בפרק הקודם:
העונה הקודמת של הגמלים מבאר שבע דמתה באופן מייאש עבור אוהדייה לעונה הקודמת. רק שבעונה שעברה, סכנת הירידה לליגה השנייה לא חלפה עד למחזור האחרון בליגה.
רק במחזור החמישי השיגה הקבוצה ניצחון ליגה ראשון. היה זה 1-3 מוחץ ומפתיע על מי שלימים תהפוך לאלופת המדינה, מכבי תל אביב. הקבוצה הציגה משחק קליל ומסחרר והנחילה לצהובים הפסד ליגה ראשון. רבים חשבו שזו תהיה נקודת מפנה בעונה, אבל לא כך היה.
פתיחת העונה זיכתה את באר שבע בתואר "מלכת הXיקסים". לא פחות מ7 מתוך 9 משחקי הליגה הראשונים של הקבוצה הסתיימו בחילוק נקודות. תיקו זה אומר אומנם לא ניצחון, אבל גם לא הפסד. למרות זאת, האוהדים לא התחברו לשיטת המשחק והשחקנים הפגינו חולשה ניכרת בכל המשחקים.
את הסיבוב הראשון הקבוצה סיימה בנקודת האמצע - במקום השביעי בטבלה.
האוהדים, שחשבו שיותר גרוע מהסיבוב הראשון לא יכול להיות, טעו ובגדול. הקבוצה צברה נתון מחפיר של 11 נקודות בלבד במהלך הסיבוב השני. לולא רצף של 3 ניצחונות במחזורים 19-21, סביר להניח שהאשכול הזה לא היה נפתח.
לפתיחת הפלייאוף התחתון הגיעה הקבוצה מהמקום התשיעי בפער יחסית מבטיח של 5 נקודות מהקו האדום. לתת שקט לאוהדים? בבאר שבע? מה פתאום! רגלייהם של השחקנים רעדו ברגע האמת ולמחזור האחרון הגיעה הקבוצה שהיא (יחד עם כל הפלייאוף התחתון) בסכנת ירידה. מהרגע שהסתיים המחזור הלפני אחרון ועד שהתחיל המחזור האחרון, התעסק עולם הספורט הישראלי בתיאוריות וחישובים לגבי מי תהיה היורדת השנייה ללאומית ומי תלך למבחנים. כל התאוריות התחילו ב"במידה ומכבי נתניה תנצח את הפועל באר שבע", אלא שאז החניכים של אלישע לוי עלו למגרש 'היהלום' בנתניה ושטפו אותו כמו שלא עשו העונה (מלבד המחזור החמישי מול מכבי תל אביב). זה הסתיים ב0-3 מוחץ לאדומים ובירידה של הנתיינים ללאומית.

ברוכים הבאים לבאר שבע, בירת ההזדמנויות:
אליניב ברדה - מלחמת לבנון השנייה, 3 אולמפיאדות, 10 עונות של ארץ נהדרת ו5 סרטים של 'מהיר ועצבני'. אלה חלק מהדברים שקרו בין הופעתו האחרונה של אליניב "נסיך לב אדום" ברדה (31) לפני 10 שנים לבין הופעתו הבאה על הדשא בוסרמיל המיושן. לפני יציאתו לאירופה, הספיק ברדה ללבוש את הירוק של חיפה ואת האדום של תל אביב. ב2007 היה מחלוצי הליגיונרים הבלגים כשעבר לקבוצת הפאר, גנק. שם, בדיוק כמו במדבר הבאר שבעי, הפך לסמל. החיבור היה מיידי והאוהדים התאהבו בחלוץ הישראלי. במהלך 6 העונות זכה עם גנק פעמיים בגביע הבלגי ופעם אחת באליפות בלגיה. בנוסף, ברדה השאיר את חותמו במועדון הבלגי כאשר הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 57 שערים. בסוף העונה האחרונה, המשא ומתן בין ברדה לגנק עלה על שרטון ובבאר שבע מיד התחילו לחצים כדי להחזיר את אחד הסמלים הגדולים לוסרמיל. בתום משא ומתן ארוך ומייגע, הוכרז אליניב ברדה כשחקן הפועל באר שבע ובאימון הראשון לעונה התקבל בחום ובאהבה כמו שרק הבאר שבעים יודעים.

מאור בוזגלו - רבות דובר על מאור בוזגלו (25). אמרו עליו שהוא שחקן העתיד, אמרו עליו שהוא בליין, הריצו על אבא שלו דאחקות מפה ועד רייסר. כל זה לא הפריע לאלונה ברקת לבצע את אחת ההחתמות המפתיעות של הקיץ. לאחר שעזב בקול תרועה רמה את מכבי תל אביב בסוף עונת 10/11, ניסה בוזגלו את החלום האירופאי. באוגוסט 2011 הכריזה סטנדרט ליאז' על החתמתו של "הכוכב" הישראלי. אולם בוזגלו לא התאקלם בקבוצה הבלגית ורשם 2 עונות שהוא יעדיף לשכוח, במהלכן רשם 25 הופעות וכבש שער אחד בודד. כמעט כל הקבוצות הישראליות רדפו אחר בוזגלו בחלון ההעברות הנוכחי, אך לבסוף החליט להתאחד עם אלישע לוי וינסה לשחזר יחד איתו את העונה ההיא מבני סכנין, שהייתה העונה הכי טובה שלו עד כה בקריירה.

אליניב ברדה ומאור בוזגלו - בעונה שעברה בבלגיה, העונה בבאר שבע

קובי דג'אני – את 5 העונות הראשונות שלו בבוגרים, בילה דג'אני (28) בבני יהודה. במהלך 4 העונות הבאות החליף דג'אני 3 קבוצות (אשדוד, הפועל פתח תקווה והפועל אשקלון) עד שבעונת 10/11 חתם במכבי נתניה. במהלך 3 העונות במדים הצהובים, היה דג'אני הגרזן בקישור האחורי. בסוף העונה האחרונה, ירד עם מכבי נתניה לליגה הלאומית אך לא רצה להמשיך שם, חתם בהפועל באר שבע והיא תהיה התחנה השישית בקריירה הארוכה שלו.

דג'אני - ילבש אדום לראשונה בקריירה


טומיסלאב פאויביץ' - הבלם הסרבי (27) התחיל את העונה שעברה בשריף טריפוסל המולדבית, אך מיעט לשחק שם ובינואר חזר לסרביה לשחק במדי פרטיזן בלגרד. הוא שיחק 12 פעמים בחצי העונה השנייה של העונה. את העונה הקרובה יבלה במדבר הבאר שבעי וינסה לעבות את ההגנה של הקבוצה.

בן ביטון ובן תורג'מן – צמד המגינים (תוג'מן 24 ביטון 22) היו שחקני הרכב בעונה המוצלחת של עירוני נצרת עילית מהלאומית, שכמעט והסתיימה לה בעלייה לליגת העל. כעת השניים ינסו לבצע את הפריצה המיוחלת שלהם על מדשאות וסרמיליה.

צאתכם לשלום:
נכון לזמן פתיחת האשכול, אף שחקן (מלבד דיא סבע ורועי קהת שחזרו להשאלה במכבי תל אביב) לא שוחרר מהקבוצה וחתם באחרת.
למרות זאת, שני שחקנים צפויים לעזוב עד תום חלון ההעברות והם עודד גביש ועידו אקסברד.
הראשון, שנתן עונה ראשונה מעולה בקבוצה, לא היה מרוצה מהעונה שחלפה וביקש לעזוב את הקבוצה. הוא חותר לצאת לאירופה, אך עד כה לא הושג שום הסכם.
היחסים של אקסברד ובאר שבע ידעו עליות ומורדות וכרגע נמצאים בשפל. עידו ידע כבר בעונה שעברה שלא בונים עליו בקבוצה, אבל למרות זאת לא הושג הסכם להעבירו לקבוצה אחרת בינואר. הקיץ, לעומת זאת, הוא לא מתכוון להישאר בקבוצה וכמו גביש - נראה שעד סוף הקיץ הם כבר לא יהיו חלק מהאדומים.
בנוסף, יש לציין את שחרורם של שלושה משחקני הנוער של הקבוצה: ירדן אבוחצירא, שמעון לוגסי וגל דהאן, שנשארו עם כרטיס השחקן שלהם ביד.

העונה שתהיה:
בניגוד לעונות שעברו, בעונה הזו אלונה וצוות המאמנים לא קנו מספר רב של שחקנים שכביכול אמורים לספק את הסחורה, אלא 2-3 שחקנים איכותיים שאמורים לספק את הסחורה. החזרתו של ברדה והחתמתו המפתיעה של בוזגלו הקפיצו את הציפיות של האוהדים הבאר שבעיים. מזה כמה שנים, על הנייר, הפעם יש להם סיבה לצפות.
אבל בבאר שבע כמו בבאר שבע – אין לדעת מה תביא איתה הרוח. אחרי החגיגה הזו באימון הראשון, מה שבטוח הוא – שהולך להיות חם!

נבחרת אוסטרליה


משחק בינ"ל ראשון: ניו זילנד - אוסטרליה 1-3 (יוני 1922 בדונידן, ניו זילנד)
הניצחון הכי גדול: 0-31 (נגד סמואה האמריקנית בקופס הארבור, אוסטרליה, אפריל 2001)
ההפסד הכי גדול: 8-0 (נגד דרום אפריקה באדלייד, אוסטרליה, ספטמבר 1955)
שיאן ההופעות: מארק שווארצר (109)
מלך השערים: טים קייהיל (31)
הופעות בגביע העולם: 3 (1974, 2006, 2010)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית הגמר (2006)

זה היה לפני שמונה שנים, רגע השיא של הכדורגל האוסטרלי - הסוקרוז העפילו לשמינית גמר המונדיאל, לראשונה בהיסטוריה ובמונדיאל השני שלהם בלבד. ההופעה הראשונה והנשכחת של אוסטרליה בגביע העולמי היתה אי שם בשנות השבעים במונדיאל במערב גרמניה, אותו סיימה עם נקודה אחת ואפס שערים. אבל במונדיאל השני שלה, גם הוא בגרמניה, היא כבר הצליחה כנגד כל הציפיות (והשופטים). זה התחיל במינויו של חוס הידניק למאמן, והוא הוביל את אוסטרליה להעפלה למונדיאל אחרי נצחון בפנדלים על אורוגוואי. בגרמניה הוא הדריך את דור הזהב של אוסטרליה לנצחון על יפן ותיקו הירואי מול קרואטיה והשופט גרהאם פול, בתצוגת השיפוט הגרועה בהיסטוריה של המונדיאל. זה היה דור זהב שצמח למרות שענף הכדורגל כמעט ולא היה קיים באוסטרליה בשנות ה-90, חבריו נאלצו להתפתח כשחקנים במקום אחר - הכוכב הגדול הארי קיואל, למשל, עבר לאנגליה בגיל צעיר כדי לממש את הפוטנציאל שלו. ב-2006, הכל התחבר לכדי הופעה בלתי נשכחת.


קייהיל וקנדי חוגגים עם הארי קיואל ב-2006

אלא שמאז, הכדורגל האוסטרלי דורך במקום. הליגה באוסטרליה, שהוקמה ב-2004, לא ממש מצליחה להתרומם, והנבחרת גם היא מקרטעת. הידינק עזב לאחר המונדיאל, והסוקרוז נחלו כשלון באליפות אסיה הראשונה שלהם ב-2007, שם הודחו ברבע הגמר. הם העפילו למונדיאל הקודם, בו סיימו בתיקו עם גאנה וניצחו את סרביה, אך הודחו בגלל הפרש שערים בתוצאה מתבוסה לגרמניה במחזור הראשון. באליפות אסיה חצי שנה מאוחר יותר האוסטרלים הצליחו להגיע עד הגמר, אך מאז הם לא מצליחים למצות את הפוטנציאל. חברים רבים בדור הזהב כבר פרשו מכדורגל, ואלו שעדיין בנבחרת נמצאים הרבה מעבר לשיא. האוסטרלים אומנם הגיעו למונדיאל בברזיל, אך הם עשו זאת בצורה לא משכנעת, ובסוף המוקדמות פוטר המאמן הגרמני הולגר אוסייק ואנג'ה פוסטקוגלו, שחקן הנבחרת בעבר ואחד מהמאמנים המצליחים בליגה המקומית, מונה לתפקיד.


הסוקרוז לאחר ההדחה בדרום אפריקה

אוסטרליה מגיעה למונדיאל עם סגל צעיר המחוזק במספר ותיקים, במחשבה על העתיד. לאחר שלוקאס ניל, הקפטן עד לא מזמן, לא זומן, וניפויים של לוק ווילקשייר וג'וש קנדי מהסגל הסופי, ישנם רק שלושה שורדים מהמונדיאל בגרמניה - טים קייהיל, שמככב כיום בארה"ב, הקשר מארק ברשיאנו, שעבר לקטאר בשביל לעשות קצת כסף לקראת סיום הקריירה, ומארק מיליגן, שאז נחשב לשחקן צעיר ומבטיח והיום הוא בעיקר הבטחה לא ממומשת. סביבם ישחקו צעירים כמו טומי אור מאוטרכט או שוערה של קלאב ברוז', מאט ריאן. מי שינסה לחבר את אסופת השחקנים הוא הקפטן מילה יידינאק, השחקן החשוב במערך של פוסטקוגלו.


הסוקרוז חוגגים העפלה למונדיאל בברזיל.

המחשבה על הבנייה לעתיד מובנת, בסה"כ, מכיוון שהסוקרוז הוגרלו לבית כמעט בלתי אפשרי, עם ספרד, הולנד וצ'ילה. באוסטרליה מודעים לכך שסיכוייהם קלושים, והם מקווים רק לא להתבזות ולהתחיל בהכנות למונדיאל הבא. אבל מי יודע, אולי טים קייהיל יצליח לספק רגע אחרון של קסם, והאוסטרלים שוב יצאו לחגוג ברחובות, כמו שעשו ב-2006/


חגיגות באוסטרליה ב-2006. האם נראה מחזות דומים גם הקיץ?



המאמן

אנג'ה פוסטקוגלו



אנג'לוס פוסטקוגלו בן ה-48 נולד, כמו שמרמז שמו, ביוון, והיגר לאוסטרליה עם הוריו כאשר היה בן חמש. כמו רבים מהמגרים מאירופה, הספורט המועדף עליו היה כדורגל - זה המקורי, לא הוריאציה הלא ברורה של האוסטרלים. הוא גדל במלבורן, והחל לשחק כבלם עבור דרום מלבורן מה-NSL, הליגה הראשונה באוסטרליה דאז. למעט מספר חודשים בעונתו האחרונה כשחקן, פוסטקוגלו שיחק במשך כל הקריירה שלו בדרום מלבורן, עימה זכה במספר אליפויות. הוא פרש בגיל צעיר יחסית, וב-1996 קיבל את תפקיד המאמן בקבוצת נעוריו. בארבע העונות שלו בדרום מלבורן הוא הדריך אותה לשתי אליפויות ופרמיירה אחת (קצרה היריעה מלפרט איך עובדת הליגה באוסטרליה), ואף באליפות אוקייניה למועדונים. בשנת 2000 אנג'ה מונה למאמן הסוקרוז הצעירים - הנבחרת עד גיל 20 של אוסטרליה. ב-2007 הוא סיים את תפקידו, ולאחר קדנציה קצרה בפנאצ'איקי היוונית, פוסטקוגלו חזר לליגה המקומית - שעתה כבר היתה ה-A-League - ומונה למאמן בריסביין ב-2009. לאחר עונה של בנייה, הוא הוביל את בריסביין לשתי אליפויות רצופות, וב-2012 חזר הביתה למלבורן ומונה למאמן הויקטורי. גם שם הוא עשה ניקוי אורוות, והעונה הראשונה היתה מוצלחת יחסית, כשהויקטורי הגיעו עד חצי הגמר, אלא שבניגוד לתקופתו בבריסביין, ההזדמנות לבנות על ההצלחה קבוצה אלופה לא ניתנה לו, שכן הוא הוזעק להחליף את אוסייק בנבחרת הלאומית שבועיים בלבד לאחר תחילת העונה.
פוסטקוגלו מונה יותר במחשבה על העתיד מאשר על הטורניר הקרוב - האוסטרלים, כאמור, מודעים לסיכוייהם הקלושים. ואכן, הוא החל במלאכת ההצערה של הנבחרת, וויתר על שחקנים כמו לוקאס ניל ומארק שווארצר. בתור מאמן הנבחרת הצעירה בעבר, יש לו ניסיון רב בבנייה של שחקנים צעירים, והוא ינסה לגבש את חבורת השחקנים הלא ממש מנוסה שלו לנבחרת שלפחות תשמור על הכבוד שלה מול היריבות החזקות.


שחקני המפתח

טים קייהיל



הרבה משקל מונח על הכתפיים של מלך השערים של הסוקרוז. מרבית חבריו לדור הזהב האוסטרלי כבר מזמן אינם בנבחרת, אבל טים קייהיל עדיין כאן, ועדיין רלוונטי. קייהיל מוכר לרוב אוהדי הכדורגל מתקופתו היפה באברטון, שם כבש הקשר 93 שערים במשך שמונה עונות מצויינות, עד שעזב ל-MLS ב-2012. את הקריירה שלו החל קייהיל במועדונים בסידני, עיר הולדתו, אך עוד לפני שסיים תיכון עבר ללונדון, שם חתם במילוול הקטנה. כבר אחרי עונה אחת בנוער הוא עלה לבוגרים בקיץ 1998, והיה שותף למאבקי העלייה של הקבוצה הלונדונית הצנועה מהליגה השנייה לראשונה, שצלחו סוף סוף ב-2001. מילוול אומנם לא הצליחה להמשיך ולעות לפרמייר ליג, אך ב-2004 קייהיל היה מכוכבי הקבוצה שהגיעה עד לגמר הגביע האנגלי. בסוף אותה עונה הוא סוף סוף עשה את ההתקדמ ות לפרמייר ליג, וחתם באברטון, שם, כאמור, הפך לאחד מכוכבי הקבוצה. בעונתו האחרונה באברטון, גילו המתקדם של קייהיל החל לתת בו את אותותיו, אך בעונה שעברה בניו יורק הוא שוב נמצא בכושר שיא, לקראת המונדיאל האחרון בקריירה שלו.

בזירה הבינלאומית, קייהיל החל בגיל את דרכו דווקא עבור סמואה, שם התגורר כאשר היה ילד. הוא זומן לנבחרת עד גיל 20 לאליפות אוקייניה, ולא ידע שעל פי חוקי פיפ"א, הדבר ימנע ממנו לשחק עבור נבחרת אחרת. רק ב-2004, כאשר שונתה החוקה ע"מ לאפשר לשחקנים להחליף נבחרת, הוא ערך את הבכורה של במדי הסוקרוז, והשאר היסטוריה. הוא הוביל אותה באותה שנה לזכייה באליפות אוקייניה והעפלה לרבע גמר האולימפיאדה, ומאז הוא חבר של קבע בנבחרת. את מונדיאל 2006 הוא החל על הספסל, אך עלה כמחליף במשחק הפתיחה מול יפן, כבש צמד והוביל את אוסטרליה למהפך שבסופו של דבר סלל עבור הסוקרוז את הדרך לשמינית הגמר. במונדיאל הקודם הוא הורחק בשחק הפתיחה שלא בצדק, אך חזר למשחק האחרון מול סרביה וכבש שער, שלא עזר לנבחרתו להעפיל משלב הבתים פעם נוספת. מספר חודשים לאחר מכן הוא שוב הצטיין במדי הסוקרוז, שהגיעו לגמר אליפות אסיה. במרץ האחרון הוא שבר את שיא הכיבושים של הנבחרת, ומונה ע"י פוסטקוגלו לסגן הקפטן. בקיץ הקרוב הוא ייפרד מהסוקרוז באופן סופי לאחר עשר שנים מוצלחות.


מייקל (מילה) יידינאק



הקריירה של הקפטן האוסטרלי היא בערך האנטי-תזה לזו של סגנו קייהיל. אומנם קשרה בן ה-29 של קריסטל פאלאס גם הוא יליד סידני, אך בערך שם הדרכים מתפצלות. יידינאק שיחק בקבוצה המקומית, סידני יונייטד מהליגה המחוזית של ניו סאות וויילס עד 2006, כשכבר היה בן 22. במהלך שנותיו בקבוצה הוא נאלץ לעבוד עבור דודו בשביל להשלים הכנסה, כי מחוץ ל-A-League אין הרבה כסף בכדורגל האוסטרלי. פעם אחת הוא ניסה לצאת לאירופה, והושאל לקבוצה קרואטית, אך הוא חזר מהר מאוד הביתה. ב-2006, לאחר עונה טובה שבה זכה עם קבוצתו באליפות המחוז, הוא הוזמן למבחנים בסנטרל קוסט מארינרס, והוחתם על-ידה. בעונתו הראשונה במארינרס הוא מיעט לשחק, אך בעונה שלאחר מכן הוא הפך לשחקן הרכב חשוב. לאחר עוד חצי שנה בקבוצה, הוא עבר בתחילת 2009 לגנצ'לרבירליג'י הטורקית. גם כאן ההצלחה לקחה זמן, ובמהלך 2009-10 הוא הושאל לאנטלייספור, שם הצטיין. לאחר עונה נוספת בטוריקה, חוזהו בגנצ'רבירליג'י הסתיים, והוא חתם בקריסטל פאלאס מהצ'מפיונשיפ. לאחר שנתיים שבהן הפך לחביב הקהל, ואף קיבל את סרט הקפטן, הצליחו פאלאס ו"מילה" לעלות לפרמייר ליג בעונה שעברה. הונעה הוא שוב היה בורג מרכזי בקבוצה, שסיימה בהצלחה את העונה במקום ה-11, כשיידינאק מופיע בכל משחקי הקבוצה.

לא סתם יידינאק קיבל מפוסטקוגלו את סרט הקפטן לקראת המונדיאל. המאמן האוסטרלי מכיר אותו טוב, מאז ששיחק אצלו בנבחרת עד גיל 20 במונדיאליטו ב-2003. את הבכורה בבוגרת ערך יידינאק ב-2008, והוא לקח חלק במונדיאל הקודם, שם שותף בתבוסה לגרמניה. בגביע אסיה האחרון יידינאק כבש שני שערים והיה מהמצטיינים בנבחרת, והוא ינסה להצטיין גם הקיץ, כשיוביל את הסוקרוז במונדיאל הקרוב.

מאט ספיראנוביץ'




איכשהו, הבחור הצעיר הזה מצא את עצמו כמנהיג של ההגנה האוסטרלית לקראת המונדיאל. לספיראנוביץ' בן ה-25 יש רק 17 הופעות בנבחרת, אבל זה יותר מכל שחקן הגנה אחר בסגל מלבד לוק ווילקשייר, שכרגע נראה שלא יהיה שחקן הרכב בברזיל. ספיראנוביץ' נחשב להבטחה ובגיל 18 הצטרף לנירנברג, אבל במהלך שהותו בגרמניה לא הצליח לפרוץ להרכב הראשון, ועבר לליגה היפנית. לאחר שנה וחצי ביפן הוא עבר לקטאר, ובעונה החולפת חזר לאוסטרליה שם חתם בשורות ווסט סידני וונדררס. ספיראנוביץ' הוא בלם גבוה מאוד עם ראיית משחק טובה, אך הוא מעט מגושם ואיטי. הוא שיחק אצל פוסטקוגלו בנבחרות הצעירות, והיה שם גורם מרכזי, וגם בקיץ הקרוב המאמן האוסטרלי-יווני בונה סביבו את הגנת הסוקרוז. באוסטרליה מקווים שהקיץ ספיראנוביץ' יממש סוף סוף את הפוטנציאל שבו.


שימו לב ל...

מאט ריאן



גבירותיי ורבותיי, קבלו אותו - מאט ריאן, שוער השנה בבלגיה. ואם, משום מה, אתם מסרבים להתרשם מהתואר, אז כדאי שתסתכלו על רשימת הזוכים בו בעבר - בשנתיים האחרונות זכה בו סילביו פרוטו המצויין, ולפני כן זכו בו כמובן תיבו קורטואה וסימון מינולה, היום שוערים מצטיינים בספרד ובאנגליה. מאט ריאן יקווה ללכת בעקבותם בשנים הקרובות. את הקריירה התחיל בסנטרל קוסט, ובעונת 2010/11 הפך לשוער הראשון של הקבוצה, כאשר הוא רק בן 18. בתום עונה מצויינת הוא נבחר לשחקן הצעיר המצטיין של העונה. השנה הבאה היתה עוד יותר טובה, המארינרס סיימו במקום הראשון בעונה הסדירה והוא שוב נבחר לשחקן הצעיר המצטיין, והפעם גם לשוער המצטיין. במהלך אותה עונה הוא זומן לנבחרת הבוגרת בפעם הראשונה. בעונה שלאחר מכן הוא והמארינרס זכו באליפות, ולאחר מכן הוא חתם בקלאב ברוז'. השנה הוא הצטיין בקלאב ברוז', זכה כאמור בתואר שוער העונה, והפך לשוער הראשון של הסוקרוז. בקיץ הקרוב מצפה לו עבודה קשה מול היריבות החזקות של אוסטרליה. זה לא ממש מפריע לו - כבר מגיל צעיר הוא ידע להתמודד עם לחץ, והוא מתכנן להמשיך את השלו גם בברזיל.

הסגל המלא:

שוערים: מאט ריאן (קלאב ברוז'), יוג'ין גאלקוביץ' (אדלייד יונייטד), מיטצ'ל לנגראק (בורוסיה דורטמונד)
הגנה: מאט ספירנוביץ' (ווסטרן סידני וונדררס), ריאן מקגוואן (שאנדונג לוננג טאיישן), איוון פראנייץ' (בריסביין רואר), ג'ייסון דייוידסון (הראקלס אלמלו), אלקס ווילקינסון (ג'אונבוק יונדאי מוטורס), ביילי רייט (פרסטון נורת אנד)
קישור: מארק ברשיאנו (אל-גראפה), טים קייהיל (ניו יורק רד בולס), מאט מקיי (בריסביין רואר), מילה יידינאק (קריסטל פאלאס), מארק מיליגן (מלבורן ויקטורי), דאריו וידוסיץ' (סיון), טומי אור (אוטרכט), ג'יימס הולנד (אוסטריה וינה), אוליבר בוזאניץ' (לוצרן), מאסימו לואונגו (סווינדון טאון), בן הלוראן (פורטונה דיסלדורף)
התקפה: ג'יימס טרויסי (אטאלנטה), מתיו לקי (אף.ס.וו פרנקפורט), אדם טגארט (ניוקאסל ג'טס)


לוח המשחקים:

צ'ילה - אוסטרליה (ארינה פנטאנאל, קויאבה (מאטו גרוסו), 14.6, 1:00 שעון ישראל)
אוסטרליה - הולנד (ביירה-ריו, פורטו אלגרה (ריו גראנדה דו סול), 18.6, 19:00 שעון ישראל)
אוסטרליה - ספרד (ארינה דה באישאדה, קוריטיבה (פראנה), 23.6, 19:00 שעון ישראל)

בלי הרבה הקדמות, חשבתי לעשות דיון שבו נרכז את כל הסיפורים על הזרים שהיו פה: בין אם זה הכוכבים הגדולים וכאלה שכולם היו בטוחים שיהפכו לדבר הבא באירופה, ובין אם כאלה שמתחרים בכל קבוצה שבה שיחקו על תואר השחקן הכי גרוע בקבוצה אי פעם. כמו גם פספוסים של קבוצות שהביאו שחקנים להיבחן ושחררו אותם לטובת אחד ממועדוני הפאר באירופה, הראיונות שהם נותנים לתקשורת במדינתם על ישראל (בעיקר אחרי מבצע כזה או אחר), הבדיחות שחקנים שהגיעו לפה בלי ערך בויקיפדיה ואחרי החוויה הטראומטית בארץ נהיו מאבטחים וגם שיתופי סקאוטינג (כלומר, שאילתות לאליאס או אור), חוות דעת על זרים שעברו פה ואיכשהו (רמז: סוכנים וקופונים) חוזרים לארץ לקבוצה אחרת, ואפילו כאלה שלא מועמדים ותעשה בשכל הקבוצה הראשונה שתחתים אותם...

נתחיל מסיפורו של דאגלס דה סילבה, זוכרים? זה שהיה חלק מתור הזהב האחרון של הפועל והוביל את הקבוצה להופעות בליגת האלופות, כולל שער מול בנפיקה ונמכר תמורת יותר מ-13 מיליון שקל, דיבר עברית שוטפת ושימש עוד לפני כן כקפטן הפועל כפר סבא? כנראה שסוף הקריירה שלו בארץ, עם הפרשה שהתפוצצה עם לירון זרקו, סימל את מה שהוא עבר ברד בו זלצבורג, ולא רק הפציעה. נהיגה בשכרות, בילויים בקזינו (אולי אות הזדהות עם השם הקודם של הקבוצה?) ושמועות על חובות הובילו ליכולת מביכה ב-13 הופעות בשנתיים וחצי, החליט לחזור בגיל 28 לברזיל לליגה השנייה, וספק אם הפועל תקבל יותר מ-50 אלף יורו מה-20% נותרים שיש לה על מכירה עתידית שלו...

ובאותו אתר ספורט אדיר מצאתי גם ידיעה שהרווה קאז'ה, שהיו לו יותר תספורות מוזרות מהופעות בחצי עונה ששיחק בבית"ר ב-2010/1, וגם זה רק אחרי שעבר בדיקות מקיפות שאין לו שום בעיה קרדיולוגית, שאף אחד עדיין לא יודע אם שם המשפחה שלו זה קאז', קאז'ה, קייג', קאגה או קאג'ה ותאמת שזה גם לא מעסיק אף אחד - חתם בגנט לעונה הבאה אחרי שהוא מסיים חוזה בשרלראוה. עד אז הספיק הקשר האחורי שמשתף פעולה עם מתן אוחיון להיכנס לכלאה ל-34 יום, להיות קפטן בשרלרואה, ולהפוך לסחורה חמה בבלגיה (דודו דהאן יכול להפוך גם קרח לסחורה חמה באנטרקטיקה, אבל עדיין...) כשנוצר לא מעט רעש סביב סירובו לחתום על חוזה חדש ונסיונות למכור אותו כבר עכשיו (כשתג המחיר שלו יכול היה להגיע גם ל-350 אלף יורו!).
גם אני לא הייתי מאמין בקלות שהוא השתלב בליגה הבלגית הראשונה, אז הנה כתבה, תטרנסלטו לבד.

ספרד - הולנד

יום שישי 13.6.2014, שעה 22:00
שופט: ניקולה ריצולי(איטליה)
שידור בערוץ 1 וגם ערוץ 1 HD
אצטדיון: ארנה פונטה נובה, סלבדור



ספרד נגד הולנד. שחזור הגמר מהמונדיאל הקודם כבר במשחק הראשון בבית 2 במונדיאל. 4 שנים עברו מאז - ובעוד אצל ספרד צהלו את הרגע המאושר בתולדות הנבחרת עם השער של אינייסטה עמוק בהארכה - בהולנד די התקשו להתאושש ממה שקרה, עם עוד הפסד כואב שנכנס לסטט', תשאלו את אדון אריאן רובן. רבים רואים את הבית של איטליה-אנגליה-אורוגוואי כ'בית-המוות'. אבל הבית של ספרד והולנד, שכולל את צ'ילה המצוינת של וידאל ואת אוסטרליה שהיא לא פראיירית - בהחלט יכול לקרות תיגר. שתי הנבחרות חייבות לנצח כדי להימנע ממפגש אפשרי עם המארחת ברזיל כבר בשלב 1/8 הגמר.



