משחק בינ"ל ראשון: סיירה לאון - ניגריה 2-0 (אוקטובר 1949 סיירה לאון)
הניצחון הכי גדול: 1-10 (נגד בנין, נובמבר 1959)
ההפסד הכי גדול: 0-7 (נגד גאנה, יוני 1955)
הכי הרבה הופעות כשחקן: ג'וזף יובו (94)
מלך השערים: ראשידי יקיני (37)
הופעות בגביע העולם: 4 (2010, 2002, 1998, 1994)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (1998, 1994)
דירוג נוכחי: 45

נבחרת ניגריה בכדורגל, בעלת הכינוי 'סופר איגלס', היא אלופת גביע אפריקה לאומות המכהנת, כאשר הזכייה האחרונה מהווה את זו השלישית בהיסטוריה שלה. ב-1994 התברגה ניגריה עד כדי מקום חמישי בדירוג פיפ"א לנבחרות, ובתוך כך הרוויחה את מעמדה כנבחרת האפריקאית שדורגה במקום הגבוה ביותר עד הלום.


ניגריה זוכה בגביע אפריקה לאומות (אשתקד)

לאחר שנים בהן שיחקה הנבחרת במשחקי קולוניות בלבד, רשמה ניגריה את המשחק הרשמי הראשון שלה ב-1949 כאשר ניצחה את סיירה לאון. הנבחרת העפילה לחמישה מתוך ששת גביעי העולם האחרונים, עם הפסקה שהייתה כרוכה בשברון לב טרם המשחקים בגרמניה (2006). משזכתה בגביע אפריקה לאומות ב-2013, רשמה ניגריה הישג נוסף; סטיבן קשי, המאמן הניגרי, הוא האפריקאי הראשון שזוכה עם נבחרתו בגביע כלשהו בתור מאמן.

הדרך למונדיאל
ניגריה סיימה ראשונה בביתה הקליל למדי, שכלל את מלאווי, נמיביה וקניה. בכדי להעפיל למונדיאל היו צריכים הסופר איגלס לעבור את אתיופיה המפתיעה. למרות כל ההד התקשורתי מסביב לנבחרת החביבה מאתיופיה, ניגריה הפגינה את עליונותה בשני המשחקים ולבסוף ניצחה בתוצאה כוללת של 4-1.

האיש על הקווים

כאמור, סטיבן קשי הוא המאמן הניגרי הראשון שהוליך את נבחרתו לתואר כלשהו, והוא עשה זאת בסטייל. יחד עם אל-ג'והארי המצרי, קשי הוא האפריקאי היחיד שזכה בגביע אפריקה לאומות הן בתור שחקן והן בתור מאמן. בדרך לתואר הנחשק יצר לעצמו קשי שם של מאמן קשוח שלא מתחשב במעמדם של שחקני הנבחרת שלו, אלא בכושר בהם הם נמצאים. גישה זו יצרה נבחרת מגובשת שמשחקת כדורגל מצוין, המשלבת היבטים פיזיים יחד עם היבטים טכניים. קשי לבטח ידבוק בשיטות שלו בכדי לשחזר, לכל הפחות, את ההצלחה היחסית של נבחרתו בשני גביעי העולם הראשונים בהם השתתפה (1994 ו-1998), ולהפעיל משלב הבתים. אם יצליח לעשות זאת, ייתכן וישכנע את בני עמו שמדובר במאמן שיכול לשנות את פניה של הנבחרת ולהוליכה למקומות רחוקים ומוצלחים. קשי שיחק בליגה הבלגית במשך רוב הקריירה שלו, ואף זכה בליגה ובשני גביעים במדי המועדון המעוטר אנדרלכט. הוא החליט לסיים את הקריירה שלו בליגה האמריקאית במטרה להתחנך כמאמן מן השורה. הוא אימן את טוגו מ-2004 עד 2006, ובאופן מפתיע הוביל את הנבחרת לגביע העולם הראשון אי פעם בו השתתפה, אולם הופעתה של נבחרתו בגביע אפריקה לאומות גבתה ממנו מחיר יקר והוא פוטר לפני תחילת המונדיאל. לאחר מכן אימן את מאלי במשך שנתיים, כאשר בסוף אותן שנתיים גורלו היה זהה והוא, שוב, פוטר מתפקידו. ב-2011 מונה למאמן נבחרת ניגריה, ומאז לא מביט לאחור.

שחקני המפתח

ג'ון אובי מיקל
גיל: 26
תפקיד: קשר מרכזי
קבוצה: צ'לסי (אנגליה)

איש המפתח במרכז השדה ובו זמנית גם סימן שאלה לא קטן. ג'ון אובי מיקל הוא בלי ספק אחד מהשחקנים היותר שנויים במחלוקת של צ'לסי האנגלית, מעריציו יגידו שמדובר בפועל שחור מהמדרגה הראשונה, מבקריו יאמרו לכם כי מדובר בשחקן משלים נחמד ותו לא, שאם לא הפמפום המוגזם לו זכה במאבק המשפטי המפורסם בין צ'לסי למנצ'סטר יונייטד, ואם לא היה מופיע בשורות אחת הקבוצות הגדולות בעולם, סביר להניח שלא היינו מכירים בו היום כשחקן ברמה הגבוהה ביותר. למרות כל זאת, מעטים האנשים שיאמרו שמיקל של הנבחרת דומה למיקל של צ'לסי, ומדובר בשחקן הרפתקן ואחראי יותר כשהוא לובש את מדי הנבחרת. בניגריה, בניגוד לצ'לסי, מיקל לא יכול להרשות לעצמו להיות שחקן משלים, העיניים יהיו נשואות אליו, כשגריר הבכיר של מדינתו וכמי שאמור לרשת את ג'יי-ג'יי אוקוצ'ה האגדי בעמדת המנהיג במרכז השדה. הוא עשה זאת בהצלחה בגביע אפריקה לאומות האחרון, האם הוא יצליח לשחזר את במעמד הזה?

אחמד מוסה
גיל: 21
תפקיד: חלוץ/קשר התקפי
קבוצה: צסק"א מוסקבה (רוסיה)

לא הרבה אנשים שמעו על אחמד מוסה. באופן מפתיע, מדובר בשחקן בן 21 שכבר רשם 37 הופעות בנבחרת הניגרית. לפני כשנתיים הוא זכה במעבר לצסק"א מוסקבה, וזאת בזכות הופעותיו המבטיחות במדי ונלו ההולנדית. מהירותו המסחררת ויכולת הכדרור שלו מעניקות לו עליונות ברורה על הרבה מאוד מגנים, ולא בכדי הוא משך את עיניהם של מועדונים רבים, לרבות טוטנהאם ואייאקס. לפני 4 שנים, בגיל 17, הוא זומן לסגל הנבחרת לקראת מונדיאל 2010, אולם בסופו של דבר פציעה בקרסול מנעה ממנו את ההשתתפות. הוא הוכיח את עצמו כשחקן משמעותי בריצה של הנבחרת בגביע אפריקה לאומות, והוא לבטח מתכוון לעשות זאת שוב במונדיאל.

וינסנט איניימה
גיל: 31
תפקיד: שוער
קבוצה: ליל (צרפת)

ללא ספק השם הכי לא מפתיע שראיתם כאן, וברור לכולנו למה. השוער המצטיין, שכיכב שנים בליגת העל שלנו, הפך את מונדיאל 2010 לטורניר שהקפיץ אותו סופית לקריירה אירופית. בעזרת תצוגות נפלאות הוא זכה במעבר לליל הצרפתית, והעונה - על אף קשיי הסתגלות שהכריחו אותו לחזור לליגה הישראלית בתחילת דרכו - הוא בורג מרכזי בקבוצה שככל הנראה תייצג את צרפת בליגת האלופות בעונה הבאה. הוא אמנם לא זכה בשוער העונה בצרפת, אבל רוב הפרשנים בדעה שהתואר שקטף סיריגו דווקא היה אמור להגיע אליו, ואולי זו מעין נחמת טרום-מונדיאל קטנה. אם לפני 4 שנים לא היה לנו ברור שמדובר בשוער גדול, אז העונה קיבלנו את הגושפנקא - וקרוב לוודאי שנקבל אשרור לאחר המונדיאל.

לוח המשחקים
16/06 איראן - ניגריה 16:00
21/06 ניגריה - בוסניה 01:00
25/06 ניגריה - ארגנטינה 19:00

סגל השחקנים
שוערים: וינסנט אניימה (ליל), אוסטין אג'ידה (הפועל ב"ש), צ'יגוזי אגבים (גומבה יונייטד, ניגריה), דניאל אקפיי (הרטלנד, ניגריה).

הגנה: אלדרסון אצ'יז'ילה (מונאקו), ג'וואן אושאניווה (מ.ס אשדוד), אפא אמברוז (סלטיק), גודפרי אובאבונה (ריזספור), אזוביקה אגווקה (ווארי וולבס, ניגריה), קנת' אומרו (מידלסברו), ג'וזף יובו (נוריץ'), קונלה אודונלאמי (סנשיין סטארס, ניגריה).

קישור: ג'ון אובי מיקל (צ'לסי), אוגניי אונאזי (לאציו), ראמון עזיז (אלמריה), אג'יקה אוזואניי (אנוגו ריינג'רס, ניגריה), סאנדיי מ'בה (באסטיה), רובן גבריאל (בוורן), נוסא איגייבור (בטיס), ג'ואל אובי (פארמה), מייקל בבאטונדה (וולין), נאמדי אודואמדי (וארזה).

התקפה: שולה אמאובי (ניוקאסל), אחמד מוסא (צסק"א מוסקבה), ויקטור מוזס (ליברפול), עמנואל אמניקה (פנרבחצ'ה), אובינה נסופור (קייבו), פיטר אודמווינגי (סטוק סיטי), מייק אוצ'בו (סרקל ברוז'), אוצ'ה נוופור (הירנביין).

אליפות צרפת הפתוחה - הרולאן גארוס, טורניר הגראנד-סלאם המתקיים על מגרשי חימר יצא היום לדרך.
האליפות נערכת מאז 1928 במרכז הטניס "רולאן גארוס" (טייס שהצטיין במלחמת העולם הראשונה), סמוך ליער בולון שבמערב פאריס.
כאמור, האליפות מתקיימת על משטח החימר שנחשב לאיטי יחסית. האליפות נמשכת 15 ימים (מתחיל ביום ראשון ולא ביום שני, כמקובל).
אליפות צרפת הפתוחה החלה כאליפות לאומית ב-1891, והתקיימה על מגרשי הדשא עד שנת 1928.
בשנת 1925 היא "נפתחה" לטניסאים מחוץ לצרפת, ובשנת 1928 האליפות נערכה לראשונה על חימר במקומה הנוכחי.
בשנת 1968 השתתפו לראשונה שחקנים מקצוענים באליפות צרפת והיא הייתה הראשונה מבין 4 טורנירי גראנד-סלאם שנפתחה למקצוענים.
האיצטדיון המרכזי של הטורניר נקרא על שמו של פיליפ שאטרייה שהיה מראשי איגוד הטניס הצרפתי.
האיצטדיון נבנה ב-1928 סביב מרכז ה"רולאן גארוס". איצטדיון 'פיליפ שאטרייה' מכיל 15,059 מושבים.
המגרש השני בחשיבותו נקרא על-שמה של סוזאן לנגלן, טניסאית צרפתית מצטיינת בשנות ה-20 של המאה ה-20. ה'סוזאן לנגלן' מכיל 10,076 מושבים.
באליפות צרפת הפתוחה, משחקים רק בשעות האור ואין משחקי לילה עם תאורה מלאכותית.
סה"כ הפרסים הכולל באליפות גדל השנה ב-2.95 מיליון יורו ויסתכם ב-23,968,900 יורו. שני הזוכים בטורניר יקבלו 1.65 מיליון יורו כ"א.
בתחרויות הראשיות ליחידים ויחידות משתתפים/ות 128 שחקנים/ות, ובזוגות גברים ונשים משתתפים 64 זוגות.



האיצטדיון המרכזי של הטורניר - "פיליפ שאטרייה" (Philippe Chatrier)



האלופים ב-2013: רפאל נאדאל (ספרד) ו-סרינה וויליאמס (ארה"ב).



לישראל יש באליפות ייצוג של 3 שחקנים ושחקניות:


גברים:


דודי סלע



בן 29 מת"א (במקור קריית שמונה)
דירוג בעולם (יחידים): 110
ישתתף בטורניר היחידים.


נשים:

שחר פאר



בת 27 ממכבים
דירוג בעולם (יחידות): 86
תשתתף בטורניר היחידות, ועדיין לא ידוע האם בזוגות.


יוליה גלושקו



בת 24 מת"א
דירוג בעולם (יחידות): 98
תשתתף בטורניר היחידות.


יריבים/ות לישראלים/ות:


דודי סלע:

סיבוב ראשון: דונלד יאנג (ארה"ב, 79)


שחר פאר:

סיבוב ראשון: יוג'ין בושארד (קנדה, 19)


יוליה גלושקו:

סיבוב ראשון: דונה וקיץ' (קרואטיה, 67)


* אלוף 2013, רפאל נאדאל (ספרד, 1 בעולם), יחל את המסע להגנה על התואר מול רובי ג'ינפרי (ארה"ב, 279) שקיבל כרטיס חופשי.
נובאק ג'וקוביץ' (סרביה, 2) יפתח את הטורניר מול ג'ואו סוסה (פורטוגל, 44).
סטאניסלאס וורינקה (שוויץ, 3) יפתח את הטורניר מול גיז'רמו גרסיה-לופז (ספרד, 41).
רוג'ר פדרר (שוויץ, 4) יפתח את הטורניר מול לוקאש לאקו (סלובקיה, 87).

* אלופת 2013, סרינה וויליאמס (ארה"ב, 1 בעולם) תפתח את המסע להגנה על התואר מול אליז קים (צרפת, 138) שקיבלה כרטיס חופשי.
נה לי (סין, 2) תפתח את הטורניר מול קריסטינה מלאדנוביץ' (צרפת, 104).
אגניישקה רדוואנסקה (פולין, 3) תפתח את הטורניר מול שוואי זנג (סין, 34).
סימונה האלפ (רומניה, 4) תפתח את הטורניר מול אליסה קלייבנובה (רוסיה, 85).


ההגרלה המלאה בגברים

ההגרלה המלאה בנשים


"הרולאן גארוס" בטלוויזיה:

* ערוץ יורוספורט וערוץ יורוספורט 2 יעבירו כל יום שידורים ישירים של משחקי האליפות, גברים ונשים, החל מהיום ב-12:00.


כל התוצאות בלייב נתונים באתר הרשמי של הטורניר

* הרולאן גארוס אמור להיות משודר גם כאן.

אינטר 2013/14

העונה שעברה
לאחר הכישלון עם ראניירי בעונת 2012/13, מוראטי החליט להשקיע במרקאטו(יחסית כן?) על מנת להחזיר את אינטר לצמרת בהנהגתו של אנדראה סטרמאצ'יוני, שהחליף את ראניירי לקראת סוף העונה הקודמת והצליח להחזיר קצת מהכבוד האבוד של הנראזורי. מי שהגיעו היו סמיר הנדנוביץ', שוערה הנהדר של אודינזה. רודריגו פלאסיו המצוין מגנואה, שבהתחלה נשמעו ביקורות על הבאתו של שחקן בן 30 ל"פרוייקט הצערה" אך עד מהרה הבינו שפלאסיו רכש נהדר, מתיאס סילבסטרה שהיה אחד הבלמים הטובים בליגה בימיו בקטאניה, וולטר גרגאנו שהגיע בהשאלה מנאפולי, אלברו פריירה האורוגוואי והרכישה המתוקשרת ביותר הייתה רכישת אנטוניו קסאנו, אוהד הקבוצה ושחקן היריבה העירונית מילאן דאז, שהגיע לאינטר ביחד עם 7 מיליון יורו תמורת החלוץ ג'יאמפאולו פאציני, שעזב אחרי שנה וחצי די טובות בנראזורי.

עוד בגזרת העוזבים, אינטר ביצעה כמה פרידות לא קלות – לוסיו, שותף פעיל בעונת הטראבל, עזב את המועדון בהעברה חופשית ליובנטוס שלוותה בטונים צורמים מצד השחקן כלפי אינטר. מי שעוד עזבו את המועדון, וזה היה הרבה יותר קשה מההעברה הנ"ל, היו מייקון וז'וליו סזאר, שעזבו כחלק ממדיניות קיצוץ הר המשכורות של המועדון לאי האנגלי, ועזבו את המועדון לאחר תקופה נפלאה ביחד. אליהם הצטרף גם פורלאן הכושל ולוק קאסטאניוס.
אז כאמור עם לא מעט שינויים בסגל, אינטר פתחה את עונת 2012/13 תחת אנדראה סטרמאצ'יוני עם ציפיות לחזור לצמרת הגבוהה, וכאמור בהתחלה כך היה. העונה נפתחה בזיגזג של שני הפסדים ושני ניצחונות בארבעת המחזורים הראשונים, אך אחריהם הגיע רצף ניצחונות של 9 ניצחונות בכל המסגרות, כולל ניצחונות על פיורנטינה, מילאן ויובנטוס, ניצחון ששבר את רצף המשחקים ללא הפסד של הגברת הזקנה.

אך מאז אותו משחק, הנפילה הגדולה החלה. 8 ניצחונות, 14 הפסדים ו-6 תוצאות תיקו, זה המאזן של אינטר מאז אותו משחק נגד אטלנטה ועד סיום העונה, מאזן שמתאים לקבוצות קטנות בסרייה א' ולא לאימפריה אירופאית שעד לא מזמן הייתה שליטת איטליה וזכתה בגביע האלופות. בחלון ההעברות בינואר אינטר ביצעה כמה עסקאות מעניינות, כשבין היתר עזבו את הקבוצה ווסלי סניידר שעזב בטונים צורמים לגלאטסראיי הטורקית ופליפה קוטיניו הצעיר, שעושה חיל במדי קבוצתו החדשה ליברפול, בעסקה שיש תמימות דעים לגביה שאינטר עוד תצטער עליה(וחלקינו מצטערים כבר עכשיו). השחקן המרכזי שהגיע מנגד היה היהלום הקרואטי מתיאו קובאצ'יץ', פוטנציאל בקנה מידה עולמי שכבר בהתחלה הראה את כישרונו במרכז המגרש הנראזורי והיה מנקודות האור היחידות בעונה שחורה זו.

אחרי ינואר המשיכה הנפילה. אינטר קיבלה תבוסות בליגה, כשהזכורות ביותר הם ההפסדים 1-3 לסיינה וה-1-4 בפירנצה לפיורנטינה, משחק שבקלות היה יכול להיכנס לדפי ההיסטוריה אלמלא יום גדול של הנדנוביץ' בשער הנראזורי. חוסר היציבות ביכולת של הקבוצה המשיך, ובליגה האירופאית הדבר התבטא בצורה הכי טובה – בשלב שמינית הגמר של המפעל אינטר שיחקה מול טוטנהאם החזקה, וספגה תבוסה 0-3 בוויט הארט ליין, שגם היא בקלות יכלה להיכנס לדפי ההיסטוריה אם לא רשלנות של שחקני טוטנהאם בהתקפה. אך בגומלין במיאצה אינטר הצליחה להשוות את התוצאה, אך בהארכה אדאביור כבש שער חוץ לטוטנהאם שסגר את הסיפור ושלח את אינטר הביתה, לא לפני שריקי אלבראז הצליח לכבוש שער מצמק באחד המשחקים הטובים היחידים של אינטר בעונה האחרונה.

ככל שסיום העונה התקרב, כך החלה באינטר מכת פציעות יוצאת דופן – שחקן אחרי שחקן אחרי שחקן אחרי שחקן, אינטר פשוט איבדה כל שחקן מרכזי שהיה לה. בהתחלה זה היה מיליטו שנפצע בצורה קשה וקרע את הרצועות, אחר כך פלאסיו, קסאנו וגוארין בהתאמה. אך הפציעה הכי קשה הייתה של קאפיטנו זאנטי, שקרע את גיד אכילס בהפסד לפאלרמו, גמר את העונה ואחרי בדיקות התברר שיעדר מהמגרשים לתקופה ארוכה. כמובן שזאנטי לא השחקן הכי משמעותי לקבוצה, אבל לראות את הפנים שלו בזמן שמעלים אותו על האלונקה, היה כואב לכל נראזורי ולכל אוהד כדורגל איטלקי בכלל לראות. לשמחתנו, זאנטי לא פרש אחרי הפציעה והאריך את חוזהו באינטר במטרה לשבור את שיא ההופעות של הכדורגל העולמי לשחקן שדה, שיא אותו מחזיק רוברטו קרלוס וזאנטי רחוק רק 26 הופעות ממנו.

בסיום העונה אינטר המשיכה להתבזות, וסיימה את העונה עם מאזן של ניצחון אחד בתשעת המשחקים האחרונים שלה ותבוסה ביתית 5-2 לאודינזה. שבועיים לערך אחרי סיום העונה, הגיעה ההודעה באתר אינטר שסטרמא מפוטר מאימון הקבוצה. ומי המחליף?

וולטר מצארי

לאחר סדרת מינויים מוזרה שכללה את לאונרדו, גאספריני, ראניירי וסטרמאצ'יוני הבינוניים, מוראטי החליט לשים סוף ולהנחית במילאנו מאמן בעל שם ומוניטין שיצעיד את הקבוצה חזרה לצמרת, והפור נפל על מאמן נאפולי בעונות האחרונות, וולטר מצארי. האם סוף סוף אינטר תזכה לחזור לצמרת? לפי הרקורד של מצארי, נראה מאוד שכן. האיטלקי הצליח בכל מקום בו דרך, כשכמובן גולת הכותרת היא ההצלחה האחרונה בנאפולי, שחזרה לקדמת הכדורגל האיטלקי בעיקר בזכותו של מצארי. השאלה היא האם באינטר מצארי יצליח לעשות את קפיצת המדרגה שלא הצליח לעשות בנאפולי, וזה גם להפוך את הכדורגל האטרקטיבי והמנצח לכזה שמביא תארים? כי נאפולי אמנם מסיימת בצמרת, אבל באף עונה היא לא התמודדה על האליפות עד הסוף. באינטר מצארי ינסה בעזרת ה-3-5-2 המפורסם שלו להביא אליפות ראשונה לארון הפרטי שלו ואליפות מספר 19 לארון הנראזורי. משימה קשה בהחלט לאור היריבות האיכותיות שיש מנגד ואחד משלושת המקומות הראשונים לא יהווה אכזבה כלל, אך המטרה תמיד הייתה ותמיד תהיה הסקודטו.

העברות והקיץ הקרוב

הגיעו(רשמית):
מאורו איקארדי – חלוץ בן 19 מסמפדוריה – סכום העברה לא ידוע.
איסק בלפודיל – חלוץ בן 21 מפארמה – 7.5 מיליון יורו ואנטוניו קסאנו.
הוגו קאמפנייארו – בלמה בן ה-33 של נאפולי – העברה חופשית.
מרקו אנדראולי – בלמה בן ה-27 של קייבו – העברה חופשית

עזבו:
דז'אן סטנקוביץ' – הסרבי הנהדר עוזב את הקבוצה לאחר קדנציה ארוכה בת 10 שנים בהתרת חוזהו.
אנטוניו קסאנו – אחרי עונה אחת בלבד במועדון האהוד עליו אנטוניו עוזב לפארמה במסגרת עסקת בלפודיל.
תומאסו רוקי – מסיים חוזה
וולטר גרגאנו – מסיים השאלה.
מרקו דונאטי – נמכר ללברקוזן תמורת 2.5 מיליון יורו.
לוקה קלדירולה – נמכר לורדר ברמן תמורת 3 מיליון יורו.

מועמדים להגיע: כמו שזה נראה כרגע, מצארי ואינטר מתמקדים ברכש בעיקר לקישור לאחר שההתקפה קיבלה חיזוק בדמות שני החלוצים הצעירים. שני השמות המרכזיים שאינטר רוצה הם:
1. מאוריציו איסלה – שחקן האגף הצ'יליאני, שיכול לשחק גם בקישור המרכזי, כבר קושר רבות בעבר לאינטר אך הפעם נראה שזה הכי רציני. איסלה לא הצליח להשתלב ביובנטוס כראוי, והוא יודע טוב מאוד שבאינטר תחת מצארי הוא יוכל לחזור ולהיות אחד משחקני האגף הטובים ביותר בסרייה א' ולכן המעבר לאינטר מאוד קורץ לו, וראייה לכך ההיא ההסכמה שלו לקצץ במשכורת על מנת לעבור לאינטר. המו"מ בין הקבוצות נמצא בשלב מתקדם, והסוכן של איסלה כבר אמר: "בעונה הבאה זה או יובה או אינטר, אין אופציה אחרת". נחכה ונראה אם איסלה ישאר ביאנקונרו או יהפוך להיות נראזורו כרצונו.
במקרה שאיסלה לא יגיע לאינטר, אין עדיין אלטרנטיבה ספציפית, כשהשמות המדוברים הם גרגורי ואן דר ויל ההולנדי מפ.ס.ז', כשגם דושאן באסטה של אודינזה מועמד. אך בינתיים, באינטר מעדיפים להתמקד באיסלה.

