחקן שיביא את הנסיון להגנה של מונטריאול. מאחורי שני הבלמים האלה יעמוד דונובן ריקטס, שוער נבחרת ג'מייקה, שמחזיק בשיא ממוצע ספיגת השערים בתולדות ה-MLS. אבל הכוכב הגדול הוא דווקא שחקן מקומי, פטריס ברנייה יליד קוויבק, שהתחיל את הקריירה בקבוצה ומאז עשה חיל באירופה (נורווגיה, גרמניה ודנמרק) וחזר בגיל 32 כדי לסגור מעגל ובעיקר כדי להיות האיש שאיתו יזדהו האוהדים. בהתקפה יש כרגע שני חלוצים צעירים שעשו קפיצה בשנה האחרונה (פוסיטו בסיאטל, בראון בצ'יבאס) אך מעיידים להחתים חלוץ בכיר מהם במועד ההעברות ביולי.

הרכב משוער: דונובן ריקטס; זארק ולנטין, מתאו פרארי, נלסון ריבאס (טייסון וואל), ג'וש גארדנר; דייבי ארנו, פליפה מרטינס, פטריס ברנייה, ג'סטין מאפ; ג'סטין בראון, מייקל פוסיטו

מסקרן אתכם לדעת כמה ארגנטינאים יש בליגת העל? האם ביתר נס טוברוק היא גלגולה של ביתר נתניה המיתולוגית? האם ישראל ארבייטמן, שהיה חלוץ באצ"ל ובמכבי נתניה בשנות ה-50, קשור לשלומי ארבייטמן? כאן זה המקום!

חשוב לציין שמדובר באשכול רציני לגמרי, בדיוק כמו האשכולות האחרים בפורום הישראלי, מה שאומר שתגובות שעשויות ליצור עימותים או תגובות לא ראויות ימחקו.

היום ייפתח הטורניר הסוגר של העונה בארגנטינה, טורנאו איניסיאל 2013, הטורניר הפותח של העונה, לא הציג בשורות גדולות במיוחד. הכדורגל של קבוצות הצמרת היה חיובי ופה כן הייתה מגמת שיפור, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לשמור על יציבות ולהפגים עליונות ברורה על קבוצות מרכז הטבלה. היכולת הצמודה הזו הביאה לסיום מותח מהסרטים, בו ארבעת הראשונות עם הסיכויים לתואר נפגשו במחזור האחרון ראש בראש. הייתה דרמה גדולה בשני המגרשים עם תוצאות צמודות, כולל הצלה גדולה אחת שהביאה את התואר בדיעבד, כשבמגרש אחד כדורגל פתוח ורב שערים ובאחר פחות. גם ביציעים הייתה חגיגה גדולה רק במגרש אחד, כשבשני היציעים מוגבלים עקב בעיות האלימות. אלו פניו של הכדורגל הארגנטינאי, אלימות ובעיות ניהול קשות (ברמת ההתאחדות והמועדונים), הרבה מתח ועניין אבל רמת כדורגל שמתקשה להתעלות. בסיום הטורניר הדרמטי הייתה זו סאן לורנסו, הפייבוריטית טרם העונה, שזכתה בתואר לשמחתו של האפיפיור.


האלופה היוצאת ומועמדת חזקה לדאבל






השיטה:
האלופה:

פה אין חדש, מדובר בראשונה בטבלה בסיום הטורניר, טורניר? כן, טורניר. העונה בארגנטינה מתחלקת לשני טורנירים הנקראים כיום איניסיאל ופינאל. בכל אחד מהטורנירים הקבוצות מתחילות מחדש עם אפס נק', כך שיש שתי אלופות בעונה אחת. במקרה של שוויון נק' במאבק האליפות אין משמעות להפרש שערים והקבוצות יפגשו למשחק מכריע.


היורדות:

הדבר הכי מושמץ בשיטה הארגנטינאית הוא שיטת הירידות, או כמו שנקרא במקור הארגנטינאי - "הממוצעים". בסיום העונה (סיום הטורניר הנוכחי) שלושת האחרונות בטבלת הממוצעים יורדות ל-B נאסיונאל.

טוב אז איך הולכים הממוצעים? פשוט מאוד ( ), לוקחים את סך הנקודות של כל קבוצה בשלוש העונות האחרונות (שתי העונות הקודמות וזו שמשוחקת באותו רגע) ומחלקים במספר המשחקים, והנה קיבלנו את הממוצע! לקבוצות שעלו באותה עונה פשוט מוציאים ממוצעים רק מהעונה הזו, לכאלו שעלו לפני שנה מוציאים על סמך 2 עונות ולקבוצה שירדה ועלתה חזרה מתייחסים כעולה חדשה ולא משקללים את הנק' מעונת הירידה.

כמו במאבק האליפות, במקרה של שוויון בממוצעים ההכרעה תיקבע ע"י משחק קובע במגרש נייטרלי.


המשתתפות בגביעים היבשתיים:

הגביע הרלוונטי לטורניר האיניסיאל הוא ה-סודאמריקנה 2014, בו כבר הבטיחה את השתתפותה לאנוס שזכתה בגביע בעונת 2013. הזכייה תעניק לארגנטינה עוד מקום למעשה, כך שמלבד לאנוס שש קבוצות נוספות יישתתפו במפעל. איך ייקבעו העולות? "פשוט מאוד" - זוכת משחק הסופר אליפות של העונה (סאן לורנסו נגד האלופה החדשה, או נגד השנייה הכי טובה אם תשלים דאבל), ואח"כ 5 הקבוצות הכי טובות ע"פ הטבלה המצטברת של העונה (שני הטורנירים יחדיו) מלבד אלו משחקות כרגע בליברטאדורס.

המשתתפות בליברטאדורס 2014, שנערך במקביל לטורניר, הן ולס (מנצחת משחק הסופר אליפות 12-13) ניואלס (אלופת הפינאל 2013), סאן לורנסו (אלופת האיניסיאל 2013), ארסנל (מחזיקת גביע ארגנטינה) ולאנוס (זוכת הסודאמריקנה).


גביע ארגנטינה

הגביע נמצא כרגע בשלב מוקדם יחסית עם קבוצות מהליגות הנמוכות של ארגנטינה, בשלבים המאוחרים יותר ייכנסו הקבוצות הבכירות, המשחקים ייערכו ברחבי ארגנטינה במגרש נייטרלי (שיטת משחק אחד) עד לגמר. הזוכה תקבל כרטיס לליברטאדורס 2015 וכותרות בעיתונים. קצת לפחות.


החתמות:

בפגרה הנוכחית, זו שבין הטורנירים ובאמצע העונה, יש מגבלת רכש על הקבוצות אשר להוציא מקרים חריגים של פציעות/השתתפות בגביעים יכולות להחתים רק 2 שחקנים חדשים.

אנחנו ממשיכים להתחדש. פשוט תתחילו מאיפה שהפסקנו.

עונת 2012/13: מה שהחל בתוהו ובוהו והסתיים באנחת רווחה
לאחר עונת 2011/12 ואיבוד האליפות ליובנטוס, רצינו להאמין, אוהדי מילאן מכל רחבי העולם, שההנהלה תעשה כל שביכולתה כדי לחזק את הסגל המזדקן והחלש על מנת שהסקודטו של 2012/13 יחזור לצד האדום של מילאנו. על פני השטח, היינו עדים לאחד הקייצים האמוציונאליים והעלובים שנראו אי פעם. מצד אחד, נאלצנו להיפרד מהטיטאנים הגדולים, אלו שהיו שם עבורנו ברגעי השיא של המועדון וגם ברגעי השפל- גאטוזו, סיידורף, נסטה ואינזאגי. שמותיהם של הארבעה האלו יחרטו בדפי ההיסטוריה המפוארים של המועדון המילאנזי, אולם הפרידה מהם הייתה בלתי נמנעת כדי להזרים דם חדש וצעיר לקבוצה. כהמשך ישיר להצערת הסגל, הודיעו גם ואן בומל וזמברוטה על עזיבתם. מילאן, שנחשבה במשך מספר שנים למושא ללעג לאור המחלקה הגריאטרית שפתחה בסן סירו, נהפכה בין רגע לקבוצה חסרת ניסיון, ובהמשך גם לחסרת איכות. הירידה ברמת השחקנים לא נבעה בהכרח מעזיבת הדור המבוגר, אלא עקב מכירתם של שני השחקנים הטובים ביותר במועדון- טיאגו סילבה וזלטאן איברהימוביץ', שנשלחו יחדיו לפאריס סן ז'רמן תמורת יותר מ 60 מיליון יורו כדי לנסות ולכסות את חובותיו הכבדים שאליהם נקלע סילביו ברלוסקוני. עזיבתם של מי שהיה אמור להיות הקפטן העתידי של מילאן ושל מלך השערים של הליגה האיטלקית, שברה את לבבותיהם של רבים מאוהדי הרוסונרי, מחאות רבות התקיימו כנגד ההנהלה, כמות המנויים ומכירת מוצרי הקבוצה הגיעו לשפל חסר תקדים, וחשוב יותר מכול- הציפיות להחזרת הסקודטו צנחו אל תהום. היה ברור שימי השיא של המועדון המעוטר ביותר בעולם ומאריות אירופה, הם לא יותר מזיכרון רחוק שיהיה קשה לשחזר אותו. מנגד, השמות הבולטים שהצטרפו למועדון המילאנזי הם מונטוליבו, פאציני (כחלק מהעברתו של קסאנו לאינטר), ספאטה וניאנג.


