ברזיל רוצה למחוק את טרגדיית 1950

June 10, 2014, 2:19 pm

≫ Next: צרפת - צאצאיו של נפוליאון באים לכבוש את ברזיל

≪ Previous: קולומביה מציגה קפה קולומביאני בניחוח ארגנטינאי

$

0

0

נבחרת ברזיל


משחק בינ"ל ראשון: ארגנטינה 3 - 0 בראזיל (20 בספטמבר 1914 בארגנטינה)
הניצחון הכי גדול: 0-14 (נגד ניקראגואה במכסיקו סיטי, 1975)
ההפסד הכי גדול: 6-0 (נגד אורוגואי בצ'ילה, 1920)
הכי הרבה הופעות כשחקן: מרקוס אבנגליסטה דה מוראס ("קאפו") (142)
מלך השערים: אדסון אראנטס דו נאסימנטו ("פלה") (77)
הופעות בגביע העולם: 19 (הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל טורנירי גביע העולם)
הישג שיא בגביע העולם: אלופת העולם (2002, 1994, 1970, 1962, 1958)


64 שנים חיכו לזה אוהדי נבחרת ברזיל. 64 שנים חיכה העם הברזילאי שוב לארח את המונדיאל וביוני 2014 זה יקרה. 64 שנים לאחר אותו הפסד מפורסם במאראקנה מול אורוגאי, למה שהפך לאחר הטרגדיות הספורטיביות (ואף מעבר לכך) בברזיל, הסלסאו מקבלים הזדמנות אדירה לזכות בגביע בפעם השישית לעיני האומה כולה.
אין בכלל עוררין על כך שברזיל היא האומה הטובה ביותר לאורך ההיסטוריה של המונדיאלים. היא היחידה שלא פיספסה שום מונדיאל מיום הקמתו והנבחרת שזכתה הכי הרבה פעמים בגביע הנכסף - 5 במספר. נבחרות שונות שלה בהיסטוריה נכנסו לפנתאון בזכות הכדורגל המרהיב שהציגו כמו ברזיל של 1970 וברזיל של 1982, למרות שהאחרונה לא הצליחה לזכות בתואר.
הגביע העולמי הראשון של ברזיל הגיע "רק" ב-1958 וגילה לעולם ילד בן 17 שכונה פלה, אבל עוד לפני כן חשבו הברזילאים שהם יזכו בתואר כאשר ב-1950 אירחו את הטורניר והיו משוכנעים שהגביע שלהם. ברזיל דרסה כל מה שנקרה בדרכה והגיעה למשחק הגמר במראקנה שנבנה במיוחד לאותו אירוע, מול נבחרת אורוגואי. תיקו היה מספיק לברזיל, שעוד הוליכה בפתיחת המחצית השניה, אבל מהפך מדהים שביצעה אורוגואי ראה אוצה מנצחת 1-2 וחוטפת לברזיל את הגביע מהידיים. ההפסד השפיע רבות על אוהדי הנבחרת, ואף דווחו על חלק ממקרי התאבדות ברחבי המדינה בגין ההפסד.

הגביע הראשון הגיע כאמור שמונה שנים מאוחר יותר, כאשר בברזיל מגלים לעולם את אדסון אראנטס דו נאסימנטו המכונה "פלה", שלימים יהפוך לאחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה ויש שיגידו הגדול מכולם. ברזיל זכתה בשלושה מארבעת המונדיאל הבאים, כאשר רק ב-1962 פלה לא ממש היה פקטור עקב פציעה שהשביתה אותו משלב הבתים. ב-1970 הוא הוביל חבורה מאוד מוכשרת שכללה בין היתר שמות כמו ריבלינו, פאולו סזאר, טושטאו וקרלוס אלברטו לזכיה על חשבון איטליה, אותה הם רמסו בגמר 1-4 וזכו בגביע ז'יל רימה לצמיתות.


יש המחשיבים אותה כנבחרת הגדולה בכל הזמנים. ברזיל של 1970

ברזיל נכנסה לתקופת יובש לא פשוטה של 24 שנים עד שהספיקה להניח ידיה על הגביע הרביעי, לראשונה בצורתו החדשה. אומנם ב-1982 הציגה נבחרת לא פחות מלהיבה מזו של 1970, רק ששם היא נעצרה בסיבוב השני ע"י איטליה ופאולו רוסי שכבש שלושער כדי להעניק לנבחרתו 2-3 ואת הכרטיס לחצי הגמר.
את הכרטיס למונדיאל 1994 הבטיחה ברזיל רק במחזור האחרון מול אורוגואי, אבל אז לא הביטה לאחור, כשהצמד רומאריו את בבטו מוביל את החוד שלה. עם הקפטן דונגה, המגן ז'ורז'יניו והשוער טאפארל, ברזיל הגיע למשחק הגמר שוב מול איטליה ולאחר תיקו מאופס ב-120 דקות, זכתה בגביע הנכסף בדו קרב פנדלים.
הגביע החמישי והאחרון עד כה הושג לפני 12 במונדיאל שנערך ביפן וקוריאה ושם הציגה ברזיל צמד מוכשר לא פחות - רונאלדו את ריבאלדו וגם רונאלדיניו היה שם. רונאלדו סיים כמלך השערים בטורניר עם 8 כיבושים והפך גם למבקיע הגדול ביותר בתולדות הגביע העולמי עם 15 שערים במצטבר וזכייה שניה בגביע העולמי, הפעם כשחקן המרכזי (בזכיה ב-1994 היה בסגל כנער מוכשר בן 17). הוא גם האיש שהכניע את אוליבר קאן, השוער הגרמני המצטיין בטורניר, פעמיים במשחק הגמר והפך את ברזיל לנבחרת עם הכי הרבה זכיות בתואר.
בשני המונדיאלים הבאים איכזבה ברזיל וסיימה דרכה כבר ברבע הגמר למרות שנחשבה כמו תמיד ללכת עד הסוף אבל עכשיו, 12 שנים לאחר זכייתה האחרונה, מקבלת הסלסאו הזדמנות פז לזכות בביתה לראשונה בהיסטוריה מול הקהל הביתי.


ריבאלדו ורונאלדו עם הגביע העולמי ב-2002

ברזיל כמובן לא שיחקה משחקי מוקדמות והעפילה אוטומטית לטורניר הגמר, אבל הדברים לא דפקו בהתחלה כמו שצריך והאמת שהם עדיין חורקים למרות מגמת שיפור בחודשים האחרונים. זה החל עם המינוי הלא ברור של מאנו מנזס כמאמן הנבחרת, המאמן שהיה אמור להוליך את ברזיל במונדיאל הביתי, אבל טורניר קופה אמריקה מאכזב למדי, הפסד בגמר הטורניר האולימפי ושורה של משחקי ידידות לא משכנעים, גרמו לראשי ההתאחדות לתקן את הטעות לפני שיהיה מאוחר מדי ובנובמבר 2012 פוטר ובמקומו מונה לואיס פליפה סקולארי, מי שהוליך את ברזיל לזכייה האחרונה שלה. פתיחת הקדנציה המחודשת שלו אומנם כללה הפסד לאנגליה בוומבלי, אבל רוב התוצאות היו משכנעות וחיוביות, כולל תבוסה 0-3 שהנחילה לאלופת העולם ספרד, וניצחונות על איטליה, צ'ילה, פורטוגל, אורוגואי וצרפת בין היתר. בין לבין הספיקה ברזיל גם לא לאכזב את הקהל הביתי ולזכות בגביע הקונפדרציות ביוני 2013.


האיש על הקווים

לואיס פליפה סקולארי



לואיס פליפה סקולארי בן ה-65 ידריך את נבחרת ברזיל זו קדנציה שניה ומונדיאל שני שלו עם הסלסאו ויקבל הזדמנות פז להיות המאמן הראשון שזוכה עם ברזיל בשני גביעי עולם. הראשון כאשר הוליך את הנבחרת לזכיה במונדיאל ב-2002 והשני במונדיאל הביתי שייערך בעוד ימים ספורים.
סקולארי בכלל לא היה האיש שהיה אמור להיות מופקד על המשימה הלאומית. הכבוד הונח על כתפיו של מאנו מנזס, אבל הוא נכשל טוטאלית בקופה אמריקה וברוב משחקי האימון שהנבחרת ערכה, מה שהביא את ראשי ההתאחדות לפטרו בנובמבר 2012 ומנות במקומו את סקולארי. הנבחרת תחת פליפה סקולארי חזרה חהיות ברזיל המאיימת, שיפרה את תוצאותיה וזכתה גם בגביע הקונפדרציות. כנראה שבתפקיד המאמן של הנבחרת, מוציא מעצמו סקולארי את הטוב ביותר. הקריירה העשירה שלו כמאמן קבוצות מתרכזת כמעט כולה בליגה הברזילאית וקצת באיזור אסיה, כאשר סקולארי אימן כמה שנים בערב הסעודית, יפן, כוויית ואוזבקיסטאן. הישגו הגדול ביותר - הקופה ליברטאדורס ב-1995 עם גרמיו וב-1999 עם פאלמייראס. בעונת 2008-09 קיבל הזדמנות ראשונה באירופה אצל צ'לסי של אברמוביץ', אבל התוצאות היו רעות וכעבור חצי שנה פוטר. ברמת הנבחרת כאמור הולך לסקולארי הרבה יותר טוב ומעבר לגביע העולמי ב-2002 הוא גם אימן את פורטוגל במשך 5 שנים, אותה הוליך לגמר היורו 2004 (הפסידה בבית ליוון) ולמקום הרביעי במונדיאל 2006.


סגל הנבחרת

שוערים: ז'וליו סזאר (טורונטו, ארה"ב), ג'פרסון (בוטאפוגו), ויקטור (אתלטיקו מיניירו)

הגנה: דני אלבס (ברסלונה, ספרד), מאיקון (רומא, איטליה), מרסלו (ריאל מדריד, ספרד), מקסוול (פ.ס.ז'., צרפת), טיאגו סילבה (פ.ס.ז'., צרפת), דויד לואיז (צ'לסי, אנגליה), דאנטה (באיירן מינכן, גרמניה), הנריקה (נאפולי, איטליה)

קישור: לואיס גוסטאבו (וולפסבורג, גרמניה), פאוליניו (טוטנהאם, אנגליה), הרנאנס (אינטר, איטליה), פרנאנדיניו (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), אוסקר (צ'לסי, אנגליה), ראמירש (צ'לסי, אנגליה), וויליאן (צ'לסי, אנגליה)

התקפה: ניימאר (ברסלונה, ספרד), פרד (פלומיננזה), ז'ו (אתלטיקו מיניירו), הולקי (זניט פטרסבורג, רוסיה), ברנאר (שחטאר דונייצק, אוקראינה)


שחקני המפתח


ניימאר דה סילבאס סאנטוס ג'וניור (ניימאר)
חלוץ, בן 22
ברסלונה (ספרד)

כבר כמה שנים שהשם ניימאר מסתובב באוזניהם של הסקאוטים באירופה ושל חובבי הכדורגל ונראה כאילו שהוא נמצא בשטח הרבה זמן, אבל הילד בן ה-22 עבר רק בקיץ שעבר לראשונה בחייו לאירופה ולאחד המועדונים הגדולים בעולם, ברסלונה, ששילם עליו לא פחות מ-87.2 מיליון יורו (סכום שעורר אח"כ שערורייה לא קטנה, כאשר התברר שבארסה שילמה 57 מיליון לסאנטוס ו-בערך 40 מיליון נוספים הלכו למשפחתו של ניימאר), אבל לצערו הרב לא ממש מימש את ההבטחה הגדולה שתלו בו. יש כאלו שקוראים לו בלוף אחרי עונה מאכזבת אחת, אבל רק מי שעקב אחרי הבחור הצעיר בליגה הבראזילאית ובסלסאו, יכול לזהות את הכישרון האדיר הטמון בו ואת העובדה שרוב המבקרים פשוט הספידו אותו מוקדם מדי ואין כמו המונדיאל כדי לענות לכולם. ניימאר גדל בסאנטוס, קבוצה שכבר הוציאה לעולם את פלה הגדול, והפך במהרה לאליל האוהדים עם הדריבלים הוירטואוזים שלו, שגררו לא מעט תיקולים חריפים גם מצד שומריו, שלא אהבו בלשון המעטה את "ההתעללות" שלו בהם. במקביל, פיתח לעצמו ניימאר שם של "צוללן" לא קטן, כאשר כמות הצהובים שלו עבור התחזויות ונפילות גדולה מדי עבור שחקן צעיר שמשחק כחלוץ והוא הפך במהרה למטרה עבור השופטים, שלעיתים פשוט לא מבחינים בין ההתחזויות שלו לבין עבירות אמיתיות שמתבצעות עליו. הוא ערך את הבכורה בסאנטוס בגיל 17 וכבר אז ראו כמה הילד ענק, כשסיים עם 14 גולים ב-48 הופעות בכל המסגרות. מכאן והלאה הילד פשוט לא הסתכל לאחור ורק הלך ונהיה טוב יותר מעונה לעונה. עונתו הטובה ביותר היתה ב-2012, כאשר כבש בכל המסגרות 43 גולים ב-47 הופעות! היה שותף מלא לשלוש אליפויות של סאנטוס, קופה ליברטאדורס ורקופה, לפני שעבר לבלאו גראנה. עונת הבכורה שלו כאמור לא היתה מהמוצלחות, לצד הברקות נדירות, ראינו יותר ניימאר כבוי שנמצא בצילו של מסי ועונה של 15 שערים ב-40 משחקים בכל המסגרות היא לא רעה, אבל בוודאי לא מה שציפו מניימאר.

מצד שני, בסלסאו ניימאר פשוט פורח. הוא עבר את כל הנבחרות מגיל הנוער והבריק בכל אחת מהן. ההחמצה הגדולה ביותר שלו היתה ככל הנראה באולימפיאדה ב-2012, שם נבחרת עטורת כוכבים כברזיל הופתעה בגמר ע"י מכסיקו והפסידה את הזהב. עוד לפני כן הוא רשם הופעה בקופה אמריקה של 2011 וכבש שני שערים, בטורניר לא מרשים בלשון המעטה של הבראזילאים. מצד שני, החזרה הגנרלית לגביע העולם בשנה שעברה, היתה שלו. בקופה קונפדרציות שברזיל אירחה, ניימאר היה השחקן המצטיין (וגם נבחר לשחקן הטורניר) והפגין יכולת נהדרת לאורך כל הטורניר, כאשר הוא מוליך את ברזיל לזכייה וסיים עם 4 שערים ב-4 משחקים, מה שהעלה עוד יותר את הציפיות ממנו לקראת המעבר לברסלונה. בסך הכל המאזן שלו נהדר בנבחרת ועומד על 30 שערים ב-47 משחקים ושוב, מדובר בילד בן 22.

ניימאר משחק לרוב כחלוץ שני באגף שמאל, שם הוא מביא לידי ביטוי את היכולת הטכנית הגבוהה שלו ואת האפשרות להשאיר את שומריו מאחור בזכות דריבל הנהדר בשילוב המהירות. בתחילת דרכו עוד החשיבו אותו לאנוכי, אבל עם השנים הוא למד יותר להרים את הראש ולמצוא את האיש הפנוי. גם הסיומת שלו נהדרת, אם כי רוב הגולים שלו הם ברגל, נדיר לראות אותו כובש בנגיחות. בסך הכל ניימאר מסומן כבר הרבה זמן כאיש המרכזי של המונדיאל הקרוב וכזה שאומה שלמה של 201 מיליון אנשים תולה בו תקווה להביא לה את הגביע העולמי אחרי 12 שנים.


ז'יבאנילדו ויאיירה דה סוזה (הולקי)
חלוץ, בן 27
זניט סנט פטרסבורג (רוסיה)

השם החם בפגרה לפני שנתיים באירופה היה הולקי (או הולק, כמו שרובנו מכירים אותו), שעבר בסכום ענק של 60 מיליון יורו מפורטו לזניט. בניגוד לכישרונות ברזילאים צעירים אחרים, הקריירה של החלוץ החסון לא ממש המריאה בתחילתה, ולאחר עונה בויטוריה הברזילאית, הוא עזב לליגה היפנית לקבוצת קאוואסקי שתאמינו או לא, השאילה אותו לקונסאדול ואח"כ לטוקיו ורדי, שתיהן מהליגה היפנית השניה! מה שבקאוואסקי לא ראו, בפורטו הבינו מהר והם מיהרו לרכוש 50% מכרטיסו של הברזילאי תמורת 5.5 מיליון יורו. הולק קיבל את הצ'אנס שלו לאחר שהחלוץ המארוקאי, טאריק סקטיווי, נפצע והולק יצר משולש קטלני בפורטו יחד עם סבוז'ה רודריגס האורוגואי וליצ'ה לופס הארגנטינאי. מהר מאוד הפך לשם החם באגף ימין של פורטו ובסיום העונה באירופה נבחר לאחד מ-10 הכוכבים העולים של היבשת. בפורטו מיהרו להאריך לו את החוזה וקבעו סעיף ביי-אאוט של 100 מיליון יורו. הולק המשיך להפציץ בפורטוגל, גם כאשר ליצ'ה עזב ופאלקאו הגיע במקומו. הסטטיסטיקה שלו נהדרת במדי פורטו, שם רשם 78 שערים ב-169 הופעות בכל המסגרות. אז כאמור הגיע ההצעה המפתה מרוסיה (להזכירכם, פורטו שילמה 5.5 מיליון על 50% ומכרה ב-60 מיליון) ולמרות שהספקולציות הימרו על קבוצה אירופאית גדולה, ארז הולק את המזוודה וטס לרוסיה. העונה הראשונה היתה בינונית להחריד וכבר נשמעו הדיבורים שאולי זניט סתם זרקה כסף. זה לא פשוט להתאקלם ברוסיה וכנראה שהיה קשה שם לברזילאי, שסיים עונה שלמה עם 11 שערים בלבד ב-30 הופעות. העונה הנוכחית כבר הרבה יותר טובה כאשר זניט נאבקת על האליפות והולק כבר עם 20 שערים ב-30 הופעות.

את הבכורה בסלסאו ערך ב-2009, אבל דווקא עם כניסתו של סקולארי לתפקיד, הולק מקבל מקום של קבע בהרכב לצידם של ניימאר וככל הנראה פרד. משחק בשני האגפים, או כווינגר או כקשר התקפי שתומך בחלוץ. שחקן מהיר וחסון, בעל שליטה טובה מאוד בכדור ורגל זמאל אימתנית מרחוק. שיחק עד כה 33 משחקים בנבחרת וכבש 8 שערים וכמו כן היה שותף לנבחרת שהפסידה את הזהב למכסיקו באולימפיאדת לונדון. אם יגיע במצב הרוח המתאים למונדיאל, התקפה שתכלול אותו, את ניימאר וככל הנראה פרד, תהיה קטלנית לכל יריבה ולזה ברזיל מחכה.


אוסקר דוס סאנטוס אמבואבה ג'וניור (אוסקר)
קשר, בן 22
צ'לסי (אנגליה)

ניימאר לא יהיה שחקן המפתח הצעיר היחיד בסגל הזה ומלאכת הקישו ההתקפי, ניהול המשחק והמסירות לחלוצים תופקד על רגליו של אוסקר בן ה-22, כוכבה של צ'לסי האנגלית. לא רק בשל מראהו אלא גם בשל סגנון משחקו, כבר מתחילת דרכו הישוו את אוסקר לקאקא, חתיכת השוואה עם ציפיות בשמיים. הילד עדיין בתחילת דרכו, אבל באירופה הוא כבר נחשב לכוכב עולה שרק ימשיך להשתפר עם הזמן. החל את דרכו המקצוענית במועדון הפאר הברזילאי, סאו פאולו, שם ערך את הופעת הבכורה כשהוא בן 17 בלבד וסיים עם 11 הופעות באותה עונה. אחרי שנתיים בסאו פאולו, נקלע השחקן בין המועדון לבין סוכניו, שהתלוננו על כך שהמועדון הברזילאי לא שילם משכורות ולפיכך החוזה עם אוסקר מבוטל וביקשו להעביר אותו בהעברה חופשית לאינטרנאסיונל. סאו פאולו מצידה עירערה על כך וטענה שהשחקן שייך לה באופן חוזי ומנעה מאוסקר לשחק במפעלים היבשתיים בדרום אמריקה. הפשרה לבסוף הושגה רק כעבור שנתיים בין שני הצדדים, אבל בינתיים אוסקר החל לבנות את שמו באינטרנאסיונל (למרות שדרכו לא החלה חלק בגלל פציעה) וסיים שנתיים בקבוצה מפורטו אלגרה כאשר הוא מבקיע 19 שערים ב-70 משחקים וצד את עיני הסקאוטים באירופה גם ובעיקר בזכות הופעותיו המרשימות עם ברזיל הצעירה. זה הספיק לצ'לסי לרכוש אותו תמורת סכום לא קטן עבור כוכב צעיר של 19.35 מיליון ליש"ט ולא פחות מכך, הוא עוד קיבל את החולצה מספר 11 של האליל בסטמפורד ברידג', דידייה דרוגבה, שעזב חודש מוקדם יותר את המועדון. הבכורה שלו באירופה היתה חלומית ובמשחק בית מול יובנטוס, כבש שני שערים נהדרים, נבחר לאיש המשחק והציפיות ממנו, שגם כך היו גבוהות, רק עלו עוד יותר. בסך הכל הוא נתן עונת בכורה טובה עם 12 שערים ו-9 אסיסטים ב-64 משחקים, כאשר גם הושבת יותר על הספסל לאחר מינויו של רפא בניטס למאמן באמצע העונה במקומו של די מתאו. העונה בכל זאת הסתיימה בטעם טוב אחרי שהיה שותף 90 דקות לזכייתה של צ'לסי בליגה האירופאית והשער שלו מול יובה נבחר אף לשער העונה של צ'לסי.

העונה כבר הפך לשחקן יותר מרכזי בצ'לסי, כבש שער אחד פחות מהשנה שעברה אבל גם בהרב פחות משחקים. בזירה המקומית צ'לסי נפלה בישורת האחרונה מול ליברפול, בעוד שבאירופה הפסידה בחצי גמר הצ'מפיונס מול אתלטיקו מדריד. אוסקר לא שיחק באף אחד מהמשחקים עקב פציעה טורדנית, ממנה הביע חשש גם לקראת המונדיאל וכשירותו להופיע בו. משחק בעיקר כקשר התקפי מאחורי החלוץ או כפליימייקר, כאשר יש לו גם את היכולת לשחק מעט יותר לכיוון האגפים. דריבלר נהדר ובעיקר ראיית משחק יוצאת מן הכלל, שמאפשרת לו להעמיד חלוצים במצבים קורצים. מנהל משחק ברמות הגבוהות ביותר עם דיוק גבוה במסירות ארוכות, כמו גם קצרות. ברזיל כולה מחזיקה לו אצבעות שיהיה כשיר ב-100% כדי לסחוב את הסלסאו יחד עם ניימאר, כפי שעשו בנבחרת הצעירה.

שווים מעקב


וויליאן בורז'ס דה סילבה
קשר, בן 25
צ'לסי (אנגליה)

קצת קשה לקרוא לשחקן שצ'לסי שילמה עליו 32 מיליון פאונד "שחקן ששווה מעקב", אבל וויליאן בניגוד לצ'לסי, טרם הראה את הכישורים שלו בנבחרת הסלסאו ובכל מקרה לא אמור להיות בורג מרכזי בה. הוא גדל והחל את הקריירה בקורינתצ'יאנס ורשם את הופעתו הראשונה כאשר היה בן 18. הספיק לשחק עונה אחת בלבד (בקושי בקבוצה הברזילאית, שם רשם 16 הופעות ושני שערים, לפני שנחטף תמורת 14 מיליון יורו ע"י שאחטאר דונייצק האוקראינית. אצל שאחטאר הוא בילה את מרבית הקריירה שלו עד כה ועשה זאת בהצלחה רבה, כשהוא הופך לאחד השחקנים החשובים בשנים האחרונות אצל דונייצק, שגם רשמה הישגים מצויינים להם וויליאן היה שותף, כמו 4 אליפויות אוקראינה, 3 גביעים, 3 גביעי סופר קאפ וגביע אופ"א אחד. בינואר אשתקד, החליטה אנז'י מחצ'קלה לרכוש את הברזילאי בסכום שנע באיזור ה-35 מיליון יורו, אך ברוסיה הוא מיעט לשחק ולא הרשים. עקב הגבלות כלכליות, הועמד כל הסגל של אנז'י למכירה וביניהם גם וויליאן, מה שאיפשר לצ'לסי לרכוש אותו באוגוסט תמורת 32 מיליון פאונד. בשביל עונת בכורה באנגליה ובקבוצה כמו צ'לסי, בסה"כ הוא רשם הופעות סבירות. לא נחשב תמיד לשחקן הרכב ולא שיחק בכל המשחקים, אבל הראה שיש לו כדורגל וכישרון ואולי המונדיאל יהיה הבמה שיקפיץ אותו עוד יותר קדימה לקראת השנה הבאה. גם בנבחרת הוא לא ממש קיבל יותר מדי הזדמנויות וסה"כ רשם 5 משחקים במדי הסלסאו, כולל גול במשחק ידידות מול הונדוראס. הוא יכול לשחק כווינגר באגפים או כקשר אמצע ולנהל את המשחק אם צריך. לא צפוי להיות בהרכב הפותח של סקולארי, אבל כן עתיד להיות השפן מהספסל במידת הצורך. בכל מקרה, יהיה מעניין לעקוב אחריו.


ברנאר אניצ'ו קאלדיירה דוארטה (ברנאר)
קשר, בן 21
שאחטאר דונייצק (אוקריאנה)

השחקן הצעיר בסגל של פליפה סקולארי, החל את דרכו בקבוצת הנוער של אתלטיקו מיניירו ב-2006, אך בגלל גובהו הנמוך (1.64 מ') שוחרר ממנה פעמיים. לאחר שהרשימ בקבוצת הבת של המועדון, דמוקראטה, הוא חזר למיניירו וערך את הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת ב-2011, כשהוא בן 18., תחת המאמן דוריבאל. אחרי שיחרורו של דוריבאל ומינויו של קוקה, החל ברנאר לקבל מקום של קבע בהרכב של מיניירו וערך את הופעת הבכורה שלו בסריה הבראזילאית במאי 2011 מול פראנאנסה, ומסיים את העונה כשהוא מופיע 23 פעמים עבור הקבוצה וגורם לנשיא המועדון, אלשנדרה קאליל, לדחות הצלעה מקטאר בגובה של 3.4 מיליון ליש"ט. בדיעבד הדחייה היתה צודקת, כי עונה אח"כ נתן ברנאר עונת שיא, כאשר הוא כובש 11 שערים ב-36 הופעות, הכובש המוביל יחד עם רונאלדיניו וז'ו, הוליך את הקבוצה לזכייה כפולה באליפות ברזיל (2012, 2013) וגם ההצעות החלו להגיע כשהגבוהה מביניהן, 9.8 מיליון ליש"ט ע"י ספרטאק מוסקבה, גם כן נדחתה. ברנאר עזר לקבוצה גם לזכות בגביע הליברטאדורס היוקרתי לראשונה בתולדותיה ב-2013 ונבחר לתגלית העונה בליגה הבראזילאית ולנבחרת השנה בדרום אמריקה. אז הגיע הצעה ראויה משאחטאר דונייצק ע"ס 25 מיליון יורו ולמרות שבני משפחתו של השחקן טענו שהוא בדרך לפורטו, הנשיא קאליל אמר שדונייצק היתה ההצעה היחידה ושהקשר ישחק שם. הקבוצה האוקראינית אכן אישרה את ההחתמה והחל מאוגוסט 2013, משחק ברנאר באוקראינה, שם כבש 3 שערים ב-27 הופעות. לנוכח הבלאגן במדינה, אמר ברנאר כי הוא עשוי לעזוב בכל עת במקרה חירום.

לסגל של ברזיל זומן לראשונה ע"י המאמן הקודם, מנזו מנסס, בספטמבר 2012 למשחק הקלאסיקו של דרום אמריקה מול ארגנטינה ומאז מיניו של סקולארי, הפך כבר לדייר של קבע בסגל של הסלסאו, כולל לגביע הקונפדרציות אשתקד, גביע שברזיל זכתה בו במגרשה הביתי וכמובן שעבר את הניפוי הסופי כדי להיות בין 23 המאושרים שיזכו לשחק עבור ברזיל במונדיאל הביתי שלה. עד כה רשם 10 הופעות וכבש שער אחד במשחק ידידות מול הונדוראס. הוא משחק בעיקר באגף שמאל, שחקן זריז מאוד, טכני, עם שליטה אבסולוטית בכדור שגם אוהב לעיתים להתחכם בדריבלים בדומה לניימאר, אבל כשזה מצליח לו, פשוט תענוג לראות. השפן שעשוי סקולארי לשלוף מהכובע כשברזיל תצטרך.

האם יהיה גביע שישי?

ברזיל הוגרלה לבית סביר שיכלול את קרואטיה, מכסיקו וקמרון, בית שממנו היא אמורה צריכה להעפיל לשלב הבא מהמקום הראשון, אבל עלולה לפגוש ככל הנראה יריבה מאוד חזקה כבר בשמינית הגמר - האלופה ספרד או סגניתה הולנד, אם הכל יילך לפי התוכנית. די ברור שברזיל כיום היא הנבחרת הלחוצה בעולם, שכן כל דבר פחות מתואר ביתי ייחשב לכישלון. לפני 64 שנים הם לא עמדו בלחץ ונכשלו במשחק הגמר, הפעם הם רוצים להסב נחת לאומה שלהם, אבל זה לא יהיה פשוט. בניגוד למונדיאלים קודמים, לברזיל אין איזו נבחרת מבריקה או מלהיבה, אבל יש לה נבחרת מאוד יעילה שכבר הוכיחה שהיא יכולה להתעלות ברגעים גדולים כפי שהיה בקונדפרציות. האם סקולארי יצליח לעשות זאת שוב ולהפוך למאמן הראשון שזוכה פעמיים עם ברזיל בגביע העולם?

---

צרפת - צאצאיו של נפוליאון באים לכבוש את ברזיל

June 10, 2014, 2:22 pm

≫ Next: אנגליה-Panic on the Streets of London

≪ Previous: ברזיל רוצה למחוק את טרגדיית 1950

$

0

0

נבחרת צרפת


תעודת זהות
תאריך לידה: בלגיה 3:3 צרפת (בריסל, בלגיה; 1.5.1904)
ההפסד הכי גדול: דנמרק 1:17 צרפת (לונדון, אנגליה; 22.10.1906)
הניצחון הכי גדול: צרפת 0:10 אזרבייג'אן (אוסר, צרפת; 6.9.1995)
מלך השערים: תיירי הנרי (51)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: ליליאן תוראם (142)
דירוג נוכחי: 19
הישגים:

• זכייה במונדיאל: 1998
• זכייה באליפות אירופה: 1984,2000

היסטוריה
אין ספק כי כיום צרפת נחשבת לאחת הנבחרות החזקות וככזאת ששואפת להגיע לשלבים המאוחרים של הטורנירים, אך על אף שנטלה חלק באליפויות העולם הראשונות, כשלה להגיע לשלבים המאוחרים. בשבדיה 1958, חל שינוי מסוים בנבחרת הצרפתית, ולטובה, עם ההגעה לחצי הגמר, שם הפסידה 5-2 לברזיל (שתוכתר בהמשך כאלופה), אך שמרו על כבודם עם ניצחון 6-3 על מערב גרמניה. את הישג השיא שלה עד לאותה תקופה, חייבת צרפת לז'וסט פונטיין, שכבש לא פחות משלושה עשר שערים בטורניר ולא היה משחק שלא מצא בו את הרשת לפחות פעם אחת. שנים חלפו וצרפת חזרה לסורה. בחלק מהטורנירים כלל לא העפילה ובאחרים התקשתה לעבור את שלב הבתים, ויותר מכך- התקשתה למצוא שחקן כמו פונטיין האגדי שיסחוף אותה להצלחה. כל זה תקף עד לספרד 1982, שם סיימה במקום הרביעי והמכובד לאחר הדחה בחצי הגמר בפנדלים נגד מערב גרמניה, תוך כדי מתן הופעות נהדרות של קפטן הטריקולור ושחקנה של סט אטיין באותה תקופה, מישל פלאטיני. בשונה מ 1958, ידעה צרפת לשמור על יציבות, וארבע שנים לאחר מכן פלאטיני מחוזק בז'אן-פייר פאפין, סוחפים אותה עד לשלבים המאוחרים. בשלבי הנוקאאוט גברה על איטליה, אלופת העולם, וברזיל, עד שבחצי הגמר פגשה שוב את הגרמנים שמנעו ממנה גמר היסטורי בספרד. צמד שערים של ברמה ופלר שלחו שוב את הגרמנים לגמר ואת הצרפתים הביתה עם טעם מר של טורניר מצוין.


פלאטיני מצעיד את הטריקולור לחצי הגמר ב 1986

חרף הצלחותיה, הטריקולור כשלו להגיע להישגים דומים בהמשך ולשתי אליפויות העולם הבאות, צרפת כלל לא העפילה. ב 1988, נבחרת צרפת לארח לראשונה את אליפות העולם, דבר שהוביל לרצון עז להוכיח כי היא מסוגלת להגיע עד הסוף ושאסור לה לפשל. הנבחרת של איימה ז'אקה נהנתה מהסגל הטוב ביותר בתולדותיה, שכלל שמות מבטיחים כמו קאנדלה, ליזאראזו, בלאן, דיורקף, דשאן, דסאיי, פירס, תוראם ועוד רבים וטובים, לצד החלוצים עלומי השם הנרי וטרזגה, אך יותר מכולם בלט קשרה המצטיין של יובנטוס, זינדין זידאן. עם סגל כה נוצץ היה אסור לצרפת להמשיך בשרשרת הכישלונות ולאחר שעברה בקלילות את שלב הבתים, הצטרכה להתאמץ יותר בשלבים המכריעים. זה התחיל עם שער הזהב של בלאן בשמינית נגד פרגוואי, נמשך עם ניצחון קלוש בדו קרב פנדלים נגד איטליה בשלב הבא ועם ניצחון 2-1 נגד קרואטיה החזקה של בובאן ושוקר מצמד של תוראם. צרפת זכתה לראשונה בכרטיס לגמר שיפגיש אותה מול ברזיל לנגד 80,000 אוהדים בפארק דה פראנס ו 90 דקות שיפרידו בינה לבין זכייה היסטורית באליפות העולם, 90 דקות שעשויות להפריד בין יום חג במדינה לבין שברון לב אדיר. הטריקולור שמרו על קור רוח וסיימו את המחצית הראשונה ביתרון של שני שערים שהגיעו מראשו של זידאן. הרחקה של תוראם במחצית השנייה וחילופים התקפיים של הסלסאו לא הלחיצו את צרפת שהמשיכה לשלוט ואף הבקיעה בזמן הפציעות שער נוסף לרשתו של טפארל מרגלו של עמנואל פטיט. היסטוריה בצרפת, זידאן הצליח לעשות את מה שפונטיין ופלאטיני כשלו, והוא הצעדת הנבחרת אל עבר זכייה ענקית באליפות העולם.


הצרפתים עם זכייה היסטורית במונדיאל 1998

ארבע שנים לאחר מכן, אלופת העולם נחלה כישלון צורב במזרח אסיה, שם לא הבקיעה אף לא שער זכות אחד והודחה בבושת פנים משלב הבתים. האמרה שפעם אתה למעלה ופעם למטה מתאימה בדיוק לנבחרת הכחולה שבגרמניה 2006 הגיעו לגמר על אף קמפיין לא מלהיב במיוחד, שם כזכור הפסידה לאיטליה בפנדלים לאחר אותה נגיחה של זידאן בחזהו של מטראצי במשחק הפרידה שלו מהמדים הלאומיים. בדרום אפריקה צנחה צרפת שוב פעם אל התהום עם הדחה כואבת משלב הבתים כשהנבחרת היתה מחולקת למחנאות וסכסוכים רבים בין השחקנים למאמן ריימונד דומנק.

הדרך למונדיאל
צרפת הוגרלה לבית I שכלל מצד אחד את ספרד, אלופת אירופה והעולם, אך מצד שני יריבות נוחות כדוגמת פינלנד גאורגיה ובלארוס ולכן דשאן וחניכיו לא היו אמורים להיתקל בבעיות בדרך להבטחת המקום השני שיוליך אותם לפלייאוף. להוציא נקודה מצמד מפגשים נגד הלה רוחה, צרפת ביצעה את המוטל עליה וסיימה את שלב הבתים עם 17 ושליחתה לפלייאוף על הכרטיס לברזיל נגד אוקראינה. הטריקולר הופתעו בקייב, שם הפסידו 2-0 לאוקראינים, אלא שבסן-דני הביסו 3-0 בקאמבק אדיר ששלח אותם למונדיאל בקושי רב.