2. ראג'ה נאינגולאן – השם המרכזי ביותר עד כה של אינטר למרקאטו הנוכחי. הקשר הבלגי הנהדר נמצא בראש רשימת הרכש של מצארי עוד מימיו בנאפולי, שהייתה קרובה מאוד לסגור את העברתו של נאינגולאן אליה בינואר, ולכן באינטר משקיעים את מירב המאמצים במטרה לסגור את העסקה, לרצות את מצארי ולהנחית את נאינגולאן במיאצה. אך הבלגי עולה לא מעט, 15 מיליון יורו לפחות, וכידוע צ'לינו נשיא קליארי הוא לא בדיוק האדם האידיאלי לנהל איתו מו"מ. נאינגולאן מסכים למעבר, ואחד הדברים שלטענת התקשורת האיטלקית דוחפים אותו להעדיף את אינטר על פני קבוצות אחרות הוא הגעתו הצפויה של אריק טוהיר, עליו ידובר כאן בהמשך.
לנאינגולאן יש אלטרנטיבות רבות במקרה שלא יגיע, ביניהן פלורנצי הנהדר של רומא, וולינגטון הברזילאי ולוקה מארונה הכישרוני של יובנטוס.

כמובן שאין לשלול רכישות בעמדות אחרות בהמשך הקיץ. לדוגמה, בתקשורת השוויצרית בטוחים שאינטר סגרה את העברתו של אלכסנדר דראגוביץ', בלמה האוסטרי המוכשר של באזל, לשורותיה. גם בהתקפה יש עדיין שמות שמוזכרים כמועמדים לחזק את אינטר, אך זה לא כל כך רציני. בינתיים, השמות הנ"ל הם השמות החמים בשוק ההעברות של אינטר.

לוח משחקים - קיץ 2013:
22.7 – אינטר נגד ויצ'נזה.(ליגה שלישית)
23.7 – אינטר נגד פארלפי סאלו.(ליגה שלישית)
27.7 – אינטר נגד המבורג.
1-7.8 – טורניר גינס בהשתתפות אינטר, מילאן, יובנטוס, ריאל מדריד, צ'לסי, ל.א. גלאקסי, ולנסיה ואברטון:
1.8 – אינטר נגד צ'לסי ומוריניו.
4.8 – אינטר נגד ולנסיה/מילאן
7.8 – יקבע במהלך הטורניר לפי התוצאות.
10.8 – אינטר נגד ריאל מדריד
17.8 – שלב מוקדמות שלישי בגביע האיטלקי.
25.8 – עידן מצארי נפתח רשמית והליגה מתחילה.

Welcome to the new age(?)

עוד דבר שמעסיק רבות הקיץ את התקשורת האיטלקית בכל מה שקשור לאינטר זו עסקת הרכישה שכל הזמן נמצאת ברקע. כבר זמן רב שמתעניין באינטר אריק טוהיר, משקיע אינדונזי צעיר, שנמצא במו"מ תמידי עם מוראטי לרכישת הקבוצה, ויכול מאוד להיות שכבר בחודש אוגוסט הקרוב אינטר הקלאסית של משפחת מוראטי תעלם מעולם הכדורגל ובמקומה נקבל אינטר חדשה – ישנה, עם בעלים חדשים שאולי יחזיר את הנראזורי לימי המרקאטו המפוארים, שבהם משפחת מוראטי ואינטר היו שם דבר באירופה. די בטוח שעוד תשמעו לא מעט על העניין הזה במהלך הזמן הקרוב, אז תישארו מעודכנים.

עונת 2012/13: מה שהחל בתוהו ובוהו והסתיים באנחת רווחה
לאחר עונת 2011/12 ואיבוד האליפות ליובנטוס, רצינו להאמין, אוהדי מילאן מכל רחבי העולם, שההנהלה תעשה כל שביכולתה כדי לחזק את הסגל המזדקן והחלש על מנת שהסקודטו של 2012/13 יחזור לצד האדום של מילאנו. על פני השטח, היינו עדים לאחד הקייצים האמוציונאליים והעלובים שנראו אי פעם. מצד אחד, נאלצנו להיפרד מהטיטאנים הגדולים, אלו שהיו שם עבורנו ברגעי השיא של המועדון וגם ברגעי השפל- גאטוזו, סיידורף, נסטה ואינזאגי. שמותיהם של הארבעה האלו יחרטו בדפי ההיסטוריה המפוארים של המועדון המילאנזי, אולם הפרידה מהם הייתה בלתי נמנעת כדי להזרים דם חדש וצעיר לקבוצה. כהמשך ישיר להצערת הסגל, הודיעו גם ואן בומל וזמברוטה על עזיבתם. מילאן, שנחשבה במשך מספר שנים למושא ללעג לאור המחלקה הגריאטרית שפתחה בסן סירו, נהפכה בין רגע לקבוצה חסרת ניסיון, ובהמשך גם לחסרת איכות. הירידה ברמת השחקנים לא נבעה בהכרח מעזיבת הדור המבוגר, אלא עקב מכירתם של שני השחקנים הטובים ביותר במועדון- טיאגו סילבה וזלטאן איברהימוביץ', שנשלחו יחדיו לפאריס סן ז'רמן תמורת יותר מ 60 מיליון יורו כדי לנסות ולכסות את חובותיו הכבדים שאליהם נקלע סילביו ברלוסקוני. עזיבתם של מי שהיה אמור להיות הקפטן העתידי של מילאן ושל מלך השערים של הליגה האיטלקית, שברה את לבבותיהם של רבים מאוהדי הרוסונרי, מחאות רבות התקיימו כנגד ההנהלה, כמות המנויים ומכירת מוצרי הקבוצה הגיעו לשפל חסר תקדים, וחשוב יותר מכול- הציפיות להחזרת הסקודטו צנחו אל תהום. היה ברור שימי השיא של המועדון המעוטר ביותר בעולם ומאריות אירופה, הם לא יותר מזיכרון רחוק שיהיה קשה לשחזר אותו. מנגד, השמות הבולטים שהצטרפו למועדון המילאנזי הם מונטוליבו, פאציני (כחלק מהעברתו של קסאנו לאינטר), ספאטה וניאנג.


אריוודרצ'י

ללא ציפיות גדולות ועם אינספור הצהרות מצד גליאני על פרויקט שינוי הדורות והצערת הסגל, פתחה מילאן את עונת 2012/13 עם לחץ כבד על אלגרי. במחזור הראשון, הגיעה סמפדוריה העולה החדשה לסן סירו, אך למרות עליונות ברורה של מילאן, הייתה זאת האחרונה שכבשה את השער היחיד במשחק ובכך גרמה להורדת המוראל המילאנזי שבין כה היה בקאנטים. הניצחון 3-1 במחזור השני לא היה יותר מאשליה של חזרה לעניינים מצד מילאן, שכן לאחר מכן היא המשיכה לשקוע ולספק תוצאות חלשות כמו גם במשחק הפתיחה של ליגת האלופות נגד אנדרלכט. המצב במילאנו היה נראה של תוהו ובוהו כאשר בהנהלה החלו לחשוב על שינוי בעמדת המאמן, כשאלגרי עצמו הרגיש שהוא נמצא על חבל דק ובצעד לא אופייני התפרץ אל עבר אינזאגי, מאמן קבוצת הילדים, מה שהתחיל בקללות נוקבות וכמעט הסתיים באלימות פיזית. אם לא די במצב האנוש שבו נמצאת מילאן, בתחילת אוקטובר היא אף הפסידה לאינטר בדרבי במשחק בו היא אירחה, ולאחר ההפסד ללאציו במחזור הבא היא הייתה שקועה במקום ה 15. על כל פנים, היו שתי נקודות אור בודדות מפתיחת העונה והן ללא ספק ההשתלבות הנפלאה של מאטיה דה-שיליו וספאן אל-שעראווי בהרכבה של מילאן. להוציא את אלשנדרה פאטו שהיה שקוע ברצף של פציעות חוזרות ונשנות, קשה היה לחשוב על שחקנים כה צעירים שביססו את מעמדם כשחקני מפתח בסן סירו. ההמשך כבר היה הרבה יותר מעודד ובעיקר הודות לכושר כיבוש בלתי ניתן לתיאור של אל-שעראווי, התחלנו לחזות במילאן שונה לגמרי וחרף הפסדה לפיורנטינה במחזור ה 12, הרוסונרי החלו תקופה נהדרת מאז המפלה למקום ה 15, בין היתר הבקיעו חמישייה לקייבו, חילצו תיקו מנאפולי, ויותר מכל- ניצחו את יובנטוס. ברם, מילאן הייתה צריכה לצאת לפגרת החורף עם טעם מר בפה בעקבות ההפסד 4-2 לרומא במשחק מחפיר מצד המילאנזים שבקלות היה יכול להסתיים בתבוסה גבוהה אף יותר. לפיכך, אחת המטרות העיקריות במהלך הפגרה הייתה לעבוד על ההגנה החלולה והמביכה שעמדה לרשות של אלגרי. מאמן הקבוצה עדיין לא מצא צמד בלמים קבוע שיעמדו מלפניו של אביאטי וישרו ביטחון בחלק האחורי ועל כן ממחזור למחזור חלק זה של ההרכב היה יכול להשתנות באופן מוחלט. באופן הדרגתי, מקסס-ספאטה החלו ליצור ביניהם תיאום יוצא מן הכלל, דבר שיש לו חלק בלתי נפרד בכושר האדיר שעימו מילאן חזרה מהפגרה. בחלק השני של העונה הוצגה קבוצה שונה לחלוטין, כזאת שסופגת תריסר שערים בלבד, מפסידה פעם אחת בלבד וצוברת 41 נקודות. חלק לא מבוטל בכך שייך כמובן למאריו באלוטלי, הרכש הנוצץ שהגיע במהלך חודש ינואר והוסיף 12 שערים שכיפרו על הבצורת שפקדה את אל-שעראווי. מתחתית הסריה A התרוממה מילאן עד למקום השלישי, דבר שכרך עבודה קשה ביותר ואף היה רצוף ברגעים קשים ובמשברים. לקראת סיום העונה, מעמדו של אלגרי שוב התערער כאשר הבטחת המקום השלישי הייתה מוטלת בספק, כאשר עלו שמותיהם של סיידורף, אינזאגי, ואן בומל ועוד רבים כמועמדים למלא את מקומו של הטוסקאני שנחשק על ידי רומא ואינטר. כמובן אין צורך להזכיר את ההצהרות של גליאני וברלוסקוני במהלך העונה על רצונם לראות את גווארדיולה מאמן את מילאן. על אף ההתנהלות הזאת שלא הוסיפה כבוד להנהלה, אלגרי נשאר רוסונרי והבטיח את ההעפלה למוקדמות ליגת האלופות לאחר מחזור סיום דרמטי בו באלוטלי ומקסס מחקו פיגור מול סיינה. בסופו של דבר, אפשר להיות מרוצים מהעונה האחרונה שנפתחה בצליעה וללא כל יומרות והסתיימה בצמרת הגבוהה.


חוגגים את הסיום הדרמטי של עונת 2012/13 בסריה A

בזירה האירופאית קשה לדעת כיצד להגדיר את הקמפיין של מילאן, מפתיע, מאכזב ואולי מעבר לציפיות, תלוי את מי שואלים. שלב הבתים הסתיים בצורה די מאכזבת כאשר הדיאבולו צברו שמונה נקודות בלבד בבית פשוט יחסית לשאר. סיום שלב הבתים במקום השני הצריך את מילאן לפגוש יריבה לא פשוטה וכך אכן קרה כאשר היא הוגרלה מול לא אחרת מאשר ברצלונה. עם סיכויים קלושים שניתנו למילאנזים כנגד המכונה הקטאלונית, 80,000 צופים בסן סירו צפו בבואטנג ובמונטארי גוברים על ברסה כנגד כל הסיכויים. משחק אחד בלבד הפריד בין מילאן לרבע הגמר ולהדחתם של ברסה, כשחניכיו של אלגרי היו צריכים לשמור על התוצאה בקמפ נואו, משימה לא פשוטה בכלל. באצטדיונה הביתי, ברצלונה הייתה נראית בלתי ניתנת לעצירה ומהדקה הראשונה טווחה אל עבר שערו של אביאטי. לוח התוצאות בסיום המחצית הראשונה הראה על 2-0 למארחים ומילאן ירדה מכר הדשא מאוכזבת וחבולה. במחצית השנייה, כשלו המילאנזים לצמק את התוצאה עקב חוסר דיוק במספר הזדמנויות שאליהם הגיעו, בעוד שברסה הכפילה את התוצאה ושלחה את הרוסונרי הביתה למילאנו. לסיכום, מצד קשה היה להאמין שמילאן תהיה מסוגלת לחלוף על פני ברצלונה בזמן שהקטאלונים היו בשיא כושרם, אך מצד שני אי אפשר שלא לומר שקיימת תחושת פספוס והחמצה לאחר המשחק הראשון בסן סירו. הדחה בשמינית הגמר היא לא דבר שההיסטוריה המילאנזית רגילה אליו ועל כן לא תוכל להתרחש עונה שנייה ברציפות.


מודחים עם טעם מריר בפה

במפעל השלישי בחשיבותו עבור מילאן, הקופה איטליה, השהות של הרוסונרי בו הייתה קצרה ביותר. בשמינית הגמר אמנם הרכב המחליפים של מילאן ניצח 3-0 את רג'ינה מהסריה B, אולם ברבע הגמר היריבה הייתה לא אחרת מאשר יובנטוס, מי שהדיחה את מילאן בחצי הגמר של העונה לפני כן, וגם כעת דאגה להדחתם של המילאנזים משער ניצחון של ווציניץ' בתוך תוספת הזמן, אותו אחד שהיה אחראי להדחת המילאנזים גם בפעם הקודמת. מילאן השלימה עשור מאז הזכייה האחרונה בגביע האיטלקי אי שם בעונת 1992/93.


מילאן והקופה? לא הולך ביחד

מקס אלגרי: כאן כדי להישאר?
אלגרי עתיד לפתוח את עונתו הרביעית במילאן, לא דבר של מה בכך בליגה האיטלקית, ובמיוחד לאחר טלטלת השמות שריחפה מעל שמי מילאנו שאחד מהם היה אמור לרשת אותו. המאמן שהגיע מקליארי ב 2010, עשה דברים יפים מאוד במילאן, למרות תקציב מוגבל שניתן לרכש ועזיבת שחקניו הבולטים. עם זאת, עדיין יש כאלו שלא שבעי רצון מעבודתו וזהו לא סוד שבחלק מהמשרדים בוויה טוראטי היו מעוניינים באדם אחר על הקווים. לרעתו של אלגרי, ניתן לומר ראשית שיחסי האנוש שלו הם אינם דבר שהוא צריך להתגאות בו, במשך השנים האחרונות הוא נקלע לחיכוכים עם מספר שחקנים. יתרה מזאת, לאלגרי אישיות די רכה שנותנת לשחקניו את התחושה שהם יכולים לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ואפילו באימונים ובכך מתערער מעמדו של מקס כמאמנם. מדי פעם גם קשה להבין את החילופים המאוחרים שהוא מבצע במצבים שבהם הקבוצה זקוקה לשינוי מיידי או הקיבעון על שחקנים מסוימים. בנוסף, הוא רחוק מאוד מלהיות מוטיבטור ועל כן פעמים רבות שחקני הקבוצה נראים רדומים וחסרי אמונה. בניגוד לכל החסרונות שצויינו כאן, יש לאלגרי לא מעט דברים חיוביים. סוף עידן אנצ'לוטי, בו ניתן קרדיט מוגזם לשחקנים הוותיקים כבר תמה ממזמן, ואלגרי הוא זה שמחליט להאמין בדור הצעיר ולשחק כדרך קבע בדה-שיליו, אל-שעראווי וגם בניאנג. השלושה עברו עונה נפלאה תחתיו והפכו משחקנים די עלומי שם לכאלו שצפויים להיות עמודי התווך של המועדון המילאנזי בשנים הקרובות. השניים הראשונים אף זכו לזימון בכורה לנבחרת הלאומית. אי אפשר שלא להעריך את אלגרי על השינוי הגדול שביצע בקווין קונסטאנט. מקשר ממוצע שהגיע בהשאלה מג'נואה כדי להוות גיבוי למרכז המגרש, החל מקס אט אט להריץ אותו בצד שמאל של ההגנה ועם אמון רב מילאן הרוויחה את אחד המגנים המפתיעים ביותר באיטליה. גם מונטארי, שהיה נחשב למשוא ללגע במשך שנים רבות בקרב אוהדי שתי המילאנזיות, סיפק עונה טובה מאוד. אולם, לרעתו של אלגרי ניתן לזקוף את הכישלון בירידה התלולה ביכולותיו של נוצ'רינו, מהשחקן המפתיע של עונת 2011/12 ללא יותר משחקן שבקושי נספר על הספסל, או את המשך היכולת החלשה של בואטנג מאז עונת האליפות. לקחו לו את הבלם הטוב ביותר בעולם, ולמרות זאת ולאחר חצי שנה של ניסויים רבים בקו האחורי, אלגרי ייצב את ההגנה עם שילובם של מקסס וספאטה. לסיכומו של דבר, מקס אלגרי קיבל בתחילת העונה קבוצה חדשה ולא כל כך איכותית שעליה להתחיל הכול מאפס, ואף על פי כן, הוציא המון מהסגל הנוכחי ומעל מה שציפו בתחילת העונה. כל עוד הוא מקבל את השקט לו ראוי מאמן לקבל מההנהלה- הוא יספק תוצאות יפות ויקדם את הקבוצה, אך קשה לעבוד כשגליאני וברלוסקוני מודיעים לתקשורת על התעניינות במאמן כזה או אחר או מכתיבים למאמן אילו שחקנים להעלות ובאילו מערכים להשתמש. מאמנים רבים היו מחכים לטיסה הראשונה מהמלפנסה אל עבר היעד הבא שלהם, אולם אלגרי לא נשבר ולמרות כל הקשיים הרבים- סיפק את הסחורה.


יכול לסמן וי על העונה האחרונה

סרט הקפטן: זה שבא וזה שהולך
עזיבת הדור הוותיק בתחילת העונה האחרונה, הותירה את מילאן נטולת ניסיון שהיה טמון באותם שחקנים שהיו עדים לרגעי השפל של המועדון כמו בקאלצ'ופולי ובאיסטנבול, אך גם היו שם לחגוג אינספור זכיות הן באיטליה והן בליגת האלופות. אותו דור הלך, אבל במילאן נותר הקפטן והשריד האחרון מאותה תקופה (יחד עם בונרה)- מאסימו אמברוזיני. הקשר האחורי שיחק ברוב מוחלט של הקריירה שלו במילאן, וגם אם שמו לא היה נוצץ כמו שיערו ואת תרומתו הוא נתן בעיקר כשחקן משלים וכגיבוי, תמיד הוא נתן את כל כולו עבור המועדון בו גדל. אמברו, בעל משחק הראש הנפלא והתיקולים הנהדרים, זה שירש את סרט הקפטן מפאולו מאלדיני, עוזב את מילאן לאחר כ 17 שנים נפלאות, בהן רשם 489 הופעות, כבש 36 שערים וזכה בכל תואר אפשרי. אנו עדים כעת למילאן שונה לגמרי- סמלים, שעד לא מזמן היו ובכמויות בסגל הקבוצה, כבר אינם עוד. הכסף עושה את שלו ולוקח חלק בלתי נפרד מהכדורגל של ימינו, ולכן קשה להאמין שאותו דור יחזור על עצמו.

סרט הקפטן במועדון של מילאן הוא בעל חשיבות עצומה. מספיק יהיה לעבור על שמות הקפטנים האחרונים כדי להבין את גודל המעמד לו יזכה החל מהעונה הקרובה ריקארדו מונטוליבו. אמנם הסגל המילאנזי מכיל לא מעט שחקנים מנוסים יותר או מזוהים יותר עם המועדון כדוגמת אביאטי ואבאטה, אך מונטוליבו נמצא כמתאים ביותר לרשת את מאסימו אמברוזיני, ולא רק בתפקודיהם על המגרש. עונה אחת בלבד במילאנו, הספיקה לאלגרי ולראשי המועדון לבחור במונטוליבו בזכות יכולת המנהיגות שלו, הפעילות הרבה שהוא מפגין על המגרש וקור הרוח שלו. אי אפשר כמובן שלא להתייחס ליכולותיו המקצועיות הנהדרות של מי שאמור למלא את החור העצום שהותיר פירלו במרכז הקישור, בין אם אלו המסירות המדויקות להפליא, במיוחד בכדורים ארוכים, השליטה בכדור או המשחק האגרסיבי שמתבטא לעתים קרובות. לרעתו יש לציין כי את משחקיו הגדולים הוא מספק בדרך כלל כשהשחקנים סביבו נמצאים ביכולת, ואילו כשכל הקבוצה נקלעת לכושר ירוד- גם מונטוליבו נוטה לאכזב. בבחירת הקפטן הועלתה גם ההנחה שמונטוליבו יקבל דחיפה מוראלית אדירה ובכך ישפר פלאים את הופעותיו על כר הדשא, דבר שיהיה מאוד חיוני למילאן בעונה הקרובה.


גראציה מאסימו, בנוונוטו ריקארדו

חוזרים ליהלום: הנשיא ביקש, הנשיא יקבל
לברלוסקוני חלק גדול בהחלטות המקצועיות המתקבלות בקבוצה, לפעמים הוא קולע במקום הנכון (תרתי משמע) ולפעמים גורם לפגיעה בקבוצה ולתחושת אי נעימות בקרב המאמנים. אנצ'לוטי לדוגמה היה ה"יס מן" של הפריזדנטה עד שמאס בתכתיבים שקיבל, דבר שהיה לו חלק גדול בהחלטתו לעזוב. גם מזלו של אלגרי לא שפר, והוא נאלץ פעמים רבות לקבל הוראות מקצועיות מצד סילביו בגליאני בין אם בארבע עיניים או שבפומבי בתקשורת. ניתן להזכיר את דרישתו של ברלוסקוני לשחק עם פאטו, עוד כשהיווה חלק מהסגל למרות כושרו המזעזע, או הביקורת הרבה על הספסול החד פעמי של סטפאן לאור בצורת הכיבושים הנוראה אליה נקלע. ברוב מוחלט של הפעמים, אלגרי לא נשבר ובעיקר עקב כך- הוא לא נחשב בין האנשים האהובים על הנשיא שהיה שמח להיפטר ממנו. הדרישה עמה פתח ברלוסקוני את הקיץ הייתה הדרישה לחזור למערך ה 4-3-1-2, ונראה דווקא שאלגרי לא הביע את התנגדותו, ולאו דווקא מפאת יראה מפני הנשיא. ה 4-3-3 אמנם מתאים לסגנון המשחק של אל-שעראווי וגם באלוטלי השתלב בו מצוין אשתקד, אך הבעיה הגדולה נותרה באגף השמאלי. זאת משום שבואטנג מציג שם יכולת מחפירה, ניאנג עדיין לא בשל להרכב ואילו ספונארה פרח באמפולי מאחורי החלוצים. מעבר לכך, אופציות החיזוק הקיימות בשוק מאוד מצומצמות ולא מציעות שחקנים די טובים כדי לבצע את השדרוג המיוחל. לנטישת משחק האגפים השפעה ישירה גם לתפקוד המגנים. בעונה האחרונה, אבאטה, דה-שיליו וקונסטאנט היוו חלק בלתי מבוטל גם במובן ההתקפי של הכנפיים. כתוצאה מכך, היה ניתן לראות אותם מבלים לא מעט במעלה המגרש, משתלבים במשחק ההתקפי, מתמסרים עם הקשרים ושולחים הרמות לחלוצי הקבוצה. הבעיה הגדולה היא שבעוד שדה-שיליו ניחן ביכולת מסירה די טובה, אבאטה וקונסטאנט, שמטבעם אינם מגנים, נוטים לרוב לא לדייק ולבזבז התקפות רבות. במערך היהלום, העבודה העיקרית של המגנים תהיה כמובן בעיקר להגן ולהתמסר במסירות קצרות יחד עם הקשרים. על אף כל היתרונות המצביעים על ראייה נכונה בחזרה ליהלום, סימן השאלה הגדול ביותר הוא סטפאן אל-שעראווי. המצרי-איטלקי החל את העונה הקודמת כחלוץ ב 4-3-1-2 עוד לפני המעבר ל 4-3-3, והציג יכולת חלשה שלא הצדיקה את האמון שנתן לו אלגרי בדבר המקום בהרכב. אלא שהמעבר המהיר ל 4-3-3, הועיל בעיקר לסטפאן שמצטיין בזריזות ויכולת כדרור מעולה שגורמת צרות למגנים ששומרים עליו באגף השמאלי, וכן ביכולת פריצה יוצאת מן הכלל אל תוך הרחבה. החלוץ הצעיר הרים את מילאן מהקרשים והפך למכונת שערים, בעיקר בחלק הראשון של הליגה. אולם, במהלך ינואר חזרנו לקבל את סטפאן של המחזורים הראשונים, מנותק מהמשחק וממעט לאיים על השער. מספר גורמים יכולים להיגרם לכך- הדומיננטיות של באלוטלי (אם כי הגיע לאחר שהבצורת של סטפאן החלה) או קריאת המשחק המקובעת שלו שנלמדה על ידי יריביו. על כן, קשה מאוד לחזות כיצד שינוי המערך ישפיע על אחד השחקנים היקרים ביותר במועדון, וזה שאמור להיות היהלום במערך החדש-ישן.


