בפרק הקודם:
העונה הקודמת של הגמלים מבאר שבע דמתה באופן מייאש עבור אוהדייה לעונה הקודמת. רק שבעונה שעברה, סכנת הירידה לליגה השנייה לא חלפה עד למחזור האחרון בליגה.
רק במחזור החמישי השיגה הקבוצה ניצחון ליגה ראשון. היה זה 1-3 מוחץ ומפתיע על מי שלימים תהפוך לאלופת המדינה, מכבי תל אביב. הקבוצה הציגה משחק קליל ומסחרר והנחילה לצהובים הפסד ליגה ראשון. רבים חשבו שזו תהיה נקודת מפנה בעונה, אבל לא כך היה.
פתיחת העונה זיכתה את באר שבע בתואר "מלכת הXיקסים". לא פחות מ7 מתוך 9 משחקי הליגה הראשונים של הקבוצה הסתיימו בחילוק נקודות. תיקו זה אומר אומנם לא ניצחון, אבל גם לא הפסד. למרות זאת, האוהדים לא התחברו לשיטת המשחק והשחקנים הפגינו חולשה ניכרת בכל המשחקים.
את הסיבוב הראשון הקבוצה סיימה בנקודת האמצע - במקום השביעי בטבלה.
האוהדים, שחשבו שיותר גרוע מהסיבוב הראשון לא יכול להיות, טעו ובגדול. הקבוצה צברה נתון מחפיר של 11 נקודות בלבד במהלך הסיבוב השני. לולא רצף של 3 ניצחונות במחזורים 19-21, סביר להניח שהאשכול הזה לא היה נפתח.
לפתיחת הפלייאוף התחתון הגיעה הקבוצה מהמקום התשיעי בפער יחסית מבטיח של 5 נקודות מהקו האדום. לתת שקט לאוהדים? בבאר שבע? מה פתאום! רגלייהם של השחקנים רעדו ברגע האמת ולמחזור האחרון הגיעה הקבוצה שהיא (יחד עם כל הפלייאוף התחתון) בסכנת ירידה. מהרגע שהסתיים המחזור הלפני אחרון ועד שהתחיל המחזור האחרון, התעסק עולם הספורט הישראלי בתיאוריות וחישובים לגבי מי תהיה היורדת השנייה ללאומית ומי תלך למבחנים. כל התאוריות התחילו ב"במידה ומכבי נתניה תנצח את הפועל באר שבע", אלא שאז החניכים של אלישע לוי עלו למגרש 'היהלום' בנתניה ושטפו אותו כמו שלא עשו העונה (מלבד המחזור החמישי מול מכבי תל אביב). זה הסתיים ב0-3 מוחץ לאדומים ובירידה של הנתיינים ללאומית.

ברוכים הבאים לבאר שבע, בירת ההזדמנויות:
אליניב ברדה - מלחמת לבנון השנייה, 3 אולמפיאדות, 10 עונות של ארץ נהדרת ו5 סרטים של 'מהיר ועצבני'. אלה חלק מהדברים שקרו בין הופעתו האחרונה של אליניב "נסיך לב אדום" ברדה (31) לפני 10 שנים לבין הופעתו הבאה על הדשא בוסרמיל המיושן. לפני יציאתו לאירופה, הספיק ברדה ללבוש את הירוק של חיפה ואת האדום של תל אביב. ב2007 היה מחלוצי הליגיונרים הבלגים כשעבר לקבוצת הפאר, גנק. שם, בדיוק כמו במדבר הבאר שבעי, הפך לסמל. החיבור היה מיידי והאוהדים התאהבו בחלוץ הישראלי. במהלך 6 העונות זכה עם גנק פעמיים בגביע הבלגי ופעם אחת באליפות בלגיה. בנוסף, ברדה השאיר את חותמו במועדון הבלגי כאשר הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 57 שערים. בסוף העונה האחרונה, המשא ומתן בין ברדה לגנק עלה על שרטון ובבאר שבע מיד התחילו לחצים כדי להחזיר את אחד הסמלים הגדולים לוסרמיל. בתום משא ומתן ארוך ומייגע, הוכרז אליניב ברדה כשחקן הפועל באר שבע ובאימון הראשון לעונה התקבל בחום ובאהבה כמו שרק הבאר שבעים יודעים.

מאור בוזגלו - רבות דובר על מאור בוזגלו (25). אמרו עליו שהוא שחקן העתיד, אמרו עליו שהוא בליין, הריצו על אבא שלו דאחקות מפה ועד רייסר. כל זה לא הפריע לאלונה ברקת לבצע את אחת ההחתמות המפתיעות של הקיץ. לאחר שעזב בקול תרועה רמה את מכבי תל אביב בסוף עונת 10/11, ניסה בוזגלו את החלום האירופאי. באוגוסט 2011 הכריזה סטנדרט ליאז' על החתמתו של "הכוכב" הישראלי. אולם בוזגלו לא התאקלם בקבוצה הבלגית ורשם 2 עונות שהוא יעדיף לשכוח, במהלכן רשם 25 הופעות וכבש שער אחד בודד. כמעט כל הקבוצות הישראליות רדפו אחר בוזגלו בחלון ההעברות הנוכחי, אך לבסוף החליט להתאחד עם אלישע לוי וינסה לשחזר יחד איתו את העונה ההיא מבני סכנין, שהייתה העונה הכי טובה שלו עד כה בקריירה.

אליניב ברדה ומאור בוזגלו - בעונה שעברה בבלגיה, העונה בבאר שבע

קובי דג'אני – את 5 העונות הראשונות שלו בבוגרים, בילה דג'אני (28) בבני יהודה. במהלך 4 העונות הבאות החליף דג'אני 3 קבוצות (אשדוד, הפועל פתח תקווה והפועל אשקלון) עד שבעונת 10/11 חתם במכבי נתניה. במהלך 3 העונות במדים הצהובים, היה דג'אני הגרזן בקישור האחורי. בסוף העונה האחרונה, ירד עם מכבי נתניה לליגה הלאומית אך לא רצה להמשיך שם, חתם בהפועל באר שבע והיא תהיה התחנה השישית בקריירה הארוכה שלו.

דג'אני - ילבש אדום לראשונה בקריירה


טומיסלאב פאויביץ' - הבלם הסרבי (27) התחיל את העונה שעברה בשריף טריפוסל המולדבית, אך מיעט לשחק שם ובינואר חזר לסרביה לשחק במדי פרטיזן בלגרד. הוא שיחק 12 פעמים בחצי העונה השנייה של העונה. את העונה הקרובה יבלה במדבר הבאר שבעי וינסה לעבות את ההגנה של הקבוצה.

בן ביטון ובן תורג'מן – צמד המגינים (תוג'מן 24 ביטון 22) היו שחקני הרכב בעונה המוצלחת של עירוני נצרת עילית מהלאומית, שכמעט והסתיימה לה בעלייה לליגת העל. כעת השניים ינסו לבצע את הפריצה המיוחלת שלהם על מדשאות וסרמיליה.

צאתכם לשלום:
נכון לזמן פתיחת האשכול, אף שחקן (מלבד דיא סבע ורועי קהת שחזרו להשאלה במכבי תל אביב) לא שוחרר מהקבוצה וחתם באחרת.
למרות זאת, שני שחקנים צפויים לעזוב עד תום חלון ההעברות והם עודד גביש ועידו אקסברד.
הראשון, שנתן עונה ראשונה מעולה בקבוצה, לא היה מרוצה מהעונה שחלפה וביקש לעזוב את הקבוצה. הוא חותר לצאת לאירופה, אך עד כה לא הושג שום הסכם.
היחסים של אקסברד ובאר שבע ידעו עליות ומורדות וכרגע נמצאים בשפל. עידו ידע כבר בעונה שעברה שלא בונים עליו בקבוצה, אבל למרות זאת לא הושג הסכם להעבירו לקבוצה אחרת בינואר. הקיץ, לעומת זאת, הוא לא מתכוון להישאר בקבוצה וכמו גביש - נראה שעד סוף הקיץ הם כבר לא יהיו חלק מהאדומים.
בנוסף, יש לציין את שחרורם של שלושה משחקני הנוער של הקבוצה: ירדן אבוחצירא, שמעון לוגסי וגל דהאן, שנשארו עם כרטיס השחקן שלהם ביד.

העונה שתהיה:
בניגוד לעונות שעברו, בעונה הזו אלונה וצוות המאמנים לא קנו מספר רב של שחקנים שכביכול אמורים לספק את הסחורה, אלא 2-3 שחקנים איכותיים שאמורים לספק את הסחורה. החזרתו של ברדה והחתמתו המפתיעה של בוזגלו הקפיצו את הציפיות של האוהדים הבאר שבעיים. מזה כמה שנים, על הנייר, הפעם יש להם סיבה לצפות.
אבל בבאר שבע כמו בבאר שבע – אין לדעת מה תביא איתה הרוח. אחרי החגיגה הזו באימון הראשון, מה שבטוח הוא – שהולך להיות חם!

עוד 4 שנים עברו וכמיטב המסורת רגע לפני שריקת הפתיחה של המונדיאל שיערך השנה בברזיל, EA Sports משחררת גם הפעם את משחק הוידאו הרשמי של התחרות.

המשחק יצא רק ל-PS3 ול-Xbox 360.

המשחק צפוי לצאת לחנויות ב-17 באפריל ובינתיים אתם מוזמנים להתרשם מהדמו שכבר יצא (בדמו תוכלו לשחק עם 8 נבחרות: ברזיל, ארגנטינה, חוף השנהב, אוסטרליה, ארה"ב, אנגליה, יפן וניו זילנד באיצטדיון המרקנה).

בנוסף לנבחרות שהעפילו למונדיאל, יהיו כל הנבחרות שהשתתפו במוקדמות (גם נבחרת ישראל כמובן). סה"כ יהיו 203 נבחרות.

היום ייפתח הטורניר הסוגר של העונה בארגנטינה, טורנאו איניסיאל 2013, הטורניר הפותח של העונה, לא הציג בשורות גדולות במיוחד. הכדורגל של קבוצות הצמרת היה חיובי ופה כן הייתה מגמת שיפור, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לשמור על יציבות ולהפגים עליונות ברורה על קבוצות מרכז הטבלה. היכולת הצמודה הזו הביאה לסיום מותח מהסרטים, בו ארבעת הראשונות עם הסיכויים לתואר נפגשו במחזור האחרון ראש בראש. הייתה דרמה גדולה בשני המגרשים עם תוצאות צמודות, כולל הצלה גדולה אחת שהביאה את התואר בדיעבד, כשבמגרש אחד כדורגל פתוח ורב שערים ובאחר פחות. גם ביציעים הייתה חגיגה גדולה רק במגרש אחד, כשבשני היציעים מוגבלים עקב בעיות האלימות. אלו פניו של הכדורגל הארגנטינאי, אלימות ובעיות ניהול קשות (ברמת ההתאחדות והמועדונים), הרבה מתח ועניין אבל רמת כדורגל שמתקשה להתעלות. בסיום הטורניר הדרמטי הייתה זו סאן לורנסו, הפייבוריטית טרם העונה, שזכתה בתואר לשמחתו של האפיפיור.


האלופה היוצאת ומועמדת חזקה לדאבל






השיטה:
האלופה:

פה אין חדש, מדובר בראשונה בטבלה בסיום הטורניר, טורניר? כן, טורניר. העונה בארגנטינה מתחלקת לשני טורנירים הנקראים כיום איניסיאל ופינאל. בכל אחד מהטורנירים הקבוצות מתחילות מחדש עם אפס נק', כך שיש שתי אלופות בעונה אחת. במקרה של שוויון נק' במאבק האליפות אין משמעות להפרש שערים והקבוצות יפגשו למשחק מכריע.


היורדות:

הדבר הכי מושמץ בשיטה הארגנטינאית הוא שיטת הירידות, או כמו שנקרא במקור הארגנטינאי - "הממוצעים". בסיום העונה (סיום הטורניר הנוכחי) שלושת האחרונות בטבלת הממוצעים יורדות ל-B נאסיונאל.

טוב אז איך הולכים הממוצעים? פשוט מאוד ( ), לוקחים את סך הנקודות של כל קבוצה בשלוש העונות האחרונות (שתי העונות הקודמות וזו שמשוחקת באותו רגע) ומחלקים במספר המשחקים, והנה קיבלנו את הממוצע! לקבוצות שעלו באותה עונה פשוט מוציאים ממוצעים רק מהעונה הזו, לכאלו שעלו לפני שנה מוציאים על סמך 2 עונות ולקבוצה שירדה ועלתה חזרה מתייחסים כעולה חדשה ולא משקללים את הנק' מעונת הירידה.

כמו במאבק האליפות, במקרה של שוויון בממוצעים ההכרעה תיקבע ע"י משחק קובע במגרש נייטרלי.


המשתתפות בגביעים היבשתיים:

הגביע הרלוונטי לטורניר האיניסיאל הוא ה-סודאמריקנה 2014, בו כבר הבטיחה את השתתפותה לאנוס שזכתה בגביע בעונת 2013. הזכייה תעניק לארגנטינה עוד מקום למעשה, כך שמלבד לאנוס שש קבוצות נוספות יישתתפו במפעל. איך ייקבעו העולות? "פשוט מאוד" - זוכת משחק הסופר אליפות של העונה (סאן לורנסו נגד האלופה החדשה, או נגד השנייה הכי טובה אם תשלים דאבל), ואח"כ 5 הקבוצות הכי טובות ע"פ הטבלה המצטברת של העונה (שני הטורנירים יחדיו) מלבד אלו משחקות כרגע בליברטאדורס.

המשתתפות בליברטאדורס 2014, שנערך במקביל לטורניר, הן ולס (מנצחת משחק הסופר אליפות 12-13) ניואלס (אלופת הפינאל 2013), סאן לורנסו (אלופת האיניסיאל 2013), ארסנל (מחזיקת גביע ארגנטינה) ולאנוס (זוכת הסודאמריקנה).


גביע ארגנטינה

הגביע נמצא כרגע בשלב מוקדם יחסית עם קבוצות מהליגות הנמוכות של ארגנטינה, בשלבים המאוחרים יותר ייכנסו הקבוצות הבכירות, המשחקים ייערכו ברחבי ארגנטינה במגרש נייטרלי (שיטת משחק אחד) עד לגמר. הזוכה תקבל כרטיס לליברטאדורס 2015 וכותרות בעיתונים. קצת לפחות.


החתמות:

בפגרה הנוכחית, זו שבין הטורנירים ובאמצע העונה, יש מגבלת רכש על הקבוצות אשר להוציא מקרים חריגים של פציעות/השתתפות בגביעים יכולות להחתים רק 2 שחקנים חדשים.

בית"ר ירושלים עונת 2013/2014

העונה שהייתה:

לאחר סיום העונה המוצלח והאופטימי של עונת 11/12 התפנו בבית"ר לעיסוקים הרגילים שלהם מדי קיץ - מציאת משקיעים והשגת כספים על מנת לפתוח את העונה בצורה תקינה ככל האפשר, תוך כדי הניסיונות העקרים של יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין וראש עיריית ירושלים ניר ברקת להשיג תרומות עבור הקבוצה התגבשה קבוצה של אוהדים והקימה את "עמותת אוהדים" שמטרתה הייתה לגייס סכום כסף גדול ככל האפשר שיסייע לבית"ר לפתוח את העונה ואולי אף לרכוש את הקבוצה מידי הבעלים הפאסיבי של המועדון ארקדי גאידמק. בין לבין בית"ר את העונה עם מספר רב של שחקנים לא חתומים וללא שחקני רכש כלל והודחה כבר בשלב הראשון של גביע הטוטו ובנוסף פתחה את העונה עם נקודה אחת מ-6 אפשריות והרחקה של הברומטר של הקבוצה דאריו פרננדס לארבעה משחקים. מאחורי הקלעים ההרתמות ליוזמה הייתה גדולה ותוך חודש וחצי נאספו כמעט 2 מיליון ש"ח שבתוספת סכום דומה שהזרים גאידמק ומכירת דן איינבינדר לעירוני קרית-שמונה תמורת 1.1 מיליון ש"ח איפשרו לקורנפיין להחתים שחקנים ללא חוזה כמו עמית בן-שושן ושי חדד ולחזק את הקבוצה בצמד הקרואטים דינו שקוורץ ודומיניק גלאוינה ובחן עזריאל שחזר לקבוצה בהשאלה לאחר עונה רעה מאוד במכבי חיפה, למעשה בית"ר החלה את העונה עם סגל מלא רק במחזור השלישי.

הרצף הרע של פתיחת העונה לא נשבר, בית"ר הפסידה גם לאשדוד ועכו וסיימה בתיקו עם הפועל ר"ג ולאחר חמישה מחזורים התבססה הקבוצה בתחתית עם 2 נקודות מתוך 15 והיה נראה שהתסריט מ-2 העונות הקודמות יחזור על עצמו. בעקבות פגרת הנבחרת ודחיית המשחק נגד הפועל ת"א קיבלה הקבוצה פגרה של שלושה שבועות מה שנתן למאמן אלי כהן אפשרות למין "מחנה אימונים שני" והחזרת הקבוצה לכושר שאפיין אותה בסיום העונה הקודמת. בית"ר חזרה מהפגרה מצוין עם ניצחון 1-2 בבלומפילד על בני יהודה משערים נהדרים של בן-שושן וריקן בניצוחו של דאריו פרננדס המצוין והתפנתה להכנות לקראת ה"קלאסיקו הישראלי" בינה לבין הפועל ת"א בטדי, המשחק עצמו הצדיק את הציפיות הגדולות ששוחק לעיני 19 אלף צופים ואלי טביב אחד והרבה דם רע בין המועדונים, בן-שושן הבקיע ראשון הפועל הפכה ל1-2 אבל אז טוטו תמוז הורחק בעקבות תנועת השתקה לאוהדי בית"ר וחן עזריאל משום מקום הבקיע צמד בדרך לניצחון גדול שסימן את המפנה בעונה של בית"ר.


חן עזריאל מנצח את הפועל ת"א בטדי

הניצחון על הפועל הרים משמעותית את המוראל בבית וגן, בית"ר רשמה רק הפסד אחד ב-14 משחקים תוך כדי תצוגות כדורגל מצוינות והתקרבות לצמרת הגבוהה. שבוע וחצי לפני המשחק נגד הפועל ת"א בבלומפילד נסעה הקבוצה לגרוז'ני בירת צ'צ'ניה במה שהוגדרה כנסיעת עסקים, במהלך השהות בצ'צ'ניה שיחקה בית"ר משחק ידידות נגד טרק גרוז'ני מהליגה הרוסית והשמועות סיפרו על עזרה כספית אפשרית מאנשי עסקים צ'צ'נים או שיתוף פעולה אפשרי עם המועדון מגרוז'ני. בית"ר הספיקה לחזור ארצה ולנצח כעבור מספר ימים את הפועל ר"ג בטדי(2-3) והתכוננה למפגש הצמרת נגד הפועל ת"א שנערך כמה אירוני יום לפני הבחירות, שערים של ריקן ועזריאל לקראת הסיום העניקו לבית"ר ניצחון יוקרתי 0-2 במגרש של היריבה השנואה ואת המקום הרביעי כשרק 2 נקודות מפרידות בין הקבוצה של השריף למקום השני והיה נראה שבית"ר הולכת לעונה גדולה. כמה ימים לאחר המשחק ושעות ספורות לפני משחק הליגה נגד בני יהודה בטדי יצאה הודעה לתקשורת שבה בית"ר צירפה 2 שחקנים מוסלמים מטרק גרוז'ני, התקשורת כמובן הלהיטה את האווירה וכבר במשחק נגד בני יהודה יושבי היציע המזרחי המזוהים עם ארגון הלה-פמיליה החליטו לא לעודד את הקבוצה ובמשך משחק שלם קראו קריאות גזעניות ובנוסף נתלה שלט גזעני עם הכיתוב "בית"ר טהורה לעד" שעורר הדים ברחבי המדינה. ההשפעה של צירוף הצ'צ'נים לקבוצה הייתה עצומה, היציעים התפלגו בתחילה והתרוקנו לאחר מכן, הקבוצה התרסקה מקצועית וכלכלית והשחקנים כולל המאמן אלי כהן כלל לא הצליחו לתפקד ולראיה ב-17 המשחקים ששוחקו מאז שהגיעו הצליחה בית"ר לנצח רק 3 פעמים שמתוכם רק ניצחון ליגה אחד(עוד 2 ניצחונות בגביע) שהושג לקראת סיום העונה. היציעים התרוקנו ובית"ר הפכה מקבוצת פלייאוף עליון שעתידה להתמודד על כרטיס למפעל אירופאי לקבוצת פלייאוף תחתון שנאבקת על חייה ומבטיחה את הישארותה רק במחזור האחרון.


הרגע ששינה את העונה של בית"ר. סדאייב וקאדייב מוצגים בקבוצה

הקיץ הנוכחי:

כמו בכל קיץ גם את הקיץ הנוכחי בית"ר החלה כאשר נושא הבעלות של הקבוצה נמצא בראש סדר היום. בניגוד לשנים עברו הפעם גם היה רוכש ושמו אלי טביב, הבעלים לשעבר של הפועל כפ"ס והפועל ת"א שכבר בתחילת העונה החל בבדיקות להעברת הבעלות החליט לקחת את הקבוצה באופן סופי, אבל כמו שיכול להיות רק בבית"ר ירושלים הכל הלך קשה, הבעלים ב-8 השנים האחרונות ארקדי גאידמק לא ממש שמח להעביר את הקבוצה לידי טביב וניסה לסקל בעסקה ככל האפשר. אל טביב הצטרפו עמותת האוהדים שהפעילו את סעיף הרכישה שלהם כאשר מנגד ארקדי גאידמק הודיע במפתיע שיש לו קבוצת רוכשים פוטנציאלים שבראשם יעמוד טמרלאן מג'ידוב איש עסקים צ'צ'ני-ישראלי שיזרימו לקבוצה כ-5 מיליון דולר והצעד הראשון היה סיכום בע"פ עם רוני לוי על מינויו למאמן כאשר העסקה תיחתם. טביב והעמותה החליטו לקחת את העניין לבית-משפט ויום לפני הדיון הראשון הודיע גאידמק כי הוא נכנע למחאות ויעביר את הקבוצה לטביב וכך גם החליט ביהמ"ש המחוזי בירושלים. לאחר 8 שנים, 5 תארים והשקעה של 400 מיליון דולר ארקדי גאידמק כבר לא בעלי בית"ר והבעלים החדש הוא אלי טביב. אחד הצעדים הראשונים של טביב היה למנות כנציגו את חיים רביבו שעשוי בעתיד לרכוש אחוזים במועדון, טביב יחד עם רביבו החליטו על חריש עמוק במועדון ומספר רב של עובדים ואנשי מקצוע כמו סרגיי טרטיאק, חנן אזולאי, משה בן-הרוש, רוני הילל ועוד פוטרו ויוחלפו באנשים מטעמו של טביב. בעמדת היו"ר איציק קורנפיין נכון להיום עוד ממשיך בתפקידו אבל טביב בודק את האופציה למנות ניר סביליה חלוץ העבר במקומו אך לא מן הנמנע שקורנפיין ימשיך בתפקידו גם תחת אלי טביב.


הבעלים החדש. אלי טביב

המאמן:

אלי כהן - גם את העונה הקרובה או לפחות בתחילתה בית"ר תפתח עם מאמן בשם אלי כהן על הקווים אבל העונה זה לא יהיה השריף אלא אלי כהן "החיפאי" אם תרצו. המאמן בן ה-53 מקבל לראשונה בקריירת האימון שלו צ'אנס במועדון גדול. למרות שאימן רק בקבוצות קטנות כהן נחשב למאמן מוערך, בין הישגיו אפשר למנות עליות ליגה עם הפועל ר"ג והפועל רעננה, 2 זכיות בגביע המדינה עם הפועל ר"ג ו-2 עונות מצוינות עם הפועל עכו שבהן השאיר את הקבוצה בליגה תוך כדי כדורגל התקפי והתמקמות במרכז הטבלה. כהן אמנם ירד בעונה שעברה ליגה עם הפועל ר"ג אבל זכה למחמאות על הדרך שבה שיחקה הקבוצה וכמובן הזכיה בגביע. מי שמונה לעוזרו הוא דוד אמסלם שכבר אימן כמאמן ראשי את בית"ר והיה עוזרם של יצחק שום ורוני לוי, למרות שאמסלם לצידו אלי כהן יודע שבבית"ר הוא יצטרך להתמודד עם התקשורת הלוחצת, הקהל התובעני וכמובן אלי טביב וחיים רביבו.


הזדמנות חייו. אלי כהן

הגיעו:

דוד רביבו - הקשר בן ה-35 מצטרף לאחיו הגדול חיים גם בירושלים במה שתהיה ככל הנראה התחנה האחרונה בקריירה שלו. רביבו אמנם התחיל את קריירת הבוגרים שלו במכבי ת"א לאחר שנרכש בגיל נוער מעירוני אשדוד אבל העביר את רוב שנותיו במ.ס. אשדוד ועזב הקיץ בטונים מעט צורמים לאחר שסופסל לא מעט בחצי השני של העונה ולא קיבל הצעה לחוזה חדש. רביבו כבש בעונה שעברה באשדוד 5 שערים והוסיף עוד 7 בישולים והוא חתם לעונה אחת בקבוצה וירוויח 100 אלף דולר.

ניסו קפילוטו - הרכש השני של אלי כהן הוא הבלם בן ה-24 שמגיע אחרי עונה אחת באלקי לרנקה הקפריסאית. קפילוטו גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א והתחיל להשתלב בבוגרים כבר בגיל 16, לאחר 4 וחצי שנים שבהם לא הצליח לתפוס יתד בהרכב של מכבי ת"א עבר להשאלות באשדוד ועכו שם שיתף פעולה עם אלי כהן שדאג להביא אותו הקיץ לבית"ר ובונה עליו שיהיה זה שיפתור את הבעיות של הקבוצה במרכז ההגנה. קפילוטו רשם בעונה שעברה 23 הופעות במדי אלקי בהם כבש שער אחד והוסיף בישול אחד.


למרות גילו בטדי בונים עליו. רביבו

עזבו:

עמית בן-שושן - אחת הכותרות של חלון ההעברות של בית"ר ירושלים, הקפטן שנמצא במועדון מגיל 12 עוזב לאנורתוזיס פמאגוסטה הקפריסאית. בן-שושן שסיים חוזה קיבל הצעה נמוכה משמעותית ממה שהשתכר בשנים האחרונות ופנה לחפש אופציות אחרות מעבר לים. בין השורות אפשר להבין שטביב ואלי כהן לא ממש בנו על בן-שושן והעדיפו אופציות אחרות על פניו. הקשר-חלוץ שיחק בעונה שעברה 22 משחקים בהם הבקיע 7 שערים ובישל עוד 2.

אבי ריקן - שחקן העונה של בית"ר בעונה החולפת יוצא גם הוא לנסות את מזלו באירופה, ריקן שהפך בעונה וחצי האחרונות ממגן שמאלי בינוני לאחד הקשרים הטובים בליגה והגיע גם עד לנבחרת שם הפך לחבר קבוע בסגל של גוטמן ישחק ב-3 שנים הקרובות בפ.צ. ציריך מהליגה השוייצרית. בעונה החולפת שיחק 31 משחקים בהם הבקיע 11 שערים והוסיף 5 בישולים.

