ברוכים הבאים לפורום המונדיאל,

בעוד כשבועיים יחל טורניר הכדורגל הגדול בחשיבותו בעולם, בו יצאו לדרכן הנבחרות המובילות בענף במטרה להניף את הגביע הכל כך נחשק. אנחנו באייסוקר עמלנו עבורכם כדי שהבמה תהיה מוכנה לאליפות בצורה המהנה ביותר גם על דפי הפורום. כולנו תקווה שתהנו מהתוצרת הסופית וכמובן מאחלים לעצמנו שיהיה טורניר מוצלח עם כדורגל ודיונים מהנים.

שלכם,
צוות אייסוקר.

משחק בינ"ל ראשון: איטליה-צרפת 2-6 (מילאנו, איטליה; 15 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: איטליה-ארצות הברית 0-9 (ברנטפורד, אנגליה; 2 באוגוסט 1948)
ההפסד הכי גדול: הונגריה-איטליה 1-7 (בודפשט, הונגריה; 6 באפריל 1924)
שיאן ההופעות: ג'אנלואיג'י בופון (139)
מלך השערים: לואיג'י ריבה (35)
דירוג נוכחי: 9
הישגים:
* אלופת העולם (1934, 1938, 1982, 2006), פעמיים סיימה כסגנית (1970, 1994).
* אלופת אירופה (1968), פעמיים סיימה כסגנית (2000, 2012).
* אלופת אולימפיאדת ברלין 1936.

היסטוריה
לאיטליה היסטוריה עשירה בטורנירי גביע העולם, המתחילה מראשית ימיו של הטורניר. הכדורגל באיטליה התחיל לקרום עור וגידים בסוף המאה ה-19, כשסוחרים אנגלים הביאו את הכדורגל לצפון מערב איטליה, בעיקר לערים טורינו וג'נואה. ב-1898 קמה ההתאחדות האיטלקית ובעקבותיה העונה הראשונה של הליגה הבכירה. ב-1910 התקיים משחקה הראשון של נבחרת איטליה, שניצחה במילאנו את צרפת בתוצאה 6-2.

אל המונדיאל שהתקיים ב-1930 איטליה בחרה שלא להגיע, כמו מרבית הנבחרות האירופאיות האחרות, שכן הנסיעה דרך האוקיינוס האטלנטי הייתה יקרה מדי בזמנו. מי יודע מה היה עולה בגורל הנבחרת האיטלקית לו הייתה נוסעת, שכן את שני המונדיאלים הבאים איטליה לקחה פעם אחר פעם. ב-1934 זכתה בו לאחר שניצחה את צ'כוסלובקיה בגמר הביתי ברומא בתוצאה 2-1, וב-1938 זכתה בו לאחר ניצחון 4-2 על הונגריה בגמר על אדמת צרפת, רגע לפני מלחמת העולם השנייה והקפאת הטורניר ל-12 שנים. היה זה סילביו פיולה, מלך השערים בליגה האיטלקית עד עצם היום הזה, שהכריע את המשחק עם צמד.


איטליה של מוסוליני זוכה בגביע העולם 1938.

את המונדיאלים הבאים ירצו בוודאי לשכוח בארץ המגף. ב-1949 נספו עשרה מתוך אחד-עשר הפותחים של הנבחרת באסון התעופה סופרגה, בו התרסק מטוסה של קבוצת טורינו (שזכתה באליפות האיטלקית במשך 4 שנים ברציפות). שנה לאחר מכן, במונדיאל 1950 בברזיל, האצורי לא עברו את שלב הבתים. ב-1954 האצורי כשלו בשנית לעבור את שלב הבתים, ואל המונדיאל שנערך ב-1958 בשבדיה האצורי כלל לא העפילו. למרות הדומיננטיות הרבה של אינטר ומילאן בטורנירים האירופיים בתחילת שנות ה-60, הנבחרת המשיכה להיכשל במסגרת המונדיאל. גביע העולם ב-1966 שנערך באנגליה זכור במיוחד בשל ההפסד המכריע לנבחרת צפון קוריאה בשלב הבתים, בו גם הודחו האצורי, למרות שמות אדירים כג'אני ריברה, ג'אקומו בולגרלי, סנדרו מאצולה וג'אנצ'ינטו פאקטי שהציבו אותם בתור הפייבוריטים של הטורניר.

במונדיאל שנערך במקסיקו 1970 שזכור בארצנו הקטנה לטובה, הוגרלה איטליה בשלב הבתים עם אורוגוואי, שבדיה וישראל. האצורי אמנם סיימו בתיקו עם ישראל, אך העפילו לשלב הבא מהמקום הראשון, לראשונה מאז 1938. בחצי הגמר איטליה פגשה את מערב גרמניה למשחק שייזכר לשנים ארוכות בתור "משחק המאה", או המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים. המשחק נגמר בתוצאה 4-3 ששלחה את האצורי לגמר, רק בשביל להפסיד 4-1 לברזיל. אל מונדיאל 1978 הגיעה סגל חדש ורענן שכלל את פאולו רוסי הצעיר, שלימים יתברר כאחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק. במונדיאל זה סיימה איטליה במקום הרביעי.

שנתיים לאחר מכן התפוצצה פרשת שחיתות באיטליה, שנקראה הטוטונרו, שבה נשלח פאולו רוסי אל היציעים למשך שנתיים על אף שטען לחפותו. רוסי חזר בדיוק בזמן למונדיאל 1982 שנערך על אדמת ספרד. שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים (מול פולין, קמרון ופרו) בקושי העלו את הנבחרת לשלב הבתים הבא (בהתאם לפורמט בשנת 82). איש לא העניק לאצורי סיכוי לאחר שהוגרלה ביחד עם ארגנטינה, אלופת העולם הנוכחית, וברזיל, שהייתה לכל הדעות הפייבוריטית לזכות בטורניר. איטליה ניצחה את ארגנטינה 2-1 במשחק הראשון, ולאחר שברזיל ניצחה 3-1 את אותה ארגנטינה, המפגש ביניהן היה זה שיכריע מי תעלה לחצי הגמר. שלושער של פאולו רוסי באותו משחק קבע 3-2 לאיטליה, העלה אותה לחצי הגמר ושלח את פאולו רוסי היישר לפנתאון של הגביע העולמי. בחצי הגמר איטליה גברה בקלילות על פולין בעזרת צמד של, מי אם לא, רוסי. בגמר ניצחה איטליה את מערב גרמניה 3-1 והניפה בפעם השלישית את גביע העולם.


החבר'ה של מונדיאל 82.

איטליה לא השכילה לשמור את התואר במונדיאל הבא, ואל מונדיאל 1990 הגיעה כמארחת הטורניר. טוטו סקילאצ'י, שהיה אלמוני טרם המונדיאל, פרץ לתודעה כשסיים כמלך שערי הטורניר. איטליה צלחה את כל הדרך עד שהגיעה לחצי הגמר, שם פגשה את ארגנטינה, באיצטדיון הסן פאולו של נאפולי. באותה תקופה היה דייגו ארמנדו מראדונה השליט הבלעדי בנאפולי, ובקשתו מהאוהדים הנאפוליטנים לעודד את ארגנטינה ולא את איטליה במשחק - נענתה. ארגנטינה שרדה עד לשריקת הסיום ועלתה לגמר לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים. דו קרב הפנדלים ליווה את האיטלקים לאורך כל העשור. במונדיאל 1994 הגיעה איטליה לגמר שנערך שוב, כמו ב-1970, מול ברזיל. אוהדי כדורגל רבים זוכרים את התמונה הטרגית של רובי באג'ו, כוכב המונדיאל, מחמיץ את הפנדל המכריע מול השוער טפארל ומעניק לברזיל גביע עולם נוסף. ב-1998 שוב הודחה הנבחרת בפנדלים מול צרפת המארחת ברבע הגמר, שבסופו של דבר גם לקחה את גביע העולם.

את המילניום החדש פתחה איטליה עם שאיפות כבירות, כשברשותה סגל נוצץ עם שחקנים כמו טוטי, דל פיירו, מלדיני, אינזאגי ורבים אחרים. אל המונדיאל הראשון שנערך ביבשת אסיה הגיעה איטליה עם שאיפות גדולות, אך היא סיימה אותו בטעם מר. שלב הבתים היה קשה מנשוא, אך איטליה צלחה אותו ונפגשה עם אחת הנבחרות המארחות בשמינית הגמר, דרום קוריאה. עד היום לא סולחים באיטליה לשופט האקוודורי ביירון מורנו ולחניכיו האגרסיביים של חוס הידינק. האכזבה הייתה עצומה. אל 2006, בדומה ל-1982, הגיעה איטליה שפופת ראש לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'ופולי. שלב הבתים היה מוצלח כאשר איטליה, תחת הנהגתו של מרצ'לו ליפי, מנצחת את צ'כיה וגאנה ומסיימת בתיקו מול ארה"ב. בשלבי הנוקאאוט איטליה עשתה את כל הדרך עד לגמר ולתואר הנכסף, כשבדרך היא חולפת באחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאל על פני גרמניה, וגם על פני צרפת בגמר, שזכור בעיקר בשל נגיחתו של זידאן במטראצי. הגביע חזר לארץ המגף.


קנבארו מניף את גביע העולם לשנת 2006.

ב-2010, מרצ'לו ליפי (שהספיק ללכת ולחזור מעמדת מאמן הנבחרת) בחר סגל תמוה המבוסס בעיקר על כוכבי 2006 (שהספיקו להזדקן עד אז), ואיטליה רשמה את אחד המונדיאלים החלשים בתולדותיה כשהיא מודחת כבר בשלב הבתים. מיד לאחר המונדיאל והאכזבה העצומה הגיע צ'זארה פראנדלי לתפקיד, ורשם טורניר ראשון מוצלח כשהוא מוליך את האצורי לגמר יורו 2012.

הדרך למונדיאל
איטליה הוגרלה לבית ב' במוקדמות הגביע העולמי 2014, והוא כלל גם את דנמרק, צ'כיה, בולגריה, ארמניה ומלטה. הקמפיין נפתח ברגל שמאל עם 2-2 מול בולגריה בסופיה, אך נמשך עם רצף ניצחונות על מלטה (פעמיים), ארמניה ודנמרק. באלוטלי, אוסבאלדו ודה רוסי היו המבקיעים הבולטים בשלב זה של הקמפיין. לאחר מכן הגיע תיקו מול צ'כיה בפראג, אך לאחר מכן חזרו האצורי למסלול הניצחונות עם נצחונות על בולגריה ועל צ'כיה באיטליה. שתי תוצאות תיקו מול דנמרק וארמניה בסוף הקמפיין גרמו לדירוג של האיטלקים לרדת, ובעקבות כך היא לא דורגה בדרג הראשון. במהלך הקמפיין הבקיע מאריו באלוטלי 5 שערים, ופאבלו אוסבאלדו שלא זומן כבש 4 שערים. קשה לומר שהיכולת של האיטלקים הייתה בשיאה לאורך המוקדמות, ובמיוחד לקראת סוף המוקדמות, אך בשורה התחתונה - איטליה הבטיחה את השתתפותה בברזיל במהירות הבזק וביצעה את המוטל עליה.


איטליה לאחר הניצחון מול צ'כיה שקבע את השתתפותה בגביע העולם.

המאמן: צ'זארה פראנדלי
לצ'זארה פראנדלי קריירה ארוכה בכדורגל האיטלקי המתחילה בקריירת המשחק שלו. צ'זארה החל את קריירת המשחק שלו בעמדת הקשר, בקרמונזה הקטנה ב-1974, כשהוא שותף לזכייה באליפות הסריה C עם הקבוצה ב-1977. לאחר מכן נמכר לאטאלנטה שם בילה עונה תמימה לפני שעבר לאימפריה מטורינו, הלא היא יובה. פראנדלי היה שותף לאחת התקופות הכי זוהרות ביובנטוס בתחילת שנות ה-80, אם כי ללא צל של ספק היה פחות דומיננטי ממישל פלאטיני והכוכבים האחרים. פראנדלי זכה בשלוש אליפויות, גביע איטלקי, גביע המחזיקות ובגביע האלופות לפני שנמכר חזרה לאטאלנטה, שיחק שם 5 שנים נוספות ותלה את נעליו. פראנדלי לא נח ומיד עם פרישתו (ב-1990) החל לאמן את קבוצת הנוער של המועדון. פראנדלי היה שותף לצמיחת מחלקת הנוער של אטאלנטה, שנחשבת לאחת הטובות באיטליה, והגיע לתוצאות מצוינות איתה בשבע שנות האימון שלו שם. למעשה, פראנדלי אף אימן את הקבוצה הבכירה של המועדון במשך כמה חודשים בעונת 1993/94 לאחר שהמאמן הראשי פוטר. בעונת 1997/98 מונה פראנדלי לאימון לצ'ה מהליגה הבכירה, אך כבר בינואר אותה שנה פוטר לאחר שהשיג תוצאות גרועות. ב-98 הגיעה לורונה מהליגה השנייה, הוליך אותה לליגה הבכירה ועונה לאחר מכן אף הגיע עמה למקום התשיעי המכובד מאוד. עם זאת, לא נשאר במועדון ועונה לאחר מכן הגיע לונציה מהליגה השנייה ואותה גם העלה לליגה הבכירה. הצלחתו של פראנדלי במועדונים הקטנים שבתה את עיניה של פארמה, שכבר החל בתהליך דעיכתה, ופראנדלי מונה למאמן המועדון ב-2002.

פראנדלי הצליח ובגדול כשהוא על הקווים בפארמה, קבוצה די חסרת אמצעים כלכליים באותם שנים, כשהוא מכניס לתודעה חלוץ צעיר העונה לשם אלברטו ג'ילארדינו. פראנדלי סיים עם פארמה פעמיים במקום החמישי וקיבל את ההצעה הגדולה הראשונה שלו - להחליף את פאביו קאפלו על הקווים ברומא. פראנדלי נענה להצעה. רצה הגורל ואשתו חלתה בצורה חמורה, ופראנדלי עזב את רומא ממש בתחילת העונה. פראנדלי שב לקווים שנה מאוחר יותר, אך הפעם בקבוצת פיורנטינה - אריה גדול שירד מנכסיו. פראנדלי לקח קבוצה שכמעט וירדה ליגה בעונה הקודמת, שינה את צורתה והגיע עמה עד למקום הרביעי שהוליך לליגת האלופות. לצערו הרב, בתום אותה עונה התפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, פיורנטינה איבדה את מקומה בליגת האלופות וגם קיבלה עונש של הפחתת 15 נקודות בעונה שלאחר מכן (חלק מהעונש בוטל בהמשך העונה). חרף העונש הכבד, פראנדלי סחב את הויולה עד למקום השישי והמכובד, ובעונה שלאחר מכן אף הגיע לחצי גמר גביע אופ"א (הליגה האירופית דהיום). באותה עונה נפטרה אשתו של פראנדלי, מה שגרם להצלחתו להיראות אפילו יותר כבירה. פראנדלי זכה בתואר "מאמן השנה בליגה האיטלקית" לעונת 2007/08. פיורנטינה המשיכה להיות דומיננטית בליגה וגם רשמה כמה קמפיינים יפים בליגת האלופות (כשבראשם הקמפיין בו הדיח את ליברפול בשלב הבתים והודח רק מול באיירן בנוקאאוט). בתום עונת 2009/10 פראנדלי הגיע לתחושת מיצוי בויולה, ועוד במאי אותה עונה חתם על חוזה בנבחרת איטליה ובה נבחר להחליף את מרצ'לו ליפי בתום מונדיאל 2010. איש לא ידע אז שהנבחרת תסיים אותו בחרפה כה גדולה, שהאתגר שפראנדלי יעמוד בפניו יהיה עצום.

כאמור, פראנדלי קיבל נבחרת שבורה ומפורקת מידיו של ליפי. למרות זאת, קמפיין המוקדמות של יורו 2012 היה אחד המוצלחים שידעה הנבחרת האיטלקית, וגם הטורניר עצמו היה מוצלח מאוד, כשאיטליה מגיעה עד לגמר בעזרת כדורגל שהאוהדים הניטרליים אהבו לשבח, כדורגל שאפיין את פראנדלי לאורך כל הקריירה. גם בגביע הקונפדרציות איטליה הצליחה באופן יחסי, כשהגיעה לחצי הגמר וסיימה במקום השלישי. את טורניר המוקדמות לגביע העולמי 2014 סיים גם כן פראנדלי בהצלחה, כשאיטליה עולה רשמית למונדיאל בצורה המהירה ביותר בתולדותיה. פראנדלי דוגל בקידום שחקנים צעירים, ובעקבות זאת גרם לשינוי משמעותי בחומר האיטלקי שנוצר בשנים האחרונות. הוא גם נוטה לתת אמון בשחקנים שמשחקים בקבוצות קטנות אך מרשימים. טקטית, פראנדלי מאוד גמיש ולא מקובע על שחקן מסוים או על מערך וסגנון משחק מסוים. הקוד האתי שפראנדלי הכניס בנבחרת שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, אך מייצג בצורה נאמנה את ה"אני מאמין" שלו לגבי האצורי - חבורה של שחקנים מוכשרים, הוגנים וחסרי פשרות.