מעלה יותר מדי סימני שאלה

קיץ 2013: ממשיכים בהצערת הסגל
סאגה מתישה ומייגעת איתה נפתח חלון ההעברות, הייתה חוסר הוודאות לגבי עתידו של כוכב הקבוצה- סטפאן אל-שעראווי. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' הביעו התעניינות בחלוץ הצעיר והיו מוכנים לשלם תמורתו סכומי עתק. מספר שבועות שגליאני שלח רמזים מעורפלים בנוגע לעתידו של סטפאן והיה נדמה שבהנהלה לא יוכלו לוותר על עשרות המיליונים שעתידים להגיע תמורתו, אך הרצון העז של השחקן להישאר בקבוצתו האהודה לצד ההבנה של ראשי המועדון כי מכירתו תהיה ירייה ברגל לפרוייקט הצערת הסגל שעליו הצהירו בתחילת העונה הקודמת, וכמובן שגם פגיעה קשה בתדמיתה של מילאן כאחד המועדונים הבכירים באירופה- הובילו להצהרה על הישארותו. המגעים עם סנטוס בנוגע לרוביניו היו בלתי פוסקים, ולמרות שהיה נדמה כי החלוץ הברזילאי ישוב הביתה, סנטוס לא הסכימה להתפשר על הסכום שאותו מילאן דרשה ונכון לעכשיו, ביניו נשאר במילאן לאחר שזכה להארכת חוזה, אם כי לא ניתן לשלול מגעים עתידיים עם קבוצת ילדותו. עתידו של קווין-פרינס בואטנג בעונה הקרובה איננו ברור, ובמילאן מתכוונים תמורת הסכום המתאים למכור את הקשר הגנאי המאכזב, כאשר מונאקו וצ'לסי כבר גיששו לעברו. כמו בקיץ הקודם, גם הפעם הפרזידנטה נקלע לסיבוכים משפטיים ואמור להישלח לכלא (למרות שכולם יודעים שלדון סילביו יש תשע נשמות והוא לא ייכנס אל מאחורי הסורגים), דבר שמשפיע בצורה ישירה על המרקאטו המילאנזי. תקציב הרכישות דל, גליאני מחכה לעזיבת שחקנים לא רצויים כדי לפנות את המקום לחדשים ורוב תשומת הלב מופנית לשחקנים כאלו ואחרים שקרובים לסיום חוזיהם. יחד עם זאת, נמשכת מדיניות ההצערה ולראיה עזיבותיהם של אמברוזיני, ז'פס ופלאמיני אשר סיימו את חוזיהם בקבוצה. בעוד שמן העבר השני, מילאן הספיקה להחתים את ריקארדו ספונארה, הקשר/ חלוץ המצוין של אמפולי בעונה האחרונה וזה שכמעט והעפיל עימה לסריה A; ז'רסון ורגארה, הבלם הקולומביאני הצעיר שמגיע כדי לעבות את הקו האחורי לאחר העזיבה של ז'פס, בן ארצו ולשמחתו יוכל להשתלב עם קולומביאני אחר- ספאטה; אנדראה פולי הגיע לא מזמן לאחר עונה מצוינת בסמפדוריה, בעוד שאת הדרך ההפוכה יעשה בארטוש סאלאמון שלא קיבל דקות משחק מאז הגיעו למילאנו בינואר. אלו לא בדיוק ההעברות, אבל שני שחקנים נוספים שיהוו חלק מהסגל לעונה הקרובה יהיו בריאן כריסטאנטה, קשרה יוצא מן הכלל של קבוצת הפרימברה ואנדראה פטאניה, חלוץ הפרימברה שכבש 13 שערים אשתקד (אם כי האחרון צפוי להישלח להשאלה). חילופי הדורות נמשכים בסן-סירו והכיוון מעודד. חלון ההעברות רחוק מלהסתיים וצפויים לנו עוד מספר שינויים. לצד רוביניו ובואטנג, גם עתידם של נוצ'רינו, טראורה ועמנואלסון איננו ברור. מנגד, במועדון מעוניינים להתחזק בבלם נוסף, בקשר התקפי ואולי גם בחלוץ. לאור הצרות הכלכליות והמשפטיות הרבות אליהן נקלע סילביו, הקו המנחה של גליאני ימשיך להיות השגת שחקנים שנמצאים לקראת סיום חוזיהם והחתמת חיזוקים בהתאם למכירות מעזיבת שחקנים.

ברוכים הבאים
5/5: ז'רסון ורגארה- נרכש מאונברסיטאריו פופויאן תמורת 2 מיליון יורו.
24/5: כרסיטיאן ספאטה- מומשה אופצית הרכישה מוויאריאל תמורת 6 מיליון יורו.
1/7: אורבי עמנואלסון- חזר מעונת השאלה בפולהאם.
1/7: ריקארדו ספונארה- מגיע מאמפולי לאחר שנרכש בינואר.
11/7: אנדראה פולי- חצי מכרטיסו נרכש מספדוריה תמורת 3 מיליון יורו בנוסף לחצי מסאלאמון.

צאתכם לשלום
1/7: בויאן קרקיץ'- חזר לברצלונה לאחר עונת השאלה.
1/7: מאסימו אמברוזיני- סיים חוזה ועבר לפיורנטינה.
1/7: מאריו ז'פס- סיים חוזה.
1/7: מאתיו פלאמיני- סיים חוזה.
11/7: בארטוש סאלאמון- עזב לסמפדוריה כחלק מעסקת הגעתו של פולי.


אנדראה פולי, תוספת נאה לקישור

עונת 2013/14: סקודטו... לא הפעם
לאור מסע הרכש המרשים של היובנטינים, יהיה יומרני מדי לדבר על אליפות, אם כי הכדורגל לימד אותנו שהפתעות הן חלק מהמשחק. יתר קבוצות הצמרת גם כן מבצעות חיזוקים רבים, אך המטרה הברורה של הרוסונרי לעונה הקרובה תהיה ללא ספק לסיים במקומות 2-3, ולצד זה לבצע גם קמפיין מכובד בליגת האלופות, כלומר הגעה לרבע הגמר לפחות. השחקנים החדשים שהגיעו בעונה הקודמת, הספיקו להתגבש, הקבוצה מבצעת חיזוקים בחלון ההעברות, כך שאין שום סיבה שמילאן לא תעמוד ביעדים האלו. בסיכומו של דבר, העבר לימד אותנו שמילאן נוטה לאכזב ולגרום לרגעים של שברון לב וייאוש, אך גם להפתעות לא מעטות כנגד כל הציפיות ורגעי אושר ושחרור אמוציות מצד אוהדיה. מה שלא יהיה, הלב שלנו הוא אדום-שחור!


מדפי הגביעים הרבים צפויים לעמוד על תילם

:aa1: 23/7 גביע טים בהשתתפות יובנטוס וסאסואולו
:aa1: 27/7 גביע האלופים נגד ולנסיה (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)
:aa1: 31/7 גביע אאודי נגד מנצ'סטר סיטי (זהות יתר היריבות תתברר בהמשך)

אז גם העונה אנחנו צפויים לראות את המאבק בין ערוצי התקשורת השונים, כאשר המלחמה המרכזית, שוב, תהיה בין ערוץ הספורט לבין צ'רלטון. הראשונים ישדרו את משחקי גביע הטוטו, גביע המדינה והליגה הלאומית, צ'רלטון ימשיכו את המסורת של שידורי המשחקים מליגת העל. כמובן שלאלו יצטרפו גם משחקי הישראליות באירופה, שמעניין יהיה לראות באילו ערוצים ישודרו. נכון לכתיבת שורות אלו משחקי הבית שלהן ישודרו בצ'רלטון (למעט משחקיה של מכבי תל אביב), משחקי החוץ על פי חוק מחוייבים להיות משודרים בערוצים פתוחים.
בעונה החולפת אתר האינטרנט וואן, לו הוקם ערוץ משלו, לא הצליח להטביע את חותמו על שידורים אטרקטיבים ולמעשה מלבד תוכנית הרדיו ומסיבות עיתונאים למיניהם, האתר לא נתן תוכן מספק כדי לגרום לצופים לרכוש את הערוץ. העונה נראה כי הערוץ התחיל ברגל ימין ורכש את זכויות השידור לשני משחקיה של מכבי תל אביב בליגת האלופות.

זהו המקום גם לדבר על תוכניות הדגל של "יציע העיתונות", "שער השבת" תוכנית סיכום המחזור עם כלל התקצירים ועל "שבת ביציע" שמתחילה מיד לאחריה.
לא נשכח את ערוץ 1 היקר, ותקלות השידור שכל כך מאפיינות אותו. הערוץ ימשיך לשדר את המשחק המרכזי מידי שבוע עם הצמד חמד הקבועים- יורם ארבל ודניאל נוימן.


תבלו.

סיכום חלון ההעברות - קיץ 2014



כמיטב המסורת הפורום הספרדי יסכם לכם את המתרחש בחלון ההעברות בקיץ בספרד. הדיון יישאר נעול כשאם מישהו מעוניין לפרסם ידיעה הוא יעשה זאת בדיון החדשות הנוכחי ובדיון החדשות החדש שייפתח בהמשך. אם מישהו רוצה לתקן/להוסיף משהו ששכחתי תא הדואר שלי פנוי.


הגיעו:
רובן מרטינז, שוער ספרדי בן 29, הגיע מראיו וייקאנו בהעברה חופשית.
קיקה גונזאלס, חלוץ ספרדי בן 24, הגיע מגוואדלחרה בהעברה חופשית.
טיראסיל דאנגדה, חלוץ תאילנדי בן 26, הגיע ממואנתונג יונייטד בהשאלה.
חוליאן, שוער ספרדי בן 23, הגיע מסביליה בהעברה חופשית.
ראול גרסיה, מגן שמאלי ספרדי בן 25, מסיים השאלה באלאבס.
אדגר מנדס, קיצוני ימני ספרדי בן 23, מסיים השאלה בטנריפה.
עזבו:
אסטבן סוארז, שוער ספרדי בן 38, עוזב לריאל אוביידו בהעברה חופשית.
סוסו, קיצוני שמאלי ספרדי בן 20, מסיים השאלה מליברפול.
מרקוס טבאר, קשר אמצע ספרדי בן 28, שוחרר.


הגיעו:
בורחה ויגרה, חלוץ ספרדי בן 27, מגיע מאלאבס תמורת מיליון יורו.
ג'ון אורטנצ'ה, מגן שמאלי ספרדי בן 22, מסיים השאלה בסלטה ויגו.
ג'ונאס רמאליו, מגן ספרדי בן 20, מסיים השאלה בג'ירונה.
ראול פרננדז, שוער ספרדי בן 26, מסיים השאלה בנומנאסיה.
איניגו רואיז, קשר אמצע ספרדי בן 20, מסיים השאלה במיראנדס.
עזבו:


הגיעו:
אנחל קוראה, קשר התקפי ארגנטינאי בן 19, מגיע מסן לורנזו תמורת 7.5M יורו.
ג'יירמה סיקיירה, מגן שמאלי ברזילאי בן 28, מגיע מגרנאדה תמורת 10M יורו.
מיגל אנחל מויה, שוער ספרדי בן 30, מגיע מחטאפה בהעברה חופשית.
סאול ניגז, קשר אחורי ספרדי בן 19, מסיים השאלה בראיו וייקאנו.
אוליבר טורס, קשר התקפי ספרדי בן 19, מסיים השאלה בויאריאל.
סרחיו אסנחו, שוער ספרדי בן 24, מסיים השאלה בויאריאל.
לאו בפטיסטאו, חלוץ ברזילאי בן 21, מסיים השאלה בריאל בטיס.
רובן פרס, קשר אחורי ספרדי בן 25, מסיים השאלה באלצ'ה.
ג'ושוע גילאבוגי, קשר אחורי צרפתי בן 23, מסיים השאלה בסנט אטיין
עזבו:
דוד וייה, חלוץ ספרדי בן 32, עוזב לניו יורק סיטי בהעברה חופשית.
דייגו, קשר התקפי ברזילאי בן 29, מסיים השאלה מוולפסבורג.

הגיעו:
מארק אנדראה טר שטגן, שוער גרמני בן 22, מגיע ממנשגלדבאך תמורת 12M יורו.
ג'רארד דאולופאו, קיצוני ימני ספרדי בן 20, מסיים השאלה באברטון.
ראפיניה אלקנטרה, קשר התקפי ברזילאי בן 21, מסיים השאלה בסלטה ויגו.
עזבו:
ויקטור ואלדס, שוער ספרדי בן 32, מסיים חוזה.
קרלס פויול, בלם ספרדי בן 35, פרש ממשחק פעיל.
חוסה מנואל פינטו, שוער ספרדי בן 38, פורש ממשחק פעיל.


הגיעו:
חוטה, קשר התקפי ספרדי בן 22, מסיים השאלה באייבאר.
עזבו:
ראפיניה אלקנטרה, קשר התקפי ברזילאי בן 21, מסיים השאלה מברצלונה.
ג'ון אורטנצ'ה, מגן שמאלי ספרדי בן 22, מסיים השאלה מאתלטיק בילבאו.
איניגו לופס, בלם ספרדי בן 32, מסיים השאלה מפאוק סלוניקי.
מאריו ברמחו, חלוץ ספרדי בן 35, שוחרר.


הגיעו:
עזבו:
דיוגו סאלומאו, קיצוני שמאלי פורטוגלי בן 26, מסיים השאלה מספורטינג ליסבון.
בריאן ראבייו, קשר התקפי צ'יליאני בן 20, מסיים השאלה מסביליה.
דייגו איפראן, חלוץ אורוגוואיי בן 27, מסיים השאלה מריאל סוסיאדד.
איברהים סיסוקו, קיצוני ימני מחוף השנהב בן 22, מסיים השאלה מוולפסבורג.


הגיעו:
עזבו:
חוטה, קשר התקפי ספרדי בן 22, מסיים השאלה מסלטה ויגו.
גילבאן גומס, קיצוני שמאלי ברזילאי בן 30, מסיים השאלה מהרקולס.
אלאיין אייזמנדי, קיצוני שמאלי ספרדי בן 23, מסיים השאלה מריאל סוסיאדד.
יורי ברצ'יצ'ה, מגן שמאלי ספרדי בן 23, מסיים השאלה מריאל סוסיאדד.
חוסה מוראלס, קיצוני ימני ספרדי בן 26, מסיים השאלה מלבאנטה.
דייגו חימנז, קשר אמצע ספרדי בן 35, שוחרר.
אורקו ורה, חלוץ ספרדי בן 27, שוחרר.
מתיאס איבנייז, שוער ארגנטינאי בן 25, שוחרר.


הגיעו:
פלאיו גרסיה, קשר אמצע ספרדי בן 23, מסיים השאלה בקורדובה.
עזבו:
אלברטו בוטיה, בלם ספרדי בן 25, מסיים השאלה מסביליה.
מאנו דל מוראל, חלוץ ספרדי בן 30, מסיים השאלה מסביליה.
קרלס חיל, קשר התקפי ספרדי בן 21, מסיים השאלה מולנסיה.
רובן פרס, קשר אחורי ספרדי בן 25, מסיים השאלה מאתלטיקו מדריד.
חאבי מרקז, קשר אמצע ספרדי בן 28, מסיים השאלה ממאיורקה.
ריצ'מונד בואקייה, חלוץ גנאי בן 21, מסיים השאלה מיובנטוס.
חאבי פלורס, קשר התקפי ספרדי בן 28, שוחרר.
אלברטו ריברה, קשר אמצע ספרדי בן 36, שוחרר.
סרחיו מאנטסון, קשר אחורי ספרדי בן 33, שוחרר.


הגיעו:
אנאייץ ארבייה, מגן ימני ספרדי בן 27, מגיע מראיו וייקאנו בהעברה חופשית.
קרלוס קלרק, מגן שמאלי ספרדי בן 22, מסיים השאלה בסבאדל.
תייבי ביפומה, חלוץ צרפתי בן 22, מסיים השאלה בווסט ברומיץ'.
עזבו:
סימאו סברוסה, קשר התקפי פורטוגלי בן 34, שוחרר.
ז'ואן קאפדוילה, מגן שמאלי ספרדי בן 36, שוחרר.


הגיעו:
אלברו ואסקז, חלוץ ספרדי בן 23, מסיים השאלה בסוונזי סיטי.
עזבו:
בורחה פרננדז, קשר אחורי ספרדי בן 33, שוחרר.
חיימה גבילאן, קיצוני שמאלי ספרדי בן 29, שוחרר.
פדרו מוסקרה, קשר אמצע ספרדי בן 26, שוחרר.
ליסנדרו לופז, בלם ארגנטינאי בן 24, מסיים השאלה מבנפיקה ליסבון.


הגיעו:
דימיטרי פולקייה, מגן ימני צרפתי בן 21, מגיע מראן תמורת 2.3M יורו.
ג'אן-סילבאין באבין, בלם צרפתי בן 27, מגיע מאלקורקון בהעברה חופשית.
עזבו:
ג'יירמה סיקיירה, מגן שמאלי ברזילאי בן 28, עוזב לאתלטיקו מדריד תמורת 10M יורו.
רסיו, קשר אמצע ספרדי בן 23, מסיים השאלה ממלאגה.
טיאגו אילורי, בלם פורטוגלי בן 21, מסיים השאלה מליברפול.
מישל פריירה, קיצוני ימני צרפתי בן 26, מסיים השאלה ממאיורקה.
ריצ'י קיטוקו, קשר אחורי בלגי בן 25, עוזב לאסטראס טריפולי בהעברה חופשית.
אודיון איגהאלו, חלוץ ניגרי בן 24, מסיים השאלה מאודינזה.


הגיעו:
אלויס נונג, חלוץ קמרוני בן 30, מסיים השאלה ברקראטיבו הואלבה.
עזבו:
אלברטו נאגורה, בלם ספרדי בן 33, שוחרר.
באבא דיאוורה, חלוץ סנגלי בן 26, מסיים השאלה מסביליה.
מיגל פייארדו, קשר אחורי ספרדי בן 27, שוחרר.
אנחל רודריגז, חלוץ ספרדי בן 27, שוחרר.
פדרו ריוס, קיצוני ימני ספרדי בן 32, שוחרר.
מוחמד סיסוקו, קשר אחורי צרפתי בן 29, שוחרר.


הגיעו:
רוברטו רוסאלס, מגן ימני מונצואלה בן 25, מגיע מטוונטה בהעברה חופשית.
ארתור בוקה, מגן שמאלי מחוף השנהב בן 31, מגיע משטוטגרט בהעברה חופשית.
רסיו, קשר אמצע ספרדי בן 23, מסיים השאלה בגרנאדה.
רוברטו צ'ן, בלם פנמי בן 20, מסיים השאלה בזולטה וארחם.
בובליי אנדרסון, קשר התקפי מחוף השנהב בן 22, מסיים השאלה בזולטה וארחם.
עזבו:
בארטומיי פאבלובסקי, קיצוני שמאלי פולני בן 21, מסיים השאלה מוויזדו לודג'.
נורדין אמרבאט, קיצוני שמאלי מרוקאי בן 27, מסיים השאלה מגלטסראיי.
מוניר אל חמדאוי, חלוץ מרוקאי בן 29, מסיים השאלה מפיורנטינה.
אולקסנדר יאקובנקו, קיצוני שמאלי אוקראיני בן 26, מסיים השאלה מפיורנטינה.


הגיעו:
דניס צ'רישב, קיצוני שמאלי רוסי בן 23, מסיים השאלה בסביליה.
עזבו:
נורי שאהין, קשר אמצע טורקי בן 26, עוזב לבורוסיה דורטמונד תמורת 7 מיליון יורו.


הגיעו:
אנטוניו אמאיה, בלם ספרדי בן 31, מגיע מריאל בטיס בהעברה חופשית.
דרק בואטנג, קשר אחורי גנאי בן 31, מגיע מפולהאם בהעברה חופשית.
חורחה מורסייו, בלם ספרדי בן 28, מגיע מרקראטיבו הואלבה בהעברה חופשית.
דייגו אגירה, קיצוני שמאלי ספרדי בן 23, מגיע מטולדו בהעברה חופשית.
קיני, קיצוני ימני ספרדי בן 24, מגיע מריאל מדריד קסטיליה בהעברה חופשית.
עזבו:
סאול ניגז, קשר אחורי ספרדי בן 19, מסיים השאלה מאתלטיקו מדריד.
ג'ונתן ויירה, קשר התקפי ספרדי בן 24, מסיים השאלה מולנסיה.
חואקין לאריביי, חלוץ ארגנטינאי בן 29, שוחרר.
רזבאן ראט, מגן שמאלי רומני בן 33, שוחרר.
רובן מרטינז, שוער ספרדי בן 29, עוזב לאלמריה בהעברה חופשית.
טיטו, מגן ימני ספרדי בן 29, שוחרר.
זה קסטרו, בלם פורטוגלי בן 31, שוחרר.
אנאייץ ארבייה, מגן ימני ספרדי בן 27, עוזב לאספניול בהעברה חופשית.
רובן רוצ'ינה, חלוץ ספרדי בן 23, מסיים השאלה מבלקבורן רוברס.
איאגו פאלקה, קשר התקפי ספרדי בן 24, מסיים השאלה מטוטנהאם הוטספר.
בורחה לופס, בלם ספרדי בן 20, מסיים השאלה ממונאקו.
סמואלה לונגו, חלוץ איטלקי בן 22, מסיים השאלה מאינטר.
חוסה קרלוס, קיצוני שמאלי ספרדי בן 26, שוחרר.
יוהאן מוחיקה, מגן שמאלי קולומביאני בן 22, מסיים השאלה מז'נארוס.
אלכס גאלבז, בלם ספרדי בן 25, עוזב לורדר ברמן בהעברה חופשית.


הגיעו:
אלאיין אייזמנדי, קיצוני שמאלי ספרדי בן 23, מסיים השאלה באייבאר.
יורי ברצ'יצ'ה, מגן שמאלי ספרדי בן 23, מסיים השאלה באייבאר.
דייגו איפראן, חלוץ אורוגוואיי בן 27, מסיים השאלה בדפורטיבו לה קורוניה.
ליאסין כאדמורו, בלם אלג'יראי בן 26, מסיים השאלה במאיורקה.
עזבו:
חוסה אנחל, מגן שמאלי ספרדי בן 24, מסיים השאלה מרומא.
אסטבן גראנרו, קשר אמצע ספרדי בן 27, מסיים השאלה מקווינס פארק ריינג'רס.
חאבי רוס, קשר אחורי ספרדי בן 24, שוחרר.


הגיעו:
בריאן ראבייו, קשר התקפי צ'יליאני בן 20, מסיים השאלה בדפורטיבו לה קורוניה.
אלברטו בוטיה, בלם ספרדי בן 25, מסיים השאלה באלצ'ה.
מאנו דל מוראל, חלוץ ספרדי בן 30, מסיים השאלה באלצ'ה.
באבא דיאוורה, חלוץ סנגלי בן 26, מסיים השאלה בלבאנטה.
חאבי הרבאס, קשר אמצע ספרדי בן 25, מסיים השאלה בהרקולס.
מירוסלב סטבאנוביץ', קיצוני ימני ספרדי בן 23, מסיים השאלה מאלאבס.
דייגו פרוטי, קיצוני שמאלי ארגנטינאי בן 25, מסיים השאלה בבוקה ג'וניורס.
ראול רוססקו, חלוץ רומני בן 25, מסיים השאלה בבראגה.
טיבריו גוארנטה, קשר אמצע איטלקי בן 28, מסיים השאלה בקייבו.
עזבו:
חוליאן, שוער ספרדי בן 23, עוזב לאלמריה בהעברה חופשית.
דניס צ'רישב, קיצוני שמאלי רוסי בן 23, מסיים השאלה מריאל מדריד.
סטפאן מ'ביה, קשר אחורי קמרוני בן 28, מסיים השאלה מקווינס פארק ריינג'רס.
מארקו מארין, קשר התקפי גרמני בן 25, מסיים השאלה מצ'לסי.
דניאל קאריסו, קשר אחורי פורטוגלי בן 25, מסיים השאלה מרדינג.
ניקו פארחה, בלם ארגנטינאי בן 30, מסיים השאלה מספרטק מוסקבה.


הגיעו:
רודריגו דה פול, קיצוני שמאלי ארגנטינאי בן 20, מגיע מראסינג קלוב תמורת 4.7M יורו.
ניקולאס אוטמנדי, בלם ארגנטינאי בן 26, מגיע מפורטו תמורת 12M יורו.
אבר באנגה, קשר אמצע ארגנטינאי בן 26, מסיים השאלה בניואלס אולד בויס.
הלדר פושטיגה, חלוץ פורטוגלי בן 31, מסיים השאלה בלאציו.
אדיל ראמי, בלם צרפתי בן 28, מסיים השאלה במילאן.
אנדרס גוארדאדו, קיצוני שמאלי מקסיקני בן 27, מסיים השאלה בבאייר לברקוזן.
עלי סיסוקו, מגן שמאלי צרפתי בן 26, מסיים השאלה בליברפול.
קרלס חיל, קשר התקפי ספרדי בן 21, מסיים השאלה באלצ'ה.
ג'ונתן ויירה, קשר התקפי ספרדי בן 24, מסיים השאלה בראיו וייקאנו.
עזבו:
סיידו קייטה, קשר אחורי ממאלי בן 34, עוזב לרומא בהעברה חופשית.
פיליפ סנדרוס, בלם שוויצרי בן 29, מסיים השאלה מפולהאם.
דורלאן פאבון, חלוץ קולומביאני בן 26, עוזב למונטריי תמורת 5M יורו.


הגיעו:
ג'ונתן דה גוזמן, קשר התקפי הולנדי בן 26, מסיים השאלה בסוונזי סיטי.
ג'רארד מורנו, חלוץ ספרדי בן 22, מסיים השאלה במאיורקה.
עזבו:
אוליבר טורס, קשר התקפי ספרדי בן 19, מסיים השאלה מאתלטיקו מדריד.
סרחיו אסנחו, שוער ספרדי בן 24, מסיים השאלה מאתלטיקו מדריד.
אדו ראמוס, קשר אמצע ספרדי בן 22, שוחר.
ז'ואן רומן, קיצוני שמאלי ספרדי בן 21, מסיים השאלה מברצלונה ב'.

