:aaa8:

Associazione Sportiva Roma 2013/14

רקע כללי:
שנת ייסוד - 1927
אליפויות - 3
גביעים - 9
אצטדיון - סטאדיו אולימפיקו
מתקן אימונים - טריגוריה
בעלים - ג'יימס פאלוטה
קפטן - פרנצ'סקו טוטי, דניאלה דה רוסי



בעונה החולפת:
אין ספק בכך שהנהלת רומא לקחה הימור שהחליטה להחזיר את זמאן לאמן את הקבוצה. בכך יצאה רומא להרפתקה שלא כל קבוצה בסדר גודל שלה מוכנה לצאת אליה. אהדת הקהל, החיבור עם טוטי, היכולת שלו לשבח שחקנים צעירים והעונה האחרונה שלו בפסקארה, כל אלו היו הסיבות שבגינם חזר הצ'כי לאולימפיקו רגע אחרי שלואיס אנריקה פינה את מקומו על הקווים. אמנם זה הצטייר כצעד חיובי ורומנטי עבור כל מי שמכיר במעט את ההיסטוריה של המועדון, אך עדיין אי אפשר היה שלא לתהות אם זהו אכן הצעד הנכון והמתבקש עבור הקבוצה שנמצאה דאז בצומת דרכים.

לזמאן לא היו דרישות רכש יוצאות דופן והוא פתח את הכנות טרום העונה עם שחקני רכש די אלמונים. זה בטח לא מה שמנע מרף הציפיות לטפס לגבהים הרגילים שרומא רגילה אליהם ולמרבית האוהדים הייתה סיבה להאמין שעם השיטות ההתקפיות המוכחות של הצ'כי אפשר להגיע להישגים.
מכיוון שכל משחק של רומא תחת זמאן היה מרתק במיוחד(כל אוהד ניטרלי יוכל לאשר זאת) החלטתי לציין מספר משחקים בולטים.

26.8.12: 50,000 אוהדים נלהבים הגיעו לבכורה המחודשת של זמאן באולימפקיו כדי לחזות בקבוצה מחלצת ברגע האחרון נקודה ביתית מול קטאניה. 2-2

קבלת פנים חמה

2.9.12:נצחון חוץ ענק במחזור השני (3-1 על אינטר בסן סירו) תוך הפגנת יכולות מרשימות של כל חוליות הקבוצה השאירו רושם מצוין לקראת המשך העונה. אוסבלדו, אחד מהמצטיינים בשורות רומא, מקבל כרטיס אדום שטותי בדקה ה90 שפותח חשבון ארוך עם זמאן.

16.9.12:הפסד מזעזע לבולוניה 3-2 באולימפיקו. רומא פותחת מצוין, עולה ל2-0 מהיר אחרי רבע שעה, מציגה כדורגל סוחף ומשובח. פספוסים, החמצות, אולי גם שאננות ורומא מתחילה להתפרק ללא כל סימנים מקדימים. ג'ילארדינו ודיאמנטי משווים בתוך דקה(72,73) ובסוף ג'ילא דואג גם להכניס לנו בתוספת הזמן. אין מילים לתאר.

אלו היו שלושת המחזורים הראשונים של העונה. כמו שרומא יודעת, גם השנה(בעיקר השנה) הייתה חסרה יציבות. הנה עוד מס' משחקים בולטים-

29.9.12 מחזור 6:רומא מגיעה לטורינו למפגש טעון במיוחד מול יובה. עקיצות רבות שלח זמאן לכיוון יובה בראיונות לפני המשחק וקנה בצדק קבלת פנים עוינת כשהגיע לאצטדיון. התעללות, זו הדרך הטובה ביותר לתאר את מה שרומא חוותה ב-19 הדקות הראשונות של המשחק. משחק הגנה נוראי של הקבוצה, הפקרות לא מוסברת ובעיקר הלם אפשרו ליובנטוס לחתוך את רומא עם שלישייה אחרי 19 דקות בודדות. זה יכל להיגמר הרבה יותר רע אילו יובה רצתה אך לבסוף זה נגמר 4-1.

21.10.12 מחזור 8: רומא מגיעה ללואיג'י ומוכיחה הרבה אופי. הפעם היא זו שנקלעת לפיגור מוקדם 2-0 אחרי רבע שעה. שער של טוטי, צמד של אוסבאלדו וקינוח של לאמלה מביאים לרומא ניצחון חוץ צודק ו3 נקודות יקרות. מהפך אדיר. אבל אז..

28.10.12 מחזור 9:הפעם אודינזה היא זו שמגיעה לאולימפיקו. שוב רומא עולה ליתרון 2-0 מהיר, שוב משחקת יוצא מן הכלל, שולטת במשחק ללא עוררין ושוב מפסידה 3-2. פנדל של די נטאלה בדקה ה-88 מותיר את רומא חסרת עונים.

22.12.12 מחזור 18 אולי המשחק הטוב של רומא השנה. 3-0 אחרי 30 דקות. עוד תצוגה התקפית מושלמת. מילאן מתפרקת באולימפיקו. 5-0 בקלות יכל להיגמר אך צמד שערים על סף הסיום מצמקים את זה ל4-2.

1.2.13 מחזור 23:רומא מגיעה לאולימפיקו למפגש מול קליארי ומנסה להתאושש מרצף של 4 משחקים ללא ניצחון. מהר מאוד מגיעה התפרקות נוספת(למרות 31 בעיטות ויותר מ-60 אחוזי החזקה בכדור) ורומא יורדת מובסת 4-2 במה שמתברר כמשחקו האחרון של זמאן על הקווים באולימפיקו.



סיכום הקדנציה:
ההחלטה על סיום תפקידו של זמאן מגיעה בתום המחזור ה23 כשהקבוצה צוברת 2 נקודות בלבד ברצף של חמישה מחזורים ללא נצחון. רומא נמצאת במקום ה-8 בטבלה ורחוקה 10 נקודות מהמקום ה-3 שמוביל למוק' הצ'מפיונס.
רומא של זמאן כבשה 49 שערים וספגה 42 ב-23 מחזורים. בחישוב מהיר זה יוצא כמעט 4 שערים למשחק.

נגד זמאן אפשר לומר הרבה דברים.משחק הגנה רע, סף שבירה נמוך של הקבוצה, ריבים לא נגמרים עם דה רוסי ואוסבאלדו, אך מעל הכל הייתה הרגשה שהכדורגל שהקבוצה מציגה יכול להביא תוצאות הרבה יותר טובות.
לזכותו יאמר שעבד עם סגל שחקנים שלא כל כך מתאים לשיטה שלו. עם מינויו של זמאן היה ראוי שסבאטיני יפעל גם לחיזוק חוליית ההגנה. סבאטיני ידע מראש מה הסיכון בהחתמת זמאן ולא היה מפוקח מספיק כדי להבין ששחקנים כמו פיריס ובורדיסו לא יכולים להחזיק הגנה בקבוצה שמאמן הצ'כי. היכולות ההתקפיות של הקבוצה לא עמדו בספק אפילו לרגע אחד ועם חוליית הגנה מושקעת וחזקה יותר בהחלט ניתן לומר שאפשר היה להצליח.

אפשר לאהוב אותו ואפשר לא לאהוב אותו, אך זמאן הנחיל שיטה ברורה ברומא של 2012. מעבר לכך,רומא הרוויחה בזכותו את מארקיניוס(ילד ברזילאי אלמוני עד לפני שנה,היום מוערך בכ-30 מיליון יורו) ואת פלורנצי, שחקן בית דומיננטי שמזמן לא צמח בשורות המועדון. מטוטי הצליח להוציא את מיטב הכדורגל שעוד נשאר ברגליו הקסומות בעוד לאמלה הפך תחתיו מהר מאוד לשחקן אדיר כשאת העונה מסיים עם 15 שערים ו5 בישולים. אפילו אוסבאלדו שהפך אט אט לשק החבטות הרשמי לעונה החולפת הצליח לסיים את העונה עם 16 כיבושים.
ההחלטה על סיום תפקידו בעיצומה של העונה סתרה ברגע אחד את כל שאיפות הפרוייקט הארוך שרומא ניסתה להריץ. אז למה בכל זאת בחרו להיפרד ממנו?
שבוע לפני פיטוריו במסיבת העיתונאים לפני משחק החוץ בבולוניה בחר זמאן להתנגח בהנהלה כשירה -"אין קוד אתי בקבוצה. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ההנהלה לא מגבה אותי" בהתייחסות שמכוונת כנראה לשחקנים בכירים דוגמת דה רוסי ואוסבלדו.
בהנהלה לא אהבו את העובדה שהשוער הבכיר נדחק ע''י גויקוצ'אה, דה רוסי(שרק בקיץ האחרון נלחמו אלפי אוהדים שיישאר בקבוצה) יובש לטובת טאקסידיס ואילו אוסבלדו הפך לשעיר לעזאזל, הכל עקב עקשנותו הרבה של הצ'כי שדוגל במשמעת גבוהה בקרב קבוצותיו. שלא תטעו, לתוצאות לא היו שום משקל בהחלטה להיפרד מזמאן, ההנהלה התקפלה אך ורק מכיוון שלא ראתה בזמאן כאישיות הנכונה להוביל את חדר ההלבשה הנפיץ של הקבוצה.

למקומות, הכן, צא!

מכאן והלאה תפס פיקוד אאורליו אנדראצולי, עוזר בצוות המקצועי שמכיר היטב את הקבוצה הבוגרת. הוא מונה כמאמן זמני עד לסיום העונה כשמטרותיו היו תפיסת מקום שמוליך לאירופה וזכייה בגביע.
תחילה נראה היה שהוא מצליח לייצב את המערכת כאשר השיג מספר נצחונות יפים(כולל 1-0 היסטורי על יובה באולימפיקו)ומצליח לאיים(לא באמת) גם על המקום השלישי, אך בסופו של דבר הוא נכשל בשתי המשימות כאשר סיים את העונה במקום ה-6 ונחל הפסד נוראי בגמר הגביע 1-0 ללאציו, משחק שהתרחש באולימפיקו.


המצטיינים:
פרנצ'סקו טוטי- שוב טוטי מתעלה מעל כולם כאשר מציג עונה יוצאת מן הכלל עם 12 כיבושים ומספר זהה של בישולים. משנה לשנה אוזלות המילים על הקפטן הנצחי של המועדון שפשוט מסרב להיגמר. העונה טוטי הגיע למקום ה-2 ברשימת כובשי השערים בתולדות הסרייה א' עם 227 כיבושים.
אריק לאמלה-אין ספק שקפיצת המדרגה הגיעה השנה בגדול. 15 שערים ו5 בישולים מעידים על כך שהילד התבגר. הוא רק בן 21, ואם ימשיך להשתפר הוא יהיה שחקן בקנה מידה עולמי.
מארקיניוס- מדהים כמה טוב אפשר להיות בהגנה כל כך גרועה. הילד בן ה19 שהגיע בשנה שעברה מקוריניתיאס הוכיח מהר מאוד שהוא עולה בקלות על כל שחקני ההגנה בסגל הקבוצה. 4.5 מיליון יורו שם עליו סבאטיני, שהיום יכולים בקלות להפוך ל-30.

ימשיכו להוביל את ההתקפה של רומא. טוטי ולאמלה

עוד מספר שחקנים שאפשר לציין אלו הם פלורנצי שנתן עונת בכורה נהדרת בבוגרים ונראה כמו שחקן בית שירוץ אצלנו הרבה בשנים הקרובות, ליאנדרו קסטן שצלח את המעבר לאירופה בצורה יפה והצליח להשתלב די מהר בקבוצה ואילו טורוסידיס שהגיע בחלון ההעברות של ינואר הוסיף לקבוצה ורסטיליות ונסיון.

מאכזבים:
דניאלה דה רוסי- עונה נוספת שקפטן העתיד לא מצליח לממש את יכולותיו בקבוצה בניגוד להופעות מצויינות בנבחרת. פציעות, אגרופים ובעיקר 1 רס''ר צ'כי הובילו לעוד גל שמועות על עזיבה אפשרית בקיץ הקרוב.
פאבלו אוסבלדו- 16 שערי ליגה ב27 הופעות. כמות לא רעה בכלל יש לציין. אם הראש היה במקום יכל להיות לרומא חלוץ 9 נהדר לשנים הבאות. אין-ספור ריבים ובעיות משמעת(עם כל מי שעמד לו בדרך) גורמות להנהלה להראות לו בצדק את החץ לכיוון היציאה מהאולימפיקו.
מארטן סטקלנבורג- עוד אחד מנפגעי המאמן הצ'כי. לא הצליח לשחזר יכולותיו משהותו באייאקס ומטורנירי נבחרת הולנד, שם משמש כשוער הראשון. למרות שעשה כמה טעויות מחפירות ולא כל כך הצליח להביא נקודות לקבוצה, צריך להיות הוגנים ולהודות שזו משימה קשה ביותר להצליח כשלפניך אין הגנה ראויה.

דה רוסי ואוסבלדו. בדרך החוצה?

לרשימת המאכזבים אפשר לצרף מבחינתי גם את פיאניץ', בלזארטי, פיריס, טאקסידיס ובורדיסו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------

עונת 2013/14:

רודי גרסיה הוא המאמן החדש

רומא פותחת עונה וממנה את רודי גרסיה לתפקיד המאמן. גרסיה מגיע לבירה האיטלקית לאחר 5 שנים בליל הצרפתית שבמהלכן הוביל אותה להישג עצום בדמות זכייה בדאבל.

גרסיה, צרפתי בן 49, הגיע בסופו של דבר לרומא לאחר שמועמדותם של מצארי, אלגרי ולאורן בלאן ירדו מהפרק בזה אחר זה. אבל שלא תטעו, לא מדובר כאן בברירת מחדל הרי שכל מי שבבעלותו זיכה כלשהי לרומא מייחל שיגיע לפה מאמן שישלים יותר משנה אחת בתפקיד(מה שלא קרה מאז ימי ספאלטי וראניירי). 5 שנים בקבוצת צמרת והובלתה להישגים + סגנון כדורגל התקפי הובילו את הנהלת רומא לבחור בגרסיה ולמנות אותו לתפקיד המאמן. בשונה מלואיס אנרקיה וזנדק זמאן, מדובר במאמן פתוח וקשוב יותר לשחקניו(אך עם זאת סמכותי) ובטח אישיות פחות עקשנית ומלאת אגו.

גרסיה צפוי לשחק בשיטת ה4-3-3 או ה4-5-1 המוכרות. הוא אוהב שקבוצתו מחזיקה בכדור ושולטת בקצב המשחק, לכן ריבוי קשרים טכנים ויצירתיים בקבוצה נחוץ לשיטות של הצרפתי. בפן ההגנתי אנחנו צפויים לראות לחץ בשטח המגרש של היריב שיגרום לקבוצה לשחק עם קו הגנתי יחסית גבוה.
גרסיה כבר הצהיר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בטריגוריה שבשבילו טוטי הוא דמות מפתח גם על המגרש וגם מחוצה לו. יהיה מעניין כמו תמיד לראות איך מאמן חדש משתמש בתכונותיו של טוטי ואיפה ימקם אותו על המגרש.

למי שפספס, מסיבת העיתונאים המלאה של גרסיה בטריגוריה מתורגמת לאנגלית.


שוק ההעברות:
ראשית הפרשה המביכה בה דלפה שיחה בין המנהל המקצועי וולטר סבאטיני לבין אחד הדירקטורים של המועדון קלאודיו פנוצ'י.
תחילת הפרשה כאשר סבאטיני התאריין לתחנת רדיו מקומית בזמן ששהה עם פנוצ'י במשרדי המועדון. מסתבר כי סבאטיני שכח בטעות לנתק את השיחה עם העיתונאי, ומיד לאחר מכן החל לדבר עם פנוצ'י על מספר סוגיות בוערות שקשורות למרקאטו. בשיחה דברו השניים על כך שרומא אולי תנסה למכור את דה רוסי, מארקיניוס ואוסבלדו. פנוצ'י הציע ש"צריך לשקול להיפטר מהחוזה הכבד של דה רוסי(12 מיליון יורו ברוטו לעונה), זה יקל על התקציב ויעזור להתחזק במקומות אחרים". סבאטיני לעומת זאת דיבר על "25 מיליון יורו שנוכל להשיג על הבחור הצעיר (מארקיניוס)". לגביי סוגייתו של החלוץ אוסבדלו התברר עד כמה רחוק סבאטיני מוכן ללכת כדי לגרום לעזיבתו: "המטרה שלנו היא שהוא יגיע (לטריגוריה) ויחטוף מטר קללות מהאוהדים, מה שיגרום לו להסכים למעבר לסאותהמפטון, וזו הרי האופציה הטובה ביותר עבורנו מכיוון שהם הגישו את ההצעה הגבוהה ביותר". מצחיק, הזוי או עצוב, תשפטו בעצמכם.


נכנסים:
לוקאש סקורופסקי- שוער פולני בן 22, 1.90. לא צפוי לקבל דקות משמעותיות העונה. 800 אלף יורו.
מאהדי בנעטיה- בלם מרוקאי בן 26. הגיע אחרי 3 וחצי עונות מאודינזה כדי להוביל את מרכז ההגנה. גבוה, חזק, דומיננטי ובעל מיקום יוצא מן הכלל. בקיצור, מזמן לא הגיע לרומא בלם בקליבר שלו. 13.5 מיליון יורו.
טין ייבדאי- בלם קרואטי בן 17 שמוגדר כילד פלא. הגיע מדינמו זאגרב תמורת 4.5 מיליון יורו וצפוי לשמש כרגע כבלם ה-4 ברוטציית הבלמים.
מייקון- הגיע בהעברה חופשית ממנצ'סטר סיטי. הוא אמנם כבר לא ילד אבל הניסיון ברמת הסרייה א' ורצונו לשוב לאיטליה הפכו את העסקה לפשוטה עבור שני הצדדים.
קווין סטרוטמן-הרכש הבולט הקיץ. קשר 50/50 הולנדי בן 22 עם מגוון יכולות מרשימות. טכניקה, חילוצים, מסירות, פריצות, הצטרפות להתקפה ויכולת לאיים על השער על רגל שמאל נהדרת. הכל מהכל. ישתלב נהדר בסגנון המשחק של גרסיה. 17 מיליון יורו מפ.ס.וו.

*מורגן דה סאנטיס אמור להגיע מנאפולי לאייש את עמדת השוער הראשון.
*גם רכש להתקפה צפוי להגיע עד תם חלון ההעברות. כרגע בורייאלו חזר מעוד עונת השאלה ולא ברור אם יישאר.

יוצאים:
כפי שניתן להסיק, מי שאמור לממן את כל חגיגת המרקאטו הזה אמור להיות מארקיניוס, שנכון לכתיבת שורות אלה אמור לעבור לפ.ס.ז תמורת הון עתק של 30-35 מיליון יורו. לכן, דה רוסי ופיאניץ' שאמורים לפרוח וחשובים לשיטה של גרסיה צפויים להישאר. אוסבלדו עדיין לא נחוץ מבחינתו של סבאטיני ועדיין לא ברור איפה ימצא עצמו בסוף חודש אוגוסט.

מארטן סטקלנבורג- סיים 2 עונות מאכזבות באולימפיקו ונמכר לפולהאם ב-6 מיליון יורו.
מאורו גויקוצ'אה- נזכור.
איבן פיריס- נכנס לקטגוריית המגנים הגרועים ששיחקו ברומא.
פנאג'יוטיס טאקסידיס- חוזר לג'נואה אחרי שלא הצליח להרשים והיה אחראי ביחד עם פיריס ללא מעט מבוכות בהגנה.

סימונה פרוטה-אחרי 579 הופעות(כולן באיטליה) ומתוכן 326 הופעות ו49 שערים ברומא, החליט הקשר הותיק לתלות את נעליו. הגיע לרומא ב2004 תמורת 7.5 מיליון יורו מקייבו והיה שותף בכיר לקבוצה הנהדרת של ספאלטי שהלהיבה בזמנו את כל איטליה ואירופה. באמתחתו 2 גביעי איטליה, סופר קאפ איטלקי, אליפות העולם לנבחרות צעירות וזכייה במונדיאל 2006 שמלווה ב-49 הופעות במדים הלאומיים ו-2 שערים. שחקן מיוחד במינו ומקצוען למופת. ישתלב בצוות הקבוצה.


הסגל הנוכחי:
שוערים- לוקאש סקורופסקי, בוגדן לובונוט, ג'וליו סרגי'ו
הגנה-מייקון, ואסיליס טורוסידיס, בורדיסו, מאהדי בנעטיה, לאנדרו קסטן, אלסיו רומניולי, טין ייבדאי, פדריקו בלזארטי, דודו
קישור- דניאלה דה רוסי, אלסנדרו פלורנצי, מייקל בראדלי, מיראלם פיאניץ', קווין סטרוטמן, רודריגו טאדיי, מארקיניו
התקפה- פרנצ'סקו טוטי, אריק לאמלה, מרקו בורייאלו, פאבלו אוסבלדו, מת'יה דסטרו

אלסנדרו קרשנצי, ג'ונתן לוקה, ג'יאנלוקה קפרארי וג'וניור טאלו הצעירים עשויים להשתלב.


לו''ז משחקי טרום העונה:
21.7- בטורקיה מול בורסאספור
26.7- ביוון מול אריס סאלוניקי
31.7- בארה''ב מול קבוצת הכוכבים של ה-MLS
7.8- בקנדה מול הקבוצה המקומית FC טורונטו
10.8- מפגש פסגה בוושינגטון מול צ'לסי

סיכום:
הציפיות מגרסיה ברורות.
1- נצחונות בדרביים: 4 הפסדים(1 בגמר הגביע) ותיקו ב2 העונות האחרונות. ברומא לא זוכרים רצף עלוב שכזה וזה מצב שלא מוכנים לסבול יותר.
2- העפלה לאירופה: צ'מפיונס או אוופ''א, גם פה אנחנו שנתיים ללא מפעל אירופאי.
3- הגנה: ברור מאליו שזו הייתה נקודת התורפה של רומא בשנים האחרונות. עושה רושם ש3 שחקני הגנה עם נסיון מוכח בסרייה א'(דה סאנטיס, מייקון, בנעטיה) מצטרפים ע''מ לנסות לשפר את החוליה הבעייתית.
4- שיפור השחקנים הצעירים: במוקד- לאמלה, דסטרו ופלורנצי.
5- כדורגל אטרקטיבי: מישהו זוכר את רומא לא אטרקטיבית? אך פה אפשר להיות רגועים. טוטי יהיה שם כרגיל.

חוליית הקישור יכולה לקחת את הקבוצה צעד קדימה. ההגעה של סטרוטמן יכולה ליצור אפקט משולש, שתחזיר את דה רוסי למיטבו ולפיאניץ' אמורה לתת BOOST לקריירה ברומא. אם שלושתם מתחברים ומסוגלים להשלים אחד את השני, רומא יכולה להרוויח חוליית קישור דומיננטית בלתי נשכחת. אבל רק בתנאי..



שיהיה לכולם דיון פורה ומהנה. פורצה רומא!

משחק בינ"ל ראשון: איטליה-צרפת 2-6 (מילאנו, איטליה; 15 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: איטליה-ארצות הברית 0-9 (ברנטפורד, אנגליה; 2 באוגוסט 1948)
ההפסד הכי גדול: הונגריה-איטליה 1-7 (בודפשט, הונגריה; 6 באפריל 1924)
שיאן ההופעות: ג'אנלואיג'י בופון (139)
מלך השערים: לואיג'י ריבה (35)
דירוג נוכחי: 9
הישגים:
* אלופת העולם (1934, 1938, 1982, 2006), פעמיים סיימה כסגנית (1970, 1994).
* אלופת אירופה (1968), פעמיים סיימה כסגנית (2000, 2012).
* אלופת אולימפיאדת ברלין 1936.

היסטוריה
לאיטליה היסטוריה עשירה בטורנירי גביע העולם, המתחילה מראשית ימיו של הטורניר. הכדורגל באיטליה התחיל לקרום עור וגידים בסוף המאה ה-19, כשסוחרים אנגלים הביאו את הכדורגל לצפון מערב איטליה, בעיקר לערים טורינו וג'נואה. ב-1898 קמה ההתאחדות האיטלקית ובעקבותיה העונה הראשונה של הליגה הבכירה. ב-1910 התקיים משחקה הראשון של נבחרת איטליה, שניצחה במילאנו את צרפת בתוצאה 6-2.

אל המונדיאל שהתקיים ב-1930 איטליה בחרה שלא להגיע, כמו מרבית הנבחרות האירופאיות האחרות, שכן הנסיעה דרך האוקיינוס האטלנטי הייתה יקרה מדי בזמנו. מי יודע מה היה עולה בגורל הנבחרת האיטלקית לו הייתה נוסעת, שכן את שני המונדיאלים הבאים איטליה לקחה פעם אחר פעם. ב-1934 זכתה בו לאחר שניצחה את צ'כוסלובקיה בגמר הביתי ברומא בתוצאה 2-1, וב-1938 זכתה בו לאחר ניצחון 4-2 על הונגריה בגמר על אדמת צרפת, רגע לפני מלחמת העולם השנייה והקפאת הטורניר ל-12 שנים. היה זה סילביו פיולה, מלך השערים בליגה האיטלקית עד עצם היום הזה, שהכריע את המשחק עם צמד.


איטליה של מוסוליני זוכה בגביע העולם 1938.

את המונדיאלים הבאים ירצו בוודאי לשכוח בארץ המגף. ב-1949 נספו עשרה מתוך אחד-עשר הפותחים של הנבחרת באסון התעופה סופרגה, בו התרסק מטוסה של קבוצת טורינו (שזכתה באליפות האיטלקית במשך 4 שנים ברציפות). שנה לאחר מכן, במונדיאל 1950 בברזיל, האצורי לא עברו את שלב הבתים. ב-1954 האצורי כשלו בשנית לעבור את שלב הבתים, ואל המונדיאל שנערך ב-1958 בשבדיה האצורי כלל לא העפילו. למרות הדומיננטיות הרבה של אינטר ומילאן בטורנירים האירופיים בתחילת שנות ה-60, הנבחרת המשיכה להיכשל במסגרת המונדיאל. גביע העולם ב-1966 שנערך באנגליה זכור במיוחד בשל ההפסד המכריע לנבחרת צפון קוריאה בשלב הבתים, בו גם הודחו האצורי, למרות שמות אדירים כג'אני ריברה, ג'אקומו בולגרלי, סנדרו מאצולה וג'אנצ'ינטו פאקטי שהציבו אותם בתור הפייבוריטים של הטורניר.

במונדיאל שנערך במקסיקו 1970 שזכור בארצנו הקטנה לטובה, הוגרלה איטליה בשלב הבתים עם אורוגוואי, שבדיה וישראל. האצורי אמנם סיימו בתיקו עם ישראל, אך העפילו לשלב הבא מהמקום הראשון, לראשונה מאז 1938. בחצי הגמר איטליה פגשה את מערב גרמניה למשחק שייזכר לשנים ארוכות בתור "משחק המאה", או המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים. המשחק נגמר בתוצאה 4-3 ששלחה את האצורי לגמר, רק בשביל להפסיד 4-1 לברזיל. אל מונדיאל 1978 הגיעה סגל חדש ורענן שכלל את פאולו רוסי הצעיר, שלימים יתברר כאחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק. במונדיאל זה סיימה איטליה במקום הרביעי.

שנתיים לאחר מכן התפוצצה פרשת שחיתות באיטליה, שנקראה הטוטונרו, שבה נשלח פאולו רוסי אל היציעים למשך שנתיים על אף שטען לחפותו. רוסי חזר בדיוק בזמן למונדיאל 1982 שנערך על אדמת ספרד. שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים (מול פולין, קמרון ופרו) בקושי העלו את הנבחרת לשלב הבתים הבא (בהתאם לפורמט בשנת 82). איש לא העניק לאצורי סיכוי לאחר שהוגרלה ביחד עם ארגנטינה, אלופת העולם הנוכחית, וברזיל, שהייתה לכל הדעות הפייבוריטית לזכות בטורניר. איטליה ניצחה את ארגנטינה 2-1 במשחק הראשון, ולאחר שברזיל ניצחה 3-1 את אותה ארגנטינה, המפגש ביניהן היה זה שיכריע מי תעלה לחצי הגמר. שלושער של פאולו רוסי באותו משחק קבע 3-2 לאיטליה, העלה אותה לחצי הגמר ושלח את פאולו רוסי היישר לפנתאון של הגביע העולמי. בחצי הגמר איטליה גברה בקלילות על פולין בעזרת צמד של, מי אם לא, רוסי. בגמר ניצחה איטליה את מערב גרמניה 3-1 והניפה בפעם השלישית את גביע העולם.


החבר'ה של מונדיאל 82.

איטליה לא השכילה לשמור את התואר במונדיאל הבא, ואל מונדיאל 1990 הגיעה כמארחת הטורניר. טוטו סקילאצ'י, שהיה אלמוני טרם המונדיאל, פרץ לתודעה כשסיים כמלך שערי הטורניר. איטליה צלחה את כל הדרך עד שהגיעה לחצי הגמר, שם פגשה את ארגנטינה, באיצטדיון הסן פאולו של נאפולי. באותה תקופה היה דייגו ארמנדו מראדונה השליט הבלעדי בנאפולי, ובקשתו מהאוהדים הנאפוליטנים לעודד את ארגנטינה ולא את איטליה במשחק - נענתה. ארגנטינה שרדה עד לשריקת הסיום ועלתה לגמר לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים. דו קרב הפנדלים ליווה את האיטלקים לאורך כל העשור. במונדיאל 1994 הגיעה איטליה לגמר שנערך שוב, כמו ב-1970, מול ברזיל. אוהדי כדורגל רבים זוכרים את התמונה הטרגית של רובי באג'ו, כוכב המונדיאל, מחמיץ את הפנדל המכריע מול השוער טפארל ומעניק לברזיל גביע עולם נוסף. ב-1998 שוב הודחה הנבחרת בפנדלים מול צרפת המארחת ברבע הגמר, שבסופו של דבר גם לקחה את גביע העולם.

את המילניום החדש פתחה איטליה עם שאיפות כבירות, כשברשותה סגל נוצץ עם שחקנים כמו טוטי, דל פיירו, מלדיני, אינזאגי ורבים אחרים. אל המונדיאל הראשון שנערך ביבשת אסיה הגיעה איטליה עם שאיפות גדולות, אך היא סיימה אותו בטעם מר. שלב הבתים היה קשה מנשוא, אך איטליה צלחה אותו ונפגשה עם אחת הנבחרות המארחות בשמינית הגמר, דרום קוריאה. עד היום לא סולחים באיטליה לשופט האקוודורי ביירון מורנו ולחניכיו האגרסיביים של חוס הידינק. האכזבה הייתה עצומה. אל 2006, בדומה ל-1982, הגיעה איטליה שפופת ראש לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'ופולי. שלב הבתים היה מוצלח כאשר איטליה, תחת הנהגתו של מרצ'לו ליפי, מנצחת את צ'כיה וגאנה ומסיימת בתיקו מול ארה"ב. בשלבי הנוקאאוט איטליה עשתה את כל הדרך עד לגמר ולתואר הנכסף, כשבדרך היא חולפת באחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאל על פני גרמניה, וגם על פני צרפת בגמר, שזכור בעיקר בשל נגיחתו של זידאן במטראצי. הגביע חזר לארץ המגף.


קנבארו מניף את גביע העולם לשנת 2006.

ב-2010, מרצ'לו ליפי (שהספיק ללכת ולחזור מעמדת מאמן הנבחרת) בחר סגל תמוה המבוסס בעיקר על כוכבי 2006 (שהספיקו להזדקן עד אז), ואיטליה רשמה את אחד המונדיאלים החלשים בתולדותיה כשהיא מודחת כבר בשלב הבתים. מיד לאחר המונדיאל והאכזבה העצומה הגיע צ'זארה פראנדלי לתפקיד, ורשם טורניר ראשון מוצלח כשהוא מוליך את האצורי לגמר יורו 2012.

הדרך למונדיאל
איטליה הוגרלה לבית ב' במוקדמות הגביע העולמי 2014, והוא כלל גם את דנמרק, צ'כיה, בולגריה, ארמניה ומלטה. הקמפיין נפתח ברגל שמאל עם 2-2 מול בולגריה בסופיה, אך נמשך עם רצף ניצחונות על מלטה (פעמיים), ארמניה ודנמרק. באלוטלי, אוסבאלדו ודה רוסי היו המבקיעים הבולטים בשלב זה של הקמפיין. לאחר מכן הגיע תיקו מול צ'כיה בפראג, אך לאחר מכן חזרו האצורי למסלול הניצחונות עם נצחונות על בולגריה ועל צ'כיה באיטליה. שתי תוצאות תיקו מול דנמרק וארמניה בסוף הקמפיין גרמו לדירוג של האיטלקים לרדת, ובעקבות כך היא לא דורגה בדרג הראשון. במהלך הקמפיין הבקיע מאריו באלוטלי 5 שערים, ופאבלו אוסבאלדו שלא זומן כבש 4 שערים. קשה לומר שהיכולת של האיטלקים הייתה בשיאה לאורך המוקדמות, ובמיוחד לקראת סוף המוקדמות, אך בשורה התחתונה - איטליה הבטיחה את השתתפותה בברזיל במהירות הבזק וביצעה את המוטל עליה.


איטליה לאחר הניצחון מול צ'כיה שקבע את השתתפותה בגביע העולם.

המאמן: צ'זארה פראנדלי
לצ'זארה פראנדלי קריירה ארוכה בכדורגל האיטלקי המתחילה בקריירת המשחק שלו. צ'זארה החל את קריירת המשחק שלו בעמדת הקשר, בקרמונזה הקטנה ב-1974, כשהוא שותף לזכייה באליפות הסריה C עם הקבוצה ב-1977. לאחר מכן נמכר לאטאלנטה שם בילה עונה תמימה לפני שעבר לאימפריה מטורינו, הלא היא יובה. פראנדלי היה שותף לאחת התקופות הכי זוהרות ביובנטוס בתחילת שנות ה-80, אם כי ללא צל של ספק היה פחות דומיננטי ממישל פלאטיני והכוכבים האחרים. פראנדלי זכה בשלוש אליפויות, גביע איטלקי, גביע המחזיקות ובגביע האלופות לפני שנמכר חזרה לאטאלנטה, שיחק שם 5 שנים נוספות ותלה את נעליו. פראנדלי לא נח ומיד עם פרישתו (ב-1990) החל לאמן את קבוצת הנוער של המועדון. פראנדלי היה שותף לצמיחת מחלקת הנוער של אטאלנטה, שנחשבת לאחת הטובות באיטליה, והגיע לתוצאות מצוינות איתה בשבע שנות האימון שלו שם. למעשה, פראנדלי אף אימן את הקבוצה הבכירה של המועדון במשך כמה חודשים בעונת 1993/94 לאחר שהמאמן הראשי פוטר. בעונת 1997/98 מונה פראנדלי לאימון לצ'ה מהליגה הבכירה, אך כבר בינואר אותה שנה פוטר לאחר שהשיג תוצאות גרועות. ב-98 הגיעה לורונה מהליגה השנייה, הוליך אותה לליגה הבכירה ועונה לאחר מכן אף הגיע עמה למקום התשיעי המכובד מאוד. עם זאת, לא נשאר במועדון ועונה לאחר מכן הגיע לונציה מהליגה השנייה ואותה גם העלה לליגה הבכירה. הצלחתו של פראנדלי במועדונים הקטנים שבתה את עיניה של פארמה, שכבר החל בתהליך דעיכתה, ופראנדלי מונה למאמן המועדון ב-2002.

פראנדלי הצליח ובגדול כשהוא על הקווים בפארמה, קבוצה די חסרת אמצעים כלכליים באותם שנים, כשהוא מכניס לתודעה חלוץ צעיר העונה לשם אלברטו ג'ילארדינו. פראנדלי סיים עם פארמה פעמיים במקום החמישי וקיבל את ההצעה הגדולה הראשונה שלו - להחליף את פאביו קאפלו על הקווים ברומא. פראנדלי נענה להצעה. רצה הגורל ואשתו חלתה בצורה חמורה, ופראנדלי עזב את רומא ממש בתחילת העונה. פראנדלי שב לקווים שנה מאוחר יותר, אך הפעם בקבוצת פיורנטינה - אריה גדול שירד מנכסיו. פראנדלי לקח קבוצה שכמעט וירדה ליגה בעונה הקודמת, שינה את צורתה והגיע עמה עד למקום הרביעי שהוליך לליגת האלופות. לצערו הרב, בתום אותה עונה התפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, פיורנטינה איבדה את מקומה בליגת האלופות וגם קיבלה עונש של הפחתת 15 נקודות בעונה שלאחר מכן (חלק מהעונש בוטל בהמשך העונה). חרף העונש הכבד, פראנדלי סחב את הויולה עד למקום השישי והמכובד, ובעונה שלאחר מכן אף הגיע לחצי גמר גביע אופ"א (הליגה האירופית דהיום). באותה עונה נפטרה אשתו של פראנדלי, מה שגרם להצלחתו להיראות אפילו יותר כבירה. פראנדלי זכה בתואר "מאמן השנה בליגה האיטלקית" לעונת 2007/08. פיורנטינה המשיכה להיות דומיננטית בליגה וגם רשמה כמה קמפיינים יפים בליגת האלופות (כשבראשם הקמפיין בו הדיח את ליברפול בשלב הבתים והודח רק מול באיירן בנוקאאוט). בתום עונת 2009/10 פראנדלי הגיע לתחושת מיצוי בויולה, ועוד במאי אותה עונה חתם על חוזה בנבחרת איטליה ובה נבחר להחליף את מרצ'לו ליפי בתום מונדיאל 2010. איש לא ידע אז שהנבחרת תסיים אותו בחרפה כה גדולה, שהאתגר שפראנדלי יעמוד בפניו יהיה עצום.

כאמור, פראנדלי קיבל נבחרת שבורה ומפורקת מידיו של ליפי. למרות זאת, קמפיין המוקדמות של יורו 2012 היה אחד המוצלחים שידעה הנבחרת האיטלקית, וגם הטורניר עצמו היה מוצלח מאוד, כשאיטליה מגיעה עד לגמר בעזרת כדורגל שהאוהדים הניטרליים אהבו לשבח, כדורגל שאפיין את פראנדלי לאורך כל הקריירה. גם בגביע הקונפדרציות איטליה הצליחה באופן יחסי, כשהגיעה לחצי הגמר וסיימה במקום השלישי. את טורניר המוקדמות לגביע העולמי 2014 סיים גם כן פראנדלי בהצלחה, כשאיטליה עולה רשמית למונדיאל בצורה המהירה ביותר בתולדותיה. פראנדלי דוגל בקידום שחקנים צעירים, ובעקבות זאת גרם לשינוי משמעותי בחומר האיטלקי שנוצר בשנים האחרונות. הוא גם נוטה לתת אמון בשחקנים שמשחקים בקבוצות קטנות אך מרשימים. טקטית, פראנדלי מאוד גמיש ולא מקובע על שחקן מסוים או על מערך וסגנון משחק מסוים. הקוד האתי שפראנדלי הכניס בנבחרת שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, אך מייצג בצורה נאמנה את ה"אני מאמין" שלו לגבי האצורי - חבורה של שחקנים מוכשרים, הוגנים וחסרי פשרות.



סגל השחקנים
שוערים: ג'אנלואיג'י בופון (יובנטוס), מתיה פרין (ג'נואה), סלבטורה סיריגו (פריס סן ז'רמן).

הגנה: איניאציו אבאטה (מילאן), אנדראה ברצאלי (יובנטוס), לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס), מתאו דרמיאן (טורינו), ג'ורג'ו קייליני (יובנטוס), מתיה דה שיליו (מילאן), כריסטיאן מאג'ו (נאפולי), גבריאל פאלטה (פארמה), מנואל פסקואל (פיורנטינה), אנדראה ראנוקיה (אינטר).

קישור: אלברטו אקווילאני (פיורנטינה), אנטוניו קאנדרבה (לאציו), דניאלה דה רוסי (רומא), קלאודיו מרקיזיו (יובנטוס), ריקרדו מונוטליבו (מילאן), תיאגו מוטה (פריס סן ז'רמן), מרקו פארולו (פארמה), אנדראה פירלו (יובנטוס), רומולו (ורונה), מרקו וראטי (פריס סן ז'רמן).

התקפה: מריו באלוטלי (מילאן), אנטוניו קסאנו (פארמה), אלסיו צ'רצ'י (טורינו), מתיה דסטרו (רומא), צ'ירו אימובילה (טורינו), לורנצו אינסינייה (נאפולי), ג'וזפה רוסי (פיורנטינה).

שחקני מפתח
אנדראה פירלו
גיל: 35.
תפקיד: רג'יסטה.
קבוצה: יובנטוס.



8 שנים עברו מאז הגמר בברלין שהעניק לאיטליה את גביע העולם הרביעי שלה. אנדראה פירלו היה אולי השחקן הדומיננטי ביותר בטורניר. שמונה שנים אחרי, פירלו נשאר השחקן הכי דומיננטי ואולי אפילו יותר מכך. פירלו הוא המשיח האיטלקי. הוא האיש שכל המדינה תולה בו את תקוותיה והוא האיש שלא מעט פעמים גם קיים. בהיעדר כמעט מוחלש של שחקנים ותיקים נוספים בנבחרת, הן בגלל הדעיכה הטבעית שלהם והן בגלל החלטתו של פראנדלי להימנע מהם, פירלו הוא גם המנהיג האיטלקי, האבא של הנבחרת. ביובנטוס, ולמעשה לאורך רוב הקריירה, קוראים לו המנהיג השקט.
מעטים הם אוהדי הכדורגל בעולם שלא מכירים את פועלו של האיש. לכן נמנע מהרחבה מיותרת על ההיסטוריה שלו באינטר ובברשה ונתמקד במה שהמאסטרו הצליח להשיג. ברשימה: פעמיים זכייה בליגת האלופות במדי מילאן, כולל הפסד טרגי בגמר ב-2005, שאליהן התלוו זכייה כפולה בסופרקאפ האירופי. חמש אליפויות איטליה, שתיים מהן במדי מילאן ושלוש מהן ברציפות במדי יובנטוס, כשבכולן ובעיקר באלה של יובנטוס פירלו מהווה שחקן חשוב מהמעלה הראשונה. גביע העולם לקבוצות במדי מילאן, קופה איטליה, שלוש פעמיים הסופרקופה האיטלקי, וכמובן - אליפות העולם, 2006, גרמניה. פירלו התייחס להישג הזה בספרו החדש, "אני חושב לכן אני משחק": "אני לא מרגיש לחץ... אני לא שם קצוץ על זה. ביליתי את אחר הצהריים של ה-9 ביולי 2006 בשינה ובמשחק בפלייסטיישן. בערב יצאתי וזכיתי בגביע העולמי". מנהיג שקט עד הסוף.
פירלו הוא הבסיס הטקטי גם ביובנטוס וגם בנבחרת איטליה. כל ההתקפות עוברות דרכו, והוא מנווט אותן לפי ראות עיניו. פירלו כל כך טוב בתפקיד הזה שגם באיטליה וגם ביובנטוס הצמידו לידו שני קשרים שיחפו עליו בהגנה. עם זאת, שיטה זו יכולה להיכשל אם יסגרו את פירלו ואת אופציות המסירה שלו בצורה טובה. בשנים האחרונות, ובמיוחד בעונה החולפת, פירלו מצטיין גם בבעיטות החופשיות הנהדרות שלו שבהרבה מאוד מהמקרים נכנסות לשער. ניתן לסכם שפירלו הוא אחד השחקנים היותר מסוכנים בכדורגל העולמי, ולבטח השחקן המסוכן ביותר בנבחרת איטליה 2014.

דניאלה דה רוסי
גיל: 30.
תפקיד: קשר.
קבוצה: רומא.



למי שלא עקבו אחרי הליגה האיטלקית בזמן האחרון, אבל זוכרים ומתגעגעים לדה רוסי מהצ'מפיונס ליג - דעו שבעונה הקרובה הוא חוזר. הסיבה לכך היא שבין היתר הוא נתן עונה מצוינת ברומא, הוליך אותה למקום השני (עם כמות נקודות שמספיקה לאליפות בכל ליגה חוץ מהאיטלקית) וסלל את הדרך שלה חזרה לגדולה. דה רוסי היה הקשר האחורי ביותר מבין השלישייה של רומא (שכללה את סטרוטמן/נאינגולאן ופיאניץ'), והוא אחת הסיבות לכמות הספיגות הנמוכה במיוחד של רומא העונה, כשהוא ממלא תפקיד שהוא חצי רג'יסטה-חצי בלם. גם ביורו 2012 דה רוסי מילא תפקיד דומה, אם כי בהגדרה היה זה הבלם השלישי והמרכזי במערך שלושת הבלמים.
דה רוסי הוא מסוג השחקנים שאוהדי כדורגל ניטרליים אוהבים לאהוב (תארו לעצמכם מה מרגישים אליו אוהדי רומא). הוא שיחק קריירה שלמה (and there is more to come) בקבוצה אחת, הוא אחד השחקנים הכי הוגנים בכדורגל העולמי, ולמרות שמצבת התארים שלו בקריירה דלה באופן יחסי, הוא נחשב כאחד הקשרים האחוריים הטובים ביבשת במשך שנים ארוכות. ביחד עם טוטי הוא מהווה את השלד של רומא זה שנים ארוכות. כשהוא משחק ברומא החל משנת 2002, במסגרת המועדון הוא זכה פעמיים בקופה איטליה ופעם אחת בסופרקופה, אך במסגרת הנבחרת נמצא דה רוסי במועדון המצומצם של השחקנים שזכו בגביע העולם - כמו פירלו, ב-2006. עם זאת, יש לזכור שדה רוסי קיבל כרטיס אדום בשלב הבתים של אותו מונדיאל, הורחק מארבעה משחקים וחזר רק במשחק הגמר - מול צרפת. משחק בו הבקיע את אחד מהפנדלים לזכות האיטלקים ובכך החזיר את גביע העולם לאיטליה.
דה רוסי הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בנבחרת האיטלקית מזה שנים, והוא בא לאחר עונה טובה מאוד ברומא - כך שיש סיבה טובה להאמין שדה רוסי הולך להיות אחד השחקנים הכי חמים בנבחרת גם בקיץ הקרוב.