אריוודרצ'י

ללא ציפיות גדולות ועם אינספור הצהרות מצד גליאני על פרויקט שינוי הדורות והצערת הסגל, פתחה מילאן את עונת 2012/13 עם לחץ כבד על אלגרי. במחזור הראשון, הגיעה סמפדוריה העולה החדשה לסן סירו, אך למרות עליונות ברורה של מילאן, הייתה זאת האחרונה שכבשה את השער היחיד במשחק ובכך גרמה להורדת המוראל המילאנזי שבין כה היה בקאנטים. הניצחון 3-1 במחזור השני לא היה יותר מאשליה של חזרה לעניינים מצד מילאן, שכן לאחר מכן היא המשיכה לשקוע ולספק תוצאות חלשות כמו גם במשחק הפתיחה של ליגת האלופות נגד אנדרלכט. המצב במילאנו היה נראה של תוהו ובוהו כאשר בהנהלה החלו לחשוב על שינוי בעמדת המאמן, כשאלגרי עצמו הרגיש שהוא נמצא על חבל דק ובצעד לא אופייני התפרץ אל עבר אינזאגי, מאמן קבוצת הילדים, מה שהתחיל בקללות נוקבות וכמעט הסתיים באלימות פיזית. אם לא די במצב האנוש שבו נמצאת מילאן, בתחילת אוקטובר היא אף הפסידה לאינטר בדרבי במשחק בו היא אירחה, ולאחר ההפסד ללאציו במחזור הבא היא הייתה שקועה במקום ה 15. על כל פנים, היו שתי נקודות אור בודדות מפתיחת העונה והן ללא ספק ההשתלבות הנפלאה של מאטיה דה-שיליו וספאן אל-שעראווי בהרכבה של מילאן. להוציא את אלשנדרה פאטו שהיה שקוע ברצף של פציעות חוזרות ונשנות, קשה היה לחשוב על שחקנים כה צעירים שביססו את מעמדם כשחקני מפתח בסן סירו. ההמשך כבר היה הרבה יותר מעודד ובעיקר הודות לכושר כיבוש בלתי ניתן לתיאור של אל-שעראווי, התחלנו לחזות במילאן שונה לגמרי וחרף הפסדה לפיורנטינה במחזור ה 12, הרוסונרי החלו תקופה נהדרת מאז המפלה למקום ה 15, בין היתר הבקיעו חמישייה לקייבו, חילצו תיקו מנאפולי, ויותר מכל- ניצחו את יובנטוס. ברם, מילאן הייתה צריכה לצאת לפגרת החורף עם טעם מר בפה בעקבות ההפסד 4-2 לרומא במשחק מחפיר מצד המילאנזים שבקלות היה יכול להסתיים בתבוסה גבוהה אף יותר. לפיכך, אחת המטרות העיקריות במהלך הפגרה הייתה לעבוד על ההגנה החלולה והמביכה שעמדה לרשות של אלגרי. מאמן הקבוצה עדיין לא מצא צמד בלמים קבוע שיעמדו מלפניו של אביאטי וישרו ביטחון בחלק האחורי ועל כן ממחזור למחזור חלק זה של ההרכב היה יכול להשתנות באופן מוחלט. באופן הדרגתי, מקסס-ספאטה החלו ליצור ביניהם תיאום יוצא מן הכלל, דבר שיש לו חלק בלתי נפרד בכושר האדיר שעימו מילאן חזרה מהפגרה. בחלק השני של העונה הוצגה קבוצה שונה לחלוטין, כזאת שסופגת תריסר שערים בלבד, מפסידה פעם אחת בלבד וצוברת 41 נקודות. חלק לא מבוטל בכך שייך כמובן למאריו באלוטלי, הרכש הנוצץ שהגיע במהלך חודש ינואר והוסיף 12 שערים שכיפרו על הבצורת שפקדה את אל-שעראווי. מתחתית הסריה A התרוממה מילאן עד למקום השלישי, דבר שכרך עבודה קשה ביותר ואף היה רצוף ברגעים קשים ובמשברים. לקראת סיום העונה, מעמדו של אלגרי שוב התערער כאשר הבטחת המקום השלישי הייתה מוטלת בספק, כאשר עלו שמותיהם של סיידורף, אינזאגי, ואן בומל ועוד רבים כמועמדים למלא את מקומו של הטוסקאני שנחשק על ידי רומא ואינטר. כמובן אין צורך להזכיר את ההצהרות של גליאני וברלוסקוני במהלך העונה על רצונם לראות את גווארדיולה מאמן את מילאן. על אף ההתנהלות הזאת שלא הוסיפה כבוד להנהלה, אלגרי נשאר רוסונרי והבטיח את ההעפלה למוקדמות ליגת האלופות לאחר מחזור סיום דרמטי בו באלוטלי ומקסס מחקו פיגור מול סיינה. בסופו של דבר, אפשר להיות מרוצים מהעונה האחרונה שנפתחה בצליעה וללא כל יומרות והסתיימה בצמרת הגבוהה.


חוגגים את הסיום הדרמטי של עונת 2012/13 בסריה A

בזירה האירופאית קשה לדעת כיצד להגדיר את הקמפיין של מילאן, מפתיע, מאכזב ואולי מעבר לציפיות, תלוי את מי שואלים. שלב הבתים הסתיים בצורה די מאכזבת כאשר הדיאבולו צברו שמונה נקודות בלבד בבית פשוט יחסית לשאר. סיום שלב הבתים במקום השני הצריך את מילאן לפגוש יריבה לא פשוטה וכך אכן קרה כאשר היא הוגרלה מול לא אחרת מאשר ברצלונה. עם סיכויים קלושים שניתנו למילאנזים כנגד המכונה הקטאלונית, 80,000 צופים בסן סירו צפו בבואטנג ובמונטארי גוברים על ברסה כנגד כל הסיכויים. משחק אחד בלבד הפריד בין מילאן לרבע הגמר ולהדחתם של ברסה, כשחניכיו של אלגרי היו צריכים לשמור על התוצאה בקמפ נואו, משימה לא פשוטה בכלל. באצטדיונה הביתי, ברצלונה הייתה נראית בלתי ניתנת לעצירה ומהדקה הראשונה טווחה אל עבר שערו של אביאטי. לוח התוצאות בסיום המחצית הראשונה הראה על 2-0 למארחים ומילאן ירדה מכר הדשא מאוכזבת וחבולה. במחצית השנייה, כשלו המילאנזים לצמק את התוצאה עקב חוסר דיוק במספר הזדמנויות שאליהם הגיעו, בעוד שברסה הכפילה את התוצאה ושלחה את הרוסונרי הביתה למילאנו. לסיכום, מצד קשה היה להאמין שמילאן תהיה מסוגלת לחלוף על פני ברצלונה בזמן שהקטאלונים היו בשיא כושרם, אך מצד שני אי אפשר שלא לומר שקיימת תחושת פספוס והחמצה לאחר המשחק הראשון בסן סירו. הדחה בשמינית הגמר היא לא דבר שההיסטוריה המילאנזית רגילה אליו ועל כן לא תוכל להתרחש עונה שנייה ברציפות.