ועכשיו בלי יותר מידי דיבורים, כדרך המסורת, לאחר שהסגלים הסופיים מפורסמים, מנחשים את הזוכה.

חושב שאתה יודע? תצביע וגם נימוק עשוי להתקבל בברכה.

עונת 2013/2014 הסתיימה והעיניים נשואות כבר לקיץ 2014 ולעונת המלפפונים שכבר החלה להתחמם בגזרת המאמנים והשחקנים.

כאן זה המקום לדון בכל השמועות, החדשות וההעברות שנחתמות בשתי הליגות בכירות.

שיהיה לנו דיון פורה ומהנה

פיינל פור יורוליג, לונדון 2013 EUROLEAGUE FINAL-FOUR, LONDON


בסופה"ש 10-12 במאי ייצא לדרך בלונדון הפיינל פור ה-12 של היורוליג, שיהיה בעצם שיחזור של אותן הקבוצות למעט אחת, כשריאל מדריד תחליף את פאנאתינייקוס מהשנה שעברה. בניגוד לשנה שעברה, אז היו הרוסים והספרדים פייבוריטים ברורים על היווניות, הפעם יחסי הכוחות קצת יותר שווים, אם כי נכון למועד קיום המשחקים, הרוסים נראים מעט טובים יותר מהשלוש האחרות, לפחות על הנייר. אולימפיאקוס גם הפעם נחשבת לקבוצה הפחות טובה מבין הרביעייה, אבל אחרי הסנסציה האדירה של איסטנבול 2012, המהמרים ייזהרו להמר נגדם, מה גם שהם עדיין אלופי אירופה המכהנים שיגנו על תארם וצריך לתת להם את הכבוד הראוי, בטח אחרי עוד עונה פנטסטית ששוב מביא אותם אל ארבע הגדולות ביבשת. גם ריאל מדריד נראית חזרה, הן בליגה והן ביורוליג והסופר קלאסיקו בחצי הגמר צפוי להיות מאוד מותח, בטח כשבארסה קצת זייפה בשלב ההצלבה, לאחר שהיתה רמה מעל כולן במהלך העונה הסדירה. מה שבטוח, יהיה מעניין.



O2 Arena
החבר'ה באנגליה בקושי הספיקו להתאושש מהאולימפיאדה המוצלחת שהם אירגנו והנה יש להם עוד טורניר לארח. אומנם לא יוקרתי כמו האולימפיאדה, אבל בהחלט חשוב. הפיינל פור ייערך באנגליה באולם ה-O2 שגם אירח את הטורניר האולימפי בכדורסל. האולם נבנה בין השנים 2003-2007 ונחנך לראשונה ב-24 ליוני 2007. האולם הוא היקר ביותר בעולם מבחינת עלויות כאשר הוא נבנה בעלות של 789 מיליון ליש"ט והורחב ל-20,000 מקומות בעלות נוספת של 350 מיליון ליש"ט ובסך הכל עלותו הכוללת עמדה על 1.1 ביליון ליש"ט. מעבר למשחקי כדורסל האולם כמובן יכול להכיל בתוכו קונצרטים, הופעות, משחקי טניס, הוקי קרח, תחרויות אתלטיקה, היאבקות וכו'.


ה-O2 ארנה בלונדון, מבט מבחוץ


מספרים מספרים...

המפעל גביע אירופה לאלופות קיים משנת 1958, אבל שיטת הפיינל פור החלה רק משנת 1988, להוציא את שנת 2001, אז חולקה אירופה לשתי ליגות כשאליפות היורוליג מוכרעת בסדרה ואליפות הסופרוליג מוכרעת בפיינל פור. זה הזמן להסתכל קצת על המספרים.

הכי הרבה זכיות בגביע אירופה מתחילת הקמתו:

1. ריאל מדריד (ספרד) 8 זכיות ב-14 גמרים
2. פאנאתינייקוס אתונה (יוון) 6 זכיות ב-7 גמרים
3. צסק"א מוסקבה (רוסיה) 6 זכיות ב-12 גמרים
4. מכבי תל אביב (ישראל) 5 זכיות ב-14 גמרים
5. פאלאקנסטרו וארזה (איטליה) 5 זכיות ב-10 גמרים


לעומת זאת, התמונה משתנה כאשר בודקים את מצב הזכיות וההגעה לגמר מאז שהונהגה שיטת הפיינל פור:

1. פאנאתינייקוס אתונה (יוון) 6 זכיות ב-11 הופעות בפיינל פור
2. מכבי תל אביב (ישראל) 3 זכיות ב-11 הופעות בפיינל פור
3. יוגופלסטיקה ספליט (קרואטיה) 3 זכיות ב-3 הופעות בפיינל פור
4. ברסלונה (ספרד) 2 זכיות ב-12 הופעות בפיינל פור
5. צסק"א מוסקבה (רוסיה) 2 זכיות ב-11 הופעות בפיינל פור

השחקנים הכי מעוטרים באירופה:

1. דינו מנגין - 7 גביעים (1976,1975, 1973, 1972, 1970 עם וארזה; 1988, 1987 עם טרסר מילאנו)
2. קליפורד ליוק - 5 גביעים (1974, 1968, 1967, 1965, 1964 עם ריאל מדריד)
-. אלדו אוסולה (1976,1975, 1973, 1972, 1970 עם וארזה)
-. פראג'יסקוס אלברטיס (2009, 2007, 2002, 2000, 1996 עם פאנאתינייקוס)
-. שארונאס יסיקביצ'יוס (2003 עם ברסלונה; 2004, 2005 עם מכבי ת"א; 2009, 2011 עם פאנאתינייקוס)
3.וויין בראבנדר, קריסטובל רודריגס, אמיליו רודריגס, לולו סאיינס, קרלוס סבייאנו, ומרינו סאנאטה זכו ב-4 גביעים כ"א

המאמנים הכי מעוטרים באירופה:

1. זליקו אובראדוביץ' - 8 גביעים
2. פדרו פרנדיס, אלכסנדר גומלסקי, בוז'ידאר מאליקוביץ', אטורה מסינה - 4 גביעים כ"א
3. אזה ניקוליץ', פיני גרשון - 3 גביעים כ"א
4. ייבגני אלכסייב, דושאן איבקוביץ', ואלריו ביאנצ'יני, סאנדרו גמבה, זליקו פאבליצ'ביץ', לולו סאיינס - 2 גביעים כ"א

הכי הרבה הופעות בפיינל פור:

1. ברסלונה (ספרד) 13 הופעות
2. צסק"א מוסקבה (רוסיה) 11 הופעות
-. מכבי תל-אביב (ישראל) 11 הופעות
-. פאנאתינייקוס אתונה (יוון) 11 הופעות
3. אולימפיאקוס פיראוס (יוון) 8 הופעות
4. טאו ויטוריה (ספרד) 5 הופעות
-. ריאל מדריד (ספרד) 5 הופעות


דירוג הפיינליסטיות ביורוליג בקטגוריות השונות

ההתקפה הטובה ביותר
1. ברסלונה 2259 נק. (77.9 בממוצע)
2. צסק"א מוסקבה 2223 נק. (79.4)
3. אולימפיאקוס 2221 נק. (76.6)
5. ריאל מדריד 2140 נק. (79.3)

סלי שדה
1. צסק"א מוסקבה 1048-593 (56.6%)
2. ברסלונה 1169-656 (56.1%)
10. ריאל מדריד 1054-546 (51.8%)
11. אולימפיאקוס 1122-563 (50.2%)

סלי שלוש
2. צסק"א מוסקבה 554-219 (39.5%)
10. ברסלונה 556-201 (36.2%)
14. אולימפיאקוס 652-230 (35.3%)
19. ריאל מדריד 659-218 (33.1%)

סלי עונשין
5. ברסלונה 453-344 (75.9%)
9. ריאל מדריד 524-394 (75.2%)
14. צסק"א מוסקבה 515-380 (73.8%)
18. אולימפיאקוס 559-405 (72.5%)

ריבאונדים (התקפה, הגנה)
1. אולימפיאקוס 1038 (300, 738)
3. ברסלונה 1027 (319, 708)
4. ריאל מדריד 994 (334, 660)
6. צסק"א מוסקבה 931 (229, 702)

אסיסטים
1. צסק"א מוסקבה 502 (17.9 בממוצע)
2. ברסלונה 466 (16)
4. אולימפיאקוס 453 (15.6)
9. ריאל מדריד 409 (15)

חטיפות
3. ריאל מדריד 181 (6.7 בממוצע)
4. צסק"א מוסקבה 177 (6.3)
7. ברסלונה 164 (5.6)
10. אולימפיאקוס 149 (5.1)

איבודים
3. ריאל מדריד 310 (11.4 בממוצע)
4. צסק"א מוסקבה 370 (13.2)
7. ברסלונה 370 (12.7)
10. אולימפיאקוס 353 (12.1)

נקודות מדד
1. צסק"א מוסקבה 2630 (93.9 בממוצע)
2. ברסלונה 2613 (90.1)
3.אולימפיאקוס 2427 (83.6)
4. ריאל מדריד 2374 (87.9)


האנשים שינסו לא לבלוט - סגל השופטים

יורוליג בחרה את סגל שמונת השופטים לפיינל פור שיגיעו משבע מדינות, כאשר שישה מהם שפטו גם בטורניר הכדורסל האולימפי שנערך בקיץ בלונדון ולשישה מהם יש ניסיון עבר בטורנירי פיינל פור. השופטים שנבחרו הם: אילייה בלוסביץ' (סרביה), לואיג'י לאמוניקה (איטליה), מאתיי בולטאזר (סלובניה), אלוגס לאטיסבס (לטביה), גוורינו צ'רבוץ' (איטליה), רוברט לוטרמוסר (גרמניה), אליאס קורומילאס (יוון), בוריס ריזיק (אוקראינה). בלוסביץ' הוא שיאן ההופעות בפיינל פור מבין השופטים עם 6 טורנירים, לאמוניקה אחריו עם 5 ולשניהם שלוש הופעות בגמרי היורוליג. לבולטאזר, לאטיסבס, ריזיק ולוטרמוסר זה יהיה הפיינל פור השלישי, כאשר האחרון שפט אף בגמר של 2011 עם לאמוניקה, שביחד עם בלוסביץ', אף שפטו באולימפיאדה בקיץ האחרון.

נבחרי היורוליג 2012-13


השחקן המצטיין של העונה: ואסיליס ספאנוליס (אולימפיאקוס)-לא שהוא היה צריך להוכיח משהו למישהו, אבל אם היה איזשהו צל של ספק, ספאנוליס עם פיינל פור אדיר הוביל קבוצת אנדרדוג מובהקת לזכיה ביורוליג אשתקד. נח על זרי הדפנה? ממש לא. הוא פתח והמשיך את העונה בדיוק מהיכן שהפסיק והציג יכולת מדהימה שמתבטאת במספרים שלו כדי להוליך את אולימפיאקוס לפיינל פור שני ברציפות ואולי להגנה על התואר. מספרים של 14.7 נק' בתוספת 5.6 אסי' ו-2.1 ריב' ובעיקר כאמור בזה שהפך למנהיג הבלתי מעורער של קבוצה שלא מורכבת מכוכבים ועדיין מצליחה להגיע הכי רחוק בפעם השניה ברציפות, לא חושב שיש מישהו אחר ממנו שראוי לתואר.


הפריצה הגדולה: קוסטאס פאפאניקולאו (אולימפיאקוס)-הפורוורד בן ה-22 ניצח במאבק צמוד מאוד על התואר אבל זה בהחלט מגיע לו. עם ממוצעים עונתיים נהדרים של 9 נק', 4.5 ריב' ו-1.4 אסי', פאפאניקולאו היה מהגורמים העיקריים להגעת הקבוצה בפעם השניה ברציפות לפיינל פור. אחרי התחלה מהוססת משהו, הוא הוביל את אולימפיאקוס בשלב הראשון לשבעה ניצחונות רצופים, כשהוא קולע 13.1 נק' למשחק ומדייק ב-59%(!) מהשלוש. אבל המשחק הטוב ביותר שלו שבו הוא גם קבע שיא קריירה, היה גם החשוב ביותר של אולימפיאקוס בטופ 16, המשחק מול חימקי שהאדומים היו חייבים לנצח. 21 נקודות ב6 מ-6 לשלוש ו-12 ריבאונדים, היקנו לאולימפיאקוס את הכרטיס לפיינל 8 ו-פאפאניקולאו השאיר חותם ענק באותו ערב. בדראפט של 2012 נבחר בסיבוב השני ע"י הניו יורק ניקס וייתכן מאוד שבתוך שנה-שנתיים נראה אותו מעבר לים.


שחקן ההגנה: סטפאן לאזמה (פאנאתינייקוס)-עד שדיאמנטידיס לא נבחר לשחקן ההגנה (ולא היה רחוק מכך), מגיע חברו לקבוצה מפאו, סטפאן לזאזמה בן ה-30 ולוקח את התואר. אקס מכבי ת"א היה קו ההגנה האחרון של פאנאתינייקוס, שסיימה כקבוצה השניה בטיבה שיורוליג שסופגת הכי מעט - 69.8 נקודות למשחק ונתוניו של לאזמה בהחלט מרשימים: 6.4 ריב' ו-1.7 חסי' למשחק. המירוץ לתואר היה צמוד ואחריו לא בהרבה סיימו דיאמנטידיס ושון ג'יימס. הוא אומנם הצטרף מאוחר ולא שיחק יותר מדי בשני משחקיו הראשונים (3 דקות במצטבר), אבל בהדרגה הפך לבורג ההגנטי החשוב של היוונים ולא היה רחוק מלהעפיל איתם לפיינל פור על חשבון בארסה החזקה.


הקלעי המצטיין: בובי בראון (מונטפסקי סיינה)-באופן לא מפתיע, הרכז של סיינה זוכה בתואר לאחר שהיה הקלע המוביל במפעל לאורכו ומהגורמים העיקריים שסיינה הגיעה קרוב מאוד להצלבה, למרות שהיא הודחה בישורת האחרונה של הטופ 16. בקטגוריה הזו אין הרבה חישובים - בראון שיחק 24 משחקים וקלע 452 נקודות (ממוצע של 18.83 נק' למשחק), כאשר ב-22 פעמים מתוכם הוא קולע בדאבל פיגרס, 10 פעמים סיים עם 20 נקודות ומעלה ופעמיים סיים עם 30 נקודות ומעלה. הוא גם הישווה את שיא הנקודות לשחקן ביורוליג, 41, בניצחון החוץ של סיינה מול פנרבחצ'ה. ולמרות זאת, הוא לא הצליח להוליך את האיטלקים לטופ 8 אבל בוודאי יהיה סחורה חמה בפגרה.



החמישייה הראשונה של היורוליג
דימיטריס דיאמנטידיס (פאנאתינייקוס)
ואסיליס ספאנוליס (אולימפיאקוס)
רודי פרננדס (ריאל מדריד)
אנטה טומיץ' (ברסלונה)
ננאד קרסטיץ' (צסק"א מוסקבה)

החמישייה השניה של היורוליג
מילוס תיאודושיץ' (צסק"א מוסקבה)
חואן קרלוס נאבארו (ברסלונה)
ויקטור חרייאפה (צסק"א מוסקבה)
ניקולה מירוטיץ' (ריאל מדריד)
שון ג'יימס (מכבי תל אביב)

דיון נעים ופיינל פור מהנה לכולם

משחקי חצי הגמר:

צסקא מוסקבה - אולימפיאקוס (19:00, שידור ישיר בספורט 5)
ברסלונה-ריאל מדריד (22:00, שידור ישיר בספורט 5+ לייב)

נבחרת הולנד


הולנד במספרים:

משחק בינלאומי ראשון: בלגיה - הולנד 4-1 (אנטוורפן, 30 באפריל 1905)
הניצחון הכי גדול: הולנד - סן מארינו 0-11 (2. בספטמבר 2011)
ההפסד הכי גדול: אנגליה - הולנד 2-12 (דארלינגטון, 21 בדצמבר 1907)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: אדווין ואן דר סאר - 130
מלך השערים: רובין ואן פרסי - 42


הולנד והמונדיאל. שלושה גמרים, אבל אפס תארים...

ההופעה הראשונה של הכתומים היתה ב-1934. אחרי שבמשך שישה מונדיאלים הולנד לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר השינוי הגדול הגיע בשנות השבעים.

ב-1974 וארבע שנים אחרי זה הולנד כבשה את לבבות האוהדים עם שני משחקי גמר רצופים. כולם יודעים שהגמרים נגמרו בהפסדים כואבים, אבל הולנד עשתה היסטוריה גם הודות לשיטת משחק חדשה: הטוטאל פוטבול. בגרמניה 1974 הנבחרת בראשות יוהן קרויף הפסידה בגמר למארחת 2-1. הכתומים עוד עלו בדקה הראשונה ליתרון מפנדל (נייסקנס), אבל עד לסוף המחצית כבר הצליחו הגרמנים לעשות מהפך. פול ברייטנר (פנדל/26') וגרד מולר (43') האגדי גרמו לצהלה בגרמניה ולאכזבה קשה לנבחרת שהיתה פייבוריטית בגמר גם הרבה בגלל ניצחון משכנע בשלב המוקדם על אלופת העולם היוצאת, ברזיל, בתוצאה 2-0.

ב-1978 שוב הגיעה הולנד לגמר אלא שאז בין היתר פוליטיקה מנעה מהולנד זכייה היסטורית בגביע. שוב הנבחרת הגיעה לגמר, שוב היא הפסידה למארחת שהפעם היתה ארגנטינה. כבר לפני פתיחת הטורניר הסערה התחילה כשיוהאן קרויף הודיע שלא יגיע לארגנטינה. רק בשנה האחרונה קרויף גילה שהוא לא הגיע לדרום אמריקה בגלל שבאותה השנה של המונדיאל הוא עבר בביתו בספרד שוד מזויין. בשלב הראשון הכתומים לא משכנעים והם עולים מהבית רק מהמקום השני (אחרי פרו). הנבחרת מתחילה רק בשלב השני לקבל ביטחון, כשאוסטריה מושפלת (5-1) המערב גרמנים נשארים תקועים על תיקו שתיים ובקרב המכריע איטליה מפסידה 2-1 עם שער נהדר של ארי האן משלושים מטר.

הגמר כבר היה סיפור מביש של פוליטיקה בעידן רודנות. המארחת ארגנטינה כבר הגיעה כנראה לגמר בדרכים לא כשרות (הם היו צריכים לכבוש שישייה לרשת פרו והם עשו את זה בקלות, לשוער הפרואני היה אז דם ארגנטינאי...) ואז נתקלה בנבחרת שכנראה לא היתה מוכנה לקבל שוחד בשביל להפסיד בגמר. הארגנטינאיים הפכו את המסע של הולנד לאיצטדיון למסע של טרטורים אינסופי שכלל כנראה בכוונה נסיעה מכוונת של האוטובוס לתוך שכונות עוני כדי להפחיד את שחקני הנבחרת. באיצטדיון עצמו הארגנטינאיים המשיכו במסע הלחץ כשכמה דקות לפני הגמר הם דרשו ממגן הולנד רנה קרקהוף לשחק ללא תחבושת על ידו הפגועה. כשההולנדים איימו לא לשחק את הגמר השופט הצליח להגיע לפשרה. הגמר עצמו ידוע לכולם, ארגנטינה ניצחה 3-1 אחרי הארכה, כשבתוספת זמן של המחצית השנייה רוב רנסנברינק מצליח למצוא את הקורה הארגנטינאי. אחרי זה המארחת כבר סגרה עניין עם שערים של מריו קמפס ודניאל ברטוני.

הולנד נעלמה בשנות השמונים מהבמה העולמית וחזרה אליה ב-1990 כשהיא מועמדת גדולה לקחת את התואר. הכתומים הגיעו לטורניר כאלופי אירופה, אבל בגלל סכסוכים פנימיים קשים (בעיקר בין השחקנים למאמנים) הטורניר הפכה לבדיחה עצובה. אחרי שלב ראשון חלש הנבחרת כן הצליחה לעלות מהמקום השלישי, אבל הודחה ע"י האלופה הבאה, גרמניה. היריקה של רייקארד על רודי פלר היתה אחת מהתמונות האופייניות של הנבחרת בטורניר הכושל הזה...

4 שנים אחרי זה הולנד עפה שוב נגד האלופה של אותו הטורניר. שוב אחרי הצגות לא משכנעות מול סעודיה (ניצחון 1-2), הפסד לבלגיה וניצחו דחוק גםן על מרוקו (1-2), הנבחרת השתפרה בשלב הנוקאאוט נגד אייר. הנבחרת ניצחה 2-0, אבל אז ברבע הגמר הגיעה ברזיל עם רומאריו ובבטו. המשוכה הזאת כבר היתה יותר מדי גבוהה ובאחד ממשחקי הטורניר בראנקו כבש שער ניצחון נהדר מבעיטת פגז מבעיטה חופשית.

הטורניר הכי טוב מאז יורו 1988 היה בצרפת. ביחד עם צבא גדול של אוהדים הולנדים כתומים הנבחרת הגיעה לחצי הגמר. עד שהיא הפסידה בפנדלים לברזיל היא הציגה בסה"כ כדורגל טוב כשהבסיס היה מבוסס על שחקני (עבר) אייאקס שזכו ב-1995 בליגת האלופות. השלב הראשון אולי לא היה מבריק, אבל הנבחרת כן עלתה מהמקום הראשון הרבה בזכות הניצחון הגדול על דרום קוריאה (0-5). בשלב הנוקאאוט הולנד התמודדה קודם כל נגד יוגוסלביה ואחרי שער ניצחון של אדגור דווידס (1-2) בא המשחק ברבע הגמר. היריבה? ארגנטינה על שלל כוכביה. המשחק כלל שני מורחקים (ארתור נומן ואריאל אורטגה) עם סוף דרמטי עליו היה חתום דניס ברחקאמפ. בחצי הגמר הולנד כבר עפה בצורה מסורתית ע"י פנדלים...המשחק על המקום הרביעי כבר לא עניין אף אחד וקרואטיה לקחה את הארד עם ניצחון 2-1.

במונדיאל בשנת 2002 הולנד נשארה בבית. לואי ואן חאל לא הצליח לגבש נבחרת מלאת כשרון, אבל אגו מנופח והיא לבסוף נשארה בבית בגלל פורטוגל ונבחרת אייר הסימפטית. רק ב-2006 הולנד חזרה לבמה הראשית, אבל שלא כמו 1974 כשהמונדיאל נערך בגרמניה, הפעם הולנד לא הגיעה לגמר. הנבחרת תחת הדרכתו של מרקו ואן באסטן הציגה משחק משעמם עם יותר מדי מזל. את בית המוות עם ארגנטינה, חוף השנהב וסרביה היא עברה מבחינה תוצאה בקלות מפתיעה, אבל הכדורגל היה רע. בשלב הנוקאאוט גם המזל כבר לא האיר פנים לכתומים כשהפסידו במשחק אלים לפורטוגל. השופט הרוסי איבאנוב שלף שיא של כרטיסים (16 צהובים ו-4 אדומים!!!) והמשחק הזה הפך את הולנד להכי פחות פופולארית מזה הרבה שנים.


אם הכדור הזה היה נכנס...רובן מחטיא במצב אידיאלי מול קסיאס.

מונדיאל 2010 - שוב מקום שני...

כבר עברו 4 שנים מאז אותו גמר. משחק סיום לא מוצלח לטורניר הרבה יותר מוצלח. בתאריך 11 ביולי 2010 משחק הגמר נערך ביוהנסבורג. הולנד הגיעה לגמר כאנדרדוג מול ספרד הכל יכולה ובסוף הערב ניצחה הנבחרת היותר טובה. הספרדים אולי לא תמיד הבריקו בטורניר, אבל כך גם לא הכתומים. יותר מזה, הגמר היה משחק אלים בראשות ההולנדים שחשבו שאולי בצורה הזאת הם יכולים לצמצם את הפערים. בעיטת הקרטה של נייג'ל דה יונג בקשר ספרד, קסבי אלונסו רק חיזקה את חוסר האונים של הכתומים. בנס הם ירדו בתום ההארכה רק עם שחקן אחד פחות...

למרות משחק הגמר המאד לא מחמיא לסגנית העולם הולנד הגיעה כנגד כל הסיכויים לגמר. בבית המוקדם 'אוראנייה' ניצחה את כל המשחקים שלה. היא לא הציגה משחק מבריק, אבל דנמרק (2-0), יפן (1-0) וקמרון (2-1) לא הצליחו לקחת נקודות מהקבוצה של המאמן ברט ואן מרווייק.

הולנד התחילה לחמם מנועים בשלב הנוק אאוט. בשמינית הגמר היא שלחה את סלובקיה הביתה (2-1). ברבע הגמר היה זה ווסלי סניידר שהוביל את הכתומים לניצחון מפתיע על ברזיל (2-1). בחצי הגמר ניצחה הולנד את אורוגוואי (3-2) ללא כוכבה לואיס סוארז שהורחק במשחק הקודם מול גאנה. המשחק האחרון בטורניר הסתיים כאמור בהפסד...

הישגים נוספים:
אלופת אירופה ב-1988. תואר היסטורי שבעיקר נזכר בגלל השער הווירטואוזי שכבש מרקו ואן באסטן בגמר נגד בריה"מ. מעבר להישג הנ"ל, הולנד שברה שיאים של דמעות ביורו 2000 אותו אירחה כשעפה בחצי הגמר מול איטליה בסדרת פנדלים נוראית , ב-92 עם ההדחה הסנסציונית לדנמרק, 2004 עם כדורגל מזוויע והגעה מקרית לחצי הגמר - וכמובן, היורו האחרון: שלב בתים מדהים עם שליישיה מול אלופת העולם ורבייעיה מול סגניתה, ולאחר מכן הדחה מרגיזה מול רוסיה ברבע הגמר.