סגל השחקנים
שוערים: ג'אנלואיג'י בופון (יובנטוס), מתיה פרין (ג'נואה), סלבטורה סיריגו (פריס סן ז'רמן).

הגנה: איניאציו אבאטה (מילאן), אנדראה ברצאלי (יובנטוס), לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס), מתאו דרמיאן (טורינו), ג'ורג'ו קייליני (יובנטוס), מתיה דה שיליו (מילאן), כריסטיאן מאג'ו (נאפולי), גבריאל פאלטה (פארמה), מנואל פסקואל (פיורנטינה), אנדראה ראנוקיה (אינטר).

קישור: אלברטו אקווילאני (פיורנטינה), אנטוניו קאנדרבה (לאציו), דניאלה דה רוסי (רומא), קלאודיו מרקיזיו (יובנטוס), ריקרדו מונוטליבו (מילאן), תיאגו מוטה (פריס סן ז'רמן), מרקו פארולו (פארמה), אנדראה פירלו (יובנטוס), רומולו (ורונה), מרקו וראטי (פריס סן ז'רמן).

התקפה: מריו באלוטלי (מילאן), אנטוניו קסאנו (פארמה), אלסיו צ'רצ'י (טורינו), מתיה דסטרו (רומא), צ'ירו אימובילה (טורינו), לורנצו אינסינייה (נאפולי), ג'וזפה רוסי (פיורנטינה).

שחקני מפתח
אנדראה פירלו
גיל: 35.
תפקיד: רג'יסטה.
קבוצה: יובנטוס.



8 שנים עברו מאז הגמר בברלין שהעניק לאיטליה את גביע העולם הרביעי שלה. אנדראה פירלו היה אולי השחקן הדומיננטי ביותר בטורניר. שמונה שנים אחרי, פירלו נשאר השחקן הכי דומיננטי ואולי אפילו יותר מכך. פירלו הוא המשיח האיטלקי. הוא האיש שכל המדינה תולה בו את תקוותיה והוא האיש שלא מעט פעמים גם קיים. בהיעדר כמעט מוחלש של שחקנים ותיקים נוספים בנבחרת, הן בגלל הדעיכה הטבעית שלהם והן בגלל החלטתו של פראנדלי להימנע מהם, פירלו הוא גם המנהיג האיטלקי, האבא של הנבחרת. ביובנטוס, ולמעשה לאורך רוב הקריירה, קוראים לו המנהיג השקט.
מעטים הם אוהדי הכדורגל בעולם שלא מכירים את פועלו של האיש. לכן נמנע מהרחבה מיותרת על ההיסטוריה שלו באינטר ובברשה ונתמקד במה שהמאסטרו הצליח להשיג. ברשימה: פעמיים זכייה בליגת האלופות במדי מילאן, כולל הפסד טרגי בגמר ב-2005, שאליהן התלוו זכייה כפולה בסופרקאפ האירופי. חמש אליפויות איטליה, שתיים מהן במדי מילאן ושלוש מהן ברציפות במדי יובנטוס, כשבכולן ובעיקר באלה של יובנטוס פירלו מהווה שחקן חשוב מהמעלה הראשונה. גביע העולם לקבוצות במדי מילאן, קופה איטליה, שלוש פעמיים הסופרקופה האיטלקי, וכמובן - אליפות העולם, 2006, גרמניה. פירלו התייחס להישג הזה בספרו החדש, "אני חושב לכן אני משחק": "אני לא מרגיש לחץ... אני לא שם קצוץ על זה. ביליתי את אחר הצהריים של ה-9 ביולי 2006 בשינה ובמשחק בפלייסטיישן. בערב יצאתי וזכיתי בגביע העולמי". מנהיג שקט עד הסוף.
פירלו הוא הבסיס הטקטי גם ביובנטוס וגם בנבחרת איטליה. כל ההתקפות עוברות דרכו, והוא מנווט אותן לפי ראות עיניו. פירלו כל כך טוב בתפקיד הזה שגם באיטליה וגם ביובנטוס הצמידו לידו שני קשרים שיחפו עליו בהגנה. עם זאת, שיטה זו יכולה להיכשל אם יסגרו את פירלו ואת אופציות המסירה שלו בצורה טובה. בשנים האחרונות, ובמיוחד בעונה החולפת, פירלו מצטיין גם בבעיטות החופשיות הנהדרות שלו שבהרבה מאוד מהמקרים נכנסות לשער. ניתן לסכם שפירלו הוא אחד השחקנים היותר מסוכנים בכדורגל העולמי, ולבטח השחקן המסוכן ביותר בנבחרת איטליה 2014.

דניאלה דה רוסי
גיל: 30.
תפקיד: קשר.
קבוצה: רומא.



למי שלא עקבו אחרי הליגה האיטלקית בזמן האחרון, אבל זוכרים ומתגעגעים לדה רוסי מהצ'מפיונס ליג - דעו שבעונה הקרובה הוא חוזר. הסיבה לכך היא שבין היתר הוא נתן עונה מצוינת ברומא, הוליך אותה למקום השני (עם כמות נקודות שמספיקה לאליפות בכל ליגה חוץ מהאיטלקית) וסלל את הדרך שלה חזרה לגדולה. דה רוסי היה הקשר האחורי ביותר מבין השלישייה של רומא (שכללה את סטרוטמן/נאינגולאן ופיאניץ'), והוא אחת הסיבות לכמות הספיגות הנמוכה במיוחד של רומא העונה, כשהוא ממלא תפקיד שהוא חצי רג'יסטה-חצי בלם. גם ביורו 2012 דה רוסי מילא תפקיד דומה, אם כי בהגדרה היה זה הבלם השלישי והמרכזי במערך שלושת הבלמים.
דה רוסי הוא מסוג השחקנים שאוהדי כדורגל ניטרליים אוהבים לאהוב (תארו לעצמכם מה מרגישים אליו אוהדי רומא). הוא שיחק קריירה שלמה (and there is more to come) בקבוצה אחת, הוא אחד השחקנים הכי הוגנים בכדורגל העולמי, ולמרות שמצבת התארים שלו בקריירה דלה באופן יחסי, הוא נחשב כאחד הקשרים האחוריים הטובים ביבשת במשך שנים ארוכות. ביחד עם טוטי הוא מהווה את השלד של רומא זה שנים ארוכות. כשהוא משחק ברומא החל משנת 2002, במסגרת המועדון הוא זכה פעמיים בקופה איטליה ופעם אחת בסופרקופה, אך במסגרת הנבחרת נמצא דה רוסי במועדון המצומצם של השחקנים שזכו בגביע העולם - כמו פירלו, ב-2006. עם זאת, יש לזכור שדה רוסי קיבל כרטיס אדום בשלב הבתים של אותו מונדיאל, הורחק מארבעה משחקים וחזר רק במשחק הגמר - מול צרפת. משחק בו הבקיע את אחד מהפנדלים לזכות האיטלקים ובכך החזיר את גביע העולם לאיטליה.
דה רוסי הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בנבחרת האיטלקית מזה שנים, והוא בא לאחר עונה טובה מאוד ברומא - כך שיש סיבה טובה להאמין שדה רוסי הולך להיות אחד השחקנים הכי חמים בנבחרת גם בקיץ הקרוב.

ג'אנלואיג'י בופון
גיל: 36.
תפקיד: שוער.
קבוצה: יובנטוס.



ג'יג'י בופון הספיק לעשות היסטוריה בארבע שנים בהן הוא קפטן הנבחרת האיטלקית, כשהוא עוקף את שיא ההופעות של קנבארו ולמעשה קובע שיא חדש שלבטח יישאר בפסגה בשנים הקרובות. אין זה מפתיע, כשהופעותיו הראשונות של השוער האגדי מתוארכות לסוף המילניום הקודם, עוד מימיו כשוער צעיר ומוכשר במדי פארמה (האגדית), בה פרץ כבר בשנת 1995 (לפני כמעט 20 שנה). 5 עונות מצוינות במדי פארמה הקנו לו את אפודת השוער הפותח של הנבחרת האיטלקית - ומשם השאר היסטוריה. במדי פארמה זכה ג'יג'י בופון בגביע האיטלקי ובגביע אופ"א - התואר האירופי האחרון שלו נכון להיום. ג'יג'י קבע את שיא ההעברות עבור שוער כשעבר ליובנטוס בקיץ 2001 תמורת 51 מיליון יורו, אך זו כנראה ההעברה היקרה שביובנטוס הכי פחות מתחרטים עליה. מאז ועד היום ג'יג'י ניצב בין הקורות של הגברת הזקנה, למעט בעת פציעות, כשהוא עושה זאת גם בליגה השנייה אליה הורדה יובנטוס ב-2006 בעקבות פרשת הקאלצ'ופולי. בעקבות כך בופון נחשב לא רק לסמל בנבחרת איטליה אלא גם לאחד הסמלים הכי גדולים בתולדות יובנטוס, שכן לא רק שירד עם יובנטוס ליגה אלא גם עשה זאת לאחר שהוא אלוף עולם טרי ונחשב לשוער הטוב ביבשת. במדי יובנטוס זכה עד כה ב7 אליפויות (5 מוכרות בהתאחדות) וארבע פעמים בסופרקופה האיטלקי, כשהוא מוסיף לאמתחתו גם הופעה בגמר ליגת האלופות לשנת 2003. כמובן, התואר בו ירצה בופון להשוויץ הכי הרבה יהיה גביע העולם הנחשק מ-2006, בו היה השוער המצטיין כשספג רק שני שערים - האחד מפנדל והשני מרגלי חברו לקבוצה.
בופון לאורך שנים רבות נחשב כאחד השוערים היציבים והטובים ביותר שקיימים בשוק. בשנים האחרונות הוא אף ממלא ביציבות את רשימות "הטובים בהיסטוריה", ובצדק. בופון נמצא גם ברשימה האקסקלוסיבית של שחקנים ששיחקו ב-5 מונדיאלים. לאף אחד אין ספק ביכולותיו של בופון והוא בא גם לאחר עונת שיא בליגה. אבל החשיבות הכי גדולה שלו תהיה בפן המורלי, כמנהיג הנבחרת וכקפטן שלה. בפתיחת כל משחק, כשההמנון האיטלקי יתנגן ברקע, הקהל יגעש והצלמים יעברו באיטיות בין שחקן לשחקן בקלוזאפים חודרים, קולו של בופון יישמע רם מעל לכל קול אחר ויגרום למיליוני איטלקים להצטמרר. עשרה מהם יהיו חבריו לקבוצה - ומכאן האצורי יכולים להסתכל לכל נבחרת בעיניים.

מאריו באלוטלי
גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: מילאן.



מאריו באלוטלי מגיע דווקא אחרי עונה בינונית וסבירה לגמרי במדי מילאן, אך הוא עדיין נחשב לדעת כל הפרשנים החלוץ החשוב ביותר שמשחק בחוד האיטלקי. הסיבה לכך היא האמון הרב שפראנדלי נותן בבאלו, שבמדי הנבחרת דואג גם להחזיר. באלוטלי אחראי למרבית שערי הנבחרת במוקדמות וכן לצמד באחד המשחקים הכי גדולים באצורי עידן פראנדלי - הניצחון 2-1 על גרמניה בחצי גמר יורו 2012. יכולותיו של באלוטלי מוכרות; הוא מכדרר טוב, הוא חזק מאוד ועוזר בעיקר להוריד כדורים, יש לו בעיטה מצוינת מכל טווח. גם מגרעותיו מוכרות; הוא נוטה לאבד את הראש וליצור פרובוקציות לא מעט פעמים, הוא בועט הרבה יותר ממה שהוא כובש, הוא נתפס כאדיש והוא בעיקר מאוד לא יציב. מחוץ למגרש הוא אפילו עוד יותר מפורסם: ב-2010 באלוטלי נתפס יורה עם חבריו בפיאצה דלה רפובליקה במילאנו, בתקופתו באנגליה הוא הסתבך עם הרשויות המון פעמים, נתפס מתקשה ללבוש אימונית ולכולנו זכורה החלוצה האייקונית why always me?. בקדנציה במילאן הוא הספיק להוליד ילדה, להימנע מאבהות כלפיה ולאחר שנה להכיר בה סוף סוף כבתו. ולמרות כל השערוריות, כל אלה לא מונעים מבאלו להיות "הכוכב" של הנבחרת האיטלקית בחוד בטורניר הנוכחי. ומיד נבין למה.
על אף גילו הצעיר, 23 בסה"כ, לבאלוטלי יש מצבת תארים די מכובדת. במדי אינטר הוא היה שותף לשלוש אליפויות איטליה - אחת מהן במסגרת הטרבל המפורסם תחת מוריניו. במנצ'סטר סיטי הוא שותף לזכייה בפרמיירליג, ובמילאן הוא עדיין לא זכה באף תואר, אם בגללו ואם בגלל חבריו לקבוצה. ביורו 2012, שבו איטליה הגיעה לגמר, באלוטלי היה אחד המבקיעים המצטיינים בטורניר, וגם היה חלק מנבחרת הטורניר. מהסיבות הללו באלוטלי נתפס כמניה יחסית בטוחה בחוד שמורכב מפצוע סדרתי (רוסי) ועוד כמה שחקנים לא מוכחים בעליל. לכן, כשהאצורי יצטרכו גול מכריע במשחק מסוים, it will always be him.

שימו לב ל...
אלסיו צ'רצ'י
גיל: 26.
תפקיד: חלוץ/קיצוני ימני.
קבוצה: טורינו.



אלסיו צ'רצ'י הוא לא שחקן צעיר מהסוג שבדרך כלל נכנס לקטגוריה הזאת, אבל הוא שם די אלמוני לחובבי הכדורגל בעולם שאינם מתעדכנים בקביעות בתוצאות הליגה האיטלקית. צ'רצ'י הוא תוצר של מחלקת הנוער המהוללת של רומא בתחילת שנות האלפיים, זו שהביאה לנו כמה שנים קודם לכן את דניאלה דה רוסי. אך בניגוד לרומאי המצטיין עד עצם היום הזה, רומא בשביל צ'רצ'י הייתה רק התחנה הראשונה וממש לא נקודת הפריצה. צ'רצ'י החל לשחק בקביעות רק לאחר שלוש עונות ברומא, כשעבר לברשה מהליגה השנייה. 0 שערים ב-23 הופעות כשברובן עלה כמחליף גרמו לצ'רצ'י הצעיר לעבור לפיזה, עולה חדשה לסריה B באותה עונה, עם המאמן שיפגוש עוד בהמשך הדרך בטורינו - ג'אמפיירו ונטורה. תחת ונטורה צ'רצ'י החל לפרוח, אך בפברואר אותה עונה נפצע קשה ונעדר מהמשך העונה. צ'רצ'י עבר בדרך גם עונה לא מוצלחת ומלאת פציעות באטאלנטה, עונה שבה בעיקר שותף מהספסל ברומא לפני שהגיע לפיורנטינה. עונת 2010-11 הייתה עונת הפריצה של צ'רצ'י בליגה הבכירה כשהוא מבשל ומבקיע וגם מעורר את תשומת לבה של מנצ'סטר סיטי העשירה בתום העונה. את העונה הבאה בפירנצה צ'רצ'י התחיל ברגל ימין, אך בעיות קשות עם אוהדי הקבוצה גרמו לו לעזוב בסיום העונה לטורינו, קבוצה קטנה משמעותית מהויולה, אותה מאמן כזכור ג'אמפיירו ונטורה. ונטורה שמר חסד לצ'רצ'י, העלה אותו בקביעות בהרכב הפותח ותוגמל ביכולות לא רעות של צ'רצ'י. ואז הגיעה עונת 2013/14 שגרמה לצ'רצ'י להיראות כמו גרסה מיוחדת לאספנים של רוברטו באג'ו. צ'רצ'י סחב את טורינו על כתפיו, בישל 10 מרהיבים והוסיף 13 מרהיבים לא פחות משלו, והוליך את טורינו עד למילימטר מהשתתפות בליגה האירופית (החמצת פנדל טרגית שלו מנעה מכך בסופו של דבר), הישג שיא לקבוצה שאף אחד לא ספר בתחילת העונה. צ'רצ'י הוא דריבליסט מצוין שגם רץ מהר למדי, והוא מסוגל להתמודד עם כמה שחקני הגנה במקביל. ניתן לייחס את ההצלחה של טורינו בעיקר לפריצות המהירות של צ'רצ'י קדימה בהתקפות המתפרצות. לצ'רצ'י יש גם בעיטה מצוינת מרחוק, כך שהטיפול המעולה שלו בכדור יכול להסתיים גם בשער מרהיב וגם במסירה לאחד שחקני ההתקפה. בעיקר בגלל יכולות אלה הוא נחשב באצורי כאס הכי משמעותי מהספסל במונדיאל הקרוב.