מודחים עם טעם מריר בפה

במפעל השלישי בחשיבותו עבור מילאן, הקופה איטליה, השהות של הרוסונרי בו הייתה קצרה ביותר. בשמינית הגמר אמנם הרכב המחליפים של מילאן ניצח 3-0 את רג'ינה מהסריה B, אולם ברבע הגמר היריבה הייתה לא אחרת מאשר יובנטוס, מי שהדיחה את מילאן בחצי הגמר של העונה לפני כן, וגם כעת דאגה להדחתם של המילאנזים משער ניצחון של ווציניץ' בתוך תוספת הזמן, אותו אחד שהיה אחראי להדחת המילאנזים גם בפעם הקודמת. מילאן השלימה עשור מאז הזכייה האחרונה בגביע האיטלקי אי שם בעונת 1992/93.


מילאן והקופה? לא הולך ביחד

מקס אלגרי: כאן כדי להישאר?
אלגרי עתיד לפתוח את עונתו הרביעית במילאן, לא דבר של מה בכך בליגה האיטלקית, ובמיוחד לאחר טלטלת השמות שריחפה מעל שמי מילאנו שאחד מהם היה אמור לרשת אותו. המאמן שהגיע מקליארי ב 2010, עשה דברים יפים מאוד במילאן, למרות תקציב מוגבל שניתן לרכש ועזיבת שחקניו הבולטים. עם זאת, עדיין יש כאלו שלא שבעי רצון מעבודתו וזהו לא סוד שבחלק מהמשרדים בוויה טוראטי היו מעוניינים באדם אחר על הקווים. לרעתו של אלגרי, ניתן לומר ראשית שיחסי האנוש שלו הם אינם דבר שהוא צריך להתגאות בו, במשך השנים האחרונות הוא נקלע לחיכוכים עם מספר שחקנים. יתרה מזאת, לאלגרי אישיות די רכה שנותנת לשחקניו את התחושה שהם יכולים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ואפילו באימונים ובכך מתערער מעמדו של מקס כמאמנם. מדי פעם גם קשה להבין את החילופים המאוחרים שהוא מבצע במצבים שבהם הקבוצה זקוקה לשינוי מיידי או הקיבעון על שחקנים מסוימים. בנוסף, הוא רחוק מאוד מלהיות מוטיבטור ועל כן פעמים רבות שחקני הקבוצה נראים רדומים וחסרי אמונה. בניגוד לכל החסרונות שצויינו כאן, יש לאלגרי לא מעט דברים חיוביים. סוף עידן אנצ'לוטי, בו ניתן קרדיט מוגזם לשחקנים הוותיקים כבר תמה ממזמן, ואלגרי הוא זה שמחליט להאמין בדור הצעיר ולשחק כדרך קבע בדה-שיליו, אל-שעראווי וגם בניאנג. השלושה עברו עונה נפלאה תחתיו והפכו משחקנים די עלומי שם לכאלו שצפויים להיות עמודי התווך של המועדון המילאנזי בשנים הקרובות. השניים הראשונים אף זכו לזימון בכורה לנבחרת הלאומית. אי אפשר שלא להעריך את אלגרי על השינוי הגדול שביצע בקווין קונסטאנט. מקשר ממוצע שהגיע בהשאלה מג'נואה כדי להוות גיבוי למרכז המגרש, החל מקס אט אט להריץ אותו בצד שמאל של ההגנה ועם אמון רב מילאן הרוויחה את אחד המגנים המפתיעים ביותר באיטליה. גם מונטארי, שהיה נחשב למשוא ללגע במשך שנים רבות בקרב אוהדי שתי המילאנזיות, סיפק עונה טובה מאוד. אולם, לרעתו של אלגרי ניתן לזקוף את הכישלון בירידה התלולה ביכולותיו של נוצ'רינו, מהשחקן המפתיע של עונת 2011/12 ללא יותר משחקן שבקושי נספר על הספסל, או את המשך היכולת החלשה של בואטנג מאז עונת האליפות. לקחו לו את הבלם הטוב ביותר בעולם, ולמרות זאת ולאחר חצי שנה של ניסויים רבים בקו האחורי, אלגרי ייצב את ההגנה עם שילובם של מקסס וספאטה. לסיכומו של דבר, מקס אלגרי קיבל בתחילת העונה קבוצה חדשה ולא כל כך איכותית שעליה להתחיל הכול מאפס, ואף על פי כן, הוציא המון מהסגל הנוכחי ומעל מה שציפו בתחילת העונה. כל עוד הוא מקבל את השקט לו ראוי מאמן לקבל מההנהלה- הוא יספק תוצאות יפות ויקדם את הקבוצה, אך קשה לעבוד כשגליאני וברלוסקוני מודיעים לתקשורת על התעניינות במאמן כזה או אחר או מכתיבים למאמן אילו שחקנים להעלות ובאילו מערכים להשתמש. מאמנים רבים היו מחכים לטיסה הראשונה מהמלפנסה אל עבר היעד הבא שלהם, אולם אלגרי לא נשבר ולמרות כל הקשיים הרבים- סיפק את הסחורה.


יכול לסמן וי על העונה האחרונה

סרט הקפטן: זה שבא וזה שהולך
עזיבת הדור הוותיק בתחילת העונה האחרונה, הותירה את מילאן נטולת ניסיון שהיה טמון באותם שחקנים שהיו עדים לרגעי השפל של המועדון כמו בקאלצ'ופולי ובאיסטנבול, אך גם היו שם לחגוג אינספור זכיות הן באיטליה והן בליגת האלופות. אותו דור הלך, אבל במילאן נותר הקפטן והשריד האחרון מאותה תקופה (יחד עם בונרה)- מאסימו אמברוזיני. הקשר האחורי שיחק ברוב מוחלט של הקריירה שלו במילאן, וגם אם שמו לא היה נוצץ כמו שיערו ואת תרומתו הוא נתן בעיקר כשחקן משלים וכגיבוי, תמיד הוא נתן את כל כולו עבור המועדון בו גדל. אמברו, בעל משחק הראש הנפלא והתיקולים הנהדרים, זה שירש את סרט הקפטן מפאולו מאלדיני, עוזב את מילאן לאחר כ 17 שנים נפלאות, בהן רשם 489 הופעות, כבש 36 שערים וזכה בכל תואר אפשרי. אנו עדים כעת למילאן שונה לגמרי- סמלים, שעד לא מזמן היו ובכמויות בסגל הקבוצה, כבר אינם עוד. הכסף עושה את שלו ולוקח חלק בלתי נפרד מהכדורגל של ימינו, ולכן קשה להאמין שאותו דור יחזור על עצמו.

סרט הקפטן במועדון של מילאן הוא בעל חשיבות עצומה. מספיק יהיה לעבור על שמות הקפטנים האחרונים כדי להבין את גודל המעמד לו יזכה החל מהעונה הקרובה ריקארדו מונטוליבו. אמנם הסגל המילאנזי מכיל לא מעט שחקנים מנוסים יותר או מזוהים יותר עם המועדון כדוגמת אביאטי ואבאטה, אך מונטוליבו נמצא כמתאים ביותר לרשת את מאסימו אמברוזיני, ולא רק בתפקודיהם על המגרש. עונה אחת בלבד במילאנו, הספיקה לאלגרי ולראשי המועדון לבחור במונטוליבו בזכות יכולת המנהיגות שלו, הפעילות הרבה שהוא מפגין על המגרש וקור הרוח שלו. אי אפשר כמובן שלא להתייחס ליכולותיו המקצועיות הנהדרות של מי שאמור למלא את החור העצום שהותיר פירלו במרכז הקישור, בין אם אלו המסירות המדויקות להפליא, במיוחד בכדורים ארוכים, השליטה בכדור או המשחק האגרסיבי שמתבטא לעתים קרובות. לרעתו יש לציין כי את משחקיו הגדולים הוא מספק בדרך כלל כשהשחקנים סביבו נמצאים ביכולת, ואילו כשכל הקבוצה נקלעת לכושר ירוד- גם מונטוליבו נוטה לאכזב. בבחירת הקפטן הועלתה גם ההנחה שמונטוליבו יקבל דחיפה מוראלית אדירה ובכך ישפר פלאים את הופעותיו על כר הדשא, דבר שיהיה מאוד חיוני למילאן בעונה הקרובה.