איך העפילה למונדיאל:
הולנד העפילה למונדיאל 2014 מבית מספר ד' שכלל את רומניה, הונגריה, טורקיה, אסטוניה ואנדורה. הכתומים לא התקשו תחת הקדנצייה השנייה של לואי ואן חאל לנצח במוקדמות 9 פעמים ולסיים פעם בתיקו. עם הפרש שערים של הכתומים 34-5 הולנד עלתה בקלות לטורניר בברזיל. מאז שואן חאל מונה שוב למאמן הנבחרת (קיץ 2012) האיש נתן לא פחות ל-26 שחקנים לקיים את הבכורה שלהם ב'אוראנייה'.


לוח המשחקים:
* ספרד - הולנד (סלבדור, 22:00 שעון ישראל)
* אוסטרליה - הולנד (פורטו אלגרה, 19:00 שעון ישראל)
* הולנד - צ'ילה (סאו פאולו, 19:00 שעון ישראל)


האיש על הקווים


לואי ואן-חאל
בן 62

על קווי הנבחרת:
זו קדנצייה שנייה של ואן חאל בנבחרת. בפעם הראשונה זה נגמר באי העפלה למונדיאל של שנת 2002 (יפן/דרום קוריאה). לפני שנתיים חזר המאמן הססגוני לעוד ניסיון והפעם הוא הצליח לעלות עם הנבחרת למונדיאל. דבר מעניין הוא שבפעם הראשונה היתה לו נבחרת הרבה יותר איכותית, אבל התוצאות דווקא היו בפעם השנייה הרבה יותר טובות (במוקדמות).

הקריירה לפני:
כשחקן אף אחד לא זוכר את לואי ואן חאל. האיש שלא פעם רב עם התקשורת שיחק כשחקן אלמוני בין היתר בספרטה רוטרדם, וא.ז אלקמאר.

ואן חאל מאמן כבר מעל לעשרים שנה, הוא התחיל בשנת 1986 כעוזר מאמן בא.ז אלקמאר. ב-1991 הוא קיבל לידו את המושכות באמסטרדם אצל אייאקס. כמאמן אלמוני לחלוטין הוא החזיר את הקבוצה הגדולה לטופ העולמי כשזכה איתה בין היתר בגביע אופ"א (1992), גביע אלופות (1995) וגביע ביניבישתי (1995).

רגע בלתי נשכח בוינה 1995. לואי בגג העולם עם אייאקס...


מאז לואן חאל יש עליות וירידות רבות בקריירת האימון שלו. הוא זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות, אבל לא הצליח לזכות בתהילה האירופאית אותה אולי ציפו ממנו בספרד ובאירופה כולה. הוא כאמור נכשל לגמרי עם נבחרת הולנד בקדנצייה הראשונה שלו. שם התנגש לא פעם עם שחקנים והדבר השפיע על המשחקים. הכישלון בנבחרת הולנד החזירה אותו לברצלונה, אבל גם שם הוא לא מצא את הישועה. תוך חצי שנה המאמן שוב פוטר כשברצלונה מדורגת רק שלוש נקודות מאזור הירידה של הליגה הספרדית....

ואן חאל לקח פסק זמן מאימון וחזר לקבוצה שלו באמסטרדם, הפעם כמנג'ר טכני. כשרונלד קומאן המאמן ואן חאל התקשה בתפקידו החדש ותוך זמן קצר פוטר.

ב-2005 חזר האיש הססגוני לתחום שהוא הכי הרבה אוהב, לאמן. בארבעת השנים שלו בקבוצת א.ז אלקמאר הוא הצעיד את הקבוצה לאליפות שנייה בהיסטוריה שלה. פתאום נראה שהימים הטובים חוזרים...לואן חאל עדיין 'היה את זה'.

אחרי התקופה שלו באלקמאר הגיע הזמן להמשיך הלאה. תחנה הבאה בקריירת האימון: ביירן מינכן. ואן חאל עזב בשנת 2011 את הקבוצה הגדולה בדרום גרמניה כשבין היתר לקח דאבל בגרמניה. את ליגת האלופות הוא פספס במשחק אחד כשהפסיד בגמר נגד אינטר של מוריניו.

אחרי המונדיאל מצפה לואן חאל אתגר לא פשוט: אימון מנצ'סטר יונייטד ועוד אחרי העונה הזוועתית שעברה. ואן חאל יקווה להיכנס לתפקיד החדש והיוקרתי לאחר מונדיאל מוצלח שמבחינתה של הולנד מדובר על חצי גמר ומעלה.


סגל הנבחרת

שוערים: ייספר סיליסן (אייאקס), טים קרול (ניוקאסל, אנגליה), מישל פורם (סוונזי, אנגליה)

הגנה: דיילי בלינד (אייאקס), דארל יאנמאט (פיינורד), טרנס קונגולו (פיינורד), ברונו מרטינס אינדי (פיינורד), ג'ואל ולטמן (אייאקס), פול וורהאח (אאוגסבורג, גרמניה), רון פלאר (אסטון וילה, אנגליה), סטפן דה פריי (פיינורד)

קישור: יורדי קלאסי (פיינורד), לירוי פר (נוריץ', אנגליה), ג'ונתן דה גוזמן (סוונזי, אנגליה), נייג'ל דה יונג (מילאן, איטליה), ווסלי סניידר (גאלאטסטראיי, טורקיה), רג'ורג'יניו וויינאלדום (פ.ס.וו איינדהובן)

התקפה: ממפיס דיפאיי (פ.ס.וו איינדהובן), קלאס יאן הנטלאר (שאלקה 04, גרמניה), דירק קאוט (פנרבחצ'ה, טורקיה), ג'רמיין לנס (דינמו קייב, אוקראינה), רובין ואן פרסי (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה), אריאן רובן (באיירן מינכן, גרמניה)


שחקני מפתח

רובין ואן פרסי

גיל: 30
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

בלי צל של ספק שאם הולנד רוצה להראות משהו בטורניר הזה היא צריכה את התרומה של ואן פרסי. מבחינתי הוא האיש של הנבחרת הזאת והוא יצטרך להוביל אותה.
העניין הוא שואן פרסי והנבחרת לא תמיד סיפור הצלחה. החלוץ כן שבר העונה את שיא הכיבושים בכל הזמנים של שחקן בנבחרת, אבל בטורנירים הגדולים האיש נוטה להעלם. האם ואן פרסי ישכח את העונה הנוראית של הקבוצה שלו ויגיע לברזיל כדי להוביל את הכתומים לעוד גמר?

אריאן רובן

גיל: 30
תפקיד: קיצוני
קבוצה: באיירן מינכן

לפני 4 שנים רובן שיחק במונדיאל פצוע. הפעם זה נראה בנתיים סיפור אחר (הקש בעץ...). אם רובן יכול לתת לנבחרת את יכולתו מבאיירן אז להולנד יש שחקן שבכל יום יכול לנצח לה משחקים.
מאז אותה החטאה מול קסיאס בגמר 2010 הבחור עבר הרבה. הוא הפך מלוזר לווינר, אבל בנבחרת עדיין מחכים בכליון עיניים ליום שרובן יהיה גם אצלה ווינר. כמו תמיד החשש הגדול אצל האוהדים הוא שהקיצוני ייפצע. אם זה יקרה תחסר 'אוראנייה' את אחד משני השחקנים הטובים שלה.
ההערכה היא כרגע שלרובן צפויה המון עבודה בברזיל. הקישור וההגנה ההולנדים אינם ברמה הכי גבוהה וזה אומר שמצפים מ'איש הזכוכית' להרבה. האם הוא יכול להעניק את אותה שמחה לאוהדי הולנד שהוא כבר נתן לאוהדי באיירן?

נייג'ל דה יונג

גיל: 29
תפקיד: קשר הגנתי
קבוצה: א.ס מילאן

נייג'ל דה יונג לא נחשב לכדורגלן אלגנטי, אחד שבגללו באים לראות משחקים. הבחור היה צריך במשך שנים להשתחרר מתוית של שחקן אלים. זה היה בצדק. בימים אלה עושה רושם שהקשר שגדל באייאקס התבגר ולכן אני מגדיר אותו כשחקן מאד חשוב להולנד.

במתכונת הנוכחית נייג'ל דה יונג יצטרך לא רק להציג את משחקו הטוב ביותר, אלא גם להנהיג ולכוון. ההגנה של הולנד במונדיאל לא תהיה הגנה טובה. היא מורכבת ברובה הגדול משחקנים צעירים שיש להם עוד הרבה ללמוד. לא סתם החליט המאמן הלאומי לשנות את שיטת המשחק...

אם הולנד רוצה לעבור את הבית המוקדם הלא פשוט שלה היא תצטרך את נייג'ל דה יונג בשיאו. הוא אמור לעזור להגנה ולמנוע מהיריבה חדירה קלה למרכז ההגנה הכתומה. משימה קשה ביותר, אבל קשר מילאן נמצא היום בשיא הקריירה שלו.


שווה מעקב

דיילי בלינד

גיל: 24
תפקיד: מגן שמאלי
קבוצה: אייאקס אמסטרדאם

דיילי בלינד עשה דרך ארוכה כדי לצאת מהצל של אביו. למעשה זו רק העונה שהשחקן בן ה-24 התחיל לפרוח. הבן של שחקן העבר דני בלינד התחיל את הקריירה שלו באייאקס כשחקן הגנה. ברב שנותיו כשחקן הוא שיחק כמגן שמאלי. במידת הצורך הוא שיחק גם כבלם.

אחרי שהמאמן לשעבר באייאקס, מרטין יול לא האמין ביכולת דיילי לשמחתו מינתה אייאקס מאמן שכן האמין בו. פרנק דה בור הוא האיש ששינה לבחור הצעיר את חייו ככדורגלן. אחרי עונת השאלה בכרונינגן דיילי בלינד חזר בקיץ של שנת 2010 לאמסטרדם. ההתאקלמות של הבחור הצעיר היתה קשה ולא פעם ספג אפילו שריקות בוז מהיציעים.

במהלך העונה דה בור החליט לשנות את תפקודו של המגן/בלם. דיילי התחיל לשחק כקשר הגנתי ושם עשה חיל במהלך קמפיין ליגת האלופות. הקהל התחיל לאהוב אותו ובלינד ג'וניור קיבל בסוף העונה גם את תואר שחקן העונה בהולנד. עכשיו המשימה הבאה היא להצליח בברזיל. יורדי קלאסי מפיינורד יהיה המתחרה הגדול של דיילי על מקום בהרכב. סביר סביר להניח שרק בלית ברירה הוא עוד ישחק כמגן. האם מונדיאל 2014 יהיה הצלחה לשחקנה של אלופת הולנד?

אולי הפעם?

הולנד מדורגת כאמור בבית מאד לא פשוט. ההגרלה זימנה לה את אלופת העולם היוצאת, ספרד. בנוסף היא תצטרך להזיע מול צ'ילה ואוסטרליה. אם וכאשר הולנד תעבור היא עלולה בשמינית הגמר 'להנות' ממפגש מול המארחת ברזיל. האם הנבחרת הזאת מסוגלת לעשות משהו רציני במונדיאל הקרוב?

בהולנד שוררת בימים אלה אווירה לא פשוטה. גם ב-2010 לא היינו מועמדים לעלות לגמר, אבל ההיסטוריה לימדה אותנו אחרת. מבחינתי הבעיה של הולנד מגיעה מכמה כיוונים. ראשון, ההגנה. שני, עודף שחקני ליגה מקומית ואחרון חביב הכושר של השחקנים האמורים להוביל אותנו.

המומחים בהולנד לא רואים טורניר מוצלח לנבחרת. האוהדים תמיד יצבעו את המדינה בכתום, אבל איכות הההגנה מדאיגה מאד. ואן חאל בחר בריבוי שחקני פיינורד, שחקנים אולי מוכשרים, אבל ללא כל ניסיון בינלאומי. אפילו לא עם קבוצתם. אם זו לא בעיה אז חוץ מרובן האם ואן פרסי מסוגל להתעלות ברגעים הכי חשובים? האם סניידר עוד יכול להראות משהו מהניצוצות של מונדיאל 2010?

הימור שלי? הולנד מסיימת במקום השלישי...

תודה רבה רבה לשי (de middenweg) על סיקור נבחרת האורנג'

בניתי ליגה בנבחרת החלומות של ספורט 5. לליגה קוראים ASOCCER ואתם מוזמנים להצטרף: 847136719

ליברפול - עונת 2013/14


העונה שהייתה:
עונת 2012/13 נפתחה בתסריט שהלך ונהיה מוכר יותר ויותר ליושבי אנפילד בשנים האחרונות: צוות מקצועי חדש הגיע לעיר. ברנדן רודג'רס היה המנג'ר שנבחר להחליף את המלך קני דלגליש, שפוטר בעקבות כישלון משמעותי בעונה החולפת. כבר בתחילת העונה נוכחנו לדעת שהציפיות הפכו ליותר ריאליות, גישת ה-"טופ 4 עכשיו!" פינתה את מקומה לאסטרטגיית בנייה זהירה. ההכרה בכשלון הגדול של הודג'סון ודלגליש חייבה את הצוות והאוהדים לתת סבלנות וקרדיט למנג'ר החדש. ועם זאת, העונה נפתחה ברגל שמאל בכל המובנים: הקבוצה הובסה 3:0 במשחק הפתיחה של הפרמיירליג נגד ווסט ברום, בהמשך גם הפסידה למנ' יונייטד וארסנל והנצחון הראשון הגיע רק במחזור השישי, 5:2 בקארו-רואד. גם ההתנהלות בחלון ההעברות לא הייתה מזהירה: פאביו בוריני וג'ו אלן הגיעו מרומא וסוונזי תמורת 24 מ' פאונד – רכש יקר מאוד של שני שחקנים צעירים שעבדו עם המנג'ר בעבר, ורכש שזכה לביקורת באשר למידת נחיצותו. הישג אחד בשוק ההעברות המועדון הצליח לרשום, כשהחתים את נורי שאהין בהשאלה מריאל מדריד, למרות עניין של ארסנל בשחקן. ועם זאת, השמחה על החתמתו של שאהין נעלמה מהר מאוד כשבפארסה מביכה, המעודון שיחרר את אנדי קארול בהשאלה לווסטהאם ולא הצליח להחתים אף חלוץ ביום האחרון של חלון ההעברות, כשקלינט דמפסי עובר לטוטנהאם בשנייה האחרונה אחרי סאגה מעייפת. בסופו של דבר, ניתן לסכם ששחקני הרכש של קיץ 2012 לא הותירו את חותמם על הקבוצה, כאשר שאהין ואסיידי מקבלים מעט קרדיט, בוריני סבל משתי פציעות קשות וג'ו אלן, שהתחיל היטב את הקריירה שלו בליברפול, סחב גם הוא פציעה בכתף שפגעה ביכולת שלו ככל שהעונה התקדמה.
ברנדן רודג'רס הופקר עם שני חלוצים בוגרים, ולעזרתו של החלק ההתקפי נחלצו הצעירים ראהים סטרלינג וסוסו, שבגילאי 17 ו-18 רשמו הופעות מרשימות בפרמיירליג. בחלק ההגנתי, שחקנים רבים היו רחוקים משיאם ובינהם ניתן לציין את פפה ריינה, גלן ג'ונסון ושחקן העונה החולפת מרטין סקרטל. גם כאן, הצעירים אנדרה וויזדום ומרטין קלי (שנפצע וסיים את העונה בשלב מוקדם) מילאו בהצלחה רבה את מקומם. ועם זאת, הסיבה העיקרית שליברפול הייתה בחלק העליון של הטבלה הייתה ללא ספק לואיס סוארז. החלוץ האורוגוואי הציל אותה במשחקים רבים, כבש שערים חשובים ויפים כאחד, שבר את שיאי הכיבושים של פרננדו טורס ומייקל אואן ונראה על המסלול הבטוח לתואר שחקן העונה. החלק ההתקפי, אותו סוארז סחב על גבו כחצי עונה, קיבל שידרוג רציני עם ההחתמות של דניאל סטארידג' מצ'לסי ופיליפה קוטיניו מאינטר. סוף סוף לליברפול היה מה למכור בחלק ההתקפי (מלבד סוארז), עם חלוץ מסיים טוב כמו סטארידג' וקוסם ברזילאי קטן, שלא מצא את מקומו באינטר אבל בחצי שנה בפרמיירליג הראה יכולת מסירה וראיית משחק מדהימות, וללא ספק השאיר טעם של עוד לעונה הבאה.
הרכש של חלון ינואר 2013 היה שונה בתכלית מהרכש בקיץ הקודם, ושני השחקנים שהגיעו השתלבו מיד ובצורה מרשימה, אבל העונה שהתחילה בטעם מר הסתיימה בטעם דומה. חמישה מחזורים לסיום העונה, במשחק שלא שינה הרבה לשני המועדונים, רפא בניטז חזר לאנפילד והפעם כמנג'ר צ'לסי. אך הפוקוס הגדול לא היה על המנג'ר הספרדי, אלא על הגאון המשוגע מאורוגוואי. תחילה בישל בכדור מדהים לסטארידג' את שער השוויון, אח"כ גרם לפנדל לחובת קבוצתו עם נגיעת יד ברחבה, נשך את זרועו של מגן צ'לסי ברניסלב איבנוביץ' ולבסוף קינח בשער שוויון דרמטי בדקה ה-96. 2:2 שיזכר הרבה בשל הדרמה שבו, ובעיקר בגלל המעשה המזעזע של סוארז. רעש בתקשורת, השעיה כבדה מההתאחדות (10 משחקים, מהם סוארז ריצה 4), ואיבוד כל סיכוי לתואר שחקן העונה היוו סיום חמוץ מאוד לעונה, שבעיקר השאירה טעם אופטימי לעתיד (כי ההווה בינוני).
בגזרת הגביעים המועדון לא שיחזר את ההצלחה של דלגליש בעונה החולפת. הדחה בשלב מוקדם נגד סוונזי בגביע הליגה מנעה מהמועדון להגן על התואר האחרון בו זכתה, והדחה מביכה נגד אולדהם בגביע האנגלי הייתה הטריגר לסיפסולו של מרטין סקרטל והחזרתו של ג'יימי קראגר להרכב. בליגה האירופית, ליברפול צלחה את שלב הבתים לאחר קרב דרמטי באודינזה במחזור האחרון, אבל הודחה בשלב הנוק-אאוט בדו קרב דרמטי נגד נגד זניט סט. פטרסבורג (3:3 בסיכום, שערי חוץ).


ג'ונג'ו שלבי ראה אדום בהפסד של ליברפול למנצ'סטר יונייטד בספטמבר


ברנדן רודג'רס נאלץ לשלוף את הצעירים, שהרשימו מאוד והשאירו טעם של עוד לעתיד. ראהים סטרלינג חוגג שער בכורה נגד רדינג


לואיס סוארז היה בכותרות מהסיבות הנכונות עד חודש אפריל, וכבש 30 שערים בכל המסגרות העונה


וסיים את העונה עם כותרות לא מחמיאות, בפעם המי יודע כמה


המאבק למען הצדק עבור 96 קורבנות הילסבורו זכה להתקדמות משמעותית העונה, כאשר הועדה העצמאית שחקרה את האירוע הציגה עדויות חדשות וישנות והגישה את הדו"ח שלה. הממשלה שללה את ממצאי הדוח הראשון, התנצלה בפני המועדון והקורבנות וקבעה על חקירה חוזרת לאירוע, שתוציא לאור את האמת על מה שקרה באותו יום נורא בשפילד ב-15/4/89.


ג'יימי קראגר: אגדה שפרשה
הרבה מילים נכתבו על האגדה הסקאוזרית הזו, אבל מעט אוהדי פרמיירליג נותרו אדישים להכרזה של ג'יימי קראגר באמצע העונה – זהו, אני פורש. 737 הופעות במדי ליברפול, 38 הופעות בנבחרת אנגליה, שלושה גביעי ליגה, שני גביעי אנגליה, שני מגני קהילה, שני סופר-קאפ אירופי, גביע אופ"א אחד וצ'מפיונס אחד, מאות תאקלים של הרגע האחרון, ליטרים של זיעה שזלגו אל הדשא מהשחקן שנתן הכי הרבה בכל משחק בו לבש את החולצה האדומה. הופעות הירואיות באותו קמפיין קסום שנגמר עם גביע באיסטנבול, למרות ההתכווצויות והמכות והכאבים, הפכו אותו מ-local lad לאחד הבלמים הגדולים בדור החולף.
לאחר 17 עונות במועדון, קרא תולה את הנעליים ומצטרף לצוות הפרשנים של סקיי. Thank you, Carra.


העונה הקרובה:
בעונתו הראשונה בתפקיד, אין ספק שברנדן רודג'רס זכה לכמה הנחות. לצד בחירות אמיצות לשלב שחקנים צעירים וחסרי נסיון, שיפור גדול בסגנון הכדורגל, הוא גם זכה לביקורת על האמון שנתן בחלק מהותיקים שלא סיפקו את הסחורה, הקרדיט לשחקני הרכש שלו בוריני ואלן, גם כשהיו בכושר לא טוב, ועל הכנה טקטית לקויה. ללא ספק הציפיות מהעונה השנייה בתפקיד הולכות להיות גדולות. המטרה המוצהרת הינה מאבק בטופ 4, אבל גם במועדון מבינים שהדבר כלל לא מובן מאליו. שני המועדונים ממנצ'סטר, בנוסף לצ'לסי המתחדשת עם ז'וזה מוריניו, נראות כמו באנקר לשלושת המקומות הראשונים. במאבק על הכרטיס הרביעי לליגת האלופות אפשר למצוא גם את ארסנל וטוטנהאם, שאמנם לא משחקות כדורגל מבריק, אבל יודעות להוציא את הנקודות וככל הנראה נמצאות במצב מקצועי טוב יותר מליברפול. הטבלה לא משקרת, וליברפול כנראה תצטרך מעט עזרה גם מאלילת המזל כדי לזכות בכרטיס הנחשק ולחזור למפעל, שכבר שנה רביעית לא יחווה לילה של צ'מפיונס באנפילד. אבל מלבד אלילת המזל, צריך גם לעבוד בחלון ההעברות והפעם במועדון התחילו לעשות זאת מוקדם. עד לפני פתיחת חלון ההעברות ב-1.7, ארבעה שחקני רכש כבר היו על סף חתימה. תמונת הרכש עדיין לא שלמה כאשר המועדון מחפש שחקן התקפה בכיר נוסף ובלם אחד או יותר. לאחר שהמועדון נכשל להחתים את הכוכב הארמני הנריק מחטריאן, שבחר ללכת לדורטמונד, המועדון צפוי לחפש קשר התקפי או קיצוני נוסף בסכום גבוה. בגזרת ההגנה, השמות הבולטים שקושרו לליברפול הם קיריאקוס פאפאדופולוס (שאלקה) וטיאגו אילורי (ספורטינג ליסבון), אך יש ספק שהעסקאות הנ"ל יתממשו בסופו של דבר.