ערן לוי - אהוב היציע המזרחי בטדי עוזב את בית"ר לאחר שנה וחצי שבהם השתלב טוב מבחינה מקצועית וחברתית בקבוצה אבל דווקא עם המאמן אלי כהן השריף לא ידע נחת. לוי וכהן ידעו לא מעט ריבים ותאקלים, המאמן סיפסל לא פעם את החלוץ, הוציא אותו בדקה ה-39 במשחק נגד ק"ש, מנע ממנו להתאמן ונעל לו את הארונית, השעה אותו מהסגל במחזורי הסיום וכמובן התשלח בו לא פעם באמצעי התקשורת השונים כאשר הסיבות לאירועים שונות ומגוונות. לוי עצמו ציפה להמשיך עוד עונה בבית"ר אבל הצוות המקצועי והניהולי החליטו לשחרר אותו ובעונה הבאה ערן לוי ישחק במכבי נתניה בליגה הלאומית, בעונה שעברה ב-25 משחקי ליגה הבקיע 5 ובישל 6, הוסיף עוד 6 שערים במסגרות הנוספות.

דומיניק גלאוינה - הקשר הקרואטי בן ה-20 הגיע בתחילת העונה שעברה והוגדר ע"י המאמן אלי כהן כ"יהלום לא מלוטש", גלאוינה שסבל מקשיי התאקלמות הראה מספר פעמים כמה כישרון יש לו ברגליים אבל לא הצליח לתפוס משבצת של שחקן דומיננטי במערך של השריף ונע לא פעם בין ההרכב לספסל כאשר הוא מתקשה ליצר המשכיות. טביב ואלי כהן החליטו שלא לממש את האופציה עליו והקשר הצעיר יחזור לליגה הקרואטית. הבקיע העונה 6 שערים ובישל עוד 2 ב-29 משחקים.

דינו שקוורץ - לעומת גלאוינה שהגיע יחד איתו דינו דווקא תפס מקום של קבע בהרכב, הבלם הצעיר השתלב מצוין חברתית ומקצועית והיה נראה שימשיך בבית"ר בשנים הקרובות אבל המספר הרב של השערים אותם ספגה בית"ר בעונה שעברה(54) והאיטיות של הבלם הובילה לזה שבמועדון ככל הנראה יוותרו עליו ויבדקו אופציות אחרות. קיימת עוד אופציה שבה שקוורץ ימשיך עונה נוספת בבית"ר אבל היא נראית קלושה נכון לעכשיו. בעונה שעברה שיחק 32 משחקים והוסיף שער ובישול.

זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב - צמד הצ'צ'נים שעליהם עוד ידובר שנים רבות קיבלו הודעה לקראת סוף ינואר שבמסגרת עסקה בין בית"ר ירושלים לטרק גרוז'ני הם יעברו בהשאלה עד לסיום העונה לבית"ר ירושלים, משהגיעו השניים הם זכו ליחס מחפיר מצד חלק לא קטן בקהל של בית"ר שבעקבותיו הם נזקקו למאבטחים צמודים 24 שעות ביממה. בצד המקצועי קאדייב לא השתלב כלל ושותף רק לרבע שעה במשחק הבית מול סכנין ואף הורחק כאשר ישב על הספסל במשחק הגביע נגד מכבי ת"א, סדאייב שהגיע פצוע ראה יותר דשא וגם כבש שער אחד בתשעה משחקים בהם שותף והורחק גם עונה במחזור הסיום של העונה נגד סכנין בדוחא.


עוזב אחרי 16 שנה בצהוב-שחור. בן-שושן

עונת המלפפונים:

עונת המלפפונים של בית"ר ירושלים קיבלה תאוצה גדולה מבחינת השמועות לאחר העברת הבעלות לאלי טביב. עשרות שמות של שחקנים כבר קושרו לקבוצה כאשר בינתיים רק 2 שחקנים חתמו בקבוצה ומספר גדול של מועמדים חתמו בקבוצות אחרות. הלחץ של טביב, רביבו ואלי כהן לבנות סגל שיוכל להתמודד על מקום בפלייאוף העליון גדל מיום ליום ונראה שרק סמוך לפתיחת הליגה הסגל יושלם. מבין שחקני הסגל הקיים יש לא מעט שחקנים שעדיין לא חתמו על חוזה חדש לעונה הקרובה, מביניהם בית"ר כבר איבדה את עמית בן-שושן שחתם באנורתוזיס הקפריסאית, נראה שמי שיצטרף אל בן-שושן וריקן ברשימת הליגיונרים הוא קובי מויאל שמחזיק בהצעות מבלגיה ושוייץ והפערים בינו לבין בית"ר נראים כרגע בלתי ניתנים לגישור. מתן בראשי וחיים מגרלשווילי עדיין לא חתומים אבל נראה שבסופו של דבר יגיעו עימם לעמק השווה והשניים יחתמו על חוזה חדש. חן עזריאל שכרטיסו שייך למכבי חיפה חזר להתאמן עם בית"ר ומו"מ מתנהל בין טביב לשחר בנוגע לדמי העברת החלוץ חזרה לבית"ר. סטיבן כהן אמנם מוערך מאוד ע"י המאמן אלי כהן אבל לא נראה שטביב ורביבו תופסים מהקשר הצרפתי-יהודי לו הוצע חוזה נמוך מאוד ונראה כי גם הוא בדרך החוצה מהקבוצה. בגזרת הרכש השם החם ביותר שנמצא בדרך לקבוצה הוא אבירם ברוכיאן, מספר 8 ששיחק בשנה וחצי האחרונות ללא הצלחה בפולוניה ורשה והפועל ב"ש בדרך חזרה וכבר החל להתאמן עם הקבוצה וצפוי לחתום על חוזה לאחר תשעה באב, ברוכיאן שנלהב לחזור הביתה צפוי לקבל בחזרה גם את סרט הקפטן. עוד מועמדים המובילים להגיע הם אנדריי פיליאבסקי ואלרואי כהן שממתינים לשחרור שלהם ממכבי חיפה והפועל ת"א בהתאמה, בנוסף טביב מעוניין לחזק את הקבוצה במספר שחקנים צעירים שיהיה ניתן למכור בעוד מספר שנים כמו עומר אצילי קשר הפועל ראשל"צ ואיציק כהן חלוץ הפועל ירושלים ששיחק גם שנה אחת בנוער של בית"ר ונכון לעכשיו מתנהל מו"מ עם הקבוצות לגבי סכום מכירת הכרטיס של השניים, גם המגן השמאלי ניר מנצור שגדל במחלקת הנוער של הקבוצה ושיחק בקבוצת הנוער של ריאל מדריד החל להתאמן עם הקבוצה לאחר שבשנים האחרונות שיחק ביוון ובקפריסין ואם ירשים יוחתם. שחקנים נוספים שמועמדים להגיע הם שלומי אזולאי וסנטיהו סולליך ממכבי חיפה וחלוץ מ.ס. אשדוד בעונה החולפת סטפן שצ'פוביץ' אך מו"מ בין הצדדים עדיין לא נמצא בשלבים מתקדמים, רביבו וטביב ממשיכים לחפש שחקנים זרים צעירים בעלויות נמוכות שיהיה ניתן להשביח למכור בעוד מספר שנים ובמחנה האימונים בשבוע הבא צפויה להגיע רכבת של נבחנים זרים שינסו להרשים את אלי כהן ורביבו.


חוזר הביתה? ברוכיאן

שחקני מפתח:

דאריו פרננדס - אחרי סאגה מגעילה של שבועיים שבהם הקשר בן ה-35 שקל לעזוב את הקבוצה בסופו של דבר "סופר דאריו" חתם על חוזה לעונה נוספת בבית"ר וימשיך ללבוש צהוב-שחור גם בעונה הקרובה. פרננדס ללא ספק היה חלק מרכזי ביכולת הטובה של בית"ר בחצי הראשון של העונה עד שכל העסק התרסק, הקשר הארגנטינאי הוא ללא ספק המנוע והלב של הקבוצה ונדמה שהוא יותר שחקן בית מאשר שחקן זר. דאריו הוא האיש שכל הכדורים עוברים דרכו וכזה שבלעדיו בית"ר נראית אחרת לגמרי. בעונה הקרובה דאריו יצטרך להמשיך את מה שהתחיל בעונה הקודמת וזה להחזיר את בית"ר לחלק העליון של הטבלה וכמובן על הדרך להשתיק את החוליגנים שלא רצו לראות אותו עם מדי המנורה.

אריאל הרוש - בשקט בשקט הרוש יתחיל בעונה הקרובה עונה שישית בבוגרים וחמישית כשוער ראשון. הרוש אמנם היה השוער שספג בעונה שעברה את המספר הגדול ביותר של שערים בליגה אבל רוב השערים הגיעו בעיקר בגלל חוליית ההגנה החלשה מאוד שעמדה לפניו. בעונה החולפת הרוש שידרג את המעמד שלו כשחקן מוביל בבית"ר ירושלים ללא קשר למגרש כאשר יחד היה מהיחידים שיצאו בגלוי כנגד הקהל בעקבות הקריאות הגזעניות לעבר סדאייב וקאדייב.הרוש שמסומן כשוער הראשון של הנבחרת בעידן שלאחר דודו אוואט יודע שע"מ להצדיק את אפודת השוער הראשון של הנבחרת הוא יהיה חייב לחזור לתת קבלות גם בשער של בית"ר בעונתו האחרונה אולי לפני יציאה אפשרית לאירופה.


עכשיו אפשר להתעסק בכדורגל. דאריו והרוש

סגל הקבוצה: (מתעדכן)

שוערים: אריאל הרוש, אוהד סיידוף.
בלמים: אנדרס טונייס, ג'ונתן וילה, ניסו קפילוטו, טל כחילה.
מגנים: אלי דסה, דושאן מאטוביץ', תומר ירוחם.
קשרים: אבירם ברוכיאן, שי חדד, פאבלו בראנדן, דור מלול, מושיקו לוגאסי, אופיר קריאף, עומר אצילי, צחי אליחן, ברק משה.
חלוצים: שלומי אזולאי, איציק כהן, בריאן ז'ונס, רועי זיקרי.

שאיפות לעונה הקרובה:

אלי טביב שבשלב הראשון צריך לכסות חובות והתחייבויות מהשנים הקודמות צפוי ללכת השנה על עונה פיננסית, הבעלים לא מתכוון להשקיע יותר מדי ולחזק את הקבוצה בעיקר בשחקנים חופשיים או בצעירים מבטיחים, כרגע נראה שטביב הולך לעונת מעבר בה יאזן את הקבוצה כלכלית ויכין את הקרקע לשנים הבאות שבהם בית"ר אמורה לחזור לצמרת הכדורגל הישראלי. המטרה העונה היא קודם כל שלום בית והחזרת הקהל לטדי, אחרי שבשנים האחרונות נשמעו בטדי בעיקר קריאות גזעניות וקללות לעבר ארקדי גאידמק ואיציק קורנפיין השנה הציפיה היא שהקהל יחזור לתמוך בקבוצה ולהגיע בהמוניו טדי המחודש. בפן המקצועי אמנם אלי כהן ורביבו רחוקים מלהכריז על השלמת בניית הסגל אבל נדמה שהשגת מקום בפלייאוף העליון יחשב להצלחה ולשם שואפים להגיע בעיקר בגלל המשחקים הפוטנציאלים נגד הקבוצות הגדולות מחיפה ות"א שיכולים בקלות למלא את טדי, לאחר שב-3 השנים האחרונות הקבוצה נגררה למאבקי תחתית במועדון מכוונים לעונה שקטה במרכז הטבלה.

:aaa031:

האם בבואו של קיץ חדש יקיץ הקץ על האכזבות של שנים עברו?

זה מה שהיה לוויליאם שייקספיר לומר בשורות הפתיחה של מחזהו "ריצ'ארד השלישי":

Now is the winter of our discontent
Made glorious summer by this sun of York
And all the clouds that lour'd upon our house
In the deep bosom of the ocean buried

וזה מה שהיה לגארי נוויל לומר בערב סיום העונה שעברה:



הפסד מעצבן בדרבי לתרנגולים ב-3 במרץ לאחר ספיגת שני שערי בזק במחצית הראשונה הכניס אותנו לבור של 7 נקודות מולם. היה נראה כי התותחנים מרימים דגל לבן גם במאבקם על כבשת הרש, מאבק שבמידה רבה של צדק מתסכל רבים משום שהגם שמדובר בכבשה שמנה אנחנו לא כאלה עניים, אבל גם אחד שרק הלא נודע נמצא מאחורי כשלון בו.

אבל הקבוצה הגיבה באופן לא צפוי, ניצחה במינכן, ומשם יצאה לדרך של שמונה נצחונות ושתי תוצאות תיקו בהם ספגה חמישה שערים בלבד כאשר חלק לא מבוטל נראה יותר כמו נצחונות גראהאמיים מאשר נצחונות וונגריים. רגע... האם זה רע כמו שזה נשמע?

אולי יותר מכל, המקום הרביעי הושג בזכות העמידה האיתנה של מרטסאקר וקוסיילני אשר באורח סמלי זכה גם לכבוש את השער המכריע במסע הזה.

אחרי שספרתם את עשר, מה עושה לכם התמונה הבאה?



עומדת בפנינו עונה מכרעת. שלוש הקבוצות הבכירות עוברות טלטלות, חלקן אדירות. מתחתינו כמה עופות חול עושים סימנים של קרקור. ואנחנו אחרי עונת בנייה עם ציון "עובר" ועם קריאה נושנה ונואשת, שאלת 24 מיליון הליש"ט: "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי?".

ושוב, התשובה מאחרת לבוא. אנחנו באמצע יולי, מופקרים פעם נוספת לזרועותיה של אי הוודאות, אותה מרשעת קרירה ורעת לב הדוחקת אותנו עוד ועוד לאחור בסולם השלבים ההתפתחותיים, רק כדי לראות את אלה אשר מעולם לא עלו בו עולצים כאילו אין מחר.

הנבואה הרי ניתנה לשוטים, אז נתמקד מעתה במה שהיה בעונה שעברה – אם בחלקים שלה שהיינו רוצים שישתחזרו ואם בחלקים אותם היינו רוצים לראות מושלכים לפח האשפה. על השאר בוודאי נדון ככל שהמלפפונים יחמיצו במהלך החודש הקרוב.

:aa1: ידענו בבירור שההולנדי ההוא יעזוב, מה שאכן קרה באוגוסט, ושלשם כך הובא בקיץ גיבוי כפול בדמותם של פודולסקי וג'ירו (כ-25 מיליון ליש"ט יחדיו). בסופה של עונה התברר שלא נפגעה כמות השערים שכבשנו, אבל גם שאין לנו prolific goalscorer שאפשר לסמוך עליו בכל משחק נתון.

:aa1: סאנטי קזורלה הגיע כנעלם לרובנו ולמעט כמה שבועות של אפיסת כוחות בינואר-פברואר הוכיח עצמו כאי של יציבות ויצירתיות בקישור ההתקפי. ביחד עם ת'יאו שסוף סוף האריך חוזה בחורף וסוף סוף התחיל לכבוש שערים שאשכרה נותנים נקודות - זה נראה טוב.

:aa1: תחת לחץ הציפיות וחוסר הסבלנות, ווילשר חזר מהפציעה מוקדם מדי ונפצע שוב כאשר וונגר מודה שסיכן אותו שלא לצורך. לאחר מכן ג'ק המשיך להראות שבשלב זה כל מה שנצפה ממנו לא יהיה מוגזם.

:aa1: גם אם לראמזי אין לא את ההילה של ווילשר ולא את הכשרון שלו, הוא הפגין העונה שיפור מדיד. יש שיבחרו לחבוט בו, ויש שיטענו כי גם לו מגיע חסד נוסף. העונה הבאה תהיה מכרעת באשר לכיוון שאליו הולך הוולשי הצעיר.

:aa1: אלכס סונג נמשך ע"י ברצלונה בשבוע הראשון של העונה ואת החור בעמדה שלו מילא השנה מיקל ארטטה שזה לו תפקיד שלא כדרך הטבע. יש קונצנזוס מקיר לקיר לגבי הצורך בקשר אחורי טבעי שגם ישחרר את הספרדי לעמדה קדמית יותר, אם כשחקן הרכב ואם כמחליף.

:aa1: וורמאלן התמנה לקפטן ודי שכח איך משחקים כדורגל ואת העונה הבאה הוא יתחיל פצוע על הספסל. ככל שהעונה התקדמה התחוור שהצמד מרטסקר-קוסיילני נותן מענה הגנתי אופטימלי. בסיום העונה התברר שרק הסיטי ספגה פחות מאיתנו. ג'נקינסון עשה עבודה סבירה ולא יותר כמחליפו של סאנייה. כשזה חזר, גם אם כוחו לא לגמרי עזב את מותניו, ראינו שזה לא מה שהיה פעם, ושמענו גם שמענו את הדיבורים על מעבר שלו למונאקו. גם בצד השני ההרגשה ככה-ככה עם תפקודם הלא שלם של גיבס ומונריאל שהגיע ממלאגה בינואר ונכונים הדברים גם לגבי עמדת השוער.

:aa1: ספיגת שני שערי ליגה בלבד אחרי הדקה ה-75 (שניהם בהפסד הבית לסוואנסי). מקרה או סימפטום חיובי לבאות?

:aa1: ניצחנו את הקטנות ולא דגדגנו את הגדולות. צ'לסי? שני הפסדים. יונייטד? הפסד ותיקו. סיטי? תיקו והפסד. מקרה או סימפטום שלילי להמשך לבוא?

:aa1: המפעלים המשניים היוו מקור בלתי נדלה להשפלה העונה. מה היה גרוע יותר, ההדחה המעליבה ברבע גמר גביע הליגה בברדפורד או הפסד הבית המחריד לבלקבורן בגביע? מצד שני, בשמינית גמר האלופות אחרי התבטלות ביתית מול באיירן, הגיע הנצחון המוזר במינכן במשחק שהיה קטן בהרבה מן התוצאה שלו, ועם זאת, קשה להתכחש לדחיפה המוראלית שנתן להמשך העונה.

:aa1: ניפוי הנפלים שהביא וונגר בשנים האחרונות והבטחות נוער בלתי ממומשות נמשך אם באמצעות השאלות, אם דרך מכירות ואם ב-long awaited סיומי חוזה. המגמה נמשכת הקיץ ביתר שאת. אבל מה עם רכש שובר שוויון? גם למעטים שנותרה בהם סבלנות, מדובר בטיפות הדלק האחרונות.

כמה מלים על הדיון. אפשר ורצוי להתווכח. תסכול וביקורת הינם מצרכים שיש לאוהדי ארסנל ואוהביה בשפע. איש אינו מצפה מכם את הדרך האנגלית אליבא דפינק פלויד (hanging on in quiet despiration), אבל ישנם דברים שעדיף להשאיר בבית השימוש - שימרו נא על רמת הדיון!

Vito היא להקה מקרדיף שאני מאד אוהב. כמחווה לוויילס ולקבוצות הכדורגל הססגוניות שלה שעברה עליהן שנה נהדרת, וגם כמחווה אישית שלי אליכם - שיר הסיום של הסקירה, ושיר ההתחלה של הדיון, הינו ”You Will Have Your Time” שלהם. את המילים שלח אלי הגיטריסט רודרי וייני אשר פעיל כיום תחת השם Ratatosk.

ככל שהלילה המסויט הזה נראה ארוך, הזמן שלנו עוד יבוא ואולי גם במהרה בימינו. רק תדאגו שכשזה יקרה, תישאר בכם היכולת לשמוח שמחת אמת. שלא כמו החידות שלי, הדבר אינו כה טריוויאלי.



How could I begin to address
How could I, how could I
Are you willing to indulge me
?Are you there? Are you there

Please say you are content and comfortable
Please say yes, please say yes
You gave us all something immeasurable
You gave it all, you gave it all

(I need to remember all the things you did (but you already remember
(I need it so, I need it so (you have it so
(You need to speak so that I can hear the sound of your voice (but you hear it
(You need to speak, you need to speak (it's always there

וזאת יריית הפתיחה לדיון שהולך להיות אחד הארוכים כאן:
זהה את הפרובורטור:

ליגת ווינר סל - עונת 2013-14
ב-13 לאוקטובר תצא לדרך ליגת הכדורסל של ישראל וכמו מדי שנה גם הפעם צריך לעקוב אחרי מדריכים בנוגע לשיטת הליגה ורישום השחקנים. לאחר שבעונה החולפת השחקנים הישראלים נכנסו לשביתה לקראת סיום הליגה, הגיעו שני הצדדים (אירגון השחקנים והמנהלת) לפשרה: במסגרת חמש העונות הקרובות יתקיים בליגה החוק הרוסי, כלומר כל קבוצה תהיה מחויבת לשתף בכל רגע נתון במגרש שני שחקנים ישראלים. בנוסף, כל קבוצה תוכל לרשום עד חמישה זרים בטופס המשחק ובסך הכל שמונה שחקנים זרים במהלך העונה כולה. כמו כן, בעזרתו של הטוטו, קבוצה שתרשום ארבעה שחקנים זרים או פחות בטופס המשחק, בכל העונה, תהנה מבונוס של 250 אלף שקל מהטוטו. עם זאת, קבוצה שתשתף חמישה זרים ולו למשחק אחד בלבד במהלך העונה - יישלל ממנה הבונוס. בנוגע לרישום השחקנים הצעירים, כל קבוצה בליגת העל תחויב לרשום בסגל השחקנים שלה שני שחקנים ישראלים מתחת לגיל 22, ושחקן ישראלי שלישי מתחת לגיל 25. עם זאת, לעניין הזה אין שום חשיבות מבחינת קידום השחקן הישראלי מאחר ומדובר בסגל הרחב שתרשום כל קבוצה בליגה, ולא בסגל המשחק. המשמעות: כל קבוצה תוכל לרשום לצורך העניין גם שחקני נוער שהם חלק מהקבוצה הבוגרת.

שיטת המשחקים
שיטת המשחקים בליגת העל בכדורסל תשתנה כבר בעונה הקרובה, מעתה הבית העליון יהיה בן ארבע קבוצות בלבד בעוד הבית התחתון יכלול שמונה קבוצות.
העונה הסדירה תכלול 22 מחזורים בשני סיבובים כשלאחריהם יחולקו הקבוצות לבית העליון והתחתון. בבית העליון ייערכו שני סיבובים (שישה משחקים) בעוד בבית התחתון ישוחק סיבוב אחד (שבעה משחקים). בסיום הבתים, יתקיים הפלייאוף כאשר כמו בעונות האחרונות, הקבוצה מהמקום הראשון תארח את המקום השמיני, הקבוצה מהמקום השני תארח את זו שסיימה שביעית וכן הלאה. המשמעות היא שלכל המעפילות לבית העליון יובטח יתרון הביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
הגמר לא ישוחק במשחק אחד והאמת גם לא בסדרה: בישראל כאמור נוהגים למצוא שיטות שונות ומגוונות לקביעת אלופה, הספורטיביות לא אופציה. שני משחקים של בית וחוץ ייערכו בין שתי הקבוצות שיעלו לגמר, כאשר הקבוצה שתנצח בהפרש גבוה יותר בסיכום שני המשחקים, תצא לחגוג אליפות. פיינל פור לעונה מלאה זה הזוי? לא לדאוג ליצירתיות כשמדובר במנהלת הליגה.

לוח המשחקים

טבלת הליגה (מתעדכן)


רק בישראל - הפסידה למכבי ת"א 5 מתוך 6 משחקים במהלך העונה וזכתה באליפות. מכבי חיפה חוגגת


עוד לפני פתיחת הליגה, אנחנו מתחממים עם גביע הליגה, גביע ווינר סל, שצפוי לספק לנו כמה משחקים מרתקים ובראשם הדרבי התל אביבי כבר ברבע הגמר. המשחקים יתפרסו לאורך 5 ימים וישוחקו בבית מכבי בראשל"צ, למעט הדרבי התל אביבי ונתניה-ירושלים, שישוחקו בנוקיה.

תוכנית משחקי גביע ווינר סל

רבע הגמר (יום א' 6 באוקטובר, בית מכבי בראשון לציון):
-----------------------------------------------------
16:00 מכבי SCE אשדוד – עירוני דיזינגוף סחר נס ציונה (משחק ראווה)
18:15 הפועל יונט חולון – אלטשולר שחם גלבוע/גליל
20:45 הפועל פתאל אילת – מכבי דלתות פנדור ראשון לציון

רבע גמר (יום ב' 7 באוקטובר, היכל נוקיה בתל-אביב)
-------------------------------------------------
18:15 גרינטופס נתניה – הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב – הפועל SP מצרפלס תל-אביב

חצאי הגמר (יום ד' 9 באוקטובר, בית מכבי ראשון לציון)
----------------------------------------------------
18:15 הפועל יונט חולון או אלטשולר שחם גלבוע/גליל – גרינטופס נתניה או הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב או הפועל SP מצרפלס תל-אביב – הפועל אילת או מכבי ראשון לציון

משחק הגמר יתקיים ביום ה' 10 באוקטובר בבית מכבי בראשון לציון.

שתהיה עונה פוריה ודיון מהנה!

תודה רבה לאורי (OriRR) שלקח על עצמו סיקור של חצי ליגה וכן גם לשי (LIVERPOOL87) וליעקב (yakov_y) על תרומתם לסיקורים

הליגה הצרפתית 2013/2014



אחרי האליפות של מונפלייה ב2012, השייחים של פ.ס.ז' איבדו את הסבלנות ואמרו - די, נמאס. הכסף לא הפסיק לזרום פנימה וכל כמה ימים נחת בשדה התעופה של פ.ס.ז' שחקן חדש שלובש את המדים הנוצצים של הקבוצה, כאשר אפילו דיוויד בקהאם עשה קאמבק לאירופה כשהתכבד בלקיחת חלק בעונה שאותה אף אחד לא יכול היה לקחת לפ.ס.ז' - עונה שהסתיימה עם צלחת בארון. אבל לא רק בעלי פ.ס.ז' קיבלו ג'ננה אלא גם אלה של מונאקו, ובקיץ האחרון העולה החדשה החליטה לתת פייט גם בסגל וגם בכמות הכספים שהוצאו לפ.ס.ז'. אתם הבאתם את קבאני? אנחנו את פלקאו. החתול והעכבר הזה ישחקו עוד הרבה במהלך העונה, אבל אנחנו כאן כדי לעזור לכם לראות מה תעשנה 18 הקבוצות האחרות, שכרגע מסתכלות מתחתית הסולם על השתיים הללו, ומלבד להפריע להן במירוץ האישי שלהן, לא נראה שמישהו יכול להוות איום ממשי עליהן. אז איך תסתיים העונה של פריז, מונאקו וה18 האחרות אנחנו לא יודעים, אבל התנור כבר צלצל, אז שמנו כפפות והוצאנו ממנו את הסיקור הכי טוב ברשת לכבוד פתיחת עונת 2013/2014 בליגה הצרפתית. תהנו

*****


פריס סן-ז'רמן

הגיעו: אדינסון קאבאני (נאפולי), מארקיניוס (רומא), לוקה דין (ליל).
עזבו: קווין גאמיירו (סביליה), דייגו לוגאנו (ווסט ברומיץ'), סילבן ארמן (רן), סיאקה טיינה (מונפלייה), דייוויד בקהאם (פרש), רונאן לה קרום (פרש), אלפונס אראולה (לנס, השאלה), ז'אן-כריסטוף באהבק (ואלנסיין, השאלה), יוסוף סבאלי (אוויאן, השאלה)

לאחר 19 שנים שחונות של ציפייה, בעונה שעברה סוף-סוף הצליחו הפריזאים לנצל את הררי הכסף החדשים שלהם ולזכות באליפות, כשהם רמה אחת לפחות מעל הליגה. אלא שמסביב לא הכל היה שקט, ולקראת סוף העונה שעברה המאמן, קרלו אנצ'לוטי, התחיל לרמוז על מעבר לריאל מדריד, אותו הוא גם השיג בסופו של דבר. בנוסף, המנהל המקצועי לאונרדו, הושעה לשנה לאחר שדחף שופט והחליט להתפטר. במקומם הובא לורן בלאן, שחקן העבר האגדי של צרפת, שזכה עם בורדו באליפות לפני ארבע שנים ולפני שנה סיים קדנציה סבירה בנבחרת.
גם העונה פ.ס.ז'. לא בוחלת ברכישות גדולות, וההחתמה של אדינסון קאבאני מנאפולי שברה את שיא ההעברות של הליגה הצרפתית, שהחזיק מעמד חודש אחד בלבד (פלקאו למונאקו). קאבאני יצטרף למלך השערים, זלאטן איברהימוביץ', בחוד הקבוצה. בלאן יקווה ששיתוף הפעולה שלו עם אזקיאל לאבצי, ששיחק לצידו בנאפולי, יניב פרי וגם יכניס את לאבצי לעניינים אחרי עונת בכורה חלשה. גם ההגנה של פ.ס.ז'. התחזקה, עם מבט לעתיד - לוקה דין, המגן השמאלי הטוב ביותר בליגה בעונה שעברה ושזכה עם הנבחרת עד גיל 20 במונדיאליטו, הגיע מליל, ואמור להחליף בהדרגה את מקסוול הבינוני. מלבדו הגיע גם מארקיניוס, הבלם הצעיר והנפלא מרומא, שישתף פעולה עם בן ארצו, הקפטן תיאגו סילבה, כנראה הבלם הטוב בעולם. בקישור פ.ס.ז' תסתמך על וראטי האיטלקי הנהדר, לוקאס מורה הקשר ההתקפי הברזילאי שהגיע באמצע העונה שעברה, והצרפתים ז'רמי מנז ובלז מאטוידי. חאבייר פאסטורה יאלץ להאבק על מקומו לאחר שנתיים מאכזבות בקבוצה, וייתכן שעוד יעזוב עד סוף החודש. בשער, כרגיל, יעמוד השוער הטוב בליגה, האיטלקי סאלבטורה סיריגו. בגזרת העוזבים, פ.ס.ז'. נפטרה מלא מעט שחקנים לא רצויים, כשהבולטים שבהם הם קווין גאמיירו ודייגו לוגאנו.
אחרי האליפות וההופעה המכובדת בליגת האלופות, שם הודחה ע"י ברצלונה בגלל שערי חוץ, הקבוצה של בלאן תנסה להגן על התואר מול מונאקו המתחזקת, ואולי גם לקרוא תיגר על אירופה.