המאמן- דידייה דשאן

דשאן, לו קריירת משחק מפוארת בטריקולור ובמועדונים השונים, פנה מיד עם פרישתו ב 2001 לעסוק באימון. תחנתו הראשונה של המאמן הטירון היתה מונאקו, אותה הוביל לזכייה בגביע הצרפתי ב 2002/03 ולגמר היסטורי בליגת האלופות עונה לאחר מכן. בתחילת עונת 2005/06, התפטר מאימון הקבוצה מהנסיכויות לאחר פתיחת עונה חלשה וחילוקי דעות עם נשיא המועדון. כמעט שנה לאחר מכן, יובנטוס, שהורדה ליגה בשל סקנדל הקאלצ'ופולי, חיפשה מחליף לקאפלו שלא היה מוכן לאמן בסריה B ופנתה לצרפתי שהיה מחוסר עבודה במשך עונה שלמה. דשאן הוביל את הביאנקונרי חזרה למקומה הטבעי, אבל במועדון לא היו מרוצים ממנו ולפי מספר כלי תקשורת הספיק להסתכסך עם ההנהלה והאוהדים, מה שכנראה גרם לעזיבתו בסיום העונה. במשך שנתיים היה מחוסר עבודה עד שקיבל הצעה שלא יכל לסרב לה ממארסיי וכבר בעונתו הראשונה בדרום צרפת, סחף את מועדון הפאר הצרפתי אל עבר אליפות ראשונה מזה 18 שנים. נראה כי דשאן החל לייצב את קריירת האימון שלו כשבהמשך הוליך את מארסיי לרבע גמר ליגת האלופות, לשלוש זכיות רצופות בגביע הצרפתי ולסגנות בליגה הצרפתית. ב 2011/12 נקלעה מארסיי למשבר עמוק כבסיום אותה עונה סיימה במקום העשירי, מה שגרם לדשאן בצעד משותף עם ההנהלה על פרידה לאחר תקופה מאוד מוצלחת של דידייה במועדון. דשאן לא נשאר מובטל להרבה זמן, ופחות משבוע לאחר עזיבתו את מארסיי, מונה למאמנה הלאומי של צרפת בעקבות פיטוריו של לורן בלאן. דשאן, החתום על חוזה שיפוג בסיום המונדיאל, אליו הוליך את נבחרתו, ישמח לחדש אותו, אך לשם כך יצטרך להוביל את הטריקולור לשלבים המאוחרים שישביעו את רצונם של היושבים בהתאחדות.

סגל השחקנים
שוערים: הוגו לוריס (טוטנהאם), סטפאן רופייה (סנט אטיין), מיקאל לאנדרו (באסטיה)
הגנה: פטריס אברה (מנצ'סטר יונייטד), בקארי סאניה, לורן קושיילני (ארסנל), מתיו דבושי (ניוקאסל), ממאדו סאקו (ליברפול), רפאל ואראן (ריאל מדריד), אליאקים מנגאלה (פורטו), לוקאס דיניה (פ.ס.ז')
קישור: פראנק ריברי (באיירן מינכן), מתיו ולבואנה (מארסיי), יוהאן קבאיי, בלאיס מאטוידי (פ.ס.ז'), מוסה סיסוקו (ניוקאסל), ריו מאבובה (ליל), פול פוגבה (יובנטוס), קלמן גראנייה (ליון), אנטואן גריזמן (ריאל סוסיאדד)
התקפה: קארים בנזמה (ריאל מדריד), אוליבייה ג'ירו (ארסנל), לואיק רמי (ניוקאסל)

שחקני המפתח
הוגו לוריס
גיל: 27
תפקיד: שוער
קבוצה: טוטנהאם

הוגו לוריס הוא בוגר מחלקת הנוער של ניס והחל לשחק בקבוצה הבוגרת בעונת 2005/06. לוריס סיפק הופעות נהדרות בין קורותיה של הקבוצה מהים התיכון כשבעונת 2007/08 כבר שימש כשוער הבכיר של ניס תוך כדי שהוא סופג 30 שערים בלבד, הכי מעט בליגה, ושומר על שער נקי ב 13 משחקים. היכולת הגבוהה שהפגין לא רק זיכתה אותו בזימון לנבחרת צרפת הבוגרת לאחר שנים מוצלחת בנבחרות הצעירות, אלא גם לקבלת הצעות מפתות מהמועדונים הגדולים באירופה, בראשם מילאן וליון. הוגו העדיף להצטרף לליון, שהייתה יותר רצינית לגביו מאשר המילאנזים על אף שלפי הדיווחים כבר הגיע להבנות עם מילאן. 8.5 מיליון יורו עשו את דרכם לניס ולוריס מילא בהצלחה כבירה את החלל שהותיר גרגורי קופה בשערה של ליון, בין אם בתחושת הביטחון שהשרה על הגנתו וכתוצאה מכך כמות הספיגות המצומצמת ובין אם בתצוגות הנפלאות במעמד ליגת האלופות נגד הקבוצות הטובות ביבשת. במשך שלוש שנים נבחר בתואר שוער השנה בצרפת, ביסס את מעמדו כשוערה הבכיר של הטריקולור ואף נמנה בין רבים לאחד הטובים באירופה. לאחר תקופה מאוד מוצלחת בליון ובצרפת בכלל, הצטרף לטוטנהאם ב 2012/13 תמורת כ 15 מיליון יורו. על אף הגעתו לליגה שונה ועוד ביום האחרון של חלון ההעברות, לוריס החל להשתלב במועדון מלונדון וסיים את העונה עם 27 הופעות. העונה זכה למעמד בכיר יותר ולמרות עונה די מאכזבת של הספרס, השוער הצרפתי, שלא היה חף מטעויות, היה נקודת האור היחידה בהגנה הרעועה של הקבוצה. עם שיפור בהגנת התרנגולים הקיץ, אין ספק שגם הוא יבלוט יותר לטובה, אך במידה ולא יתבצע שינוי שכזה, לא מן הנמנע שישקול יעד כשקיימים מספר מועדונים שיקבלו אותו בזרועות פתוחות.
לאחר שנים שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מהנבחרת הצרפתית, נבחר לשמש מאז 2012 כקפטן הטריקולור (ו 2010 ברוטציה עם אלו דיארה), ובצדק רב יש לומר. לוריס ממעט לפשל ושומר על יציבות בהגנה הצרפתית. השוער בין ה 27, שניחן באינסטינקטים חדים וקור רוח, יצטרך להיות בשיאו על מנת שצרפת תגיע לשלבים המאוחרים. עליו להנהיג את ההגנה שמלפניו ולבצע פחות טעויות כי במידה ויקום ביום טוב, יריביו יצטרכו לשבור את הראש כיצד להכניעו.

פול פוגבה
גיל: 21
תפקיד: קשר מרכזי
קבוצה: יובנטוס

פוגבה, בן להורים מגינאה, משך את תשומת לבם של סקאוטים רבים כבר בגיל צעיר ולאחר שעבר במספר קבוצות נוער בצרפת, לא יכל יחד עם הוריו לסרב ב 2009 להצעה מפתה ממנצ'סטר יונייטד. המעבר לווה ברעש גדול שכלל האשמות מצד לה האבר, מועדונו של פוגבה, על תשלומים לא חוקיים מצד השדים האדומים ופיתוי הוריו של הקשר, ומנגד, מנצ'סטר איימה על הצרפתים בתביעת דיבה. הנושא נידון בערכאות שונות עד שלבסוף הפרשה נסגרה בהסכם פשרה בין הצדדים. פוגבה כיכב במחלקת הנוער של מנצ'סטר ועם פיתחה של עונת 2011/12, היה מהשחקנים הבודדים מקבוצת הנוער שקודמו לקבוצה של פרגוסון. בין אם בצדק ובין אם לאו, הצרפתי היה מאוכזב ממיעוט ההזדמנויות שקיבל ולצד זה, סוכנו המפוקפק, מינו ראיולה, החל במגעים עם המועדון על הארכת חוזהו (שיפוג בסיום העונה) של לקוחו והעלאה משמעותית בשכר. המו"מ התפוצץ וביולי 2012 מצא ראיולה מועדון חדש לפוגבה, יובנטוס, אלופת איטליה הטרייה. על אף שהגיע לאיטליה בגיל 19 בלבד, קונטה היה מאוד שבע רצון מהרכש המוכשר, ולאחר תקופת התאקלמות מהירה, החל להשתמש בפוגבה כחילוף ראשון לקישור העמוס של הביאנקונרי שכלל שמות כמו וידאל, פירלו ומארקיזיו ואפילו העניק לו מספר הופעות בהרכב. פוגבה, מצידו, גמל לקונטה עם משחקים יוצאים מן הכלל והבקעת חמישה שערים. העונה, מעמדו של פול התחזק במועדון, החל לשמש כשחקן הרכב לכל דבר, כשברוב המקרים הוא מועדף על פני מארקיזיו, ומבסס את מעמדו כאחד השחקנים החשובים ביותר של קונטה. אמנם חלה ירידת מסוימת ביכולותיו של הצרפתי בחצי השני של העונה, אך כל אלו לא מנעו ממנו לכבוש שבעה שערים בליגה ולהוסיף 11 בישולים, וכל אלו בגיל 21 בלבד. במהלך העונה האחרונה, ביצועיו של פוגבה לא חמקו מעיניהם של מספר מועדונים בכירים באירופה ועל אף מעמדו הבכיר בטורינו, ביובה יודעים כי במחירים של היום, היא לא תוכל לסרב להצעה באיזור ה 50 מיליון שאכן יכולה להגיע. רווח ענק היא כבר תעשה לאחר שצירפה אותו בהעברה חופשית ועם כל הכאב של פרידה מהשחקן המוכשר ביותר בקבוצה, לפעמים השכל צריך לנצח את הרגש. כמובן שכל עוד לא תגיע הצעה רצינית עבור פוגבה, לא תהיה לגברת הזקנה שום סיבה להיפרד מהיהלום הצרפתי.
לאחר שנים בהן חלף בכל הנבחרות הצעירות של צרפת והצעדת הנבחרת עד גיל 20 לזכייה באליפות העולם, זומן לנבחרת הבוגרת במרץ 2013 במוקדמות המונדיאל נגד גאורגיה. פוגבה החל להשתלב בקישור של דשאן, וכמו ביובה, גם בטריקולור החל לתפוס במהרה מקום בהרכב. אל המונדיאל הוא יגיע בתור אחד השחקנים החשובים של דשאן וחלק בלתי נפרד מהקישור הצרפתי שכולל שמות כמו מאטוידי וקבאיי. על אף גילו הצעיר, לא צריך לעשות לפוגבה הנחות כי כבר כעת הוא שיחק בשתיים מהליגות הבכירות בעולם, השתתף בליגת האלופות, זכה בתארים רבים, ועדיין לא דיברנו על היכולות העילאיות שלו. מדובר בשחקן שלא מומלץ להיכנס איתו למאבקים פיזיים על המגרש, ויחד עם זאת, הוא גם מאוד יצירתי ובעל שליטה גבוהה מאוד בכדור ובל נשכח את הכושר האדיר שלו והבעיטות האימתניות שיוצאות מרגליו. העתיד מבשר לו רק טובות, בין אם ביובה כממלא מקומו של פירלו, או בכל מועדון אחר- לפי גרף ההתקדמות והבגרות שלו הוא בדרך הבטוחה להפוך לאחד שיזכרו עוד שנים רבות.

פרנק ריברי
גיל: 31
תפקיד: קיצוני שמאלי
קבוצה: באיירן מינכן

ריברי הוא ללא ספק השחקן הצרפתי הטוב ביותר בשנים האחרונות ויש שיגידו שיש לו מקום בין הגדולים ביותר בהיסטוריה של הטריקולור. את הקריירה הבוגרת שלו התחיל בשנת 2000, אך עד 2004 בילה במועדונים קטנים בצרפת (בולון,אלה,ברסט,מץ). ב 2004 עבר לגלאטסריי תמורת 2 מיליון יורו, שם שותף ב 14 משחקים וזכה בתואר הראשון שלו, הגביע הטורקי. למרות שהחוזה שלו היה לעוד 3 שנים, ריברי חזר לצרפת, למארסיי, עקב בעיות עם ההנהלה הטורקית ובסופו של דבר פיפ"א הכריעה לטובתו ומארסיי שילמה לטורקים 10 מיליון יורו תמורת החתמתו לחמש שנים. במשך שנתיים היה ריברי בורג מאוד חשוב בקבוצה הצרפתית, אך לתודעה העולמית פרץ במונדיאל 2006 עם הגעתה של צרפת לגמר. בקיץ 2007 נרדף על ידי הקבוצות הגדולות בכדורגל העולמי, אך הכוכב הצרפתי בחר בפרוייקט שבנו בבוואריה וחתם בבאיירן מינכן. גם בגרמניה ריברי מינף את הצלחתו, נהפך במהרה לשחקן הטוב ביותר בבאיירן ולאחד הטובים בעולם, תוך כדי שהוא שותף מלא לשלל הצלחותיה מאז הגעתו, אך ללא צל של ספק עונת 2012/13 היתה הטובה ביותר של ריברי (וגם של באיירן כמובן), שהצעיד את מועדון הפאר מעבר לאליפות ועוד שלל תארים, לזכייה מרשימה בליגת האלופות לאחר 12 שנים והיותו השחקן הטוב ביותר לאורך הקמפיין. העונה הקיצוני הנפלא לא נח על זרי הדפנה והמשיך להציג יכולת אישית נפלאה והצעדתה של באיירן לאליפות המהירה בהיסטוריה, הגעה עד לחצי גמר ליגת האלופות ולא מזמן בזכייה דרמטית בסופר קאפ הגרמני. ארון התארים של ריברי אצל הבווארים עמוס בצלחות וגביעים וקרוב לוודאי שימשיך לגדול גם בשנים הקרובות כי לא נראה שעזיבה של הקיצוני צפויה בקרוב.
שלא כמו בטורנירים הקודמים של צרפת, בהן היה נחשב לשחקן מצוין, בברזיל הוא יהיה הרבה יותר מכך- אחד הטובים בעולם. אם הקיצוני השמאלי ישחזר את ביצועיו מהעונות האחרונות, לא תהיה שום סיבה שצרפת לא תגיע רחוק, כי ריברי בשיאו הוא שחקן בעל שליטה יוצאת מן הכלל בכדור, מהיר מאוד וקשה מאוד לעצירה, נכנס למאבקים פנימיים ללא חשש, מכניס כדורים מדויקים לרחבה ועם יכולת פריצה שמעטים השחקנים שמשתווים לה.

שימו לב ל...
אנטואן גריזמן
גיל: 23
תפקיד: קיצוני שמאלי
קבוצה: ריאל סוסיאדד

כבר בגיל 14, הצטרף גריזמן הצרפתי למחלקת הנוער של ריאל סוסיאדד עד שבעונת 2009/10 קודם לנבחרת הבוגרת לאחר שהרשים את מאמנו במשחקי קדם העונה. עונת הבכורה שלו, בליגה השנייה בספרד, היתה מוצלחת ומפתיעה שחרף גילו הצעיר הוליך את הקבוצה מסן סבסטיאן לליגה הבכירה עם שישה שערים. גריזמן לא נרתע מהבמות הגבוהות ביותר, המשיך להרשים, להבקיע שערים חשובים ולבשל, כך שדיווחים על התעניינות בו מצד מספר קבוצות אנגליות בכירות לא היתה מפתיעה ובהתאם לכך, סוסיאדד החתימה אותו על חוזה מקצועני ראשון עד 2015 וסעיף שחרור בגובה 30 מיליון יורו. הצרפתי המוכשר החל להוות בורג משמעותי בעונות הבאות וגורם בולט בחזרתה למסגרות האירופאיות. בעונת 2012/13, סחף את סוסיאדד עד למקום הרביעי הודות לעשרה שערים ושילוב התקפי נהדר עם ולה ואגריצ'ה. אולם, את קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר הוא ביצע העונה, כשלצד הניסיון שצבר בליגת האלופות, גריזמן כבש העונה לא פחות מ 16 שערים ותצוגות נפלאות בכנף השמאלית של קבוצתו. בעונה הבאה סוסיאדד לא תשחק באירופה, אך כשארסנל ופ.ס.ז', לוטשות עיניים לכיוונו, קרוב לוודאי שנראה אותו מככב בליגת האלופות.
לפני כשלושה חודשים שיחק לראשונה גריזמן בן ה 23 בנבחרת של צרפת במשחק ידידות נגד הולנד. אל המונדיאל הוא יגיע אמנם חסר ניסיון, אך כמחליפו של ריברי ואחד שמסוגל לשחק במספר עמדות בהתקפה ויעלה בשעת הצורך כאס מהספסל ברגעים שדברים לא עובדים בהתקפה הצרפתית. בטורנירים הבאים, קשה להאמין שלא נראה אותו משמש כשחקן הרכב.

ולסיכום
לרשות דשאן סגל טוב מאוד, הרבה יותר מזה של המונדיאל האחרון, בו כמובן נחלה כישלון חרוץ, ולכן התוצאות צריכות להיות הרבה יותר טובות מאשר לפני ארבע שנים. בסגל הצרפתי קיים שילוב מעניין של שחקנים ותיקים ומנוסים לצד אחרים צעירים ועתירי כישרון. את הבית הנוח יחסית שכולל את שוויץ, אקואדור והונדורס, צרפת אמורה לעבור, אך מומלץ מהמקום הראשון כדי להמנע ממפגש אפשרי עם ארגנטינה כבר בשמינית. ניגריה ובוסניה הן גם כן לא נבחרות קלות, אבל כאלו שמצופה מדשאן לגבור עליהן. התקדמותה של צרפת מעבר לרבע הגמר תהיה תלויה כמובן בזהות היריבה.

אנגליה-Panic on the Streets of London

June 10, 2014, 2:24 pm

≫ Next: איצטדיונים בישראל 2.0:

≪ Previous: צרפת - צאצאיו של נפוליאון באים לכבוש את ברזיל

$

0

0

אנגליה





אנגליה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: סקוטלנד 0-0 אנגליה (פטריק, סקוטלנד, 30 בנובמבר 1872).
הניצחון הכי גדול: אירלנד 13-0 אנגליה (בלפסט, אירלנד, 18 בפברואר 1882).
ההפסד הכי גדול: הונגריה 1-7 אנגליה (בודפשט,הונגריה,23 במאי 1954).
שיאן ההופעות: פיטר שילטון (125 הופעות).
מלך השערים: בובי צ'רלטון (49 שערים).
הופעות בגביע העולם: 13
הישג השיא בגביע העולם: זכייה ב-1966

אנגליה במונדיאלים קודמים: למרות שאנגליה המציאה את הכדורגל, עקב סכסוך עם פיפ"א היא לא השתתפה במונדיאלים הראשונים. ההופעה הראשונה שלה הייתה ב-1950 בברזיל, ממנה זכור ההפסד הסנסציוני 1-0 לארצות הברית ואי עלייה לשלב בית הגמר. ב-1954 אנגליה עברה לראשונה את שלב הבתים, אבל ברבע הגמר הפסידה 4-2 לאלופת העולם אורוגוואי. ב-1958, תחת צל אסון המטוס של מנצ'סטר יונייטד, אנגליה הודחה במשחק פלייאוף נגד בריה"מ- השיטה שקבעה מי עוברת את שלב הבתים. ב-1962 אנגליה עברה את הבתים והודחה ברבע הגמר ע"י ברזיל. ואז, הגיע מונדיאל 1966. אנגליה אירחה את אותו מונדיאל, בהדרכתו של אלף ראמזי, ואחרי נצחונות על ארגנטינה ופורטוגל פגשה בגמר את מערב גרמניה. ג'ף הרסט כבש שלושער, כולל השער המפורסם שלא עבר את הקו, אנגליה ניצחה 4-2 וזכתה בתואר הרציני היחיד בתולדותיה. ב-1970 אנגליה הובילה 2-0 על הגרמנים ברבע הגמר, אבל משחק איום של השוער פיטר בונטי מצ'לסי הביא למהפך ולהדחה. בשנות השבעים אנגליה לא עלתה למונדיאלים, וחזרה לטורניר ב-1982. בריאן רובסון הוביל אותה לניצחון על צרפת, אבל בשלב הבתים השני אנגליה הודחה. אחר כך הגיעו שתי אכזבות רצופות תחת הדרכתו של בובי רובסון-יד האלוהים של מראדונה ב-1986 ופנדלים מול גרמניה ב-1990. ב-1994 אנגליה לא העפילה, וב-1998 היא הודחה מול ארגנטינה בשמינית הגמר, אחרי הרחקת בקהאם ולמרות שער מרהיב של אואן. ב-2002 אנגליה של סוון גוראן אריקסון סיימה את דרכה מול ברזיל ברבע הגמר, אחרי הנקמה בארגנטינה בשלב הבתים. בגרמניה 2006 אנגליה איכזבה בגדול עם כדורגל משמים והדחה מול פורטוגל ברבע הגמר, איך לא, בפנדלים. בדרום אפריקה 2010 אנגליה של פאביו קאפלו הגיעה כרגיל עם ציפיות בשמיים אבל התרסקה עם תצוגת כדורגל עלובה, עברה בקושי את שלב הבתים עם 1-0 דחוק על סלובניה רק כדי להיות מובסת 4-1 ע"י גרמניה השנואה.

1966-הגביע הראשון והאחרון של אנגליה.

הישגים נוספים: 2 מדליות זהב בטורניר הכדורגל האולימפי.

סיכום המוקדמות:
בשנים האחרונות הנבחרת האנגלית ידועה לשמצה בגלל הכשלונות שלה, או ליתר דיוק - בגלל היעדר ההצלחה שלה. כשאנגליה הוגרלה בבית עם אוקראינה, פולין ומונטנגרו, הציפיות היו נמוכות ואנשים רבים חזו כישלון נוסף. הודג׳סון והשחקנים שלו לא התרגשו, ואנגליה סיימה את הבית בלתי מנוצחת ובמקום הראשון. ניצחונות בית נוחים על פולין ומונטנגרו, לצד שתי תוצאות תיקו עם אוקראינה, סידרו לאנגליה גישה נוחה לברזיל.

המנג'ר - רוי הודג'סון



רוי הודג'סון יוליך את אנגליה בפעם השנייה לטורניר גדול, אחרי שהחליף בתפקיד בתחילת שנת 2012 את פאביו קאפלו. למרות נסיון אימון בן למעלה מ-35 שנה, האנגלי בן ה-66 התקבל בספקנות גדולה כמחליפו של קאפלו המעוטר. פיטוריו של אלוף איטליה מס' פעמים וזוכה בליגת האלופות היו מתקבלים על הדעת לאחר כישלון במונדיאל 2010 וסכסוך בינו לבין ראשי ההתאחדות האנגלית, אך מחליפו היה מנג'ר לא מוכח, שלא זכה בתארים מלבד אליפויות בסקנדינביה, ונכשל בהזדמנות הדולה שקיבל כמנג'ר ליברפול בעונת 2010/11. אבל הודג'סון צלח את טבילת האש הראשונה שלו, אמנם לא בהצלחה גדולה - אבל אנגליה לא כשלה בצורה מוחלטת, כפי שרבים חזו. היא אמנם שוב הודחה בשלב רבע הגמר, שוב בפנדלים, אבל ההפסד לאיטליה התקבל בצורה די טבעית, והיה הרבה יותר מכובד מהתבוסה במונדיאל 2010 לגרמניה. את שלב הבתים ביורו וגם את המוקדמות אנגליה של הודג'סון עברה בצורה די חלקה - שוב, בלי כדורגל מדהים, אבל העבודה נעשתה וזה בעצם מה שחשוב.
יתכן מאוד שהודג'סון מרגיש די בנוח תחת הציפיות החדשות. אמנם בכל טורניר מחדש ישנם לא מעט אוהדים שרופים, שמעיזים לחלום ולשיר על כך שאולי הפעם שלושת האריות יניפו את הגביע, אבל בקרב הציבור המפוכח והתקשורת רף הציפיות מאנגליה ירד משמעותית. מדור הזהב הגדול של שנות ה-2000 נותרו רק שאריות, ולאחר אי-זימונו של אשלי קול, רק סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד יכולים להיזכר בימים היפים בהם לאנגליה היה סגל נהדר על הנייר. ההתפכחות הזו בקרב הציבור האנגלי מתאימה להודג'סון. איש אינו מצפה ממנו לכבוש את ברזיל בסערה, עם כדורגל נהדר. הוא אפילו לא פייבוריט לעבור את שלב הבתים, כשאיטליה ואורגוואי נתפסות כיריבות מאוד חזקות ולא רק כ"מכשול בדרך לגביע". ובמצב כזה, אנגליה אולי תצליח לעשות מעל למצופה. הודג'סון זימן סגל צעיר יחסית, וגם שחקנים יחסית אלמוניים כמו ריקי למבארט ואדם ללאנה יהיו על המטוס לברזיל. הציניקנים יגידו שהזימונים של סטרלינג, בארקלי ושואו היו מאוד מתבקשים, ובמילא לא היו לו הרבה ברירות... אבל האמת היא שהודג'סון בחר, שלא כהרגלו, לתת העדפה לצעירים על פני שחקנים מנוסים יותר. אולי זה רמז חיובי לבאות, וגם בטורניר עצמו הודג'סון ירשה לעצמו להסתכן קצת, לשחק כדורגל יותר מודרני במקום ה"בעט ורוץ" המסורתי, לנסות לנצח משחקים ולא רק להפסיד בכבוד. מצד שני, אולי עבור הודג'סון "הפסד בכבוד עם סגל צעיר" זו אלטרנטיבה לא רעה. אמנם לא מניפים גביע, אבל זה יכול לסדר לו עוד קמפיין עם ציפיות נמוכות...

שחקני מפתח


ויין רוני



גיל: 28
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד

לשחקן הכדורגל המזוהה ביותר עם אנגליה בעשור האחרון יש היסטוריה עגומה למדי עם הגביע העולמי. ב-2006 הוא היה אמור להגיע לטורניר הראשון שלו כנער הפלא של הנבחרת, שנותן ברק וקסם לנבחרת של בקהאם, אואן, ג'רארד ולמפארד. אלא שחודשיים לפני הטורניר הוא נפצע במשחק של מנצ'סטר יונייטד, האומה כולה עקבה בדאגה אחר מצב כף רגלו, לבסוף הוא החמיץ את המשחקים הראשונים בגרמניה, חזר בהמשך אבל היה רחוק מאוד ממיטבו. את הטורניר הוא חתם עם כרטיס אדום מטופש במשחק ההדחה מול פורטוגל ברבע הגמר. עברו ארבע שנים, הגענו ל-2010, ורוני הוא כוכב בשיא הקריירה שמוביל את יונייטד בעידן פוסט-רונאלדו. ושוב, בתחילת אפריל הוא נפצע, הפעם הוא מחלים בזמן אבל שוב לא מתאושש, משחק רע ואנגליה מודחת בשמינית. בסה"כ יש לו אפס כיבושים בגביע העולמי, לעומת חמישה ביורו. לטורניר הזה רוני מגיע ממקום קצת אחר. הוא כבר לא נער פלא ולא כוכב. הוא מתקרב לגיל 30, רחוק מאוד משיאו, אחרי העונה הגרועה ביותר של יונייטד בשני העשורים האחרונים, וכשעדיין אין לו קבלות רציניות במדים הלאומיים. באנגליה אפילו גוברים והולכים הקולות שקוראים הודג'סון לא לכלול אותו בהרכב בברזיל. לא נראה שהודג'סון יענה להצעה, מקומו של רוני עדיין נראה מובטח, אבל הפעם אין שום ציפיות מיוחדות ממנו. מי יודע, אולי דווקא זה יעזור לו ולראשונה הוא יראה מיכולתו המוכרת על הבמה של המונדיאל.

סטיבן ג'רארד

גיל: 34
תפקיד: קשר
קבוצה: ליברפול

כשסטיבן ג'רארד ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה, במשחק ידידות נגד אוקראינה בשנת 2000, הוא כנראה לא חלם שכעבור 14 שנים הוא יסע למונדיאל כעוגן המרכזי בקישור של נבחרת אנגליה. הוא החמיץ את מונדיאל 2002 בגלל פציעה, החמיץ פנדל בדו-קרב הפנדלים נגד פורטוגל ב2006 וגם היה חלק מנבחרת מאכזבת במונדיאל 2010. למונדיאל השלישי שלו ג'רארד יגיע ברגשות מעורבים, אחרי שהיה קרוב יותר מכל לאליפות פרמיירליג ראשונה עם ליברפול, אך החלקה שלו במשחק נגד צ'לסי, שלושה מחזורים לסוף, סימנה את ההתרסקות של ליברפול. אך הכישלון בקו הסיום לא צריך לטשטש את העונה הנפלאה שחווה ג'רארד מבחינה אישית. המספרים הנהדרים (13 שערים ו-15 בישולים, הכי גבוהים שלו מאז 2008/9) לא מספרים את הסיפור המלא, אם כי ג'רארד שב והזכיר העונה שהיכולות שלו במצבים נייחים שוות הרבה שערים לקבוצתו. לאחר כמה עונות בינוניות כקשר התקפי וקשר 50-50, בהם הקישור של ליברפול נפגע בין היתר בגלל הירידה בדינאמיות האופיינית של ג'רארד, הוא הוסב בחודש ינואר לעמדת הקשר האחורי בליברפול. ברנדן רודג'רס קיווה שהעמדה האחורית תקל על ג'רארד מבחינת העומס, ותאפשר לו לנהל את המשחק של ליברפול מאחור, עם טווח מסירות נהדר וראיית משחק. ספק אם בחלומו הרטוב ביותר רודג'רס האמין שג'רארד יכנס בטבעיות כזו לתפקיד, ויוביל את הריצה הנהדרת של ליברפול בחלק השני של העונה. ההצלחה הגדולה לה זכה ג'רארד בעמדת מנהל המשחק האחורי עשויה להיות גם המפתח לפתרון בנבחרת אנגליה. לאורך העונות, הסברה הרווחת הייתה ששחקנים כמו סטיבן ג'רארד ופול סקולס נאלצו לשחק בעמדה אחורית או בכנף, על מנת לפנות לפרנק למפארד את עמדת הקשר ההתקפי. במונדיאל הקרוב זה כבר לא יהיה תירוץ עבור ג'רארד: העונה הוא הוכיח שעמדת הקשר האחורי היא העמדה הנכונה עבורו, בגילו וביכולתו הנוכחית. הוא יפתור הרבה בעיות לנבחרת אנגליה, אם הודג'סון ישכיל לתת לג'רארד לנהל את המשחק מעמדה עמוקה, ויציב שני שחקנים אנרגטיים לצידו. בגיל 34, ג'רארד כבר לא יכול לחרוש את המגרש לאורכו ולרוחבו כשם שהיה עושה לפני עשר שנים, אבל הוא כן מעניק לאנגליה לוקסוס שלא היה לה כבר זמן רב (גארת בארי, מישהו?): מנהל משחק עם טווח מסירות נהדר ויכולת לאיים על השער.

דניאל סטארידג'

גיל: 24
תפקיד: חלוץ
קבוצה: ליברפול

כשדניאל סטארידג' השלים את מעברו מצ'לסי לליברפול, בחודש ינואר 2013, כנראה שהוא היה בין הבודדים שחלמו על כך שיגיע למונדיאל בברזיל כחלוץ האנגלי הכי חם. דיבורים על אגו גדול, מוסר עבודה מפוקפק וגישה בעייתית ליוו את המעבר שלו, אבל בליברפול התגלתה האמת המעודדת (עבורו) או המדכאת (עבור אוהדי צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, בה גדל): סטארידג' בסה"כ היה צריך מישהו שיאמין בו. וברנדן רודג'רס האמין בסטארידג' מהרגע הראשון, נתן לו את המפתחות לעמדת החלוץ המרכזי, ומהרגע הזה סטארידג' לא הביט לאחור.
31 שערי ליגה ב-43 הופעות במדי ליברפול; שלושה שערים בשלושת משחקיו הראשונים במועדון (הראשון מאז ריי קנדי ב1974); שחקן הפרמיירליג השני בלבד שכבש 8 משחקים ברצף (רוד ואן ניסטרלוי עשה זאת פעמיים) - אלה הם רק חלק משיאו של סטארידג', שכבש בקצב יותר גבוה מלואיס סוארז ופרננדו טורס במדי ליברפול. סטארידג' הוכיח לכולם שהוא צריך לשחק בעמדת החלוץ המרכזי, ולא בעמדת הקיצוני שבה תופקד בצ'לסי. רודג'רס אף נאלץ לשנות את מערך ה4231 ל-442, כדי לאפשר לסטארידג' ולסוארז לשחק במרכז. על מנת להשיג הצלחה גם במדי הנבחרת, הודג'סון עשוי להידרש לגמישות דומה. לסטארידג' רק 10 הופעות בינלאומיות, והוא מתחרה על העמדה שלו עם ויין רוני, אחד השחקנים הגדולים בסגל של הנבחרת. האם הודג'סון יצליח להוציא את המקסימום משניהם? קשה להאמין, ונראה שמישהו משניהם יאלץ לעבור לעמדה פחות נוחה עבורו. במנצ'סטר יונייטד, רוני פינה את עמדת החלוץ המרכזי בעל כורחו לרובין ואן פרסי, שם גדול, אך האם הודג'סון יזיז את רוני עבור סטארידג'? מה שבטוח, הפתרון הקל במקרה הזה, הזזה של סטארידג' לכנף ימין (העמדה בה התקשה להותיר חותם במדי צ'לסי) - תהיה עוול משווע לחלוץ שלא הפסיק לכבוש מרגע שקיבל את הקרדיט כחלוץ מרכזי.

שימו לב ל...

אדם לאלנה
גיל: 26
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: סאות׳האמפטון (אנגליה)

הוא נכנס עמוק לתודעה רק השנה, אבל אוהדי הסיינטס יאמרו שאדם לאלנה, הקפטן של הקבוצה, הוא אחד השחקנים הטובים באנגליה כבר מספר שנים. ההשוואה למסי בשירים שהם מרעיפים עליו היא לא מקרית, הרי מדובר בשחקן אקדמיה שהתקדמותו משקפת את זו של המועדון. לאלנה הפך למוקד העניינים כשזומן לראשונה לנבחרת האנגלית. כעבור מעט מאוד זמן, התפרסמה לה פרשת קלאטנברג; שם נטען שהשופט השנוי במחלוקת אמר ללאלנה: ״השתנית מאז שהופעת במדי בנבחרת״. יכול להיות שהוא באמת השתנה. עד אותו רגע הוא היה בורג מרכזי בקבוצה חביבה למדי, אבל מאז הוא מטביע את חותמו עוד יותר, וניכר שהופעותיו השתפרו בהתאם לביטחון העצמי שצבר לנוכח פריצתו. מאמנו, פוטצ׳ינו, טוען שאין בכלל שאלה בנוגע להגעה למונדיאל. הוא מוסיף ואומר שאילו היה ברזילאי, הוא לבטח היה מייצג את הנבחרת הברזילאית.

הוא מגזים. אחרי הכל, מדובר בשחקן אלמוני יחסית שרשם 3 הופעות בנבחרת בלבד. יחד עם זאת, הקהל האנגלי כבר שם עליו עין. אנגליה שנים זקוקה לניצוץ שיאיר את האומה ויהפוך את הנבחרת המשעממת והלא מוצלחת לאחת שניתן לשאוב ממנה עידוד ונחת. לאלנה, לצד שחקנים כמו בארקלי וסטארידג׳, בהחלט יכול להיות כזה. מדובר בשחקן אנגלי לא טיפוסי, בעל שליטה מצוינת בכדור (בשתי רגליו) עם טכניקה שלא מביישת את גדולי השחקנים בליגה האנגלית. אינטליגנצית המשחק שלו מאפשרת לו לשחק במגוון תפקידים, לרבות בחלק ההתקפי של המגרש, והסטטיסטיקה שלו מרשימה למדי. המהפכה של סאות׳האמפטון, שבמרכזה עומד לאלנה, מעוררת תקווה ברחבי האומה, והאופטימים כבר חולמים על עידן טוב יותר. לפני שלוש שנים הוא היה בליג 1 (הליגה השלישית של אנגליה), כיום הוא מועמד להיות חלק מרכזי במדי הנבחרת בגביע העולם. מבחינתו השמיים הם הגבול.