לסיכום
יורו 2012 הגיע כהפתעה מתוקה לאיטלקים. שלא תבינו לא נכון, באיטליה תמיד יש שאיפות גבוהות להצלחה, אך למרות טורניר מוקדמות מוצלח איש לא ציפה שהאצורי יגיעו עד הגמר, בטורניר שכלל את שתי הפיינליסטיות של המונדיאל הקודם (ספרד והולנד), את גרמניה האדירה ואפילו את אנגליה שסיימה את הטורניר בדרא"פ עם טעם טוב יותר מזה של האיטלקים. לכן, ההצלחה בטורניר עם דגש על הניצחון הענק מול גרמניה, גורמים לשאיפות של האצורי למונדיאל הנוכחי לקפוץ גבוה גבוה. באצורי עדיין מודעים לעובדה שקיימות נבחרות טובות יותר, ובדגש על ברזיל שהמפגש האחרון איתה בגביע הקונפדרציות היה בעייתי ביותר, אך האמונה הכללית בנבחרת גדולה יותר. גם העונה הטובה של מרבית הסגל (היובנטינים, הטורינזים, הפרמאים והרומאים בעיקר) מעודדת במיוחד.
עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהניצחון האחרון של הנבחרת הגיע בספטמבר 2013, שמאז אנחנו חווים ארבעה תוצאות תיקו והפסד לספרד, ושבאופן כללי טורניר המוקדמות היה לא יותר מבינוני. ההעפלה הייתה מהירה אך הדרך הייתה לא מאוד משכנעת, אם כי ניתן לסייג ולומר שאצל איטליה הדרך כמעט אף פעם לא משכנעת. הבית הקשה שאליו הוגרלה הנבחרת (בין היתר בגלל האנמיות בסוף טורניר המוקדמות) יוצרת לחץ גדול מהרגיל בשלב זה של הטורניר, אך ייתכן והלחץ הזה הוא חיובי. על הנייר, הסגל האיטלקי נראה מבטיח יותר מזה של אנגליה, אורוגוואי ובטח מזה של קוסטה ריקה.
קשה לומר לא לנבחרת שכוללת את שחקני המפתח שתוארו לעיל וגם את שלישיית ההגנה של יובנטוס, את שחקני המפתח של פסז' וגם את כוכבי הליגה המקומית. כל זאת, ביחד עם מאמן כמו פראנדלי, מחייבים הגעה לשלבי הנוקאאוט המאוחרים. פראנדלי כבר הצהיר על הגמר כמטרה העיקרית שלו, ומשם "נראה" לדבריו. היעדר פרשת השחיתות הקבועה מבטיח שלא יהיה הרבה מה לראות...

אנחנו מרעננים עם דיון חדש וטרי בשעה טובה, אך עם חדשות קצת פחות טובות. רעידת אדמה הורגשה בכל רחבי הארץ.
מישהו הרגיש?

הפועל רמת השרון
מאמן:
הגיעו:
עזבו:ירדן שגיב(הפועל כפר סבא)

בני יהודה
מאמן:יוסי אבוקסיס
הגיעו:
עזבו:גל כהן(הפועל חיפה)

הפועל בני לוד
מאמן:סלימאן אזברגה
הגיעו:
עזבו:
מכבי אחי נצרת
מאמן:טל בנין
הגיעו:
עזבו:אנס דאבור(מכבי נתניה)

הפועל רמת גן
מאמן:
הגיעו:
עזבו:

הפועל עפולה
מאמן:ירון הוכנבוים
הגיעו:אוהד דוד(הפועל בית שאן), עמיר אבלס(הפועל בית שאן), מוטי אוחיון(הפועל בית שאן), זיקו(הפועל חיפה), עדן בן חמו(מכבי חיפה), יובל יוסיפוביץ'(מכבי חיפה)
עזבו:שחר הירש(מכבי חיפה), שחף הלמן(הפועל רעננה)

בית"ר תל אביב
מאמן:סלובדאן דראפיץ'
הגיעו:
עזבו:יקיר שינה(הפועל רעננה)
הפועל נצרת עילית
מאמן:שמעון הדרי
הגיעו:עידן בלסטרה(סקציה נס ציונה)
עזבו:

מכבי יבנה
מאמן:יוסי זוזוט
הגיעו:דוד רביבו(הפועל חיפה)
עזבו:

מכבי הרצליה
מאמן:פרדי דוד
הגיעו:אבי איבגי(הפועל פתח תקווה)
עזבו:

הפועל ראשון לציון
מאמן:שרון מימר
הגיעו:
עזבו:איתי טואף(הפועל כפר סבא), עדן שרם(הפועל תל אביב), שלומי בן עשור(-), טיאגו(-), מאור אסור(-), עדי שלג(-), מור שקד(-)

הפועל ירושלים
מאמן:סלמן עמר
הגיעו:
עזבו:

הכח עמידר רמת גן
מאמן:
הגיעו:
עזבו:

מכבי קריית גת
מאמן:ליאור זדה
הגיעו:
עזבו:

הפועל כפר סבא
מאמן:פליקס נעים
הגיעו:ירדן שגיב(הפועל רמת השרון), איתי טואף(הפועל ראשון לציון)
עזבו:בן לוי(-)

עירוני טבריה
מאמן:רפי בוסקילה
הגיעו:לידור כהן(הפועל מגדל העמק), תום דן(הפועל בית שאן)
עזבו:

ארגנטינה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 12 - 0 אקוואדור (מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942)
ההפסד הכי גדול: צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה (הלסינבורג, שבדיה, 15 ביוני 1958), בוליביה 6 - 1 ארגנטינה (לה פאס, בוליביה, 1 באפריל 2009)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: חאביאר אדלמאר "פופי" סאנטי, 145 הופעות.
מלך השערים: גבריאל עומאר "באטי" באטיסטוטה, 56 שערים.


La Albiceleste, התכולה-לבנה, נבחרת ארגנטינה, שוב מגיעה למונדיאל עם ציפיות ללכת עד הסוף. אולי הקשישים הארגנטינאים יצליחו להעיד על כך, אם כי גם הם כנראה לא יצליחו להסתכל כל כך הרבה זמן אחורה מבלי לתת להווה להשפיע, אבל פעם פעם הייתה כנראה תקופה בה ארגנטינה לא האמינה שהשמש זורחת לה מהתחת (בכדורגל). אבל מאז הזכיות ב-78 ו-86 אם אתה ארגנטינאי אז כנראה אתה מאמין שהנבחרת שלך הולכת לזכות בכל מפעל בו תשתתף, גם אם הנבחרת מורכבת מפיסח, גידם, אילם, עיוור, תתרן, חירש, קירח, שוער בכיסא גלגלים, סקאלוני, צ'ינו גארסה ועוד כמה קונוסים. ושום דבר לא השתנה גם היום כשארגנטינה רושמת 24 שנה מבלי לעבור את רבע הגמר במונדיאל.


בארגנטינה מתגעגעים לגביע

מאז ההדחה המשפילה בדרא"פ עם מראדונה ספגה האלבי-סלסטה עוד מכה מביכה, כשהושפלה בקופה אמריקה שנערך בארגנטינה לעיני הקהל המקומי. ארגנטינה התקשתה בבתים עם ניצחון אחד בלבד, והודחה בפנדלים ע"י השכנה הקטנה אורוגוואי ברבע הגמר. צ'צ'ו באטיסטה לא נשאר אחרי הכישלון ואלחנדרו סאבלה קיבל את המושכות. ההתחלה הייתה לא מרשימה, תוצאות סבירות במשחקי אימון ואז ניצחון גדול על צ'ילה בפתיחת המוקדמות סימנו כי משהו טוב מתרחש, אבל מייד לאחר מכן ספגה ארגנטינה הפסד מביך לונסואלה. מפלס הביטחון עדיין היה גבוה, אבל אז במחזור הבא תיקו בייתי עם בוליביה זיעזע את ארגנטינה. אחרי 4 ימים קשים הגיע המפנה, ניצחון גדול בקולומביה שאחריו סאבלה והשחקנים לא עצרו והעפילו בקלות יחסית למונדיאל אחרי הטראומה של המחזור האחרון במוקדמות של מונדיאל דרא"פ. סאבלה עשה לא מעט ניסויים בתחילת המוקדמות, אבל הסגל די התייצב בסיום והנבחרת הציגה יכולת מרשימה במשחקי הבית ומערכים טקטיים זהירים בחוץ, מה שהביא בסוף את התוצאה המיוחלת. מסי, שזכה המון ביקורת על יכולתו בנבחרת הצליח במוקדמות לשכנע את האוהדים עם 10 גולים ויכולת גבוהה. גם היגוואין הלא פופולארי כבש הרבה וההגנה עשתה את העבודה שלה במשחקים החשובים. הרבה מהשערים שארגנטינה ספגה היו במחזורי הסיום עם הכרטיס בכיס.

השורה התחתונה של המוקדמות הייתה המקום הראשון עם 32 נקודות ומאזן שערים מרשים של 35 שערי זכות מול 15 שערי חובה.

לוח המשחקים:
16 ביוני, 01:00 בוסניה הרציגובניה - ריו דה ז'ניירו.
21 ביוני, 19:00 איראן - בלו הוריזונטצ'ה.
25 ביוני, 19:00 ניגריה - פורטו אלגרה.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל



סגל השחקנים:

רשימת השחקנים למונדיאל שהציג סאבלה הייתה כל כך לא מפתיעה שזה כמעט והיה מפתיע. המאמן כמעט ולא עשה ניסיונות בחצי השני של המוקדמות, וגם בשנה שלפני המונדיאל נשאר נאמן למרבית השחקנים שלקחו חלק במשחקים הרשמיים קודם לכן לא משנה מה כושרם. הסגל הסופי מציג התקפה חלומית, קישור עם סימני שאלה והגנה לא זוהרת עם שוערים בכושר לא טוב.

בשער הנבחר הוא סרחיו רומרו שעשה עבודה טובה במשחקי המוקדמות, כשסאבלה מתעלם מכך שהוא כמעט ולא שיחק העונה בצרפת. גם המחליפים שלו מגיעים אחרי עונות לא מבריקות בעוד ווילי קאבז'רו, עם עונות טובות בספרד, נשאר בחוץ. במרכז ההגנה המועדפים יהיו ככל הנראה גאראיי ופרנאנדס, אבל הרמה של הבלמים כל כך צמודה שאין לדעת. באגפים סאבלטה ורוחו הם המגנים היחידים, שהגיבוי הם בלמים שיכולים לשחק כמגנים. שלישיית הקישור תורכב ממסצ'ראנו במרכז, די מריה משמאל, הצמד הכי בטוח בהרכב יחד עם מסי. סימן שאלה עולה בימין - סאבלה אוהב את גאגו לעמדה, אבל פינטיטה מתאושש מפציעה ולא נראה טוב העונה. ביגליה ובאנגה הם האופציות האחרות. לראשון יתרון בשל איכויות ההגנה שלו בעזרה למסצ'ה. שאר האופציות הן התקפיות יותר וידרשו מדי מריה לעשות הרבה יותר הגנה. היעדרויות של ביגליה ו/או מסצ'ראנו עלולות לסבך מעט את סאבלה שקצר בכלים הגנתיים בסגל הקישור. השפיץ החלומי של ארגנטינה מורכב ממסי, קון והיגוואין, חוד שקשה לדמיין טוב ממנו. לשלישייה גיבוי מלאבסי לתמיכה ופאלסיו למרכז. טבס, השחקן שחלק גדול מהעם דרש לסגל, נשאר בחוץ לאחר שלא הוזמן פעם אחת בעידן סאבלה.

4-3-3 נראה כמו המערך הקלאסי של סאבלה, למרות שבמוקדמות לא פעם השתמש במשחקי החוץ הקשים (בגבהים בעיקר) בהגנה צפופה יותר עם שלושה בלמים. במונדיאל אין לו משחק בפסגות האנדים, אבל אם יצטרך להוציא מערך מהכובע אל תופתעו אם ארגנטינה תעלה בבונקר עם פאלסיו בשפיץ לרוץ אחרי הכדורים הארוכים.

שוערים: סרחיו "הקטן" רומרו (מונאקו, צרפת), מריאנו אנדוחאר (קאטאניה, איטליה), אגוסטין אוריון (בוקה, ארגנטינה).

הגנה: ניקולאס "ניקו" אוטאמנדי (אתלטיקו מיניירו, ברזיל), מרטין "מיצ'ו" דמיצ'ליס (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), פדריקו "הרזה" פרנאנדס (נאפולי, איטליה), אסקיאל "הרזה" גאראיי (בנפיקה, פורטוגל), הוגו "הקורדוביאני" קאמפאנרו (אינטר, איטליה), חוסה מריה "צ'מה" באסנטה (מונטריי, מקסיקו), מרקוס "הילד" רוחו (ספורטינג ליסבון, פורטוגל), פאבלו "סבה" סאבלטה (מנצ'סטר סיטי, אנגליה).

קישור: חאביאר "הבוס הקטן" מאסצ'ראנו (ברסלונה, ספרד), פרנאנדו "היפיוף" גאגו (בוקה, ארגנטינה), לוקאס "הנסיך" ביגליה (לאציו, איטליה), אבר "טנגיטו" באנגה (ניואלס, ארגנטינה), אנחל "האיטרייה" די מריה (ריאל מדריד, ספרד), מקסימיליאנו "החיה" רודריגס (ניואלס, ארגנטינה), אנסו "אנסו" פרס (בנפיקה, פורטוגל), אאוגוסטו "השחור" פרנאנדס (סלטה דה ויגו, ספרד), ריקארדו "ריקי" אלבארס (אינטר, איטליה), חוסה "הנסיך" סוסה (אתלטיקו מדריד, ספרד).

התקפה: ליאונל "הפרעוש" מסי (ברסלונה, ספרד), גונסאלו "המקטרונת" היגוואין (נאפולי, איטליה), סרחיו "קון" אגוארו (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), אסקיאל "פוצ'ו" לאבסי (פ.ס.ז', צרפת), רודריגו "התכשיט" פאלסיו (אינטר, איטליה).


אפור אפור אבל מצליח (בינתיים):

אלחאנדרו "הרגוע" סאבלה



גיל: 59.
רזומה כמאמן: אסטודיאנטס (2009-2011) נבחרת ארגנטינה (2011 - ?).
מאזן: באסטודיאנטס - 97 מ', 58 נ', 21 ת', 18 ה'. סביר בנבחרת - 32 מ', 19 נ', 9 ת', 4 ה'.

מפתיע לראות מאמן בגיל 59 עם רזומה של 5 שנים כמאמן ועוד ברמות האלו, אבל לא מדובר באדם מבוגר שחיפש תחביב לפנסיה והתגלגל לנבחרת ארגנטינה במקרה זה. סאבלה היה שחקן מוכשר עם קריירה יפה כולל מספר הופעות בנבחרת ארגנטינה, לכינוי שלו זכה בשל הסגנון האיטי והרגוע שלו במגרש כמו גם האופי הנוח שלו (פאצ'ורה יכול להתפרש כעצלן, כמו גם כרגוע). אופי שאולי לא עזר לו לממש את המירב מהכישורים שלו. לאחר הפרישה, ופה מגיע "הנעלם" הגדול שמסביר את ההפרש, סאבלה הפך להיות מאמן ועבד במשך שנים ארוכות כעוזרו של דניאל פאסרלה. כולל ברמת הנבחרות עם ארגנטינה ואורוגוואי. בגיל 54 לקח לראשונה קבוצה בוגרת כמאמן ראשי, אסטודיאנטס, איתה זכה בליברטאדורס ואליפות תוך זמן קצר. תחת הידיים של סאבלה אסטודיאנטס הציגה כדורגל יעיל וטקטי, שהצליח להקשות אפילו על ברסה הגדולה של פפ בגמר גביע העולם לקבוצות. לסאבלה היו חילוקי דיעות עם ההנהלה והוא החליט לעזוב, כשזמן קצר אח"כ צ'צ'ו באטיסטה התפטר מהנבחרת וסאבלה, למרות שלא היה המועמד הבכיר בתקשורת, הגשים חלום.