גראציה מאסימו, בנוונוטו ריקארדו

חוזרים ליהלום: הנשיא ביקש, הנשיא יקבל
לברלוסקוני חלק גדול בהחלטות המקצועיות המתקבלות בקבוצה, לפעמים הוא קולע במקום הנכון (תרתי משמע) ולפעמים גורם לפגיעה בקבוצה ולתחושת אי נעימות בקרב המאמנים. אנצ'לוטי לדוגמה היה ה"יס מן" של הפריזדנטה עד שמאס בתכתיבים שקיבל, דבר שהיה לו חלק גדול בהחלטתו לעזוב. גם מזלו של אלגרי לא שפר, והוא נאלץ פעמים רבות לקבל הוראות מקצועיות מצד סילביו בגליאני בין אם בארבע עיניים או שבפומבי בתקשורת. ניתן להזכיר את דרישתו של ברלוסקוני לשחק עם פאטו, עוד כשהיווה חלק מהסגל למרות כושרו המזעזע, או הביקורת הרבה על הספסול החד פעמי של סטפאן לאור בצורת הכיבושים הנוראה אליה נקלע. ברוב מוחלט של הפעמים, אלגרי לא נשבר ובעיקר עקב כך- הוא לא נחשב בין האנשים האהובים על הנשיא שהיה שמח להיפטר ממנו. הדרישה עמה פתח ברלוסקוני את הקיץ הייתה הדרישה לחזור למערך ה 4-3-1-2, ונראה דווקא שאלגרי לא הביע את התנגדותו, ולאו דווקא מפאת יראה מפני הנשיא. ה 4-3-3 אמנם מתאים לסגנון המשחק של אל-שעראווי וגם באלוטלי השתלב בו מצוין אשתקד, אך הבעיה הגדולה נותרה באגף השמאלי. זאת משום שבואטנג מציג שם יכולת מחפירה, ניאנג עדיין לא בשל להרכב ואילו ספונארה פרח באמפולי מאחורי החלוצים. מעבר לכך, אופציות החיזוק הקיימות בשוק מאוד מצומצמות ולא מציעות שחקנים די טובים כדי לבצע את השדרוג המיוחל. לנטישת משחק האגפים השפעה ישירה גם לתפקוד המגנים. בעונה האחרונה, אבאטה, דה-שיליו וקונסטאנט היוו חלק בלתי מבוטל גם במובן ההתקפי של הכנפיים. כתוצאה מכך, היה ניתן לראות אותם מבלים לא מעט במעלה המגרש, משתלבים במשחק ההתקפי, מתמסרים עם הקשרים ושולחים הרמות לחלוצי הקבוצה. הבעיה הגדולה היא שבעוד שדה-שיליו ניחן ביכולת מסירה די טובה, אבאטה וקונסטאנט, שמטבעם אינם מגנים, נוטים לרוב לא לדייק ולבזבז התקפות רבות. במערך היהלום, העבודה העיקרית של המגנים תהיה כמובן בעיקר להגן ולהתמסר במסירות קצרות יחד עם הקשרים. על אף כל היתרונות המצביעים על ראייה נכונה בחזרה ליהלום, סימן השאלה הגדול ביותר הוא סטפאן אל-שעראווי. המצרי-איטלקי החל את העונה הקודמת כחלוץ ב 4-3-1-2 עוד לפני המעבר ל 4-3-3, והציג יכולת חלשה שלא הצדיקה את האמון שנתן לו אלגרי בדבר המקום בהרכב. אלא שהמעבר המהיר ל 4-3-3, הועיל בעיקר לסטפאן שמצטיין בזריזות ויכולת כדרור מעולה שגורמת צרות למגנים ששומרים עליו באגף השמאלי, וכן ביכולת פריצה יוצאת מן הכלל אל תוך הרחבה. החלוץ הצעיר הרים את מילאן מהקרשים והפך למכונת שערים, בעיקר בחלק הראשון של הליגה. אולם, במהלך ינואר חזרנו לקבל את סטפאן של המחזורים הראשונים, מנותק מהמשחק וממעט לאיים על השער. מספר גורמים יכולים להיגרם לכך- הדומיננטיות של באלוטלי (אם כי הגיע לאחר שהבצורת של סטפאן החלה) או קריאת המשחק המקובעת שלו שנלמדה על ידי יריביו. על כן, קשה מאוד לחזות כיצד שינוי המערך ישפיע על אחד השחקנים היקרים ביותר במועדון, וזה שאמור להיות היהלום במערך החדש-ישן.


מעלה יותר מדי סימני שאלה

קיץ 2013: ממשיכים בהצערת הסגל
סאגה מתישה ומייגעת איתה נפתח חלון ההעברות, הייתה חוסר הוודאות לגבי עתידו של כוכב הקבוצה- סטפאן אל-שעראווי. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' הביעו התעניינות בחלוץ הצעיר והיו מוכנים לשלם תמורתו סכומי עתק. מספר שבועות שגליאני שלח רמזים מעורפלים בנוגע לעתידו של סטפאן והיה נדמה שבהנהלה לא יוכלו לוותר על עשרות המיליונים שעתידים להגיע תמורתו, אך הרצון העז של השחקן להישאר בקבוצתו האהודה לצד ההבנה של ראשי המועדון כי מכירתו תהיה ירייה ברגל לפרוייקט הצערת הסגל שעליו הצהירו בתחילת העונה הקודמת, וכמובן שגם פגיעה קשה בתדמיתה של מילאן כאחד המועדונים הבכירים באירופה- הובילו להצהרה על הישארותו. המגעים עם סנטוס בנוגע לרוביניו היו בלתי פוסקים, ולמרות שהיה נדמה כי החלוץ הברזילאי ישוב הביתה, סנטוס לא הסכימה להתפשר על הסכום שאותו מילאן דרשה ונכון לעכשיו, ביניו נשאר במילאן לאחר שזכה להארכת חוזה, אם כי לא ניתן לשלול מגעים עתידיים עם קבוצת ילדותו. עתידו של קווין-פרינס בואטנג בעונה הקרובה איננו ברור, ובמילאן מתכוונים תמורת הסכום המתאים למכור את הקשר הגנאי המאכזב, כאשר מונאקו וצ'לסי כבר גיששו לעברו. כמו בקיץ הקודם, גם הפעם הפרזידנטה נקלע לסיבוכים משפטיים ואמור להישלח לכלא (למרות שכולם יודעים שלדון סילביו יש תשע נשמות והוא לא ייכנס אל מאחורי הסורגים), דבר שמשפיע בצורה ישירה על המרקאטו המילאנזי. תקציב הרכישות דל, גליאני מחכה לעזיבת שחקנים לא רצויים כדי לפנות את המקום לחדשים ורוב תשומת הלב מופנית לשחקנים כאלו ואחרים שקרובים לסיום חוזיהם. יחד עם זאת, נמשכת מדיניות ההצערה ולראיה עזיבותיהם של אמברוזיני, ז'פס ופלאמיני אשר סיימו את חוזיהם בקבוצה. בעוד שמן העבר השני, מילאן הספיקה להחתים את ריקארדו ספונארה, הקשר/ חלוץ המצוין של אמפולי בעונה האחרונה וזה שכמעט והעפיל עימה לסריה A; ז'רסון ורגארה, הבלם הקולומביאני הצעיר שמגיע כדי לעבות את הקו האחורי לאחר העזיבה של ז'פס, בן ארצו ולשמחתו יוכל להשתלב עם קולומביאני אחר- ספאטה; אנדראה פולי הגיע לא מזמן לאחר עונה מצוינת בסמפדוריה, בעוד שאת הדרך ההפוכה יעשה בארטוש סאלאמון שלא קיבל דקות משחק מאז הגיעו למילאנו בינואר. אלו לא בדיוק ההעברות, אבל שני שחקנים נוספים שיהוו חלק מהסגל לעונה הקרובה יהיו בריאן כריסטאנטה, קשרה יוצא מן הכלל של קבוצת הפרימברה ואנדראה פטאניה, חלוץ הפרימברה שכבש 13 שערים אשתקד (אם כי האחרון צפוי להישלח להשאלה). חילופי הדורות נמשכים בסן-סירו והכיוון מעודד. חלון ההעברות רחוק מלהסתיים וצפויים לנו עוד מספר שינויים. לצד רוביניו ובואטנג, גם עתידם של נוצ'רינו, טראורה ועמנואלסון איננו ברור. מנגד, במועדון מעוניינים להתחזק בבלם נוסף, בקשר התקפי ואולי גם בחלוץ. לאור הצרות הכלכליות והמשפטיות הרבות אליהן נקלע סילביו, הקו המנחה של גליאני ימשיך להיות השגת שחקנים שנמצאים לקראת סיום חוזיהם והחתמת חיזוקים בהתאם למכירות מעזיבת שחקנים.