אלופת העולם ואלופת אירופה X2 ממש לא מעוניינת להיפרד מהכתר, להיפך - בספרד חולמים להעמיק עוד יותר את ההיסטוריה ולרשום זכייה רביעית בתואר עצום. 'לסחוט עוד קצת את הלימון', מה שנקרא. הסלקסיון יודעת כמה שיאים היא תצטרך לשבור בדרך, והראשון ביניהם הוא שאף נבחרת אירופאית לא זכתה במונדיאל על אדמת דרום אמריקה. ספרד מגיעה עם הרבה 'אחריות' כאלופת העולם, מילה שנשמע שוב ושוב בראיונות לתקשורת מצד המאמן דל-בוסקה, מצד הקפטן קסיאס, מצידו של אינייסטה ועוד - אבל הרבה לחץ אין שם. הרי כולם יודעים שתור הזהב לא איכזב, להיפך. הדיבורים על העונה החלשה של בסיס הנבחרת - שחקני ברצלונה - רק מדרבנים עוד יותר את ספרד. 'משחקי הרעב', כתבו על זה.

דיברנו על הבסיס של הנבחרת - ובארסה שולחת יותר מחצי הרכב - שישה שחקנים. ג'ורדי אלבה שהיה בספק קל למשחק - יפתח בהרכב כמגן שמאלי. תרגולו של חאבי מארטינז במקום פיקה שסיים את העונה בכושר גרוע - היו לא רציניים. גם צ'אבי ימשיך לשחק גם אם הציבור רוצה וסקרן לראות את קוקה, אחרי עונה גדולה באתלטיקו. שחקן נוסף של אתלטיקו שיפתח על הספסל הוא חואנפראן. דל-בוסקה כנראה חושש מהמתפרצות של הולנד ולכן יבחר באזפיליקווטה שטוב יותר הגנתית. פדרו יהיה הקיצוני בצד שמאל והשחקן שינסה 'לשבור' את הסגנון של הנבחרת ולהוסיף קצת מהירות ומשהו מעבר. לכן, דויד סילבה הנהדר יחכה על הספסל.

אבל שאלת-השאלות בספרד היא לגבי האיש בהתקפה. דויד ויאה, מלך שערי הנבחרת, זה שמעולם לא איכזב - סיים עונה בינונית במדי אתלטיקו, פרננדו טורס ממזמן לא אותו שחקן ודייגו קוסטה כשיר במאה אחוז? דל-בוסקה כבר אמר שלא יסכן את קוסטה במידה ולא יהיה בריא. הוא לא רוצה עוד מקרים כמו במשחק האליפות של אתלטיקו או בגמר ליגת האלופות - בהם קוסטה פתח בהרכב והוחלף כעבור זמן קצר כשהוא מסכן את בריאותו. ואתם זוכרים איך ספרד זכתה ביורו - בלי חלוץ. עם ססק, שבינתיים חתם רשמית בצ'לסי - כחלוץ מדומה.

ומחוד ההתקפה - לאיש בין הקורות. ספרד ספגה שער אחד בלבד ביורו הקודם - במשחק הפתיחה, מרגלי די-נטאלה. קסיאס ספג שני שערים בלבד במונדיאל. אפילו יותר מסגנון הטיקי-טאקה, שיצטרך להוכיח בניגוד למה שקרה לבאיירן ובארסה העונה - שהוא עדיןי חיי - מה שאפיין את ספרד זו הגנת הברזל. סאן-איקר אמנם ספג שער שטותי בגמר ליגת האלופות, אבל סיים עונה לא רעה בסה"כ. הוא יקווה לשמור על שער נקי במשחק נגד הולנד, כמו בגמר המונדיאל אז - ולשבור את שיאו של וולטר זנגה שלא ספג 517 דקות ברציפות בגביע העולם.

למרות שספרד פייבוריטית, אף-אחד לא מקל ראש בנבחרת הולנד. המאמן ויסנטה דל-בוסקה אמר שחשוב מאוד שהנבחרת לא תפסיד, אם כי זו לא המטרה המרכזית. ספרד רוצה לנצח, גם כדי להימנע ממפגש אפשרי עם ברזיל כבר בשמינית הגמר. ספרד מאוד רוצה לפתוח את המונדיאל ברגל ימין, בניגוד למה שקרה ב-2010 - אז הפסידה 1:0 לשוויץ. גם במונדיאלים ב-98'(הפסד לניגריה) ו-94'(תיקו עם קוריאה) - ספרד פתחה ברגל שמאל. המגן אזפיליקווטה קצת הססן לפעמים בהתקפה על המגרש, אבל בתקשורת הוא חזק, והוא מנבא 2:0 לספרד מחר. נראה.

הקפטן איקר קסיאס אמר במסיבת העיתונאים - "זה בידיים שלנו לזכות בגביע העולם השני. אנחנו כבר ארבע שנים הנבחרת הכי טובה בעולם והמספרים מדברים בעד עצמם". המאמן ויסנטה דל-בוסקה הוסיף - "יש לנו נבחרת של שחקנים בוגרים ומנוסים שעבר זכו בתארים ויודעים להתמודד עם הלחץ. הם לא ותיקים, הם עדיין לא בסוף הקריירה שלהם". דויד ויאה שכמו שאמרנו יפתח על הספסל, אמר שלדעתו דל-בוסקה עמד בפני החלטות קשות מאוד וזה הסגל שהיה הכי קשה לו לקבוע איי-פעם. שער המארקה הבוקר פשוט מאוד - "אנחנו". עכשיו אתם...

הרכב משוער: 4-5-1 - קסיאס; אזפיליקווטה, ראמוס, פיקה, ג'ורדי אלבה; בוסקטס, אלונסו, צ'אבי, אינייסטה, פדרו; דייגו קוסטה



נבחרת האורנג' המעורבת של לואי ואן-חאל פותחת בהתלהבות את מונדיאל 2014, והסטט' משחקת לטובתה - הולנד מעולם לא הפסידה במחזור הפתיחה. זו תהיה הולנד שונה ממה שהורגלנו לראות - עם מערך שנוגד את השיטה ההולנדית המסורתית - 3 בלמים למשל, נבחרת שמושתת על ותיקים מוכחים בהתקפה ועל חוליית הגנה צעירה לגמריי, תוצרת הליגה ההולנדית. בנבחרת יכולים להיות מעודדים גם מהעובדה שלראשונה מזה הרבה זמן - הדבר שהכי מפחיד את הנבחרת פסח עליה - ואנחנו מתכוונים לספק פציעה מצידו של אריאן רובן.

הקשר של באיירן שרשם עונה מעולה, היה המבוקש ביותר מצד כלי התקשורת בשני המחנות. רובן שהיה יכול לקנות את עולמו ב-2010 אבל בעט על גופו של קסיאס - שיפר מאז את תדמיתו - אבל הרגע הזה פוגש אותו כל יום לפני השינה. "היינו כל-כך קרובים לעשות היסטוריה ו..זה לא קרה. אז קשה לשכוח מזה", התראיין רובן. "גם ניצחון במשחק במונדיאל הזה לא ישנה זאת". בהולנד לא מדברים על נקמה. אולי ברחובות, אולי האוהדים המסורים. השחקנים עצמם רוצים בסה"כ לעשות צעד חשוב בשלב הבתים ולהימנע ממפגש אפשרי עם ברזיל בשמינית הגמר. ברור שרובן היה ונשאר שחקן המפתח של הולנד והאיש שמדיר שינה מהמחנה הספרדי. יכולת טובה שלו יכולה לשנות לחלוטין את הנבחרת.

ומי אמורים לעזור לו? ווסלי סניידר, מהשחקנים המצטיינים במונדיאל הקודם אבל זה שהקריירה שלו דעכה פחות או יותר מאז אותו רגע, וגם רובין ואן-פרסי. החלוץ שהפך במהלך השנה לכובש המצטיין בהיסטוריה של הולנד - נמצא תחת זכוכית מגדלת. הוא מסמל קצת את הנבחרת ההולנדית - במשחקי המוקדמות הולנד ניצחה ב-9 וסיימה משחק נוסף בתיקו וקרעה לגזרים כל יריבה שמולה - אבל במאני-טיים היא בבעיה. ואן-פרסי לא כבש אף שער במונדיאל הקודם ואיכזב גם ביורו האחרון עם שער אחד בלבד. בנבחרת מצפים ממנו ליותר. "ספרד הנבחרת הטובה בעולם, אבל אנחנו לא רעים בכלל", הסביר החלוץ במסיבת העיתונאים לקראת המשחק.

רוד ואן-ניסטלרוי, עוד אחד שדי מסמל את הנבחרת ההולנדית - שחקן נפלא שלא הגיע עימה להישגים, דיבר אף הוא לקראת המשחק והוא יודע למה לחכות. "ספרד תניע, תניע ותניע את הכדור ואנחנו צריכים לחכות בסבלנות, ללחוץ אבל לא להשתגע או לאבד את קור-הרוח כשלא מצליחים לגעת בכדור. בסוף נקווה לעקוץ בהתקפה מתפרצת אחת טובה". רובן הצטרף אליו ואמר - "הנבחרת הזו לא בנויה לשחק כל-כך יפה, ומה שחשוב הוא לנצח". רובן בטח מדבר על יורו 2008, אז הנבחרת הציגה כדורגל נפלא אבל הודחה ברבע הגמר ע"י רוסיה.

את הפרצוף הזעוף של לואי ואן-חאל כנראה יהיה בלתי-אפשרי לשנות, אלא אם כן הולנד תדהים ותלך עד הסוף בגביע העולמי. במסיבת העיתונאים הוא דיבר גם על עברו בכדורגל הספרדי ואמר שזו הייתה אחת התקופות היפות בקריירה שלו. את דל-בוסקה הוא מעריץ, גם בשל נעם ההליכות שלו. "הכדורגל הספרדי הכי טוב בעולם כרגע מבחינה טכנית, טקטית, ופיזי", אמר המאמן. "כדורגל פיזי הוא חלק מהמשחק", הוסיף בהתחשב כנראה לעבירה הגסה של דה-יונג על צ'אבי אלונסו במונדיאל הקודם. ואן-חאל סירב לדבר לחלוטין על יונייטד מן-הסתם - "אנחנו כאן בגביע העולם אם שכחתם ולכן אני מדבר רק על המשחקים האלה. יש לי אמונה וביטחון מלא בנבחרת שלי ונראה איך השחקנים יגיבו ללחץ של המונדיאל וגם לאקלים הלא-פשוט".

רוב ההרכב ההולנדי סגור לחלוטין. ואן-חאל תירגל אותו מאז פתיחת האימונים לפני שבועיים. גם הפציעה ההזויה שספג ואן-פרסי במהלך יום חופש בו הלך לים - לא הפריעה. אבל נראה שהמאמן מתלבט רק לגבי עמדת הקשר האחורי - האם לשחק על ג'ונתן דה-גוזמן שנפצע בצורה קלה במשחק הידידות האחרון מול ווילס(2:0), או לבחור בקשר ג'ורדי קלאסי. להולנד ספסל לא רע בכלל עם שמות פחות מוכרים שבהחלט יכולים להפתיע. בולט בהיעדרו הוא הקפטן הוותיק רפאל ואן דר-וארט שנפצע במהלך ההכנה וייעדר מהמונדיאל, אבל יש לציין שעברה עליו עונה נוראית בהמבורג. לסיום: תראו את הטוויטר של ואן-ניסטלרוי לקראת המשחק.


הרכב משוער: 3-5-2 - סיליסן; יאמנט, דה-פריי, פלאר, מרטינס אינדי, בלינד; דה-גוזמן, דה-יונג, ווסלי סניידר; רובן ו-ואן-פרסי




במפגשי עבר שתי הקבוצות בשיוויון עם 4 נצחונות לכל צד, ותוצאת תיקו אחת. יחס השערים הוא 16-11 לטובת ספרד.

המצ'אפ על הקווים::



שני המאמנים המנוסים והוותיקים ביותר בגביע העולם נפגשים לדו-קרב ראשון. דל-בוסקה(63) ו-ואן-חאל(62) יפגשו בפעם השלישית בקריירה. המפגש הראשון ביניהם נערך בסופר-קלאסיקו בעונת 1999/00 בסנטיאגו ברנבאו. ריאל של דל-בוסקה כבשה שער מהיר תודות לפצצה של רוברטו קרלוס - וניצחה בקלילות 3:0. קסיאס וצ'אבי אגב שיחקו אחד בכל צד באותו משחק. בזמן שדל-בוסקה המשיך לזכות בכל תואר אפשרי, בעיקר כששם את החותמת בליגת האלופות - ואן-חאל עזב. הם נפגשו שוב בעונת 2002-03. המשחק הראשון ב-23/11/02 היה יום עצוב עבור הכדורגל הספרדי. זה היה המשחק בו אוהדי בארסה זרקו מהיציע ראש של חזיר לעבר פיגו, והיה בלתי-אפשרי לשחק כדורגל.

המפגש השלישי ביניהם שונה לחלוטין. דל-בוסקה חתום בנבחרת..לעולם, עד מתי שירצה. מחר הוא ישתווה לקלמנטה כמאמן עם הכי הרבה משחקים במונדיאל בספרד. ואילו ואן-חאל עוזב בתום החודש לפרויקט חדש ומעניין במנצ'סטר יונייטד. ועדיין, הוא חייב לעם ההולנדי בתור זה שפיספס את הטורניר ב-2002! וזו הייתה אחלה נבחרת הולנדית, עם יאפ סתאם, דווידס, ואן-ניסטלרוי ועוד. האמת שלפחות מבחינתי, ברזומה של ואן-חאל יש גם מניות על הפיכתה של באיירן לאימפריה. הוא התחיל עם ניקוי האורוות בקיץ 2009 ובעונתו הראשונה שם זכה בדאבל ואף הגיע לגמר ליגת האלופות.

כמובן שהמאמנים שונים לחלוטין. דל-בוסקה הוא 'מכבה השריפות', 'נהג האוטובוס'. זה שנותן לכוכבים את תשומת הלב. המאמן שהצליח ליצור קשר אבהי עם רונאלדו(פנומנו). ואן-חאל לעומת זאת קשוח, גס רוח וגרוע ביחסי אנוש. תשאלו את ריבאלדו. תשאלו את העיתונאים שסיקרו את מסיבת העיתונאים האחרונה שלו בבארסה. הוא מאמין שהשחקנים צריכים להיות בשירות המערכת ולא להיפך. שניהם מפרגנים זה לזה וברור שצורת המשחק תהיה שונה. השאלה איזה מאמן יצליח להביא לידי ביטוי את הפלוסים של הנבחרת שלו.



במשחק נוסף הערב במונדיאל:

מקסיקו נגד קמרון בשעה 19:00
שידור בערוץ 1 וגם ב-HD.
אסטדיו דה-נודאלס, נאטאל.

המשחק שיחממם אותנו לקראת הדבר האמיתי. אולי משתי נבחרות נטולות לחץ נראה כדורגל התקפי ומהיר. שתי הנבחרות צפו אתמול בחגיגת הפתיחה וכבר לא יכולות לחכות להיות חלק מזה. ההפסד של קרואטיה לברזיל גורם להן לחלום על ההעפלה לשלב הבא. אבל קודם צריך לנצח הערב.

שני השחקנים המרכזיים של הנבחרות הם הקפטנים שבעבר שיחקו גם בברצלונה. סמואל אטו היה השחקן הצעיר ביותר במונדיאל 1998 וזה המונדיאל הרביעי שלו - כי קמרון לא העפילה. החלוץ עורר לא מעט בעיות כשפרש מהנבחרת לא מזמן אבל חזר בו, והשחקנים עצמם חשבו בכלל לשבות ולהישאר במלון בגלל ריבים מטופשים על מענקים. בסופו של דבר הסאגה הסתיימה. אטו, מלך שערי הנבחרת שכבש את שלושת השערים האחרונים שלה במונדיאל ובישל אחד נוסף - חולם לכבוש שוב במונדיאל והעונה בצ'לסי הוא שיחק לא רע. ומהצד השני, זה שיצטרך לשמור על אטו - רפא מארקז, שיאן ההופעות בנבחרת מקסיקו, עם מונדיאל רביעי - מאזן נפלא.

במקסיקו רוצים לשים בצד את טורניר המוקדמות הבעייתי בו התחלפו לא פחות מארבעה מאמנים. זו כנראה הנבחרת שהכי שמחה להגיע לכאן. שחקן המפתח מצד מקסיקו הוא ג'ובאני דוס-סאנטוס. חאבייר צ'יצ'ריטו שעבר עונה בינונית מאוד ביונייטד - אמור לפתוח על הספסל. בין הקורות יפתח השוער אוצ'ואה, כך התבשרנו ע"י מיגל הררה במסיבת העיתונאים. "יש אוהדים שמכרו את הבית שלהם כדי להיות כאן וניתן את הכל כדי לנצח", ריגש המאמן.

ז'אן מאקון לא ישחק אצל קמרון בשל פציעה וזו 'החדשה' העיקרית במחנה. אלכס סונג, סטפן אמביה ואיונג אנו יפתחו במרכז השדה, אותם אתם מכירים. מאמן קמרון ביקש משחקניו גם באופן ישיר וגם דרך התקשורת שלא להתייחס להרפתקאות שעברו על מקסיקו. "צפיתי במשחקי ההכנה והם השתפרו מאוד. זה לא חשוב שהם הפסידו כי הם שיחקו טוב. זו נבחרת מאוד מסוכנת ונצטרך להיות בשיא שלנו".

ארגנטינה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 12 - 0 אקוואדור (מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942)
ההפסד הכי גדול: צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה (הלסינבורג, שבדיה, 15 ביוני 1958), בוליביה 6 - 1 ארגנטינה (לה פאס, בוליביה, 1 באפריל 2009)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: חאביאר אדלמאר "פופי" סאנטי, 145 הופעות.
מלך השערים: גבריאל עומאר "באטי" באטיסטוטה, 56 שערים.


La Albiceleste, התכולה-לבנה, נבחרת ארגנטינה, שוב מגיעה למונדיאל עם ציפיות ללכת עד הסוף. אולי הקשישים הארגנטינאים יצליחו להעיד על כך, אם כי גם הם כנראה לא יצליחו להסתכל כל כך הרבה זמן אחורה מבלי לתת להווה להשפיע, אבל פעם פעם הייתה כנראה תקופה בה ארגנטינה לא האמינה שהשמש זורחת לה מהתחת (בכדורגל). אבל מאז הזכיות ב-78 ו-86 אם אתה ארגנטינאי אז כנראה אתה מאמין שהנבחרת שלך הולכת לזכות בכל מפעל בו תשתתף, גם אם הנבחרת מורכבת מפיסח, גידם, אילם, עיוור, תתרן, חירש, קירח, שוער בכיסא גלגלים, סקאלוני, צ'ינו גארסה ועוד כמה קונוסים. ושום דבר לא השתנה גם היום כשארגנטינה רושמת 24 שנה מבלי לעבור את רבע הגמר במונדיאל.


בארגנטינה מתגעגעים לגביע

מאז ההדחה המשפילה בדרא"פ עם מראדונה ספגה האלבי-סלסטה עוד מכה מביכה, כשהושפלה בקופה אמריקה שנערך בארגנטינה לעיני הקהל המקומי. ארגנטינה התקשתה בבתים עם ניצחון אחד בלבד, והודחה בפנדלים ע"י השכנה הקטנה אורוגוואי ברבע הגמר. צ'צ'ו באטיסטה לא נשאר אחרי הכישלון ואלחנדרו סאבלה קיבל את המושכות. ההתחלה הייתה לא מרשימה, תוצאות סבירות במשחקי אימון ואז ניצחון גדול על צ'ילה בפתיחת המוקדמות סימנו כי משהו טוב מתרחש, אבל מייד לאחר מכן ספגה ארגנטינה הפסד מביך לונסואלה. מפלס הביטחון עדיין היה גבוה, אבל אז במחזור הבא תיקו בייתי עם בוליביה זיעזע את ארגנטינה. אחרי 4 ימים קשים הגיע המפנה, ניצחון גדול בקולומביה שאחריו סאבלה והשחקנים לא עצרו והעפילו בקלות יחסית למונדיאל אחרי הטראומה של המחזור האחרון במוקדמות של מונדיאל דרא"פ. סאבלה עשה לא מעט ניסויים בתחילת המוקדמות, אבל הסגל די התייצב בסיום והנבחרת הציגה יכולת מרשימה במשחקי הבית ומערכים טקטיים זהירים בחוץ, מה שהביא בסוף את התוצאה המיוחלת. מסי, שזכה המון ביקורת על יכולתו בנבחרת הצליח במוקדמות לשכנע את האוהדים עם 10 גולים ויכולת גבוהה. גם היגוואין הלא פופולארי כבש הרבה וההגנה עשתה את העבודה שלה במשחקים החשובים. הרבה מהשערים שארגנטינה ספגה היו במחזורי הסיום עם הכרטיס בכיס.

השורה התחתונה של המוקדמות הייתה המקום הראשון עם 32 נקודות ומאזן שערים מרשים של 35 שערי זכות מול 15 שערי חובה.

לוח המשחקים:
16 ביוני, 01:00 בוסניה הרציגובניה - ריו דה ז'ניירו.
21 ביוני, 19:00 איראן - בלו הוריזונטצ'ה.
25 ביוני, 19:00 ניגריה - פורטו אלגרה.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל



סגל השחקנים:

רשימת השחקנים למונדיאל שהציג סאבלה הייתה כל כך לא מפתיעה שזה כמעט והיה מפתיע. המאמן כמעט ולא עשה ניסיונות בחצי השני של המוקדמות, וגם בשנה שלפני המונדיאל נשאר נאמן למרבית השחקנים שלקחו חלק במשחקים הרשמיים קודם לכן לא משנה מה כושרם. הסגל הסופי מציג התקפה חלומית, קישור עם סימני שאלה והגנה לא זוהרת עם שוערים בכושר לא טוב.

בשער הנבחר הוא סרחיו רומרו שעשה עבודה טובה במשחקי המוקדמות, כשסאבלה מתעלם מכך שהוא כמעט ולא שיחק העונה בצרפת. גם המחליפים שלו מגיעים אחרי עונות לא מבריקות בעוד ווילי קאבז'רו, עם עונות טובות בספרד, נשאר בחוץ. במרכז ההגנה המועדפים יהיו ככל הנראה גאראיי ופרנאנדס, אבל הרמה של הבלמים כל כך צמודה שאין לדעת. באגפים סאבלטה ורוחו הם המגנים היחידים, שהגיבוי הם בלמים שיכולים לשחק כמגנים. שלישיית הקישור תורכב ממסצ'ראנו במרכז, די מריה משמאל, הצמד הכי בטוח בהרכב יחד עם מסי. סימן שאלה עולה בימין - סאבלה אוהב את גאגו לעמדה, אבל פינטיטה מתאושש מפציעה ולא נראה טוב העונה. ביגליה ובאנגה הם האופציות האחרות. לראשון יתרון בשל איכויות ההגנה שלו בעזרה למסצ'ה. שאר האופציות הן התקפיות יותר וידרשו מדי מריה לעשות הרבה יותר הגנה. היעדרויות של ביגליה ו/או מסצ'ראנו עלולות לסבך מעט את סאבלה שקצר בכלים הגנתיים בסגל הקישור. השפיץ החלומי של ארגנטינה מורכב ממסי, קון והיגוואין, חוד שקשה לדמיין טוב ממנו. לשלישייה גיבוי מלאבסי לתמיכה ופאלסיו למרכז. טבס, השחקן שחלק גדול מהעם דרש לסגל, נשאר בחוץ לאחר שלא הוזמן פעם אחת בעידן סאבלה.

4-3-3 נראה כמו המערך הקלאסי של סאבלה, למרות שבמוקדמות לא פעם השתמש במשחקי החוץ הקשים (בגבהים בעיקר) בהגנה צפופה יותר עם שלושה בלמים. במונדיאל אין לו משחק בפסגות האנדים, אבל אם יצטרך להוציא מערך מהכובע אל תופתעו אם ארגנטינה תעלה בבונקר עם פאלסיו בשפיץ לרוץ אחרי הכדורים הארוכים.

שוערים: סרחיו "הקטן" רומרו (מונאקו, צרפת), מריאנו אנדוחאר (קאטאניה, איטליה), אגוסטין אוריון (בוקה, ארגנטינה).

הגנה: ניקולאס "ניקו" אוטאמנדי (אתלטיקו מיניירו, ברזיל), מרטין "מיצ'ו" דמיצ'ליס (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), פדריקו "הרזה" פרנאנדס (נאפולי, איטליה), אסקיאל "הרזה" גאראיי (בנפיקה, פורטוגל), הוגו "הקורדוביאני" קאמפאנרו (אינטר, איטליה), חוסה מריה "צ'מה" באסנטה (מונטריי, מקסיקו), מרקוס "הילד" רוחו (ספורטינג ליסבון, פורטוגל), פאבלו "סבה" סאבלטה (מנצ'סטר סיטי, אנגליה).

קישור: חאביאר "הבוס הקטן" מאסצ'ראנו (ברסלונה, ספרד), פרנאנדו "היפיוף" גאגו (בוקה, ארגנטינה), לוקאס "הנסיך" ביגליה (לאציו, איטליה), אבר "טנגיטו" באנגה (ניואלס, ארגנטינה), אנחל "האיטרייה" די מריה (ריאל מדריד, ספרד), מקסימיליאנו "החיה" רודריגס (ניואלס, ארגנטינה), אנסו "אנסו" פרס (בנפיקה, פורטוגל), אאוגוסטו "השחור" פרנאנדס (סלטה דה ויגו, ספרד), ריקארדו "ריקי" אלבארס (אינטר, איטליה), חוסה "הנסיך" סוסה (אתלטיקו מדריד, ספרד).

התקפה: ליאונל "הפרעוש" מסי (ברסלונה, ספרד), גונסאלו "המקטרונת" היגוואין (נאפולי, איטליה), סרחיו "קון" אגוארו (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), אסקיאל "פוצ'ו" לאבסי (פ.ס.ז', צרפת), רודריגו "התכשיט" פאלסיו (אינטר, איטליה).


אפור אפור אבל מצליח (בינתיים):

אלחאנדרו "הרגוע" סאבלה



גיל: 59.
רזומה כמאמן: אסטודיאנטס (2009-2011) נבחרת ארגנטינה (2011 - ?).
מאזן: באסטודיאנטס - 97 מ', 58 נ', 21 ת', 18 ה'. סביר בנבחרת - 32 מ', 19 נ', 9 ת', 4 ה'.

מפתיע לראות מאמן בגיל 59 עם רזומה של 5 שנים כמאמן ועוד ברמות האלו, אבל לא מדובר באדם מבוגר שחיפש תחביב לפנסיה והתגלגל לנבחרת ארגנטינה במקרה זה. סאבלה היה שחקן מוכשר עם קריירה יפה כולל מספר הופעות בנבחרת ארגנטינה, לכינוי שלו זכה בשל הסגנון האיטי והרגוע שלו במגרש כמו גם האופי הנוח שלו (פאצ'ורה יכול להתפרש כעצלן, כמו גם כרגוע). אופי שאולי לא עזר לו לממש את המירב מהכישורים שלו. לאחר הפרישה, ופה מגיע "הנעלם" הגדול שמסביר את ההפרש, סאבלה הפך להיות מאמן ועבד במשך שנים ארוכות כעוזרו של דניאל פאסרלה. כולל ברמת הנבחרות עם ארגנטינה ואורוגוואי. בגיל 54 לקח לראשונה קבוצה בוגרת כמאמן ראשי, אסטודיאנטס, איתה זכה בליברטאדורס ואליפות תוך זמן קצר. תחת הידיים של סאבלה אסטודיאנטס הציגה כדורגל יעיל וטקטי, שהצליח להקשות אפילו על ברסה הגדולה של פפ בגמר גביע העולם לקבוצות. לסאבלה היו חילוקי דיעות עם ההנהלה והוא החליט לעזוב, כשזמן קצר אח"כ צ'צ'ו באטיסטה התפטר מהנבחרת וסאבלה, למרות שלא היה המועמד הבכיר בתקשורת, הגשים חלום.

סאבלה קיבל את ארגנטינה באחת מהתקופות הקשות שלה, עידן מראדונה היה מעבר לכישלון מקצועי פשוט בלאגן אחד גדול. באטיסטה שהגיע אחרי הצליח להחמיר את חוסר האמון עם הקהל עם יכולת לא טובה וכישלון בקופה אמריקה. אחד הצעדים הראשונים שלו היו לתת למסי המאכזב את סרט הקפטן, בהמשך זימן לא מעט שחקנים והקהל חשש ששוב תהייה נבחרת לא יציבה שכל אחד שבועט כדור תמורת כסף איפשהו יכול ללבוש את החולצה שלה. גם הנטייה שלו לזמן שחקנים אותם הכיר מאסטודיאנטס, או אחרים שקשורים למועדון, הביאה לביקורת. התוצאות בהתחלה לא היו מספיק טובות להשתיק את הביקורות לחלוטין אבל סאבלה נשאר נאמן לדרכו ובסופו של דבר רשם קמפיין מוצלח למדי.

המאמן הוותיק מתנהל בשקט מול התקשורת ולא מתרגש מהביקורת, הוא עלה במערכים הגנתיים במשחקי החוץ באנדים הגבוהים מבלי להתבייש וחזר עם תוצאות טובות (היחידה שלא הפסידה באקואדור, אחרי בונקר הירואי אמנם). הוא לא זימן שחקנים מוכשרים שהקהל והתקשורת דרשו וכן זימן שחקנים שבארגנטינה מעטים שמעו עליהם, ופגע בינגו כל פעם. סאבלה הוא לא המאמן הכריזמטי, הוא לא מאמן של טיקי-טאקה, הוא גם לא מאמן של מערכי הגנה מרגשים, הוא כן מאמן שקט שבא לעבוד ולא מתרגש מהרעש. האם זה מספיק טוב? הזמן יגיד.

שחקני מפתח:

ליאונל אנדרס מסי



הארגנטינאים נוהגים להתגאות בכך שיש להם את השחקן הטוב בעולם, מעבר לגאווה באפיפיור, הבשר הכי טוב, הנשים הכי יפות, הקהל הכי נאמן, הכי צבעוני, הנוף הכי יפה ה... אבל את הגאווה הזו שמופנית כלפי חוץ הם שכחו פעם אחר פעם כשמסי פשוט לא עמד בציפיות הבלתי אפשריות בנבחרת מהרגע שריקלמה פינה את מקומו ומסי הפך לשחקן המרכזי. על מה שהוא השיג ומשיג בברסלונה אין וויכוח, אבל בארגנטינה פשוט לא הבינו למה היורש של מראדונה לא מצליח לסחוב את הנבחרת כמו ה-10 האגדי (דיאגו, לא רומן). היותר רגועים ואנליטים יכלו למצוא הסברים, אבל את הקהל הרחב זה לא עניין ומסי חטף ביקורות על ימין, מרכז ושמאל. "הוא לא משחק בשביל המולדת" צעקו אחדים, "פצ'ו פריו" (נעלם במעמדים גדולים) צעקו אחרים, "החולצה כבדה לו" הסכימו ביציעים.

הפסקה הנ"ל היא פחות או יותר שחזור של זו מהמונדיאל הקודם, מאז הוא הספיק לאכזב בדרא"פ שם נכשל למצוא את הרשת, וגם בקופה אמריקה שם גם לא הצליח לכבוש מעבר לכישלון הקבוצתי המהדהד. אבל העניינים השתנו עם הגעתו של סאבלה, המאמן הוותיק נתן למסי את הקפטן וכנראה גם הרבה שקט. ילד הפלא, כבר בן 26, הוביל את הנבחרת לקמפיין מוקדמות נהדר וכבש 10 שערים לעומת ה-4 שכבש במוקדמות עם מראדונה (עם יותר דקות משחק). לא עושה רושם שהביקורת הארסית בעבר השפיעה יותר מדי על מסי, הילד, בעיני הוא תמיד יהיה ילד, נראה כמו מישהו שרק רוצה שיתנו לו לשחק עם הכדור ופחות מתעניין במסביב, אבל אם האווירה מסביב כן משפיעה אין ספק שאחרי הרבה זמן מסי מגיע עם תמיכה מלאה במולדתו.

חביאר אלחנדרו מסצ'ראנו



כן אני יודע, לא מגוון ובדיוק אותם שני שחקנים מדרא"פ, אבל מה לעשות שהנבחרת תלויה יותר מכל בשני השחקנים האלו. לא סתם אצל מראדונה זה היה "מסצ'ראנו ועוד 10", בעוד אצל סאבלה מבלי שהמאמן הצהיר זאת זה די ברור שזה מסי ועוד 10.