סאבלה קיבל את ארגנטינה באחת מהתקופות הקשות שלה, עידן מראדונה היה מעבר לכישלון מקצועי פשוט בלאגן אחד גדול. באטיסטה שהגיע אחרי הצליח להחמיר את חוסר האמון עם הקהל עם יכולת לא טובה וכישלון בקופה אמריקה. אחד הצעדים הראשונים שלו היו לתת למסי המאכזב את סרט הקפטן, בהמשך זימן לא מעט שחקנים והקהל חשש ששוב תהייה נבחרת לא יציבה שכל אחד שבועט כדור תמורת כסף איפשהו יכול ללבוש את החולצה שלה. גם הנטייה שלו לזמן שחקנים אותם הכיר מאסטודיאנטס, או אחרים שקשורים למועדון, הביאה לביקורת. התוצאות בהתחלה לא היו מספיק טובות להשתיק את הביקורות לחלוטין אבל סאבלה נשאר נאמן לדרכו ובסופו של דבר רשם קמפיין מוצלח למדי.

המאמן הוותיק מתנהל בשקט מול התקשורת ולא מתרגש מהביקורת, הוא עלה במערכים הגנתיים במשחקי החוץ באנדים הגבוהים מבלי להתבייש וחזר עם תוצאות טובות (היחידה שלא הפסידה באקואדור, אחרי בונקר הירואי אמנם). הוא לא זימן שחקנים מוכשרים שהקהל והתקשורת דרשו וכן זימן שחקנים שבארגנטינה מעטים שמעו עליהם, ופגע בינגו כל פעם. סאבלה הוא לא המאמן הכריזמטי, הוא לא מאמן של טיקי-טאקה, הוא גם לא מאמן של מערכי הגנה מרגשים, הוא כן מאמן שקט שבא לעבוד ולא מתרגש מהרעש. האם זה מספיק טוב? הזמן יגיד.

שחקני מפתח:

ליאונל אנדרס מסי



הארגנטינאים נוהגים להתגאות בכך שיש להם את השחקן הטוב בעולם, מעבר לגאווה באפיפיור, הבשר הכי טוב, הנשים הכי יפות, הקהל הכי נאמן, הכי צבעוני, הנוף הכי יפה ה... אבל את הגאווה הזו שמופנית כלפי חוץ הם שכחו פעם אחר פעם כשמסי פשוט לא עמד בציפיות הבלתי אפשריות בנבחרת מהרגע שריקלמה פינה את מקומו ומסי הפך לשחקן המרכזי. על מה שהוא השיג ומשיג בברסלונה אין וויכוח, אבל בארגנטינה פשוט לא הבינו למה היורש של מראדונה לא מצליח לסחוב את הנבחרת כמו ה-10 האגדי (דיאגו, לא רומן). היותר רגועים ואנליטים יכלו למצוא הסברים, אבל את הקהל הרחב זה לא עניין ומסי חטף ביקורות על ימין, מרכז ושמאל. "הוא לא משחק בשביל המולדת" צעקו אחדים, "פצ'ו פריו" (נעלם במעמדים גדולים) צעקו אחרים, "החולצה כבדה לו" הסכימו ביציעים.

הפסקה הנ"ל היא פחות או יותר שחזור של זו מהמונדיאל הקודם, מאז הוא הספיק לאכזב בדרא"פ שם נכשל למצוא את הרשת, וגם בקופה אמריקה שם גם לא הצליח לכבוש מעבר לכישלון הקבוצתי המהדהד. אבל העניינים השתנו עם הגעתו של סאבלה, המאמן הוותיק נתן למסי את הקפטן וכנראה גם הרבה שקט. ילד הפלא, כבר בן 26, הוביל את הנבחרת לקמפיין מוקדמות נהדר וכבש 10 שערים לעומת ה-4 שכבש במוקדמות עם מראדונה (עם יותר דקות משחק). לא עושה רושם שהביקורת הארסית בעבר השפיעה יותר מדי על מסי, הילד, בעיני הוא תמיד יהיה ילד, נראה כמו מישהו שרק רוצה שיתנו לו לשחק עם הכדור ופחות מתעניין במסביב, אבל אם האווירה מסביב כן משפיעה אין ספק שאחרי הרבה זמן מסי מגיע עם תמיכה מלאה במולדתו.

חביאר אלחנדרו מסצ'ראנו



כן אני יודע, לא מגוון ובדיוק אותם שני שחקנים מדרא"פ, אבל מה לעשות שהנבחרת תלויה יותר מכל בשני השחקנים האלו. לא סתם אצל מראדונה זה היה "מסצ'ראנו ועוד 10", בעוד אצל סאבלה מבלי שהמאמן הצהיר זאת זה די ברור שזה מסי ועוד 10.

"הבוס הקטן" (חפסיטו) ירשום בקרוב 100 הופעות בנבחרת, אולי אפילו כבר במונדיאל הזה, כשהראשונה הייתה עוד לפני שערך בכורה בקבוצה הבוגרת של ריבר פלייט. מאז המונדיאל הקודם מס'צראנו הספיק לעבור לברסלונה שם סיפרו לו שהוא בלם, אבל המנהיג והלב של הנבחרת לא זז ממרכז השדה של הנבחרת ואין שחקן שיותר מתאים ממנו להיות הלב, הסינקו, של ארגנטינה גם מבחינת המיקום במערך. מסצ'ה תמיד היה טוב כשלבש את האלבי-סלסטה, וכמו שלמרבית השחקנים יש את המועדון אותו הם אוהדים, אצל הקשר האגרסיבי זו הסלקסיון. למרות שבארגנטינה לא מפקפקים בו בכלל, במקומות אחרים עולה החשש שהיכולת שלו לשחק בקישור נפגעה לאחר זמן ארוך כל כך כבלם, אין ספק שאחד המפתחות המשמעותיים להצלחה של ארגנטינה הוא היכולת של מסצ'ראנו "להתרגל" מחדש לעמדת הסינקו שם ישחק. בארגנטינה לא דואגים, השחקן הקטן מעולם לא איכזב עד כה כשלבש את המדים של מדינתו.

אנחל פאביאן די מריה הרנאנדס



היום מעטים זוכרים שלפני לא כל כך הרבה זמן לא כולם האמינו בקשר הרזה, "האיטריה", הרימו גבה שהוא נמכר בסכום משמעותי יחסית לבנפיקה, ואח"כ שריאל מדריד קנתה אותו בסכום גדול. הגדיל אחד מחברנו לפורום ואמר שדיאגו פרוטי טוב ממנו. השחקן הוכיח עצמו לאורך העונות במועדון הפאר הספרדי, אך עדיין נותרו לא מעט אנשים שחושבים שהוא לא באמת שייך לרמות האלו. הבאתו של בייל סימנה את דרכו החוצה מהמועדון, אבל הבחור החביב לא הבין את הרמז נשאר בקבוצה ורשם עונה טובה. בגמר האלופות הוא נבחר לאיש המשחק, ואולי עכשיו הביקורות יעלמו. בנבחרת הסיפור הוא אחר, הראשון להאמין בו מלבד אימו ואוהדי סנטראל היה מראדונה, לאט לאט קהל המאמינים גדל ואחרי המוקדמות האלו כבר אי אפשר לפקפק - די מריה הוא אחד השחקנים החשובים והמוערכים בנבחרת, עם כישרון ודמיון לא מעורערים אשר מגובים במשחק לחימה ומשמעת טקטית במשחקים שנדרש לכך. זכורה במיוחד ההופעה ההירואית שלו בבוליביה, שם יחד עם הבחור הנ"ל לא הפסיק לרוץ 90 דקות בתנאים הקשים. מסצ'ראנו ועוד אחד דואגים להגנה, שלישייה קדמית דואגת להתקפה, די מריה צריך לדאוג לעזור גם לאלו וגם לאלו במרכז השדה בשביל לעזור לארגנטינה לעבור את הרבע גמר המקולל.


לשים לב ל...:

פאוסטינו מרקוס אלברטו רוחו



גיל: 24.
תפקיד: מגן שמאלי.
קבוצה: ספורטינג ליסבון (פורטוגל).

מרקוס רוחו ערך את הבכורה שלו בבוגרים אצל סאבלה באסטודיאנטס בתפקיד הבלם דווקא. לא לקח הרבה זמן והילד מצא את עצמו חורש את קו שמאל כמגן, או מגן-קשר, ועושה זאת בהצלחה רבה. רוחו זומן לנבחרת כבר אצל באטיסטה, אפילו שותף מעט בקופה אמריקה, אך הפך לשחקן הרכב משמעותי אצל סאבלה בקמפיין המוקדמות. מרקטיוס התחיל את דרכו באירופה על הספסל של של ספרטק הרוסית, אך במהרה עבר לספורטינג שם עשה קפיצת מדרגה גדולה במקביל לשדרוג מעמדו בנבחרת. הכדורגל העולמי לא משופע במגנים שמאליים איכותיים, ככה שגם ללא כישרון יוצא דופן רוחו יכול למצוא עצמו בטופ של הענף.



ציפיות למונדיאל? מה זאת אומרת? אנחנו ארגנטינה ואנחנו הולכים לקחת את התואר תוך כדי ריקוד טנגו מרגש בחלק ההתקפי ולחימה בלתי מתפשרת בהגנה! כרגיל, ארגנטינה היא אחת המועמדות הפייבוריטיות בעיני עצמה ומסומנת חזק גם ע" העולם. יש נקודות תורפה בסגל, אבל אם במונדיאל הקודם הארגנטינאים האמינו איך עכשיו, עם מסי בוגר יותר ושקט במערכת, הם לא יאמינו? ארגנטינה מגיע במטרה להגיע לגמר, הדחה נוספת בשלב רבע הגמר לא תתקבל טוב בבית ועל חזרה מוקדמת יותר בכלל אסור לדבר!

היום ייפתח הטורניר הסוגר של העונה בארגנטינה, טורנאו איניסיאל 2013, הטורניר הפותח של העונה, לא הציג בשורות גדולות במיוחד. הכדורגל של קבוצות הצמרת היה חיובי ופה כן הייתה מגמת שיפור, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לשמור על יציבות ולהפגים עליונות ברורה על קבוצות מרכז הטבלה. היכולת הצמודה הזו הביאה לסיום מותח מהסרטים, בו ארבעת הראשונות עם הסיכויים לתואר נפגשו במחזור האחרון ראש בראש. הייתה דרמה גדולה בשני המגרשים עם תוצאות צמודות, כולל הצלה גדולה אחת שהביאה את התואר בדיעבד, כשבמגרש אחד כדורגל פתוח ורב שערים ובאחר פחות. גם ביציעים הייתה חגיגה גדולה רק במגרש אחד, כשבשני היציעים מוגבלים עקב בעיות האלימות. אלו פניו של הכדורגל הארגנטינאי, אלימות ובעיות ניהול קשות (ברמת ההתאחדות והמועדונים), הרבה מתח ועניין אבל רמת כדורגל שמתקשה להתעלות. בסיום הטורניר הדרמטי הייתה זו סאן לורנסו, הפייבוריטית טרם העונה, שזכתה בתואר לשמחתו של האפיפיור.


האלופה היוצאת ומועמדת חזקה לדאבל






השיטה:
האלופה:

פה אין חדש, מדובר בראשונה בטבלה בסיום הטורניר, טורניר? כן, טורניר. העונה בארגנטינה מתחלקת לשני טורנירים הנקראים כיום איניסיאל ופינאל. בכל אחד מהטורנירים הקבוצות מתחילות מחדש עם אפס נק', כך שיש שתי אלופות בעונה אחת. במקרה של שוויון נק' במאבק האליפות אין משמעות להפרש שערים והקבוצות יפגשו למשחק מכריע.


היורדות:

הדבר הכי מושמץ בשיטה הארגנטינאית הוא שיטת הירידות, או כמו שנקרא במקור הארגנטינאי - "הממוצעים". בסיום העונה (סיום הטורניר הנוכחי) שלושת האחרונות בטבלת הממוצעים יורדות ל-B נאסיונאל.

טוב אז איך הולכים הממוצעים? פשוט מאוד ( ), לוקחים את סך הנקודות של כל קבוצה בשלוש העונות האחרונות (שתי העונות הקודמות וזו שמשוחקת באותו רגע) ומחלקים במספר המשחקים, והנה קיבלנו את הממוצע! לקבוצות שעלו באותה עונה פשוט מוציאים ממוצעים רק מהעונה הזו, לכאלו שעלו לפני שנה מוציאים על סמך 2 עונות ולקבוצה שירדה ועלתה חזרה מתייחסים כעולה חדשה ולא משקללים את הנק' מעונת הירידה.

כמו במאבק האליפות, במקרה של שוויון בממוצעים ההכרעה תיקבע ע"י משחק קובע במגרש נייטרלי.


המשתתפות בגביעים היבשתיים:

הגביע הרלוונטי לטורניר האיניסיאל הוא ה-סודאמריקנה 2014, בו כבר הבטיחה את השתתפותה לאנוס שזכתה בגביע בעונת 2013. הזכייה תעניק לארגנטינה עוד מקום למעשה, כך שמלבד לאנוס שש קבוצות נוספות יישתתפו במפעל. איך ייקבעו העולות? "פשוט מאוד" - זוכת משחק הסופר אליפות של העונה (סאן לורנסו נגד האלופה החדשה, או נגד השנייה הכי טובה אם תשלים דאבל), ואח"כ 5 הקבוצות הכי טובות ע"פ הטבלה המצטברת של העונה (שני הטורנירים יחדיו) מלבד אלו משחקות כרגע בליברטאדורס.

המשתתפות בליברטאדורס 2014, שנערך במקביל לטורניר, הן ולס (מנצחת משחק הסופר אליפות 12-13) ניואלס (אלופת הפינאל 2013), סאן לורנסו (אלופת האיניסיאל 2013), ארסנל (מחזיקת גביע ארגנטינה) ולאנוס (זוכת הסודאמריקנה).


גביע ארגנטינה

הגביע נמצא כרגע בשלב מוקדם יחסית עם קבוצות מהליגות הנמוכות של ארגנטינה, בשלבים המאוחרים יותר ייכנסו הקבוצות הבכירות, המשחקים ייערכו ברחבי ארגנטינה במגרש נייטרלי (שיטת משחק אחד) עד לגמר. הזוכה תקבל כרטיס לליברטאדורס 2015 וכותרות בעיתונים. קצת לפחות.


החתמות:

בפגרה הנוכחית, זו שבין הטורנירים ובאמצע העונה, יש מגבלת רכש על הקבוצות אשר להוציא מקרים חריגים של פציעות/השתתפות בגביעים יכולות להחתים רק 2 שחקנים חדשים.