מי כבר לא ילבש את החולצה האדומה?
ג'יימי קראגר – תלה את הנעליים בגיל 35, יזכר לעד כאחד הסמלים הגדולים של הקופ ומותיר אחריו בור עצום של מנהיגות, נסיון וגם יכולת טובה מאוד במרכז ההגנה, גם בגילו המתקדם.
דני ווילסון – בלם צעיר בן 21, שהגיע מריינג'רס לפני שלוש שנים ולאחר שלא הצליח להרשים, עוזב להארטס בהעברה חופשית.
פיטר גולאשי – שוער הונגרי בן 23, עוזב לרד בול זלצבורג האוסטרית על מנת להחיות את הקריירה שלו לאחר שהפנים כי לא יהיה שוער שני בליברפול.
ג'ונג'ו שלבי – הקשר האנגלי המוכשר בן ה-21 עובר לסוונזי תמורת כ-6 מ' פאונד. קיבל לא מעט קרדיט בחלקה הראשון של העונה ואף זומן לנבחרת הבוגרת, אבל בהמשך התקשה לשמור על מקומו בהרכב ונדחק לספסל ע"י קוטיניו וג'ורדן הנדרסון. הפוטנציאל קיים, אבל הוא היה צריך למצוא מקום שבו יוכל לממש אותו בצורה אופטימלית.
אנדי קארול – לאחר עונת השאלה בווסטהאם, בה סבל מפציעות אבל הצליח להרשים מספיק, סם אלרדייס חזר עם צ'ק של 15 מ' פאונד על החלוץ בן ה-24. הוא כנראה לעד יזכר כפלופ הכי יקר של ליברפול, אבל תחת הכדורגל הישיר של ווסטהאם הוא יוכל להצדיק לפחות את הסכום של ווסטהאם שילמה.
הבנים החדשים בשכונה
קולו טורה – השחקן הראשון מחוף השנהב שישחק באנפילד. לאחר שסיים חוזה במנ' סיטי, הבלם בן ה-32 מגיע לאנפילד כדי להכנס לנעליו הגדולות של ג'יימי קראגר. עם תארי אליפות ונסיון רב שנים בפרמיירליג באמתחתו, לטורה יש מה לתרום לסגל של ליברפול.
יאגו אספס – חלוץ ספרדי בן 25, שהגיע ממועדון נעוריו סלטה ויגו תמורת 7.5 מ' פאונד. חלוץ ורסיטלי שיכול לשחק גם באגף ימין, כבש את שערו הראשון בליברפול במשחק הפרה-סיזן נגד פרסטון נורת' אנד.
לואיס אלברטו – קשר התקפי בן 20, הגיע מסביליה תמורת 6.5 מ' פאונד לאחר שהרשים בליגה הספרדית השנייה כמושאל מברצלונה ב'. כשרון ספרדי שינסה לפרוץ בליברפול, צפוי להיות המחליף הישיר של ג'ונג'ו שלבי שנמכר תמורת סכום דומה.
סימון מיניולה – שוער בלגי בן 25, שנרכש מסנדרלנד תמורת כ-10 מ' פאונד. הרשים מאוד בעונת הפרמיירליג החולפת וככל הנראה הסיבה המרכזית להישארות של סנדרלנד בליגה, אבל הרכש הנ"ל מעלה סימן שאלה גדול בנוגע להישארותו של פפה ריינה במועדון.
החשודים המיידים
החלון עוד ארוך ולא מעט שחקנים יכולים למצוא את עצמם בחוץ.
דני פאצ'קו – הכשרון הספרדי הוא ככל הנראה השחקן עם השיא הכי "מבאס" באנגליה. הוא השתתף ביותר פרה-סיזנים מאשר הופיע בפרמיירליג. שנה לפני סוף החוזה, עושה רושם שנפרד ממנו בפעם האחרונה בהחלט.
אוסאמה אסיידי – הקיצוני המורוקני שהגיע תמורת 2.5 מ' פאונד מהירנביין ההולנדית, לא קיבל הזדמנויות מהצוות המקצועי וצפוי לעזוב. מבוקש במספר מועדוני צמרת בהולנד.
מרטין סקרטל – הבלם הסלובקי רשם עונה מזוויעה, דווקא לאחר שזכה בתואר שחקן השנה של האוהדים ב2011/12. בליברפול מחפשים בלם, בנוסף לקולו טורה שכבר חתם, ולא מן הנמנע שהמנג'ר, שאיבד אמון בסקרטל לאחר ההדחה המביכה בגביע נגד אולדהם, לא יתנגד למכור אותו.
סבסטיאן קואטס – עוד בלם שמעמדו מתנדנד. לאחר שהגיע מאורוגוואי בסיומו של טורניר קופה-אמריקה מוצלח, הוא לא הצליח להותיר רושם מספיק טוב על הצוות המקצועי. גמלוני, לא מספיק טוב באוויר וחלש מבחינה פיזית, קואטס רחוק מהרמה הנדרשת. צפוי לעזוב ולקבל דקות, בהשאלה או במעבר קבוע.
פפה ריינה – השם הכי גדול בקטגוריה הזו, ואחד שהעתיד שלו בסכנה לאחר הרכש של סימון מיניולה. מצד אחד, ריינה רחוק משיאו וקושר לחזרה לברצלונה. במועדון חששו להישאר בלי שוער בכיר ולכן החתימו שוער צעיר בסכום משמעותי. מצד שני, ספק אם היו מחתימים אותו על מנת להושיב את ריינה, אחד המרוויחים הבולטים במעודון, על הספסל. במהלך הקיץ צפויות התפתחויות כי אין שום הגיון מקצועי וכלכלי להחזיק שני שוערים בכירים ויקרים על הספסל.
עדכון: פפה ריינה בדרכו לנאפולי, בהשאלה לעונה אחת.

לואיס סוארז
הסאגה שנמשכת כל הקיץ, ותמשך עד קץ הימים, ואותה אתמצת בכמה משפטים על מנת לא לעייף את הקוראים ואת עצמי.
לואיס סוארז: "אני רוצה לעזוב! התקשורת באגנליה שונאת אותי, אני רוצה ליגת אלופות, אני רוצה להתחרות על תארים, כולם נגדי".
ליברפול: "לא נמכור את לואיס סוארז. הוא שחקן חשוב, יש לו חוזה לעוד 3 שנים והעתיד שלו איתנו".
ארסנל: "נציע על סוארז סכום נמוך כדי לזרז את הרכש של היגוואין" - "אבל רגע, מה אם הם יסכימו בטעות?" – "שיט, לא חשבנו על זה...".
ריאל מדריד: "נחכה שסוארז יעשה מספיק רעש, או שלחילופין נחכה ליום האחרון של החלון כדי לעשות צעד רציני בכיוון".

השאלה הגדולה של הקיץ מבחינת ליברפול היא איפה ישחק לואיס סוארז בעונה הקרובה?

לוח המשחקים
משחקי הכנה:
13/7 – 17:00 – פרסטון נורת' אנד (ח) 4:0
20/7 – 16:30 – אינדונזיה XI (ג'קרטה)
24/7 – 13:00 - מלבורן ויקטורי (מלבורן)
28/7 – 13:45 – כוכבי תאילנד (בנגקוק)
3/8 – 14:45 – אולימפיאקוס – משחק הוקרה לסטיבן ג'רארד (אנפילד)
7/8 – 20:00 – ולרנגה (אוסלו)
10/8 – 19:00 – סלטיק (גלזגו)
משחקים רשמיים:
17/8 – 14:45 – סטוק סיטי (אנפילד)
24/8 – 19:30 – אסטון וילה (וילה פארק)
1/9 – 15:30 – מנצ'סטר יונייטד (אנפילד)

ביום העצמאות צצים בישראל דגלי הלאום כפטריות לאחר הגשם. פעם ב-4 שנים מגיעה התקופה הזו, כחודש-חודשיים בקיץ, בה ממרפסות וגגות הבתים בישובים שונים מציצים להם דגלים של מדינות כמו ברזיל, ספרד, ארגנטינה ואחרות ושונות. לא מדובר בטקס אלטרנטיבי ליום העצמאות, מחאה פוסט מודרניסטית כלשהי או בחירה עיצובית תמוהה. מדובר במונדיאל!

אתם מוזמנים לשתף אותנו בזהות הנבחרת האהודה עליכם במונדיאל, בין אם זו בחירה שנייה או שלישית כי הראשונות לא הגיעו, למה ואיך הגעתם לאהוד אותה וכל סיפור שקשור לאהדה הזו ("עבדתי בזנות לממן את הכרטיס למשחק ידידות של הנבחרת האוהדה בליטא" לדוג'). זיכרונות ילדות מהאהבה השנייה הזאת, משחקים זכורים לטובה או לרעה וכל מה שעולה על מקלדתכם

דיון החדשות לעונת 2013/14. כאן אפשר לכתוב את כל השמועות, הדיווחים, הפיטורין וכל מה שעולה בראשכם בעונת 2013/14 הבאה עלינו לטובה.


-----------------


אחד הסיפורים הפסיכיים שיצא לי לשמוע: גלן ווילאן לקח את ה-banter של חדרי ההלבשה רחוק מדי, ו"הטמין" בתא של קנווין ג'ונס ראש של חזיר. ג'ונס (ראסטפרי שלא אוכל חזיר) לא אהב את המחווה וניפץ לווילאן את השמשה של האוטו. בסטוק פותחים בחקירה, וברק שאה העלה תמונה שלו עם הכוכב הראשי לאינסטגרם...

http://www.bbc.co.uk/sport/0/football/2257...rce=twitterfeed

שלום לכולם. לאחרונה שמנו לב (ההנהלה) כי דיון "בחצר המלכות" סטה מעט מיעודו המקורי, ובמקום לשמש כפלטפורמה לשיחה על תרבות בריטית וענייני היום באנגליה שמחוץ לכדורגל, הוא הפך לדיון שעיקרו ממים ובדיחות כדורגל. לאחר מחשבה, ומכיוון שלשני הדברים יש מקום, החלטנו לפצל את הדיון, להחזיר את הדיון המקורי למסלולו, ולרכז בדיון נוסף את הממים, הסרטונים, הבדיחות ושאר ההווייה ההומוריסטית של הכדורגל האנגלי. תבלו!

צ'ילה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: ארגנטינה 3 - 1 צ'ילה (בואנוס איירס, ארגנטינה, 27 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: צ'ילה 7 - 0 ונצואלה (סאנטיאגו, צ'ילה, 29 באוגוסט 1979)
ההפסד הכי גדול: ברזיל 7 - 0 צ'ילה (ריו דה ז'נרו, ברזיל, 17 בספטמבר 1959)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: לאונל גיירמו סאנצ'ס לינרוס, 84 הופעות.
מלך השערים: מרסלו "אל מאטאדור" סאלאס, 37 שערים.


La Roja, האדומה, הוא הכינוי הלא מקורי במיוחד של נבחרת צ'ילה. חוסר המקוריות נשמך גם בקרב האוהדים עם השיר המפורסם צ'י צ'י צ'י, לה לה לה, ואמוס צ'ילה... אבל להגנתם פולקלור האוהדים בכדורגל נבחרות הוא לרוב באותה רמה אצל שאר הנבחרות במונדיאל ובכלל. מבחינה היסטורית לצ'ילה אין תארים או הישגים מרשימים, מקום 3 במונדיאל אותו אירחה כמה שנים לאחר שבישראל הושלם מבצע ייבוש אגם החולה, כמה גמרים בקופה אמריקה ולא הרבה יותר. אבל חלאס עם ההשמצות, הגיע הזמן להציג את אחת הנבחרות המרגשות מדרא"מ.


אחד המובילים של הדור המוכשר של צ'ילה

צ'ילה ידעה דורות על דורות של שחקנים מוכשרים ותקוות אשר התנפצו לרוב אל מול בעיות משמעת מגוונות לצד תסכול מחוסר מימוש הפוטנציאל. אבל אז הגיע המשיח המודרני של הכדורגל הצ'יליאני, מרסלו "אל לוקו" ביאלסה הארגנטינאי, שחרף החשדנות הראשונית כלפי המאמן היקר מהמדינה הלא אהובה מהמזרח זכה להפוך לדמות לאומית נערצת לאחר קמפיין מוקדמות קסום ויכולת טובה במונדיאל דרא"פ. אבל ביאלסה עזב מסיבות לא מקצועיות והמצב השתנה. נשכרו שירותיו של מאמן ארגנטינאי אחר, קלאודיו "ביצ'י" בורגי, שמלבד הלאום דמה לקודמו גם באופי ההתקפי של קבוצותיו. למרות שבליגה המקומית בורגי התעייף מלזכות בתארים, בנבחרת משהו לא התחבר ואחרי קופה אמריקה מאכזב למדי (הדחה מול ונסואלה) ומספר הפסדים מביכים במוקדמות הצדדים התירו חוזה. חזרתם של בעיות המשמעת וחגיגות האלכוהול, תופעה שנעלמה כמעט לגמרי תחת ביאלסה, הוסיפה דחיפה לקראת הפרידה. הנבחר החדש היה חורחה סאמפאולי, וכן, גם הוא ארגנטינאי עם אוריינטציה התקפית ואפילו ניסיון והצלחות רבות בליגה הצ'יליאנית. הבכורה של המאמן החדש הייתה דווקא בהפסד ליריבה המרה פרו, אבל בששת המשחקים הבאים צ'ילה איבדה רק 2 נקודות והשיגה את הכרטיס לברזיל 2014, כרטיס שבאמצע המוקדמות לא נראה היה כל כך וודאי. אצל סאמפאולי, כמו אצל בורגי, צ'ילה הציגה נבחרת מאוד מוכשרת ומסוכנת בחלק הקדמי, אך מאוד פגיעה בחלק האחורי. האיזון שהיה בעידן ביאלסה עדיין לא הושב, אבל אחרי תקופה קשה המאמן החדש הצליח לייצב נבחרת טובה גם מחוץ למגרש.

אחרי רכבת ההרים של תחילת המוקדמות, צ'ילה סיימה בסופו של דבר במקום ה-3 עם 28 נקודות והפרש שערים חיובי 29-25.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 01:00 אוסטרליה - קויאבה
18 ביוני, 22:00 ספרד - ריו דה ז'ניירו
23 ביוני, 19:00 הולנד - סאו פאולו
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:
אין הרבה הפתעות בסגל של סאמפאולי, דויד פיסארו והומברטו סואסו הוותיקים לא זומנו בסופו של דבר, אבל אין בכך הפתעה גדולה. מתי פרנאנדס זומן לסגל הרחב, אבל כמו רבים וטובים אחרים לא יהיה כשיר למונדיאל וכנראה גם לתקופה ארוכה אחריו. נוכחות רבה לשחקנים שהמאמן עבד איתם ב-U דה צ'ילה מורגשת, אבל אין כמעט ביקורת על הזימונים מלבד בשוליים של הסגל הרחב.

סאמפאולי ממשיך את המגמה של ביאלסה ובורגי עם מערכים גמישים והתקפיים. צ'ילה מזגזגת בין מערך של שלושה שחקני הגנה לכזה של ארבעה, לעתים אפילו במהלך המשחק עצמו. שינויי מערך תוך כדי המשחק מזכים את המאמנים במחמאות כיום, אבל על מנת לעשות זאת סאמפאולי צריך את הסגל הנכון של שחקנים מגוונים וזה משהו שבהחלט יש לו כיום בצ'ילה.

מאחור עד לחזית - בראבו הקפטן יעמוד בשער בזמן שבספרד דנים בסיכויי המעבר שלו לאחת מהגדולות של הליגה אחרי עונה טובה בסוסיאדד. חוליית ההגנה מורכבת משחקנים שלהוציא אחד או שניים יכולים לשחק לפחות בשתי עמדות, גרי מדל הקטן הוא השם הגדול והדוגמה הקיצונית ביותר לגמישות הזו. מנה ואיסלה עם הפייבוריטים לאגפים במערך של ארבעה, אבל "הרכש" הטרי מיקו אלבורנוס ינסה לנצל את הכושר הלקוי של מנה לתפיסת מקומו. מרכז ההגנה לא כל כך בטוח ויהווה את אחת מנקודות התורפה של הנבחרת האדומה.

בקישור הלב והמנוע של הנבחרת הוא ארתורו וידאל שמגיע לטורניר אחרי ניתוח בברכו, במידה וקשרה של יובה לא יהיה בשיאו יכול להיות שפליפה גוטיארס מטוונטה הוא זה שיצטרך למלא את מקומו. מרסלו דיאס וקרמונה, עם סילבה קצת מאחור, נאבקים על דקות בחלק ההגנתי של מרכז השדה. אראנגיס יכול למלא כמעט כל תפקיד, ולדיביה הוא מאחרוני הפליימקרים "האמיתיים" ונשק קטלני בהרכב או מהספסל (כשהוא לא שיכור) והעמוק נמשך עם שחקנים מקומיים לא רעים ומגוונים בפני עצמם.

בהתקפה אין 9 שבצ'ילה סומכים עליו בעיניים עצומות, כמו שהיה הומברטו סואסו הוותיק, פארדס המנוסה ופיניגול יכולים לתרום אבל הם לא שחקנים ברמה עולמית. מה שכן יש לחולייה הזו זה הרבה מהירות וכישרון עם אלכסיס סאנצ'ס ואדוארדו וארגאס, שלא חסרה להם תמיכה מהקישור ההתקפי של ה-לה רוחה.

הסגל, נכון לכתיבת שורות אלו, מונה 25 שחקנים. השניים שינופו צפויים להיות מהקישור, אך יכול להיות שהשימוש של סאמפאולי ב-9 "שקרי", בנוסף לגמישות של סגל הקישור הנוכחי, יוביל לניפוי דווקא של אחד מחלוצי הסגל.


שוערים: קלאודיו "הבז" בראבו (ריאל סוסיאדאד, ספרד), ג'וני "סופרבוי" הררה (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), כריסטופר "הולק" טוסלי (קתוליקה, צ'ילה).

הגנה: גארי "הפיטבול" מדל (קרדיף, אנגליה), מרקוס "הזאב המעופף" גונסאלס (אוניון אספניולה, צ'ילה), חוסה "פפה" רוחאס (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), גונסאלו "ג'ארה" חארה (נוטינגהאם פורסט, אנגליה), מאורסיו "הבוקר האגדי" איסלה (יובנטוס, איטליה), אאוחניו "העקום" מנה (סנטוס, ברזיל), מיקו "המושיע" אלבורנוס (מאלמו, שבדיה).

קישור: , קארלוס "7 ריאות" קארמונה (אטלנטה, איטליה), פראנסיסקו "החתול" סילבה (אוסאסונה, ספרד), ארתורו "סליה פאנק" וידאל (יובנטוס, איטליה), רודריגו "הסיני" מייאר (אטלס, מקסיקו), מרסלו "צ'לו" דיאס (באזל, שוויץ), חוסה פדרו "הסיכונת" פואנסאלידה (קולו קולו, צ'ילה), חורחה "הקוסם" ואלדיביה (פאלמייראס, ברזיל), ז'אן "צלוחית הנר" בוסז'ור (וויגאן, אנגליה), צ'ארלס "הנסיך" אראנגיס (אינטנאסיונאל, ברזיל), פליפה "גוטי" גוטיארס (טוונטה, הולנד).

התקפה: פאביאן "המשורר" אוריאנה (סלטה דה ויגו, ספרד), אלכסיס "ילד הפלא" סאנצ'ס (ברסלונה, ספרד), אדוארדו "אדו" וארגאס (ולנסיה, ספרד), אסטבן "ויסוגול" פארדס (קולו קולו, צ'ילה), מאוריסיו "פיניגול" פינייה (קאליארי, איטליה).


המשוגע על הקוים טייק 2:

חורחה לואיס סאמפאולי מוז'ה - "מיני מי"



גיל: 54
רזומה: חואן אאוריץ', פרו(2002), ספורט בויס, פרו (2002-3), קורונל בולונסי, פרו (2004-6), ספורטינג קריסטל, פרו (2007), אוהיגינס, צ'ילה (2008-9), אמלק, אקואדור (2010), אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה (2011-12), נבחרת צ'ילה (2012 - ?).
מאזן: בקבוצות 397 משחקים, 187 נ', 99 ת', 111 ה'. בנבחרת 16 משחקים 10 נ', 3 ת', 3 ה'.


כשביאלסה חתם בצ'ילה לפני כ-7 שנים האדמה רעדה, בצ'ילה היו עוד מוכנים לבלוע את הגאווה הלאומית עם מאמן זר, אבל למה ארגנטינאי?! ההצלחה העצומה של ביאלסה הותירה חותם ואחרי שהמשוגע עזב החתימו מאמן ארגנטינאי אחר (בורגי) ללא הרבה רעש ואחריו שוב החתימו ארגנטינאי, את סאמפאולי. גם המינוי של סאמפאולי עבר בשקט ולא רק בגלל פתיחת הדלת של ביאלסה. קריירת האימון של הקירח הייתה כושלת למדי עד 2010 אז נחת באקואדור. סאמפאולי עשה עבודה טובה בקבוצה עם השם המגניב וזכה בחוזה באחד ממועדוני הפאר הצ'יליאנים, ה-U דה צ'ילה. הקבוצה הצ'יליאנית בעידן סאמפאולי תיכנס להיסטוריה הצ'יליאנית ותזכה גם למקום של כבוד בהיסטוריה של היבשת. תחת ידיו של סאמפאולי ה-U שיחקו כדורגל סוחף והתקפי ודרסו את היבשת בדרך לזכייה בסודאמריקנה, בליברטאדורס לא הצליחו לשחזר את ההישג אבל כן הגיעו רחוק. בליגה המקומית סאמפאולי זכה בכל תואר אפשרי, ככה שברגע שבורגי עזב, למרות בורסת השמות הארוכה והרחבה, המינוי לא הפתיע או הרגיז אף צ'יליאני.

יש לא מעט קווי דמיון בין ביאלסה לסאמפאולי, אשר אומר שהראשון הוא אכן מודל לחיקוי שלו - גם דון סאמפה מאמין בכדורגל התקפי ישיר, עם הנעת כדור ורטיקאלית ומהירה יותר מאשר לרוחב, כאשר הוא שואף שקבוצתו תלחץ גבוה מאוד את היריבה מייד לאחר איבוד כדור. שימוש במשחק אגפים מרכזי בשיטה של המאמן הארגנטינאי הנוכחי כמו אצל ביאלסה. השניים גדלו בניואלס וגם מבחינת האופי סאמפאולי הוא דמות צבעונית יחסית (גם אם באופן שונה). עכשיו נותר לצ'יליאנים שהדמיון יימשך גם בתוצאות, ואולי אפילו "התלמיד" יתעלה על "מורו". בנבחרת סאמפאולי פחות הרפתקני מאשר היה ב-U, אבל הכדורגל עדיין מהיר והתקפי, גם השחקנים דומים כשהוא שומר חסד לכמה מאלו שעברו תחתיו ב-U.

סאמפאולי כבר זכה להכרה על עבודתו בשנים האחרונות מצד ארגונים וכלי תקשורת דרא"מ בעיקר, עכשיו יש לו את הבמה לזכות בהכרה דומה בבמה העולמית.


שחקני מפתח:

* לא, וידאל לא יופיע פה. השחקן הטוב בנבחרת תמיד טוב במדים הלאומיים, בהנחה שהוא בכלל יהיה כשירו וישחק, המפתח להצלחה הוא ההצטיינות של חבריו הפחות יציבים!

קלאודיו אנדרס בראבו מוניוס



גיל: 31.
קבוצה: ריאל סוסיאדד (ספרד).
תפקיד: שוער.
כינוי: הבז.

בנבחרת שחושבת התקפה התקפה ואז עוד קצת התקפה, החלק ההגנתי סובל מתדמית נמוכה, כמו גם מנחיתות מספרית מול היריבה בהתקפות המעבר. במקרה של צ'ילה חוליית ההגנה לא מתמודדת טוב עם הסבל וכמות המצבי הבקעה של היריבות מולה לא קטנה. לאחר שגמרנו על העזרה מהקישור ומעלה, והכשלנו את ההגנה, נותר רק בראבו בין היריבות וכיבוש השער הצ'יליאני. אם אתה לא צ'יליאני או אוהד סוסיאדד, כנראה שלא תרצה דווקא את בראבו שם. אבל אולי כולנו טועים ולא סתם בראבו מוערך כל כך בשני המועדונים היחידים בהם שיחק ובנבחרת. בראבו התחיל את הקריירה האירופאית שלו עם עליות ומורדות במועדון הבאסקי, אך בהמשך התייצב עם יכולת גבוהה בליגת המשנה ובנה לעצמו שם עד אפילו התעניינות, לכאורה, מהאימפריות הספרדיות בצמרת הליגה. בראבו הוא שוער מנוסה שבולט יותר בהתמודדות עם איומים לשער מאשר במניעת האיום מראש, בצ'ילה הוא כבר מנייה בטוחה ואם יצליח להצטיין במיוחד, יש סיכוי שהוא ישבור את שיא ההופעות בנבחרת כבר במונדיאל ולא רק אחריו.


אדוארדו חסוס וארגס רוחאס



גיל: 24.
קבוצה: ולנסיה (ספרד).
תפקיד: חלוץ/קיצוני.
כינוי: "טורבו"

הומברטו סואסו, החלוץ הבולט של הנבחרת כבר הרבה שנים, לא יהיה במונדיאל. גם סוסים וותיקים אחרים, או כישרונות צעירים מהם לא חסר לצ'ילה, לא יהיו. מה שמשאיר את החוד עם סימן השאלה שהוא אדוארדו וארגס. תחת סאמפאולי ב-U דה צ'ילה וארגס סחרר את היבשת עם יכולת שיא ו-11 שערים בזכייה המרשימה של הקבוצה בסודאמריקנה. החלוץ הפגין מהירות מדהימה ויכולת סיום טובה ובצ'ילה הרטיבו על הכישרון החדש. היהלום נמכר בסכום גדול לנאפולי, אך לא מצא את מקומו ונחת בברזיל להתאושש מהחוויה האיטלקית. לאחר מכן עבר לספרד והציג כמה מהאיכויות שלו אך עדיין לא הראה את אותה יכולת מדהימה מה-U. את המוקדמות סיים כמלך שערי הנבחרת, אך רק עם 5 גולים. בהיעדר 9 קלאסי איכותי בצ'ילה מקווים לשובו של הטורבו, ואם זה יקרה, תשימו חגורות כי אתם הולכים להינות.


אלקסיס אלחאנדרו סאנצ'ס סאנצ'ס



גיל: 25
תפקיד: קיצוני\חלוץ
קבוצה: ברסלונה (ספרד)
כינוי: "ילד הפלא"

למרות גילו הצעיר אלקסיס שני רק לשוער הוותיק בראבו במספר ההופעות שלו בסגל הנוכחי. כבר מגיל מאוד צעיר סומן הילד ככישרון ענק, מכאן הכינוי הלא עדכני, והותיר את חותמו בצ'ילה ובארגנטינה לפני שהצליח לנצל את הבמה שקיבל באודינזה לכבוש גם את האוהדים האיטלקים. פנטזיונר אמיתי, שלפעמים מוחו היצירתי מוביל אותו לנסות דברים שנגמרים ב-Fail עצבני, שמשגע את המגנים היריבים עם מהירות וכוח מתפרץ המשולבים עם טכניקה ברמות הכי גבוהות. סאנצ'ס הוסיף עם השנים גיוון למשחק שלו, לא רק קיצוני מצטיין אלא גם חלוץ כובש ובעל משחק ראש מפתיע לגובהו. מאז עבר לברסה סאנצ'ס מתקשה לשמור על יציבות ויודע תקופות טובות יותר או פחות, אבל בצ'ילה צריכים את הבחור המוצק והטכני בכושר שיא בשביל להוציא משהו מהבית הקשה שקיבלו ומהטורניר בכלל.