"הבוס הקטן" (חפסיטו) ירשום בקרוב 100 הופעות בנבחרת, אולי אפילו כבר במונדיאל הזה, כשהראשונה הייתה עוד לפני שערך בכורה בקבוצה הבוגרת של ריבר פלייט. מאז המונדיאל הקודם מס'צראנו הספיק לעבור לברסלונה שם סיפרו לו שהוא בלם, אבל המנהיג והלב של הנבחרת לא זז ממרכז השדה של הנבחרת ואין שחקן שיותר מתאים ממנו להיות הלב, הסינקו, של ארגנטינה גם מבחינת המיקום במערך. מסצ'ה תמיד היה טוב כשלבש את האלבי-סלסטה, וכמו שלמרבית השחקנים יש את המועדון אותו הם אוהדים, אצל הקשר האגרסיבי זו הסלקסיון. למרות שבארגנטינה לא מפקפקים בו בכלל, במקומות אחרים עולה החשש שהיכולת שלו לשחק בקישור נפגעה לאחר זמן ארוך כל כך כבלם, אין ספק שאחד המפתחות המשמעותיים להצלחה של ארגנטינה הוא היכולת של מסצ'ראנו "להתרגל" מחדש לעמדת הסינקו שם ישחק. בארגנטינה לא דואגים, השחקן הקטן מעולם לא איכזב עד כה כשלבש את המדים של מדינתו.

אנחל פאביאן די מריה הרנאנדס



היום מעטים זוכרים שלפני לא כל כך הרבה זמן לא כולם האמינו בקשר הרזה, "האיטריה", הרימו גבה שהוא נמכר בסכום משמעותי יחסית לבנפיקה, ואח"כ שריאל מדריד קנתה אותו בסכום גדול. הגדיל אחד מחברנו לפורום ואמר שדיאגו פרוטי טוב ממנו. השחקן הוכיח עצמו לאורך העונות במועדון הפאר הספרדי, אך עדיין נותרו לא מעט אנשים שחושבים שהוא לא באמת שייך לרמות האלו. הבאתו של בייל סימנה את דרכו החוצה מהמועדון, אבל הבחור החביב לא הבין את הרמז נשאר בקבוצה ורשם עונה טובה. בגמר האלופות הוא נבחר לאיש המשחק, ואולי עכשיו הביקורות יעלמו. בנבחרת הסיפור הוא אחר, הראשון להאמין בו מלבד אימו ואוהדי סנטראל היה מראדונה, לאט לאט קהל המאמינים גדל ואחרי המוקדמות האלו כבר אי אפשר לפקפק - די מריה הוא אחד השחקנים החשובים והמוערכים בנבחרת, עם כישרון ודמיון לא מעורערים אשר מגובים במשחק לחימה ומשמעת טקטית במשחקים שנדרש לכך. זכורה במיוחד ההופעה ההירואית שלו בבוליביה, שם יחד עם הבחור הנ"ל לא הפסיק לרוץ 90 דקות בתנאים הקשים. מסצ'ראנו ועוד אחד דואגים להגנה, שלישייה קדמית דואגת להתקפה, די מריה צריך לדאוג לעזור גם לאלו וגם לאלו במרכז השדה בשביל לעזור לארגנטינה לעבור את הרבע גמר המקולל.


לשים לב ל...:

פאוסטינו מרקוס אלברטו רוחו



גיל: 24.
תפקיד: מגן שמאלי.
קבוצה: ספורטינג ליסבון (פורטוגל).

מרקוס רוחו ערך את הבכורה שלו בבוגרים אצל סאבלה באסטודיאנטס בתפקיד הבלם דווקא. לא לקח הרבה זמן והילד מצא את עצמו חורש את קו שמאל כמגן, או מגן-קשר, ועושה זאת בהצלחה רבה. רוחו זומן לנבחרת כבר אצל באטיסטה, אפילו שותף מעט בקופה אמריקה, אך הפך לשחקן הרכב משמעותי אצל סאבלה בקמפיין המוקדמות. מרקטיוס התחיל את דרכו באירופה על הספסל של של ספרטק הרוסית, אך במהרה עבר לספורטינג שם עשה קפיצת מדרגה גדולה במקביל לשדרוג מעמדו בנבחרת. הכדורגל העולמי לא משופע במגנים שמאליים איכותיים, ככה שגם ללא כישרון יוצא דופן רוחו יכול למצוא עצמו בטופ של הענף.



ציפיות למונדיאל? מה זאת אומרת? אנחנו ארגנטינה ואנחנו הולכים לקחת את התואר תוך כדי ריקוד טנגו מרגש בחלק ההתקפי ולחימה בלתי מתפשרת בהגנה! כרגיל, ארגנטינה היא אחת המועמדות הפייבוריטיות בעיני עצמה ומסומנת חזק גם ע" העולם. יש נקודות תורפה בסגל, אבל אם במונדיאל הקודם הארגנטינאים האמינו איך עכשיו, עם מסי בוגר יותר ושקט במערכת, הם לא יאמינו? ארגנטינה מגיע במטרה להגיע לגמר, הדחה נוספת בשלב רבע הגמר לא תתקבל טוב בבית ועל חזרה מוקדמת יותר בכלל אסור לדבר!

בארץ


העבודות בחיפה החלו רשמית בסוף חודש דצמבר כשבשלב הנוכחי
מתבצעות עבודות העמקה של הקרקע לקראת תחילת בניית השלד שתחל מיד
עם סיומן ועם הכרזה על החברה שזכתה במכרז. בינתיים התעורר עיכוב
בלתי צפוי כאשר במהלך עבודות החפירה בשטח התגלו כ-6 צינורות של
עיריית טירת הכרמל ושל חברות נפט ויש להזיזם כדי להמשיך בעבודה.
כרגע בודקים אפשרויות להזיזם, יתכן והבעיה תעכב את הפרוייקט
בחודשים רבים ואולי אף מעבר לזה.

האיצטדיון הבינ"ל ע"ש סמי עופר.



האיצטדיון בבאר שבע מתחיל להראות ריאלי. הטוטו אישר הקצאה של
50 מיליון ש"ח לטובת הפרוייקט שעבר הוזלה ודילול לעומת התוכנית
המקורית. לפי התוכנית החדשה יכיל האיצטדיון כ-16,000 מקומות (ולא
32,000 לפי התוכנית המקורית) שכולם מקורים. הפרוייקט נמצא בשלבי
תכנון ומימון סופיים.
התקווה להתחיל בעבודות ההקמה כבר בסוף השנה, אבל יתכן ומצבה
הפיננסי של הפועל באר שבע לאחר עזיבתה של ברקת יעיב על כך.

תמונה מהתכנון החדש.



ניכרת התקדמות בבניית האיצטדיונים בעכו ובפתח תקווה.
בעכו הטריבונות כמעט מוכנות וניתן בקלות להבחין בהן מהכביש המהיר,
אבל בכל זאת האיצטדיון לא יעמוד לרשותה של הפועל עכו העונה.
בפתח תקווה התמקדו לאחרונה בעבודות על החומות ועל החניון, השלב
הבא יתמקד בפנים האיצטדיון ובהרכבת הגג. בעקבות בעיות מימוניות
ישנה האטה בעבודות וספק אם האיצטדיון יעמוד לרשות הפתח תקוואיות
לתחילת עונת 2010/11.



בנתניה טרם נבחרה חברה שתמשיך את עבודות ההקמה של האיצטדיון
החדש, והוא ימשיך להשאר פיל לבן גם בחודשים הקרובים. פורסם לא מזמן
מכרז וידוע על התקדמות מסויימת. יש תקווה שתחילת העבודות על היכל
הכדורסל שיחובר לאיצטדיון עם גשר תתן זריקת זירוז גם לההמשך הקמת
האיצטדיון.



דאגה עקב זהות חלק מהמועמדות לעלייה לליגת העל- רבות מהן סובלות
מבעיית ביתיות.
האיצטדיון בבת ים לא עונה על דרישות ליגת העל עקב תכולתו הנמוכה,
אותו הדבר גם לגבי האיצטדיון ברמת השרון שמעבר לזה גם לא ניתן
להרחבה. לאחווה עראבה שגם היא מציגה יומרות לעלייה אין אפילו מגרש
ביתי והיא מארחת בדוחא בסכנין.
לעומת זאת קריית שמונה המועמדת מספר 1 לעלייה כן עומדת
בקריטריונים וכמוהה גם כפר סבא השואפת להתברג בצמרת ולהלחם על
עלייה.



_______________________________________________________________________

בעולם



בטורינו אפשר לראות את המפלס הראשון של האיצטדיון החדש של יובה
הולך ומוקם על חורבות הדלה אלפי.

היובנטוס ארינה (שם זמני) יכיל 41,000 מקומות ויפתח תוך שנה וחצי.




עוד מאיטליה, ברומא מחכים בדריכות לזכייתה של המדינה לאירוח
יורו 2016 שתביא לאור ירוק כלכלי לתחילת הקמת האיצטדיון החדש שיכיל 55,000 מקומות.




ברוטרדאם רוצים מאוד להוציא לפועל את תכנית מתחם הספורט העירוני
החדש שיכיל איצטדיון עם 85,000 מקומות וישמש את פיינורד.
בינתיים פורסמ הדמייה מטושטשת של המתחם, הדמיות ממוקדמות של
האיצטדיון יפורסמו בהמשך.

רצונה של הולנד לארח טורנירים בינלאומיים עשוי לזרז את הפרוייקט.



שפילד יונייטד האנגלית החלה בתהליכים לקראת הרחבת איצטדיונה מ32,000 -
ל44,000 ולהגדיל את הכנסות הקבוצה, בתקווה לשוב למיקומה הטבעי בליגה האנגלית.




התקדמות הבנייה בלה מאן, 30,000

ככה זה יראה בסוף:




באוקראינה מתעקשים שיסיימו לבנות עד 2012 את האיצטדיון החדש בלביב
כדי שיוכל להצטרף לאירוח יורו 2012.

הדמייה חדשה:




השיפוץ בקורזוב (פולין, 55,000) מתקדם יפה על אף תנאי מזג האויר
והוא צפוי לארח את משחקי יורו כמתוכנן.




כמוהו, גם האיצטדיון הלאומי בוורשה (55,000)




איצטדיון נוסף שיארח ביורו 2012 נבחר לאיצטדיון היפה ביותר שעתיד
לקום באירופה. האיצטדיון בפוזנאן יכיל 46,000 מקומות לאחר הרחבתו.




איצטדיון יפה נוסף הוא הבית המחודש של לגיה וורשה (30,000) שלא ישתתף באירוח היורו.




יריבתה העירונית, פולוניה וורשה לא נשארת חייבת ומציגה תכנון
לאיצטדיון חדש עם 30,000 מקומות ועיצוב.. מיוחד.





התקבלה החלטה סופית לגבי האיצטדיון החדש של ולנסיה שבנייתו הופסקה
לפני למעלה משנה.
יסיימו לבנות את האיצטדיון ללא הגג והקורות החיצוניים- שיבנו
בהמשך ברגע שיהיה כסף. כעת הצורך לפתוח את האיצטדיון גדול מאוד
כדי שהקבוצה תוכל למכור 20,000 מנויים נוספים ולהגדיל את הכנסותיה.

האיצטדיון של ולנסיה מיד עם חדילת העבודות.



האיצטדיון האולימפי בלונדון יהיה מוכן תוך חודשים בודדים ובנייתו
תסתיים כשנה וחצי לפני תחילת האולימפיאדה.




איצטדיון אבייבה (55,000) בדבלין, איצטדיונה החדש של נבחרת אירלנד
קרוב מאוד למועד ההשקה.




האיצטדיון החדש של זניט (62,000) הוא אחד המוקדים עתירי המתכת
בעולם.
קישור לתמונת דקסטופ של העבודות



התקדמות עבודות קירוב היציעים בשטוטגארט, בסופן יכיל האיצטדיון
60,000 מקומות ביציעים שכולם קרובים למגרש, ללא מסלולים אולימפיים.




לפני כחודשיים החלו עבודות הבנייה של האיצטדיון החדש במיינץ, גרמניה (33,000)




טוונטה אנסחדה ההולנדית שזה עתה הרחיבה את האיצטדיון ל24,000
תוסיף בקיץ יציע דרומי שיגדיל את התכולה ל30,000, מייד לאחר מכן
תבנה יציע מערבי ענק (שלא מופיע בתכנון המצורף) שירחיב את התכולה
ל44,000.




שטרסבורג הצרפתית הודיעה כי עד 2014 לכל המאוחר היא מתכננת לסיים
את השיפוץ באיצטדיון שבסופו יורחב ל36,000 מקומות.




נאנסי הצרפתית השיגה את האישורים להרחבת האיצטדיון.
כיום:

לאחר השיפוץ:




תכנון חדש לאיצטדיון של ספרטק מוסקבה שיכיל 40,000 מקומות.
כ-10,000 יותר מזה של היריבה העירונית צסק"א שנמצא בבנייה.




עדכונים נוספים בקרוב..
למעתיקים למיניהם- נא לציין קרדיט.

600 עמודים פלוס (650 אלף צפיות!) היו הסיבה לפור. עברנו ומרחנו כל כך הרבה עמודים שאם תלכו לעמוד הראשון עוד תראו איצטדיונים בבנייה. אז הגיע הזמן לעשות סדר, לדעת מה קיים, מה שופץ ומה טומן חובו העתיד. יקרה? כנראה שבשביל זה נצטרך את דיון איצטדיונים 3.0, ואם הוא באמת יגיע בעוד 6-7-8 שנים, נדע שאנחנו גם מבוגרים כבר, אבל שיש התקדמות אמיתית. נוכל להשוות להודעה הראשונה אי שם בשנת 2008 בדיון הראשון ונראה איפה היינו ואיפה אנחנו בנמצאים. אז יאללה בואו נתחיל. נכון להיום, המינימום לליגת העל הוא 5,000 מקומות ישיבה. החל מעונת 2014/15, יעלה המינימום ל-6,000 מקומות ישיבה. איצטדיונים שעומדים בתקן של 5,000 מקומות ומעלה, עשויים להמשיך כחריגים, אולם, סביר מאוד להניח כי אם המינימום יעלה בעוד מספר שנים ללמעלה מ-7,000 מקומות, יצטרכו איצטדיונים אלה להוסיף יציע או אפילו מעבר, תלוי במינימום שייקבע.

איצטדיונים קיימים/עתידיים - ליגת העל, אלה שנבנו, לשמחתנו.
ואלה שלצערנו, עדיין איתנו (לפי תכולה)
את איצטדיון קריית אליעזר, לא נשים בדיון, מאחר ועוד 4 חודשים
הוא כבר לא יהיה איתנו, אז נכניס את סמי עופר, מגיע לו בכל זאת:

איצטדיון טדי, ירושלים.
בנייה ושיפוצים: 1991, 1999, 2011
תכולה: 34,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: יש דיבורים קצת רחוקים על הגדלת
התכולה בין 45 ל-50 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים, הפועל קטמון ירושלים



איצטדיון סמי עופר, חיפה
בנייה ושיפוצים: 2014
תכולה: 30,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: -
קבוצות: מכבי חיפה, הפועל חיפה
נכון לשורות אלה, מכבי והפועל חיפה עדיין משחקות באיצטדיון קרית אליעזר (14,000)
אולם מדובר בחודשים האחרונים בלבד, את העונה הבאה יפתחו הקבוצות בסמי עופר החדש


איצטדיון בלומפילד, תל אביב.
בנייה ושיפוצים: 1962, 2000, 2008, 2010, 2012
תכולה: 14,413
שיפוץ עתידי מתוכנן: הרמת היציעים מאחורי השערים
והגדלת התכולה לבין 18 - 19.5 אלף.
קבוצות: הפועל ת"א, מכבי ת"א ובני יהודה ת"א



איצטדיון היהלום, נתניה
בנייה ושיפוצים: 2012
תכולה: 13,600
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-25 אלף, בעתיד הרחוק
קבוצות: מכבי נתניה, הפועל רעננה (2013-14)



איצטדיון וסרמיל, באר שבע
בנייה ושיפוצים: 1960, 2001
תכולה: 13,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: בעונת 2016/17
צפוי להיחנך האיצטדיון החדש בעיר
שתכולתו 16 אלף מקומות ישיבה.
קבוצות: הפועל באר שבע



האיצטדיון החדש: איצטדיון ע"ש יעקב טרנר (16,000)


איצטדיון המושבה (ראש הזהב), פתח תקווה
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 11,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-20 אלף בעתיד הרחוק
קבוצות: הפועל פ"ת, מכבי פ"ת



איצטדיון דוחא (השלום), סכנין
בנייה ושיפוצים: 2006, 2009
תכולה: 8,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם השלמת
היציע האחרון, תכולת המגרש
צפויה לקפוץ בין 10 עד 15 אלף
מקומות ישיבה
קבוצות: איחוד בני סכנין


איצטדיון ה-י"א חללי מינכן, אשדוד
בנייה ושיפוצים: 1966
תכולה: 8,200
שיפוץ עתידי: אין, יש תוכניות
לאיצטדיון חדש בתחומי העיר
עם 14 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: מועדון ספורט אשדוד


איצטדון עירוני, קריית שמונה
בנייה ושיפוצים: 1989, 2008
תכולה: 5,300
שיפוץ עתידי מתוכנן: אין
קבוצות: עירוני קרית שמונה



איצטדיון עירוני, עכו
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 5,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם הוספת יציעים מאחורי השערים
תגדל התכולה ל-10 אלף, תלוי במינימום למגרש והצלחת
הקבוצה.
קבוצות: הפועל עכו



איצטדיון גרונדמן, רמת השרון

בנייה ושיפוצים: 1998, 2012
תכולה: 4,300
שיפוץ עתידי: אין
קבוצות: עירוני ניר רמת השרון

כמדי שנה, הרעב לקבוצות הכדורגל שלנו כה גדול, עד שאנחנו מוכנים לשבוע מהריח של התלבושות.

ראשונה לפתוח לנו את התאבון לקראת עונת המשחקים 2014/5 היא מכבי תל אביב. בשעה טובה ומוצלחת, האלופה חוזרת לגוון הכחול המקורי, לאחר מספר שנים בהן שיחקה עם גוון כהה במיוחד של כחול, שלעיתים הזכיר את הצבע השחור.













התמונות האדיבות אתר ספורט2 והאתר הרשמי של מכבי תל אביב.

--------- ברצלונה 14\2013 ---------



העונה שעברה: מה קרה מול באיירן?

עידן פפ גוארדיולה, הטוב ביותר בהיסטוריה של בארסה, הסתיים כמו כל דבר טוב שנגמר בסוף, והנהלת הקבוצה המשיכה במסורת והעבירה את השרביט לשם אלמוני - טיטו וילאנובה, העוזר. לא מעט חששות עלו בקרב אוהדי בארסה לאור העובדה שהסגל לא התחזק להוציא את ג'ורדי אלבה המצויין שהגיע מולנסיה, ובטח אחרי שני משחקים לא טובים בסופר-קופה נגד ריאל מדריד שהביאו את בארסה להפסיד את התואר הראשון של העונה. בעונה הזו בארסה תסבול לראשונה מזה שנים מקושי אמיתי נגד ריאל מדריד כפי שהתברר גם בצמד משחקי הליגה(תיקו 2:2 בקאמפ-נואו וניצחון 2:1 של ריאל מדריד עם הרכב משני) וגם בגומלין חצי גמר גביע המלך במהלכו בארסה הובסה 3:1 בקאמפ-נואו והודחה דווקא אחרי תיקו בברנבאו.

אבל, בארסה הפגינה יציבות יוצאת דופן ופתחה את העונה בצורה מדהימה. איבוד הנקודות הראשון הגיע...רק בסופר-קלאסיקו נגד ריאל מדריד במחזור השביעי. מסי פתח את העונה בסערה והאמת שהמשיך לחורר רשתות גם לאחר-מכן; טאיו השתלב נהדר בחלק הקדמי, דויד ויאה היה הסופר-סאב ויחד עם פברגאס הובילו את בארסה לניצחון דרמטי בפיחואן של סביליה למרות פיגור 2:0. זה לא היה אותו קצב משחק, בעיקר בגלל צ'אבי ואינייסטה ששיחקו בינוני, ההגנה סבלה מימים לא טובים ובארסה ספגה המון - אבל המכונה המשיכה לתפקד, בעיקר בזכות מסי. בארסה סיימה את הסיבוב הראשון הטוב בהיסטוריה של הליגה עם מאזן של 18 נצחונות ותיקו והבטיחה את האליפות כבר בשלב מוקדם מאוד של העונה.


טיטו ואבידאל מרימים את צלחת האליפות. אליפות רביעית בחמש עונות

הנסיגה התחילה בעיקר בחודשים פברואר-מרץ, כשגם היעדרותו של טיטו בגלל המחלה בטח לא הועיל. בארסה הציגה משחק איום ונורא מול מילאן ועמדה על סף הדחה מהמפעל(2:0), אבל שער מהיר של מסי ומשחק מעולה אחר-כך הביאו את בארסה לקאמבק גדול וניצחון 4:0 בדרך ל-1/4 הגמר, במשחק שלפניו אמר צ'אבי 'קאמבק גדול הוא הדבר היחיד שחסר לקבוצה הזו'. בארסה התקשתה גם מול פ.ס.ז אותה עברה בגלל שערי חוץ, ואז הגיע המשחק מול באיירן מינכן באליאנז ארינה. לברצלונה הגדולה לא נותר שום זכר. באיירן פירקה את בארסה 4:0 לחתיכות וגם בגומלין לא ריחמה עם 3:0 מוחץ בקאמפ-נואו. אותו משחק סימן תמרור אזהרה גדולה עבור בארסה שהייתה חייבת ריענון, כנראה בכל העמדות. מסי סיים עונה מעולה עם 60 שערי ליגה אבל במשחקים האחרונים לא שיחק כמו גם כריסטיאנו רונאלדו, בגלל פציעות קלות. בארסה השוותה את שיא הנקודות של ריאל מדריד לעונה(100) וזכתה באליפות עם פאסיו של היריבה אספניול, אבל הזכרונות ממינכן נשארו מרירים מאוד...

ברוך הבא ניימאר!

הסגל של בארסה דרוש שיפוץ ועל יתר העמדות נדבר בהמשך, אבל המהלך הראשון של בארסה היה חיזוק החוד, ועד עכשיו העברתו של נייימאר לבארסה נחשבת לרגע הגדול של הקיץ. הפרסומים עצמם התחילו עוד בשלבי ההכרעה של העונה, וב-24/5 הודיעה הנהלת סנטוס על כך שקיבלה שתי הצעות ענק עבור ניימאר. המועדון 'אישר' את שתיהן והשחקן היה צריך לבחור. ככל-הנראה, הקבוצה השנייה שרצתה בשירותיו של החלוץ בן ה-21 שמשגע את כל אירופה - היא ריאל מדריד. בארסה במהלך אחד גם השיגה ריענון ענק לחוד וגם השיגה ניצחון מוראלי על פני היריבה. ב-3/6 ניימאר חתם רשמית בברצלונה ששילמה עבורו 57 מליון יורו. הילד נכנס לרשימת 10 ההעברות הגדולות בהיסטוריה. עכשיו ברור שיש מי שיוריד מהעומס העצום שמוטל על כתפיו של מסי.


הילד ענק. ניימאר מצטרף לבארסה

נוטים לזלזל ביכולת של ניימאר ולקרוא לו 'ילד יוטיוב'. ברור שגולאסו בליגה הברזילאית, גם אם מדובר בגול של פלייסטיישן, ולניימאר יש הרבה כאלה - לא שווה ערך לגול בחצי גמר ליגת האלופות, וחובת ההוכחה אך ורק על הברזילאי ממנו צפים למספרים קרובים לשל כריסטיאנו רונאלדו ומסי - אבל הילד פשוט מרשים, נכון לעכשיו. הוא עשה צחוק מכל היריבות בגביע הקונפדרציות וכבש שערים נפלאים בכל דרך אפשרית. רק הפצצה שלו בגמר לרשת של איקר קסיאס הייתה 'פחות חשובה'. שאר הגולים(4 בטורניר סה"כ) היו גם השערים הראשונים של הנבחרת, אצלה הרשית 16 שערים מאז שנת 2012. ישנם פרשנים למיניהם שטוענים שהמעבר מליגת הסטנגות לברזיל היישר לברצלונה הוא מוגזם מדי ואולי היה מוטב שיתפשף במקום אחר, אבל הילד רעב. שיתוף הפעולה שלו עם מסי צפוי להיות קסום והשניים כבר מתרגלים את זה בפרגונים אחד לשני בתקשורת. רק הזמן יגיד האם ניימאר יהיה רוביניו או רונאלדו.


שנת המבחן של טיטו

העןנה שעברה בטח לא הייתה הצלחה עבור בארסה, בעיקר בגלל הדרך והצורה בה הודחה מליגת האלופות. זו לא הייתה 'הדחה רגילה' אלא תבוסה של ממש, וצריך לזכור את אובדן שני התארים מול ריאל מדריד - הסופר-קופה וגביע המלך(גם אם ריאל הפסידה בגמר). אבל, העונה האחרונה בטח לא הייתה כישלון. כעת, אחרי עונת ההשתפשפות כמאמן ראשי באחד המועדונים הגדולים בעולם - טיטו צריך להפיק לקחים ומצפים ממנו שיסחוב את הקבוצה קדימה. בארסה לא הפסיקה לנצח אמנם, אבל פשוט פישלה במשחקים הגדולים. ככה זה עם מאזן דל מאוד של שני נצחונות ב-12 משחקים נגד ריאל מדרי(6), מילאן, פ.ס.ז ובאיירן מינכן. האמת, טיטו אולי היה יכול להשתמש טוב יותר בספסל שעמד לרשותו, עם מתן קרדיט לשחקנים כמו טאו ודויד ויאה במקומו של אלכסיס סאנצ'יז שהודף באופן שיטתי למרות כושר ירוד. כמוכן, עושה רושם ששיטת החלוץ המדומה קצת פוגעת בבארסה, ובטח מערך הארבעה קשרים במרכז השדה. בארסה אמנם השיגה שליטה אבסולוטית בכדור אפילו במונחים שלה - אבל נתקלה בבעייה רצינית של יצירת מצבי הבקעה, כמו שראינו בסאן-סירו.


הציפיות רק עולות. טיטו בעונת מבחן

האתגר הגדול שעומד בפניו של טיטו הוא לבנות את ברצלונה החדשה. לא מהפכה של ממש, אבל שדרוג בהחלט כן. היה נראה אחרי עידן פפ שטיטו מקבל קבוצה מוכנה לה נדרש רק להחזיר את המוטיבצייה ולקוות לעונה נטולת פציעות. בפועל, בבארסה הנוכחית התגלו מס' סדקים, בעיקר בהגנה, שם היא חייבת חיזוק. הומלס מדורטמונד היה מועמד רציני להגיע אבל כבר זמן רב שאין חדש בעניינו, והשמות החדשים הם דויד לואיז שלא בטוח שמוריניו רוצה אותו בצ'לסי, וטיאגו סילבה המצויין שרוצה לעזוב את פ.ס.ז לפי הדיווחים. פויול לא נהיה צעיר ומחמיץ משחקים רבים בגלל פציעה ופיקה בנסיגה ביכולת כבר שנתיים. וכששני המגנים של בארסה הכי התקפיים באירופה - צריך מישהו שיחפה מאחורה.

מחוץ לתוכניות::

במהלך מפתיע מאוד, שגרם לנו לבדוק האם לא מדובר באחד באפריל הספרדי - בארסה הודיעה אמש על מכירתו של דויד ויאה לאתלטיקו מדריד במחיר ריצפה של 5 מליון יורו בלבד. החלוץ לא היה מעוניין להישאר כשחקן ספסל שולי וממש לא התכוון לעזוב את הליגה הספרדית, אפילו סרב, כך שהאופצייה של טוטנהאם ירדה מהפרק, כנ"ל לגבי ארסנל. ויאה עוזב את בארסה אחרי 48 שערים ב-116 הופעות ובעיקר טעם של החמצה. שחקן שבבארסה דווקא כן יירצו מאוד להיפטר ממנו הוא אלכסיס סאנצ'ז. אחרי עונת בכורה פושרת מאוד - הגיעה עונה איומה בה הצ'יליאני היה לרוב החולייה החלשה בקבוצה. ברצלונה מקווה להצליח למכור את הסחורה לאיטליה, שם לבחור יש עדיין ביקוש, אבל כרגע בארסה די תקועה. לנוכח הכושר הטוב שהפגין טאו במשחקי ההכנה ובהנחה שפדרו יחזור לשחק כדורגל ולא להתעסק בשטויות - הם ירכיבו את חוליית ההתקפה יחד עם מסי וניימאר. הדיבורים על רוני נראים מאוד מגוחכים.


זו לא מתיחה. אל-גוואחה נמכר ב-5 מליון יורו.

אם כבר במנצ'סטר יונייטד עסקינן, השאלה המרכזית היא האם תיאגו אלקנטרה ימצא לעצמו בית חדש. עוד לפני אליפות אירופה המצויינת שלו U21, אז כבש שלושער בגמר נגד איטליה - יונייטד רצתה מאוד בשירותיו של הקשר שיודע שבברצלונה יהיה לו קשה לתפוס מקום בהרכב. בגלל סעיף מוזר בחוזהו של תיאגו, לפי מספר משחקים, יונייטד יכולה לרכוש אותו בתמורה ל-18 מליון יורו בלבד. בארסה מפעילה לחץ כבד על השחקן ונראה מה יהיה בהמשך.

בכל-מקרה, מבחינה רגשית בארסה כבר עשתה את המהלך שלה הקיץ: כשנפרדה מאריק אבידאל הגיבור. אחרי שש עונות בקבוצה, המגן חוזר לצרפת וישחק בשורותיה של מונאקו. המגן שהתגבר פעמיים על גידול בכבד, רצה מאוד להישאר ואף אולי הפנה אצבע מאשימה בקטנה לעבר בארסה במסיבת העיתונאים המרגשת בה פשוט התפרק ובכה(ואין אוהד כדורגל שלא התרגש יחד איתו), אבל בארסה החליטה שלנוכח גילו ורצון המערכת להזרים דם חדש - הגיע הזמן להיפרד. בארסה לא זרקה את אבידאל אלא פשוט שמה את השיקול המקצועי בעדיפות עליונה, וכן היא חייבת לעשות.


בארסה עושה הכל כדי שהילד מהמשתלה יישאר. תיאגו מתלבט ארוכות.

הלו"ז לקיץ:: פוגשים את פפ!

בקיץ שעבר בארסה סבלה קצת מעייפות שחקניה שאחרי עונה מתישה המשיכו למשחקי היורו. הפעם זה היה רק גביע הקונפדרציות בו ניימאר יצא המנצח הגדול. בכל-מקרה, אם אוהדי ריאל יחסרו פעימה במשחק גביע הברנבאו בו תפגוש ריאל מדריד את ראול בסוף אוגוסט - התחושה הזו תבעבע בכל קטלוניה כבר בסוף יולי, רישמו ביומנים: 24/7. ברצלונה תגיע למינכן למשחק ידידות עתיר אמוציות מול האקס פפ גוארדיולה שהוביל אותה לתקופה הטובה בהיסטוריה שלה וכעת חוזר לאמן אחרי שנת שבתון. שבוע וחצי לאחר-מכן גם ניימאר יתרגש מאוד כשיפגוש את האקסית סאנטוס בגביע גאמפר המסורתי.

בגלל משחקי הסופר-קופה מול אתלטיקו מדריד, שייצאו לדרך אחרי שהליגה הספרדית כבר תיפתח, אליהם בארסה תגיע הפעם כאלופה - הפרה-טמפורדה של בארסה מעט קצרה. שישה משחקי אימון וזהו. השחקנים יחזרו לאימונים מלאים ב-15/7 בעוד השחקנים שהתרוצצו בברזיל יצטרפו יותר מאוחר. ב-20/7 תקיים בארסה משחק הכנה ראשון על אדמת פולין נגד גנדסק; יש לה גם משחקים מול רוזנבורג, בבנגקוק נגד יריבה תאילנדית וגם קואולה לומפר ממאלזיה. אכן לו"ז מעניין. בארסה תעפיל אוטומטית כמובן לשלב הבתים של הצ'מפיונס ותמשיך להשתייך לקבוצת האיכות הראשונה.