ליברפול - עונת 2013/14


העונה שהייתה:
עונת 2012/13 נפתחה בתסריט שהלך ונהיה מוכר יותר ויותר ליושבי אנפילד בשנים האחרונות: צוות מקצועי חדש הגיע לעיר. ברנדן רודג'רס היה המנג'ר שנבחר להחליף את המלך קני דלגליש, שפוטר בעקבות כישלון משמעותי בעונה החולפת. כבר בתחילת העונה נוכחנו לדעת שהציפיות הפכו ליותר ריאליות, גישת ה-"טופ 4 עכשיו!" פינתה את מקומה לאסטרטגיית בנייה זהירה. ההכרה בכשלון הגדול של הודג'סון ודלגליש חייבה את הצוות והאוהדים לתת סבלנות וקרדיט למנג'ר החדש. ועם זאת, העונה נפתחה ברגל שמאל בכל המובנים: הקבוצה הובסה 3:0 במשחק הפתיחה של הפרמיירליג נגד ווסט ברום, בהמשך גם הפסידה למנ' יונייטד וארסנל והנצחון הראשון הגיע רק במחזור השישי, 5:2 בקארו-רואד. גם ההתנהלות בחלון ההעברות לא הייתה מזהירה: פאביו בוריני וג'ו אלן הגיעו מרומא וסוונזי תמורת 24 מ' פאונד – רכש יקר מאוד של שני שחקנים צעירים שעבדו עם המנג'ר בעבר, ורכש שזכה לביקורת באשר למידת נחיצותו. הישג אחד בשוק ההעברות המועדון הצליח לרשום, כשהחתים את נורי שאהין בהשאלה מריאל מדריד, למרות עניין של ארסנל בשחקן. ועם זאת, השמחה על החתמתו של שאהין נעלמה מהר מאוד כשבפארסה מביכה, המעודון שיחרר את אנדי קארול בהשאלה לווסטהאם ולא הצליח להחתים אף חלוץ ביום האחרון של חלון ההעברות, כשקלינט דמפסי עובר לטוטנהאם בשנייה האחרונה אחרי סאגה מעייפת. בסופו של דבר, ניתן לסכם ששחקני הרכש של קיץ 2012 לא הותירו את חותמם על הקבוצה, כאשר שאהין ואסיידי מקבלים מעט קרדיט, בוריני סבל משתי פציעות קשות וג'ו אלן, שהתחיל היטב את הקריירה שלו בליברפול, סחב גם הוא פציעה בכתף שפגעה ביכולת שלו ככל שהעונה התקדמה.
ברנדן רודג'רס הופקר עם שני חלוצים בוגרים, ולעזרתו של החלק ההתקפי נחלצו הצעירים ראהים סטרלינג וסוסו, שבגילאי 17 ו-18 רשמו הופעות מרשימות בפרמיירליג. בחלק ההגנתי, שחקנים רבים היו רחוקים משיאם ובינהם ניתן לציין את פפה ריינה, גלן ג'ונסון ושחקן העונה החולפת מרטין סקרטל. גם כאן, הצעירים אנדרה וויזדום ומרטין קלי (שנפצע וסיים את העונה בשלב מוקדם) מילאו בהצלחה רבה את מקומם. ועם זאת, הסיבה העיקרית שליברפול הייתה בחלק העליון של הטבלה הייתה ללא ספק לואיס סוארז. החלוץ האורוגוואי הציל אותה במשחקים רבים, כבש שערים חשובים ויפים כאחד, שבר את שיאי הכיבושים של פרננדו טורס ומייקל אואן ונראה על המסלול הבטוח לתואר שחקן העונה. החלק ההתקפי, אותו סוארז סחב על גבו כחצי עונה, קיבל שידרוג רציני עם ההחתמות של דניאל סטארידג' מצ'לסי ופיליפה קוטיניו מאינטר. סוף סוף לליברפול היה מה למכור בחלק ההתקפי (מלבד סוארז), עם חלוץ מסיים טוב כמו סטארידג' וקוסם ברזילאי קטן, שלא מצא את מקומו באינטר אבל בחצי שנה בפרמיירליג הראה יכולת מסירה וראיית משחק מדהימות, וללא ספק השאיר טעם של עוד לעונה הבאה.
הרכש של חלון ינואר 2013 היה שונה בתכלית מהרכש בקיץ הקודם, ושני השחקנים שהגיעו השתלבו מיד ובצורה מרשימה, אבל העונה שהתחילה בטעם מר הסתיימה בטעם דומה. חמישה מחזורים לסיום העונה, במשחק שלא שינה הרבה לשני המועדונים, רפא בניטז חזר לאנפילד והפעם כמנג'ר צ'לסי. אך הפוקוס הגדול לא היה על המנג'ר הספרדי, אלא על הגאון המשוגע מאורוגוואי. תחילה בישל בכדור מדהים לסטארידג' את שער השוויון, אח"כ גרם לפנדל לחובת קבוצתו עם נגיעת יד ברחבה, נשך את זרועו של מגן צ'לסי ברניסלב איבנוביץ' ולבסוף קינח בשער שוויון דרמטי בדקה ה-96. 2:2 שיזכר הרבה בשל הדרמה שבו, ובעיקר בגלל המעשה המזעזע של סוארז. רעש בתקשורת, השעיה כבדה מההתאחדות (10 משחקים, מהם סוארז ריצה 4), ואיבוד כל סיכוי לתואר שחקן העונה היוו סיום חמוץ מאוד לעונה, שבעיקר השאירה טעם אופטימי לעתיד (כי ההווה בינוני).
בגזרת הגביעים המועדון לא שיחזר את ההצלחה של דלגליש בעונה החולפת. הדחה בשלב מוקדם נגד סוונזי בגביע הליגה מנעה מהמועדון להגן על התואר האחרון בו זכתה, והדחה מביכה נגד אולדהם בגביע האנגלי הייתה הטריגר לסיפסולו של מרטין סקרטל והחזרתו של ג'יימי קראגר להרכב. בליגה האירופית, ליברפול צלחה את שלב הבתים לאחר קרב דרמטי באודינזה במחזור האחרון, אבל הודחה בשלב הנוק-אאוט בדו קרב דרמטי נגד נגד זניט סט. פטרסבורג (3:3 בסיכום, שערי חוץ).


ג'ונג'ו שלבי ראה אדום בהפסד של ליברפול למנצ'סטר יונייטד בספטמבר


ברנדן רודג'רס נאלץ לשלוף את הצעירים, שהרשימו מאוד והשאירו טעם של עוד לעתיד. ראהים סטרלינג חוגג שער בכורה נגד רדינג


לואיס סוארז היה בכותרות מהסיבות הנכונות עד חודש אפריל, וכבש 30 שערים בכל המסגרות העונה


וסיים את העונה עם כותרות לא מחמיאות, בפעם המי יודע כמה


המאבק למען הצדק עבור 96 קורבנות הילסבורו זכה להתקדמות משמעותית העונה, כאשר הועדה העצמאית שחקרה את האירוע הציגה עדויות חדשות וישנות והגישה את הדו"ח שלה. הממשלה שללה את ממצאי הדוח הראשון, התנצלה בפני המועדון והקורבנות וקבעה על חקירה חוזרת לאירוע, שתוציא לאור את האמת על מה שקרה באותו יום נורא בשפילד ב-15/4/89.


ג'יימי קראגר: אגדה שפרשה
הרבה מילים נכתבו על האגדה הסקאוזרית הזו, אבל מעט אוהדי פרמיירליג נותרו אדישים להכרזה של ג'יימי קראגר באמצע העונה – זהו, אני פורש. 737 הופעות במדי ליברפול, 38 הופעות בנבחרת אנגליה, שלושה גביעי ליגה, שני גביעי אנגליה, שני מגני קהילה, שני סופר-קאפ אירופי, גביע אופ"א אחד וצ'מפיונס אחד, מאות תאקלים של הרגע האחרון, ליטרים של זיעה שזלגו אל הדשא מהשחקן שנתן הכי הרבה בכל משחק בו לבש את החולצה האדומה. הופעות הירואיות באותו קמפיין קסום שנגמר עם גביע באיסטנבול, למרות ההתכווצויות והמכות והכאבים, הפכו אותו מ-local lad לאחד הבלמים הגדולים בדור החולף.
לאחר 17 עונות במועדון, קרא תולה את הנעליים ומצטרף לצוות הפרשנים של סקיי. Thank you, Carra.


העונה הקרובה:
בעונתו הראשונה בתפקיד, אין ספק שברנדן רודג'רס זכה לכמה הנחות. לצד בחירות אמיצות לשלב שחקנים צעירים וחסרי נסיון, שיפור גדול בסגנון הכדורגל, הוא גם זכה לביקורת על האמון שנתן בחלק מהותיקים שלא סיפקו את הסחורה, הקרדיט לשחקני הרכש שלו בוריני ואלן, גם כשהיו בכושר לא טוב, ועל הכנה טקטית לקויה. ללא ספק הציפיות מהעונה השנייה בתפקיד הולכות להיות גדולות. המטרה המוצהרת הינה מאבק בטופ 4, אבל גם במועדון מבינים שהדבר כלל לא מובן מאליו. שני המועדונים ממנצ'סטר, בנוסף לצ'לסי המתחדשת עם ז'וזה מוריניו, נראות כמו באנקר לשלושת המקומות הראשונים. במאבק על הכרטיס הרביעי לליגת האלופות אפשר למצוא גם את ארסנל וטוטנהאם, שאמנם לא משחקות כדורגל מבריק, אבל יודעות להוציא את הנקודות וככל הנראה נמצאות במצב מקצועי טוב יותר מליברפול. הטבלה לא משקרת, וליברפול כנראה תצטרך מעט עזרה גם מאלילת המזל כדי לזכות בכרטיס הנחשק ולחזור למפעל, שכבר שנה רביעית לא יחווה לילה של צ'מפיונס באנפילד. אבל מלבד אלילת המזל, צריך גם לעבוד בחלון ההעברות והפעם במועדון התחילו לעשות זאת מוקדם. עד לפני פתיחת חלון ההעברות ב-1.7, ארבעה שחקני רכש כבר היו על סף חתימה. תמונת הרכש עדיין לא שלמה כאשר המועדון מחפש שחקן התקפה בכיר נוסף ובלם אחד או יותר. לאחר שהמועדון נכשל להחתים את הכוכב הארמני הנריק מחטריאן, שבחר ללכת לדורטמונד, המועדון צפוי לחפש קשר התקפי או קיצוני נוסף בסכום גבוה. בגזרת ההגנה, השמות הבולטים שקושרו לליברפול הם קיריאקוס פאפאדופולוס (שאלקה) וטיאגו אילורי (ספורטינג ליסבון), אך יש ספק שהעסקאות הנ"ל יתממשו בסופו של דבר.

מי כבר לא ילבש את החולצה האדומה?
ג'יימי קראגר – תלה את הנעליים בגיל 35, יזכר לעד כאחד הסמלים הגדולים של הקופ ומותיר אחריו בור עצום של מנהיגות, נסיון וגם יכולת טובה מאוד במרכז ההגנה, גם בגילו המתקדם.
דני ווילסון – בלם צעיר בן 21, שהגיע מריינג'רס לפני שלוש שנים ולאחר שלא הצליח להרשים, עוזב להארטס בהעברה חופשית.
פיטר גולאשי – שוער הונגרי בן 23, עוזב לרד בול זלצבורג האוסטרית על מנת להחיות את הקריירה שלו לאחר שהפנים כי לא יהיה שוער שני בליברפול.
ג'ונג'ו שלבי – הקשר האנגלי המוכשר בן ה-21 עובר לסוונזי תמורת כ-6 מ' פאונד. קיבל לא מעט קרדיט בחלקה הראשון של העונה ואף זומן לנבחרת הבוגרת, אבל בהמשך התקשה לשמור על מקומו בהרכב ונדחק לספסל ע"י קוטיניו וג'ורדן הנדרסון. הפוטנציאל קיים, אבל הוא היה צריך למצוא מקום שבו יוכל לממש אותו בצורה אופטימלית.
אנדי קארול – לאחר עונת השאלה בווסטהאם, בה סבל מפציעות אבל הצליח להרשים מספיק, סם אלרדייס חזר עם צ'ק של 15 מ' פאונד על החלוץ בן ה-24. הוא כנראה לעד יזכר כפלופ הכי יקר של ליברפול, אבל תחת הכדורגל הישיר של ווסטהאם הוא יוכל להצדיק לפחות את הסכום של ווסטהאם שילמה.
הבנים החדשים בשכונה
קולו טורה – השחקן הראשון מחוף השנהב שישחק באנפילד. לאחר שסיים חוזה במנ' סיטי, הבלם בן ה-32 מגיע לאנפילד כדי להכנס לנעליו הגדולות של ג'יימי קראגר. עם תארי אליפות ונסיון רב שנים בפרמיירליג באמתחתו, לטורה יש מה לתרום לסגל של ליברפול.
יאגו אספס – חלוץ ספרדי בן 25, שהגיע ממועדון נעוריו סלטה ויגו תמורת 7.5 מ' פאונד. חלוץ ורסיטלי שיכול לשחק גם באגף ימין, כבש את שערו הראשון בליברפול במשחק הפרה-סיזן נגד פרסטון נורת' אנד.
לואיס אלברטו – קשר התקפי בן 20, הגיע מסביליה תמורת 6.5 מ' פאונד לאחר שהרשים בליגה הספרדית השנייה כמושאל מברצלונה ב'. כשרון ספרדי שינסה לפרוץ בליברפול, צפוי להיות המחליף הישיר של ג'ונג'ו שלבי שנמכר תמורת סכום דומה.
סימון מיניולה – שוער בלגי בן 25, שנרכש מסנדרלנד תמורת כ-10 מ' פאונד. הרשים מאוד בעונת הפרמיירליג החולפת וככל הנראה הסיבה המרכזית להישארות של סנדרלנד בליגה, אבל הרכש הנ"ל מעלה סימן שאלה גדול בנוגע להישארותו של פפה ריינה במועדון.
החשודים המיידים
החלון עוד ארוך ולא מעט שחקנים יכולים למצוא את עצמם בחוץ.
דני פאצ'קו – הכשרון הספרדי הוא ככל הנראה השחקן עם השיא הכי "מבאס" באנגליה. הוא השתתף ביותר פרה-סיזנים מאשר הופיע בפרמיירליג. שנה לפני סוף החוזה, עושה רושם שנפרד ממנו בפעם האחרונה בהחלט.
אוסאמה אסיידי – הקיצוני המורוקני שהגיע תמורת 2.5 מ' פאונד מהירנביין ההולנדית, לא קיבל הזדמנויות מהצוות המקצועי וצפוי לעזוב. מבוקש במספר מועדוני צמרת בהולנד.
מרטין סקרטל – הבלם הסלובקי רשם עונה מזוויעה, דווקא לאחר שזכה בתואר שחקן השנה של האוהדים ב2011/12. בליברפול מחפשים בלם, בנוסף לקולו טורה שכבר חתם, ולא מן הנמנע שהמנג'ר, שאיבד אמון בסקרטל לאחר ההדחה המביכה בגביע נגד אולדהם, לא יתנגד למכור אותו.
סבסטיאן קואטס – עוד בלם שמעמדו מתנדנד. לאחר שהגיע מאורוגוואי בסיומו של טורניר קופה-אמריקה מוצלח, הוא לא הצליח להותיר רושם מספיק טוב על הצוות המקצועי. גמלוני, לא מספיק טוב באוויר וחלש מבחינה פיזית, קואטס רחוק מהרמה הנדרשת. צפוי לעזוב ולקבל דקות, בהשאלה או במעבר קבוע.
פפה ריינה – השם הכי גדול בקטגוריה הזו, ואחד שהעתיד שלו בסכנה לאחר הרכש של סימון מיניולה. מצד אחד, ריינה רחוק משיאו וקושר לחזרה לברצלונה. במועדון חששו להישאר בלי שוער בכיר ולכן החתימו שוער צעיר בסכום משמעותי. מצד שני, ספק אם היו מחתימים אותו על מנת להושיב את ריינה, אחד המרוויחים הבולטים במעודון, על הספסל. במהלך הקיץ צפויות התפתחויות כי אין שום הגיון מקצועי וכלכלי להחזיק שני שוערים בכירים ויקרים על הספסל.
עדכון: פפה ריינה בדרכו לנאפולי, בהשאלה לעונה אחת.

לואיס סוארז
הסאגה שנמשכת כל הקיץ, ותמשך עד קץ הימים, ואותה אתמצת בכמה משפטים על מנת לא לעייף את הקוראים ואת עצמי.
לואיס סוארז: "אני רוצה לעזוב! התקשורת באגנליה שונאת אותי, אני רוצה ליגת אלופות, אני רוצה להתחרות על תארים, כולם נגדי".
ליברפול: "לא נמכור את לואיס סוארז. הוא שחקן חשוב, יש לו חוזה לעוד 3 שנים והעתיד שלו איתנו".
ארסנל: "נציע על סוארז סכום נמוך כדי לזרז את הרכש של היגוואין" - "אבל רגע, מה אם הם יסכימו בטעות?" – "שיט, לא חשבנו על זה...".
ריאל מדריד: "נחכה שסוארז יעשה מספיק רעש, או שלחילופין נחכה ליום האחרון של החלון כדי לעשות צעד רציני בכיוון".

השאלה הגדולה של הקיץ מבחינת ליברפול היא איפה ישחק לואיס סוארז בעונה הקרובה?

לוח המשחקים
משחקי הכנה:
13/7 – 17:00 – פרסטון נורת' אנד (ח) 4:0
20/7 – 16:30 – אינדונזיה XI (ג'קרטה)
24/7 – 13:00 - מלבורן ויקטורי (מלבורן)
28/7 – 13:45 – כוכבי תאילנד (בנגקוק)
3/8 – 14:45 – אולימפיאקוס – משחק הוקרה לסטיבן ג'רארד (אנפילד)
7/8 – 20:00 – ולרנגה (אוסלו)
10/8 – 19:00 – סלטיק (גלזגו)
משחקים רשמיים:
17/8 – 14:45 – סטוק סיטי (אנפילד)
24/8 – 19:30 – אסטון וילה (וילה פארק)
1/9 – 15:30 – מנצ'סטר יונייטד (אנפילד)

בכל יום אני אציג מספר שאלות, יש ניקוד שונה על כל שאלה וטבלת זוכים. החידון יהיה עד ליום הגמר.
החוקים הם פשוטים, מי שעונה ראשון מקבל את הנק'. נעשה את זה פייר פליי ונשתדל כולנו לא להשתמש בגוגל.
רמזים יגיעו בהתאם.