לשים לב ל...:

מיקו מרטין אלבורנוס אינולה



גיל: 23
קבוצה: מאלמו (שבדיה)
תפקיד: מגן שמאלי, יכול גם מגן ימני וקשר אגף.
כינוי: בשבדיה כנראה לא מחלקים כינויים

מיקו הצעיר נולד בשבדיה לאב צ'יליאני ואמא פינלנדית, על פינלנד הוא כנראה וויתר מוקדם אבל במדי שבדיה, התחיל לשחק מגיל צעיר. המגן הצעיר התפתח לשחקן ליגה מהטובים בעמדתו בשבדיה וזכה לקבל זימון לנבחרת הבוגרת, אבל מיקו סירב ובתמורה קיבל זימון לנבחרת הצ'יליאנית. בצ'ילה קראו לזמן את המגן, עמדה בעייתית בסגל, זמן רב טרם הזימון בפועל. אבל סאמפאולי התעכב ורק אחרי שאוהדים כבר היו קרובים להפגין מול ביתו מיקו זומן למשחק אימון של צ'ילה ב'. המגן בלט במשחק עם שער בכורה ושכנע את המאמן כנראה. ההגנה הצ'יליאנית לא מרשימה והאוהדים המקומיים מקווים ורוצים לראות את הבחור משבדיה עוזר לייצב אותה, אבל הוא עלול לסבול מתחרות עם מנה שסאמפאולי מחבב. למרות שאלבורנוס נחשב להתקפי וטכני למגן, היכולת ההגנתית שלו לא רעה ומדובר בשחקן שבהחלט שווה לעקוב אחרי המשך הקריירה לו.


פליפה אלחנדרו גוטיארס לייבה



גיל: 23
קבוצה: טוונטה (הולנד)
תפקיד: קשר מרכזי.
כינוי: גוטי.

כילד פליפה שיחק להנאתו במועדון מקומי, הכישרון זוהה והוא עבר למועדון גדול יותר, שם נחשף לסקאוט של אוניברסידד קתוליקה שדאג להביא אותו לאחד ממועדוני הפאר של המדינה הרזה בעולם. גוטיארס ערך בכורה בגיל צעיר ולאחר תקופת התאקלמות קנה את לב האוהדים באופיו השקט, היכולת הטובה על המגרש וכמות השערים שכבש. לפני כשתי עונות נקנה ע"י המועדון ההולנדי ואחרי עונת התאקלמות לא רעה שוב הצליח הילד הצ'יליאני להותיר רושם עז על האוהדים ואנשי המקצוע עם יכולת גבוהה. על שתי הליגות, של צ'ילה והולנד, אומרים שכל מטאטא יורה בהן, אבל בהולנד ממוצע השערים שלו ירד פלאים. אך אל דאגה, הילד לא איבד את הכוונת, רק הרבה לשחק בעמדה אחורית יותר. למרות מימדיו הקטנים, גוטיארס הוא שחקן חכם ומוכשר שיכול לשחק בכל עמדה במרכז השדה, בצ'ילה בונים עליו כאופציה להחליף את וידאל במידה והלה יתקשה להתאושש מהפציעה. אם ישחק, מומלץ לעקוב אחרי הבחור.



לאן פנינו מועדות? עם הגנה מחוררת, ההילה של מרסלו ביאלסה שקשה להתעלות עליה, ללא חלוץ מרכזי ועם בית לא פשוט בכלל, צ'ילה תעבוד קשה להשיג את הכרטיס לשמינית. אבל למרות ההערכות האלו, בצ'ילה דווקא מאמינים בנבחרת, אולי זו אופטימיות נאיבית, אולי תקווה מכך שהמונדיאל נערך קרוב לבית, או אולי הכרה בחולשה ההולנדית הנוכחית ואולי פשוט באמת אמונה ביכולות של הנבחרת שייצב סאמפאולי אחרי תקופה קשה. בעצם למה שלא יאמינו? היו כמה נפילות, אבל הדור המוכשר של שנתונים 87-88 כבר הוכיח את עצמו תחת ביאלסה במונדיאל הקודם ועכשיו הם מגיעים בשלב השיא של קריירה של שחקן מקצועני. אין ספק שההגרלה לא העירה פנים, אבל אל תספידו עדיין את צ'ילה החביבה.

--------- אתלטיקו מדריד 14\2013 ---------



העונה שעברה: ממריאים!

עבור אוהדי אתלטיקו צריך לקוות שהם זכרו ואספו כל פרט מעונת 2012/13 המצויינת שלהם, כי בהחלט יכול להיות שעונה כזו לא תחזור. וכמה סמלי שהעונה הזו, הטובה ביותר של הקבוצה מאז הדאבל ב-95/96 עם דייגו סימאונה כשחקן מרכזי, הביאה אפילו לסוף המנחוס העצום שרדף אחרי אתלטיקו מדריד כל-כך הרבה זמן - משחקי הדרבי. אתלטיקו הפסידה לריאל מדריד בשני המשחקים בליגה, השני בהם למרות שהיריבה העירונית שיחקה בהרכב משני ובמשחק חוץ, אבל בגמר הגביע זה היה סיפור אחר. פלקאו הנפלא בישל מצויין לדייגו קוסטה, מלך שערי המפעל בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו, קורטואה הציג משחק ענק בין הקורות ומיראנדה כבש את שער הניצחון בהארכה(98'). אתלטיקו מדריד זכתה בגביעי העשירי בתולדותיה על הפרצוף של היריבה העירונית ריאל מדריד, בסנטיאגו ברנבאו, וניצחה דרבי ראשון מאז שנת 2000.


החלום הפך למציאות: אתלטיקו מנצחת את ריאל בדרבי. וזוכה בגביע!

מן הסתם, עם כל הכבוד לדייגו סימאונה שסיפק את היציבות והטירוף מהקווים בעת ובעונה אחת - האחראי על ההוצאה לפועל היה רדמאל פלקאו. אם חשבנו שהגיע לשיא בעונת הבכורה שלו בקבוצה - אז טעינו. פלקאו הראה כבר מהפתיחה מהן הכוונות שלו. אתלטיקו פגשה את צ'לסי אלופת אירופה למשחק הסופר-קופה ופשוט נתנה לה בראש. פלקאו הציג משחק מושלם עם שלושער ענק ומיראנדה כבש שער נוסף לפני שצ'לסי צימקה ל-4:1. בניגוד לשנים עברו, אתלטיקו שמרה על יציבות. היא הגיעה לדרבי הראשון העונה בברנבאו במחזור ה-13 עם פער של 8 נק' מריאל מדריד! ורוב העונה שימשה כאלטרנטיבה הבודדה לברצלונה. אתלטיקו הציגה משחק הגנה קשוח מאוד ונעזרה ביכולת המצוינת של מרכז השדה שלה ובתרומה להתקפה של המגן השמאלי פיליפה לואיס והקשר המוכשר ארדה טוראן. גם קוקה פרץ עם עונה יוצאת-דופן.

אתלטיקו הבטיחה בשלב מקודם של העונה את המקום בליגת האלופות לאור קצב צבירת הנקודות הגבוה(76 נק' בסיום העונה). במקביל, היא רשמה אולי את האכזבה היחידה שלה העונה דווקא במפעל שמזוהה עימה בעונות האחרונות - הליגה האירופית. אתלטיקו סיימה רק במקום השני בשלב הבתים והודחה בשלב 1/32 נגד רובין קאזאן לאחר הפסד ביתי 2:0 בויסנטה קאלדרון. שער של פלקאו בגומלין לא הספיק. בגביע, עד לגמר נגד ריאל, היא רשמה ריצה יפה כשהדיחה את חטאפה, בטיס וסביליה, למרות שערוריית שיפוט. לאחר הגמר נגד ריאל שהביא להתפרצות רגשות אדירה, אמר הקפטן גאבי - "הגביע הזה מוקדש בראש ובראשונה לאוהדים שחיכו 14 שנים לרגע הזה שבו סוף-סוף ננצח את ריאל".

העידן שאחרי פלקאו

רדמאל פלקאו שיחק שנתיים באתלטיקו מדריד בהן כבש 70 שערים ב-90 משחקים - ממוצע ממש בלתי-נתפס. מעבר לעקביות, השיא העונה היה כשכבש חמישה שערים לרשת של דפורטיבו לה-קורוניה במשחק ענק. הוא נחשב תמיד לשחקן השלישי הכי טוב בליגה הספרדית, או הטוב ביותר 'בעולם נורמלי' ללא כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. הוא הצליח לסחוב את אתלטיקו לזכייה ביותר תארים מטורס, פורלהאן או אגווארו ונכנס עמוק לליבם של האוהדים. הבכי שלו לאחר שריקת הסיום בגמר הגביע וגם במסיבת העיתונאים בה הודיע שהוא עוזב מראה עד כמה חזק היה הקשר בין הצדדים - לא מובן מאליו עבור שחקן רכש. "אני מודה לנשיא, לאל-לוצ'ו דייגו סימאונה וגם לחבריי ולאוהדים המדהימים. אתלטיקו תמיד תישאר בלב שלי. זו הייתה התקופה הכי טובה שלי בחיים, בטח מקצועית". עזיבתו הייתה רק עניין של זמן, ולקראת סוף חודש מאי הצהירו באתלטיקו שלא יעמדו בדרכו, רק קיוו שלא יעזוב ליריבה העירונית ריאל מדריד שממש צריכה חלוץ. פלקאו אפילו לא חשב על האופצייה ולבסוף עבור למיליונרים של מונאקו. הסכום הרשמי לא פורסם אבל ההערכות הן: בין 45 מליון יורו ל-60 מליון יורו, עם שכר מטורף של 14 מליון יורו לעונה. פלקאו הוסיף שבחר במונאקו גם בגלל אלילו, תיירי הנרי, שפרץ שם לתודעה. אתלטיקו ידעה בעבר להתגבר על עזיבתם של שחקני מפתח והסתגלה די מהר למציאות. השחקנים שאמורים לתת יותר בעונה הבאה הם בראש ובראשונה אדריאן שהיה נהדר בעונת 11/12 וכבש 19 שערים, חלקם יפים מאוד אפילו, אבל עבר עונה גרועה אשתקד; באתלטיקו מקווים שדייגו קוסטה יתרכז אך ורק בכדורגל, כמו שעשה בגמר גביע המלך פחות או יותר. 'רצינו' לכתוב על סימן השאלה הגדולה לגבי משחק ההתקפה של אתלטיקו ועל כך שכוח ההרתעה אבד.


חיבור בלתי-רגיל בין שחקן לקבוצה ולאוהדים. פלקאו מתרגש בגמר הגביע

תמונת מצב:: זו אתלטיקו מדריד מודל 13/14

והנה דויד ויאה! את הדיון הזה התחלתי עוד קודם מן-הסתם, והדגשתי פיסקה שלמה על הניסיון הנואש של אתלטיקו למצוא חלוץ נוסף - דז'קו שעלה כמועמד ברגע האחרון, ג'קסון מרטינז מפורטו שכבש 34 שערים אשתקד(וכבר היה שחקן אחד שהגיע מפורטו והצליח בגדול באתלטיקו, נו, איך קוראים לו) והקושי בצירופו של אלברו נגרדו אחרי העונה הטובה בקריירה - כי סביליה ממש לא מעוניינת לוותר על השחקן הטוב ביותר שלה, בטח אחרי עזיבתו של חסוס נאבאס, ובטח שלא ליריבה העיקרית שלה אולי על המקום השלישי. והנה אמש, ב-8.7, כלי התקשורת הודיעו במפתיע: אתלטיקו החתימה את דויד ויאה בתמורה לחמישה מליון יורו בלבד! מלך שערי נבחרת ספרד בכל הזמנים מגיע רעב מאוד לשנת המונדיאל ומדובר ברכש פנטסטי - חלוץ שמכיר היטב את הליגה ויש לו עוד זמן בטופ העולמי. בהנחה שהפציעה מאחוריו - ויאה שווה 20 שערים(בליגה). רק בימים האחרונים קראנו על התעניינות של אתלטיקו והנה העיסקה הושלמה. יפה.

הרכש הראשון של הקולוצ'ונרוס הקיץ הוא החלוץ המוכשר לאו בפטיסטאו שרשם עונה יפה במדי ראיו וייקאנו ונפצע בצורה לא פשוטה לפני סיום העונה. כרגע השחקן בן ה-20 שחתם לחוזה על חמש עונות, מתאושש משבירת עצם הבריח ויהיה כשיר לפתיחת העונה הבאה. בעונת הבכורה שלו בליגה הראשונה כבש 7 שערים ב-28 משחקים(פתח בהרכב ב-26) והיה מתגליות העונה. אחד השחקנים הצעירים שצד את עיניהם של הסקואטים של אתלטיקו הוא הקיצוני אברט ששיחק מעולה במדי ויאדוליד בעונה שעברה. שחקנים רבים חזרו לאתלטיקו מדריד מהשאלות ועל פניו לא אמורים לתפוס חלק משמעותי בסגל. סביר להניח שלפחות מחציתם יהיו מושאלים שוב. בינתיים ואלה שמות: רובן פרז(בטיס), פיצי וסילביו(דפורטיבו), ג'ואל(וויגאן), קאברה(הרקולס), פדרו מארטין(נומנסיה) ובורחה(הואסקה).


עד שהגיע ויאה הוא היה באור הזרקורים. לאו בפטיסאו מגיע כגיבוי טוב לספסל

הלו"ז לקיץ:: הסופר-קופה במוקד

כאמור, אחרי שלוש עונות אתלטיקו מדריד חוזרת לליגת האלופות והמטרה של סימאונה ושות' היא ליצור קמפיין אירופי איכותי יותר מאשר עונת 09/10 אז נשרה הקבוצה בשלב הבתים. זה אולי הדבר היחיד שחסר באמת לסימאונה בקדנצייה המוצלחת שלו בקבוצה. אתלטיקו שהעפילה אוטומטית לשלב הבתים, אמורה להיות בקבוצת האיכות השלישית. הגרלת המשחקים תיערך כרגיל בסוף חודש אוג'. כמוכן, אתלטיקו מחכה בקוצר-רוח למשחקי הסופר-קופה נגד ברצלונה שיהוו חימום מצויין לפתיחת העונה. ועוד עם הצטרפותו של ויאה - בכלל העניינים מתחממים. בשנה שעברה אתלטיקו הפסידה פעמיים מול בארסה בליגה ללא פייט אמיתי. כיאה למחזיקת הגביע, אתלטיקו תארח את המשחק הראשון בויסנטה קאלדרון ב-21/8 והגומלין ייערך בקאמפ-נואו ביום רביעי, בדיוק שבוע אחר-כך(28/8). אתלטיקו תקיים את מחנה האימונים בדרום אמריקה ותסייר בארגנטינה-צ'ילה-אורוגוואי. היא תגיע לאסטודיאנטס ב-27.7 למשחק בגביע 'יורואמריקה'. היא תקיים משחקים נוספים ב-30.7 וגם ב-4.8 אז תסיים את המסע ותחזור הביתה למשחקי אימון זניחים נוספים.

נושאים לדיון::



* האם אחרי עזיבתו של פלקאו, אתלטיקו איבדה את הפלוס והערך מוסף הגדול שהיה לה על פני שאר חברותיה לצמרת? עד כמה השתנו יחסי הכוחות ביחסי לסביליה, ולנסיה ושות', בהנחה שהשאר כן יצליחו להשאיר את הסקוררים הבולטים אצלן?
* בעונה שעברה אתלטיקו רשמה את המיקום הגבוה ביותר שלה מאז הדאבל והפגינה יציבות. האם אתלטיקו צריכה לשים בראש סדר העדיפויות את הליגה וליצור המשכיות, או שליגת האלופות מקבלת משקל גדול יותר והמטרה המוצהרת היא מקום ברבע הגמר נניח?
* הסגל של אתלטיקו עושה רושם שלא בנוי לריצה משולבת בליגה ובאירופה. חוץ מנק' התורפה בחוד - מהן העמדות הנוספות שדורשות חיזוק?
* מה לדעתכם ה'סוד' של אתלטיקו מדריד הנוכחית. למה דייגו סימאונה הצליח איפה שרבים אחרים נכשלו. לא בטוח שהסגל של אתלטיקו איכותי יותר מאשר שנים קודמות עם רביעיית התקפה של סימאו-מקסי(רייס)-אגווארו-פורלאן?
* שחקן המפתח של אתלטיקו מדריד נכון להיום - מי?

אתלטיקו מדריד - הדיון הרשמי של העונה שעברה

-------------------------------------------------------------------------

דעות, עידכונים(לא לחזור על דברים שכבר עודכנו, לא מהתקשורת הישראלית),שאלות, וויכוחים, הערות, הארות, תגובות וכל מה שקשור לאתלטיקו מדריד - רק כאן! שיהיה דיון מוצלח :aaa21:

הדיון הזה הוא לטובת כל מה שקשור בצורה כלשהי למונדיאל אך איננו קשור לכדורגל. לתשומת ליבכם, גם לבחורות, בחורים והצבע מהיציעים יש דיון נפרד וצבעוני משלהם. אבל חוץ מאלו, הבמה פה היא שלכם

נבחרת קולומביה


משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: 0-5 (נגד ארגנטינה בבואנוס איירס ב-1993, נגד אורוגואי בבאראנקייה ב-2004 ונגד בוליביה בבאראנקייה ב-2013)
ההפסד הכי גדול: 9-0 (נגד בראזיל בלימה ב-1957)
הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
הופעות בגביע העולם: 4 (1998, 1994, 1990, 1962)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (1990)


אחרי ציפייה והמתנה ארוכה, חוזרת קולומביה לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי וזה קורה בדיוק 16 שנים לאחר שהיתה שם בפעם האחרונה. קולומביה חוותה תקופה ארוכה ומאוד לא קלה לאחר שתור הזהב פרש, אותו תור זהב שהוליך אותה לשלושה מונדיאלים רצופים בשנות ה-90' בראשותם של ואלדראמה, רינקון, אלבארס ואספרייה. לאחר הכישלון לעבור את שלב הבתים ב-1998, קולומביה יצאה לדרך חדשה ולא מוצלח למרות זכייתה בקופה אמריקה ב-2001, דרך שהסתיימה בשלושה מפחי נפש כאשר הקפטרוס לא מצליחים להעפיל לשום מונדיאל במילניום החדש.
הישגיה של קולומביה בזירה העולמית רחוקים מלהרשים וכוללים בסה"כ 4 טורנירי מונדיאל (בראזיל יהיה הטורניר החמישי), כאשר רק באחד הצליחה להעפיל לשמינית הגמר (1990), אותו טורניר שאליו הגיעה על חשבון ישראל וממנו הודחה ע"י קאמרון במשחק המפורסם שבו איבד השוער היגיטה את הכדור במחצית המגרש לרוז'ה מילה. שמה של קולומביה נקשר במונדיאל גם בעקבות מקרה טראגי, לאחר שהנבחרת שהיתה אחת מהפייבוריטיות במונדיאל 1994, הודחה בסופו של דבר בבושת פנים בשלב הבתים ואחרי שהתברר שהשחקנים היו נתונים לאיומים מצד מהמרים וקרטלי סמים, הגיע גם ה-2 ביולי 1994, אותו תאריך ארור שבו נרצח בלם הנבחרת אנדרס אסקובאר, לאחר שהסתכסך עם אנשים שהקניטו אותו על השער העצמי שכבש מול ארה"ב.


המשחק שהותיר כתם שחור בהיסטוריה של המונדיאלים. אנדרס אסקובאר מול ארה"ב ב-1994

דווקא כשקולומביה החלה לשלוח יותר שחקנים לאירופה ולקבוצות אירופאיות בכירות, הנבחרת לא הצליחה לשחזר את הצלחתה משנות ה-90 ובמשך שלושה קמפיינים רצופים נכשלה להעפיל (פעמיים במחזור האחרון פיספסה את הפלייאוף) כאשר לא פחות משישה מאמנים התחלפו לאורך שלושת הקמפיינים. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל ב-2010, בקולומביה פנו לאיש שהוליך אותם למונדיאל האחרון, הרנאן דאריו גומס, בבקשה שיבנה את הנבחרת על בסיס הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ב-2005, נבחרת שכללה בין היתר את פאלקאו, גוארין, סוניגה וסאפאטה. למרות המון מתנגדים למינוי, בוליז'ו גומס מונה אבל התוצאות היו רחוקות מלהרשים, כולל כישלון בקופה אמריקה ב-2011. כחודשיים לפני פתיחת מוקדמות המונדיאל, התפטר גומס מהנבחרת. הסיבה: המאמן הקולומביאני נצפה בבאר בבוגוטה כאשר הוא מכה אשה עימה ניהל ויכוח. עד ראייה שחשף את המקרה בינתיים נהפך למפורסם ולאהוב הציבור הקולומביאני, שכן בזכותו הועזב גומס ועוזרו לאונל אלבארס מונה במקומו. עם 4 נקודות מ-9 אפשריות ונקודה אחת מתוך 6 בבית בבאראנקייה, ההתאחדות הקולומביאנית הבינה שגם המונדיאל בבראזיל בסכנה ובינואר 2012 בוצע המהלך ששם את קולומביה על דרך המלך, כאשר הארגנטינאי חוסה נסטור פקרמן מונה למאמן הזר הראשון של הנבחרת מאז 1981.


ברשת הוא כבר הפך לגיבור כל יכול. "סופקרמן"

פקרמן הפך למאמן המשתכר ביותר בדרום אמריקה עם שכר שמוערך בכ-1.5 מ' דולר לעונה, אבל אם תשאלו כל אוהד של הנבחרת, הוא שווה כל סנט. לאחר ניצחון בפרו והפסד באקואדור, קולומביה התחילה לדרוס ולא הסתכלה לאחור. 12 נקודות מ-4 המשחקים הבאים ויחס שערים של 1-14, הציבו את קולומביה במקום השני אחרי ארגנטינה, מקום אותו לא שמטה עד לסיום המוקדמות. היא אומנם הפסידה בונסואלה ובאורוגואי, אבל העפילה באופן רשמי לאחר תיקו ביתי מול צ'ילה 3-3 (היתה בפיגור 0-3 עד הדקה ה-68) וקבעה לעצמה שיא נקודות במוקדמות המונדיאל (30) לאחר ניצחון במחזור האחרון בפאראגואי, שגם הבטיח לה להיות אחת מראשי הבתים במונדיאל לפי דירוגה בפיפ"א באוקטובר (מקום רביעי).


האיש על הקווים
חוסה נסטור פקרמן



חוסה פקרמן בן ה-64 הוא ארגנטינאי ממוצא יהודי שנולד בויז'ה דומינגס שבארגנטינה. כשחקן הוא חווה קריירה קצרה מאוד, מ-1966 ועד 1978, כאשר הקבוצות שבהן שיחק היו ארחנטינוס ג'וניורס (8 עונות) ואינדפנדיינטה מדיין מקולומביה (4 עונות). לצערו הוא נאלץ לפרוש בגיל 28 עקב פציעה בברך ובתחילת שנות ה-80' פנה לאימון צעירים. הוא אימן את מחלקות הנוער של צ'קאריטה ג'וניורס, ארחנטינוס וקולו קולו מצ'ילה, אבל את שמו העולמי ביסס כאשר לקח את נבחרות הנוער השונות ב-1994. עם הנבחרת עד גיל 20 רשם הישג מדהים כאשר הוליך אותם 3 פעמים לזכייה במונדיאליטו מתוך 4 טורנירים (2001, 1997, 1995), בעוד שאת הנבחרת עד גיל 17 הוא לקח למקום שלישי ורביעי בשני טורנירים (1997, 1995). את התפקיד הגדול ביותר שלו עד כה קיבל ב-2004, אז מונה למאמן נבחרת ארגנטינה הבוגרת, אותה הוליך למונדיאל בגרמניה ב-2006 וכלל בסגל כישרון צעיר מברסלונה בשם ליונל מסי. הוא "זכה" לביקורת גדולה כאשר החליט להשאיר את מסי על הספסל במשחק רבע הגמר מול גרמניה, משחק שבו סיימה ארגנטינה את דרכה במונדיאל.
לאחר שפקרמן הודיע על התפטרותו מהנבחרת, עבור ב-2007 לאמן במכסיקו את טולוקה ואח"כ גם את טיגרה, אך נחל שם כישלון. לאחר כמה שנים שבהן לא אימן, קיבל כאמור את הפניה המיוחלת מהתאחדות הכדורגל הקולומביאנית וב-5 בינואר 2012 מונה רשמית למאמן הנבחרת. הוא החזיר את אמון האוהדים בקפטרוס והחזיר את הסלקסיון למונדיאל לאחר 16 שנים.