ג'אנלואיג'י בופון
גיל: 36.
תפקיד: שוער.
קבוצה: יובנטוס.



ג'יג'י בופון הספיק לעשות היסטוריה בארבע שנים בהן הוא קפטן הנבחרת האיטלקית, כשהוא עוקף את שיא ההופעות של קנבארו ולמעשה קובע שיא חדש שלבטח יישאר בפסגה בשנים הקרובות. אין זה מפתיע, כשהופעותיו הראשונות של השוער האגדי מתוארכות לסוף המילניום הקודם, עוד מימיו כשוער צעיר ומוכשר במדי פארמה (האגדית), בה פרץ כבר בשנת 1995 (לפני כמעט 20 שנה). 5 עונות מצוינות במדי פארמה הקנו לו את אפודת השוער הפותח של הנבחרת האיטלקית - ומשם השאר היסטוריה. במדי פארמה זכה ג'יג'י בופון בגביע האיטלקי ובגביע אופ"א - התואר האירופי האחרון שלו נכון להיום. ג'יג'י קבע את שיא ההעברות עבור שוער כשעבר ליובנטוס בקיץ 2001 תמורת 51 מיליון יורו, אך זו כנראה ההעברה היקרה שביובנטוס הכי פחות מתחרטים עליה. מאז ועד היום ג'יג'י ניצב בין הקורות של הגברת הזקנה, למעט בעת פציעות, כשהוא עושה זאת גם בליגה השנייה אליה הורדה יובנטוס ב-2006 בעקבות פרשת הקאלצ'ופולי. בעקבות כך בופון נחשב לא רק לסמל בנבחרת איטליה אלא גם לאחד הסמלים הכי גדולים בתולדות יובנטוס, שכן לא רק שירד עם יובנטוס ליגה אלא גם עשה זאת לאחר שהוא אלוף עולם טרי ונחשב לשוער הטוב ביבשת. במדי יובנטוס זכה עד כה ב7 אליפויות (5 מוכרות בהתאחדות) וארבע פעמים בסופרקופה האיטלקי, כשהוא מוסיף לאמתחתו גם הופעה בגמר ליגת האלופות לשנת 2003. כמובן, התואר בו ירצה בופון להשוויץ הכי הרבה יהיה גביע העולם הנחשק מ-2006, בו היה השוער המצטיין כשספג רק שני שערים - האחד מפנדל והשני מרגלי חברו לקבוצה.
בופון לאורך שנים רבות נחשב כאחד השוערים היציבים והטובים ביותר שקיימים בשוק. בשנים האחרונות הוא אף ממלא ביציבות את רשימות "הטובים בהיסטוריה", ובצדק. בופון נמצא גם ברשימה האקסקלוסיבית של שחקנים ששיחקו ב-5 מונדיאלים. לאף אחד אין ספק ביכולותיו של בופון והוא בא גם לאחר עונת שיא בליגה. אבל החשיבות הכי גדולה שלו תהיה בפן המורלי, כמנהיג הנבחרת וכקפטן שלה. בפתיחת כל משחק, כשההמנון האיטלקי יתנגן ברקע, הקהל יגעש והצלמים יעברו באיטיות בין שחקן לשחקן בקלוזאפים חודרים, קולו של בופון יישמע רם מעל לכל קול אחר ויגרום למיליוני איטלקים להצטמרר. עשרה מהם יהיו חבריו לקבוצה - ומכאן האצורי יכולים להסתכל לכל נבחרת בעיניים.

מאריו באלוטלי
גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: מילאן.



מאריו באלוטלי מגיע דווקא אחרי עונה בינונית וסבירה לגמרי במדי מילאן, אך הוא עדיין נחשב לדעת כל הפרשנים החלוץ החשוב ביותר שמשחק בחוד האיטלקי. הסיבה לכך היא האמון הרב שפראנדלי נותן בבאלו, שבמדי הנבחרת דואג גם להחזיר. באלוטלי אחראי למרבית שערי הנבחרת במוקדמות וכן לצמד באחד המשחקים הכי גדולים באצורי עידן פראנדלי - הניצחון 2-1 על גרמניה בחצי גמר יורו 2012. יכולותיו של באלוטלי מוכרות; הוא מכדרר טוב, הוא חזק מאוד ועוזר בעיקר להוריד כדורים, יש לו בעיטה מצוינת מכל טווח. גם מגרעותיו מוכרות; הוא נוטה לאבד את הראש וליצור פרובוקציות לא מעט פעמים, הוא בועט הרבה יותר ממה שהוא כובש, הוא נתפס כאדיש והוא בעיקר מאוד לא יציב. מחוץ למגרש הוא אפילו עוד יותר מפורסם: ב-2010 באלוטלי נתפס יורה עם חבריו בפיאצה דלה רפובליקה במילאנו, בתקופתו באנגליה הוא הסתבך עם הרשויות המון פעמים, נתפס מתקשה ללבוש אימונית ולכולנו זכורה החלוצה האייקונית why always me?. בקדנציה במילאן הוא הספיק להוליד ילדה, להימנע מאבהות כלפיה ולאחר שנה להכיר בה סוף סוף כבתו. ולמרות כל השערוריות, כל אלה לא מונעים מבאלו להיות "הכוכב" של הנבחרת האיטלקית בחוד בטורניר הנוכחי. ומיד נבין למה.
על אף גילו הצעיר, 23 בסה"כ, לבאלוטלי יש מצבת תארים די מכובדת. במדי אינטר הוא היה שותף לשלוש אליפויות איטליה - אחת מהן במסגרת הטרבל המפורסם תחת מוריניו. במנצ'סטר סיטי הוא שותף לזכייה בפרמיירליג, ובמילאן הוא עדיין לא זכה באף תואר, אם בגללו ואם בגלל חבריו לקבוצה. ביורו 2012, שבו איטליה הגיעה לגמר, באלוטלי היה אחד המבקיעים המצטיינים בטורניר, וגם היה חלק מנבחרת הטורניר. מהסיבות הללו באלוטלי נתפס כמניה יחסית בטוחה בחוד שמורכב מפצוע סדרתי (רוסי) ועוד כמה שחקנים לא מוכחים בעליל. לכן, כשהאצורי יצטרכו גול מכריע במשחק מסוים, it will always be him.

שימו לב ל...
אלסיו צ'רצ'י
גיל: 26.
תפקיד: חלוץ/קיצוני ימני.
קבוצה: טורינו.



אלסיו צ'רצ'י הוא לא שחקן צעיר מהסוג שבדרך כלל נכנס לקטגוריה הזאת, אבל הוא שם די אלמוני לחובבי הכדורגל בעולם שאינם מתעדכנים בקביעות בתוצאות הליגה האיטלקית. צ'רצ'י הוא תוצר של מחלקת הנוער המהוללת של רומא בתחילת שנות האלפיים, זו שהביאה לנו כמה שנים קודם לכן את דניאלה דה רוסי. אך בניגוד לרומאי המצטיין עד עצם היום הזה, רומא בשביל צ'רצ'י הייתה רק התחנה הראשונה וממש לא נקודת הפריצה. צ'רצ'י החל לשחק בקביעות רק לאחר שלוש עונות ברומא, כשעבר לברשה מהליגה השנייה. 0 שערים ב-23 הופעות כשברובן עלה כמחליף גרמו לצ'רצ'י הצעיר לעבור לפיזה, עולה חדשה לסריה B באותה עונה, עם המאמן שיפגוש עוד בהמשך הדרך בטורינו - ג'אמפיירו ונטורה. תחת ונטורה צ'רצ'י החל לפרוח, אך בפברואר אותה עונה נפצע קשה ונעדר מהמשך העונה. צ'רצ'י עבר בדרך גם עונה לא מוצלחת ומלאת פציעות באטאלנטה, עונה שבה בעיקר שותף מהספסל ברומא לפני שהגיע לפיורנטינה. עונת 2010-11 הייתה עונת הפריצה של צ'רצ'י בליגה הבכירה כשהוא מבשל ומבקיע וגם מעורר את תשומת לבה של מנצ'סטר סיטי העשירה בתום העונה. את העונה הבאה בפירנצה צ'רצ'י התחיל ברגל ימין, אך בעיות קשות עם אוהדי הקבוצה גרמו לו לעזוב בסיום העונה לטורינו, קבוצה קטנה משמעותית מהויולה, אותה מאמן כזכור ג'אמפיירו ונטורה. ונטורה שמר חסד לצ'רצ'י, העלה אותו בקביעות בהרכב הפותח ותוגמל ביכולות לא רעות של צ'רצ'י. ואז הגיעה עונת 2013/14 שגרמה לצ'רצ'י להיראות כמו גרסה מיוחדת לאספנים של רוברטו באג'ו. צ'רצ'י סחב את טורינו על כתפיו, בישל 10 מרהיבים והוסיף 13 מרהיבים לא פחות משלו, והוליך את טורינו עד למילימטר מהשתתפות בליגה האירופית (החמצת פנדל טרגית שלו מנעה מכך בסופו של דבר), הישג שיא לקבוצה שאף אחד לא ספר בתחילת העונה. צ'רצ'י הוא דריבליסט מצוין שגם רץ מהר למדי, והוא מסוגל להתמודד עם כמה שחקני הגנה במקביל. ניתן לייחס את ההצלחה של טורינו בעיקר לפריצות המהירות של צ'רצ'י קדימה בהתקפות המתפרצות. לצ'רצ'י יש גם בעיטה מצוינת מרחוק, כך שהטיפול המעולה שלו בכדור יכול להסתיים גם בשער מרהיב וגם במסירה לאחד שחקני ההתקפה. בעיקר בגלל יכולות אלה הוא נחשב באצורי כאס הכי משמעותי מהספסל במונדיאל הקרוב.

לסיכום
יורו 2012 הגיע כהפתעה מתוקה לאיטלקים. שלא תבינו לא נכון, באיטליה תמיד יש שאיפות גבוהות להצלחה, אך למרות טורניר מוקדמות מוצלח איש לא ציפה שהאצורי יגיעו עד הגמר, בטורניר שכלל את שתי הפיינליסטיות של המונדיאל הקודם (ספרד והולנד), את גרמניה האדירה ואפילו את אנגליה שסיימה את הטורניר בדרא"פ עם טעם טוב יותר מזה של האיטלקים. לכן, ההצלחה בטורניר עם דגש על הניצחון הענק מול גרמניה, גורמים לשאיפות של האצורי למונדיאל הנוכחי לקפוץ גבוה גבוה. באצורי עדיין מודעים לעובדה שקיימות נבחרות טובות יותר, ובדגש על ברזיל שהמפגש האחרון איתה בגביע הקונפדרציות היה בעייתי ביותר, אך האמונה הכללית בנבחרת גדולה יותר. גם העונה הטובה של מרבית הסגל (היובנטינים, הטורינזים, הפרמאים והרומאים בעיקר) מעודדת במיוחד.
עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהניצחון האחרון של הנבחרת הגיע בספטמבר 2013, שמאז אנחנו חווים ארבעה תוצאות תיקו והפסד לספרד, ושבאופן כללי טורניר המוקדמות היה לא יותר מבינוני. ההעפלה הייתה מהירה אך הדרך הייתה לא מאוד משכנעת, אם כי ניתן לסייג ולומר שאצל איטליה הדרך כמעט אף פעם לא משכנעת. הבית הקשה שאליו הוגרלה הנבחרת (בין היתר בגלל האנמיות בסוף טורניר המוקדמות) יוצרת לחץ גדול מהרגיל בשלב זה של הטורניר, אך ייתכן והלחץ הזה הוא חיובי. על הנייר, הסגל האיטלקי נראה מבטיח יותר מזה של אנגליה, אורוגוואי ובטח מזה של קוסטה ריקה.
קשה לומר לא לנבחרת שכוללת את שחקני המפתח שתוארו לעיל וגם את שלישיית ההגנה של יובנטוס, את שחקני המפתח של פסז' וגם את כוכבי הליגה המקומית. כל זאת, ביחד עם מאמן כמו פראנדלי, מחייבים הגעה לשלבי הנוקאאוט המאוחרים. פראנדלי כבר הצהיר על הגמר כמטרה העיקרית שלו, ומשם "נראה" לדבריו. היעדר פרשת השחיתות הקבועה מבטיח שלא יהיה הרבה מה לראות...

משחק בינלאומי ראשון: הפסד חוץ 10:1 לגואטמלה ב-14 בספטמבר 1921
הניצחון הכי גדול: ניצחון בקוסטה ריקה על נבחרת ניקאראגואה 13:0, 13 במרץ 1946
ההפסד הכי גדול: הפסד חוץ 10:1 לגואטמלה ב-14 בספטמבר 1921
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: אמאדו "הזאב" גבארה (138)
מלך השערים: קרלוס אלברטו פלומר פאבון (58)

לוס קאטראצ'וס, כינוי כללי לאנשים מהונדורס שמקורו במאה ה-19 בכינוי לחיילים של חנרל מקומי ששמו עוות קצת להקלת ההגייה, מעפילים פעם שנייה ברצף למונדיאל וזה, עד כה, ההישג הגדול ביותר שלהם במפעל. הנבחרת ממרכז אמריקה עוד לא השיגה ניצחון במפעל, אבל היא גם לא הייתה יריבה קלה שנדרסה ע"י נבחרות עדיפות. ב-82, הופעת הבכורה במונדיאל, הם לא היו רחוקים מלהדיח את ספרד המארחת בשלב הבתים. הונדורס סיימה בתיקו עם ספרד וצפון אירלנד והפסידה ליוגוסלביה הגדולה 1-0 במשחק האחרון והמכריע. לפני 4 שנים בדרא"פ הם נלחמו אבל לא יכלו מול צ'ילה (1-0) וספרד (2-0) ובמשחק האחרון סיימו בתיקו עם שווייץ ששלח גם את האירופאים הביתה. 3 תיקו ו-3 הפסדים, מתי יגיע הניצחון הראשון?

בגביעים של מרכז אמריקה להונדורס יש כמה הישגים, כולל זכייה בגרסה הקודמת של גביע הזהב ב-81, כמו גם סגנות ב-91 (טורניר ראשון של גביע הזהב) אחרי הפסד בפנדלים למארחת ארה"ב. פעם אחת הוזמנה הונדורס לקופה אמריקה, וגם זה היה במבצע בזק ברגע האחרון לאחר פרישתן של ארגנטינה וקנדה מהמפעל ב-2001, הסגל הקצר והיעדר ההכנה לא פגע בהונדורס הצנועה שהצליחה לזכות במקום השלישי למרות הפסד במשחק הפתיחה שלהם. אל אלו מצטרפים מספר זכיות באליפות של מרכז אמריקה, כשבאחרונה הנבחרת סיימה כסגניתה של קוסטה ריקה. בקצרה, שום דבר מיוחד בקנה מידה עולמי, אבל כן נבחרת סולידית ולא פראיירית באזור הצנוע שלה.

את מוקדמות המונדיאל פתחה הונדורס עם הפסד בייתי לפנמה ותיקו חוץ עם קנדה, מה שסיבך אותה והביא אותה למחזור האחרון של השלב המוקדם עם החובה לנצח את קנדה בשביל לעלות. הפעם הם לא נכשלו, 8-1 ענק על קנדה העניק להונדורס את הכרטיס לשלב הבא יחד עם פנמה. הפעם הונדורס פתחה את הבית ללא היסוס עם ניצחון גדול על ארה"ב, גם ההמשך היה טוב כולל שתי ניצחונות על מקסיקו אותה עקפו בדרך למקום השלישי המבטיח העפלה ישירה ללא פלייאוף למונדיאל. באמצע הונדורס סיכמה טורניר לא רע גם בגביע הזהב, שם הודחה בחצי הגמר על ידי ארה"ב החזקה.

השורה התחתונה של השלב האחרון של המוקדמות בשביל הביקולור - 10 משחקים, 15 נקודות, מאזן שערים חיובי 13-12. קוסטלי ובנגסטון התחלקו במלכות השערים של הנבחרת עם 4 כל אחד, השני הוסיף גם 5 בשלב המוקדם יותר וסיים כמלך השערים של מסע הנבחרת לברזיל.


בנגסטון, מה שלא הולך בליגה הולך בנבחרת.


סגל השחקנים:

המאמן לואיס פרנאנדו סוארס זמן סגל שחקנים מנוסה שממוצע הגיל שלו הוא ה-2 הכי מבוגר בטורניר, אחרי המארחת ברזיל ויחד עם אורוגוואי. מלבד השוער השלישי הצעיר לופס, לכל השחקנים מספר דו ספרתי של הופעות בנבחרת וחלקם אף עברו את ה-100 הופעות. מרבית הזימונים צפויים כשרק אי הכללתו של ג'וני לברון הכלבויניק של ואנקובר הכעיסה את לנדון דונובן (עמרי שלנו, לא החבר של קלינסמן), בעוד היעדרותו של ג'ורג'י וולקאם מתקבלת בהבנה ע"י כותב שורות אלו. בצער, אך בהבנה.

אז מה כן יש לנו? בשער את וייאדארס המנוסה שמהספסל, דבר לא שגרתי, יתמוך בו מחליפו בנבחרת שהוא גם מחליפו באולימפיה. מרכז ההגנה לא מרשים אבל לפחות מנוסה עם פיגרואה, שמידת הצורך יכול לשחק בעמדות אחרות, וברנארדס. איסאגירה מגן שיכול לתרום הרבה להתקפה בעוד בקלס בצד השני פחות.

הקישור כרגע במצב לא ברור עם הרבה פציעות, אמנם לא חמורות אבל כן מדאיגות לאור הזמן הקצר שנותר. פראלטה ו-ווילסון פאלאסיוס סולידיים בחלק הדפנסיבי, בעוד האקס פקטור של הנבחרת נמצא באגפים עם רוג'ר אספינוסה של וויגאן, שבמידת הצורך יתרום גם במרכז השדה, ואלוף בלגיה הטרי והצעיר אנדי נאחאר. במידה ויתאושש ויקבל את הדקות שלו, גם בוניאק גארסיה, כוכב יוסטון דינמו, יכול לתרום את החלק שלו במשחק ההתקפי.

משחק האגפים הפוטנציאלי של הונדורס ישרת היטב את החלוצים ביום טוב, אבל האם החלוצים עצמם יכולים לשרת את הנבחרת? החוליה הפחות מרשימה של הונדורס, בה ג'רי בנגסטון הוא האיש החם למרות שבקבוצתו מה-MLS כבר שנים מחכים לראות מעט כדורגל ממנו. קוסטלי ופאלאסיוס (האח הבוגר של הקשר) ייאבקו כנראה על המקום הנוסף בהרכב, ואף אחד מהם לא שחקן ברמה גבוהה במיוחד, או גבוהה לפחות כמו ג'ורג'י וולקאם שייצפה בטורניר מתאילנד.

נכון לעכשיו בסגל 24 שחקנים עם הקפצתו המאוחרת של "הגמל" דלגאדו עקב מכת פציעות בקישור שהפילה את בוניאק גארסיה, פראלטה וגארידו. אם כולם יתאוששו בזמן, דלגאדו יוכל לחזור לחיק משפחתו.

שוערים: נואל "הקדוש" ואיאדארס (אולימפיה, הונדורס), דוניס "השתיל" אסקובר (אולימפיה, הונדורס), לואיס "בובה" לופס (ריאל אספנייה, הונדרוס).

הגנה: מיינור פיגרואה (האל, אנגליה), ויקטור "מומה" ברנארדס (סאן חוזה אירת'קוויקס, ארה"ב), בריאן בקלס (אולימפיה, הונדורס), אמיליו "מילו" איסאגירה (סלטיק, סקוטלנד), אוסמאן "העדין" צ'אבס (צ'ינגאדו, צ'ונון, סין), חואן פאבלו "הרוסי" מונטס (מוטאגוואה, הונדורס), חואן גארסיה (וויגאן, אנגליה).

קישור: ארנולד "המשסף" פרלטה (ריינג'רס, סקוטלנד), ווילסון "הקוסם" פאלסיוס (סטוק, אנגליה), חורחה "פיטבול" קרלוס (מוטאגוואה, הונדורס), מארווין "הבן של הרוח" צ'אבס (צ'יבאס ארה"ב, ארה"ב), אוסקר "Loverboy" בוניאק-גארסיה (יוסטון דינמו, ארה"ב), אנדי "הלוחם הקטן" נאחאר (אנדרלכט, בלגיה), רוג'ר "הסיני" אספינוסה (וויגאן, אנגליה), לואיס "החיה" גארידו (אולימפיה, הונדרוס), מריו "השמאלי" מרטינס (ריאל אספנייה, הונדורס), אדר "הגמל" דלגאדו (ריאל אספנייה, הונדורס).

התקפה: רוני "הגולם" מרטינס (ריאל סוסיאדד, הונדורס), קרלו "העגלון הקטן" קוסטלי (ריאל אספנייה, הונדורס), ג'רי "לא כבשתי שנתיים" בנגסטון (ניו אינגלנד רבולושן, ארה"ב), ג'רי "הפנתר" פאלסיוס (אלאחואלנסה, קוסטה ריקה).


מומחה קולומביאני לנבחרות



לואיס פרנאנדו סוארס

גיל: 54.
כינוי: הבצל.

סוארס הוא אחד משלושת המאמנים הקולומביאנים שיובילו נבחרות בברזיל 2014, נתון מעניין לאור זה שאת קולומביה לא מאמן אחד מהם, ולא תהייה זו הפעם הראשונה בה יוביל נבחרת במונדיאל. ב-2006 היה זה סוארס שזכה לקרדיט על הובלת אקואדור לשמינית הגמר שם הודחו ע"י האנגלים. תהילתו של סוארס באקואדור הייתה גדולה, אך גם קצרה. לאחר המונדיאל אקואדור הובכה בקופה אמריקה וסוארס הפך ללוח מטרה לחצי הביקורת. המאמן קיווה להתאושש במוקדמות המונדיאל, אך הפסד בייתי לונסואלה ותבוסה משפילה לברזיל סגרו את הגולל על הקדנציה שלו. לאחר תקופה ברמת המועדונים חתם סוארס בהונדורס ב-2011. התחלת הדרך במרכז אמריקה הייתה בינונית, אך באותה שנה הוביל את הונדורס לחצי גמר גביע הזהב שם הודחו רק בהארכה מול מקסיקו החזקה. במשחקי הידידות לא נחל סוארס הצלחה גדולה, אך קרנו עלתה בעיני האוהדים כשהוביל את הנבחרת האולימפית ללונדון 2012 שם הצליחו לגבור על ספרד. חצי גמר נוסף בגביע הזהב והעפלה משכנעת (בסופו של דבר) למונדיאל שני ברצף ביססו את מעמדו גם אם בניגוד להצלחה באקואדור בהונדורס הוא לא חסין מביקורת.

שחקני מפתח:

אמיליו איסאגירה חירון



גיל: 27.
קבוצה: סלטיק (סקוטלנד).
תפקיד: מגן שמאלי.
כינוי: מילו.

כשאמיליו פרץ לתודעה המקומית עם יכולת גבוהה במדי מוטאגוואה לא היה ביקוש עולמי רב מדי לשחקנים מצטיינים מהליגה של הונדורס. כיום הכישרונות המקומיים מוצאים יותר בקלות מקום ב-MLS, מקסיקו או אירופה, אבל אמיליו נאלץ לחכות עד שחתם בסלטיק בגיל 24. ההמתנה השתלמה, המגן הפגין יכולת מצוינת בליגה הסקוטית וקנה את מקומו חיש מהר, נבחר לשחקן העונה על ידי שאר השחקנים ועורר התעניינות אצל קבוצות הצמרת האנגליות. כיום, עדיין בסלטיק אולי גם כתוצאה מפציעה קשה ממנה סבל בעונתו השנייה במועדון, איסאגירה שוב ממתין לקפיצת המדרגה הבאה שלו והמונדיאל יכול להיות הקרש ממנו יקפוץ. אמיליו מספק להונדורס שקט יחסי מבחינה הגנתית מהאגף שלו, בנוסף להצטרפות מתמדת להתקפה על הקו עם כדורי רוחב טובים או חיתוכים למרכז הרחבה. הבחור לא כובש הרבה, אבל התרומה ההתקפית שלו קריטית להונדורס.


רוג'ר אניבאל אספינוסה ראמירס



גיל: 27.
קבוצה: וויגאן (אנגליה).
תפקיד: קשר אגף שמאל בעיקר, קשר מרכז הגנתי יותר או פחות, מגן ואם צריך גם מביא כדורים.
כינוי: "הסיני"

בחירה שגרתית יותר הייתה מיינור פיגרואה, אבל לא אצלי. רוג'ר נולד בהונדורס אך בגיל צעיר עבר לארה"ב, שם התפתח כשחקן ובנה לעצמו שם בשורות קנזס סיטי, על שמותיה השנים, מה-MLS. ב-2009 קיבל זימון לנבחרת הונדורס ולמעשה וויתר על הסיכוי, בתיאוריה לפחות, לשחק בנבחרת ארה"ב אי שם בעתיד. לאחר שהצטיין במדי הנבחרת באולימפיאדת לונדון, יחד עם היכולת הטובה שלו על בסיס קבוע ב-MLS, זכה השחקן לחזור לאנגליה והפעם כשחקן המועדון המקומי וויגאן. אספינוסה הגיע באמצע העונה והתקשה להתאקלם לכדורגל האנגלי. אבל זה לא מנע ממנו לקחת חלק משמעותי בזכייה בגביע באותה עונה. למרות הגביע וויגאן ירדה ליגה וגם בליגת המשנה אספינוסה לא הצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב. רוג'ר מוכר כשחקן נשמה שמשקיע כמו שמאמנים אוהבים, והוא באמת שיחק העונה במספר רב של עמדות איפה שהיה צריך לסתום חור, אבל כנראה שזה פשוט לא מספיק בוויגאן. בנבחרת הסיפור הוא אחר ואספינוסה משמש כאופציה מרכזית ביציאה להתקפה מהאגף, ובמידת הצורך מצטרף למאמצים ההגנתיים בהם הוא גם מצטיין במרכז השדה. בעיני האוהדים הוא מהשחקנים האהובים.


ווילסון רוברטו פאלאסיוס סואסו



גיל: 29
תפקיד: קשר אחורי-מרכזי.
קבוצה: סטוק (אנגליה)
כינוי: "ילד הפלא"

ווילסון מגיע ממשפחת הכדורגל המפורסמת פאלאסיוס, אשר גידלה וטיפחה מספר שחקנים לאורך השנים כולל את ווילסון וג'רי שייקחו חלק במונדיאל הקרוב. הקשר האחורי של הנבחרת הוא כנראה השם הגדול בסגל ובכלל בכדורגל המקומי בשנים האחרונות, אחרי שבע שנים בפרמיירליג האנגלית. ווילי פרח תחת סטיב ברוס ונמכר לטוטנהאם בסכום שיא לשחקן ממרכז אמריקה, אך לאורך העונות יכולתו אצל התרנגולים ירדה ובעונות האחרונות הוא לא מבריק בסטוק סיטי. למרות התקופה הקשה באירופה, כמו עוד כמה שחקנים מובילים, בנבחרת ווילסון הוא בורג מרכזי. היכולת הפיזית וההגנתית שלו במרכז השדה חשובה מאוד להונדורס ואם הוא לא יצליח להצדיק את הקרדיט, הונדורס תהייה בבעיה.


לשים לב ל...:

אנדי נאחאר רודריגס



גיל: 21.
קבוצה: אנדרלכט (בלגיה).
תפקיד: קשר התקפי.
כינוי: "הלוחם הקטן"

כמו חברו מהאגף השני גם נאחאר היגר עם משפחתו לארה"ב בגיל צעיר, בניגוד לאספינוסה הבחירה של נאחר לשחק בנבחרת הונדורס כנראה כן הייתה וויתור על הסיכוי לשחק בארה"ב ולא רק תיאורטי. כשהגיע לגיל בוגרים הצטרף הילד הצנום ל-DC יונייטד מה-MLS ובכבר בגיל 18-17 התחיל להותיר את האוהדים מתרשמים ואת היריבים סובלים. הפריצה לא הייתה זמנית והילד המשיך להרשים עד שמועדון הפאר הבלגי ביקש לראות מה הוא שווה. במהרה הבינו הבלגים שיש להם יהלום ביד ונאחאר נרכש מה-MLS באופן סופי. הקיצוני לקח חלק משמעותי באליפות של אנדרלכט ועכשיו הוא רוצה גם לעזור לארץ שהוא בחר לייצג.

לוח המשחקים:
15 ביוני, 22:00 צרפת - פורטו אלגרה.
21 ביוני, 01:00 אקואדור - קוריטצ'יבה.
25 ביוני, 23:00 שוויץ - מאנאוס.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל



האם הביקולור תנצח לראשונה במונדיאל? זו השאלה העיקרית כי להעפיל לשלב הבא יהיה להונדורס קשה מאוד. הסגל הנוכחי, בלי קשר למכת הפציעות האחרונה, לא נוטע הרבה ביטחון אצל הקאטראצ'וס. האוהדים לא בטוחים במחויבות השחקנים ורוח פאסימית עופפת את הנבחרת. אבל גם למונדיאלים הקודמים הונדורס לא הגיעה כשם גדול או עם תקוות גדולות, ועדיין הצליחה לשמור על הופעות מכובדות גם ללא ניצחון. אז הופעה שנייה ברצף זה יפה, סה"כ שלישית בהיסטוריה, אבל עם בית לא מפחיד יתר על המידה בהונדורס מקווים לחגוג ניצחון ראשון למרות הפאסימיות הכללית.

סוף סוף היא חוזרת - ליגת הכדורסל הטובה בעולם - ליגת ה-NBA.
העונה יהיו לישראל 2 נציגים בליגה - גל מקל בדאלאס, ועומרי כספי ביוסטון. כבר בשבת לפנות בוקר הם יפגשו לדרבי טקסני חם.
למרות ש-ESPN הפסיק את שידורי הליגה, גם העונה נהנה משידורים רבים אחרי שערוץ הספורט רכש את זכויות שידור ה-NBA בישראל.
העונה תפתח מחר עם 3 משחקים, כששניים מהם גדולים במיוחד - האלופה מיאמי תארח את שיקגו, והלייקרס יארחו בדרבי את הקליפרס.
במשחק נוסף, אינדיאנה תארח את אורלנדו.
אחרי 30 שנה ישונה העונה פורמט גמר ה-NBA, ויעבור לשיטת 2-2-1-1-1 במקום 2-3-2.
העונה גם תהיה האחרונה של הקומישינר של הליגה ב-30 שנה האחרונות, דייויד סטרן, שב-1 לפברואר יפרוש ויפנה את מקומו לעוזרו, אדם סילבר.
העונה הסדירה תסתיים ב-16 לאפריל 2014, ושלושה ימים אח"כ יתחיל הפלייאוף.


כתבות מעניינות וסיקורי הקבוצות לקראת העונה:

תקשיבו להם, הם מבינים - מארק שטיין מ-ESPN וכריס שרידן מ-Sheridan Hoops מנתחים את העונה שבפתח.

קח אותו לאט את הזמן: לקראת עונת הבכורה של גל מקל ב-NBA.

לעוף כמו טיל: לקראת העונה של עומרי כספי ביוסטון רוקטס.

סקר הג'נרל מנג'רים ב-NBA: הכל לקראת העונה החדשה.

קווין דוראנט: "לא ישנתי מרוב שרציתי אליפות, לא הייתי אני".

גורטאט עבר לוושינגטון, אוקאפור לפיניקס.

בראיינט ייעדר מהדרבי: "סופרמן לא יכול לרוץ".


מיאמי היט: מי מהמר על תריפיט?

סן אנטוניו ספרס: הגורם האנושי.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר: חייל בודד.

ניו יורק ניקס: ברוכים הבאים לקן הקוקייה.

לוס אנג'לס לייקרס: טלנובלה בע"מ.

שיקגו בולס: הגלדיאטור חוזר לזירה.

לוס אנג'לס קליפרס: אז מה נשמע, דוק?

בוסטון סלטיקס: לקום מההריסות.

ברוקלין נטס: מה שלא הולך בכסף, הולך ביותר כסף.

ממפיס גריזליס: תכבו ותדליקו מחדש.

דנבר נאגטס: שואו ביזנס.

דאלאס מאבריקס: פתרון לא הכי מבריק.

יוסטון רוקטס: הספירה לאחור החלה.

ניו אורלינס פליקנס: משחק ילדים.

קליבלנד קאבלירס: רק שהכוכבים יסתדרו בשמיים.

גולדן סטייט: לחצות את הגשר.

סקרמנטו קינגס: זה ייגמר בוועדת חקירה ממלכתית.

פורטלנד טרייל בלייזרס: שוק האון.

פיניקס סאנס: רצים לשום מקום.

מינסוטה טימברוולבס: להסיר את הקללה.

יוטה ג’אז: כאבי גדילה.

שארלוט בובקאטס: רצים בצעדים קטנים.

אטלנטה הוקס: כאן מזיעים בכיף.

טורונטו ראפטורס: מסודרים.

פילדלפיה 76': בין בושה לחרפה.

אינדיאנה פייסרס: המרד הגדול.

מילווקי באקס: מסובבים את הרולטה מחדש.

דטרויט פיסטונס: ואף על פי כן נוע תנוע.

אורלנדו מג’יק: מחפשים את שיקוי הקסם.

וושינגטון וויזארדס: לשבור את הקיר.


שתהיה עונה מהנה ודיון פורה לכולנו

צ'ילה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: ארגנטינה 3 - 1 צ'ילה (בואנוס איירס, ארגנטינה, 27 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: צ'ילה 7 - 0 ונצואלה (סאנטיאגו, צ'ילה, 29 באוגוסט 1979)
ההפסד הכי גדול: ברזיל 7 - 0 צ'ילה (ריו דה ז'נרו, ברזיל, 17 בספטמבר 1959)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: לאונל גיירמו סאנצ'ס לינרוס, 84 הופעות.
מלך השערים: מרסלו "אל מאטאדור" סאלאס, 37 שערים.


La Roja, האדומה, הוא הכינוי הלא מקורי במיוחד של נבחרת צ'ילה. חוסר המקוריות נשמך גם בקרב האוהדים עם השיר המפורסם צ'י צ'י צ'י, לה לה לה, ואמוס צ'ילה... אבל להגנתם פולקלור האוהדים בכדורגל נבחרות הוא לרוב באותה רמה אצל שאר הנבחרות במונדיאל ובכלל. מבחינה היסטורית לצ'ילה אין תארים או הישגים מרשימים, מקום 3 במונדיאל אותו אירחה כמה שנים לאחר שבישראל הושלם מבצע ייבוש אגם החולה, כמה גמרים בקופה אמריקה ולא הרבה יותר. אבל חלאס עם ההשמצות, הגיע הזמן להציג את אחת הנבחרות המרגשות מדרא"מ.


אחד המובילים של הדור המוכשר של צ'ילה

צ'ילה ידעה דורות על דורות של שחקנים מוכשרים ותקוות אשר התנפצו לרוב אל מול בעיות משמעת מגוונות לצד תסכול מחוסר מימוש הפוטנציאל. אבל אז הגיע המשיח המודרני של הכדורגל הצ'יליאני, מרסלו "אל לוקו" ביאלסה הארגנטינאי, שחרף החשדנות הראשונית כלפי המאמן היקר מהמדינה הלא אהובה מהמזרח זכה להפוך לדמות לאומית נערצת לאחר קמפיין מוקדמות קסום ויכולת טובה במונדיאל דרא"פ. אבל ביאלסה עזב מסיבות לא מקצועיות והמצב השתנה. נשכרו שירותיו של מאמן ארגנטינאי אחר, קלאודיו "ביצ'י" בורגי, שמלבד הלאום דמה לקודמו גם באופי ההתקפי של קבוצותיו. למרות שבליגה המקומית בורגי התעייף מלזכות בתארים, בנבחרת משהו לא התחבר ואחרי קופה אמריקה מאכזב למדי (הדחה מול ונסואלה) ומספר הפסדים מביכים במוקדמות הצדדים התירו חוזה. חזרתם של בעיות המשמעת וחגיגות האלכוהול, תופעה שנעלמה כמעט לגמרי תחת ביאלסה, הוסיפה דחיפה לקראת הפרידה. הנבחר החדש היה חורחה סאמפאולי, וכן, גם הוא ארגנטינאי עם אוריינטציה התקפית ואפילו ניסיון והצלחות רבות בליגה הצ'יליאנית. הבכורה של המאמן החדש הייתה דווקא בהפסד ליריבה המרה פרו, אבל בששת המשחקים הבאים צ'ילה איבדה רק 2 נקודות והשיגה את הכרטיס לברזיל 2014, כרטיס שבאמצע המוקדמות לא נראה היה כל כך וודאי. אצל סאמפאולי, כמו אצל בורגי, צ'ילה הציגה נבחרת מאוד מוכשרת ומסוכנת בחלק הקדמי, אך מאוד פגיעה בחלק האחורי. האיזון שהיה בעידן ביאלסה עדיין לא הושב, אבל אחרי תקופה קשה המאמן החדש הצליח לייצב נבחרת טובה גם מחוץ למגרש.

אחרי רכבת ההרים של תחילת המוקדמות, צ'ילה סיימה בסופו של דבר במקום ה-3 עם 28 נקודות והפרש שערים חיובי 29-25.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 01:00 אוסטרליה - קויאבה
18 ביוני, 22:00 ספרד - ריו דה ז'ניירו
23 ביוני, 19:00 הולנד - סאו פאולו
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:
אין הרבה הפתעות בסגל של סאמפאולי, דויד פיסארו והומברטו סואסו הוותיקים לא זומנו בסופו של דבר, אבל אין בכך הפתעה גדולה. מתי פרנאנדס זומן לסגל הרחב, אבל כמו רבים וטובים אחרים לא יהיה כשיר למונדיאל וכנראה גם לתקופה ארוכה אחריו. נוכחות רבה לשחקנים שהמאמן עבד איתם ב-U דה צ'ילה מורגשת, אבל אין כמעט ביקורת על הזימונים מלבד בשוליים של הסגל הרחב.

סאמפאולי ממשיך את המגמה של ביאלסה ובורגי עם מערכים גמישים והתקפיים. צ'ילה מזגזגת בין מערך של שלושה שחקני הגנה לכזה של ארבעה, לעתים אפילו במהלך המשחק עצמו. שינויי מערך תוך כדי המשחק מזכים את המאמנים במחמאות כיום, אבל על מנת לעשות זאת סאמפאולי צריך את הסגל הנכון של שחקנים מגוונים וזה משהו שבהחלט יש לו כיום בצ'ילה.

מאחור עד לחזית - בראבו הקפטן יעמוד בשער בזמן שבספרד דנים בסיכויי המעבר שלו לאחת מהגדולות של הליגה אחרי עונה טובה בסוסיאדד. חוליית ההגנה מורכבת משחקנים שלהוציא אחד או שניים יכולים לשחק לפחות בשתי עמדות, גרי מדל הקטן הוא השם הגדול והדוגמה הקיצונית ביותר לגמישות הזו. מנה ואיסלה עם הפייבוריטים לאגפים במערך של ארבעה, אבל "הרכש" הטרי מיקו אלבורנוס ינסה לנצל את הכושר הלקוי של מנה לתפיסת מקומו. מרכז ההגנה לא כל כך בטוח ויהווה את אחת מנקודות התורפה של הנבחרת האדומה.

בקישור הלב והמנוע של הנבחרת הוא ארתורו וידאל שמגיע לטורניר אחרי ניתוח בברכו, במידה וקשרה של יובה לא יהיה בשיאו יכול להיות שפליפה גוטיארס מטוונטה הוא זה שיצטרך למלא את מקומו. מרסלו דיאס וקרמונה, עם סילבה קצת מאחור, נאבקים על דקות בחלק ההגנתי של מרכז השדה. אראנגיס יכול למלא כמעט כל תפקיד, ולדיביה הוא מאחרוני הפליימקרים "האמיתיים" ונשק קטלני בהרכב או מהספסל (כשהוא לא שיכור) והעמוק נמשך עם שחקנים מקומיים לא רעים ומגוונים בפני עצמם.

בהתקפה אין 9 שבצ'ילה סומכים עליו בעיניים עצומות, כמו שהיה הומברטו סואסו הוותיק, פארדס המנוסה ופיניגול יכולים לתרום אבל הם לא שחקנים ברמה עולמית. מה שכן יש לחולייה הזו זה הרבה מהירות וכישרון עם אלכסיס סאנצ'ס ואדוארדו וארגאס, שלא חסרה להם תמיכה מהקישור ההתקפי של ה-לה רוחה.

הסגל, נכון לכתיבת שורות אלו, מונה 25 שחקנים. השניים שינופו צפויים להיות מהקישור, אך יכול להיות שהשימוש של סאמפאולי ב-9 "שקרי", בנוסף לגמישות של סגל הקישור הנוכחי, יוביל לניפוי דווקא של אחד מחלוצי הסגל.


שוערים: קלאודיו "הבז" בראבו (ריאל סוסיאדאד, ספרד), ג'וני "סופרבוי" הררה (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), כריסטופר "הולק" טוסלי (קתוליקה, צ'ילה).

הגנה: גארי "הפיטבול" מדל (קרדיף, אנגליה), מרקוס "הזאב המעופף" גונסאלס (אוניון אספניולה, צ'ילה), חוסה "פפה" רוחאס (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), גונסאלו "ג'ארה" חארה (נוטינגהאם פורסט, אנגליה), מאורסיו "הבוקר האגדי" איסלה (יובנטוס, איטליה), אאוחניו "העקום" מנה (סנטוס, ברזיל), מיקו "המושיע" אלבורנוס (מאלמו, שבדיה).

קישור: , קארלוס "7 ריאות" קארמונה (אטלנטה, איטליה), פראנסיסקו "החתול" סילבה (אוסאסונה, ספרד), ארתורו "סליה פאנק" וידאל (יובנטוס, איטליה), רודריגו "הסיני" מייאר (אטלס, מקסיקו), מרסלו "צ'לו" דיאס (באזל, שוויץ), חוסה פדרו "הסיכונת" פואנסאלידה (קולו קולו, צ'ילה), חורחה "הקוסם" ואלדיביה (פאלמייראס, ברזיל), ז'אן "צלוחית הנר" בוסז'ור (וויגאן, אנגליה), צ'ארלס "הנסיך" אראנגיס (אינטנאסיונאל, ברזיל), פליפה "גוטי" גוטיארס (טוונטה, הולנד).

התקפה: פאביאן "המשורר" אוריאנה (סלטה דה ויגו, ספרד), אלכסיס "ילד הפלא" סאנצ'ס (ברסלונה, ספרד), אדוארדו "אדו" וארגאס (ולנסיה, ספרד), אסטבן "ויסוגול" פארדס (קולו קולו, צ'ילה), מאוריסיו "פיניגול" פינייה (קאליארי, איטליה).


המשוגע על הקוים טייק 2:

חורחה לואיס סאמפאולי מוז'ה - "מיני מי"



גיל: 54
רזומה: חואן אאוריץ', פרו(2002), ספורט בויס, פרו (2002-3), קורונל בולונסי, פרו (2004-6), ספורטינג קריסטל, פרו (2007), אוהיגינס, צ'ילה (2008-9), אמלק, אקואדור (2010), אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה (2011-12), נבחרת צ'ילה (2012 - ?).
מאזן: בקבוצות 397 משחקים, 187 נ', 99 ת', 111 ה'. בנבחרת 16 משחקים 10 נ', 3 ת', 3 ה'.


כשביאלסה חתם בצ'ילה לפני כ-7 שנים האדמה רעדה, בצ'ילה היו עוד מוכנים לבלוע את הגאווה הלאומית עם מאמן זר, אבל למה ארגנטינאי?! ההצלחה העצומה של ביאלסה הותירה חותם ואחרי שהמשוגע עזב החתימו מאמן ארגנטינאי אחר (בורגי) ללא הרבה רעש ואחריו שוב החתימו ארגנטינאי, את סאמפאולי. גם המינוי של סאמפאולי עבר בשקט ולא רק בגלל פתיחת הדלת של ביאלסה. קריירת האימון של הקירח הייתה כושלת למדי עד 2010 אז נחת באקואדור. סאמפאולי עשה עבודה טובה בקבוצה עם השם המגניב וזכה בחוזה באחד ממועדוני הפאר הצ'יליאנים, ה-U דה צ'ילה. הקבוצה הצ'יליאנית בעידן סאמפאולי תיכנס להיסטוריה הצ'יליאנית ותזכה גם למקום של כבוד בהיסטוריה של היבשת. תחת ידיו של סאמפאולי ה-U שיחקו כדורגל סוחף והתקפי ודרסו את היבשת בדרך לזכייה בסודאמריקנה, בליברטאדורס לא הצליחו לשחזר את ההישג אבל כן הגיעו רחוק. בליגה המקומית סאמפאולי זכה בכל תואר אפשרי, ככה שברגע שבורגי עזב, למרות בורסת השמות הארוכה והרחבה, המינוי לא הפתיע או הרגיז אף צ'יליאני.

יש לא מעט קווי דמיון בין ביאלסה לסאמפאולי, אשר אומר שהראשון הוא אכן מודל לחיקוי שלו - גם דון סאמפה מאמין בכדורגל התקפי ישיר, עם הנעת כדור ורטיקאלית ומהירה יותר מאשר לרוחב, כאשר הוא שואף שקבוצתו תלחץ גבוה מאוד את היריבה מייד לאחר איבוד כדור. שימוש במשחק אגפים מרכזי בשיטה של המאמן הארגנטינאי הנוכחי כמו אצל ביאלסה. השניים גדלו בניואלס וגם מבחינת האופי סאמפאולי הוא דמות צבעונית יחסית (גם אם באופן שונה). עכשיו נותר לצ'יליאנים שהדמיון יימשך גם בתוצאות, ואולי אפילו "התלמיד" יתעלה על "מורו". בנבחרת סאמפאולי פחות הרפתקני מאשר היה ב-U, אבל הכדורגל עדיין מהיר והתקפי, גם השחקנים דומים כשהוא שומר חסד לכמה מאלו שעברו תחתיו ב-U.

סאמפאולי כבר זכה להכרה על עבודתו בשנים האחרונות מצד ארגונים וכלי תקשורת דרא"מ בעיקר, עכשיו יש לו את הבמה לזכות בהכרה דומה בבמה העולמית.


שחקני מפתח:

* לא, וידאל לא יופיע פה. השחקן הטוב בנבחרת תמיד טוב במדים הלאומיים, בהנחה שהוא בכלל יהיה כשירו וישחק, המפתח להצלחה הוא ההצטיינות של חבריו הפחות יציבים!