שאלה ראשונה על 2 נק':
מיהו המאמן היחידי עד כה, שהצליח לזכות במונדיאל פעמיים. עם איזה נבחרת ובאיזה שנים?


שאלה שנייה על 5 נק':
מי הנבחרת שבמשחקה הבינלאומי הראשון, הנחילה את ההפסד הגדול ביותר בתולדותיה עד היום ולמי?

שאלה שלישית על 5 נק':
מי הנבחרת שהניצחון הגדול ביותר שלה וההפסד הגדול ביותר, היו מול אותה נבחרת, ומי היא אותה יריבה?

ספרד - צ'ילה




יום רביעי 18.6 שעה 22:00
שידור בערוץ 1 וגם ב-HD.
אצטדיון המראקנה, ריו דה-ז'נרו
שופט: מארק גאייגר(ארה"ב)

במונדיאל הזה כבר קרו דברים הזויים יותר משערוריות השיפוט והיכולת של הצמד דני נוימן ויורם ארבל, אבל זה באמת נכון - אלופת העולם ספרד מגיעה למשחק נגד צ'ילה על דופק סופר-גבוה, כשהיא יודעת שבתוצאה מסוימת היא אפילו עלולה לארוז את הדברים כבר מחר. האם צ'אבי יסופסל לטובת קוקה? אנחנו באמת סקפטים. ובצד של צ'ילה -



ספרד, כמו כל נבחרת אחרת, יודעת שגמר המונדיאל ייערך באצטדיון המראקנה ב-13 ביולי והיא מאוד מקווה להיות שם. אז זהו, איזה קטע, גם מחר ספרד משחקת באצטדיון המרקאנה והמשחק נגד צ'ילה הוא גמר גביע עבורה, ולא פחות. אם ספרד, שרוצה מחר לא רק לנצח אלא גם בהפרש של יותר משער אחד, כדי לתקן את הפרש השערים, לא תהיה במיטבה - היא יכולה כבר להתחיל לארוז למען האמת. הנבחרת נשחטה בימים האחרונים ע"י העיתונאים ובצד, לאור היכולת המבישה והתבוסה הכי קשה שספגה אלופת עולם מכהנת במונדיאל(5:1). השחקנים נראו די חיוורים במסיבת העיתונאים והבטיחו להשיב מלחמה, משהו שקצת היה חסר במשחק נגד הולנד.

הדבר שהכי מעניין את הציבור הוא ההרכב. בסקר שנערך במארקה, האוהדים דווקא תמכו בצמד הקשרים האחוריים בוסקטס-אלונסו וגם תמכו בדייגו קוסטה למרות הופעתו החלשה מאוד, אבל ביקשו כמה שינויים. דל-בוסקה גם התראיין לתקשורת ואמר שיהיו שינויים, אבל לא מהפכה. נתחיל מהקל אל הכבד - פדרו יחליף את דויד סילבה שהחמיץ מצב קריטי והראה חוסר יכולת מול השער. פדרו יקווה להוסיף מהירות, תחכום וקילריות לנבחרת שמתבססת בעיקר על הנעת כדור. כמוכן, חאבי מארטינז צפוי להחליף במרכז ההגנה את פיקה שהיה איום ונורא, כנראה אפילו יותר מראמוס. השינוי שאם יקרה עשוי לגרום 'לרעידת אדמה' יגיע בקישור - קוקה הנפלא מאתלטיקו מדריד, שרשם פחות מ-10 הופעות בנבחרת - אמור לתפוס את מקומו של צ'אבי המזדקן. אותו צ'אבי נמצא על רגל ו-3/4 בליגה בקטאר בקבוצתו של ראול לפי הדיווחים מהשעות האחרונות, ונראה שהוא עושה את צעדי הפרידה מהכדורגל האירופי.

חוץ מצ'אבי, השעיר לעזאזל של הנבחרת, למרות כל הבקשות של דל-בוסקה ויתר השחקנים לדבר על הנבחרת כקולקטיביות ולא כיחידים - הוא איקר קסיאס שנראה איום ונורא ואפילו לקח אחריות. 'זה היה המשחק הגרוע ביותר בקריירה שלי', הודעה הקפטן. בלי קשר לפציעתו של דה-חאה - מעמדו בהרכב כלל לא עלה על הפרק. איקר אפילו קיבל 'תמיכה' לא צפויה מז'וזה מוריניו שאמר - 'לא הייתי מבצע שינויים בשער בגלל משחק אחד גרוע. השוער זו עמדה קריטית. הרקורד של איקר בנבחרת הוא טוב מאוד'. עוד משהו שנראה רק למראית עין - באחד האימונים לקראת צ'ילה, דל-בוסקה תירגל מערך של שני שחקני התקפה - עם קוסטה כקשר בצד שמאל ועם טורס בשפיץ. זה היה אימון סגור לתקשורת, אבל המידע הודלף. עוד נאמר שגם שצריך לקחת בחשבון את דויד ויאה, מה שכבר לא יקרה. מה שכן עלול לקרות - שוב נראה עד כמה ההבדל בין ביטחון עצמי מופרז לבין חוסר ביטחון - הוא דק מאוד.

רבים מזכירים שגם את מונדיאל 2010 פתחה הנבחרת עם הפסד, והצליחה להתאושש. אבל אז היריבה הבאה הייתה הנוחה ביותר - הונדורס המצחיקה, ויש הבדל בין הפסד מינימלי לבין תבוסה כואבת שכזו. ספרד רוצה להראות לכולם שזה לא סוף העידן, אבל גם אם כן - לא לחזור לימים המביכים ולצלוח לפחות את שלב הבתים. דל-בוסקה סיכם את התחושה במחנה הספרדי שנמצא עם הגב אל הקיר - "הימים האחרונים היו ארוכים מאוד, ממש לא עברו - ואנחנו מחכים למשחק כדי לנצח. ברור שאנחנו קצת חוששים מצ'ילה. נצטרך להיות מאוד אגרסיבים וחדים יותר גם בחלק ההתקפי. הבנו את הטעויות מהמשחק נגד הולנד ועד כמה שקשה לומר את זה - השארנו אותו מאחור". עכשיו צריך לראות אם כל הקשקושים בתקשורת של ססק(אולי אפילו נופתע ויעלה כ-'9' מזויף), צ'אבי אלונסו שביקש לשמור לנבחרת אמונים, טורס ומי לא - יעטפו את הדגים של מחר, או שאימוני השחרור ומשחקי האופניים של סרחיו ראמוס ודייגו קוסטה באמת עזרו. ספרד צריכה לנצח, (והפעם) לא חשובה הדרך. אינייסטה אמר - אינייסטה צודק..


הרכב משוער: 4-5-1 - קסיאס; אזפיליקווטה, ראמוס, חאבי מארטינז, ג'ורדי אלבה; בוסקטס, אלונסו, קוקה(צ'אבי), אינייסטה, פדרו; דייגו קוסטה



צ'ילה מאמינה ביכולת שלה לנצח מחר את ספרד למרות ההיסטוריה(עליה נרחיב בהמשך) והיא חולמת להגיע למשחק האחרון נגד הולנד כשהמאבק על ראשות הבית על הפרק, כדי להימנע כנראה ממפגש עם ברזיל. במונדיאל הקודם זה מה שקרה - צ'ילה סיימה אחרי ספגה, הוגרלה מול ברזיל ב-1/8 והובסה 3:0. אז אל תקשיבו להצהרות של ארתורו וידאל שאמר שלדעתו נבחרת ספרד הנוכחית חזקה יותר מזו של 2010. היכולת מול אוסטרליה הייתה בינונית, אבל הניצחון(3:1) שיחרר את הלחץ וגם החולייה ההתקפית בראשותו של אלכסיס סאנצ'ז - הציגה יכולת גבוהה. השחקן של ברצלונה נתן הופעה מעולה עם שער ובישול. סאנצ'ז ישתווה מחר אגב לאיבן זאמורנו הגדול עם הופעה מס' 69 במדי הנבחרת. עד עכשיו יש לו ממוצע של שער כל שלושה משחקים.

אבל עם כל הכבוד לאלכסיס, שחקן המפתח של צ'ילה, בטח במשחק כזה, הוא המנוע במרכז השדה - ארתורו וידאל. תשאלו את אוהדי יובה שחולים עליו. הוא שיחק רק 60 דקות נגד אוסטרליה במהלכן היה פושר, אבל אחרי מס' ימי מנוחה מצבו הגופני(ברך) השתפר עוד יותר ומחר הוא מוכן למשחק. וידאל הדגיש כבר שבשביל מונדיאל הוא מוכן לסכן את בריאותו, אבל כרגע זה לא המצב לשמחת העם הצ'יליאני. "שמחתי מאוד לחזור לשחק ואני יודע שלא הייתי בשיאי", אמר השחקן. "אני קרוב ל-100% כשירות ומקווה להיות במיטבי נגד ספרד כי זה חשוב. ספרד נבחרת טובה מאוד ויהיה לנו קשה נגדה. למדנו אותם יפה מאוד מול הקלטות וגם שיחקנו נגדם במונדיאל הקודם - אבל זה לא מספיק".

הרבה ביטחון נשמע מצד צ'ילה במסיבת העיתונאים. "אנחנו עובדים על הסגנון שלנו זמן רב ולא נשנה אותו, גם אם היריבה היא ספרד", אמר המאמן סמפאולי. מצד שני, הדגיש שספרד תבצע שינויים בהרכב ושהמשחק מול הולנד לא משקף דבר. "יהיה משחק מאוד קשה, וספרד תעניש על כל טעות שלנו", אמר המאמן שמודאג מהיכולת החלשה של מרכז ההגנה. פרנסיסקו סילבה עשוי לפתוח כבלם לצידו של גארי מדל אך השינוי לא בטוח במאה אחוז. המאמן דיבר גם על אלכסיס - "גם בבארסה הוא משחק טוב אבל הוא הרבה יותר קריטי לנבחרת. אלכסיס אחד המנהיגים שלנו". סמפאולי סיכם - "אנחנו לא מחפשים להעיף את ספרד למרות שזה יכול לתת לנו פוש אדיר. אנחנו מחפשים להתקדם בעצמנו ולהעפיל לשמינית הגמר".

הרעיון לשיטת חמישה שחקני הגנה ירד מהפרק לפי הדברים, או שהוא מנסה לבלבל ולהרדים את האויב במסיבת העיתונאים, זו בהחלט אפשרות. הרי למה לא להעתיק את הטקטיקה שעבדה כל-כך יפה לואן-חאל? בכל-מקרה, כדאי לשים לב אצל צ'ילה גם למרסלו דיאז הנהדר. שחקן מרכז שדה לא פראייר, שלקראת המשחק קיבל מהעיתונות הספרדית את הכינוי 'הצ'אבי של צ'ילה', וכמובן שטוב לו עם הכינוי. אדוארדו וארגס לא הרשים בולנסיה העונה אבל במדי צ'ילה יש לו ממוצע של כמעט שער בשני משחקים. לסיום נציין שקרלוס קארמונה הקשר לא התאמן והוא כנראה לא יכלל בסגל למשחק.



הרכב משוער: 4-3-3 - קלאודיו בראבו; איסלה, גונסאלו חרה(פרנסיסקו סילבה), גארי מדל, מאנה; אראנגיס, מרסלו דיאס, ארתורו וידאל; ורגאס, אלכסיס סאנצ'ז ו-ולדיביה.

מפגשי עבר:

כמו שכבר אמרנו, לפחות מהבחינה הזו - ההיסטוריה הולכת עם ספרד. עד היום התקיימו עשרה משחקים בין ספרד וצ'ילה - וספרד לא הפסידה מעולם. היא ניצחה 8 פעמים ושני משחקים נוספים הסתיימו בתיקו. יחס השערים - 25-8 לטובת ספרד. הנבחרות נפגשו גם בשלב הבתים של מונדיאל 2010. צ'ילה הגיעה למשחק כראש הבית ונקודה הייתה מספיקה לה כדי להישאר שם - אבל ספרד ניצחה 2:1 משערים של דויד ויאה כמעט מחצי מגרש אחרי הרחקה איומה של השוער(24) ואינייסטה(37). רודריגו מילאר שנכנס במחצית כמחליף צימק את התוצאה אחרי שתי דקות בלבד על כר הדשא כשכבש גולאסו, אבל זהו. המשחק האחרון ביניהן נערך בספטמבר 2013, ובמשחק הידידות צ'ילה סחטה תיקו 2:2.

ההיסטוריונים בספרד עבדו שעות נוספות אל מול הארכיונים וגילו לנו שגם במונדיאל 1950 ספרד שיחקה נגד צ'ילה במחזור השני בשלב הבתים. אבל זה היה אחרי ניצחון 3:1 על ארה"ב. ספרד ניצחה באותו ערב 2:0 במארקנה משערים של ברוסה ותלמו זארה האגדי. דימיון נוסף לאותם מקרים? תבוסה כואבת מאוד לברזיל בהמשך - 6:1.

במשחקים נוספים באותו ערב::

הולנד - אוסטרליה (19:00)

הולנד לא זוכרת טירוף כזה סביב הנבחרת כבר זמן רב, להוציא אולי את ערב גמר המונדיאל. תוך מחצית אחת של כדורגל הדברים השתנו מקצה לקצה. הולנד השפילה את אלופת העולם עם ניצחון ענק(5:1) שיכנס להיסטוריה. עכשיו הנבחרת של ואן-חאל תצטרך להתמודד עם רף ציפיות אחר. השחקנים מדברים על זה, בעיקר המנוסים ואן-פרסי ורובן שהיו בשיאם - והנבחרת נזהרת מלהיכנס לשאננות כמו שהיה ב-2008 למשל(ביורו). אולי זו הסיבה שואן-חאל צפוי בכל-זאת להמשיך עם המערך של חמישה שחקני הגנה גם במשחק מחר ולא לחזור ל-4-3-3 המסורתי, למרות שברור שמחר הולנד שתקווה לנצח כדי להבטיח את ראשות הבית - תפגוש בקבוצה שתתגונן ותתגונן. "אנחנו חייבים להישאר עם הרגליים על הקרקע", אמר ואן-חאל, כשהקפטן שלו ציין שהאופוריה נעלמה באותה מהירה בה היא הופיעה. בינתיים דווח שדיילי בלינד שבישל שני שערים כבר מועמד להצטרף לואן-חאל במנצ'סטר יונייטד, אבל יש עוד זמן. מבחינת הולנד, זה הזמן גם לשבור את ההיסטוריה - . בשלושה משחקים ביניהן, הולנד מעולם לא ניצחה את אוסטרליה.
אוסטרליה כנראה תמשיך לספר על מונדיאל 2006 אז הצליחה לעבור את שלב הבתים. קשה לראות אותה עושה משהו בבית הנוכחי שקיבלה. מול צ'ילה היא שיחקה טוב אך לא הייתה מספיק מדויקת מול השער ולכן הפסידה 3:1. שחקני ההגנה יהיו העסוקים בעיקר במשחק מחר, בעוד הנטל ההתקפי יהיה שוב על טים קיהייל, המבקיע המצטיין בתולדות הנבחרת שגם כבש מול צ'ילה. זו השנה הפורייה ביותר שלו באוסטרליה אגב מאז ההופעות הראשונות שלו ב-2004, אז כבש שבעה שערים בחמישה משחקים. פראניץ' שנפצע מול צ'ילה לא יכול לשחק מחר ואותו יחליף מקאגון. "עד לרגע האחרון היינו בתמונה מול צ'ילה ואנחנו מאוד מאוכזבים", אמר השחקן. "אף-אחד לא נתן ולא נותן לנו סיכוי בבית הזה, אבל הכדורגל שהצגנו - מעודד אותנו מאוד". פרט לכך לא צפויים שינויים ב-11 של האוסטרלים ששוב, מתנחמים בינתיים בסטט' הישירה מול הולנד.