הסגל המלא:
שוערים: ג'ו הארט (מנצ'סטר סיטי), בן פוסטר (ווסט ברומיץ'), פרייזר פורסטר (סלטיק-סקוטלנד).
הגנה: גלן ג'ונסון (ליברפול), לייטון ביינס (אברטון), גארי קייהיל (צ'לסי), פיל ג'אגיילקה (אברטון), כריס סמולינג (מנצ'סטר יונייטד), פיל ג'ונס (מנצ'סטר יונייטד), לוק שואו (סאות'המפטון).
קישור: סטיבן ג'רארד (ליברפול, קפטן הנבחרת), ג'ק ווילשייר (ארסנל), פרנק למפארד (צ'לסי), ג'ורדן הנדרסון (ליברפול), אלכס אוקסלייד-צ'מברליין (ארסנל), ג'יימס מילנר (מנצ'סטר סיטי), ראחים סטרלינג (ליברפול), אדם לאלנה (סאות'המפטון), רוס בארקלי (אברטון).
התקפה: דניאל סטארדיג' (ליברפול), ויין רוני (מנצ'סטר יונייטד), דני וולבק (מנצ'סטר יונייטד), ריקי לאמברט (סאות'המפטון).

לסיכום

לנבחרת אנגליה יש תדמית של נבחרת עם אוהדים הזויים ואופטימיים, שתמיד בטוחים שהנבחרת שלהם תזכה בגביע העולמי או באליפות אירופה ומתרסקים כל פעם מחדש. המציאות בשנים האחרונות קצת שונה מזה, כי לא כל הציבור האנגלי מורכב מכתבים של הדיילי מייל והסאן. ליורו 2012 אנגליה הגיעה נטולת ציפיות כמעט לחלוטין, וההגעה לרבע הגמר התקבלה בסה"כ כהישג חיובי של הודג'סון, ולקראת המונדיאל הנוכחי המורל הלאומי עוד יותר בשפל. אנגליה קיבלה הגרלה איומה עם שתי נבחרות טובות ממנה, איטליה ואורוגוואי. אנגליה מעולם לא ניצחה את איטליה בטורניר כלשהו, ולגבי אורוגוואי-אחרי עונה שלמה של צפייה בלואיס סוארז מתעלל בפרמיירליג, יש לאנגלים סיבה טובה לפחד. גם בלי להסתכל על היריבות, מצבה של אנגליה יכול היה להיות טוב יותר. "דור הזהב" של אמצע העשור הקודם, שכזכור לא הגיע לשום הישג משמעותי, חלף, ונשארו ממנו רק ג'רארד ולמפארד הישישים ורוני שמעולם לא תפקד בגביע העולמי. שאר הסגל מורכב משחקנים צעירים, בפרופיל תקשורתי נמוך יותר מאשר קודמיהם מהעשור הקודם. רובם מוכשרים, חלקם אפילו מאוד מוכשרים ונתנו עונות מצוינות בפרמיירליג, אבל התמונה הכללית היא אפורה למדי. במצב העניינים הנוכחי, כל תסריט שלא נגמר בהדחה בשלב הבתים הוא הישג פנטסטי עבור הודג'סון. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על נבחרת אנגליה, אבל מאז 1958 בכל מונדיאל שבו השתתפה היא עברה לפחות שלב אחד, הפעם הרקורד הזה נמצא בסכנה ממשית.



תודה ל- Mellow29 (דני) ול- golding (עדי) על תרומתם לסיקור.

איצטדיונים בישראל 2.0:

June 10, 2014, 2:40 pm

≫ Next: אקטואליה

≪ Previous: אנגליה-Panic on the Streets of London

$

0

0

600 עמודים פלוס (650 אלף צפיות!) היו הסיבה לפור. עברנו ומרחנו כל כך הרבה עמודים שאם תלכו לעמוד הראשון עוד תראו איצטדיונים בבנייה. אז הגיע הזמן לעשות סדר, לדעת מה קיים, מה שופץ ומה טומן חובו העתיד. יקרה? כנראה שבשביל זה נצטרך את דיון איצטדיונים 3.0, ואם הוא באמת יגיע בעוד 6-7-8 שנים, נדע שאנחנו גם מבוגרים כבר, אבל שיש התקדמות אמיתית. נוכל להשוות להודעה הראשונה אי שם בשנת 2008 בדיון הראשון ונראה איפה היינו ואיפה אנחנו בנמצאים. אז יאללה בואו נתחיל. נכון להיום, המינימום לליגת העל הוא 5,000 מקומות ישיבה. החל מעונת 2014/15, יעלה המינימום ל-6,000 מקומות ישיבה. איצטדיונים שעומדים בתקן של 5,000 מקומות ומעלה, עשויים להמשיך כחריגים, אולם, סביר מאוד להניח כי אם המינימום יעלה בעוד מספר שנים ללמעלה מ-7,000 מקומות, יצטרכו איצטדיונים אלה להוסיף יציע או אפילו מעבר, תלוי במינימום שייקבע.

איצטדיונים קיימים/עתידיים - ליגת העל, אלה שנבנו, לשמחתנו.
ואלה שלצערנו, עדיין איתנו (לפי תכולה)
את איצטדיון קריית אליעזר, לא נשים בדיון, מאחר ועוד 4 חודשים
הוא כבר לא יהיה איתנו, אז נכניס את סמי עופר, מגיע לו בכל זאת:

איצטדיון טדי, ירושלים.
בנייה ושיפוצים: 1991, 1999, 2011
תכולה: 34,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: יש דיבורים קצת רחוקים על הגדלת
התכולה בין 45 ל-50 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים, הפועל קטמון ירושלים



איצטדיון סמי עופר, חיפה
בנייה ושיפוצים: 2014
תכולה: 30,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: -
קבוצות: מכבי חיפה, הפועל חיפה
נכון לשורות אלה, מכבי והפועל חיפה עדיין משחקות באיצטדיון קרית אליעזר (14,000)
אולם מדובר בחודשים האחרונים בלבד, את העונה הבאה יפתחו הקבוצות בסמי עופר החדש


איצטדיון בלומפילד, תל אביב.
בנייה ושיפוצים: 1962, 2000, 2008, 2010, 2012
תכולה: 14,413
שיפוץ עתידי מתוכנן: הרמת היציעים מאחורי השערים
והגדלת התכולה לבין 18 - 19.5 אלף.
קבוצות: הפועל ת"א, מכבי ת"א ובני יהודה ת"א



איצטדיון היהלום, נתניה
בנייה ושיפוצים: 2012
תכולה: 13,600
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-25 אלף, בעתיד הרחוק
קבוצות: מכבי נתניה, הפועל רעננה (2013-14)



איצטדיון וסרמיל, באר שבע
בנייה ושיפוצים: 1960, 2001
תכולה: 13,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: בעונת 2016/17
צפוי להיחנך האיצטדיון החדש בעיר
שתכולתו 16 אלף מקומות ישיבה.
קבוצות: הפועל באר שבע



האיצטדיון החדש: איצטדיון ע"ש יעקב טרנר (16,000)


איצטדיון המושבה (ראש הזהב), פתח תקווה
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 11,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-20 אלף בעתיד הרחוק
קבוצות: הפועל פ"ת, מכבי פ"ת



איצטדיון דוחא (השלום), סכנין
בנייה ושיפוצים: 2006, 2009
תכולה: 8,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם השלמת
היציע האחרון, תכולת המגרש
צפויה לקפוץ בין 10 עד 15 אלף
מקומות ישיבה
קבוצות: איחוד בני סכנין


איצטדיון ה-י"א חללי מינכן, אשדוד
בנייה ושיפוצים: 1966
תכולה: 8,200
שיפוץ עתידי: אין, יש תוכניות
לאיצטדיון חדש בתחומי העיר
עם 14 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: מועדון ספורט אשדוד


איצטדון עירוני, קריית שמונה
בנייה ושיפוצים: 1989, 2008
תכולה: 5,300
שיפוץ עתידי מתוכנן: אין
קבוצות: עירוני קרית שמונה



איצטדיון עירוני, עכו
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 5,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם הוספת יציעים מאחורי השערים
תגדל התכולה ל-10 אלף, תלוי במינימום למגרש והצלחת
הקבוצה.
קבוצות: הפועל עכו



איצטדיון גרונדמן, רמת השרון

בנייה ושיפוצים: 1998, 2012
תכולה: 4,300
שיפוץ עתידי: אין
קבוצות: עירוני ניר רמת השרון

אקטואליה

June 10, 2014, 2:49 pm

≫ Next: דיון ההימורים

≪ Previous: איצטדיונים בישראל 2.0:

$

0

0

אנחנו מרעננים עם דיון חדש וטרי בשעה טובה, אך עם חדשות קצת פחות טובות. רעידת אדמה הורגשה בכל רחבי הארץ.
מישהו הרגיש?

דיון ההימורים

June 10, 2014, 2:49 pm

≫ Next: בית"ר ירושלים 13/14: מסיימים במקום השביעי. קורצקי המאמן החדש

≪ Previous: אקטואליה

$

0

0

שלום לכולם !

אני מזמין את כולכם להשתתף במשחק הימורים נחמד שהכנתי על המונדיאל - ברזיל 2014.

ההימורים כאן הם ארוכי טווח, לאורך כל הטורניר.

* בכל השאלות יש לבחור אפשרות אחת בכל שאלה. יש לקרוא היטב את השאלה.

* אני ממליץ לבדוק אם בחרתם תשובה בכל השאלות לפני שעושים שלח.

* ניתן להמר עד יום חמישי (12.6) ב-22:55.


מונדיאל - ברזיל 2014:

כנסו למשחק - הימורים על מונדיאל - ברזיל 2014.

כאן יהיה אפשר לראות את הבחירות של כולם בהימורים.


בהצלחה לכולם !


* בהמשך יעלו בדיון הזה נושאי הימורים על המשחקים עצמם, ואני מזמין את כולם להשתתף בהם

בית"ר ירושלים 13/14: מסיימים במקום השביעי. קורצקי המאמן החדש

June 11, 2014, 12:46 pm

≫ Next: רשימת שיאי המונדיאל

≪ Previous: דיון ההימורים

$

0

0

בית"ר ירושלים עונת 2013/2014

העונה שהייתה:

לאחר סיום העונה המוצלח והאופטימי של עונת 11/12 התפנו בבית"ר לעיסוקים הרגילים שלהם מדי קיץ - מציאת משקיעים והשגת כספים על מנת לפתוח את העונה בצורה תקינה ככל האפשר, תוך כדי הניסיונות העקרים של יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין וראש עיריית ירושלים ניר ברקת להשיג תרומות עבור הקבוצה התגבשה קבוצה של אוהדים והקימה את "עמותת אוהדים" שמטרתה הייתה לגייס סכום כסף גדול ככל האפשר שיסייע לבית"ר לפתוח את העונה ואולי אף לרכוש את הקבוצה מידי הבעלים הפאסיבי של המועדון ארקדי גאידמק. בין לבין בית"ר את העונה עם מספר רב של שחקנים לא חתומים וללא שחקני רכש כלל והודחה כבר בשלב הראשון של גביע הטוטו ובנוסף פתחה את העונה עם נקודה אחת מ-6 אפשריות והרחקה של הברומטר של הקבוצה דאריו פרננדס לארבעה משחקים. מאחורי הקלעים ההרתמות ליוזמה הייתה גדולה ותוך חודש וחצי נאספו כמעט 2 מיליון ש"ח שבתוספת סכום דומה שהזרים גאידמק ומכירת דן איינבינדר לעירוני קרית-שמונה תמורת 1.1 מיליון ש"ח איפשרו לקורנפיין להחתים שחקנים ללא חוזה כמו עמית בן-שושן ושי חדד ולחזק את הקבוצה בצמד הקרואטים דינו שקוורץ ודומיניק גלאוינה ובחן עזריאל שחזר לקבוצה בהשאלה לאחר עונה רעה מאוד במכבי חיפה, למעשה בית"ר החלה את העונה עם סגל מלא רק במחזור השלישי.

הרצף הרע של פתיחת העונה לא נשבר, בית"ר הפסידה גם לאשדוד ועכו וסיימה בתיקו עם הפועל ר"ג ולאחר חמישה מחזורים התבססה הקבוצה בתחתית עם 2 נקודות מתוך 15 והיה נראה שהתסריט מ-2 העונות הקודמות יחזור על עצמו. בעקבות פגרת הנבחרת ודחיית המשחק נגד הפועל ת"א קיבלה הקבוצה פגרה של שלושה שבועות מה שנתן למאמן אלי כהן אפשרות למין "מחנה אימונים שני" והחזרת הקבוצה לכושר שאפיין אותה בסיום העונה הקודמת. בית"ר חזרה מהפגרה מצוין עם ניצחון 1-2 בבלומפילד על בני יהודה משערים נהדרים של בן-שושן וריקן בניצוחו של דאריו פרננדס המצוין והתפנתה להכנות לקראת ה"קלאסיקו הישראלי" בינה לבין הפועל ת"א בטדי, המשחק עצמו הצדיק את הציפיות הגדולות ששוחק לעיני 19 אלף צופים ואלי טביב אחד והרבה דם רע בין המועדונים, בן-שושן הבקיע ראשון הפועל הפכה ל1-2 אבל אז טוטו תמוז הורחק בעקבות תנועת השתקה לאוהדי בית"ר וחן עזריאל משום מקום הבקיע צמד בדרך לניצחון גדול שסימן את המפנה בעונה של בית"ר.


חן עזריאל מנצח את הפועל ת"א בטדי

הניצחון על הפועל הרים משמעותית את המוראל בבית וגן, בית"ר רשמה רק הפסד אחד ב-14 משחקים תוך כדי תצוגות כדורגל מצוינות והתקרבות לצמרת הגבוהה. שבוע וחצי לפני המשחק נגד הפועל ת"א בבלומפילד נסעה הקבוצה לגרוז'ני בירת צ'צ'ניה במה שהוגדרה כנסיעת עסקים, במהלך השהות בצ'צ'ניה שיחקה בית"ר משחק ידידות נגד טרק גרוז'ני מהליגה הרוסית והשמועות סיפרו על עזרה כספית אפשרית מאנשי עסקים צ'צ'נים או שיתוף פעולה אפשרי עם המועדון מגרוז'ני. בית"ר הספיקה לחזור ארצה ולנצח כעבור מספר ימים את הפועל ר"ג בטדי(2-3) והתכוננה למפגש הצמרת נגד הפועל ת"א שנערך כמה אירוני יום לפני הבחירות, שערים של ריקן ועזריאל לקראת הסיום העניקו לבית"ר ניצחון יוקרתי 0-2 במגרש של היריבה השנואה ואת המקום הרביעי כשרק 2 נקודות מפרידות בין הקבוצה של השריף למקום השני והיה נראה שבית"ר הולכת לעונה גדולה. כמה ימים לאחר המשחק ושעות ספורות לפני משחק הליגה נגד בני יהודה בטדי יצאה הודעה לתקשורת שבה בית"ר צירפה 2 שחקנים מוסלמים מטרק גרוז'ני, התקשורת כמובן הלהיטה את האווירה וכבר במשחק נגד בני יהודה יושבי היציע המזרחי המזוהים עם ארגון הלה-פמיליה החליטו לא לעודד את הקבוצה ובמשך משחק שלם קראו קריאות גזעניות ובנוסף נתלה שלט גזעני עם הכיתוב "בית"ר טהורה לעד" שעורר הדים ברחבי המדינה. ההשפעה של צירוף הצ'צ'נים לקבוצה הייתה עצומה, היציעים התפלגו בתחילה והתרוקנו לאחר מכן, הקבוצה התרסקה מקצועית וכלכלית והשחקנים כולל המאמן אלי כהן כלל לא הצליחו לתפקד ולראיה ב-17 המשחקים ששוחקו מאז שהגיעו הצליחה בית"ר לנצח רק 3 פעמים שמתוכם רק ניצחון ליגה אחד(עוד 2 ניצחונות בגביע) שהושג לקראת סיום העונה. היציעים התרוקנו ובית"ר הפכה מקבוצת פלייאוף עליון שעתידה להתמודד על כרטיס למפעל אירופאי לקבוצת פלייאוף תחתון שנאבקת על חייה ומבטיחה את הישארותה רק במחזור האחרון.


הרגע ששינה את העונה של בית"ר. סדאייב וקאדייב מוצגים בקבוצה

הקיץ הנוכחי:

כמו בכל קיץ גם את הקיץ הנוכחי בית"ר החלה כאשר נושא הבעלות של הקבוצה נמצא בראש סדר היום. בניגוד לשנים עברו הפעם גם היה רוכש ושמו אלי טביב, הבעלים לשעבר של הפועל כפ"ס והפועל ת"א שכבר בתחילת העונה החל בבדיקות להעברת הבעלות החליט לקחת את הקבוצה באופן סופי, אבל כמו שיכול להיות רק בבית"ר ירושלים הכל הלך קשה, הבעלים ב-8 השנים האחרונות ארקדי גאידמק לא ממש שמח להעביר את הקבוצה לידי טביב וניסה לסקל בעסקה ככל האפשר. אל טביב הצטרפו עמותת האוהדים שהפעילו את סעיף הרכישה שלהם כאשר מנגד ארקדי גאידמק הודיע במפתיע שיש לו קבוצת רוכשים פוטנציאלים שבראשם יעמוד טמרלאן מג'ידוב איש עסקים צ'צ'ני-ישראלי שיזרימו לקבוצה כ-5 מיליון דולר והצעד הראשון היה סיכום בע"פ עם רוני לוי על מינויו למאמן כאשר העסקה תיחתם. טביב והעמותה החליטו לקחת את העניין לבית-משפט ויום לפני הדיון הראשון הודיע גאידמק כי הוא נכנע למחאות ויעביר את הקבוצה לטביב וכך גם החליט ביהמ"ש המחוזי בירושלים. לאחר 8 שנים, 5 תארים והשקעה של 400 מיליון דולר ארקדי גאידמק כבר לא בעלי בית"ר והבעלים החדש הוא אלי טביב. אחד הצעדים הראשונים של טביב היה למנות כנציגו את חיים רביבו שעשוי בעתיד לרכוש אחוזים במועדון, טביב יחד עם רביבו החליטו על חריש עמוק במועדון ומספר רב של עובדים ואנשי מקצוע כמו סרגיי טרטיאק, חנן אזולאי, משה בן-הרוש, רוני הילל ועוד פוטרו ויוחלפו באנשים מטעמו של טביב. בעמדת היו"ר איציק קורנפיין נכון להיום עוד ממשיך בתפקידו אבל טביב בודק את האופציה למנות ניר סביליה חלוץ העבר במקומו אך לא מן הנמנע שקורנפיין ימשיך בתפקידו גם תחת אלי טביב.


הבעלים החדש. אלי טביב

המאמן:

אלי כהן - גם את העונה הקרובה או לפחות בתחילתה בית"ר תפתח עם מאמן בשם אלי כהן על הקווים אבל העונה זה לא יהיה השריף אלא אלי כהן "החיפאי" אם תרצו. המאמן בן ה-53 מקבל לראשונה בקריירת האימון שלו צ'אנס במועדון גדול. למרות שאימן רק בקבוצות קטנות כהן נחשב למאמן מוערך, בין הישגיו אפשר למנות עליות ליגה עם הפועל ר"ג והפועל רעננה, 2 זכיות בגביע המדינה עם הפועל ר"ג ו-2 עונות מצוינות עם הפועל עכו שבהן השאיר את הקבוצה בליגה תוך כדי כדורגל התקפי והתמקמות במרכז הטבלה. כהן אמנם ירד בעונה שעברה ליגה עם הפועל ר"ג אבל זכה למחמאות על הדרך שבה שיחקה הקבוצה וכמובן הזכיה בגביע. מי שמונה לעוזרו הוא דוד אמסלם שכבר אימן כמאמן ראשי את בית"ר והיה עוזרם של יצחק שום ורוני לוי, למרות שאמסלם לצידו אלי כהן יודע שבבית"ר הוא יצטרך להתמודד עם התקשורת הלוחצת, הקהל התובעני וכמובן אלי טביב וחיים רביבו.


הזדמנות חייו. אלי כהן

הגיעו:

דוד רביבו - הקשר בן ה-35 מצטרף לאחיו הגדול חיים גם בירושלים במה שתהיה ככל הנראה התחנה האחרונה בקריירה שלו. רביבו אמנם התחיל את קריירת הבוגרים שלו במכבי ת"א לאחר שנרכש בגיל נוער מעירוני אשדוד אבל העביר את רוב שנותיו במ.ס. אשדוד ועזב הקיץ בטונים מעט צורמים לאחר שסופסל לא מעט בחצי השני של העונה ולא קיבל הצעה לחוזה חדש. רביבו כבש בעונה שעברה באשדוד 5 שערים והוסיף עוד 7 בישולים והוא חתם לעונה אחת בקבוצה וירוויח 100 אלף דולר.

ניסו קפילוטו - הרכש השני של אלי כהן הוא הבלם בן ה-24 שמגיע אחרי עונה אחת באלקי לרנקה הקפריסאית. קפילוטו גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א והתחיל להשתלב בבוגרים כבר בגיל 16, לאחר 4 וחצי שנים שבהם לא הצליח לתפוס יתד בהרכב של מכבי ת"א עבר להשאלות באשדוד ועכו שם שיתף פעולה עם אלי כהן שדאג להביא אותו הקיץ לבית"ר ובונה עליו שיהיה זה שיפתור את הבעיות של הקבוצה במרכז ההגנה. קפילוטו רשם בעונה שעברה 23 הופעות במדי אלקי בהם כבש שער אחד והוסיף בישול אחד.


למרות גילו בטדי בונים עליו. רביבו

עזבו:

עמית בן-שושן - אחת הכותרות של חלון ההעברות של בית"ר ירושלים, הקפטן שנמצא במועדון מגיל 12 עוזב לאנורתוזיס פמאגוסטה הקפריסאית. בן-שושן שסיים חוזה קיבל הצעה נמוכה משמעותית ממה שהשתכר בשנים האחרונות ופנה לחפש אופציות אחרות מעבר לים. בין השורות אפשר להבין שטביב ואלי כהן לא ממש בנו על בן-שושן והעדיפו אופציות אחרות על פניו. הקשר-חלוץ שיחק בעונה שעברה 22 משחקים בהם הבקיע 7 שערים ובישל עוד 2.

אבי ריקן - שחקן העונה של בית"ר בעונה החולפת יוצא גם הוא לנסות את מזלו באירופה, ריקן שהפך בעונה וחצי האחרונות ממגן שמאלי בינוני לאחד הקשרים הטובים בליגה והגיע גם עד לנבחרת שם הפך לחבר קבוע בסגל של גוטמן ישחק ב-3 שנים הקרובות בפ.צ. ציריך מהליגה השוייצרית. בעונה החולפת שיחק 31 משחקים בהם הבקיע 11 שערים והוסיף 5 בישולים.

ערן לוי - אהוב היציע המזרחי בטדי עוזב את בית"ר לאחר שנה וחצי שבהם השתלב טוב מבחינה מקצועית וחברתית בקבוצה אבל דווקא עם המאמן אלי כהן השריף לא ידע נחת. לוי וכהן ידעו לא מעט ריבים ותאקלים, המאמן סיפסל לא פעם את החלוץ, הוציא אותו בדקה ה-39 במשחק נגד ק"ש, מנע ממנו להתאמן ונעל לו את הארונית, השעה אותו מהסגל במחזורי הסיום וכמובן התשלח בו לא פעם באמצעי התקשורת השונים כאשר הסיבות לאירועים שונות ומגוונות. לוי עצמו ציפה להמשיך עוד עונה בבית"ר אבל הצוות המקצועי והניהולי החליטו לשחרר אותו ובעונה הבאה ערן לוי ישחק במכבי נתניה בליגה הלאומית, בעונה שעברה ב-25 משחקי ליגה הבקיע 5 ובישל 6, הוסיף עוד 6 שערים במסגרות הנוספות.

דומיניק גלאוינה - הקשר הקרואטי בן ה-20 הגיע בתחילת העונה שעברה והוגדר ע"י המאמן אלי כהן כ"יהלום לא מלוטש", גלאוינה שסבל מקשיי התאקלמות הראה מספר פעמים כמה כישרון יש לו ברגליים אבל לא הצליח לתפוס משבצת של שחקן דומיננטי במערך של השריף ונע לא פעם בין ההרכב לספסל כאשר הוא מתקשה ליצר המשכיות. טביב ואלי כהן החליטו שלא לממש את האופציה עליו והקשר הצעיר יחזור לליגה הקרואטית. הבקיע העונה 6 שערים ובישל עוד 2 ב-29 משחקים.

דינו שקוורץ - לעומת גלאוינה שהגיע יחד איתו דינו דווקא תפס מקום של קבע בהרכב, הבלם הצעיר השתלב מצוין חברתית ומקצועית והיה נראה שימשיך בבית"ר בשנים הקרובות אבל המספר הרב של השערים אותם ספגה בית"ר בעונה שעברה(54) והאיטיות של הבלם הובילה לזה שבמועדון ככל הנראה יוותרו עליו ויבדקו אופציות אחרות. קיימת עוד אופציה שבה שקוורץ ימשיך עונה נוספת בבית"ר אבל היא נראית קלושה נכון לעכשיו. בעונה שעברה שיחק 32 משחקים והוסיף שער ובישול.

זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב - צמד הצ'צ'נים שעליהם עוד ידובר שנים רבות קיבלו הודעה לקראת סוף ינואר שבמסגרת עסקה בין בית"ר ירושלים לטרק גרוז'ני הם יעברו בהשאלה עד לסיום העונה לבית"ר ירושלים, משהגיעו השניים הם זכו ליחס מחפיר מצד חלק לא קטן בקהל של בית"ר שבעקבותיו הם נזקקו למאבטחים צמודים 24 שעות ביממה. בצד המקצועי קאדייב לא השתלב כלל ושותף רק לרבע שעה במשחק הבית מול סכנין ואף הורחק כאשר ישב על הספסל במשחק הגביע נגד מכבי ת"א, סדאייב שהגיע פצוע ראה יותר דשא וגם כבש שער אחד בתשעה משחקים בהם שותף והורחק גם עונה במחזור הסיום של העונה נגד סכנין בדוחא.


עוזב אחרי 16 שנה בצהוב-שחור. בן-שושן

עונת המלפפונים:

עונת המלפפונים של בית"ר ירושלים קיבלה תאוצה גדולה מבחינת השמועות לאחר העברת הבעלות לאלי טביב. עשרות שמות של שחקנים כבר קושרו לקבוצה כאשר בינתיים רק 2 שחקנים חתמו בקבוצה ומספר גדול של מועמדים חתמו בקבוצות אחרות. הלחץ של טביב, רביבו ואלי כהן לבנות סגל שיוכל להתמודד על מקום בפלייאוף העליון גדל מיום ליום ונראה שרק סמוך לפתיחת הליגה הסגל יושלם. מבין שחקני הסגל הקיים יש לא מעט שחקנים שעדיין לא חתמו על חוזה חדש לעונה הקרובה, מביניהם בית"ר כבר איבדה את עמית בן-שושן שחתם באנורתוזיס הקפריסאית, נראה שמי שיצטרף אל בן-שושן וריקן ברשימת הליגיונרים הוא קובי מויאל שמחזיק בהצעות מבלגיה ושוייץ והפערים בינו לבין בית"ר נראים כרגע בלתי ניתנים לגישור. מתן בראשי וחיים מגרלשווילי עדיין לא חתומים אבל נראה שבסופו של דבר יגיעו עימם לעמק השווה והשניים יחתמו על חוזה חדש. חן עזריאל שכרטיסו שייך למכבי חיפה חזר להתאמן עם בית"ר ומו"מ מתנהל בין טביב לשחר בנוגע לדמי העברת החלוץ חזרה לבית"ר. סטיבן כהן אמנם מוערך מאוד ע"י המאמן אלי כהן אבל לא נראה שטביב ורביבו תופסים מהקשר הצרפתי-יהודי לו הוצע חוזה נמוך מאוד ונראה כי גם הוא בדרך החוצה מהקבוצה. בגזרת הרכש השם החם ביותר שנמצא בדרך לקבוצה הוא אבירם ברוכיאן, מספר 8 ששיחק בשנה וחצי האחרונות ללא הצלחה בפולוניה ורשה והפועל ב"ש בדרך חזרה וכבר החל להתאמן עם הקבוצה וצפוי לחתום על חוזה לאחר תשעה באב, ברוכיאן שנלהב לחזור הביתה צפוי לקבל בחזרה גם את סרט הקפטן. עוד מועמדים המובילים להגיע הם אנדריי פיליאבסקי ואלרואי כהן שממתינים לשחרור שלהם ממכבי חיפה והפועל ת"א בהתאמה, בנוסף טביב מעוניין לחזק את הקבוצה במספר שחקנים צעירים שיהיה ניתן למכור בעוד מספר שנים כמו עומר אצילי קשר הפועל ראשל"צ ואיציק כהן חלוץ הפועל ירושלים ששיחק גם שנה אחת בנוער של בית"ר ונכון לעכשיו מתנהל מו"מ עם הקבוצות לגבי סכום מכירת הכרטיס של השניים, גם המגן השמאלי ניר מנצור שגדל במחלקת הנוער של הקבוצה ושיחק בקבוצת הנוער של ריאל מדריד החל להתאמן עם הקבוצה לאחר שבשנים האחרונות שיחק ביוון ובקפריסין ואם ירשים יוחתם. שחקנים נוספים שמועמדים להגיע הם שלומי אזולאי וסנטיהו סולליך ממכבי חיפה וחלוץ מ.ס. אשדוד בעונה החולפת סטפן שצ'פוביץ' אך מו"מ בין הצדדים עדיין לא נמצא בשלבים מתקדמים, רביבו וטביב ממשיכים לחפש שחקנים זרים צעירים בעלויות נמוכות שיהיה ניתן להשביח למכור בעוד מספר שנים ובמחנה האימונים בשבוע הבא צפויה להגיע רכבת של נבחנים זרים שינסו להרשים את אלי כהן ורביבו.


חוזר הביתה? ברוכיאן

שחקני מפתח:

דאריו פרננדס - אחרי סאגה מגעילה של שבועיים שבהם הקשר בן ה-35 שקל לעזוב את הקבוצה בסופו של דבר "סופר דאריו" חתם על חוזה לעונה נוספת בבית"ר וימשיך ללבוש צהוב-שחור גם בעונה הקרובה. פרננדס ללא ספק היה חלק מרכזי ביכולת הטובה של בית"ר בחצי הראשון של העונה עד שכל העסק התרסק, הקשר הארגנטינאי הוא ללא ספק המנוע והלב של הקבוצה ונדמה שהוא יותר שחקן בית מאשר שחקן זר. דאריו הוא האיש שכל הכדורים עוברים דרכו וכזה שבלעדיו בית"ר נראית אחרת לגמרי. בעונה הקרובה דאריו יצטרך להמשיך את מה שהתחיל בעונה הקודמת וזה להחזיר את בית"ר לחלק העליון של הטבלה וכמובן על הדרך להשתיק את החוליגנים שלא רצו לראות אותו עם מדי המנורה.

אריאל הרוש - בשקט בשקט הרוש יתחיל בעונה הקרובה עונה שישית בבוגרים וחמישית כשוער ראשון. הרוש אמנם היה השוער שספג בעונה שעברה את המספר הגדול ביותר של שערים בליגה אבל רוב השערים הגיעו בעיקר בגלל חוליית ההגנה החלשה מאוד שעמדה לפניו. בעונה החולפת הרוש שידרג את המעמד שלו כשחקן מוביל בבית"ר ירושלים ללא קשר למגרש כאשר יחד היה מהיחידים שיצאו בגלוי כנגד הקהל בעקבות הקריאות הגזעניות לעבר סדאייב וקאדייב.הרוש שמסומן כשוער הראשון של הנבחרת בעידן שלאחר דודו אוואט יודע שע"מ להצדיק את אפודת השוער הראשון של הנבחרת הוא יהיה חייב לחזור לתת קבלות גם בשער של בית"ר בעונתו האחרונה אולי לפני יציאה אפשרית לאירופה.


עכשיו אפשר להתעסק בכדורגל. דאריו והרוש

סגל הקבוצה: (מתעדכן)

שוערים: אריאל הרוש, אוהד סיידוף.
בלמים: אנדרס טונייס, ג'ונתן וילה, ניסו קפילוטו, טל כחילה.
מגנים: אלי דסה, דושאן מאטוביץ', תומר ירוחם.
קשרים: אבירם ברוכיאן, שי חדד, פאבלו בראנדן, דור מלול, מושיקו לוגאסי, אופיר קריאף, עומר אצילי, צחי אליחן, ברק משה.
חלוצים: שלומי אזולאי, איציק כהן, בריאן ז'ונס, רועי זיקרי.

שאיפות לעונה הקרובה:

אלי טביב שבשלב הראשון צריך לכסות חובות והתחייבויות מהשנים הקודמות צפוי ללכת השנה על עונה פיננסית, הבעלים לא מתכוון להשקיע יותר מדי ולחזק את הקבוצה בעיקר בשחקנים חופשיים או בצעירים מבטיחים, כרגע נראה שטביב הולך לעונת מעבר בה יאזן את הקבוצה כלכלית ויכין את הקרקע לשנים הבאות שבהם בית"ר אמורה לחזור לצמרת הכדורגל הישראלי. המטרה העונה היא קודם כל שלום בית והחזרת הקהל לטדי, אחרי שבשנים האחרונות נשמעו בטדי בעיקר קריאות גזעניות וקללות לעבר ארקדי גאידמק ואיציק קורנפיין השנה הציפיה היא שהקהל יחזור לתמוך בקבוצה ולהגיע בהמוניו טדי המחודש. בפן המקצועי אמנם אלי כהן ורביבו רחוקים מלהכריז על השלמת בניית הסגל אבל נדמה שהשגת מקום בפלייאוף העליון יחשב להצלחה ולשם שואפים להגיע בעיקר בגלל המשחקים הפוטנציאלים נגד הקבוצות הגדולות מחיפה ות"א שיכולים בקלות למלא את טדי, לאחר שב-3 השנים האחרונות הקבוצה נגררה למאבקי תחתית במועדון מכוונים לעונה שקטה במרכז הטבלה.