ברצלונה - הדיון הרשמי של העונה שעברה



-------------------------------------------------------------------------

דעות, עידכונים(לא לחזור על דברים שכבר עודכנו, לא מהתקשורת הישראלית),שאלות, וויכוחים, הערות, הארות, תגובות וכל מה שקשור לברצלונה - רק כאן! שיהיה דיון מוצלח :aaa21:

נבחרת קוסטה ריקה


משחק בינ"ל ראשון: קוסטה ריקה - אל סלבדור 0-7 (ספטמבר 1921 בגוואטמלה)
הניצחון הכי גדול: 12-0 (נגד פורטו ריקו בקולומביה, דצמבר 1946)
ההפסד הכי גדול: 7-0 (נגד מכסיקו במכסיקו סיטי, אוגוסט 1975)
שיאן ההופעות: וולטר סנטנו (137)
מלך השערים: רולאנדו פונסקה (47)
הופעות בגביע העולם: 3 (1990, 2002, 2006)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית הגמר (1990)

קוסטה ריקה נחשבת באופן היסטורי לבכירה בנבחרות מרכז אמריקה (מכסיקו וארה"ב שייכות להתאחדות הצפון אמריקנית). במשך שנים רבות באמצע המאה הקודמת היא נחשבה לנבחרת השנייה בטובה בכל היבשת, אבל קונקאקאף קיבלה מקום אחד בלבד במונדיאל, וה"טיקוס" לא הצליחו לנצח את מכסיקו במאבק עליו. אחרי שאיבדה גובה ביבשת בשנות ה-70 וה-80, הצליחה קוסטה ריקה להעפיל למונדיאל לראשונה ב-1990. באיטליה היא גם רשמה את הישג השיא שלה - העפלה לשמינית הגמר, תחת בורה מילוטנוביץ'. במשחקה הראשון אי פעם במונדיאל, הצליחה הנבחרת הקוסטה ריקנית, שהתבססה על שחקנים מהליגה המקומית בלבד, להפתיע את נבחרת סקוטלנד 1-0 משער של חואן קייאסו. במחזור היא היא רשמה הפסד מינימלי לברזיל, והיתה צריכה תיקו בלבד מול שבדיה במחזור האחרון ע"מ להעפיל לשלב הבא. הסקנדינבים עלו ליתרון במחצית הראשונה, אבל בשלהי המחצית השנייה הקפטן רוג'ר פלורס השווה את התוצאה, והמחליף הצעיר הרנאן מדפורד, ש-12 שנים מאוחר יותר יהיה השריד היחיד מאותה נבחרת במונדיאל באסיה, כבש את שער הניצחון ושלח את קוסטה ריקה לשמינית הגמר, שם היא הובסה 4-1 ע"י צ'כוסלובקיה. לשני המונדיאלים הבאים הטיקוס שוב לא הצליחו להגיע, לפני שחזרו בכל תרועה רמה למונדיאל ב-2002, אחרי שסיימו במקום הראשון בבית הצפון אמריקני, הרבה לפני מכסיקו וארה"ב. למרות שהוגרלה לבית קשה, קוסטה ריקה הרשימה בקוריאה וסיימה במקום השלישי אחרי טורקיה רק בגלל הפרש שערים, אחרי תבוסה 5-2 לברזיל במחזור האחרון באחד המשחקים המהנים בטורניר. ב-2006 קוסטה ריקה שוב העפילה למונדיאל, אך הפעם היא לא הצליחה להשיג ולו נקודה אחת והלכה הביתה בתום שלב הבתים. לאחר שלא הצליחה להעפיל למונדיאל האחרון, קוסטה ריקה חוזרת למונדיאל הנוכחי.


נבחרת קוסטה ריקה במונדיאל 2002

הסגל הקוסטה ריקני למונדיאל מורכב ממספר שחקנים המשחקים באירופה המחוזקים בשחקנים מסקנדינביה וה-MLS, וגם בליגה המקומית. שמות בולטים ומוכרים בו הם הקפטן ברייאן רואיז מפ.ס.וו., השוער קיילור נאבאס מלבאנטה, ג'וניור דיאז ממיינץ ויואל קמפבל מאולימפיאקוס. הטיקוס ספגו מכה לא פשוטה כאשר ברייאן אוביידו מאברטון שבר את רגלו בינואר ויחמיץ את המונדיאל, וגם אלבארו סאבוריו, החלוץ הותיק, נפצע במהלך ההכנות לטורניר ולא יזכה לקחת בו חלק. שחקנים משמעותיים נוספים בסגל של חורחה לואיס פינטו הם רוי מילר, מגנה המצויין של ניו יורק רד בולס, והקשר סלסו בורחס מא.י.ק. השבדית. למונדיאל הנוכחי העפילה קוסטה ריקה בקלות רבה לאחר תצוגה מרשימה בבית הגמר הצפון אמריקאי, בו סיימה שנייה ורשמה נצחונות מול ארה"ב ומכסיקו. למעשה, את האחרונה היא כמעט הדיחה לחלוטין מהמונדיאל, כאשר ניצחה אותה בסן חוזה במחזור האחרון, אך הפסד דרמטי של פנמה מול ארה"ב מנע מהטיקוס להדיח את המכסיקנים השנואים עליהם. לכל אורך המוקדמות קוסטה ריקה הראתה יכולת קבוצתית טובה מאוד, עם הגנה מצויינת לצד חוליית התקפה מוכשרת אך לא יציבה. בהתחשב ביריבות של קוסטה ריקה בבית ד' - אורוגוואי, איטליה ואנגליה - זה יוכל להספיק, אולי, לשלושה הפסדים מכובדים.


המאמן

חורחה לואיס פינטו


זוהי הקדנציה השנייה של חורחה לואיס פינטו בנבחרת קוסטה ריקה. הקודמת היתה בין 2004 ל-2005, אך הוא פוטר בעקבות תוצאות לא טובות ויכולת לא מרשימה. למאמן הותיק בן ה-61 יש קריירה מכובדת מאוד בקולומביה, שם אימן מספר קבוצות בעלות שם ואף זכה באליפות אחת עם קוקוטה ב-2006. ב-2002 הגיע לראשונה לקוסטה ריקה, והוביל את אלחאולנסה לשלוש אליפויות מקומיות. ב-2007 מונה פינטו למאמן נבחרת קולומביה, פתח טוב את קמפיין מוקדמות המונדיאל אך פוטר לאחר נסיגה ביכולת וקולומביה נכשלה במשימת ההעפלה. ב-2011 מונה שוב למאמנם של הטיקוס, והוביל אותם בהצלחה לא מבוטלת בטורנירים בצפון אמריקה, וכמובן למונדיאל הנוכחי.

שחקני המפתח

קיילור נאבאס



מה זה אומר על נבחרת, אם השם הכי גדול שלה הוא שוער? דבר אחד בטוח, קיילור נאבאס ביצע השנה פריצה מרשימה בלבאנטה, והוא מדיע למונדיאל כאחד השוערים הטובים בלה ליגה, ואולי באירופה בכלל. נאבאס התחיל את הקריירה שלו בסאפריסה מסן חוזה, וב-2008, בהיותו בן 22, קיבל את אפודת השוער הראשון. בעונתו הראשונה כשוער ראשון הוא זכה באליפות, וערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת. ב-2009 הוא הגיע לחצי גמר גביע הזהב עם קוסטה ריקה וזכה בתואר השוער המצטיין, ושנה לאחר מכן הוא עבר לספרד, שם חתם באלבסטה מהליגה השנייה. הוא הציג יכולת טובה, אך אלבסטה ירדה לליגה השלישית והוא עבר ללבאנטה, שם שימש כמחליף של גוסטאבו מונואה במשך שנתיים. לקראת סוף העונה שעברה, לאחר תבוסה ביתית 4-0 לדפורטיבו, נטען כלפי מונואה ומספר שחקנים נוספים שהם מכרו את המשחק, והם הודחו מההרכב. נאבאס קיבל את אפודת השוער הראשון, וניצל את ההזדמנות עד תום עם יכולת מצויינת, שנמשכת עד היום. השמועות על מעבר לקבוצה גדולה יותר לא איחרו להגיע, וליברפול ומילאן הוזכרו כמועמדות. בהתחשב בזהות היריבות של קוסטה ריקה במונדיאל, לנאבאס יהיו הזדמנויות רבות להציג את כישוריו, ואולי להשיג מחזרות נוספות לשירותיו.

ברייאן רואיז



עד לפני מספר חודשים, למאמן הפינטו היו סיבות רבות לדאגה מכושרו של הקפטן שלו, ברייאן רואיז. אחרי שתי עונות טובות בפולהאם, חלה העונה ירידה בכושרו של רואיז, והוא איבד את מקומו בהרכב של הקבוצה המדרדרת מלונדון. אבל בינואר רואיז סידר לעצמו מעבר בהשאלה לפ.ס.וו. ההולנדית, שם הוא חוזר לכושר שאפיין אותו בקדנציה הראשונה שלו בהולנד במדי טוונטה. מדובר בבשורות טובות מאוד לקוסטה ריקה, שהרבה ממשחק ההתקפה שלה נשען על היצירתיות של "לה קומרדחה" ("הסמור).
את הקריירה שלו התחיל רואיז באלחואלנסה, הקבוצה של אלחואלה, העיר השנייה בגודלה בקוסטה ריקה. לאחר שלוש עונות בבוגרים, בהן היה בורג מרכזי בזכייה של אלחואלנסה באליפות מקומית אחת, אליפות המועדונים של מרכז אמריקה, וגולת הכותרת - גביע האלופות של קונקאקא"ף, עבר רואיז לגנט בקיץ 2006. כבר לאחר עונה אחת הוא קיבל את סרט הקפטן, ובעונתו השנייה היה גם מלך השערים של הקבוצה. ביולי 2009 המשיך רואיז בהתקדמות וחתם בטוונטה ההולנדית. במשך השנתיים שלו בטוונטה, היה רואיז אחד מכוכבי הקבוצה שב-2010 זכתה באליפות סנסציונית בהולנד, ושנה לאחר מכן סיימה במקום השני וזכתה בגביע. רואיז עצמו סיים את עונת האליפות כסגן מלך השערים של הליגה עם 24 כיבושים. את עונת 2011 התחיל רואיז עם טוונטה, אך ביום האחרון של מועד ההעברות עבר לפולהאם, שם, כאמור, הוא לא הצליח לשחזר את יכולתו הנהדרת מהולנד. עתה מקווה רואיז לסיים חצי עונה עם הופעה מכובדת בגביע העולם, ואולי לסדר לעצמו חוזה בקבוצה אחרת בעונה הבאה.


סלסו בורחס



כמו ללא מעט נבחרות בקיץ הקרוב, גם לקוסטה ריקה יש בסגל נציג ממוצא ברזילאי. הנציג הזה הוא סלסו בורחס, בנו של אלשנדרה גימראייס, מתאזרח ברזילאי ששיחק במדי הטיקוס במונדיאל 1990, וגם אימן אותם במונדיאלים של 2002 ו-2006. בניגוד לאביו ששיחק כחלוץ, בורחס משחק כפליימייקר, בעל טכניקה וגבוהה ויכולת כיבוש מרשימה מרחוק. אחרי שכיכב במדי הנבחרות הצעירות של קוסטה ריקה וזכה ספריסה, קבוצת נעוריו,בארבע אליפויות מקומיות רצופות, זומן בורחס לנבחרת הבוגרת לראשונה בקיץ 2008, ומאז הוא הפך לאחד מהשחקנים המרכזיים שלה. חצי שנה ואליפות אחת נוספת לאחר הבכורה בנבחרת, הקשר המוכשר עבר לפרדריקסטאד הנורבגית. אחרי שלוש עונות מצויינות בורחס הגיע למדינה סקנדינבית אחרת - שבדיה, שם חתם בא.י.ק. משטוקהולם. מאז עברו עוד שתי עונות מוצלחות ופוריות, והשמועות אומרות שבורחס מחפש מעבר לליגה גדולה יותר בקיץ. אבל עוד לפני כן, מצפה לו משימה מסובכת ביותר - להתמודד עם הקישור של איטליה, אנגליה ואורוגוואי, ולהוכיח שהוא ראוי לשחק ברמה גבוהה יותר.

שימו לב ל...

יואל קמפבל



כבר שנים שקמפבל נחשב לכוכב העולה של הכדורגל הקוסטה ריקני. לפני חמש שנים, קמפבל כבר הראה ניצוצות כשהיה הכוכב של הנבחרת שהודחה בשלב הבתים של המונדיאל עד גיל 17 ב-2009. ב-2011, הוא הוביל את קוסטה ריקה לסגנות אליפות צפון אמריקה עד גיל 20, וסיים כמלך השערים עם שישה כיבושים. בקיץ של אותה שנה, צמד שלו מול אוסטרליה בשלב הבתים של המונדיאליטו העלה את קוסטה ריקה לשמינית הגמר. יכולתו של קמפבל באותו טורניר הובילה להחתמתו ע"י ארסנל, ממנה הושאל מיידית ללוריין, והציג שם יכולת טובה. בעונה לאחר מכן הגיעה השאלה מוצלחת פחות לבטיס, והעונה הוא הושאל שוב, הפעם לאולימפיאקוס היוונית, והפך לאחד מכוכבי הקבוצה, עם דאבל-דאבל בכל המסגרות של כיבושים ובישולים, כולל שער בשמינית הגמר מול מנצ'סטר יונייטד. גם בנבחרת הבוגרת קמפבל הפך לשחקן משמעותי, ויש באמתחתו כבר מעל ל-30 הופעות בה. לאחרונה עלה קמפבל לכותרות, לאחר שרכש לא פחות מ-500 מדבקות של שחקני מונדיאל בתקווה למצוא שם מדבקה של עצמו, אך לשווא. בברזיל הוא ינסה לגרום לכך שגם אחרים יחפשו את המדבקה שלו.

הסגל המלא:

שוערים: קיילור נאבאס (לבאנטה), פטריק פמברטון (אלחואלנסה), דניאל קמברונרו (הרדיאנו)
הגנה: מייקל אומניה (ספריסה), ג'וניור דיאז (מיינץ), רוי מייר (ניו יורק רד בולס), ג'יאנקרלו גונזאלס (קולומבוס קרו), יוני אקוסטה (אלחואלנסה), כריסטיאן גמבואה (רוזנבורג), אוסקר דוארטה (קלאב ברוז'), היינר מורה (ספריסה), וויילון פרנסיס (קולומבוס קרו)
קישור: סלסו בורחס (א.י.ק. סולנה), כריסטיאן בולאניוס (קופנהאגן), מייקל בראנטס (אאלסונד), חוזה מיגל קוברו (הרדיאנו), ילצין טחדה (ספריסה), אסטבן גרנאדו (הרדיאנו), דייגו קאלבו (ואלרנגה)
התקפה: בריאן רואיז (פ.ס.וו), יואל קמפבל (אולימפיאקוס), רנדאל ברנס (קרטחינס), מרקו אורניה (קובאן)


לוח המשחקים:

אורוגוואי - קוסטה ריקה (קסטלאו, פורטלזה (סיארה), 14.6, 22:00 שעון ישראל)
איטליה - קוסטה ריקה (ארינה פרנאמבוקו, רסיפה (פרנאמבוקו), 20.6, 19:00 שעון ישראל)
קוסטה ריקה - אנגליה (מינייראו, בלו הוריזונטה (מינאס ז'ראיס), 24.6, 19:00 שעון ישראל)

מכבי חיפה 2013/14



העונה שעברה

אילו הייתם מאתרים ברחוב את חובב הכדורגל הישראלי הממוצע, ומבקשים ממנו לתאר במילה אחת את מכבי חיפה של שנות ה2000, סביר להניח שהתשובה שהייתם זוכים לשמוע במרבית המקרים היא המילה "יציבות". ואכן - כל אדם מן הישוב, אשר יבחן את הפעילות של המועדון מתחילת המילניום, יבין במהרה עד כמה נכונה קביעה זו - הן ברמת המאקרו (מכבי חיפה ביססה את מעמדה כחברה קבועה בצמרת ובמירוץ לאליפות), הן מבחינה נקודתית (בכל העונות האחרונות - כולל אלו שהוכתרו ככשלון - לא חלו תמורות תכופות ביכולת של הקבוצה, וכבר ממחזורי הפתיחה ניתן היה לעלות על הכיוון אליו תנשוב הרוח בשנה הקרובה) והן ברמה הניהולית (מאז מרץ 2000, לא פיטר יעקב שחר אפילו מאמן אחד באמצע העונה). אולם, העונה החולפת ניפצה את הקונספציה האמורה לעיל לרסיסים.

עם תחילת האימונים לקראת עונת 2012/13, התגבש בקרב קברניטי הקבוצה רושם הגורס כי תקופה גדולה עומדת בפתח: אחרי ארבע שנים עם אלישע לוי, הועבר שרביט האימון לרשותו של ראובן עטר - סמל עבר ומאמן מצליח (באופן יחסי); האוהדים עטו על שלל המנויים אשר הוצעו למכירה, בציפייה דרוכה לחזות בקבוצה החדשה, אשר נבנתה על ידי אליל ילדותם; ובנוסף לכל אלו, הקיץ הקשה שעבר על התל אביביות סימן את הירוקים כמועמדים טבעיים להנפת הצלחת בחודש מאי. מיותר לציין כי כל התחושות החיוביות והציפיות הגרנדיוזיות נמוגו במהרה, בעקבות פתיחת עונה קטסטרופלית (שתי נקודות בלבד השיגה מכבי חיפה ב5 המשחקים הראשונים). כך, תוך זמן קצר, הפך עטר מיקיר האוהדים לדמות שנואה ומסואבת, אשר דרדרה את הקבוצה לתהומות הליגה. בסופו של דבר, גם יעקב שחר, הבוס הגדול, איבד את סבלנותו האופיינית והודיע לעטר על סיום דרכו בקבוצה - כשהקבוצה אספה 7 נקודות בלבד מתוך 27 אפשריות והתבוססה בירכתי הטבלה.
עם פיטורי הכוכב המתולתל משנות ה90, קודמה למשרת המאמן הראשי בכרמל דמות מיתולוגית אחרת - אריק בנאדו. בשלב ראשון, נראה היה כי מינוי בלם העבר מהווה פתרון זמני בלבד (הוא בכלל "הוקפץ" למשרה מקבוצת הנוער). אולם, משעלו בתוהו המאמצים לאתר מועמד אחר, זכה בנאדו למעמד של קבע על הקווים. מאותו רגע, חל המפנה הגדול: בדומה לעוף החול המיתולוגי, הצליחה הקבוצה לקום לתחיה משאריות האפר שנותרו מתקופת עטר - ובן רגע, הפכה למכונת כדורגל דורסנית ועוצמתית. רצף משחקים פנטסטי, אשר כלל 12 נצחונות מתוך 14 הופעות, הזניק את מכבי חיפה בחזרה לצמרת הגבוהה - עד שנראה היה, בשלב מסוים, כי היא מסוגלת לקרוא תיגר על התואר ואף להשלים קאמבק היסטורי. לרוע המזל, גם היריבה הצהובה מתל אביב פתחה רצף נצחונות משלה - שנמשך גם כשלירוקים אזל הדלק. בסופו של דבר, המועדון סיים את עונת הליגה כ"סגן של בר כוכבא" בלבד (מקום שני, בפער 13 נקודות מהפסגה) ונחל מפלה צורבת במפעל הגביע, כמיטב המסורת, בדמות הדחה מאכזבת מול קרית שמונה בחצי הגמר.


הצליח לעשות סדר בבלגאן של עטר, אך סיים את העונה עם טעם מריר. העונה הקרבה, מקווה אריק בנאדו, תיראה אחרת.

מה עשינו בשוק ההעברות?

אם פגרת הקיץ הקודמת התאפיינה במעורבות ירוקה מינימלית בשוק השחקנים, מדיניות אשר גבלה לעתים בזחיחות - את ההתנהלות של מכבי חיפה במסגרת חלון ההעברות הנוכחי, יש להגדיר באופן שונה לחלוטין. כבר בתחילת חודש יוני, נרשם איתות ראשון מכיוון הכרמל על העתיד לבוא בקיץ - בדמות החתמתו של רובן ראיוס. בקורות חייו של הקשר ההתקפי מספרד, אשר מתופקד בדרך כלל באגף השמאלי, ניתן למצוא עונה אחת במדי ברצלונה ב', יחד עם שנתיים מוצלחות במדי אסטראס טריפוליס מיוון (בעונה האחרונה, הוא הוביל את הקבוצה למקום הרביעי בליגה ולהופעה בגמר הגביע).
לאחר מכן, התפנתה מכבי חיפה לטפל בשתי עמדות נוספות; בזה אחר זה, הוחתמו בקבוצה שמעון אבוחצירא ואלעד גבאי, אשר זכו באליפות היסטורית עם קרית שמונה אך לפני שנה. אבוחצירא, חלוץ ליגה לגיטימי (ואולי אף מעלה מכך), אמור להוסיף נוכחות ואיכות מסוימת לחלק הקדמי החלש של הקבוצה - אך מידת התאמתו למשבצת החלוץ הראשי מוטלת בספק, בעיקר בגלל נטייתו להחמיץ מצבים קורצים. גבאי, לעומת זאת, נתפס כרכש "בטוח" יותר מבחינת מרבית האוהדים; הם סבורים כי יש ביכולתו של המגן בן ה27 לשדרג את משחק האגפים ולהפוך את הצד הימני לחלק אינטגרלי מהתקפת הקבוצה (כזכור, לא כך היה המצב בעידן אייל משומר).
לאחר הרכישות ה"בומבסטיות", בישר המועדון על החתמתו של רן אבוקרט - קשר הפועל חיפה באותה עת, ובנו של אברהם אבוקרט האגדי. בהתחשב בחזרתם של סארי פלאח וסינטאיהו סלליך המושאלים, קל להסיק כי עמדות המחליפים מאוישות כראוי.
למרות הנימה החיובית העולה מן הפסקות הנ"ל, מוטב שלא תשגו באשליות על סיום קמפיין הרכש לעונה הקרובה: לאור הצורך של הקבוצה בחוד חזק והתקרבות ההופעה האירופית הראשונה לעונה בצעדי ענק, במועדון עומלים במרץ על החתמת חלוץ זר ומוכח. עד עתה, הועלו מספר שמות פוטנציאליים (הבולט שבהם הינו ג'ייקוב מולנגה, הזמבי המאסיבי של אוטרכט), אך לא דווח על התקדמות משמעותית בגזרה זו.

משסיימנו לסקור את גזרת ההחתמות הפעילה, נעבור גם על מצבת השחקנים העוזבים, אשר מונה העונה מספר שמות מעניינים. בין פליטי מחלקת הנוער למיניהם (רז שטיין, דור כוכב, אמרי זייד ואחרים) ניתן למצוא את תמיר כהן - אשר הגיע למועדון בקול תרועה רמה ונזרק ממנו בבושת פנים, לאחר כשלון טוטאלי; את עודד אלקיים ולירוי צעירי - אשר הסתלקו כלעומת שבאו; את שלומי אזולאי ו-וויאם עמאשה, אשר שילמו את המחיר על חוסר המחץ והאנמיות של ההתקפה בעונה החולפת וקיבלו הודעת שחרור ללא תנאי (אם כי יש להסתייג ולומר שעזיבתם עדיין לא בטוחה במאת האחוזים. עמאשה, למשל, כבר הצהיר כי אין בכוונתו לחפש קבוצה חלופית - גם במחיר ייבוש ביציע). אולם, מעל כולם עומדת פרישתו של ניר דוידוביץ' - התמנון, השוער מספר 1, הסמל הנערץ ששירת את המועדון נאמנה במשך 19 שנים, 386 משחקים ואינספור הצלות, זינוקים וירטואוזים ופציעות קשות. במחזור סיום העונה, מול הפועל תל אביב, זכה דוידוביץ' לרשום את הופעת הפרידה שלו מהמועדון, לעיני 15,000 צופים נרגשים ומריעים.


תודה לאגדה שלא תישכח. "התמנון" תולה את הכפפות

ולתחזית...

אחד מערכי היסוד של אוהדי הכדורגל בכלל, ואוהדי קבוצות צמרת בפרט, גורס כי יש להתייחס לכל עונה כראשונה בין שוות; כלומר - על הקבוצה להתמקד בהשגת המטרות שלה ולהשקיע את מאת האחוזים כדי להצליח במהלך שנת המשחקים, ללא קשר למשתנים חיצוניים כאלו ואחרים (כדוגמת מעבר לאצטדיון חדש, שובע לאחר זכיה ברצף אליפויות ושאר ירקות). אם כך, נראה כי האוהדים הדוגלים בגישה זו לא ישמחו לשמוע על האווירה המיוחדת השוררת במכבי חיפה, לקראת השנה הקרבה. במהלך עונת 2013/14, יציין מועדון הכדורגל של מכבי חיפה 100 שנים להיווסדו - ואם מוסיפים לעובדה זו את המעבר לאצטדיון "סמי עופר" החדיש (הוא צפוי להתבצע במהלך העונה או מיד עם סיומה), קל יהיה להבין מדוע מעוניינת ההנהלה לקשט את המועדון במעטה של חגיגיות ואופטימיות. ומהי הדרך הטובה ביותר להפוך את חודש מאי הקרוב לחג צבוע בירוק, אם לא להחזיר את צלחת האליפות למקומה הטבעי?
על פניו, נראה כי באמתחתה של מכבי חיפה מצויים כל המרכיבים הדרושים להצלחה: מאמן צעיר ורעב, סגל מוכשר ומאוזן, ואווירה חיובית בקרב מחנה האוהדים. כעת, נותר רק לקוות שחומרי הגלם הללו אכן יתחברו למתכון מנצח - ושנדע עונה רווית הצלחות ושמחה.

דיון פורה ומהנה לכולם!

עונת 2013/2014 הסתיימה והעיניים נשואות כבר לקיץ 2014 ולעונת המלפפונים שכבר החלה להתחמם בגזרת המאמנים והשחקנים.

כאן זה המקום לדון בכל השמועות, החדשות וההעברות שנחתמות בשתי הליגות בכירות.

שיהיה לנו דיון פורה ומהנה

בדומה לשנה שעברה, החלטנו שגם השנה יהיה דיון לשאר קבוצות הצמרת בליגה הספרדית רק במתכונת מורחבת יותר. השנה הדיון יהיה שייך לחמש קבוצות שונות - ולנסיה, ריאל סוסיאדד, סביליה, אתלטיק בילבאו ומלאגה.

ולנסיה


העונה שעברה:

2012/13 הייתה עונה קשה מאוד עבור ולנסיה. העטלפים פספסו את ליגת האלופות בנקודה אחת בלבד, הודחו כבר ברבע גמר הגביע הספרדי ולא הצליחו להגיע רחוק בליגת האלופות אחרי הדחה מול פאריס סן ג'רמן. כל זאת בנוסף כמובן להחלפת המאמן וכוכב העבר של הקבוצה מאוריסיו פלגרינו עוד בשלהי שנת 2012. הספתח של פלגרינו דווקא היה די מוצלח כשהוא הצליח להוציא נקודה בברנבאו, אבל כבר במחזור שלאחר מכן ראינו שולנסיה שילמה ביוקר על כך שלא חיזקה את הגנתה בחלון ההעברות וסיימה בתיקו ביתי של 3-3 נגד דפורטיבו לה קורוניה. מכאן כבר החלה ההידרדרות של ולנסיה בליגה הספרדית, ולמרות שפלגרינו הוביל את ולנסיה לרבע גמר גביע המלך ושמינית גמר ליגת האלופות, המיקום הנמוך של ולנסיה בטבלה הביא לפיטוריו של פלגרינו, אותו החליף ארנסטו ואלוורדה. תחילת דרכו של ואלוורדה לא הייתה מוצלחת במיוחד עם שני ניצחונות ושני הפסדים בארבעת משחקיו הראשונים, כולל תבוסה ביתית 5-0 מול ריאל מדריד. בהמשך ולנסיה הייתה במומנטום לא רע בכלל בליגה עם 12 נקודות מתוך 18 אפשריות, עד שחניכיו של ואלוורדה שיחקו גם במפעלים האחרים. 1-3 לריאל מדריד בסיכום שני המשחקים ברבע גמר הגביע, בנוסף להפסד ביתי 1-2 לפאריס סן ג'רמן בשמינית גמר ליגת האלופות שתיקו בגומלין בצרפת לא ממש עזר. לפחות ולנסיה יכלה להתנחם בכך שההדחות הנ"ל עזרו למיקום שלה בטבלה להשתפר משמעותית. ריצה נהדרת של העטלפים הובילה לכך שבתום המחזור ה-37 המקום הרביעי היה כבר שייך להם וניצחון על סביליה של אונאיי אמארי, המאמן שפוטר מולנסיה שנה קודם לכן וחיפש נקמה. את הסוף כולם זוכרים - ולנסיה שוב משלמת ביוקר על ההגנה הרעועה שלה ומפסידה 4-3 הודות לרביעייה של אלברו נגרדו. ריאל סוסיאדד מנגד מנצחת את דפורטיבו לה קורוניה ומשאירה לולנסיה רק את המקום החמישי.


סוסיאדד חוגגת על חשבונה של ולנסיה.

העברות ומלפפונים:

המאמן החדש מירוסלב ג'יוקיץ' לא ממהר לשפוך כספים על רכש הודות למצב הכלכלי הקשה של הקבוצה. שני שחקנים הצטרפו בינתיים לקבוצה והם הקשר האחורי חאבי פואגו (29) שמגיע מראיו וייקאנו בהעברה חופשית והקשר התקפי מיצ'ל הררו (24) שמגיע מהיריבה העירונית לבאנטה תמורת 420,000 יורו. גם פרננדו גאגו ופאקו אלקאסר מסיימים את השאלתם בולז סארספילד ובחטאפה (בהתאמה) וחוזרים לקבוצה. למרות שולנסיה זקוקה לרכש בהגנה וחיזוק בהתקפה עקב העזיבות הצפויות של רוברטו סולדדו וג'ונאס המלפפון היחיד שעולה כרגע בתקשורת הוא הקשר האחורי של צ'לסי אוריול רומאו שאמור להגיע בהשאלה.

בגזרת העוזבים כרגע יש שלושה שמות, בנוסף למאמן ארנסטו ואלוורדה שלא האריך את חוזהו בקבוצה. הראשון מביניהם הוא טינו קוסטה (28) הקשר האחורי שעובר לספרטק מוסקבה עבור 7 מיליון יורו. השחקן השני שעזב הוא גם קשר אחורי, דוד אלבלדה (35) שהחליט לא להאריך את חוזהו בקבוצה ואם הוא לא ימצא קבוצה חדשה אז האגדה של המועדון יודיע על פרישתו. החלוץ קרלס גיל (20) שהושאל לאלצ'ה בעונה הקודמת יושאל שוב לעולה החדשה.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

העתיד של ולנסיה תלוי בעיקר במה שיקרה בהמשך הקיץ: אם החלוצים רוסרסטו סולדדו וג'ונאס יעזבו, ולנסיה כנראה תתקשה למצוא ללהם מחליפים ראויים אבל לפחות יהיה לה כסף כדי להתחזק בעמדות נחוצות. לא להיות בליגת האלופות זה בהחלט מצב חדש ומוזר עבור ולנסיה, אך הקבוצה תשתתף בליגה האירופית והיא ללא ספק אחת מהפייבוריטיות לזכייה בתואר. לולנסיה עדיין יש סגל נהדר והקבוצה לא תקבל בחשבון עונה שנייה ברציפות מחוץ לליגת האלופות.