קרואטיה - קמרון (1:00)

קרואטיה תיארה היטב בימים האחרונים את תחושת הקיפוח ממחזור הפתיחה, עד שבאה שערורייה חדשה בדמות צילומי השחקנים הערומים במחנה האימונים. קרואטיה הייתה קרובה מאוד לתיקו מול ברזיל(3:1) אך נשרק לחובתה פנדל שגוי וניקו קראנצ'ר התפוצץ על הספסל ואפשר להבין אותו. מעבר לכך, לוקה מודריץ' נפצע ביום חמישי והוא יהיה בספק למשחק מחר גד לרגע האחרון. התיקו המאופס בין מקסיקו לברזיל גם לא שיפר את מצב-הרוח של הקרואטים שיקוו לדם חדש בהתקפה עם חזרתו של החלוץ המצוין מריו מנדג'וקיץ' שהיה מושעה ממשחק הפתיחה בשל האדום שספג בפלייאוף. כמובן שהוא שחקן המפתח של קרואטיה. בבאיירן הוא רשם את העונה הטובה בקריירה שלו עם 26 שערים ב-48 משחקים - אבל גם 'בילה' על הספסל וכבר אמר שלא ימשיך. דניאל פראניץ' התאושש מפציעה ויעמוד לרשות המאמן והוא גם התראיין לקראת המשחק ואמר - "אם לא ננצח, נצטרך לארוז", אמר בפשטות. קרואטיה לא העפילה. כמובן שהוא התייחס גם לחברו לבאיירן ולנבחרת - "עם כל הכבוד לילביץ' שרץ הרבה ושיחק טוב - עם מנדג'וקיץ' קרואטיה נבחרת שונה והרבה יותר מסוכנת'. השוער הקרואטי הוותיק צפוי לשמור על מקומו בהרכב למרות יכולה בינונית ומטה(אם אתם שואלים אותי). בקיצור, החרב על הצוואר של קרואטיה שלא צלחה את שלב הבתים מאז מונדיאל 1998 אז הדהימה את העולם וסיימה שלישית.
קמרון שהייתה חלשה מאוד במחזור הפתיחה גם לא מלקקת דבש. אבל אמונות תפלות ותפילות בהחלט יש. "אני מקווה לנס שאוכל להיות כשיר למשחק מחר ולעזור לחברים שלי לנצח", אמר היום הקפטן סמואל אטו שסובל מפציעה בברך ימין ונמצא בספק רציני למשחק מחר. אטו היה די מאוכזב מהצוות הרפואי ומתח עליהם ביקורת כשאמר שהוא ציפה מהם להיות כנים איתו לגבי מצבו הרפואי, אבל זה לא קרה. פייר וובו מפנרבחצ'ה נמצא בתמונת ההרכב במידה והקפטן לא יוכל להיות כשיר. קמרון צפויה לשמור על התבנית מהמשחק הקודם. בנבחרת ציינו לטובה את אסו-אקוטו על יכולתו ויקוו לראות יותר מאלכס סונג. בינתיים, התיקו 2:2 נגד גרמניה במשחק הכנה במונדיאל בתחילת החודש הוא הדבר המעודד היחיד עבורם. החיפוש אחר הניצחון הראשון במונדיאל מאז ה-1:0 על סעודיה ב-2002 - יימשך...

אחרי ההצגה של גרמניה (או תומאס מולר, אם תרצו) נגד פורטוגל, השעמומון בין איראן לניגריה שהניב לנו תיקו ראשון במונדיאל והחותמת הלילית של גאנה וארה"ב שהסתיימה במשחק קצבי ומעניין כשהנבחרת של קלינסמן יצאה כמנצחת, הערב אנחנו סוגרים סיבוב ראשון של שלב הבתים, כשבתווך גם פותחים את הסיבוב השני. בית H ייצא הערב לדרכו כאשר בלגיה תפגוש את אלג'יריה במשחק הראשון של משחקי היום, וב1:00 בלילה יעלו לשחק רוסיה ודרום קוריאה. בתווך, בשעה 22:00, תוציא המארחת ברזיל את הסיבוב השני לדרכו, כאשר תפגוש את מקסיקו במסגרת בית A.

משחקי בית H:
בלגיה - אלג'יריה (19:00, ערוץ 1 וערוץ 1 HD)
רוסיה - דרום קוריאה (01:00, ערוץ 1 וערוץ 1 HD)

משחקי בית A:
ברזיל - מקסיקו (22:00, ערוץ 2, ספורט 1, ספורט 1 HD וספורט 5 HD)

מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2013/2014


ה-8 במאי 2013 ייזכר לנצח כאחד הימים המשמעותיים בתולדות מועדון הכדורגל הפופולרי בעולם. ממש לא "עוד יום בהסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", כדברי האיש המרכזי של אותו יום. אמנם לא היה מדובר בהפתעה גדולה-ידענו שהוא לא יכהן לנצח, ואפילו ידענו שזה יקרה במפתיע, זכר לפארסה מ-2002, ועדיין פרישתו של סר אלכס פרגוסון, האיש שאין סופרלטיב חזק מספיק כדי לתאר את תרומתו מועדון, הכניסה את יונייטד להלם. חגיגות האליפות ה-20 כעבור מספר ימים הפכו לאחר צהריים שמיזג שמחה, עצב, פחד של אוהדים רבים שלא ידעו מנג'ר אחר מן הבלתי נודע, ובעיקר הוקרת תודה לאיש שהפך את חיינו למאושרים יותר.


היורש

כבר באותו יום דרמטי ניתן היה להבין לאן נושבת הרוח, ולמחרת זה הפך רשמי-דיוויד מויס הא האיש שזכה בתפקיד המאתגר והמאיים כאחד. מויס הוא מעין דגם מוקטן של פרגוסון-גם הוא יליד גלזגו מרקע דומה, גם הוא כיהן מספר דו ספרתי של שנים באותה קבוצה והצליח בגדול בהתאם לציפיות, ובנוסף מדובר בחבר של פרגוסון שבין המשפחות שלהם יש קשר ארוך ויפה. יחד עם זאת שפרגוסון נשאר במועדון כדיירקטור, בדומה למאט באזבי המנוח, נראה שיונייטד העדיפה ליצור תחושה של "ללכת בלי ולהרגיש עם" מאשר לחדש ולרענן. יחד עם חילופי המאמנים, כל הצוות המקצועי התחלף. מייק "מכנסיים קצרים" פילאן, אריק סטיל ורנה מולסטיין עזבו, ובמקומם מויס הביא מאברטון את סטיב ראונד, ג'ימי לאמסדן, כריס וודס ובנוסף גם את פיל נוויל שחוזר ליונייטד. החבר האחרון בצוות המקצועי יהיה ראיין גיגס, שממשיך במקביל לשחק ולהיות החבר הפעיל היחיד מדור 92.


שוק ההעברות

בכיוון היציאה מאולד טראפורד ישנו שם אחד בולט. שנתיים וחצי אחרי הפעם הקודמת שביקש לעזוב, בשלהי העונה שעברה הגיש ויין רוני בקשת העברה נוספת, עקב יחסיו הרעועים עם פרגוסון ומעמדו שהדרדר עם הגעתו של רובין ואן פרסי. הבעיה הראשונה אמנם נפתרה, אבל גם עם מויס יש לרוני הסטוריה של משקעים וריבים. הבעיה השניה, אפעס, לא נפתרה מבחינתו וגם לא צפויה להיפתר, הגאון ההולנדי ימשיך להיות האיש המרכזי של הקבוצה ורוני, אם ישאר, ימשיך לעבוד עבורו בעמדות אחוריות יותר למורת רוחו. המניות של רוני בעולם הכדורגל אינן מה שהיו פעם, אבל עדיין יש לו ביקוש בקרב צ'לסי, ארסנל, פריז סן ז'רמן ואחרות. גם אם ישאר, הוא כבר רחוק מלהיות אהוב הקהל כמו שהיה בעבר.

בכיוון הכניסה יש לנו שני שחקנים חדשים. האחד, ההחתמה האחרונה של פרגוסון-ווילפרד זאהה, הקיצוני האנגלי המוכשר של קריסטל פאלאס שהוחתם בינואר האחרון אך הגיע רק בקיץ. השני-ההחתמה הראשונה של מויס, המגן האורוגוואי הצעיר גיז'רמו וארלה שהגיע מפניארול, ולא צפוי לשחק הרבה בעונה הקרובה. החור הבולט בסגל הוא כמובן במרכז המגרש. אחרי שפרגוסון בשנותיו האחרונות סירב בעקשנות לחזק אותו, נראה שמויס מבין את חשיבות הרכש, אבל מתקשה למשוך שחקנים. יונייטד רדפה אחרי תיאגו אלקנטרה, שהבריז לטובת באיירן מינכן. כעת היא רודפת אחרי קטלוני מדוכא אחר, ססק פברגאס, אלא שהלז לא מעוניין לעזוב וברצלונה לא מעוניינת למכור. נראה שצפוי לנו (עוד) קיץ ארוך ומתסכל בנושא.

הקיץ הזה

כמדי שנה, גם בקיץ הזה יונייטד יוצאת למסע משחקים ברחבי העולם במדינות עם משטרים מפוקפקים יותר ופחות. משחק אחד כבר נערך, הפסד 1-0 לכוכבי הליגה התאילנדית בבנגקוק. שאר המשחקים הם:

20 ביולי-נגד כוכבי הליגה האוסטרלית
23 ביולי-נגד יוקוהמה
26 ביולי-נגד אוסקה
29 ביולי-נגד קיצ'י
6 באוגוסט-נגד AIK
9 באוגווסט-נגד סביליה באולד טראפורד, משחק הוקרה לריו פרדיננד

העונה תיפתח רשמית ב-11 באוגוסט בוומבלי, עם משחק מגן הקהילה נגד וויגאן.

ולסיכום

קשה להפריז בחשיבות הרגע עבור מנצ'סטר יונייטד. עידן חדש מתחיל, לאחר שהעידן המוצלח בתולדות המועדון נגמר. אמנם הכל נעשה כדי למזער נזקים, אבל עדיין מדובר בזעזוע שאיננו יודעים כיצד ישפיע. יונייטד הפכה בין רגע ממפעל חיים של איש אחד לסתם עוד מועדון כדורגל עם מאמנים שבאים ומתחלפים. אמנם מויס זכה לאמון וקיבל חוזה לשש עונות, אבל אם הוא לא יעמוד במשימה הוא יפוטר, בניגוד לפרגוסון שהיה יכול להעביר עונות כושלות מבלי שאפילו ירגיש תזוזה בכסאו. נתוני הפתיחה של מויס לא אידאלים-צ'לסי החזירה את מוריניו, מנצ'סטר סיטי מתחדשת, ובחמשת המחזורים הראשונים הוא פוגש את שתיהן וגם את ליברפול. עם הנטייה של יונייטד לפתוח עונות בנמנום קל, ניתן לשער שבאמצע ספטמבר כבר נראה קריאות בעיתונות לפיטוריו. מויס לא יפוטר אחרי חמישה מחזורים אמנם, אבל הוא יצטרך להתמודד עם לחץ שאינו מוכר לו.

נסיים בשיר שהאוהדים הקדישו למנג'ר החדש, שיר של להקת "סלייד" שהתפרסם דווקא בביצוע של הלהקה המזוהה עם היריבה העירונית:

אז גם העונה אנחנו צפויים לראות את המאבק בין ערוצי התקשורת השונים, כאשר המלחמה המרכזית, שוב, תהיה בין ערוץ הספורט לבין צ'רלטון. הראשונים ישדרו את משחקי גביע הטוטו, גביע המדינה והליגה הלאומית, צ'רלטון ימשיכו את המסורת של שידורי המשחקים מליגת העל. כמובן שלאלו יצטרפו גם משחקי הישראליות באירופה, שמעניין יהיה לראות באילו ערוצים ישודרו. נכון לכתיבת שורות אלו משחקי הבית שלהן ישודרו בצ'רלטון (למעט משחקיה של מכבי תל אביב), משחקי החוץ על פי חוק מחוייבים להיות משודרים בערוצים פתוחים.
בעונה החולפת אתר האינטרנט וואן, לו הוקם ערוץ משלו, לא הצליח להטביע את חותמו על שידורים אטרקטיבים ולמעשה מלבד תוכנית הרדיו ומסיבות עיתונאים למיניהם, האתר לא נתן תוכן מספק כדי לגרום לצופים לרכוש את הערוץ. העונה נראה כי הערוץ התחיל ברגל ימין ורכש את זכויות השידור לשני משחקיה של מכבי תל אביב בליגת האלופות.

זהו המקום גם לדבר על תוכניות הדגל של "יציע העיתונות", "שער השבת" תוכנית סיכום המחזור עם כלל התקצירים ועל "שבת ביציע" שמתחילה מיד לאחריה.
לא נשכח את ערוץ 1 היקר, ותקלות השידור שכל כך מאפיינות אותו. הערוץ ימשיך לשדר את המשחק המרכזי מידי שבוע עם הצמד חמד הקבועים- יורם ארבל ודניאל נוימן.


תבלו.

עונת 2013-2014

2 באוגוסט,
השעה 21:00 שעון ישראל.
המקום - אמסטרדם ארינה...

פתיחת הליגה בהולנד!
האלופה אייאקס מול רודה

לפני שאנחנו מתחילים עוד עונה בליגה ההולנדית הרשו לי לסכם את העונה שעברה.
קיבלנו בהולנד ליגה מעניינת ביותר, ליגה מותחת כשלקראת סוף הליגה לא פחות משש קבוצות היו מועמדות לקחת אליפות. בהשוואה לליגות הבכירות הרמה לא תמיד משהו, אבל מתח? כבר שנים שהליגה ההולנדית מספקת את המתח הגדול באירופה!

במאי 2013 העובדות נקבעו בשטח כשאייאקס שוב זכתה באליפות ו-ווילם II ירדה אוטומטית לליגה השנייה. רצה הגורל שהדברים נקבעו במשחק אחד בין שתי הקבוצות. האחת שמחה וצהלה, השנייה הוזילה דמעה, אבל ירדה ליגה עם מחמאות.

עונת 2012-2013 תכנס לספרי ההיסטוריה ההולנדים כעונה שבה הרוח הקבוצתית והגיל הצעיר עולה עם היד העליונה. לפ.ס.וו היתה על הנייר את הסגל הכי טוב, אבל הקבוצתיות של אייאקס ביחד עם הכשרון הצעיר של שחקנים כמו כריסטיאן אריקסן ובן ארצו ויקטור פישר עשו את ההבדל.



כבר שנים שהליגה ההולנדית מספקת הרבה רגעים יפים ובלתי נשכחים. כך גם היה בעונה החולפת. פ.ס.וו התחילה את העונה כפייבוריטית הגדולה לזכייה בכתר. הכל היה מוכן שם לחגיגת המאה של המועדון. דיק אדבוקאט חזר ביחד עם עוד בן אובד בדמות מרק ואן בומל.
המחזור הראשון הלך לאיבוד כשהקבוצה הפסידה בחוץ לר.ק.ס וואלווייק. מרק ואן בומל נראה אובד עיצות וביצע מספר עבירות שחייבו אותו לצאת מוקדם מהצפוי. השופט ריחם על הכוכב.

עד מאחור בדצמבר אייאקס די הסתתרה, אבל כן הצליחה לנצח בבית את אחת מקבוצות הטובות בסיבוב הראשון. שער יחיד של כריסטיאן אריקסן עשה את ההבדל מול טוונטה הגנתית ביותר.

ויטסה הצליחה ברצינות לאיים על המקום הראשון. הכוכב שם היה ללא ספק החלוץ וילפריד בוני. ביחד עם מרק ואן חינקל והקשר הוותיק תיאו יאנסן ויטסה ניצחה בין היתר את היריבות שלה לצמרת. את אייאקס ופ.ס.וו בחוץ ואת פיינורד בבית. הקבוצה שנצאת זה כמה שנים בידי חבר של רומן אברהמוביץ', הגאורגי מייראב יורדאנייה, לא ממש הראתה משחק התקפי משובח, אבל כן חלוץ בדמות בוני שכמעט בכל משחק כבש.

באירופה הקבוצות ההולנדיות התקשו. כשהפגרה התחילה נשארה רק קבוצה אחת באירופה. אייאקס שלא היתה אמורה לשרוד בית מוות קשה ביותר בליגת האלופות מול ריאל מדריד, דורטמונד ומנצ'סטר סיטי. עם 4 נק' מול מנצ'סטר סיטי צעירי חסרי המנוח של אייאקס השאירו אאת ההון הערבי מאחוריהם ועלו הלאה לשלב הנוקאאוט של הליגה האירופאית.