קלאודיו אנדרס בראבו מוניוס



גיל: 31.
קבוצה: ריאל סוסיאדד (ספרד).
תפקיד: שוער.
כינוי: הבז.

בנבחרת שחושבת התקפה התקפה ואז עוד קצת התקפה, החלק ההגנתי סובל מתדמית נמוכה, כמו גם מנחיתות מספרית מול היריבה בהתקפות המעבר. במקרה של צ'ילה חוליית ההגנה לא מתמודדת טוב עם הסבל וכמות המצבי הבקעה של היריבות מולה לא קטנה. לאחר שגמרנו על העזרה מהקישור ומעלה, והכשלנו את ההגנה, נותר רק בראבו בין היריבות וכיבוש השער הצ'יליאני. אם אתה לא צ'יליאני או אוהד סוסיאדד, כנראה שלא תרצה דווקא את בראבו שם. אבל אולי כולנו טועים ולא סתם בראבו מוערך כל כך בשני המועדונים היחידים בהם שיחק ובנבחרת. בראבו התחיל את הקריירה האירופאית שלו עם עליות ומורדות במועדון הבאסקי, אך בהמשך התייצב עם יכולת גבוהה בליגת המשנה ובנה לעצמו שם עד אפילו התעניינות, לכאורה, מהאימפריות הספרדיות בצמרת הליגה. בראבו הוא שוער מנוסה שבולט יותר בהתמודדות עם איומים לשער מאשר במניעת האיום מראש, בצ'ילה הוא כבר מנייה בטוחה ואם יצליח להצטיין במיוחד, יש סיכוי שהוא ישבור את שיא ההופעות בנבחרת כבר במונדיאל ולא רק אחריו.


אדוארדו חסוס וארגס רוחאס



גיל: 24.
קבוצה: ולנסיה (ספרד).
תפקיד: חלוץ/קיצוני.
כינוי: "טורבו"

הומברטו סואסו, החלוץ הבולט של הנבחרת כבר הרבה שנים, לא יהיה במונדיאל. גם סוסים וותיקים אחרים, או כישרונות צעירים מהם לא חסר לצ'ילה, לא יהיו. מה שמשאיר את החוד עם סימן השאלה שהוא אדוארדו וארגס. תחת סאמפאולי ב-U דה צ'ילה וארגס סחרר את היבשת עם יכולת שיא ו-11 שערים בזכייה המרשימה של הקבוצה בסודאמריקנה. החלוץ הפגין מהירות מדהימה ויכולת סיום טובה ובצ'ילה הרטיבו על הכישרון החדש. היהלום נמכר בסכום גדול לנאפולי, אך לא מצא את מקומו ונחת בברזיל להתאושש מהחוויה האיטלקית. לאחר מכן עבר לספרד והציג כמה מהאיכויות שלו אך עדיין לא הראה את אותה יכולת מדהימה מה-U. את המוקדמות סיים כמלך שערי הנבחרת, אך רק עם 5 גולים. בהיעדר 9 קלאסי איכותי בצ'ילה מקווים לשובו של הטורבו, ואם זה יקרה, תשימו חגורות כי אתם הולכים להינות.


אלקסיס אלחאנדרו סאנצ'ס סאנצ'ס



גיל: 25
תפקיד: קיצוני\חלוץ
קבוצה: ברסלונה (ספרד)
כינוי: "ילד הפלא"

למרות גילו הצעיר אלקסיס שני רק לשוער הוותיק בראבו במספר ההופעות שלו בסגל הנוכחי. כבר מגיל מאוד צעיר סומן הילד ככישרון ענק, מכאן הכינוי הלא עדכני, והותיר את חותמו בצ'ילה ובארגנטינה לפני שהצליח לנצל את הבמה שקיבל באודינזה לכבוש גם את האוהדים האיטלקים. פנטזיונר אמיתי, שלפעמים מוחו היצירתי מוביל אותו לנסות דברים שנגמרים ב-Fail עצבני, שמשגע את המגנים היריבים עם מהירות וכוח מתפרץ המשולבים עם טכניקה ברמות הכי גבוהות. סאנצ'ס הוסיף עם השנים גיוון למשחק שלו, לא רק קיצוני מצטיין אלא גם חלוץ כובש ובעל משחק ראש מפתיע לגובהו. מאז עבר לברסה סאנצ'ס מתקשה לשמור על יציבות ויודע תקופות טובות יותר או פחות, אבל בצ'ילה צריכים את הבחור המוצק והטכני בכושר שיא בשביל להוציא משהו מהבית הקשה שקיבלו ומהטורניר בכלל.


לשים לב ל...:

מיקו מרטין אלבורנוס אינולה



גיל: 23
קבוצה: מאלמו (שבדיה)
תפקיד: מגן שמאלי, יכול גם מגן ימני וקשר אגף.
כינוי: בשבדיה כנראה לא מחלקים כינויים

מיקו הצעיר נולד בשבדיה לאב צ'יליאני ואמא פינלנדית, על פינלנד הוא כנראה וויתר מוקדם אבל במדי שבדיה, התחיל לשחק מגיל צעיר. המגן הצעיר התפתח לשחקן ליגה מהטובים בעמדתו בשבדיה וזכה לקבל זימון לנבחרת הבוגרת, אבל מיקו סירב ובתמורה קיבל זימון לנבחרת הצ'יליאנית. בצ'ילה קראו לזמן את המגן, עמדה בעייתית בסגל, זמן רב טרם הזימון בפועל. אבל סאמפאולי התעכב ורק אחרי שאוהדים כבר היו קרובים להפגין מול ביתו מיקו זומן למשחק אימון של צ'ילה ב'. המגן בלט במשחק עם שער בכורה ושכנע את המאמן כנראה. ההגנה הצ'יליאנית לא מרשימה והאוהדים המקומיים מקווים ורוצים לראות את הבחור משבדיה עוזר לייצב אותה, אבל הוא עלול לסבול מתחרות עם מנה שסאמפאולי מחבב. למרות שאלבורנוס נחשב להתקפי וטכני למגן, היכולת ההגנתית שלו לא רעה ומדובר בשחקן שבהחלט שווה לעקוב אחרי המשך הקריירה לו.


פליפה אלחנדרו גוטיארס לייבה



גיל: 23
קבוצה: טוונטה (הולנד)
תפקיד: קשר מרכזי.
כינוי: גוטי.

כילד פליפה שיחק להנאתו במועדון מקומי, הכישרון זוהה והוא עבר למועדון גדול יותר, שם נחשף לסקאוט של אוניברסידד קתוליקה שדאג להביא אותו לאחד ממועדוני הפאר של המדינה הרזה בעולם. גוטיארס ערך בכורה בגיל צעיר ולאחר תקופת התאקלמות קנה את לב האוהדים באופיו השקט, היכולת הטובה על המגרש וכמות השערים שכבש. לפני כשתי עונות נקנה ע"י המועדון ההולנדי ואחרי עונת התאקלמות לא רעה שוב הצליח הילד הצ'יליאני להותיר רושם עז על האוהדים ואנשי המקצוע עם יכולת גבוהה. על שתי הליגות, של צ'ילה והולנד, אומרים שכל מטאטא יורה בהן, אבל בהולנד ממוצע השערים שלו ירד פלאים. אך אל דאגה, הילד לא איבד את הכוונת, רק הרבה לשחק בעמדה אחורית יותר. למרות מימדיו הקטנים, גוטיארס הוא שחקן חכם ומוכשר שיכול לשחק בכל עמדה במרכז השדה, בצ'ילה בונים עליו כאופציה להחליף את וידאל במידה והלה יתקשה להתאושש מהפציעה. אם ישחק, מומלץ לעקוב אחרי הבחור.



לאן פנינו מועדות? עם הגנה מחוררת, ההילה של מרסלו ביאלסה שקשה להתעלות עליה, ללא חלוץ מרכזי ועם בית לא פשוט בכלל, צ'ילה תעבוד קשה להשיג את הכרטיס לשמינית. אבל למרות ההערכות האלו, בצ'ילה דווקא מאמינים בנבחרת, אולי זו אופטימיות נאיבית, אולי תקווה מכך שהמונדיאל נערך קרוב לבית, או אולי הכרה בחולשה ההולנדית הנוכחית ואולי פשוט באמת אמונה ביכולות של הנבחרת שייצב סאמפאולי אחרי תקופה קשה. בעצם למה שלא יאמינו? היו כמה נפילות, אבל הדור המוכשר של שנתונים 87-88 כבר הוכיח את עצמו תחת ביאלסה במונדיאל הקודם ועכשיו הם מגיעים בשלב השיא של קריירה של שחקן מקצועני. אין ספק שההגרלה לא העירה פנים, אבל אל תספידו עדיין את צ'ילה החביבה.

עונת 2012/13: מה שהחל בתוהו ובוהו והסתיים באנחת רווחה
לאחר עונת 2011/12 ואיבוד האליפות ליובנטוס, רצינו להאמין, אוהדי מילאן מכל רחבי העולם, שההנהלה תעשה כל שביכולתה כדי לחזק את הסגל המזדקן והחלש על מנת שהסקודטו של 2012/13 יחזור לצד האדום של מילאנו. על פני השטח, היינו עדים לאחד הקייצים האמוציונאליים והעלובים שנראו אי פעם. מצד אחד, נאלצנו להיפרד מהטיטאנים הגדולים, אלו שהיו שם עבורנו ברגעי השיא של המועדון וגם ברגעי השפל- גאטוזו, סיידורף, נסטה ואינזאגי. שמותיהם של הארבעה האלו יחרטו בדפי ההיסטוריה המפוארים של המועדון המילאנזי, אולם הפרידה מהם הייתה בלתי נמנעת כדי להזרים דם חדש וצעיר לקבוצה. כהמשך ישיר להצערת הסגל, הודיעו גם ואן בומל וזמברוטה על עזיבתם. מילאן, שנחשבה במשך מספר שנים למושא ללעג לאור המחלקה הגריאטרית שפתחה בסן סירו, נהפכה בין רגע לקבוצה חסרת ניסיון, ובהמשך גם לחסרת איכות. הירידה ברמת השחקנים לא נבעה בהכרח מעזיבת הדור המבוגר, אלא עקב מכירתם של שני השחקנים הטובים ביותר במועדון- טיאגו סילבה וזלטאן איברהימוביץ', שנשלחו יחדיו לפאריס סן ז'רמן תמורת יותר מ 60 מיליון יורו כדי לנסות ולכסות את חובותיו הכבדים שאליהם נקלע סילביו ברלוסקוני. עזיבתם של מי שהיה אמור להיות הקפטן העתידי של מילאן ושל מלך השערים של הליגה האיטלקית, שברה את לבבותיהם של רבים מאוהדי הרוסונרי, מחאות רבות התקיימו כנגד ההנהלה, כמות המנויים ומכירת מוצרי הקבוצה הגיעו לשפל חסר תקדים, וחשוב יותר מכול- הציפיות להחזרת הסקודטו צנחו אל תהום. היה ברור שימי השיא של המועדון המעוטר ביותר בעולם ומאריות אירופה, הם לא יותר מזיכרון רחוק שיהיה קשה לשחזר אותו. מנגד, השמות הבולטים שהצטרפו למועדון המילאנזי הם מונטוליבו, פאציני (כחלק מהעברתו של קסאנו לאינטר), ספאטה וניאנג.


אריוודרצ'י

ללא ציפיות גדולות ועם אינספור הצהרות מצד גליאני על פרויקט שינוי הדורות והצערת הסגל, פתחה מילאן את עונת 2012/13 עם לחץ כבד על אלגרי. במחזור הראשון, הגיעה סמפדוריה העולה החדשה לסן סירו, אך למרות עליונות ברורה של מילאן, הייתה זאת האחרונה שכבשה את השער היחיד במשחק ובכך גרמה להורדת המוראל המילאנזי שבין כה היה בקאנטים. הניצחון 3-1 במחזור השני לא היה יותר מאשליה של חזרה לעניינים מצד מילאן, שכן לאחר מכן היא המשיכה לשקוע ולספק תוצאות חלשות כמו גם במשחק הפתיחה של ליגת האלופות נגד אנדרלכט. המצב במילאנו היה נראה של תוהו ובוהו כאשר בהנהלה החלו לחשוב על שינוי בעמדת המאמן, כשאלגרי עצמו הרגיש שהוא נמצא על חבל דק ובצעד לא אופייני התפרץ אל עבר אינזאגי, מאמן קבוצת הילדים, מה שהתחיל בקללות נוקבות וכמעט הסתיים באלימות פיזית. אם לא די במצב האנוש שבו נמצאת מילאן, בתחילת אוקטובר היא אף הפסידה לאינטר בדרבי במשחק בו היא אירחה, ולאחר ההפסד ללאציו במחזור הבא היא הייתה שקועה במקום ה 15. על כל פנים, היו שתי נקודות אור בודדות מפתיחת העונה והן ללא ספק ההשתלבות הנפלאה של מאטיה דה-שיליו וספאן אל-שעראווי בהרכבה של מילאן. להוציא את אלשנדרה פאטו שהיה שקוע ברצף של פציעות חוזרות ונשנות, קשה היה לחשוב על שחקנים כה צעירים שביססו את מעמדם כשחקני מפתח בסן סירו. ההמשך כבר היה הרבה יותר מעודד ובעיקר הודות לכושר כיבוש בלתי ניתן לתיאור של אל-שעראווי, התחלנו לחזות במילאן שונה לגמרי וחרף הפסדה לפיורנטינה במחזור ה 12, הרוסונרי החלו תקופה נהדרת מאז המפלה למקום ה 15, בין היתר הבקיעו חמישייה לקייבו, חילצו תיקו מנאפולי, ויותר מכל- ניצחו את יובנטוס. ברם, מילאן הייתה צריכה לצאת לפגרת החורף עם טעם מר בפה בעקבות ההפסד 4-2 לרומא במשחק מחפיר מצד המילאנזים שבקלות היה יכול להסתיים בתבוסה גבוהה אף יותר. לפיכך, אחת המטרות העיקריות במהלך הפגרה הייתה לעבוד על ההגנה החלולה והמביכה שעמדה לרשות של אלגרי. מאמן הקבוצה עדיין לא מצא צמד בלמים קבוע שיעמדו מלפניו של אביאטי וישרו ביטחון בחלק האחורי ועל כן ממחזור למחזור חלק זה של ההרכב היה יכול להשתנות באופן מוחלט. באופן הדרגתי, מקסס-ספאטה החלו ליצור ביניהם תיאום יוצא מן הכלל, דבר שיש לו חלק בלתי נפרד בכושר האדיר שעימו מילאן חזרה מהפגרה. בחלק השני של העונה הוצגה קבוצה שונה לחלוטין, כזאת שסופגת תריסר שערים בלבד, מפסידה פעם אחת בלבד וצוברת 41 נקודות. חלק לא מבוטל בכך שייך כמובן למאריו באלוטלי, הרכש הנוצץ שהגיע במהלך חודש ינואר והוסיף 12 שערים שכיפרו על הבצורת שפקדה את אל-שעראווי. מתחתית הסריה A התרוממה מילאן עד למקום השלישי, דבר שכרך עבודה קשה ביותר ואף היה רצוף ברגעים קשים ובמשברים. לקראת סיום העונה, מעמדו של אלגרי שוב התערער כאשר הבטחת המקום השלישי הייתה מוטלת בספק, כאשר עלו שמותיהם של סיידורף, אינזאגי, ואן בומל ועוד רבים כמועמדים למלא את מקומו של הטוסקאני שנחשק על ידי רומא ואינטר. כמובן אין צורך להזכיר את ההצהרות של גליאני וברלוסקוני במהלך העונה על רצונם לראות את גווארדיולה מאמן את מילאן. על אף ההתנהלות הזאת שלא הוסיפה כבוד להנהלה, אלגרי נשאר רוסונרי והבטיח את ההעפלה למוקדמות ליגת האלופות לאחר מחזור סיום דרמטי בו באלוטלי ומקסס מחקו פיגור מול סיינה. בסופו של דבר, אפשר להיות מרוצים מהעונה האחרונה שנפתחה בצליעה וללא כל יומרות והסתיימה בצמרת הגבוהה.


חוגגים את הסיום הדרמטי של עונת 2012/13 בסריה A

בזירה האירופאית קשה לדעת כיצד להגדיר את הקמפיין של מילאן, מפתיע, מאכזב ואולי מעבר לציפיות, תלוי את מי שואלים. שלב הבתים הסתיים בצורה די מאכזבת כאשר הדיאבולו צברו שמונה נקודות בלבד בבית פשוט יחסית לשאר. סיום שלב הבתים במקום השני הצריך את מילאן לפגוש יריבה לא פשוטה וכך אכן קרה כאשר היא הוגרלה מול לא אחרת מאשר ברצלונה. עם סיכויים קלושים שניתנו למילאנזים כנגד המכונה הקטאלונית, 80,000 צופים בסן סירו צפו בבואטנג ובמונטארי גוברים על ברסה כנגד כל הסיכויים. משחק אחד בלבד הפריד בין מילאן לרבע הגמר ולהדחתם של ברסה, כשחניכיו של אלגרי היו צריכים לשמור על התוצאה בקמפ נואו, משימה לא פשוטה בכלל. באצטדיונה הביתי, ברצלונה הייתה נראית בלתי ניתנת לעצירה ומהדקה הראשונה טווחה אל עבר שערו של אביאטי. לוח התוצאות בסיום המחצית הראשונה הראה על 2-0 למארחים ומילאן ירדה מכר הדשא מאוכזבת וחבולה. במחצית השנייה, כשלו המילאנזים לצמק את התוצאה עקב חוסר דיוק במספר הזדמנויות שאליהם הגיעו, בעוד שברסה הכפילה את התוצאה ושלחה את הרוסונרי הביתה למילאנו. לסיכום, מצד קשה היה להאמין שמילאן תהיה מסוגלת לחלוף על פני ברצלונה בזמן שהקטאלונים היו בשיא כושרם, אך מצד שני אי אפשר שלא לומר שקיימת תחושת פספוס והחמצה לאחר המשחק הראשון בסן סירו. הדחה בשמינית הגמר היא לא דבר שההיסטוריה המילאנזית רגילה אליו ועל כן לא תוכל להתרחש עונה שנייה ברציפות.


מודחים עם טעם מריר בפה

במפעל השלישי בחשיבותו עבור מילאן, הקופה איטליה, השהות של הרוסונרי בו הייתה קצרה ביותר. בשמינית הגמר אמנם הרכב המחליפים של מילאן ניצח 3-0 את רג'ינה מהסריה B, אולם ברבע הגמר היריבה הייתה לא אחרת מאשר יובנטוס, מי שהדיחה את מילאן בחצי הגמר של העונה לפני כן, וגם כעת דאגה להדחתם של המילאנזים משער ניצחון של ווציניץ' בתוך תוספת הזמן, אותו אחד שהיה אחראי להדחת המילאנזים גם בפעם הקודמת. מילאן השלימה עשור מאז הזכייה האחרונה בגביע האיטלקי אי שם בעונת 1992/93.


מילאן והקופה? לא הולך ביחד

מקס אלגרי: כאן כדי להישאר?
אלגרי עתיד לפתוח את עונתו הרביעית במילאן, לא דבר של מה בכך בליגה האיטלקית, ובמיוחד לאחר טלטלת השמות שריחפה מעל שמי מילאנו שאחד מהם היה אמור לרשת אותו. המאמן שהגיע מקליארי ב 2010, עשה דברים יפים מאוד במילאן, למרות תקציב מוגבל שניתן לרכש ועזיבת שחקניו הבולטים. עם זאת, עדיין יש כאלו שלא שבעי רצון מעבודתו וזהו לא סוד שבחלק מהמשרדים בוויה טוראטי היו מעוניינים באדם אחר על הקווים. לרעתו של אלגרי, ניתן לומר ראשית שיחסי האנוש שלו הם אינם דבר שהוא צריך להתגאות בו, במשך השנים האחרונות הוא נקלע לחיכוכים עם מספר שחקנים. יתרה מזאת, לאלגרי אישיות די רכה שנותנת לשחקניו את התחושה שהם יכולים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ואפילו באימונים ובכך מתערער מעמדו של מקס כמאמנם. מדי פעם גם קשה להבין את החילופים המאוחרים שהוא מבצע במצבים שבהם הקבוצה זקוקה לשינוי מיידי או הקיבעון על שחקנים מסוימים. בנוסף, הוא רחוק מאוד מלהיות מוטיבטור ועל כן פעמים רבות שחקני הקבוצה נראים רדומים וחסרי אמונה. בניגוד לכל החסרונות שצויינו כאן, יש לאלגרי לא מעט דברים חיוביים. סוף עידן אנצ'לוטי, בו ניתן קרדיט מוגזם לשחקנים הוותיקים כבר תמה ממזמן, ואלגרי הוא זה שמחליט להאמין בדור הצעיר ולשחק כדרך קבע בדה-שיליו, אל-שעראווי וגם בניאנג. השלושה עברו עונה נפלאה תחתיו והפכו משחקנים די עלומי שם לכאלו שצפויים להיות עמודי התווך של המועדון המילאנזי בשנים הקרובות. השניים הראשונים אף זכו לזימון בכורה לנבחרת הלאומית. אי אפשר שלא להעריך את אלגרי על השינוי הגדול שביצע בקווין קונסטאנט. מקשר ממוצע שהגיע בהשאלה מג'נואה כדי להוות גיבוי למרכז המגרש, החל מקס אט אט להריץ אותו בצד שמאל של ההגנה ועם אמון רב מילאן הרוויחה את אחד המגנים המפתיעים ביותר באיטליה. גם מונטארי, שהיה נחשב למשוא ללגע במשך שנים רבות בקרב אוהדי שתי המילאנזיות, סיפק עונה טובה מאוד. אולם, לרעתו של אלגרי ניתן לזקוף את הכישלון בירידה התלולה ביכולותיו של נוצ'רינו, מהשחקן המפתיע של עונת 2011/12 ללא יותר משחקן שבקושי נספר על הספסל, או את המשך היכולת החלשה של בואטנג מאז עונת האליפות. לקחו לו את הבלם הטוב ביותר בעולם, ולמרות זאת ולאחר חצי שנה של ניסויים רבים בקו האחורי, אלגרי ייצב את ההגנה עם שילובם של מקסס וספאטה. לסיכומו של דבר, מקס אלגרי קיבל בתחילת העונה קבוצה חדשה ולא כל כך איכותית שעליה להתחיל הכול מאפס, ואף על פי כן, הוציא המון מהסגל הנוכחי ומעל מה שציפו בתחילת העונה. כל עוד הוא מקבל את השקט לו ראוי מאמן לקבל מההנהלה- הוא יספק תוצאות יפות ויקדם את הקבוצה, אך קשה לעבוד כשגליאני וברלוסקוני מודיעים לתקשורת על התעניינות במאמן כזה או אחר או מכתיבים למאמן אילו שחקנים להעלות ובאילו מערכים להשתמש. מאמנים רבים היו מחכים לטיסה הראשונה מהמלפנסה אל עבר היעד הבא שלהם, אולם אלגרי לא נשבר ולמרות כל הקשיים הרבים- סיפק את הסחורה.


יכול לסמן וי על העונה האחרונה

סרט הקפטן: זה שבא וזה שהולך
עזיבת הדור הוותיק בתחילת העונה האחרונה, הותירה את מילאן נטולת ניסיון שהיה טמון באותם שחקנים שהיו עדים לרגעי השפל של המועדון כמו בקאלצ'ופולי ובאיסטנבול, אך גם היו שם לחגוג אינספור זכיות הן באיטליה והן בליגת האלופות. אותו דור הלך, אבל במילאן נותר הקפטן והשריד האחרון מאותה תקופה (יחד עם בונרה)- מאסימו אמברוזיני. הקשר האחורי שיחק ברוב מוחלט של הקריירה שלו במילאן, וגם אם שמו לא היה נוצץ כמו שיערו ואת תרומתו הוא נתן בעיקר כשחקן משלים וכגיבוי, תמיד הוא נתן את כל כולו עבור המועדון בו גדל. אמברו, בעל משחק הראש הנפלא והתיקולים הנהדרים, זה שירש את סרט הקפטן מפאולו מאלדיני, עוזב את מילאן לאחר כ 17 שנים נפלאות, בהן רשם 489 הופעות, כבש 36 שערים וזכה בכל תואר אפשרי. אנו עדים כעת למילאן שונה לגמרי- סמלים, שעד לא מזמן היו ובכמויות בסגל הקבוצה, כבר אינם עוד. הכסף עושה את שלו ולוקח חלק בלתי נפרד מהכדורגל של ימינו, ולכן קשה להאמין שאותו דור יחזור על עצמו.

סרט הקפטן במועדון של מילאן הוא בעל חשיבות עצומה. מספיק יהיה לעבור על שמות הקפטנים האחרונים כדי להבין את גודל המעמד לו יזכה החל מהעונה הקרובה ריקארדו מונטוליבו. אמנם הסגל המילאנזי מכיל לא מעט שחקנים מנוסים יותר או מזוהים יותר עם המועדון כדוגמת אביאטי ואבאטה, אך מונטוליבו נמצא כמתאים ביותר לרשת את מאסימו אמברוזיני, ולא רק בתפקודיהם על המגרש. עונה אחת בלבד במילאנו, הספיקה לאלגרי ולראשי המועדון לבחור במונטוליבו בזכות יכולת המנהיגות שלו, הפעילות הרבה שהוא מפגין על המגרש וקור הרוח שלו. אי אפשר כמובן שלא להתייחס ליכולותיו המקצועיות הנהדרות של מי שאמור למלא את החור העצום שהותיר פירלו במרכז הקישור, בין אם אלו המסירות המדויקות להפליא, במיוחד בכדורים ארוכים, השליטה בכדור או המשחק האגרסיבי שמתבטא לעתים קרובות. לרעתו יש לציין כי את משחקיו הגדולים הוא מספק בדרך כלל כשהשחקנים סביבו נמצאים ביכולת, ואילו כשכל הקבוצה נקלעת לכושר ירוד- גם מונטוליבו נוטה לאכזב. בבחירת הקפטן הועלתה גם ההנחה שמונטוליבו יקבל דחיפה מוראלית אדירה ובכך ישפר פלאים את הופעותיו על כר הדשא, דבר שיהיה מאוד חיוני למילאן בעונה הקרובה.


גראציה מאסימו, בנוונוטו ריקארדו

חוזרים ליהלום: הנשיא ביקש, הנשיא יקבל
לברלוסקוני חלק גדול בהחלטות המקצועיות המתקבלות בקבוצה, לפעמים הוא קולע במקום הנכון (תרתי משמע) ולפעמים גורם לפגיעה בקבוצה ולתחושת אי נעימות בקרב המאמנים. אנצ'לוטי לדוגמה היה ה"יס מן" של הפריזדנטה עד שמאס בתכתיבים שקיבל, דבר שהיה לו חלק גדול בהחלטתו לעזוב. גם מזלו של אלגרי לא שפר, והוא נאלץ פעמים רבות לקבל הוראות מקצועיות מצד סילביו בגליאני בין אם בארבע עיניים או שבפומבי בתקשורת. ניתן להזכיר את דרישתו של ברלוסקוני לשחק עם פאטו, עוד כשהיווה חלק מהסגל למרות כושרו המזעזע, או הביקורת הרבה על הספסול החד פעמי של סטפאן לאור בצורת הכיבושים הנוראה אליה נקלע. ברוב מוחלט של הפעמים, אלגרי לא נשבר ובעיקר עקב כך- הוא לא נחשב בין האנשים האהובים על הנשיא שהיה שמח להיפטר ממנו. הדרישה עמה פתח ברלוסקוני את הקיץ הייתה הדרישה לחזור למערך ה 4-3-1-2, ונראה דווקא שאלגרי לא הביע את התנגדותו, ולאו דווקא מפאת יראה מפני הנשיא. ה 4-3-3 אמנם מתאים לסגנון המשחק של אל-שעראווי וגם באלוטלי השתלב בו מצוין אשתקד, אך הבעיה הגדולה נותרה באגף השמאלי. זאת משום שבואטנג מציג שם יכולת מחפירה, ניאנג עדיין לא בשל להרכב ואילו ספונארה פרח באמפולי מאחורי החלוצים. מעבר לכך, אופציות החיזוק הקיימות בשוק מאוד מצומצמות ולא מציעות שחקנים די טובים כדי לבצע את השדרוג המיוחל. לנטישת משחק האגפים השפעה ישירה גם לתפקוד המגנים. בעונה האחרונה, אבאטה, דה-שיליו וקונסטאנט היוו חלק בלתי מבוטל גם במובן ההתקפי של הכנפיים. כתוצאה מכך, היה ניתן לראות אותם מבלים לא מעט במעלה המגרש, משתלבים במשחק ההתקפי, מתמסרים עם הקשרים ושולחים הרמות לחלוצי הקבוצה. הבעיה הגדולה היא שבעוד שדה-שיליו ניחן ביכולת מסירה די טובה, אבאטה וקונסטאנט, שמטבעם אינם מגנים, נוטים לרוב לא לדייק ולבזבז התקפות רבות. במערך היהלום, העבודה העיקרית של המגנים תהיה כמובן בעיקר להגן ולהתמסר במסירות קצרות יחד עם הקשרים. על אף כל היתרונות המצביעים על ראייה נכונה בחזרה ליהלום, סימן השאלה הגדול ביותר הוא סטפאן אל-שעראווי. המצרי-איטלקי החל את העונה הקודמת כחלוץ ב 4-3-1-2 עוד לפני המעבר ל 4-3-3, והציג יכולת חלשה שלא הצדיקה את האמון שנתן לו אלגרי בדבר המקום בהרכב. אלא שהמעבר המהיר ל 4-3-3, הועיל בעיקר לסטפאן שמצטיין בזריזות ויכולת כדרור מעולה שגורמת צרות למגנים ששומרים עליו באגף השמאלי, וכן ביכולת פריצה יוצאת מן הכלל אל תוך הרחבה. החלוץ הצעיר הרים את מילאן מהקרשים והפך למכונת שערים, בעיקר בחלק הראשון של הליגה. אולם, במהלך ינואר חזרנו לקבל את סטפאן של המחזורים הראשונים, מנותק מהמשחק וממעט לאיים על השער. מספר גורמים יכולים להיגרם לכך- הדומיננטיות של באלוטלי (אם כי הגיע לאחר שהבצורת של סטפאן החלה) או קריאת המשחק המקובעת שלו שנלמדה על ידי יריביו. על כן, קשה מאוד לחזות כיצד שינוי המערך ישפיע על אחד השחקנים היקרים ביותר במועדון, וזה שאמור להיות היהלום במערך החדש-ישן.


מעלה יותר מדי סימני שאלה

קיץ 2013: ממשיכים בהצערת הסגל
סאגה מתישה ומייגעת איתה נפתח חלון ההעברות, הייתה חוסר הוודאות לגבי עתידו של כוכב הקבוצה- סטפאן אל-שעראווי. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' הביעו התעניינות בחלוץ הצעיר והיו מוכנים לשלם תמורתו סכומי עתק. מספר שבועות שגליאני שלח רמזים מעורפלים בנוגע לעתידו של סטפאן והיה נדמה שבהנהלה לא יוכלו לוותר על עשרות המיליונים שעתידים להגיע תמורתו, אך הרצון העז של השחקן להישאר בקבוצתו האהודה לצד ההבנה של ראשי המועדון כי מכירתו תהיה ירייה ברגל לפרוייקט הצערת הסגל שעליו הצהירו בתחילת העונה הקודמת, וכמובן שגם פגיעה קשה בתדמיתה של מילאן כאחד המועדונים הבכירים באירופה- הובילו להצהרה על הישארותו. המגעים עם סנטוס בנוגע לרוביניו היו בלתי פוסקים, ולמרות שהיה נדמה כי החלוץ הברזילאי ישוב הביתה, סנטוס לא הסכימה להתפשר על הסכום שאותו מילאן דרשה ונכון לעכשיו, ביניו נשאר במילאן לאחר שזכה להארכת חוזה, אם כי לא ניתן לשלול מגעים עתידיים עם קבוצת ילדותו. עתידו של קווין-פרינס בואטנג בעונה הקרובה איננו ברור, ובמילאן מתכוונים תמורת הסכום המתאים למכור את הקשר הגנאי המאכזב, כאשר מונאקו וצ'לסי כבר גיששו לעברו. כמו בקיץ הקודם, גם הפעם הפרזידנטה נקלע לסיבוכים משפטיים ואמור להישלח לכלא (למרות שכולם יודעים שלדון סילביו יש תשע נשמות והוא לא ייכנס אל מאחורי הסורגים), דבר שמשפיע בצורה ישירה על המרקאטו המילאנזי. תקציב הרכישות דל, גליאני מחכה לעזיבת שחקנים לא רצויים כדי לפנות את המקום לחדשים ורוב תשומת הלב מופנית לשחקנים כאלו ואחרים שקרובים לסיום חוזיהם. יחד עם זאת, נמשכת מדיניות ההצערה ולראיה עזיבותיהם של אמברוזיני, ז'פס ופלאמיני אשר סיימו את חוזיהם בקבוצה. בעוד שמן העבר השני, מילאן הספיקה להחתים את ריקארדו ספונארה, הקשר/ חלוץ המצוין של אמפולי בעונה האחרונה וזה שכמעט והעפיל עימה לסריה A; ז'רסון ורגארה, הבלם הקולומביאני הצעיר שמגיע כדי לעבות את הקו האחורי לאחר העזיבה של ז'פס, בן ארצו ולשמחתו יוכל להשתלב עם קולומביאני אחר- ספאטה; אנדראה פולי הגיע לא מזמן לאחר עונה מצוינת בסמפדוריה, בעוד שאת הדרך ההפוכה יעשה בארטוש סאלאמון שלא קיבל דקות משחק מאז הגיעו למילאנו בינואר. אלו לא בדיוק ההעברות, אבל שני שחקנים נוספים שיהוו חלק מהסגל לעונה הקרובה יהיו בריאן כריסטאנטה, קשרה יוצא מן הכלל של קבוצת הפרימברה ואנדראה פטאניה, חלוץ הפרימברה שכבש 13 שערים אשתקד (אם כי האחרון צפוי להישלח להשאלה). חילופי הדורות נמשכים בסן-סירו והכיוון מעודד. חלון ההעברות רחוק מלהסתיים וצפויים לנו עוד מספר שינויים. לצד רוביניו ובואטנג, גם עתידם של נוצ'רינו, טראורה ועמנואלסון איננו ברור. מנגד, במועדון מעוניינים להתחזק בבלם נוסף, בקשר התקפי ואולי גם בחלוץ. לאור הצרות הכלכליות והמשפטיות הרבות אליהן נקלע סילביו, הקו המנחה של גליאני ימשיך להיות השגת שחקנים שנמצאים לקראת סיום חוזיהם והחתמת חיזוקים בהתאם למכירות מעזיבת שחקנים.

ברוכים הבאים
5/5: ז'רסון ורגארה- נרכש מאונברסיטאריו פופויאן תמורת 2 מיליון יורו.
24/5: כרסיטיאן ספאטה- מומשה אופצית הרכישה מוויאריאל תמורת 6 מיליון יורו.
1/7: אורבי עמנואלסון- חזר מעונת השאלה בפולהאם.
1/7: ריקארדו ספונארה- מגיע מאמפולי לאחר שנרכש בינואר.
11/7: אנדראה פולי- חצי מכרטיסו נרכש מספדוריה תמורת 3 מיליון יורו בנוסף לחצי מסאלאמון.

צאתכם לשלום
1/7: בויאן קרקיץ'- חזר לברצלונה לאחר עונת השאלה.
1/7: מאסימו אמברוזיני- סיים חוזה ועבר לפיורנטינה.
1/7: מאריו ז'פס- סיים חוזה.
1/7: מאתיו פלאמיני- סיים חוזה.
11/7: בארטוש סאלאמון- עזב לסמפדוריה כחלק מעסקת הגעתו של פולי.


אנדראה פולי, תוספת נאה לקישור

עונת 2013/14: סקודטו... לא הפעם
לאור מסע הרכש המרשים של היובנטינים, יהיה יומרני מדי לדבר על אליפות, אם כי הכדורגל לימד אותנו שהפתעות הן חלק מהמשחק. יתר קבוצות הצמרת גם כן מבצעות חיזוקים רבים, אך המטרה הברורה של הרוסונרי לעונה הקרובה תהיה ללא ספק לסיים במקומות 2-3, ולצד זה לבצע גם קמפיין מכובד בליגת האלופות, כלומר הגעה לרבע הגמר לפחות. השחקנים החדשים שהגיעו בעונה הקודמת, הספיקו להתגבש, הקבוצה מבצעת חיזוקים בחלון ההעברות, כך שאין שום סיבה שמילאן לא תעמוד ביעדים האלו. בסיכומו של דבר, העבר לימד אותנו שמילאן נוטה לאכזב ולגרום לרגעים של שברון לב וייאוש, אך גם להפתעות לא מעטות כנגד כל הציפיות ורגעי אושר ושחרור אמוציות מצד אוהדיה. מה שלא יהיה, הלב שלנו הוא אדום-שחור!


מדפי הגביעים הרבים צפויים לעמוד על תילם

:aa1: 23/7 גביע טים בהשתתפות יובנטוס וסאסואולו
:aa1: 27/7 גביע האלופים נגד ולנסיה (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)
:aa1: 31/7 גביע אאודי נגד מנצ'סטר סיטי (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)

ליגת ווינר סל - עונת 2013-14
ב-13 לאוקטובר תצא לדרך ליגת הכדורסל של ישראל וכמו מדי שנה גם הפעם צריך לעקוב אחרי מדריכים בנוגע לשיטת הליגה ורישום השחקנים. לאחר שבעונה החולפת השחקנים הישראלים נכנסו לשביתה לקראת סיום הליגה, הגיעו שני הצדדים (אירגון השחקנים והמנהלת) לפשרה: במסגרת חמש העונות הקרובות יתקיים בליגה החוק הרוסי, כלומר כל קבוצה תהיה מחויבת לשתף בכל רגע נתון במגרש שני שחקנים ישראלים. בנוסף, כל קבוצה תוכל לרשום עד חמישה זרים בטופס המשחק ובסך הכל שמונה שחקנים זרים במהלך העונה כולה. כמו כן, בעזרתו של הטוטו, קבוצה שתרשום ארבעה שחקנים זרים או פחות בטופס המשחק, בכל העונה, תהנה מבונוס של 250 אלף שקל מהטוטו. עם זאת, קבוצה שתשתף חמישה זרים ולו למשחק אחד בלבד במהלך העונה - יישלל ממנה הבונוס. בנוגע לרישום השחקנים הצעירים, כל קבוצה בליגת העל תחויב לרשום בסגל השחקנים שלה שני שחקנים ישראלים מתחת לגיל 22, ושחקן ישראלי שלישי מתחת לגיל 25. עם זאת, לעניין הזה אין שום חשיבות מבחינת קידום השחקן הישראלי מאחר ומדובר בסגל הרחב שתרשום כל קבוצה בליגה, ולא בסגל המשחק. המשמעות: כל קבוצה תוכל לרשום לצורך העניין גם שחקני נוער שהם חלק מהקבוצה הבוגרת.

שיטת המשחקים
שיטת המשחקים בליגת העל בכדורסל תשתנה כבר בעונה הקרובה, מעתה הבית העליון יהיה בן ארבע קבוצות בלבד בעוד הבית התחתון יכלול שמונה קבוצות.
העונה הסדירה תכלול 22 מחזורים בשני סיבובים כשלאחריהם יחולקו הקבוצות לבית העליון והתחתון. בבית העליון ייערכו שני סיבובים (שישה משחקים) בעוד בבית התחתון ישוחק סיבוב אחד (שבעה משחקים). בסיום הבתים, יתקיים הפלייאוף כאשר כמו בעונות האחרונות, הקבוצה מהמקום הראשון תארח את המקום השמיני, הקבוצה מהמקום השני תארח את זו שסיימה שביעית וכן הלאה. המשמעות היא שלכל המעפילות לבית העליון יובטח יתרון הביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
הגמר לא ישוחק במשחק אחד והאמת גם לא בסדרה: בישראל כאמור נוהגים למצוא שיטות שונות ומגוונות לקביעת אלופה, הספורטיביות לא אופציה. שני משחקים של בית וחוץ ייערכו בין שתי הקבוצות שיעלו לגמר, כאשר הקבוצה שתנצח בהפרש גבוה יותר בסיכום שני המשחקים, תצא לחגוג אליפות. פיינל פור לעונה מלאה זה הזוי? לא לדאוג ליצירתיות כשמדובר במנהלת הליגה.

לוח המשחקים

טבלת הליגה (מתעדכן)


רק בישראל - הפסידה למכבי ת"א 5 מתוך 6 משחקים במהלך העונה וזכתה באליפות. מכבי חיפה חוגגת


עוד לפני פתיחת הליגה, אנחנו מתחממים עם גביע הליגה, גביע ווינר סל, שצפוי לספק לנו כמה משחקים מרתקים ובראשם הדרבי התל אביבי כבר ברבע הגמר. המשחקים יתפרסו לאורך 5 ימים וישוחקו בבית מכבי בראשל"צ, למעט הדרבי התל אביבי ונתניה-ירושלים, שישוחקו בנוקיה.

תוכנית משחקי גביע ווינר סל

רבע הגמר (יום א' 6 באוקטובר, בית מכבי בראשון לציון):
-----------------------------------------------------
16:00 מכבי SCE אשדוד – עירוני דיזינגוף סחר נס ציונה (משחק ראווה)
18:15 הפועל יונט חולון – אלטשולר שחם גלבוע/גליל
20:45 הפועל פתאל אילת – מכבי דלתות פנדור ראשון לציון

רבע גמר (יום ב' 7 באוקטובר, היכל נוקיה בתל-אביב)
-------------------------------------------------
18:15 גרינטופס נתניה – הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב – הפועל SP מצרפלס תל-אביב

חצאי הגמר (יום ד' 9 באוקטובר, בית מכבי ראשון לציון)
----------------------------------------------------
18:15 הפועל יונט חולון או אלטשולר שחם גלבוע/גליל – גרינטופס נתניה או הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב או הפועל SP מצרפלס תל-אביב – הפועל אילת או מכבי ראשון לציון

משחק הגמר יתקיים ביום ה' 10 באוקטובר בבית מכבי בראשון לציון.

שתהיה עונה פוריה ודיון מהנה!

תודה רבה לאורי (OriRR) שלקח על עצמו סיקור של חצי ליגה וכן גם לשי (LIVERPOOL87) וליעקב (yakov_y) על תרומתם לסיקורים

שלום לכולם. לאחרונה שמנו לב (ההנהלה) כי דיון "בחצר המלכות" סטה מעט מיעודו המקורי, ובמקום לשמש כפלטפורמה לשיחה על תרבות בריטית וענייני היום באנגליה שמחוץ לכדורגל, הוא הפך לדיון שעיקרו ממים ובדיחות כדורגל. לאחר מחשבה, ומכיוון שלשני הדברים יש מקום, החלטנו לפצל את הדיון, להחזיר את הדיון המקורי למסלולו, ולרכז בדיון נוסף את הממים, הסרטונים, הבדיחות ושאר ההווייה ההומוריסטית של הכדורגל האנגלי. תבלו!

תומאס שאף לקח על עצמו את התפקיד להוריד את פרנקפורט ליגה.

שהיה במזל ובהצלחה לכל הצדדים.

נבחרת פורטוגל



תעודת זהות

תאריך לידה: ספרד 1:3 פורטוגל (מדריד, ספרד; 18.12.1921)
ההפסד הכי גדול: פורטוגל 10:0 אנגליה (ליסבון, פורטוגל; 25.5.1947)
הניצחון הכי גדול: פורטוגל 0:8 ליכטנשטיין (ליסבון, פורטוגל; 18.11.1994)
מלך השערים: פאולטה, כריסטיאנו רונאלדו (47)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: לואיס פיגו (127)
דירוג נוכחי: 5
הישגים: סגנות אליפות אירופה (2004), מקום שלישי בגביע העולם (1966)

היסטוריה
פורטוגל עשתה את צעדיה הראשונים בגזרה הבינלאומית כאשר דיברה חזק במונדיאל 1966 שנערך באנגליה. תחת הדרכתם של אוטו גלוריה ומנואל דה לוס אלפונסו, פורטוגל הרחיקה לכת עד שלב חצי הגמר, אז הודחה מול אנגליה ובובי צ'רלטון. אוסביו הגדול היה מי שהוביל את פורטוגל בקמפיין הזה (9 שערים), שהסתיים עם ניצחון במשחק על המקום השלישי על ברה"מ. 18 שנה לאחר מכן עשתה פורטוגל הישג דומה באליפות אירופה שנערכה בצרפת. לא רק שפורטוגל הגיעה לחצי הגמר, אלא שהיא גם עשתה זאת בהופעה הראשונה של אי פעם ביורו, מה שמעצים את ההישג. אולם צריך לזכור כי באותה תקופה היורו כלל בסה"כ 8 קבוצות, כלומר היישר משלב הבתים עברו לחצי הגמר. בכל מקרה, ב1986 הגיעו הפורטוגלים לשלב הבתים במונדיאל במקסיקו ועזבו אותו לאחר מכן. אותו דבר קרה גם במונדיאל 2002, שהיה המונדיאל הבא שאליו הגיעו הפורטוגלים (16 שנה הפסקה), כשלפני כן הם הגיעו לחצי גמר יורו 2000, כשהודחו ע"י זינאדין זידאן בפנדל בדקה ה117 של ההארכה מול צרפת. כואב, אבל עדיין הישג יפה. ב2004 הפורטוגלים אירחו את היורו וניצלו את הביתיות (היחסית) כדי להגיע עד לגמר, אבל הופתעו בענק על ידי יוון כשהפסידו במאני-טיים. במונדיאל 2010 הגיעה פורטוגל עד שלב שמינית הגמר (הודחה ע"י ספרד), וב2012 שוב הגיעו לחצי גמר היורו, כשהודחו ע"י - מי אם לא - ספרד, שוב פעם, רק הפעם - בפנדלים.


רונאלדו מתוסכל בגמר יורו 2004. עשר שנים אחרי, מה יקרה הפעם?