פריז סן ז'רמן - אלופת צרפת 2013


אולימפיק מארסיי

הגיעו: דימטרי פאייה (ליל), בנג'מין מנדי (לה האבר), ג'אנלי אימבולה (גנגאן), לורנט אברג'ל (מארסיי ב'), סאבר ח'ליפה (אוויאן), אלכסנדר נדומבו (אורלאן, חזר מהשאלה), פלוראן רספנטינו (ברסט, חזר מהשאלה)

עזבו: כריס גדי (שוחרר), ג'ואי ברטון (ק.פ.ר, סיים השאלה), פלוראן רספנטינו (באסטיה, השאלה לעונה), לטי נדיה (שוחרר), בילאל אומראני (ארל אביניון), פפה מ'בו (פנתראקיקוס), נג'יב עמרי (צ'רנומורץ בורגאס), מודו סוגו (אוויאן, השאלה לעונה), סנה מנגו (לוזנאק)

אחרי אחת העונות הרעות בהיסטוריה שלה הגיעה מארסיי לעונה החדשה. תחילה עזב המאמן המוערך דידייה דשאן לנבחרת צרפת ובמקומו הגיע אלי בופ שאימן בעברו את סנט אטיין ובורדו. עם זאת הקיץ לא התחיל בצורה הכי אופטימית, מארסיי איבדה שלושה שחקני הרכב חשובים (אלו דיארה, ססאר אספיליקווטה וסטפן מביה) ולמרות הכנסה של כמעט 25 מיליון אירו הוציאה בסה"כ 3.2 מיליון אירו. רוב הפרשנים אמנם ציפו שמארסיי תסיים בחלק העליון של הטבלה אך לא תהווה פקטור משמעותי בקרב האליפות. אך מארסיי, הצליחה להפתיע את כולם ופתחה את העונה עם שישה ניצחונות בששת המשחקים הראשונים ותפסה את המקום הראשון בטבלה. הרצף הנהדר הזה נקטע במחזור השביעי בו הפסידה 4-1 לולנסיין ומשם החלה מגמת התדרדרות שכללה ניצחון אחד בלבד בחמשת המחזורים הבאים. למרות התקופה הרעה מארסיי הצליחה להישאר בצמרת וסיימה את הסיבוב הראשון במקום השלישי, מקום מאוד מכובד לקבוצה שלא ניבאו לה גדולות בתחילת העונה. בחלון ההעברות של ינואר המשיכה מארסיי לאבד שחקנים חשובים והחלוץ הנהדר לואיק רמי נמכר לק.פ.ר. עם תחילת הסיבוב השני מארסיי הצליחה להישאר יציבה ונעה בין המקום השלישי לשני בו סיימה בסיום העונה. למרות המיקום הנהדר (ששולח אותה בחזרה לליגת האלופות אחרי הפסקה של עונה אחת) מארסיי לא שיחקה כדורגל מלהיב וכבשה בסה"כ 42 שערים (27 פחות מפ.ס.ז במקום הראשון) כשמנגד היא גם סופגת הרבה (36 שערים במספר). מארסיי מסיימת עונה שעל הנייר הייתה מאוד טובה ועל המגרש קצת פחות. לאחר העונה המוצלחת בהנהלה המשיכו לתת אמון במאמן אלי בופ והוא ימשיך עם הקבוצה עונה נוספת. בכל הנוגע להעברות הפעם מארסיי החליטה להתחזק ולשלם הרבה כסף. תחילה הגיע הקיצוני הנהדר דימטרי פאייה מליל תמורת 9 מיליון אירו, מיד לאחר מכן הוחתם הכישרון הצעיר בנז'מין מנדי מלה האבר תמורת 4 מיליון אירו בנוסף גם סאבר ח'ליפה שכבש 13 שערים בעונה שעברה חתם תמורת 2.2 מיליון אירו ולקינוח עוד שחקן צעיר ומוכשר, ג'ילבר ג'אנלי אימבולה מגנגאן הגיע תמורת 6.6 מיליון אירו. מן הצד השני עזבו את הקבוצה כמה שחקנים שלא היו חלק מהסגל הבכיר. מארסיי השכילה הקיץ להתחזק כראוי אך למרות זאת, כאשר מונאקו ופ.ס.ז שופכות כספים ברמה שמארסיי לא יכולה להתמודד קשה יהיה לראות את הקבוצה לוקחת חלק במאבק האליפות. במידה ותצליח לסיים במקום השלישי מעטים האנשים שיכתירו את העונה כרעה. סיום בחלק העליון של הטבלה, קמפיין טוב בליגת האלופות בתוספת לכמה רגעים יפים על המגרש יספקו למדי את יושבי הסטאד ולודרום שמבינים גם הם, שעם הכסף הגדול כרגע מארסיי לא יכולה להתמודד.



טולוז

הגיעו: אורוש ספאיץ' (הכוכב האדום בלגרד), אוסקר טרחו (ספורטינג חיחון), מיחאי רומן (ראפיד בוקרשט), אמאדו סוקונה (לוזנאק, חזר מהשאלה).

עזבו: פרנק טבאנו (סנט. אטיין), אומוט בולוט (גלאטסראיי), יאניק אגמון (ואן), דניאל בראטן (שוחרר מהמועדון), יאניק דז'אלו (בנפיקה, סיים השאלה), עאדל חרמאש (אל-הילאל, סיים השאלה), אדריאן רביו (פריז סן ז'רמן, סיים השאלה).

במועדון הסגול-לבן גולת הכותרת של העונה האחרונה היא שבעצם, לא הרבה השתנה. במאי 2012 טבלת הליגה קבעה כי הדירוג הסופי של הסגולים הוא המקום השמיני, בעוד שנה לאחר מכן היא איבדה מקום אחד ונשרה למקום התשיעי. אז בעצם טולוז נותרה קבוצת מרכז הטבלה הקלאסית שאנחנו מכירים, אבל קשה לכעוס על מועדון שבעונה שעברה איבד ארבעה מכוכביו הגדולים כדוגמת סיסוקו, משאדו, קונגרה וריבייה. העונה הטולוזאית נפתחה טוב ועד המחזור העשירי היה לטולוז הפסד אחד בלבד - ניחשתם נכון, לפ.ס.ז'. אבל מכאן החלה ההתדרדרות על אף ניצחונות מרשימים מול אביאן (4:0) וברסט (1:3). אחרי מס' מעידות לטולוז נמאס וכשליון הגיעה לאצטדיון העירוני שבטולוז היא ספגה שלישייה וחזרה הביתה מובכת. גם זה לא עזר לטולוז להשתקם והמכות המשיכו להגיע. מכאן בעצם העונה הסגולה הפכה כלל לא יציבה וזה מתבטא בכך שבסיכום העונה נראים המספרים של טולוז כמאוזנים ביותר: בסיבוב הראשון היא סיימה עם 7 ניצחונות ו5 הפסדים, בעוד בסיבוב השני היא סיימה עם 6 ניצחונות ו8 הפסדים. סה"כ 13 ניצחונות ואותה כמות הפסדים לאורך כל העונה. את היתר היא סיימה בתיקו וחתמה עונה בינונית נוספת. היות שגם במפעלי הגביע הצרפתיים טולוז לא בלטה (הדחות מול פ.ס.ז' בסיבוב השני בגביע הצרפתי ומול ליל בשמינית גמר גביע הליגה) נעבור לדבר ישר על הקיץ שעבר עד כה על הקבוצה. בגזרת הבאים הגיע אוסקר טרחו מספורטינג חיחון, כשגם הבלם אורוש ספאיץ' מהכוכב האדום בלגרד הגיע. האחרון עד כה הוא הקשר מיחאי רומן שמגיע מראפיד בוקרשט. מהעבר השני הקבוצה נפרדה מפרנק טבאנו, שהיה אחד השחקנים המשמעותיים בטולוז בשנים האחרונות, וגם מדניאל בראטן ששוחרר מהמועדון. גם אומוט בולוט עזב לגלאטסראיי. אז אחרי כל אלו נראה כי טולוז עדיין לא בשלה לאליפות בצרפת, ועם ההתחזקות של שאר הקבוצות מרכז הטבלה מרגיש כמו הבית לקבוצה הסגולה. נקווה בשבילה שהעתיד ייראה פחות סגול ויותר ורוד.


סנט אטיין

הגיעו: איברהים סיסוקו (וולפסבורג), בפיסט ואלט (מונפלייה), פרנק טבאנו (טולוז), בנז'מן קורנייה (לוריין), פול בייס (ברסט), פייר פולומט (סנט אטיין ב'), יוריק ראבה (אנז'ה, חזרה מהשאלה), פלורנטן פוגבה (סדאן, חזרה מהשאלה), אידריס סעדי (אז'קסיו, חזרה מהשאלה),

עזבו: פייר אמריק אובמיאנג (בורוסיה דורטמונד), פפה קוליבאלי (שוחרר), גיוראן נדו (שוחרר), יוהאן מולו (נאנסי, סיים השאלה), מתיו בודמר (פ.ס.ז, סיים השאלה), אנדראס לאודרופ (נורשלאנד, סיים השאלה),, ליונל דרסי קיטמבלה (אוסר)

מזה שנתיים שלחבורת הצמרת הקבוצה בליגה הצרפתית מצטרפת נציגה נוספת שעברה הייתה גם כן חברה קבועה בצמרת הגבוהה של הליגה. הקבוצה הזאת היא כמובן סנט אטיין. אם לפני שנתיים אמרנו שסנט אטיין חוותה עונה נהדרת בה סיימה במקום השביעי, מה נגיד על העונה החולפת? אחרי פתיחת עונה בינונית הצליחה סנט אטיין להשתחל לארבע הראשונות רק במחזור ה 21. מאז ועד סיום העונה הסתובבה סנט אטיין סביב הצמרת כשהיא אפילו מגיעה עד למקום השלישי בטבלה. מחזור אחד לסיום ניצבה סנט אטיין במקום הרביעי בטבלה (מקום שמוליך לליגה האירופאית) כשהיא במרחק ריאלי מהמקום השלישי וליגת האלופות. לצערה של הקבוצה המשחק האחרון של העונה היה מול ליל בחוץ, סנט אטיין וליל סיימו בתיקו 1:1 וניס חלפה על פני הירוקים כאשר היא משאירה אותם במקום החמישי. אם הייתם אומרים לכריסטוף גלטייר בתחילת העונה שלשם הוא יצליח להגיע עם הקבוצה הוא היה לוקח את זה בשתי הידיים, אבל אחרי שכבר הצליחה להיכנס לשלישייה הראשונה, סנט אטיין חוותה אכזבה קלה. השחקן שאחראי לכל זה הוא הסקורר הנהדר פייר אמריק אובמיאנג שכבש 19 שערים, בישל עוד 14 כאלו ואחראי ליותר מ 50% מכל שערי הקבוצה בעונה שעברה. בשנתיים האחרונות אובמיאנג כבש 37 שערים במדי הקבוצה והוא הגורם הכמעט בלעדי להצלחה המסחררת של סנט אטיין בתקופה האחרונה. המעבר לקבוצה הגדולה היה צפוי והקיץ הזה הוא קרה, אובמיאנג נמכר תמורת 12 מיליון אירו לסגנית אלופת אירופה, בורוסיה דורטמונד. בכך נפרדת סנט אטיין מאחד החלוצים הגדולים ששיחקו בשורותיה. את הכסף שסנט אטיין קיבלה ממכירתו היא ניצלה כראוי והחתימה את פרנק טבאנו הנהדר מטולוז תמורת 4.4 מיליון אירו ובנז'מין קורנייה מלוריין תמורת אותו הסכום. בנוסף לשניהם גם פול בייס ובפיסט ואלט הוחתמו בשביל להעניק עומק בספסל ואיברהים סיסוקו הושאל מוולפסבורג הגרמנית. המאמן כריסטוף גלטייה כמובן ממשיך בקבוצה והעונה הוא יפתח את השנה החמישית שלו במועדון. למרות עזיבתו של אובמיאנג מרבית הסגל נשאר בקבוצה ועם החיזוקים שהגיעו אין סיבה שסנט אטיין לא תמשיך להיות חברה בצמרת הליגה. אולי אפילו נצליח לראות ניצחון ירוק ראשון בדרבי מול ליון מזה 26 שנים.



אולימפיק ליון

הגיעו: הנרי בדימו (מונפלייה), מיגל לופש (מושאל מספורטינג ליסבון), גאל דאניק (ולנסיין), מוחמד יאטארה (טרואה).

עזבו: דיאן לובראן (סאות'המפטון), מישל באסטוס (אל-עין), ליסנדרו לופס (אל-חראפה), פביאן מונסון (קטאניה), אנת'וני רבייר (שוחרר מהמועדון).

העונה האחרונה של ליון הייתה בסך הכל מעט יותר משופרת מאשר עונת 2011/12, אז סיימה ליון במקום הרביעי בטבלה אך עם גביע בידיים, בעוד את העונה האחרונה היא סיימה במקום השלישי. ליון, לא השתוללה עם הרכישות והצליחה להתגבר על עזיבתם של שחקני מפתח משמעותיים כדוגמת לוריס (טוטנהאם), שאלסטרום (ספרטק מוסקבה) וגם עלי סיסוקו שעזב לולנסיה. את העונה ליון פתחה לא רע עם זכייה בסופר-קאפ מול מונפלייה ועם הפסד אחד בשבעת משחקיה הראשונים בליגה, כשלקח לה עוד שבעה משחקים לעבור כדי לספוג הפסד נוסף. בדרך היא עברה משוכות קשות כמו מארסיי (4:1) ומונפלייה (0:1). ליון גם הספיקה לבקר בארץ במסגרת הליגה האירופאית כשפגשה את עירוני קריית שמונה בשלב הבתים. הקבוצה לא הציגה יכולת שיא כאשר לא הצליחה לשמור על יציבות בסיבוב השני. בנוסף היא הודחה מהגביעים הצרפתיים וגם מצאה עצמה מודחת מאירופה כשהפסידה לטוטנהאם בשלב הנוק-אאוט של הליגה האירופאית ולקראת תום העונה נכנסה למשבר של שלושה הפסדים רצופים. אלא שאז התעוררה ליון ונתנה פוש שהביא אותה לסיים במקום השלישי עמו היא השיגה את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות. כבר השבוע ליון העפילה לשלב הפלייאוף של המפעל כשחלפה על פני גראסהופרס והיא תוגרל היום בצהריים בהגרלת השלב הבא. לקראת העונה החדשה בקבוצה עדיין שומרים על מתינות כספית כשרק שלושה שחקני רכש נחתו בסטאד דה ז'רלן: גאל דאניק הוותיק שמגיע מולנסיאן, מיגל לופש שהושאל מספורטינג ליסבון והנרי בדימו שמגיע ממונפלייה לחזק את עמדת המגן השמאלי. ראוי לציין שאת הקבוצה עזב הבלם דיאן לוברן, ואתמול התבשרנו על עזיבתו הרשמית של ליסנדרו לופס את המועדון. ליצ'ה עובר לאל-חראפה הקטארית במעבר שהיה צפוי אחרי שכבר נפרד בדמעות מהקהל במשחק האחרון. גם באפטימבי גומיס עשוי לעזוב את המועדון ואם גם זה יקרה, בליון יצטרכו לחשוב על אלטרנטיבות יעילות ומהירות. על כל מקרה שלא יהיה, לאור התחזקותן של מונאקו ופ.ס.ז' נראה כי כרגע אליפות היא מילה גסה עבור מי שזכתה בשבע אליפויות רצופות בין 2001-2008, אך שמירה על המקום השלישי תהווה בהחלט הישג מכובד לחניכיו של רמי גארד.



בורדו

הגיעו: רודריגו קסטרו (בורדו ב'), ז'רמי ברשה (טרואה), לוקאס אורבאן (טיגרה), וויאדין סאביץ' (דינמו דרזדן, חוזר מהשאלה), מתיאו שאלמה (אז'קסיו, חוזר מהשאלה), ז'וסי (אל וואסל, חוזר מהשאלה).

עזבו: אבאן שבאליה (לה-פוארה-סור-ויי), עבדולאיי קייטה (שוחרר), פלוריאן מראנז' (שוחרר), אמיליאנו סאלה (ניור, השאלה), אנתוני מודסט (הופנהיים), בנוואה טרמולינאס (דינמו קייב), גאטאן לאבורד (פרז'וס- סן-רפאל, השאלה).

האליפות בה זכתה בורדו לפני חמש שנים הייתה תופעה חולפת כשמיד אחריה חזרה הקבוצה להיאבק על מקום באירופה. העונה החולפת לא היתה שונה בהרבה. את העונה הם פתחו מצוין, חילצו תיקו מהפארק דה פרינס של פ.ס.ז' וניצחו את ליון מארסיי. הניצחון על האחרונה, היה רגע השיא של בורדו אשתקד, שלוש נקודות שהעלו אותה למקום השני בטבלת הליגה הצרפתית. ההישארות בפסגה קצרה מאוד, ולאחר מכן החלה נסיגה קלה ביכולת של חניכיו של פרנסוואה ג'ילו. חצי שני די מאכזבת של הקבוצה מדרום הרפובליקה, הסתיים לבסוף במקום השביעי. אולם, בורדו סיימה את העונה עם תואר- הגביע הצרפתי בו זכתה לאחר ניצחון 3-2 דרמטי על אוויאן ושרשרת של יריבות נוחות למדי. על כן, בורדו קיבלה כרטיס ישיר לשלב הבתים של הליגה האירופאית, כשאשתקד הודחה בשמינית גמר המפעל על ידי הפיינליסטית, בנפיקה ליסבון. כהמשך ישיר לחלוני ההעברות שלאחרי עונת האליפות, סכומים רבים לא יישפכו כאן, בעוד שהמועדון יפיק רווחים ממכירת שחקנים בולטים. לראיה, מכירתו של בנוואה טרמולינאס, מגינה השמאלי המצוין בן ה 27 שנמכר לדינמו קייב תמורת 6.5 מיליון יורו לאחר שש שנים בבורדו. אנתוני מודסט, חלוץ בן 25 שהושאל בעונה האחרונה לבסטיה וכבש במדיה 15 שערים, נמכר להופנהיים תמורת 3 מיליון יורו. השם הבולט ביותר עד כה שהצטרף, הוא לוקאס אורבאן, מגן שמאלי ארגנטינאי בן 24 מטיגרה שיצטרך למלא את החלל הגדול שהותיר טרמולינאס. ז'רמי ברשה, בלמה בן ה 33 של טרואה, יגיע בהעברה חופשית על מנת לשמש כגיבוי לקו ההגנה. לסיכומו של דבר, בורדו מחזיקה בסגל איכותי, כזה שיכול ואמור לשלוח אותה גם בעונה הבאה לאירופה. ההגנה של הקבוצה היא ללא ספק החלק החזק ביותר שלה ואשתקד ספגה רק 34 שערים. טרמולינאס אמנם עזב, אך בין הקורות ימשיך לעמוד סדריק קראסו הנפלא, כשמלפניו מריאנו, פלאנוס, סאנה ואורבאן, הרכש הטרי. מנגד, עונה נוספת שתסתכם ב 40 שערי זכות, איננה תתקבל בחשבון.


ולנסיין

הגיעו: מאסדו נובאייס (באסטיה), אאורליאן צ'יטו (ויטורול קונסטנצה), ז'אן כריסטוף באהבק (פ.ס.ז'), אלוז' אנזה יאמיסי (טרואה), טונגו דומביה (וולבס), ארתור מאסוקו (ואלנסיין ב'), יב מארי (ואלנסיין ב')

עזבו: ז'אן לואי לקה (באסטיה), ניקולא איסמט מירין (מונאקו), גאל דניק (ליון), רמי גומיס (שוחרר), ונסן אבובקר (לוריין), קרלוס סאנצ'ס (טלקה, השאלה), יונוס סנקרה, (דיז'ון, השאלה)

קשה לסכם את העונה החולפת של ולנסיין, מצד אחד הקבוצה הצנועה נשארה בליגה ותפתח את השנה השביעית שלה בליגה הבכירה, מצד שני סיבוב שני רע מנע ממנה להשתחל לצמרת לליגה. בתום 19 מחזורי ליגה דורגה ולנסיין במקום השישי לא הרחק מהמקומות שמובילים לאירופה. אך לרוע מזלה מאז החלה מגמת התדרדרות, אמנם זה לא קרה בבת אחת אך לאט לאט ירדה הקבוצה מקום אחרי מקום עד שסיימה את העונה במרכז הטבלה במקום ה-11. הקשר השמאלי גאל דניק הוא השחקן המצטיין של הקבוצה בעונה החולפת אותה סיים עם חמישה שערים ו-11 בישולים. בנוסף, בינואר הגיע לקבוצה שחקן אלמוני מויסלה קראקוב הפולנית, השחקן אמנם אלמוני ברחבי אירופה אך לנו הוא מוכר מאוד. מדובר כמובן במאור מליקסון שעבר בחודש ינואר לקבוצה, ולנסיין שילמה תמורתו 700 אלף אירו. הקשר הופיע ב-16 משחקים כאשר ב-13 מהם הוא גם פותח וסיים את העונה עם שני שערים ושני בישולים. לאחר שסיימה את העונה שעברה החלה הקבוצה להתכונן לעונה הקרובה. אאורליאן צ'יטו הוחתם תמורת 600 אלף אירו והקשר האחורי טונגו דומביה הושאל לעונה מוולבס. בנוסף אליהם גם השוער מאסדו נובאייס מגיע בכדי להעניק עומק בספסל והכישרון הצעיר בבק הושאל מפ.ס.ז'. למרות שהוחתמו מספר שחקנים טובים ולנסיין איבדה גם כן שחקנים משמעותיים. שחקנה המצטיין גאל דניק עזב לקבוצת הפאר ליון תמורת 900 אלף אירו וניקולא איסמט מירין חתם במונאקו המתחדשת תמורת 3.5 מיליון אירו. כאמור השנה תהיה השביעית ברציפות של ולנסיין בליגה הראשונה, ואחרי בשנה שעברה הצליחה להבטיח את ההישארות בליגה כבר בשלב מוקדם יחסית של העונה ובוודאי תרצה לעשות זאת גם העונה. עם הבסיס האיכותי, הרכש החדש והמאמן דניאל סאנצ'ס על הקווים אין סיבה שלא תצליח לפתוח גם את השנה הבאה בליגה הראשונה.



AS מונאקו

הגיעו: בורחה לופס (ספורטינג חיחון), פאביניו (ריו אבה, השאלה), אריק אבידאל (ברסלונה, העברה חופשית), ז'רמי טולאלאן (מאלאגה), פאלקאו (אתלטיקו מדריד), חאמס רודריגס (פורטו), ז'ואאו מוטיניו (פורטו), אנטוני מרטיאל (ליון ב'), ניקולא איסימט-מירין (ואלנסיין), ריקרדו קראבאליו (ריאל מדריד, העברה חופשית), גאטאנו מונאקלו (אולימפיאקוס ניקוסיה, העברה חופשית)

עזבו: קארל מדג'אני (אולימפיאקוס פיראוס), סטפאן דומון (חופשי), אדריאנו (חופשי), דניס אפיאה (קון, העברה חופשית), פלוריאן פינטו (לה האבר, העברה חופשית), אלכסנדרוס ציוליס (פאו"ק סלוניקי, העברה חופשית), נאמפאליס מנדי (ניס, העברה חופשית)

צ'לסי, מנצ'סטר סיטי, מאלאגה, פאריס סאן ז'רמן ועכשיו גם מונאקו. הקבוצה הצרפתית מצטרפת לרשימה מצומצמת שגדלה מדי שנה שבה שייח'ים ו/או אוליגרכים מחליטים לרכוש קבוצה מסויימת ולשפוך כספים בכמויות כדי להביא את השחקנים הטובים ביותר ולשלם להם לרוב משכורות חסרות פרופורציות, כדי להופך לאחד המועדונים הטובים בעולם. לעיתים זה עובד ולעיתים לא, אבל נראה כי הפרוייקט של דמיטרי ריבולובלב נראה מרשים מתמיד כשמסתכלים על הקבוצה שנבנתה הקיץ בנסיכות הקטנה. אסור לשכוח, שלמרות שמונאקו נחשבה לקבוצת צמרת בסוף שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-2000 (פיינליסטית הצ'מפיונס ליג ב-2004), הקבוצה ירדה לליגה השניה בעונת 2010-11 ועלתה חזרה רק השנה, כך שבכל מקרה היא לא תשתתף באירופה ועיקר המאמצים יופנו להחזרת תואר האליפות, כאשר האחרון היה בשנת 2000.