ברוכים הבאים
5/5: ז'רסון ורגארה- נרכש מאונברסיטאריו פופויאן תמורת 2 מיליון יורו.
24/5: כרסיטיאן ספאטה- מומשה אופצית הרכישה מוויאריאל תמורת 6 מיליון יורו.
1/7: אורבי עמנואלסון- חזר מעונת השאלה בפולהאם.
1/7: ריקארדו ספונארה- מגיע מאמפולי לאחר שנרכש בינואר.
11/7: אנדראה פולי- חצי מכרטיסו נרכש מספדוריה תמורת 3 מיליון יורו בנוסף לחצי מסאלאמון.

צאתכם לשלום
1/7: בויאן קרקיץ'- חזר לברצלונה לאחר עונת השאלה.
1/7: מאסימו אמברוזיני- סיים חוזה ועבר לפיורנטינה.
1/7: מאריו ז'פס- סיים חוזה.
1/7: מאתיו פלאמיני- סיים חוזה.
11/7: בארטוש סאלאמון- עזב לסמפדוריה כחלק מעסקת הגעתו של פולי.


אנדראה פולי, תוספת נאה לקישור

עונת 2013/14: סקודטו... לא הפעם
לאור מסע הרכש המרשים של היובנטינים, יהיה יומרני מדי לדבר על אליפות, אם כי הכדורגל לימד אותנו שהפתעות הן חלק מהמשחק. יתר קבוצות הצמרת גם כן מבצעות חיזוקים רבים, אך המטרה הברורה של הרוסונרי לעונה הקרובה תהיה ללא ספק לסיים במקומות 2-3, ולצד זה לבצע גם קמפיין מכובד בליגת האלופות, כלומר הגעה לרבע הגמר לפחות. השחקנים החדשים שהגיעו בעונה הקודמת, הספיקו להתגבש, הקבוצה מבצעת חיזוקים בחלון ההעברות, כך שאין שום סיבה שמילאן לא תעמוד ביעדים האלו. בסיכומו של דבר, העבר לימד אותנו שמילאן נוטה לאכזב ולגרום לרגעים של שברון לב וייאוש, אך גם להפתעות לא מעטות כנגד כל הציפיות ורגעי אושר ושחרור אמוציות מצד אוהדיה. מה שלא יהיה, הלב שלנו הוא אדום-שחור!


מדפי הגביעים הרבים צפויים לעמוד על תילם

:aa1: 23/7 גביע טים בהשתתפות יובנטוס וסאסואולו
:aa1: 27/7 גביע האלופים נגד ולנסיה (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)
:aa1: 31/7 גביע אאודי נגד מנצ'סטר סיטי (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)

בין משחקי הסופר סאנדיי של המחזור ה-15 בפרמיירליג, נערכה הגרלת הסיבוב השלישי של הגביע האנגלי. בשנה שעברה, המפעל הותיק בתבל הוליד סיפור סינדרלה: קבוצת התחתית מוויגאן ניצחה בתוספת הזמן 1:0 את הקבוצה העשירה של מנצ'סטר סיטי והניפה את הגביע הנכסף בוומבלי.
העונה ה-133 של הגביע נפתחה כבר לפני למעלה מחודשיים, עם סיבובי מוקדמות בין קבוצות הנון-ליג והליגות הנמוכות בפוטבול ליג, ואילו הסיבוב השלישי מגריל גם את קבוצות הצ'מפיונשיפ והפרמיירשיפ.

הזוכה בגביע תקבל פרס כספי צנוע של 1.8 מ' פאונד, בנוסף לכרטיס לשלב הבתים של הליגה האירופית, אם לא העפילה לצ'מפיונס ליג. חצאי הגמר יתקיימו ב-12-13 באפריל והגמר ב-17 למאי, כרגיל - בוומבלי.

המפגש המרכזי בהגרלה של הסיבוב השלישי הוא הדרבי הצפון לונדוני המרתק, ארסנל נגד טוטנהאם. משחקי נוספים על טהרת הפרמיירליג: מנ' יונייטד-סוונזי, פולהאם-נוריץ', ניוקאסל-קארדיף, ווסט ברום-קריסטל פאלאס.
המשחקים יערכו ב-4-5 בינואר 2014.

ההגרלה המלאה:

1 Barnsley v Hartlepool United or Coventry City

2 Yeovil Town v Leyton Orient

3 Liverpool v Oldham Athletic or Mansfield Town

4 Nottingham Forest v West Ham United

5 Bristol City v Watford

6 Southend United v Millwall

7 Middlesbrough v Hull City

8 West Bromwich Albion v Crystal Palace

9 Kidderminster Harriers v Peterborough United

10 Doncaster Rovers v Stevenage

11 Stoke City v Leicester City

12 Southampton v Burnley

13 Newcastle United v Cardiff City

14 Rochdale v Leeds United

15 Wigan Athletic v Milton Keynes Dons

16 Charlton Athletic v Wrexham or Oxford United

17 Manchester United v Swansea City

18 Port Vale v Plymouth Argyle

19 Norwich City v Fulham

20 Aston Villa v Sheffield United

21 Macclesfield Town v Sheffield Wednesday

22 Sunderland v Carlisle United

23 Bolton Wanderers v Blackpool

24 Blackburn Rovers v Manchester City

25 Everton v Queens Park Rangers

26 Brighton & Hove Albion v Reading

27 Arsenal v Tottenham Hotspur

28 Birmingham City v Bristol Rovers or Crawley Town

29 Grimsby Town v Huddersfield Town

30 Ipswich Town v Preston North End

31 Derby County v Chelsea

32 AFC Bournemouth v Fleetwood or Burton Albion

הלילה יוצא לדרך טורניר הכדורגל היוקרתי והגדול של ביותר של אמריקה, בפעם ה-55 מאז נוסד בשנות השישים. אחרי שלב מוקדמות קצרצר 32 קבוצות יתחילו במסע לחלום, לחלקן הוא יותר ריאלי לחלקן פחות, שהוא הנפת הגביע שמעבר ליוקרה יזכה את המועדון בסכום נאה, כרטיס לאליפות העולם לקבוצות והבטחת המקום במפעל ב-2015. המסע עצמו כולל משחקי חוץ על כל המשתמע מכך באמריקה שמדרום לריו גרנדה, לוח משחקים לא מתואם עם ההתאחדויות המקומית הכולל לעתים משחק יום אחר יום, ולחלק מברות המזל גם טיול קשה למגרשים האנדיניים הגבוהים בבוליביה, פרו, אקואדור (לפחות הביקור בקיטו נחסך) ובקולומביה. קל זה לא יהיה, לאף קבוצה.

הזוכה בשנה שעברה הייתה קבוצתו המרגשת של רונאלדיניו, אתלטיקו מיניירו המצוינת, שתצא מצוידת בכוכב המחייך להגנה על התואר. מאז 2010 רק נציגות ברזילאיות זוכות להניף את הגביע, נתון המשקף את עליונות הקבוצות הברזילאיות בכל הנוגע לכישרון וכסף, גם מבחינה היסטורית נדיר שקבוצה לא ברזילאית או ארגנטינאית זוכה. האחרונה לעשות זאת הייתה הקבוצה המצוינת של ליגה דה קיטו ב-2008. אולי השנה הגיע הזמן להפתעה נוספת?