סגל השחקנים

שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), פאריד קאמילו מונדראגון (דפורטיבו קאלי), קאמילו וארגאס (אינדפנדיינטה סנטה פה)

הגנה: מריו אלברטו ז'פס (אטאלאנטה, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (מילאן, איטליה), קרלוס ואלדס (סן לורנסו, ארגנטינה), אדר אלבארס באלאנטה (ריבר פלייט, ארגנטינה), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו ארמרו (ווסטהאם, אנגליה), סנטיאגו אריאס (פ.ס.וו איינדהובן, הולנד)

קישור: אבל אגילאר (טולוז, צרפת), קרלוס סאנצ'ס (אלצ'ה, ספרד), אלדו לאאו ראמירס (מונארכאס מורליה, מכסיקו), אלכסנדר מחייה (אתלטיקו נאסיונל), פרדי גוארין (אינטר, איטליה), חואן גיז'רמו קואדראדו (פיורנטינה, איטליה), חואן פרננדו קינטרו (פורטו, פורטוגל), חאמס רודריגס (מונאקו, צרפת), ויקטור איבארבו (קאליארי, איטליה)

התקפה: טאופילו גוטיארס (ריבר פלייט, ארגנטינה), קרלוס באקה (סבייה, ספרד), ג'קסון מרטינס (פורטו, פורטוגל), אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה)


שחקני מפתח


חאמס דויד רודריגס רוביו
קשר, בן 22
מונאקו (צרפת)

השחקן בעל "הבייבי פייס" סומן ככישרון עילאי כבר מגיל הנוער, כאשר באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 ואח"כ גם במונדיאליטו לגילאים אלו ב-2007, היה הנוכחות הבולטת של הקפטרוס, כאשר הפרשנים בארצו וברחבי העולם מיהרו להדביק לו את תווית "היורש של פיבה ואלדראמה", תווית שהודבקה לכמה שחקנים לפניו, שפשוט לא עמדו בגודל הציפיות וקרסו. אצל חאמס הסיפור היה שונה. ככל שהוא סומן יותר כפוטנציאל ענק, כך הוא רק הלך והשתפר. הוא גדל במחלקת הנוער של קבוצת אנביגאדו, קבוצה קולומביאנית קטנה שדאגה להוציא לעולם כמה שחקנים מוכשרים מאוד כפרדי גוארין, דורלאן פאבון, ג'יובאני מורנו וחואן פרננדו קינטרו. למרבה הפלא, חאמס מעולם לא שיחק בליגה הקולומביאנית הבכירה. הוא שיחק עם אנביגאדו בליגה השניה ועזר לה להעפיל לליגה הראשונה, אך נחטף ע"י באנפילד הארגנטינאית עוד לפני שהספיק להשלים עונה באנביגאדו. מהר מאוד תפס מקום של קבע בהרכב של באנפילד, כאשר הוא עוזר להם לזכות באליפות היסטורית ראשונה בתולדותיהם ב-2009 ושנה מאוחר יותר, נותן קמפיין מצויין בקופה ליברטאדורס עם 5 שערים ב-8 משחקים, קמפיין שנעצר בשמינית הגמר. כבר אז היה ברור שמעבר לאירופה הוא עניין של זמן יחד עם ההשוואות לכריסטיאנו רונאלדו והבחירה של פיפ"א בו לאחד מהתגליות הכישרוניות בעולם הכדורגל.

אחרי שאודינזה נדחתה ע"י באנפילד עם הצעה של 5 מיליון יורו, הגיעה החממה הכי טובה באירופה לגידול שחקנים דרום אמריקאים, פורטו והחתימה את הכישרון הקולומביאני הצעיר תמוררת סכום כמעט זהה אבל עם דיוידנדים נוספים בחוזה. גם כאן לא נכנס חאמס ישר לעניינים, אלא עשה זאת בהדרגה כאשר שיתוף הפעולה עם חבריו הקולומביאנים, גוארין ופאלקאו, הקלו על ההתאקלמות שלו. תחילה היה משחק כמחליף ולאט לאט תפס את מקומו של סבוז'ה רודריגס באגף שמאל של פורטו. המספרים שלו היו מרשימים משנה לשנה, גם כאשר הולק, פאלקאו וגוארין עזבו. הוא הפך לשחקן החשוב ביותר בפורטו יחד עם ג'קסון מרטינס, עוד חלוץ קולומביאני וז'ואאו מוטיניו. בפורטו הבינו שיש להם יהלום ביד והגדילו את סעיף השיחרור שלו ל-45 מיליון יורו, סעיף אותו ניצלה מונאקו בקיץ 2013 כדי להחתים אותו ולאחד אותו בקבוצה בחזרה עם פאלקאו. למרות שהפרוייקט של מונאקו רק בחיתולים והקבוצה לא זכתה באליפות, חאמס היה השחקן המצטיין של הקבוצה (למרות שתחילה לא קיבל כ"כ קרדיט מהמאמן ראניירי) וצפוי להמשיך בה בשנה הבאה בצ'מפיונס ליג.

גם במדים הלאומיים חאמס עשה דרך יפה למדי, תחילה בנבחרות עד גיל 17 (קולומביה סיימה פיינליסטית באליפות דרא"מ ב-2007) ובעיקר בנבחרת עד גיל 20, כאשר ב-2011 הוא מוביל את קולומביה לזכייה בטורניר הנוער היוקרתי בטולון ובאוגוסט של אותה שנה מביא את קולומביה למונדיאליטו הביתי עד לרבע הגמר. כל קולומביה כבר חיכתה לרגע שבו יסיים את התחייבותו לצעירה ויכל את הקריירה בבוגרת. הרגע הזה הגיע ומשחקו הראשון של חאמס היה המשחק הראשון של קולומביה במוקדמות לברזיל 2014, במגרש הגבוה והדליל בחמצן בלה-פאס, בירת בוליביה. למרות פיקפוקים ביכולתו של חאמס להצליח בבכורה במגרש כ"כ קשה, הוא ענה על כל הציפיות והפך מהר מאוד לאחד מהשחקנים הבולטים בקולומביה. היה מהגורמים המשמעותיים ביותר בעלייה של קולומביה למונדיאל לאחר 16 שנים ובקולומביה כבר מזמן רואים בו כאחד שיכול להשתוות לגדול מכולם ואפילו להיות גדול עוד יותר, תלוי מה יעשה במונדיאל.
הוא משחק בעיקר כקשר התקפי בצד שמאל, אבל בקלות יכול לעבור לאמצע וגם לשחק כפליימייקר. יש לו ראיית משחק יוצאת דופן (שמזכירה את זו שהיתה למתולתל הבלונדיני), דריבל נהדר ובעיטות מרחוק, עם דגש על כדורים חופשיים, כאלו הוא כבר כבש לא מעט בקריירה. חאמס רודריגס, אולי אפילו לפני פאלקאו ואחרים, הוא האיש שיכול לקחת את קולומביה למקמות שלא היתה בהם בעבר במונדיאל. הוא המנוע של הנבחרת, בדיוק כמו שואלדראמה היה בזמנו. אם רק ימשיך ביכולת שלו, השמיים הם הגבול ומה שיותר מפחיד, שהוא רק בן 22...



חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו
קשר, בן 26
פיורנטינה (איטליה)

עד העונה האחרונה, קואדראדו היה תחת הקטגוריה של שווה מעקב, או פטנציאל שעתיד לפרוץ, אבל העונה האחרונה בפיורנטינה שבה היה מהשחקנים המשמעותיים ביותר בקבוצה הפכו אותו לשחקן מפתח עבור קולומביה לקראת המונדיאל וכל זאת כאשר במהלך המוקדמות כלל לא נחשב לשחקן פותח בהרכב פרט למשחק או שניים, היה יותר על משבצת הסופר-סאב, השחקן שנכנס בחצי השני כדי לשנות מומנטום. לא הרבה יודעים, אבל קואדראדו החל את הקריירה כמגן ימני בקבוצת אינדפנדיינטה מדיין, שם שיחק עונה אחת בלבד לפני שאודינזה זיהתה את הפוטנציאל. למרות ההתלהבות, לא זכה קואדראדו ליותר מדי דקות באודינזה ולא הצליח להרשים לאורך זמן, מה גם שעדיין נוסה בקבוצה כמגן ימני. לפני שהקריירה מתרסקת והוא מחפש קבוצה אחרת, הושאל קואדראדו ללצ'ה והחל להפגין את כישוריו. הוא עבר לשחק יותר קדימה, באגף ימין של הקישור, תודות לעובדה שמדובר בדריבליסט בחסד עליון, כזה שעושה כאבי ראש גדולים לשומרים שלו. למרות היכולת הטובה, הוא לא הצליח לעזור ללצ'ה, שירדה ליגה בסוף העונה. באודינזה העדיפו להשאיל אותו פעם נוספת, הפעם לפיורנטינה, מאשר לנסות ולהשתמש בו ובדיעבד זו היתה טעות. קואדראדו רק הלך והתפתך בוילה לאחד השחקנים הטובים בסריה A כאשר בפיורנטינה הוא עובר לשחק לעיתים עוד יותר קדימה וכשמלאכת ההגנה פחות מדאיגה אותו, פיורנטינה קיבלה שחקן התקפה מצויין. סיים את העונה עם 5 שערים ו-6 אסיסטים ונתן את האות להנהלה לממש את אופציית הרכישה עליו מאודינזה. בעונה האחרונה הוא פשוט היה בלתי ניתן לעצירה. היה מעורב בהרבה גולים של הויולה, הוליך למקום הרביעי בסיום העונה, לגמר הגביע (ממנו נעדר והקבוצה הפסידה לנאפולי) ולשמינית גמר הליגה האירופאית, שם הודחה ע"י יובנטוס.

בקפטרוס הוא לא נחשב אף פעם לשחקן משמעותי, אלא לשחקן משלים שיכול לשנות משחקים מהספסל. ערך את הבכורה ב-2010 במשחק ידידות מול ונסואלה ואף זומן לקופה אמריקה ב-2011, אבל לא קיבלת כמעט צ'אנס. גם כשפקרמן מונה וקולומביה הרשימה, בד"כ קואדראדו לא היה חלק מזה, אבל לזכותו ייאמר שכמעט בכל פעם שנכנס, גרם לשינוי, בד"כ חיובי והוכיח שכשנותנים לו את הצ'אנס, יש לו את הכדורגל להוכיח. העונה האחרונה כאמור הקפיצה את המניות שלו לא רק אצל פקרמן, הנבחרת והאוהדים, אלא גם בקבוצות גדולות אחרות ביבשת כאשר ערב המונדיאל גם יובנטוס וגם ברסלונה כבר מתעניינות, בעוד שאצל האחרונה כבר יש את ה-OK של המאמן החדש לואיס אנריקה, לנסות ולהחתים את קואדראדו, כך שמונדיאל טוב בוודאי שיקל על הויולה למכור אותו למרבה במחיר.

הוא משחק כאמור בד"כ באגף ימין, אבל יכול גם להחליף באגפים במקרה הצורך. הוא מהיר מאוד, שליטה פנומנלית בכדור, דריבליסט נהדר והשנה הוסיף לרפרטואר גם ראיית משחק טובה ובעיטות מרחוק. אוהדי הנבחרת מלקקים את האצבעות רק על המחשבה של קואדראדו באגף ימין וחאמס רודריגס בשמאל, משחק אגפים שבוודאי יעשה לא מעט כאב ראש ליריבות. היתרון הגדול של קואדראדו כאשר היה נכנס בחצי השני ועם המהירות הרעננה שלו והדריבלים, היה מתיש את היריבים העייפים גם כך, אבל נראה שהפעם אין מנוס וקואדראדו מועמד לפתוח בהרכב של פקרמן.



טאופילו אנטוניו גוטיארס רונקאנסיו
חלוץ, בן 29
ריבר פלייט (ארגנטינה)

לא, לא התחרפנתי וגם לא נפלתי על הראש. שחקן המפתח האחרון של קולומביה הוא לא פאלקאו. עד לכתיבת שורות אלו, טרם ידוע אם פאלקאו כלל יוכל לשחק במונדיאל, אבל גם אם כן זה לא יהיה ב-100% כשירות ולכן גם ההשפעה שלו לא צפוייה להיות כשל שחקן מפתח. ובהיעדרו של פאלקאו פונים אל השותף שלו להתקפה, האיש שמסתתר מאחורי הקלעים, טאופילו גוטיארס. הרבה משייכים את ההצלחה של קולומביה במוקדמות לפאלקאו ו-9 השערים שלו, אבל לגוטיארס, הכובש השני במוקדמות אחרי פאלקאו עם 5 שערים, יש חלק לא מבוטל ואפילו משמעותי לא פחות מאשר לראדאמל. הוא יליד באראנקייה, והחל את דרכו בקבוצת באראנקייה פוטבול קלוב מהליגה השניה, אבל רק כאשר עבר לג'וניור, הוא התגלה בקולומביה וזה קרה לו בגיל מאוחר יחסית, כשהיה בן 23. במדי ג'וניור באראנקייה חורר טאו את כל מה שזז והפך לסקורר מאיים, כזה שדורג במקום השלישי בטבלת הכיבוש העולמית ב-2008 עם 30 שערים ב-44 משחקים. היציאה לאירופה נראתה כמתגשמת וטאו אכן עבר לשחק בטורקיה במדי טראבזונספור בינואר 2010.

לקח לו קצת זמן להיכנס לעסק, ורק בפתיחת עונת 2010-2011 הוא החל לממש את ההבטחה התלוייה בו, כאשר כבש שלושער מול בורסאספור בסופר קאפ הטורקי, אבל אז גם החל אופיו של טאו להופיע, אופי שיסבך אותו בעתיד בעוד כמה מקרים. בעוד שהוא ממשיך להבקיע, הוא גם הספיק להסתכסך עם המאמן והמנהל של טראבזונספור על חופשה שלא אושרה או כן אושרה ובפברואר 2011 עבר לראסינג קלוב מארגנטינה, גם חבר לבן ארצו, ג'יו מורנו. הוא הספיק בהתחלה להשתתף בקרב אגרופים באימון מול השוער של ראסינג, הורחק כמה פעמים, אבל מצד שני גם הראה כדורגל והוביל את ראסינג בטבלת הכיבושים, כשהקבוצה מסיימת במקום השני אחרי בוקה. בסופו של דבר, אחרי סיכסוכים עם כמה מחבריו לקבוצה, חלק באשמתו וחלק לא, טאו עזב גם את ראסינג ואחרי תקופה של חודשיים לא מוצלחות בלאנוס, חזר לג'וניור. הקדנציה השניה בג'וניור לא היתה טובה ולאחר חצי שנה הוא חתם בקרוס אסול המכסיקנית, שם חזר לעצמו ואף זכה עם הקבוצה בגביע, אבל הפסיד בגמר האליפות. לקראת סיום הטורניר הביע את נכונותו להצטרף לריבר פלייט שהתעניינה בו (והקבוצה שטאו אוהד מילדות), נכונות שעיצבנה מאוד את ראשי קרוס אסול שהחליטו למכור אותו.
טאו פתח דף חדש בארגנטינה אחרי הקדנציה הקודמת שהיתה טובה יותר על המגרש מאשר מחוצה לו ועד כה נראה שהוא מצא את המקום שלו. היה גורם משמעותי באליפות של ריבר לפני כשבועיים יחד עם בני ארצו, אלבארס-באלאנטה וקארבונרו.

בניגוד לקבוצותיו ולרזומה שלו, בנבחרת מעולם לא היו לטאופילו בעיות. לאורך כל הדרך ולעיתים כאשר לא התאמן עם קבוצותיו עקב הרחקות/השעיות/בעיות משמעת, פקרמן האמין בו ואף נתן לו את חולצת ההרכב הראשון, דבר שמאמנים קודמים לא עשו, וטאו החזיר לו בריבית דריבית. שיתוף הפעולה בינו לבין פאלקאו היה קרוב לשלמות (שניהם מאיזורים שכנים בקולומביה) והם כבשו והכינו שערים אחד לשני. היתרון של טאו זה שהוא רב גוני ויכול לתפקד גם כחלוץ מטרה, גם כחלוץ שני (תומך) ואפילו כקשר מאחורי החלוץ, שיורד אחורה לקבל כדור ומכין את המצבים לחלוצים המרכזיים. יש לו משחק ראש טוב מאוד ומיקום מצויין ברחבה. הוא לא ידהים את האוהדים עם דריבלים מרהיבים, אבל הוא פינישר יוצא מן הכלל ובהיעדרו של פאלקאו, יכול להיות הכוכב הגדול של קולומביה.


שווים מעקב


קרלוס ארתורו באקה אהומאדה
חלוץ, בן 27
סבייה (ספרד)

עד העונה האחרונה, מעמדו של באקה בנבחרת היה אחרי פאלקאו וג'קסון מרטינס, אבל מה שהוא עשה בסבייה נתן לו המון מניות אצל הצוות המקצועי, האוהדים ושאר הקבוצות בעולם. עד לפני כשנה היה מדובר בשחקן כמעט אלמוני לחובבי הכדורגל הנייטראלי, אבל החשיפה בספרד עשתה לו רק טוב ועדיין אני מכניס אותו לקטגוריית השווים מעקב. בדומה לטאו גוטיארס, גם באקה הוא תוצר של מחלקת הנוער של ג'וניור באראנקייה, לה היה שייך מ-2006 עד 2012, אם כי רק ב-2009, כאשר טאופילו התכונן לעזור את הקבוצה, רק אז באקה זכה להזדמנות האמיתית בקבוצה ופרע את השטרות בגדול. עד אז הוא נדד בעיקר ביריבה העירונית מהליגה השניה, באראנקייה פוטבול קלוב ואפילו כמה חודשים במינרבן מונסואלה, ולמרות שבכל מקום שבו שיחק היה טוב, עדיין היה צריך להמתין להזדמנות מג'וניור. כשההזדמנות הגיעה, באקה לא איכזב. במשך שנתיים הוא זכה עם ג'וניור בשני תארי אליפות והיה הכובש המצטיין בקולומביה במשך שני טורנירים וגם בטורניר הגביע הקולומביאני. מהר מאוד הוא הספיק "להשכיח" את טאופילו גוטיארס, שעד אז היה האליל לאוהדי ג'וניור. באקה הגיע לאותה דרגה כמו טאו וזה באמת קשה.

ההצעות מאירופה החלו להגיע, אך לא התממשו עד הסוף. דיברו על קייבו, דיברו על לוקמוטיב מוסקבה שמאוד רצתה אותו, אך לבסוף החתימה את פליפה קאיסדו האקואדורי ולא בטוח שהם לא מצטערים על כך. בינואר 2012 קלאב ברוז' עשה את עסקת חייו כשרכש את החלוץ ב-1.5 מיליון יורו בלבד!. באקהלא נספר בהתחלה,
קיבל דקות פה ושם, אבל לא משהו שאפשר להוכיח את עצמו. בניגוד להמון שחקנים אחרים ולמרות שישב המון על הספסל, באקה המשיך להתאמן ולעבוד קשה ובסוף זה השתלם לו. עונת 2012-2013 היתה נהדרת עבורו באופן אישי, כאשר היה השחקן המצטיין של ברוז', וסיים כמלך השערים של הקבוצה והליגה הבלגית עם 25 שערי ליגה ב-35 משחקים. סבייה, שנפרדה בתחילת הפגרה מכוכביה, נגרדו ונאבאס, עטה על המציאה ורכשה את באקה במחיר של 7 מיליון יורו. השילוב שלו עם קווין גאמיירו היה מצויין ובאקה הרשים לאורך כל העונה, כשהוא מוביל את סבייה למקום החמישי בליגה ולזכייה בליגה האירופאית על חשבון בנפיקה. באקה כבש העונה סה"כ 19 שערים בכל המסגרות בעונתו הראשונה בליגה בכירה והוכיח שיש לו מקום גם בקבוצות טובות יותר. נכון לעכשיו יש לו חוזה בסבייה, אבל גישושים מצד כמה מהקבוצות הבכירות ביבשת כבר נעשו ומונדיאל טוב שלו רק יזרז את המעבר שלו מסבייה ויעשיר את הקופה המרוקנת של הקבוצה הספרדית.

בנבחרת כאמור באקה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות וגם כשקיבל, היו בעיקר במשחקי ידידות וגם כמחליף ולא כפותח. לקולומביה יש סוללת חלוצים מרשימה והתחרות של באקה איתם היא לא פשוטה, אבל דווקא כאשר פאלקאו נמצא בסימן שאלה, באקה יכול להכנס מצויין למשבצת שלו. הוא משחק בד"כ כ-"9", שחקן זריז מאוד, טכני, אבל גם יכול לשחק מעט הצידה באגפים כחלוץ שני. במידה ופאלקאו לא מגיע, שיתוף פעולה שלו ושל טאופילו יכול להיות מצויין עבור הנבחרת, שכן בין השניים יש הבנה עיוורת עוד מהימים בג'וניור. צפוי להיות השפן שפקרמן ישלוף מהספסל והאוהדים מחכים לראות אותו משחזר את הסטטיסטיקה שלו בקבוצות גם במדים הצהובים.


סגונדו ויקטור איבארבו גררו
קשר-חלוץ, בן 24
קאליארי (איטליה)

תכירו את פרדי רינקון החדש. הקשר-חלוץ בן ה-24 שהופך לאט-לאט לאחד הדברים החמים בליגה האיטלקית, עשוי להיות אחת ההפתעות הנעימות של המונדיאל.
הוא אומנם משחק באחת מהליגות הטובות בעולם וחובבי הכדורגל האיטלקי בוודאי כבר הספיקו לערוך עימו היכרות, אבל למרבית העולם הוא עדיין בגדר אלמוני. למעשה, הוא כלל לא נלקח בתוכניות של פקרמן למוקדמות המונדיאל והיה מזומן בעיקר לכמה משחקי ידידות או למחנות אימון, אבל לזכותו ייאמר שכשהיה מקבל את הצ'אנס להראות מה הוא שווה, היה לוקח אותו ובגדול.

ויקטור הוא תוצר של מחלקת הנוער של אתלטיקו נאסיונל, שם ערך את הבכורה שלו כשהיה בן 17-18 וכבר אז אפשר היה לראות את הפוטנציאל הטמון בו והדימיון לכוכב העבר האגדי ולאו דווקא בגלל מראהו החיצוני. בנאסיונל הוא בעיקר תופקד כקשר שמשחק באגפים ומשך את תשומת הלב בעיקר בגלל גודלו, מהירותו ושליטתו האבסולוטית בכדור. בנאסיונל שיחק במשך 3 עונות ואף זכה עם הקבוצה באליפות בשנת 2011, למרות שכבר ב-2009 העבירה אודינזה הצעה עבורו בסך 4 מיליון דולר, הצעה שלא יצאה לפועל.

לאחר שזכה עם נאסיונל באליפות ולמרות שלא היה שחקן משמעותי בה, עבר איבארבו לקאליארי האיטלקית. כמו כל שחקן דרום אמריקאי צעיר שמגיע לליגה בכירה באירופה, ההסתגלות לא היתה פשוטה למרות שניצוצות הוא הראה תמיד, אבל בקאליארי האמינו בו ונתנו לו מהתחלה את הביטחון ואת המקום בהרכב, שרק עזרו לו להתפתח משנה לשנה. עד כה כבש באיטליה 13 שערים בשלושת העונות וגם היה מעורב בלא מעט. הפליא בכוח הפיזי שלו ובמהירות שלו שאיפשרו לו להתגבר על שומריו, אבל בעיקר בדריבלים הנהדרים שלו, שיכולים בשקט להתחרות עם אלו של קואדראדו. כבר החלו דיבורים על מעבר אפשרי שלו לקבוצות בכירות יותר וזה ככל הנראה יקרה ללא קשר להשתתפותו במונדיאל, אבל כמובן שהופעה טובה רק תעזור לו בכך.

בנבחרת הצעירה של קולומביה הוא השתתף באליפות הסודאמריקנו עד גיל 20 ב-2009 ולא הרשים כמו שאר חבריו שאיכזבו, אבל שנה מאוחר יותר קיבל את זימון הבכורה ע"י המאמן הרנאן דאריו גומס למשחק ידידות מול דרום אפריקה. בסה"כ רשם 7 הופעות בלבד עד כה (כולן במשחקי ידידות) וכבש שער אחד מול בלגיה. צפוי להיות הסופר-סאב של פקרמן בברזיל ו"לרשת" את מקומו של קואדראדו בתפקיד זה, בין אם כקשר או בין אם כחלוץ תומך, כאשר נכנס רענן ומתחיל לגרום לשומריו כאבי ראש.


להשכיח את איטליה 90'

לקולומביה אין יותר מדי זיכרונות טובים במונדיאלים והיחיד שזכור לטובה הוא זה שנערך ב-1990, אז עברה הנבחרת בפעם הראשונה והיחידה עד כה את שלב הבתים, בצורה דרמטית מול מערב-גרמניה, בדרך להדחה בשמינית הגמר מול קמרון. בדומה לישראל ומונדיאל 1970, גם בקולומביה מדברים רבות על אותו מונדיאל של קולומביה, עם ההרכב המצויין שעבר את מחסום שלב הבתים, אבל כולם מצפים, מקווים ומחזיקים אצבעות שחניכיו של פקרמן, שסומנו כבר מ-2005 ככאלו שיובילו את קולומביה בעתיד, יצליחו להתעלות גם על המונדיאל ההוא ולהגיע לכל הפחות לרבע הגמר. לקולומביה יש חומר שחקנים מצויין, כאשר עם פאלקאו בכושר מלא היא היתה יכולה גם להיות שווה חצי גמר, למרות שגם בלעדיו היא מלאה בשחקנים אינדווידואלים נהדרים שמתלכדים יחד גם לקבוצה טובה. לקולומביה יש ביטחון מלא גם בפקרמן, המאמן הראשון מזה המון שנים שכמעט ולא זוכה לביקורת ויש מאחוריו מדינה שלמה שמאוחדת וסומכת עליו וגם ההגרלה אפשר לומר האירה פנים לקולומביה, שתתמודד בבית לא קל, אבל הרבה פחות מסובך מאחרים ובכל מקרה יכולה לראות עצמה כפייבוריטית לעלייה. את הבעיות שהיו בקולומביה עם מהמרים, איומים וקרטלי סמים במהלך מונדיאל 1994 לא נראה הפעם וטוב שכך, כי קולומביה צריכה שקט כדי לעבור את המחסום הפסיכולוגי של שלב הבתים. במידה ויגיעו לשמינית, מצפה להם הצטלבות עם בית D החזק, אבל קולומביה הוכיחה לא מעט פעמים בהיסטוריה שלה שהיא לא מפחדת מאף אחת.


UNIDOS POR UN PAIS - מאוחדים עבור מדינה אחת