:aaa031:

רשימת שיאי המונדיאל

June 11, 2014, 12:51 pm

≫ Next: דיון המולטימדיה

≪ Previous: בית"ר ירושלים 13/14: מסיימים במקום השביעי. קורצקי המאמן החדש

$

0

0

נבחרות
זכיות:
ברזיל - 5 (1958, 1962, 1970, 1994, 2002)
איטליה - 4 (1934, 1938, 1982, 2006)
גרמניה - 3 (1954, 1974, 1990) - כולם כגרמניה מערבית
ארגנטינה - 2 (1978, 1986) - 0 בלי רמאויות
אורוגוואי - 2 (1930, 1950)
אנגליה - 1 (1966)
צרפת - 1 (1998)
ספרד - 1 (2010)

השתתפות במונדיאלים:
ברזיל - 19, הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל המונדיאל
גרמניה(כולל מערב גרמניה) - 17 הנבחרת היחידה ביחד עם ברזיל שתמיד עברה מוקדמות
איטליה - 17, הפעם היחידה בה לא עברה מוקדמות הייתה ב - 1958
ארגנטינה - 15
אנגליה - 13
ספרד - 13
צרפת - 13

משחקים במונדיאלים:
גרמניה(כולל מערב גרמניה) - 99
ברזיל - 97
איטליה - 80
ארגנטינה - 70
אנגליה - 59

ההפרש השנים הכי גדול בין הגעות למונדיאל:
56 - מצרים(בין 1934 ל - 1990), נורווגיה(בין 1938 ל - 1994)

משחק עם הכי הרבה שערים:

26.6.1954 אוסטריה - שוויץ 5:7 - רבע גמר

הניצחון הכי גבוה:
17.6.1954 הונגריה - דרום קוריאה 0:9 - שלב הבתים
18.6.1974 יוגוסלביה - זאיר 0:9 - שלב הבתים
15.6.1982 הונגריה - אל סלבדור 1:10 - שלב הבתים

מאמנים
זכיות
המאמן היחיד שזכה בשני גביעי עולם היה ויטוריו פוצו - 1934, 1938 עם איטליה

זכו גם כמאמנים וגם כשחקנים
מריו זגאלו(1958, 1962 - שחקן, 1970 - מאמן)
פרנץ בקנבאואר(1974 - שחקן, 1990 - מאמן)

אימן בהכי הרבה מונדיאלים:
6 - קרלוס אלברטו פריירה(1982 כווית, 1990 אמירויות, 1994 ו - 2006 ברזיל, 1998 ערב הסעודית, 2010 דרום אפריקה)

אימנו הכי הרבה נבחרות במונדיאלים:
5 - בורה מילוטינוביץ'(1986 מכסיקו, 1990 קוסטה ריקה, 1994 ארה"ב, 1998 ניגריה, 2002 סין)
5 - קרלוס אלברטו פריירה(1982 כווית, 1990 אמירויות, 1994 ו - 2006 ברזיל, 1998 ערב הסעודית, 2010 דרום אפריקה)

ניהול משחקים:
25 - הלמוט שן(מערב גרמניה - 1966, 1970, 1974, 1978)
23 - קרלוס אלברטו פריירה(1982 כווית, 1990 אמירויות, 1994 ו - 2006 ברזיל, 1998 ערב הסעודית, 2010 דרום אפריקה)
20 - בורה מילוטינוביץ'(1986 מכסיקו, 1990 קוסטה ריקה, 1994 ארה"ב, 1998 ניגריה, 2002 סין)
20 - מריו זגאלו(ברזיל - 1970, 1974, 1998)
18 - אנצו בארזוט(איטליה - 1978, 1982, 1986)
18 - ספ הרברגר(גרמניה הנאצית/מערב גרמניה - 1938, 1954, 1958, 1962)
18 - הוס הידינק(1998 הולנד, 2002 דרום קוריאה, 2006 אוסטרליה)

שחקנים
זכיות:
3 - פלה(ברזיל: 1958, 1962, 1970)

השתתפות בהכי הרבה מונדיאלים:
5 - לותאר מתיאוס(מערב גרמניה/גרמניה - 1982, 1986, 1990, 1994, 1998) - שיחק בכולם
5 - אנטוניו קרבחאל(מכסיקו - 1950, 1954, 1958, 1962, 1966) - שיחק בכולם
5 - ג'יאנלואיג'י בופון(איטליה - 1998, 2002, 2006, 2010, 2014) - לא שיחק בראשון

מלכי ההופעות בכל הזמנים:
25 - לותאר מתיאוס(מערב גרמניה/גרמניה - 1982, 1986, 1990, 1994, 1998)
23 - פאולו מלדיני(איטליה - 1990, 1994, 1998, 2002)
21 - אובה זלר(מערב גרמניה - 1958, 1962, 1966, 1970)
21 - דייגו מראדונה(ארגנטינה - 1982, 1986, 1990, 1994)
21 - ולדיסלב ז'מודה(פולין - 1974, 1978, 1982, 1986)

מלכי השערים בכל הזמנים:
15 - רונלדו(ברזיל - 1994(רק היה בסגל ולא שיחק), 1998, 2002, 2006)
14 - מירוסלב קלוזה(גרמניה - 2002, 2006, 2010)
14 - גרד מילר (מערב גרמניה - 1970, 1974)
13 - ז'וסט פונטן(צרפת - 1958)
12 - פלה(ברזיל - 1958, 1962, 1966, 1970)

הכי הרבה שערים במשחק אחד:
5 - אולג סאלנקו. 28.6.1994 רוסיה - קמרון 1:6

מלכי השערים בכל מונדיאל:
1930 - גיז'רמו סטאבילה(ארגנטינה) עם 8
1934 - אודריך ניידלי(צ'כוסלובקיה) עם 5
1938 - ליאונדס(ברזיל) עם 7
1950 - אדמיר(ברזיל) עם 8
1954 - שנדור קוצ'יש(הונגריה) עם 11
1958 - ז'וסט פונטן(צרפת) עם 13
1962 - גארינצ'ה(ברזיל), ואוה(ברזיל), ליאונל סנצ'ס(צ'ילה), דראזן ירקוביץ'(יוגוסלביה), פלוריאן אלברט(הונגריה), ולנטין איבנוב(ברה"מ) עם 4 כ"א
1966 - אוסביו(פורטוגל) עם 9
1970 - גרד מילר(נערב גרמניה) עם 10
1974 - גז'גוז' לאטו(פולין) עם 7
1978 - מריו קמפס(ארגנטינה) עם 6
1982 - פאולו רוסי(איטליה) עם 6
1986 - גארי לינקר(אנגליה) עם 6
1990 - טוטו סקילאצ'י(איטליה) עם 6
1994 - חריסטו סטויצ'קוב(בולגריה), אולג סאלנקו(רוסיה) עם 6
1998 - דאבור שוקר(קרואטיה) עם 6
2002 - רונלדו(ברזיל) עם 8
2006 - מירוסלב קלוזה(גרמניה) עם 5
2010 - דייגו פורלן(אורוגוואי), תומס מולר(גרמניה), ווסלי סניידר(הולנד), דוד וייה(ספרד) עם 5 כ"א

השחקן המצטיין(מ - 1982 זוכה בכדור הזהב):
1930 - חוסה נסאצי(אורוגוואי)
1934 - ג'וזפה מיאצה(איטליה)
1938 - ליאונידס(ברזיל)
1950 - זיזיניו(ברזיל)
1954 - פרנת פושקאש(הונגריה)
1958 - דידי(ברזיל)
1962 - גארינצ'ה(ברזיל)
1966 - בובי צ'רלטון(אנגליה)
1970 - פלה(ברזיל)
1974 - יוהאן קרויף(הולנד)
1978 - מריו קמפס(ארגנטינה)
1982 - פאולו רוסי(איטליה)
1986 - דייגו מראדונה(ארגנטינה)
1990 - טוטו סקילאצ'י(איטליה)
1994 - רומאריו(ברזיל)
1998 - רונלדו(ברזיל)
2002 - אוליבר קאן(גרמניה)
2006 - זינדין זידאן(צרפת)
2010 - דייגו פורלאן(אורוגוואי)

השחקן הצעיר ביותר:
נורמן וייטסייד(צפון אירלנד) - בן 17 ו - 41 יום - בבכורה שלו מונדיאל 82
הכובש הצעיר ביותר:
פלה(ברזיל) - בן 17 ו - 239 יום כשכבש נגד ויילס במונדיאל 1958
השחקן המבוגר ביותר:
רוז'ה מילה(קמרון) - בן 42 ו - 39 יום במשחקו האחרון במונדיאל 1994
הכובש המבוגר ביותר:
רוז'ה מילה(קמרון) - בן 42 ו - 39 יום כשכבש נגד רוסיה במונדיאל 1994

---

דיון המולטימדיה

June 11, 2014, 1:00 pm

≫ Next: הליגות הנמוכות באיטליה 2013/14

≪ Previous: רשימת שיאי המונדיאל

$

0

0

ברוכים הבאים למונדיאל ברזיל 2014!! זה דיון שבו יהיו פחות דיבורים ויותר תמונות, קטעי וידאו, תקצירי שערים, ממים הומוריסטים וגם כל מה שאפשר למצוא ביציעים, שם הצבע ישחק תפקיד מרכזי ויהיה מעניין לא פחות מהמגרש עצמו. אז תתחילו להתפרע ושיהיה לכולנו חודש מונדיאל נעים

הליגות הנמוכות באיטליה 2013/14

June 11, 2014, 1:39 pm

≫ Next: ליברפול 2013/14

≪ Previous: דיון המולטימדיה

$

0

0

פאלרמו

עונות בסריה אה: 26
עונות בסריה בי: 42
בעונה הקודמת: מקום 18 בסריה אה
משחקת ב: רנצו בארברה (36,349)

מעטים היו מאמינים שבתחילת העונה האחרונה, פאלרמו תהיה אחת משלוש הקבוצות שייפרדו מהסריה A. האמת היא שגם עונת 2011/12 לא הייתה כזאת שצריך להתגאות בה לאחר שלקראת סיומה, נקלעו בסיציליה למשבר והיו קרובים לירידה. אשתקד, הרוזאנרו הפגינו יכולת חלשה ביותר כבר ממחזור הפתיחה, וקבוצה שצוברת שישה ניצחונות בלבד לאורך עונה שלמה- איננה ראויה להוות חלק מהליגה הבכירה באיטליה. מספר גורמים לוקחים חלק בנשירתה של פאלרמו לאחר כמעט עשור בסריה A, במהלכו היוותה חלק ממרכז הטבלה ומעלה ולא פעם ייצגה את איטליה באירופה. ראשית, פאלרמו שעד לפני שנתיים הייתה אחת הקבוצות המוכשרות באיטליה, החלה למכור את כוכביה ובכך נפרדה משחקנים כמו פאסטורה, סיריגו, קסאני, נוצ'רינו בלצארטי ועוד רבים. סכומים אדירים הגיעו לקופות המועדון מהמכירות הללו, אך בפאלרמו כשלו במציאת מחליפים הולמים. הגורם השני במפלת הקבוצה מסיציליה, הוא כמובן חוסר היציבות בעמדת המאמן. יהיה מיותר לנקוב במספר המאמנים שדרכו ברנצו בארברה בשנים האחרונות, וגם אם לעתים פיטוריהן מוצדקים, עושה הרושם שידו של זאמפריני קלה על ההדק ובכך משרת האימון של הרוזאנרו נחשבת לסיר לחץ שכמעט לא אפשרי לשרוד בו. האמת היא שגם בעונה האחרונה, פאלרמו הייתה קרובה להינצל מירידה לאחר מספר תוצאות חיוביות לקראת המחזורים האחרונים, או יותר נכון- בעוד ששחקנים כמו מיקולי והרנאנדס איכזבו ובגדול, היה זה איליצ'יץ' שנכנס לכושר מטורף בסיום העונה ובמו רגליו היה קרוב להציל את קבוצתו.

ירידתה של פאלרמו מזכירה מאוד את זאת של סמפדוריה לפני שנתיים וייתכן שהיא תעשה רק טוב לוורודים מסיציליה. היא ללא ספק כבר כעת המועמדת הבולטת לשוב לסריה A ובעלת הסגל החזק ביותר בליגה השנייה. זאמפריני הפתיע עם מינויו של ג'נארו גאטוזו לעמדת המאמן, אך כנראה שהוא חיפש בן אדם שלא יילחץ לעבוד תחתיו. יוסיפ איליצ'יץ', כוכבה הבלתי מעורער של הקבוצה, לא יישאר בה בעונה הקרובה, לאחר שלא מעט קבוצות בכירות באיטליה ומחוצה לה מביעות בו עניין. שחקנים בולטים שהצטרפו הם קייל לאפרטי, חלוצה של של סיון; קלאודיו טרזי, בלמה של סיינה; אלן סטבאנוביץ', הקיצוני הצעיר ששייך לטורינו ודווידה די ג'נארו מספציה. איגור בודאן תלה את נעליו, בעוד שיסמין קורטיץ' הצטרף לסאסואולו.


רינו גאטוזו, יסתדר עם זאמפריני?

סיינה

עונות בסריה אה: 9
עונות בסריה בי: 13
בעונה שעברה: מקום 19 בסריה אה
משחקת ב: ארטמיו פראנקי (15,373)

עם הפחתת נקודות של 6 נקודות עבור מועדון כמו סיינה, מעטים היו סיכוייה להישאר בסריה A, והיא נחשבה ליורדת הבטוחה. במבחן המציאות כך אכן קרה, ועל אף מספר מחזורים בודדים לקראת הישורת האחרונה בה עלתה מעל הקו האדום, את רוב רובה המוחלט של העונה בילתה במקומות האחרונים שמובילים לסריה B. עם זאת, צריך להוריד את הכובע בפני הרובור שלרגע לא הפסיקו להאמין בדבר הישארותם, ומי יודע, אילולא הפחתת הנקודות ייתכן והם היו נשארים. אולם גם בסיינה קיבלו בהבנה את הירידה הבלתי נמנעת, שכן הביאנקונרי מקומם הוא בין הסריה B לתחתית הליגה הבכירה, ומבט חטוף על סגל הקבוצה יחזק את הקביעה הזאת. עד כה אפשר לומר שדיברנו טובות על סיינה, משום שצרה גדולה מרחפת מעל שמי העיר. מצבו הכלכלי של סיינה איננו ברור ובחודש שעבר, הודה נשיא המועדון, כי הם היו קרובים להכריז על פישטת רגל לאחר שהתקשו לשלם את משכורות השחקנים בזמן. כעת, סיינה גם איבדה את הספונסר הראשי שלה, בנק מונטפאסקי די סיינה. העתיד מנבא רעות ובמידה והקבוצה מטוסקנה לא תעמוד בקריטריונים הכלכליים שמעמידה מנהלת הליגה- היא עלולה לפתוח גם את העונה הקרובה עם עונש הפחתת נקודות, ובמקרה גרוע יותר, לפתוח את העונה הקרובה בליגות הנמוכות.

אינוסנט אמגארה הוא ללא ספק אחת התגליות בסריה A בעונה האחרונה. השוויצרי שהגיע בינואר ללא שאיש ירגיש בכך, כבש שבעה שערים עד לסיום העונה, מה שכמובן לא עזר לרובור להינצל. בסריה B קשה להאמין שהוא יישאר, אך לשמחתה של סיינה, מחירו קפץ משמעותית אודות לעונה האחרונה, ובכך היא עשויה לשפר מעט את מצבה הכלכלי העגום. מספר שחקנים נפרדו מהקבוצה הטוסקנית הקטנה, והם: אלסיו ססטו, קשרה שעזב לקייבו בהעברה חופשית; רג'ינאלדו הברזילאי חזר למולדתו; קלאודיו טרזי, שחקן ההגנה שעזב לפאלרמו ואיירון בוגדאני הוותיק סיים את חוזהו בקבוצה. מן העבר השני, בסיינה עד כה מתקשים למצוא חיזוקים.


גם אינוסנט אמגארה לא מבין מה צופן עתידה הכלכלי של סיינה.

פסקארה

עונות בסריה אה: 6
עונות בסריה בי: 33
בעונה שעברה: מקום 20 בסריה אה
משחקת ב: אדריאטיקו (24,400)

בפסקארה חגגו עד אור הבוקר את עלייתם לסריה A בעונה האחרונה לאחר כעשרים שנה בליגות הנמוכות של המגף. בקיץ הם דאגו גם לחזק את הקבוצה בשחקנים צעירים ורובם מבטיחים כמו קינטרו, פרין, ווייס, קפרארי ו- ווקוסיץ', בעוד ששלשת הגורמים לעלייתה- אימובילה, וראטי ואינסינייה- נפרדו מהים האדריאטי. בכך מומן חיזוק הקבוצה, אשר הוציאה כ 20 מיליון יורו לשם חיזוקה על מנת שתתבסס בליגה הבכירה. בחצי הראשון של העונה, הביאנקואזורי עוד די עמדו ביעדם כאשר נעו בין הקו האדום למקום ה 13, אך בחצי השני הגיעה נפילה רצינית, כאשר במהלכה צברה 2 נקודות בלבד בעוד שהיא סופגת כמויות בלתי נתפסות של שערים. לסיכום, פסקארה, שהשיגה בסך הכול 22 נקודות, הבקיעה 27 שערים וספגה יותר מ 80 שערים, תיזכר כאחת הקבוצות המביכות ביותר שהתמודדו בסריה A לדורותיה. מאטיה פרין, בין קורות הקבוצה, סיפק לרוב הופעות טובות, אך גם הוא לא נטול מביקורות. בקו ההגנה, אף לא אחד ראוי למחמאות בעקבות תצוגות הנפל שהציגו במהלך העונה. בקישור, ווייס היה לא יציב והתנדנד בין הופעה מרשימה למביכה, ואילו קינטרו, הכוכב הגדול ביותר של פסקארה, הצטרך להשתתף עם נבחרת קולומביה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20. התקפת הקבוצה, גם היא הייתה חושך מוחלט ומוטב לא להרחיב במילים לגביה. הדולפינים של פסקארה חוזרים לסריה B, אולם קיימת בקבוצה מספיק איכות כדי לשוב לליגה הבכירה, הפעם לאחר למידה מטעויות העבר כדי לא להביך את עצמם כמו אשתקד.

בעונה הקרובה יעמוד על הקווים פסקוואלה מארינו לאחר שנת הבטלה. בחלון ההעברות שחקנים רבים נפרדו מפסקארה: ולדימיר ווייס עזב בהעברה חופשית לאולימפיאקוס; פסקארה עשתה קופה נאה על קינטרו שנרכש על ידי פורטו; מאטיה פרין סיים את תקופת ההשאלה במועדון; סליק הצעיר נמכר לקבוצה טורקית; אברוסקאטו בצעד די מפתיע יצטרף לקרמונזה, טוגני הברזילאי יחזק את אבלינו וקפרארי שב להיות תחת בעלותה המלאה של רומא. בגזרת המצטרפים עד כה, פדריקו ויויאני הושאל מרומא כשגם פוליטאנו ופישיטלה הצטרפו מהג'אלורוסי. הבלם הצעיר, אורוס קוסיץ', נרכש מצסק"א מוסקבה.


חואן פרננדו קינטרו, אחד השחקנים המבטיחים באיטליה נמכר לפורטו.

אמפולי

עונות בסריה אה: 9
עונות בסריה בי: 19
בעונה שעברה: מקום 4 בסריה בי, הגעה לגמר הפלייאוף
משחקת ב: קרלו קסטלאני (19,795)

נובארה

עונות בסריה אה: 13
עונות בסריה בי: 31
בעונה שעברה: מקום 5 בסריה בי, הגעה לחצי גמר הפלייאוף
משחקת ב: סילביו פיולה (17,875)

ברשה

עונות בסריה אה: 22
עונות בסריה בי: 56
בעונה שעברה: מקום 6 בסריה בי, הגעה לחצי גמר הפלייאוף
משחקת ב: מאריו ריגאמונטי (23,486)

וארזה

עונות בסריה אה: 7
עונות בסריה בי: 20
בעונה שעברה: מקום 7 בסריה בי
משחקת ב: פראנקו אוסולה (8,213)

מודנה

עונות בסריה אה: 13
עונות בסריה בי: 48
בעונה שעברה: מקום 8 בסריה בי
משחקת ב: אלברטו בראליה (21,151)

טרנאנה

עונות בסריה אה: 2
עונות בסריה בי: 23
בעונה שעברה: מקום 9 בסריה בי
משחקת ב: ליברו ליבראטי (22,000)

בארי

עונות בסריה אה: 30
עונות בסריה בי: 42
בעונה שעברה: מקום 10 בסריה בי
משחקת ב: סן ניקולה (58,270)

פאדובה

עונות בסריה אה: 16
עונות בסריה בי: 37
בעונה שעברה: מקום 11 בסריה בי
משחקת ב: אאוגאנאו (18,060)

קרוטונה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 10
בעונה שעברה: מקום 12 בסריה בי
משחקת ב: אציו שידה (9,631)

ספציה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 21
בעונה שעברה: מקום 13 בסריה בי
משחקת ב: אלברטו פיקו (10,000)

צ'זנה

עונות בסריה אה: 12
עונות בסריה בי: 29
בעונה שעברה: מקום 14 בסריה בי
משחקת ב: דינו מאנוצי (23,860)

צ'יטאדלה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 8
בעונה שעברה: מקום 15 בסריה בי
משחקת ב: פייר צ'זארה טומבולאטו (7,623)

יובה סטאביה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 4
בעונה שעברה: מקום 16 בסריה בי
משחקת ב: רומאו מנטי (7,642)

רג'ינה

עונות בסריה אה: 9
עונות בסריה בי: 22
בעונה שעברה: מקום 17 בסריה בי
משחקת ב: אורסטה גראנילו (27,454)

וירטוס לנצ'אנו

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 2
בעונה שעברה: מקום 18 בסריה בי
משחקת ב: גווידו ביונדי (5,553)

טרפאני

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 1
בעונה שעברה: מקום ראשון בבית א בלגה פרו 1
משחקת ב: פרובינצ'אלה (7,000)

אבלינו

עונות בסריה אה: 10
עונות בסריה בי: 15
בעונה שעברה: מקום ראשון בבית ב בלגה פרו 1
משחקת ב: פטרניו (26,000)

קארפי

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 1
בעונה שעברה: מקום 3 בבית א בלגה פרו 1, זכתה בפלייאוף
משחקת ב: סנדרו קבאסי (4,164)

לאטינה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 1
בעונה שעברה: מקום 3 בבית ב בלגה פרו 1, זכתה בפלייאוף
משחקת ב: דומניקו פראנצ'וני (6,850)

ליברפול 2013/14

June 11, 2014, 1:42 pm

≫ Next: שאלקה 04 13/14 :: תפנית בסיבוב השני, משיגים את המקום ה-3

≪ Previous: הליגות הנמוכות באיטליה 2013/14

$

0

0

ליברפול - עונת 2013/14


העונה שהייתה:
עונת 2012/13 נפתחה בתסריט שהלך ונהיה מוכר יותר ויותר ליושבי אנפילד בשנים האחרונות: צוות מקצועי חדש הגיע לעיר. ברנדן רודג'רס היה המנג'ר שנבחר להחליף את המלך קני דלגליש, שפוטר בעקבות כישלון משמעותי בעונה החולפת. כבר בתחילת העונה נוכחנו לדעת שהציפיות הפכו ליותר ריאליות, גישת ה-"טופ 4 עכשיו!" פינתה את מקומה לאסטרטגיית בנייה זהירה. ההכרה בכשלון הגדול של הודג'סון ודלגליש חייבה את הצוות והאוהדים לתת סבלנות וקרדיט למנג'ר החדש. ועם זאת, העונה נפתחה ברגל שמאל בכל המובנים: הקבוצה הובסה 3:0 במשחק הפתיחה של הפרמיירליג נגד ווסט ברום, בהמשך גם הפסידה למנ' יונייטד וארסנל והנצחון הראשון הגיע רק במחזור השישי, 5:2 בקארו-רואד. גם ההתנהלות בחלון ההעברות לא הייתה מזהירה: פאביו בוריני וג'ו אלן הגיעו מרומא וסוונזי תמורת 24 מ' פאונד – רכש יקר מאוד של שני שחקנים צעירים שעבדו עם המנג'ר בעבר, ורכש שזכה לביקורת באשר למידת נחיצותו. הישג אחד בשוק ההעברות המועדון הצליח לרשום, כשהחתים את נורי שאהין בהשאלה מריאל מדריד, למרות עניין של ארסנל בשחקן. ועם זאת, השמחה על החתמתו של שאהין נעלמה מהר מאוד כשבפארסה מביכה, המעודון שיחרר את אנדי קארול בהשאלה לווסטהאם ולא הצליח להחתים אף חלוץ ביום האחרון של חלון ההעברות, כשקלינט דמפסי עובר לטוטנהאם בשנייה האחרונה אחרי סאגה מעייפת. בסופו של דבר, ניתן לסכם ששחקני הרכש של קיץ 2012 לא הותירו את חותמם על הקבוצה, כאשר שאהין ואסיידי מקבלים מעט קרדיט, בוריני סבל משתי פציעות קשות וג'ו אלן, שהתחיל היטב את הקריירה שלו בליברפול, סחב גם הוא פציעה בכתף שפגעה ביכולת שלו ככל שהעונה התקדמה.
ברנדן רודג'רס הופקר עם שני חלוצים בוגרים, ולעזרתו של החלק ההתקפי נחלצו הצעירים ראהים סטרלינג וסוסו, שבגילאי 17 ו-18 רשמו הופעות מרשימות בפרמיירליג. בחלק ההגנתי, שחקנים רבים היו רחוקים משיאם ובינהם ניתן לציין את פפה ריינה, גלן ג'ונסון ושחקן העונה החולפת מרטין סקרטל. גם כאן, הצעירים אנדרה וויזדום ומרטין קלי (שנפצע וסיים את העונה בשלב מוקדם) מילאו בהצלחה רבה את מקומם. ועם זאת, הסיבה העיקרית שליברפול הייתה בחלק העליון של הטבלה הייתה ללא ספק לואיס סוארז. החלוץ האורוגוואי הציל אותה במשחקים רבים, כבש שערים חשובים ויפים כאחד, שבר את שיאי הכיבושים של פרננדו טורס ומייקל אואן ונראה על המסלול הבטוח לתואר שחקן העונה. החלק ההתקפי, אותו סוארז סחב על גבו כחצי עונה, קיבל שידרוג רציני עם ההחתמות של דניאל סטארידג' מצ'לסי ופיליפה קוטיניו מאינטר. סוף סוף לליברפול היה מה למכור בחלק ההתקפי (מלבד סוארז), עם חלוץ מסיים טוב כמו סטארידג' וקוסם ברזילאי קטן, שלא מצא את מקומו באינטר אבל בחצי שנה בפרמיירליג הראה יכולת מסירה וראיית משחק מדהימות, וללא ספק השאיר טעם של עוד לעונה הבאה.
הרכש של חלון ינואר 2013 היה שונה בתכלית מהרכש בקיץ הקודם, ושני השחקנים שהגיעו השתלבו מיד ובצורה מרשימה, אבל העונה שהתחילה בטעם מר הסתיימה בטעם דומה. חמישה מחזורים לסיום העונה, במשחק שלא שינה הרבה לשני המועדונים, רפא בניטז חזר לאנפילד והפעם כמנג'ר צ'לסי. אך הפוקוס הגדול לא היה על המנג'ר הספרדי, אלא על הגאון המשוגע מאורוגוואי. תחילה בישל בכדור מדהים לסטארידג' את שער השוויון, אח"כ גרם לפנדל לחובת קבוצתו עם נגיעת יד ברחבה, נשך את זרועו של מגן צ'לסי ברניסלב איבנוביץ' ולבסוף קינח בשער שוויון דרמטי בדקה ה-96. 2:2 שיזכר הרבה בשל הדרמה שבו, ובעיקר בגלל המעשה המזעזע של סוארז. רעש בתקשורת, השעיה כבדה מההתאחדות (10 משחקים, מהם סוארז ריצה 4), ואיבוד כל סיכוי לתואר שחקן העונה היוו סיום חמוץ מאוד לעונה, שבעיקר השאירה טעם אופטימי לעתיד (כי ההווה בינוני).
בגזרת הגביעים המועדון לא שיחזר את ההצלחה של דלגליש בעונה החולפת. הדחה בשלב מוקדם נגד סוונזי בגביע הליגה מנעה מהמועדון להגן על התואר האחרון בו זכתה, והדחה מביכה נגד אולדהם בגביע האנגלי הייתה הטריגר לסיפסולו של מרטין סקרטל והחזרתו של ג'יימי קראגר להרכב. בליגה האירופית, ליברפול צלחה את שלב הבתים לאחר קרב דרמטי באודינזה במחזור האחרון, אבל הודחה בשלב הנוק-אאוט בדו קרב דרמטי נגד נגד זניט סט. פטרסבורג (3:3 בסיכום, שערי חוץ).


ג'ונג'ו שלבי ראה אדום בהפסד של ליברפול למנצ'סטר יונייטד בספטמבר


ברנדן רודג'רס נאלץ לשלוף את הצעירים, שהרשימו מאוד והשאירו טעם של עוד לעתיד. ראהים סטרלינג חוגג שער בכורה נגד רדינג


לואיס סוארז היה בכותרות מהסיבות הנכונות עד חודש אפריל, וכבש 30 שערים בכל המסגרות העונה


וסיים את העונה עם כותרות לא מחמיאות, בפעם המי יודע כמה


המאבק למען הצדק עבור 96 קורבנות הילסבורו זכה להתקדמות משמעותית העונה, כאשר הועדה העצמאית שחקרה את האירוע הציגה עדויות חדשות וישנות והגישה את הדו"ח שלה. הממשלה שללה את ממצאי הדוח הראשון, התנצלה בפני המועדון והקורבנות וקבעה על חקירה חוזרת לאירוע, שתוציא לאור את האמת על מה שקרה באותו יום נורא בשפילד ב-15/4/89.


ג'יימי קראגר: אגדה שפרשה
הרבה מילים נכתבו על האגדה הסקאוזרית הזו, אבל מעט אוהדי פרמיירליג נותרו אדישים להכרזה של ג'יימי קראגר באמצע העונה – זהו, אני פורש. 737 הופעות במדי ליברפול, 38 הופעות בנבחרת אנגליה, שלושה גביעי ליגה, שני גביעי אנגליה, שני מגני קהילה, שני סופר-קאפ אירופי, גביע אופ"א אחד וצ'מפיונס אחד, מאות תאקלים של הרגע האחרון, ליטרים של זיעה שזלגו אל הדשא מהשחקן שנתן הכי הרבה בכל משחק בו לבש את החולצה האדומה. הופעות הירואיות באותו קמפיין קסום שנגמר עם גביע באיסטנבול, למרות ההתכווצויות והמכות והכאבים, הפכו אותו מ-local lad לאחד הבלמים הגדולים בדור החולף.
לאחר 17 עונות במועדון, קרא תולה את הנעליים ומצטרף לצוות הפרשנים של סקיי. Thank you, Carra.


העונה הקרובה:
בעונתו הראשונה בתפקיד, אין ספק שברנדן רודג'רס זכה לכמה הנחות. לצד בחירות אמיצות לשלב שחקנים צעירים וחסרי נסיון, שיפור גדול בסגנון הכדורגל, הוא גם זכה לביקורת על האמון שנתן בחלק מהותיקים שלא סיפקו את הסחורה, הקרדיט לשחקני הרכש שלו בוריני ואלן, גם כשהיו בכושר לא טוב, ועל הכנה טקטית לקויה. ללא ספק הציפיות מהעונה השנייה בתפקיד הולכות להיות גדולות. המטרה המוצהרת הינה מאבק בטופ 4, אבל גם במועדון מבינים שהדבר כלל לא מובן מאליו. שני המועדונים ממנצ'סטר, בנוסף לצ'לסי המתחדשת עם ז'וזה מוריניו, נראות כמו באנקר לשלושת המקומות הראשונים. במאבק על הכרטיס הרביעי לליגת האלופות אפשר למצוא גם את ארסנל וטוטנהאם, שאמנם לא משחקות כדורגל מבריק, אבל יודעות להוציא את הנקודות וככל הנראה נמצאות במצב מקצועי טוב יותר מליברפול. הטבלה לא משקרת, וליברפול כנראה תצטרך מעט עזרה גם מאלילת המזל כדי לזכות בכרטיס הנחשק ולחזור למפעל, שכבר שנה רביעית לא יחווה לילה של צ'מפיונס באנפילד. אבל מלבד אלילת המזל, צריך גם לעבוד בחלון ההעברות והפעם במועדון התחילו לעשות זאת מוקדם. עד לפני פתיחת חלון ההעברות ב-1.7, ארבעה שחקני רכש כבר היו על סף חתימה. תמונת הרכש עדיין לא שלמה כאשר המועדון מחפש שחקן התקפה בכיר נוסף ובלם אחד או יותר. לאחר שהמועדון נכשל להחתים את הכוכב הארמני הנריק מחטריאן, שבחר ללכת לדורטמונד, המועדון צפוי לחפש קשר התקפי או קיצוני נוסף בסכום גבוה. בגזרת ההגנה, השמות הבולטים שקושרו לליברפול הם קיריאקוס פאפאדופולוס (שאלקה) וטיאגו אילורי (ספורטינג ליסבון), אך יש ספק שהעסקאות הנ"ל יתממשו בסופו של דבר.

מי כבר לא ילבש את החולצה האדומה?
ג'יימי קראגר – תלה את הנעליים בגיל 35, יזכר לעד כאחד הסמלים הגדולים של הקופ ומותיר אחריו בור עצום של מנהיגות, נסיון וגם יכולת טובה מאוד במרכז ההגנה, גם בגילו המתקדם.
דני ווילסון – בלם צעיר בן 21, שהגיע מריינג'רס לפני שלוש שנים ולאחר שלא הצליח להרשים, עוזב להארטס בהעברה חופשית.
פיטר גולאשי – שוער הונגרי בן 23, עוזב לרד בול זלצבורג האוסטרית על מנת להחיות את הקריירה שלו לאחר שהפנים כי לא יהיה שוער שני בליברפול.
ג'ונג'ו שלבי – הקשר האנגלי המוכשר בן ה-21 עובר לסוונזי תמורת כ-6 מ' פאונד. קיבל לא מעט קרדיט בחלקה הראשון של העונה ואף זומן לנבחרת הבוגרת, אבל בהמשך התקשה לשמור על מקומו בהרכב ונדחק לספסל ע"י קוטיניו וג'ורדן הנדרסון. הפוטנציאל קיים, אבל הוא היה צריך למצוא מקום שבו יוכל לממש אותו בצורה אופטימלית.
אנדי קארול – לאחר עונת השאלה בווסטהאם, בה סבל מפציעות אבל הצליח להרשים מספיק, סם אלרדייס חזר עם צ'ק של 15 מ' פאונד על החלוץ בן ה-24. הוא כנראה לעד יזכר כפלופ הכי יקר של ליברפול, אבל תחת הכדורגל הישיר של ווסטהאם הוא יוכל להצדיק לפחות את הסכום של ווסטהאם שילמה.
הבנים החדשים בשכונה
קולו טורה – השחקן הראשון מחוף השנהב שישחק באנפילד. לאחר שסיים חוזה במנ' סיטי, הבלם בן ה-32 מגיע לאנפילד כדי להכנס לנעליו הגדולות של ג'יימי קראגר. עם תארי אליפות ונסיון רב שנים בפרמיירליג באמתחתו, לטורה יש מה לתרום לסגל של ליברפול.
יאגו אספס – חלוץ ספרדי בן 25, שהגיע ממועדון נעוריו סלטה ויגו תמורת 7.5 מ' פאונד. חלוץ ורסיטלי שיכול לשחק גם באגף ימין, כבש את שערו הראשון בליברפול במשחק הפרה-סיזן נגד פרסטון נורת' אנד.
לואיס אלברטו – קשר התקפי בן 20, הגיע מסביליה תמורת 6.5 מ' פאונד לאחר שהרשים בליגה הספרדית השנייה כמושאל מברצלונה ב'. כשרון ספרדי שינסה לפרוץ בליברפול, צפוי להיות המחליף הישיר של ג'ונג'ו שלבי שנמכר תמורת סכום דומה.
סימון מיניולה – שוער בלגי בן 25, שנרכש מסנדרלנד תמורת כ-10 מ' פאונד. הרשים מאוד בעונת הפרמיירליג החולפת וככל הנראה הסיבה המרכזית להישארות של סנדרלנד בליגה, אבל הרכש הנ"ל מעלה סימן שאלה גדול בנוגע להישארותו של פפה ריינה במועדון.
החשודים המיידים
החלון עוד ארוך ולא מעט שחקנים יכולים למצוא את עצמם בחוץ.
דני פאצ'קו – הכשרון הספרדי הוא ככל הנראה השחקן עם השיא הכי "מבאס" באנגליה. הוא השתתף ביותר פרה-סיזנים מאשר הופיע בפרמיירליג. שנה לפני סוף החוזה, עושה רושם שנפרד ממנו בפעם האחרונה בהחלט.
אוסאמה אסיידי – הקיצוני המורוקני שהגיע תמורת 2.5 מ' פאונד מהירנביין ההולנדית, לא קיבל הזדמנויות מהצוות המקצועי וצפוי לעזוב. מבוקש במספר מועדוני צמרת בהולנד.
מרטין סקרטל – הבלם הסלובקי רשם עונה מזוויעה, דווקא לאחר שזכה בתואר שחקן השנה של האוהדים ב2011/12. בליברפול מחפשים בלם, בנוסף לקולו טורה שכבר חתם, ולא מן הנמנע שהמנג'ר, שאיבד אמון בסקרטל לאחר ההדחה המביכה בגביע נגד אולדהם, לא יתנגד למכור אותו.
סבסטיאן קואטס – עוד בלם שמעמדו מתנדנד. לאחר שהגיע מאורוגוואי בסיומו של טורניר קופה-אמריקה מוצלח, הוא לא הצליח להותיר רושם מספיק טוב על הצוות המקצועי. גמלוני, לא מספיק טוב באוויר וחלש מבחינה פיזית, קואטס רחוק מהרמה הנדרשת. צפוי לעזוב ולקבל דקות, בהשאלה או במעבר קבוע.
פפה ריינה – השם הכי גדול בקטגוריה הזו, ואחד שהעתיד שלו בסכנה לאחר הרכש של סימון מיניולה. מצד אחד, ריינה רחוק משיאו וקושר לחזרה לברצלונה. במועדון חששו להישאר בלי שוער בכיר ולכן החתימו שוער צעיר בסכום משמעותי. מצד שני, ספק אם היו מחתימים אותו על מנת להושיב את ריינה, אחד המרוויחים הבולטים במעודון, על הספסל. במהלך הקיץ צפויות התפתחויות כי אין שום הגיון מקצועי וכלכלי להחזיק שני שוערים בכירים ויקרים על הספסל.
עדכון: פפה ריינה בדרכו לנאפולי, בהשאלה לעונה אחת.