כדי לעשות זאת, החליט ריבולובלב לרכוש את מונאקו ב-2012 וכשהמועדון הבטיח את חזרתו לליגה הבכירה, הוא החל לעבוד. מונאקו הוציאה עד כה יותר מכל קבוצה אחרת באירופה וסכום הוצאותיה על העברות עומד על 148,241,578 מיליון יורו(!), כאשר יותר ממחצית הסכום שולם עבור שלושה שחקנים: החלוץ הקולומביאני רדאמל פאלקאו גארסיה, שעבר מאתלטיקו מדריד תמורת 60 מיליון יורו, בן ארצו הקיצוני שמאלי, חאמס רודריגס, שעבר מפורטו תמורת 45.6 מיליון יורו והגיע בעסקה יחד עם הקשר הפורטוגלי ז'ואאו מוטיניו, שהגיע תמורת "רק" 25 מיליון יורו. מברסלונה הגיע בהעברה חופשית המגן השמאלי אריק אבידאל, שבוודאי ירצה גם להוכיח לקבוצתו הקודמת שזו היתה טעות לשחררו, למרות הבעיות שמהם סבל. מספרד הגיע גם הבלם הפורטוגלי, ריקרדו קראבאליו בהעברה חופשית מריאל מדריד ובקישור האחורי החתימה מונאקו את הבינ"ל הצרפתי, ז'רמי טולאלאן. על פניו ההרכב של מונאקו נראה טוב, אפילו טוב מאוד כאשר השלישייה ההתקפית שכוללת את חאמס-מוטיניו-פאלקאו חוזרת לשתף פעולה בתקווה לשחזור הימים היפים בפורטו, אבל מבחינת הספסל אין למונאקו עומק במידה ותצטרך. מאחר והיא משחקת רק במסגרת הליגה הצרפתית אולי זה יספיק, אבל עדיין עליה להתמודד מול ענקיות כאלופה פ.ס.ז'. וכליון וקל זה בוודאי לא יהיה. לשם כך יפקח על העסק המאמן האיטלקי בן ה-62, קלאודיו ראניירי, שהגיע לקבוצה במאי 2012 ותחתיו עלתה לליגה הבכירה, בתקווה למנף את הרכישות היקרות לזכייה בתואר האליפות כבר בעונת החזרה שלה.


פלקאו במונאקו. רכש גדול לקבוצה


ניס

הגיעו: נמפליס מנדי (מונאקו), כריסטיאן ברולס (גנט), ג'ורדן אסטיאר (ניס ב'), סטפן רהיראמנה (ניס ב'), לוקא ורונזה (איסטר, חזרה מהשאלה), אברהם גואי גואי (לוזאן, חזרה מהשאלה)

עזבו: רנאטו סיבלי (בורסאספור), קאמל מרים (שוחרר), קארי הניון (שוחרר), קווין דיאז (שוחרר), ז'וליאן ברטומייה (שוחרר)

העונה האחרונה הייתה ללא ספק אחת העונות הטובות של ניס בשנים האחרונות. תחילה החליטו בהנהלה להחליף את המאמן רנה מרסייליה והביאו את קלוד פואל, מאמן שכבר זכה באליפות צרפת ועבר תקופה לא קלה בליון. פואל ביחד עם שחקניו הצליח להצעיד את הקבוצה עד למקום הרביעי בטבלה כאשר במחזור ה 34 דורגה בסה"כ במקום השישי. המועדון שזכה בארבע אליפויות בשנות ה-50' חזר לצמרת הליגה אחרי כמה שנים במרכז הטבלה ובעונה הקרובה ישחק בליגה האירופאית. מצטיין העונה של ניס הוא כמובן דאריו צביטאניץ' שכבש 19 שערים. למרות שניס הצליחה להגיע לאירופה הקיץ הזה עבר באופן דיי רגוע והוחתמו רק שני שחקנים חדשים, נמפליס מנדי הצעיר שמגיע ממונאקו המתחזקת וכבר קיבל את הכינוי "מקאללה הבא" וכריסטיאן ברולס שמגיע בהשאלה מגנט הבלגית. בנוסף אליהם כבר עכשיו יש לניס בסיס טוב שכולל את מלך השערים של הקבוצה בעונה שעברה דאריו צביטאניץ', שוער נבחרת קולומביה דויד אוספינה והקפטן דידייה דיגאר. העונה הקרובה תהיה עונה ארוכה וקשה יותר מהעונה הקודמת, במידה וניס תעפיל לשלב הבתים של הליגה האירופאית היא תאלץ לשלב בין אירופה לליגה ותקווה לשמר את היכולת מהעונה שעברה. עם קלוד פואל על הקווים, אוספינה, צביטאניץ' ואחרים ניס בהחלט יכולה להיות אופטימית.



נאנט

הגיעו: נאג'יב גאנדי, ז'ול אילוקי, אדאמה ניאנה (נאנט ב'), פרננדו אריסטגייטה, גבריאל סיצ'רו (קראקאס), אוסבאלדו ויסקארונדו (אמריקה), איסמאעל באנגורה (אום סלאל, חזר מהשאלה).

עזבו: קארים דג'לאבי (אוקזר), אחמד מאדוני (שוחרר), אלכסנדר וורובלבסקי (שוחרר), איסמאעל קייטה (אנז'ה), יונג ג'ה-לי (רד סטאר 93).

מועדון הפאר של נאנט שב לליג 1 לאחר ארבע עונות בליגת המשנה ויקווה לשרוד בליגה של הגדולים יותר מאשר בפעם הקודמת אשר הסתכמה בעונה אחת בלבד, עונת 2008/09. פתיחת העונה של הקנריות הייתה לא רעה ואף די מפתיעה לאור רצף העונות במרכז ומטה של הליג 2. 37 נקודות צברה נאנט בחצי הראשון של העונה שביססו את מעמדה כמוליכת הליגה והחדירו לאוהדים מעט אמונה בדבר שובה של קבוצתם לליגה הבכירה. החצי השני היה גם כן מוצלח, ולבסוף סיימה במקום השלישי והמכובד אשר שלח את הקבוצה הנושקת לים האטלנטי, היישר לליג 1. הקבוצה המאומנת על ידי המאמן הארמני-צרפתי ושחקן העבר שלה, מישל דר-זקריאן, נהנתה מקו הגנה מאוד חזק לצד יכולת כיבוש יוצאת מן הכלל של פיליפ דיורדביץ', אשר הסתכמה בעשרים שערי ליגה. בחלון ההעברות הנוכחי, נאנט מימשה את אופצית הרכישה על שני השחקנים הונצואליאנים, הבלם גבריאל סיצ'רו והחלוץ פרננדו אריסטגייטה. מעבר לכך, הקבוצה התחזקה באוסבאלדו ויסקארונדו, גם כן ונצואליאני, בלם בן 29 שמגיע מאמריקה המקסיקנית. כמו כן, המועדון החליט שלא להאריך את חוזיהם של השחקנים הבאים ובכך להיפרד מהם: קארים דג'לאבי, אחמד מאדוני, אלכסנדר וורובלבסקי, איסמעל קייטה ויונג ג'ה-לי. בעונה הקרובה מסתמנת משימה קשה עבור הקבוצה של דר-זקריאן בדמות ההישארות בליגה, אך מי יודע, אולי בנאנט מתכננים לנו הפתעה.


אז'קסיו

הגיעו: בנואה פדרטי (ליל), גרנדי פרוסו (דפורטיבו טצ'ירה), אדוארדו (העברה חופשית), דניס טונוצ'י (צ'זנה), אנתוני סקריב (קורטה), סטפן פופסקו (מארסיי ב'), סדריק הנגבאר (אוסר), לורן בונאר (ליל), קלוד דיילנה (אולימפיאקוס)

עזבו: פרדריק סמאריטאנו (אוסר), אנדי דלור (טור), פוסואני דיאוורה (טור), סמואל בוהור (טור), פליפה סאד (קאן), אנתוני ליפיני (קלרמון), דויד אוברהאוזר (שוחרר), דויד ג'ילאוטי (שוחרר), דמיאן טיברי (לאבל), וילפריד זהיבו (שוחרר), יוהאן פולאר (פרש), מתיהו שאלמה (בורדו, השאלה לעונה)

כאשר עלתה לפני שנתיים לליגה הראשונה רבים הימרו שאז'קסיו הקטנה תנשור במהרה לליגה השנייה, אלא שלמרות התחזיות הפסימיות העונה הקרובה תהיה השלישית ברציפות של אז'קסיו בליגה הראשונה והיא בוודאי תקווה לסיים אותה במקום יותר גבוה מהמקום השש עשרה בטבלה בו סיימה בעונה שעברה לאחר מאבק עיקש נגד הירידה כשהיא רחוקה בשתי נקודות בסה"כ מהקו האדום. למרות שנשארה בליגה החליטה הנהלת הקבוצה לפטר את המאמן אלברט אמון (שנכנס לתפקיד בתחילת העונה שעברה במקום אלכס דופון) והחתימה במקומו את כוכב העבר פבריציו ראבנלי. בתור שחקן ראבנלי היה לאחד החלוצים הטובים בסוף שנות ה 90 ושיחק בין היתר ביובנטוס ומארסיי. אז'קסיו היא תחנתו הראשונה בקריירת האימון הצעירה שלו והוא בוודאי ירצה לפתוח את הקריירה עם טעם טוב. בכל הנוגע להעברות אז'קסיו אמנם החתימה שבעה שחקנים אך היא לא הוציאה אף לא אירו אחד. שני השחקנים הבולטים שהגיעו לקבוצה הקיץ הזה הם הקשר בנואה פדרטי ששיחק כבר במארסיי וליל והמגן לוראן בונאר שגם הוא שיחק בין היתר במארסיי וליל. בגזרת היוצאים השחקן הבולט שעזב הוא המגן השמאלי סמואל בוהור שעזב לטור (ביחד עם עוד שני שחקנים מהקבוצה). אז'קסיו כמובן רוצה להישאר בליגה וזו המטרה המוצהרת שלה, עם שני כוכבים כמו פדרטי ובונארט היא בהחלט יכולה לשאוף לכך ואף ליותר. ומי יודע, אולי הפתעת העונה מסתתרת בקורסיקה.



אוויאן

הגיעו: קלארק נ'סיקולו, אדריאן תומאסון, נאדג'יב בואיה, דיראנקה פופאנה (אוויאן ב'), ניקולס בנזה (נים), מקסים בלאן (ליון).

עזבו: סטפאן אנדרסן (בטיס), גיום לאקור (טרואה), בטאו (שוחרר), סידני גובו (שוחרר), הרב בונייה (שוחרר), יוסף עדנן (שוחרר), איהב מבארקי (אספרנס), עלי מ'מאדי (גאזלק אז'קסיו, השאלה), יאניק סאגבו (האל סיטי).

בשנת 2007 התבצע האיחוד האחרון של המועדון מהגבול השוייצרי, ותחת חברת דנונה, בעלי הקבוצה, אוויאן עשתה התקדמות אדירה עד לליגה הבכירה בצרפת במספר שנים ספורות. עונת 2011/12, בה עלתה לליג 1, הייתה יוצאת מן הכלל והסתיימה במקום התשיעי כנגד כל הציפיות. אולם, בעונה החולפת, הדברים נעשו מעט יותר קשים. פתיחת עונה חלשה גרמה לפיטורי המאמן, פאבלו קוראה האורוגוואי, ואת מקומו מילא פסקאל דופראז. השינוי על הקווים לא התבטא גם בשינוי קיצוני על כר הדשא, ולכל אורך העונה, אוויאן דשדשה בתחתית הטבלה והתקשתה להתרומם מעל המקום ה 15. את העונה סיימה במקום ה 17 לאחר שנקלעה למאבק לא קל על ההישארות. בשונה מהעונה הדי חלשה בליגה, בגביע הצרפתי אוויאן ביצעה קמפיין נפלא. בשלב רבע הגמר, שחקניו של דורפאז ניצחו כנגד כל הסיכויים את פ.ס.ז' לאחר דו קרב פנדלים, ואילו בחצי הגמר הביסו 4-0 את לוריאן. אוויאן סיימה לבסוף כפיינליסטית כאשר הפסידה במעמד הגמר 3-2 במשחק מאוד צמוד שהוכרע בדקה ה 89. המשימה הקשה של אוויאן בקיץ הנוכחי יהיה לשמור על סאבר חליפה, חלוצה הטוניסאי המצטיין שכבש אשתקד 13 שערי ליגה. שחקן התקפה שממנו המועדון נאלץ להיפרד הוא יאניק סאגבו שעבר להאל סיטי תמורת קרוב לשני מיליון יורו. חצי מיליון יורו הרוויחה אוויאן ממכירתו של איהב אמבארקי התוניסאי שחזר למולדתו. סידני גובו, שידע בעברו ימים יפים יותר, עזב בהעברה חופשית וכמוהו גם סטפאן אנדרסן, גיוום לאקור, באטאו והרב בונייה. מילוש נינקוביץ' הסרבי סיים את תקופת השאלתו מדינמו קייב. עד כה, הספיקו באוויאן להתחזק בניקולא בנזה, חלוץ בן 22 מנים, שכבש בעונה האחרונה 9 שערים בליגת המשנה. אל הקבוצה קודמו מספר שחקנים מקבוצת המילואים, בנוסף לכאלו שהגיעו בהשאלות.



ליל

הגיעו: סימון קאר (וולפסבורג), ז'וליאן ז'נבייה (נאנסי), ג'ונתן דלפלאס (זולטה וורחם), עבדולאייה דיאבי (סדאן), וינסנט אניימה (מכבי תל אביב, חוזר מהשאלה), ג'ון חיירו רויס (מוסקרון, חוזר מהשאלה), פפה סוארה (רנס, חוזר מהשאלה), עומאר ווייד (XXX, חוזר מהשאלה), סוהילו מייטה (אוסר, חוזר מהשאלה), פלוריאן ת'ובן (באסטיה, חוזר מהשאלה).

עזבו: לוקא דין (פ.ס.ז'), דמיטרי פאייה (מארסיי), אאורליין שדז'ו (גלאטסראיי), בנואה פדרטי (אז'קסיו), לורן בונאר (אז'קסיו), ג'אני ברונו (באסטיה, השאלה), יוליאן מישל (מוסקרון, השאלה), עבדולאייה דיאבי (מוסקרון, השאלה), עומאר וודה (שוחרר מהמועדון).

את עונת 2012/13 פתחו חניכיו של רודי גרסיה כשהם חונכים את הסטאד פייר מורואה החדש שלהם, שמונה 50,000 מקומות ישיבה ויארח חלק ממשחקי יורו 2016. אלופת צרפת ב2011 קיוותה להגיע כמה שיותר רחוק העונה אך נראה שהעזיבה של אדן הזאר השפיעה רבות על ליל שחסרה את ההתלהבות שהביאה אותה לאליפות לפני שנתיים. ליל השיגה ב2012 את המקום לליגת האלופות ואת העונה היא פתחה כשהיא חולפת על פני קופנהאגן הדנית אל עבר שלב הבתים, שם חיכו לה באיירן מינכן (לימים אלופת אירופה), ולנסיה ובאטה בוריסוב. את השלב הזה תרצה ליל לשכוח היות וסיימה אותו עם ניצחון אחד וחמישה הפסדים. מעבר לזה גם בליגה ליל לא נצצה ופתחה את העונה עם ניצחון בודד בשבעה משחקיה הראשונים. ליל התעוררה ועברה מפארקינג לדרייב כשבנובמבר הדברים נראו טוב יותר עם רצף של חמישה משחקים ללא הפסד בידיים. ליל קמה ונפלה עם ניצחונות והתעכבויות מיותרות כשסיימה בתיקו 8 משחקים בסיבוב הראשון. בסיבוב השני הדברים נראו מצוין ואחרי פתיחה מעט צולעת ליל דהרה עם מס' ניצחונות מצוינים כמו זה על ליון (3:1). עם זאת זה עדיין לא הספיק לחניכיו של גרסיה שסיימו במקום השישי בטבלה ואת העונה הקרובה הם יבלו כשהם מתרכזים בליגה ובגביעים הצרפתיים בלבד. ואם כבר הזכרנו את הגביעים הצרפתיים, אז באלו ליל לא הייתה מוצלחת כל כך כשבגביע הליגה הודחה בחצי הגמר (סנט. אטיין בפנדלים) ובגביע הצרפתי הודחה בשמינית הגמר (תאמינו או לא, שוב סנט. אטיין, הפעם 3:2 ב90 דקות). הרכש הבולט של ליל בקיץ הנוכחי הוא סימון קאר, הבלם שמגיע מוולפסבורג תמורת 2 מיליון אירו ונכנס ישר להרכב הפותח של הקבוצה. גם וינסנט אניימה מיודענו חוזר מהשאלה אצל מכבי תל אביב ויעמוד בין הקורות בעונה הקרובה. מנגד עזבו את הקבוצה שני שחקנים חשובים ביותר כדוגמת לוקאס דין ודמיטרי פאייה, שהכניסו לקבוצה, בין היתר, 25 מיליון אירו. ליל לא יכולה לאיים על תואר האליפות אך מקומות 4-6 בהחלט יהוו הצלחה עבור הקבוצה.


לוקא דין. אבידה גדולה לליל




רנס

הגיעו: בילאל אואלי (רנס ב'), פרינס אוניאנג (טור), מאדס אלבק (מידטיילנד), אלירן עטר (מכבי תל אביב), גאטאן שארבוניה (מונפליה).

עזבו: יוהן לייבוס (פרש), יוהן רמארה (ברסט), ז'ונתאן קודג'יה (קן, השאלה), ניקולס פוברג (מץ, השאלה), ז'וליאן טודיק (לנס, סיים השאלה), פאפה סוארה (ליל, סיים השאלה).

רנס, אחד המועדונים המפוארים והמצליחים ביותר בצרפת, שהגיע להישגים רבים בשנות החמישים והשישים, החל לדעוך עם השנים ולשהות בעיקר בליגות הנמוכות. הטלטלות התבטאו גם בפירוקים והקמות מחדש של המועדון, עד אשר הגיעו ברנס לליגה הבכירה כעבור יותר משלושים שנה. החזרה לקדמת הבמה היתה די טובה. הפתיחה היתה מפתיעה ולאחר שמונה מחזורים מצאה את עצמה רנס במקום השמיני. עם הזמן, חלה ירידה טבעית והקבוצה מצפון צרפת צברה שש נקודות בלבד ב 15 המשחקים הבאים, אשר דירדרו אותה אל מתחת לקו האדום. בהמשך, קבוצתו של הובר פורנייה ידעה להתעשת על עצמה ונחלצה מהתחתית הטובענית, כאשר את העונה סיימה במקום ה 14 והמכובד ביחס לציפיותיה. במהלך העונה, שחקני ההגנה של הקבוצה בלטו בעיקר לטובה, אם כי בצד השני של המגרש, הקבוצה התקשתה לכבוש. כדי לפתור את מצוקת הכיבושים, להוציא את גאיטאן קורטט שסיפק תשעה שערים, מיהרה ההנהלה לרכוש עוד שני חלוצי התקפה. הראשון מוכר לכולנו ומגיע היישר מישראל, אלירן עטר, מלך שערי ליגת העל אשתקד אשר מגשים חלום וישחק לראשונה באירופה. 1.5 מיליון יורו שולמו תמורת עטר בן ה 26, מה שכנראה מסמן את ציפיותיה הרבות של הקבוצה ממנו. מיליון יורו נוספים שולמו על גאיטאן שארבוניה, חלוץ בן 24 שלא מצא את מקומו במונפלייה. אל הקישור מגיע חיזוק בדמות מאדס אלבק, שחקן הנבחרות הצעירות של דנמרק שמגיע ממידטיילנד. פרינס אוניינג הוא קשר נוסף שמגיע, לאחר שסיים את חוזהו בטור. פורנייה מאמין בקו ההגנה שעומד לרשותו וכמו כן עדיין לא הגיעו חיזוקים לחלק זה. מן העבר השני, רנס נפרדה מיוהאן לייבוס, שוער הקבוצה מאז 2006 אשר הודיע על פרישה. יוהאן רמאר, קשר הקבוצה בן ה 29, עזב לברסט מהליגה השנייה. במועדון מחבל שמפאן-ארדן יכולים להיות שבעי רצון מהקיץ שעבר עליהם- שחקני המפתח נשארו בסגל, כאשר הצטרפו מספר חיזוקים נקודתיים שאמורים להבטיח לרנס יציבות בליגה.



מונפלייה

הגיעו: ויקטור מונטאניו (ראן), מורגן סנסון (לה מאן), דז'אמל בקאר (נאנסי), סיאקה טיינה (פ.ס.ז'), בנאגלי פוידה-קויטה (לה האבר, חזר מהשאלה), ג'ונתן טינהאן (ארל, חזר מהשאלה).

עזבו: יונס בלהאנדה (דינמו קייב), הנרי בדימו (ליון), מרקו אסטרדה (אל ווחדה), גאטן שארבונייה (רנס), ג'ון אוטקה (סיבאספור), באפטיסט ואלט (סנט. אטיין), עבדול קרים סילה (שוחרר), אדריאן קולומב (שוחרר), גיום לגרה (שוחרר), רומיין פיטאו (שוחרר), סיריל ז'ונשאן (שוחרר).

אז מי שפתחה את העונה החולפת כמחזיקת תואר האליפות התבשרה מהר מאוד שלא יהיה לה פשוט להחזיק בטייטל "אלופת צרפת". ההתחזקות של הפריזאים לא הותירה למועדון המלהיב של 2012 סיכוי להילחם על הצלחת. ועדיין מונפלייה לקחה חלק בשלב הבתים של ליגת האלופות ועל אף שהיו לה אחוזי הצלחה נמוכים מאוד עם שתי תוצאות תיקו וארבעה הפסדים, העונה הזו היא עונה היסטורית עבורה שתיזכר לעד בהיסטוריה של המועדון כעונה בה מונפלייה קפצה בהסתערות על הבמה הכי גדולה באירופה. בליגה זה הלך פחות או יותר אותו הדבר כשמונפלייה לא מוצאת את הדרך ולא מצליחה לעלות בטבלה. היא מצאה את עצמה מדורגת במרכז הטבלה כמעט לאורך כל העונה ובצדק - מועדון ששואף לגדולות לא יכול לסיים את העונה עם 15 ניצחונות בלבד. העונה הזו בהחלט יכולה להסתכם במילה "כישלון" כשגם בגביעים מונפלייה לא עשתה חיל - בסופר-קאפ מול ליון היא הפסידה בפנדלים, בגביע הצרפתי היא הודחה מול סושו בסיבוב השני ובגביע הליגה היא נבעטה על ידי ראן בחצי הגמר. הקיץ הגיע והוא לא הביא עמו בשורות טובות כאשר מונפלייה מאבדת את אחד השחקנים הכי חשובים שלה, יונס בלהאנדה, שעובר תמורת 11.5 מיליון אירו לדינמו קייב. גם מרקו אסטרדה וג'ון אוטקה עזבו את הסגל כשמהעבר השני מונפלייה לא השקיעה סכומים רבים כדי להצהיר כוונות. הרכש הבולט הוא החלוץ ויקטור מונטאניו הקולומביאני שמגיע מראן. מונפלייה תצטרך להמשיך לעבוד עד ה31 באוגוסט כדי להתחזק בצורה שתקנה לה את היכולת להיאבק מול הגדולות בליגה. כרגע, זה נראה שמונפלייה תצטרך להתרגל למרכז הטבלה, ולקוות לנס.



ראן

הגיעו: ז'אן מאקון (אסטון וילה), סילבן ארמן (פ.ס.ז'), ווסלי סאיד (רן ב'), נלסון אוליביירה (בנפיקה, השאלה), יאסין ג'בור (נאנסי, סיים השאלה).

עזבו: הריטה אילונגה (שוחרר), יאסין ברהימי (גרנאדה), ג'ון מנסה (שוחרר), פרנק יוליאן (שוחרר), ג'ון ורהוק (סט. פאולי), יוהן קראסו (מץ, השאלה), אלו דיארה (ווסט האם, סיים השאלה), ויקטור מונטאניו (מונפליה).

במשך כעשור, הייתה רן אחת הקבוצות היציבות ביותר בליגה הצרפתית, כאשר החל מעונת 2003/04, שמרה הקבוצה על מקומה בחצי העליון של הטבלה לצד מספר קמפיינים באירופה. אולם, אשתקד הרצף נשבר. רן ביצעה מספר מצומצם של חיזוקים בקיץ שעבר, בעוד שכמה שחקנים בולטים עזבו. העונה נפתחה בצורה רעה, אך לאט לאט חל שינוי ושחקניו של אנטונטי התרוממו במעלה הטבלה. בחודש ינואר, הגיעה רן למיקום השיא שלה לעונת 2012/13, המקום הרביעי בטבלה, אולם מכירתו של כוכב הקבוצה, יאן מ'ווילה לרובין קאזאן, השפיעה לרעה והחל מחודש פברואר היא נקלעה למשבר עמוק שלמזלה רק סיום העונה הצליח לקטוע אותו. במשך 14 המחזורים האחרונים של העונה, המועדון ממערב צרפת צבר 6 נקודות בלבד, ובכך הוא מצא את עצמו במקום ה 13 והמאכזב. אל האכזבה הזאת מתווספת ההדחה המוקדמת מהגביע הצרפתי. עם זאת, רן הגיעה אל גמר גביע הליגה, שם היא הפסידה 1-0 לסנט אטיין. הקיץ, החליטה ההנהלה להיפרד מפרדריק אנטונטי, מאמן המועדון מאז 2009, כאשר את מקומו ימלא פיליפ מונטאניה, אשר סיים את חוזהו בריאל סוסיאדד, שאותה הוביל למקום הרביעי בספרד. בגזרת העוזבים, ויקטור מונטאניו הקולומביאני נמכר למונפליה. יאסין ברהימי הצעיר, נמכר לגרנאדה תמורת 3 מיליון יורו. ג'ון ורהוק, חלוץ הולנדי בן 24 שבילה את העונות האחרונות בסדרת השאלת, נמכר לסט. פאולי. השוער, יוהן קראסו, שגם כן הושאל למספר קבוצות, סיים את חוזהו ברן ועבר למץ, קבוצתו האחרונה. רן, מימשה את סעיף הרכישה על ז'אן מאקון, קשרה הדפנסיבי ששיחק בעונה האחרונה שבהשאלה מאסטון וילה. נלסון אוליביירה, חלוץ נבחרת פורטוגל בן ה 21, מגיע בהשאלה מבנפיקה ליסבון. כמו כן, סילבן ארמן, שמגיע מפ.ס.ז' בהעברה חופשית, יוסיף ניסיון להגנה.



לוריין

הגיעו: וינסן אבובאקאר (ולנסיאן), רפאל גררו (קון), טריסטאן דו (SAS אפינל, חזר מהשאלה), שייק דוקורה (SAS אפינל, חזר מהשאלה), סימון פאלט (לוואל, חזר מהשאלה), רמי מולומבה (דיז'ון, חזר מהשאלה), אינוסן אמגרה (סיינה, חזר מהשאלה).

עזבו: בנז'מין קורנייה (סנט. אטיין), אינוסן אמגרה (סיינה), טריסטאן דו (GFC אז'קסיו), שייק טורה (בורג-פרונאס, השאלה), מתיאס אוטרט (קון, השאלה), טוני קוטואן (שוחרר), ריאן מייסון (טוטנהאם, מסיים השאלה), מוחמד אבו (מנצ'סטר סיטי U-21, מסיים השאלה), לודוביק גולי (פרש ממשחק פעיל), ארנו לה-לאן (פרש ממשחק פעיל).