הדרך למונדיאל
מוקדמות מונדיאל 2014 דרשו מנבחרת פורטוגל להגיע גם אל ארצנו הקטנטונת ולגרום ל40,000 פנאטיים של כריסטיאנו רונאלדו (וגם כמה אוהדי נבחרת ישראל) לגרום לאצטדיון רמת-גן להיות סולד-אאוט באופן לא שגרתי. בגדול, ידוע מראש היה כי המאבק יהיה בין רוסיה לפורטוגל על ראשות הבית והכניסה האוטומטית לגביע העולם, אבל פורטוגל נתקלה בקשיים פה ושם. בארץ סיימו הפורטוגלים בתיקו 3:3 שהיה יותר קרוב להפסד, ברוסיה הפסידו רונאלדו וחבריו 0:1 ונבחרת ישראל הצליחה להחזיק את הפורטוגלים גם בביתם עם 1:1 בחוץ. גם נבחרת צפון אירלנד סחטה שוויון 1:1 בפורטוגל, ואלו למעשה התוצאות שהכריעו את הכף לטובת רוסיה, ושלחו את פורטוגל לשלב ההצלבה. בכל שאר המשחקים ניצחה פורטוגל, ורק נק' הפרידה בינה לבין המקום הראשון בבית.

בשלב ההצלבה קיבלנו כולנו, למעשה, הגרלה מטורפת שהבהירה לנו דבר אחד: זלאטן איברהימוביץ' או כריסטיאנו רונאלדו לא יהיו במונדיאל. שוודיה חיכתה לפורטוגל בליסבון במשחק הראשון, ורונאלדו דאג לשלוח את הנבחרת שלו עם יתרון מינימלי (0:1) לסולנה בגומלין. זה לא היה פשוט בכלל, אבל בגומלין ניצחו הפורטוגלים 3:2 עם שלושער ענק של רונאלדו ופורטוגל במונדיאל בברזיל.

המאמן: פאולו בנטו



הפורטוגלי בן ה44 עומד על הקווים של הנבחרת הפורטוגלית ערב הקמפיין הבינלאומי השני שלו כמאמן נבחרתו הלאומית. לפני שנהיה למאמן, היה בנטו קשר אחורי שהותיר את חותמו בעיקר בויטוריה גימראייש, בנפיקה ליסבון, ריאל אוביידו הספרדית וספורטינג ליסבון. מי שנולד בליסבון זכה גם לפרוש בה, כששיחק בביאנקו-ורדה של עיר הולדתו, ורשם במדיה 92 הופעות. קריירת משחק בת 17 שנה הייתה לבנטו, כשלאחריה עבר לאמן את קבוצת הנוער של ספורטינג ליסבון במשך עונה אחת (2004-2005). שנה לאחר מכן הוא הוזעק לקווים של קבוצת הבוגרים לאחר שחוסה פסיירו פוטר במהלך עונת 2005-2006 מאימון ספורטינג ליסבון, ותחת בנטו זכתה ספורטינג בשני גביעים ושני גביעי הסופר-קאפ הפורטוגלי. אליפות לא הייתה, אבל הרקורד החיובי ביחס לקריירת האימון שהייתה רק בחיתוליה היה להישג גדול עבור בנטו. בנובמבר 2009 התפטר בנטו לאחר תקופה לא מוצלחת תוך שהוא מתמודד עם לחצים מסביב להתפטרותו. הוא רשם על הקווים של ספורטינג ליסבון 229 משחקים עם 60.7% הצלחה.

בספטמבר 2010 פוטר קרלוס קיירוש מאימון הנבחרת הפורטוגלית אחרי שקמפיין מוקדמות יורו 2012 לא החל בצורה אופטימלית. בנטו נקרא לדגל ודווקא התחיל ברגל ימין, עם ניצחון 1:3 על דנמרק, ולאחר מכן הביס 0:4 את נבחרת ספרד במשחק ידידות, במה שהיה לניצחון הגדול ביותר על הספרדים מאז 1963. ביורו 2012 הוא הגיע עם הנבחרת שלו עד לחצי הגמר, אז הודח בפנדלים ע"י אותה נבחרת ספרד, ועכשיו יש לו הזדמנות מצוינת לתקן - ולצעוד צעד אחד רחוק יותר.

סגל השחקנים



שוערים: בטו (סביליה), אדוארדו (בראגה), רוי פטריסיו (ספורטינג ליסבון)

הגנה: אנדרה אלמיידה (בנפיקה ליסבון), ברונו אלבש (פנרבחצ'ה), פאביו קונטראו (ריאל מדריד), ג'ואו פריירה (ולנסיה), נטו (זניט סט. פטרסבורג), פפה (ריאל מדריד), ריקרדו קוסטה (ולנסיה).

קישור: ג'ואו מאוטיניו (מונאקו), מיגל ולוסו (דינמו קייב), ראול מיירלס (פנרבחצ'ה), רובן אמורים (בנפיקה ליסבון), ויליאם קרבאליו (ספורטינג ליסבון).

התקפה: כריסטיאנו רונאלדו (ריאל מדריד), אדר (בראגה), הלדר פושטיגה (לאציו), הוגו אלמיידה (בשיקטאש), נאני (מנצ'סטר יונייטד), ראפה (בראגה), וארלה (פורטו), ווייריניה (וולפסבורג).

שחקני מפתח

כריסטיאנו רונאלדו

מועדון: ריאל מדריד
גיל: 29
עמדה: קיצוני/חלוץ



אמרתם נבחרת פורטוגל - אמרתם כריסטיאנו רונאלדו. מי שנחשב כיום לשחקן הטוב בעולם מגיע למונדיאל אחרי דאבל גדול עם ריאל מדריד, שהסתיים עם גביע המלך וגביע ליגת האלופות, והוא רוצה להמשיך את הפורמה המצוינת שלו גם בברזיל, יחד עם חבריו לנבחרת. כריסטיאנו נולד במאדיירה בפברואר 1985, ובגיל שמונה החל לשחק בקבוצת הילדים של אנדוריניה, ולאחר שנתיים עבר למחלקת הנוער של נאסיונל מאדיירה. גם שם בילה הפנומן הפורטוגלי שנתיים, ואז עבר למחלקת הנוער של ספורטינג ליסבון, והחל למעשה את הקריירה האמיתית. כבר שם זיהו בספורטינג את הכישרון הגדול שצומח להם באקדמיה, וכבר בגיל 17 שיחק רונאלדו בבוגרים של ספורטינג ואף כבש צמד בהופעת הבכורה שלו נגד מוריירנסה. רונאלדו משך את עיניו של ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, שהזמין אותו ללונדון כדי לדון עמו במעבר למועדון הלונדוני. אלא שכאשר ספורטינג שיחקה נגד מנצ'סטר יונייטד וניצחה אותה 1:3, שחקני ומנג'ר יונייטד דאז - אלכס פרגוסון - התרשמו מאוד מיכולתו של רונאלדו, ואף השחקנים לחצו על המנג'ר להנחית את רונאלדו במנצ'סטר. פרגוסון קיבל זאת ועונה לאחר מכן רונאלדו הגיע ליונייטד תמורת 15 מיליון אירו, והפך לשחקן הפורטוגלי הראשון שמשחק במדי מנצ'סטר יונייטד. בעונתו הראשונה עם מנצ'סטר זכה בגביע האנגלי, ובעונה השנייה זכה להניף את גביע הליגה. בשלוש עונותיו הראשונות במדי היונייטד כבש 27 שערים, מה שמעצים את ההישג הגדול שלו בעונת 2006-2007, בה כבש 23 שערים ב53 הופעות וזכה עם פרגי והחברים באליפות ראשונה באנגליה ובאליפות ראשונה כשחקן בוגרים. העונה הזו כמעט הסתיימה בדאבל, אבל הפסד בגמר הגביע האנגלי לצ'לסי חתם את היונייטד כאלופים בלבד. עונה לאחר מכן רונאלדו כבר הלך רחוק יותר עם הקבוצה שלו והניף גם את גביע ליגת האלופות, כאשר היונייטד זוכה גם באליפות ובגביע מגן הקהילה. עונה מושלמת בה רונאלדו כובש 42 שערים ב49 משחקים! הישג אדיר וקפיצת מדרגה עצומה עבור הפנומן הפורטוגלי. ב2008-2009 רונאלדו זכה באליפות נוספת עם מנצ'סטר יונייטד והגיע שוב לגמר ליגת האלופות עם קבוצתו, אבל ברצלונה עמדה מנגד ועשתה ליונייטד חיים קשים כשלבסוף הקטאלונים גם זוכים בגביע. רונאלדו נפרד ממנצ'סטר אחרי 6 עונות במדי השדים האדומים במה שמתוארת כאחת התקופות, אם לא ה-תקופה הכי טובה בחייו של רונאלדו לדבריו. רונאלדו מכאן עשה את הדרך למדריד תמורת 94 מיליון אירו וניפוץ מחיר ההעברה הגבוה ביותר אי פעם. הבלאנקוס ידעו היטב על מה ולמה הם משלמים סכום אסטרונומי שכזה כשהבאת רונאלדו גורמת גם לשיא של מכירת חולצות שחקן. בחמש עונות במדי ריאל מדריד רונאלדו כובש 252 שערים ב246 משחקים, כאשר החל מעונת 2010-2011 הוא כובש יותר מ50 שערים בעונה. ב2011-2012 זכה רונאלדו עם ריאל מדריד באליפות ספרד, כאשר עונה לפני כן הוא זוכה גם בגביע המלך. העונה רונאלדו השיג את מה שייחל לו כל כך - גביע ליגת האלופות - ועשה את זה בסטייל עם החברים שלו אחרי ניצחון בדרבי המדרידיסטה בליסבון.

רונאלדו, אחד האתלטים הטובים בעולם, בעל יכולת נגיחה מצוינת, מהירות שמאפשרת לו להתמודד מול יוסיין בולט על תואר האצן הטוב בעולם ודריבל ובעיטות שגורמות לכל מגן לחשוב פעמיים על כל תזוזה, הוא מי שכל העיניים של פורטוגל יוסטו אליו בעת עליית הנבחרת לכר הדשא בברזיל. רונאלדו כבר השיג הכל וטעם מהכל, אבל דבר אחד עדיין חסר לו - גביע העולם. אז הפעם, בשירות הנבחרת הלאומית, האם רונאלדו יצליח לעשות היסטוריה עם נבחרת פורטוגל ולזכות לראשונה בתואר בינלאומי? את זה נגלה בחודש יולי.

ג'ואו מאוטיניו

מועדון: מונאקו
גיל: 27
עמדה: קשר מרכזי



מאוטיניו בן ה27 נולד בפורטימאו שבפורטוגל, כאשר בגיל 8 החל לשחק כדורגל במחלקת הנוער של פורטימוננסה, ואחרי חמש שנים עבר למחלקת הנוער של ספורטינג ליסבון. כאן למעשה הגיעה המקפצה של חייו ושל קריירתו של מאוטיניו, כאשר אחרי שש שנים כנער בקבוצות הנוער עלה לבוגרים של ספורטינג וקיבל את ההזדמנות להוכיח את מה שרגליו מסוגלות להניב. בעונה הראשונה זה לא היה מאוד פשוט אבל עדיין הקשר הכישרוני זכה לקבל 26 פעמים מקום על הדשא בכל המסגרות (15 בליגה), ויחד עם חבריו לקבוצה הם מסיימים כסגני מחזיקת גביע אופ"א (מפסידים בגמר לצסקא מוסקבה). בעונה שלאחר מכן, בעודו בן 19, מאוטיניו זכה למקום של קבע בהרכב. הוא סיים את העונה עם 43 הופעות בכל המסגרות (34 בליגה), זאת לצד חמישה שערים ושישה בישולים. מדובר בזריקת ביטחון אדירה עבור מאוטיניו, שזכה ליותר מפי 1.5 משחקים במדי הביאנקו-ורדה של ליסבון. עם השנים המשיך מאוטיניו לקבל את המקום בהרכב והפך לשחקן מפתח עבור ספורטינג, כאשר בקיץ 2010 פורטו לטשה אל עברו עיניים והנחיתה אותו במגרש שלה. 11 מיליון אירו עלה מאוטיניו לפורטו, וכנראה שהלחץ עשה את שלו היות ומאוטיניו לא הצליח לספק מספרים גדולים יותר משסיפק בספורטינג וסיים את עונתו הראשונה עם 53 הופעות, 2 שערים ו-9 בישולים, אבל סיים עם פורטו עונה אדירה שנחתמה בטרבל של אליפות, גביע ואליפות הליגה האירופאית אחרי ניצחון בגמר הכל-פורטוגלי נגד בראגה. בעונה לאחר מכן מאוטיניו שמר על מקומו המובטח בהרכב והמשיך לספק את הסחורה כאשר זכה עם פורטו באליפות נוספת, וב2012-13 סיפק (מספרית) את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, עם 5 שערים ו15 בישולים ב39 הופעות. בסיום אותה עונה, החליט בעל הבית העשיר של מונאקו הצרפתית לשנות את פני המצב של קבוצתו, והנחית מפורטו את חאמס רודריגז וג'ואו מאוטיניו יחד. מאוטיניו עלה 25 מיליון אירו למונאקו, ואת העונה האחרונה סיים עם שער אחד ושמונה בישולים ב37 הופעות.

מאוטיניו הוא למעשה האיש המרכזי בקישור של פורטוגל. הוא יהיה מי שהכדור עובר דרכו והוא יהיה מי שייקח אחריות על ניהול ההתקפות. מימין ומשמאל יחכו לו שחקנים מוכשרים ומהירים שירצו לשרוף את הקו, אך ראיית המשחק המצוינת של מאוטיניו עשויה להפתיע את הגנת היריב, שמצפה בדיוק לאותו משחק אגפים מהיר ואטקרטיבי, ובכך להערים על שיטת המשחק של נבחרתו שלו ושל היריבה. מאוטיניו עבר הרבה בקריירה והוכיח כי הוא אחד הקשרים הדינמיים היותר אטרקטיביים כיום, ואחרי עונה לא-הכי-מוצלחת עם מונאקו הוא יקווה להוציא את כל איכויותיו מחדש בברזיל, ולשתף פעולה עם חבריו בדרך להישגים שבפורטוגל עדיין לא ראו.

שימו לב ל...

וויליאם קרבאליו

מועדון: ספורטינג ליסבון
גיל: 22
עמדה: קשר אחורי, בלם



וויליאם קרבאליו נולד באפריל 1990 בלואנדה שבאנגולה. כשהיה עוד תינוק בעריסה עברה משפחתו לפורטוגל, ובגיל 13 נקלט קרבאליו במחלקת הנוער של ספורטינג ליסבון. הוא עלה לקבוצת הבוגרים בשנת 2011 ואת הופעת הבכורה ערך באפריל נגד ויטוריה. בתחילת עונת 2011-2012 הוא הושאל לפאטימה מהליגה השלישית, ובינואר 2012 הושאל לעונה וחצי לסרקל ברוז' הבלגית. הבלגים החליטו לשחק קצת עם תפקודו של קרבאליו על המגרש ובחצי העונה הראשונה שלו בברוז' הוא בילה באזור הקישור, לעתים כקשר אחורי ולעתים כקשר מרכזי, ובעונה שלאחר מכן תופקד קרבאליו ברוב הפעמים כבלם. בסה"כ רושם הקשר הצעיר 48 הופעות בעונה וחצי בסרקל ברוז', כשהוא מוסיף גם 3 שערים. דקות המשחק והחספוס שעבר בברוז' הובילו אותו לקבל מקום בהרכב של ספורטינג ליסבון העונה, אבל בספורטינג רואים את וויליאם הצעיר כיעיל יותר מהקישור, ושם הוא בילה את זמנו העונה. הוא פתח ב29 משחקים וכבש 4 שערים בליגה, הוסיף עוד שלוש הופעות בגביע הליגה ועוד אחת בגביע הפורטוגלי. בנובמבר 2013 פאולו בנטו זימן לראשונה את קרבאליו לסגל הנבחרת למשחקי הפלייאוף נגד שוודיה. במשחק הביתי והראשון קרבאליו לא שותף וישב על הספסל, אבל בשוודיה הוא קיבל 17 דקות ראשונות כשחקן נבחרת הבוגרים של פורטוגל ושמח עם חבריו בסיום כשהעפילו רשמית למונדיאל.

קרבאליו לא צפוי להיות שחקן הרכב ראשון עבור בנטו ופורטוגל, אבל אפשר לראות בעובדה כי הוא שרד את שבעת הניפויים כדבר שמעניק לו הרבה כבוד ועושה רושם שבנטו רואה בקרבאליו כאופציה נהדרת מהספסל, הן כבלם והן כקשר. ההזדמנות לעבוד עם שחקנים גדולים כמו מאוטיניו, ולוסו, אמורים, רונאלדו ושות' תעניק לקרבאליו הזדמנות גדולה ללמוד ולשפר את עצמו כשחקן, ועל הדרך הוא יוכל לנסות ולנצל הזדמנויות שהוא עשוי לקבל במדים הלאומיים של נבחרתו.



ובגדול...
הפורטוגלים מגיעים לברזיל עם המון כישרון, המון ניסיון אינדיבידואלי אבל כנבחרת שעדיין לא הצליחה להגיע לפסגה. יש לה תחרות קשה, אבל עבור הפורטוגלים מדובר בעניין של חיבור נכון כדי שהכל יתפוצץ על הדשא בברזיל. ההעפלה על חשבון שוודיה במשחקי הפלייאוף העניקה הרבה מאוד ביטחון לנבחרת, אבל שלב הבתים לא בישר טובות והדרך תהיה קשה כבר מההתחלה. לכן על הפורטוגלים להפגין ביטחון שכן יש להם את היכולת ואת השחקנים שמשנים משחקים כדי להגיע עד לקצה וגם מעבר אליו. פאולו בנטו יצטרך להוכיח שהוא המאמן הנכון לאתגר גביע העולם, ואחרי שזה לא כל כך הלך לו ביורו הקודם, הוא יקווה לבשורות חיוביות יותר בברזיל.

ההימור: חצי הגמר

נבחרת קולומביה


משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: 0-5 (נגד ארגנטינה בבואנוס איירס ב-1993, נגד אורוגואי בבאראנקייה ב-2004 ונגד בוליביה בבאראנקייה ב-2013)
ההפסד הכי גדול: 9-0 (נגד בראזיל בלימה ב-1957)
הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
הופעות בגביע העולם: 4 (1998, 1994, 1990, 1962)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (1990)


אחרי ציפייה והמתנה ארוכה, חוזרת קולומביה לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי וזה קורה בדיוק 16 שנים לאחר שהיתה שם בפעם האחרונה. קולומביה חוותה תקופה ארוכה ומאוד לא קלה לאחר שתור הזהב פרש, אותו תור זהב שהוליך אותה לשלושה מונדיאלים רצופים בשנות ה-90' בראשותם של ואלדראמה, רינקון, אלבארס ואספרייה. לאחר הכישלון לעבור את שלב הבתים ב-1998, קולומביה יצאה לדרך חדשה ולא מוצלח למרות זכייתה בקופה אמריקה ב-2001, דרך שהסתיימה בשלושה מפחי נפש כאשר הקפטרוס לא מצליחים להעפיל לשום מונדיאל במילניום החדש.
הישגיה של קולומביה בזירה העולמית רחוקים מלהרשים וכוללים בסה"כ 4 טורנירי מונדיאל (בראזיל יהיה הטורניר החמישי), כאשר רק באחד הצליחה להעפיל לשמינית הגמר (1990), אותו טורניר שאליו הגיעה על חשבון ישראל וממנו הודחה ע"י קאמרון במשחק המפורסם שבו איבד השוער היגיטה את הכדור במחצית המגרש לרוז'ה מילה. שמה של קולומביה נקשר במונדיאל גם בעקבות מקרה טראגי, לאחר שהנבחרת שהיתה אחת מהפייבוריטיות במונדיאל 1994, הודחה בסופו של דבר בבושת פנים בשלב הבתים ואחרי שהתברר שהשחקנים היו נתונים לאיומים מצד מהמרים וקרטלי סמים, הגיע גם ה-2 ביולי 1994, אותו תאריך ארור שבו נרצח בלם הנבחרת אנדרס אסקובאר, לאחר שהסתכסך עם אנשים שהקניטו אותו על השער העצמי שכבש מול ארה"ב.


המשחק שהותיר כתם שחור בהיסטוריה של המונדיאלים. אנדרס אסקובאר מול ארה"ב ב-1994

דווקא כשקולומביה החלה לשלוח יותר שחקנים לאירופה ולקבוצות אירופאיות בכירות, הנבחרת לא הצליחה לשחזר את הצלחתה משנות ה-90 ובמשך שלושה קמפיינים רצופים נכשלה להעפיל (פעמיים במחזור האחרון פיספסה את הפלייאוף) כאשר לא פחות משישה מאמנים התחלפו לאורך שלושת הקמפיינים. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל ב-2010, בקולומביה פנו לאיש שהוליך אותם למונדיאל האחרון, הרנאן דאריו גומס, בבקשה שיבנה את הנבחרת על בסיס הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ב-2005, נבחרת שכללה בין היתר את פאלקאו, גוארין, סוניגה וסאפאטה. למרות המון מתנגדים למינוי, בוליז'ו גומס מונה אבל התוצאות היו רחוקות מלהרשים, כולל כישלון בקופה אמריקה ב-2011. כחודשיים לפני פתיחת מוקדמות המונדיאל, התפטר גומס מהנבחרת. הסיבה: המאמן הקולומביאני נצפה בבאר בבוגוטה כאשר הוא מכה אשה עימה ניהל ויכוח. עד ראייה שחשף את המקרה בינתיים נהפך למפורסם ולאהוב הציבור הקולומביאני, שכן בזכותו הועזב גומס ועוזרו לאונל אלבארס מונה במקומו. עם 4 נקודות מ-9 אפשריות ונקודה אחת מתוך 6 בבית בבאראנקייה, ההתאחדות הקולומביאנית הבינה שגם המונדיאל בבראזיל בסכנה ובינואר 2012 בוצע המהלך ששם את קולומביה על דרך המלך, כאשר הארגנטינאי חוסה נסטור פקרמן מונה למאמן הזר הראשון של הנבחרת מאז 1981.


ברשת הוא כבר הפך לגיבור כל יכול. "סופקרמן"

פקרמן הפך למאמן המשתכר ביותר בדרום אמריקה עם שכר שמוערך בכ-1.5 מ' דולר לעונה, אבל אם תשאלו כל אוהד של הנבחרת, הוא שווה כל סנט. לאחר ניצחון בפרו והפסד באקואדור, קולומביה התחילה לדרוס ולא הסתכלה לאחור. 12 נקודות מ-4 המשחקים הבאים ויחס שערים של 1-14, הציבו את קולומביה במקום השני אחרי ארגנטינה, מקום אותו לא שמטה עד לסיום המוקדמות. היא אומנם הפסידה בונסואלה ובאורוגואי, אבל העפילה באופן רשמי לאחר תיקו ביתי מול צ'ילה 3-3 (היתה בפיגור 0-3 עד הדקה ה-68) וקבעה לעצמה שיא נקודות במוקדמות המונדיאל (30) לאחר ניצחון במחזור האחרון בפאראגואי, שגם הבטיח לה להיות אחת מראשי הבתים במונדיאל לפי דירוגה בפיפ"א באוקטובר (מקום רביעי).


האיש על הקווים
חוסה נסטור פקרמן



חוסה פקרמן בן ה-64 הוא ארגנטינאי ממוצא יהודי שנולד בויז'ה דומינגס שבארגנטינה. כשחקן הוא חווה קריירה קצרה מאוד, מ-1966 ועד 1978, כאשר הקבוצות שבהן שיחק היו ארחנטינוס ג'וניורס (8 עונות) ואינדפנדיינטה מדיין מקולומביה (4 עונות). לצערו הוא נאלץ לפרוש בגיל 28 עקב פציעה בברך ובתחילת שנות ה-80' פנה לאימון צעירים. הוא אימן את מחלקות הנוער של צ'קאריטה ג'וניורס, ארחנטינוס וקולו קולו מצ'ילה, אבל את שמו העולמי ביסס כאשר לקח את נבחרות הנוער השונות ב-1994. עם הנבחרת עד גיל 20 רשם הישג מדהים כאשר הוליך אותם 3 פעמים לזכייה במונדיאליטו מתוך 4 טורנירים (2001, 1997, 1995), בעוד שאת הנבחרת עד גיל 17 הוא לקח למקום שלישי ורביעי בשני טורנירים (1997, 1995). את התפקיד הגדול ביותר שלו עד כה קיבל ב-2004, אז מונה למאמן נבחרת ארגנטינה הבוגרת, אותה הוליך למונדיאל בגרמניה ב-2006 וכלל בסגל כישרון צעיר מברסלונה בשם ליונל מסי. הוא "זכה" לביקורת גדולה כאשר החליט להשאיר את מסי על הספסל במשחק רבע הגמר מול גרמניה, משחק שבו סיימה ארגנטינה את דרכה במונדיאל.
לאחר שפקרמן הודיע על התפטרותו מהנבחרת, עבור ב-2007 לאמן במכסיקו את טולוקה ואח"כ גם את טיגרה, אך נחל שם כישלון. לאחר כמה שנים שבהן לא אימן, קיבל כאמור את הפניה המיוחלת מהתאחדות הכדורגל הקולומביאנית וב-5 בינואר 2012 מונה רשמית למאמן הנבחרת. הוא החזיר את אמון האוהדים בקפטרוס והחזיר את הסלקסיון למונדיאל לאחר 16 שנים.


סגל השחקנים

שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), פאריד קאמילו מונדראגון (דפורטיבו קאלי), קאמילו וארגאס (אינדפנדיינטה סנטה פה)

הגנה: מריו אלברטו ז'פס (אטאלאנטה, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (מילאן, איטליה), קרלוס ואלדס (סן לורנסו, ארגנטינה), אדר אלבארס באלאנטה (ריבר פלייט, ארגנטינה), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו ארמרו (ווסטהאם, אנגליה), סנטיאגו אריאס (פ.ס.וו איינדהובן, הולנד)

קישור: אבל אגילאר (טולוז, צרפת), קרלוס סאנצ'ס (אלצ'ה, ספרד), אלדו לאאו ראמירס (מונארכאס מורליה, מכסיקו), אלכסנדר מחייה (אתלטיקו נאסיונל), פרדי גוארין (אינטר, איטליה), חואן גיז'רמו קואדראדו (פיורנטינה, איטליה), חואן פרננדו קינטרו (פורטו, פורטוגל), חאמס רודריגס (מונאקו, צרפת), ויקטור איבארבו (קאליארי, איטליה)

התקפה: טאופילו גוטיארס (ריבר פלייט, ארגנטינה), קרלוס באקה (סבייה, ספרד), ג'קסון מרטינס (פורטו, פורטוגל), אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה)


שחקני מפתח


חאמס דויד רודריגס רוביו
קשר, בן 22
מונאקו (צרפת)

השחקן בעל "הבייבי פייס" סומן ככישרון עילאי כבר מגיל הנוער, כאשר באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 ואח"כ גם במונדיאליטו לגילאים אלו ב-2007, היה הנוכחות הבולטת של הקפטרוס, כאשר הפרשנים בארצו וברחבי העולם מיהרו להדביק לו את תווית "היורש של פיבה ואלדראמה", תווית שהודבקה לכמה שחקנים לפניו, שפשוט לא עמדו בגודל הציפיות וקרסו. אצל חאמס הסיפור היה שונה. ככל שהוא סומן יותר כפוטנציאל ענק, כך הוא רק הלך והשתפר. הוא גדל במחלקת הנוער של קבוצת אנביגאדו, קבוצה קולומביאנית קטנה שדאגה להוציא לעולם כמה שחקנים מוכשרים מאוד כפרדי גוארין, דורלאן פאבון, ג'יובאני מורנו וחואן פרננדו קינטרו. למרבה הפלא, חאמס מעולם לא שיחק בליגה הקולומביאנית הבכירה. הוא שיחק עם אנביגאדו בליגה השניה ועזר לה להעפיל לליגה הראשונה, אך נחטף ע"י באנפילד הארגנטינאית עוד לפני שהספיק להשלים עונה באנביגאדו. מהר מאוד תפס מקום של קבע בהרכב של באנפילד, כאשר הוא עוזר להם לזכות באליפות היסטורית ראשונה בתולדותיהם ב-2009 ושנה מאוחר יותר, נותן קמפיין מצויין בקופה ליברטאדורס עם 5 שערים ב-8 משחקים, קמפיין שנעצר בשמינית הגמר. כבר אז היה ברור שמעבר לאירופה הוא עניין של זמן יחד עם ההשוואות לכריסטיאנו רונאלדו והבחירה של פיפ"א בו לאחד מהתגליות הכישרוניות בעולם הכדורגל.

אחרי שאודינזה נדחתה ע"י באנפילד עם הצעה של 5 מיליון יורו, הגיעה החממה הכי טובה באירופה לגידול שחקנים דרום אמריקאים, פורטו והחתימה את הכישרון הקולומביאני הצעיר תמוררת סכום כמעט זהה אבל עם דיוידנדים נוספים בחוזה. גם כאן לא נכנס חאמס ישר לעניינים, אלא עשה זאת בהדרגה כאשר שיתוף הפעולה עם חבריו הקולומביאנים, גוארין ופאלקאו, הקלו על ההתאקלמות שלו. תחילה היה משחק כמחליף ולאט לאט תפס את מקומו של סבוז'ה רודריגס באגף שמאל של פורטו. המספרים שלו היו מרשימים משנה לשנה, גם כאשר הולק, פאלקאו וגוארין עזבו. הוא הפך לשחקן החשוב ביותר בפורטו יחד עם ג'קסון מרטינס, עוד חלוץ קולומביאני וז'ואאו מוטיניו. בפורטו הבינו שיש להם יהלום ביד והגדילו את סעיף השיחרור שלו ל-45 מיליון יורו, סעיף אותו ניצלה מונאקו בקיץ 2013 כדי להחתים אותו ולאחד אותו בקבוצה בחזרה עם פאלקאו. למרות שהפרוייקט של מונאקו רק בחיתולים והקבוצה לא זכתה באליפות, חאמס היה השחקן המצטיין של הקבוצה (למרות שתחילה לא קיבל כ"כ קרדיט מהמאמן ראניירי) וצפוי להמשיך בה בשנה הבאה בצ'מפיונס ליג.

גם במדים הלאומיים חאמס עשה דרך יפה למדי, תחילה בנבחרות עד גיל 17 (קולומביה סיימה פיינליסטית באליפות דרא"מ ב-2007) ובעיקר בנבחרת עד גיל 20, כאשר ב-2011 הוא מוביל את קולומביה לזכייה בטורניר הנוער היוקרתי בטולון ובאוגוסט של אותה שנה מביא את קולומביה למונדיאליטו הביתי עד לרבע הגמר. כל קולומביה כבר חיכתה לרגע שבו יסיים את התחייבותו לצעירה ויכל את הקריירה בבוגרת. הרגע הזה הגיע ומשחקו הראשון של חאמס היה המשחק הראשון של קולומביה במוקדמות לברזיל 2014, במגרש הגבוה והדליל בחמצן בלה-פאס, בירת בוליביה. למרות פיקפוקים ביכולתו של חאמס להצליח בבכורה במגרש כ"כ קשה, הוא ענה על כל הציפיות והפך מהר מאוד לאחד מהשחקנים הבולטים בקולומביה. היה מהגורמים המשמעותיים ביותר בעלייה של קולומביה למונדיאל לאחר 16 שנים ובקולומביה כבר מזמן רואים בו כאחד שיכול להשתוות לגדול מכולם ואפילו להיות גדול עוד יותר, תלוי מה יעשה במונדיאל.
הוא משחק בעיקר כקשר התקפי בצד שמאל, אבל בקלות יכול לעבור לאמצע וגם לשחק כפליימייקר. יש לו ראיית משחק יוצאת דופן (שמזכירה את זו שהיתה למתולתל הבלונדיני), דריבל נהדר ובעיטות מרחוק, עם דגש על כדורים חופשיים, כאלו הוא כבר כבש לא מעט בקריירה. חאמס רודריגס, אולי אפילו לפני פאלקאו ואחרים, הוא האיש שיכול לקחת את קולומביה למקמות שלא היתה בהם בעבר במונדיאל. הוא המנוע של הנבחרת, בדיוק כמו שואלדראמה היה בזמנו. אם רק ימשיך ביכולת שלו, השמיים הם הגבול ומה שיותר מפחיד, שהוא רק בן 22...



חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו
קשר, בן 26
פיורנטינה (איטליה)

עד העונה האחרונה, קואדראדו היה תחת הקטגוריה של שווה מעקב, או פטנציאל שעתיד לפרוץ, אבל העונה האחרונה בפיורנטינה שבה היה מהשחקנים המשמעותיים ביותר בקבוצה הפכו אותו לשחקן מפתח עבור קולומביה לקראת המונדיאל וכל זאת כאשר במהלך המוקדמות כלל לא נחשב לשחקן פותח בהרכב פרט למשחק או שניים, היה יותר על משבצת הסופר-סאב, השחקן שנכנס בחצי השני כדי לשנות מומנטום. לא הרבה יודעים, אבל קואדראדו החל את הקריירה כמגן ימני בקבוצת אינדפנדיינטה מדיין, שם שיחק עונה אחת בלבד לפני שאודינזה זיהתה את הפוטנציאל. למרות ההתלהבות, לא זכה קואדראדו ליותר מדי דקות באודינזה ולא הצליח להרשים לאורך זמן, מה גם שעדיין נוסה בקבוצה כמגן ימני. לפני שהקריירה מתרסקת והוא מחפש קבוצה אחרת, הושאל קואדראדו ללצ'ה והחל להפגין את כישוריו. הוא עבר לשחק יותר קדימה, באגף ימין של הקישור, תודות לעובדה שמדובר בדריבליסט בחסד עליון, כזה שעושה כאבי ראש גדולים לשומרים שלו. למרות היכולת הטובה, הוא לא הצליח לעזור ללצ'ה, שירדה ליגה בסוף העונה. באודינזה העדיפו להשאיל אותו פעם נוספת, הפעם לפיורנטינה, מאשר לנסות ולהשתמש בו ובדיעבד זו היתה טעות. קואדראדו רק הלך והתפתך בוילה לאחד השחקנים הטובים בסריה A כאשר בפיורנטינה הוא עובר לשחק לעיתים עוד יותר קדימה וכשמלאכת ההגנה פחות מדאיגה אותו, פיורנטינה קיבלה שחקן התקפה מצויין. סיים את העונה עם 5 שערים ו-6 אסיסטים ונתן את האות להנהלה לממש את אופציית הרכישה עליו מאודינזה. בעונה האחרונה הוא פשוט היה בלתי ניתן לעצירה. היה מעורב בהרבה גולים של הויולה, הוליך למקום הרביעי בסיום העונה, לגמר הגביע (ממנו נעדר והקבוצה הפסידה לנאפולי) ולשמינית גמר הליגה האירופאית, שם הודחה ע"י יובנטוס.

בקפטרוס הוא לא נחשב אף פעם לשחקן משמעותי, אלא לשחקן משלים שיכול לשנות משחקים מהספסל. ערך את הבכורה ב-2010 במשחק ידידות מול ונסואלה ואף זומן לקופה אמריקה ב-2011, אבל לא קיבלת כמעט צ'אנס. גם כשפקרמן מונה וקולומביה הרשימה, בד"כ קואדראדו לא היה חלק מזה, אבל לזכותו ייאמר שכמעט בכל פעם שנכנס, גרם לשינוי, בד"כ חיובי והוכיח שכשנותנים לו את הצ'אנס, יש לו את הכדורגל להוכיח. העונה האחרונה כאמור הקפיצה את המניות שלו לא רק אצל פקרמן, הנבחרת והאוהדים, אלא גם בקבוצות גדולות אחרות ביבשת כאשר ערב המונדיאל גם יובנטוס וגם ברסלונה כבר מתעניינות, בעוד שאצל האחרונה כבר יש את ה-OK של המאמן החדש לואיס אנריקה, לנסות ולהחתים את קואדראדו, כך שמונדיאל טוב בוודאי שיקל על הויולה למכור אותו למרבה במחיר.

הוא משחק כאמור בד"כ באגף ימין, אבל יכול גם להחליף באגפים במקרה הצורך. הוא מהיר מאוד, שליטה פנומנלית בכדור, דריבליסט נהדר והשנה הוסיף לרפרטואר גם ראיית משחק טובה ובעיטות מרחוק. אוהדי הנבחרת מלקקים את האצבעות רק על המחשבה של קואדראדו באגף ימין וחאמס רודריגס בשמאל, משחק אגפים שבוודאי יעשה לא מעט כאב ראש ליריבות. היתרון הגדול של קואדראדו כאשר היה נכנס בחצי השני ועם המהירות הרעננה שלו והדריבלים, היה מתיש את היריבים העייפים גם כך, אבל נראה שהפעם אין מנוס וקואדראדו מועמד לפתוח בהרכב של פקרמן.



טאופילו אנטוניו גוטיארס רונקאנסיו
חלוץ, בן 29
ריבר פלייט (ארגנטינה)

לא, לא התחרפנתי וגם לא נפלתי על הראש. שחקן המפתח האחרון של קולומביה הוא לא פאלקאו. עד לכתיבת שורות אלו, טרם ידוע אם פאלקאו כלל יוכל לשחק במונדיאל, אבל גם אם כן זה לא יהיה ב-100% כשירות ולכן גם ההשפעה שלו לא צפוייה להיות כשל שחקן מפתח. ובהיעדרו של פאלקאו פונים אל השותף שלו להתקפה, האיש שמסתתר מאחורי הקלעים, טאופילו גוטיארס. הרבה משייכים את ההצלחה של קולומביה במוקדמות לפאלקאו ו-9 השערים שלו, אבל לגוטיארס, הכובש השני במוקדמות אחרי פאלקאו עם 5 שערים, יש חלק לא מבוטל ואפילו משמעותי לא פחות מאשר לראדאמל. הוא יליד באראנקייה, והחל את דרכו בקבוצת באראנקייה פוטבול קלוב מהליגה השניה, אבל רק כאשר עבר לג'וניור, הוא התגלה בקולומביה וזה קרה לו בגיל מאוחר יחסית, כשהיה בן 23. במדי ג'וניור באראנקייה חורר טאו את כל מה שזז והפך לסקורר מאיים, כזה שדורג במקום השלישי בטבלת הכיבוש העולמית ב-2008 עם 30 שערים ב-44 משחקים. היציאה לאירופה נראתה כמתגשמת וטאו אכן עבר לשחק בטורקיה במדי טראבזונספור בינואר 2010.

לקח לו קצת זמן להיכנס לעסק, ורק בפתיחת עונת 2010-2011 הוא החל לממש את ההבטחה התלוייה בו, כאשר כבש שלושער מול בורסאספור בסופר קאפ הטורקי, אבל אז גם החל אופיו של טאו להופיע, אופי שיסבך אותו בעתיד בעוד כמה מקרים. בעוד שהוא ממשיך להבקיע, הוא גם הספיק להסתכסך עם המאמן והמנהל של טראבזונספור על חופשה שלא אושרה או כן אושרה ובפברואר 2011 עבר לראסינג קלוב מארגנטינה, גם חבר לבן ארצו, ג'יו מורנו. הוא הספיק בהתחלה להשתתף בקרב אגרופים באימון מול השוער של ראסינג, הורחק כמה פעמים, אבל מצד שני גם הראה כדורגל והוביל את ראסינג בטבלת הכיבושים, כשהקבוצה מסיימת במקום השני אחרי בוקה. בסופו של דבר, אחרי סיכסוכים עם כמה מחבריו לקבוצה, חלק באשמתו וחלק לא, טאו עזב גם את ראסינג ואחרי תקופה של חודשיים לא מוצלחות בלאנוס, חזר לג'וניור. הקדנציה השניה בג'וניור לא היתה טובה ולאחר חצי שנה הוא חתם בקרוס אסול המכסיקנית, שם חזר לעצמו ואף זכה עם הקבוצה בגביע, אבל הפסיד בגמר האליפות. לקראת סיום הטורניר הביע את נכונותו להצטרף לריבר פלייט שהתעניינה בו (והקבוצה שטאו אוהד מילדות), נכונות שעיצבנה מאוד את ראשי קרוס אסול שהחליטו למכור אותו.
טאו פתח דף חדש בארגנטינה אחרי הקדנציה הקודמת שהיתה טובה יותר על המגרש מאשר מחוצה לו ועד כה נראה שהוא מצא את המקום שלו. היה גורם משמעותי באליפות של ריבר לפני כשבועיים יחד עם בני ארצו, אלבארס-באלאנטה וקארבונרו.

בניגוד לקבוצותיו ולרזומה שלו, בנבחרת מעולם לא היו לטאופילו בעיות. לאורך כל הדרך ולעיתים כאשר לא התאמן עם קבוצותיו עקב הרחקות/השעיות/בעיות משמעת, פקרמן האמין בו ואף נתן לו את חולצת ההרכב הראשון, דבר שמאמנים קודמים לא עשו, וטאו החזיר לו בריבית דריבית. שיתוף הפעולה בינו לבין פאלקאו היה קרוב לשלמות (שניהם מאיזורים שכנים בקולומביה) והם כבשו והכינו שערים אחד לשני. היתרון של טאו זה שהוא רב גוני ויכול לתפקד גם כחלוץ מטרה, גם כחלוץ שני (תומך) ואפילו כקשר מאחורי החלוץ, שיורד אחורה לקבל כדור ומכין את המצבים לחלוצים המרכזיים. יש לו משחק ראש טוב מאוד ומיקום מצויין ברחבה. הוא לא ידהים את האוהדים עם דריבלים מרהיבים, אבל הוא פינישר יוצא מן הכלל ובהיעדרו של פאלקאו, יכול להיות הכוכב הגדול של קולומביה.


שווים מעקב


קרלוס ארתורו באקה אהומאדה
חלוץ, בן 27
סבייה (ספרד)

עד העונה האחרונה, מעמדו של באקה בנבחרת היה אחרי פאלקאו וג'קסון מרטינס, אבל מה שהוא עשה בסבייה נתן לו המון מניות אצל הצוות המקצועי, האוהדים ושאר הקבוצות בעולם. עד לפני כשנה היה מדובר בשחקן כמעט אלמוני לחובבי הכדורגל הנייטראלי, אבל החשיפה בספרד עשתה לו רק טוב ועדיין אני מכניס אותו לקטגוריית השווים מעקב. בדומה לטאו גוטיארס, גם באקה הוא תוצר של מחלקת הנוער של ג'וניור באראנקייה, לה היה שייך מ-2006 עד 2012, אם כי רק ב-2009, כאשר טאופילו התכונן לעזור את הקבוצה, רק אז באקה זכה להזדמנות האמיתית בקבוצה ופרע את השטרות בגדול. עד אז הוא נדד בעיקר ביריבה העירונית מהליגה השניה, באראנקייה פוטבול קלוב ואפילו כמה חודשים במינרבן מונסואלה, ולמרות שבכל מקום שבו שיחק היה טוב, עדיין היה צריך להמתין להזדמנות מג'וניור. כשההזדמנות הגיעה, באקה לא איכזב. במשך שנתיים הוא זכה עם ג'וניור בשני תארי אליפות והיה הכובש המצטיין בקולומביה במשך שני טורנירים וגם בטורניר הגביע הקולומביאני. מהר מאוד הוא הספיק "להשכיח" את טאופילו גוטיארס, שעד אז היה האליל לאוהדי ג'וניור. באקה הגיע לאותה דרגה כמו טאו וזה באמת קשה.

ההצעות מאירופה החלו להגיע, אך לא התממשו עד הסוף. דיברו על קייבו, דיברו על לוקמוטיב מוסקבה שמאוד רצתה אותו, אך לבסוף החתימה את פליפה קאיסדו האקואדורי ולא בטוח שהם לא מצטערים על כך. בינואר 2012 קלאב ברוז' עשה את עסקת חייו כשרכש את החלוץ ב-1.5 מיליון יורו בלבד!. באקהלא נספר בהתחלה,
קיבל דקות פה ושם, אבל לא משהו שאפשר להוכיח את עצמו. בניגוד להמון שחקנים אחרים ולמרות שישב המון על הספסל, באקה המשיך להתאמן ולעבוד קשה ובסוף זה השתלם לו. עונת 2012-2013 היתה נהדרת עבורו באופן אישי, כאשר היה השחקן המצטיין של ברוז', וסיים כמלך השערים של הקבוצה והליגה הבלגית עם 25 שערי ליגה ב-35 משחקים. סבייה, שנפרדה בתחילת הפגרה מכוכביה, נגרדו ונאבאס, עטה על המציאה ורכשה את באקה במחיר של 7 מיליון יורו. השילוב שלו עם קווין גאמיירו היה מצויין ובאקה הרשים לאורך כל העונה, כשהוא מוביל את סבייה למקום החמישי בליגה ולזכייה בליגה האירופאית על חשבון בנפיקה. באקה כבש העונה סה"כ 19 שערים בכל המסגרות בעונתו הראשונה בליגה בכירה והוכיח שיש לו מקום גם בקבוצות טובות יותר. נכון לעכשיו יש לו חוזה בסבייה, אבל גישושים מצד כמה מהקבוצות הבכירות ביבשת כבר נעשו ומונדיאל טוב שלו רק יזרז את המעבר שלו מסבייה ויעשיר את הקופה המרוקנת של הקבוצה הספרדית.

בנבחרת כאמור באקה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות וגם כשקיבל, היו בעיקר במשחקי ידידות וגם כמחליף ולא כפותח. לקולומביה יש סוללת חלוצים מרשימה והתחרות של באקה איתם היא לא פשוטה, אבל דווקא כאשר פאלקאו נמצא בסימן שאלה, באקה יכול להכנס מצויין למשבצת שלו. הוא משחק בד"כ כ-"9", שחקן זריז מאוד, טכני, אבל גם יכול לשחק מעט הצידה באגפים כחלוץ שני. במידה ופאלקאו לא מגיע, שיתוף פעולה שלו ושל טאופילו יכול להיות מצויין עבור הנבחרת, שכן בין השניים יש הבנה עיוורת עוד מהימים בג'וניור. צפוי להיות השפן שפקרמן ישלוף מהספסל והאוהדים מחכים לראות אותו משחזר את הסטטיסטיקה שלו בקבוצות גם במדים הצהובים.