הבתים:

בית 1:


ולס כבר זכתה בשנות ה-90 בגביע, אך מאז למרות שהיו למועדון מספר קבוצות מצוינות הם לא הצליחו לשחזר את ההנפה ההיא. כמו במרבית העונות האחרונות, ולס תתמקד בליברטאדורס בתקווה לא לאכזב שוב את האוהדים. הסיכוי? לא גבוה. מהמוקדמות הגיע לה הנציגה הברזילאית האלמונית יחסית, אתלטיקו פאראנאנסה, שהדיחה את ספורטינג קריסטל במותחן שגם היצ'קוק לא יכל לכתוב. לא נראה שהקבוצה תאיים על התואר. אוניברסיטריו, אלופת פרו, מציעה קבוצה מוכשרת ומעניינת, אך זכייה היסטורית של קבוצה פרואנית לא נראית על הפרק. נציגה בוליביאנית מעולם לא הגיעה לגמר, גם השנה זה לא ישתנה אבל לפחות דה סטרונגסט ינסו לנצל את יתרון הגובה בבית להעפלה לשלב הבא.

בית 2:


בית מעניין יותר מקודמו, עם בוטאפוגו שהעפילה מהמוקדמות. למרות שמדובר במועדון ברזילאי גדול עם היסטוריה עשירה, בליברטאדורס הם עוד לא זכו והאוהדים ירצו לראות את המועדון מוחק את ההקנטה הזו מלקסיקון היריבות. גם אלופת ארגנטינה סאן לורנסו לא זכתה להניף את הגביע וזוכה ללעג מאוהדי היריבות בנושא. קבוצת החלומות הנוכחית, מגובה בתמיכה רוחנית מהאפיפיור, יכולה ללכת עד הסוף השנה. אוניון אספניולה הצ'יליאנית מעמידה שנה אחרי שנה קבוצות טובות, לשיחזור השג השיא של המועדון (גמר) זה לא יספיק כנראה, ובעקבות ההגרלה העפלה להצלבה תיחשב הצלחה. לנציגה מאקואדור הצנועה מאקואדור זוהי הופעה מרגשת במפעל, וכנראה היא תיגמר בכך.

בית 3:


על הנייר בית מאוד שקול. סרו פורטיינו מועדון מאוד מנוסה במפעל שזכה לא מזמן באליפות פאראגוואי, לגביע זה לא יספיק, אבל לעשות צרות לכל קבוצה הם יכולים. אוהיגינס קבוצה מעניינת עם כדורגל התקפי ופרסומת לא ברורה על התחת של מכנס הקבוצה. המועדון הצ'יליאני חוזר למפעל להופעה רביעית אחרי 30 שנה של היעדרות. לא ישחזרו את שנות ה-80 העליזות, זה די בטוח. מארגנטינה ומהמוקדמות מגיעה לאנוס, לא מועדון גדול אבל מהקבוצות המצליחות בשנים האחרונות בארגנטינה ומחזיקת הסודאמריקנה האחרון. נוטים לזלזל בלאנוס, אבל לאט לאט הם בונים לעצמם שם ביבשת. האחרונה, אך לא פחות חביבה ואיכותית, דפורטיבו קאלי הקולומביאנית. הירוקים בנו קבוצה מרשימה לטורניר, אך נראים רע בינתיים וישמחו כמובן לשחזר את הישג השיא של המועדון שהוא העפלה לגמר (פעמיים).

בית 4:


האלופה המכהנת קיבלה בית סביר אותו היא אמורה לצלוח בדרך למשחקי הנוק אאוט. הברזילאים השאירו את רונאלדיניו לאחר דיבורים רבים על מעבר, ויציגו סגל חזק בלי קשר ללהטוטן. לא נראה שמדובר באותה קבוצה גדולה של השנה שעברה, אבל בהחלט מועמדת. נאסיונאל הפאראגוואית אולי תעשה חיים קשים ליריבות, כדרכן של הקבוצות ממדינה זו, אך בכושר הנוכחי שלה לא נראה שהרבה יותר מכך. העפלה להצלבה תהייה הצלחה. הנציגה הראשונה בסיקור זה מונסואלה היא סאמורה, ולמרות השיפור המדהים בכדורגל המקומי ההצלחה פחות בולטת ברמת הקבוצות ובהתאם ציפיות המועדון. סוגרת את הבית הנציגה מהמוקדמות, סנטה פה הקולומביאנית שהתגברה על מורליה הקשה בשביל להיכנס לבית. הקולומביאנים מציגים קבוצה חזקה ומנוסה שתנסה להגיע לשלבים הגבוהים.

בית 5:


אלופת ברזיל קרוזיירו היא, כדרכן של אלופות ברזיל, מועמדת נבחרת לתואר. היא תעמוד בפני כמה אתגרים בבית המוקדם, אך צפויה להעפיל ומשם זה להתחיל את המסלול בדרך לתואר הנכסף אותו הניפה כבר פעמיים בעבר. בקרוזיירו מקווים להחזיר לאוהדים על הגמר אותו הפסידו ב-09 למרות הקבוצה המצוינת שהרכיבו אז. במדינה כל כך קטנה כמו אורוגוואי יש 2 מועדונים גדולים, השאר והשאר היותר קטנים. אבל בדפנסור הצליחו להרכיב קבוצה מעניינת ואיכותית שיכולה אולי להפתיע במפעל. שווה לעקוב, לא מעט כישרונות. גארסילאסו תעשה את המוות ליריבות בגבהים בהם היא צפויה לארח, אבל גם במשחקי החוץ אסור להספיד את המועדון שעשה זינוק מטאורי בשנים האחרונות. סוגרת את הבית U דה צ'ילה שהעפילה בצורה משכנעת מהמוקדמות. ה-U לא תמיד הצליחו מאז פירוק הקבוצה הגדולה מלפני זמן קצר, אבל הם בנו קבוצה עם לא מעט שמות וכישרונות לקראת הליברטאדורס ואם העסק יתחבר הם יכולים להגיע רחוק. סה"כ פייבוריטית ברורה אחת + 3 קבוצות שקולות פחות או יותר עם פוטנציאל גדולה יותר ל-U אולי.

בית 6:


"בית המוות" של ההגרלה עושה רושם, ארבע קבוצות חזקות או לפחות עם היסטוריה עשירה במפעל. ניואלס הארגנטינאית מציגה כדורגל מצוין ושמות גדולים שחלקם ישחקו כנראה במונדיאל הקרוב. המועדון קצת קצר בסגל ועלול לסבול בשלבים המכריעים, אם יגיעו לשם, אבל הארגנטינאים יקוו להחזיר לאוהדים על האכזבה מחצי הגמר ל 2013. גרמיו, סגנית אלופת ברזיל ופעמיים מחזיקת הליברטאדורס, היא מועמדת הגיונית לתואר ותהיה מאוכזבת מאוד אם לא תעפיל מהבית חרף ההגרלה הקשה. אתלטיקו נאסיונל היא מהמועדונים המצליחים במפעל מקולומביה, ולדעתי גם היחידה שזכתה בו (?). נאסיונל קיבלה אולי הגרלה לא פשוטה, אבל לא לשכוח שהירוקים-לבנים גילו עליונות מוחלטת על הליגה המקומית בחודשים האחרונים. מהמוקדמות מגיעה נאסיונאל האורוגוואית, מועדון עם היסטוריה עשירה ומוצלחת במפעל כולל 6 גמרים מתוכם 3 זכיות. קשה לבטל את הקבוצה הזו, לה סגל לא רע, אבל עם ההגרלה הזו גם קשה לראות אותם בשלב הבא.

בית 7:


אחד מהבתים ששלוש מהחברות בו זכו לביקור מהנה בלה פאס בוליביה... הנציגה הבוליביאנית היא בוליבאר, המועדון התכול שמופיע כבר כמה שנים ברציפות במפעל. בוליבאר כנראה לא תראה את ההצלבה, אבל הם יכולים לרשום כמה הפתעות בבית לפחות. מועדון הפאר הברזילאי פלאמנגו אמנם הוכה השבוע בקריוקה ע"י היריבה פלומיננזה, אבל אף אחד לא חושב שזו סיבה מספיק טובה לבטל אותם. פלאמנגו לא מציגה קבוצה מרשימה והגיעה לכאן דרך זכייה בגביע הברזילאי, אבל עדיין מדובר בקבוצה לא רעה בכלל שיכולה להגיע רחוק. אמלק היא הנציגה הבכירה של אקואדור וקבוצה שלדוברי העברית מצלצלת הכי משעשע כנראה, אבל חוץ מזה יש לה גם כמה שחקנים מעניינים שיכולים לעזור לה להתקדם להצלבה. לאון, האורחת המקסיקנית בחצי הדרומי של היבשת, היא הקבוצה החמה והמפתיעה של מקסיקו בעונות האחרונות. למרות המרחק התקשורתי, קשה להאמין שמישהו יזלזל במכונה הירוקה ממקסיקו ומי שכן עהולך להיכוות. למרות חוסר הניסיון, פוטנציאל גדול לסוס השחור של הגביע. קרב משולש, סליחה בוליבאר, מעניין יכול להתפתח פה על ההעפלה לשלב הבא.