ריאל סוסיאדד



העונה שעברה:
2012/13 אחת מהעונות הטובות ביותר בהיסטוריה של ריאל סוסיאדד. עם הסגל הצעיר ביותר בליגה פיליפ מונטנייה סיים את העונה במקום הרביעי עם 66 נקודות אחרי ניצחון על דפורטיבו לה קורוניה במחזור האחרון ועזרה קטנה מסביליה שניצחה את יריבת הבאסקים בצמרת ולנסיה. העונה לא התחילה כמו שבמועדון ציפו שהיא תתחיל והקבוצה מסן סבסטיאן לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. חודש אוקטובר היה נוראי עבור סוסיאדד שהבקיעה רק שני שערים במהלך כל החודש ומיקומה בטבלה היה קרוב ביותר לקו האדום, למרות ניצחון גדול בדרבי הבאסקי חודש לפניכן. מונטנייה היה על סף פיטורים כשהוא הבין שהוא חייב לנצח כדי להישאר בקבוצה, ובעצם מאז ההפסד לאספניול בסוף אוקטובר סוסיאדד לא הפסידה בליגה עד סוף שנת 2012 עם 14 כיבושים ו-5 ספיגות בחודשיים, אך הודחה מהגביע מוקדם מאוד אחרי 4-2 בסיכום שני משחקים מול קורדובה. המשחק הראשון של סוסיאדד בשנת 2013 היה בסנטיאגו ברנבאו, ולמרות שהפסידה 4-3 סוסיאדד שיחקה טוב מאוד ושלושער של צ'אבי פרייטו נתן לבאסקים סיבה להיות אופטימיים לגבי המשך העונה של הקבוצה. כמה שבועות לאחר מכן הגיע ניצחון גדול על ברצלונה בקאמפ נואו, כשסוסיאדד הפכה פיגור 2-1 במחצית לניצחון 3-2 והנחילה לברצלונה הפסד ליגה ראשון העונה. חניכיו של מונטנייה השיגו 29 נקודות ב-13 המשחקים הבאים, כולל ניצחון 1-3 על היריבה הגדולה אתלטיק בילבאו וניצחון 2-4 חשוב מאוד על ולנסיה, עד שהגיע דעיכה קלה עם ניצחון בודד בארבעת המשחקים הבאים, מה שהעלה את ולנסיה למקום הרביעי במחזור ה-37. סוסיאדד הייתה צריכה להשיג ניצחון חוץ בריאזור ולקוות להפסד ביתי של ולנסיה נגד סביליה. המזל היה עם הבאסקים שהורידו את דפור לליגת המשנה אחרי שער מוקדם של גרייזמן וכאמור ניצחון של האנדלוסים על העטלפים הביאו לפתיחת השמפניות והזיקוקים בסן סבסטיאן.


שחקני הקבוצה חוגגים לאחר עוד ניצחון.

העברות ומלפפונים:

למרות עונה נהדרת ההנהלה החליטה משום מה שלא להאריך את חוזהו של מונטנייה שעזה לראן הצרפתית, ג'גובה ארסטה שהיה חלק מהצוות המקצועי של מונטנייה יחליפו. ארסטה מעדיף להישאר עם השלד הקיים ומלבד השאלת המגן השמאלי חוסה אנחל (23) מרומא לעונה נוספת לא ביצע שום רכש. השם היחיד שעולה כרגע בתקשורת בהקשר של ריאל סוסיאדד הוא החלוץ חריס סרפוביץ' מפיורנטינה שהיה מושאל בעונה הקודמת לנובארה.

סוסיאדד גם מנסה בכל כוחה לשמור על כוכביה והשחקן היחיד שעזב הוא החלוץ חוסבה יורנטה (33) שסיים את חוזהו בקבוצה וכרגע הוא שחקן חופשי. השחקן הבא שצפוי לעזוב הוא הקשר האחורי אסייר אייארמנדי בו מעוניינת ריאל מדריד שעשויה לשלם את סעיף השחרור שלו, אך כרגע השחקן עדיין בסוסיאדד.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

העונה הבאה תהיה קשה ביותר עבור ארסטה וחניכיו שיתחרו בשלוש מסגרות שונות לראשונה מאז 2004 ותנסה לשחזר את הישגיה בליגה מהעונה הקודמת. אם סוסיאדד תצליח לשמור על הכוכבים הגדולים שלה אז היא בהחלט יכולה להגיע רחוק בכל שלושת המפעלים, וכמו שזה נראה כרגע רק אייארמנדי מועמד לעזוב. סוסיאדד תנסה בעונה הבאה להשיג לפחות מקום באירופה, ותקווה להגיע לשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות וכמובן כמה שיותר רחוק בגביע הספרדי.


סביליה



העונה שעברה:

גם מבחינת סביליה העונה החולפת הייתה קצת מאכזבת כשברובה הקבוצה הייתה במרכז הטבלה ולא הצליחה לאיים בכלל על ארבעת הראשונות בטבלה. מיצ'ל קיווה לסיים עונה מלאה כמאמן סביליה אך לאור היכולת הלא טובה שלו קבוצתו החליט דל נידו בחודש ינואר לפטר אותו ולהביא במקומו את אונאיי אמארי שאימן את ולנסיה בעונה שלפניכן ופוטר אף הוא מאימון ספרטק מוסקבה. אמארי החזיר את סביליה לחלק העליון של הטבלה והצליח להגיע לחצי גמר הגביע הספרדי, מה שהעניק לו מקום בליגה האירופית. את העונה התחילה סביליה לא רע בכלל עם שלושה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו בחמשת המחזורים הראשונים, כולל ניצחון ביתי על האלופה ריאל מדריד. שבועיים לאחר מכן היא אף הובילה בביתה 2-0 על ברצלונה, אבל האנדלוסים לא ממש הראו אופי ובסוף המשחק הפסידו 2-3. מאז אותו הפסד סביליה נראתה בינונית ביותר וניצחה רק פעמיים עד סוף 2012. מה שכן, סביליה בהחלט יכלה להתנחם בכך שאחד משני הניצחונות הללו היה על יריבתה המרה ריאל בטיס שבאותה תקופה נראתה לא רע בכלל, אך חטפה תבוסה קשה של 1-5 מסביליה. בגביע מנגד סביליה שיחקו פשוט מצוין, וגם עם הגרלות קשות לא קלות בשלבים המוקדמים (אספניול בשלב הראשון, מאיורקה בשני וסראגוסה ברבע הגמר) סביליה הבקיעה 16 שערים וספגה רק שלושה שערים בשישה משחקים בסך הכל, עד שהגיעה אתלטיקו מדריד בחצי הגמר. כשהאנדלוסים פגשו את הקולצ'ונרוס ראינו את אחד מחצאי הגמר הרותחים ביותר שהיו בגביע הספרדי, עם חמישה כרטיסים אדומים בשני משחקים ותוצאה של 4-4 בסיכום שני המשחקים, אך אתלטיקו עלתה לשלב הבא עקב שערי חוץ וסביליה נאלצה לראות את הגמר רק מהבית. נחזור למה שקרה חודשיים קודם לכן בתחילת 2013 כשלמרות ניצחון 0-1 על אוסאסונה במשחק הראשון של השנה, סביליה הפסידה 2-0 לולנסיה במחזור שאחרי, מה שהוביל לפיטוריו של מיצ'ל ולמינויו של אמארי. המאמן החדש שיפר במעט את המצב כשהפך את סביליה מקבוצה מלרוב מפסידה ובקושי מנצחת ולקבוצה שמנצחת יותר פעמים אבל בכל זאת מתקשה לשמור על יציבות. סביליה הצליחה לסיים את העונה בטעם טוב עם ניצחון חוץ גדול על ולנסיה 3-4 ורביעייה מרשימה מאוד של אלברו נגרדו.

העברות ומלפפונים:

בניגוד לולנסיה ולסוסיאדד, הקיץ של סביליה הרבה יותר רועש. קודם כל, סביליה מיהרה להחתים את מלך שערי הליגה הרומנית הלא הוא החלוץ ראול רוססקו (25) מסטיאווה בוקרשט עבור 2.2 מיליון יורו. סביליה אף החתימה את הקיצוני הימני של ראסינג סנטאנדר חאיירו סאמפריו (19), גם הוא עלה לאנדלוסים 2.2 מיליון יורו. סביליה שילמה 3 מיליון יורו עבור ויקטור מאצ'ין ויטולו (23), הקיצוני השמאלי של לאס פלמאס וצירפה לשורותיה אתמול גם את מלך שערי הליגה הבלגית קרלוס באקה (26) החלוץ הקולומביאני של קלאב ברוז'. סביליה גם השאילה שני שחקנים, את הקשר השמאלי מרקו מארין (24) מצ'לסי ואת הבלם ניקו פראחה (29) ששייך לספרטק מוסקבה. בנוסף לכך, השוער חאבי ואראס חוזר מהשאלה אצל סלטה ויגו והבלם אלכסיס חוזר מהשאלה אצל חטאפה, כנראה ששניהם יקבלו אמון גדול יותר מאמארי העונה. שחקנים נוספים שאולי יגיעו הקיץ הם ג'יורג'יאן דה ארסקאטה, הקשר ההתקפי הצעיר מדפנסור האורוגוואית והבלם של אוסאסונה אלחנדרו אריבאס.

סביליה גם שיחררה ומכרה לא מעט שחקנים, כשהבכיר מביניהם הוא הכוכב הגדול של הקבוצה חסוס נבאס (27) שחתם במנצ'סטר סיטי תמורת 25 מיליון יורו. שני שחקנים נוספים עברו לאנגליה, החלוץ לואיס אלברטו (20) שסיים עונת השאלה בברצלונה ב' ועבר לליברפול תמורת 8.8 מיליון יורו, והמגן השמאלי אנטוניו לונה (22) שאסטון וילה תשלם עבורו 1.5 מיליון יורו. באייר לברקוזן הגרמנית קנתה מסביליה עוד שני שחקנים, הקפטן והשוער הוותיק אנדרס פאלופ (39) שסיים את חוזהו והבלם אמיר ספאחיץ' (32). יתר על כן, סביליה השאילה לעולה החדשה אלצ'ה את החלוץ מאנו דל מוראל (29) והקיצוני הימני מירוסלב סטבאנוביץ' (22). גם הבלם ברנרדו אספינוזה (23) חתם בספורטינג ליסבון בהעברה חופשית. שחקנים נוספים שצפויים לעזוב את סביליה הם אלברו נגרדו שקרוב מאוד למנצ'סטר סיטי וג'פרי קונדוגביה שמחוזר ע"י קבוצות רבות באירופה.


חסוס נבאס במדי מנצ'סטר סיטי. איך סביליה תסתדר בלעדיו?

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

כרגע עושה רושם שאונאיי אמארי פועל כמו שהוא צריך - מביא מחליפים לשחקנים הבכירים שעוזבים ואף מחזק יותר את ההתקפה של סביליה שהייתה זקוקה לעוד כמה שחקנים שיבקיעו מלבד נגרדו. עם הקידום שצפוי לשחקנים צעירים בנוער של המועדון כמו חוסה קאמפנייה, אלברטו מורנו וישראל פוארטו, סביליה יכולה לסיים את העונה בין ששת המקומות הראשונים בטבלה, והיא תנסה להגיע כמה שיותר רחוק בליגה האירופית ובגביע המלך מבלי לזלזל במפעלים הללו.


אתלטיק בילבאו



העונה שעברה:
אחרי עונה נהדרת שבה הגיעה הקבוצה לשני גמרים היו ציפיות רבות ממרסלו ביילסה וחניכיו לקראת עונת 2012/13, אבל העונה החולפת הייתה העונה שאף אוהד של האריות לא ירצה לזכור. ביילסה היה מאוד מאוכזב מהיכולת של קבוצתו בשני הגמרים ובכך שהם סיימו עונה כזו במרכז הטבלה מבלי לזכות באף תואר. הכעס של ביילסה על שחקניו גרם לפתיחת עונה זוועתית של הקבוצה עם שני ניחונות משבעת המשחקים הראשונים, ואחרי שהקבוצה לא הביאה תחליף ראוי לחאבי מרטינז, השחקן הכי חשוב במערך של הקבוצה וגם הכוכב הגדול פרננדו יורנטה ביקש לעבור וכל העונה מרד במועדון שלא נתן לו לעבור ליובנטוס לפני שמסתיים חוזהו בקבוצה. השחקן שהיה הכי טוב בקבוצה הוא הרכש החדש אריז אדוריץ שסיים את העונה עם 14 שערים אך זה כמובן לא כיפר על כך שכל הכוכבים הגדולים של העונה הקודמת, גם אלה שעוד נשארו בקבוצה, נעלמו כלא היו. ההידרדרות של הקבוצה רק המשיכה והקבוצה הודחה כבר בסיבוב הראשון של הגביע הספרדי ובשלב הבתים של הליגה האירופית, שני המפעלים שבהם היא הגיעה עד הגמר בעונה שלפניכן, כאשר גם בליגה הבאסקים ניצחו רק לעתים רחוקות וכל ניצחון היה מלווה בהפסד ותוצאת תיקו. אם נחפש עוד שחקנים שהיו לא רעים העונה בבילבאו, אפשר למצוא את אנדר הררה שלמרות שלא הרשים כפי שציפו הוא השלים 34 משחקים בכל המסגרות והחזיק את הקישור על גבו, וגם את מרקל סוסאטה שכבש 12 שערים בכל המסגרות וזה בהחלט נתון יפה לשחקן אגף, אבל גם שניהם התקשו להבריק על בסיס קבוע. בילבאו סיימה את העונה במקום ה-12 הודות ליכולת מסופרת יותר במחזורי הסיום כשהפסידה רק במשחק אחד מתוך שבעת המשחקום האחרונים וניצחה שלושה מהם, אבל אחרי שהמועדון איבד את אחד מהסמלים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלו אין ספק שהעונה הייתה מאכזבת, האוהדים קיוו להיפרד מהסן מאמס ששימש כאצטדיונים הביתי בסביבות 100 שנים עם עונה טובה יותר.

מלפפונים והעברות:

מרסלו ביילסה מסיים את חוזהו בקבוצה ובמקומו מחליטה בילבאו למנות את ארנסטו ואלוורדה שלו הייתה חצי עונה די מוצלחת בולנסיה. המאמן כבר ניגש לעבודה והחתים במהירות את הכוכב הגדול של ריאל בטיס בנייאט אצ'ברייה (26). הקשר האחורי שכבר קיבל זימון לנבחרת ספרד מגיע עבור 8 מיליון יורו בלבד ויעזור לאנדר הררה להחזיק את הקישור של הקבוצה. בילבאו גם חיפשה יורש לפרננדו יורנטה, אך מסיבות ידועות השוק לא כ"כ רחב והקבוצה החתימה את קיקה סולה (27), החלוץ מאוסאסונה שקיבלה עבורו 4 מיליון יורו. בלם העולה החדשה אלצ'ה צ'אבי אצ'ייטה (25) הגיע בהעברה חופשית, בנוסף למגן השמאלי מיקל בלנזיאגה (25) והשוער איאגו הררין (25) שמסיימים תקופת השאלה בויאדוליד ובנומנאסיה בהתאמה. שחקן נוסף שעשוי להגיע למועדון הוא הקשר האחורי של גרנאדה מיקל ריקו.

השם הגדול ביותר שעוזב את אתלטיק בילבאו הוא פרננדו יורנטה (28) שבעקבות התעקשות המועדון להשאירו בקבוצה הוא עוזב העונה ליובנטוס בהעברה חופשית אחרי שסיים את חוזהו בקבוצה. גם הבלם פרננדו אמורבייטה (28) מסיים חוזה ועובר לפולהאם בהעברה חופשית). ישנם עוד שני שחקנים שסיימו חוזה, הקשר ההתקפי איגור מרטינז (23) שעובר למיראנדס והמגן השמאלי צ'אבי קסטייו (27) שלא מזמן חתם בלאס פלמאס.


הסמל של הקבוצה יעבור לאיטליה אחרי 9 שנים בבילבאו.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

קשה לדעת מה יקרה בעונה הקרובה. אמנם ואלוורדה חיזק את הקבוצה בעמדות הנחוצות עם שחקנים כישרוניים כמו בנייאט וקיקה סולה, והעובדה שהקבוצה לא תשחק באירופה בעונה הבאה בטח תעזור, אבל האם הקבוצה תתרגל לאצטדיון החדש והוא יהווה מוקש ליריבות כמו הסן מאמס? את זה נדע רק בהמשך. הקבוצה כנראה לא תאבד עוד שחקנים חשובים במערך אבל היא עדיין תזדקק לכך שאיקר מוניאיו ואנדר הררה יממשו את מלוא הפוטנציאל שלהם, בנוסף ליכולת טובה של אריז אדוריץ ומרקל סוסאטה, כדי שהקבוצה תחזור למקומה הטבעי בצמרת הטבלה. אני מאמין שאם הקבוצה תסיים לפני ריאל סוסיאדד העונה תיחשב להצלחה.


מלאגה



העונה שעברה:

2012/13 של מלאגה הייתה כנראה העונה הטובה ביותר בהיסטוריה של מלאגה. למרות מצב כלכלי קשה ביותר וקיץ שבו הקבוצה נאלצה להיפרד מהכוכב סאנטי קאסורלה מבלי לשלם הרבה כדי להביא תחליף ראוי, מלאגה הצליחה להעפיל לרבע גמר ליגת האלופות בעונתה הראשונה במפעל, והייתה רחוקה 2 דקות מלהעפיל לחצי גמר ליגת האלופות על חשבון דורטמונד שסיימה כפיינליסטית. יתר על כן, מלאגה סיימה את העונה במקום השישי והדוחה ברבע גמר הגביע הספרדי ע"י ברצלונה, וסביר להניח שאם אופ"א לא הייתה מרחיקה את מלאגה לשנה מהמפעל, האנדלוסים היו מתאמצים יותר לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות. את העונה התחילה מלאגה כבר בתחילת אוגוסט במשחקי מוקדמות ליגת האלופות נגד פנאתינייקוס בהם היא לא התקשתה יותר מדי והשיגה מקום בליגת האלופות לראשונה בהיסטוריה של המועדון. בשלב הבתים מלאגה קיבלה הגרלה לא קלה בכלל שכללה את מילאן, זניט העשירה ואנדרלכט אך זה לא הפריע לה להעפיל מהמקום הראשון (יש לזכור כי מלאגה הייתה שייכת לדרג ד') עם שלושה ניצחונות שלוש תוצאות תיקו. גם את דרכה בליגה התחילה מלאגה נהדר עם ארבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו בששת משחקיה הראשונים, כולל ניצחון 0-4 על בטיס שעוד הייתה בצמרת בשלב זה של העונה. לאחר מכן הסגל הקצר של מלאגה שהיה בנוי בעיקר משחקים מאוד צעירים ומאוד מבוגרים התחיל להיפגע מהעומס והעדיף להשקיע במיוחד בליגת האלופות ופחות בליגה. במחזור ה-7, כשהעיתונות עסקה בעיקר בקלאסיקו, מלאגה סיפקה הצגה לא פחות מהנה עם השפלה 0-4 בביתה על ולנסיה. את שנת 2012 מלאגה סיימה נהדר עם שלושה ניצחונות שהאחרון מביניהם היה 3-2 ביתי ענק על ריאל מדריד. בהמשך מלאגה הייתה קצת פחות יציבה אבל עדיין הצליחה לשמור על המקום הרביעי. בשמינית גמר ליגת האלופות מלאגה הוגרלה מול פורטו, ולמרות הפסד חוץ נגד פורטו במשחק הראשון, מלאגה הראתה אופי וניצחה 0-2 בגומלין הודות ליכולת שיא של ווילי קבאז'רו. במשחק הראשון ברבע הגמר מלאגה סיימה בתיקו 0-0 ורצתה להשיג ניצחון, או לפחות תיקו עם שערים בגומלין בדורטמונד. את מה שקרה לאחר מכן כולם זוכרים וקשה מאוד לשכוח. עד הדקה ה-90 מלאגה הובילה 2-1 אחרי שער מנבדל של אליסאו, אבל אם תרצו לקרוא לזה קארמה או חוסר מזל, מלאגה ספגה עוד שני שערים מנבדל ממש בדקות הסיום ששברו את לבם של כל האוהדים. על הדרך מלאגה הודחה מול ברצלונה ברבע גמר גביע המלך ובסוף העונה היא לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. את העונה הנהדרת שלה מלאגה סיימה עם תבוסה 1-4 בקאמפ נואו שהוריד אותה למקום השישי, לא שזה כזה משנה עבור קבוצה שבכל מקרה לא תשחק באירופה.


שיברון הלב מול דורטמונד בהחלט זכור כאחד מהרגעים הקשים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי.

העברות ומלפפונים:

הבעיות הכלכליות של מלאגה מקשות עליה לבצע רכש גדול. עבור רוב הרכש שיצעה מלאגה בכלל לא שילמה כסף, כאשר הקשר האמצעי פרננדו טיסונה (26) מסמפדוריה, הקשר ההתקפי בובליי אנדרסון (21) מוידאד קזבלנקה, הקשר ההתקפי פדרו מוראלס (28) מדינמו זאגרב שהיה מושאל למלאגה בעונה החולפת וגם רוקה סנטה קרוז (31) ממנצ'סטר סיטי שהיה מושאל למלאגה מגיעים בהעברה חופשית. כמו כן, מלאגה שילמה 0.5 מיליון יורו עבור הבלם פלאביו פריירה (21) מאקדמיקה דה קוימברה בנוסף ל-1.25 מיליון ששולמו על ויטורינו אנטונייש (26), המגן השמאלי של פאקוש פריירה אותו השאילה מלאגה בינואר ומימשה את סעיף הרכישה בחוזה. גם הקשר האמצעי רסיו חוזר מהשאלה אצל גרנאדה ויצטרף לחניכיו של המאמן החדש ברנד שוסטר. מלאגה כנראה תצרף עוד בלם כשאלברו דומינגז של מנשגלדבאך, ארסן גולום מבשיקטאש וקאטה דיאז שסיים את חוזהו באתלטיקו מדריד עומדים על הפרק. גם ניקולאס בנדטנר מיובנטוס עשוי להצטרף להתקפה של מלאגה.

מלאגה מנסה למכור בכמה שיותר כסף את שחקניה כדי להקטין את החובות, ולכן היא הסכימה לוותר על הכוכב הגדול שהוביל אותה בגאון לרבע גמר ליגת האלופות איסקו (21) שעבר לריאל מדריד תמורת 27 מיליון יורו. לפניכן הקיצוני הימני חואקין סאנצ'ז (31) חתם בפיורנטינה אחרי 13 שנים בספרד, מלאגה תקבל עבורו 2.5 מיליון יורו. מלאגה הכניסה עוד 5 מיליון יורו לקופתה אחרי מכירתו של הקשר האחורי ג'רמי טוללאן (29) למונאקו המתחדשת. מלאגה גם נאלצת להיפטר מכמה שחקנים בהעברות חופשיות: החלוץ אדיניו (31) שעובר לבראגה, הבלם מרטין דמיצ'ליס (31) שעובר לאתלטיקו מדריד והקשר האחורי מנואל איטורה (29) שחתם בגרנאדה. החלוץ חאבייר סאביולה (31) מסיים חוזה וטרם מצא קבוצה חדשה. צמד הבלמים דייגו לוגאנו (32) ואוגוצ'י אונייאו (31) מסיימים תקופת השאלה במועדון וחוזרים לפאריס סן ג'רמן ולספורטינג ליסבון בהתאמה, כאשר גם הקשר ההתקפי לוקאס פיאזון (19) של צ'לסי מסיים את השאלתו במועדון.

ציפיות ותקוות לעונה הקרובה:

מלאגה מאוד השתנתה בקיץ האחרון. לא רק שברנד שוסטר החליף את פלגריני שעזב לסיטי, הכוכבים איסקו, חואקין ועוד כמה שחקנים בכירים עזבו את המועדון כשבינתיים לא הגיע אף שחקן מוכח מספיק כדי להחליף אותם, מלבד רוקה סנטה קרוז הבא בימים. הרבה תלוי במה שיקרה בהמשך הקיץ והאם מלאגה תצליח להחתים בלם וחלוץ נוספים מבלי לאבד עוד שחקנים בכירים. למלאגה עדיין יש סגל מספיק טוב כדי להילחם בחצי העליון של הטבלה וההרחקה מאירופה תעשה להם רק טוב בהקשר הזה, אבל כרגע היא לא מועמדת ריאלית לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות. מצד שני, בקיץ הקודם חשבנו בדיוק אותו הדבר אחרי עזיבתם של קאסורלה, רונדון ואפוניו, כך שהכול יכול לקרות.

______________

כל שמועה, דיווח (ממקורות אמינים כמובן), העברה, הארה, הערה, ויכוח ודעה שקשורה לחמשת הקבוצות אך ורק בדיון הזה, שיהיה דיון מוצלח ופורה. :aaa21:

אורוגוואי בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: בוליביה 0 - 9 אורוגוואי (לימה, פרו, 9 בנובמבר 1927)
ההפסד הכי גדול: אורוגוואי 0 - 6 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 20 ביולי 1902)
הכי הרבה הופעות כשחקן: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן קוראסו (108)
מלך השערים: לואיס אלברטו סוארס דיאס (39)

ההיסטוריה של הסלסטה (התכולה) במונדיאלים הייתה, עד למונדיאל האחרון, היסטוריה במלוא מובן המילה. למה הכוונה, ובכן אורוגוואי זכתה במונדיאל הראשון, זכתה שוב ב-1950 עם המאראקאנסו המיתולוגי בברזיל. סיימה עוד פעמיים במקום הרביעי עד שנות ה-70. תוצאות מדהימות למדינה הקטנטנה שכיום מונה מעט יותר מ-3 מ' אזרחים ובעבר מנתה הרבה פחות. אבל ההיסטוריה המודרנית יותר הייתה פחות מרשימה, מאז מונדיאל 70 נכשלה אורוגוואי להעפיל ל-5 טורנירים ורק פעמיים הצליחה לעבור את שלב הבתים. בשני המקרים הודחה בשמינית, עם הדור המוכשר של שנות ה-80. אורוגוואי האגדית של הכדורגל בחיתוליו הפכה להיות עוד נבחרת, עד שהגיע המונדיאל האחרון בו הדהימה את כולם עם מקום רביעי. את התוצאות המדהימות במונדיאל המשיכה הסלסטה עם זכייה בקופה אמריקה על אדמת ארגנטינה השכנה.


האורוגוואים חוגגים תואר - לא רגילים להיות פייבוריטים

כך ברגע קצר של שנה אחת מטורפת הצליחה אורוגוואי להפוך מאנדרדוג בכדורגל העולמי, ליגה מקומית מבולגנת ומדינה קטנה מאוד שמרימה את הראש בעיקר בזכות המסורת, לנבחרת שכולם חוששים ממנה. לא בטוח שהשינוי הזה יעשה טוב לסלסטה, אשר התקשו במוקדמות והעפילו רק אחרי משחקי מבחן מול ירדן, למרות שהמוקדמות כללו רק תשע נבחרות הפעם. אחרי פתיחה סבירה עם רצף של חמישה משחקים ללא הפסד, כיאה למעמד החדש של אורוגוואי כנבחרת החזקה במוקדמות, הגיעה נפילה קשה. שישה משחקים ברצף ללא ניצחון, כולל תבוסות קשות לקולומביה, ארגנטינה ובוליביה ואורוגוואי נראיתה עם רגל מחוץ למונדיאל. הסלסטה התאוששו עם רצף משחקים מוצלח בסיום, להוציא הפסד לאקואדור בחוץ, ונהנהו גם מאיבודי נקודות רבים של ונסואלה כדי לתפוס את המקום בפלייאוף. בניגוד ל-2006, הפעם לא חיכתה משוכה קשה בדמותה של קוסטה ריקה, אותה תפגוש בטורניר עצמו, אלא ירדן הצנועה. הסלסטה לא נכשלה מול הירדנים ושוב אורוגוואי מגיעה למונדיאל מדלת האחורית.

את המוקדמות סיימה אורוגוואי במקום ה-5 (מתוך 9) עם 25 נקודות ומאז שערים מאוזן של 25 כדורים בכל רשת. סוארס היה מלך השערים של הנבחרת ובכלל של המוקדמות עם 10, קאבאני אחריו עם 5.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 22:00 קוסטה ריקה - פורטלזה.
19 ביוני, 22:00 אנגליה - סאו פאולו.
24 ביוני, 19:00 איטליה - נאטאל.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:

טאבארס נמצא כבר נצח בתפקיד, ובנצח הזה הצליח לגבש סגל יציב מאוד שהשחקנים המרכזיים שלו מוחלפים אך ורק כשהם ממש לא מתאימים לרמה ולעתים גם אחרי. המוטיב המנחה הוא לשמור על סגל מגובש וחדר הלבשה חיובי, גם אם זה אומר לשמור כוכב זה או אחר בחוץ לטובת הקבוצה. לא שזה הכרחי הפעם כי גם ככה אין יותר מדי כוכבים אורגוואים ואם כבר יש לרוב אין להם בהם בעיות אגו.

אז מה יש להם להציע? הגנה מאוד מנוסה עם מרכז פיזי מאוד ואגפים שמשלבים הגנה עם תמיכה בהתקפה. על הספסל יהיו כמה שמות חדשים אולי, אבל הבשר לא השתנה כמעט בזמן האחרון עם לוגאנו, מקסי, פוסילה ששב לנבחרת, קאסרס וגודין. כולם מכירים אחד את השני היטב. גם החלק ההגנתי יותר של הקישור כמעט זהה לאורך השנים שחלפו מהמונדיאל הקודם ועד היום, אסופת קשרים אגרסיביים, לוחמניים ועם הרבה נשמה ותשוקה בהתאם למסורת הגארה צ'רואה האורוגוואית. דיאגו פרס, ארבאלו ריוס, טאטה ואגורן, שחקנים שאתה יודע בדיוק מה תקבל מהם לטוב ולרע. בחלק הקדמי של הקישור היו עיקר סימני השאלה והאופציות לגיוון של טאבארס, אבל הוא שמר על סולידיות. סבוז'ה רודריגס, שהחמיץ את המונדיאל הקודם בגלל הרחקה מפגרת והחלטה מפוקפקת של טאבארס, יקבל הזדמנות הפעם. רודריגס, סטואני ולודיירו הצעיר, מהאופציות ההתקפיות של הקישור, הם דוגמה נוספת לשחקן אורוגוואי טיפוסי, שגם אם הוא שחקן התקפה קודם כל יודע להתלכלך בגליצ'ים ומלחמה. בשפיץ משחקים עיקר השמות הגדולים של הנבחרת, קאבאני וסוארס, עם גיבוי מפורלאן שאיבד הרבה מהחדות שלו אבל עדיין מוצא מקום בסלסטה. במקום אבראו האהוב על הסגל, האס מהספסל יהיה הפעם אבל הרנאנדס המהיר או סטואני הלוחם שיכול לשחק גם בקישור.

סגל מאוד מאוד אפור, עושה משחק כמו סבוז'ה מעיד על כך, אבל עם יכולת הגנתית קבוצתית מרשימה ובמידה וכולם כשירים גם מהירות רבה ביציאה להתקפה. במונדיאל הקודם ההפתעה הייתה פורלאן כחלוץ נסוג, מה מתכנן הפעם מאמן הסלסטה?

שוערים: פרנאנדו "הילד" מוסלרה (גאלאטסריי, תורכיה), מרטין "הרזה" סילבה (ואסקו דה גאמה, ברזיל), רודריגו "פופי" מוניוס (ליברטאד, פאראגוואי).

הגנה: דיאגו "טוטה" לוגאנו (ווסט ברומיץ' אלביון, אנגליה), דיאגו "הרזה" גודין (אתלטיקו מדריד, ספרד), סבאסטיאן קואטס (ליברפול, אנגליה), חורחה "הנאה" פוסילה (פורטו, פורטוגל), מרטין "הקירח" קאסרס (יובנטוס, איטליה), מקסימיליאנו "הקוף" פריירה (בנפיקה, פורטוגל), אלחאנדרו סילבה (לאנוס, ארגנטינה), חוסה מריה חימנס (אתלטיקו מדריד, ספרד).