סגונדו ויקטור איבארבו גררו
קשר-חלוץ, בן 24
קאליארי (איטליה)

תכירו את פרדי רינקון החדש. הקשר-חלוץ בן ה-24 שהופך לאט-לאט לאחד הדברים החמים בליגה האיטלקית, עשוי להיות אחת ההפתעות הנעימות של המונדיאל.
הוא אומנם משחק באחת מהליגות הטובות בעולם וחובבי הכדורגל האיטלקי בוודאי כבר הספיקו לערוך עימו היכרות, אבל למרבית העולם הוא עדיין בגדר אלמוני. למעשה, הוא כלל לא נלקח בתוכניות של פקרמן למוקדמות המונדיאל והיה מזומן בעיקר לכמה משחקי ידידות או למחנות אימון, אבל לזכותו ייאמר שכשהיה מקבל את הצ'אנס להראות מה הוא שווה, היה לוקח אותו ובגדול.

ויקטור הוא תוצר של מחלקת הנוער של אתלטיקו נאסיונל, שם ערך את הבכורה שלו כשהיה בן 17-18 וכבר אז אפשר היה לראות את הפוטנציאל הטמון בו והדימיון לכוכב העבר האגדי ולאו דווקא בגלל מראהו החיצוני. בנאסיונל הוא בעיקר תופקד כקשר שמשחק באגפים ומשך את תשומת הלב בעיקר בגלל גודלו, מהירותו ושליטתו האבסולוטית בכדור. בנאסיונל שיחק במשך 3 עונות ואף זכה עם הקבוצה באליפות בשנת 2011, למרות שכבר ב-2009 העבירה אודינזה הצעה עבורו בסך 4 מיליון דולר, הצעה שלא יצאה לפועל.

לאחר שזכה עם נאסיונל באליפות ולמרות שלא היה שחקן משמעותי בה, עבר איבארבו לקאליארי האיטלקית. כמו כל שחקן דרום אמריקאי צעיר שמגיע לליגה בכירה באירופה, ההסתגלות לא היתה פשוטה למרות שניצוצות הוא הראה תמיד, אבל בקאליארי האמינו בו ונתנו לו מהתחלה את הביטחון ואת המקום בהרכב, שרק עזרו לו להתפתח משנה לשנה. עד כה כבש באיטליה 13 שערים בשלושת העונות וגם היה מעורב בלא מעט. הפליא בכוח הפיזי שלו ובמהירות שלו שאיפשרו לו להתגבר על שומריו, אבל בעיקר בדריבלים הנהדרים שלו, שיכולים בשקט להתחרות עם אלו של קואדראדו. כבר החלו דיבורים על מעבר אפשרי שלו לקבוצות בכירות יותר וזה ככל הנראה יקרה ללא קשר להשתתפותו במונדיאל, אבל כמובן שהופעה טובה רק תעזור לו בכך.

בנבחרת הצעירה של קולומביה הוא השתתף באליפות הסודאמריקנו עד גיל 20 ב-2009 ולא הרשים כמו שאר חבריו שאיכזבו, אבל שנה מאוחר יותר קיבל את זימון הבכורה ע"י המאמן הרנאן דאריו גומס למשחק ידידות מול דרום אפריקה. בסה"כ רשם 7 הופעות בלבד עד כה (כולן במשחקי ידידות) וכבש שער אחד מול בלגיה. צפוי להיות הסופר-סאב של פקרמן בברזיל ו"לרשת" את מקומו של קואדראדו בתפקיד זה, בין אם כקשר או בין אם כחלוץ תומך, כאשר נכנס רענן ומתחיל לגרום לשומריו כאבי ראש.


להשכיח את איטליה 90'

לקולומביה אין יותר מדי זיכרונות טובים במונדיאלים והיחיד שזכור לטובה הוא זה שנערך ב-1990, אז עברה הנבחרת בפעם הראשונה והיחידה עד כה את שלב הבתים, בצורה דרמטית מול מערב-גרמניה, בדרך להדחה בשמינית הגמר מול קמרון. בדומה לישראל ומונדיאל 1970, גם בקולומביה מדברים רבות על אותו מונדיאל של קולומביה, עם ההרכב המצויין שעבר את מחסום שלב הבתים, אבל כולם מצפים, מקווים ומחזיקים אצבעות שחניכיו של פקרמן, שסומנו כבר מ-2005 ככאלו שיובילו את קולומביה בעתיד, יצליחו להתעלות גם על המונדיאל ההוא ולהגיע לכל הפחות לרבע הגמר. לקולומביה יש חומר שחקנים מצויין, כאשר עם פאלקאו בכושר מלא היא היתה יכולה גם להיות שווה חצי גמר, למרות שגם בלעדיו היא מלאה בשחקנים אינדווידואלים נהדרים שמתלכדים יחד גם לקבוצה טובה. לקולומביה יש ביטחון מלא גם בפקרמן, המאמן הראשון מזה המון שנים שכמעט ולא זוכה לביקורת ויש מאחוריו מדינה שלמה שמאוחדת וסומכת עליו וגם ההגרלה אפשר לומר האירה פנים לקולומביה, שתתמודד בבית לא קל, אבל הרבה פחות מסובך מאחרים ובכל מקרה יכולה לראות עצמה כפייבוריטית לעלייה. את הבעיות שהיו בקולומביה עם מהמרים, איומים וקרטלי סמים במהלך מונדיאל 1994 לא נראה הפעם וטוב שכך, כי קולומביה צריכה שקט כדי לעבור את המחסום הפסיכולוגי של שלב הבתים. במידה ויגיעו לשמינית, מצפה להם הצטלבות עם בית D החזק, אבל קולומביה הוכיחה לא מעט פעמים בהיסטוריה שלה שהיא לא מפחדת מאף אחת.


UNIDOS POR UN PAIS - מאוחדים עבור מדינה אחת

--------- אתלטיקו מדריד 14\2013 ---------



העונה שעברה: ממריאים!

עבור אוהדי אתלטיקו צריך לקוות שהם זכרו ואספו כל פרט מעונת 2012/13 המצויינת שלהם, כי בהחלט יכול להיות שעונה כזו לא תחזור. וכמה סמלי שהעונה הזו, הטובה ביותר של הקבוצה מאז הדאבל ב-95/96 עם דייגו סימאונה כשחקן מרכזי, הביאה אפילו לסוף המנחוס העצום שרדף אחרי אתלטיקו מדריד כל-כך הרבה זמן - משחקי הדרבי. אתלטיקו הפסידה לריאל מדריד בשני המשחקים בליגה, השני בהם למרות שהיריבה העירונית שיחקה בהרכב משני ובמשחק חוץ, אבל בגמר הגביע זה היה סיפור אחר. פלקאו הנפלא בישל מצויין לדייגו קוסטה, מלך שערי המפעל בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו, קורטואה הציג משחק ענק בין הקורות ומיראנדה כבש את שער הניצחון בהארכה(98'). אתלטיקו מדריד זכתה בגביעי העשירי בתולדותיה על הפרצוף של היריבה העירונית ריאל מדריד, בסנטיאגו ברנבאו, וניצחה דרבי ראשון מאז שנת 2000.


החלום הפך למציאות: אתלטיקו מנצחת את ריאל בדרבי. וזוכה בגביע!

מן הסתם, עם כל הכבוד לדייגו סימאונה שסיפק את היציבות והטירוף מהקווים בעת ובעונה אחת - האחראי על ההוצאה לפועל היה רדמאל פלקאו. אם חשבנו שהגיע לשיא בעונת הבכורה שלו בקבוצה - אז טעינו. פלקאו הראה כבר מהפתיחה מהן הכוונות שלו. אתלטיקו פגשה את צ'לסי אלופת אירופה למשחק הסופר-קופה ופשוט נתנה לה בראש. פלקאו הציג משחק מושלם עם שלושער ענק ומיראנדה כבש שער נוסף לפני שצ'לסי צימקה ל-4:1. בניגוד לשנים עברו, אתלטיקו שמרה על יציבות. היא הגיעה לדרבי הראשון העונה בברנבאו במחזור ה-13 עם פער של 8 נק' מריאל מדריד! ורוב העונה שימשה כאלטרנטיבה הבודדה לברצלונה. אתלטיקו הציגה משחק הגנה קשוח מאוד ונעזרה ביכולת המצוינת של מרכז השדה שלה ובתרומה להתקפה של המגן השמאלי פיליפה לואיס והקשר המוכשר ארדה טוראן. גם קוקה פרץ עם עונה יוצאת-דופן.

אתלטיקו הבטיחה בשלב מקודם של העונה את המקום בליגת האלופות לאור קצב צבירת הנקודות הגבוה(76 נק' בסיום העונה). במקביל, היא רשמה אולי את האכזבה היחידה שלה העונה דווקא במפעל שמזוהה עימה בעונות האחרונות - הליגה האירופית. אתלטיקו סיימה רק במקום השני בשלב הבתים והודחה בשלב 1/32 נגד רובין קאזאן לאחר הפסד ביתי 2:0 בויסנטה קאלדרון. שער של פלקאו בגומלין לא הספיק. בגביע, עד לגמר נגד ריאל, היא רשמה ריצה יפה כשהדיחה את חטאפה, בטיס וסביליה, למרות שערוריית שיפוט. לאחר הגמר נגד ריאל שהביא להתפרצות רגשות אדירה, אמר הקפטן גאבי - "הגביע הזה מוקדש בראש ובראשונה לאוהדים שחיכו 14 שנים לרגע הזה שבו סוף-סוף ננצח את ריאל".

העידן שאחרי פלקאו

רדמאל פלקאו שיחק שנתיים באתלטיקו מדריד בהן כבש 70 שערים ב-90 משחקים - ממוצע ממש בלתי-נתפס. מעבר לעקביות, השיא העונה היה כשכבש חמישה שערים לרשת של דפורטיבו לה-קורוניה במשחק ענק. הוא נחשב תמיד לשחקן השלישי הכי טוב בליגה הספרדית, או הטוב ביותר 'בעולם נורמלי' ללא כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. הוא הצליח לסחוב את אתלטיקו לזכייה ביותר תארים מטורס, פורלהאן או אגווארו ונכנס עמוק לליבם של האוהדים. הבכי שלו לאחר שריקת הסיום בגמר הגביע וגם במסיבת העיתונאים בה הודיע שהוא עוזב מראה עד כמה חזק היה הקשר בין הצדדים - לא מובן מאליו עבור שחקן רכש. "אני מודה לנשיא, לאל-לוצ'ו דייגו סימאונה וגם לחבריי ולאוהדים המדהימים. אתלטיקו תמיד תישאר בלב שלי. זו הייתה התקופה הכי טובה שלי בחיים, בטח מקצועית". עזיבתו הייתה רק עניין של זמן, ולקראת סוף חודש מאי הצהירו באתלטיקו שלא יעמדו בדרכו, רק קיוו שלא יעזוב ליריבה העירונית ריאל מדריד שממש צריכה חלוץ. פלקאו אפילו לא חשב על האופצייה ולבסוף עבור למיליונרים של מונאקו. הסכום הרשמי לא פורסם אבל ההערכות הן: בין 45 מליון יורו ל-60 מליון יורו, עם שכר מטורף של 14 מליון יורו לעונה. פלקאו הוסיף שבחר במונאקו גם בגלל אלילו, תיירי הנרי, שפרץ שם לתודעה. אתלטיקו ידעה בעבר להתגבר על עזיבתם של שחקני מפתח והסתגלה די מהר למציאות. השחקנים שאמורים לתת יותר בעונה הבאה הם בראש ובראשונה אדריאן שהיה נהדר בעונת 11/12 וכבש 19 שערים, חלקם יפים מאוד אפילו, אבל עבר עונה גרועה אשתקד; באתלטיקו מקווים שדייגו קוסטה יתרכז אך ורק בכדורגל, כמו שעשה בגמר גביע המלך פחות או יותר. 'רצינו' לכתוב על סימן השאלה הגדולה לגבי משחק ההתקפה של אתלטיקו ועל כך שכוח ההרתעה אבד.


חיבור בלתי-רגיל בין שחקן לקבוצה ולאוהדים. פלקאו מתרגש בגמר הגביע

תמונת מצב:: זו אתלטיקו מדריד מודל 13/14

והנה דויד ויאה! את הדיון הזה התחלתי עוד קודם מן-הסתם, והדגשתי פיסקה שלמה על הניסיון הנואש של אתלטיקו למצוא חלוץ נוסף - דז'קו שעלה כמועמד ברגע האחרון, ג'קסון מרטינז מפורטו שכבש 34 שערים אשתקד(וכבר היה שחקן אחד שהגיע מפורטו והצליח בגדול באתלטיקו, נו, איך קוראים לו) והקושי בצירופו של אלברו נגרדו אחרי העונה הטובה בקריירה - כי סביליה ממש לא מעוניינת לוותר על השחקן הטוב ביותר שלה, בטח אחרי עזיבתו של חסוס נאבאס, ובטח שלא ליריבה העיקרית שלה אולי על המקום השלישי. והנה אמש, ב-8.7, כלי התקשורת הודיעו במפתיע: אתלטיקו החתימה את דויד ויאה בתמורה לחמישה מליון יורו בלבד! מלך שערי נבחרת ספרד בכל הזמנים מגיע רעב מאוד לשנת המונדיאל ומדובר ברכש פנטסטי - חלוץ שמכיר היטב את הליגה ויש לו עוד זמן בטופ העולמי. בהנחה שהפציעה מאחוריו - ויאה שווה 20 שערים(בליגה). רק בימים האחרונים קראנו על התעניינות של אתלטיקו והנה העיסקה הושלמה. יפה.

הרכש הראשון של הקולוצ'ונרוס הקיץ הוא החלוץ המוכשר לאו בפטיסטאו שרשם עונה יפה במדי ראיו וייקאנו ונפצע בצורה לא פשוטה לפני סיום העונה. כרגע השחקן בן ה-20 שחתם לחוזה על חמש עונות, מתאושש משבירת עצם הבריח ויהיה כשיר לפתיחת העונה הבאה. בעונת הבכורה שלו בליגה הראשונה כבש 7 שערים ב-28 משחקים(פתח בהרכב ב-26) והיה מתגליות העונה. אחד השחקנים הצעירים שצד את עיניהם של הסקואטים של אתלטיקו הוא הקיצוני אברט ששיחק מעולה במדי ויאדוליד בעונה שעברה. שחקנים רבים חזרו לאתלטיקו מדריד מהשאלות ועל פניו לא אמורים לתפוס חלק משמעותי בסגל. סביר להניח שלפחות מחציתם יהיו מושאלים שוב. בינתיים ואלה שמות: רובן פרז(בטיס), פיצי וסילביו(דפורטיבו), ג'ואל(וויגאן), קאברה(הרקולס), פדרו מארטין(נומנסיה) ובורחה(הואסקה).


עד שהגיע ויאה הוא היה באור הזרקורים. לאו בפטיסאו מגיע כגיבוי טוב לספסל

הלו"ז לקיץ:: הסופר-קופה במוקד

כאמור, אחרי שלוש עונות אתלטיקו מדריד חוזרת לליגת האלופות והמטרה של סימאונה ושות' היא ליצור קמפיין אירופי איכותי יותר מאשר עונת 09/10 אז נשרה הקבוצה בשלב הבתים. זה אולי הדבר היחיד שחסר באמת לסימאונה בקדנצייה המוצלחת שלו בקבוצה. אתלטיקו שהעפילה אוטומטית לשלב הבתים, אמורה להיות בקבוצת האיכות השלישית. הגרלת המשחקים תיערך כרגיל בסוף חודש אוג'. כמוכן, אתלטיקו מחכה בקוצר-רוח למשחקי הסופר-קופה נגד ברצלונה שיהוו חימום מצויין לפתיחת העונה. ועוד עם הצטרפותו של ויאה - בכלל העניינים מתחממים. בשנה שעברה אתלטיקו הפסידה פעמיים מול בארסה בליגה ללא פייט אמיתי. כיאה למחזיקת הגביע, אתלטיקו תארח את המשחק הראשון בויסנטה קאלדרון ב-21/8 והגומלין ייערך בקאמפ-נואו ביום רביעי, בדיוק שבוע אחר-כך(28/8). אתלטיקו תקיים את מחנה האימונים בדרום אמריקה ותסייר בארגנטינה-צ'ילה-אורוגוואי. היא תגיע לאסטודיאנטס ב-27.7 למשחק בגביע 'יורואמריקה'. היא תקיים משחקים נוספים ב-30.7 וגם ב-4.8 אז תסיים את המסע ותחזור הביתה למשחקי אימון זניחים נוספים.

נושאים לדיון::



* האם אחרי עזיבתו של פלקאו, אתלטיקו איבדה את הפלוס והערך מוסף הגדול שהיה לה על פני שאר חברותיה לצמרת? עד כמה השתנו יחסי הכוחות ביחסי לסביליה, ולנסיה ושות', בהנחה שהשאר כן יצליחו להשאיר את הסקוררים הבולטים אצלן?
* בעונה שעברה אתלטיקו רשמה את המיקום הגבוה ביותר שלה מאז הדאבל והפגינה יציבות. האם אתלטיקו צריכה לשים בראש סדר העדיפויות את הליגה וליצור המשכיות, או שליגת האלופות מקבלת משקל גדול יותר והמטרה המוצהרת היא מקום ברבע הגמר נניח?
* הסגל של אתלטיקו עושה רושם שלא בנוי לריצה משולבת בליגה ובאירופה. חוץ מנק' התורפה בחוד - מהן העמדות הנוספות שדורשות חיזוק?
* מה לדעתכם ה'סוד' של אתלטיקו מדריד הנוכחית. למה דייגו סימאונה הצליח איפה שרבים אחרים נכשלו. לא בטוח שהסגל של אתלטיקו איכותי יותר מאשר שנים קודמות עם רביעיית התקפה של סימאו-מקסי(רייס)-אגווארו-פורלאן?
* שחקן המפתח של אתלטיקו מדריד נכון להיום - מי?

אתלטיקו מדריד - הדיון הרשמי של העונה שעברה

-------------------------------------------------------------------------

דעות, עידכונים(לא לחזור על דברים שכבר עודכנו, לא מהתקשורת הישראלית),שאלות, וויכוחים, הערות, הארות, תגובות וכל מה שקשור לאתלטיקו מדריד - רק כאן! שיהיה דיון מוצלח :aaa21:

בדומה לשנה שעברה, החלטנו שגם השנה יהיה דיון לשאר קבוצות הצמרת בליגה הספרדית רק במתכונת מורחבת יותר. השנה הדיון יהיה שייך לחמש קבוצות שונות - ולנסיה, ריאל סוסיאדד, סביליה, אתלטיק בילבאו ומלאגה.

ולנסיה


העונה שעברה:

2012/13 הייתה עונה קשה מאוד עבור ולנסיה. העטלפים פספסו את ליגת האלופות בנקודה אחת בלבד, הודחו כבר ברבע גמר הגביע הספרדי ולא הצליחו להגיע רחוק בליגת האלופות אחרי הדחה מול פאריס סן ג'רמן. כל זאת בנוסף כמובן להחלפת המאמן וכוכב העבר של הקבוצה מאוריסיו פלגרינו עוד בשלהי שנת 2012. הספתח של פלגרינו דווקא היה די מוצלח כשהוא הצליח להוציא נקודה בברנבאו, אבל כבר במחזור שלאחר מכן ראינו שולנסיה שילמה ביוקר על כך שלא חיזקה את הגנתה בחלון ההעברות וסיימה בתיקו ביתי של 3-3 נגד דפורטיבו לה קורוניה. מכאן כבר החלה ההידרדרות של ולנסיה בליגה הספרדית, ולמרות שפלגרינו הוביל את ולנסיה לרבע גמר גביע המלך ושמינית גמר ליגת האלופות, המיקום הנמוך של ולנסיה בטבלה הביא לפיטוריו של פלגרינו, אותו החליף ארנסטו ואלוורדה. תחילת דרכו של ואלוורדה לא הייתה מוצלחת במיוחד עם שני ניצחונות ושני הפסדים בארבעת משחקיו הראשונים, כולל תבוסה ביתית 5-0 מול ריאל מדריד. בהמשך ולנסיה הייתה במומנטום לא רע בכלל בליגה עם 12 נקודות מתוך 18 אפשריות, עד שחניכיו של ואלוורדה שיחקו גם במפעלים האחרים. 1-3 לריאל מדריד בסיכום שני המשחקים ברבע גמר הגביע, בנוסף להפסד ביתי 1-2 לפאריס סן ג'רמן בשמינית גמר ליגת האלופות שתיקו בגומלין בצרפת לא ממש עזר. לפחות ולנסיה יכלה להתנחם בכך שההדחות הנ"ל עזרו למיקום שלה בטבלה להשתפר משמעותית. ריצה נהדרת של העטלפים הובילה לכך שבתום המחזור ה-37 המקום הרביעי היה כבר שייך להם וניצחון על סביליה של אונאיי אמארי, המאמן שפוטר מולנסיה שנה קודם לכן וחיפש נקמה. את הסוף כולם זוכרים - ולנסיה שוב משלמת ביוקר על ההגנה הרעועה שלה ומפסידה 4-3 הודות לרביעייה של אלברו נגרדו. ריאל סוסיאדד מנגד מנצחת את דפורטיבו לה קורוניה ומשאירה לולנסיה רק את המקום החמישי.


סוסיאדד חוגגת על חשבונה של ולנסיה.

העברות ומלפפונים:

המאמן החדש מירוסלב ג'יוקיץ' לא ממהר לשפוך כספים על רכש הודות למצב הכלכלי הקשה של הקבוצה. שני שחקנים הצטרפו בינתיים לקבוצה והם הקשר האחורי חאבי פואגו (29) שמגיע מראיו וייקאנו בהעברה חופשית והקשר התקפי מיצ'ל הררו (24) שמגיע מהיריבה העירונית לבאנטה תמורת 420,000 יורו. גם פרננדו גאגו ופאקו אלקאסר מסיימים את השאלתם בולז סארספילד ובחטאפה (בהתאמה) וחוזרים לקבוצה. למרות שולנסיה זקוקה לרכש בהגנה וחיזוק בהתקפה עקב העזיבות הצפויות של רוברטו סולדדו וג'ונאס המלפפון היחיד שעולה כרגע בתקשורת הוא הקשר האחורי של צ'לסי אוריול רומאו שאמור להגיע בהשאלה.

בגזרת העוזבים כרגע יש שלושה שמות, בנוסף למאמן ארנסטו ואלוורדה שלא האריך את חוזהו בקבוצה. הראשון מביניהם הוא טינו קוסטה (28) הקשר האחורי שעובר לספרטק מוסקבה עבור 7 מיליון יורו. השחקן השני שעזב הוא גם קשר אחורי, דוד אלבלדה (35) שהחליט לא להאריך את חוזהו בקבוצה ואם הוא לא ימצא קבוצה חדשה אז האגדה של המועדון יודיע על פרישתו. החלוץ קרלס גיל (20) שהושאל לאלצ'ה בעונה הקודמת יושאל שוב לעולה החדשה.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

העתיד של ולנסיה תלוי בעיקר במה שיקרה בהמשך הקיץ: אם החלוצים רוסרסטו סולדדו וג'ונאס יעזבו, ולנסיה כנראה תתקשה למצוא ללהם מחליפים ראויים אבל לפחות יהיה לה כסף כדי להתחזק בעמדות נחוצות. לא להיות בליגת האלופות זה בהחלט מצב חדש ומוזר עבור ולנסיה, אך הקבוצה תשתתף בליגה האירופית והיא ללא ספק אחת מהפייבוריטיות לזכייה בתואר. לולנסיה עדיין יש סגל נהדר והקבוצה לא תקבל בחשבון עונה שנייה ברציפות מחוץ לליגת האלופות.



ריאל סוסיאדד



העונה שעברה:
2012/13 אחת מהעונות הטובות ביותר בהיסטוריה של ריאל סוסיאדד. עם הסגל הצעיר ביותר בליגה פיליפ מונטנייה סיים את העונה במקום הרביעי עם 66 נקודות אחרי ניצחון על דפורטיבו לה קורוניה במחזור האחרון ועזרה קטנה מסביליה שניצחה את יריבת הבאסקים בצמרת ולנסיה. העונה לא התחילה כמו שבמועדון ציפו שהיא תתחיל והקבוצה מסן סבסטיאן לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. חודש אוקטובר היה נוראי עבור סוסיאדד שהבקיעה רק שני שערים במהלך כל החודש ומיקומה בטבלה היה קרוב ביותר לקו האדום, למרות ניצחון גדול בדרבי הבאסקי חודש לפניכן. מונטנייה היה על סף פיטורים כשהוא הבין שהוא חייב לנצח כדי להישאר בקבוצה, ובעצם מאז ההפסד לאספניול בסוף אוקטובר סוסיאדד לא הפסידה בליגה עד סוף שנת 2012 עם 14 כיבושים ו-5 ספיגות בחודשיים, אך הודחה מהגביע מוקדם מאוד אחרי 4-2 בסיכום שני משחקים מול קורדובה. המשחק הראשון של סוסיאדד בשנת 2013 היה בסנטיאגו ברנבאו, ולמרות שהפסידה 4-3 סוסיאדד שיחקה טוב מאוד ושלושער של צ'אבי פרייטו נתן לבאסקים סיבה להיות אופטימיים לגבי המשך העונה של הקבוצה. כמה שבועות לאחר מכן הגיע ניצחון גדול על ברצלונה בקאמפ נואו, כשסוסיאדד הפכה פיגור 2-1 במחצית לניצחון 3-2 והנחילה לברצלונה הפסד ליגה ראשון העונה. חניכיו של מונטנייה השיגו 29 נקודות ב-13 המשחקים הבאים, כולל ניצחון 1-3 על היריבה הגדולה אתלטיק בילבאו וניצחון 2-4 חשוב מאוד על ולנסיה, עד שהגיע דעיכה קלה עם ניצחון בודד בארבעת המשחקים הבאים, מה שהעלה את ולנסיה למקום הרביעי במחזור ה-37. סוסיאדד הייתה צריכה להשיג ניצחון חוץ בריאזור ולקוות להפסד ביתי של ולנסיה נגד סביליה. המזל היה עם הבאסקים שהורידו את דפור לליגת המשנה אחרי שער מוקדם של גרייזמן וכאמור ניצחון של האנדלוסים על העטלפים הביאו לפתיחת השמפניות והזיקוקים בסן סבסטיאן.


שחקני הקבוצה חוגגים לאחר עוד ניצחון.

העברות ומלפפונים:

למרות עונה נהדרת ההנהלה החליטה משום מה שלא להאריך את חוזהו של מונטנייה שעזה לראן הצרפתית, ג'גובה ארסטה שהיה חלק מהצוות המקצועי של מונטנייה יחליפו. ארסטה מעדיף להישאר עם השלד הקיים ומלבד השאלת המגן השמאלי חוסה אנחל (23) מרומא לעונה נוספת לא ביצע שום רכש. השם היחיד שעולה כרגע בתקשורת בהקשר של ריאל סוסיאדד הוא החלוץ חריס סרפוביץ' מפיורנטינה שהיה מושאל בעונה הקודמת לנובארה.

סוסיאדד גם מנסה בכל כוחה לשמור על כוכביה והשחקן היחיד שעזב הוא החלוץ חוסבה יורנטה (33) שסיים את חוזהו בקבוצה וכרגע הוא שחקן חופשי. השחקן הבא שצפוי לעזוב הוא הקשר האחורי אסייר אייארמנדי בו מעוניינת ריאל מדריד שעשויה לשלם את סעיף השחרור שלו, אך כרגע השחקן עדיין בסוסיאדד.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

העונה הבאה תהיה קשה ביותר עבור ארסטה וחניכיו שיתחרו בשלוש מסגרות שונות לראשונה מאז 2004 ותנסה לשחזר את הישגיה בליגה מהעונה הקודמת. אם סוסיאדד תצליח לשמור על הכוכבים הגדולים שלה אז היא בהחלט יכולה להגיע רחוק בכל שלושת המפעלים, וכמו שזה נראה כרגע רק אייארמנדי מועמד לעזוב. סוסיאדד תנסה בעונה הבאה להשיג לפחות מקום באירופה, ותקווה להגיע לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות וכמובן כמה שיותר רחוק בגביע הספרדי.


סביליה



העונה שעברה:

גם מבחינת סביליה העונה החולפת הייתה קצת מאכזבת כשברובה הקבוצה הייתה במרכז הטבלה ולא הצליחה לאיים בכלל על ארבעת הראשונות בטבלה. מיצ'ל קיווה לסיים עונה מלאה כמאמן סביליה אך לאור היכולת הלא טובה שלו קבוצתו החליט דל נידו בחודש ינואר לפטר אותו ולהביא במקומו את אונאיי אמארי שאימן את ולנסיה בעונה שלפניכן ופוטר אף הוא מאימון ספרטק מוסקבה. אמארי החזיר את סביליה לחלק העליון של הטבלה והצליח להגיע לחצי גמר הגביע הספרדי, מה שהעניק לו מקום בליגה האירופית. את העונה התחילה סביליה לא רע בכלל עם שלושה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו בחמשת המחזורים הראשונים, כולל ניצחון ביתי על האלופה ריאל מדריד. שבועיים לאחר מכן היא אף הובילה בביתה 2-0 על ברצלונה, אבל האנדלוסים לא ממש הראו אופי ובסוף המשחק הפסידו 2-3. מאז אותו הפסד סביליה נראתה בינונית ביותר וניצחה רק פעמיים עד סוף 2012. מה שכן, סביליה בהחלט יכלה להתנחם בכך שאחד משני הניצחונות הללו היה על יריבתה המרה ריאל בטיס שבאותה תקופה נראתה לא רע בכלל, אך חטפה תבוסה קשה של 1-5 מסביליה. בגביע מנגד סביליה שיחקו פשוט מצוין, וגם עם הגרלות קשות לא קלות בשלבים המוקדמים (אספניול בשלב הראשון, מאיורקה בשני וסראגוסה ברבע הגמר) סביליה הבקיעה 16 שערים וספגה רק שלושה שערים בשישה משחקים בסך הכל, עד שהגיעה אתלטיקו מדריד בחצי הגמר. כשהאנדלוסים פגשו את הקולצ'ונרוס ראינו את אחד מחצאי הגמר הרותחים ביותר שהיו בגביע הספרדי, עם חמישה כרטיסים אדומים בשני משחקים ותוצאה של 4-4 בסיכום שני המשחקים, אך אתלטיקו עלתה לשלב הבא עקב שערי חוץ וסביליה נאלצה לראות את הגמר רק מהבית. נחזור למה שקרה חודשיים קודם לכן בתחילת 2013 כשלמרות ניצחון 0-1 על אוסאסונה במשחק הראשון של השנה, סביליה הפסידה 2-0 לולנסיה במחזור שאחרי, מה שהוביל לפיטוריו של מיצ'ל ולמינויו של אמארי. המאמן החדש שיפר במעט את המצב כשהפך את סביליה מקבוצה מלרוב מפסידה ובקושי מנצחת ולקבוצה שמנצחת יותר פעמים אבל בכל זאת מתקשה לשמור על יציבות. סביליה הצליחה לסיים את העונה בטעם טוב עם ניצחון חוץ גדול על ולנסיה 3-4 ורביעייה מרשימה מאוד של אלברו נגרדו.

העברות ומלפפונים:

בניגוד לולנסיה ולסוסיאדד, הקיץ של סביליה הרבה יותר רועש. קודם כל, סביליה מיהרה להחתים את מלך שערי הליגה הרומנית הלא הוא החלוץ ראול רוססקו (25) מסטיאווה בוקרשט עבור 2.2 מיליון יורו. סביליה אף החתימה את הקיצוני הימני של ראסינג סנטאנדר חאיירו סאמפריו (19), גם הוא עלה לאנדלוסים 2.2 מיליון יורו. סביליה שילמה 3 מיליון יורו עבור ויקטור מאצ'ין ויטולו (23), הקיצוני השמאלי של לאס פלמאס וצירפה לשורותיה אתמול גם את מלך שערי הליגה הבלגית קרלוס באקה (26) החלוץ הקולומביאני של קלאב ברוז'. סביליה גם השאילה שני שחקנים, את הקשר השמאלי מרקו מארין (24) מצ'לסי ואת הבלם ניקו פראחה (29) ששייך לספרטק מוסקבה. בנוסף לכך, השוער חאבי ואראס חוזר מהשאלה אצל סלטה ויגו והבלם אלכסיס חוזר מהשאלה אצל חטאפה, כנראה ששניהם יקבלו אמון גדול יותר מאמארי העונה. שחקנים נוספים שאולי יגיעו הקיץ הם ג'יורג'יאן דה ארסקאטה, הקשר ההתקפי הצעיר מדפנסור האורוגוואית והבלם של אוסאסונה אלחנדרו אריבאס.

סביליה גם שיחררה ומכרה לא מעט שחקנים, כשהבכיר מביניהם הוא הכוכב הגדול של הקבוצה חסוס נבאס (27) שחתם במנצ'סטר סיטי תמורת 25 מיליון יורו. שני שחקנים נוספים עברו לאנגליה, החלוץ לואיס אלברטו (20) שסיים עונת השאלה בברצלונה ב' ועבר לליברפול תמורת 8.8 מיליון יורו, והמגן השמאלי אנטוניו לונה (22) שאסטון וילה תשלם עבורו 1.5 מיליון יורו. באייר לברקוזן הגרמנית קנתה מסביליה עוד שני שחקנים, הקפטן והשוער הוותיק אנדרס פאלופ (39) שסיים את חוזהו והבלם אמיר ספאחיץ' (32). יתר על כן, סביליה השאילה לעולה החדשה אלצ'ה את החלוץ מאנו דל מוראל (29) והקיצוני הימני מירוסלב סטבאנוביץ' (22). גם הבלם ברנרדו אספינוזה (23) חתם בספורטינג ליסבון בהעברה חופשית. שחקנים נוספים שצפויים לעזוב את סביליה הם אלברו נגרדו שקרוב מאוד למנצ'סטר סיטי וג'פרי קונדוגביה שמחוזר ע"י קבוצות רבות באירופה.


חסוס נבאס במדי מנצ'סטר סיטי. איך סביליה תסתדר בלעדיו?

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

כרגע עושה רושם שאונאיי אמארי פועל כמו שהוא צריך - מביא מחליפים לשחקנים הבכירים שעוזבים ואף מחזק יותר את ההתקפה של סביליה שהייתה זקוקה לעוד כמה שחקנים שיבקיעו מלבד נגרדו. עם הקידום שצפוי לשחקנים צעירים בנוער של המועדון כמו חוסה קאמפנייה, אלברטו מורנו וישראל פוארטו, סביליה יכולה לסיים את העונה בין ששת המקומות הראשונים בטבלה, והיא תנסה להגיע כמה שיותר רחוק בליגה האירופית ובגביע המלך מבלי לזלזל במפעלים הללו.


אתלטיק בילבאו



העונה שעברה:
אחרי עונה נהדרת שבה הגיעה הקבוצה לשני גמרים היו ציפיות רבות ממרסלו ביילסה וחניכיו לקראת עונת 2012/13, אבל העונה החולפת הייתה העונה שאף אוהד של האריות לא ירצה לזכור. ביילסה היה מאוד מאוכזב מהיכולת של קבוצתו בשני הגמרים ובכך שהם סיימו עונה כזו במרכז הטבלה מבלי לזכות באף תואר. הכעס של ביילסה על שחקניו גרם לפתיחת עונה זוועתית של הקבוצה עם שני ניחונות משבעת המשחקים הראשונים, ואחרי שהקבוצה לא הביאה תחליף ראוי לחאבי מרטינז, השחקן הכי חשוב במערך של הקבוצה וגם הכוכב הגדול פרננדו יורנטה ביקש לעבור וכל העונה מרד במועדון שלא נתן לו לעבור ליובנטוס לפני שמסתיים חוזהו בקבוצה. השחקן שהיה הכי טוב בקבוצה הוא הרכש החדש אריז אדוריץ שסיים את העונה עם 14 שערים אך זה כמובן לא כיפר על כך שכל הכוכבים הגדולים של העונה הקודמת, גם אלה שעוד נשארו בקבוצה, נעלמו כלא היו. ההידרדרות של הקבוצה רק המשיכה והקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון של הגביע הספרדי ובשלב הבתים של הליגה האירופית, שני המפעלים שבהם היא הגיעה עד הגמר בעונה שלפניכן, כאשר גם בליגה הבאסקים ניצחו רק לעתים רחוקות וכל ניצחון היה מלווה בהפסד ותוצאת תיקו. אם נחפש עוד שחקנים שהיו לא רעים העונה בבילבאו, אפשר למצוא את אנדר הררה שלמרות שלא הרשים כפי שציפו הוא השלים 34 משחקים בכל המסגרות והחזיק את הקישור על גבו, וגם את מרקל סוסאטה שכבש 12 שערים בכל המסגרות וזה בהחלט נתון יפה לשחקן אגף, אבל גם שניהם התקשו להבריק על בסיס קבוע. בילבאו סיימה את העונה במקום ה-12 הודות ליכולת מסופרת יותר במחזורי הסיום כשהפסידה רק במשחק אחד מתוך שבעת המשחקום האחרונים וניצחה שלושה מהם, אבל אחרי שהמועדון איבד את אחד מהסמלים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלו אין ספק שהעונה הייתה מאכזבת, האוהדים קיוו להיפרד מהסן מאמס ששימש כאצטדיונים הביתי בסביבות 100 שנים עם עונה טובה יותר.

מלפפונים והעברות:

מרסלו ביילסה מסיים את חוזהו בקבוצה ובמקומו מחליטה בילבאו למנות את ארנסטו ואלוורדה שלו הייתה חצי עונה די מוצלחת בולנסיה. המאמן כבר ניגש לעבודה והחתים במהירות את הכוכב הגדול של ריאל בטיס בנייאט אצ'ברייה (26). הקשר האחורי שכבר קיבל זימון לנבחרת ספרד מגיע עבור 8 מיליון יורו בלבד ויעזור לאנדר הררה להחזיק את הקישור של הקבוצה. בילבאו גם חיפשה יורש לפרננדו יורנטה, אך מסיבות ידועות השוק לא כ"כ רחב והקבוצה החתימה את קיקה סולה (27), החלוץ מאוסאסונה שקיבלה עבורו 4 מיליון יורו. בלם העולה החדשה אלצ'ה צ'אבי אצ'ייטה (25) הגיע בהעברה חופשית, בנוסף למגן השמאלי מיקל בלנזיאגה (25) והשוער איאגו הררין (25) שמסיימים תקופת השאלה בויאדוליד ובנומנאסיה בהתאמה. שחקן נוסף שעשוי להגיע למועדון הוא הקשר האחורי של גרנאדה מיקל ריקו.

השם הגדול ביותר שעוזב את אתלטיק בילבאו הוא פרננדו יורנטה (28) שבעקבות התעקשות המועדון להשאירו בקבוצה הוא עוזב העונה ליובנטוס בהעברה חופשית אחרי שסיים את חוזהו בקבוצה. גם הבלם פרננדו אמורבייטה (28) מסיים חוזה ועובר לפולהאם בהעברה חופשית). ישנם עוד שני שחקנים שסיימו חוזה, הקשר ההתקפי איגור מרטינז (23) שעובר למיראנדס והמגן השמאלי צ'אבי קסטייו (27) שלא מזמן חתם בלאס פלמאס.


הסמל של הקבוצה יעבור לאיטליה אחרי 9 שנים בבילבאו.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

קשה לדעת מה יקרה בעונה הקרובה. אמנם ואלוורדה חיזק את הקבוצה בעמדות הנחוצות עם שחקנים כישרוניים כמו בנייאט וקיקה סולה, והעובדה שהקבוצה לא תשחק באירופה בעונה הבאה בטח תעזור, אבל האם הקבוצה תתרגל לאצטדיון החדש והוא יהווה מוקש ליריבות כמו הסן מאמס? את זה נדע רק בהמשך. הקבוצה כנראה לא תאבד עוד שחקנים חשובים במערך אבל היא עדיין תזדקק לכך שאיקר מוניאיו ואנדר הררה יממשו את מלוא הפוטנציאל שלהם, בנוסף ליכולת טובה של אריז אדוריץ ומרקל סוסאטה, כדי שהקבוצה תחזור למקומה הטבעי בצמרת הטבלה. אני מאמין שאם הקבוצה תסיים לפני ריאל סוסיאדד העונה תיחשב להצלחה.


מלאגה



העונה שעברה:

2012/13 של מלאגה הייתה כנראה העונה הטובה ביותר בהיסטוריה של מלאגה. למרות מצב כלכלי קשה ביותר וקיץ שבו הקבוצה נאלצה להיפרד מהכוכב סאנטי קאסורלה מבלי לשלם הרבה כדי להביא תחליף ראוי, מלאגה הצליחה להעפיל לרבע גמר ליגת האלופות בעונתה הראשונה במפעל, והייתה רחוקה 2 דקות מלהעפיל לחצי גמר ליגת האלופות על חשבון דורטמונד שסיימה כפיינליסטית. יתר על כן, מלאגה סיימה את העונה במקום השישי והדוחה ברבע גמר הגביע הספרדי ע"י ברצלונה, וסביר להניח שאם אופ"א לא הייתה מרחיקה את מלאגה לשנה מהמפעל, האנדלוסים היו מתאמצים יותר לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות. את העונה התחילה מלאגה כבר בתחילת אוגוסט במשחקי מוקדמות ליגת האלופות נגד פנאתינייקוס בהם היא לא התקשתה יותר מדי והשיגה מקום בליגת האלופות לראשונה בהיסטוריה של המועדון. בשלב הבתים מלאגה קיבלה הגרלה לא קלה בכלל שכללה את מילאן, זניט העשירה ואנדרלכט אך זה לא הפריע לה להעפיל מהמקום הראשון (יש לזכור כי מלאגה הייתה שייכת לדרג ד') עם שלושה ניצחונות שלוש תוצאות תיקו. גם את דרכה בליגה התחילה מלאגה נהדר עם ארבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו בששת משחקיה הראשונים, כולל ניצחון 0-4 על בטיס שעוד הייתה בצמרת בשלב זה של העונה. לאחר מכן הסגל הקצר של מלאגה שהיה בנוי בעיקר משחקים מאוד צעירים ומאוד מבוגרים התחיל להיפגע מהעומס והעדיף להשקיע במיוחד בליגת האלופות ופחות בליגה. במחזור ה-7, כשהעיתונות עסקה בעיקר בקלאסיקו, מלאגה סיפקה הצגה לא פחות מהנה עם השפלה 0-4 בביתה על ולנסיה. את שנת 2012 מלאגה סיימה נהדר עם שלושה ניצחונות שהאחרון מביניהם היה 3-2 ביתי ענק על ריאל מדריד. בהמשך מלאגה הייתה קצת פחות יציבה אבל עדיין הצליחה לשמור על המקום הרביעי. בשמינית גמר ליגת האלופות מלאגה הוגרלה מול פורטו, ולמרות הפסד חוץ נגד פורטו במשחק הראשון, מלאגה הראתה אופי וניצחה 0-2 בגומלין הודות ליכולת שיא של ווילי קבאז'רו. במשחק הראשון ברבע הגמר מלאגה סיימה בתיקו 0-0 ורצתה להשיג ניצחון, או לפחות תיקו עם שערים בגומלין בדורטמונד. את מה שקרה לאחר מכן כולם זוכרים וקשה מאוד לשכוח. עד הדקה ה-90 מלאגה הובילה 2-1 אחרי שער מנבדל של אליסאו, אבל אם תרצו לקרוא לזה קארמה או חוסר מזל, מלאגה ספגה עוד שני שערים מנבדל ממש בדקות הסיום ששברו את לבם של כל האוהדים. על הדרך מלאגה הודחה מול ברצלונה ברבע גמר גביע המלך ובסוף העונה היא לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. את העונה הנהדרת שלה מלאגה סיימה עם תבוסה 1-4 בקאמפ נואו שהוריד אותה למקום השישי, לא שזה כזה משנה עבור קבוצה שבכל מקרה לא תשחק באירופה.


שיברון הלב מול דורטמונד בהחלט זכור כאחד מהרגעים הקשים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי.

העברות ומלפפונים:

הבעיות הכלכליות של מלאגה מקשות עליה לבצע רכש גדול. עבור רוב הרכש שיצעה מלאגה בכלל לא שילמה כסף, כאשר הקשר האמצעי פרננדו טיסונה (26) מסמפדוריה, הקשר ההתקפי בובליי אנדרסון (21) מוידאד קזבלנקה, הקשר ההתקפי פדרו מוראלס (28) מדינמו זאגרב שהיה מושאל למלאגה בעונה החולפת וגם רוקה סנטה קרוז (31) ממנצ'סטר סיטי שהיה מושאל למלאגה מגיעים בהעברה חופשית. כמו כן, מלאגה שילמה 0.5 מיליון יורו עבור הבלם פלאביו פריירה (21) מאקדמיקה דה קוימברה בנוסף ל-1.25 מיליון ששולמו על ויטורינו אנטונייש (26), המגן השמאלי של פאקוש פריירה אותו השאילה מלאגה בינואר ומימשה את סעיף הרכישה בחוזה. גם הקשר האמצעי רסיו חוזר מהשאלה אצל גרנאדה ויצטרף לחניכיו של המאמן החדש ברנד שוסטר. מלאגה כנראה תצרף עוד בלם כשאלברו דומינגז של מנשגלדבאך, ארסן גולום מבשיקטאש וקאטה דיאז שסיים את חוזהו באתלטיקו מדריד עומדים על הפרק. גם ניקולאס בנדטנר מיובנטוס עשוי להצטרף להתקפה של מלאגה.