בית 8:


הבית הסוגר יכיל את מועדון הפאר האורוגוואי פניארול, שאם ההיסטוריה הייתה קובעת אפשר היה לרשום להם כבר זכייה בתור המועדון הכי מעוטר מאלו שמשתתפים במפעל השנה. אבל ההיסטוריה לא משחקת תפקיד, ופניארול מועמדת לתואר בעיקר בפני עצמה ופחות בעיני המשקיף מהצד. למרות זאת, האורוגוואים יכולים להגיע מעבר להצלבה הראשונה. ארסנל הארגנטינאית היא קבוצה צנועה, ללא קהל או היסטוריה עשירה, אבל עם גביע סודאמריקנה בארון. הקבוצה הסולידית לא תאיים על הגביע כנראה, אבל כן תנסה להגיע להצלבה ויש לה את הכלים לכך. דפורטיבו אנסואטגי מונסואלה לא תעפיל כנראה לשלב הבא, אבל לפחות זכתה לטיול לשתי קצוות המפעל האפשריות (ארגנטינה ומקסיקו). סנטוס לגונה האחרונה והחביבה, עוד נציגה-אורחת מקסיקנית עם מדים ירוקים (לבנים). המקסיקניות לא זוכות לחיים קלים במפעל, אבל כמו לאון גם סנטוס לגונה לא קבוצה שאפר לבטל. אם לא יפלו מסיבות לא מקצועיות, כמו שנציגות מקסיקו נופלות לעתים, יכולה לעלות לשלב הבא ואולי מעבר.


שיהיה לנו אחלה גביע השנה

לאחר החלטת ההתאחדות לבטל את הליגה הארצית, הליגות הנמוכות עלו בחשיבות שלהן.

ליגה ג' שהפכה לליגה החמישית בחשיבותה מכילה מיעוט של קבוצות ידועות, רובן שיחזורים של קבוצות ישנות - בית"ר נס טוברוק ומכבי רחובות הן למשל 2 קבוצות ידועות ולא מוצלחות כמו בעבר ששייכות באופן קבוע לליגה.
בין הקבוצות שכן יש להם תקווה ניתן למצוא את השחזור של הפועל יהוד אותה מאמן אלון מזרחי ואת השחזור של מכבי עכו, השם הקודם של קבוצת עירוני קריית אתא.
אחד ה"שחזורים" המעניינים שהולכים להיות בליגה ג' השנה הוא של הפועל קטמון שהתפרקה בליגה א' שנה שעברה כדי להיפרד מהאיחוד עם מבשרת ציון והוקמה מחדש בליגה ג'.
השנה כמו כל שנה הוקמו מספר קבוצות חדשות, בין הקבוצות המעניינות ניתן למצוא 2 קבוצות תל אביביות חדשות - אינטר ת"א ומ.ס. ת"א, וקבוצה רמת גנית חדשה התקרא מחניים ר"ג.

ליגה ג' היא הליגה החלשה ביותר וכמובן שבליגה ב' יהיה ניתן למצוא שמות הרבה יותר מעניינים.
בראש ובראשונה ניתן למצוא את מכבי קביליו יפו, השחזור של מכבי יפו הישנה שקרעה את ליגה ג' לחתיכות בשנה שעברה וצפויה לקרוע גם את ליגה ב' לחתיכות השנה.
שחזור מעניין נוסף הוא של הפועל בית שאן שהתפרקה עד לא מזמן, שתחליף בליגה ב' את מכבי בית שאן, את מכבי שעריים לה הסטוריה קטנה בליגת העל, שכבר מזמן איבדה תקווה לחזור לעצמה ואת הפועל מחנה יהודה שגם לה הסטוריה בליגת העל, ששואפת לעלות לליגה א' מעונה לעונה.

וכמובן, הליגה החשובה ביותר מבין ה3, ליגה א' - השנה, יעלו מהליגה הזאת לליגה הלאומית בין 2-4 קבוצות - 2 המקומות הראשונים מכל מחוז יעלו אוטומטית ו2 המקומות השניים מכל מחוז יתמודדו בבית פלייאוף מול מקומות 13 ו14 בלאומית.

במחוז הדרומי ניתן למצוא מספר רב של קבוצות ששיחקו בעברה בליגת העל - עירוני חדרה (הפועל חדרה לשעבר), צפרירים חולון, הפועל טייבה, מכבי קריית גת ומכבי יבנה ששואפות לחזור בראש ובראשונה לליגה הלאומית.
ניתן למצוא עוד כמה קבוצות מעניינות במחוז הדרומי, ביניהן עירוני נתיבות שמנסה להתחזק כמה שיותר בעקבות האופציה שהיא תעלה ללאומית במקום מכבי ב"ש.
הפועל עירוני א.א. פאחם - איחוד בין 2 היריבות העירוניות, האמנם נחשבת קבוצה צפונית אך בגלל כמות הקבוצות הצפוניות שישחקו העונה בליגה א' היא עברה למחוז הדרומי והייתה אמורה לפתוח שם את העונה אך בעקבות בעיות תקציביות פינתה את מקומה למכבי עמישב פ"ת מליגה ב'.

בצפון אמנם יש רק קבוצה אחת ששיחקה בליגת העל, עירוני טבריה (בעבר הפועל טבריה) של אבישי ז'אנו, אך יש לא פחות מ4 קבוצות שירדו בעונה שעברה מהארצית וקבוצה אחת שירדה בעונה שעברה מהלאומית - עירוני קריית אתא, מכבי כפר קנא, הפועל בני טמרה, הפועל בני ג'דידה ומכבי טירת הכרמל.
הירידה של 5 קבוצות אלו הביאה לנו כמות מכובדת של דרבים - דרבי כפר קנא בין הפועל למכבי, דרמי טמרה בין הפועל למכבי, ודרבי א.א. פאחם בין 2 העולות החדשות מליגה ב' - מכבי א.א. פאחם ואל אהלי א.א. פאחם.

כדי לעשות לכם יותר סדר בראש, כך תיראה ליגה א' 2009/10:

1. עירוני קריית אתא.
2. מכבי כפר קנא.
3. הפועל בני טמרה.
4. הפועל בני ג'דידה.
5. מכבי טירת הכרמל.
6. הפועל אסי גלבוע.
7. הפועל כפר קנא.
8. עירוני טבריה.
9. מ.ס. צפת/כרמיאל.
10. מכבי טמרה.
11. מכבי צור שלום.
12. הפועל עפולה.
13. מכבי כפר קרע.
14. אל אהלי א.א. פאחם.
15. מכבי א.א. פאחם.
16. עירוני א.א. פאחם.

דרום:

1. עירוני נתיבות.
2. מכבי יבנה.
3. עירוני חדרה.
4. מכבי קריית גת.
5. מכבי קריית מלאכי.
6. הפועל מבשרת ציון.
7. הפועל כפר שלם.
8. עירוני כפר יונה.
9. הפועל ערד.
10. בית"ר כפ"ס.
11. הפועל נחלת ראשל"צ.
12. הפועל בני טייבה.
13. צפרירים חולון.
14. הפועל הרצליה.
15. מכבי השקמה רמת חן.
16. מכבי עמישב פ"ת.

שתהיה עונה מהנה ופוריה!