בעונה האחרונה חל שיפור משמעותי בכושר שהציגו החניכים של כריסטיאן גורקוף, אבא של. אחרי שבעונת 2011/12 סיימו את העונה עם הלשון בחוץ ובמזל גדול נחלצו מירידה אחרי שרק נקודה הפרידה בינם לבין הליגה השנייה, את העונה הנוכחית סיימה לוריין במקום השמיני בטבלה ועם ראש מורם ומבט אל העתיד. אמנם זו לא הייתה עונה מושלמת אבל בהתאם למשאבים מקום שמיני הוא בהחלט מקום שתואם את היכולות של הקבוצה. לוריין פתחה את העונה כשהיא די מתנדנדת בין ניצחונות לתוצאות תיקו אבל התייצבה עם הזמן כשהיא חולפת בין היתר על יריבות כמו סנט. אטיין ומארסיי עם ניצחונות חשובים. זכור לרעה רצף המשחקים מהמחזור התשיעי ועד ה-12 כאשר לוריין לא ניצחה 4 משחקים וספגה לא פחות מ16 שערים כולל תבוסה 1:6 לולנסיאן במשחק חוץ. את העונה סיימו חניכיו של גורקוף בטעם מר כשהפסידו לפ.ס.ז' בבית. בגביע הצרפתי לוריין כמעט נגעה בגמר כשהגיעה לחצי הגמר אך הובסה 0:4 מול אביאן והודחה. בגביע הליגה הייתה זו סנט. אטיין שהדיחה אותה כבר בסיבוב השלישי. במהלך הקיץ נפרדה לוריין מקשרה ההתקפי המצוין, בנז'מין קורנייה שעבר לסנט. אטיין תמורת 5 מיליון אירו. הדם החדש שהגיע לקבוצה הוא צעיר ונמרץ כשרפאל גררו, המגן השמאלי בן ה21, הגיע מולנסיאן תמורת 2.5 מיליון אירו. ונסן אבובקאר הוא הרכש השני והוא יחזק את חוד הקבוצה. העונה האחרונה של לוריין היוותה קפיצת מדרגה משמעותית ביכולת הקבוצתית אך הקבוצה תצטרך לשמור על יכולת זו כדי להגיע אף רחוק יותר במעלה הטבלה. כרגע היא בהחלט יכולה לשאוף למקומות 5-8.



באסטיה

הגיעו: פלורן אנדרה (פרז'וס-סן-רפאל), אדאמה בה (ברסט), ג'אני ברונו (ליל), דריסה דיאקיטה (אולימפיאקוס), לודוביק ז'נסט (איסטר), קלאודיו אנדרי קסרו (אנז'ה), ז'אן לואי לקה (ולנסיין), פרנסואה-ז'וזף מודסטו (אולימפיקוס), פלוריאן רספנטינו (ברסט), רומאריק (סרגוסה), סבסטיאן סקוילאצ'י (ארסנל).

עזבו: יאסין אלעזוזי, ז'רמי שופלן (מץ), לנדרי בונפואה (שאטורו), קלאודיו בובו (גנגאן), גאל אנגולה (אנז'ה), ז'רום רותן (קון), מאסדו נובאייס (ולנסיין), אנתוני מודסט (הופנהיים), סילבן מארשל (מץ).

לפני שלוש שנים, הקבוצה הקורסיקנית ירדה לליגה השלישית בצרפת, סבלה מבעיות כלכליות ונאלצה לבקש עזרה כלכלית מהרשויות המקומיות. מאז פרדריק האנץ מונה למאמן הקבוצה והמועדון חזר כבר לליגה הראשונה לפני שנה ועבר עונה לא פשוטה שנגמרה במקום ה-12. העונה תהיה השנייה ברציפות של באסטיה, דבר שלא קרה מאז תחילת המאה הנוכחית (ב-2005 הכחולים של קורסיקה ירדו לליגת המשנה), פרדריק האנץ ימשיך לאמן את הקבוצה. הפעם זה יהיה יותר מסובך בלי המושאלים של העונה שעברה, מלך השערים אנטוני מודסט חתם בהופנהיים ופלוריאן תובן הצעיר ששייך לליל כנראה לא נשאר לשחק בקורסיקה לאחר המונדיאליטו המוצלח בטורקיה. גם ז'רום רותן שעוד משחק בגיל 35 החליט לעבור לקון, לאחר שנתיים באי הים התיכוני. מי שכן הגיע הוא הבלם הבינלאומי סבסטיאן סקוילאצ'י שחוזר לצרפת לאחר 5 עונות ו-3 מהן בארסנל הלונדונית. הקפטן יאניק קאהוזאק ששיחק כמעט בכל עמדה על המגרש יתחיל את עונתו התשיעית במועדון, למרות התעניינות קבוצות אחרות, וינסה לדאוג שהפעם הקבוצה לא תספוג יותר מ-66 שערים העונה, ותשמור יותר על שער נקי הפעם. השוער המנוסה מיקאל לאנדרו שהגיע בחורף שעבר לא הספיק ולא ברור אם הניסיון של שחקני ההגנה החדשים יעזור לקבוצה להתעלות על עצמה ולשפר עמדות. המועדון הכניס לקופה קצת יותר מ-16 מיליון אירו עקב זכויות השידורים בטלוויזיה, בנוסף לבלם הידוע שהגיע מאנגליה, באסטיה החתימה את החלוץ הרומני קלאודיו קסרו שכבש 17 שערים במדי אנז'ה מהליגה השנייה אשתקד. ליל השאילה את החלוץ של נבחרת בלגיה הצעירה, ג'אני ברונו, בתקווה שהוא ירשים כמו פלוריאן תובן שהיה המושאל עונה שעברה. עוד שחקן קצת יותר ידוע שחוזר לליגה הצרפתית לאחר חצי עשור בספרד הוא קשרה של נבחרת חוף השנהב, קופי כריסטיאן נ'דרי, הידוע בשמו רומאריק. לפי הפרשנים בצרפת, באסטיה אמורה לשרוד בליגה ואם השחקנים החדשים יתאקלמו וההגנה תשתפר, אולי הקבוצה תסיים בחצי העליון של הטבלה.



גנגאן

הגיעו: קלאודיו בובו (באסטיה), סטיבן לאנז'יל (אוסר), גי רולאן נ'די אסמב (נאנסי), יונוס סאנקארה (דיז'ון), ז'רמי סורבון (קון).

עזבו: ג'אנלי אימבולה (מרסיי), ונסן פלאנטה (רד סטאר), קנטן רוז'ה (וואן), שארלי שארייה (לוסון), פרנסואה בלוגו (נאנסי).

בברטאן, המחוז הקלטי הצפון המערבי של הרפובליקה הצרפתית, הערים הגדולות הן ראן, ואחריה ברסט (שקבוצתה ירדה לליגת המשנה). לוריין היא יותר קטנה, אך גנגאן הוא אולי כפר גדול, ספק עיירה, שמספר הנפשות הדרות בו לא הגיע מעולם למספר בעל 5 ספרות. הקבוצה סיימה במקום השני עונה שעברה בליגת המשנה והבטיחה את השתתפותה בליגה הבכירה לאחר כמעט עשור, תשעה עונות ליתר דיוק. המאמן ז'וסלין גורוונאק מנהל את הצד הטכני של הקבוצה מאז 2010 והחזיר את המועדון מהליגה השלישית לבכירה. מספר 9, מוצטפא יאטאבארה, חלוץ נבחרת מאלי הצטיין עונה שעברה וחורר רשתות 23 פעמים וסיים כמלך השערים של ליג 2. אך גנגאן שלה אצטדיון שיכול להכיל את כל תושבי העיירה ועוד כמה כפרים קטנים, צריכה להתחזק עוד אם במועדון השאיפה היא לא רק לשרוד ולהבטיח את ההשארות בליגה הבכירה. הקבוצה האדומה-שחורה מברטאן תחסר בוודאי את ג'אנלי אימבולה וואנגה שהרשים רבות בעונה שעברה, מדובר בקשר צעיר ממוצא קונגולזי שנולד בבלגיה וכבר הספיק לרשום הופעה בנבחרת הצעירה של צרפת, מרסיי כבר הספיקה לרכוש את שירותיו (תמורת 7.5 מיליון אירו) בזמן שפ.ס.ז. וצ'לסי קיבלו "לא" לאחר שחיזרו אחריו. מי שנשאר בינתיים בחוליית הקישור של הקבוצה, וינסה גם להאבק בכוח ולהראות ניצוצות מידי פעם, הם קשרים כמו תיבו ז'ירס, ליונל מאתיס ופתיח אטיק שדאגו לבשל 15 שערים אשתקד.




סושו

הגיעו: עבדולראזאגי קמארה (פאוק סלוניקי), ז'וליאן פוסוריה (טרואה), פול לאונר (אפינאל).

עזבו: אישמעאל יארטיי (סיון), יאסין מיקארי (לוצרן), ג'ובאני סיו (וולפסבורג), קינג אוסאנגה (רויאל וייט סטאר ברוקסל), דיידיה אובונו, עומאר דאף.

לסושו-מונבליאר יש חלק חשוב בהיסטוריה הצרפתית ויותר רלוונטי לדיוננו, חלק חיוני בהיסטוריה של הכדורגל בצרפת. הליגה הצרפתית הוקמה ב-1932, אך לפני כן, התחרות בין המועדונים הצרפתים החזקים נקראה גביע פז'ו, על שם המאמצת (כיום תאגיד מכוניות ידוע) שגם הקימה את מועדון הכדורגל במונבליאר. האריה שנמצא כמו בסמל של פז'ו הוא אותו אריה שנמצא בסמל העיריה ובסמל מועדון הכדורגל - זה המועדון שבילה הרבה עונות בליגה הבכירה אך הוא לא זכה לאהדה כמו שזכתה מרסיי לדוגמה. כיום הקבוצה מפראנש-קונטה ידועה במחלקת הנוער המצליחה שלה, אך הקבוצה הבוגרה מעולה לא תרגמה התנאים להצלחה בצרפת ובאירופה ונשארה במקום שלה, קבוצה לגיטימי בליגה הבכירה. הפעם השחקנים שאמורים לעזוב לפי השמועות שנכתבו בעיתונים הם סבסטיאן קורשיה (נבחרת צרפת הצעירה) וריאד בודבוז (נבחרת אלג'יריה). בצמד העונות האחרונות סושו הסתכנה רבות בירידה לליגה השניה, בקיץ של 2012, הקבוצה נאלצה לנצח 3 משחקים ברציפות כדי להמנע מאש הקו האדום. בתריסר השנים האחרונות בליג 1, יש משהו קיצוני בתוצאות, הקבוצה לא מסיימת בדרך כלל באמצע הטבלה, אלא בצמרת או קרוב לקו האדום. 3 פעמים הם סיימו באחד מחמש המקומות הראשונים, ובעונות האחרונות סיימו ממש קרוב לקו האדום. בעונה שעברה הם ניצחו שלושה קבוצות מהצמרת העליונה ונשארו בסופו של דבר לעוד עונה. במשחקי הידידות האחרונים הם הפסידו לקבוצות מהליגה השניה, אך המועדון החתים את ז'וליאן פוסוריה שאמור לסתום חורים בחוליית ההגנה והקישור האחורי, מדובר בשחקן שגדל במחלקת הנוער של ליון והצליח יפה בשש העונות האחרונות בטרואה.


סושו בעונה שעברה. הייתה במאבקי תחתית לא פשוטים, ועכשיו המטרה היא לעלות למעלה

***

תודה רבה לכל מי שלקח חלק בכתיבת הסיקור: נאור (Fratelli d'Italia), עידן (idans10), אורי (OriRR), יואב (cazzo), עומרי (Landon Donovan) ו-יובל (HapoelFan).

שתהיה לכולם עונה מוצלחת ודיון פורה

החלוץ הסרבי פרדאג מיאטוביץ' הודיע על פרישה מכדורגל מקצועני.

רגע השיא בקריירה של מיאטוביץ' היה ב-1998, כאשר הוא כבש את שער הניצחון עבור ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות מול יובה.

הוא שיחק בפרטיזן, זכה איתה באליפות ואז כשעבר לולנסיה כבש 56 שערים ב-104 משחקי ליגה.

פרדאג בן ה-34, הודיע לתקשורת שהוא פורש אתמול "אני לא צריך להמשיך לשחק, הגיע הזמן להנהות מחיי המשפחה".

במדי נבחרת יגוסלביה כבש מיאטוביץ' 28 שערים ב-71 הופעות.

בעונה שעברה שיחק בלבנטה מהסגונדה בספרד וכבש 3 שערים ב-21 הופעות.

קבוצתיו:
87-88 - בודוקנוסט מסרביה.
88-89 - בודוקנוסט מסרביה.
89-90 - פרטיזן.
90-91 - פרטיזן.
91-92 - פרטיזן.
92-93 - פרטיזן.
93-94 - ולנסיה.
94-95 - ולנסיה.
95-96 - ולנסיה.
96-97 - ריאל מדריד.
97-98 - ריאל מדריד.
98-99 - ריאל מדריד.
99-00 - פיורנטינה.
00-01 - פיורנטינה.
01-02 - פיורנטינה.
עד ספטמבר 2002 - לבנטה.

מי אם לא זלאטן איברהימוביץ' של פ.ס.ז' יפתח את הדיון;
שער מדהים בניצחון הקליל של פאריס סן ז'רמן 5-0 על אנדרלכט, במסגרת ליגת האלופות.



שערים\בישולים\מהלכים נוספים ויפים ייתקבלו בברכה.

עונת 2012/2013 הסתיימה והעיניים נשואות כבר לקיץ 2013 ולעונת המלפפונים שכבר החלה להתחמם בגזרת המאמנים, שחקנים ואפילו הבעלים.

כאן זה המקום לדון בכל השמועות, החדשות וההעברות שנחתמות בשתי הליגות בכירות.

שיהיה לנו דיון פורה ומהנה

600 עמודים פלוס (650 אלף צפיות!) היו הסיבה לפור. עברנו ומרחנו כל כך הרבה עמודים שאם תלכו לעמוד הראשון עוד תראו איצטדיונים בבנייה. אז הגיע הזמן לעשות סדר, לדעת מה קיים, מה שופץ ומה טומן חובו העתיד. יקרה? כנראה שבשביל זה נצטרך את דיון איצטדיונים 3.0, ואם הוא באמת יגיע בעוד 6-7-8 שנים, נדע שאנחנו גם מבוגרים כבר, אבל שיש התקדמות אמיתית. נוכל להשוות להודעה הראשונה אי שם בשנת 2008 בדיון הראשון ונראה איפה היינו ואיפה אנחנו בנמצאים. אז יאללה בואו נתחיל. נכון להיום, המינימום לליגת העל הוא 5,000 מקומות ישיבה. החל מעונת 2014/15, יעלה המינימום ל-6,000 מקומות ישיבה. איצטדיונים שעומדים בתקן של 5,000 מקומות ומעלה, עשויים להמשיך כחריגים, אולם, סביר מאוד להניח כי אם המינימום יעלה בעוד מספר שנים ללמעלה מ-7,000 מקומות, יצטרכו איצטדיונים אלה להוסיף יציע או אפילו מעבר, תלוי במינימום שייקבע.

איצטדיונים קיימים/עתידיים - ליגת העל, אלה שנבנו, לשמחתנו.
ואלה שלצערנו, עדיין איתנו (לפי תכולה)
את איצטדיון קריית אליעזר, לא נשים בדיון, מאחר ועוד 4 חודשים
הוא כבר לא יהיה איתנו, אז נכניס את סמי עופר, מגיע לו בכל זאת:

איצטדיון טדי, ירושלים.
בנייה ושיפוצים: 1991, 1999, 2011
תכולה: 34,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: יש דיבורים קצת רחוקים על הגדלת
התכולה בין 45 ל-50 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים, הפועל קטמון ירושלים



איצטדיון סמי עופר, חיפה
בנייה ושיפוצים: 2014
תכולה: 30,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: -
קבוצות: מכבי חיפה, הפועל חיפה
נכון לשורות אלה, מכבי והפועל חיפה עדיין משחקות באיצטדיון קרית אליעזר (14,000)
אולם מדובר בחודשים האחרונים בלבד, את העונה הבאה יפתחו הקבוצות בסמי עופר החדש


איצטדיון בלומפילד, תל אביב.
בנייה ושיפוצים: 1962, 2000, 2008, 2010, 2012
תכולה: 14,413
שיפוץ עתידי מתוכנן: הרמת היציעים מאחורי השערים
והגדלת התכולה לבין 18 - 19.5 אלף.
קבוצות: הפועל ת"א, מכבי ת"א ובני יהודה ת"א



איצטדיון היהלום, נתניה
בנייה ושיפוצים: 2012
תכולה: 13,600
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-25 אלף, בעתיד הרחוק
קבוצות: מכבי נתניה, הפועל רעננה (2013-14)



איצטדיון וסרמיל, באר שבע
בנייה ושיפוצים: 1960, 2001
תכולה: 13,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: בעונת 2016/17
צפוי להיחנך האיצטדיון החדש בעיר
שתכולתו 16 אלף מקומות ישיבה.
קבוצות: הפועל באר שבע



האיצטדיון החדש: איצטדיון ע"ש יעקב טרנר (16,000)


איצטדיון המושבה (ראש הזהב), פתח תקווה
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 11,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-20 אלף בעתיד הרחוק
קבוצות: הפועל פ"ת, מכבי פ"ת



איצטדיון דוחא (השלום), סכנין
בנייה ושיפוצים: 2006, 2009
תכולה: 8,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם השלמת
היציע האחרון, תכולת המגרש
צפויה לקפוץ בין 10 עד 15 אלף
מקומות ישיבה
קבוצות: איחוד בני סכנין


איצטדיון ה-י"א חללי מינכן, אשדוד
בנייה ושיפוצים: 1966
תכולה: 8,200
שיפוץ עתידי: אין, יש תוכניות
לאיצטדיון חדש בתחומי העיר
עם 14 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: מועדון ספורט אשדוד


איצטדון עירוני, קריית שמונה
בנייה ושיפוצים: 1989, 2008
תכולה: 5,300
שיפוץ עתידי מתוכנן: אין
קבוצות: עירוני קרית שמונה



איצטדיון עירוני, עכו
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 5,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם הוספת יציעים מאחורי השערים
תגדל התכולה ל-10 אלף, תלוי במינימום למגרש והצלחת
הקבוצה.
קבוצות: הפועל עכו



איצטדיון גרונדמן, רמת השרון

בנייה ושיפוצים: 1998, 2012
תכולה: 4,300
שיפוץ עתידי: אין
קבוצות: עירוני ניר רמת השרון

עונת 2013-2014

2 באוגוסט,
השעה 21:00 שעון ישראל.
המקום - אמסטרדם ארינה...

פתיחת הליגה בהולנד!
האלופה אייאקס מול רודה

לפני שאנחנו מתחילים עוד עונה בליגה ההולנדית הרשו לי לסכם את העונה שעברה.
קיבלנו בהולנד ליגה מעניינת ביותר, ליגה מותחת כשלקראת סוף הליגה לא פחות משש קבוצות היו מועמדות לקחת אליפות. בהשוואה לליגות הבכירות הרמה לא תמיד משהו, אבל מתח? כבר שנים שהליגה ההולנדית מספקת את המתח הגדול באירופה!

במאי 2013 העובדות נקבעו בשטח כשאייאקס שוב זכתה באליפות ו-ווילם II ירדה אוטומטית לליגה השנייה. רצה הגורל שהדברים נקבעו במשחק אחד בין שתי הקבוצות. האחת שמחה וצהלה, השנייה הוזילה דמעה, אבל ירדה ליגה עם מחמאות.

עונת 2012-2013 תכנס לספרי ההיסטוריה ההולנדים כעונה שבה הרוח הקבוצתית והגיל הצעיר עולה עם היד העליונה. לפ.ס.וו היתה על הנייר את הסגל הכי טוב, אבל הקבוצתיות של אייאקס ביחד עם הכשרון הצעיר של שחקנים כמו כריסטיאן אריקסן ובן ארצו ויקטור פישר עשו את ההבדל.



כבר שנים שהליגה ההולנדית מספקת הרבה רגעים יפים ובלתי נשכחים. כך גם היה בעונה החולפת. פ.ס.וו התחילה את העונה כפייבוריטית הגדולה לזכייה בכתר. הכל היה מוכן שם לחגיגת המאה של המועדון. דיק אדבוקאט חזר ביחד עם עוד בן אובד בדמות מרק ואן בומל.
המחזור הראשון הלך לאיבוד כשהקבוצה הפסידה בחוץ לר.ק.ס וואלווייק. מרק ואן בומל נראה אובד עיצות וביצע מספר עבירות שחייבו אותו לצאת מוקדם מהצפוי. השופט ריחם על הכוכב.

עד מאחור בדצמבר אייאקס די הסתתרה, אבל כן הצליחה לנצח בבית את אחת מקבוצות הטובות בסיבוב הראשון. שער יחיד של כריסטיאן אריקסן עשה את ההבדל מול טוונטה הגנתית ביותר.

ויטסה הצליחה ברצינות לאיים על המקום הראשון. הכוכב שם היה ללא ספק החלוץ וילפריד בוני. ביחד עם מרק ואן חינקל והקשר הוותיק תיאו יאנסן ויטסה ניצחה בין היתר את היריבות שלה לצמרת. את אייאקס ופ.ס.וו בחוץ ואת פיינורד בבית. הקבוצה שנצאת זה כמה שנים בידי חבר של רומן אברהמוביץ', הגאורגי מייראב יורדאנייה, לא ממש הראתה משחק התקפי משובח, אבל כן חלוץ בדמות בוני שכמעט בכל משחק כבש.

באירופה הקבוצות ההולנדיות התקשו. כשהפגרה התחילה נשארה רק קבוצה אחת באירופה. אייאקס שלא היתה אמורה לשרוד בית מוות קשה ביותר בליגת האלופות מול ריאל מדריד, דורטמונד ומנצ'סטר סיטי. עם 4 נק' מול מנצ'סטר סיטי צעירי חסרי המנוח של אייאקס השאירו אאת ההון הערבי מאחוריהם ועלו הלאה לשלב הנוקאאוט של הליגה האירופאית.

השלט ביציע במשחק מול הסיטי שעלתה באייאקס בקנס כספי לא קטן


אחרי הפגרה הקצרה שתי קבוצות התחילו להכנס לבעיות. טוונטה ופ.ס.וו התחילו להסתבך עם עצמן. גם ויטסה ללא בוני ששיחק בגביע אפריקה התחילה לאבד נקודות מול יריבות פחות טובות. בכל מקרה בטוונטה פיטרו מספר משחקים אחרי הפגרה את המאמן סטיב מקלארן ובפ.ס.וו התחילו מספר כרטיסים אדומים להרוס להישגי הקבוצה. בתקשורת דיברו רק על דבר אחד: פ.ס.וו לא יכולה לעמוד במתח...

אייאקס? עד פברואר הקבוצה לא ממש בלטה בליגה. עשתה יותר מדי תיקו והפסידה בבית לויטסה. המבחן הכי גדול בשביל הקבוצה של פרנק דה בור הגיע אחרי ההדחה המאד מאכזבת מול סטיאווה בוקרשט. אחרי שני משחקים ותוצאה של 2-2 בסיכום אייאקס הפסידה בפנדלים. על התפריט עמד משחק חוץ קשה מול טוונטה. מויסאנדר וטובי אלדרוויירלד כבשו במחצית הראשונה ובאמסטרדם התחילו שוב להאמין במרוץ אליפות נוסף באביב...

בשבועות הבאות התחיל לאט לאט תמונת הצמרת להתבהר. טוונטה נעלמה מהאופק. לפ.ס.וו
עדיין הסגל הכי טוב. ויטסה ופיינורד ממשיכים להצליח כי וילפריד בוני וגרציאנו פלה ממשיכים לכבוש ולתת לקבוצות שלהם את הנקודות.

14 אפריל 2013. פ.ס.וו איבדה את המקום הראשון ואייאקס התחילה להכנס לקצב הניצחונות הרצוי. אפילו במגרש קשה מסורתי כמו אלקמאר האלופה היוצאת ניצחה (2-3). הכל היה מוכן למשחק העונה: במשחק נחמד מנצחת אייאקס 3-2 בדרמה לא קטנה. בסיום המשחק נראו שחקני פ.ס.וו גמורים. הם הבינו למעשה שהפער גדול מדי ושהאליפות ברחה להם. באמסטרדם חוגגים, אבל נזהרים מאד שלא לדבר על אליפות נוספת כי דווקא מתי שהאליפות למעשה היתה יכולה להיות בכיס הקבוצה משחקת בבית בתיקו עם היירנביין (1-1). בסופו של דבר אייאקס מצליחה מול היורדת פק זוולה לסגור את סיפור האליפות.

פרנק דה בור, אדריכל רצף האליפויות הנוכחית


במשחק גמר הגביע שיחקו פ.ס.וו הפייבוריטית מול AZ אלקמאר שסבלה מעונה קשה במיוחד. הפייבוריטית לא הצליחה להסתדר עם הלחץ וראתה את צלחת האליפות נוחתת שוב באמסטרדם. האם העונה תגמר עם טעם קצת מתוק בפה? התשובה?
לא...AZ מנצחת 2-1 ובסוף המשחק ברור שגם מרק ואן בומל כבר לא יחזור בעונה הבאה.
באלקמאר חוגגים ובאיינדהובן לא מבינים עד כמה לוזרית הקבוצה שלהם הפכה.

אדם מאהר וג'וזי אלטידור נהנים משער היתרון של האיש שעבר בקיץ לפ.ס.וו



ומה תביא לנו העונה הקרובה?
על הנייר הליגה ההולנדית איבדה מספר שחקנים חשובים. וילפריד בוני מלך השערים הנהדר של ויטסה עבר לסוונסי. ג'וזי אלטידור שכיכב עם AZ בגביע עזב לסנדרלנד. פ.ס.וו איבדה שני שחקני התקפה מצטיינים בדמות ג'רמיין לנס (דינמו קייב) ודריס מרטנס (נאפולי).

כרגע לא בטוח אם אייאקס תשמור על הכוכב שלה כריסטיאן אריקסן שעוד מבוקש במספר קבוצות. ללא ספק שאם אייאקס לא תמכור יותר שחקנים היא תהיה הקבוצה הפייבוריטית בליגה.

אני כבר לא יכול לחכות לפתיחת עונת 2013/14!

העונה שחלפה:

בעונה הקודמת, סתמה בורוסיה דורטמונד הרבה פיות, להרבה אנשים. הקבוצה מהעיר האפרורית, שמוגשת לאירופה על מצה של שחקנים צעירים, סיימה אמנם במקום ה-2 באירופה, והודחה ע"י באיירן ברבע גמר הגביע, אך כנראה שזה היה המחיר לניצחונות הגדולים באירופה שהובילו אותה לגמר הגדול של 2013, בוובמלי. הדרך של דורטמונד לגמר ליגת האלופות, המפעל היוקרתי באירופה, הייתה קשה. עזיבות, הפסדים, אבל רק דבר אחד מנע מדורטמונד להתפרק ולעוף - הקהל. דורטמונד ניצחה בבית 2:1 את ריאל מדריד, פירקה את אייאקס בחוץ ועשתה תיקו עם מנצ'סטר סיטי. בינתיים בליגה, דורטמונד התקשתה מאוד עם סדרת תוצאות תיקו והפסדים, ובעיקר הפסד ליריבה המרה, שאלקה. בשמינית הגמר, הוכיחה דורטמונד כמה היא בנויה על הקהל. בחוץ, נגד שחטאר, עשתה 2:2 אך בבית 3:0. באותו רגע הבינה דורטמונד שהיא חייבת לתת את הכל, ולהפוך לקבוצה מן המניין, שמועמדת להגיע לגמר הנכסף בכל שנה. דורטמונד העפילה לחצי הגמר, שם קיבלה את ריאל מדריד. יום לפני המשחק, נודע לאוהדים כי השחקן מריו גצה, העדיף לעזוב ב37 מיליון יורו לבאיירן. זה לא מנע מלבנדובסקי לפרק את ריאל מדריד בבית עם רביעייה, ולעלות לגמר. בליגה דורטמונד התעשתה עם 7 נצחונות רצופים, אך הפסידה בקרב האליפות לבאיירן מינכן. דורטמונד סיימה שנייה. גם בגביע, הפסידה דורטמונד לאותה באיירן מינכן ברבע הגמר. בסיום העונה סיימה דורטמונד בהפסד 2:1 בדקה ה90 לבאיירן מינכן, באותו גמר ליגת האלופות המדובר. השמועות על עזיבות השחקנים התחילו לרוץ ולרוץ. אבל עכשיו נעבור להעברות.