מלאגה מנסה למכור בכמה שיותר כסף את שחקניה כדי להקטין את החובות, ולכן היא הסכימה לוותר על הכוכב הגדול שהוביל אותה בגאון לרבע גמר ליגת האלופות איסקו (21) שעבר לריאל מדריד תמורת 27 מיליון יורו. לפניכן הקיצוני הימני חואקין סאנצ'ז (31) חתם בפיורנטינה אחרי 13 שנים בספרד, מלאגה תקבל עבורו 2.5 מיליון יורו. מלאגה הכניסה עוד 5 מיליון יורו לקופתה אחרי מכירתו של הקשר האחורי ג'רמי טוללאן (29) למונאקו המתחדשת. מלאגה גם נאלצת להיפטר מכמה שחקנים בהעברות חופשיות: החלוץ אדיניו (31) שעובר לבראגה, הבלם מרטין דמיצ'ליס (31) שעובר לאתלטיקו מדריד והקשר האחורי מנואל איטורה (29) שחתם בגרנאדה. החלוץ חאבייר סאביולה (31) מסיים חוזה וטרם מצא קבוצה חדשה. צמד הבלמים דייגו לוגאנו (32) ואוגוצ'י אונייאו (31) מסיימים תקופת השאלה במועדון וחוזרים לפאריס סן ג'רמן ולספורטינג ליסבון בהתאמה, כאשר גם הקשר ההתקפי לוקאס פיאזון (19) של צ'לסי מסיים את השאלתו במועדון.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

מלאגה מאוד השתנתה בקיץ האחרון. לא רק שברנד שוסטר החליף את פלגריני שעזב לסיטי, הכוכבים איסקו, חואקין ועוד כמה שחקנים בכירים עזבו את המועדון כשבינתיים לא הגיע אף שחקן מוכח מספיק כדי להחליף אותם, מלבד רוקה סנטה קרוז הבא בימים. הרבה תלוי במה שיקרה בהמשך הקיץ והאם מלאגה תצליח להחתים בלם וחלוץ נוספים מבלי לאבד עוד שחקנים בכירים. למלאגה עדיין יש סגל מספיק טוב כדי להילחם בחצי העליון של הטבלה וההרחקה מאירופה תעשה להם רק טוב בהקשר הזה, אבל כרגע היא לא מועמדת ריאלית לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות. מצד שני, בקיץ הקודם חשבנו בדיוק אותו הדבר אחרי עזיבתם של קאסורלה, רונדון ואפוניו, כך שהכול יכול לקרות.

______________

כל שמועה, דיווח (ממקורות אמינים כמובן), העברה, הארה, הערה, ויכוח ודעה שקשורה לחמשת הקבוצות אך ורק בדיון הזה, שיהיה דיון מוצלח ופורה. :aaa21:

פיינל פור יורוליג, לונדון 2013 EUROLEAGUE FINAL-FOUR, LONDON


בסופה"ש 10-12 במאי ייצא לדרך בלונדון הפיינל פור ה-12 של היורוליג, שיהיה בעצם שיחזור של אותן הקבוצות למעט אחת, כשריאל מדריד תחליף את פאנאתינייקוס מהשנה שעברה. בניגוד לשנה שעברה, אז היו הרוסים והספרדים פייבוריטים ברורים על היווניות, הפעם יחסי הכוחות קצת יותר שווים, אם כי נכון למועד קיום המשחקים, הרוסים נראים מעט טובים יותר מהשלוש האחרות, לפחות על הנייר. אולימפיאקוס גם הפעם נחשבת לקבוצה הפחות טובה מבין הרביעייה, אבל אחרי הסנסציה האדירה של איסטנבול 2012, המהמרים ייזהרו להמר נגדם, מה גם שהם עדיין אלופי אירופה המכהנים שיגנו על תארם וצריך לתת להם את הכבוד הראוי, בטח אחרי עוד עונה פנטסטית ששוב מביא אותם אל ארבע הגדולות ביבשת. גם ריאל מדריד נראית חזרה, הן בליגה והן ביורוליג והסופר קלאסיקו בחצי הגמר צפוי להיות מאוד מותח, בטח כשבארסה קצת זייפה בשלב ההצלבה, לאחר שהיתה רמה מעל כולן במהלך העונה הסדירה. מה שבטוח, יהיה מעניין.



O2 Arena
החבר'ה באנגליה בקושי הספיקו להתאושש מהאולימפיאדה המוצלחת שהם אירגנו והנה יש להם עוד טורניר לארח. אומנם לא יוקרתי כמו האולימפיאדה, אבל בהחלט חשוב. הפיינל פור ייערך באנגליה באולם ה-O2 שגם אירח את הטורניר האולימפי בכדורסל. האולם נבנה בין השנים 2003-2007 ונחנך לראשונה ב-24 ליוני 2007. האולם הוא היקר ביותר בעולם מבחינת עלויות כאשר הוא נבנה בעלות של 789 מיליון ליש"ט והורחב ל-20,000 מקומות בעלות נוספת של 350 מיליון ליש"ט ובסך הכל עלותו הכוללת עמדה על 1.1 ביליון ליש"ט. מעבר למשחקי כדורסל האולם כמובן יכול להכיל בתוכו קונצרטים, הופעות, משחקי טניס, הוקי קרח, תחרויות אתלטיקה, היאבקות וכו'.


ה-O2 ארנה בלונדון, מבט מבחוץ


מספרים מספרים...

המפעל גביע אירופה לאלופות קיים משנת 1958, אבל שיטת הפיינל פור החלה רק משנת 1988, להוציא את שנת 2001, אז חולקה אירופה לשתי ליגות כשאליפות היורוליג מוכרעת בסדרה ואליפות הסופרוליג מוכרעת בפיינל פור. זה הזמן להסתכל קצת על המספרים.

הכי הרבה זכיות בגביע אירופה מתחילת הקמתו:

1. ריאל מדריד (ספרד) 8 זכיות ב-14 גמרים
2. פאנאתינייקוס אתונה (יוון) 6 זכיות ב-7 גמרים
3. צסק"א מוסקבה (רוסיה) 6 זכיות ב-12 גמרים
4. מכבי תל אביב (ישראל) 5 זכיות ב-14 גמרים
5. פאלאקנסטרו וארזה (איטליה) 5 זכיות ב-10 גמרים


לעומת זאת, התמונה משתנה כאשר בודקים את מצב הזכיות וההגעה לגמר מאז שהונהגה שיטת הפיינל פור:

1. פאנאתינייקוס אתונה (יוון) 6 זכיות ב-11 הופעות בפיינל פור
2. מכבי תל אביב (ישראל) 3 זכיות ב-11 הופעות בפיינל פור
3. יוגופלסטיקה ספליט (קרואטיה) 3 זכיות ב-3 הופעות בפיינל פור
4. ברסלונה (ספרד) 2 זכיות ב-12 הופעות בפיינל פור
5. צסק"א מוסקבה (רוסיה) 2 זכיות ב-11 הופעות בפיינל פור

השחקנים הכי מעוטרים באירופה:

1. דינו מנגין - 7 גביעים (1976,1975, 1973, 1972, 1970 עם וארזה; 1988, 1987 עם טרסר מילאנו)
2. קליפורד ליוק - 5 גביעים (1974, 1968, 1967, 1965, 1964 עם ריאל מדריד)
-. אלדו אוסולה (1976,1975, 1973, 1972, 1970 עם וארזה)
-. פראג'יסקוס אלברטיס (2009, 2007, 2002, 2000, 1996 עם פאנאתינייקוס)
-. שארונאס יסיקביצ'יוס (2003 עם ברסלונה; 2004, 2005 עם מכבי ת"א; 2009, 2011 עם פאנאתינייקוס)
3.וויין בראבנדר, קריסטובל רודריגס, אמיליו רודריגס, לולו סאיינס, קרלוס סבייאנו, ומרינו סאנאטה זכו ב-4 גביעים כ"א

המאמנים הכי מעוטרים באירופה:

1. זליקו אובראדוביץ' - 8 גביעים
2. פדרו פרנדיס, אלכסנדר גומלסקי, בוז'ידאר מאליקוביץ', אטורה מסינה - 4 גביעים כ"א
3. אזה ניקוליץ', פיני גרשון - 3 גביעים כ"א
4. ייבגני אלכסייב, דושאן איבקוביץ', ואלריו ביאנצ'יני, סאנדרו גמבה, זליקו פאבליצ'ביץ', לולו סאיינס - 2 גביעים כ"א

הכי הרבה הופעות בפיינל פור:

1. ברסלונה (ספרד) 13 הופעות
2. צסק"א מוסקבה (רוסיה) 11 הופעות
-. מכבי תל-אביב (ישראל) 11 הופעות
-. פאנאתינייקוס אתונה (יוון) 11 הופעות
3. אולימפיאקוס פיראוס (יוון) 8 הופעות
4. טאו ויטוריה (ספרד) 5 הופעות
-. ריאל מדריד (ספרד) 5 הופעות


דירוג הפיינליסטיות ביורוליג בקטגוריות השונות

ההתקפה הטובה ביותר
1. ברסלונה 2259 נק. (77.9 בממוצע)
2. צסק"א מוסקבה 2223 נק. (79.4)
3. אולימפיאקוס 2221 נק. (76.6)
5. ריאל מדריד 2140 נק. (79.3)

סלי שדה
1. צסק"א מוסקבה 1048-593 (56.6%)
2. ברסלונה 1169-656 (56.1%)
10. ריאל מדריד 1054-546 (51.8%)
11. אולימפיאקוס 1122-563 (50.2%)

סלי שלוש
2. צסק"א מוסקבה 554-219 (39.5%)
10. ברסלונה 556-201 (36.2%)
14. אולימפיאקוס 652-230 (35.3%)
19. ריאל מדריד 659-218 (33.1%)

סלי עונשין
5. ברסלונה 453-344 (75.9%)
9. ריאל מדריד 524-394 (75.2%)
14. צסק"א מוסקבה 515-380 (73.8%)
18. אולימפיאקוס 559-405 (72.5%)

ריבאונדים (התקפה, הגנה)
1. אולימפיאקוס 1038 (300, 738)
3. ברסלונה 1027 (319, 708)
4. ריאל מדריד 994 (334, 660)
6. צסק"א מוסקבה 931 (229, 702)

אסיסטים
1. צסק"א מוסקבה 502 (17.9 בממוצע)
2. ברסלונה 466 (16)
4. אולימפיאקוס 453 (15.6)
9. ריאל מדריד 409 (15)

חטיפות
3. ריאל מדריד 181 (6.7 בממוצע)
4. צסק"א מוסקבה 177 (6.3)
7. ברסלונה 164 (5.6)
10. אולימפיאקוס 149 (5.1)

איבודים
3. ריאל מדריד 310 (11.4 בממוצע)
4. צסק"א מוסקבה 370 (13.2)
7. ברסלונה 370 (12.7)
10. אולימפיאקוס 353 (12.1)

נקודות מדד
1. צסק"א מוסקבה 2630 (93.9 בממוצע)
2. ברסלונה 2613 (90.1)
3.אולימפיאקוס 2427 (83.6)
4. ריאל מדריד 2374 (87.9)


האנשים שינסו לא לבלוט - סגל השופטים

יורוליג בחרה את סגל שמונת השופטים לפיינל פור שיגיעו משבע מדינות, כאשר שישה מהם שפטו גם בטורניר הכדורסל האולימפי שנערך בקיץ בלונדון ולשישה מהם יש ניסיון עבר בטורנירי פיינל פור. השופטים שנבחרו הם: אילייה בלוסביץ' (סרביה), לואיג'י לאמוניקה (איטליה), מאתיי בולטאזר (סלובניה), אלוגס לאטיסבס (לטביה), גוורינו צ'רבוץ' (איטליה), רוברט לוטרמוסר (גרמניה), אליאס קורומילאס (יוון), בוריס ריזיק (אוקראינה). בלוסביץ' הוא שיאן ההופעות בפיינל פור מבין השופטים עם 6 טורנירים, לאמוניקה אחריו עם 5 ולשניהם שלוש הופעות בגמרי היורוליג. לבולטאזר, לאטיסבס, ריזיק ולוטרמוסר זה יהיה הפיינל פור השלישי, כאשר האחרון שפט אף בגמר של 2011 עם לאמוניקה, שביחד עם בלוסביץ', אף שפטו באולימפיאדה בקיץ האחרון.

נבחרי היורוליג 2012-13


השחקן המצטיין של העונה: ואסיליס ספאנוליס (אולימפיאקוס)-לא שהוא היה צריך להוכיח משהו למישהו, אבל אם היה איזשהו צל של ספק, ספאנוליס עם פיינל פור אדיר הוביל קבוצת אנדרדוג מובהקת לזכיה ביורוליג אשתקד. נח על זרי הדפנה? ממש לא. הוא פתח והמשיך את העונה בדיוק מהיכן שהפסיק והציג יכולת מדהימה שמתבטאת במספרים שלו כדי להוליך את אולימפיאקוס לפיינל פור שני ברציפות ואולי להגנה על התואר. מספרים של 14.7 נק' בתוספת 5.6 אסי' ו-2.1 ריב' ובעיקר כאמור בזה שהפך למנהיג הבלתי מעורער של קבוצה שלא מורכבת מכוכבים ועדיין מצליחה להגיע הכי רחוק בפעם השניה ברציפות, לא חושב שיש מישהו אחר ממנו שראוי לתואר.


הפריצה הגדולה: קוסטאס פאפאניקולאו (אולימפיאקוס)-הפורוורד בן ה-22 ניצח במאבק צמוד מאוד על התואר אבל זה בהחלט מגיע לו. עם ממוצעים עונתיים נהדרים של 9 נק', 4.5 ריב' ו-1.4 אסי', פאפאניקולאו היה מהגורמים העיקריים להגעת הקבוצה בפעם השניה ברציפות לפיינל פור. אחרי התחלה מהוססת משהו, הוא הוביל את אולימפיאקוס בשלב הראשון לשבעה ניצחונות רצופים, כשהוא קולע 13.1 נק' למשחק ומדייק ב-59%(!) מהשלוש. אבל המשחק הטוב ביותר שלו שבו הוא גם קבע שיא קריירה, היה גם החשוב ביותר של אולימפיאקוס בטופ 16, המשחק מול חימקי שהאדומים היו חייבים לנצח. 21 נקודות ב6 מ-6 לשלוש ו-12 ריבאונדים, היקנו לאולימפיאקוס את הכרטיס לפיינל 8 ו-פאפאניקולאו השאיר חותם ענק באותו ערב. בדראפט של 2012 נבחר בסיבוב השני ע"י הניו יורק ניקס וייתכן מאוד שבתוך שנה-שנתיים נראה אותו מעבר לים.


שחקן ההגנה: סטפאן לאזמה (פאנאתינייקוס)-עד שדיאמנטידיס לא נבחר לשחקן ההגנה (ולא היה רחוק מכך), מגיע חברו לקבוצה מפאו, סטפאן לזאזמה בן ה-30 ולוקח את התואר. אקס מכבי ת"א היה קו ההגנה האחרון של פאנאתינייקוס, שסיימה כקבוצה השניה בטיבה שיורוליג שסופגת הכי מעט - 69.8 נקודות למשחק ונתוניו של לאזמה בהחלט מרשימים: 6.4 ריב' ו-1.7 חסי' למשחק. המירוץ לתואר היה צמוד ואחריו לא בהרבה סיימו דיאמנטידיס ושון ג'יימס. הוא אומנם הצטרף מאוחר ולא שיחק יותר מדי בשני משחקיו הראשונים (3 דקות במצטבר), אבל בהדרגה הפך לבורג ההגנטי החשוב של היוונים ולא היה רחוק מלהעפיל איתם לפיינל פור על חשבון בארסה החזקה.


הקלעי המצטיין: בובי בראון (מונטפסקי סיינה)-באופן לא מפתיע, הרכז של סיינה זוכה בתואר לאחר שהיה הקלע המוביל במפעל לאורכו ומהגורמים העיקריים שסיינה הגיעה קרוב מאוד להצלבה, למרות שהיא הודחה בישורת האחרונה של הטופ 16. בקטגוריה הזו אין הרבה חישובים - בראון שיחק 24 משחקים וקלע 452 נקודות (ממוצע של 18.83 נק' למשחק), כאשר ב-22 פעמים מתוכם הוא קולע בדאבל פיגרס, 10 פעמים סיים עם 20 נקודות ומעלה ופעמיים סיים עם 30 נקודות ומעלה. הוא גם הישווה את שיא הנקודות לשחקן ביורוליג, 41, בניצחון החוץ של סיינה מול פנרבחצ'ה. ולמרות זאת, הוא לא הצליח להוליך את האיטלקים לטופ 8 אבל בוודאי יהיה סחורה חמה בפגרה.



החמישייה הראשונה של היורוליג
דימיטריס דיאמנטידיס (פאנאתינייקוס)
ואסיליס ספאנוליס (אולימפיאקוס)
רודי פרננדס (ריאל מדריד)
אנטה טומיץ' (ברסלונה)
ננאד קרסטיץ' (צסק"א מוסקבה)

החמישייה השניה של היורוליג
מילוס תיאודושיץ' (צסק"א מוסקבה)
חואן קרלוס נאבארו (ברסלונה)
ויקטור חרייאפה (צסק"א מוסקבה)
ניקולה מירוטיץ' (ריאל מדריד)
שון ג'יימס (מכבי תל אביב)

דיון נעים ופיינל פור מהנה לכולם

משחקי חצי הגמר:

צסקא מוסקבה - אולימפיאקוס (19:00, שידור ישיר בספורט 5)
ברסלונה-ריאל מדריד (22:00, שידור ישיר בספורט 5+ לייב)

אנגליה





אנגליה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: סקוטלנד 0-0 אנגליה (פטריק, סקוטלנד, 30 בנובמבר 1872).
הניצחון הכי גדול: אירלנד 13-0 אנגליה (בלפסט, אירלנד, 18 בפברואר 1882).
ההפסד הכי גדול: הונגריה 1-7 אנגליה (בודפשט,הונגריה,23 במאי 1954).
שיאן ההופעות: פיטר שילטון (125 הופעות).
מלך השערים: בובי צ'רלטון (49 שערים).
הופעות בגביע העולם: 13
הישג השיא בגביע העולם: זכייה ב-1966

אנגליה במונדיאלים קודמים: למרות שאנגליה המציאה את הכדורגל, עקב סכסוך עם פיפ"א היא לא השתתפה במונדיאלים הראשונים. ההופעה הראשונה שלה הייתה ב-1950 בברזיל, ממנה זכור ההפסד הסנסציוני 1-0 לארצות הברית ואי עלייה לשלב בית הגמר. ב-1954 אנגליה עברה לראשונה את שלב הבתים, אבל ברבע הגמר הפסידה 4-2 לאלופת העולם אורוגוואי. ב-1958, תחת צל אסון המטוס של מנצ'סטר יונייטד, אנגליה הודחה במשחק פלייאוף נגד בריה"מ- השיטה שקבעה מי עוברת את שלב הבתים. ב-1962 אנגליה עברה את הבתים והודחה ברבע הגמר ע"י ברזיל. ואז, הגיע מונדיאל 1966. אנגליה אירחה את אותו מונדיאל, בהדרכתו של אלף ראמזי, ואחרי נצחונות על ארגנטינה ופורטוגל פגשה בגמר את מערב גרמניה. ג'ף הרסט כבש שלושער, כולל השער המפורסם שלא עבר את הקו, אנגליה ניצחה 4-2 וזכתה בתואר הרציני היחיד בתולדותיה. ב-1970 אנגליה הובילה 2-0 על הגרמנים ברבע הגמר, אבל משחק איום של השוער פיטר בונטי מצ'לסי הביא למהפך ולהדחה. בשנות השבעים אנגליה לא עלתה למונדיאלים, וחזרה לטורניר ב-1982. בריאן רובסון הוביל אותה לניצחון על צרפת, אבל בשלב הבתים השני אנגליה הודחה. אחר כך הגיעו שתי אכזבות רצופות תחת הדרכתו של בובי רובסון-יד האלוהים של מראדונה ב-1986 ופנדלים מול גרמניה ב-1990. ב-1994 אנגליה לא העפילה, וב-1998 היא הודחה מול ארגנטינה בשמינית הגמר, אחרי הרחקת בקהאם ולמרות שער מרהיב של אואן. ב-2002 אנגליה של סוון גוראן אריקסון סיימה את דרכה מול ברזיל ברבע הגמר, אחרי הנקמה בארגנטינה בשלב הבתים. בגרמניה 2006 אנגליה איכזבה בגדול עם כדורגל משמים והדחה מול פורטוגל ברבע הגמר, איך לא, בפנדלים. בדרום אפריקה 2010 אנגליה של פאביו קאפלו הגיעה כרגיל עם ציפיות בשמיים אבל התרסקה עם תצוגת כדורגל עלובה, עברה בקושי את שלב הבתים עם 1-0 דחוק על סלובניה רק כדי להיות מובסת 4-1 ע"י גרמניה השנואה.

1966-הגביע הראשון והאחרון של אנגליה.

הישגים נוספים: 2 מדליות זהב בטורניר הכדורגל האולימפי.

סיכום המוקדמות:
בשנים האחרונות הנבחרת האנגלית ידועה לשמצה בגלל הכשלונות שלה, או ליתר דיוק - בגלל היעדר ההצלחה שלה. כשאנגליה הוגרלה בבית עם אוקראינה, פולין ומונטנגרו, הציפיות היו נמוכות ואנשים רבים חזו כישלון נוסף. הודג׳סון והשחקנים שלו לא התרגשו, ואנגליה סיימה את הבית בלתי מנוצחת ובמקום הראשון. ניצחונות בית נוחים על פולין ומונטנגרו, לצד שתי תוצאות תיקו עם אוקראינה, סידרו לאנגליה גישה נוחה לברזיל.

המנג'ר - רוי הודג'סון



רוי הודג'סון יוליך את אנגליה בפעם השנייה לטורניר גדול, אחרי שהחליף בתפקיד בתחילת שנת 2012 את פאביו קאפלו. למרות נסיון אימון בן למעלה מ-35 שנה, האנגלי בן ה-66 התקבל בספקנות גדולה כמחליפו של קאפלו המעוטר. פיטוריו של אלוף איטליה מס' פעמים וזוכה בליגת האלופות היו מתקבלים על הדעת לאחר כישלון במונדיאל 2010 וסכסוך בינו לבין ראשי ההתאחדות האנגלית, אך מחליפו היה מנג'ר לא מוכח, שלא זכה בתארים מלבד אליפויות בסקנדינביה, ונכשל בהזדמנות הדולה שקיבל כמנג'ר ליברפול בעונת 2010/11. אבל הודג'סון צלח את טבילת האש הראשונה שלו, אמנם לא בהצלחה גדולה - אבל אנגליה לא כשלה בצורה מוחלטת, כפי שרבים חזו. היא אמנם שוב הודחה בשלב רבע הגמר, שוב בפנדלים, אבל ההפסד לאיטליה התקבל בצורה די טבעית, והיה הרבה יותר מכובד מהתבוסה במונדיאל 2010 לגרמניה. את שלב הבתים ביורו וגם את המוקדמות אנגליה של הודג'סון עברה בצורה די חלקה - שוב, בלי כדורגל מדהים, אבל העבודה נעשתה וזה בעצם מה שחשוב.
יתכן מאוד שהודג'סון מרגיש די בנוח תחת הציפיות החדשות. אמנם בכל טורניר מחדש ישנם לא מעט אוהדים שרופים, שמעיזים לחלום ולשיר על כך שאולי הפעם שלושת האריות יניפו את הגביע, אבל בקרב הציבור המפוכח והתקשורת רף הציפיות מאנגליה ירד משמעותית. מדור הזהב הגדול של שנות ה-2000 נותרו רק שאריות, ולאחר אי-זימונו של אשלי קול, רק סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד יכולים להיזכר בימים היפים בהם לאנגליה היה סגל נהדר על הנייר. ההתפכחות הזו בקרב הציבור האנגלי מתאימה להודג'סון. איש אינו מצפה ממנו לכבוש את ברזיל בסערה, עם כדורגל נהדר. הוא אפילו לא פייבוריט לעבור את שלב הבתים, כשאיטליה ואורגוואי נתפסות כיריבות מאוד חזקות ולא רק כ"מכשול בדרך לגביע". ובמצב כזה, אנגליה אולי תצליח לעשות מעל למצופה. הודג'סון זימן סגל צעיר יחסית, וגם שחקנים יחסית אלמוניים כמו ריקי למבארט ואדם ללאנה יהיו על המטוס לברזיל. הציניקנים יגידו שהזימונים של סטרלינג, בארקלי ושואו היו מאוד מתבקשים, ובמילא לא היו לו הרבה ברירות... אבל האמת היא שהודג'סון בחר, שלא כהרגלו, לתת העדפה לצעירים על פני שחקנים מנוסים יותר. אולי זה רמז חיובי לבאות, וגם בטורניר עצמו הודג'סון ירשה לעצמו להסתכן קצת, לשחק כדורגל יותר מודרני במקום ה"בעט ורוץ" המסורתי, לנסות לנצח משחקים ולא רק להפסיד בכבוד. מצד שני, אולי עבור הודג'סון "הפסד בכבוד עם סגל צעיר" זו אלטרנטיבה לא רעה. אמנם לא מניפים גביע, אבל זה יכול לסדר לו עוד קמפיין עם ציפיות נמוכות...

שחקני מפתח


ויין רוני



גיל: 28
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד

לשחקן הכדורגל המזוהה ביותר עם אנגליה בעשור האחרון יש היסטוריה עגומה למדי עם הגביע העולמי. ב-2006 הוא היה אמור להגיע לטורניר הראשון שלו כנער הפלא של הנבחרת, שנותן ברק וקסם לנבחרת של בקהאם, אואן, ג'רארד ולמפארד. אלא שחודשיים לפני הטורניר הוא נפצע במשחק של מנצ'סטר יונייטד, האומה כולה עקבה בדאגה אחר מצב כף רגלו, לבסוף הוא החמיץ את המשחקים הראשונים בגרמניה, חזר בהמשך אבל היה רחוק מאוד ממיטבו. את הטורניר הוא חתם עם כרטיס אדום מטופש במשחק ההדחה מול פורטוגל ברבע הגמר. עברו ארבע שנים, הגענו ל-2010, ורוני הוא כוכב בשיא הקריירה שמוביל את יונייטד בעידן פוסט-רונאלדו. ושוב, בתחילת אפריל הוא נפצע, הפעם הוא מחלים בזמן אבל שוב לא מתאושש, משחק רע ואנגליה מודחת בשמינית. בסה"כ יש לו אפס כיבושים בגביע העולמי, לעומת חמישה ביורו. לטורניר הזה רוני מגיע ממקום קצת אחר. הוא כבר לא נער פלא ולא כוכב. הוא מתקרב לגיל 30, רחוק מאוד משיאו, אחרי העונה הגרועה ביותר של יונייטד בשני העשורים האחרונים, וכשעדיין אין לו קבלות רציניות במדים הלאומיים. באנגליה אפילו גוברים והולכים הקולות שקוראים הודג'סון לא לכלול אותו בהרכב בברזיל. לא נראה שהודג'סון יענה להצעה, מקומו של רוני עדיין נראה מובטח, אבל הפעם אין שום ציפיות מיוחדות ממנו. מי יודע, אולי דווקא זה יעזור לו ולראשונה הוא יראה מיכולתו המוכרת על הבמה של המונדיאל.

סטיבן ג'רארד

גיל: 34
תפקיד: קשר
קבוצה: ליברפול

כשסטיבן ג'רארד ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה, במשחק ידידות נגד אוקראינה בשנת 2000, הוא כנראה לא חלם שכעבור 14 שנים הוא יסע למונדיאל כעוגן המרכזי בקישור של נבחרת אנגליה. הוא החמיץ את מונדיאל 2002 בגלל פציעה, החמיץ פנדל בדו-קרב הפנדלים נגד פורטוגל ב2006 וגם היה חלק מנבחרת מאכזבת במונדיאל 2010. למונדיאל השלישי שלו ג'רארד יגיע ברגשות מעורבים, אחרי שהיה קרוב יותר מכל לאליפות פרמיירליג ראשונה עם ליברפול, אך החלקה שלו במשחק נגד צ'לסי, שלושה מחזורים לסוף, סימנה את ההתרסקות של ליברפול. אך הכישלון בקו הסיום לא צריך לטשטש את העונה הנפלאה שחווה ג'רארד מבחינה אישית. המספרים הנהדרים (13 שערים ו-15 בישולים, הכי גבוהים שלו מאז 2008/9) לא מספרים את הסיפור המלא, אם כי ג'רארד שב והזכיר העונה שהיכולות שלו במצבים נייחים שוות הרבה שערים לקבוצתו. לאחר כמה עונות בינוניות כקשר התקפי וקשר 50-50, בהם הקישור של ליברפול נפגע בין היתר בגלל הירידה בדינאמיות האופיינית של ג'רארד, הוא הוסב בחודש ינואר לעמדת הקשר האחורי בליברפול. ברנדן רודג'רס קיווה שהעמדה האחורית תקל על ג'רארד מבחינת העומס, ותאפשר לו לנהל את המשחק של ליברפול מאחור, עם טווח מסירות נהדר וראיית משחק. ספק אם בחלומו הרטוב ביותר רודג'רס האמין שג'רארד יכנס בטבעיות כזו לתפקיד, ויוביל את הריצה הנהדרת של ליברפול בחלק השני של העונה. ההצלחה הגדולה לה זכה ג'רארד בעמדת מנהל המשחק האחורי עשויה להיות גם המפתח לפתרון בנבחרת אנגליה. לאורך העונות, הסברה הרווחת הייתה ששחקנים כמו סטיבן ג'רארד ופול סקולס נאלצו לשחק בעמדה אחורית או בכנף, על מנת לפנות לפרנק למפארד את עמדת הקשר ההתקפי. במונדיאל הקרוב זה כבר לא יהיה תירוץ עבור ג'רארד: העונה הוא הוכיח שעמדת הקשר האחורי היא העמדה הנכונה עבורו, בגילו וביכולתו הנוכחית. הוא יפתור הרבה בעיות לנבחרת אנגליה, אם הודג'סון ישכיל לתת לג'רארד לנהל את המשחק מעמדה עמוקה, ויציב שני שחקנים אנרגטיים לצידו. בגיל 34, ג'רארד כבר לא יכול לחרוש את המגרש לאורכו ולרוחבו כשם שהיה עושה לפני עשר שנים, אבל הוא כן מעניק לאנגליה לוקסוס שלא היה לה כבר זמן רב (גארת בארי, מישהו?): מנהל משחק עם טווח מסירות נהדר ויכולת לאיים על השער.

דניאל סטארידג'

גיל: 24
תפקיד: חלוץ
קבוצה: ליברפול

כשדניאל סטארידג' השלים את מעברו מצ'לסי לליברפול, בחודש ינואר 2013, כנראה שהוא היה בין הבודדים שחלמו על כך שיגיע למונדיאל בברזיל כחלוץ האנגלי הכי חם. דיבורים על אגו גדול, מוסר עבודה מפוקפק וגישה בעייתית ליוו את המעבר שלו, אבל בליברפול התגלתה האמת המעודדת (עבורו) או המדכאת (עבור אוהדי צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, בה גדל): סטארידג' בסה"כ היה צריך מישהו שיאמין בו. וברנדן רודג'רס האמין בסטארידג' מהרגע הראשון, נתן לו את המפתחות לעמדת החלוץ המרכזי, ומהרגע הזה סטארידג' לא הביט לאחור.
31 שערי ליגה ב-43 הופעות במדי ליברפול; שלושה שערים בשלושת משחקיו הראשונים במועדון (הראשון מאז ריי קנדי ב1974); שחקן הפרמיירליג השני בלבד שכבש 8 משחקים ברצף (רוד ואן ניסטרלוי עשה זאת פעמיים) - אלה הם רק חלק משיאו של סטארידג', שכבש בקצב יותר גבוה מלואיס סוארז ופרננדו טורס במדי ליברפול. סטארידג' הוכיח לכולם שהוא צריך לשחק בעמדת החלוץ המרכזי, ולא בעמדת הקיצוני שבה תופקד בצ'לסי. רודג'רס אף נאלץ לשנות את מערך ה4231 ל-442, כדי לאפשר לסטארידג' ולסוארז לשחק במרכז. על מנת להשיג הצלחה גם במדי הנבחרת, הודג'סון עשוי להידרש לגמישות דומה. לסטארידג' רק 10 הופעות בינלאומיות, והוא מתחרה על העמדה שלו עם ויין רוני, אחד השחקנים הגדולים בסגל של הנבחרת. האם הודג'סון יצליח להוציא את המקסימום משניהם? קשה להאמין, ונראה שמישהו משניהם יאלץ לעבור לעמדה פחות נוחה עבורו. במנצ'סטר יונייטד, רוני פינה את עמדת החלוץ המרכזי בעל כורחו לרובין ואן פרסי, שם גדול, אך האם הודג'סון יזיז את רוני עבור סטארידג'? מה שבטוח, הפתרון הקל במקרה הזה, הזזה של סטארידג' לכנף ימין (העמדה בה התקשה להותיר חותם במדי צ'לסי) - תהיה עוול משווע לחלוץ שלא הפסיק לכבוש מרגע שקיבל את הקרדיט כחלוץ מרכזי.

שימו לב ל...

אדם לאלנה
גיל: 26
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: סאות׳האמפטון (אנגליה)

הוא נכנס עמוק לתודעה רק השנה, אבל אוהדי הסיינטס יאמרו שאדם לאלנה, הקפטן של הקבוצה, הוא אחד השחקנים הטובים באנגליה כבר מספר שנים. ההשוואה למסי בשירים שהם מרעיפים עליו היא לא מקרית, הרי מדובר בשחקן אקדמיה שהתקדמותו משקפת את זו של המועדון. לאלנה הפך למוקד העניינים כשזומן לראשונה לנבחרת האנגלית. כעבור מעט מאוד זמן, התפרסמה לה פרשת קלאטנברג; שם נטען שהשופט השנוי במחלוקת אמר ללאלנה: ״השתנית מאז שהופעת במדי בנבחרת״. יכול להיות שהוא באמת השתנה. עד אותו רגע הוא היה בורג מרכזי בקבוצה חביבה למדי, אבל מאז הוא מטביע את חותמו עוד יותר, וניכר שהופעותיו השתפרו בהתאם לביטחון העצמי שצבר לנוכח פריצתו. מאמנו, פוטצ׳ינו, טוען שאין בכלל שאלה בנוגע להגעה למונדיאל. הוא מוסיף ואומר שאילו היה ברזילאי, הוא לבטח היה מייצג את הנבחרת הברזילאית.

הוא מגזים. אחרי הכל, מדובר בשחקן אלמוני יחסית שרשם 3 הופעות בנבחרת בלבד. יחד עם זאת, הקהל האנגלי כבר שם עליו עין. אנגליה שנים זקוקה לניצוץ שיאיר את האומה ויהפוך את הנבחרת המשעממת והלא מוצלחת לאחת שניתן לשאוב ממנה עידוד ונחת. לאלנה, לצד שחקנים כמו בארקלי וסטארידג׳, בהחלט יכול להיות כזה. מדובר בשחקן אנגלי לא טיפוסי, בעל שליטה מצוינת בכדור (בשתי רגליו) עם טכניקה שלא מביישת את גדולי השחקנים בליגה האנגלית. אינטליגנצית המשחק שלו מאפשרת לו לשחק במגוון תפקידים, לרבות בחלק ההתקפי של המגרש, והסטטיסטיקה שלו מרשימה למדי. המהפכה של סאות׳האמפטון, שבמרכזה עומד לאלנה, מעוררת תקווה ברחבי האומה, והאופטימים כבר חולמים על עידן טוב יותר. לפני שלוש שנים הוא היה בליג 1 (הליגה השלישית של אנגליה), כיום הוא מועמד להיות חלק מרכזי במדי הנבחרת בגביע העולם. מבחינתו השמיים הם הגבול.


הסגל המלא:
שוערים: ג'ו הארט (מנצ'סטר סיטי), בן פוסטר (ווסט ברומיץ'), פרייזר פורסטר (סלטיק-סקוטלנד).
הגנה: גלן ג'ונסון (ליברפול), לייטון ביינס (אברטון), גארי קייהיל (צ'לסי), פיל ג'אגיילקה (אברטון), כריס סמולינג (מנצ'סטר יונייטד), פיל ג'ונס (מנצ'סטר יונייטד), לוק שואו (סאות'המפטון).
קישור: סטיבן ג'רארד (ליברפול, קפטן הנבחרת), ג'ק ווילשייר (ארסנל), פרנק למפארד (צ'לסי), ג'ורדן הנדרסון (ליברפול), אלכס אוקסלייד-צ'מברליין (ארסנל), ג'יימס מילנר (מנצ'סטר סיטי), ראחים סטרלינג (ליברפול), אדם לאלנה (סאות'המפטון), רוס בארקלי (אברטון).
התקפה: דניאל סטארדיג' (ליברפול), ויין רוני (מנצ'סטר יונייטד), דני וולבק (מנצ'סטר יונייטד), ריקי לאמברט (סאות'המפטון).

לסיכום

לנבחרת אנגליה יש תדמית של נבחרת עם אוהדים הזויים ואופטימיים, שתמיד בטוחים שהנבחרת שלהם תזכה בגביע העולמי או באליפות אירופה ומתרסקים כל פעם מחדש. המציאות בשנים האחרונות קצת שונה מזה, כי לא כל הציבור האנגלי מורכב מכתבים של הדיילי מייל והסאן. ליורו 2012 אנגליה הגיעה נטולת ציפיות כמעט לחלוטין, וההגעה לרבע הגמר התקבלה בסה"כ כהישג חיובי של הודג'סון, ולקראת המונדיאל הנוכחי המורל הלאומי עוד יותר בשפל. אנגליה קיבלה הגרלה איומה עם שתי נבחרות טובות ממנה, איטליה ואורוגוואי. אנגליה מעולם לא ניצחה את איטליה בטורניר כלשהו, ולגבי אורוגוואי-אחרי עונה שלמה של צפייה בלואיס סוארז מתעלל בפרמיירליג, יש לאנגלים סיבה טובה לפחד. גם בלי להסתכל על היריבות, מצבה של אנגליה יכול היה להיות טוב יותר. "דור הזהב" של אמצע העשור הקודם, שכזכור לא הגיע לשום הישג משמעותי, חלף, ונשארו ממנו רק ג'רארד ולמפארד הישישים ורוני שמעולם לא תפקד בגביע העולמי. שאר הסגל מורכב משחקנים צעירים, בפרופיל תקשורתי נמוך יותר מאשר קודמיהם מהעשור הקודם. רובם מוכשרים, חלקם אפילו מאוד מוכשרים ונתנו עונות מצוינות בפרמיירליג, אבל התמונה הכללית היא אפורה למדי. במצב העניינים הנוכחי, כל תסריט שלא נגמר בהדחה בשלב הבתים הוא הישג פנטסטי עבור הודג'סון. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על נבחרת אנגליה, אבל מאז 1958 בכל מונדיאל שבו השתתפה היא עברה לפחות שלב אחד, הפעם הרקורד הזה נמצא בסכנה ממשית.



תודה ל- Mellow29 (דני) ול- golding (עדי) על תרומתם לסיקור.

הנציגים שלנו בחו"ל


ליגיונרים מובילים:



ביבראס נאתכו - רובין קאזאן (רוסיה)

ביבראס נאתכו הצטרף לרובין קאזאן בינואר 2010. הקשר הישראלי ממוצא צ'רקסי נרכש ב-650 אלף יורו מהפועל ת"א בעקבות צמד המשחקים של קאזאן נגד קבוצת נעוריו של נאתכו. נאתכו השתלב מצוין בקאזאן והפך לשחקן הרכב במועדון הצמרת הרוסי, ובעונת 11/12 זכה עם הקבוצה בגביע הרוסי ומספר חודשים לאחר מכן גם בסופר-קאפ הרוסי. בעונה שעברה נאתכו שידרג אף יותר את מעמדו, הוא נתן עונה נהדרת במדי קאזאן בה כבש 12 שערים בכל המסגרות ובישל עוד 15 שהספיקו לקאזאן רק למקום השישי בליגה ולרבע גמר הליגה האירופאית שם כבש נאתכו 2 שערים בצמד המשחקים נגד צ'לסי שזכתה בסופו של דבר בתואר. נאתכו שהפך לשחקן מרכזי בנבחרת ישראל הוזכר בעונה שעברה כמועמד להצטרף לטוטנהאם, סביליה וצסקא מוסקבה וכיום ע"פ דיווחים ברוסיה מי שרוצה לרכוש את הקשר הישראלי היא דינאמו מוסקבה שתהיה מוכנה לשלם עליו סכום שעולה על 10 מיליון יורו.



בירם כיאל - סלטיק (סקוטלנד)

בירם כיאל מתחיל עונה רביעית בסלטיק, הקשר נרכש בקיץ 2010 ממכבי חיפה בסכום 1.8 מיליון יורו ונתן עונת בכורה מצוינת שזיכתה אותו במספר התעניינויות של קבוצות מהפרמיירליג באנגליה, באותה עונה הוא זכה אפילו לענוד את סרט הקפטן מספר פעמים. עונה לאחר מכן הגיעה ירידה ביכולת של כיאל שגם החמיץ את החלק השני של העונה בגלל פציעה. בעונה שעברה כיאל היה שותף מלא להישג הגדול של סלטיק שהעפילה לשמינית גמר ליגת האלופות וכמובן גם לקח חלק במשחקים נגד ברצלונה ויובנטוס. בעקבות המכירה של הקשר הקנייתי ויקטור וואניאמה נראה שכיאל יתפוס את מקומו במרכז השדה והמנג'ר ניל לנון אף התייחס לכך ואמר שכיאל חוזר לכושר שאפיין אותו בעונתו הראשונה במועדון הפאר הבריטי והוא יהיה כמו החתמה חדשה עבור סלטיק.



תומר חמד - מאיורקה (ספרד)

את הקיץ הנוכחי חמד היה צריך לפתוח בקבוצה אחרת בליגה אחרת אבל הדקה ה-30 בויסנטה קלדרון שינתה הכל, החלוץ הישראלי קרע את גיד האכילס במהלך תנועה רגילה והמשמעות היא שיעדר 4-5 חודשים מהמגרשים. לאחר עונת בכורה טובה במאיורקה שהסתיימה עם 10 שערים בכל המסגרות התעלה העונה חמד על עצמו עם 11 שערי ליגה ועוד 7 שערים במדים הלאומיים כולל אחד לרשת של פורטוגל והיה נדמה שחמד בדרך לקבוצה גדולה כאשר קבוצות מאנגליה, גרמניה ואיטליה כבר שמו עין על החלוץ הישראלי. אבל כאמור הפציעה של חמד נגד אתלטיקו תשאיר אותו לפחות לחצי עונה נוספת במאיורקה בליגת המשנה אלא אם יצליח למצוא קבוצה שתרכוש אותו למרות הפציעה אם כי הסיכויים נמוכים מאוד.



דודו אוואט - מאיורקה (ספרד)

השוער הותיק השלים העונה 10 עונות רצופות בספרד, אוואט שעבר בקיץ 2003 לראסינג סנטאנדר על תקן של שוער שני והתקדם בסיום אותה עונה למשבצת השוער הראשון והספיק לעבור מאז גם בדפורטיבו לה קורוניה משחק ב-4 וחצי השנים האחרונות במועדון מהאיים הבלאריים שבים התיכון. אוואט עבר עונה לא קלה הוא ספג מספר גדול של שערים כאשר גם בנבחרת הוא ספג כמה שערים באשמתו הישירה והיה נראה שהוא חווה ירידה גדולה ביכולת בנוסף הוא גם ירד ליגה עם מאיורקה ובעונה הקרובה ישחק לראשונה בקריירה בליגה השניה בספרד. אוואט החליט להישאר עונה נוספת במאיורקה ולנסות לעזור לה לחזור לליגה הראשונה, חזרה לארץ לא נראית באופק מבחינת אוואט ששואף לסיים את הקריירה בספרד.



ליאור רפאלוב - קלאב ברוז' (בלגיה)

רפאלוב שנרכש ממכבי חיפה בקיץ 2011 ע"י מועדון הפאר הבלגי קלאב ברוז' תמורת 2.5 מיליון יורו מצדיק בינתיים את ההשקעה. הקיצוני השתלב מצוין בברוז' ולאחר עונת בכורה טובה הצליח לשדרג את המספרים שלו בעונה החולפת כאשר כבש 12 שערים והוסיף 10 בישולים בכל המסגרות. היכולת המצוינת של רפאלוב הקנתה לו גם מקום קבוע בסגל של אלי גוטמן והוא הוסיף השנה גם 2 שערים במדי הנבחרת נגד צפון אירלנד ופינלנד. רפאלוב זוכה להתעניינות ממספר קבוצות בבונדסליגה ביניהן גם וולפסבורג ובורוסיה מנשנגלדבאך וגם מצסקא מוסקבה הרוסית אבל נראה שרפאלוב בדרך לעונה נוספת בבלגיה.



עדן בן בסט - טולוז (צרפת)

המעבר של בן-בסט בקיץ 2011 מהפועל חיפה לברסט הצרפתית עורר לא מעט ספקות אצל אוהדי הכדורגל הארץ, בן-בסט שנתן עונה טובה אחת בליגת העל במדי הכרישים עבר לקבוצה קטנה בליגה הצרפתית, לא מעבר שכיח בארצנו ולא היה נראה שלחלוץ יש את מה שצריך על מנת להצליח בצרפת. בן-בסט הוכיח אחרת ואחרי עונת בכורה סבירה עם 4 שערים העונה החלוץ עשה את הפריצה לה חיכה באירופה. בן-בסט כבש 9 שערים בחצי הראשון של העונה במדי ברסט שזיכו אותו במקום בנבחרת של גוטמן ובמעבר לטולוז שנחשבת לקבוצת שולי-צמרת בצרפת, במדי טולוז בן-בסט הספיק להבקיע 3 בחצי עונה למרות שסחב פציעה. בן-בסט שהפך לחלוץ הפותח של גוטמן בנבחרת וכבש העונה במדים הלאומיים 5 שערים צפוי העונה להפוך לשחקן מוביל גם במועדון מדרום צרפת ולהמשיך את ההתקדמות שלו.



מאור מליקסון - ואלנסיין (צרפת)

לאחר שנתיים מוצלחות בויסלה קראקוב בהם זכה באליפות פולין ובתואר שחקן העונה כבר בעונתו הראשונה בקבוצה ואפילו קיבל הצעה להתאזרח על מנת ליצג את נבחרת פולין ביורו 2012 שנארח במדינה זכה מליקסון גם לשדרוג מקצועי ועבר לואלנסיין מהליגה הצרפתית החזקה. הקשר הישראלי בן ה-28 שמיצה את עצמו בויסלה התאקלם טוב בצרפת ובחצי עונה כבש פעמיים והוסיף עוד 2 בישולים. את העונה הנוכחית מתחיל מליקסון בואלנסיין החל מהקיץ והוא צפוי להפוך לשחקן דומיננטי יותר במערך של ואלנסיין גם לאור מכירתו של גאל דאניק לליון.