לואיס סוארז
הסאגה שנמשכת כל הקיץ, ותמשך עד קץ הימים, ואותה אתמצת בכמה משפטים על מנת לא לעייף את הקוראים ואת עצמי.
לואיס סוארז: "אני רוצה לעזוב! התקשורת באגנליה שונאת אותי, אני רוצה ליגת אלופות, אני רוצה להתחרות על תארים, כולם נגדי".
ליברפול: "לא נמכור את לואיס סוארז. הוא שחקן חשוב, יש לו חוזה לעוד 3 שנים והעתיד שלו איתנו".
ארסנל: "נציע על סוארז סכום נמוך כדי לזרז את הרכש של היגוואין" - "אבל רגע, מה אם הם יסכימו בטעות?" – "שיט, לא חשבנו על זה...".
ריאל מדריד: "נחכה שסוארז יעשה מספיק רעש, או שלחילופין נחכה ליום האחרון של החלון כדי לעשות צעד רציני בכיוון".

השאלה הגדולה של הקיץ מבחינת ליברפול היא איפה ישחק לואיס סוארז בעונה הקרובה?

לוח המשחקים
משחקי הכנה:
13/7 – 17:00 – פרסטון נורת' אנד (ח) 4:0
20/7 – 16:30 – אינדונזיה XI (ג'קרטה)
24/7 – 13:00 - מלבורן ויקטורי (מלבורן)
28/7 – 13:45 – כוכבי תאילנד (בנגקוק)
3/8 – 14:45 – אולימפיאקוס – משחק הוקרה לסטיבן ג'רארד (אנפילד)
7/8 – 20:00 – ולרנגה (אוסלו)
10/8 – 19:00 – סלטיק (גלזגו)
משחקים רשמיים:
17/8 – 14:45 – סטוק סיטי (אנפילד)
24/8 – 19:30 – אסטון וילה (וילה פארק)
1/9 – 15:30 – מנצ'סטר יונייטד (אנפילד)

שאלקה 04 13/14 :: תפנית בסיבוב השני, משיגים את המקום ה-3

June 11, 2014, 1:43 pm

≫ Next: מנצ'סטר יונייטד 2013/14 - עידן מויס נגמר

≪ Previous: ליברפול 2013/14

$

0

0

שאלקה 04, עונת 2013-2014



"לא הניצחון חשוב, אלא ההשתתפות"
מייסד המשחקים האולימפיים הצרפתי, פייר דה קוברטן, היה זה שטבע את המשפט הנ"ל. המונח הזה הוטבע לפני יותר משמונים שנה, בהמחשת ראיית עולמו של דה קוברטן ששמה את ההשתתפות בספורט כערך עליון, ולא את הניצחון. אם נסתכל קצת קדימה, יותר לכיוון יולי 2013, אפשר להסיק דבר אחד לגבי מועדון הכדורגל שאלקה 04: את המשפט הזה היא מגשימה טוב-טוב כבר 55 שנה, היות וגם בעונה שעברה הצליחה חבורת הכדורגל מגלזנקירכן להציג יכולת שלא מספיקה לתואר, ובטח לא להנפת קנקני בירה גדולים.

פתיחת העונה הרשמית הייתה למעשה במסגרת הגביע, אז שאלקה התארחה אצל סארברוקן וניצחה 5:0 בקלות יתרה. האוהדים שחגגו ביציע באווירת שכונה לאור הבדלי הרמות זכו לתצוגת תכלית של ההרכב השני ושאלקה קפצה עוד שלב בגביע הגרמני. אחר כך הגיע המועד המיוחל, וב26/8 שאלקה פגשה את האנובר במשחק חוץ במסגרת המחזור הראשון של הבונדסליגה. החניכים של הוב סטיבנס (דאז) הציגו יכולת טובה אך לא מספקת, כאשר הולטבי והונטלאאר כובשים כל אחד בדרך לתיקו 2:2 מול הקבוצה הביתית. לאחר מכן הגיעו צמד ניצחונות מול אאוגסבורג וגרויתר פירת', כשלאחריהם, כמיטב המסורת, שאלקה הפסידה במפגש מול באיירן (2:0) בבית. הקוניגסבלאו התאוששו והתפוצצו על מיינץ (0:3) בבית, אך לאחר מכן שוב מעדה הקבוצה - הפעם אצל דיסלדורף, עם תיקו 2:2 מאכזב אחרי ששאלקה כבר הובילה 2:0. שוב הגיע משחק בית אחרי מעידה קבוצתית במשחק שלפני והפעם וולפסבורג הייתה הקורבן כששאלקה, שוב, מנצחת 0:3. אחר כך הגיע הדרבי הגדול של חבל הרור ושאלקה הגיעה לווסטפאלן-שטדיון. איברהים אפלאיי בתצוגה יוצאת מן הכלל וגם מרקו הגר קבעו 2:1 ע-נ-ק שחתם שנתיים וחצי מיותמות מניצחון בדרבי.


סוף סוף זה הגיע. שאלקה חוגגת עם האוהדים על אדמת הווסטפאלן-שטדיון

שבוע לאחר הדרבי שאלקה השיגה ניצחון ביתי נוסף, הפעם 0:1 על נירנברג, אבל אז - הגיעה המכה. כמדי שנה שאלקה יודעת להיכנס למשברים בזמן הכי לא טוב ובעצם לחסל לעצמה את העונה. כך גם היה בעונה החולפת, ושאלקה את המשבר התחילה אצל הופנהיים, אצלה הפסידה 2:3 עם שער של המארחת בדקה ה90. אחר כך הגיע ניצחון 0:1 על ברמן בבית, אבל זה לא עצר את כדור השלג שהמשיך להתגלגל גם לכיוון לברקוזן, פרנקפורט, המבורג, גלדבאך, שטוטגרט ופרייבורג, שהצליחו כל אחת לחלץ נקודות משאלקה, עד שהגיעה פגרת החורף. עם הגיעה של הפגרה החליטו במועדון להיפרד מהוב סטיבנס ההולנדי בצעד חד ומפתיע, כאשר יינס קלר (עליו נרחיב בהמשך) נקרא לדגל במקומו.

את הסיבוב השני שאלקה פתחה עם 4:5 מטורף בבית על האנובר, כשבמחצית הובילו המארחים 0:1. זה היה ספתח מצוין לקלר, אבל שאלקה לא הצליחה לשמור על המומנטום ושוב מצאה את עצמה עם רצף של ארבעה משחקים ללא ניצחון, כשאאוגסבורג, פירת', באיירן ומיינץ לוקחות לה את הנקודות. כשדיסלדורף הגיעה לפלטינס ארנה המצב החל להשתנות ושאלקה חזרה לנצח, לאחר מכן הביסו חניכיו של קלר 4:1 את וולפסבורג בחוץ ואז הגיע הדרבי הביתי, שבו שאלקה שוב לא התבלבלה והראתה לדורטמונד מי שולטת בחבל עם ניצחון 1:2 נוסף. נירנברג ניצלה את האופוריה הכחולה כדי לשים שלישייה ברשת של שאלקה שבוע לאחר מכן, אבל שאלקה חזרה לעצמה מהר עם שני ניצחונות על הופנהיים ו-ורדר ברמן. משחק החוץ בלברקוזן הסתיים בתיקו 2:2, כשלאחריו שאלקה הפסידה בפרנקפורט 0:1. אחר כך הנחילו הקוניגסבלאו תבוסה להמבורג עם 1:4 בפלטינס ארנה והמשיכו המומנטום עם ניצחון חוץ על גלדבאך. שטוטגרט קצת הרסה את חגיגות סיום העונה כשניצחה את שאלקה במשחק הבית האחרון 2:1, וכך גם הלחיצה קצת יותר את הכחולים שהמאבק על המקום הרביעי נותר עד למחזור האחרון של העונה. בקרב ישיר על המקום הנ"ל התארחה שאלקה אצל פרייבורג והצליחה להשיג את הניצחון המיוחל ועם 2:1 משערים של דרקסלר וג'ונס סיימה בטעם טוב את העונה והשיגה את המקום במוקדמות ליגת האלופות.

הכירו נא:: יינס קלר, האיש על הקווים



כפי שציינו כבר קודם, בעת שהגיע החורף לגרמניה שאלקה נכנסה למשבר קבוצתי ממנו לקח לה זמן להתאושש. הוב סטיבנס, שבשנת 1997 הביא גביע אופ"א לארון התארים השוכן בגלזנקירכן, היה זה שפיקד על הקבוצה שנכנסה למשבר, והיה זה שגם נשא בתוצאות. בצעד מפתיע הוחלט על סיום שיתוף הפעולה בין המועדון המדשדש לבין סטיבנס, שסיים בצורה מרה את הקדנציה השנייה שלו בשאלקה. אבל אל תדאגו לו: בחודש שעבר הוא הוכרז כמאמנה החדש של פאוק סלוניקי. ואם נחזור לרגע לענייננו, אז שאלקה תכננה היטב את המהלך שלה. אמנם הקבוצה נותרה ללא מאמן חדש, אבל הורסט הלדט סימן את האיש שהוא רואה לנכון שיירש את התפקיד והיה לו מאוד קל לשים את סוגיית המאמן החדש מאחוריו. יינס קלר, שאימן את קבוצת הU-17 של המועדון, הוקפץ לקווים של הפלטינס ארנה וקיבל הזדמנות פז להוכיח את יכולות האימון שלו בליגה של הגדולים.

קלר עצמו נזרק למים העמוקים כשעל גבו הרבה אחריות, אבל את המשחק הראשון והמרתק, ה4:5 מול האנובר, הוא צלח כמו גדול. קלר בחר שלא לערוך שינויים במערך הקבוצתי של שאלקה והמשיך עם ה4-2-3-1 שהנחיל הוב סטיבנס לקבוצה. עם זאת, לא מן הנמנע שבעונה הקרובה המערך הזה ישתנה במקצת, היות ובקבוצה מאוכזבים מעט מיכולתו של קלאס יאן הונטלאאר בעונה שעברה, ועל כן הגיע אדם שאלאי לעמדת החלוץ, עליו נרחיב בהמשך. על אף כי הכדורגל המודרני בנוי על קישור מעובה ורב יכולות, בהחלט ניתן לצייר תמונה בה המערך הכחול-לבן יהיה 4-4-2.

בריאיון סיכום עונה שערך קלר עם האתר הרשמי של שאלקה, הוא מספר על חצי העונה שעברה עליו. כשנשאל על ההבדלים בין אימון קבוצת הבוגרים לבין אימון קבוצת נערים, אמר: "בכדורגל של היום קבוצות הנערים עובדות כמעט באותו בסיס מקצועי. הייתי קצת מופתע מתשומת הלב של התקשורת. לפני כמה שנים הייתי עוזר מאמן ואחר כך גם מאמן בשטוטגרט, שיחקתי כדורגל באופן מקצועי הרבה שנים גם כן אך מעולם לא חוויתי חוויה כה "אקסטרימית" כמו שאני חווה עם שאלקה. התחלתי את העבודה שלי כשרבים מאנשי התקשורת לא העניקו לי צ'אנס להצליח, כמו גם אחרים בציבור. הלחץ עליי היה עצום. זה נורמלי שיש סקפטיות לגבי יכולתו של מאמן U-17 להצליח בקבוצת בוגרים. אבל לא לקבל שום צ'אנס היה משהו שלא הייתי יכול לחזות". כשנשאל לגבי מה היה טוב בחצי העונה הזו ומה יכול להשתפר, אמר: "אנחנו רוצים להתחזק בכל העמדות. אם אנחנו לא דורשים זאת מעצמנו אז אנחנו לא עושים את עבודתנו כראוי. הסגל רעב, הוא תמיד נותן את כל כולו באימונים. השחקנים לא הורידו את הראש בשום שלב בשבועות והחודשים האחרונים. היה לחץ עצום כל הזמן הזה. אם תסתכלו בסטטיסטיקות אז תכה בכם העובדה שאנחנו חייבים לספוג פחות שערים בעתיד. זה מה שאנחנו רוצים לעשות וזה מה שאנחנו הולכים לעבוד עליו". את העבודה הקבוצתית בסיבוב השני סיכם קלר בשלוש מילים: "השגנו את המטרה".

קלר, שבעברו שיחק באיינטרכט פרנקפורט, וולפסבורג ושטוטגרט, זכה גם למאמן בקבוצה האחרונה למשך תקופה של חודשיים, כשהחליף את מי שהיה לו לעוזר, כריסטיאן גרוס השוויצרי. אחרי תקופה מאוזנת הוחלף ע"י ברונו לבאדיה, וב2012 הגיע למחלקת הנוער של שאלקה. על כן, אחת המעלות של קלר היא יכולתו לעבוד עם שחקנים צעירים; לראייה, שיתופם של מקס מייר וסיאד קולסינאק בקבוצה הבוגרת, בעיקר האחרון, שתפס את מקומו של כריסטיאן פוכס בעמדת המגן השמאלי. בסופו של יום, העבודה של קלר במהלך הסיבוב השני הסתכמה כמוצלחת היות ושאלקה השיגה את ההזדמנות לקחת חלק בשלב הבתים של ליגת האלופות - עם סיומה במקום הרביעי בבונדסליגה. לאור ההצלחה בטבילת האש הראשונה שלו, החליטו בהנהלת הקבוצה להאריך את חוזהו של קלר עד 2015 - במטרה לתת לו את הביטחון ואת השקט התעשייתי לעבוד כמו שצריך ולהוביל את הקבוצה להישגים טובים משהיו בעונה האחרונה.

ובנימה אישית. הייתי מופתע ורציתי למרוט את שערות ראשי כל הנהלת המועדון כשראיתי שסטיבנס פוטר ואין מחליף ראוי על הפרק. בטח לא שמחתי לראות שמגיע מאמן מהנוער להצעיד אותנו בדרך אל השגת המקום בליגת האלופות. קלר מזכיר בריאיון שלו את העובדה שלא נתנו לו צ'אנס - ואולי טעיתי. עם הזמן הבחור החל להתחבב עליי יותר ויותר ולמרות שהקבוצה לא הייתה קבוצת-על המטרה עדיין הושגה. החיפושים אחרי מאמן חדש בקיץ לא צלחו ואולי טוב שכך; קלר כבר מכיר את המערכת והתחבר לשחקנים, עוד שינוי בעמדת המאמן תוך פרק זמן קצר לטעמי לא היה מוסיף למועדון. מאחל לקלר את כל ההצלחה האפשרית, סומך עליו ומאמין בו.


יינס קלר מדריך את השחקנים. המפתחות בכיס, סע!

ילד ששווה זהב:: יוליאן דרקסלר ממשיך לפרוץ קדימה



יוליאן דרקסלר יפתח באוגוסט הקרוב את עונתו הרביעית בקבוצת הבוגרים של שאלקה, והוא יחגוג 20 רק בספטמבר. העונה האחרונה הייתה הטובה ביותר שלו עד כה, אבל העתיד עוד לפניו. את זה קשה שלא לקבוע כאשר בחודש מאי האחרון הוא חתם על הארכת חוזה עד 2018 בקבוצת נעוריו, וגם זכה לקבל את החולצה מס' 10, ששימשה בעונה האחרונה את לואיס הולטבי, שמשחק היום בטוטנהאם הוטספר. הבעיה היא שברור שזה לא ימשיך לעד ואפשר לחזות כי בקרוב מאוד דרקסלר לא יישאר בשאלקה. אבל למה להתעסק בשלילי כשיש כל כך הרבה חיוביות לבחון?

בעונה האחרונה דרקסלר שיחק 39 משחקים. 30 במסגרת הבונדסליגה, 6 במסגרת ליגת האלופות ועוד שלושה במסגרת הגביע. מבחינה מספרית דרקסלר סיפק 13 שערים ו7 בישולים בכל המסגרות הנ"ל. למרות שנפצע בנובמבר ושבר את ידו, הדבר לא שבר את רוחו של דרקסלר שחזר כמו גדול תוך חודש לכשירות מלאה. דרקסלר פתח את העונה כשהוא ממשיך להיות מתורגל בכנף שמאל של ההתקפה, אך עם עזיבתו של לואיס הולטבי את הקבוצה בחודש ינואר, דרקסלר החל לנטות ימינה ולתפוס את המקום במרכז ההתקפה מתחת לחלוץ. בכך למעשה דרקסלר עשה את הצעד הראשון שלו בדרך למיקום החדש שלו על המגרש, והנה נמצא המחליף האידיאלי לראול, שהשאיר נעליים גדולות כשעזב לפני שנתיים ודרקסלר מגיע כדי להוכיח את עצמו גם בעמדה הזו.

ניהול המשחק שלו הוא אחד הטובים שיצא לי, באופן אישי, לראות. מעבר לעובדה שיש לו משחק מצוין בשתי הרגליים שמשפיע מאוד על יכולת המסירה והדיוק שלו, ראיית המשחק שלו היא יוצאת מן הכלל והוא קורא את המשחק מצוין. על כן בגיל 20 זה כבוד גדול לדעת שיש לך יהלום שכזה בקבוצה. תוסיפו לכך את העובדה שהוא גם בעל יכולת כיבוש מצוינת (עוצמת בעיטה מהטובות לשכבת הגילאים שלו) והוא אף מייעל את עצמו עוד יותר. אי לכך דרקסלר גם קיבל את החולצה מס' 10 עם חתימתו על החוזה החדש והעונה עליו להוכיח שהוא באמת ראוי לחולצה הזו.

אבל וזה אבל גדול: סביר להניח שהעונה הקרובה היא האחרונה של דרקסלר במדי קבוצת הבית שלו. רק בחודש האחרון פורסם ב"בילד" כי ריאל מדריד, מנצ'סטר סיטי ומועדון אנגלי נוסף (קרוב לוודאי צ'לסי, לאור התעניינותה בשחקן בחודשים האחרונים) הציעו לדרקסלר 12 מיליון אירו לעונה וחוזה לחמש שנים. יכול להיות שאם ההצעה של אחת מהן הייתה בסך 45 מיליון אירו הוא היום כבר לא היה לובש את המדים של הכורים, אבל כנראה שהצעה כזו לא הייתה (סעיף היציאה החדש בחוזהו), ודרקסלר בחר לדחות הצעות אלו. ההשערה של עבדכם הנאמן היא שדרקסלר חושב הרבה יותר קדימה לכיוון הקיץ הבא ולכיוון ריו דה ז'נרו; הילד שואף להיות שם יחד עם נבחרת גרמניה ויודע שרק עונת שיא תביא אותו למשוך את עיניו של יואכים לאב ולקבל זימון לנבחרת. מעבר לזה, עונת שיא רק תמשוך עוד עיניים של קבוצות מדרג א' באירופה והמעבר לתחנה הבאה באירופה רק יתקרב עוד יותר. מאידך שאלקה לא תפסיד מעזיבתו ותקבל סכום מספק בהחלט כדי למצוא לדרקסלר מחליף ראוי. ואנחנו מה? לנו נשאר רק לקוות שהעונה הקרובה באמת תהיה עונת השיא שלו, כי אנחנו אמנם אוהבים אותו - אבל הוא חלק מקבוצה, ועונת שיא שלו יכולה בהחלט להביא לעונת שיא קבוצתית, בטח כשמשחק ההתקפה בנוי בעיקר סביבו.

לקריאת כתבה מורחבת על דרקסלר - לחצו כאן


בדרך לעונת שיא במדי שאלקה? Die neue Nummer 10

שולפים פנקסים: מה קרה בחלון ההעברות?
חלון ההעברות בצד הכחול של חבל הרור פעיל ביותר עד כה. אמנם לא הגיעה כמות עתק של שחקנים חדשים לאור בעיות תקציביות ידועות, אבל כן העזו בשאלקה ללכת עם האמונה ולא פחות מ15 מיליון אירו הוצאו עד כה על שחקני רכש. הראשון שהגיע היה פליפה סנטנה, בלמה בן ה27 של בורוסיה דורטמונד בחמש השנים האחרונות. סנטנה הגיע תמורת מיליון אירו. עם סיום אליפות אירופה עד גיל 21, שנערכה ממש כאן בישראל, חתם כריסטיאן קלמנס בן ה21 על חוזה לארבע שנים בשאלקה. קלמנס, שמגיע מפ.צ קלן, יחזק את הקישור ההתקפי. לאחר השניים האלו הוחלט ללכת גם על חלוץ נוסף והנבחר היה אדם שאלאי, חלוצה בן ה25 של מיינץ 05 בשלוש וחצי השנים האחרונות. שאלאי כבש בעונה שעברה 15 שערים ב32 משחקים (ליגה וגביע), ונקנה תמורת 8 מיליון אירו. ההונגרי צפוי להיאבק עם הונטלאאר ההולנדי על חולצת ההרכב במידה ומערך הקבוצה יוותר כ4-2-3-1. אחרון השחקנים שהגיעו עד כה לפלטינס ארנה הוא לאון גורצקה, קשרה בן ה18 של בוכום. גורצקה הגיע אחרי סאגה שהתעקשה שלא להסתיים ורק לאחר שהבינו הצדדים כי ההעברה עומדת להגיע לבית המשפט, הושגה הסכמה על העברתו של גורצקה לגלזנקירכן. בוכום קיבלה 3.3 מיליון אירו.

בגזרת השמועות והספקולציות על שחקנים שמדווחים כבעלי מעבר אפשרי לגלזנקירכן, רק שניים עומדים על הפרק, אך גם זה נראה קלוש מהמציאות. סשה ריטר, מגנה הימני של פולהאם, דווח כמי שבדרך להיות המגן החדש של שאלקה, אך כרגע העסקה לא יוצאת לפועל. יתר על כן, מרק אנדרה טר-שטגן דווח כמי ששאלקה מעוניינת בו, זאת לאחר משחק האימון של הקבוצה מול זלצבורג, בו ספג טימו הילדרברנד שער מלמעלה מ60 מטרים. שתי ההעברות כרגע לא ממשיות, וכרגע לא נראה שיגיעו שחקנים נוספים לפלטינס ארנה.

ומן העבר השני?
לספרטק מוסקבה הספיקה עונת השאלה אחת כדי לדעת שהיא רוצה את חוסה מנואל חוראדו כשחקן קבע בסגל שלה. אחרי משא ומתן מול שאלקה הרוסים סיכמו על העברתו של הקשר הספרדי, ממנו שאלקה מנסה להיפטר כבר תקופה ארוכה והוא נחשב לנטל כלכלי עצום על הקבוצה (משכורת עתק), תמורת 3 מיליון אירו. ספרדי נוסף שעזב את הסגל הוא סרחיו אסקודרו, המגן השמאלי הצעיר שעובר לחטאפה תמורת חצי מיליון אירו. מעבר להם גם כריסטוף מצלדר, הבלם הוותיק, עזב כשפרש מכדורגל בסיום העונה האחרונה. כריסטוף נוסף, הפעם כריסטוף מוריץ, סיים את חוזהו ועזב בהעברה חופשית למיינץ 05. גם כריסטיאן מריקה סיים את חוזהו בקבוצה ושוחרר פיליפ הופמן, החלוץ הצעיר, הושאל לאינגולשטדט למשך שנתיים, זאת לאחר שהאריך את חוזהו בקבוצה עד יוני 2016. בגזרת המושאלים, איברהים אפלאיי ו-רפאל שבו לקבוצותיהם, ברצלונה ודינמו קייב בהתאמה.


אדם שאלאי. הרכש היקר ביותר מגיע במטרה לתפוס את המקום בהרכב

הכירו את:: פליפה סנטנה



גיל: 27
מועדוני עבר: פיגיירנסה (ברזיל), בורוסיה דורטמונד
עמדה: בלם
חתם עד: 30.6.2016

הרכש הראשון של שאלקה לעונת המשחקים הנוכחית הגיע כדי לחזק את ההגנה. בדומה ליוליאן דרקסלר, גם סנטנה כבר חושב על המונדיאל שייערך במולדתו, ברזיל. על אף שכן היה שותף במשחקיה של דורטמונד בעונה האחרונה, סנטנה הבין כי רק דקות משחק שוטפות יוכלו להביא אותו לקבל זימון לנבחרת ברזיל לקראת המונדיאל, ובחר בשאלקה כמקום הראוי לעשות את הצעד הראשון בדרך לאותו זימון. המועדונים היריבים סיכמו על מחיר נמוך בסך מיליון אירו עבור סנטנה, שיצטרך להתמודד עם שלושה בלמים מוכשרים במיוחד, כדוגמת קיריאקוס פאפאדופולוס, בנדיקט הוודס וג'ואל מאטיפ.

הכירו את:: כריסטיאן קלמנס



גיל: 21
מועדוני עבר: פ.צ קלן
עמדה: קשר התקפי - ימין (יכול לשחק גם במרכז ובשמאל)
חתם עד: 30.6.2017

אחרי עזיבתו של איברהים אפלאיי בחזרה לברצלונה הבאת קשר התקפי חדש לסגל הקבוצה הייתה בלתי נמנעת. שמו של כריסטיאן קלמנס עלה כבר לפני מס' חודשים אך בקבוצה המתינו עם החתימה הרשמית עד לאחר אליפות אירופה U-21 שנערכה כאן בישראל. קלמנס עצמו שותף במשחקיה המאכזבים של גרמניה והציג יכולת לא רעה, ולאחר סיום השתתפותה של הנבחרת הגרמנית הוצג רשמית בשאלקה. קלמנס יהיה כאן בארבע השנים הקרובות אך לא ברור עדיין מה עומד להיות תפקודו; היות ותפקידו הטבעי הוא קשר התקפי ימני, בלתי אפשרי לחזות כי הוא יתפוס את מקומו של ג'פרסון פארפאן, ועל כן לא מן הנמנע שהוא ייאבק מול מישל באסטוס על עמדת הקיצוני השמאלי. קלמנס מפגין פיזיות רבה במשחקו ואחד מיתרונותיו האישיים הוא יכולת כיבוש מצוינת גם מרחוק.

הכירו את:: אדם שאלאי



גיל: 25
מועדוני עבר: שטוטגרט (מילואים), ריאל מדריד קסטייה, מיינץ 05
עמדה: חלוץ
חתם עד: 30.6.2017

בעונת 2011-2012 סיים קלאס יאן הונטלאאר את העונה כשקיבל את תואר מלך השערים של הבונדסליגה עם 29 כאלו. בעונה האחרונה הוא לא הציג יכולת שאפילו מתקרבת למה שהציג עונה קודם לכן, כשאת העונה סיים עם 10 שערי ליגה וארבעה בישולים. לצד פציעה שעבר בחודש מרץ היכולת של הונטלאאר אותתה לצוות המקצועי לחפש חלוץ חדש כי ככה זה לא יכול להימשך, והפור נפל על אדם שאלאי - חלוצה ההונגרי של מיינץ בשלוש וחצי השנים האחרונות. שאלאי ההונגרי בן ה25 מגיע אחרי עונה טובה יחסית עם 15 שערים ו-7 בישולים בליגה ובגביע, ועל כן גם מחירו בהתאם - 8 מיליון אירו. יש שיגידו שזה מחיר גבוה מדי עבור חלוץ שעדיין לא הוכיח את עצמו, אבל לשאלקה לא היה זמן להתלבט והוחלט ללכת עם שאלאי. השם הונטלאאר ממש לא זר לשאלאי - בעת ששיחק בריאל מדריד קסטייה, הונטלאאר שיחק בקבוצה הבוגרת של ריאל ולגבי זה אמר שאלאי: "עצם העובדה שבעבר נהגתי לראות את הונטלאאר מהיציע והיום אני משחק איתו באותו הקבוצה, כמו גם עם אחד מהכישרונות הגדולים של גרמניה, יוליאן דרקסלר ושחקן כמו מישל באסטוס, גורמת לי להיות גאה בקריירה שלי".


הכירו את:: לאון גורצקה



גיל: 18
מועדוני עבר: בוכום
עמדה: קשר מרכזי (יכול לשחק גם קשר אחורי)
חתם עד: 30.6.2018

אחת הסאגות המעצבנות והמיותרות של הקיץ האחרון הגיעה מכיוון בוכום. אחרי ששאלקה סיכמה עם גורצקה על תנאי החוזה שלו נותר רק לסכם בין המועדונים על תנאי ההעברה. בוכום הערימה קשיים גדולים וזאת על אף העובדה שבחוזהו של גורצקה יש סעיף יציאה בסך 2.75 מיליון אירו. אחרי שהצדדים הגיעו למבוי סתום הוחלט לפנות לבית המשפט, אך זה קבע את תאריך הדיון לאחרי סיום חלון ההעברות מה שלא נראה אידאלי. זמן קצר לאחר מכן בוכום התפשרה וגורצקה חתם רשמית בשאלקה לחמש שנים. גורצקה מסומן כאחד מהקשרים הדפנסיביים הבאים של גרמניה, ואם להשוות אותו לשחקן בשאלקה, אז הוא הרומאן נוישטטר הבא. כמעט אותו הגובה (1.89 של גורצקה לעומת 1.90 של נוישטטר), סגנון משחק זהה - קשרים דינמיים שיודעים לעשות גם התקפה וגם הגנה ויודעים לעשות הרבה עבודה שחורה. גורצקה משלים את הסגל של שאלקה ומצטרף לשאר השחקנים הצעירים שבונים את הדור הבא של הקבוצה - דרקסלר, מייר, קלינגנבורג, אייחאן, קולסינאק, קלמנס, מאטיפ. יש על מי לסמוך, וטוב שכך.

אופטימיות, פסימיות, למי אכפת? יש חולצות חדשות

המועדון הציג בחודשיים האחרונים את שתי חולצות החוץ החדשות שישמשו את הקבוצה בשנתיים הקרובות. החולצה הירוקה מציגה חזרה לגוונים הישנים יותר והעירוניים יותר (יש שיגידו "מחווה" לצבעי העיר), בעוד החולצה הלבנה היא המשך של צבע חולצת החוץ בשנים האחרונות, תוך שיפור משמעותי בעיצוב לעומת החולצה הקודמת.



ולתחזית האופטימית כי אנחנו לא אוהבים להיות פסימיים: שאלקה עברה שינוי בשנה האחרונה. גם הרכישות החדשות, גם המאמן הדי חדש, גם העזיבות של שחקנים מסוימים שמשנים את פני התמונה בקבוצה. הכל משתנה. הכל דינאמי. ועל כן אי אפשר לחזות באמת את עתידה העונתי של קבוצת כדורגל. הבונדסליגה, באופן כללי, הוא המקום שבו הבלתי אפשרי קורה. ולכן, על אף ההתחזקות המשמעותית של הטרבליסטית ובורוסיה דורטמונד, אין לדעת מה יעלה בגורלה של שאלקה בעונה הקרובה. הכל אפשרי: מאליפות ועד מסע ענק באחד מהמפעלים האירופאיים, מגביע ועד עונה מחרידה בליגה (זוכרים את 2011?) ומאפס תארים אבל שמירה על המקום השלישי כדי להשאיר לעצמנו צ'אנס לעונה שאחרי. מקווים לטוב ביותר, שואפים להימנע מהרע ביותר, מאמינים ומצפים - כי אנחנו לא רוצים לחכות עוד 55 שנה לאליפות. Auf geht’s Schalke k

מנצ'סטר יונייטד 2013/14 - עידן מויס נגמר

June 11, 2014, 2:09 pm

≫ Next: העברות ליגה לאומית 14/15

≪ Previous: שאלקה 04 13/14 :: תפנית בסיבוב השני, משיגים את המקום ה-3

$

0

0

מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2013/2014


ה-8 במאי 2013 ייזכר לנצח כאחד הימים המשמעותיים בתולדות מועדון הכדורגל הפופולרי בעולם. ממש לא "עוד יום בהסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", כדברי האיש המרכזי של אותו יום. אמנם לא היה מדובר בהפתעה גדולה-ידענו שהוא לא יכהן לנצח, ואפילו ידענו שזה יקרה במפתיע, זכר לפארסה מ-2002, ועדיין פרישתו של סר אלכס פרגוסון, האיש שאין סופרלטיב חזק מספיק כדי לתאר את תרומתו מועדון, הכניסה את יונייטד להלם. חגיגות האליפות ה-20 כעבור מספר ימים הפכו לאחר צהריים שמיזג שמחה, עצב, פחד של אוהדים רבים שלא ידעו מנג'ר אחר מן הבלתי נודע, ובעיקר הוקרת תודה לאיש שהפך את חיינו למאושרים יותר.


היורש

כבר באותו יום דרמטי ניתן היה להבין לאן נושבת הרוח, ולמחרת זה הפך רשמי-דיוויד מויס הא האיש שזכה בתפקיד המאתגר והמאיים כאחד. מויס הוא מעין דגם מוקטן של פרגוסון-גם הוא יליד גלזגו מרקע דומה, גם הוא כיהן מספר דו ספרתי של שנים באותה קבוצה והצליח בגדול בהתאם לציפיות, ובנוסף מדובר בחבר של פרגוסון שבין המשפחות שלהם יש קשר ארוך ויפה. יחד עם זאת שפרגוסון נשאר במועדון כדיירקטור, בדומה למאט באזבי המנוח, נראה שיונייטד העדיפה ליצור תחושה של "ללכת בלי ולהרגיש עם" מאשר לחדש ולרענן. יחד עם חילופי המאמנים, כל הצוות המקצועי התחלף. מייק "מכנסיים קצרים" פילאן, אריק סטיל ורנה מולסטיין עזבו, ובמקומם מויס הביא מאברטון את סטיב ראונד, ג'ימי לאמסדן, כריס וודס ובנוסף גם את פיל נוויל שחוזר ליונייטד. החבר האחרון בצוות המקצועי יהיה ראיין גיגס, שממשיך במקביל לשחק ולהיות החבר הפעיל היחיד מדור 92.


שוק ההעברות

בכיוון היציאה מאולד טראפורד ישנו שם אחד בולט. שנתיים וחצי אחרי הפעם הקודמת שביקש לעזוב, בשלהי העונה שעברה הגיש ויין רוני בקשת העברה נוספת, עקב יחסיו הרעועים עם פרגוסון ומעמדו שהדרדר עם הגעתו של רובין ואן פרסי. הבעיה הראשונה אמנם נפתרה, אבל גם עם מויס יש לרוני הסטוריה של משקעים וריבים. הבעיה השניה, אפעס, לא נפתרה מבחינתו וגם לא צפויה להיפתר, הגאון ההולנדי ימשיך להיות האיש המרכזי של הקבוצה ורוני, אם ישאר, ימשיך לעבוד עבורו בעמדות אחוריות יותר למורת רוחו. המניות של רוני בעולם הכדורגל אינן מה שהיו פעם, אבל עדיין יש לו ביקוש בקרב צ'לסי, ארסנל, פריז סן ז'רמן ואחרות. גם אם ישאר, הוא כבר רחוק מלהיות אהוב הקהל כמו שהיה בעבר.

בכיוון הכניסה יש לנו שני שחקנים חדשים. האחד, ההחתמה האחרונה של פרגוסון-ווילפרד זאהה, הקיצוני האנגלי המוכשר של קריסטל פאלאס שהוחתם בינואר האחרון אך הגיע רק בקיץ. השני-ההחתמה הראשונה של מויס, המגן האורוגוואי הצעיר גיז'רמו וארלה שהגיע מפניארול, ולא צפוי לשחק הרבה בעונה הקרובה. החור הבולט בסגל הוא כמובן במרכז המגרש. אחרי שפרגוסון בשנותיו האחרונות סירב בעקשנות לחזק אותו, נראה שמויס מבין את חשיבות הרכש, אבל מתקשה למשוך שחקנים. יונייטד רדפה אחרי תיאגו אלקנטרה, שהבריז לטובת באיירן מינכן. כעת היא רודפת אחרי קטלוני מדוכא אחר, ססק פברגאס, אלא שהלז לא מעוניין לעזוב וברצלונה לא מעוניינת למכור. נראה שצפוי לנו (עוד) קיץ ארוך ומתסכל בנושא.