קישור: וואלטר "הנקודה" גארגאנו (פארמה, איטליה), אחידיו "הידית" ארבאלו ריוס (מורליה, מקסיקו), סבאסטיאן "סבא" אגורן (פאלמייראס, ברזיל), דיאגו "הרוסי" פרס (בולוניה, איטליה), אלבארו "טאטה" גונסאלס (לאציו, איטליה), אלבארו "פאליטו" פריירה (סאו פאולו, ברזיל), ניקולאס "ניקו" לודאירו (בוטאפוגו, ברזיל), כריסטיאן "הבצל" רודריגס (אתלטיקו מדריד), גאסטון "האריה" ראמירס (סאות'המפטון, אנגליה)

התקפה: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן (סרזו אוסקה, יפן), לואיס "האקדוחן" סוארס (ליברפול, אנגליה), אדינסון "המאטאדור" קאבאני (פ.ס.ז', צרפת), אבל "התכשיט" הרנאנדס (פאלרמו, איטליה), כריסטיאן "המאטאדור" סטואני (אספניול, ספרד).


האיש על הקווים:

אוסקאר וואשינגטון "אל מאסטרו" טאבארס סילבה



גיל: 67
רזומה כמאמן: בלה ויסטה (80-3), אורוגוואי עד 20 (83), דנוביו (84), מונטבידאו וואנדרס (85-6), פניארול (87), אורוגוואי עד 20 (87), דפורטיבו קאלי (88), אורוגוואי (88-90), בוקה (91-3), פניארול (93-4), קליארי (94-5), מילאן (96), אוביידו (97-8), קליארי (98-9), ולס סארספילד (01), בוקה (02), אורוגוואי (2006 - ?)
מאזן בנבחרת: 137 משחקים בהם רשם 65 ניצחונות, 38 תוצאות תיקו ו-34 הפסדים.


כבר במונדיאל הקודם אל מאסטרו, המורה, היה מוותיקי המאמנים, אבל זה לא עוצר ממנו מלרשום עוד מונדיאל לרזומה. התחלת דרכו כמאמן לא הייתה מרשימה במיוחד, אך מספיק טובה בשביל לקבל את משרת המאמן הלאומי ב-88. טאבארס הוליך את הדור המוכשר ההוא לקמפיין מוקדמות מצוין אך באיטליה הודח בשמינית הגמר מול המארחת ושב במהרה לאימון קבוצות. אחרי נדודים במספר מדינות, עם כמה הצלחות וכמה כשלונות, הוזעק אל מאסטרו חזרה אל הנבחרת באחת התקופות הקשות שלה אחרי נכשלה להעפיל ל-3 מונדיאלים מתוך ה-4 האחרונים ובזה אליו העפילה לא הצליחה לנצח משחק אחד. טאבארס קיבל ציון עובר על הטורניר הראשון בקדנציה הזו עם מקום רביעי בקופה אמריקה ואז התפנה למשימה העיקרית שלו - העפלה למונדיאל. זה לא הלך חלק, אורוגוואי דישדשה וסיימה כשהיא משיגה את המקום בפלייאוף ברגע האחרון ומציגה כדורגל מאוד אפור. אבל אז הגיע המונדיאל, מקום שלישי מרגש, הביקורות מתחילת הדרך נשכחו ונעלמו לחלוטין אחרי הזכייה בקופה אמריקה. טאבארס זכה גם להערכה מחוץ לארגנטינה עם פרס של מאמן השנה בדרא"מ במשך שנתיים ברצף (2011, 2010).

בניגוד לטרום המונדיאל דרא"פ המעמד של המאמן הוותיק יציב כיום, גם אחרי עוד טורניר מוקדמות בינוני מאוד בו אורוגוואי נזקקה (שוב) לעבור דרך הפלייאוף על מנת להעפיל. המורה קנה את כבוד האוהדים עם ההישגים הנהדרים של אורוגוואי בקדנציה השנייה שלו, האופי השקט והרגוע שהוא מפגין, ולמרות היכולת הלא מבטיחה הם מאמינים ונותנים לא שקט. טאבארס דמות מטעה קצת, הכינוי, הגיל ולעים גם הכדורגל מצביעים על מאמן מיושן. אבל זה לא מדויק. טאבארס משתמש לא מעט בעזרים טכנולוגיים וניתוח מתקדם של המשחק, לאורך הקדנציה הוא שינה כמה פעמים את הסגנון למרות שהסגל עצמו שמר על יציבות. את רוב הצלחותיה השיגה אורוגוואי עם משחק מהיר וישיר ופחות החזקה בכדור, כיום הסלסטה כבר מנסים לשמור על הכדור אצליהם יותר. אז מה יש לאורוגוואי? מאמן וותיק ומנוסה שמשתמש בטכנולוגיות חדשות לשיפור קבוצתו. מאמן שדואג פעם אחר פעם להזכיר לכולם לשמור על צניעות ומטרות ריאליות. ששמר על סגל מאוד מגובש ומעדיף לוותר על שחקנים בעלי אגו בעייתי.


שחקני מפתח:

הברך של לואיס אלברטו סוארס דיאס



גיל: 27.
קבוצה: הברך שייכת כנראה לליברפול, כרגע בהשאלה לאורוגוואי.
תפקיד: מפרק ברגל המחבר בין השוקה לעצם הירך.

כאבים בברך במהלך אימון הובילו את הנבחרת לערוך בדיקות לכוכב הגדול של הסלסטה לואיס סוארס, התוצאות היו לא טובות והחלוץ הובהל במיידי לניתוח שהשיקום ממנו מוערך בכ-3 עד 4 שבועות בצד האופטימי של הסקאלה. יותר מבכל תקופה אחרת בעידן טאבארס הפציעה של סוארס היא מכה קשה, הדור הוותיק של החלוצים נעלם מהנבחרת עם פורלאן הדועך כשריד האחרון, והדור הצעיר עוד לא הצליח להתקרב לקרסוליים של קודמיו וקודמיהם. הפציעה מגיעה גם אחרי העונה הכי טובה בקריירה של האקדוחן הלוחם, שהצליח לסיים עונה שלמה כמעט ללא שערוריות צלילה, נשיכת מגנים, גילויי גזענות ושאר הירקות. כבונוס, סוארס כמעט הוביל את ליברפול לאליפות אבל כן קינח בתואר מלך השערים עם מאזן מדהים (31) ושחקן העונה בפרמיירליג. מונדיאל טוב יכול להיות הדובדבן שעל הקפצת בעונה כמעט מושלמת, אבל בשביל זה אורוגוואי וסוארס צריכים עזרה מהברך של החלוץ.

דיאגו רוברטו גודין לאל



גיל: 28.
קבוצה: אתלטיקו מדריד (ספרד).
תפקיד: בלם.

לוגאנו הוא עדיין הקפטן ואחד המנהיגים הבלתי מעורערים של הסלסטה, אבל עם הירידה בכושרו של הקצב הבלונדיני הגיע תורו של קצב אחר להוביל את ההגנה התכולה. בדומה לכל בלם אורוגוואי שמכבד את עצמו גודין לא נותן חשיבות רבה מדי לבריאות של יריביו ובכל רגע עלול לגרום להם נזק. יש לו משחק ראש מצוין והרבה נשמה. בצד השלילי הוא מאבד את הריכוז אחת לכמה זמן עם טעות קשה ומאבד לא מעט כדורים, ובטורניר כמו מונדיאל זה יכול לעלות ביוקר. גודין מגיע אחרי עונה נהדרת נוספת במדי אתלטיקו מדריד, כאחד הבלמים הטובים בלה ליגה העונה וכובש שער האליפות של הקולצ'ונרוס, ובסלסטה רוצים לראות אותו באותה יכולת מאתלטיקו וממוקדמות המונדיאל גם בברזיל. משהו מעניין לגבי גודין, במרבית הקבוצות בהן שיחק בקריירה (מלבד נאסיונאל) הוא עזר למועדון להגיע רחוק יותר מהצפוי, בין אם בסרו המקומית, ויאריאל ועונת השיא שלה, או אתלטיקו והאליפות הטרייה. אפשר לצרף את המונדיאל והקופה אמריקה עם הסלסטה לרשימה. אולי מדובר בקמע של אנדרדוגים?


אדינסון רוברטו קאבאני גומס



גיל: 27.
קבוצה: פ.ס.ז' (צרפת).
תפקיד: חלוץ - קשר בעת הצורך.

קאבאני מוכר בעולם הכדורגל האירופאי כסקורר חסר רחמים, תדמית שבנה לעצמו בעיקר בנאפולי, אבל בנבחרת אורוגוואי הוא פחות בולט ומצטיין בעיקר במשימות מיוחדות. אמנם מאזן השערים שלו טוב, אבל מי שיבדוק יראה שבמפעלים הרשמיים הוא ממעט לכבוש ורק במוקדמות האחרונים התעורר יחסית עם 5 גולים לאחר שבאולימפיאדה, קופה אמריקה, מונדיאל והמוקדמות האחרונים כבש סה"כ שער אחד. אז למה שחקן מפתח? ובכן כבר זמן מה שקאבאני חזר לשחק בשפיץ של הנבחרת ולא כקשר, כמו שהמספרים מעידים. בנוסף, פציעתו של סוארס ודעיכתו של פורלאן הופכת אותו לסקורר הכשיר הבכיר. אז חלוץ מריח שערים, קשר אגף מהיר וממושמע, קיצוני שמאיים על השער, בכל תפקיד בו טאבארס ישים אותו, אורוגוואי תצטרך אותו מפוקס אחרי שנה לא פשוטה מבחינה מקצועית בצרפת ואישית באורוגוואי עם גירושים מתוקשרים.

לשים לב ל...:

אבל מתיאס הרנאנדס פלאטרו



גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: פאלרמו (איטליה).

מי שהיה הבטחה גדולה מאוד בפאלרמו, שניאותה לשחרר את קאבאני בלי חשש מתוך אמונה בילד, ואורוגוואי לא הצליח לפרוץ עד עתה. הילד כבר לא ילד, למרות שבסגל הנוכחי של אורוגוואי הוא מהצעירים, ואולי אחרי עונה מוצלחת עם 14 שערים בליגת המשנה הגיע הזמן שלו לפרוח בבמה מרכזית. במצב רגיל התכשיט לא צפוי לשחק, אופציה אחרונה של טאבארס בהתקפה. לא שותף כלל בבית המוקדמות. למרות שכמעט כל פעם ששיחק במסגרות ידידות הוכיח עצמו. אבל אם הוא ישחק מסיבות של פציעות/הרחקות שווה לשים לב על השחקן המהיר שפעם נחשב כישרון גדול יותר מקאבאני.


מרסלו ניקואלס לודיירו בניטס



גיל: 25.
תפקיד: קשר התקפי.
קבוצה: בוטצ'אפוגו (ברזיל).

הנבחרת האפורה יחסית של אורוגוואי מחפשת את הברק שלה איפה שהיא יכולה למצוא אותו, עם אוכלוסייה של כ-3 פלוס מ' תושבים ואתוס של לחימה לחימה ועוד קצת לחימה, קשה למצוא את הברק הזה. במונדיאל הקודם היה זה פורלאן שהוסט לעמדת עושה המשחק והצטיין, הפעם יש סיכוי שהשפן יהיה ניקו הקטן. הילד פרץ בנאסיונאל ובנבחרות הצעירות לפני כמה שנים ונחשב לכישרון גדול, אייאקס עטה על המציאה אך גילתה שלא מדובר בסוארס נוסף. ניקו עבר לברזיל ואושש את הקריירה, כשבשני המשחקים מול ירדן בפלייאוף טאברס נתן לו את חולצת ההרכב. כוכב עולמי לודיירו כבר לא יהיה, אבל מדובר בשחקן מהיר עם שליטה מצוינת בשתי הרגליים שכיאה לשחקן הסלסטה לא פוחד גם "להתלכלך" בהגנה. במונדיאל הקודם רשם כמה דקות וכרטיס אדום אחד, הפעם הוא מקווה לתרום יותר.


משחזרים את המאראקאנסו? האורוגוואים משתעשעים ברעיון של שחזור הזכייה במונדיאל בברזיל לפני יותר מחצי מאה, אז הדהימו את העולם ו-180 אלף הצופים באצטדיון שגברו על ברזיל המארחת, אבל בתסריט היותר ריאלי שחזור של המקום השלישי מהמונדיאל הקודם יהיה הישג עצום. היכולת בדרא"פ והזכייה בקופה אמריקה, יחד עם הנוכחות של קאבאני וסוארס, מסתירה את העובדה שהסלסטה מורכבת משחקנים שלא מהטופ העולמי ושבשנים האחרונות הם מוציאים 150% מפוטנציאל הסגל בזכות גיבוש מדהים, התעלות של שחקנים בנבחרת ויכולת גבוהה של שחקן וורלד קלאס אחד. השאלה היא האם הם יוכלו להמשיך בכך גם בטורניר הזה, או שאולי איבוד מעמד האנדרדוג יוביל לאכזבה מהדחה מוקדמות יחסית לדרא"פ?


היו ימים... הברזילאים עדיין מפחדים.

בכל מקרה, אורוגוואי כמיטב המסורת של הגארה צ'רואה (רוח הלחימה של הילידים שהוכחדו) תבוא להילחם מול כל המדינות הגדולות ממנה על מנת להוכיח שבכדורגל זה לא רק המספרים והכישרון כמו גם הרצון. בשנים האחרונות רוח הלחימה לא באה על חשבון הכישרון שתיבל אותה היטב, אבל לא תמיד זה הספיק לאורוגוואים. הדחה בתים או בשמינית בוודאי תאכזב את האורוגוואים, גם אם היא לא בהכרח הפתעה כזו גדולה.

צ'ילה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: ארגנטינה 3 - 1 צ'ילה (בואנוס איירס, ארגנטינה, 27 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: צ'ילה 7 - 0 ונצואלה (סאנטיאגו, צ'ילה, 29 באוגוסט 1979)
ההפסד הכי גדול: ברזיל 7 - 0 צ'ילה (ריו דה ז'נרו, ברזיל, 17 בספטמבר 1959)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: לאונל גיירמו סאנצ'ס לינרוס, 84 הופעות.
מלך השערים: מרסלו "אל מאטאדור" סאלאס, 37 שערים.


La Roja, האדומה, הוא הכינוי הלא מקורי במיוחד של נבחרת צ'ילה. חוסר המקוריות נשמך גם בקרב האוהדים עם השיר המפורסם צ'י צ'י צ'י, לה לה לה, ואמוס צ'ילה... אבל להגנתם פולקלור האוהדים בכדורגל נבחרות הוא לרוב באותה רמה אצל שאר הנבחרות במונדיאל ובכלל. מבחינה היסטורית לצ'ילה אין תארים או הישגים מרשימים, מקום 3 במונדיאל אותו אירחה כמה שנים לאחר שבישראל הושלם מבצע ייבוש אגם החולה, כמה גמרים בקופה אמריקה ולא הרבה יותר. אבל חלאס עם ההשמצות, הגיע הזמן להציג את אחת הנבחרות המרגשות מדרא"מ.


אחד המובילים של הדור המוכשר של צ'ילה

צ'ילה ידעה דורות על דורות של שחקנים מוכשרים ותקוות אשר התנפצו לרוב אל מול בעיות משמעת מגוונות לצד תסכול מחוסר מימוש הפוטנציאל. אבל אז הגיע המשיח המודרני של הכדורגל הצ'יליאני, מרסלו "אל לוקו" ביאלסה הארגנטינאי, שחרף החשדנות הראשונית כלפי המאמן היקר מהמדינה הלא אהובה מהמזרח זכה להפוך לדמות לאומית נערצת לאחר קמפיין מוקדמות קסום ויכולת טובה במונדיאל דרא"פ. אבל ביאלסה עזב מסיבות לא מקצועיות והמצב השתנה. נשכרו שירותיו של מאמן ארגנטינאי אחר, קלאודיו "ביצ'י" בורגי, שמלבד הלאום דמה לקודמו גם באופי ההתקפי של קבוצותיו. למרות שבליגה המקומית בורגי התעייף מלזכות בתארים, בנבחרת משהו לא התחבר ואחרי קופה אמריקה מאכזב למדי (הדחה מול ונסואלה) ומספר הפסדים מביכים במוקדמות הצדדים התירו חוזה. חזרתם של בעיות המשמעת וחגיגות האלכוהול, תופעה שנעלמה כמעט לגמרי תחת ביאלסה, הוסיפה דחיפה לקראת הפרידה. הנבחר החדש היה חורחה סאמפאולי, וכן, גם הוא ארגנטינאי עם אוריינטציה התקפית ואפילו ניסיון והצלחות רבות בליגה הצ'יליאנית. הבכורה של המאמן החדש הייתה דווקא בהפסד ליריבה המרה פרו, אבל בששת המשחקים הבאים צ'ילה איבדה רק 2 נקודות והשיגה את הכרטיס לברזיל 2014, כרטיס שבאמצע המוקדמות לא נראה היה כל כך וודאי. אצל סאמפאולי, כמו אצל בורגי, צ'ילה הציגה נבחרת מאוד מוכשרת ומסוכנת בחלק הקדמי, אך מאוד פגיעה בחלק האחורי. האיזון שהיה בעידן ביאלסה עדיין לא הושב, אבל אחרי תקופה קשה המאמן החדש הצליח לייצב נבחרת טובה גם מחוץ למגרש.

אחרי רכבת ההרים של תחילת המוקדמות, צ'ילה סיימה בסופו של דבר במקום ה-3 עם 28 נקודות והפרש שערים חיובי 29-25.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 01:00 אוסטרליה - קויאבה
18 ביוני, 22:00 ספרד - ריו דה ז'ניירו
23 ביוני, 19:00 הולנד - סאו פאולו
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:
אין הרבה הפתעות בסגל של סאמפאולי, דויד פיסארו והומברטו סואסו הוותיקים לא זומנו בסופו של דבר, אבל אין בכך הפתעה גדולה. מתי פרנאנדס זומן לסגל הרחב, אבל כמו רבים וטובים אחרים לא יהיה כשיר למונדיאל וכנראה גם לתקופה ארוכה אחריו. נוכחות רבה לשחקנים שהמאמן עבד איתם ב-U דה צ'ילה מורגשת, אבל אין כמעט ביקורת על הזימונים מלבד בשוליים של הסגל הרחב.

סאמפאולי ממשיך את המגמה של ביאלסה ובורגי עם מערכים גמישים והתקפיים. צ'ילה מזגזגת בין מערך של שלושה שחקני הגנה לכזה של ארבעה, לעתים אפילו במהלך המשחק עצמו. שינויי מערך תוך כדי המשחק מזכים את המאמנים במחמאות כיום, אבל על מנת לעשות זאת סאמפאולי צריך את הסגל הנכון של שחקנים מגוונים וזה משהו שבהחלט יש לו כיום בצ'ילה.

מאחור עד לחזית - בראבו הקפטן יעמוד בשער בזמן שבספרד דנים בסיכויי המעבר שלו לאחת מהגדולות של הליגה אחרי עונה טובה בסוסיאדד. חוליית ההגנה מורכבת משחקנים שלהוציא אחד או שניים יכולים לשחק לפחות בשתי עמדות, גרי מדל הקטן הוא השם הגדול והדוגמה הקיצונית ביותר לגמישות הזו. מנה ואיסלה עם הפייבוריטים לאגפים במערך של ארבעה, אבל "הרכש" הטרי מיקו אלבורנוס ינסה לנצל את הכושר הלקוי של מנה לתפיסת מקומו. מרכז ההגנה לא כל כך בטוח ויהווה את אחת מנקודות התורפה של הנבחרת האדומה.

בקישור הלב והמנוע של הנבחרת הוא ארתורו וידאל שמגיע לטורניר אחרי ניתוח בברכו, במידה וקשרה של יובה לא יהיה בשיאו יכול להיות שפליפה גוטיארס מטוונטה הוא זה שיצטרך למלא את מקומו. מרסלו דיאס וקרמונה, עם סילבה קצת מאחור, נאבקים על דקות בחלק ההגנתי של מרכז השדה. אראנגיס יכול למלא כמעט כל תפקיד, ולדיביה הוא מאחרוני הפליימקרים "האמיתיים" ונשק קטלני בהרכב או מהספסל (כשהוא לא שיכור) והעמוק נמשך עם שחקנים מקומיים לא רעים ומגוונים בפני עצמם.

בהתקפה אין 9 שבצ'ילה סומכים עליו בעיניים עצומות, כמו שהיה הומברטו סואסו הוותיק, פארדס המנוסה ופיניגול יכולים לתרום אבל הם לא שחקנים ברמה עולמית. מה שכן יש לחולייה הזו זה הרבה מהירות וכישרון עם אלכסיס סאנצ'ס ואדוארדו וארגאס, שלא חסרה להם תמיכה מהקישור ההתקפי של ה-לה רוחה.

הסגל, נכון לכתיבת שורות אלו, מונה 25 שחקנים. השניים שינופו צפויים להיות מהקישור, אך יכול להיות שהשימוש של סאמפאולי ב-9 "שקרי", בנוסף לגמישות של סגל הקישור הנוכחי, יוביל לניפוי דווקא של אחד מחלוצי הסגל.


שוערים: קלאודיו "הבז" בראבו (ריאל סוסיאדאד, ספרד), ג'וני "סופרבוי" הררה (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), כריסטופר "הולק" טוסלי (קתוליקה, צ'ילה).

הגנה: גארי "הפיטבול" מדל (קרדיף, אנגליה), מרקוס "הזאב המעופף" גונסאלס (אוניון אספניולה, צ'ילה), חוסה "פפה" רוחאס (אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה), גונסאלו "ג'ארה" חארה (נוטינגהאם פורסט, אנגליה), מאורסיו "הבוקר האגדי" איסלה (יובנטוס, איטליה), אאוחניו "העקום" מנה (סנטוס, ברזיל), מיקו "המושיע" אלבורנוס (מאלמו, שבדיה).

קישור: , קארלוס "7 ריאות" קארמונה (אטלנטה, איטליה), פראנסיסקו "החתול" סילבה (אוסאסונה, ספרד), ארתורו "סליה פאנק" וידאל (יובנטוס, איטליה), רודריגו "הסיני" מייאר (אטלס, מקסיקו), מרסלו "צ'לו" דיאס (באזל, שוויץ), חוסה פדרו "הסיכונת" פואנסאלידה (קולו קולו, צ'ילה), חורחה "הקוסם" ואלדיביה (פאלמייראס, ברזיל), ז'אן "צלוחית הנר" בוסז'ור (וויגאן, אנגליה), צ'ארלס "הנסיך" אראנגיס (אינטנאסיונאל, ברזיל), פליפה "גוטי" גוטיארס (טוונטה, הולנד).

התקפה: פאביאן "המשורר" אוריאנה (סלטה דה ויגו, ספרד), אלכסיס "ילד הפלא" סאנצ'ס (ברסלונה, ספרד), אדוארדו "אדו" וארגאס (ולנסיה, ספרד), אסטבן "ויסוגול" פארדס (קולו קולו, צ'ילה), מאוריסיו "פיניגול" פינייה (קאליארי, איטליה).


המשוגע על הקוים טייק 2:

חורחה לואיס סאמפאולי מוז'ה - "מיני מי"



גיל: 54
רזומה: חואן אאוריץ', פרו(2002), ספורט בויס, פרו (2002-3), קורונל בולונסי, פרו (2004-6), ספורטינג קריסטל, פרו (2007), אוהיגינס, צ'ילה (2008-9), אמלק, אקואדור (2010), אוניברסידד דה צ'ילה, צ'ילה (2011-12), נבחרת צ'ילה (2012 - ?).
מאזן: בקבוצות 397 משחקים, 187 נ', 99 ת', 111 ה'. בנבחרת 16 משחקים 10 נ', 3 ת', 3 ה'.


כשביאלסה חתם בצ'ילה לפני כ-7 שנים האדמה רעדה, בצ'ילה היו עוד מוכנים לבלוע את הגאווה הלאומית עם מאמן זר, אבל למה ארגנטינאי?! ההצלחה העצומה של ביאלסה הותירה חותם ואחרי שהמשוגע עזב החתימו מאמן ארגנטינאי אחר (בורגי) ללא הרבה רעש ואחריו שוב החתימו ארגנטינאי, את סאמפאולי. גם המינוי של סאמפאולי עבר בשקט ולא רק בגלל פתיחת הדלת של ביאלסה. קריירת האימון של הקירח הייתה כושלת למדי עד 2010 אז נחת באקואדור. סאמפאולי עשה עבודה טובה בקבוצה עם השם המגניב וזכה בחוזה באחד ממועדוני הפאר הצ'יליאנים, ה-U דה צ'ילה. הקבוצה הצ'יליאנית בעידן סאמפאולי תיכנס להיסטוריה הצ'יליאנית ותזכה גם למקום של כבוד בהיסטוריה של היבשת. תחת ידיו של סאמפאולי ה-U שיחקו כדורגל סוחף והתקפי ודרסו את היבשת בדרך לזכייה בסודאמריקנה, בליברטאדורס לא הצליחו לשחזר את ההישג אבל כן הגיעו רחוק. בליגה המקומית סאמפאולי זכה בכל תואר אפשרי, ככה שברגע שבורגי עזב, למרות בורסת השמות הארוכה והרחבה, המינוי לא הפתיע או הרגיז אף צ'יליאני.

יש לא מעט קווי דמיון בין ביאלסה לסאמפאולי, אשר אומר שהראשון הוא אכן מודל לחיקוי שלו - גם דון סאמפה מאמין בכדורגל התקפי ישיר, עם הנעת כדור ורטיקאלית ומהירה יותר מאשר לרוחב, כאשר הוא שואף שקבוצתו תלחץ גבוה מאוד את היריבה מייד לאחר איבוד כדור. שימוש במשחק אגפים מרכזי בשיטה של המאמן הארגנטינאי הנוכחי כמו אצל ביאלסה. השניים גדלו בניואלס וגם מבחינת האופי סאמפאולי הוא דמות צבעונית יחסית (גם אם באופן שונה). עכשיו נותר לצ'יליאנים שהדמיון יימשך גם בתוצאות, ואולי אפילו "התלמיד" יתעלה על "מורו". בנבחרת סאמפאולי פחות הרפתקני מאשר היה ב-U, אבל הכדורגל עדיין מהיר והתקפי, גם השחקנים דומים כשהוא שומר חסד לכמה מאלו שעברו תחתיו ב-U.

סאמפאולי כבר זכה להכרה על עבודתו בשנים האחרונות מצד ארגונים וכלי תקשורת דרא"מ בעיקר, עכשיו יש לו את הבמה לזכות בהכרה דומה בבמה העולמית.


שחקני מפתח:

* לא, וידאל לא יופיע פה. השחקן הטוב בנבחרת תמיד טוב במדים הלאומיים, בהנחה שהוא בכלל יהיה כשירו וישחק, המפתח להצלחה הוא ההצטיינות של חבריו הפחות יציבים!

קלאודיו אנדרס בראבו מוניוס



גיל: 31.
קבוצה: ריאל סוסיאדד (ספרד).
תפקיד: שוער.
כינוי: הבז.

בנבחרת שחושבת התקפה התקפה ואז עוד קצת התקפה, החלק ההגנתי סובל מתדמית נמוכה, כמו גם מנחיתות מספרית מול היריבה בהתקפות המעבר. במקרה של צ'ילה חוליית ההגנה לא מתמודדת טוב עם הסבל וכמות המצבי הבקעה של היריבות מולה לא קטנה. לאחר שגמרנו על העזרה מהקישור ומעלה, והכשלנו את ההגנה, נותר רק בראבו בין היריבות וכיבוש השער הצ'יליאני. אם אתה לא צ'יליאני או אוהד סוסיאדד, כנראה שלא תרצה דווקא את בראבו שם. אבל אולי כולנו טועים ולא סתם בראבו מוערך כל כך בשני המועדונים היחידים בהם שיחק ובנבחרת. בראבו התחיל את הקריירה האירופאית שלו עם עליות ומורדות במועדון הבאסקי, אך בהמשך התייצב עם יכולת גבוהה בליגת המשנה ובנה לעצמו שם עד אפילו התעניינות, לכאורה, מהאימפריות הספרדיות בצמרת הליגה. בראבו הוא שוער מנוסה שבולט יותר בהתמודדות עם איומים לשער מאשר במניעת האיום מראש, בצ'ילה הוא כבר מנייה בטוחה ואם יצליח להצטיין במיוחד, יש סיכוי שהוא ישבור את שיא ההופעות בנבחרת כבר במונדיאל ולא רק אחריו.


אדוארדו חסוס וארגס רוחאס



גיל: 24.
קבוצה: ולנסיה (ספרד).
תפקיד: חלוץ/קיצוני.
כינוי: "טורבו"

הומברטו סואסו, החלוץ הבולט של הנבחרת כבר הרבה שנים, לא יהיה במונדיאל. גם סוסים וותיקים אחרים, או כישרונות צעירים מהם לא חסר לצ'ילה, לא יהיו. מה שמשאיר את החוד עם סימן השאלה שהוא אדוארדו וארגס. תחת סאמפאולי ב-U דה צ'ילה וארגס סחרר את היבשת עם יכולת שיא ו-11 שערים בזכייה המרשימה של הקבוצה בסודאמריקנה. החלוץ הפגין מהירות מדהימה ויכולת סיום טובה ובצ'ילה הרטיבו על הכישרון החדש. היהלום נמכר בסכום גדול לנאפולי, אך לא מצא את מקומו ונחת בברזיל להתאושש מהחוויה האיטלקית. לאחר מכן עבר לספרד והציג כמה מהאיכויות שלו אך עדיין לא הראה את אותה יכולת מדהימה מה-U. את המוקדמות סיים כמלך שערי הנבחרת, אך רק עם 5 גולים. בהיעדר 9 קלאסי איכותי בצ'ילה מקווים לשובו של הטורבו, ואם זה יקרה, תשימו חגורות כי אתם הולכים להינות.


אלקסיס אלחאנדרו סאנצ'ס סאנצ'ס



גיל: 25
תפקיד: קיצוני\חלוץ
קבוצה: ברסלונה (ספרד)
כינוי: "ילד הפלא"

למרות גילו הצעיר אלקסיס שני רק לשוער הוותיק בראבו במספר ההופעות שלו בסגל הנוכחי. כבר מגיל מאוד צעיר סומן הילד ככישרון ענק, מכאן הכינוי הלא עדכני, והותיר את חותמו בצ'ילה ובארגנטינה לפני שהצליח לנצל את הבמה שקיבל באודינזה לכבוש גם את האוהדים האיטלקים. פנטזיונר אמיתי, שלפעמים מוחו היצירתי מוביל אותו לנסות דברים שנגמרים ב-Fail עצבני, שמשגע את המגנים היריבים עם מהירות וכוח מתפרץ המשולבים עם טכניקה ברמות הכי גבוהות. סאנצ'ס הוסיף עם השנים גיוון למשחק שלו, לא רק קיצוני מצטיין אלא גם חלוץ כובש ובעל משחק ראש מפתיע לגובהו. מאז עבר לברסה סאנצ'ס מתקשה לשמור על יציבות ויודע תקופות טובות יותר או פחות, אבל בצ'ילה צריכים את הבחור המוצק והטכני בכושר שיא בשביל להוציא משהו מהבית הקשה שקיבלו ומהטורניר בכלל.


לשים לב ל...:

מיקו מרטין אלבורנוס אינולה



גיל: 23
קבוצה: מאלמו (שבדיה)
תפקיד: מגן שמאלי, יכול גם מגן ימני וקשר אגף.
כינוי: בשבדיה כנראה לא מחלקים כינויים

מיקו הצעיר נולד בשבדיה לאב צ'יליאני ואמא פינלנדית, על פינלנד הוא כנראה וויתר מוקדם אבל במדי שבדיה, התחיל לשחק מגיל צעיר. המגן הצעיר התפתח לשחקן ליגה מהטובים בעמדתו בשבדיה וזכה לקבל זימון לנבחרת הבוגרת, אבל מיקו סירב ובתמורה קיבל זימון לנבחרת הצ'יליאנית. בצ'ילה קראו לזמן את המגן, עמדה בעייתית בסגל, זמן רב טרם הזימון בפועל. אבל סאמפאולי התעכב ורק אחרי שאוהדים כבר היו קרובים להפגין מול ביתו מיקו זומן למשחק אימון של צ'ילה ב'. המגן בלט במשחק עם שער בכורה ושכנע את המאמן כנראה. ההגנה הצ'יליאנית לא מרשימה והאוהדים המקומיים מקווים ורוצים לראות את הבחור משבדיה עוזר לייצב אותה, אבל הוא עלול לסבול מתחרות עם מנה שסאמפאולי מחבב. למרות שאלבורנוס נחשב להתקפי וטכני למגן, היכולת ההגנתית שלו לא רעה ומדובר בשחקן שבהחלט שווה לעקוב אחרי המשך הקריירה לו.