ממריאים:



אלירן עטר - סטאד ריימס (צרפת)

לאחר עונה ענקית במכבי ת"א שבה זכה באליפות עם מכבי וכבש 22 שערי ליגה(מלך השערים) ובנוסף זכה בתואר כדורגלן העונה של מעריב יוצא עטר להגשים את החלום האירופאי. החלוץ בן ה-26 שציפה לקבל חוזה חדש וארוך במכבי ת"א לא קיבל את מבוקשו ופנה לחפש אופציות מעבר לים. מי שתהנה משירותיו של עטר בעונה הקרובה היא סטאד ריימס שרכשה אותו ממכבי בסכום שמוערך ב1.5 מיליון יורו, ריימס שנחשבה בעבר לאחד המועדונים הגדולים בצרפת אך ירדה מגדולתה בעשורים האחרונים סיימה את העונה שעברה במקום ה-14 וגם העונה צפויה להיאבק בחלק התחתון של הטבלה, בריימס מקווים כי עטר יוכיח את עצמו ויעזור לקבוצה להישאר עונה נוספת בליגה.



אבי ריקן - פ.צ. ציריך (שוייץ)

בדומה לעטר וקדוסי גם אבי ריקן עובר לאירופה לאחר עונה מצוינת מבחינה אישית. הקשר הנמוך סומן כבר מגיל נערים ככישרון גדול וזכה לענוד את סרט הקפטן של קבוצת הנוער של דור הזהב(87'-88') של בית"ר ירושלים וגם שימש כקפטן נבחרת הנוער. ריקן לא הצליח להשתלב בקבוצת המיליונים של בית"ר ונשלח לעונות השאלה במכבי הרצליה והפועל פ"ת, בקיץ 2009 חזר לבית"ר ירושלים שם שיחק במשך 3 עונות בעיקר בתפקיד המגן השמאלי, עם הגעתו של אלי כהן "השריף" לבית"ר חזר ריקן לקישור וניפק לא מעט קבלות. ריקן הפך לשחקן המוביל של בית"ר ירושלים ובעונה האחרונה כבש 11 שערי ליגה והוסיף 5 בישולים שסידרו לו גם מקום בנבחרת של אלי גוטמן שם רשם כבר 2 הופעות. היכולת המצוינת של ריקן אשתקד סידרה לו חוזה ל-3 שנים בקבוצת פ.צ. ציריך השוייצרית, ריקן ששיחק בעונה האחרונה בעיקר כקשר התקפי מיועד לשחק בקבוצתו החדשה בתפקיד של קשר מרכזי(50-50).



גיא לוזון - סטאנדרד ליאז' (בלגיה)

אולי המשתדרג הגדול ביותר בחלון ההעברות הנוכחי מבין הישראלים. המאמן בן ה-37 שהחל את קריירת האימון שלו כבר בגיל 26 "במועדון המשפחתי" מכבי פ"ת שם אימן במשך 6 עונות שבהם הוליך את מכבי פ"ת לזכיה בגביע הטוטו ומקום 3(03/04) מקום 2 והופעה ראשונה בגביע אופ"א(04/05) והעפלה לשלב הבתים של גביע אופ"א(05/06) לאחר ניצחון ענק 2-5 על פרטיזן בלגראד בסרביה. בקיץ 2007 מונה לוזון למאמן הפועל ת"א ולמרות שהעפיל גם איתה לשלב הבתים של גביע אופ"א הוא נכשל טוטאלית בליגה ופוטר במחזור ה-10 שהפועל ת"א מדורגת במקום האחרון בטבלה עם 6 נקודות בלבד מתוך 30 אפשריות. לוזון חזר באותה עונה למכבי פ"ת וכמעט ירדה איתה ליגה עד שהתפטר מספר מחזורים לפני סיום העונה. בקיץ שלאחר מכן חתם בבני יהודה ולמרות פתיחה רעה הוביל את הקבוצה לשנתיים מצוינת בהם סיימה הקבוצה בצמרת, העפילה לגמר גביע המדינה ופלייאוף הליגה האירופאית שם נכנעה לפ.ס.וו איינדהובן ההולנדית. באוגוסט 2010 מונה למאמן הנבחרת הצעירה(עד גיל 21) תחת שרביטו של לוזון שיחקה הנבחרת באליפות אירופה שנערכה בארץ(העפילה אוטומטית) לוזון לא צלח את שלב הבתים למרות ניצחון על אנגליה ותיקו מול נורבגיה, עוד לפני פתיחת הטורניר הודיע לוזון ביחד עם סוכנו דודו דהאן על מינויו של לוזון למאמן סטאנדרד ליאז' הבלגית. למרות התנגדות חריפה של אוהדי הקבוצה צפוי לוזון להתחיל את העונה במועדון הפאר הבלגי.



עמית בן שושן - אנורתוזיס פמאגוסטה (קפריסין)

בן-שושן שגדל במחלקת הנוער של בית"ר החל מגיל 12 עוזב לראשונה בקריירה את הבית וישחק בעונה הקרובה בקפריסין. בן-שושן החזיק בעבר במספר הצעות מהליגה הבלגית אבל העדיף להישאר בקבוצה בה גדל אך בקיץ הנוכחי לאור הקשר-חלוץ בן ה-28 לא הגיע להבנות כספיות עם ראשי בית"ר ופנה לבדוק אופציות אחרות ובעזרת סוכנו אבי נימני חתם בסגנית אלופת קפריסין שם ישתף פעולה עם משה אוחיון ורוברטו קולאוטי, בן-שושן שכבש בעונה שעברה 7 שערי ליגה חתם לעונה אחת וישתכר בסכום שמוערך ביותר מ-200 אלף יורו לעונה.



רוברטו קולאוטי - אנורתוזיס פמאגוסטה (קפריסין)

ליגיונר חדש-ישן. קולאוטי הגיע ארצה בקיץ 2004 כשחקן זר כשחתם במכבי חיפה, קולאוטי התגלה כסקורר נהדר וזכה עם מכבי חיפה ב-2 אליפויות ובנוסף העפיל עימה לשמינית גמר גביע אופ"א ובנוסף התחתן עם ישראלית במה שזיכה אותו באזרחות ובאפשרות ליצג את נבחרת ישראל. באוגוסט 2007 חתם קולאוטי בבורוסיה מנשנגלדבאך מליגת המשנה הגרמנית ועזר לה לעלות ליגה, קולאוטי כבש רק 9 שערים ב-3 שנים במדי הקבוצה הגרמנית וחזר ארצה לחוזה עתק במכבי ת"א. גם במכבי החלוץ איכזב, הוא לא סיפק את מה שציפו ממנו כאשר הגיע למרות שהבקיע לא מעט בשתי העונות הראשונות הקבוצה לא התמודדה על האליפות. דווקא בעונה החולפת כחלוץ ספסל מכבי הסתערה על התואר וזכתה בו, קולאוטי הפך לחלוץ רביעי בסגל של קרלוס גארסיה וכבש רק 2 שערי ליגה. הקיץ הסתיים החוזה של קולאוטי במכבי והוא יצא לחתום באנורתוזיס הקפריסאית על מנת לשקם את הקריירה.



אוהד קדוסי - לוזאן (שוייץ)

בגיל 28 לאחר שהספיק לעבור ולהבקיע בלא מעט קבוצות בינוניות וקטנות בישראל כמו מכבי פ"ת בה גדל, מכבי הרצליה, בני סכנין, הפועל ב"ש, הפועל פ"ת והפועל עכו החליט קדוסי לממש את החלום האירופאי וחתם לשנתיים בלוזאן מהליגה השוייצרית, החלוץ שנתן עונה מצוינת בהפועל עכו בה כבש 14 ובישל עוד 5 שעזרו לעכואים להישאר בליגה לא זכה לחיזורים מצד הקבוצות הגדולות של הליגה. לוזאן סיימה בעונה החולפת במקום התשיעי בליגה מתוך 10 קבוצות.



חנן ממן - וואסלנד בוורן (בלגיה)

בנו של שחקן העבר של מכבי חיפה ברוך ממן גדל דווקא בצד השני של הכביש בהפועל חיפה, בגיל 18 הועלה לקבוצת הבוגרים של המועדון אבל רק בעונת 10/11 תחת ניצן שירזי הפך ממן לשחקן הרכב בהפועל חיפה. לאחר שנתיים טובות בקרית חיים עבר הקשר בתחילת העונה הנוכחית להפועל ת"א בהשאלה עם אופציה לרכישה, ממן שהגיע על תקן שחקן משלים להפועל ת"א פתח נהדר את העונה בקבוצה האדומה אך נחלש ככל שהתקדמה העונה יחד עם כל הקבוצה. ממן סיים את העונה עם 7 שערים ו-9 בישולים בכל המסגרות ועם תחילת הקיץ העדיף לחתום בבוורן הבלגית מאשר להישאר עונה נוספת בליגת העל, ממן מצטרף לרמי גרשון שחתם גם הוא הקיץ בשורות הבלגים.

נציגים נוספים:



בן שהר - הרטה ברלין (גרמניה)

אירוע נדיר מאוד בכדורגל הישראלי - בן שהר צפוי להתחיל עונה שניה ברציפות באותה קבוצה! החלוץ שחתם בצ'לסי בגיל 17 הספיק לעבור מאז בעוד 7 קבוצות נוספות ברחבי אירופה כולל הפועל ת"א ובתחילת העונה שעברה חתם בתחנה התשיעית שלו בקריירה - הרטה ברלין. שהר רשם בעונה שעברה רק 18 הופעות ליגה(12 מתוכן כמחליף) והבקיע רק 2 שערים, למרות זאת החלוץ נחוש להמשיך עם הקבוצה גם בעונה הקרובה בבונדסליגה, אולי כדי להינות מהחווייה באחת הליגות הטובות בעולם ואולי כדי לשמור על מעט יציבות בקריירה ההפכפכה שלו.



רמי גרשון - וואסלנד בוורן (בלגיה)

הבלם-מגן בן ה-25 ממשיך כבר לתחנה הרביעית שלו באירופה וכל זה בלי דקת משחק אחת בליגת העל הישראלית. גרשון שנרכש ב-2009 ע"י מועדון הפאר הבלגי סטאנדרד ליאז' בתיווכו של הסופר אייג'נט דודו דהאן לא קיבל הזדמנויות ממשיות בליאז' ושיחק עונה וחצי בהשאלה בקורטרייק מהליגה המקומית בבלגיה ועוד חצי עונת השאלה אשתקד בסלטיק הסקוטית. עם תחילת הקיץ נרכש גרשון ע"י בוורן ולאחר שלא שיחק כמעט בעונה האחרונה בליאז' ובסלטיק הוא צפוי להפוך העונה לשחקן הרכב ראשון בקבוצתו החדשה.



משה אוחיון - אנורתוזיס פמאגוסטה (קפריסין)

הקשר האשדודי של סגנית אלופת קפריסין יתחיל את עונתו החמישית באירופה. אוחיון שרשם הופעות רבות בנבחרות הנוער של ישראל והיה גם קפטן הנבחרת הצעירה סומן כהבטחה מגיל צעיר. לאחר 6 עונות בבוגרים של מ.ס. אשדוד עבר אוחיון לווינטרטור מהליגה השניה בשוייץ, הקשר הצטיין במדי הקבוצה השוייצרית ובעונתו השניה הפך גם להיות הקפטן של הקבוצה. לאחר עונה וחצי בשוייץ חזר אוחיון לאשדוד על מנת להשאיר את הקבוצה בליגה וכעבור 3 עונות נוספות בישראל(חצי עונה בבית"ר והשאר באשדוד) חזר אוחיון לנסות את מזלו באירופה. הקשר חתם בלגיה ורשה הפולנית ולאחר חצי עונה בינונית עבר ללוצרן מהליגה השוייצרית. את העונה שעברה העביר תחת רוני לוי ולצד ברק יצחקי באנורתוזיס הקפריסאית בה גם יחל את העונה הקרובה. לאחרונה פורסמו ידיעות על כך שקבוצת הפאר היוונית פנאתינייקוס בודקת אפשרות לצרף את אוחיון בחלון ההעברות הנוכחי.



דודו ביטון - סטאנדרד ליאז' (בלגיה)

עוד ליגיונר מיני רבים תוצרת דודו דהאן. החלוץ בן ה-25 יצא לאירופה בינואר 2011 לאחר ששרלרואה קנתה את כרטיסו ב-500 אלף יורו מבית"ר טוברוק. ביטון הבקיע במדי שרלרואה 5 שערים בחצי עונה שלא הספיקו לקבוצה להישאר בליגה. ביטון עבר לחפש אתגר אחר והושאל לויסלה קראקוב אלופת פולין, ביטון רשם עונה מצוינת במדי ויסלה וכבש 16 שערים בכל המסגרות. היכולת המצוינת של ביטון הרשימה את סטאנדרד ליאז' שרכשה אותו משרלרואה תמורת 800 אלף יורו. ביטון לא השתלב בליאז', בקושי שיחק וכבש רק שער אחד. בינואר עבר החלוץ ליעד חדש - אפואל ניקוסיה הקפריסאית, ביטון כבש 6 בחצי עונה שעזרו לאפואל לזכות באליפות. ביטון חזר מתקופת ההשאלה בקפריסין והוא ישחק העונה בליאז' תחת גיא לוזון, החלוץ בינתיים מרשים במשחקי ההכנה וכובש לא מעט וצפוי העונה לקבל דקות משחק משמעותיות יותר מאשר בעונה שעברה.



שלומי ארבייטמן - מונס (בלגיה)

לאחר עונת שיא במכבי חיפה עם 28 שערי ליגה נרכש שלומי ארבייטמן ע"י גנט הבלגית במיליון יורו. לאחר עונת בכורה סבירה עם 10 שערים בכל המסגרות הושאל ארבייטמן בקיץ הקודם לווסטרלו, ארבייטמן פתח טוב את העונה בווסטרלו עם 5 שערים אבל נפצע בנובמבר והחמיץ את שארית העונה ולא עזר לקבוצתו שירדה לליגה השניה. את תחילת העונה החולפת פתח ארבייטמן בגנט והחל מצוין את העונה עם צמד ניצחון במחזור הפתיחה אך לא הצליח לשמור על המשכיות ואיבד את המקום בהרכב. בינואר הושאל למונס בה כבש 3 שערים ובישל עוד 2, בקיץ החליטו במונס לרכוש את ארבייטמן מגנט ולהחתים אותו על חוזה ל-3 עונות.



גיא אסולין - הרקולס אליקנטה (ספרד)

כבר בגיל 12 יצא גיא אסולין לאירופה ולא סתם אלא לאחד המועדונים הגדולים בעולם אם לא הגדול ביותר - ברצלונה. הקשר שנחשב לכישרון גדול החל לשחק בקבוצה השניה של ברצלונה כבר בגיל 16, באותה שנה גם ערך את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת של ישראל במשחק ידידות מול צ'ילה. למרות ששיחק בקבוצה הראשונה של ברצלונה במספר משחקים לא רשמיים לא התקדם הקשר לקבוצה הראשונה של המועדון וב-2010 חתם במנצ'סטר סיטי, גם בסיטי אסולין לא השתלב בקבוצה הראשונה ובעונתו השניה במועדון עבר לחצי עונת השאלה בברייטון מליגה המשנה שם רשם הופעות ראשונות בקבוצת בוגרים בגיל 21(!). בתחילת העונה הנוכחית חתם אסולין בראסינג סנטאנדר מהליגה השניה בספרד שם רשם 27 הופעות בהם כבש 3 שערים ובישל 2 נוספים. בקיץ הנוכחי חתם אסולין ל-3 שנים בגראנדה שבצעד ראשון השאילה אותו לעונה להרקולס אליקנטה מליגת המשנה שם ינסה להרשים ולחזור לגראנדה מהליגה הראשונה.



דן מורי - ויטסה ארנהיים (הולנד)

הבלם בן ה-24 שגדל בבני יהודה בה שיחק בקבוצה הבוגרת במשך 4 שנים כשחקן הרכב ראשון והגיע דרך הזהובים גם לנבחרת ישראל סיים חוזה בקיץ שעבר וחתם בויטסה ארנהיים מהליגה ההולנדית, מורי שהגיע על מנת לשמש כבלם שלישי רשם רק 11 הופעות בכל המסגרות בקבוצה שסיימה במקום הרביעי בליגה ההולנדית ותשתתף בעונה הקרובה גם בליגה האירופאית עונה שניה ברציפות, למרות שגם העונה נדמה שמורי יהיה בלם מחליף הוא לא צפוי לחזור לארץ לפחות לא בקיץ הקרוב.



מתן אוחיון - שרלרואה (בלגיה)

הבלם-מגן בן ה-27 חתם במועדון הבלגי בינואר 2011. אוחיון יחד עם חבריו הישראלים דודו ביטון ותמיר כחלון ירד ליגה ובניגוד לשניים האחרים נשאר בשרלרואה בליגה השניה. לאחר חצי עונה בליגת המשנה עבר אוחיון לחצי עונה במכבי פ"ת אבל הציג יכולת חלשה ורשם ירידת ליגה עונה שניה ברציפות, בעונה החולפת חזר אוחיון לשרלרואה שהספיקה לחזור לליגה הבכירה, הבלם-מגן רשם 17 הופעות בעיקר בעמדת המגן הימני. אוחיון צפוי להמשיך בשרלרואה גם העונה אבל כמו כל שחקן של דודו דהאן עדיין יכולות להיות התפתחויות בנושא שלו.



פיראס מוגרבי - לאנס (צרפת)

הקשר המוכשר שכבר בגיל 17 הוקפץ לסגל הקבוצה הבוגרת של מכבי נתניה העביר במדי היהלומים 4 עונות מוצלחות ולאחר שסיים חוזה הצטרף בקיץ שעבר ללאנס מהליגה השניה בצרפת. מוגרבי חתם על חוזה ל-3 עונות בקבוצה מצפון צרפת אך לא הצליח להשתלב בחצי העונה הראשונה שלו במועדון ורשם רק הופעה אחת בה שיחק 30 דקות, מוגרבי חזר בינואר למכבי נתניה אך לא הצליח לעזור לה להישאר בליגה ולא הצליח להזכיר את היכולת מהקדנציה הקודמת בנתניה. מוגרבי חזר ע"פ החוזה שלו ללאנס והצטרף לאימונים וצפוי להיכלל בסגל הקבוצה לעונה הקרובה ולקבל יותר הזדמנויות בניגוד לעונה שעברה.

מתנדנדים:



יוסי בניון - שחקן חופשי

הקשר בן ה-33 סיים העונה 11 עונות באירופה שמתוכם 3 בלה-ליגה הספרדית ועוד 8 בפרמיירליג האנגלית. הקריירה של בניון בדעיכה כבר 3 שנים והעונה נדמה שהגיע השיא, הקשר הותיק החל את העונה בהשאלה בווסטהאם אבל כבר לאחר חצי עונה חזר לצ'לסי שם בקושי ראה דשא וגם ספג יחס עוין מאוהדי הקבוצה. בניון בודק אופציות בפרמיירליג ובMLS כאשר במקביל מדווחות התעניינויות מקבוצות ברוסיה, תורכיה, גרמניה, איטליה וספרד. נכון לעכשיו בניון שחקן חופשי והאפשרות לחזור לארץ כלל לא עולה על הפרק ובניון כבר אמר שבעד שום מחיר לא יחזור לשחק בליגה הישראלית וההעדפה העיקרית של השחקן היא להישאר באנגליה כאשר ווסט ברומיץ' הוזכרה כמועמדת הבולטת לקלוט אותו.



אלמוג כהן - נירנברג (גרמניה)

אלמוג כהן אמור להתחיל העונה את עונתו הרביעית והאחרונה ע"פ החוזה בנירנברג הגרמנית. הקשר הישראלי נמוך הקומה אמנם פתח בסערה את הקריירה האירופאית שלו עם עונת פתיחה מצוינת בנירנברג שכללה 25 הופעות(רובן בהרכב) ו-2 שערים, בעונתו השניה בנירנברג החלה הדעיכה, הקשר אמנם שותף ברוב משחקי הקבוצה אך נע בין ההרכב לספסל והתקשה לרשום 90 דקות. גם את העונה החולפת החל כהן בנירנברג, אבל שוב התקשה במציאת דקות משחק ורשם רק 9 הופעות כאשר 6 מתוכן שהוא עולה מספסל. עם סיום חלון ההעברות הישראלי בתחילת פברואר הפתיע אלמוג כהן וחתם לחצי עונה בהפועל ת"א, כהן רשם בהפועל 14 הופעות בהם הבקיע שער ניצחון נגד בני יהודה בתוספת הזמן ועזר להפועל להשיג מקום באירופה. ע"פ החוזה של הישראלי הוא היה צריך לחזור לנירנברג אך לא הופיע לתחילת האימונים ועורר את זעמם של אנשי הקבוצה שלא מוכנים לשמוע על אפשרות להחזירו לקבוצה. מי שמעוניינת בכהן כרגע היא ראפיד וינה האוסטרית כאשר גם אופציית הפועל ב"ש עלתה על הפרק, נכון להיום קשה לראות את כהן ממשיך בנירנברג עונה נוספת והקשר ינסה למצוא קבוצה חדשה עד תום מועד ההעברות.



טל בן חיים - שחקן חופשי

עוד ליגיונר דועך הוא טל בן-חיים, הבלם בן ה-31 עומד בפני עונה עשירית מחוץ לגבולות ישראל. בן-חיים החל את הקריירה האירופאית שלו בבולטון תחת סם אלרדייס ורשם שם 3 עונות מצוינות שזיכו אותו בחוזה בצ'לסי אחת הקבוצות הטובות בעולם דאז. בן-חיים שיחק עונה אחת בצ'לסי ומאז הספיק לעבור במנצ'סטר סיטי, סאנדרלנד, פורטסמות', ווסטהאם ובחצי העונה האחרונה הוא שיחק בקווינס פארק ריינג'רס וירד איתה לליגה השניה. לפני חודשיים היה נראה שבן-חיים בדרך לMLS לקבוצת טורונטו הקנדית אבל הבלם לא הגיע לסיכום עם ראשי הקבוצה על הסכומים בחוזה וכיום הוא שחקן חופשי. בן-חיים לא צפוי לחזור לישראל בקרוב וכמו בניון הוא יחפש קבוצה באנגליה או בMLS.



יובל שפונגין - שחקן חופשי

המגן שנחשב מגיל צעיר להבטחה גדולה במכבי ת"א וכבר בגיל 20 לבש את המדים של הנבחרת הבוגרת עבר ירידה ביכולת לפני שעזב את מכבי לקפריסין. בקיץ 2010 חתם שפונגין ל-3 שנים באומוניה ניקוסיה והחזיר את הקריירה שלו למסלול הנכון, שפונגין הפך לשחקן הרכב קבוע ורשם 72 הופעות ליגה(הבקיע 2 שערים) במדי אומוניה שם זכה פעמיים בגביע הקפריסאי ועוד פעמים בסופרקאפ הקפריסאי וגם חזר לנבחרת ישראל שם הוא משמש כמגן הימני הפותח של אלי גוטמן. שפונגין שסיים חוזה בקיץ הנוכחי וזוכה להתעניינות ממונס הבלגית וממכבי ת"א עדיין לא מצא קבוצה וכרגע הוא שחקן חופשי.



גל שיש - שחקן חופשי

המגן השמאלי בן ה-24 שגדל בהפועל ת"א העביר עונה לא רעה בבוורן הבלגית, שיש שיחק 25 פעמים, כבש שער אחד והוסיף 3 בישולים וגם זומן לנבחרת ישראל וכיום הוא המגן השמאלי המחליף של הנבחרת. שיש שוחרר עם תחילת הקיץ מבוורן והוא מחפש קבוצה באירופה כאשר בית"ר ירושלים הוזכרה כמועמדת לקלוט אותו בארץ.



לירוי צעירי - מכלן (בלגיה)

צעירי חתם בקבוצה הבלגית בקיץ 2011 לאחר 4 עונות מוצלחות בבוגרים של בני יהודה, לאחר עונת בכורה סבירה במכלן(17 משחקים) הושאל הקשר העונה למכבי חיפה. גם בחיפה צעירי לא הצליח להראות משהו מיוחד והקבוצה מהכרמל לא מימשה את אופציית הרכישה שלו, צעירי חזר אוטומטית למכלן ומספר קבוצות ביניהן גם בני יהודה בה גדל מעוניינות בו ומחכות להחלטה של מכלן לגביו.



דור מלול - שחקן חופשי

מלול סיים שנתיים בבירסחוט הבלגית וירד עם קבוצתו לליגה השניה בעונה חולפת. הקשר-מגן אמנם רשם עונת בכורה מצוינת וכרטיסו נקנה ממכבי ת"א בסיום אותה עונה אבל בעונה החולפת בקושי שיחק במדי בירסחוט שגם ירדה לליגה השניה והלכה לתהליך של פירוק שבעקבותיו שוחרר מלול מהקבוצה. מלול שנחשב שחקן חופשי היה מועמד להצטרף להפועל ת"א אבל זאת העדיפה לצרף את אוראל דגני במקומו, מלול בודק אופציות בבלגיה וקפריסין ומי שהוזכרה כמועמדת לקלוט אותו היא אנורתוזיס פמאגוסטה סגנית אלופת קפריסין.



רועי דיין - שחקן חופשי

כמו דור מלול גם רועי דיין הצטרף לבירסחוט לפני שנתיים. החלוץ שגדל במכבי ת"א ושיחק גם בהפועל ת"א, הפועל כפ"ס והכח ר"ג עשה את הפריצה שלו בהפועל עכו ולאחר שנתיים בקבוצה הצפונית הצטרף למועדון מהליגה הבלגית. דיין שכבש 11 שערים בשנתיים במדי בירסחוט ירד עם קבוצתו ליגה בסיום העונה. עם ירידת בירסחוט לליגה השניה המועדון התפרק ודיין כמו מלול שאר השחקנים שוחרר. כיום דיין שחקן חופשי והוא ממשיך לבדוק אופציות נוספת באירופה.



דני בונדר - שחקן חופשי

המגן הימני יליד בריה"מ שגדל בהפועל ת"א ערך את הופעת הבכורה שלו במדי הפועל כבר בגיל 17 ושיחקה במדיה עוד 7 שנים נוספות בהם היה שותף בדאבל ובהצלחות באירופה. לאחר שסיים חוזה בקיץ 2011 הוא חתם בקבוצת וולגה ניז'ני נובוגורד מתחתית הליגה הרוסית, בונדר שיחק בקביעות בתחילת דרכו בקבוצה הרוסית אך איבד את מקומו בהרכב ובסגל בהמשך ולאחר שנה וחצי בקבוצה הרוסית הוא שוחרר העונה בחודש פברואר כשהוא רושם סה"כ 13 הופעות. בונדר כבר 5 חודשים שחקן חופשי ונכון להיום לא ברור היכן ישחק בעונה הקרובה.

חוזרים הביתה:

איתי שכטר - לאחר שנתיים מוצלחות בהפועל ת"א שכללו דאבל, גביע, שלב בתים בליגת האלופות והעפלה ל-32 האחרונות בליגה האירופאית יצא שכטר בקול תרועה לגרמניה וחתם בקייזרסלאוטרן תמורת 2.5 מיליון יורו. החלוץ פתח טוב את העונה בגרמניה אבל דעך עם הזמן והיה שותף לירידת הליגה של הקבוצה, בסה"כ כבש 4 שערים בגרמניה. את העונה שעברה פתח בסוואנזי הוולשית אליה הושאל אך שכטר לא זכה לדקות רבות בקבוצה מהפרמיירליג וכבש רק שער אחד לקראת סיום העונה. בתחילת הקיץ למרות התעניינות של מכבי חיפה ומכבי ת"א חתם השחקן ל-5 שנים בהפועל ת"א שם הוא ינסה לשחזר את ההצלחה מהקדנציה הקודמת באדום.

אליניב ברדה - לאחר 6 שנים מאוד מוצלחות בראסינג גנק הבלגית אליניב ברדה חוזר הביתה ולא סתם אלא למועדון נעוריו הפועל ב"ש. החלוץ שיצא לגנק בקיץ 2007 ופתח את הדלת לעוד(יותר מדי) ישראלים. ברדה זכה במדי גנק באליפות אחת, 2 גביעים ובסופר קאפ הבלגי, כמו כן העפיל ברדה לליגת האלופות עם גנק על חשבון מכבי חיפה כאשר הוא מבקיע באיצטדיון ר"ג לרשת של החיפאים. ברדה רשם במדי גנק 196 הופעות, כבש 67 שערים ובישל עוד 50 והוא השחקן הזר שהבקיע את מספר השערים הגדול ביותר עבור גנק, לברדה היו הצעות נוספות מבלגיה אבל הוא העדיף לחתום בהפועל ב"ש ולנסות להחזיר את המועדון לקדמת הבמה לאחר שבשנים האחרונות המועדון דישדש בליגה השניה ובתחתית הליגה הראשונה.

ברק יצחקי - לאחר הכישלון במכבי ת"א בה העביר עונה אחת על מיטות הטיפולים ועוד עונה רעה מאוד בליגה בה דובר על מחנאות וסכסוכים פנימיים שיצר במועדון הושאל יצחקי לאנורתוזיס הקפריסאית, תחת המאמן הישראלי רוני לוי חזר יצחקי לעצמו ורשם עונה מצוינת עם 14 שערי ליגה שהספיקו לאנורתוזיס למקום השני. בעקבות העזיבה של אלירן עטר לריימס הצרפתית הוחלט במכבי ת"א להחזיר את ברק יצחקי למועדון והחלוץ בן ה-29 ינסה לעזור למכבי לשמור על תואר האליפות ולהעפיל אל שלב הבתים של ליגת האלופות.

מאור בוזגלו - לאחר שנתיים כושלות בסטאנדרד ליאז' בהם שותף רק ב-31 משחקים(18 מתוכם כמחליף) והבקיע רק שער אחד ובישל עוד שניים חוזר בוזגלו לארץ. הקשר שסירב להאריך את חוזהו בקבוצה הבלגית קושר למספר קבוצות בארץ אבל לבסוף החליט לחתום בהפועל ב"ש כדי לנסות לחזור לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי דרך המועדון הדרומי.

עמרי אלטמן - הקשר/חלוץ המוכשר עבר בקיץ 2011 כשהוא רק בן 17 לקבוצת הנוער של פולהאם, אלטמן שגדל במכבי ת"א זכה עם הנוער של פולהאם באליפות אנגליה בעונתו הראשונה בקבוצה תוך כדי שהוא כובש 16 שערים. העונה הטובה בנוער זיכתה את הכישרון הגדול בחוזה מקצועני בקבוצה הלונדונית, את העונה שעברה אלטמן העביר בקבוצת המילואים של פולהאם וכבש 2 שערים ב-20 משחקים. כבר בגיל 18 קיבל אלטמן זימון לנבחרת הצעירה של ישראל(עד גיל 21) והיה בסגל ליורו שנערך בארץ בקיץ וגם בישל לאופיר קריאף את שער הניצחון מול אנגליה. אלטמן הושאל לעונה אחת למכבי ת"א על מנת לקבל דקות משחק ולהשתפשף קצת לפני שהוא חוזר לפולהאם.

גיא חיימוב - גיא חיימוב חוזר לארץ אחרי עונה אחת באא"ק לרנקה שם שיחק תחת רן בן-שמעון המאמן שתחתיו הוא פרח בעירוני ק"ש. חיימוב היה אמור להישאר בק"ש גם בעונת האליפות אבל מכבי ת"א דרשה עבורו סכומים גדולים ולבסוף השאירה אותו בסגל שלה, חיימוב התרסק יחד עם מכבי ואיווניר וק"ש זכתה באליפות, לאחר עונת "צינון" בקפריסין חוזר חיימוב לצפון ובניגוד לפעם הקודמת שהתחרה עם דני עמוס על אפודת השוער הראשון הפעם מקומו של חיימוב בהרכב של הקבוצה הצפונית מובטח.

ברק בדש - החלוץ בן ה-30 שהעביר עונה טובה בבוורן הבלגית חוזר מהשאלה אל עירוני ק"ש. בדש שיצא בקיץ הקודם בגיל מאוחר לראשונה לאירופה ורשם 25 הופעות בהם הבקיע 8 שערים רצה להישאר בבלגיה אבל כשהבין שהוא לא בתוכניות של המאמן החליט לחזור ארצה, הפועל ב"ש ובית"ר י-ם הוזכרו כמועמדות להחתים את בדש אך בסופו של דבר החליט החלוץ לממש את החוזה שלו בעירוני ק"ש בה שיחק שנתיים לפני המעבר לאירופה וגם זכה באליפות היסטורית.

ניסו קפילוטו - לאחר עונה סבירה באלקי לרנקה מתחתית הליגה הקפריסאית חוזר קפילוטו לליגת העל. הבלם הצעיר שגדל במכבי ת"א הספיק לשחק בארץ גם בהפועל עכו ומ.ס. אשדוד. קפילוטו שלא קיבל שכר בחודשים האחרונים בקפריסין בעקבות המשבר הכלכלי מיהר לחזור לארץ וחתם בבית"ר ירושלים שם צפוי להיות הבלם הפותח של המאמן אלי כהן שאימן אותו בעכו ומחזיק ממנו.

אוהד לויטה - השוער בן ה-27 תוצר מחלקת הנוער של הפועל כפ"ס הספיק כבר לרשום 2 עונות במדי ר.ק.ס וואלבייק ההולנדית ולחזור לארץ להפועל ב"ש. במועדון הדרומי הציג לויטה יכולת טובה ועזר לקבוצה להישאר בליגה אך בקיץ בעקבות חילופי המאמנים בבירת הנגב הוחלט לוותר על לויטה ולהחתים את אוסטין אג'ידה הניגרי. לויטה חתם באומוניה ניקוסיה שם רשם 18 הופעות ליגה ואיבד את המקום בהרכב לקראת סיום העונה. לויטה החליט הקיץ לחזור לארץ וחתם במכבי נתניה מהליגה השניה.

מוחמד גאדיר - הווינגר שכבר בגיל 17 הוקפץ לקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה עבר בקיץ הקודם למושבה הישראלית בבוורן הבלגית לאחר עונה מאכזבת בירוק. גאדיר שלא היה בתוכניות של ראובן עטר ציפה לקבל את הצ'אנס בבוורן אבל ראה את רוב העונה מהצד ורשם רק 6 הופעות בכל המסגרות, גאדיר שכרטיס השחקן שלו שייך למכבי חיפה יושאל בעונה הקרובה לבני סכנין.

ידין זאריס - בדומה לרמי גרשון גם ידין זאריס דילג על ליגת העל בדרך לאירופה וכל זאת הודות לדודו דהאן. זאריס שרשם עונה טובה(15 שערים) בליגה הלאומית במדי מכבי הרצליה נרכש ע"י סטאנדרד ליאז' והושאל מיד לאויפשט ההונגרית, זאריס הספיק לכבוש פעמיים במדי הקבוצה ההונגרית עד ינואר ואז הושאל פעם נוספת והפעם לסנט טרוידן מליגת המשנה הבלגית, זאריס כבש שער אחד ב-6 משחקים. בעונה הקרובה ישחק זאריס לראשונה בליגת העל במדי מ.ס. אשדוד.

עמרי קנדה - המגן הימני ששוחרר בתחילת העונה שעברה מהפועל ת"א לאחר 4 וחצי עונות בוולפסון חתם רק באוקטובר באסטרה גיורגיו מהליגה הרומנית הראשונה. קנדה לא הצליח להשתלב בקבוצתו החדשה ורשם רק 2 הופעות עד ששוחרר מהקבוצה עם תחילת ינואר. קנדה חזר להתאמן בארץ ועם תחילת הקיץ חזר לליגת העל וחתם בהפועל חיפה שם תחת שלומי דורה הוא מקווה לפתוח דף חדש בארץ.

רועי בקל - בקל שגדל במחלקת הנוער של מכבי פ"ת ונחשב לכישרון גדול העביר מספר עונות בהשאלה עד שחזר לקבוצת האם שלו בעונת 10/11. לאחר עונה סבירה(25 מש', 2 ש', 3 ב') אצל הלוזונים סיים בקל חוזה ופנה לחפש אופציות אחרות. הקשר שסיכם באלקי לרנקה הקפריסאית גילה שמכבי פ"ת דורשת עליו סכום גבוה מאוד של דמי השבחה, בקל פנה לועדה למען השחקן שם נקבע כי כל קבוצה שתרצה את השחקן תצטרך לשלם ללוזונים 1.2 מיליון ש"ח. לאחר חצי עונה מחוץ למגרשים הצטרף בקל לקבוצה הקפריסאית ולאחר עונה וחצי באי השכן החליט לחזור הקיץ לארץ. בקל אמנם ניהל מו"מ עם הפועל ת"א אבל בסופו של דבר העדיף לחתום במ.ס. אשדוד.

אורי פסו - הבלם/מגן הירושלמי בן ה-25 שגדל בהפועל ירושלים שם שיחק במשך 7 שנים למעט עונת השאלה אחת בבית"ר ת"א. פסו שנחשב בגיל צעיר לשחקן עם פוטנציאל גדול לא הצליח להתקדם לליגת העל באף שלב בקריירה ולממש את ההבטחה אך לפני שנה חתם במפתיע איה נאפה מליגה בקפריסין. פסו שירד עם קבוצתו לליגה השניה חזר הקיץ לארץ וחתם בהפועל פ"ת במטרה לחזור עם הקבוצה ממלאבס לליגת העל.

ניר מנצור - כבר מגיל נערים נחשב ניר מנצור לאחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמחו בבית וגן, המגן השמאלי אף הגדיל לעשות וחתם בעונת 07/08 במועדון הפאר הספרדי ריאל מדריד. מנצור ששיחק בקבוצת הנוער ובקבוצה השלישית של ריאל מדריד סיים חוזה תלת-שנתי בקיץ 2010 והצטרף לשנתיים לפנאתינייקוס היוונית. גם בקבוצה היוונית התקשה מנצור למצוא את מקומו ובילה בעיקר בקבוצת המשנה של מועדון הפאר היווני. למרות שנבחן בבירסחוט ופ.ס.וו חתם מנצור בסופו של דבר באקריטאס חלוראקאס מהליגה השניה בקפריסין, מנצור ירד עם קבוצתו בסיום העונה לליגה השלישית. לאחר 6 שנים מחוץ לישראל החליט מנצור לחזור לבית"ר ירושלים בה גדל וכיום הוא מתאמן עם הקבוצה וצפוי בקרוב לחתום על חוזה.

נבחרת קרואטיה



תעודת זהות

תאריך לידה: קרואטיה 1-2 ארצות הברית (זאגרב, קרואטיה; 17.10.1990).
ההפסד הכי גדול: אנגליה 1-5 קרואטיה (לונדון, אנגליה; 9.9.2009).
הניצחון הכי גדול: קרואטיה 0-7 אוסטרליה (זאגרב, קרואטיה; 6.6.1998), קרואטיה 0-7 אנדורה (זאגרב, קרואטיה; 7.10.2006).
מלך השערים: דאבור שוקר (45 שערים).
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: דאריו סרנה (110 הופעות).
דירוג נוכחי: 16.
הישגים:
* מקום שלישי במונדיאל 1998.
* רבע גמר יורו 1996.
* רבע גמר יורו 2008.

היסטוריה

לכשעצמה קרואטיה היא מדינה צעירה יחסית שהודיעה על עצמאותה רק ביוני 1991 ולכן ההיסטוריה שלה דלה בהשוואה לנבחרות אחרות שישתתפו במונדיאל. לפניכן, קרואטיה הייתה אחת מהרפובליקות שהיוו יחדיו את הרפובליקה הסוציאל פדרלית של יוגסלביה. לאחר פירוק יוגוסלביה הוקמה כאמור מדינת קרואטיה וכשנה לאחר הקמתה הצטרפה הנבחרת הלאומית אל פיפ"א ואופ"א.

הצטרפותה של קרואטיה לפיפ"א ואופ"א התרחשה אחרי שכבר התחילו משחקי המוקדמות למונדיאל 1994 ולכן הטורניר הרשמי הראשון של קרואטיה היה יורו 1996 שבו היא הצליחה להגיע לרבע הגמר ובעצם כבר אז התחילה את תקופת "דור הזהב" של נבחרת קרואטיה שהיגעה לשיאה במונדיאל 1998, המוצלח ביותר בהיסטוריה הקצרה שלה. דאבור שוקר, זבונימיר בובאן, דאריו שימיץ', איגור שטימאץ' וסלאבן ביליץ' הם רק חלק מהשמות שהובילו את קרואטיה לחצי גמר המונדיאל. למרות שהיא סיימה רק שנייה בשלב הבתים אחרי ארגנטינה, קרואטיה ניצחה את רומניה בשמינית הגמר ואף השיגה ניצחון 0-3 ענק נגד גרמניה, הנבחרת השנייה בטיבה בעולם באותה תקופה לפי דירוג פיפ"א. בחצי הגמר פגשה קרואטיה את המארחת צרפת ואף עלתה ליתרון משער של מי אם לא דאבור שוקר האגדי, אך צרפת הפכה את התוצאה עם שני שערים של ליליאן תוראם. שלושה ימים אחר כך ניצחה קרואטיה את הולנד וזכתה במקום השלישי המכובד ביותר. אחר כך כבר הגיעה הדעיכה וקרואטיה לא הצליחה להעפיל ליורו 2000 אך כיפרה על כך בהעפלה למונדיאל 2002. בשלב הבתים של אותו טורניר קרואטיה השיגה ניצחון 2-0 מרשים מאוד על איטליה, פיינליסטית יורו 2000, אך הפסדים מאכזבים נגד מקסיקו ואקוודור השאירו אותה בחוץ כבר בשלב הבתים. היורו השני בתולדות קרואטיה היה יורו 2004, שבו "שחקני הדמקה" הוגרלו לבית קשה שכלל את אנגליה וצרפת ומצאו את עצמם בחוץ בשלב הבתים. תחת זלאטקו קרנצ'אר קרואטיה העפילה למונדיאל 2006 אך השיגה בו רק שתי נקודות עם הפסד לברזיל ומפגשים לא מוכרעים עם יפן ואוסטרליה.


שוקר חוגג את היתרון מול צרפת בחצי הגמר, שעה לאחר מכן הוא כבר היה פחות שמח.

במקום קרנצ'אר מונה סלאבן ביליץ', מגיבורי דור הזהב הקרואטי. ביורו 2008 קרואטיה חסרה לא מעט שחקנים אך זה לא מנע ממנה מלהגיע לרבע הגמר אחרי טורניר מוצלח. גם במהלך מוקדמות מונדיאל 2010 סבלה קרואטיה מחיסוריהם של כמה שחקני מפתח אך זה לא באמת היה תירוץ לקמפיין מאכזב ששיאו הגיע בתבוסה 1-5 לאנגליה בוומבלי, התבוסה הגדולה ביותר של הנבחרת בתולדותיה. קרואטיה סיימה את המוקדמות רק במקום השלישי אך ביליץ' עדיין קיבל אמון מההתאחדות ונשאר בתפקידו. ביליץ' החזיר ליו"ר ההתאחדות ולאטקו מרקוביץ' בכך שהעלה את קרואטיה ליורו 2012 בו סיימה קרואטיה במקום השלישי בביתה בשלב הבתים, אך היא יכלה להתנחם בכך שמי שעברו אותה היו שתי הפיינליסטיות של אותו יורו- ספרד ואיטליה.

הדרך למונדיאל

קרואטיה התחילה, או לפחות הייתה אמורה להתחיל עידן חדש תחת פיקודו של איגור שטימאץ' כשהוגרלה לבית A יחד עם בלגיה, סרביה, סקוטלנד, ווילס ומקדוניה. התחלתו של שטימאץ' בתפקיד הייתה חיובית עם ניצחון 0-1 על מקדוניה בזאגרב משער של יילאביץ', וגם אצל היריבה הקשה בלגיה סיימה ב1-1 הודות לרגליו של איבן פרישיץ'. חודש אח"כ הקרואטים פגשו שוב את מקדוניה וניצחו אצלה 2-1, ארבע ימים לפני ניצחון 0-2 ביתי חשוב על ווילס. קרואטיה נראתה טוב מאוד וניצחה את סרביה ואת ווילס, אך ביוני הקודם סקוטלנד הנחילה לשטימאץ' הפסד בכורה בנחברת ועוד בבית. מאז הכל רק הידרדר, מודריץ' וראקיטיץ' לא הבריקו במיוחד, מנדזוקיץ' בקושי קיבל כדורים וההגנה שספגה רק שלושה שערים בששת משחקיה הראשונה ספגה שישה נוספים. קרואטיה הצליחה להוציא 1-1 מכובד בסרביה משער של קרנצ'אר שאחריו הגיעו הפסדים לבלגיה בבית ולסקוטלנד בחוץ. ארבעה משחקים ללא ניצחון בדרך כלל לא מביאים לפיטורים של מאמן, בטח לא של מאמן חדש כמו שטימאץ', אבל להוציא את קדנצייתו של ביליץ' ההתאחדות הקרואטית תמיד מיהרה להחליף מאמנים, והפעם יו"ר ההתאחדות דאבור שוקר פיטר את חברו לשעבר לנבחרת ומינה במקומו את ניקו קובאץ', שגם הוא שיחק בנבחרת עם שוקר לא מעט משחקים.