הקיץ הזה

כמדי שנה, גם בקיץ הזה יונייטד יוצאת למסע משחקים ברחבי העולם במדינות עם משטרים מפוקפקים יותר ופחות. משחק אחד כבר נערך, הפסד 1-0 לכוכבי הליגה התאילנדית בבנגקוק. שאר המשחקים הם:

20 ביולי-נגד כוכבי הליגה האוסטרלית
23 ביולי-נגד יוקוהמה
26 ביולי-נגד אוסקה
29 ביולי-נגד קיצ'י
6 באוגוסט-נגד AIK
9 באוגווסט-נגד סביליה באולד טראפורד, משחק הוקרה לריו פרדיננד

העונה תיפתח רשמית ב-11 באוגוסט בוומבלי, עם משחק מגן הקהילה נגד וויגאן.

ולסיכום

קשה להפריז בחשיבות הרגע עבור מנצ'סטר יונייטד. עידן חדש מתחיל, לאחר שהעידן המוצלח בתולדות המועדון נגמר. אמנם הכל נעשה כדי למזער נזקים, אבל עדיין מדובר בזעזוע שאיננו יודעים כיצד ישפיע. יונייטד הפכה בין רגע ממפעל חיים של איש אחד לסתם עוד מועדון כדורגל עם מאמנים שבאים ומתחלפים. אמנם מויס זכה לאמון וקיבל חוזה לשש עונות, אבל אם הוא לא יעמוד במשימה הוא יפוטר, בניגוד לפרגוסון שהיה יכול להעביר עונות כושלות מבלי שאפילו ירגיש תזוזה בכסאו. נתוני הפתיחה של מויס לא אידאלים-צ'לסי החזירה את מוריניו, מנצ'סטר סיטי מתחדשת, ובחמשת המחזורים הראשונים הוא פוגש את שתיהן וגם את ליברפול. עם הנטייה של יונייטד לפתוח עונות בנמנום קל, ניתן לשער שבאמצע ספטמבר כבר נראה קריאות בעיתונות לפיטוריו. מויס לא יפוטר אחרי חמישה מחזורים אמנם, אבל הוא יצטרך להתמודד עם לחץ שאינו מוכר לו.

נסיים בשיר שהאוהדים הקדישו למנג'ר החדש, שיר של להקת "סלייד" שהתפרסם דווקא בביצוע של הלהקה המזוהה עם היריבה העירונית:

העברות ליגה לאומית 14/15

June 11, 2014, 2:22 pm

≫ Next: מילאן 2013/14 :: עונה עגומה מסתיימת מחוץ לאירופה

≪ Previous: מנצ'סטר יונייטד 2013/14 - עידן מויס נגמר

$

0

0

הפועל רמת השרון
מאמן:
הגיעו:
עזבו:

בני יהודה
מאמן:יוסי אבוקסיס
הגיעו:
עזבו:גל כהן(הפועל חיפה)

הפועל בני לוד
מאמן:סלימאן אזברגה
הגיעו:
עזבו:
מכבי אחי נצרת
מאמן:טל בנין
הגיעו:
עזבו:אנס דאבור(מכבי נתניה)

הפועל רמת גן
מאמן:
הגיעו:
עזבו:

הפועל עפולה
מאמן:ירון הוכנבוים
הגיעו:אוהד דוד(הפועל בית שאן), עמיר אבלס(הפועל בית שאן), מוטי אוחיון(הפועל בית שאן), זיקו(הפועל חיפה)
עזבו:שחר הירש(מכבי חיפה), שחף הלמן(הפועל רעננה)

בית"ר תל אביב
מאמן:סלובדאן דראפיץ'
הגיעו:
עזבו:יקיר שינה(הפועל רעננה)
הפועל נצרת עילית
מאמן:שמעון הדרי
הגיעו:עידן בלסטרה(סקציה נס ציונה)
עזבו:

מכבי יבנה
מאמן:יוסי זוזוט
הגיעו:
עזבו:

מכבי הרצליה
מאמן:פרדי דוד
הגיעו:אבי איבגי(הפועל פתח תקווה)
עזבו:

הפועל ראשון לציון
מאמן:שרון מימר
הגיעו:
עזבו:איתי טואף(הפועל כפר סבא)

הפועל ירושלים
מאמן:סלמן עמר
הגיעו:
עזבו:

הכח עמידר רמת גן
מאמן:
הגיעו:
עזבו:

מכבי קריית גת
מאמן:ליאור זדה
הגיעו:
עזבו:

הפועל כפר סבא
מאמן:פליקס נעים
הגיעו:ירדן שגיב(הפועל רמת השרון), איתי טואף(הפועל ראשון לציון)
עזבו:בן לוי(-)

עירוני טבריה
מאמן:רפי בוסקילה
הגיעו:
עזבו:

מילאן 2013/14 :: עונה עגומה מסתיימת מחוץ לאירופה

June 11, 2014, 2:30 pm

≫ Next: הולנד - גברים אמיתיים לובשים כתום

≪ Previous: העברות ליגה לאומית 14/15

$

0

0

עונת 2012/13: מה שהחל בתוהו ובוהו והסתיים באנחת רווחה
לאחר עונת 2011/12 ואיבוד האליפות ליובנטוס, רצינו להאמין, אוהדי מילאן מכל רחבי העולם, שההנהלה תעשה כל שביכולתה כדי לחזק את הסגל המזדקן והחלש על מנת שהסקודטו של 2012/13 יחזור לצד האדום של מילאנו. על פני השטח, היינו עדים לאחד הקייצים האמוציונאליים והעלובים שנראו אי פעם. מצד אחד, נאלצנו להיפרד מהטיטאנים הגדולים, אלו שהיו שם עבורנו ברגעי השיא של המועדון וגם ברגעי השפל- גאטוזו, סיידורף, נסטה ואינזאגי. שמותיהם של הארבעה האלו יחרטו בדפי ההיסטוריה המפוארים של המועדון המילאנזי, אולם הפרידה מהם הייתה בלתי נמנעת כדי להזרים דם חדש וצעיר לקבוצה. כהמשך ישיר להצערת הסגל, הודיעו גם ואן בומל וזמברוטה על עזיבתם. מילאן, שנחשבה במשך מספר שנים למושא ללעג לאור המחלקה הגריאטרית שפתחה בסן סירו, נהפכה בין רגע לקבוצה חסרת ניסיון, ובהמשך גם לחסרת איכות. הירידה ברמת השחקנים לא נבעה בהכרח מעזיבת הדור המבוגר, אלא עקב מכירתם של שני השחקנים הטובים ביותר במועדון- טיאגו סילבה וזלטאן איברהימוביץ', שנשלחו יחדיו לפאריס סן ז'רמן תמורת יותר מ 60 מיליון יורו כדי לנסות ולכסות את חובותיו הכבדים שאליהם נקלע סילביו ברלוסקוני. עזיבתם של מי שהיה אמור להיות הקפטן העתידי של מילאן ושל מלך השערים של הליגה האיטלקית, שברה את לבבותיהם של רבים מאוהדי הרוסונרי, מחאות רבות התקיימו כנגד ההנהלה, כמות המנויים ומכירת מוצרי הקבוצה הגיעו לשפל חסר תקדים, וחשוב יותר מכול- הציפיות להחזרת הסקודטו צנחו אל תהום. היה ברור שימי השיא של המועדון המעוטר ביותר בעולם ומאריות אירופה, הם לא יותר מזיכרון רחוק שיהיה קשה לשחזר אותו. מנגד, השמות הבולטים שהצטרפו למועדון המילאנזי הם מונטוליבו, פאציני (כחלק מהעברתו של קסאנו לאינטר), ספאטה וניאנג.


אריוודרצ'י

ללא ציפיות גדולות ועם אינספור הצהרות מצד גליאני על פרויקט שינוי הדורות והצערת הסגל, פתחה מילאן את עונת 2012/13 עם לחץ כבד על אלגרי. במחזור הראשון, הגיעה סמפדוריה העולה החדשה לסן סירו, אך למרות עליונות ברורה של מילאן, הייתה זאת האחרונה שכבשה את השער היחיד במשחק ובכך גרמה להורדת המוראל המילאנזי שבין כה היה בקאנטים. הניצחון 3-1 במחזור השני לא היה יותר מאשליה של חזרה לעניינים מצד מילאן, שכן לאחר מכן היא המשיכה לשקוע ולספק תוצאות חלשות כמו גם במשחק הפתיחה של ליגת האלופות נגד אנדרלכט. המצב במילאנו היה נראה של תוהו ובוהו כאשר בהנהלה החלו לחשוב על שינוי בעמדת המאמן, כשאלגרי עצמו הרגיש שהוא נמצא על חבל דק ובצעד לא אופייני התפרץ אל עבר אינזאגי, מאמן קבוצת הילדים, מה שהתחיל בקללות נוקבות וכמעט הסתיים באלימות פיזית. אם לא די במצב האנוש שבו נמצאת מילאן, בתחילת אוקטובר היא אף הפסידה לאינטר בדרבי במשחק בו היא אירחה, ולאחר ההפסד ללאציו במחזור הבא היא הייתה שקועה במקום ה 15. על כל פנים, היו שתי נקודות אור בודדות מפתיחת העונה והן ללא ספק ההשתלבות הנפלאה של מאטיה דה-שיליו וספאן אל-שעראווי בהרכבה של מילאן. להוציא את אלשנדרה פאטו שהיה שקוע ברצף של פציעות חוזרות ונשנות, קשה היה לחשוב על שחקנים כה צעירים שביססו את מעמדם כשחקני מפתח בסן סירו. ההמשך כבר היה הרבה יותר מעודד ובעיקר הודות לכושר כיבוש בלתי ניתן לתיאור של אל-שעראווי, התחלנו לחזות במילאן שונה לגמרי וחרף הפסדה לפיורנטינה במחזור ה 12, הרוסונרי החלו תקופה נהדרת מאז המפלה למקום ה 15, בין היתר הבקיעו חמישייה לקייבו, חילצו תיקו מנאפולי, ויותר מכל- ניצחו את יובנטוס. ברם, מילאן הייתה צריכה לצאת לפגרת החורף עם טעם מר בפה בעקבות ההפסד 4-2 לרומא במשחק מחפיר מצד המילאנזים שבקלות היה יכול להסתיים בתבוסה גבוהה אף יותר. לפיכך, אחת המטרות העיקריות במהלך הפגרה הייתה לעבוד על ההגנה החלולה והמביכה שעמדה לרשות של אלגרי. מאמן הקבוצה עדיין לא מצא צמד בלמים קבוע שיעמדו מלפניו של אביאטי וישרו ביטחון בחלק האחורי ועל כן ממחזור למחזור חלק זה של ההרכב היה יכול להשתנות באופן מוחלט. באופן הדרגתי, מקסס-ספאטה החלו ליצור ביניהם תיאום יוצא מן הכלל, דבר שיש לו חלק בלתי נפרד בכושר האדיר שעימו מילאן חזרה מהפגרה. בחלק השני של העונה הוצגה קבוצה שונה לחלוטין, כזאת שסופגת תריסר שערים בלבד, מפסידה פעם אחת בלבד וצוברת 41 נקודות. חלק לא מבוטל בכך שייך כמובן למאריו באלוטלי, הרכש הנוצץ שהגיע במהלך חודש ינואר והוסיף 12 שערים שכיפרו על הבצורת שפקדה את אל-שעראווי. מתחתית הסריה A התרוממה מילאן עד למקום השלישי, דבר שכרך עבודה קשה ביותר ואף היה רצוף ברגעים קשים ובמשברים. לקראת סיום העונה, מעמדו של אלגרי שוב התערער כאשר הבטחת המקום השלישי הייתה מוטלת בספק, כאשר עלו שמותיהם של סיידורף, אינזאגי, ואן בומל ועוד רבים כמועמדים למלא את מקומו של הטוסקאני שנחשק על ידי רומא ואינטר. כמובן אין צורך להזכיר את ההצהרות של גליאני וברלוסקוני במהלך העונה על רצונם לראות את גווארדיולה מאמן את מילאן. על אף ההתנהלות הזאת שלא הוסיפה כבוד להנהלה, אלגרי נשאר רוסונרי והבטיח את ההעפלה למוקדמות ליגת האלופות לאחר מחזור סיום דרמטי בו באלוטלי ומקסס מחקו פיגור מול סיינה. בסופו של דבר, אפשר להיות מרוצים מהעונה האחרונה שנפתחה בצליעה וללא כל יומרות והסתיימה בצמרת הגבוהה.


חוגגים את הסיום הדרמטי של עונת 2012/13 בסריה A

בזירה האירופאית קשה לדעת כיצד להגדיר את הקמפיין של מילאן, מפתיע, מאכזב ואולי מעבר לציפיות, תלוי את מי שואלים. שלב הבתים הסתיים בצורה די מאכזבת כאשר הדיאבולו צברו שמונה נקודות בלבד בבית פשוט יחסית לשאר. סיום שלב הבתים במקום השני הצריך את מילאן לפגוש יריבה לא פשוטה וכך אכן קרה כאשר היא הוגרלה מול לא אחרת מאשר ברצלונה. עם סיכויים קלושים שניתנו למילאנזים כנגד המכונה הקטאלונית, 80,000 צופים בסן סירו צפו בבואטנג ובמונטארי גוברים על ברסה כנגד כל הסיכויים. משחק אחד בלבד הפריד בין מילאן לרבע הגמר ולהדחתם של ברסה, כשחניכיו של אלגרי היו צריכים לשמור על התוצאה בקמפ נואו, משימה לא פשוטה בכלל. באצטדיונה הביתי, ברצלונה הייתה נראית בלתי ניתנת לעצירה ומהדקה הראשונה טווחה אל עבר שערו של אביאטי. לוח התוצאות בסיום המחצית הראשונה הראה על 2-0 למארחים ומילאן ירדה מכר הדשא מאוכזבת וחבולה. במחצית השנייה, כשלו המילאנזים לצמק את התוצאה עקב חוסר דיוק במספר הזדמנויות שאליהם הגיעו, בעוד שברסה הכפילה את התוצאה ושלחה את הרוסונרי הביתה למילאנו. לסיכום, מצד קשה היה להאמין שמילאן תהיה מסוגלת לחלוף על פני ברצלונה בזמן שהקטאלונים היו בשיא כושרם, אך מצד שני אי אפשר שלא לומר שקיימת תחושת פספוס והחמצה לאחר המשחק הראשון בסן סירו. הדחה בשמינית הגמר היא לא דבר שההיסטוריה המילאנזית רגילה אליו ועל כן לא תוכל להתרחש עונה שנייה ברציפות.


מודחים עם טעם מריר בפה

במפעל השלישי בחשיבותו עבור מילאן, הקופה איטליה, השהות של הרוסונרי בו הייתה קצרה ביותר. בשמינית הגמר אמנם הרכב המחליפים של מילאן ניצח 3-0 את רג'ינה מהסריה B, אולם ברבע הגמר היריבה הייתה לא אחרת מאשר יובנטוס, מי שהדיחה את מילאן בחצי הגמר של העונה לפני כן, וגם כעת דאגה להדחתם של המילאנזים משער ניצחון של ווציניץ' בתוך תוספת הזמן, אותו אחד שהיה אחראי להדחת המילאנזים גם בפעם הקודמת. מילאן השלימה עשור מאז הזכייה האחרונה בגביע האיטלקי אי שם בעונת 1992/93.


מילאן והקופה? לא הולך ביחד

מקס אלגרי: כאן כדי להישאר?
אלגרי עתיד לפתוח את עונתו הרביעית במילאן, לא דבר של מה בכך בליגה האיטלקית, ובמיוחד לאחר טלטלת השמות שריחפה מעל שמי מילאנו שאחד מהם היה אמור לרשת אותו. המאמן שהגיע מקליארי ב 2010, עשה דברים יפים מאוד במילאן, למרות תקציב מוגבל שניתן לרכש ועזיבת שחקניו הבולטים. עם זאת, עדיין יש כאלו שלא שבעי רצון מעבודתו וזהו לא סוד שבחלק מהמשרדים בוויה טוראטי היו מעוניינים באדם אחר על הקווים. לרעתו של אלגרי, ניתן לומר ראשית שיחסי האנוש שלו הם אינם דבר שהוא צריך להתגאות בו, במשך השנים האחרונות הוא נקלע לחיכוכים עם מספר שחקנים. יתרה מזאת, לאלגרי אישיות די רכה שנותנת לשחקניו את התחושה שהם יכולים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ואפילו באימונים ובכך מתערער מעמדו של מקס כמאמנם. מדי פעם גם קשה להבין את החילופים המאוחרים שהוא מבצע במצבים שבהם הקבוצה זקוקה לשינוי מיידי או הקיבעון על שחקנים מסוימים. בנוסף, הוא רחוק מאוד מלהיות מוטיבטור ועל כן פעמים רבות שחקני הקבוצה נראים רדומים וחסרי אמונה. בניגוד לכל החסרונות שצויינו כאן, יש לאלגרי לא מעט דברים חיוביים. סוף עידן אנצ'לוטי, בו ניתן קרדיט מוגזם לשחקנים הוותיקים כבר תמה ממזמן, ואלגרי הוא זה שמחליט להאמין בדור הצעיר ולשחק כדרך קבע בדה-שיליו, אל-שעראווי וגם בניאנג. השלושה עברו עונה נפלאה תחתיו והפכו משחקנים די עלומי שם לכאלו שצפויים להיות עמודי התווך של המועדון המילאנזי בשנים הקרובות. השניים הראשונים אף זכו לזימון בכורה לנבחרת הלאומית. אי אפשר שלא להעריך את אלגרי על השינוי הגדול שביצע בקווין קונסטאנט. מקשר ממוצע שהגיע בהשאלה מג'נואה כדי להוות גיבוי למרכז המגרש, החל מקס אט אט להריץ אותו בצד שמאל של ההגנה ועם אמון רב מילאן הרוויחה את אחד המגנים המפתיעים ביותר באיטליה. גם מונטארי, שהיה נחשב למשוא ללגע במשך שנים רבות בקרב אוהדי שתי המילאנזיות, סיפק עונה טובה מאוד. אולם, לרעתו של אלגרי ניתן לזקוף את הכישלון בירידה התלולה ביכולותיו של נוצ'רינו, מהשחקן המפתיע של עונת 2011/12 ללא יותר משחקן שבקושי נספר על הספסל, או את המשך היכולת החלשה של בואטנג מאז עונת האליפות. לקחו לו את הבלם הטוב ביותר בעולם, ולמרות זאת ולאחר חצי שנה של ניסויים רבים בקו האחורי, אלגרי ייצב את ההגנה עם שילובם של מקסס וספאטה. לסיכומו של דבר, מקס אלגרי קיבל בתחילת העונה קבוצה חדשה ולא כל כך איכותית שעליה להתחיל הכול מאפס, ואף על פי כן, הוציא המון מהסגל הנוכחי ומעל מה שציפו בתחילת העונה. כל עוד הוא מקבל את השקט לו ראוי מאמן לקבל מההנהלה- הוא יספק תוצאות יפות ויקדם את הקבוצה, אך קשה לעבוד כשגליאני וברלוסקוני מודיעים לתקשורת על התעניינות במאמן כזה או אחר או מכתיבים למאמן אילו שחקנים להעלות ובאילו מערכים להשתמש. מאמנים רבים היו מחכים לטיסה הראשונה מהמלפנסה אל עבר היעד הבא שלהם, אולם אלגרי לא נשבר ולמרות כל הקשיים הרבים- סיפק את הסחורה.


יכול לסמן וי על העונה האחרונה

סרט הקפטן: זה שבא וזה שהולך
עזיבת הדור הוותיק בתחילת העונה האחרונה, הותירה את מילאן נטולת ניסיון שהיה טמון באותם שחקנים שהיו עדים לרגעי השפל של המועדון כמו בקאלצ'ופולי ובאיסטנבול, אך גם היו שם לחגוג אינספור זכיות הן באיטליה והן בליגת האלופות. אותו דור הלך, אבל במילאן נותר הקפטן והשריד האחרון מאותה תקופה (יחד עם בונרה)- מאסימו אמברוזיני. הקשר האחורי שיחק ברוב מוחלט של הקריירה שלו במילאן, וגם אם שמו לא היה נוצץ כמו שיערו ואת תרומתו הוא נתן בעיקר כשחקן משלים וכגיבוי, תמיד הוא נתן את כל כולו עבור המועדון בו גדל. אמברו, בעל משחק הראש הנפלא והתיקולים הנהדרים, זה שירש את סרט הקפטן מפאולו מאלדיני, עוזב את מילאן לאחר כ 17 שנים נפלאות, בהן רשם 489 הופעות, כבש 36 שערים וזכה בכל תואר אפשרי. אנו עדים כעת למילאן שונה לגמרי- סמלים, שעד לא מזמן היו ובכמויות בסגל הקבוצה, כבר אינם עוד. הכסף עושה את שלו ולוקח חלק בלתי נפרד מהכדורגל של ימינו, ולכן קשה להאמין שאותו דור יחזור על עצמו.

סרט הקפטן במועדון של מילאן הוא בעל חשיבות עצומה. מספיק יהיה לעבור על שמות הקפטנים האחרונים כדי להבין את גודל המעמד לו יזכה החל מהעונה הקרובה ריקארדו מונטוליבו. אמנם הסגל המילאנזי מכיל לא מעט שחקנים מנוסים יותר או מזוהים יותר עם המועדון כדוגמת אביאטי ואבאטה, אך מונטוליבו נמצא כמתאים ביותר לרשת את מאסימו אמברוזיני, ולא רק בתפקודיהם על המגרש. עונה אחת בלבד במילאנו, הספיקה לאלגרי ולראשי המועדון לבחור במונטוליבו בזכות יכולת המנהיגות שלו, הפעילות הרבה שהוא מפגין על המגרש וקור הרוח שלו. אי אפשר כמובן שלא להתייחס ליכולותיו המקצועיות הנהדרות של מי שאמור למלא את החור העצום שהותיר פירלו במרכז הקישור, בין אם אלו המסירות המדויקות להפליא, במיוחד בכדורים ארוכים, השליטה בכדור או המשחק האגרסיבי שמתבטא לעתים קרובות. לרעתו יש לציין כי את משחקיו הגדולים הוא מספק בדרך כלל כשהשחקנים סביבו נמצאים ביכולת, ואילו כשכל הקבוצה נקלעת לכושר ירוד- גם מונטוליבו נוטה לאכזב. בבחירת הקפטן הועלתה גם ההנחה שמונטוליבו יקבל דחיפה מוראלית אדירה ובכך ישפר פלאים את הופעותיו על כר הדשא, דבר שיהיה מאוד חיוני למילאן בעונה הקרובה.


גראציה מאסימו, בנוונוטו ריקארדו

חוזרים ליהלום: הנשיא ביקש, הנשיא יקבל
לברלוסקוני חלק גדול בהחלטות המקצועיות המתקבלות בקבוצה, לפעמים הוא קולע במקום הנכון (תרתי משמע) ולפעמים גורם לפגיעה בקבוצה ולתחושת אי נעימות בקרב המאמנים. אנצ'לוטי לדוגמה היה ה"יס מן" של הפריזדנטה עד שמאס בתכתיבים שקיבל, דבר שהיה לו חלק גדול בהחלטתו לעזוב. גם מזלו של אלגרי לא שפר, והוא נאלץ פעמים רבות לקבל הוראות מקצועיות מצד סילביו בגליאני בין אם בארבע עיניים או שבפומבי בתקשורת. ניתן להזכיר את דרישתו של ברלוסקוני לשחק עם פאטו, עוד כשהיווה חלק מהסגל למרות כושרו המזעזע, או הביקורת הרבה על הספסול החד פעמי של סטפאן לאור בצורת הכיבושים הנוראה אליה נקלע. ברוב מוחלט של הפעמים, אלגרי לא נשבר ובעיקר עקב כך- הוא לא נחשב בין האנשים האהובים על הנשיא שהיה שמח להיפטר ממנו. הדרישה עמה פתח ברלוסקוני את הקיץ הייתה הדרישה לחזור למערך ה 4-3-1-2, ונראה דווקא שאלגרי לא הביע את התנגדותו, ולאו דווקא מפאת יראה מפני הנשיא. ה 4-3-3 אמנם מתאים לסגנון המשחק של אל-שעראווי וגם באלוטלי השתלב בו מצוין אשתקד, אך הבעיה הגדולה נותרה באגף השמאלי. זאת משום שבואטנג מציג שם יכולת מחפירה, ניאנג עדיין לא בשל להרכב ואילו ספונארה פרח באמפולי מאחורי החלוצים. מעבר לכך, אופציות החיזוק הקיימות בשוק מאוד מצומצמות ולא מציעות שחקנים די טובים כדי לבצע את השדרוג המיוחל. לנטישת משחק האגפים השפעה ישירה גם לתפקוד המגנים. בעונה האחרונה, אבאטה, דה-שיליו וקונסטאנט היוו חלק בלתי מבוטל גם במובן ההתקפי של הכנפיים. כתוצאה מכך, היה ניתן לראות אותם מבלים לא מעט במעלה המגרש, משתלבים במשחק ההתקפי, מתמסרים עם הקשרים ושולחים הרמות לחלוצי הקבוצה. הבעיה הגדולה היא שבעוד שדה-שיליו ניחן ביכולת מסירה די טובה, אבאטה וקונסטאנט, שמטבעם אינם מגנים, נוטים לרוב לא לדייק ולבזבז התקפות רבות. במערך היהלום, העבודה העיקרית של המגנים תהיה כמובן בעיקר להגן ולהתמסר במסירות קצרות יחד עם הקשרים. על אף כל היתרונות המצביעים על ראייה נכונה בחזרה ליהלום, סימן השאלה הגדול ביותר הוא סטפאן אל-שעראווי. המצרי-איטלקי החל את העונה הקודמת כחלוץ ב 4-3-1-2 עוד לפני המעבר ל 4-3-3, והציג יכולת חלשה שלא הצדיקה את האמון שנתן לו אלגרי בדבר המקום בהרכב. אלא שהמעבר המהיר ל 4-3-3, הועיל בעיקר לסטפאן שמצטיין בזריזות ויכולת כדרור מעולה שגורמת צרות למגנים ששומרים עליו באגף השמאלי, וכן ביכולת פריצה יוצאת מן הכלל אל תוך הרחבה. החלוץ הצעיר הרים את מילאן מהקרשים והפך למכונת שערים, בעיקר בחלק הראשון של הליגה. אולם, במהלך ינואר חזרנו לקבל את סטפאן של המחזורים הראשונים, מנותק מהמשחק וממעט לאיים על השער. מספר גורמים יכולים להיגרם לכך- הדומיננטיות של באלוטלי (אם כי הגיע לאחר שהבצורת של סטפאן החלה) או קריאת המשחק המקובעת שלו שנלמדה על ידי יריביו. על כן, קשה מאוד לחזות כיצד שינוי המערך ישפיע על אחד השחקנים היקרים ביותר במועדון, וזה שאמור להיות היהלום במערך החדש-ישן.


מעלה יותר מדי סימני שאלה

קיץ 2013: ממשיכים בהצערת הסגל
סאגה מתישה ומייגעת איתה נפתח חלון ההעברות, הייתה חוסר הוודאות לגבי עתידו של כוכב הקבוצה- סטפאן אל-שעראווי. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' הביעו התעניינות בחלוץ הצעיר והיו מוכנים לשלם תמורתו סכומי עתק. מספר שבועות שגליאני שלח רמזים מעורפלים בנוגע לעתידו של סטפאן והיה נדמה שבהנהלה לא יוכלו לוותר על עשרות המיליונים שעתידים להגיע תמורתו, אך הרצון העז של השחקן להישאר בקבוצתו האהודה לצד ההבנה של ראשי המועדון כי מכירתו תהיה ירייה ברגל לפרוייקט הצערת הסגל שעליו הצהירו בתחילת העונה הקודמת, וכמובן שגם פגיעה קשה בתדמיתה של מילאן כאחד המועדונים הבכירים באירופה- הובילו להצהרה על הישארותו. המגעים עם סנטוס בנוגע לרוביניו היו בלתי פוסקים, ולמרות שהיה נדמה כי החלוץ הברזילאי ישוב הביתה, סנטוס לא הסכימה להתפשר על הסכום שאותו מילאן דרשה ונכון לעכשיו, ביניו נשאר במילאן לאחר שזכה להארכת חוזה, אם כי לא ניתן לשלול מגעים עתידיים עם קבוצת ילדותו. עתידו של קווין-פרינס בואטנג בעונה הקרובה איננו ברור, ובמילאן מתכוונים תמורת הסכום המתאים למכור את הקשר הגנאי המאכזב, כאשר מונאקו וצ'לסי כבר גיששו לעברו. כמו בקיץ הקודם, גם הפעם הפרזידנטה נקלע לסיבוכים משפטיים ואמור להישלח לכלא (למרות שכולם יודעים שלדון סילביו יש תשע נשמות והוא לא ייכנס אל מאחורי הסורגים), דבר שמשפיע בצורה ישירה על המרקאטו המילאנזי. תקציב הרכישות דל, גליאני מחכה לעזיבת שחקנים לא רצויים כדי לפנות את המקום לחדשים ורוב תשומת הלב מופנית לשחקנים כאלו ואחרים שקרובים לסיום חוזיהם. יחד עם זאת, נמשכת מדיניות ההצערה ולראיה עזיבותיהם של אמברוזיני, ז'פס ופלאמיני אשר סיימו את חוזיהם בקבוצה. בעוד שמן העבר השני, מילאן הספיקה להחתים את ריקארדו ספונארה, הקשר/ חלוץ המצוין של אמפולי בעונה האחרונה וזה שכמעט והעפיל עימה לסריה A; ז'רסון ורגארה, הבלם הקולומביאני הצעיר שמגיע כדי לעבות את הקו האחורי לאחר העזיבה של ז'פס, בן ארצו ולשמחתו יוכל להשתלב עם קולומביאני אחר- ספאטה; אנדראה פולי הגיע לא מזמן לאחר עונה מצוינת בסמפדוריה, בעוד שאת הדרך ההפוכה יעשה בארטוש סאלאמון שלא קיבל דקות משחק מאז הגיעו למילאנו בינואר. אלו לא בדיוק ההעברות, אבל שני שחקנים נוספים שיהוו חלק מהסגל לעונה הקרובה יהיו בריאן כריסטאנטה, קשרה יוצא מן הכלל של קבוצת הפרימברה ואנדראה פטאניה, חלוץ הפרימברה שכבש 13 שערים אשתקד (אם כי האחרון צפוי להישלח להשאלה). חילופי הדורות נמשכים בסן-סירו והכיוון מעודד. חלון ההעברות רחוק מלהסתיים וצפויים לנו עוד מספר שינויים. לצד רוביניו ובואטנג, גם עתידם של נוצ'רינו, טראורה ועמנואלסון איננו ברור. מנגד, במועדון מעוניינים להתחזק בבלם נוסף, בקשר התקפי ואולי גם בחלוץ. לאור הצרות הכלכליות והמשפטיות הרבות אליהן נקלע סילביו, הקו המנחה של גליאני ימשיך להיות השגת שחקנים שנמצאים לקראת סיום חוזיהם והחתמת חיזוקים בהתאם למכירות מעזיבת שחקנים.

ברוכים הבאים
5/5: ז'רסון ורגארה- נרכש מאונברסיטאריו פופויאן תמורת 2 מיליון יורו.
24/5: כרסיטיאן ספאטה- מומשה אופצית הרכישה מוויאריאל תמורת 6 מיליון יורו.
1/7: אורבי עמנואלסון- חזר מעונת השאלה בפולהאם.
1/7: ריקארדו ספונארה- מגיע מאמפולי לאחר שנרכש בינואר.
11/7: אנדראה פולי- חצי מכרטיסו נרכש מספדוריה תמורת 3 מיליון יורו בנוסף לחצי מסאלאמון.

צאתכם לשלום
1/7: בויאן קרקיץ'- חזר לברצלונה לאחר עונת השאלה.
1/7: מאסימו אמברוזיני- סיים חוזה ועבר לפיורנטינה.
1/7: מאריו ז'פס- סיים חוזה.
1/7: מאתיו פלאמיני- סיים חוזה.
11/7: בארטוש סאלאמון- עזב לסמפדוריה כחלק מעסקת הגעתו של פולי.


אנדראה פולי, תוספת נאה לקישור

עונת 2013/14: סקודטו... לא הפעם
לאור מסע הרכש המרשים של היובנטינים, יהיה יומרני מדי לדבר על אליפות, אם כי הכדורגל לימד אותנו שהפתעות הן חלק מהמשחק. יתר קבוצות הצמרת גם כן מבצעות חיזוקים רבים, אך המטרה הברורה של הרוסונרי לעונה הקרובה תהיה ללא ספק לסיים במקומות 2-3, ולצד זה לבצע גם קמפיין מכובד בליגת האלופות, כלומר הגעה לרבע הגמר לפחות. השחקנים החדשים שהגיעו בעונה הקודמת, הספיקו להתגבש, הקבוצה מבצעת חיזוקים בחלון ההעברות, כך שאין שום סיבה שמילאן לא תעמוד ביעדים האלו. בסיכומו של דבר, העבר לימד אותנו שמילאן נוטה לאכזב ולגרום לרגעים של שברון לב וייאוש, אך גם להפתעות לא מעטות כנגד כל הציפיות ורגעי אושר ושחרור אמוציות מצד אוהדיה. מה שלא יהיה, הלב שלנו הוא אדום-שחור!


מדפי הגביעים הרבים צפויים לעמוד על תילם

:aa1: 23/7 גביע טים בהשתתפות יובנטוס וסאסואולו
:aa1: 27/7 גביע האלופים נגד ולנסיה (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)
:aa1: 31/7 גביע אאודי נגד מנצ'סטר סיטי (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)

---

הולנד - גברים אמיתיים לובשים כתום

June 11, 2014, 2:36 pm

≫ Next: דיון הנוסטלגיה

≪ Previous: מילאן 2013/14 :: עונה עגומה מסתיימת מחוץ לאירופה

$

0

0

נבחרת הולנד


הולנד במספרים:

משחק בינלאומי ראשון: בלגיה - הולנד 4-1 (אנטוורפן, 30 באפריל 1905)
הניצחון הכי גדול: הולנד - סן מארינו 0-11 (2. בספטמבר 2011)
ההפסד הכי גדול: אנגליה - הולנד 2-12 (דארלינגטון, 21 בדצמבר 1907)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: אדווין ואן דר סאר - 130
מלך השערים: רובין ואן פרסי - 42


הולנד והמונדיאל. שלושה גמרים, אבל אפס תארים...

ההופעה הראשונה של הכתומים היתה ב-1934. אחרי שבמשך שישה מונדיאלים הולנד לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר השינוי הגדול הגיע בשנות השבעים.

ב-1974 וארבע שנים אחרי זה הולנד כבשה את לבבות האוהדים עם שני משחקי גמר רצופים. כולם יודעים שהגמרים נגמרו בהפסדים כואבים, אבל הולנד עשתה היסטוריה גם הודות לשיטת משחק חדשה: הטוטאל פוטבול. בגרמניה 1974 הנבחרת בראשות יוהן קרויף הפסידה בגמר למארחת 2-1. הכתומים עוד עלו בדקה הראשונה ליתרון מפנדל (נייסקנס), אבל עד לסוף המחצית כבר הצליחו הגרמנים לעשות מהפך. פול ברייטנר (פנדל/26') וגרד מולר (43') האגדי גרמו לצהלה בגרמניה ולאכזבה קשה לנבחרת שהיתה פייבוריטית בגמר גם הרבה בגלל ניצחון משכנע בשלב המוקדם על אלופת העולם היוצאת, ברזיל, בתוצאה 2-0.

ב-1978 שוב הגיעה הולנד לגמר אלא שאז בין היתר פוליטיקה מנעה מהולנד זכייה היסטורית בגביע. שוב הנבחרת הגיעה לגמר, שוב היא הפסידה למארחת שהפעם היתה ארגנטינה. כבר לפני פתיחת הטורניר הסערה התחילה כשיוהאן קרויף הודיע שלא יגיע לארגנטינה. רק בשנה האחרונה קרויף גילה שהוא לא הגיע לדרום אמריקה בגלל שבאותה השנה של המונדיאל הוא עבר בביתו בספרד שוד מזויין. בשלב הראשון הכתומים לא משכנעים והם עולים מהבית רק מהמקום השני (אחרי פרו). הנבחרת מתחילה רק בשלב השני לקבל ביטחון, כשאוסטריה מושפלת (5-1) המערב גרמנים נשארים תקועים על תיקו שתיים ובקרב המכריע איטליה מפסידה 2-1 עם שער נהדר של ארי האן משלושים מטר.