הגיעו:

הנריק מחטריאן - הגיע משחטאר דונייצק ב27.5 מיליון יורו.

פייר אמריק אובמיינג - הגיע מסט. אטיין ב13 מיליון יורו.

סוקרטיס - הגיע מורדר ברמן ב9.5 מיליון יורו.

עזבו:

- מריו גצה - עזב ב37 מיליון יורו לבאיירן מינכן.

פליפה סנטנה - עזב במיליון יורו לשאלקה.

מוריץ לייטנר - השאלה ל2 עונות בשטוטגארט.

פטריק אואומוילה - שוחרר.

העונה הקרובה:

דורטמונד החלה את עונת 2013-14 עם מחנה אימונים קצרצר באוסטריה. היא חזרה הביתה למשחק אימון מול 40 אלף אוהדים, נגד קבוצת כוכבי ערוץ Sat.1, וניצחה 9-1. גם מגדבורג (3-0), באזל (3-1), בורסאספור (4-1) ולוצרן (4-1) קיבלו בראש מבורוסיה דורטמונד. דורטמונד הצליחה להשאיר את השחקנים הצעירים, וגם את לבנדובסקי, והוציאה בסה"כ "רק" 45 מיליון אירו. יורגן קלופ ממשיך בפילוסופיה שלו. דורטמונד תפתח את העונה נגד אוגוסבורג בחוץ, ותנסה העונה ללמוד מהטעויות שעשתה בעונה החולפת, ואולי אפילו לזכות בצלחת האליפות, ומי יודע דאבל? טראבל? בשנה שעברה הכדורגל הגרמני הוכיח לכולם שהכל יכול לקרות. לבנדובסקי הצהיר כבר שהוא מעוניין לעזוב לבאיירן, גם קלופ אמר את זה במסע"ת וכנראה שהחלוץ הצעיר יעזוב בקיץ הבא לבוואריה. קלופי ינסה העונה להפתיע כמו שעשה בשנים הקודמות, ולנצח בקרב הגדול נגד פפ גוארדיולה. Heja BVB!

התחזית שלי:

לדעתי העונה דורטמונד תגיע רחוק. גם באירופה וגם בגרמניה. אובמיינג ומחטריאן הם רכשים גדולים בכסף קטן, וסוקרטיס כמובן יגבה מהספסל. העזיבה של גצה לא תשפיע הרבה, אבל לדעתי הראש של לבנדובסקי יהיה השנה בבאיירן והוא לא ייתן עונה ענקית כמו בעונה שעברה. מנגד, רויס, מחטריאן ושאהין יובילו לדעתי את דורטמונד לעונה טובה. אצל באיירן? ייקח להם זמן עד שיבינו את שיטת המשחק של פפ ואני חושב שהם לא יפתחו את העונה בצורה ענקית, למרות שהם יהיו בקרב עם בורוסיה דורטמונד עד הרגע האחרון. קובה ייתן עונת שיא וייבשל הרבה. באירופה? תם עידן ספרד. עכשיו הכל פתוח, ולדעתי גם פ.ס.ז' ומילאן מועמדות לתואר. ככה אני אוהב, כשהכל מתוח. דורטמונד הראתה יכולת נפלאה במשחקי האימון ולדעתי היא בהחלט יכולה לעשות את זה ובגדול השנה. אני יסתפק גם בגביע. אז מה נותר לי לאחל? בהצלחה דורטמונד, וHeja BVB.

רבע גמר גביע המדינה - יוצאים לדרך!



8 קבוצות נותרו עד כה במפעל ולכולן אותה השאיפה ואותו החלום. שלב רבע גמר גביע המדינה יצא לדרך כשמכבי פתח תקווה תארח את סקציה מעלות/תרשיחא. מאוחר יותר תארח מכבי נתניה, מצמרת הליגה הלאומית, את עירוני רמת השרון, שסוגרת את טבלת ליגת העל. הפועל ראשון לציון תנחה לחולל הפתעה כשתארח את הפועל באר שבע.
ביום רביעי עירוני קריית שמונה תארח את ביתר ירושלים, למשחק המרכזי של שלב רבע הגמר.

לוח המשחקים לשלב רבע גמר גביע המדינה:

מכבי פתח תקווה - סקציה מעלות/תרשיחא (שלישי, 18:45)
מכבי נתניה - עירוני רמת השרון (שלישי, 19:00)
הפועל ראשון לציון - הפועל באר שבע (שלישי, 19:00)
עירוני קריית שמונה - ביתר ירושלים (רביעי, 19:40)

לא יצא לכם אף פעם לראות כדורגל ופתאום לקלוט שאיזה שחקן נראה בול כמו מישהו מוכר אחר?
אם כן יצא לכם אז זה הדיון בשבילכם. אני אתחיל:
1)מאורו קאמורנסי ועידן טל:
מאורו:


ועידן:


2)פרדריק ליונגברג והגיטריסט של הרד הוט צ'ילי פפרז פלי:
פלי:


פרדי:


מצטער אם התמונות לא מבהירות את זה, אבל הם דומים מאוד. יש לכם עוד?

לא מעט דיונים, ויכוחים, ריבים וכמו כן תסכול רב ועוגמת נפש נגרמים ע"י החלטות שנויות במחלוקת כאלו ואחרות של בית הדין לכדורגל שלנו.

לא מעט טוענים שהוא מיושן ולא חובר, נותן עונשים מגוכחים ולא רציניים, או עונשים לא מידתיים ושיוויוניים, עונשים שצריכים לעבור מעולם הכדורגל (כדוגמת משחקי הרדיוס המדוברים) וכד'.

עם כל זאת, בפועל, עם עצם העובדה שבאירופה ההתמודדות עם הקהלים (לצורך הדוגמא הזו), הוא בעיקר עונש ספציפי לפורע חוק ופחות קולקטיבי, גם שם עם כל זאת - מענישים לעיתים קולקטיבית (את יובנטוס לאחר מילים גזעניות מול אודינזה, אינטר-מילאן שהיה עם חצי מגרש ריק, וכד').

נוסף על כך, יש לזכור כי התנהל מאבק עיקש בנוגע להוצאת השוטרים מהמגרש (שעליו אני מבקש לא להכביר במילים, ברור לי שעצם היותם של השוטרים במגרש יצר בעיות אחרות), ועם זאת תשתית האכיפה והחוק הישראל לא ממש עוזר והדבר איננו כ"כ מעוגן בחוק (לפחות לא בצורה שקל לאכוף אותו).

עם כל המגרעות הנ"ל ורבות אחרות שלא ציינתי כעת, וכמו כן לא רק על עונשים קולקטייביים לקהלים אלא שלל העונשים למיניהם ששנויים במחלוקת, מה הדרך שאתם מציעים ? דרך שבה יהיה כמה שיותר שיוויוניות בין הקבוצות, בין העונשים, למען הספורט והכדורגל, אך עם זאת - שוב, מציאות. אנחנו לא בעולם שהכל ורוד והכל אפשרי, כך שלזרוק דברים באוויר שלא ניתנים לכיסוי זה קל. בפועל ? קשקוש בלבוש.

דיון פורה.

עונת 2012/13: מה שהחל בתוהו ובוהו והסתיים באנחת רווחה
לאחר עונת 2011/12 ואיבוד האליפות ליובנטוס, רצינו להאמין, אוהדי מילאן מכל רחבי העולם, שההנהלה תעשה כל שביכולתה כדי לחזק את הסגל המזדקן והחלש על מנת שהסקודטו של 2012/13 יחזור לצד האדום של מילאנו. על פני השטח, היינו עדים לאחד הקייצים האמוציונאליים והעלובים שנראו אי פעם. מצד אחד, נאלצנו להיפרד מהטיטאנים הגדולים, אלו שהיו שם עבורנו ברגעי השיא של המועדון וגם ברגעי השפל- גאטוזו, סיידורף, נסטה ואינזאגי. שמותיהם של הארבעה האלו יחרטו בדפי ההיסטוריה המפוארים של המועדון המילאנזי, אולם הפרידה מהם הייתה בלתי נמנעת כדי להזרים דם חדש וצעיר לקבוצה. כהמשך ישיר להצערת הסגל, הודיעו גם ואן בומל וזמברוטה על עזיבתם. מילאן, שנחשבה במשך מספר שנים למושא ללעג לאור המחלקה הגריאטרית שפתחה בסן סירו, נהפכה בין רגע לקבוצה חסרת ניסיון, ובהמשך גם לחסרת איכות. הירידה ברמת השחקנים לא נבעה בהכרח מעזיבת הדור המבוגר, אלא עקב מכירתם של שני השחקנים הטובים ביותר במועדון- טיאגו סילבה וזלטאן איברהימוביץ', שנשלחו יחדיו לפאריס סן ז'רמן תמורת יותר מ 60 מיליון יורו כדי לנסות ולכסות את חובותיו הכבדים שאליהם נקלע סילביו ברלוסקוני. עזיבתם של מי שהיה אמור להיות הקפטן העתידי של מילאן ושל מלך השערים של הליגה האיטלקית, שברה את לבבותיהם של רבים מאוהדי הרוסונרי, מחאות רבות התקיימו כנגד ההנהלה, כמות המנויים ומכירת מוצרי הקבוצה הגיעו לשפל חסר תקדים, וחשוב יותר מכול- הציפיות להחזרת הסקודטו צנחו אל תהום. היה ברור שימי השיא של המועדון המעוטר ביותר בעולם ומאריות אירופה, הם לא יותר מזיכרון רחוק שיהיה קשה לשחזר אותו. מנגד, השמות הבולטים שהצטרפו למועדון המילאנזי הם מונטוליבו, פאציני (כחלק מהעברתו של קסאנו לאינטר), ספאטה וניאנג.


אריוודרצ'י

ללא ציפיות גדולות ועם אינספור הצהרות מצד גליאני על פרויקט שינוי הדורות והצערת הסגל, פתחה מילאן את עונת 2012/13 עם לחץ כבד על אלגרי. במחזור הראשון, הגיעה סמפדוריה העולה החדשה לסן סירו, אך למרות עליונות ברורה של מילאן, הייתה זאת האחרונה שכבשה את השער היחיד במשחק ובכך גרמה להורדת המוראל המילאנזי שבין כה היה בקאנטים. הניצחון 3-1 במחזור השני לא היה יותר מאשליה של חזרה לעניינים מצד מילאן, שכן לאחר מכן היא המשיכה לשקוע ולספק תוצאות חלשות כמו גם במשחק הפתיחה של ליגת האלופות נגד אנדרלכט. המצב במילאנו היה נראה של תוהו ובוהו כאשר בהנהלה החלו לחשוב על שינוי בעמדת המאמן, כשאלגרי עצמו הרגיש שהוא נמצא על חבל דק ובצעד לא אופייני התפרץ אל עבר אינזאגי, מאמן קבוצת הילדים, מה שהתחיל בקללות נוקבות וכמעט הסתיים באלימות פיזית. אם לא די במצב האנוש שבו נמצאת מילאן, בתחילת אוקטובר היא אף הפסידה לאינטר בדרבי במשחק בו היא אירחה, ולאחר ההפסד ללאציו במחזור הבא היא הייתה שקועה במקום ה 15. על כל פנים, היו שתי נקודות אור בודדות מפתיחת העונה והן ללא ספק ההשתלבות הנפלאה של מאטיה דה-שיליו וספאן אל-שעראווי בהרכבה של מילאן. להוציא את אלשנדרה פאטו שהיה שקוע ברצף של פציעות חוזרות ונשנות, קשה היה לחשוב על שחקנים כה צעירים שביססו את מעמדם כשחקני מפתח בסן סירו. ההמשך כבר היה הרבה יותר מעודד ובעיקר הודות לכושר כיבוש בלתי ניתן לתיאור של אל-שעראווי, התחלנו לחזות במילאן שונה לגמרי וחרף הפסדה לפיורנטינה במחזור ה 12, הרוסונרי החלו תקופה נהדרת מאז המפלה למקום ה 15, בין היתר הבקיעו חמישייה לקייבו, חילצו תיקו מנאפולי, ויותר מכל- ניצחו את יובנטוס. ברם, מילאן הייתה צריכה לצאת לפגרת החורף עם טעם מר בפה בעקבות ההפסד 4-2 לרומא במשחק מחפיר מצד המילאנזים שבקלות היה יכול להסתיים בתבוסה גבוהה אף יותר. לפיכך, אחת המטרות העיקריות במהלך הפגרה הייתה לעבוד על ההגנה החלולה והמביכה שעמדה לרשות של אלגרי. מאמן הקבוצה עדיין לא מצא צמד בלמים קבוע שיעמדו מלפניו של אביאטי וישרו ביטחון בחלק האחורי ועל כן ממחזור למחזור חלק זה של ההרכב היה יכול להשתנות באופן מוחלט. באופן הדרגתי, מקסס-ספאטה החלו ליצור ביניהם תיאום יוצא מן הכלל, דבר שיש לו חלק בלתי נפרד בכושר האדיר שעימו מילאן חזרה מהפגרה. בחלק השני של העונה הוצגה קבוצה שונה לחלוטין, כזאת שסופגת תריסר שערים בלבד, מפסידה פעם אחת בלבד וצוברת 41 נקודות. חלק לא מבוטל בכך שייך כמובן למאריו באלוטלי, הרכש הנוצץ שהגיע במהלך חודש ינואר והוסיף 12 שערים שכיפרו על הבצורת שפקדה את אל-שעראווי. מתחתית הסריה A התרוממה מילאן עד למקום השלישי, דבר שכרך עבודה קשה ביותר ואף היה רצוף ברגעים קשים ובמשברים. לקראת סיום העונה, מעמדו של אלגרי שוב התערער כאשר הבטחת המקום השלישי הייתה מוטלת בספק, כאשר עלו שמותיהם של סיידורף, אינזאגי, ואן בומל ועוד רבים כמועמדים למלא את מקומו של הטוסקאני שנחשק על ידי רומא ואינטר. כמובן אין צורך להזכיר את ההצהרות של גליאני וברלוסקוני במהלך העונה על רצונם לראות את גווארדיולה מאמן את מילאן. על אף ההתנהלות הזאת שלא הוסיפה כבוד להנהלה, אלגרי נשאר רוסונרי והבטיח את ההעפלה למוקדמות ליגת האלופות לאחר מחזור סיום דרמטי בו באלוטלי ומקסס מחקו פיגור מול סיינה. בסופו של דבר, אפשר להיות מרוצים מהעונה האחרונה שנפתחה בצליעה וללא כל יומרות והסתיימה בצמרת הגבוהה.


חוגגים את הסיום הדרמטי של עונת 2012/13 בסריה A

בזירה האירופאית קשה לדעת כיצד להגדיר את הקמפיין של מילאן, מפתיע, מאכזב ואולי מעבר לציפיות, תלוי את מי שואלים. שלב הבתים הסתיים בצורה די מאכזבת כאשר הדיאבולו צברו שמונה נקודות בלבד בבית פשוט יחסית לשאר. סיום שלב הבתים במקום השני הצריך את מילאן לפגוש יריבה לא פשוטה וכך אכן קרה כאשר היא הוגרלה מול לא אחרת מאשר ברצלונה. עם סיכויים קלושים שניתנו למילאנזים כנגד המכונה הקטאלונית, 80,000 צופים בסן סירו צפו בבואטנג ובמונטארי גוברים על ברסה כנגד כל הסיכויים. משחק אחד בלבד הפריד בין מילאן לרבע הגמר ולהדחתם של ברסה, כשחניכיו של אלגרי היו צריכים לשמור על התוצאה בקמפ נואו, משימה לא פשוטה בכלל. באצטדיונה הביתי, ברצלונה הייתה נראית בלתי ניתנת לעצירה ומהדקה הראשונה טווחה אל עבר שערו של אביאטי. לוח התוצאות בסיום המחצית הראשונה הראה על 2-0 למארחים ומילאן ירדה מכר הדשא מאוכזבת וחבולה. במחצית השנייה, כשלו המילאנזים לצמק את התוצאה עקב חוסר דיוק במספר הזדמנויות שאליהם הגיעו, בעוד שברסה הכפילה את התוצאה ושלחה את הרוסונרי הביתה למילאנו. לסיכום, מצד קשה היה להאמין שמילאן תהיה מסוגלת לחלוף על פני ברצלונה בזמן שהקטאלונים היו בשיא כושרם, אך מצד שני אי אפשר שלא לומר שקיימת תחושת פספוס והחמצה לאחר המשחק הראשון בסן סירו. הדחה בשמינית הגמר היא לא דבר שההיסטוריה המילאנזית רגילה אליו ועל כן לא תוכל להתרחש עונה שנייה ברציפות.


מודחים עם טעם מריר בפה

במפעל השלישי בחשיבותו עבור מילאן, הקופה איטליה, השהות של הרוסונרי בו הייתה קצרה ביותר. בשמינית הגמר אמנם הרכב המחליפים של מילאן ניצח 3-0 את רג'ינה מהסריה B, אולם ברבע הגמר היריבה הייתה לא אחרת מאשר יובנטוס, מי שהדיחה את מילאן בחצי הגמר של העונה לפני כן, וגם כעת דאגה להדחתם של המילאנזים משער ניצחון של ווציניץ' בתוך תוספת הזמן, אותו אחד שהיה אחראי להדחת המילאנזים גם בפעם הקודמת. מילאן השלימה עשור מאז הזכייה האחרונה בגביע האיטלקי אי שם בעונת 1992/93.


מילאן והקופה? לא הולך ביחד

מקס אלגרי: כאן כדי להישאר?
אלגרי עתיד לפתוח את עונתו הרביעית במילאן, לא דבר של מה בכך בליגה האיטלקית, ובמיוחד לאחר טלטלת השמות שריחפה מעל שמי מילאנו שאחד מהם היה אמור לרשת אותו. המאמן שהגיע מקליארי ב 2010, עשה דברים יפים מאוד במילאן, למרות תקציב מוגבל שניתן לרכש ועזיבת שחקניו הבולטים. עם זאת, עדיין יש כאלו שלא שבעי רצון מעבודתו וזהו לא סוד שבחלק מהמשרדים בוויה טוראטי היו מעוניינים באדם אחר על הקווים. לרעתו של אלגרי, ניתן לומר ראשית שיחסי האנוש שלו הם אינם דבר שהוא צריך להתגאות בו, במשך השנים האחרונות הוא נקלע לחיכוכים עם מספר שחקנים. יתרה מזאת, לאלגרי אישיות די רכה שנותנת לשחקניו את התחושה שהם יכולים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ואפילו באימונים ובכך מתערער מעמדו של מקס כמאמנם. מדי פעם גם קשה להבין את החילופים המאוחרים שהוא מבצע במצבים שבהם הקבוצה זקוקה לשינוי מיידי או הקיבעון על שחקנים מסוימים. בנוסף, הוא רחוק מאוד מלהיות מוטיבטור ועל כן פעמים רבות שחקני הקבוצה נראים רדומים וחסרי אמונה. בניגוד לכל החסרונות שצויינו כאן, יש לאלגרי לא מעט דברים חיוביים. סוף עידן אנצ'לוטי, בו ניתן קרדיט מוגזם לשחקנים הוותיקים כבר תמה ממזמן, ואלגרי הוא זה שמחליט להאמין בדור הצעיר ולשחק כדרך קבע בדה-שיליו, אל-שעראווי וגם בניאנג. השלושה עברו עונה נפלאה תחתיו והפכו משחקנים די עלומי שם לכאלו שצפויים להיות עמודי התווך של המועדון המילאנזי בשנים הקרובות. השניים הראשונים אף זכו לזימון בכורה לנבחרת הלאומית. אי אפשר שלא להעריך את אלגרי על השינוי הגדול שביצע בקווין קונסטאנט. מקשר ממוצע שהגיע בהשאלה מג'נואה כדי להוות גיבוי למרכז המגרש, החל מקס אט אט להריץ אותו בצד שמאל של ההגנה ועם אמון רב מילאן הרוויחה את אחד המגנים המפתיעים ביותר באיטליה. גם מונטארי, שהיה נחשב למשוא ללגע במשך שנים רבות בקרב אוהדי שתי המילאנזיות, סיפק עונה טובה מאוד. אולם, לרעתו של אלגרי ניתן לזקוף את הכישלון בירידה התלולה ביכולותיו של נוצ'רינו, מהשחקן המפתיע של עונת 2011/12 ללא יותר משחקן שבקושי נספר על הספסל, או את המשך היכולת החלשה של בואטנג מאז עונת האליפות. לקחו לו את הבלם הטוב ביותר בעולם, ולמרות זאת ולאחר חצי שנה של ניסויים רבים בקו האחורי, אלגרי ייצב את ההגנה עם שילובם של מקסס וספאטה. לסיכומו של דבר, מקס אלגרי קיבל בתחילת העונה קבוצה חדשה ולא כל כך איכותית שעליה להתחיל הכול מאפס, ואף על פי כן, הוציא המון מהסגל הנוכחי ומעל מה שציפו בתחילת העונה. כל עוד הוא מקבל את השקט לו ראוי מאמן לקבל מההנהלה- הוא יספק תוצאות יפות ויקדם את הקבוצה, אך קשה לעבוד כשגליאני וברלוסקוני מודיעים לתקשורת על התעניינות במאמן כזה או אחר או מכתיבים למאמן אילו שחקנים להעלות ובאילו מערכים להשתמש. מאמנים רבים היו מחכים לטיסה הראשונה מהמלפנסה אל עבר היעד הבא שלהם, אולם אלגרי לא נשבר ולמרות כל הקשיים הרבים- סיפק את הסחורה.


יכול לסמן וי על העונה האחרונה

סרט הקפטן: זה שבא וזה שהולך
עזיבת הדור הוותיק בתחילת העונה האחרונה, הותירה את מילאן נטולת ניסיון שהיה טמון באותם שחקנים שהיו עדים לרגעי השפל של המועדון כמו בקאלצ'ופולי ובאיסטנבול, אך גם היו שם לחגוג אינספור זכיות הן באיטליה והן בליגת האלופות. אותו דור הלך, אבל במילאן נותר הקפטן והשריד האחרון מאותה תקופה (יחד עם בונרה)- מאסימו אמברוזיני. הקשר האחורי שיחק ברוב מוחלט של הקריירה שלו במילאן, וגם אם שמו לא היה נוצץ כמו שיערו ואת תרומתו הוא נתן בעיקר כשחקן משלים וכגיבוי, תמיד הוא נתן את כל כולו עבור המועדון בו גדל. אמברו, בעל משחק הראש הנפלא והתיקולים הנהדרים, זה שירש את סרט הקפטן מפאולו מאלדיני, עוזב את מילאן לאחר כ 17 שנים נפלאות, בהן רשם 489 הופעות, כבש 36 שערים וזכה בכל תואר אפשרי. אנו עדים כעת למילאן שונה לגמרי- סמלים, שעד לא מזמן היו ובכמויות בסגל הקבוצה, כבר אינם עוד. הכסף עושה את שלו ולוקח חלק בלתי נפרד מהכדורגל של ימינו, ולכן קשה להאמין שאותו דור יחזור על עצמו.

סרט הקפטן במועדון של מילאן הוא בעל חשיבות עצומה. מספיק יהיה לעבור על שמות הקפטנים האחרונים כדי להבין את גודל המעמד לו יזכה החל מהעונה הקרובה ריקארדו מונטוליבו. אמנם הסגל המילאנזי מכיל לא מעט שחקנים מנוסים יותר או מזוהים יותר עם המועדון כדוגמת אביאטי ואבאטה, אך מונטוליבו נמצא כמתאים ביותר לרשת את מאסימו אמברוזיני, ולא רק בתפקודיהם על המגרש. עונה אחת בלבד במילאנו, הספיקה לאלגרי ולראשי המועדון לבחור במונטוליבו בזכות יכולת המנהיגות שלו, הפעילות הרבה שהוא מפגין על המגרש וקור הרוח שלו. אי אפשר כמובן שלא להתייחס ליכולותיו המקצועיות הנהדרות של מי שאמור למלא את החור העצום שהותיר פירלו במרכז הקישור, בין אם אלו המסירות המדויקות להפליא, במיוחד בכדורים ארוכים, השליטה בכדור או המשחק האגרסיבי שמתבטא לעתים קרובות. לרעתו יש לציין כי את משחקיו הגדולים הוא מספק בדרך כלל כשהשחקנים סביבו נמצאים ביכולת, ואילו כשכל הקבוצה נקלעת לכושר ירוד- גם מונטוליבו נוטה לאכזב. בבחירת הקפטן הועלתה גם ההנחה שמונטוליבו יקבל דחיפה מוראלית אדירה ובכך ישפר פלאים את הופעותיו על כר הדשא, דבר שיהיה מאוד חיוני למילאן בעונה הקרובה.


גראציה מאסימו, בנוונוטו ריקארדו

חוזרים ליהלום: הנשיא ביקש, הנשיא יקבל
לברלוסקוני חלק גדול בהחלטות המקצועיות המתקבלות בקבוצה, לפעמים הוא קולע במקום הנכון (תרתי משמע) ולפעמים גורם לפגיעה בקבוצה ולתחושת אי נעימות בקרב המאמנים. אנצ'לוטי לדוגמה היה ה"יס מן" של הפריזדנטה עד שמאס בתכתיבים שקיבל, דבר שהיה לו חלק גדול בהחלטתו לעזוב. גם מזלו של אלגרי לא שפר, והוא נאלץ פעמים רבות לקבל הוראות מקצועיות מצד סילביו בגליאני בין אם בארבע עיניים או שבפומבי בתקשורת. ניתן להזכיר את דרישתו של ברלוסקוני לשחק עם פאטו, עוד כשהיווה חלק מהסגל למרות כושרו המזעזע, או הביקורת הרבה על הספסול החד פעמי של סטפאן לאור בצורת הכיבושים הנוראה אליה נקלע. ברוב מוחלט של הפעמים, אלגרי לא נשבר ובעיקר עקב כך- הוא לא נחשב בין האנשים האהובים על הנשיא שהיה שמח להיפטר ממנו. הדרישה עמה פתח ברלוסקוני את הקיץ הייתה הדרישה לחזור למערך ה 4-3-1-2, ונראה דווקא שאלגרי לא הביע את התנגדותו, ולאו דווקא מפאת יראה מפני הנשיא. ה 4-3-3 אמנם מתאים לסגנון המשחק של אל-שעראווי וגם באלוטלי השתלב בו מצוין אשתקד, אך הבעיה הגדולה נותרה באגף השמאלי. זאת משום שבואטנג מציג שם יכולת מחפירה, ניאנג עדיין לא בשל להרכב ואילו ספונארה פרח באמפולי מאחורי החלוצים. מעבר לכך, אופציות החיזוק הקיימות בשוק מאוד מצומצמות ולא מציעות שחקנים די טובים כדי לבצע את השדרוג המיוחל. לנטישת משחק האגפים השפעה ישירה גם לתפקוד המגנים. בעונה האחרונה, אבאטה, דה-שיליו וקונסטאנט היוו חלק בלתי מבוטל גם במובן ההתקפי של הכנפיים. כתוצאה מכך, היה ניתן לראות אותם מבלים לא מעט במעלה המגרש, משתלבים במשחק ההתקפי, מתמסרים עם הקשרים ושולחים הרמות לחלוצי הקבוצה. הבעיה הגדולה היא שבעוד שדה-שיליו ניחן ביכולת מסירה די טובה, אבאטה וקונסטאנט, שמטבעם אינם מגנים, נוטים לרוב לא לדייק ולבזבז התקפות רבות. במערך היהלום, העבודה העיקרית של המגנים תהיה כמובן בעיקר להגן ולהתמסר במסירות קצרות יחד עם הקשרים. על אף כל היתרונות המצביעים על ראייה נכונה בחזרה ליהלום, סימן השאלה הגדול ביותר הוא סטפאן אל-שעראווי. המצרי-איטלקי החל את העונה הקודמת כחלוץ ב 4-3-1-2 עוד לפני המעבר ל 4-3-3, והציג יכולת חלשה שלא הצדיקה את האמון שנתן לו אלגרי בדבר המקום בהרכב. אלא שהמעבר המהיר ל 4-3-3, הועיל בעיקר לסטפאן שמצטיין בזריזות ויכולת כדרור מעולה שגורמת צרות למגנים ששומרים עליו באגף השמאלי, וכן ביכולת פריצה יוצאת מן הכלל אל תוך הרחבה. החלוץ הצעיר הרים את מילאן מהקרשים והפך למכונת שערים, בעיקר בחלק הראשון של הליגה. אולם, במהלך ינואר חזרנו לקבל את סטפאן של המחזורים הראשונים, מנותק מהמשחק וממעט לאיים על השער. מספר גורמים יכולים להיגרם לכך- הדומיננטיות של באלוטלי (אם כי הגיע לאחר שהבצורת של סטפאן החלה) או קריאת המשחק המקובעת שלו שנלמדה על ידי יריביו. על כן, קשה מאוד לחזות כיצד שינוי המערך ישפיע על אחד השחקנים היקרים ביותר במועדון, וזה שאמור להיות היהלום במערך החדש-ישן.