פליפה אלחנדרו גוטיארס לייבה



גיל: 23
קבוצה: טוונטה (הולנד)
תפקיד: קשר מרכזי.
כינוי: גוטי.

כילד פליפה שיחק להנאתו במועדון מקומי, הכישרון זוהה והוא עבר למועדון גדול יותר, שם נחשף לסקאוט של אוניברסידד קתוליקה שדאג להביא אותו לאחד ממועדוני הפאר של המדינה הרזה בעולם. גוטיארס ערך בכורה בגיל צעיר ולאחר תקופת התאקלמות קנה את לב האוהדים באופיו השקט, היכולת הטובה על המגרש וכמות השערים שכבש. לפני כשתי עונות נקנה ע"י המועדון ההולנדי ואחרי עונת התאקלמות לא רעה שוב הצליח הילד הצ'יליאני להותיר רושם עז על האוהדים ואנשי המקצוע עם יכולת גבוהה. על שתי הליגות, של צ'ילה והולנד, אומרים שכל מטאטא יורה בהן, אבל בהולנד ממוצע השערים שלו ירד פלאים. אך אל דאגה, הילד לא איבד את הכוונת, רק הרבה לשחק בעמדה אחורית יותר. למרות מימדיו הקטנים, גוטיארס הוא שחקן חכם ומוכשר שיכול לשחק בכל עמדה במרכז השדה, בצ'ילה בונים עליו כאופציה להחליף את וידאל במידה והלה יתקשה להתאושש מהפציעה. אם ישחק, מומלץ לעקוב אחרי הבחור.



לאן פנינו מועדות? עם הגנה מחוררת, ההילה של מרסלו ביאלסה שקשה להתעלות עליה, ללא חלוץ מרכזי ועם בית לא פשוט בכלל, צ'ילה תעבוד קשה להשיג את הכרטיס לשמינית. אבל למרות ההערכות האלו, בצ'ילה דווקא מאמינים בנבחרת, אולי זו אופטימיות נאיבית, אולי תקווה מכך שהמונדיאל נערך קרוב לבית, או אולי הכרה בחולשה ההולנדית הנוכחית ואולי פשוט באמת אמונה ביכולות של הנבחרת שייצב סאמפאולי אחרי תקופה קשה. בעצם למה שלא יאמינו? היו כמה נפילות, אבל הדור המוכשר של שנתונים 87-88 כבר הוכיח את עצמו תחת ביאלסה במונדיאל הקודם ועכשיו הם מגיעים בשלב השיא של קריירה של שחקן מקצועני. אין ספק שההגרלה לא העירה פנים, אבל אל תספידו עדיין את צ'ילה החביבה.

משחק בינ"ל ראשון: איטליה-צרפת 2-6 (מילאנו, איטליה; 15 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: איטליה-ארצות הברית 0-9 (ברנטפורד, אנגליה; 2 באוגוסט 1948)
ההפסד הכי גדול: הונגריה-איטליה 1-7 (בודפשט, הונגריה; 6 באפריל 1924)
שיאן ההופעות: ג'אנלואיג'י בופון (139)
מלך השערים: לואיג'י ריבה (35)
דירוג נוכחי: 9
הישגים:
* אלופת העולם (1934, 1938, 1982, 2006), פעמיים סיימה כסגנית (1970, 1994).
* אלופת אירופה (1968), פעמיים סיימה כסגנית (2000, 2012).
* אלופת אולימפיאדת ברלין 1936.

היסטוריה
לאיטליה היסטוריה עשירה בטורנירי גביע העולם, המתחילה מראשית ימיו של הטורניר. הכדורגל באיטליה התחיל לקרום עור וגידים בסוף המאה ה-19, כשסוחרים אנגלים הביאו את הכדורגל לצפון מערב איטליה, בעיקר לערים טורינו וג'נואה. ב-1898 קמה ההתאחדות האיטלקית ובעקבותיה העונה הראשונה של הליגה הבכירה. ב-1910 התקיים משחקה הראשון של נבחרת איטליה, שניצחה במילאנו את צרפת בתוצאה 6-2.

אל המונדיאל שהתקיים ב-1930 איטליה בחרה שלא להגיע, כמו מרבית הנבחרות האירופאיות האחרות, שכן הנסיעה דרך האוקיינוס האטלנטי הייתה יקרה מדי בזמנו. מי יודע מה היה עולה בגורל הנבחרת האיטלקית לו הייתה נוסעת, שכן את שני המונדיאלים הבאים איטליה לקחה פעם אחר פעם. ב-1934 זכתה בו לאחר שניצחה את צ'כוסלובקיה בגמר הביתי ברומא בתוצאה 2-1, וב-1938 זכתה בו לאחר ניצחון 4-2 על הונגריה בגמר על אדמת צרפת, רגע לפני מלחמת העולם השנייה והקפאת הטורניר ל-12 שנים. היה זה סילביו פיולה, מלך השערים בליגה האיטלקית עד עצם היום הזה, שהכריע את המשחק עם צמד.


איטליה של מוסוליני זוכה בגביע העולם 1938.

את המונדיאלים הבאים ירצו בוודאי לשכוח בארץ המגף. ב-1949 נספו עשרה מתוך אחד-עשר הפותחים של הנבחרת באסון התעופה סופרגה, בו התרסק מטוסה של קבוצת טורינו (שזכתה באליפות האיטלקית במשך 4 שנים ברציפות). שנה לאחר מכן, במונדיאל 1950 בברזיל, האצורי לא עברו את שלב הבתים. ב-1954 האצורי כשלו בשנית לעבור את שלב הבתים, ואל המונדיאל שנערך ב-1958 בשבדיה האצורי כלל לא העפילו. למרות הדומיננטיות הרבה של אינטר ומילאן בטורנירים האירופיים בתחילת שנות ה-60, הנבחרת המשיכה להיכשל במסגרת המונדיאל. גביע העולם ב-1966 שנערך באנגליה זכור במיוחד בשל ההפסד המכריע לנבחרת צפון קוריאה בשלב הבתים, בו גם הודחו האצורי, למרות שמות אדירים כג'אני ריברה, ג'אקומו בולגרלי, סנדרו מאצולה וג'אנצ'ינטו פאקטי שהציבו אותם בתור הפייבוריטים של הטורניר.

במונדיאל שנערך במקסיקו 1970 שזכור בארצנו הקטנה לטובה, הוגרלה איטליה בשלב הבתים עם אורוגוואי, שבדיה וישראל. האצורי אמנם סיימו בתיקו עם ישראל, אך העפילו לשלב הבא מהמקום הראשון, לראשונה מאז 1938. בחצי הגמר איטליה פגשה את מערב גרמניה למשחק שייזכר לשנים ארוכות בתור "משחק המאה", או המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים. המשחק נגמר בתוצאה 4-3 ששלחה את האצורי לגמר, רק בשביל להפסיד 4-1 לברזיל. אל מונדיאל 1978 הגיעה סגל חדש ורענן שכלל את פאולו רוסי הצעיר, שלימים יתברר כאחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק. במונדיאל זה סיימה איטליה במקום הרביעי.

שנתיים לאחר מכן התפוצצה פרשת שחיתות באיטליה, שנקראה הטוטונרו, שבה נשלח פאולו רוסי אל היציעים למשך שנתיים על אף שטען לחפותו. רוסי חזר בדיוק בזמן למונדיאל 1982 שנערך על אדמת ספרד. שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים (מול פולין, קמרון ופרו) בקושי העלו את הנבחרת לשלב הבתים הבא (בהתאם לפורמט בשנת 82). איש לא העניק לאצורי סיכוי לאחר שהוגרלה ביחד עם ארגנטינה, אלופת העולם הנוכחית, וברזיל, שהייתה לכל הדעות הפייבוריטית לזכות בטורניר. איטליה ניצחה את ארגנטינה 2-1 במשחק הראשון, ולאחר שברזיל ניצחה 3-1 את אותה ארגנטינה, המפגש ביניהן היה זה שיכריע מי תעלה לחצי הגמר. שלושער של פאולו רוסי באותו משחק קבע 3-2 לאיטליה, העלה אותה לחצי הגמר ושלח את פאולו רוסי היישר לפנתאון של הגביע העולמי. בחצי הגמר איטליה גברה בקלילות על פולין בעזרת צמד של, מי אם לא, רוסי. בגמר ניצחה איטליה את מערב גרמניה 3-1 והניפה בפעם השלישית את גביע העולם.


החבר'ה של מונדיאל 82.

איטליה לא השכילה לשמור את התואר במונדיאל הבא, ואל מונדיאל 1990 הגיעה כמארחת הטורניר. טוטו סקילאצ'י, שהיה אלמוני טרם המונדיאל, פרץ לתודעה כשסיים כמלך שערי הטורניר. איטליה צלחה את כל הדרך עד שהגיעה לחצי הגמר, שם פגשה את ארגנטינה, באיצטדיון הסן פאולו של נאפולי. באותה תקופה היה דייגו ארמנדו מראדונה השליט הבלעדי בנאפולי, ובקשתו מהאוהדים הנאפוליטנים לעודד את ארגנטינה ולא את איטליה במשחק - נענתה. ארגנטינה שרדה עד לשריקת הסיום ועלתה לגמר לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים. דו קרב הפנדלים ליווה את האיטלקים לאורך כל העשור. במונדיאל 1994 הגיעה איטליה לגמר שנערך שוב, כמו ב-1970, מול ברזיל. אוהדי כדורגל רבים זוכרים את התמונה הטרגית של רובי באג'ו, כוכב המונדיאל, מחמיץ את הפנדל המכריע מול השוער טפארל ומעניק לברזיל גביע עולם נוסף. ב-1998 שוב הודחה הנבחרת בפנדלים מול צרפת המארחת ברבע הגמר, שבסופו של דבר גם לקחה את גביע העולם.

את המילניום החדש פתחה איטליה עם שאיפות כבירות, כשברשותה סגל נוצץ עם שחקנים כמו טוטי, דל פיירו, מלדיני, אינזאגי ורבים אחרים. אל המונדיאל הראשון שנערך ביבשת אסיה הגיעה איטליה עם שאיפות גדולות, אך היא סיימה אותו בטעם מר. שלב הבתים היה קשה מנשוא, אך איטליה צלחה אותו ונפגשה עם אחת הנבחרות המארחות בשמינית הגמר, דרום קוריאה. עד היום לא סולחים באיטליה לשופט האקוודורי ביירון מורנו ולחניכיו האגרסיביים של חוס הידינק. האכזבה הייתה עצומה. אל 2006, בדומה ל-1982, הגיעה איטליה שפופת ראש לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'ופולי. שלב הבתים היה מוצלח כאשר איטליה, תחת הנהגתו של מרצ'לו ליפי, מנצחת את צ'כיה וגאנה ומסיימת בתיקו מול ארה"ב. בשלבי הנוקאאוט איטליה עשתה את כל הדרך עד לגמר ולתואר הנכסף, כשבדרך היא חולפת באחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאל על פני גרמניה, וגם על פני צרפת בגמר, שזכור בעיקר בשל נגיחתו של זידאן במטראצי. הגביע חזר לארץ המגף.


קנבארו מניף את גביע העולם לשנת 2006.

ב-2010, מרצ'לו ליפי (שהספיק ללכת ולחזור מעמדת מאמן הנבחרת) בחר סגל תמוה המבוסס בעיקר על כוכבי 2006 (שהספיקו להזדקן עד אז), ואיטליה רשמה את אחד המונדיאלים החלשים בתולדותיה כשהיא מודחת כבר בשלב הבתים. מיד לאחר המונדיאל והאכזבה העצומה הגיע צ'זארה פראנדלי לתפקיד, ורשם טורניר ראשון מוצלח כשהוא מוליך את האצורי לגמר יורו 2012.

הדרך למונדיאל
איטליה הוגרלה לבית ב' במוקדמות הגביע העולמי 2014, והוא כלל גם את דנמרק, צ'כיה, בולגריה, ארמניה ומלטה. הקמפיין נפתח ברגל שמאל עם 2-2 מול בולגריה בסופיה, אך נמשך עם רצף ניצחונות על מלטה (פעמיים), ארמניה ודנמרק. באלוטלי, אוסבאלדו ודה רוסי היו המבקיעים הבולטים בשלב זה של הקמפיין. לאחר מכן הגיע תיקו מול צ'כיה בפראג, אך לאחר מכן חזרו האצורי למסלול הניצחונות עם נצחונות על בולגריה ועל צ'כיה באיטליה. שתי תוצאות תיקו מול דנמרק וארמניה בסוף הקמפיין גרמו לדירוג של האיטלקים לרדת, ובעקבות כך היא לא דורגה בדרג הראשון. במהלך הקמפיין הבקיע מאריו באלוטלי 5 שערים, ופאבלו אוסבאלדו שלא זומן כבש 4 שערים. קשה לומר שהיכולת של האיטלקים הייתה בשיאה לאורך המוקדמות, ובמיוחד לקראת סוף המוקדמות, אך בשורה התחתונה - איטליה הבטיחה את השתתפותה בברזיל במהירות הבזק וביצעה את המוטל עליה.


איטליה לאחר הניצחון מול צ'כיה שקבע את השתתפותה בגביע העולם.

המאמן: צ'זארה פראנדלי
לצ'זארה פראנדלי קריירה ארוכה בכדורגל האיטלקי המתחילה בקריירת המשחק שלו. צ'זארה החל את קריירת המשחק שלו בעמדת הקשר, בקרמונזה הקטנה ב-1974, כשהוא שותף לזכייה באליפות הסריה C עם הקבוצה ב-1977. לאחר מכן נמכר לאטאלנטה שם בילה עונה תמימה לפני שעבר לאימפריה מטורינו, הלא היא יובה. פראנדלי היה שותף לאחת התקופות הכי זוהרות ביובנטוס בתחילת שנות ה-80, אם כי ללא צל של ספק היה פחות דומיננטי ממישל פלאטיני והכוכבים האחרים. פראנדלי זכה בשלוש אליפויות, גביע איטלקי, גביע המחזיקות ובגביע האלופות לפני שנמכר חזרה לאטאלנטה, שיחק שם 5 שנים נוספות ותלה את נעליו. פראנדלי לא נח ומיד עם פרישתו (ב-1990) החל לאמן את קבוצת הנוער של המועדון. פראנדלי היה שותף לצמיחת מחלקת הנוער של אטאלנטה, שנחשבת לאחת הטובות באיטליה, והגיע לתוצאות מצוינות איתה בשבע שנות האימון שלו שם. למעשה, פראנדלי אף אימן את הקבוצה הבכירה של המועדון במשך כמה חודשים בעונת 1993/94 לאחר שהמאמן הראשי פוטר. בעונת 1997/98 מונה פראנדלי לאימון לצ'ה מהליגה הבכירה, אך כבר בינואר אותה שנה פוטר לאחר שהשיג תוצאות גרועות. ב-98 הגיעה לורונה מהליגה השנייה, הוליך אותה לליגה הבכירה ועונה לאחר מכן אף הגיע עמה למקום התשיעי המכובד מאוד. עם זאת, לא נשאר במועדון ועונה לאחר מכן הגיע לונציה מהליגה השנייה ואותה גם העלה לליגה הבכירה. הצלחתו של פראנדלי במועדונים הקטנים שבתה את עיניה של פארמה, שכבר החל בתהליך דעיכתה, ופראנדלי מונה למאמן המועדון ב-2002.

פראנדלי הצליח ובגדול כשהוא על הקווים בפארמה, קבוצה די חסרת אמצעים כלכליים באותם שנים, כשהוא מכניס לתודעה חלוץ צעיר העונה לשם אלברטו ג'ילארדינו. פראנדלי סיים עם פארמה פעמיים במקום החמישי וקיבל את ההצעה הגדולה הראשונה שלו - להחליף את פאביו קאפלו על הקווים ברומא. פראנדלי נענה להצעה. רצה הגורל ואשתו חלתה בצורה חמורה, ופראנדלי עזב את רומא ממש בתחילת העונה. פראנדלי שב לקווים שנה מאוחר יותר, אך הפעם בקבוצת פיורנטינה - אריה גדול שירד מנכסיו. פראנדלי לקח קבוצה שכמעט וירדה ליגה בעונה הקודמת, שינה את צורתה והגיע עמה עד למקום הרביעי שהוליך לליגת האלופות. לצערו הרב, בתום אותה עונה התפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, פיורנטינה איבדה את מקומה בליגת האלופות וגם קיבלה עונש של הפחתת 15 נקודות בעונה שלאחר מכן (חלק מהעונש בוטל בהמשך העונה). חרף העונש הכבד, פראנדלי סחב את הויולה עד למקום השישי והמכובד, ובעונה שלאחר מכן אף הגיע לחצי גמר גביע אופ"א (הליגה האירופית דהיום). באותה עונה נפטרה אשתו של פראנדלי, מה שגרם להצלחתו להיראות אפילו יותר כבירה. פראנדלי זכה בתואר "מאמן השנה בליגה האיטלקית" לעונת 2007/08. פיורנטינה המשיכה להיות דומיננטית בליגה וגם רשמה כמה קמפיינים יפים בליגת האלופות (כשבראשם הקמפיין בו הדיח את ליברפול בשלב הבתים והודח רק מול באיירן בנוקאאוט). בתום עונת 2009/10 פראנדלי הגיע לתחושת מיצוי בויולה, ועוד במאי אותה עונה חתם על חוזה בנבחרת איטליה ובה נבחר להחליף את מרצ'לו ליפי בתום מונדיאל 2010. איש לא ידע אז שהנבחרת תסיים אותו בחרפה כה גדולה, שהאתגר שפראנדלי יעמוד בפניו יהיה עצום.

כאמור, פראנדלי קיבל נבחרת שבורה ומפורקת מידיו של ליפי. למרות זאת, קמפיין המוקדמות של יורו 2012 היה אחד המוצלחים שידעה הנבחרת האיטלקית, וגם הטורניר עצמו היה מוצלח מאוד, כשאיטליה מגיעה עד לגמר בעזרת כדורגל שהאוהדים הניטרליים אהבו לשבח, כדורגל שאפיין את פראנדלי לאורך כל הקריירה. גם בגביע הקונפדרציות איטליה הצליחה באופן יחסי, כשהגיעה לחצי הגמר וסיימה במקום השלישי. את טורניר המוקדמות לגביע העולמי 2014 סיים גם כן פראנדלי בהצלחה, כשאיטליה עולה רשמית למונדיאל בצורה המהירה ביותר בתולדותיה. פראנדלי דוגל בקידום שחקנים צעירים, ובעקבות זאת גרם לשינוי משמעותי בחומר האיטלקי שנוצר בשנים האחרונות. הוא גם נוטה לתת אמון בשחקנים שמשחקים בקבוצות קטנות אך מרשימים. טקטית, פראנדלי מאוד גמיש ולא מקובע על שחקן מסוים או על מערך וסגנון משחק מסוים. הקוד האתי שפראנדלי הכניס בנבחרת שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, אך מייצג בצורה נאמנה את ה"אני מאמין" שלו לגבי האצורי - חבורה של שחקנים מוכשרים, הוגנים וחסרי פשרות.



סגל השחקנים
שוערים: ג'אנלואיג'י בופון (יובנטוס), מתיה פרין (ג'נואה), סלבטורה סיריגו (פריס סן ז'רמן).

הגנה: איניאציו אבאטה (מילאן), אנדראה ברצאלי (יובנטוס), לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס), מתאו דרמיאן (טורינו), ג'ורג'ו קייליני (יובנטוס), מתיה דה שיליו (מילאן), כריסטיאן מאג'ו (נאפולי), גבריאל פאלטה (פארמה), מנואל פסקואל (פיורנטינה), אנדראה ראנוקיה (אינטר).

קישור: אלברטו אקווילאני (פיורנטינה), אנטוניו קאנדרבה (לאציו), דניאלה דה רוסי (רומא), קלאודיו מרקיזיו (יובנטוס), ריקרדו מונוטליבו (מילאן), תיאגו מוטה (פריס סן ז'רמן), מרקו פארולו (פארמה), אנדראה פירלו (יובנטוס), רומולו (ורונה), מרקו וראטי (פריס סן ז'רמן).

התקפה: מריו באלוטלי (מילאן), אנטוניו קסאנו (פארמה), אלסיו צ'רצ'י (טורינו), מתיה דסטרו (רומא), צ'ירו אימובילה (טורינו), לורנצו אינסינייה (נאפולי), ג'וזפה רוסי (פיורנטינה).

שחקני מפתח
אנדראה פירלו
גיל: 35.
תפקיד: רג'יסטה.
קבוצה: יובנטוס.



8 שנים עברו מאז הגמר בברלין שהעניק לאיטליה את גביע העולם הרביעי שלה. אנדראה פירלו היה אולי השחקן הדומיננטי ביותר בטורניר. שמונה שנים אחרי, פירלו נשאר השחקן הכי דומיננטי ואולי אפילו יותר מכך. פירלו הוא המשיח האיטלקי. הוא האיש שכל המדינה תולה בו את תקוותיה והוא האיש שלא מעט פעמים גם קיים. בהיעדר כמעט מוחלש של שחקנים ותיקים נוספים בנבחרת, הן בגלל הדעיכה הטבעית שלהם והן בגלל החלטתו של פראנדלי להימנע מהם, פירלו הוא גם המנהיג האיטלקי, האבא של הנבחרת. ביובנטוס, ולמעשה לאורך רוב הקריירה, קוראים לו המנהיג השקט.
מעטים הם אוהדי הכדורגל בעולם שלא מכירים את פועלו של האיש. לכן נמנע מהרחבה מיותרת על ההיסטוריה שלו באינטר ובברשה ונתמקד במה שהמאסטרו הצליח להשיג. ברשימה: פעמיים זכייה בליגת האלופות במדי מילאן, כולל הפסד טרגי בגמר ב-2005, שאליהן התלוו זכייה כפולה בסופרקאפ האירופי. חמש אליפויות איטליה, שתיים מהן במדי מילאן ושלוש מהן ברציפות במדי יובנטוס, כשבכולן ובעיקר באלה של יובנטוס פירלו מהווה שחקן חשוב מהמעלה הראשונה. גביע העולם לקבוצות במדי מילאן, קופה איטליה, שלוש פעמיים הסופרקופה האיטלקי, וכמובן - אליפות העולם, 2006, גרמניה. פירלו התייחס להישג הזה בספרו החדש, "אני חושב לכן אני משחק": "אני לא מרגיש לחץ... אני לא שם קצוץ על זה. ביליתי את אחר הצהריים של ה-9 ביולי 2006 בשינה ובמשחק בפלייסטיישן. בערב יצאתי וזכיתי בגביע העולמי". מנהיג שקט עד הסוף.
פירלו הוא הבסיס הטקטי גם ביובנטוס וגם בנבחרת איטליה. כל ההתקפות עוברות דרכו, והוא מנווט אותן לפי ראות עיניו. פירלו כל כך טוב בתפקיד הזה שגם באיטליה וגם ביובנטוס הצמידו לידו שני קשרים שיחפו עליו בהגנה. עם זאת, שיטה זו יכולה להיכשל אם יסגרו את פירלו ואת אופציות המסירה שלו בצורה טובה. בשנים האחרונות, ובמיוחד בעונה החולפת, פירלו מצטיין גם בבעיטות החופשיות הנהדרות שלו שבהרבה מאוד מהמקרים נכנסות לשער. ניתן לסכם שפירלו הוא אחד השחקנים היותר מסוכנים בכדורגל העולמי, ולבטח השחקן המסוכן ביותר בנבחרת איטליה 2014.

דניאלה דה רוסי
גיל: 30.
תפקיד: קשר.
קבוצה: רומא.



למי שלא עקבו אחרי הליגה האיטלקית בזמן האחרון, אבל זוכרים ומתגעגעים לדה רוסי מהצ'מפיונס ליג - דעו שבעונה הקרובה הוא חוזר. הסיבה לכך היא שבין היתר הוא נתן עונה מצוינת ברומא, הוליך אותה למקום השני (עם כמות נקודות שמספיקה לאליפות בכל ליגה חוץ מהאיטלקית) וסלל את הדרך שלה חזרה לגדולה. דה רוסי היה הקשר האחורי ביותר מבין השלישייה של רומא (שכללה את סטרוטמן/נאינגולאן ופיאניץ'), והוא אחת הסיבות לכמות הספיגות הנמוכה במיוחד של רומא העונה, כשהוא ממלא תפקיד שהוא חצי רג'יסטה-חצי בלם. גם ביורו 2012 דה רוסי מילא תפקיד דומה, אם כי בהגדרה היה זה הבלם השלישי והמרכזי במערך שלושת הבלמים.
דה רוסי הוא מסוג השחקנים שאוהדי כדורגל ניטרליים אוהבים לאהוב (תארו לעצמכם מה מרגישים אליו אוהדי רומא). הוא שיחק קריירה שלמה (and there is more to come) בקבוצה אחת, הוא אחד השחקנים הכי הוגנים בכדורגל העולמי, ולמרות שמצבת התארים שלו בקריירה דלה באופן יחסי, הוא נחשב כאחד הקשרים האחוריים הטובים ביבשת במשך שנים ארוכות. ביחד עם טוטי הוא מהווה את השלד של רומא זה שנים ארוכות. כשהוא משחק ברומא החל משנת 2002, במסגרת המועדון הוא זכה פעמיים בקופה איטליה ופעם אחת בסופרקופה, אך במסגרת הנבחרת נמצא דה רוסי במועדון המצומצם של השחקנים שזכו בגביע העולם - כמו פירלו, ב-2006. עם זאת, יש לזכור שדה רוסי קיבל כרטיס אדום בשלב הבתים של אותו מונדיאל, הורחק מארבעה משחקים וחזר רק במשחק הגמר - מול צרפת. משחק בו הבקיע את אחד מהפנדלים לזכות האיטלקים ובכך החזיר את גביע העולם לאיטליה.
דה רוסי הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בנבחרת האיטלקית מזה שנים, והוא בא לאחר עונה טובה מאוד ברומא - כך שיש סיבה טובה להאמין שדה רוסי הולך להיות אחד השחקנים הכי חמים בנבחרת גם בקיץ הקרוב.

ג'אנלואיג'י בופון
גיל: 36.
תפקיד: שוער.
קבוצה: יובנטוס.



ג'יג'י בופון הספיק לעשות היסטוריה בארבע שנים בהן הוא קפטן הנבחרת האיטלקית, כשהוא עוקף את שיא ההופעות של קנבארו ולמעשה קובע שיא חדש שלבטח יישאר בפסגה בשנים הקרובות. אין זה מפתיע, כשהופעותיו הראשונות של השוער האגדי מתוארכות לסוף המילניום הקודם, עוד מימיו כשוער צעיר ומוכשר במדי פארמה (האגדית), בה פרץ כבר בשנת 1995 (לפני כמעט 20 שנה). 5 עונות מצוינות במדי פארמה הקנו לו את אפודת השוער הפותח של הנבחרת האיטלקית - ומשם השאר היסטוריה. במדי פארמה זכה ג'יג'י בופון בגביע האיטלקי ובגביע אופ"א - התואר האירופי האחרון שלו נכון להיום. ג'יג'י קבע את שיא ההעברות עבור שוער כשעבר ליובנטוס בקיץ 2001 תמורת 51 מיליון יורו, אך זו כנראה ההעברה היקרה שביובנטוס הכי פחות מתחרטים עליה. מאז ועד היום ג'יג'י ניצב בין הקורות של הגברת הזקנה, למעט בעת פציעות, כשהוא עושה זאת גם בליגה השנייה אליה הורדה יובנטוס ב-2006 בעקבות פרשת הקאלצ'ופולי. בעקבות כך בופון נחשב לא רק לסמל בנבחרת איטליה אלא גם לאחד הסמלים הכי גדולים בתולדות יובנטוס, שכן לא רק שירד עם יובנטוס ליגה אלא גם עשה זאת לאחר שהוא אלוף עולם טרי ונחשב לשוער הטוב ביבשת. במדי יובנטוס זכה עד כה ב7 אליפויות (5 מוכרות בהתאחדות) וארבע פעמים בסופרקופה האיטלקי, כשהוא מוסיף לאמתחתו גם הופעה בגמר ליגת האלופות לשנת 2003. כמובן, התואר בו ירצה בופון להשוויץ הכי הרבה יהיה גביע העולם הנחשק מ-2006, בו היה השוער המצטיין כשספג רק שני שערים - האחד מפנדל והשני מרגלי חברו לקבוצה.
בופון לאורך שנים רבות נחשב כאחד השוערים היציבים והטובים ביותר שקיימים בשוק. בשנים האחרונות הוא אף ממלא ביציבות את רשימות "הטובים בהיסטוריה", ובצדק. בופון נמצא גם ברשימה האקסקלוסיבית של שחקנים ששיחקו ב-5 מונדיאלים. לאף אחד אין ספק ביכולותיו של בופון והוא בא גם לאחר עונת שיא בליגה. אבל החשיבות הכי גדולה שלו תהיה בפן המורלי, כמנהיג הנבחרת וכקפטן שלה. בפתיחת כל משחק, כשההמנון האיטלקי יתנגן ברקע, הקהל יגעש והצלמים יעברו באיטיות בין שחקן לשחקן בקלוזאפים חודרים, קולו של בופון יישמע רם מעל לכל קול אחר ויגרום למיליוני איטלקים להצטמרר. עשרה מהם יהיו חבריו לקבוצה - ומכאן האצורי יכולים להסתכל לכל נבחרת בעיניים.

מאריו באלוטלי
גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: מילאן.



מאריו באלוטלי מגיע דווקא אחרי עונה בינונית וסבירה לגמרי במדי מילאן, אך הוא עדיין נחשב לדעת כל הפרשנים החלוץ החשוב ביותר שמשחק בחוד האיטלקי. הסיבה לכך היא האמון הרב שפראנדלי נותן בבאלו, שבמדי הנבחרת דואג גם להחזיר. באלוטלי אחראי למרבית שערי הנבחרת במוקדמות וכן לצמד באחד המשחקים הכי גדולים באצורי עידן פראנדלי - הניצחון 2-1 על גרמניה בחצי גמר יורו 2012. יכולותיו של באלוטלי מוכרות; הוא מכדרר טוב, הוא חזק מאוד ועוזר בעיקר להוריד כדורים, יש לו בעיטה מצוינת מכל טווח. גם מגרעותיו מוכרות; הוא נוטה לאבד את הראש וליצור פרובוקציות לא מעט פעמים, הוא בועט הרבה יותר ממה שהוא כובש, הוא נתפס כאדיש והוא בעיקר מאוד לא יציב. מחוץ למגרש הוא אפילו עוד יותר מפורסם: ב-2010 באלוטלי נתפס יורה עם חבריו בפיאצה דלה רפובליקה במילאנו, בתקופתו באנגליה הוא הסתבך עם הרשויות המון פעמים, נתפס מתקשה ללבוש אימונית ולכולנו זכורה החלוצה האייקונית why always me?. בקדנציה במילאן הוא הספיק להוליד ילדה, להימנע מאבהות כלפיה ולאחר שנה להכיר בה סוף סוף כבתו. ולמרות כל השערוריות, כל אלה לא מונעים מבאלו להיות "הכוכב" של הנבחרת האיטלקית בחוד בטורניר הנוכחי. ומיד נבין למה.
על אף גילו הצעיר, 23 בסה"כ, לבאלוטלי יש מצבת תארים די מכובדת. במדי אינטר הוא היה שותף לשלוש אליפויות איטליה - אחת מהן במסגרת הטרבל המפורסם תחת מוריניו. במנצ'סטר סיטי הוא שותף לזכייה בפרמיירליג, ובמילאן הוא עדיין לא זכה באף תואר, אם בגללו ואם בגלל חבריו לקבוצה. ביורו 2012, שבו איטליה הגיעה לגמר, באלוטלי היה אחד המבקיעים המצטיינים בטורניר, וגם היה חלק מנבחרת הטורניר. מהסיבות הללו באלוטלי נתפס כמניה יחסית בטוחה בחוד שמורכב מפצוע סדרתי (רוסי) ועוד כמה שחקנים לא מוכחים בעליל. לכן, כשהאצורי יצטרכו גול מכריע במשחק מסוים, it will always be him.