הגמר כבר היה סיפור מביש של פוליטיקה בעידן רודנות. המארחת ארגנטינה כבר הגיעה כנראה לגמר בדרכים לא כשרות (הם היו צריכים לכבוש שישייה לרשת פרו והם עשו את זה בקלות, לשוער הפרואני היה אז דם ארגנטינאי...) ואז נתקלה בנבחרת שכנראה לא היתה מוכנה לקבל שוחד בשביל להפסיד בגמר. הארגנטינאיים הפכו את המסע של הולנד לאיצטדיון למסע של טרטורים אינסופי שכלל כנראה בכוונה נסיעה מכוונת של האוטובוס לתוך שכונות עוני כדי להפחיד את שחקני הנבחרת. באיצטדיון עצמו הארגנטינאיים המשיכו במסע הלחץ כשכמה דקות לפני הגמר הם דרשו ממגן הולנד רנה קרקהוף לשחק ללא תחבושת על ידו הפגועה. כשההולנדים איימו לא לשחק את הגמר השופט הצליח להגיע לפשרה. הגמר עצמו ידוע לכולם, ארגנטינה ניצחה 3-1 אחרי הארכה, כשבתוספת זמן של המחצית השנייה רוב רנסנברינק מצליח למצוא את הקורה הארגנטינאי. אחרי זה המארחת כבר סגרה עניין עם שערים של מריו קמפס ודניאל ברטוני.

הולנד נעלמה בשנות השמונים מהבמה העולמית וחזרה אליה ב-1990 כשהיא מועמדת גדולה לקחת את התואר. הכתומים הגיעו לטורניר כאלופי אירופה, אבל בגלל סכסוכים פנימיים קשים (בעיקר בין השחקנים למאמנים) הטורניר הפכה לבדיחה עצובה. אחרי שלב ראשון חלש הנבחרת כן הצליחה לעלות מהמקום השלישי, אבל הודחה ע"י האלופה הבאה, גרמניה. היריקה של רייקארד על רודי פלר היתה אחת מהתמונות האופייניות של הנבחרת בטורניר הכושל הזה...

4 שנים אחרי זה הולנד עפה שוב נגד האלופה של אותו הטורניר. שוב אחרי הצגות לא משכנעות מול סעודיה (ניצחון 1-2), הפסד לבלגיה וניצחו דחוק גםן על מרוקו (1-2), הנבחרת השתפרה בשלב הנוקאאוט נגד אייר. הנבחרת ניצחה 2-0, אבל אז ברבע הגמר הגיעה ברזיל עם רומאריו ובבטו. המשוכה הזאת כבר היתה יותר מדי גבוהה ובאחד ממשחקי הטורניר בראנקו כבש שער ניצחון נהדר מבעיטת פגז מבעיטה חופשית.

הטורניר הכי טוב מאז יורו 1988 היה בצרפת. ביחד עם צבא גדול של אוהדים הולנדים כתומים הנבחרת הגיעה לחצי הגמר. עד שהיא הפסידה בפנדלים לברזיל היא הציגה בסה"כ כדורגל טוב כשהבסיס היה מבוסס על שחקני (עבר) אייאקס שזכו ב-1995 בליגת האלופות. השלב הראשון אולי לא היה מבריק, אבל הנבחרת כן עלתה מהמקום הראשון הרבה בזכות הניצחון הגדול על דרום קוריאה (0-5). בשלב הנוקאאוט הולנד התמודדה קודם כל נגד יוגוסלביה ואחרי שער ניצחון של אדגור דווידס (1-2) בא המשחק ברבע הגמר. היריבה? ארגנטינה על שלל כוכביה. המשחק כלל שני מורחקים (ארתור נומן ואריאל אורטגה) עם סוף דרמטי עליו היה חתום דניס ברחקאמפ. בחצי הגמר הולנד כבר עפה בצורה מסורתית ע"י פנדלים...המשחק על המקום הרביעי כבר לא עניין אף אחד וקרואטיה לקחה את הארד עם ניצחון 2-1.

במונדיאל בשנת 2002 הולנד נשארה בבית. לואי ואן חאל לא הצליח לגבש נבחרת מלאת כשרון, אבל אגו מנופח והיא לבסוף נשארה בבית בגלל פורטוגל ונבחרת אייר הסימפטית. רק ב-2006 הולנד חזרה לבמה הראשית, אבל שלא כמו 1974 כשהמונדיאל נערך בגרמניה, הפעם הולנד לא הגיעה לגמר. הנבחרת תחת הדרכתו של מרקו ואן באסטן הציגה משחק משעמם עם יותר מדי מזל. את בית המוות עם ארגנטינה, חוף השנהב וסרביה היא עברה מבחינה תוצאה בקלות מפתיעה, אבל הכדורגל היה רע. בשלב הנוקאאוט גם המזל כבר לא האיר פנים לכתומים כשהפסידו במשחק אלים לפורטוגל. השופט הרוסי איבאנוב שלף שיא של כרטיסים (16 צהובים ו-4 אדומים!!!) והמשחק הזה הפך את הולנד להכי פחות פופולארית מזה הרבה שנים.


אם הכדור הזה היה נכנס...רובן מחטיא במצב אידיאלי מול קסיאס.

מונדיאל 2010 - שוב מקום שני...

כבר עברו 4 שנים מאז אותו גמר. משחק סיום לא מוצלח לטורניר הרבה יותר מוצלח. בתאריך 11 ביולי 2010 משחק הגמר נערך ביוהנסבורג. הולנד הגיעה לגמר כאנדרדוג מול ספרד הכל יכולה ובסוף הערב ניצחה הנבחרת היותר טובה. הספרדים אולי לא תמיד הבריקו בטורניר, אבל כך גם לא הכתומים. יותר מזה, הגמר היה משחק אלים בראשות ההולנדים שחשבו שאולי בצורה הזאת הם יכולים לצמצם את הפערים. בעיטת הקרטה של נייג'ל דה יונג בקשר ספרד, קסבי אלונסו רק חיזקה את חוסר האונים של הכתומים. בנס הם ירדו בתום ההארכה רק עם שחקן אחד פחות...

למרות משחק הגמר המאד לא מחמיא לסגנית העולם הולנד הגיעה כנגד כל הסיכויים לגמר. בבית המוקדם 'אוראנייה' ניצחה את כל המשחקים שלה. היא לא הציגה משחק מבריק, אבל דנמרק (2-0), יפן (1-0) וקמרון (2-1) לא הצליחו לקחת נקודות מהקבוצה של המאמן ברט ואן מרווייק.

הולנד התחילה לחמם מנועים בשלב הנוק אאוט. בשמינית הגמר היא שלחה את סלובקיה הביתה (2-1). ברבע הגמר היה זה ווסלי סניידר שהוביל את הכתומים לניצחון מפתיע על ברזיל (2-1). בחצי הגמר ניצחה הולנד את אורוגוואי (3-2) ללא כוכבה לואיס סוארז שהורחק במשחק הקודם מול גאנה. המשחק האחרון בטורניר הסתיים כאמור בהפסד...

הישגים נוספים:
אלופת אירופה ב-1988. תואר היסטורי שבעיקר נזכר בגלל השער הווירטואוזי שכבש מרקו ואן באסטן בגמר נגד בריה"מ. מעבר להישג הנ"ל, הולנד שברה שיאים של דמעות ביורו 2000 אותו אירחה כשעפה בחצי הגמר מול איטליה בסדרת פנדלים נוראית , ב-92 עם ההדחה הסנסציונית לדנמרק, 2004 עם כדורגל מזוויע והגעה מקרית לחצי הגמר - וכמובן, היורו האחרון: שלב בתים מדהים עם שליישיה מול אלופת העולם ורבייעיה מול סגניתה, ולאחר מכן הדחה מרגיזה מול רוסיה ברבע הגמר.

איך העפילה למונדיאל:
הולנד העפילה למונדיאל 2014 מבית מספר ד' שכלל את רומניה, הונגריה, טורקיה, אסטוניה ואנדורה. הכתומים לא התקשו תחת הקדנצייה השנייה של לואי ואן חאל לנצח במוקדמות 9 פעמים ולסיים פעם בתיקו. עם הפרש שערים של הכתומים 34-5 הולנד עלתה בקלות לטורניר בברזיל. מאז שואן חאל מונה שוב למאמן הנבחרת (קיץ 2012) האיש נתן לא פחות ל-26 שחקנים לקיים את הבכורה שלהם ב'אוראנייה'.


לוח המשחקים:
* ספרד - הולנד (סלבדור, 22:00 שעון ישראל)
* אוסטרליה - הולנד (פורטו אלגרה, 19:00 שעון ישראל)
* הולנד - צ'ילה (סאו פאולו, 19:00 שעון ישראל)


האיש על הקווים


לואי ואן-חאל
בן 62

על קווי הנבחרת:
זו קדנצייה שנייה של ואן חאל בנבחרת. בפעם הראשונה זה נגמר באי העפלה למונדיאל של שנת 2002 (יפן/דרום קוריאה). לפני שנתיים חזר המאמן הססגוני לעוד ניסיון והפעם הוא הצליח לעלות עם הנבחרת למונדיאל. דבר מעניין הוא שבפעם הראשונה היתה לו נבחרת הרבה יותר איכותית, אבל התוצאות דווקא היו בפעם השנייה הרבה יותר טובות (במוקדמות).

הקריירה לפני:
כשחקן אף אחד לא זוכר את לואי ואן חאל. האיש שלא פעם רב עם התקשורת שיחק כשחקן אלמוני בין היתר בספרטה רוטרדם, וא.ז אלקמאר.

ואן חאל מאמן כבר מעל לעשרים שנה, הוא התחיל בשנת 1986 כעוזר מאמן בא.ז אלקמאר. ב-1991 הוא קיבל לידו את המושכות באמסטרדם אצל אייאקס. כמאמן אלמוני לחלוטין הוא החזיר את הקבוצה הגדולה לטופ העולמי כשזכה איתה בין היתר בגביע אופ"א (1992), גביע אלופות (1995) וגביע ביניבישתי (1995).

רגע בלתי נשכח בוינה 1995. לואי בגג העולם עם אייאקס...


מאז לואן חאל יש עליות וירידות רבות בקריירת האימון שלו. הוא זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות, אבל לא הצליח לזכות בתהילה האירופאית אותה אולי ציפו ממנו בספרד ובאירופה כולה. הוא כאמור נכשל לגמרי עם נבחרת הולנד בקדנצייה הראשונה שלו. שם התנגש לא פעם עם שחקנים והדבר השפיע על המשחקים. הכישלון בנבחרת הולנד החזירה אותו לברצלונה, אבל גם שם הוא לא מצא את הישועה. תוך חצי שנה המאמן שוב פוטר כשברצלונה מדורגת רק שלוש נקודות מאזור הירידה של הליגה הספרדית....

ואן חאל לקח פסק זמן מאימון וחזר לקבוצה שלו באמסטרדם, הפעם כמנג'ר טכני. כשרונלד קומאן המאמן ואן חאל התקשה בתפקידו החדש ותוך זמן קצר פוטר.

ב-2005 חזר האיש הססגוני לתחום שהוא הכי הרבה אוהב, לאמן. בארבעת השנים שלו בקבוצת א.ז אלקמאר הוא הצעיד את הקבוצה לאליפות שנייה בהיסטוריה שלה. פתאום נראה שהימים הטובים חוזרים...לואן חאל עדיין 'היה את זה'.

אחרי התקופה שלו באלקמאר הגיע הזמן להמשיך הלאה. תחנה הבאה בקריירת האימון: ביירן מינכן. ואן חאל עזב בשנת 2011 את הקבוצה הגדולה בדרום גרמניה כשבין היתר לקח דאבל בגרמניה. את ליגת האלופות הוא פספס במשחק אחד כשהפסיד בגמר נגד אינטר של מוריניו.

אחרי המונדיאל מצפה לואן חאל אתגר לא פשוט: אימון מנצ'סטר יונייטד ועוד אחרי העונה הזוועתית שעברה. ואן חאל יקווה להיכנס לתפקיד החדש והיוקרתי לאחר מונדיאל מוצלח שמבחינתה של הולנד מדובר על חצי גמר ומעלה.


סגל הנבחרת

שוערים: ייספר סיליסן (אייאקס), טים קרול (ניוקאסל, אנגליה), מישל פורם (סוונזי, אנגליה)

הגנה: דיילי בלינד (אייאקס), דארל יאנמאט (פיינורד), טרנס קונגולו (פיינורד), ברונו מרטינס אינדי (פיינורד), ג'ואל ולטמן (אייאקס), פול וורהאח (אאוגסבורג, גרמניה), רון פלאר (אסטון וילה, אנגליה), סטפן דה פריי (פיינורד)

קישור: יורדי קלאסי (פיינורד), לירוי פר (נוריץ', אנגליה), ג'ונתן דה גוזמן (סוונזי, אנגליה), נייג'ל דה יונג (מילאן, איטליה), ווסלי סניידר (גאלאטסטראיי, טורקיה), רג'ורג'יניו וויינאלדום (פ.ס.וו איינדהובן)

התקפה: ממפיס דיפאיי (פ.ס.וו איינדהובן), קלאס יאן הנטלאר (שאלקה 04, גרמניה), דירק קאוט (פנרבחצ'ה, טורקיה), ג'רמיין לנס (דינמו קייב, אוקראינה), רובין ואן פרסי (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה), אריאן רובן (באיירן מינכן, גרמניה)


שחקני מפתח

רובין ואן פרסי

גיל: 30
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

בלי צל של ספק שאם הולנד רוצה להראות משהו בטורניר הזה היא צריכה את התרומה של ואן פרסי. מבחינתי הוא האיש של הנבחרת הזאת והוא יצטרך להוביל אותה.
העניין הוא שואן פרסי והנבחרת לא תמיד סיפור הצלחה. החלוץ כן שבר העונה את שיא הכיבושים בכל הזמנים של שחקן בנבחרת, אבל בטורנירים הגדולים האיש נוטה להעלם. האם ואן פרסי ישכח את העונה הנוראית של הקבוצה שלו ויגיע לברזיל כדי להוביל את הכתומים לעוד גמר?

אריאן רובן

גיל: 30
תפקיד: קיצוני
קבוצה: באיירן מינכן

לפני 4 שנים רובן שיחק במונדיאל פצוע. הפעם זה נראה בנתיים סיפור אחר (הקש בעץ...). אם רובן יכול לתת לנבחרת את יכולתו מבאיירן אז להולנד יש שחקן שבכל יום יכול לנצח לה משחקים.
מאז אותה החטאה מול קסיאס בגמר 2010 הבחור עבר הרבה. הוא הפך מלוזר לווינר, אבל בנבחרת עדיין מחכים בכליון עיניים ליום שרובן יהיה גם אצלה ווינר. כמו תמיד החשש הגדול אצל האוהדים הוא שהקיצוני ייפצע. אם זה יקרה תחסר 'אוראנייה' את אחד משני השחקנים הטובים שלה.
ההערכה היא כרגע שלרובן צפויה המון עבודה בברזיל. הקישור וההגנה ההולנדים אינם ברמה הכי גבוהה וזה אומר שמצפים מ'איש הזכוכית' להרבה. האם הוא יכול להעניק את אותה שמחה לאוהדי הולנד שהוא כבר נתן לאוהדי באיירן?

נייג'ל דה יונג

גיל: 29
תפקיד: קשר הגנתי
קבוצה: א.ס מילאן

נייג'ל דה יונג לא נחשב לכדורגלן אלגנטי, אחד שבגללו באים לראות משחקים. הבחור היה צריך במשך שנים להשתחרר מתוית של שחקן אלים. זה היה בצדק. בימים אלה עושה רושם שהקשר שגדל באייאקס התבגר ולכן אני מגדיר אותו כשחקן מאד חשוב להולנד.

במתכונת הנוכחית נייג'ל דה יונג יצטרך לא רק להציג את משחקו הטוב ביותר, אלא גם להנהיג ולכוון. ההגנה של הולנד במונדיאל לא תהיה הגנה טובה. היא מורכבת ברובה הגדול משחקנים צעירים שיש להם עוד הרבה ללמוד. לא סתם החליט המאמן הלאומי לשנות את שיטת המשחק...

אם הולנד רוצה לעבור את הבית המוקדם הלא פשוט שלה היא תצטרך את נייג'ל דה יונג בשיאו. הוא אמור לעזור להגנה ולמנוע מהיריבה חדירה קלה למרכז ההגנה הכתומה. משימה קשה ביותר, אבל קשר מילאן נמצא היום בשיא הקריירה שלו.


שווה מעקב

דיילי בלינד

גיל: 24
תפקיד: מגן שמאלי
קבוצה: אייאקס אמסטרדאם

דיילי בלינד עשה דרך ארוכה כדי לצאת מהצל של אביו. למעשה זו רק העונה שהשחקן בן ה-24 התחיל לפרוח. הבן של שחקן העבר דני בלינד התחיל את הקריירה שלו באייאקס כשחקן הגנה. ברב שנותיו כשחקן הוא שיחק כמגן שמאלי. במידת הצורך הוא שיחק גם כבלם.

אחרי שהמאמן לשעבר באייאקס, מרטין יול לא האמין ביכולת דיילי לשמחתו מינתה אייאקס מאמן שכן האמין בו. פרנק דה בור הוא האיש ששינה לבחור הצעיר את חייו ככדורגלן. אחרי עונת השאלה בכרונינגן דיילי בלינד חזר בקיץ של שנת 2010 לאמסטרדם. ההתאקלמות של הבחור הצעיר היתה קשה ולא פעם ספג אפילו שריקות בוז מהיציעים.

במהלך העונה דה בור החליט לשנות את תפקודו של המגן/בלם. דיילי התחיל לשחק כקשר הגנתי ושם עשה חיל במהלך קמפיין ליגת האלופות. הקהל התחיל לאהוב אותו ובלינד ג'וניור קיבל בסוף העונה גם את תואר שחקן העונה בהולנד. עכשיו המשימה הבאה היא להצליח בברזיל. יורדי קלאסי מפיינורד יהיה המתחרה הגדול של דיילי על מקום בהרכב. סביר סביר להניח שרק בלית ברירה הוא עוד ישחק כמגן. האם מונדיאל 2014 יהיה הצלחה לשחקנה של אלופת הולנד?

אולי הפעם?

הולנד מדורגת כאמור בבית מאד לא פשוט. ההגרלה זימנה לה את אלופת העולם היוצאת, ספרד. בנוסף היא תצטרך להזיע מול צ'ילה ואוסטרליה. אם וכאשר הולנד תעבור היא עלולה בשמינית הגמר 'להנות' ממפגש מול המארחת ברזיל. האם הנבחרת הזאת מסוגלת לעשות משהו רציני במונדיאל הקרוב?

בהולנד שוררת בימים אלה אווירה לא פשוטה. גם ב-2010 לא היינו מועמדים לעלות לגמר, אבל ההיסטוריה לימדה אותנו אחרת. מבחינתי הבעיה של הולנד מגיעה מכמה כיוונים. ראשון, ההגנה. שני, עודף שחקני ליגה מקומית ואחרון חביב הכושר של השחקנים האמורים להוביל אותנו.

המומחים בהולנד לא רואים טורניר מוצלח לנבחרת. האוהדים תמיד יצבעו את המדינה בכתום, אבל איכות הההגנה מדאיגה מאד. ואן חאל בחר בריבוי שחקני פיינורד, שחקנים אולי מוכשרים, אבל ללא כל ניסיון בינלאומי. אפילו לא עם קבוצתם. אם זו לא בעיה אז חוץ מרובן האם ואן פרסי מסוגל להתעלות ברגעים הכי חשובים? האם סניידר עוד יכול להראות משהו מהניצוצות של מונדיאל 2010?

הימור שלי? הולנד מסיימת במקום השלישי...

תודה רבה רבה לשי (de middenweg) על סיקור נבחרת האורנג'

דיון הנוסטלגיה

June 11, 2014, 3:05 pm

≫ Next: דיון אופ"א ופיפ"א

≪ Previous: הולנד - גברים אמיתיים לובשים כתום

$

0

0

אין כמו טורניר גדול כדי להזכר ברגעים שלו מן העבר, מטורנירים גדולים קודמים. הרי כולנו התחלנו לאהוב את המשחק הזה בגלל משחק כזה או אחר, רגע בלתי נשכח שראינו בתחרות, טורניר או ליגה מסויימים. אז מאחר ואנחנו בשנת מונדיאך, בפורום מונדיאל וכולנו עברנו כאן לפחות מונדיאל אחד בחיים, זה המקום לדבר על רגעים בלתי נשכחים שחוויתם מטורנירים קודמים, להעלות קטעי וידאו, לכתוב פוסטים, מרגשים, מצחיקים, עצובים על חוויות קודמות במונדיאלים קודמים. על המונדיאל הראשון שלי, על המונדיאל המהנה שלי וכו'. אז יאללה, תתחילו להתפרע.

בנימה אישית, אני אפתח עם הטורניר הראשון שלי, איטליה 1990. שני דברים צדו לי אתהעין באותו טורניר: נבחרת קאמרון שהיממה את ארגנטינה במשחק הפתיחה ורצה לטורניר מדהים שנעצר רק ברבע הגמר. קשה לשכוח את הנגיחה הנהדרת של פרנסואה אומאם-ביאיק שהכניע את נרי פומפידו וקבע את אחת הסנסציות הגדולות אי פעם במונדיאלים מול אלופת העולם. אה, וסיריל מקאנאקי . וכמובן נבחרתי האהובה שאז עוד לא היתה אהובה, אלא רק סימפטית. אבל את תחושת התפרצות השמחה שליוותה אותי אחרי שער השיוויון של פרדי רינקון מול מערב-גרמניה בדרה ה-92, שהעלה אותנו לשמינית הגמר, לא אשכח לעולם. זה מה שהפך אותי רישמית ל"אוהד הקולומביאני הגדול ביותר שאינו קולומביאני "





לשמוע את וויליאם וינאסקו, השדר הקולומביאני, עושה לי צמרמורת כל פעם מחדש

דיון אופ"א ופיפ"א

June 11, 2014, 3:34 pm

≫ Next: אקואדור - לעשות היסטוריה למען צ'וצ'ו!

≪ Previous: דיון הנוסטלגיה

$

0

0

לא מצאתי אחד אז פתחתי.

הכוכב האדום בלגראד לא תשחק בליגת האלופות בעונה הבאה למרות שזכתה באליפות כי אינה עומדת בתקנות FFP.

Champions League - UEFA bans Red Star Belgrade from Champions League - Yahoo Eurosport UK

כצפוי, אופ"א לוקחת כסף מהעשירות אבל משעה את העניות. לא רק ש-FFP מגדיל את הפער בין החלש לחזק כי הוא לא מאפשר לקבוצות חלשות להתחזק מההכנסות שמביאה ליגת האלופות, הוא גם בדיחה עצובה על מצב השחיתות בכדורגל.

פייר עלק.

אקואדור - לעשות היסטוריה למען צ'וצ'ו!

June 11, 2014, 3:37 pm

≫ Next: משוגע חדש על הקווים - ויוה צ'ילה!

≪ Previous: דיון אופ"א ופיפ"א

$

0

0

נבחרת אקואדור


משחק בינ"ל ראשון: אקואדור 1 - 1 בוליביה (ב-8 באוגוסט 1938 בקולומביה)
הניצחון הכי גדול: 0-6 (נגד פרו בקיטו, 22 ליוני 1975)
ההפסד הכי גדול: 12-0 (נגד ארגנטינה במונטבידאו ב-1942)
הכי הרבה הופעות כשחקן: איבן הורטאדו (167)
מלך השערים: אגוסטין "טין" דלגאדו (31)
הופעות בגביע העולם: 2 (2006, 2002)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (2006)

נראה שבאקואדור למדו את הנוסחה להעפיל לגביע העולם - מינוי מאמן קולומביאני. הנבחרת שתמיד נחשבה כאחת הנבחרות החלשות בדרום אמריקה, או אפשר אפילו לומר בינוניות מינוס, העפילה לראשונה בתולדותיה לגביע העולם רק ב-2002 תחת הדרכתו של הקולומביאני, הרנאן דריו גומס.זו היתה התקופה הטובה ביותר של אקואדור, שלאורך השנים תמיד התברכה בכישרונות כאלו ואחרים, אך מעולם לא הצליחה לדלג מעל משוכת המוקדמות. אבל תחת בוליז'ו, אקואדור הפכה לנבחרת יעילה, בטח בבית בקיטו באוויר הדליל, שם גם ענקיות כברזיל וארגנטינה השאירו נקודות והעפילה לראשונה בתולדותיה למונדיאל. שם ביפן וקוריאה, המעמסה להתמודד בבית אחד עם איטליה, קרואטיה ומכסיקו כבר היתה כבדה עליהם והם חזרו הביתה לאחר השלב הראשון.
מי שחשב שהיה מדובר באפיזודה חולפת, קיבל את אקואדור ב-2006 עם מאמן נוסף מקולומביה שלקח על עצמו את התפקיד והצליח אף יותר מקודמו - לואיס פרננדו סוארס. הפעם הנבחרות בבית הדרום אמריקאי נתנו לאקואדור את הכבוד הראוי לה, אבל עדיין השאירו נקודות בקיטו וראו את הטריקולור מעפילה למונדיאל שני ברציפות, בגרמניה, שם גם רשמה את הישגה הטוב ביותר. האקואדורים בראשותו של החלוץ הנהדר, אגוסטין דלגאדו, ניצחו את פולין וקוסטה ריקה, הובסו מול גרמניה והעפילו לראשונה לשמינית הגמר, שם נכנעו לגול יחיד של דייויד בקהאם ונבחרת אנגליה אך סחטו לא מעט מחמאות.


"טין" דלגאדו, מלך השערים בכל הזמנים, בפוזה מוכרת

למונדיאל 2010 אקואדור לא עלתה ואפשר להבין למה. היא הודרכה ע"י המאמן המקומי סיקסטו ויסואטה...ההתאחדות המקומית הפיקה לקחים ומינתה את ריינאלדו רואדה הקולומביאני, בתקווה להמשיך את הקסם של השכנה מצפון. אקואדור פתחה טוב את המוקדמות ושמרה על מקומה בצמרת הבית, אבל ספגה טרגדיה נוראית ב-29 ביולי 2013, כאשר חלוץ הנבחרת ואחד הכוכבים הגדולים שלה, כריסטיאן צ'וצ'ו בניטס, מת באופן פתאומי מדום לב, יום אחרי ששיחק במדי קבוצתו הקטארית. זה לקח לאקואדוריאנים זמן להתאושש ממותו של בניטס, אבל הם המשיכו להיות מאוחדים והשיגו את העלייה בשבילו. לאורך כל משחקי המוקדמות היתה אקואדור בתוך הרביעייה הראשונה והיתה בעלת מאזן הבית הטוב ביותר עם 7 ניצחונות ותיקו אחד בלבד(!) באיצטדיון את'אואלפה. מצד שני, אם יש משהו שאמור להדאיג את רואדה זה השינוי הקיצוני לרעה כאשר הקבוצה לא משחקת באיצטדיון הביתי. רק 3 נקודות מתוך 24, זהו מאזנה הדל ביותר של אקואדור ברחבי היבשת. אז את יתרון האוויר הדליל של קיטו לא יהיה לאקואדור בברזיל, אבל כמו כל הנבחרות הדרום אמריקאיות, גם הם יהנו מתמיכה מאסיבית של אוהדים שבסה"כ יחצו את הגבול כדי לתמוך בנבחרת שלהם והמטרה ברורה - דילוג של שלב אחד לפחות מזה שהגיעו אליו לפני 8 שנים.


האיש על הקווים
ריינאלדו רואדה



ריינאלדו רואדה בן ה-56 הוא יליד קאלי שבדרום קולומביה. הוא מעולם לא היה שחקן מקצוען, אלא שיחק בעיקר בליגות נמוכות וליגות מילואים. הוא החל לאמן בגיל 38 כאשר קיבל את כל נבחרות הנוער של קולומביה (גילאי 17, 20, 21 ו-23), תפקיד עליו היה אחראי עד פברואר 2004. נחשב לאחד מהמאמנים האהובים והמלומדים בקולומביה כאשר עשה את לימודיו ואת רוב השתלמויותיו בגרמניה. במקביל לעבודתו בנבחרות קולומביה השונות, גם אימן במקביל את קורטולואה מ-1994 ועד 1997 (הציל אותם מירידה וקיבע אותם במרכז הטבלה עונה לאחר מכן) וכן את דפורטיבו קאלי ב-1998 (סיים מקום שני אבל לא הגיע לגמר הפלייאוף) ואינדפנדיינטה מדיין ב-2002 (אימן 4 חודשים עד שעזב את התפקיד להתרכז במודיאליטו עם הנבחרת הצעירה). בזה הסתכמה הקריירה שלו עד כה כמאמן קבוצות, אבל הרזומה מרשים יותר כמאמן הצעירות, שכן מעבר להישגים (מקום שלישי במונדיאליטו של 2003 ומקום רביעי באותה שנה עם הנבחרת עד גיל 17) הוא היה האיש שתחתיו פרחו כישרונות כמו פרדי גוארין, פאבלו ארמרו, מקנלי טורס ועוד שמות רבים.

לאחר 4 משחקים במוקדמות מונדיאל 2006, נקרא רואדה להחליף את פאצ'ו מאטוראנה כאשר קולומביה במקום האחרון בבית. קמפיין מצויין הותיר את קולומביה עם סיכוי להעפיל לגרמניה עד המחזור האחרון, אבל בסופו של דבר היא לא צלחה את המשימה ורואדה עזב/הועזב, כאשר בתווך הוביל את קולומביה גם למקום רביעי בקופה אמריקה ב-2004 ולרבע גמר גביע הזהב ב-2005. ב-2006 עבר לאמן את נבחרת הונדוראס והגיע איתם להישגם הגדול ביותר, כאשר הוליך אותם למונדיאל השני בתולדותיהם, בדרא"פ 2010, שם סיימו לבסוף בשלב הבתים אבל גם סחטו מחמאות על הופעתם. עם הונדורס הוא גם הופיע פעמיים בגביע הזהב והוליך אותם לרבע הגמר ב-2007 ולמקום השלישי ב-2009. כאות הוקרו לפועלו, קיבל רואדה אזרחות הונדורית בינואר 2010. לאחר סיום המונדיאל, מונה למאמנה של אקואדור, אבל ההתחלה לא היתה קלה כי הנבחרת כשלה במשימתה הראשונה כאשר הודחה בשלב הבתים בקופה אמריקה 2011. כאשר החלו להשמע קולות להחלפתו של רואדה, הוא קיבל את התמיכה מההתאחדות וכאמור לא איכזב, כאשר תחתיו העפילה אקואדור לגביע העולם השלישי בתולדותיה.

סגל הנבחרת

שוערים: מקסימו באנגרה (ברסלונה גואיאקיל), אדריאן בונה (אל-נאסיונל), אלכסנדר דומינגס (ליגה דה קיטו)

הגנה: פריקסון אראסו (פלאמנגו, ברזיל), חורחה גואגואה (אמלק), חורחה באגואי (אמלק), גבריאל אצ'יליאר (אמלק), חואן קרלוס פארדס (ברסלונה גואיאקיל), וולטר איובי (פאצ'וקה, מכסיקו)

קישור: סגונדו קאסטייו (אל-הילאל, ערב הסעודית), קרלוס גרואסו (שטוטגארט, גרמניה), רנאטו איבארה (איטסה ארנהיים, הולנד), כריסטיאן נובואה (דינאמו מוסקבה, רוסיה), לואיס סאריטאמה (ברסלונה גואיאקיל), אנטוניו ואלנסיה (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה), אדיסון מנדס (אינדפנדיינטה סנטה פה, קולומביה), פידל מרטינס (טיחואנה, מכסיקו)

התקפה: ז'ואאו רוחאס (קרוס אסול, מכסיקו), פליפה קאיסדו (אל-ג'זירה, איחוד האמירויות הערביות), ג'פרסון מונטרו (מונארכאס מורליה, מכסיקו), חיימה איובי (טיחואנה, מכסיקו), אנר ואלנסיה (פאצ'וקה, מכסיקו), מייקל ארויו (אטלאנטה, מכסיקו)

שחקני המפתח


לואיס אנטוניו ואלנסיה מוסקרה
קשר, בן 28
מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

הקפטן של נבחרת אקואדור הוא גם ללא ספק אחד הכדורגלנים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המדינה ומהבודדים שהגיעו לקבוצת פאר אירופאית ואף תפסו מקום של קבע בה. הסיפור שלו הוא ממש ככזה שלקוח מאיזה סרט: על הילד שגדל בעוני, עזר להוריו בעבודה ושיחק יחף בשכונות עד שהתגלה בגיל 11 ע"י סקאוט. הוא החל את דרכו בנוער של קבוצת אל-נאסיונל בשנת 2001 ולאחר שהרשים, הוקפץ לקבוצה הבוגרת, שם שיחק לצד שחקנים פנטסטיים כצ'וצ'ו בניטס ואדיסון מנדס. לאחר שנתיים באל-נאסיונל, החליטה וייאריאל הספרדית לצרפו, אך ואלנסיה לא מצא את מקומו, בקושי שיחק במדי הצוללת הצהובה והושאל לרקראטיבו מהליגה הספרדית השניה. ואלנסיה היה מהגורמים הבולטים בעליה של רקראטיבו באותו זמן לליגה הבכירה, אבל עונה מאוחר יותר הושאל לוויגאן אתלטיק מהפרמייר ליג. לאחר עונה ראשונה סבירה, בוויגאן החליטו שהם הולכים עליו ורכשו אותו מוייאריאל בסכום שנע באיזור ה-5 מיליון ליש"ט. ואלנסיה השתפר עוד יותר בשנתיים שלאחר מכן, סירב להצעה של ריאל מדריד לפי הבעלים של הקבוצה, אבל ביוני 2009 הצטרף לקבוצת פאר אחרת – מנצ'סטר יונייטד, שם הוא משחק עד היום. שווי העסקה הוערכה בכ-16 מיליון ליש"ט. בסך הכל השלים ואלנסיה כ-5 שנים עד כה במנצ'סטר, כאשר חוסר היציבות מאפיין אותו מאוד ולצד משחקים רבים שבהם עלה בהרכב, היו גם לא מעט כאלו שבהם לא התלבש כלל או עלה כמחליף, אבל בסה"כ נחשב לשחקן מאוד מוערך באולד טראפורד ולאחד הרכישות המוצלחות של המועדון. זכה עם מנצ'סטר בשתי אליפויות וגביע וגם באליפות עם אל-נאסיונל. עונת 2011-12 היתה הטובה ביותר שלו, שבה נבחרת בסקרים שונים לשחקן השנה בפרמייר ליג.
גם בנבחרת הוא נחשב לדמות מפתח, החשובה ביותר של אקואדור. רשם כבר 69 הופעות וכבש 8 שערים עד כה. משחק בד"כ כקשר ימני, מהיר וטכני מאוד ובעלל ראיית משחק טובה. הוא המנהיג של הנבחרת והאיש עליו שמה אומה שלמה את תקוותיה. ירשום את המונדיאל השני שלו, אחרי שכבר הופיע בגיל 20 במונדיאל ב-2006 שנערך בגרמניה.




כריסטיאן פרננדו נובואה טייו
קשר, בן 29
דינאמו מוסקבה (רוסיה)

עוד אחד משחקני המפתח של אקואדור מגיע מהקישור, שם אפשר למצוא את נובואה בן ה-29, שחקנה של דינאמו מוסקבה הרוסית. נובואה סומן כבר מגיל צעיר כאחד הכישרונות העולים בכדורגל האקואדוריאני, כאשר החל את דרכו כשהיה בן 19 בקבוצת הפאר אמלק, בה שיחק במשך שנתיים 89 משחקים וכבש 8 שערים. הפך די מהר לשחקן הרכב בקבוצה והשיא היה ב-2006, רגע לפני שעזב לאירופה, כאשר סיים כפיינליסט בליגה. הכישרון שלו צד את הסקאוטים ברוסיה ונובואה נחת ברובין קאזאן, שם שיחק כ-5 עונות והפך עם השנים לקפטן הקבוצה ולאחד השחקנים האהובים בה, גם מאחר והיה חלק מאותה קבוצה שזכתה לראשונה בתולדותיה בתואר בליגה הרוסית, כאשר הוביל את קאזאן לשתי אליפויות רצופות (2009, 2008) וגביע אחד (2010), תאריה היחידים עד כה. היה גם האיש שכבש בפנדל מול ברסלונה הגדולה בתיקו המדהים של קאזאן במסגרת הצ'מפיונס ליג.
ההרפתקה של נובואה ברוסיה לא הסתיימה, שכן דינאמו מוסקבה, קבוצה הרבה יותר מפוארת ומוכרת מקאזאן החליטה לשים על האקואדוריאני 8 מיליון יורו ולרכוש אותו בינואר 2012, קבוצה בה הוא משחק עד היום. הוא עדיין לא זכה עימה בתואר כלשהו, אבל נחשב לאחד מכוכבי הקבוצה והספיק לכבוש 11 שערים ב-67 משחקים עד היום. הופעה טובה שלו במונדיאל בוודאי תפתח בפניו בצעות מליגות בכירות יותר.
נובואה קיווה שהמעבר לרוסיה ב-2006 יקנה לו מקום אצל המאמן סוארס לקראת המונדיאל בגרמניה, אבל זה לא ממש עזר ונובואה החל לבסס את שמו ככוכב הנבחרת כאשר נכנס לתפקיד המאמן סיקסטו ויסואטה לקראת מוקדמות הגביע העולמי 2010. היה חלק חשוב מאותה נבחרת שנאבקה עד לרגע האחרון אך פיספסה את העלייה ושני שעריו היחידים עד כה ב-41 הופעות הגיעו באותן המוקדמות מול ברזיל (שער שיוויון בדקה ה-89) ומול פאראגואי, שניהם באיצטדיון הביתי בקיטו.