מעלה יותר מדי סימני שאלה

קיץ 2013: ממשיכים בהצערת הסגל
סאגה מתישה ומייגעת איתה נפתח חלון ההעברות, הייתה חוסר הוודאות לגבי עתידו של כוכב הקבוצה- סטפאן אל-שעראווי. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' הביעו התעניינות בחלוץ הצעיר והיו מוכנים לשלם תמורתו סכומי עתק. מספר שבועות שגליאני שלח רמזים מעורפלים בנוגע לעתידו של סטפאן והיה נדמה שבהנהלה לא יוכלו לוותר על עשרות המיליונים שעתידים להגיע תמורתו, אך הרצון העז של השחקן להישאר בקבוצתו האהודה לצד ההבנה של ראשי המועדון כי מכירתו תהיה ירייה ברגל לפרוייקט הצערת הסגל שעליו הצהירו בתחילת העונה הקודמת, וכמובן שגם פגיעה קשה בתדמיתה של מילאן כאחד המועדונים הבכירים באירופה- הובילו להצהרה על הישארותו. המגעים עם סנטוס בנוגע לרוביניו היו בלתי פוסקים, ולמרות שהיה נדמה כי החלוץ הברזילאי ישוב הביתה, סנטוס לא הסכימה להתפשר על הסכום שאותו מילאן דרשה ונכון לעכשיו, ביניו נשאר במילאן לאחר שזכה להארכת חוזה, אם כי לא ניתן לשלול מגעים עתידיים עם קבוצת ילדותו. עתידו של קווין-פרינס בואטנג בעונה הקרובה איננו ברור, ובמילאן מתכוונים תמורת הסכום המתאים למכור את הקשר הגנאי המאכזב, כאשר מונאקו וצ'לסי כבר גיששו לעברו. כמו בקיץ הקודם, גם הפעם הפרזידנטה נקלע לסיבוכים משפטיים ואמור להישלח לכלא (למרות שכולם יודעים שלדון סילביו יש תשע נשמות והוא לא ייכנס אל מאחורי הסורגים), דבר שמשפיע בצורה ישירה על המרקאטו המילאנזי. תקציב הרכישות דל, גליאני מחכה לעזיבת שחקנים לא רצויים כדי לפנות את המקום לחדשים ורוב תשומת הלב מופנית לשחקנים כאלו ואחרים שקרובים לסיום חוזיהם. יחד עם זאת, נמשכת מדיניות ההצערה ולראיה עזיבותיהם של אמברוזיני, ז'פס ופלאמיני אשר סיימו את חוזיהם בקבוצה. בעוד שמן העבר השני, מילאן הספיקה להחתים את ריקארדו ספונארה, הקשר/ חלוץ המצוין של אמפולי בעונה האחרונה וזה שכמעט והעפיל עימה לסריה A; ז'רסון ורגארה, הבלם הקולומביאני הצעיר שמגיע כדי לעבות את הקו האחורי לאחר העזיבה של ז'פס, בן ארצו ולשמחתו יוכל להשתלב עם קולומביאני אחר- ספאטה; אנדראה פולי הגיע לא מזמן לאחר עונה מצוינת בסמפדוריה, בעוד שאת הדרך ההפוכה יעשה בארטוש סאלאמון שלא קיבל דקות משחק מאז הגיעו למילאנו בינואר. אלו לא בדיוק ההעברות, אבל שני שחקנים נוספים שיהוו חלק מהסגל לעונה הקרובה יהיו בריאן כריסטאנטה, קשרה יוצא מן הכלל של קבוצת הפרימברה ואנדראה פטאניה, חלוץ הפרימברה שכבש 13 שערים אשתקד (אם כי האחרון צפוי להישלח להשאלה). חילופי הדורות נמשכים בסן-סירו והכיוון מעודד. חלון ההעברות רחוק מלהסתיים וצפויים לנו עוד מספר שינויים. לצד רוביניו ובואטנג, גם עתידם של נוצ'רינו, טראורה ועמנואלסון איננו ברור. מנגד, במועדון מעוניינים להתחזק בבלם נוסף, בקשר התקפי ואולי גם בחלוץ. לאור הצרות הכלכליות והמשפטיות הרבות אליהן נקלע סילביו, הקו המנחה של גליאני ימשיך להיות השגת שחקנים שנמצאים לקראת סיום חוזיהם והחתמת חיזוקים בהתאם למכירות מעזיבת שחקנים.

ברוכים הבאים
5/5: ז'רסון ורגארה- נרכש מאונברסיטאריו פופויאן תמורת 2 מיליון יורו.
24/5: כרסיטיאן ספאטה- מומשה אופצית הרכישה מוויאריאל תמורת 6 מיליון יורו.
1/7: אורבי עמנואלסון- חזר מעונת השאלה בפולהאם.
1/7: ריקארדו ספונארה- מגיע מאמפולי לאחר שנרכש בינואר.
11/7: אנדראה פולי- חצי מכרטיסו נרכש מספדוריה תמורת 3 מיליון יורו בנוסף לחצי מסאלאמון.

צאתכם לשלום
1/7: בויאן קרקיץ'- חזר לברצלונה לאחר עונת השאלה.
1/7: מאסימו אמברוזיני- סיים חוזה ועבר לפיורנטינה.
1/7: מאריו ז'פס- סיים חוזה.
1/7: מאתיו פלאמיני- סיים חוזה.
11/7: בארטוש סאלאמון- עזב לסמפדוריה כחלק מעסקת הגעתו של פולי.


אנדראה פולי, תוספת נאה לקישור

עונת 2013/14: סקודטו... לא הפעם
לאור מסע הרכש המרשים של היובנטינים, יהיה יומרני מדי לדבר על אליפות, אם כי הכדורגל לימד אותנו שהפתעות הן חלק מהמשחק. יתר קבוצות הצמרת גם כן מבצעות חיזוקים רבים, אך המטרה הברורה של הרוסונרי לעונה הקרובה תהיה ללא ספק לסיים במקומות 2-3, ולצד זה לבצע גם קמפיין מכובד בליגת האלופות, כלומר הגעה לרבע הגמר לפחות. השחקנים החדשים שהגיעו בעונה הקודמת, הספיקו להתגבש, הקבוצה מבצעת חיזוקים בחלון ההעברות, כך שאין שום סיבה שמילאן לא תעמוד ביעדים האלו. בסיכומו של דבר, העבר לימד אותנו שמילאן נוטה לאכזב ולגרום לרגעים של שברון לב וייאוש, אך גם להפתעות לא מעטות כנגד כל הציפיות ורגעי אושר ושחרור אמוציות מצד אוהדיה. מה שלא יהיה, הלב שלנו הוא אדום-שחור!


מדפי הגביעים הרבים צפויים לעמוד על תילם

:aa1: 23/7 גביע טים בהשתתפות יובנטוס וסאסואולו
:aa1: 27/7 גביע האלופים נגד ולנסיה (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)
:aa1: 31/7 גביע אאודי נגד מנצ'סטר סיטי (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)

הלילה יוצא לדרך טורניר הכדורגל היוקרתי והגדול של ביותר של אמריקה, בפעם ה-55 מאז נוסד בשנות השישים. אחרי שלב מוקדמות קצרצר 32 קבוצות יתחילו במסע לחלום, לחלקן הוא יותר ריאלי לחלקן פחות, שהוא הנפת הגביע שמעבר ליוקרה יזכה את המועדון בסכום נאה, כרטיס לאליפות העולם לקבוצות והבטחת המקום במפעל ב-2015. המסע עצמו כולל משחקי חוץ על כל המשתמע מכך באמריקה שמדרום לריו גרנדה, לוח משחקים לא מתואם עם ההתאחדויות המקומית הכולל לעתים משחק יום אחר יום, ולחלק מברות המזל גם טיול קשה למגרשים האנדיניים הגבוהים בבוליביה, פרו, אקואדור (לפחות הביקור בקיטו נחסך) ובקולומביה. קל זה לא יהיה, לאף קבוצה.

הזוכה בשנה שעברה הייתה קבוצתו המרגשת של רונאלדיניו, אתלטיקו מיניירו המצוינת, שתצא מצוידת בכוכב המחייך להגנה על התואר. מאז 2010 רק נציגות ברזילאיות זוכות להניף את הגביע, נתון המשקף את עליונות הקבוצות הברזילאיות בכל הנוגע לכישרון וכסף, גם מבחינה היסטורית נדיר שקבוצה לא ברזילאית או ארגנטינאית זוכה. האחרונה לעשות זאת הייתה הקבוצה המצוינת של ליגה דה קיטו ב-2008. אולי השנה הגיע הזמן להפתעה נוספת?




הבתים:

בית 1:


ולס כבר זכתה בשנות ה-90 בגביע, אך מאז למרות שהיו למועדון מספר קבוצות מצוינות הם לא הצליחו לשחזר את ההנפה ההיא. כמו במרבית העונות האחרונות, ולס תתמקד בליברטאדורס בתקווה לא לאכזב שוב את האוהדים. הסיכוי? לא גבוה. מהמוקדמות הגיע לה הנציגה הברזילאית האלמונית יחסית, אתלטיקו פאראנאנסה, שהדיחה את ספורטינג קריסטל במותחן שגם היצ'קוק לא יכל לכתוב. לא נראה שהקבוצה תאיים על התואר. אוניברסיטריו, אלופת פרו, מציעה קבוצה מוכשרת ומעניינת, אך זכייה היסטורית של קבוצה פרואנית לא נראית על הפרק. נציגה בוליביאנית מעולם לא הגיעה לגמר, גם השנה זה לא ישתנה אבל לפחות דה סטרונגסט ינסו לנצל את יתרון הגובה בבית להעפלה לשלב הבא.

בית 2:


בית מעניין יותר מקודמו, עם בוטאפוגו שהעפילה מהמוקדמות. למרות שמדובר במועדון ברזילאי גדול עם היסטוריה עשירה, בליברטאדורס הם עוד לא זכו והאוהדים ירצו לראות את המועדון מוחק את ההקנטה הזו מלקסיקון היריבות. גם אלופת ארגנטינה סאן לורנסו לא זכתה להניף את הגביע וזוכה ללעג מאוהדי היריבות בנושא. קבוצת החלומות הנוכחית, מגובה בתמיכה רוחנית מהאפיפיור, יכולה ללכת עד הסוף השנה. אוניון אספניולה הצ'יליאנית מעמידה שנה אחרי שנה קבוצות טובות, לשיחזור השג השיא של המועדון (גמר) זה לא יספיק כנראה, ובעקבות ההגרלה העפלה להצלבה תיחשב הצלחה. לנציגה מאקואדור הצנועה מאקואדור זוהי הופעה מרגשת במפעל, וכנראה היא תיגמר בכך.

בית 3:


על הנייר בית מאוד שקול. סרו פורטיינו מועדון מאוד מנוסה במפעל שזכה לא מזמן באליפות פאראגוואי, לגביע זה לא יספיק, אבל לעשות צרות לכל קבוצה הם יכולים. אוהיגינס קבוצה מעניינת עם כדורגל התקפי ופרסומת לא ברורה על התחת של מכנס הקבוצה. המועדון הצ'יליאני חוזר למפעל להופעה רביעית אחרי 30 שנה של היעדרות. לא ישחזרו את שנות ה-80 העליזות, זה די בטוח. מארגנטינה ומהמוקדמות מגיעה לאנוס, לא מועדון גדול אבל מהקבוצות המצליחות בשנים האחרונות בארגנטינה ומחזיקת הסודאמריקנה האחרון. נוטים לזלזל בלאנוס, אבל לאט לאט הם בונים לעצמם שם ביבשת. האחרונה, אך לא פחות חביבה ואיכותית, דפורטיבו קאלי הקולומביאנית. הירוקים בנו קבוצה מרשימה לטורניר, אך נראים רע בינתיים וישמחו כמובן לשחזר את הישג השיא של המועדון שהוא העפלה לגמר (פעמיים).

בית 4:


האלופה המכהנת קיבלה בית סביר אותו היא אמורה לצלוח בדרך למשחקי הנוק אאוט. הברזילאים השאירו את רונאלדיניו לאחר דיבורים רבים על מעבר, ויציגו סגל חזק בלי קשר ללהטוטן. לא נראה שמדובר באותה קבוצה גדולה של השנה שעברה, אבל בהחלט מועמדת. נאסיונאל הפאראגוואית אולי תעשה חיים קשים ליריבות, כדרכן של הקבוצות ממדינה זו, אך בכושר הנוכחי שלה לא נראה שהרבה יותר מכך. העפלה להצלבה תהייה הצלחה. הנציגה הראשונה בסיקור זה מונסואלה היא סאמורה, ולמרות השיפור המדהים בכדורגל המקומי ההצלחה פחות בולטת ברמת הקבוצות ובהתאם ציפיות המועדון. סוגרת את הבית הנציגה מהמוקדמות, סנטה פה הקולומביאנית שהתגברה על מורליה הקשה בשביל להיכנס לבית. הקולומביאנים מציגים קבוצה חזקה ומנוסה שתנסה להגיע לשלבים הגבוהים.

בית 5:


אלופת ברזיל קרוזיירו היא, כדרכן של אלופות ברזיל, מועמדת נבחרת לתואר. היא תעמוד בפני כמה אתגרים בבית המוקדם, אך צפויה להעפיל ומשם זה להתחיל את המסלול בדרך לתואר הנכסף אותו הניפה כבר פעמיים בעבר. בקרוזיירו מקווים להחזיר לאוהדים על הגמר אותו הפסידו ב-09 למרות הקבוצה המצוינת שהרכיבו אז. במדינה כל כך קטנה כמו אורוגוואי יש 2 מועדונים גדולים, השאר והשאר היותר קטנים. אבל בדפנסור הצליחו להרכיב קבוצה מעניינת ואיכותית שיכולה אולי להפתיע במפעל. שווה לעקוב, לא מעט כישרונות. גארסילאסו תעשה את המוות ליריבות בגבהים בהם היא צפויה לארח, אבל גם במשחקי החוץ אסור להספיד את המועדון שעשה זינוק מטאורי בשנים האחרונות. סוגרת את הבית U דה צ'ילה שהעפילה בצורה משכנעת מהמוקדמות. ה-U לא תמיד הצליחו מאז פירוק הקבוצה הגדולה מלפני זמן קצר, אבל הם בנו קבוצה עם לא מעט שמות וכישרונות לקראת הליברטאדורס ואם העסק יתחבר הם יכולים להגיע רחוק. סה"כ פייבוריטית ברורה אחת + 3 קבוצות שקולות פחות או יותר עם פוטנציאל גדולה יותר ל-U אולי.

בית 6:


"בית המוות" של ההגרלה עושה רושם, ארבע קבוצות חזקות או לפחות עם היסטוריה עשירה במפעל. ניואלס הארגנטינאית מציגה כדורגל מצוין ושמות גדולים שחלקם ישחקו כנראה במונדיאל הקרוב. המועדון קצת קצר בסגל ועלול לסבול בשלבים המכריעים, אם יגיעו לשם, אבל הארגנטינאים יקוו להחזיר לאוהדים על האכזבה מחצי הגמר ל 2013. גרמיו, סגנית אלופת ברזיל ופעמיים מחזיקת הליברטאדורס, היא מועמדת הגיונית לתואר ותהיה מאוכזבת מאוד אם לא תעפיל מהבית חרף ההגרלה הקשה. אתלטיקו נאסיונל היא מהמועדונים המצליחים במפעל מקולומביה, ולדעתי גם היחידה שזכתה בו (?). נאסיונל קיבלה אולי הגרלה לא פשוטה, אבל לא לשכוח שהירוקים-לבנים גילו עליונות מוחלטת על הליגה המקומית בחודשים האחרונים. מהמוקדמות מגיעה נאסיונאל האורוגוואית, מועדון עם היסטוריה עשירה ומוצלחת במפעל כולל 6 גמרים מתוכם 3 זכיות. קשה לבטל את הקבוצה הזו, לה סגל לא רע, אבל עם ההגרלה הזו גם קשה לראות אותם בשלב הבא.

בית 7:


אחד מהבתים ששלוש מהחברות בו זכו לביקור מהנה בלה פאס בוליביה... הנציגה הבוליביאנית היא בוליבאר, המועדון התכול שמופיע כבר כמה שנים ברציפות במפעל. בוליבאר כנראה לא תראה את ההצלבה, אבל הם יכולים לרשום כמה הפתעות בבית לפחות. מועדון הפאר הברזילאי פלאמנגו אמנם הוכה השבוע בקריוקה ע"י היריבה פלומיננזה, אבל אף אחד לא חושב שזו סיבה מספיק טובה לבטל אותם. פלאמנגו לא מציגה קבוצה מרשימה והגיעה לכאן דרך זכייה בגביע הברזילאי, אבל עדיין מדובר בקבוצה לא רעה בכלל שיכולה להגיע רחוק. אמלק היא הנציגה הבכירה של אקואדור וקבוצה שלדוברי העברית מצלצלת הכי משעשע כנראה, אבל חוץ מזה יש לה גם כמה שחקנים מעניינים שיכולים לעזור לה להתקדם להצלבה. לאון, האורחת המקסיקנית בחצי הדרומי של היבשת, היא הקבוצה החמה והמפתיעה של מקסיקו בעונות האחרונות. למרות המרחק התקשורתי, קשה להאמין שמישהו יזלזל במכונה הירוקה ממקסיקו ומי שכן עהולך להיכוות. למרות חוסר הניסיון, פוטנציאל גדול לסוס השחור של הגביע. קרב משולש, סליחה בוליבאר, מעניין יכול להתפתח פה על ההעפלה לשלב הבא.

בית 8:


הבית הסוגר יכיל את מועדון הפאר האורוגוואי פניארול, שאם ההיסטוריה הייתה קובעת אפשר היה לרשום להם כבר זכייה בתור המועדון הכי מעוטר מאלו שמשתתפים במפעל השנה. אבל ההיסטוריה לא משחקת תפקיד, ופניארול מועמדת לתואר בעיקר בפני עצמה ופחות בעיני המשקיף מהצד. למרות זאת, האורוגוואים יכולים להגיע מעבר להצלבה הראשונה. ארסנל הארגנטינאית היא קבוצה צנועה, ללא קהל או היסטוריה עשירה, אבל עם גביע סודאמריקנה בארון. הקבוצה הסולידית לא תאיים על הגביע כנראה, אבל כן תנסה להגיע להצלבה ויש לה את הכלים לכך. דפורטיבו אנסואטגי מונסואלה לא תעפיל כנראה לשלב הבא, אבל לפחות זכתה לטיול לשתי קצוות המפעל האפשריות (ארגנטינה ומקסיקו). סנטוס לגונה האחרונה והחביבה, עוד נציגה-אורחת מקסיקנית עם מדים ירוקים (לבנים). המקסיקניות לא זוכות לחיים קלים במפעל, אבל כמו לאון גם סנטוס לגונה לא קבוצה שאפר לבטל. אם לא יפלו מסיבות לא מקצועיות, כמו שנציגות מקסיקו נופלות לעתים, יכולה לעלות לשלב הבא ואולי מעבר.


שיהיה לנו אחלה גביע השנה

המייג'ור ליג סוקר (הידועה בכינויה ה-MLS) נפתחה ב-1996. כרגע יש 19 קבוצות שמחולקות למזרח ומערב (10 במזרח, 9 במערב). השיטה כמו בהרבה ענפי ספורט אמריקאיים- עונה רגילה ופלייאוף. העונה הרגילה נמשכת 34 מחזורים, כשבסופה 3 הראשונות מכל איזור מעפילות אוטומטית לפלייאוף, בעוד שהמקום הרביעי והחמישי מכל איזור נלחמות במשחק אחד על מקום בפלייאוף (וויילד קארד)- ה-4 מהמערב מול ה-5 במזרח ולהפך. חצאי גמר הפלייאוף נקבעים בשני משחקי גומלין, והגמרים האזוריים והגמר הגדול ישוחקו במשחק אחד אצל הקבוצה בעלת המאזן היותר טוב בעונה הרגילה.
עם השחקנים הבולטים ששיחקו בליגה נמנים קרלוס ולדראמה, לותר מתיאוס, וולטר זנגה וחורחה קמפוס, אבל מי שהביא באמת את הכדורגל לצפון אמריקה היה כמובן פלה, ששיחק בניו יורק קוסמוס והטריף את האמריקנים עם 64 שערים ב-106 הופעות (1975-77).
העונה נפתחת ב-10 במרץ, ומסתיימת בנובמבר בגמר ה-MLS.

המזרח



יוסטון דינמו

בליגה משנת: 2006
איצטדיון: איצטדיון רוברטסון (32,000), ממאי 2012- איצטדיון קומפאס (30,000)
צבע תלבושת: כתום-לבן
הישג שיא: אליפות (2006, 2007)
בעונה האחרונה: אלופת המזרח
באו: ניית'ן סטורגיס (פ.צ. טורונטו), לואיז קמארגו (פראנה, ברזיל- הצטרף מהשאלה), מאקומבה קאנג'י (קולורדו ראפידס)
עזבו: דני קרוז (די.סי. יונייטד), האנטר פרימן (קולורדו ראפידס), ג'ייסון גארי (קרוליינה ריילהוקס), אדי רובינסון (פרישה), קרלו קוסטלי (אטלס, מקסיקו- חזר מהשאלה)
מאמן: דומיניק קיניר
כמה מעט היה חסר ליוסטון כדי לזכות באליפות. 18 דקות לסיום הגמר נגד לוס אנג'לס, לנדון דונובן הבלתי נלאה כבש את השער היחיד בגמר ומנע אליפות שלישית ב-5 שנים (הישג שלא שוחזר מאז 1999). למרות זאת, מההרכב שפתח באותו גמר בוצע שינוי אחד בלבד- דני קרוז שעזב לבירה. הכוכב הגדול של יוסטון בעונה שחלפה היה ללא ספק בראד דיוויס. הקשר השמאלי הנהדר בישל 16 (!) שערים, שזיכו אותו בתואר מלך הבישולים של העונה. לצערו, את הגמר הוא החמיץ בגלל קרע בשריר הארבע-ראשי וכנראה היה ההבדל בינה לבין התואר הנכסף. אך לא לדאוג, הוא כבר חזר לעניינים ויפתח את העונה. עוד שחקן ששווה לשים עליו עין הוא החלוץ הוותיק בריאן צ'ינג, בן ה-33, שכבש בעונה שעברה 5 שערים (מלך השערים של הקבוצה בעונה החולפת יחד עם 3 שחקנים נוספים). אבל עם כל הכבוד לשחקנים, הסיפור האמיתי ביוסטון הוא המאמן קיניר, שפותח את העונה ה-6 שלו בטקסס, הישג חסר תקדים ב-MLS, שמקנה לו השוואות מיידיות לאלכס פרגוסון (בנוסף לוותק, גם שיטת המשחק היעילה).

הרכב משוער: טאלי הול; אנדרו היינולט, בובי בוסוול, ג'ף קמרון, קורי אש; קולין קלארק, אדם מופאט, לואיז קמארגו, בראד דיוויס; וויל ברוין, בריאן צ'ינג






ספורטינג קנזס סיטי
בליגה משנת: 1996 (קנזס סיטי וויזארדס עד 2010)
איצטדיון: לייבסטרונג ספורטינג פארק (18,500)
צבע תלבושת: כחול
הישג שיא: אליפות (2000)
בעונה האחרונה: פיינליסטית המזרח
באו: פאולו נגאמורה (צ'יבאס USA), בובי קונבי (סאן חוזה ארת'קווייקס), מייקל תומאס (ליונגסקילה, שוודיה), ג'ייקוב פטרסון (סאן חוזה ארת'קווייקס)
עזבו: עומאר בראבו (קרוס אסול, מקסיקו), דייבי ארנו (מונטריאול אימפקט), ריאן סמית' (צ'יבאס USA), סת' סינוביץ' (מונטריאול אימפקט), שייבאר תומאס (מונטריאול אימפקט), קרייג רוקאסל (תראסיבולוס, יוון), מילוש סטויצ'ב
מאמן: פיטר ורמס
סוף סוף זה הגיע. אחרי שנתיים שחונות מחוץ לפלייאוף, הקבוצה מהעיר של דורותי הגיעה לגמר המזרח ונעצרה שם רק ע"י יוסטון (במגרש הביתי בקנזס). עכשיו הקוסמים (ע"ש הכינוי הקודם של הקבוצה) מוכנים ללכת עד הסוף. לשם כך, הובא בובי קונבי הבינ"ל (לשעבר ברדינג האנגלית) מסאן חוזה, שם היה מסוכסך עם המאמן פרנק יאלופ. הכוכב הגדול בעונה שעברה היה קיי קמארה מסיירה ליאון, שכבש 9 שערים. אליו בחוד הצטרף רוקי העונה, סי.ג'יי סאפונג, שכבש 5 שערים והוסיף 5 בישולים ב-34 משחקים. שימו לב גם לטיל בונבורי, הקנדי-אמריקאי ששיחק עד לפני שנתיים בנבחרות הצעירות של קנדה, ומאוד היסס כשקיבל את הזימון לנבחרת ארה"ב, אך לבסוף קיבל אותו וכבר כבש את שער הבכורה בפנדל, במשחק ידידות נגד צ'ילה. המאמן פיטר ורמס הוא שחקן עבר, שסיים את הקריירה בקבוצה ב-2002, והופיע 67 פעמים במדי נבחרת ארה"ב (בין היתר במונדיאל 1990 שנערך בארה"ב).