בפרק הקודם:
העונה הקודמת של הגמלים מבאר שבע דמתה באופן מייאש עבור אוהדייה לעונה הקודמת. רק שבעונה שעברה, סכנת הירידה לליגה השנייה לא חלפה עד למחזור האחרון בליגה.
רק במחזור החמישי השיגה הקבוצה ניצחון ליגה ראשון. היה זה 1-3 מוחץ ומפתיע על מי שלימים תהפוך לאלופת המדינה, מכבי תל אביב. הקבוצה הציגה משחק קליל ומסחרר והנחילה לצהובים הפסד ליגה ראשון. רבים חשבו שזו תהיה נקודת מפנה בעונה, אבל לא כך היה.
פתיחת העונה זיכתה את באר שבע בתואר "מלכת הXיקסים". לא פחות מ7 מתוך 9 משחקי הליגה הראשונים של הקבוצה הסתיימו בחילוק נקודות. תיקו זה אומר אומנם לא ניצחון, אבל גם לא הפסד. למרות זאת, האוהדים לא התחברו לשיטת המשחק והשחקנים הפגינו חולשה ניכרת בכל המשחקים.
את הסיבוב הראשון הקבוצה סיימה בנקודת האמצע - במקום השביעי בטבלה.
האוהדים, שחשבו שיותר גרוע מהסיבוב הראשון לא יכול להיות, טעו ובגדול. הקבוצה צברה נתון מחפיר של 11 נקודות בלבד במהלך הסיבוב השני. לולא רצף של 3 ניצחונות במחזורים 19-21, סביר להניח שהאשכול הזה לא היה נפתח.
לפתיחת הפלייאוף התחתון הגיעה הקבוצה מהמקום התשיעי בפער יחסית מבטיח של 5 נקודות מהקו האדום. לתת שקט לאוהדים? בבאר שבע? מה פתאום! רגלייהם של השחקנים רעדו ברגע האמת ולמחזור האחרון הגיעה הקבוצה שהיא (יחד עם כל הפלייאוף התחתון) בסכנת ירידה. מהרגע שהסתיים המחזור הלפני אחרון ועד שהתחיל המחזור האחרון, התעסק עולם הספורט הישראלי בתיאוריות וחישובים לגבי מי תהיה היורדת השנייה ללאומית ומי תלך למבחנים. כל התאוריות התחילו ב"במידה ומכבי נתניה תנצח את הפועל באר שבע", אלא שאז החניכים של אלישע לוי עלו למגרש 'היהלום' בנתניה ושטפו אותו כמו שלא עשו העונה (מלבד המחזור החמישי מול מכבי תל אביב). זה הסתיים ב0-3 מוחץ לאדומים ובירידה של הנתיינים ללאומית.

ברוכים הבאים לבאר שבע, בירת ההזדמנויות:
אליניב ברדה - מלחמת לבנון השנייה, 3 אולמפיאדות, 10 עונות של ארץ נהדרת ו5 סרטים של 'מהיר ועצבני'. אלה חלק מהדברים שקרו בין הופעתו האחרונה של אליניב "נסיך לב אדום" ברדה (31) לפני 10 שנים לבין הופעתו הבאה על הדשא בוסרמיל המיושן. לפני יציאתו לאירופה, הספיק ברדה ללבוש את הירוק של חיפה ואת האדום של תל אביב. ב2007 היה מחלוצי הליגיונרים הבלגים כשעבר לקבוצת הפאר, גנק. שם, בדיוק כמו במדבר הבאר שבעי, הפך לסמל. החיבור היה מיידי והאוהדים התאהבו בחלוץ הישראלי. במהלך 6 העונות זכה עם גנק פעמיים בגביע הבלגי ופעם אחת באליפות בלגיה. בנוסף, ברדה השאיר את חותמו במועדון הבלגי כאשר הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 57 שערים. בסוף העונה האחרונה, המשא ומתן בין ברדה לגנק עלה על שרטון ובבאר שבע מיד התחילו לחצים כדי להחזיר את אחד הסמלים הגדולים לוסרמיל. בתום משא ומתן ארוך ומייגע, הוכרז אליניב ברדה כשחקן הפועל באר שבע ובאימון הראשון לעונה התקבל בחום ובאהבה כמו שרק הבאר שבעים יודעים.

מאור בוזגלו - רבות דובר על מאור בוזגלו (25). אמרו עליו שהוא שחקן העתיד, אמרו עליו שהוא בליין, הריצו על אבא שלו דאחקות מפה ועד רייסר. כל זה לא הפריע לאלונה ברקת לבצע את אחת ההחתמות המפתיעות של הקיץ. לאחר שעזב בקול תרועה רמה את מכבי תל אביב בסוף עונת 10/11, ניסה בוזגלו את החלום האירופאי. באוגוסט 2011 הכריזה סטנדרט ליאז' על החתמתו של "הכוכב" הישראלי. אולם בוזגלו לא התאקלם בקבוצה הבלגית ורשם 2 עונות שהוא יעדיף לשכוח, במהלכן רשם 25 הופעות וכבש שער אחד בודד. כמעט כל הקבוצות הישראליות רדפו אחר בוזגלו בחלון ההעברות הנוכחי, אך לבסוף החליט להתאחד עם אלישע לוי וינסה לשחזר יחד איתו את העונה ההיא מבני סכנין, שהייתה העונה הכי טובה שלו עד כה בקריירה.

אליניב ברדה ומאור בוזגלו - בעונה שעברה בבלגיה, העונה בבאר שבע

קובי דג'אני – את 5 העונות הראשונות שלו בבוגרים, בילה דג'אני (28) בבני יהודה. במהלך 4 העונות הבאות החליף דג'אני 3 קבוצות (אשדוד, הפועל פתח תקווה והפועל אשקלון) עד שבעונת 10/11 חתם במכבי נתניה. במהלך 3 העונות במדים הצהובים, היה דג'אני הגרזן בקישור האחורי. בסוף העונה האחרונה, ירד עם מכבי נתניה לליגה הלאומית אך לא רצה להמשיך שם, חתם בהפועל באר שבע והיא תהיה התחנה השישית בקריירה הארוכה שלו.

דג'אני - ילבש אדום לראשונה בקריירה


טומיסלאב פאויביץ' - הבלם הסרבי (27) התחיל את העונה שעברה בשריף טריפוסל המולדבית, אך מיעט לשחק שם ובינואר חזר לסרביה לשחק במדי פרטיזן בלגרד. הוא שיחק 12 פעמים בחצי העונה השנייה של העונה. את העונה הקרובה יבלה במדבר הבאר שבעי וינסה לעבות את ההגנה של הקבוצה.

בן ביטון ובן תורג'מן – צמד המגינים (תוג'מן 24 ביטון 22) היו שחקני הרכב בעונה המוצלחת של עירוני נצרת עילית מהלאומית, שכמעט והסתיימה לה בעלייה לליגת העל. כעת השניים ינסו לבצע את הפריצה המיוחלת שלהם על מדשאות וסרמיליה.

צאתכם לשלום:
נכון לזמן פתיחת האשכול, אף שחקן (מלבד דיא סבע ורועי קהת שחזרו להשאלה במכבי תל אביב) לא שוחרר מהקבוצה וחתם באחרת.
למרות זאת, שני שחקנים צפויים לעזוב עד תום חלון ההעברות והם עודד גביש ועידו אקסברד.
הראשון, שנתן עונה ראשונה מעולה בקבוצה, לא היה מרוצה מהעונה שחלפה וביקש לעזוב את הקבוצה. הוא חותר לצאת לאירופה, אך עד כה לא הושג שום הסכם.
היחסים של אקסברד ובאר שבע ידעו עליות ומורדות וכרגע נמצאים בשפל. עידו ידע כבר בעונה שעברה שלא בונים עליו בקבוצה, אבל למרות זאת לא הושג הסכם להעבירו לקבוצה אחרת בינואר. הקיץ, לעומת זאת, הוא לא מתכוון להישאר בקבוצה וכמו גביש - נראה שעד סוף הקיץ הם כבר לא יהיו חלק מהאדומים.
בנוסף, יש לציין את שחרורם של שלושה משחקני הנוער של הקבוצה: ירדן אבוחצירא, שמעון לוגסי וגל דהאן, שנשארו עם כרטיס השחקן שלהם ביד.

העונה שתהיה:
בניגוד לעונות שעברו, בעונה הזו אלונה וצוות המאמנים לא קנו מספר רב של שחקנים שכביכול אמורים לספק את הסחורה, אלא 2-3 שחקנים איכותיים שאמורים לספק את הסחורה. החזרתו של ברדה והחתמתו המפתיעה של בוזגלו הקפיצו את הציפיות של האוהדים הבאר שבעיים. מזה כמה שנים, על הנייר, הפעם יש להם סיבה לצפות.
אבל בבאר שבע כמו בבאר שבע – אין לדעת מה תביא איתה הרוח. אחרי החגיגה הזו באימון הראשון, מה שבטוח הוא – שהולך להיות חם!