בעקבות הרצף השלילי קרואטיה איבדה את המקום הראשון לבלגיה ונאלצה להסתפק שוב במקום במשחקי ההצלבה. למזלו של המאמן החדש קובאץ', היא קיבלה הגרלה קלה ביותר בדמותה של איסלנד ולא ממש הייתה זקוקה לכדורגל מבריק כדי להעפיל. תיקו מאופס ומשמים באיסלנד במשחק הראשון וניצחון 2-0 בזאגרב בגומלין מכיבושים של מלך שערי קרואטיה בקמפיין מנדזוקיץ' ושיאן ההופעות דאריו סרנה העניקו לשחקני הדמקה של קובאץ' את המקום במונדיאל.
המאמן: ניקו קובאץ'



ניקו קובאץ' הוא בלי צל של ספק המאמן הכי פחות מנוסה מבין המאמנים שנראה על הקווים במונדיאל הקרוב, ואולי גם הכי פחות ותיק בנבחרת שלו. יחד עם זאת, הוא כן שם מוכר לרבים בזכות הקריירה הנהדרת שלו בנבחרת ובקבוצותיו. קובאץ' היה קשר אחורי מן המניין עם יכולת תיקול מרשימה ביותר, מסירות יפות וטכניקה לא רעה בכלל. את מרבית שנותיו כשחקן בילה קובאץ' בליגה הגרמנית הראשונה ובליגה השנייה, במיוחד במדיה של הרטה ברלין שבה שיחק יותר מ-200 משחקי ליגה. כשהגיע למועדון מבירת גרמניה היא הייתה בליגה השנייה ולמרות יכולת טובה מצידו המועדון טרם הצליח להעפיל לבונדסליגה באותה תקופה. באייר לברקוזן הייתה שם כדי לקחת אותו לשורותיה, אך הקרואטי נפצע לעתים תכופות ולא עמד בציפיות שהדביקו לו. קובאץ' הצליח להשתקם במדי המבורג ואף הגיע לבאיירן מינכן הגדולה שבדיוק זכתה בליגת האלופות כמה חודשים לפני בואו. הוא שיתף פעולה במדי הבווארים יחד עם אחיו רוברט, אך לא הציג יכולת מרשימה למדי וחזר להרטה ברלין, שהפעם כבר שיחקה בליגה הראשונה. שלוש שנים בקבוצה הספיקו לו ולראשונה בקריירתו עזב את אדמת גרמניה אל רד בול זלצבורג האוסטרית אחרי המונדיאל בגרמניה. אך בתקופה זו קובאץ' כבר היה בשלהי קריירתו, נושק לגיל 35, ואחרי שלוש שנים מוצלחות יחסית הוא החליט לסיים את קריירתו ולהצטרף לצוות האימון של המועדון האוסטרי.

את הרומן עם נבחרת קרואטיה התחיל קובאץ' מאוחר יחסית בשנה ה-28 לחייו, שכן הפציעות הטורדניות והחלודה שהציג במהלך השנים מנו ממנו מלשחק באופן קבוע עד שנת 1999, מה שכמובן גרם לו להפסיד את המונדיאל הגדול ההוא בצרפת. קובאץ' הפגין יכולת נהדרת בכל קמפייני הנבחרת והיה שחקן הרכב בארבעת הטורנירים הגדולים של העשור הקודם שאליהם הצליחה קרואטיה להעפיל. קובאץ' היה מנהיג ומוטיבטור בחדר ההלבשה של קרואטיה במונדיאל בגרמניה וביורו שנתיים אח"כ שאחריו, בהחלטה משותפת עם המאמן דאז וחברו לנבחרת לשעבר סלאבן ביליץ', החליט לפרוש ממשחקי הנבחרת כמה חודשים לפני שגם פרש ממשחק פעיל. אך קובאץ' חזר לנבחרת מהר משחשב כשבתחילת 2013 מונה למאמן הנבחרת הצעירה. חמישה משחקים היו לקובאץ' בקווים של הנבחרת הצעירה ובהם השיג 100 אחוזי הצלחה, 16 שערי זכות ובלי אף שער חובה. הסטטיסטיקה לא נעלמה מעייני יו"ר ההתאחדות דאבור שוקר שמינה אותו למאמן הנבחרת הבוגרת באוקטובר האחרון. המבחן היחיד שהיה לקובאץ' עד כה הוא משחקי ההצלבה נגד איסלנד שבהם הוא לא ממש התקשה.

סגל השחקנים
שוערים: סטיפה פלטיקוסה (רוסטוב), דניאל סובאשיץ' (מונאקו) ואוליבר זלניקה (לוקומוטיבה).
הגנה: דאריו סרנה (שחטאר דונייצק), ודראן צ'ורלוקה (לוקומוטיב מוסקבה), דיאן לוברן (סאות'המפטון), דומאגוי וידה (דינמו קייב), גורדון שילדנפלד (פנאתינאייקוס) וסימה ורסאליקו (גנואה).
קישור: לוקה מודריץ' (ריאל מדריד), איבן ראקיטיץ' (סביליה), אוגניין ווקוייביץ' (דינמו קייב), דניאל פראניץ' (פנאתינאייקוס), איבן פרישיץ' (וולפסבורג), מתאו קובאצ'יץ' (אינטר), סאמיר (חטאפה), מרסלו ברוזוביץ' (דינמו זאגרב), איבן מוצ'יניץ' (רייקה).
התקפה: איביצה אוליץ' (וולפסבורג), אדוארדו דה סילבה (שחטאר דונייצק), מאריו מנדז'וקיץ' (באיירן מינכן), ניקיצה יילאביץ' (האל סיטי) ואנטה רביץ' (פיורנטינה).

שחקני מפתח
לוקה מודריץ':
גיל: 28.
תפקיד: קשר 50-50.
קבוצה: ריאל מדריד.



כבר כמה שנים שלוקה מודריץ' נחשב לשחקן הקרואטי הבכיר ביותר, אך אחרי העונה המדהימה שלו עם ריאל מדריד אפשר להחשיב את מודריץ' לאחד מהקרואטים הטובים ביותר שהיו, אם לא הטוב שבהם. לא סתם הוא נחשב בעייני חלק נרחב מאוהדי ריאל מדריד לשחקן המצטיין שלהם בעונה החולפת יחד עם רונאלדו. הפריצה הגדולה של מודריץ' התרחשה כשהיה שחקן בוגרים בדינמו זאגרב באמצע העשור הקודם, שם זכה איתה בשלוש אליפויות רצופות (כיום הרצף כבר עומד על תשע אליפויות רצופות) כשבשתיים האחרונות הוא שיחק באופן קבוע בעמדת הפליימייקר ההתקפי, מה שגרם לטוטנהאם הוטספר לנפץ את שיא ההעברות של עצמם באותה תקופה על מנת להביא אותו. כמה חודשים לאחר מכן התרנגולים הבינו איזו רכישה חכמה ביצעו כשמודריץ' הוביל את נבחרתו לרבע גמר יורו 2008 ואף כונה אחריו "קרוייף הקרואטי". בתקופתו בבירת אנגליה המאמן חואנדה ראמוס ומחליפו הארי רדנאפ לא ממש קבעו למודריץ' עמדה קבועה, שכן לפעמים הוא שיחק במרכז הקישור ההתקפי, לפעמים באגף השמאלי, לפעמים הוא שיחק כקשר 50-50 ובמשחקים מסוימים הוא אף היה קשר אחורי.

בעונת 2010/11 החליט רדנאפ להציב את מודריץ' במרכז הקישור כמעין "שחקן חופשי" לאור הורסטיליות המרשימה שלו, ומאז הקרואטי רק פרח. הוא היה השחקן הטוב ביותר בטוטנהאם והגיע לשיא אור הזרקורים בריאל מדריד, כשגם שם הוא מצליח לבלוט לטובה טוב יותר מכמעט כל שחקן. המרץ, השילוב בין משחק הגנה משובח ותיקולים מרשימים לבעיטות מרחוק ומסירות שמכריעות משחקים לא פעם, האופן שבו הוא משתחרר מניסיונות לחץ של היריב ומוציא את הקבוצה קדימה ובאופן כללי, אינטליגנציית המשחק המופלאה שלה מאפשרת לו להיות בורג מרכזי בכל קבוצה בה משחק. בקרואטיה מקווים שהכושר הנהדר בו נמצא השחקן יעניק להם הישג מכובד הקיץ.

איבן ראקיטיץ':
גיל: 26.
תפקיד: קשר התקפי.
קבוצה: סביליה.



איבן ראקיטיץ' יהיה ללא ספק אחד מהשמות הכי חמים של חלון ההעברות בקיץ הקרוב. השוויצרי ממוצא קרואטי עבר עונת שיא בסביליה כשהוא בעצם סחב על גבו קבוצה שסיימה את העונה במקום החמישי בליגה הספרדית ואף זכתה בליגה האירופית. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בבאזל כבר בגיל 16 בסמפטבר 2005 כשבעונה שלאחר מכן הוא היה שחקן הרכב לגיטימי בקבוצה ואף זכה בתואר השחקן הצעיר הטוב ביותר של הליגה השווייצרית. שתי עונות בבאזל הספיקו לו על מנת ללכת צעד אחד קדימה אל שאלקה הגרמנית. כבר בעונת הבכורה בקבוצה הוא רשם שבע הופעות במסגרת ליגת האלופות, בנוסף ל-29 בבונדסליגה שבהם הוא הוסיף עשרה בישולים מעמדת הקשר המרכזי. את העונה הנהדרת שלו הוא סיים עם הופעות מרשימות ביורו 2008 בעודו השחקן השני הכי צעיר ששיחק באותו טורניר. אולם, בהמשך ראקיטיץ' עבר כמה פציעות שמנעו מהקריירה שלו להתקדם מהר יותר והורידו מהיכולת שלו. לקראת סוף ינואר 2011 הוא עבר לסביליה תמורת 2.5 מיליון יורו, כמחצית מהסכום ששילמה שאלקה לבאזל עבורו, אך מאז המעבר לסביליה ראקיטיץ' חזר להיות אותו שחקן שהיה לפני הירידה ביכולת, הוא היה בורג משמעותי ביותר בכל עונותיו בקבוצה מדרום ספרד ובקיץ האחרון הוא אף קיבל את סרט הקפטן אחרי עזיבת חסוס נבאס ואלברו נגרדו. בזמנו בשאלקה ראקיטיץ' בעיקר היה יוצר התקפות ממרכז המגרש, אך בסביליה הוא הראה שהוא יכול לשחק גם בתור קשר אחורי מן המניין שיודע לעשות הגנה, ובעיקר בתור קשר התקפי שכל כדור עובר דרכו. חכמת המשחק, הטכניקה ויכולת המסירה שלו עזרו לראקיטיץ' לסיים את העונה עם בסביבות 20 ביישולים ו-15 שערים בכל המסגרות. ריאל מדריד, ברצלונה, צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד הן רק חלק מהקבוצות שהביעו עניין בקשר הנהדר, ואני מאמין שאחרי המונדיאל הביקוש עליו יגדל עוד יותר.

מאריו מנדז'וקיץ':
גיל: 28.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: באיירן מינכן.



לאורך ההיסטוריה לקרואטיה תמיד היו חלוצים שסיפקו את הסחורה בנבחרת - ממלך השערים דאבור שוקר, דרך אדוארדו הברזילאי שהתאזרח וגם איביצה אוליץ' שמבקיע לא מעט במדי הנבחרת בשנים האחרונות. מנדז'וקיץ' אולי פחות מצליח מהם בנבחרת והוא פרץ בגיל מאוחר יותר, אבל אחרי יורו 2012 שבו שיחק נהדר ונחשב בעייני רבים להפתעת הטורניר, הוא קיבל צ'אנס בבאיירן מינכן ועזר לה במעבר בין קבוצה גדולה לקבוצה שנחשבת לטובה בעולם. אחרי שהרשים בקבוצות קרואטיות משניות כמו מרסוניה ו-NK זאגרב, הקבוצה הבכירה של המדינה דינמו זאגרב שילמה עבורו 1.3 מיליון יורו כדי שיהיה המחליף של חלוץ קרואטי אחר, אדוארדו שעזב בזמנו לארסנל. שלוש עונות מוצלחות במועדון הקרואטי הביאו אותו לוולפסבורג בתקווה שיעשה לעצמו שם גדול בליגה הגרמנית. לקח לו קצת זמן להשתלב במועדון מצפון-מערב גרמניה בשל תחרות קשה עם אדין דז'קו וגראפיטה הברזילאי, אך אחרי עזיבתו של הבוסני למנצ'סטר סיטי קיבל מאריו הזדמנות אמתית ואחרי שנה וחצי הוא כבר היה מלך השערים שלה ואחד מהשחקנים החשובים במערך.

תחת יופ היינקס שהאמין מאוד בחלוץ הקרואטי, כבר מהרגע הראשון שלו בבוואריה הוא סיפק את הסחורה, סיים את העונה עם 22 שערים בכל המסגרות, כולל אחד בגמר ליגת האלופות מול דורטומנד, וזכה אתה בטראבל היסטורי שייזכר לעד. תחת פפ גווארדיולה היה לו קצת יותר קשה כשהספרדי העדיף בלא מעט משחקים לשחק עם גצה/מולר בתור חלוץ 9 מדומה, וההגעה של לבאנדובסקי בטח שלא תועיל לקרואטי. צ'לסי כבר הביעה עניין בחלוץ, ועם משחק הלחץ הפנומנלי שלו שיכול להימשך לאורך 90 דקות, משחק ראש שכל חלוץ רוצה שיהיה לו, יכולת להשתלט על הכדור ולשחק עם הגב לשער, בנוסף לסיומת טובה מאוד, הקרואטי יכול לתת מונדיאל נהדר שיגרום לפפ לחשוב פעמיים לגבי מעמד החלוץ אצלו. החלוץ הקרואטי אמנם ירצה עונש השעיה מהמשחק הראשון נגד ברזיל בגלל העבירה הגסה שביצע נגד איסלנד בפלייאוף העלייה, אבל בשני המשחקים האחרים ואולי גם במשחקי הנוקאאוט מאריו יהיה האיש המרכזי בהתקפה.

שימו לב ל...
מתאו קובאצ'יץ':
גיל: 20.
תפקיד: קשר 50-50.
קבוצה: אינטר.



בדומה לראקיטיץ', המונדיאל הקרוב יכול להוות מעין קרש קפיצה עבור קובאצ'יץ' אל אחד מהמועדונים הטובים בעולם. חאבייר זאנטי הגדול אמר שלמעט רונאלדו הברזילאי קובאצ'יץ' הוא הצעיר המבטיח ביותר ששיחק יחד אתו באינטר ולמרות שהוא פחות מוכר מעבר לכותלי הליגה האיטלקית, הוא אכן יוכל להתפתח לאחד מהשחקנים הטובים בעולם בעוד כמה שנים. את קריירתו המקצועית הוא החל, איך לא, בדינמו זאגרב כשכבר בגיל 16 הוא ערך הופעת בכורה במועדון. כמו כל ילד צעיר הוא לא השתלט על ההרכב כבר מהשנייה הראשונה, אך בעונת 2011/12 הוא כבר היה שחקן הרכב לגיטימי במועדון בעמדת הקיצוני השמאלי ואף שיחק בהרכב הפותח בליגת האלופות מול ריאל מדריד בגיל 17 בלבד. יחד אתו זאגרב זכתה בשני דאבלים רצופים. עונתיים וחצי נהדרות בבירת קרואטיה הביאו לכך שאינטר שילמה עליו 13 מיליון יורו בינואר 2013. המאמן אנדראה סטראמצ'יוני מאוד האמין בקרואטי הצעיר שפתח בכל משחקי הליגה שנשארו לאינטר באותה עונה, ולמרות ששיחק נהדר רוב שותפיו לקבוצה היו די בינוניים ואינטר סיימה את העונה רק במקום התשיעי. מאז הגעת וולטר מצארי לאינטר לפני שנה קובאצ'יץ' קיבל פחות הזדמנויות משום מה, הוא גם שיחק בעמדת הקשר ההתקפי שפחות מוכרת לו אך ידע להרשים את האוהדים. לפי שנה וחודשיים הוא ערך את הופעת הבכורה בנבחרת והמאמן דאז איגור שטימאץ' נתן לו כמות מכובדת של דקות, ובהתחשב בורסטיליות, ביכולת שלו לקבל את הכדור מאחורה ולרוץ אתו קדימה בסלאלום אופייני, בטכניקה ובהשפעה שיש לו על המשחק, אין סיבה שגם קובאץ' לא יאמין בו.

ובגדול...
לנבחרת הקרואטית יש סגל מאוד מרשים שקשה להספיד אותו. בטח מבחינת שמות, שכן שחקנים רבים מהסגל הגיעו לרמות הגבוהות ביותר בשנים האחרונות ואף הוכיחו את עצמם שם. בטורניר כמו המונדיאל הניסיון הוא כוח משמעותי ושחקנים בעלי רזומה בנבחרת בשנים האחרונות כמו הקפטן דאריו סרנה, ודראן צ'ורלוקה, אדוארדו, איביצה אוליץ', סטיפה פלטיקוסה, לוקה מודריץ' ועוד יכולים לסייע ולהשרות ביטחון בצעירים המוכשרים של הנבחרת שיזדקקו לכך. בנוסף לכך, כמה מהשחקנים הבכירים בקרואטיה ידועים בכך שהם תמיד נותנים מעצמם 100%, מקיאים דם על המגרש גם כשלא צריך ומראים מחוייבות לסמל. זה מקל משמעותית על המאמן הצעיר קובאץ' שבלי אף ניסיון בתקשורת עם שחקנים, ובהתחשב באזורים הטרופיים שבהם הנבחרת תשחק שחקנים מהסוג הנ"ל הכרחיים מאוד. מה שכן, קרואטיה הוגרלה לבית לא קל בכלל שכולל את המארחת ואולי הפייבוריטית לזכייה ברזיל, ולהדיח אותה מהמקום הראשון זו משימה כמעט בלתי אפשרית. גם מקסיקו וקמרון הן נבחרות שבכלל לא קל לשחק מולן. הציפיות מקרואטיה הן להשיג שש נקודות מול הנבחרות מצפון אמריקה ואפריקה, אך אם תעלה לשמינית הגמר היא כנראה תפגוש שם את מחזיקת הגביע ספרד, שם היא תצטרך נס על מנת להמשיך הלאה. בקיצור, העפלה לשמינית הגמר תיחשב כהצלחה, כל דבר מעבר לכך ייחשב להישג מפתיע וכל דבר מתחת לכך ייחשב ככישלון מאכזב.

מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2013/2014


ה-8 במאי 2013 ייזכר לנצח כאחד הימים המשמעותיים בתולדות מועדון הכדורגל הפופולרי בעולם. ממש לא "עוד יום בהסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", כדברי האיש המרכזי של אותו יום. אמנם לא היה מדובר בהפתעה גדולה-ידענו שהוא לא יכהן לנצח, ואפילו ידענו שזה יקרה במפתיע, זכר לפארסה מ-2002, ועדיין פרישתו של סר אלכס פרגוסון, האיש שאין סופרלטיב חזק מספיק כדי לתאר את תרומתו מועדון, הכניסה את יונייטד להלם. חגיגות האליפות ה-20 כעבור מספר ימים הפכו לאחר צהריים שמיזג שמחה, עצב, פחד של אוהדים רבים שלא ידעו מנג'ר אחר מן הבלתי נודע, ובעיקר הוקרת תודה לאיש שהפך את חיינו למאושרים יותר.


היורש

כבר באותו יום דרמטי ניתן היה להבין לאן נושבת הרוח, ולמחרת זה הפך רשמי-דיוויד מויס הא האיש שזכה בתפקיד המאתגר והמאיים כאחד. מויס הוא מעין דגם מוקטן של פרגוסון-גם הוא יליד גלזגו מרקע דומה, גם הוא כיהן מספר דו ספרתי של שנים באותה קבוצה והצליח בגדול בהתאם לציפיות, ובנוסף מדובר בחבר של פרגוסון שבין המשפחות שלהם יש קשר ארוך ויפה. יחד עם זאת שפרגוסון נשאר במועדון כדיירקטור, בדומה למאט באזבי המנוח, נראה שיונייטד העדיפה ליצור תחושה של "ללכת בלי ולהרגיש עם" מאשר לחדש ולרענן. יחד עם חילופי המאמנים, כל הצוות המקצועי התחלף. מייק "מכנסיים קצרים" פילאן, אריק סטיל ורנה מולסטיין עזבו, ובמקומם מויס הביא מאברטון את סטיב ראונד, ג'ימי לאמסדן, כריס וודס ובנוסף גם את פיל נוויל שחוזר ליונייטד. החבר האחרון בצוות המקצועי יהיה ראיין גיגס, שממשיך במקביל לשחק ולהיות החבר הפעיל היחיד מדור 92.


שוק ההעברות

בכיוון היציאה מאולד טראפורד ישנו שם אחד בולט. שנתיים וחצי אחרי הפעם הקודמת שביקש לעזוב, בשלהי העונה שעברה הגיש ויין רוני בקשת העברה נוספת, עקב יחסיו הרעועים עם פרגוסון ומעמדו שהדרדר עם הגעתו של רובין ואן פרסי. הבעיה הראשונה אמנם נפתרה, אבל גם עם מויס יש לרוני הסטוריה של משקעים וריבים. הבעיה השניה, אפעס, לא נפתרה מבחינתו וגם לא צפויה להיפתר, הגאון ההולנדי ימשיך להיות האיש המרכזי של הקבוצה ורוני, אם ישאר, ימשיך לעבוד עבורו בעמדות אחוריות יותר למורת רוחו. המניות של רוני בעולם הכדורגל אינן מה שהיו פעם, אבל עדיין יש לו ביקוש בקרב צ'לסי, ארסנל, פריז סן ז'רמן ואחרות. גם אם ישאר, הוא כבר רחוק מלהיות אהוב הקהל כמו שהיה בעבר.

בכיוון הכניסה יש לנו שני שחקנים חדשים. האחד, ההחתמה האחרונה של פרגוסון-ווילפרד זאהה, הקיצוני האנגלי המוכשר של קריסטל פאלאס שהוחתם בינואר האחרון אך הגיע רק בקיץ. השני-ההחתמה הראשונה של מויס, המגן האורוגוואי הצעיר גיז'רמו וארלה שהגיע מפניארול, ולא צפוי לשחק הרבה בעונה הקרובה. החור הבולט בסגל הוא כמובן במרכז המגרש. אחרי שפרגוסון בשנותיו האחרונות סירב בעקשנות לחזק אותו, נראה שמויס מבין את חשיבות הרכש, אבל מתקשה למשוך שחקנים. יונייטד רדפה אחרי תיאגו אלקנטרה, שהבריז לטובת באיירן מינכן. כעת היא רודפת אחרי קטלוני מדוכא אחר, ססק פברגאס, אלא שהלז לא מעוניין לעזוב וברצלונה לא מעוניינת למכור. נראה שצפוי לנו (עוד) קיץ ארוך ומתסכל בנושא.

הקיץ הזה

כמדי שנה, גם בקיץ הזה יונייטד יוצאת למסע משחקים ברחבי העולם במדינות עם משטרים מפוקפקים יותר ופחות. משחק אחד כבר נערך, הפסד 1-0 לכוכבי הליגה התאילנדית בבנגקוק. שאר המשחקים הם:

20 ביולי-נגד כוכבי הליגה האוסטרלית
23 ביולי-נגד יוקוהמה
26 ביולי-נגד אוסקה
29 ביולי-נגד קיצ'י
6 באוגוסט-נגד AIK
9 באוגווסט-נגד סביליה באולד טראפורד, משחק הוקרה לריו פרדיננד

העונה תיפתח רשמית ב-11 באוגוסט בוומבלי, עם משחק מגן הקהילה נגד וויגאן.

ולסיכום

קשה להפריז בחשיבות הרגע עבור מנצ'סטר יונייטד. עידן חדש מתחיל, לאחר שהעידן המוצלח בתולדות המועדון נגמר. אמנם הכל נעשה כדי למזער נזקים, אבל עדיין מדובר בזעזוע שאיננו יודעים כיצד ישפיע. יונייטד הפכה בין רגע ממפעל חיים של איש אחד לסתם עוד מועדון כדורגל עם מאמנים שבאים ומתחלפים. אמנם מויס זכה לאמון וקיבל חוזה לשש עונות, אבל אם הוא לא יעמוד במשימה הוא יפוטר, בניגוד לפרגוסון שהיה יכול להעביר עונות כושלות מבלי שאפילו ירגיש תזוזה בכסאו. נתוני הפתיחה של מויס לא אידאלים-צ'לסי החזירה את מוריניו, מנצ'סטר סיטי מתחדשת, ובחמשת המחזורים הראשונים הוא פוגש את שתיהן וגם את ליברפול. עם הנטייה של יונייטד לפתוח עונות בנמנום קל, ניתן לשער שבאמצע ספטמבר כבר נראה קריאות בעיתונות לפיטוריו. מויס לא יפוטר אחרי חמישה מחזורים אמנם, אבל הוא יצטרך להתמודד עם לחץ שאינו מוכר לו.

נסיים בשיר שהאוהדים הקדישו למנג'ר החדש, שיר של להקת "סלייד" שהתפרסם דווקא בביצוע של הלהקה המזוהה עם היריבה העירונית:

נבחרת הולנד


הולנד במספרים:

משחק בינלאומי ראשון: בלגיה - הולנד 4-1 (אנטוורפן, 30 באפריל 1905)
הניצחון הכי גדול: הולנד - סן מארינו 0-11 (2. בספטמבר 2011)
ההפסד הכי גדול: אנגליה - הולנד 2-12 (דארלינגטון, 21 בדצמבר 1907)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: אדווין ואן דר סאר - 130
מלך השערים: רובין ואן פרסי - 42


הולנד והמונדיאל. שלושה גמרים, אבל אפס תארים...

ההופעה הראשונה של הכתומים היתה ב-1934. אחרי שבמשך שישה מונדיאלים הולנד לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר השינוי הגדול הגיע בשנות השבעים.

ב-1974 וארבע שנים אחרי זה הולנד כבשה את לבבות האוהדים עם שני משחקי גמר רצופים. כולם יודעים שהגמרים נגמרו בהפסדים כואבים, אבל הולנד עשתה היסטוריה גם הודות לשיטת משחק חדשה: הטוטאל פוטבול. בגרמניה 1974 הנבחרת בראשות יוהן קרויף הפסידה בגמר למארחת 2-1. הכתומים עוד עלו בדקה הראשונה ליתרון מפנדל (נייסקנס), אבל עד לסוף המחצית כבר הצליחו הגרמנים לעשות מהפך. פול ברייטנר (פנדל/26') וגרד מולר (43') האגדי גרמו לצהלה בגרמניה ולאכזבה קשה לנבחרת שהיתה פייבוריטית בגמר גם הרבה בגלל ניצחון משכנע בשלב המוקדם על אלופת העולם היוצאת, ברזיל, בתוצאה 2-0.

ב-1978 שוב הגיעה הולנד לגמר אלא שאז בין היתר פוליטיקה מנעה מהולנד זכייה היסטורית בגביע. שוב הנבחרת הגיעה לגמר, שוב היא הפסידה למארחת שהפעם היתה ארגנטינה. כבר לפני פתיחת הטורניר הסערה התחילה כשיוהאן קרויף הודיע שלא יגיע לארגנטינה. רק בשנה האחרונה קרויף גילה שהוא לא הגיע לדרום אמריקה בגלל שבאותה השנה של המונדיאל הוא עבר בביתו בספרד שוד מזויין. בשלב הראשון הכתומים לא משכנעים והם עולים מהבית רק מהמקום השני (אחרי פרו). הנבחרת מתחילה רק בשלב השני לקבל ביטחון, כשאוסטריה מושפלת (5-1) המערב גרמנים נשארים תקועים על תיקו שתיים ובקרב המכריע איטליה מפסידה 2-1 עם שער נהדר של ארי האן משלושים מטר.

הגמר כבר היה סיפור מביש של פוליטיקה בעידן רודנות. המארחת ארגנטינה כבר הגיעה כנראה לגמר בדרכים לא כשרות (הם היו צריכים לכבוש שישייה לרשת פרו והם עשו את זה בקלות, לשוער הפרואני היה אז דם ארגנטינאי...) ואז נתקלה בנבחרת שכנראה לא היתה מוכנה לקבל שוחד בשביל להפסיד בגמר. הארגנטינאיים הפכו את המסע של הולנד לאיצטדיון למסע של טרטורים אינסופי שכלל כנראה בכוונה נסיעה מכוונת של האוטובוס לתוך שכונות עוני כדי להפחיד את שחקני הנבחרת. באיצטדיון עצמו הארגנטינאיים המשיכו במסע הלחץ כשכמה דקות לפני הגמר הם דרשו ממגן הולנד רנה קרקהוף לשחק ללא תחבושת על ידו הפגועה. כשההולנדים איימו לא לשחק את הגמר השופט הצליח להגיע לפשרה. הגמר עצמו ידוע לכולם, ארגנטינה ניצחה 3-1 אחרי הארכה, כשבתוספת זמן של המחצית השנייה רוב רנסנברינק מצליח למצוא את הקורה הארגנטינאי. אחרי זה המארחת כבר סגרה עניין עם שערים של מריו קמפס ודניאל ברטוני.

הולנד נעלמה בשנות השמונים מהבמה העולמית וחזרה אליה ב-1990 כשהיא מועמדת גדולה לקחת את התואר. הכתומים הגיעו לטורניר כאלופי אירופה, אבל בגלל סכסוכים פנימיים קשים (בעיקר בין השחקנים למאמנים) הטורניר הפכה לבדיחה עצובה. אחרי שלב ראשון חלש הנבחרת כן הצליחה לעלות מהמקום השלישי, אבל הודחה ע"י האלופה הבאה, גרמניה. היריקה של רייקארד על רודי פלר היתה אחת מהתמונות האופייניות של הנבחרת בטורניר הכושל הזה...

4 שנים אחרי זה הולנד עפה שוב נגד האלופה של אותו הטורניר. שוב אחרי הצגות לא משכנעות מול סעודיה (ניצחון 1-2), הפסד לבלגיה וניצחו דחוק גםן על מרוקו (1-2), הנבחרת השתפרה בשלב הנוקאאוט נגד אייר. הנבחרת ניצחה 2-0, אבל אז ברבע הגמר הגיעה ברזיל עם רומאריו ובבטו. המשוכה הזאת כבר היתה יותר מדי גבוהה ובאחד ממשחקי הטורניר בראנקו כבש שער ניצחון נהדר מבעיטת פגז מבעיטה חופשית.

הטורניר הכי טוב מאז יורו 1988 היה בצרפת. ביחד עם צבא גדול של אוהדים הולנדים כתומים הנבחרת הגיעה לחצי הגמר. עד שהיא הפסידה בפנדלים לברזיל היא הציגה בסה"כ כדורגל טוב כשהבסיס היה מבוסס על שחקני (עבר) אייאקס שזכו ב-1995 בליגת האלופות. השלב הראשון אולי לא היה מבריק, אבל הנבחרת כן עלתה מהמקום הראשון הרבה בזכות הניצחון הגדול על דרום קוריאה (0-5). בשלב הנוקאאוט הולנד התמודדה קודם כל נגד יוגוסלביה ואחרי שער ניצחון של אדגור דווידס (1-2) בא המשחק ברבע הגמר. היריבה? ארגנטינה על שלל כוכביה. המשחק כלל שני מורחקים (ארתור נומן ואריאל אורטגה) עם סוף דרמטי עליו היה חתום דניס ברחקאמפ. בחצי הגמר הולנד כבר עפה בצורה מסורתית ע"י פנדלים...המשחק על המקום הרביעי כבר לא עניין אף אחד וקרואטיה לקחה את הארד עם ניצחון 2-1.

במונדיאל בשנת 2002 הולנד נשארה בבית. לואי ואן חאל לא הצליח לגבש נבחרת מלאת כשרון, אבל אגו מנופח והיא לבסוף נשארה בבית בגלל פורטוגל ונבחרת אייר הסימפטית. רק ב-2006 הולנד חזרה לבמה הראשית, אבל שלא כמו 1974 כשהמונדיאל נערך בגרמניה, הפעם הולנד לא הגיעה לגמר. הנבחרת תחת הדרכתו של מרקו ואן באסטן הציגה משחק משעמם עם יותר מדי מזל. את בית המוות עם ארגנטינה, חוף השנהב וסרביה היא עברה מבחינה תוצאה בקלות מפתיעה, אבל הכדורגל היה רע. בשלב הנוקאאוט גם המזל כבר לא האיר פנים לכתומים כשהפסידו במשחק אלים לפורטוגל. השופט הרוסי איבאנוב שלף שיא של כרטיסים (16 צהובים ו-4 אדומים!!!) והמשחק הזה הפך את הולנד להכי פחות פופולארית מזה הרבה שנים.


אם הכדור הזה היה נכנס...רובן מחטיא במצב אידיאלי מול קסיאס.

מונדיאל 2010 - שוב מקום שני...

כבר עברו 4 שנים מאז אותו גמר. משחק סיום לא מוצלח לטורניר הרבה יותר מוצלח. בתאריך 11 ביולי 2010 משחק הגמר נערך ביוהנסבורג. הולנד הגיעה לגמר כאנדרדוג מול ספרד הכל יכולה ובסוף הערב ניצחה הנבחרת היותר טובה. הספרדים אולי לא תמיד הבריקו בטורניר, אבל כך גם לא הכתומים. יותר מזה, הגמר היה משחק אלים בראשות ההולנדים שחשבו שאולי בצורה הזאת הם יכולים לצמצם את הפערים. בעיטת הקרטה של נייג'ל דה יונג בקשר ספרד, קסבי אלונסו רק חיזקה את חוסר האונים של הכתומים. בנס הם ירדו בתום ההארכה רק עם שחקן אחד פחות...

למרות משחק הגמר המאד לא מחמיא לסגנית העולם הולנד הגיעה כנגד כל הסיכויים לגמר. בבית המוקדם 'אוראנייה' ניצחה את כל המשחקים שלה. היא לא הציגה משחק מבריק, אבל דנמרק (2-0), יפן (1-0) וקמרון (2-1) לא הצליחו לקחת נקודות מהקבוצה של המאמן ברט ואן מרווייק.

הולנד התחילה לחמם מנועים בשלב הנוק אאוט. בשמינית הגמר היא שלחה את סלובקיה הביתה (2-1). ברבע הגמר היה זה ווסלי סניידר שהוביל את הכתומים לניצחון מפתיע על ברזיל (2-1). בחצי הגמר ניצחה הולנד את אורוגוואי (3-2) ללא כוכבה לואיס סוארז שהורחק במשחק הקודם מול גאנה. המשחק האחרון בטורניר הסתיים כאמור בהפסד...

הישגים נוספים:
אלופת אירופה ב-1988. תואר היסטורי שבעיקר נזכר בגלל השער הווירטואוזי שכבש מרקו ואן באסטן בגמר נגד בריה"מ. מעבר להישג הנ"ל, הולנד שברה שיאים של דמעות ביורו 2000 אותו אירחה כשעפה בחצי הגמר מול איטליה בסדרת פנדלים נוראית , ב-92 עם ההדחה הסנסציונית לדנמרק, 2004 עם כדורגל מזוויע והגעה מקרית לחצי הגמר - וכמובן, היורו האחרון: שלב בתים מדהים עם שליישיה מול אלופת העולם ורבייעיה מול סגניתה, ולאחר מכן הדחה מרגיזה מול רוסיה ברבע הגמר.

איך העפילה למונדיאל:
הולנד העפילה למונדיאל 2014 מבית מספר ד' שכלל את רומניה, הונגריה, טורקיה, אסטוניה ואנדורה. הכתומים לא התקשו תחת הקדנצייה השנייה של לואי ואן חאל לנצח במוקדמות 9 פעמים ולסיים פעם בתיקו. עם הפרש שערים של הכתומים 34-5 הולנד עלתה בקלות לטורניר בברזיל. מאז שואן חאל מונה שוב למאמן הנבחרת (קיץ 2012) האיש נתן לא פחות ל-26 שחקנים לקיים את הבכורה שלהם ב'אוראנייה'.


לוח המשחקים:
* ספרד - הולנד (סלבדור, 22:00 שעון ישראל)
* אוסטרליה - הולנד (פורטו אלגרה, 19:00 שעון ישראל)
* הולנד - צ'ילה (סאו פאולו, 19:00 שעון ישראל)


האיש על הקווים


לואי ואן-חאל
בן 62

על קווי הנבחרת:
זו קדנצייה שנייה של ואן חאל בנבחרת. בפעם הראשונה זה נגמר באי העפלה למונדיאל של שנת 2002 (יפן/דרום קוריאה). לפני שנתיים חזר המאמן הססגוני לעוד ניסיון והפעם הוא הצליח לעלות עם הנבחרת למונדיאל. דבר מעניין הוא שבפעם הראשונה היתה לו נבחרת הרבה יותר איכותית, אבל התוצאות דווקא היו בפעם השנייה הרבה יותר טובות (במוקדמות).

הקריירה לפני:
כשחקן אף אחד לא זוכר את לואי ואן חאל. האיש שלא פעם רב עם התקשורת שיחק כשחקן אלמוני בין היתר בספרטה רוטרדם, וא.ז אלקמאר.

ואן חאל מאמן כבר מעל לעשרים שנה, הוא התחיל בשנת 1986 כעוזר מאמן בא.ז אלקמאר. ב-1991 הוא קיבל לידו את המושכות באמסטרדם אצל אייאקס. כמאמן אלמוני לחלוטין הוא החזיר את הקבוצה הגדולה לטופ העולמי כשזכה איתה בין היתר בגביע אופ"א (1992), גביע אלופות (1995) וגביע ביניבישתי (1995).

רגע בלתי נשכח בוינה 1995. לואי בגג העולם עם אייאקס...


מאז לואן חאל יש עליות וירידות רבות בקריירת האימון שלו. הוא זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות, אבל לא הצליח לזכות בתהילה האירופאית אותה אולי ציפו ממנו בספרד ובאירופה כולה. הוא כאמור נכשל לגמרי עם נבחרת הולנד בקדנצייה הראשונה שלו. שם התנגש לא פעם עם שחקנים והדבר השפיע על המשחקים. הכישלון בנבחרת הולנד החזירה אותו לברצלונה, אבל גם שם הוא לא מצא את הישועה. תוך חצי שנה המאמן שוב פוטר כשברצלונה מדורגת רק שלוש נקודות מאזור הירידה של הליגה הספרדית....

ואן חאל לקח פסק זמן מאימון וחזר לקבוצה שלו באמסטרדם, הפעם כמנג'ר טכני. כשרונלד קומאן המאמן ואן חאל התקשה בתפקידו החדש ותוך זמן קצר פוטר.

ב-2005 חזר האיש הססגוני לתחום שהוא הכי הרבה אוהב, לאמן. בארבעת השנים שלו בקבוצת א.ז אלקמאר הוא הצעיד את הקבוצה לאליפות שנייה בהיסטוריה שלה. פתאום נראה שהימים הטובים חוזרים...לואן חאל עדיין 'היה את זה'.

אחרי התקופה שלו באלקמאר הגיע הזמן להמשיך הלאה. תחנה הבאה בקריירת האימון: ביירן מינכן. ואן חאל עזב בשנת 2011 את הקבוצה הגדולה בדרום גרמניה כשבין היתר לקח דאבל בגרמניה. את ליגת האלופות הוא פספס במשחק אחד כשהפסיד בגמר נגד אינטר של מוריניו.

אחרי המונדיאל מצפה לואן חאל אתגר לא פשוט: אימון מנצ'סטר יונייטד ועוד אחרי העונה הזוועתית שעברה. ואן חאל יקווה להיכנס לתפקיד החדש והיוקרתי לאחר מונדיאל מוצלח שמבחינתה של הולנד מדובר על חצי גמר ומעלה.


סגל הנבחרת

שוערים: ייספר סיליסן (אייאקס), טים קרול (ניוקאסל, אנגליה), מישל פורם (סוונזי, אנגליה)

הגנה: דיילי בלינד (אייאקס), דארל יאנמאט (פיינורד), טרנס קונגולו (פיינורד), ברונו מרטינס אינדי (פיינורד), ג'ואל ולטמן (אייאקס), פול וורהאח (אאוגסבורג, גרמניה), רון פלאר (אסטון וילה, אנגליה), סטפן דה פריי (פיינורד)

קישור: יורדי קלאסי (פיינורד), לירוי פר (נוריץ', אנגליה), ג'ונתן דה גוזמן (סוונזי, אנגליה), נייג'ל דה יונג (מילאן, איטליה), ווסלי סניידר (גאלאטסטראיי, טורקיה), רג'ורג'יניו וויינאלדום (פ.ס.וו איינדהובן)

התקפה: ממפיס דיפאיי (פ.ס.וו איינדהובן), קלאס יאן הנטלאר (שאלקה 04, גרמניה), דירק קאוט (פנרבחצ'ה, טורקיה), ג'רמיין לנס (דינמו קייב, אוקראינה), רובין ואן פרסי (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה), אריאן רובן (באיירן מינכן, גרמניה)


שחקני מפתח

רובין ואן פרסי

גיל: 30
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

בלי צל של ספק שאם הולנד רוצה להראות משהו בטורניר הזה היא צריכה את התרומה של ואן פרסי. מבחינתי הוא האיש של הנבחרת הזאת והוא יצטרך להוביל אותה.
העניין הוא שואן פרסי והנבחרת לא תמיד סיפור הצלחה. החלוץ כן שבר העונה את שיא הכיבושים בכל הזמנים של שחקן בנבחרת, אבל בטורנירים הגדולים האיש נוטה להעלם. האם ואן פרסי ישכח את העונה הנוראית של הקבוצה שלו ויגיע לברזיל כדי להוביל את הכתומים לעוד גמר?

אריאן רובן

גיל: 30
תפקיד: קיצוני
קבוצה: באיירן מינכן

לפני 4 שנים רובן שיחק במונדיאל פצוע. הפעם זה נראה בנתיים סיפור אחר (הקש בעץ...). אם רובן יכול לתת לנבחרת את יכולתו מבאיירן אז להולנד יש שחקן שבכל יום יכול לנצח לה משחקים.
מאז אותה החטאה מול קסיאס בגמר 2010 הבחור עבר הרבה. הוא הפך מלוזר לווינר, אבל בנבחרת עדיין מחכים בכליון עיניים ליום שרובן יהיה גם אצלה ווינר. כמו תמיד החשש הגדול אצל האוהדים הוא שהקיצוני ייפצע. אם זה יקרה תחסר 'אוראנייה' את אחד משני השחקנים הטובים שלה.
ההערכה היא כרגע שלרובן צפויה המון עבודה בברזיל. הקישור וההגנה ההולנדים אינם ברמה הכי גבוהה וזה אומר שמצפים מ'איש הזכוכית' להרבה. האם הוא יכול להעניק את אותה שמחה לאוהדי הולנד שהוא כבר נתן לאוהדי באיירן?

נייג'ל דה יונג

גיל: 29
תפקיד: קשר הגנתי
קבוצה: א.ס מילאן

נייג'ל דה יונג לא נחשב לכדורגלן אלגנטי, אחד שבגללו באים לראות משחקים. הבחור היה צריך במשך שנים להשתחרר מתוית של שחקן אלים. זה היה בצדק. בימים אלה עושה רושם שהקשר שגדל באייאקס התבגר ולכן אני מגדיר אותו כשחקן מאד חשוב להולנד.

במתכונת הנוכחית נייג'ל דה יונג יצטרך לא רק להציג את משחקו הטוב ביותר, אלא גם להנהיג ולכוון. ההגנה של הולנד במונדיאל לא תהיה הגנה טובה. היא מורכבת ברובה הגדול משחקנים צעירים שיש להם עוד הרבה ללמוד. לא סתם החליט המאמן הלאומי לשנות את שיטת המשחק...

אם הולנד רוצה לעבור את הבית המוקדם הלא פשוט שלה היא תצטרך את נייג'ל דה יונג בשיאו. הוא אמור לעזור להגנה ולמנוע מהיריבה חדירה קלה למרכז ההגנה הכתומה. משימה קשה ביותר, אבל קשר מילאן נמצא היום בשיא הקריירה שלו.


שווה מעקב

דיילי בלינד

גיל: 24
תפקיד: מגן שמאלי
קבוצה: אייאקס אמסטרדאם

דיילי בלינד עשה דרך ארוכה כדי לצאת מהצל של אביו. למעשה זו רק העונה שהשחקן בן ה-24 התחיל לפרוח. הבן של שחקן העבר דני בלינד התחיל את הקריירה שלו באייאקס כשחקן הגנה. ברב שנותיו כשחקן הוא שיחק כמגן שמאלי. במידת הצורך הוא שיחק גם כבלם.

אחרי שהמאמן לשעבר באייאקס, מרטין יול לא האמין ביכולת דיילי לשמחתו מינתה אייאקס מאמן שכן האמין בו. פרנק דה בור הוא האיש ששינה לבחור הצעיר את חייו ככדורגלן. אחרי עונת השאלה בכרונינגן דיילי בלינד חזר בקיץ של שנת 2010 לאמסטרדם. ההתאקלמות של הבחור הצעיר היתה קשה ולא פעם ספג אפילו שריקות בוז מהיציעים.

במהלך העונה דה בור החליט לשנות את תפקודו של המגן/בלם. דיילי התחיל לשחק כקשר הגנתי ושם עשה חיל במהלך קמפיין ליגת האלופות. הקהל התחיל לאהוב אותו ובלינד ג'וניור קיבל בסוף העונה גם את תואר שחקן העונה בהולנד. עכשיו המשימה הבאה היא להצליח בברזיל. יורדי קלאסי מפיינורד יהיה המתחרה הגדול של דיילי על מקום בהרכב. סביר סביר להניח שרק בלית ברירה הוא עוד ישחק כמגן. האם מונדיאל 2014 יהיה הצלחה לשחקנה של אלופת הולנד?

אולי הפעם?

הולנד מדורגת כאמור בבית מאד לא פשוט. ההגרלה זימנה לה את אלופת העולם היוצאת, ספרד. בנוסף היא תצטרך להזיע מול צ'ילה ואוסטרליה. אם וכאשר הולנד תעבור היא עלולה בשמינית הגמר 'להנות' ממפגש מול המארחת ברזיל. האם הנבחרת הזאת מסוגלת לעשות משהו רציני במונדיאל הקרוב?

בהולנד שוררת בימים אלה אווירה לא פשוטה. גם ב-2010 לא היינו מועמדים לעלות לגמר, אבל ההיסטוריה לימדה אותנו אחרת. מבחינתי הבעיה של הולנד מגיעה מכמה כיוונים. ראשון, ההגנה. שני, עודף שחקני ליגה מקומית ואחרון חביב הכושר של השחקנים האמורים להוביל אותנו.

המומחים בהולנד לא רואים טורניר מוצלח לנבחרת. האוהדים תמיד יצבעו את המדינה בכתום, אבל איכות הההגנה מדאיגה מאד. ואן חאל בחר בריבוי שחקני פיינורד, שחקנים אולי מוכשרים, אבל ללא כל ניסיון בינלאומי. אפילו לא עם קבוצתם. אם זו לא בעיה אז חוץ מרובן האם ואן פרסי מסוגל להתעלות ברגעים הכי חשובים? האם סניידר עוד יכול להראות משהו מהניצוצות של מונדיאל 2010?

הימור שלי? הולנד מסיימת במקום השלישי...

תודה רבה רבה לשי (de middenweg) על סיקור נבחרת האורנג'