שימו לב ל...
אלסיו צ'רצ'י
גיל: 26.
תפקיד: חלוץ/קיצוני ימני.
קבוצה: טורינו.



אלסיו צ'רצ'י הוא לא שחקן צעיר מהסוג שבדרך כלל נכנס לקטגוריה הזאת, אבל הוא שם די אלמוני לחובבי הכדורגל בעולם שאינם מתעדכנים בקביעות בתוצאות הליגה האיטלקית. צ'רצ'י הוא תוצר של מחלקת הנוער המהוללת של רומא בתחילת שנות האלפיים, זו שהביאה לנו כמה שנים קודם לכן את דניאלה דה רוסי. אך בניגוד לרומאי המצטיין עד עצם היום הזה, רומא בשביל צ'רצ'י הייתה רק התחנה הראשונה וממש לא נקודת הפריצה. צ'רצ'י החל לשחק בקביעות רק לאחר שלוש עונות ברומא, כשעבר לברשה מהליגה השנייה. 0 שערים ב-23 הופעות כשברובן עלה כמחליף גרמו לצ'רצ'י הצעיר לעבור לפיזה, עולה חדשה לסריה B באותה עונה, עם המאמן שיפגוש עוד בהמשך הדרך בטורינו - ג'אמפיירו ונטורה. תחת ונטורה צ'רצ'י החל לפרוח, אך בפברואר אותה עונה נפצע קשה ונעדר מהמשך העונה. צ'רצ'י עבר בדרך גם עונה לא מוצלחת ומלאת פציעות באטאלנטה, עונה שבה בעיקר שותף מהספסל ברומא לפני שהגיע לפיורנטינה. עונת 2010-11 הייתה עונת הפריצה של צ'רצ'י בליגה הבכירה כשהוא מבשל ומבקיע וגם מעורר את תשומת לבה של מנצ'סטר סיטי העשירה בתום העונה. את העונה הבאה בפירנצה צ'רצ'י התחיל ברגל ימין, אך בעיות קשות עם אוהדי הקבוצה גרמו לו לעזוב בסיום העונה לטורינו, קבוצה קטנה משמעותית מהויולה, אותה מאמן כזכור ג'אמפיירו ונטורה. ונטורה שמר חסד לצ'רצ'י, העלה אותו בקביעות בהרכב הפותח ותוגמל ביכולות לא רעות של צ'רצ'י. ואז הגיעה עונת 2013/14 שגרמה לצ'רצ'י להיראות כמו גרסה מיוחדת לאספנים של רוברטו באג'ו. צ'רצ'י סחב את טורינו על כתפיו, בישל 10 מרהיבים והוסיף 13 מרהיבים לא פחות משלו, והוליך את טורינו עד למילימטר מהשתתפות בליגה האירופית (החמצת פנדל טרגית שלו מנעה מכך בסופו של דבר), הישג שיא לקבוצה שאף אחד לא ספר בתחילת העונה. צ'רצ'י הוא דריבליסט מצוין שגם רץ מהר למדי, והוא מסוגל להתמודד עם כמה שחקני הגנה במקביל. ניתן לייחס את ההצלחה של טורינו בעיקר לפריצות המהירות של צ'רצ'י קדימה בהתקפות המתפרצות. לצ'רצ'י יש גם בעיטה מצוינת מרחוק, כך שהטיפול המעולה שלו בכדור יכול להסתיים גם בשער מרהיב וגם במסירה לאחד שחקני ההתקפה. בעיקר בגלל יכולות אלה הוא נחשב באצורי כאס הכי משמעותי מהספסל במונדיאל הקרוב.

לסיכום
יורו 2012 הגיע כהפתעה מתוקה לאיטלקים. שלא תבינו לא נכון, באיטליה תמיד יש שאיפות גבוהות להצלחה, אך למרות טורניר מוקדמות מוצלח איש לא ציפה שהאצורי יגיעו עד הגמר, בטורניר שכלל את שתי הפיינליסטיות של המונדיאל הקודם (ספרד והולנד), את גרמניה האדירה ואפילו את אנגליה שסיימה את הטורניר בדרא"פ עם טעם טוב יותר מזה של האיטלקים. לכן, ההצלחה בטורניר עם דגש על הניצחון הענק מול גרמניה, גורמים לשאיפות של האצורי למונדיאל הנוכחי לקפוץ גבוה גבוה. באצורי עדיין מודעים לעובדה שקיימות נבחרות טובות יותר, ובדגש על ברזיל שהמפגש האחרון איתה בגביע הקונפדרציות היה בעייתי ביותר, אך האמונה הכללית בנבחרת גדולה יותר. גם העונה הטובה של מרבית הסגל (היובנטינים, הטורינזים, הפרמאים והרומאים בעיקר) מעודדת במיוחד.
עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהניצחון האחרון של הנבחרת הגיע בספטמבר 2013, שמאז אנחנו חווים ארבעה תוצאות תיקו והפסד לספרד, ושבאופן כללי טורניר המוקדמות היה לא יותר מבינוני. ההעפלה הייתה מהירה אך הדרך הייתה לא מאוד משכנעת, אם כי ניתן לסייג ולומר שאצל איטליה הדרך כמעט אף פעם לא משכנעת. הבית הקשה שאליו הוגרלה הנבחרת (בין היתר בגלל האנמיות בסוף טורניר המוקדמות) יוצרת לחץ גדול מהרגיל בשלב זה של הטורניר, אך ייתכן והלחץ הזה הוא חיובי. על הנייר, הסגל האיטלקי נראה מבטיח יותר מזה של אנגליה, אורוגוואי ובטח מזה של קוסטה ריקה.
קשה לומר לא לנבחרת שכוללת את שחקני המפתח שתוארו לעיל וגם את שלישיית ההגנה של יובנטוס, את שחקני המפתח של פסז' וגם את כוכבי הליגה המקומית. כל זאת, ביחד עם מאמן כמו פראנדלי, מחייבים הגעה לשלבי הנוקאאוט המאוחרים. פראנדלי כבר הצהיר על הגמר כמטרה העיקרית שלו, ומשם "נראה" לדבריו. היעדר פרשת השחיתות הקבועה מבטיח שלא יהיה הרבה מה לראות...

ברוכים הבאים למונדיאל ברזיל 2014!! זה דיון שבו יהיו פחות דיבורים ויותר תמונות, קטעי וידאו, תקצירי שערים, ממים הומוריסטים וגם כל מה שאפשר למצוא ביציעים, שם הצבע ישחק תפקיד מרכזי ויהיה מעניין לא פחות מהמגרש עצמו. אז תתחילו להתפרע ושיהיה לכולנו חודש מונדיאל נעים

ערב המשחקים הקודם נתן לנו סוף סוף להרגיש תחושה של מונדיאל. ריבוי המשחקים בזה אחר זה אל תוך השעות הקטנות של הלילה זהו משהו לא שגרתי עבורנו, אבל ההידבקות אל המסך וההנאה מכדורגל מרתק שעד כה לא מאכזב אותנו בכלל רק מגבירים את הרצון של כולנו לטעום עוד ועוד מטעם המונדיאל המתוק מעז, ובסופו של דבר - מגיע לנו - כי זה קורה אחת לארבע שנים. אז אחרי הדריסה של הולנד אתמול, המשחק המצוין בין צ'ילה לאוסטרליה והמבול שירד בין מקסיקו לקמרון (אם כי לא מבחינת שערים, למרות שתלוי איך מסתכלים על זה מהפן השיפוטי), היום אנחנו עתידים לצפות בארבעה משחקים תוך עשר שעות (!), כאשר קולומביה ויוון תצאנה לדרכן בטורניר, כשאחריהן תחל אורוגוואי את דרכה נגד קוסטה ריקה. ב01:00 בלילה תגיע שריקת הפתיחה של אחד המשחקים היותר מעניינים ששלב הבתים יכול היה לזמן לנו, כאשר אנגליה תפגוש את איטליה, וב04:00 לפנות בבוקר נקבל עוד משחק מעניין מאוד, בו חוף השנהב תפגוש את יפן. אז נותר לשאול רק דבר אחד... אתם מוכנים?

בית C:
קולומביה - יוון (19:00, ערוץ 1 וערוץ 1 HD)
חוף השנהב - יפן (04:00, ערוץ 1 וערוץ 1 HD)

בית D:
אורוגוואי - קוסטה ריקה (22:00, ערוץ 1 וערוץ 1 HD)
אנגליה - איטליה (01:00, ספורט 1, ספורט 1 HD, ערוץ 2 וספורט 5 HD)

מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2013/2014


ה-8 במאי 2013 ייזכר לנצח כאחד הימים המשמעותיים בתולדות מועדון הכדורגל הפופולרי בעולם. ממש לא "עוד יום בהסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", כדברי האיש המרכזי של אותו יום. אמנם לא היה מדובר בהפתעה גדולה-ידענו שהוא לא יכהן לנצח, ואפילו ידענו שזה יקרה במפתיע, זכר לפארסה מ-2002, ועדיין פרישתו של סר אלכס פרגוסון, האיש שאין סופרלטיב חזק מספיק כדי לתאר את תרומתו מועדון, הכניסה את יונייטד להלם. חגיגות האליפות ה-20 כעבור מספר ימים הפכו לאחר צהריים שמיזג שמחה, עצב, פחד של אוהדים רבים שלא ידעו מנג'ר אחר מן הבלתי נודע, ובעיקר הוקרת תודה לאיש שהפך את חיינו למאושרים יותר.


היורש

כבר באותו יום דרמטי ניתן היה להבין לאן נושבת הרוח, ולמחרת זה הפך רשמי-דיוויד מויס הא האיש שזכה בתפקיד המאתגר והמאיים כאחד. מויס הוא מעין דגם מוקטן של פרגוסון-גם הוא יליד גלזגו מרקע דומה, גם הוא כיהן מספר דו ספרתי של שנים באותה קבוצה והצליח בגדול בהתאם לציפיות, ובנוסף מדובר בחבר של פרגוסון שבין המשפחות שלהם יש קשר ארוך ויפה. יחד עם זאת שפרגוסון נשאר במועדון כדיירקטור, בדומה למאט באזבי המנוח, נראה שיונייטד העדיפה ליצור תחושה של "ללכת בלי ולהרגיש עם" מאשר לחדש ולרענן. יחד עם חילופי המאמנים, כל הצוות המקצועי התחלף. מייק "מכנסיים קצרים" פילאן, אריק סטיל ורנה מולסטיין עזבו, ובמקומם מויס הביא מאברטון את סטיב ראונד, ג'ימי לאמסדן, כריס וודס ובנוסף גם את פיל נוויל שחוזר ליונייטד. החבר האחרון בצוות המקצועי יהיה ראיין גיגס, שממשיך במקביל לשחק ולהיות החבר הפעיל היחיד מדור 92.


שוק ההעברות

בכיוון היציאה מאולד טראפורד ישנו שם אחד בולט. שנתיים וחצי אחרי הפעם הקודמת שביקש לעזוב, בשלהי העונה שעברה הגיש ויין רוני בקשת העברה נוספת, עקב יחסיו הרעועים עם פרגוסון ומעמדו שהדרדר עם הגעתו של רובין ואן פרסי. הבעיה הראשונה אמנם נפתרה, אבל גם עם מויס יש לרוני הסטוריה של משקעים וריבים. הבעיה השניה, אפעס, לא נפתרה מבחינתו וגם לא צפויה להיפתר, הגאון ההולנדי ימשיך להיות האיש המרכזי של הקבוצה ורוני, אם ישאר, ימשיך לעבוד עבורו בעמדות אחוריות יותר למורת רוחו. המניות של רוני בעולם הכדורגל אינן מה שהיו פעם, אבל עדיין יש לו ביקוש בקרב צ'לסי, ארסנל, פריז סן ז'רמן ואחרות. גם אם ישאר, הוא כבר רחוק מלהיות אהוב הקהל כמו שהיה בעבר.

בכיוון הכניסה יש לנו שני שחקנים חדשים. האחד, ההחתמה האחרונה של פרגוסון-ווילפרד זאהה, הקיצוני האנגלי המוכשר של קריסטל פאלאס שהוחתם בינואר האחרון אך הגיע רק בקיץ. השני-ההחתמה הראשונה של מויס, המגן האורוגוואי הצעיר גיז'רמו וארלה שהגיע מפניארול, ולא צפוי לשחק הרבה בעונה הקרובה. החור הבולט בסגל הוא כמובן במרכז המגרש. אחרי שפרגוסון בשנותיו האחרונות סירב בעקשנות לחזק אותו, נראה שמויס מבין את חשיבות הרכש, אבל מתקשה למשוך שחקנים. יונייטד רדפה אחרי תיאגו אלקנטרה, שהבריז לטובת באיירן מינכן. כעת היא רודפת אחרי קטלוני מדוכא אחר, ססק פברגאס, אלא שהלז לא מעוניין לעזוב וברצלונה לא מעוניינת למכור. נראה שצפוי לנו (עוד) קיץ ארוך ומתסכל בנושא.

הקיץ הזה

כמדי שנה, גם בקיץ הזה יונייטד יוצאת למסע משחקים ברחבי העולם במדינות עם משטרים מפוקפקים יותר ופחות. משחק אחד כבר נערך, הפסד 1-0 לכוכבי הליגה התאילנדית בבנגקוק. שאר המשחקים הם:

20 ביולי-נגד כוכבי הליגה האוסטרלית
23 ביולי-נגד יוקוהמה
26 ביולי-נגד אוסקה
29 ביולי-נגד קיצ'י
6 באוגוסט-נגד AIK
9 באוגווסט-נגד סביליה באולד טראפורד, משחק הוקרה לריו פרדיננד

העונה תיפתח רשמית ב-11 באוגוסט בוומבלי, עם משחק מגן הקהילה נגד וויגאן.

ולסיכום

קשה להפריז בחשיבות הרגע עבור מנצ'סטר יונייטד. עידן חדש מתחיל, לאחר שהעידן המוצלח בתולדות המועדון נגמר. אמנם הכל נעשה כדי למזער נזקים, אבל עדיין מדובר בזעזוע שאיננו יודעים כיצד ישפיע. יונייטד הפכה בין רגע ממפעל חיים של איש אחד לסתם עוד מועדון כדורגל עם מאמנים שבאים ומתחלפים. אמנם מויס זכה לאמון וקיבל חוזה לשש עונות, אבל אם הוא לא יעמוד במשימה הוא יפוטר, בניגוד לפרגוסון שהיה יכול להעביר עונות כושלות מבלי שאפילו ירגיש תזוזה בכסאו. נתוני הפתיחה של מויס לא אידאלים-צ'לסי החזירה את מוריניו, מנצ'סטר סיטי מתחדשת, ובחמשת המחזורים הראשונים הוא פוגש את שתיהן וגם את ליברפול. עם הנטייה של יונייטד לפתוח עונות בנמנום קל, ניתן לשער שבאמצע ספטמבר כבר נראה קריאות בעיתונות לפיטוריו. מויס לא יפוטר אחרי חמישה מחזורים אמנם, אבל הוא יצטרך להתמודד עם לחץ שאינו מוכר לו.

נסיים בשיר שהאוהדים הקדישו למנג'ר החדש, שיר של להקת "סלייד" שהתפרסם דווקא בביצוע של הלהקה המזוהה עם היריבה העירונית:

הפועל תל אביב 2013/2014:: הבית מנסה להפסיק להתפורר

כשהחלו הדיבורים על שכטר, אני נשבע שהתהפך לי הלב. "סגל כמעט שלם עזב", "צריך להתחיל הכל מאפס", "מאיפה הכסף?", "אפשר להביא במקומו ארבעה שחקנים" - את כל אלו שמעתי בכל מקום אליו הלכתי. האמת היא שהם צודקים, אבל לפעמים המשפט "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים" מגשים את עצמו, והנה קם לו מר עידו חג'ג', לקח אחריות והפך את הפרצופים של עשרות אלפים אוהדים בארץ ממופנים כלפי מעטה לכאלה שמופנים כלפי מעלה, תוך שעיניהם הופכות מוארות ונוצצות והזיכרון מתחיל לשחזר את שנת 2010. כי צילי וגילי בבלומפילד שוב זה באמת מרגש, וזה אמנם רק שחקן אחד, אבל שחקן שאולי מסביר יותר מכל את השינוי שעתידה הפועל תל אביב לעבור, בתקווה כמובן, בשנים הקרובות. אחרי שנתיים של קומבינות, שחיתות פנימית, דיכאון, תסכול, אכזבה, חוסר חשק לקום מהמיטה, עצבים וייאוש, השעון המעורר של הפועל צלצל והיא בחרה שלא להישאר לישון עוד חמש דקות, אלא לקום על הרגליים ולהתחיל, שוב, מחדש. זה הזמן להתעורר.

"מה שהיה, תשכח מזה..."::
אחרי שחיימ'קה הצהיר בבית סוקולוב שהקבוצה עוברת לידיו, החלו בהפועל להתכונן במהירות לעונה הקרבה ובאה. הבעיה במצב זה היא חוסר החשיבה המקצועית שנעשתה ובעיקר ה"הזרמה" של שחקנים חסרי קבלות (ויש שיגידו גם מושג בכדורגל) והפיכת הפועל לבינונית ביותר וכזו שלא יכולה להתמודד ברצינות על כל התארים. פתיחת העונה האדומה די חלקה על קביעה זו, כשבפועל הפועל מפסידה רק שלוש פעמים ומנצחת את כל שאר המשחקים במסגרת הליגה, כולל דרבי וחיפה בבית, אך זה נעצר כשעכו הגיעה לבלומפילד וסחטה מהפועל תיקו ראשון (אך ממש לא אחרון) לעונה.

מכאן המצב רק הלך והתדרדר והפועל לא ידעה כיצד להתעלות על הסיטואציה המתסכלת. רצף של ארבעה משחקים ללא ניצחון נקטע בינואר כשבמשחק סופר-גשום הצליח עומר דמארי לנצח בדקה ה88 את עירוני רמת השרון בבלומפילד ולהביא להפועל שלוש נקודות ראשונות לראשונה מזה ארבעה משחקים. שבועיים וחצי אחר-כך הסיוט התחיל: בית"ר הגיעה לבלומפילד וחזרה מחויכת, חיפה הפגינה עליונות בקריית אליעזר, נתניה הצליחה להביס (!) עם שלישייה את החבורה של אבוקסיס בבלומפילד אבל כל אלו בכלל לא משתווים למה שקרה באחד-עשר בפברואר. אם אני מצליח אפילו לזכור את התאריך מבלי לבדוק את עצמי, סימן שזה עדיין יושב בתודעה והרצון להחזיר עין תחת עין פשוט בלתי ניתן לתיאור. הרביעייה שהורידה אותנו לרצפה והסבירה לנו טוב טוב מי אנחנו ומה אנחנו שווים מול כל הליגה הזו, ככל הנראה חיסלה לנו את העונה והמוראל הקבוצתי היה ברצפה. מכאן כבר לא היה לאן לעלות והמטרה הייתה רק לשמור על יכולת נורמלית ולא להתבזות. מה שלא קרה. אם כל זה לא מספיק, חודש אחר כך הפועל ראשון לציון הראתה לנו מאיפה משתין הדג וזרקה אותנו מגביע המדינה. כיף, כיף.

בפלייאוף העליון חיכו לנו שני דרבים נוספים ושני מפגשים נוספים עם חיפה. גם שם הפועל הראתה את האיכויות הטמונות בה והצליחה להשפיל את עצמה, אם כי לא בכוונה אלא פשוט כי שיחקו בה שחקנים שרק אלוהים יודע מי הנפיק להם כרטיס שחקן. עוד סטירה מצלצלת, עוד תסכול, עוד אכזבה, עוד רביעייה, כך עברנו שבוע ושבוע עד שבשמונה-עשר במאי הסיוט נגמר. פעם הייתי עצוב שהעונה נגמרת, עכשיו הייתי המאושר באדם.

בגזרה האירופאית, הפועל נהנתה מזכייתה של צ'לסי בליגת האלופות עונה קודם לכן והחלה את המסע רק בסיבוב הפלייאוף. דודלאנג' הלוקסמבורגית חיכתה מנגד וספגה את נחת זרועה עם 1:7 לאדומים בסיכום. בשלב הבתים זכתה הפועל לפגוש את אתלטיקו מדריד, ויקטוריה פלזן ואקדמיקה הפורטוגלית, כשגם כאן לא הצליחה הפועל להפגין עליונות משמעותית מלבד משחק הבית האחרון בשלב מול אקדמיקה, שם ויקטור מרעי וחנן ממן עשו 0:2 להפועל וסיימו את ההשתפות האדומה במפעל בטעם רבע-מתוק, ושאיפה לימים יפים יותר גם על אדמות מעבר לים.


הפנים נפולות, העתיד לא ידוע; כך נראתה הפועל בעונה האחרונה.

תנועות בעובר ושב
לא מעט חוזים נחתמו ולא מעט דיו הוחלף במשרדי הפועל בחודש וחצי האחרונים. רן בן שמעון לקח על עצמו את הפרויקט של החזרת הפועל תל אביב למקום הראוי לה ואחרי ניקוי משמעותי של סגל הקבוצה החלו גם שחקנים חדשים (וישנים) להגיע. את הדיון פתחנו עם שמו של איתי שכטר, אולי הרכש הכי משמעותי בחלון ההעברות הנוכחי של הפועל, שחוזר להפועל אחרי שנתיים בגלות. חצי מיליון אירו ושכר ברוטו אפשרי של 15 מיליון ש"ח בחמש השנים הקרובות זכה לקבל שכטר בעזרת מימון חיצוני עליו פיקד עידו חג'ג', מבעלי מניות הפועל תל אביב. שכטר חוזר לשתף פעולה עם ורמוט וינסה להחזיר את שמחת החיים אותה הוא יודע לספק בצורה מצוינת. בצוותא אליו הצטרף גם בראיין גרזיצ'יץ', הקשר האחורי של עירוני קריית שמונה, וכן גם צמד הבלמים של אנורתוסיס פמגוסטה - יורגן קולין ו-ברנקו איליץ', שיאיישו את עמדות הבלמים המיותמות. עוד רכש מעירוני קריית שמונה הוא בדמותו של דני עמוס, השוער בן ה26, שחתם לשנתיים. רכשים משמעותיים נוספים הגיעו ממכבי חיפה והפועל רמת-גן, כאשר אוראל דגני ו-ישראל זגורי הגיעו לחזק את הקבוצה. גם רן יצחק (הפועל רמת-גן), ריף מסיקה, עומר פדידה, אברהם צ'קול ו-לוקאס סאשה (צסקא סופיה) הגיעו כדי לעבות ולחזק את סגל המועדון, כאשר עתידו של סאשה, הקשר הברזילאי החדש של הקבוצה, לא היה ברור לאחרונה בעקבות בעיות שחרור מההתאחדות הבולגרית. בסופו של דבר העניין הסתדר וסשה הוא שחקן הפועל רשמית.

את הפועל עזבו אפולה אדל, דוד רוצ'לה, טיאגו קושטה, סאבו פאביצ'ביץ', מור שושן, וואליד באדיר (פרש), אלירן דנין, אריק דג'מבה דג'מבה, ניר נחום, אלמוג כהן, טוטו תמוז וחנן ממן. מנגד, אלרואי כהן, תומר בן יוסף, מחמוד עבאס וניאל חוטבא קיבלו הודעת שחרור ומהמועדון ויחפשו עכשיו קבוצות אחרות שמעוניינות בשירותיהם.

באחד המעברים היותר מתוקשרים בשנים האחרונות עזב טל בן חיים את הפועל לטובת מכבי תל אביב. טב"ח, שהגיע בקיץ שעבר להפועל אחרי שחתם לשנתיים תמורת חצי מיליון אירו, עבר למכבי אחרי שאלירן עטר היגר לצרפת ומכבי כנראה נכנסה לפאניקה והמשיכה במסורת שהחלה בעונה שעברה עם הפיכתה להיות הפועל תל אביב #2. טל בן חיים נראה ליורדי כבחור המתאים לרשת את נעליו של עטר ותמורת 1.125 מיליון אירו הקיצוני השמאלי עלה על מונית ונסע מחודורוב שבחולון נסיעה קצרה לקריית שלום. ועם זאת, אם תסתכלו טוב, לא תראו את בן חיים מאושר עד כדי כך. המעבר הזה נכפה עליו והוא כלל לא יזם אותו. אבל ככה זה כשאתה משמש בובה על חוט של עסקנים.

בקבוצה בונים על העפלה לשלב הבתים של הליגה האירופאית כדי לחזק את ההרכב הפותח בקשר התקפי נוסף, ככל הנראה זר. יתר על כן קיימת אפשרות כי יגיע מגן שמאלי נוסף לקבוצה, זאת בעקבות העובדה שיגאל אנטבי עדיין בסגל של הפועל. Just saying.


"אני קפטן בנשמה". התגעגענו.

על רן בן שמעון
אחרי שנת גלות אחת לרן בן שמעון הספיק. לא ידוע מה עשה את ההחלטה לחזור ארצה קלה יותר - המרחק מהמשפחה או חוסר עניין בליגה הקפריסאית, אי סיפוק כספי או מציאת אתגר חדש, קל"ב יותר, מסקרן יותר. אפשר לומר שרן בן שמעון הוא כיום המאמן הישראלי הטוב ביותר בשוק, אבל זה לא רק עניין מקצועי - לפחות בדרך שאני רואה זאת. כשהוא מתחיל לדבר ולהסביר את עצמו אפשר לראות מידית שמדובר באדם שמסתכל על הכדורגל בצורה שונה, כזו שהשחקנים תורמים אחד לשני ומשפרים אחד את השני, כזו שהקבוצה בונה את התהליך להשגת המטרות בצורה הטובה ביותר וכן יש שימת דגש על דבר אחד עליון וחשוב: הגיבוש. כבר חודש שהפועל מתאמנת ורואים חיוכים בכל עבר; בין אם אלו ימי גיבוש בקאנטרי, קארטינג או ארוחת ערב קבוצתית ובין אם אלו משחקים פנימיים באימון שהמנצחים מתוגמלים. החיוך חזר ל"חודורוב" וכשאתה רואה את הקבוצה שלך מחייכת, קשה לך שלא לחייך בעצמך - ועל כן רן בן שמעון הפיק תועלת מירבית מהקיץ הזה עוד לפני שהוא התחיל באמת.

באופן כללי ניתן היה לראות במשחקי ההכנה במסגרת מחנה האימונים בפולין כי הפועל השתנתה. גם בקריית שמונה ראינו את המרכיבים שצצו לאוויר במשחקים מול ניקוסיה ופוזנן - הלחץ הקבוצתי חזר. הפועל, שהתרגלה כבר שנים לחכות ליריב על קו האמצע ומאחוריו ובעצם סיפקה את החופשיות הבלתי ניתנת להסבר, מתורגלת עכשיו לשחק משחק לחץ ובין היתר גם מסירות קצרות. ניתן היה לראות את רועי גורדנה במסגרת המשחק מול לך פוזנן עושה תנועה על כל המגרש ולמעשה משמש כ"מוציא לפועל" על ידי מסירות ארוכות, קצרות ובעיקר מדויקות. רן בן שמעון הבין כי קבוצה שנבנית מאפס חייבת להיות כמה שיותר מתואמת ומגובשת ועל כן הוא, לפחות בעיניי, הצליח במשימתו. עכשיו נשאר ליישם אותו גם במאני-טיים, ושלום על הפועל.


In Rabash We Trust.

הפועל, מה את עושה? אין לנו כסף לטיסה
כבר ב16.6 חזרו בהפועל להתאמן לאור פתיחת העונה המוקדמת העונה. הפועל התרגלה לפתוח את הקמפיין האירופאי רק לקראת סוף יולי-תחילת אוגוסט בשנים האחרונות, אך ההתמקמות במקום השלישי הובילה את הקבוצה להתחיל את העונה רשמית כבר השבוע, כשביום חמישי הקרוב (18.7) תגיע הפועל לבולגריה לפגוש את ברואה סטארה למשחק הראשון של סיבוב המוקדמות השני. ב25.7 השתיים תפגשנה על כר הדשא של בלומפילד למשחק הגומלין.

במסגרת מחנה האימונים בפולין שנערך מה2.7-11.7 הפועל פגשה באומוניה ניקוסיה (קפריסין), לך פוזנן (פולין) ולכיה גדנאסק (פולין). בשני המפגשים הראשונים הפועל ניצחה (1:3 ו-0:1 בהתאמה), בעוד באחרון סיימה בתיקו 1:1 אחרי שער שוויון מאוחר של דמארי בדקה ה89. בהפועל סיכמו את המחנה בצורה טובה וחזרו מרוצים, כשרב"ש אומר: "מחנה מצוין הוא רק אמצעי ולא המטרה עצמה".

הגרלת משחקי ליגת העל, שכרגע נמצאת בהשהייה, סידרה הגרלה לא רעה בכלל להפועל, שתפתח את העונה בבית מול בני סח'נין. את הדרבי החליטו לדחות עד למחזור האחרון בסיבוב, בעוד לטדי הפועל תגיע במחזור השישי. מכבי חיפה תגיע לבלומפילד במחזור העשירי, ולבאר שבע הפועל תצא כבר אחרי שתפגוש את סח'נין, במסגרת המחזור השני.

לוח זמנים מרכזי:
18.7:: מוקדמות הליגה האירופאית, סיבוב שני, משחק ראשון: ברואה סטארה - הפועל תל אביב
25.7:: מוקדמות הליגה האירופאית, סיבוב שני, משחק שני: הפועל תל אביב- ברואה סטארה.
17/24.8:: ליגת העל, מחזור ראשון: הפועל תל אביב - בני סח'נין
28.9:: ליגת העל, מחזור שישי: בית"ר ירושלים - הפועל תל אביב
2.11:: ליגת העל, מחזור עשירי: הפועל תל אביב - מכבי חיפה
30.11/2.12:: מכבי תל אביב - הפועל תל אביב

אפשר, פעם אחת, שהאופטימיות תשתלם?
אני לא אוהב להיות פסימי. דוד שלי תמיד אומר לי שאוהדי הפועל נולדו לסבול. וכן, אין מה לעשות, המשפט הזה מוכיח את עצמו כל עונה מחדש. אבל אני לא רוצה להיות פסימי, כי מראש מוותרים פה על הסיכוי לשים יד על המטרות והשאיפות העונתיות. אני יודע שהקבוצה שלי, גם אם היא תהיה הכי נוראית בעולם, היא עדיין אחד משלושת המועדונים הגדולים בישראל, ומועמדת קבועה לזכייה בצלחת. על העונה הקרובה אני לא יכול לומר יותר מדי, אני רק יכול לומר שהחיוך חזר, הרצון לראות את הפועל מתעצם מדקה לדקה, הסגל שוב רציונלי ועם רב"ש אחד הכל יכול לקרות. "תרימו את היד, תפתחו את הפה.. מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה". פתחו את הפה ביציע, זה יותר חשוב מהכל.


זה הזמן להתעורר, הפועל.

*כל ההערות, ההארות, השאלות, הוויכוחים, הדיונים, החדשות, העדכונים, התהיות, ההעברות, הסקנדלים ועוד, שקשורים בהפועל, אך ורק כאן. דיון פורה ומהנה לכולם, בברכת עונה אדומה ומוצלחת