הרכב משוער: ג'ימי נילסן; צ'אנס מאיירס, אורליאן קולין, מאט בסלר, סת' סינוביץ'; גראהם זוסי, ג'וליו סזאר, רוג'ר אספינוזה, בובי קונבי; סי.ג'יי סאפונג, קיי קמארה






פילדלפיה יוניון
בליגה משנת: 2010
איצטדיון: PPL פארק (18,500)
צבע תלבושת: כחול-זהב
הישג שיא: חצי גמר המזרח (2011)
בעונה האחרונה: ראה הישג שיא
באו: כריס אולברייט (ניו יורק רד בולס), גבריאל גומס (אינדיוס, מקסיקו), ליונארד פאחוי (איטגואי, קולומביה), פורפיריו לופז (דליאן שידה, סין), רוג'ר טורס (אמריקה דה קאלי, קולומביה), חוסואה מרטינז (סאפריסה, קוסטה ריקה), כריס קונופקה (העברה חופשית)
עזבו: סבסטיאן לה טו (ונקובר ווייטקאפס), פאריד מונדראגון (דפורטיבו קאלי, קולומביה), ג'סטין מאפ (מונטריאול אימפקט), קייל נקזאווה (לוס אנג'לס גלאקסי), וליקו פאונוביץ' (פרישה), חואן דייגו גונזאלס, סטפאני מיגליורנזי
מאמן: פיוטר נובאק
עונה חלומית עברה על פילדלפיה ב-2011. הזולוס (כינויה של הקבוצה) הגיעה עד לחצי גמר המזרח, שם נעצרה ע"י אלופת האזור, יוסטון דינמו. הריצה המצוינת של הקבוצה היא בעיקר בזכות שני שחקנים: השוער הוותיק פאריד מונדראגון בן ה-40, שהנהיג את ההגנה שספגה הכי פחות שערים בעונה הרגילה (36 ב-34 משחקים, יחד עם ריאל סולט לייק), והראה שגם בגילו הוא עדיין שוער ענק. השחקן השני הוא החלוץ הצרפתי סבסטיאן לה טו, שעבר קודם לכן בקבוצות זניחות בארה"ב, אבל מאז שהגיע לפילי ב-2010 הכול התחבר. 11 שערים ו-9 בישולים היו מנת חלקו בעונה האחרונה, וכרגע הוא מחזיק בכל שיא הבקעות אפשרי כמעט של המועדון (25 שערים ו-20 בישולים ב-62 משחקים). לצערה של פילדלפיה, שניהם עזבו העונה (מונדראגון לעונת פרישה בקולומביה, ולה טו לקנדה לעזור לפרוייקט של ונקובר). המחליפים שלהם שנראה העונה הם השוער היהודי זאק מקמאת', שכבר טעם נסיון ב-MLS כשהחליף את מונדראגון שנפצע במהלך העונה, והראה ניצוצות של כישרון. את מלאכת הבקעת השערים אמורים ליישם שני שחקנים חדשים: ליונארד פאחוי מקולומביה וחוסואה מרטינז הקוסטריקני. שימו לב גם לפרדי אדו, שפותח עונה שנייה במועדון וינסה להחיות את היכולת שגרמה למועדוני על באירופה לעקוב אחריו כבר בגיל 14. המאמן הוא שחקן העבר הפולני פיוטר נובאק, ששיחק במשך 4 שנים בשיקאגו לפני שאימן שנתיים בדי.סי. יונייטד, ושנתיים נוספות את הנבחרת הצעירה של ארה"ב.

הרכב משוער: זאק מקמאת'; שאנון וויליאמס, דני קייליף, קרלוס ואלדז, פורפיריו לופז; פרדי אדו, בריאן קארול, גבריאל גומס, מייקל פרפאן; דני מוואנגה, ליונארד פאחוי (חוסואה מרטינז)






ניו יורק רד בולס
בליגה משנת: 1996 (ניו יורק מטרוסטארס עד 2006)
איצטדיון: רד בול ארנה (25,200)
צבע תלבושת: אדום-לבן
הישג שיא: גמר הפלייאוף (2008)
בעונה האחרונה: רבע גמר הפלייאוף
באו: ג'ונתן בוראחו (האם-קאם, נורווגיה), קני קופר (פורטלנד טימברס), מרקוס הולגרסון (הלסינגבורג, שוודיה), ג'רמי וולו (אולו, פינלנד), ויקטור פאלסון (היברניאן, סקוטלנד), תיירי הנרי (ארסנל, אנגליה- חזר מהשאלה), ווילמן קונדה (אטלס, מקסיקו), חוזה אנגולו (האריסבורג סיטי), ג'וני ארטאגה (פ.צ. ניו יורק), טיילר רות'בן (אטלנטה סילברבקס), ברנדון בארקלייג' (די.סי. יונייטד)
עזבו: קרלוס מנדס (קולומבוס קרו), טים רים (בולטון), ג'ון רוני (אורלנדו סיטי), כריס אולברייט (פילדלפיה יוניון), קרל רובינסון (פרישה), בונה קונדול (ואסאן פאלוסאורה, פינלנד), סטפן אובריי, פרנק רוסט (פרישה)
מאמן: האנס באקה
אח, ניו יורק, ניו יורק. 6 שנים עברו מאז שתאגיד רד בול רכש את המטרוסטארס במטרה להביא תואר לתפוח הגדול, ובכל שנה המטרה מתפספסת. השנה החליטו להנמיך ציפיות, ולהציב את הפלייאוף כמטרה ואת מה שבא אחריו- כבונוס. תיירי הנרי חזר מהשאלה של חודשיים בארסנל, ועליו באמת כל מילה מיותרת. בעונה האחרונה הוא הוביל את טבלת שערי הקבוצה עם 14 שערים, והשנה מצפים לסכום זהה. שחקן מנוסה נוסף בניו יורק הוא בלם/קשר ברצלונה לשעבר, רפאל מארקס, שייעדר משני המשחקים הראשונים של העונה בגלל עונש הרחקה. שימו לב גם לצוות המסייע- דיין ריצ'ארדס מג'מייקה וג'ואל לינדפר האסטוני, שבישלו 7 שערים בעונה שעברה. הבעיה העיקרית של ניו יורק השנה תהיה בעמדת השוער, אחרי שאיבדו את פרנק רוסט הוותיק (פרישה?) ואת בונה קונדול הסנגלי (מחפש קבוצה), יצטרכו כרגע הרד בולס להסתמך על שני שוערים צעירים- ריאן מיארה וג'רמי וולו, כשכרגע מיארה עדיף בשער, למרות שצפויה החתמה של שוער בכיר בחלון ההעברות ביולי (מגעים עם לואיס רובלס, שוערה האמריקאי של קרלסרוהה). המאמן הוא השוודי האנס באקה בן ה-60, שעבר בכל רחבי אירופה (שוודיה, נורווגיה, דנמרק, אוסטריה, אנגליה, יוון ועוזר מאמן בנבחרת מקסיקו לסוון-גוראן אריקסון).

הרכב משוער: ריאן מיארה; יאן גונאר סולי, מרקוס הולגרסון, ווילמן קונדה, רוי מילר; דיין ריצ'ארדס, רפאל מארקס, טימו טאיניו, ג'ואל לינדפר; לוק רודג'רס, תיירי הנרי







קולומבוס קרו
בליגה משנת: 1996
איצטדיון: איצטדיון קולומבוס קרו (20,460)
צבע תלבושת: צהוב-שחור
הישג שיא: אליפות (2008)
בעונה האחרונה: סיבוב הוויילד קארד
באו: קרלוס מנדס (ניו יורק רד בולס), אולמן ורגאס (הרדיאנו, קוסטה ריקה), מילובאן מירוסביץ' (אוניברסידד קתוליקה, צ'ילה)
עזבו: ג'וש גארדנר (מונטריאול אימפקט), עמנואל אקפו (מולדה, נורווגיה), סנטיאגו פרים (ראמפלה ג'וניורס, אורוגוואי), ג'ף קנינגהאם (קומוניקסיונס, גואטמלה), אנדרס מנדוסה (אטלנטה, מקסיקו), דיאן רוסמיר
מאמן: רוברט וורז'יצ'ה
הצוות (The Crew) מאוהיו עברה עונה בינונית אשתקד, שנגמרה בהפסד 1-0 לקולורדו בסיבוב הווילד קארד. הקבוצה איבדה את מלך שעריה בעונה שעברה, הקשר-חלוץ אנדרס מנדוסה הפרואני הבעייתי, שכבש 13 שערים ואחרי הרבה זמן הראה מה יש לו ברגליים. יחד איתו עזבו גם הקשר עמנואל אקפו הניגרי לנורווגיה, והחלוץ הוותיק בן ה-35 ג'ף קנינגהאם לאלופת גואטמלה, קומוניקאסיונס. המצטרף הבולט הוא ללא ספק מיודעינו, מילובאן מירוסביץ'. אחרי עונה וחצי בבית"ר ירושלים ועונה כושלת בארחנטינוס ג'וניורס, הצ'יליאני חזר לקבוצת הולדתו קתוליקה וזכה איתה באליפות ב-2010. בשלוש השנים האלה מירוסביץ' חזר לעצמו עם 46 שערים ב-108 הופעות, וכבר במשחקי ההכנה של קולומבוס מסתמן כבעל הבית בהתקפה. מי שבא במקומו של מנדוסה הוא אולמן ורגאס הקוסטריקני, שאחרי עונת פריצה בהרדיאנו (שאליה הושאל מסאפריסה, אחד ממועדוני העל במדינה) חתם על חוזה ארוך טווח במועדון וירצה להשיג זימון ראשון לנבחרת קוסטה ריקה בגיל 26. שימו לב גם לאנדי גרונבאום, השוער היהודי של הקבוצה, שיחליף את השוער הפצוע וויליאם הסמר בתחילת העונה. לקבוצה יש את אחת ההגנות הטובות בליגה, שכוללת את סבסטיאן מירנדה הצ'יליאני וצ'אד מרשל הקפטן (עונה שמינית בקבוצה), שאליהם הצטרף העונה קרלוס מנדס המנוסה מניו יורק. המאמן וורז'יצ'ה הפולני, עבר את כל השלבים במועדון: שחקן (96-02), עוזר מאמן (03-08) ומאמן (מ-2009).

הרכב משוער: אנדי גרונבאום (וויליאם הסמר); סבסטיאן מירנדה, צ'אד מרשל, קרלוס מנדס, שון פרנסיס (ג'וליוס ג'יימס); טוני טצ'אני, אדי גייבן, דילי דוקה, מילובאן מירוסביץ'; אולמן ורגאס, אמיליו רנטריה







שיקאגו פייר
בליגה משנת: 1998
איצטדיון: טויוטה פארק (20,000)
צבע תלבושת: אדום-כחול
הישג שיא: אליפות (1998)
בעונה האחרונה: מקום 6 במזרח
באו: רפאל רובאז'ו (מיז'ונאריוס, קולומביה), ג'יי נולי (ונקובר ווייטקאפס), קלי דובה (ניו אינגלנד רבולושן), פדריקו פופו (דאנוביו, אורוגוואי), ארנה פרידריך (העברה חופשית), פאולו טורנאגי (אינטר, איטליה)
עזבו: באג'יו הוסידיץ' (האמרבי, שוודיה), כריסטיאן נזאריט (דפורטיבו קאלי, קולומביה), דייגו צ'אבס (פלסטינו, צ'ילה), ג'ון קונווי (פרישה), יוסיפ מיקוליץ', מייק באנר
מאמן: פרנק קלופאס
על שיקאגו עברה עונה בינונית למדי ב-2011, ששיאה בניצחון על היריבה הגדולה מניו יורק, לראשונה מאז 2009. רוב הסגל מהעונה שעברה נשאר, למעט אדין "באג'יו" הוסידיץ' הקשר הבוסני, שעבר מהקור בשיקאגו לקור בשוודיה. דייגו צ'אבס המחליף עזב לצ'ילה, אך במקומו בא אורוגוואי אחר, פדריקו פופו, שינסה להשוות את התרומה של צ'אבס בעונה שעברה (6 שערים). השאלה הגדולה היא מי יהיה הפליימייקר של שיקאגו העונה, כשאל סבסטיאן גראסיני הארגנטינאי המשתפר הצטרף רפאל רובאז'ו, אחד משחקני המפתח של מיז'ונאריוס ושותף מלא לעונה המוצלחת של הקבוצה ב-2011, אז סיימה במקום השני. בחוד ימשיכו לשתף פעולה שני הגנאים, פטריק ניארקו ודומיניק אודורו, כשמהספסל יכנס תגלית העונה שעברה של שיקאגו, הישראלי אור ברוך (שכבר הספיק לשחק השנה בנבחרת הצעירה תחת גיא לוזון). בשער יעמוד עוד פוטנציאל של נבחרת ארה"ב, שון ג'ונסון, ואת ההגנה הצעירה יחסית ינהיגו קורי גיבס המנוסה וגונסאלו סגארס, שחקן נבחרת קוסטה ריקה. הקישור כולל חוץ מגראסיני ורובאז'ו, גם את פאבל פארדו המקסיקני הוותיק, בעל עבר בשטוטגרט הגרמנית, את לוגן פאוס הקפטן ואת כוכב נבחרת גואטמלה, מרקו פאפה. המאמן, פרנק קלופאס, מתחיל את שנתו השנייה כמאמן שיקאגו, כלפני כן שימש הרבה שנים בתור חבר הצוות המקצועי של הקבוצה.

הרכב משוער: שון ג'ונסון; דן גרגאן, ג'ליל אניבאבה, קורי גיבס, גונסאלו סגארס; פאבל פארדו, לוגן פאוס, מרקו פאפה, סבסטיאן גראסיני (רפאל רובאז'ו); דומיניק אודורו, פטריק ניארקו








די.סי. יונייטד
בליגה משנת: 1996
איצטדיון: איצטדיון RFK (45,600)
צבע תלבושת: אדום-שחור
הישג שיא: אליפות(1996, 1997, 1999, 2004)
בעונה האחרונה: מקום 7 במזרח
באו: חמדי סאליהי (ראפיד וינה, אוסטריה), אמיליאנו דודאר (יאנג בויז, שוויץ), מרסלו סראגוסה (רבאן באקו, אזרבייג'אן), מייקון סנטוס (פ.צ. דאלאס), רובי ראסל (ריאל סולט לייק), דני קרוז (יוסטון דינמו), אנדרו דיקסטרה (צ'רלסטון באטרי), לואיס ניל (אורלנדו סיטי)
עזבו: מארק בורץ' (סיאטל סאונדרס), קלייד סימס (ניו אינגלנד רבולושן), טבון מקטאביש (פרישה), סנטינו קוורנטה (בנגל טאסקרס, הודו), ברנדון בארקלייג' (ניו יורק רד בולס), בלייק ברטשניידר (ניו אינגלנד רבולושן), ג'ד זיינר, סטיב קרונין, ג'וזף אנגווניה
מאמן: בן אולסן
הקבוצה המעוטרת ביותר בליגה כבר 7 שנים ללא אליפות, וכבר 4 שנים שהיא לא הגיעה לפלייאוף. אך כעת נדמה שיש שינוי בבירת ארה"ב, בעיקר בזכות הגעתו באמצע העונה שעברה של ה-MVP של עונת 2011: דוויין די רוסאריו. הקנדי הבינ"ל עבר עונה מלאת תהפוכות כשנדד בשנה אחת ב-3 קבוצות שונות ב-MLS (טורונטו, ניו יורק וכעת בדי.סי.יונייטד), אך ביונייטד נתן את יכולת השיא שלו בקריירה (13 שערים ו-7 בישולים ב-18 משחקים) וסחט מחמאות מאנשי כדורגל רבים בארה"ב (ביניהם תיירי הנרי מהרד בולס). אליו מצטרפים הרכש האלבני החדש, חמדי סאליהי, שבא אחרי 4 וחצי שנים בליגה האוסטרית (שנתיים בריד, שנתיים וחצי בראפיד וינה) ויוסיף מחץ להתקפה. יחד איתם בהתקפה נמצאים החלוץ הוותיק ג'וש וולף בן ה-34 ואחד מכישרונות העתיד של המועדון, אנדי נאחאר ההונדורני. ברנקו בושקוביץ' המונטנגרי יהיה אחראי על אספקת הכדורים להתקפה, ואת ההגנה אמור להנהיג אמיליאנו דודאר הארגנטינאי אחרי תקופה מוצלחת בליגה השוויצרית. בשער נמצא אחת ההבטחות הגדולות של נבחרת ארה"ב, ביל האמיד, תוצר האקדמיה של היונייטד, שקיבל את הופעת הבכורה בנבחרת בינואר האחרון מול ונצואלה. שימו לב למאמן בן אולסן, שחקן העבר של הקבוצה ושל נבחרת ארה"ב, שמחזיק בשיא בתור המאמן הצעיר בתולדות הליגה (בן 34 בלבד!).

הרכב משוער: ביל האמיד; רובי ראסל, ברנדון מקדונלד, אמיליאנו דודאר, דניאל וולארד; פרי קיטצ'ן, אנדי נאחאר, כריס פונטיוס, ברנקו בושקוביץ'; דוויין די רוסאריו, חמדי סאליהי







פ.צ. טורונטו
בליגה משנת: 2007
איצטדיון: BMO פילד (21,140)
צבע תלבושת: אדום-שחור
הישג שיא: מקום 5 במזרח (2009, 2010)
בעונה האחרונה: מקום 8 במזרח
באו: ג'רמי הול (פ.צ. דאלאס), ז'ואאו פלאטה (LDU קיטו, אקוודור), ריצ'ארד אקרסלי (ברנלי, אנגליה), מיגל אסבאל (אוניברסידד קונספסיון, צ'ילה), ג'יאובני קייסדו (LDU קיטו, אקוודור), רג'י לאמב (איפסוויץ', אנגליה), לוגאן אמורי (פורטו ריקו איילנדרס), אפריין בורגוס ג'וניור (העברה חופשית)
עזבו: דנליי בורמן (סופרספורט יונייטד, דרא"פ), ניית'ן סטורגיס (יוסטון דינמו), אנדי איירו, ג'יאנלוקה זבאריסה, חבייר מרטינה, מיקאל יוראסובסקי, אדי ויאטור, אלבקאי בושיבה
מאמן: ארון ווינטר
כמו בכדורסל, גם בכדורגל- טורונטו ספגה עד עכשיו את מהלומת ההתאקלמות של קבוצה קנדית ראשונה בתוך ליגה של אמריקאיות. לליגת האלופות הצפון אמריקאית הם עדיין נכנסו ב-3 השנים האחרונות, אך זה בגלל ההישגים בגביע קנדה ולא ב-MLS. אבל עכשיו מתחילים סוף סוף להיראות סימנים של קבוצה שיוצאת מהמשבר. על המאמן, ארון ווינטר, לא צריך להגיד הרבה. כל מי שעקב אחרי אייאקס המופלאה של שנות ה-90 שם לב לקשר האחורי ממוצא סורינאמי (יש שיגידו שגם ממוצא יהודי) שהעביר אח"כ קריירה מפוארת בליגה האיטלקית (לאציו, אינטר) ובנבחרת (84 הופעות וזכייה ביורו ב-1988). הרבה בזכותו הגיעו בעונה שעברה שני הכוכבים הגדולים של הקבוצה: טורסטן פרינגס ודני קוברמאנס. הראשון הגיע לקנדה אחרי 6 שנים בורדר ברמן, שבסופה של האחרונה רב כמעט עם כל מה שזז בקבוצה. בינתיים בטורונטו הוא מונה לקפטן הקבוצה, ונותן המון נסיון בעמדת הקשר האחורי. קוברמאנס לעומתו, הוא סקורר מובהק עם הרבה נסיון (ושערים) בהולנד (ספרטה רוטרדם, אלקמאר, פ.ס.וו) שגם הוא כמו פרינגס, החליט בגיל 33 לסגור קריירה בצפון אמריקה. ההגנה (החלק החלש בעונה שעברה בקבוצה) חוזק בדמותו של ג'יאובני קייסדו האקוודורי ומיגל אסבאל מצ'ילה, שני שחקני הגנה לגיטימיים בליגות המקומיות שלהם, שלאחרונה הרוויחו את הופעות הבכורה שלהם בנבחרות הלאומיות (קייסדו כבר עם 8).

הרכב משוער: סטפאן פריי; ריצ'ארד אקרסלי, ג'יאובני קייסדו, מיגל אסבאל, אשטון מורגן; טורסטן פרינגס, ג'וליאן דה גוזמן, אריק אבילה; ריאן ג'ונסון, ז'ואאו פלאטה, דני קוברמאנס








ניו אינגלנד רבולושן
בליגה משנת: 1996
איצטדיון: איצטדיון ג'ילט (68,560)
צבע תלבושת: אדום-כחול-לבן
הישג שיא: גמר הפלייאוף (2002, 2005-07)
בעונה האחרונה: מקום 9 ואחרון במזרח
באו: קלייד סימס (די.סי. יונייטד), סאיר סנה (באיירן מינכן 2), קלייד סימס (די.סי. יונייטד), פרננדו קרדנאס (אמריקה דה קאלי, קולומביה), ג'ון לוסאנו (אמריקה דה קאלי, קולומביה), חוזה מורנו (אונסה קאלדאס, קולומביה- השאלה), לי נגוין (בין דונג, וייטנאם), בלייק ברטשניידר (די.סי. יונייטד), ג'רמיה ווייט (העברה חופשית), פלוריאן לכנר (קרלסרוהה, גרמניה)
עזבו: קלי דובה (שיקאגו פייר), מרקו פרוביץ' (הכוכב האדום בלגרד, סרביה), רייקו לקיץ' (לינגבי, דנמרק), ריאן קוצ'ריין (סאן אנטוניו סקורפיונס), מילטון קראליו (ריינג'רס, צ'ילה), מונסף זרקה (פטרולול פלויישטי, רומניה), איליה סטוליצ'ה, דידייה דומי, פאט פלאן, זאק שילוסקי
מאמן: ג'יי היפס
אם חשבתם שטורונטו עברה עונה קשה, אתם מוזמנים להסתכל במאזן של ניו אינגלנד ב-2011: מקום 9 (ואחרון) במזרח, הגנה מפוררת לחלוטין (ספגה 58 שערים, אחד פחות מטורונטו שיאנית הספיגות) והתקפה חלשה להחריד (38 שערים ב-34 משחקים- 3 יותר מונקובר, הקבוצה החלשה בליגה). נוסף לכל מאמן בשנתו הראשונה- ג'יי היפס, שחקן עם נסיון של 8 שנים בקבוצה, אך חסר נסיון לחלוטין (בן 35, המאמן השני הכי צעיר בליגה) ובעלים כמו רוברט קראפט המולטי-מיליונר (יהודי ובעליה של הניו אינגלנד פטריוטס, קבוצת הפוטבול של העיר) הפכה את העונה של הרבס (Revs) לגיהנום. השנה מקווים לצאת מהמשבר בכל דרך אפשרית, אך לשם כך הם יצטרכו עונה טובה של שאלרי ג'וזף, הקפטן הגרנדיני של הקבוצה בן ה-33, שגם בגילו המתקדם הוביל את טבלת הכיבושים של הקבוצה עם 8 שערים. השנה תהיה שנתו ה-9 ברציפות בקבוצה, וזאת תהיה כנראה אחת מההזדמנויות האחרונות שלו להביא אליפות למועדון, אחרי שכבר הגיע לגמר 3 פעמים עם הקבוצה. מי שישחק לצידו הוא כנראה חוזה מורנו הקולומביאני, שסיכם על השאלתו מאונסה קאלדאס וכרגע מחכה לשחרור מההתאחדות הקולומביאנית ולגרין קארד שיאפשרו לו להגיע לקבוצה. חיזוק קולומביאני נוסף שהגיע הם פרננדו קרדנאס (חלוץ) וג'ון לוסאנו (מגן) שירדו ליגה בעונה שעברה עם אמריקה קאלי, קבוצת הפאר הקולומביאנית. עוד שחקן שמוכר לאוהדי מכבי ת"א הוא בני פיילהאבר, היהודי-אמריקאי שהיה קרוב להצטרף לקבוצה אך מסיבות כספיות לא הגיע.

הרכב משוער: מאט רייס; קווין אלסטון, ג'ון לוסאנו, איי.ג'יי סוארס, כריס טירני; קלייד סימס, שאלרי ג'וזף, סאנה ניאסי, בני פיילהאבר; חוזה מורנו, סאיר סנה






מונטריאול אימפקט
בליגה משנת: 2012
איצטדיון: איצטדיון סאפוטו (20,340)
צבע תלבושת: כחול-לבן
הישג שיא: אין
בעונה האחרונה: עונה ראשונה ב-MLS
באו: דונובן ריקטס (לוס אנג'לס גלאקסי), סאנה ניאסי (קולורדו ראפידס), ג'ב ברובסקי (ונקובר ווייטקאפס), ג'סטין מאפ (פילדלפיה יוניון), נלסון ריבאס (אינטר, איטליה), גרסון מאיין (צ'יבאס USA), ג'סטין בראון (צ'יבאס USA), מיגל מונטאניו (סיאטל סאונדרס), שאבאר תומאס (ספורטינג קנזס סיטי), בריאן ארגואז (פורט לאודרדייל סטרייקרס), בובי בורלינג (סאן חוזה ארת'קווייקס), טייסון וואל (סיאטל סאונדרס), קולן וורנר (ריאל סולט לייק), ג'וש גארדנר (קולומבוס קרו), זארק ולנטין (צ'יבאס USA), פטריס ברנייה (לינגבי, דנמרק), פליפה מרטינס (לוגאנו, שוויץ), ג'יאניר גארסיה (קרוס אסול, מקסיקו), מתאו פרארי (בשיקטאש, טורקיה), ברנארדו קוראדי (אודינזה, איטליה)
עזבו: איימיר לוארי (קרוליינה ריילהוקס), לאונרדו די לורנסו (קונספסיון, צ'ילה), קמרון נואלס (פרישה), נביו פיצוליטו (פרישה)
מאמן: ג'סי מארש
מזל טוב לקבוצה החדשה ממונטריאול (הקנדית השלישית ב-MLS) שהוקמה על מועדון קיים באותו השם, ששיחק בליגת ה-NASL, הליגה המקצוענית השנייה בחשיבותה בארה"ב. המאמן הוא ג'סי מארש, שחקן עבר עם נסיון רב ב-MLS, שאחרי עזיבתו של מאמן ארה"ב בוב בראדלי לנבחרת מצרים, עזב את משרת עוזר המאמן והגיע לפרוייקט שנפתח במחוז קוויבק. השמות המוכרים לחובבי הכדורגל האיטלקי הם כמובן נלסון ריבאס הקולומביאני, שעזב את אינטר אחרי 4 שנים בקבוצה (ביניהם השאלות), אך נפצע בתחילת העונה וייעדר מספר חודשים. השם השני הוא מתאו פרארי, בעל 11 הופעות בנבחרת איטליה, שעזב לאחרונה בצורה מכוערת את בשיקטאש הטורקית, כשהוא נתבע ע"י הקבוצה ב-CAS (בית הדין הגבוה לספורט) על התרת חוזהו. כיום, בגיל 32, בונים עליו בתור השחקן שיביא את הנסיון להגנה של מונטריאול. מאחורי שני הבלמים האלה יעמוד דונובן ריקטס, שוער נבחרת ג'מייקה, שמחזיק בשיא ממוצע ספיגת השערים בתולדות ה-MLS. אבל הכוכב הגדול הוא דווקא שחקן מקומי, פטריס ברנייה יליד קוויבק, שהתחיל את הקריירה בקבוצה ומאז עשה חיל באירופה (נורווגיה, גרמניה ודנמרק) וחזר בגיל 32 כדי לסגור מעגל ובעיקר כדי להיות האיש שאיתו יזדהו האוהדים. בהתקפה יש כרגע שני חלוצים צעירים שעשו קפיצה בשנה האחרונה (פוסיטו בסיאטל, בראון בצ'יבאס) אך מעיידים להחתים חלוץ בכיר מהם במועד ההעברות ביולי.

הרכב משוער: דונובן ריקטס; זארק ולנטין, מתאו פרארי, נלסון ריבאס (טייסון וואל), ג'וש גארדנר; דייבי ארנו, פליפה מרטינס, פטריס ברנייה, ג'סטין מאפ; ג'סטין בראון, מייקל פוסיטו