נובואה הוא מה שמכונה קשר 50/50, קשר שיכול לשחק כמעט בכל עמדה בקישור, קשר רב גוני שיכול להיות מתופקד בחלק האחורי, לבצע תאקלים, לחלץ כדורים, אבל גם לשחק יותר קדימה ולנהל את משחק קבוצתו, לחלק כדורים לחבריו וגם לכבוש שערים. שחקן חשוב מאוד לאקואדוריאנים, לא פחות מאשר ואלנסיה.



פליפה סלבאדור קאיסדו קורוסו
חלוץ, בן 25
אל-ג'זירה (איחוד האמירויות הערביות)

לאחר מותו הטראגי של החלוץ צ'וצ'ו בניטס, שהיה החלוץ הבולט של הנבחרת, תטיל אקואדור את כל יהבה על פליפה קאיסדו, סגן מלך השערים של הנבחרת הנוכחית. למרות גילו היחסית צעיר, קאיסדו רשם כבר 48 הופעות במדי הנבחרת וכבש 15 שערים, כאשר את הבכורה ערך בגיל 17. הוא גדל במחלקת הנוער של ברסלונה גואיאקיל תחילה ואח"כ עבר למחלקת הנוער של רוקאפוארטה, אך לפני שהספיק לערוך הופעה בקבוצה הבוגרת, הוא כבר הוחתם ע"י באזל השוייצרית בעודו בן 17, למרות שתחילה התאמן במחלקת הנוער. כשהיה בן 18, ערך בעונת הבכורה שלו בשוייץ 20 הופעות במדי באזל וכבש 3 שערים, מה שכבר גרם אפילו למילאן הגדולה להתעניין בו. קאיסדו רשם עונה שנייה טובה בבאזל ומשך את תשומת לב הסקאוטים ברחבי היבשת, מה שגרם למנצ'סטר סיטי להודיע על רכישתו בינואר 2008 תמורת כ-7 מיליון יורו, המכירה הגבוהה בהיסטוריה של קבוצה שוייצרית כלשהי. כאשר הצטרך לקבוצה הוא בעיקר שיחק כמחליף והרשים את האוהדים בצורת משחקו, אבל לא הצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב של התכולים. כאשר סיטי הודיעה על החתמתם של טבס, אדבאיור וסנטה קרוס, קאיסדו חיפש את הדרך החוצה במטרה לקבל עוד דקות ולבסוף הושאל לספורטינג ליסבון. התקופה בפורטוגל היתה קשה עבורו, גם כי הוא נפצע מיד כשהגיע ואחרי חצי שנה, פסק הסכם ההשאלה בין שתי הקבוצות.בינואר 2010 מסע ההשאלות נמשך והפעם החליט קאיסדו להצטרף למאלאגה הספרדית, שם רשם חצי עונה סבירה עם 18 משחקים ו-4 שערים. התחנה הבאה היתה גם בספרד והרבה יותר מרשימה, כאשר הצטרף ממש לקראת סוף חלון ההעברות של עונת 2010-2011 ללבאנטה. העונה הזו החייתה לו את הקריירה, כאשר הוא היה מהשחקנים הבולטים של העולה החדשה וסיים כמלך השערים שלה, עם 13 שערים ב-27 הופעות. לבאנטה החליטה לממש את זכות הרכישה שלה עליו כדי למכור אותו בקיץ בסכום גבוה יותר מאחר ונקלעה לחובות וכך החתימה אותו ע"ס של 880,000 ליש"ט וכעבור חודשיים מכרה אותו ללוקומוטיב מוסקבה תמורת 7.5 מיליון יורו. גם ברוסיה הראה קאיסדו ניצוצות של כדורגל והתקופה בגדול היתה טובה. הוא שיחק שם שנתיים, כולל גם בליגה האירופאית, למרות שממוצע הכיבושים לא היה טוב – רק 11 שערים בשנתיים. בתחילת שנת 2014 החליט קאיסדו לנטוש בינתיים את החלום האירופאי ולעבור לכסף הגדול במפרץ הפרסי, שם הוא משחק בשורות אל-ג'זירה.

בנבחרת אקואדור הוא נחשב כאמור לאחד משחקני המפתח והאיש שאמור להיות אחראי על הגולים. הוא קיבל זימון בכורה כבר בגיל 16 למשחק ידידות מול איטליה, אבל לצערו לא קיבל זימון למונדיאל ב-2006. הוא נכלל לקופה אמריקה 2007, טורניר שלא היה טוב מבחינת אקואדור וחזר לנבחרת ב-2011 לקופה אמריקה בארגנטינה, שם הרשים למרות שנבחרתו עפה מוקדם והוא נבחר לתגלית הטורנירי (כולל צמד מול ברזיל בהפסד 4-2). מתוך 15 השערים שלו במדי הטריקולור, כבש 7 במוקדמות המונדיאל לברזיל והיה מהגורמים העיקריים העליית הנבחרת למונדיאל שלישי. משחק לעיתים בחלוץ המרכזי ולעיתים כחלוץ שני (בעיקר כאשר היה שותפו של צ'וצ'ו בהתקפה). שחקן מהיר מאוד, עם דריבל טוב, טכני ושליטה בשתי הרגליים.

שווים מעקב


ג'פרסון אנטוניו מונטרו ויטה
קשר, בן 24
מונארכאס מורליה (מכסיקו)

ג'פרסון מונטרו החל לבלוט כבר מגיל צעיר מאוד בקבוצה קטנה בעיירת הולדתו, סאליטרה, פרובינציה של העיר גואיאקיל. כשהיה בן 18, ניסה את מזלו בעיר הגדולה, כאשר הצטרף למחלקת הנוער של אמלק ומהר מאוד קודם לסגל הבכיר ע"י המאמן דאז, קרלוס טורס גארסס. במהלך אותה שנה, הוביל את הנבחרת עד גיל 17 לזכייה במשחקים הפאן-אמריקאים, אך הדבר החשוב מבחינתו היה זימון הבכורה שקיבל ממאמן הנבחרת הבוגרת, סיקסטו ויסואטה בסוף שנת 2007. הוא נעדר מהמגרש זמן מה עקב פציעה שקצת עצרה אותו. לאחר שלא מצא את מקומו באמלק, מכרה אותו הקבוצה לאינדפנדיינטה חוסה טראן מהליגה השניה באקואדור , שהשאילה אותו לדוראדוס מהליגה השניה במכסיקו. ב-2009 חזר לטראן והרשים במדיה, מה שגרם להתעניינות ראשונה באירופה ע"י וייאריאל הספרדית. מונטרו שיחק בעיקר בקבוצת המילואים והיה מהשחקנים החשובים בה, שם הצליח להפגין מהכישרון והפוטנציאל הטמונים בו. הוא קודם לקראת עונת 2010-2011 לקבוצה הראשונה של וייאריאל, אך לא ממש תפס את המקום בסגל הבכיר ובינואר 2011 הוא חתם על חוזה ל-4 חודשים בלבאנטה. לקראת עונת 2011-2012 הוא הושאל שוב, הפעם לריאל בטיס, העולה החדשה, שם דווקא מצא את מקומו ושיחק ברוב המשחקים כבחירה הראשונה של המאמן, אבל עדיין היה רחוק מלהרשים ותרם שער בודד ב-32 משחקים, דווקא מול ריאל מדריד. מונטרו הבין שכדי לתפוס מקום בנבחרת לקראת העפלה אפשרית למונדיאל, הוא חייב למצוא מקום שבוא יקבל דקות משחק וביוני 2012 חתם ל-3 שנים בקבוצה המכסיקנית, מונארכאס מורליה, שם הוא משחק עד היום ונחשב לאחד מהשחקנים החשובים במועדון.

דווקא בנבחרת האקואדוריאנית נחשב מונטרו תמיד לאחד השחקנים הבולטים אבל הפחות מוכרים ולכן הוא נכנס לקטגוריה של השחקנים השווים מערב (ואסור לשכוח שהוא רק בן 24). הוא הופיע כבר 38 פעמים במדי הנבחרת (נכון לכתיבת שורות אלו כ-20 יום לפני המונדיאל) וכבש כבר 8 שערים, כולל אחד במשחק ההכנה מול הולנד באמסטרדאם. כבש את שער הניצחון מול אורוגואי בבית, שנתן לאקואדור את הכרטיס למונדיאל השלישי שלה בהיסטוריה. טרם שיחק בטורניר בינ"ל גדול עם אקואדור, אחרי שלא נכלל בסגל לקופה אמריקה 2007 ו-2011, אבל בברזיל הוא יוכל להחזיר את עצמו ליבשת אירופה אם ייתן טורניר טוב. משחק כקשר התקפי באגף שמאל ואחראי למרבית ההתקפות של הנבחרת, הרבה בזכות המהירות שלו ויכולת הכידרור הגבוהה, שמאפשרת לו להכין מצבים לחבריו דרך האגף.



אנר רמברטו ואלנסיה לאסטרה
חלוץ, בן 24
פאצ'וקה (מכסיקו)

אחד שיכול לגנוב את ההצגה במונדיאל הוא השפן של המאמן רואדה מהספסל – אנר ואלנסיה. לחלוץ בן ה-24 אין קשר משפחתי לקשר אנטוניו, למרות ששניהם החלו באותה מחלקת נוער של קאריבה ג'וניור. מדובר באחד הכישרונות הגדולים של אקואדור בשנים האחרונות, שהחל את דרכו כאמור בקאריבה וממנה עבר לאמלק בשנת 2008. ההתחלה היתה קשה ובמשך שנתיים כמעט ולא שיחק כאשר לא נספר ע"י המאמן של אמלק באותם ימים. אבל ב-2010 הגיע לאמלק המאמן הארגנטינאי, חורחה סאמפולי (כיום מאמנה של צ'ילה), שנתן בו אמון והחל לשלבו יותר ויותר. משנה לשנה שיפר ואלנסיה את משחקו וביסס את שמו ברחבי המדינה. עונתו הטובה ביותר היתה ב-2012, אז כבש 13 שערים ב-40 משחקים, אבל קבוצתו במשך 3 שנים ברציפות סיימה כסגנית. 2013 היתה שנה נהדרת עבורו ולא רק בגלל שהוליך את אמלק לאליפות ראשונה מאז 2002. ואלנסיה גם הצטיין בטורניר הקופה סודאמריקנה, הטורניר השני בחשיבותו בדרום אמריקה וסיים כמלך השערים של הטורניר עם 5 שערים, אבל קבוצתו הודחה כבר בשלב השני ע"י אוניברסידד קתוליקה. מצד שני, בטורניר המקומי הוא המשיך להצטיין ולראשונה מאז 2002, הוליך את אמלק לאליפות. זה הספיק לפאצ'וקה להחתים אותו בתחילת שנת 2014 ואיזה שנת בכורה שהוא נתן במכסיקו. הוא סיים ככובש המצטיין בליגה עם 12 שערים והוליך את פאצ'וקה לגמר הפלייאוף, שם הפסידה ללאון אחרי הארכה 3-4. בסך הכל סיים ואלנסיה את טורניר הבכורה שלו במכסיקו עם 18 שערים ב-23 משחקים בכל המסגרות. מדהים!

במדי הנבחרת ערך אנר את הבכורה שלו בפברואר 2012 מול הונדוראס במשחק ידידות וגם כבש באותו משחק בתיקו 2-2. שערו השני במדי הנבחרת והאחרון עד כה, היה בניצחון 3-4 על אוסטרליה, גם כן במשחק ידידות. סה"כ כבש שני שערים ב-8 הופעות. ואלנסיה שיחק בעיקר כקשר התקפי או חלוץ תומך, אבל הטרגדיה של בניטס גרמה למאמן רואדה לנסות אותו גם כחלוץ חוד, תפקיד אותו עושה ואלנסיה על הצד הטוב ביותר. המהירות שלו, המיקום המצויין ומשחק הראש שלו הופכים אותו לחלוץ מטרה מסוכן שיכול להיות התגלית של אקואדור ואולי אפילו של כל המונדיאל הזה.

בשביל צ'וצ'ו בניטס

אקואדור תגיע למונדיאל השלישי שלה כאשר היא מקבלת בית לא פשוט בכלל שכולל את צרפת החזקה, שוייץ הטובה והונדוראס שכבר הוכיחה שהיא לא פראיירית. לאקואדור יש קצת יותר ניסיון, יש להם מאמן טוב ושחקנים טובים שבהחלט יכולים לראות עצמם שווים כשווים מול שאר נבחרות הבית, כולל צרפת. אבל יותר מכל, חשוב לאקואדור לעשות מונדיאל טוב לא רק בשביל המדינה, אלא בעיקר עבור צ'וצ'ו בניטס שהלך לעולמו בנסיבות טרגיות והותיר אחריו אומה המומה וכואבת. מי שהיה התקווה הגדולה של אקואודר, לא זכה לשחק במונדיאל נוסף והטריקולור יעשו הכל בשביל להנציח אותו בכל דרך אפשרית. תהיו בטוחים שאחרי כל שער של אקואדור, תהיה חולצה מתחת לחולצות המשחק של השחקנים עם כיתוב כלשהו עבורו או תמונה שלו. אקואדור רוצה להצליח בשביל צ'וצ'ו וההרגשה היא חיובית, אבל שמינית הגמר תהיה כנראה התחנה האחרונה שלהם.


בשביל צ'וצ'ו בניטס

משוגע חדש על הקווים - ויוה צ'ילה!

June 12, 2014, 12:08 pm

≫ Next: דיון התלבושות באנגליה 2014/15

≪ Previous: אקואדור - לעשות היסטוריה למען צ'וצ'ו!

$

0

0

צ'ילה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: ארגנטינה 3 - 1 צ'ילה (בואנוס איירס, ארגנטינה, 27 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: צ'ילה 7 - 0 ונצואלה (סאנטיאגו, צ'ילה, 29 באוגוסט 1979)
ההפסד הכי גדול: ברזיל 7 - 0 צ'ילה (ריו דה ז'נרו, ברזיל, 17 בספטמבר 1959)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: לאונל גיירמו סאנצ'ס לינרוס, 84 הופעות.
מלך השערים: מרסלו "אל מאטאדור" סאלאס, 37 שערים.


La Roja, האדומה, הוא הכינוי הלא מקורי במיוחד של נבחרת צ'ילה. חוסר המקוריות נשמך גם בקרב האוהדים עם השיר המפורסם צ'י צ'י צ'י, לה לה לה, ואמוס צ'ילה... אבל להגנתם פולקלור האוהדים בכדורגל נבחרות הוא לרוב באותה רמה אצל שאר הנבחרות במונדיאל ובכלל. מבחינה היסטורית לצ'ילה אין תארים או הישגים מרשימים, מקום 3 במונדיאל אותו אירחה כמה שנים לאחר שבישראל הושלם מבצע ייבוש אגם החולה, כמה גמרים בקופה אמריקה ולא הרבה יותר. אבל חלאס עם ההשמצות, הגיע הזמן להציג את אחת הנבחרות המרגשות מדרא"מ.


אחד המובילים של הדור המוכשר של צ'ילה

צ'ילה ידעה דורות על דורות של שחקנים מוכשרים ותקוות אשר התנפצו לרוב אל מול בעיות משמעת מגוונות לצד תסכול מחוסר מימוש הפוטנציאל. אבל אז הגיע המשיח המודרני של הכדורגל הצ'יליאני, מרסלו "אל לוקו" ביאלסה הארגנטינאי, שחרף החשדנות הראשונית כלפי המאמן היקר מהמדינה הלא אהובה מהמזרח זכה להפוך לדמות לאומית נערצת לאחר קמפיין מוקדמות קסום ויכולת טובה במונדיאל דרא"פ. אבל ביאלסה עזב מסיבות לא מקצועיות והמצב השתנה. נשכרו שירותיו של מאמן ארגנטינאי אחר, קלאודיו "ביצ'י" בורגי, שמלבד הלאום דמה לקודמו גם באופי ההתקפי של קבוצותיו. למרות שבליגה המקומית בורגי התעייף מלזכות בתארים, בנבחרת משהו לא התחבר ואחרי קופה אמריקה מאכזב למדי (הדחה מול ונסואלה) ומספר הפסדים מביכים במוקדמות הצדדים התירו חוזה. חזרתם של בעיות המשמעת וחגיגות האלכוהול, תופעה שנעלמה כמעט לגמרי תחת ביאלסה, הוסיפה דחיפה לקראת הפרידה. הנבחר החדש היה חורחה סאמפאולי, וכן, גם הוא ארגנטינאי עם אוריינטציה התקפית ואפילו ניסיון והצלחות רבות בליגה הצ'יליאנית. הבכורה של המאמן החדש הייתה דווקא בהפסד ליריבה המרה פרו, אבל בששת המשחקים הבאים צ'ילה איבדה רק 2 נקודות והשיגה את הכרטיס לברזיל 2014, כרטיס שבאמצע המוקדמות לא נראה היה כל כך וודאי. אצל סאמפאולי, כמו אצל בורגי, צ'ילה הציגה נבחרת מאוד מוכשרת ומסוכנת בחלק הקדמי, אך מאוד פגיעה בחלק האחורי. האיזון שהיה בעידן ביאלסה עדיין לא הושב, אבל אחרי תקופה קשה המאמן החדש הצליח לייצב נבחרת טובה גם מחוץ למגרש.

אחרי רכבת ההרים של תחילת המוקדמות, צ'ילה סיימה בסופו של דבר במקום ה-3 עם 28 נקודות והפרש שערים חיובי 29-25.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 01:00 אוסטרליה - קויאבה
18 ביוני, 22:00 ספרד - ריו דה ז'ניירו
23 ביוני, 19:00 הולנד - סאו פאולו
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:
אין הרבה הפתעות בסגל של סאמפאולי, דויד פיסארו והומברטו סואסו הוותיקים לא זומנו בסופו של דבר, אבל אין בכך הפתעה גדולה. מתי פרנאנדס זומן לסגל הרחב, אבל כמו רבים וטובים אחרים לא יהיה כשיר למונדיאל וכנראה גם לתקופה ארוכה אחריו. נוכחות רבה לשחקנים שהמאמן עבד איתם ב-U דה צ'ילה מורגשת, אבל אין כמעט ביקורת על הזימונים מלבד בשוליים של הסגל הרחב.

סאמפאולי ממשיך את המגמה של ביאלסה ובורגי עם מערכים גמישים והתקפיים. צ'ילה מזגזגת בין מערך של שלושה שחקני הגנה לכזה של ארבעה, לעתים אפילו במהלך המשחק עצמו. שינויי מערך תוך כדי המשחק מזכים את המאמנים במחמאות כיום, אבל על מנת לעשות זאת סאמפאולי צריך את הסגל הנכון של שחקנים מגוונים וזה משהו שבהחלט יש לו כיום בצ'ילה.

מאחור עד לחזית - בראבו הקפטן יעמוד בשער בזמן שבספרד דנים בסיכויי המעבר שלו לאחת מהגדולות של הליגה אחרי עונה טובה בסוסיאדד. חוליית ההגנה מורכבת משחקנים שלהוציא אחד או שניים יכולים לשחק לפחות בשתי עמדות, גרי מדל הקטן הוא השם הגדול והדוגמה הקיצונית ביותר לגמישות הזו. מנה ואיסלה עם הפייבוריטים לאגפים במערך של ארבעה, אבל "הרכש" הטרי מיקו אלבורנוס ינסה לנצל את הכושר הלקוי של מנה לתפיסת מקומו. מרכז ההגנה לא כל כך בטוח ויהווה את אחת מנקודות התורפה של הנבחרת האדומה.

בקישור הלב והמנוע של הנבחרת הוא ארתורו וידאל שמגיע לטורניר אחרי ניתוח בברכו, במידה וקשרה של יובה לא יהיה בשיאו יכול להיות שפליפה גוטיארס מטוונטה הוא זה שיצטרך למלא את מקומו. מרסלו דיאס וקרמונה, עם סילבה קצת מאחור, נאבקים על דקות בחלק ההגנתי של מרכז השדה. אראנגיס יכול למלא כמעט כל תפקיד, ולדיביה הוא מאחרוני הפליימקרים "האמיתיים" ונשק קטלני בהרכב או מהספסל (כשהוא לא שיכור) והעמוק נמשך עם שחקנים מקומיים לא רעים ומגוונים בפני עצמם.

בהתקפה אין 9 שבצ'ילה סומכים עליו בעיניים עצומות, כמו שהיה הומברטו סואסו הוותיק, פארדס המנוסה ופיניגול יכולים לתרום אבל הם לא שחקנים ברמה עולמית. מה שכן יש לחולייה הזו זה הרבה מהירות וכישרון עם אלכסיס סאנצ'ס ואדוארדו וארגאס, שלא חסרה להם תמיכה מהקישור ההתקפי של ה-לה רוחה.

הסגל, נכון לכתיבת שורות אלו, מונה 25 שחקנים. השניים שינופו צפויים להיות מהקישור, אך יכול להיות שהשימוש של סאמפאולי ב-9 "שקרי", בנוסף לגמישות של סגל הקישור הנוכחי, יוביל לניפוי דווקא של אחד מחלוצי הסגל.


שוערים: קלאודיו "הבז" בראבו (ריאל סוסיאדאד, ספרד), ג'וני "סופרבוי" הררה (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), כריסטופר "הולק" טוסלי (קתוליקה, צ'ילה).

הגנה: גארי "הפיטבול" מדל (קרדיף, אנגליה), מרקוס "הזאב המעופף" גונסאלס (אוניון אספניולה, צ'ילה), חוסה "פפה" רוחאס (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), גונסאלו "ג'ארה" חארה (נוטינגהאם פורסט, אנגליה), מאורסיו "הבוקר האגדי" איסלה (יובנטוס, איטליה), אאוחניו "העקום" מנה (סנטוס, ברזיל), מיקו "המושיע" אלבורנוס (מאלמו, שבדיה).

קישור: , קארלוס "7 ריאות" קארמונה (אטלנטה, איטליה), פראנסיסקו "החתול" סילבה (אוסאסונה, ספרד), ארתורו "סליה פאנק" וידאל (יובנטוס, איטליה), רודריגו "הסיני" מייאר (אטלס, מקסיקו), מרסלו "צ'לו" דיאס (באזל, שוויץ), חוסה פדרו "הסיכונת" פואנסאלידה (קולו קולו, צ'ילה), חורחה "הקוסם" ואלדיביה (פאלמייראס, ברזיל), ז'אן "צלוחית הנר" בוסז'ור (וויגאן, אנגליה), צ'ארלס "הנסיך" אראנגיס (אינטנאסיונאל, ברזיל), פליפה "גוטי" גוטיארס (טוונטה, הולנד).

התקפה: פאביאן "המשורר" אוריאנה (סלטה דה ויגו, ספרד), אלכסיס "ילד הפלא" סאנצ'ס (ברסלונה, ספרד), אדוארדו "אדו" וארגאס (ולנסיה, ספרד), אסטבן "ויסוגול" פארדס (קולו קולו, צ'ילה), מאוריסיו "פיניגול" פינייה (קאליארי, איטליה).


המשוגע על הקוים טייק 2:

חורחה לואיס סאמפאולי מוז'ה - "מיני מי"



גיל: 54
רזומה: חואן אאוריץ', פרו(2002), ספורט בויס, פרו (2002-3), קורונל בולונסי, פרו (2004-6), ספורטינג קריסטל, פרו (2007), אוהיגינס, צ'ילה (2008-9), אמלק, אקואדור (2010), אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה (2011-12), נבחרת צ'ילה (2012 - ?).
מאזן: בקבוצות 397 משחקים, 187 נ', 99 ת', 111 ה'. בנבחרת 16 משחקים 10 נ', 3 ת', 3 ה'.


כשביאלסה חתם בצ'ילה לפני כ-7 שנים האדמה רעדה, בצ'ילה היו עוד מוכנים לבלוע את הגאווה הלאומית עם מאמן זר, אבל למה ארגנטינאי?! ההצלחה העצומה של ביאלסה הותירה חותם ואחרי שהמשוגע עזב החתימו מאמן ארגנטינאי אחר (בורגי) ללא הרבה רעש ואחריו שוב החתימו ארגנטינאי, את סאמפאולי. גם המינוי של סאמפאולי עבר בשקט ולא רק בגלל פתיחת הדלת של ביאלסה. קריירת האימון של הקירח הייתה כושלת למדי עד 2010 אז נחת באקואדור. סאמפאולי עשה עבודה טובה בקבוצה עם השם המגניב וזכה בחוזה באחד ממועדוני הפאר הצ'יליאנים, ה-U דה צ'ילה. הקבוצה הצ'יליאנית בעידן סאמפאולי תיכנס להיסטוריה הצ'יליאנית ותזכה גם למקום של כבוד בהיסטוריה של היבשת. תחת ידיו של סאמפאולי ה-U שיחקו כדורגל סוחף והתקפי ודרסו את היבשת בדרך לזכייה בסודאמריקנה, בליברטאדורס לא הצליחו לשחזר את ההישג אבל כן הגיעו רחוק. בליגה המקומית סאמפאולי זכה בכל תואר אפשרי, ככה שברגע שבורגי עזב, למרות בורסת השמות הארוכה והרחבה, המינוי לא הפתיע או הרגיז אף צ'יליאני.

יש לא מעט קווי דמיון בין ביאלסה לסאמפאולי, אשר אומר שהראשון הוא אכן מודל לחיקוי שלו - גם דון סאמפה מאמין בכדורגל התקפי ישיר, עם הנעת כדור ורטיקאלית ומהירה יותר מאשר לרוחב, כאשר הוא שואף שקבוצתו תלחץ גבוה מאוד את היריבה מייד לאחר איבוד כדור. שימוש במשחק אגפים מרכזי בשיטה של המאמן הארגנטינאי הנוכחי כמו אצל ביאלסה. השניים גדלו בניואלס וגם מבחינת האופי סאמפאולי הוא דמות צבעונית יחסית (גם אם באופן שונה). עכשיו נותר לצ'יליאנים שהדמיון יימשך גם בתוצאות, ואולי אפילו "התלמיד" יתעלה על "מורו". בנבחרת סאמפאולי פחות הרפתקני מאשר היה ב-U, אבל הכדורגל עדיין מהיר והתקפי, גם השחקנים דומים כשהוא שומר חסד לכמה מאלו שעברו תחתיו ב-U.

סאמפאולי כבר זכה להכרה על עבודתו בשנים האחרונות מצד ארגונים וכלי תקשורת דרא"מ בעיקר, עכשיו יש לו את הבמה לזכות בהכרה דומה בבמה העולמית.


שחקני מפתח:

* לא, וידאל לא יופיע פה. השחקן הטוב בנבחרת תמיד טוב במדים הלאומיים, בהנחה שהוא בכלל יהיה כשירו וישחק, המפתח להצלחה הוא ההצטיינות של חבריו הפחות יציבים!

קלאודיו אנדרס בראבו מוניוס



גיל: 31.
קבוצה: ריאל סוסיאדד (ספרד).
תפקיד: שוער.
כינוי: הבז.

בנבחרת שחושבת התקפה התקפה ואז עוד קצת התקפה, החלק ההגנתי סובל מתדמית נמוכה, כמו גם מנחיתות מספרית מול היריבה בהתקפות המעבר. במקרה של צ'ילה חוליית ההגנה לא מתמודדת טוב עם הסבל וכמות המצבי הבקעה של היריבות מולה לא קטנה. לאחר שגמרנו על העזרה מהקישור ומעלה, והכשלנו את ההגנה, נותר רק בראבו בין היריבות וכיבוש השער הצ'יליאני. אם אתה לא צ'יליאני או אוהד סוסיאדד, כנראה שלא תרצה דווקא את בראבו שם. אבל אולי כולנו טועים ולא סתם בראבו מוערך כל כך בשני המועדונים היחידים בהם שיחק ובנבחרת. בראבו התחיל את הקריירה האירופאית שלו עם עליות ומורדות במועדון הבאסקי, אך בהמשך התייצב עם יכולת גבוהה בליגת המשנה ובנה לעצמו שם עד אפילו התעניינות, לכאורה, מהאימפריות הספרדיות בצמרת הליגה. בראבו הוא שוער מנוסה שבולט יותר בהתמודדות עם איומים לשער מאשר במניעת האיום מראש, בצ'ילה הוא כבר מנייה בטוחה ואם יצליח להצטיין במיוחד, יש סיכוי שהוא ישבור את שיא ההופעות בנבחרת כבר במונדיאל ולא רק אחריו.


אדוארדו חסוס וארגס רוחאס



גיל: 24.
קבוצה: ולנסיה (ספרד).
תפקיד: חלוץ/קיצוני.
כינוי: "טורבו"

הומברטו סואסו, החלוץ הבולט של הנבחרת כבר הרבה שנים, לא יהיה במונדיאל. גם סוסים וותיקים אחרים, או כישרונות צעירים מהם לא חסר לצ'ילה, לא יהיו. מה שמשאיר את החוד עם סימן השאלה שהוא אדוארדו וארגס. תחת סאמפאולי ב-U דה צ'ילה וארגס סחרר את היבשת עם יכולת שיא ו-11 שערים בזכייה המרשימה של הקבוצה בסודאמריקנה. החלוץ הפגין מהירות מדהימה ויכולת סיום טובה ובצ'ילה הרטיבו על הכישרון החדש. היהלום נמכר בסכום גדול לנאפולי, אך לא מצא את מקומו ונחת בברזיל להתאושש מהחוויה האיטלקית. לאחר מכן עבר לספרד והציג כמה מהאיכויות שלו אך עדיין לא הראה את אותה יכולת מדהימה מה-U. את המוקדמות סיים כמלך שערי הנבחרת, אך רק עם 5 גולים. בהיעדר 9 קלאסי איכותי בצ'ילה מקווים לשובו של הטורבו, ואם זה יקרה, תשימו חגורות כי אתם הולכים להינות.


אלקסיס אלחאנדרו סאנצ'ס סאנצ'ס



גיל: 25
תפקיד: קיצוני\חלוץ
קבוצה: ברסלונה (ספרד)
כינוי: "ילד הפלא"

למרות גילו הצעיר אלקסיס שני רק לשוער הוותיק בראבו במספר ההופעות שלו בסגל הנוכחי. כבר מגיל מאוד צעיר סומן הילד ככישרון ענק, מכאן הכינוי הלא עדכני, והותיר את חותמו בצ'ילה ובארגנטינה לפני שהצליח לנצל את הבמה שקיבל באודינזה לכבוש גם את האוהדים האיטלקים. פנטזיונר אמיתי, שלפעמים מוחו היצירתי מוביל אותו לנסות דברים שנגמרים ב-Fail עצבני, שמשגע את המגנים היריבים עם מהירות וכוח מתפרץ המשולבים עם טכניקה ברמות הכי גבוהות. סאנצ'ס הוסיף עם השנים גיוון למשחק שלו, לא רק קיצוני מצטיין אלא גם חלוץ כובש ובעל משחק ראש מפתיע לגובהו. מאז עבר לברסה סאנצ'ס מתקשה לשמור על יציבות ויודע תקופות טובות יותר או פחות, אבל בצ'ילה צריכים את הבחור המוצק והטכני בכושר שיא בשביל להוציא משהו מהבית הקשה שקיבלו ומהטורניר בכלל.


לשים לב ל...:

מיקו מרטין אלבורנוס אינולה



גיל: 23
קבוצה: מאלמו (שבדיה)
תפקיד: מגן שמאלי, יכול גם מגן ימני וקשר אגף.
כינוי: בשבדיה כנראה לא מחלקים כינויים

מיקו הצעיר נולד בשבדיה לאב צ'יליאני ואמא פינלנדית, על פינלנד הוא כנראה וויתר מוקדם אבל במדי שבדיה, התחיל לשחק מגיל צעיר. המגן הצעיר התפתח לשחקן ליגה מהטובים בעמדתו בשבדיה וזכה לקבל זימון לנבחרת הבוגרת, אבל מיקו סירב ובתמורה קיבל זימון לנבחרת הצ'יליאנית. בצ'ילה קראו לזמן את המגן, עמדה בעייתית בסגל, זמן רב טרם הזימון בפועל. אבל סאמפאולי התעכב ורק אחרי שאוהדים כבר היו קרובים להפגין מול ביתו מיקו זומן למשחק אימון של צ'ילה ב'. המגן בלט במשחק עם שער בכורה ושכנע את המאמן כנראה. ההגנה הצ'יליאנית לא מרשימה והאוהדים המקומיים מקווים ורוצים לראות את הבחור משבדיה עוזר לייצב אותה, אבל הוא עלול לסבול מתחרות עם מנה שסאמפאולי מחבב. למרות שאלבורנוס נחשב להתקפי וטכני למגן, היכולת ההגנתית שלו לא רעה ומדובר בשחקן שבהחלט שווה לעקוב אחרי המשך הקריירה לו.


פליפה אלחנדרו גוטיארס לייבה



גיל: 23
קבוצה: טוונטה (הולנד)
תפקיד: קשר מרכזי.
כינוי: גוטי.

כילד פליפה שיחק להנאתו במועדון מקומי, הכישרון זוהה והוא עבר למועדון גדול יותר, שם נחשף לסקאוט של אוניברסידד קתוליקה שדאג להביא אותו לאחד ממועדוני הפאר של המדינה הרזה בעולם. גוטיארס ערך בכורה בגיל צעיר ולאחר תקופת התאקלמות קנה את לב האוהדים באופיו השקט, היכולת הטובה על המגרש וכמות השערים שכבש. לפני כשתי עונות נקנה ע"י המועדון ההולנדי ואחרי עונת התאקלמות לא רעה שוב הצליח הילד הצ'יליאני להותיר רושם עז על האוהדים ואנשי המקצוע עם יכולת גבוהה. על שתי הליגות, של צ'ילה והולנד, אומרים שכל מטאטא יורה בהן, אבל בהולנד ממוצע השערים שלו ירד פלאים. אך אל דאגה, הילד לא איבד את הכוונת, רק הרבה לשחק בעמדה אחורית יותר. למרות מימדיו הקטנים, גוטיארס הוא שחקן חכם ומוכשר שיכול לשחק בכל עמדה במרכז השדה, בצ'ילה בונים עליו כאופציה להחליף את וידאל במידה והלה יתקשה להתאושש מהפציעה. אם ישחק, מומלץ לעקוב אחרי הבחור.



לאן פנינו מועדות? עם הגנה מחוררת, ההילה של מרסלו ביאלסה שקשה להתעלות עליה, ללא חלוץ מרכזי ועם בית לא פשוט בכלל, צ'ילה תעבוד קשה להשיג את הכרטיס לשמינית. אבל למרות ההערכות האלו, בצ'ילה דווקא מאמינים בנבחרת, אולי זו אופטימיות נאיבית, אולי תקווה מכך שהמונדיאל נערך קרוב לבית, או אולי הכרה בחולשה ההולנדית הנוכחית ואולי פשוט באמת אמונה ביכולות של הנבחרת שייצב סאמפאולי אחרי תקופה קשה. בעצם למה שלא יאמינו? היו כמה נפילות, אבל הדור המוכשר של שנתונים 87-88 כבר הוכיח את עצמו תחת ביאלסה במונדיאל הקודם ועכשיו הם מגיעים בשלב השיא של קריירה של שחקן מקצועני. אין ספק שההגרלה לא העירה פנים, אבל אל תספידו עדיין את צ'ילה החביבה.