השלט ביציע במשחק מול הסיטי שעלתה באייאקס בקנס כספי לא קטן


אחרי הפגרה הקצרה שתי קבוצות התחילו להכנס לבעיות. טוונטה ופ.ס.וו התחילו להסתבך עם עצמן. גם ויטסה ללא בוני ששיחק בגביע אפריקה התחילה לאבד נקודות מול יריבות פחות טובות. בכל מקרה בטוונטה פיטרו מספר משחקים אחרי הפגרה את המאמן סטיב מקלארן ובפ.ס.וו התחילו מספר כרטיסים אדומים להרוס להישגי הקבוצה. בתקשורת דיברו רק על דבר אחד: פ.ס.וו לא יכולה לעמוד במתח...

אייאקס? עד פברואר הקבוצה לא ממש בלטה בליגה. עשתה יותר מדי תיקו והפסידה בבית לויטסה. המבחן הכי גדול בשביל הקבוצה של פרנק דה בור הגיע אחרי ההדחה המאד מאכזבת מול סטיאווה בוקרשט. אחרי שני משחקים ותוצאה של 2-2 בסיכום אייאקס הפסידה בפנדלים. על התפריט עמד משחק חוץ קשה מול טוונטה. מויסאנדר וטובי אלדרוויירלד כבשו במחצית הראשונה ובאמסטרדם התחילו שוב להאמין במרוץ אליפות נוסף באביב...

בשבועות הבאות התחיל לאט לאט תמונת הצמרת להתבהר. טוונטה נעלמה מהאופק. לפ.ס.וו
עדיין הסגל הכי טוב. ויטסה ופיינורד ממשיכים להצליח כי וילפריד בוני וגרציאנו פלה ממשיכים לכבוש ולתת לקבוצות שלהם את הנקודות.

14 אפריל 2013. פ.ס.וו איבדה את המקום הראשון ואייאקס התחילה להכנס לקצב הניצחונות הרצוי. אפילו במגרש קשה מסורתי כמו אלקמאר האלופה היוצאת ניצחה (2-3). הכל היה מוכן למשחק העונה: במשחק נחמד מנצחת אייאקס 3-2 בדרמה לא קטנה. בסיום המשחק נראו שחקני פ.ס.וו גמורים. הם הבינו למעשה שהפער גדול מדי ושהאליפות ברחה להם. באמסטרדם חוגגים, אבל נזהרים מאד שלא לדבר על אליפות נוספת כי דווקא מתי שהאליפות למעשה היתה יכולה להיות בכיס הקבוצה משחקת בבית בתיקו עם היירנביין (1-1). בסופו של דבר אייאקס מצליחה מול היורדת פק זוולה לסגור את סיפור האליפות.

פרנק דה בור, אדריכל רצף האליפויות הנוכחית


במשחק גמר הגביע שיחקו פ.ס.וו הפייבוריטית מול AZ אלקמאר שסבלה מעונה קשה במיוחד. הפייבוריטית לא הצליחה להסתדר עם הלחץ וראתה את צלחת האליפות נוחתת שוב באמסטרדם. האם העונה תגמר עם טעם קצת מתוק בפה? התשובה?
לא...AZ מנצחת 2-1 ובסוף המשחק ברור שגם מרק ואן בומל כבר לא יחזור בעונה הבאה.
באלקמאר חוגגים ובאיינדהובן לא מבינים עד כמה לוזרית הקבוצה שלהם הפכה.

אדם מאהר וג'וזי אלטידור נהנים משער היתרון של האיש שעבר בקיץ לפ.ס.וו



ומה תביא לנו העונה הקרובה?
על הנייר הליגה ההולנדית איבדה מספר שחקנים חשובים. וילפריד בוני מלך השערים הנהדר של ויטסה עבר לסוונסי. ג'וזי אלטידור שכיכב עם AZ בגביע עזב לסנדרלנד. פ.ס.וו איבדה שני שחקני התקפה מצטיינים בדמות ג'רמיין לנס (דינמו קייב) ודריס מרטנס (נאפולי).

כרגע לא בטוח אם אייאקס תשמור על הכוכב שלה כריסטיאן אריקסן שעוד מבוקש במספר קבוצות. ללא ספק שאם אייאקס לא תמכור יותר שחקנים היא תהיה הקבוצה הפייבוריטית בליגה.

אני כבר לא יכול לחכות לפתיחת עונת 2013/14!

הקמפיין החולף:

לאחר רצף הכשלונות של דרור קשטן ולאחר שלא הצליח להעפיל עם הנבחרת לא ליורו ולא למונדיאל, אבי לוזון החליט לשים סוף ל"עידן דרור קשטן" ולנסות משהו חדש בתקווה שזה יישנה משהו - להחתים מאמן זר וזה אכן קרה, לואיס פרננדז, האיש והסוכרייה, שאימן בעבר את בית"ר ירושלים, הגיע לאמן את הנבחרת הלאומית. לואיס פרננדז התאפיין כמאמן שמזמן הרבה שחקנים, לא שומר על יציבות מהבחינה הזו ואולי זה מה שגרם לנבחרת להשיג רק 4 נקודות מתוך 12 אפשריות, כולל הפסדים חשובים לקרואטיה בבית וליוון באתונה, ולמעשה זו הייתה הפתיחת מוקדמות הכי גרועה של הנבחרת בעשר השנים האחרונות. יחד עם זאת, הנבחרת הצליחה להשיג שני נצחונות רצופים, וכמו תמיד, לכולם היה את התקווה, או בפני הרבה אנשים הם התייחסו לזה בתור אשליה, שעדיין אפשר לעשות משהו אבל הנבחרת שוב איכזבה והפסידה ליוון בבית ולקרואטיה בזאגרב ולמעשה סיימה עוד קמפיין בלי כלום. למרות ניצחון בסוף הקמפיין על מלטה, היכולת החלשה של הנבחרת הייתה "הקש ששבר את גב הגמל" ואבי לוזון החליט לשים סוף לרומן.


אבי לוזון ולואיס פרננדז. נפרדו אחרי עוד קמפיין כושל.


הקמפיין הבא:
נבחרת ישראל הוגרלה לבית F עם: פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, לוקמבורג ואזרבייג'אן.
לאחר שלואיס פרננדז הלך הביתה, אבי לוזון חזר לאופציית המאמן הישראלי ופניו ובפני אנשים רבים, לא היה מתאים יותר מאלי גוטמן לאחר שנחל הצלחה רבה עם הפועל תל אביב. גוטמן אכן הגיע לאמן את הנבחרת וכמו שאומרים שצוות מנצח לא מחליפים, גוטמן הביא איתו את יוסי אבוקסיס שיהיה עוזרו כמו בהפועל תל אביב. את הקדנצייה גוטמן לא פתח הכי טוב בלי ניצחון במשחקי ידידות אבל המבחן הראשון האמיתי יהיה נגד אזרבייג'אן ביום שישי הקרוב וביום שלישי הבא נגד רוסיה באיצטדיון רמת גן מלא באוהדים כחולים לבנים.


אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס. יצליחו להוביל את הנבחרת למונדיאל 2014?


סגל הנבחרת המלא למשחקים נגד אזרבייג'אן ורוסיה:
שוערים: דודו אוואט (מיורקה), דני עמוס (קרית שמונה), אריאל הרוש (בית"ר ירושלים).
הגנה: יובל שפונגין (אומוניה ניקוסיה), אלעד גבאי (קריית שמונה), טל בן-חיים, איתן טיבי (מכבי ת"א), דן מורי (ויטסה ארנהיים), שיר צדק (קריית שמונה), יואב זיו (מכבי ת"א), גל שיש (בוורן).
קישור: יוסי בניון (ווסטהאם), גילי ורמוט (קייזרסלאוטרן), ביברס נאתכו (רובין קאזאן), מהראן ראדי (מכבי ת"א), אלמוג כהן (נירנברג), גל אלברמן (מכבי ת"א), ליאור רפאלוב (קלאב ברוז'), חן עזרא (מכבי חיפה), מאור מליקסון (ויסלה קראקוב).
התקפה: איתי שכטר (סוונסי), תומר חמד (מיורקה), עומר דמארי (הפועל ת"א), בן שהר (הרטה ברלין).

סדר המשחקים המלא:
07.09.12: אזרבייג'אן - ישראל
11.09.12: ישראל - רוסיה
12.10.12: לוקסמבורג - ישראל
16.10.12: ישראל - לוקסמבורג
22.03.13: ישראל - פורטוגל
26.03.13: צפון אירלנד – ישראל
6/7.09.13: ישראל - אזרבייג'אן
10.09.13: רוסיה - ישראל
11.10.13: פורטוגל - ישראל
15.10.13: ישראל - צפון אירלנד

אל אל ישראל!

נבחרת קולומביה


משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: 0-5 (נגד ארגנטינה בבואנוס איירס ב-1993, נגד אורוגואי בבאראנקייה ב-2004 ונגד בוליביה בבאראנקייה ב-2013)
ההפסד הכי גדול: 9-0 (נגד בראזיל בלימה ב-1957)
הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
הופעות בגביע העולם: 4 (1998, 1994, 1990, 1962)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (1990)


אחרי ציפייה והמתנה ארוכה, חוזרת קולומביה לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי וזה קורה בדיוק 16 שנים לאחר שהיתה שם בפעם האחרונה. קולומביה חוותה תקופה ארוכה ומאוד לא קלה לאחר שתור הזהב פרש, אותו תור זהב שהוליך אותה לשלושה מונדיאלים רצופים בשנות ה-90' בראשותם של ואלדראמה, רינקון, אלבארס ואספרייה. לאחר הכישלון לעבור את שלב הבתים ב-1998, קולומביה יצאה לדרך חדשה ולא מוצלח למרות זכייתה בקופה אמריקה ב-2001, דרך שהסתיימה בשלושה מפחי נפש כאשר הקפטרוס לא מצליחים להעפיל לשום מונדיאל במילניום החדש.
הישגיה של קולומביה בזירה העולמית רחוקים מלהרשים וכוללים בסה"כ 4 טורנירי מונדיאל (בראזיל יהיה הטורניר החמישי), כאשר רק באחד הצליחה להעפיל לשמינית הגמר (1990), אותו טורניר שאליו הגיעה על חשבון ישראל וממנו הודחה ע"י קאמרון במשחק המפורסם שבו איבד השוער היגיטה את הכדור במחצית המגרש לרוז'ה מילה. שמה של קולומביה נקשר במונדיאל גם בעקבות מקרה טראגי, לאחר שהנבחרת שהיתה אחת מהפייבוריטיות במונדיאל 1994, הודחה בסופו של דבר בבושת פנים בשלב הבתים ואחרי שהתברר שהשחקנים היו נתונים לאיומים מצד מהמרים וקרטלי סמים, הגיע גם ה-2 ביולי 1994, אותו תאריך ארור שבו נרצח בלם הנבחרת אנדרס אסקובאר, לאחר שהסתכסך עם אנשים שהקניטו אותו על השער העצמי שכבש מול ארה"ב.


המשחק שהותיר כתם שחור בהיסטוריה של המונדיאלים. אנדרס אסקובאר מול ארה"ב ב-1994

דווקא כשקולומביה החלה לשלוח יותר שחקנים לאירופה ולקבוצות אירופאיות בכירות, הנבחרת לא הצליחה לשחזר את הצלחתה משנות ה-90 ובמשך שלושה קמפיינים רצופים נכשלה להעפיל (פעמיים במחזור האחרון פיספסה את הפלייאוף) כאשר לא פחות משישה מאמנים התחלפו לאורך שלושת הקמפיינים. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל ב-2010, בקולומביה פנו לאיש שהוליך אותם למונדיאל האחרון, הרנאן דאריו גומס, בבקשה שיבנה את הנבחרת על בסיס הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ב-2005, נבחרת שכללה בין היתר את פאלקאו, גוארין, סוניגה וסאפאטה. למרות המון מתנגדים למינוי, בוליז'ו גומס מונה אבל התוצאות היו רחוקות מלהרשים, כולל כישלון בקופה אמריקה ב-2011. כחודשיים לפני פתיחת מוקדמות המונדיאל, התפטר גומס מהנבחרת. הסיבה: המאמן הקולומביאני נצפה בבאר בבוגוטה כאשר הוא מכה אשה עימה ניהל ויכוח. עד ראייה שחשף את המקרה בינתיים נהפך למפורסם ולאהוב הציבור הקולומביאני, שכן בזכותו הועזב גומס ועוזרו לאונל אלבארס מונה במקומו. עם 4 נקודות מ-9 אפשריות ונקודה אחת מתוך 6 בבית בבאראנקייה, ההתאחדות הקולומביאנית הבינה שגם המונדיאל בבראזיל בסכנה ובינואר 2012 בוצע המהלך ששם את קולומביה על דרך המלך, כאשר הארגנטינאי חוסה נסטור פקרמן מונה למאמן הזר הראשון של הנבחרת מאז 1981.


ברשת הוא כבר הפך לגיבור כל יכול. "סופקרמן"

פקרמן הפך למאמן המשתכר ביותר בדרום אמריקה עם שכר שמוערך בכ-1.5 מ' דולר לעונה, אבל אם תשאלו כל אוהד של הנבחרת, הוא שווה כל סנט. לאחר ניצחון בפרו והפסד באקואדור, קולומביה התחילה לדרוס ולא הסתכלה לאחור. 12 נקודות מ-4 המשחקים הבאים ויחס שערים של 1-14, הציבו את קולומביה במקום השני אחרי ארגנטינה, מקום אותו לא שמטה עד לסיום המוקדמות. היא אומנם הפסידה בונסואלה ובאורוגואי, אבל העפילה באופן רשמי לאחר תיקו ביתי מול צ'ילה 3-3 (היתה בפיגור 0-3 עד הדקה ה-68) וקבעה לעצמה שיא נקודות במוקדמות המונדיאל (30) לאחר ניצחון במחזור האחרון בפאראגואי, שגם הבטיח לה להיות אחת מראשי הבתים במונדיאל לפי דירוגה בפיפ"א באוקטובר (מקום רביעי).


האיש על הקווים
חוסה נסטור פקרמן



חוסה פקרמן בן ה-64 הוא ארגנטינאי ממוצא יהודי שנולד בויז'ה דומינגס שבארגנטינה. כשחקן הוא חווה קריירה קצרה מאוד, מ-1966 ועד 1978, כאשר הקבוצות שבהן שיחק היו ארחנטינוס ג'וניורס (8 עונות) ואינדפנדיינטה מדיין מקולומביה (4 עונות). לצערו הוא נאלץ לפרוש בגיל 28 עקב פציעה בברך ובתחילת שנות ה-80' פנה לאימון צעירים. הוא אימן את מחלקות הנוער של צ'קאריטה ג'וניורס, ארחנטינוס וקולו קולו מצ'ילה, אבל את שמו העולמי ביסס כאשר לקח את נבחרות הנוער השונות ב-1994. עם הנבחרת עד גיל 20 רשם הישג מדהים כאשר הוליך אותם 3 פעמים לזכייה במונדיאליטו מתוך 4 טורנירים (2001, 1997, 1995), בעוד שאת הנבחרת עד גיל 17 הוא לקח למקום שלישי ורביעי בשני טורנירים (1997, 1995). את התפקיד הגדול ביותר שלו עד כה קיבל ב-2004, אז מונה למאמן נבחרת ארגנטינה הבוגרת, אותה הוליך למונדיאל בגרמניה ב-2006 וכלל בסגל כישרון צעיר מברסלונה בשם ליונל מסי. הוא "זכה" לביקורת גדולה כאשר החליט להשאיר את מסי על הספסל במשחק רבע הגמר מול גרמניה, משחק שבו סיימה ארגנטינה את דרכה במונדיאל.
לאחר שפקרמן הודיע על התפטרותו מהנבחרת, עבור ב-2007 לאמן במכסיקו את טולוקה ואח"כ גם את טיגרה, אך נחל שם כישלון. לאחר כמה שנים שבהן לא אימן, קיבל כאמור את הפניה המיוחלת מהתאחדות הכדורגל הקולומביאנית וב-5 בינואר 2012 מונה רשמית למאמן הנבחרת. הוא החזיר את אמון האוהדים בקפטרוס והחזיר את הסלקסיון למונדיאל לאחר 16 שנים.


סגל השחקנים

שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), פאריד קאמילו מונדראגון (דפורטיבו קאלי), קאמילו וארגאס (אינדפנדיינטה סנטה פה)

הגנה: מריו אלברטו ז'פס (אטאלאנטה, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (מילאן, איטליה), קרלוס ואלדס (סן לורנסו, ארגנטינה), אדר אלבארס באלאנטה (ריבר פלייט, ארגנטינה), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו ארמרו (ווסטהאם, אנגליה), סנטיאגו אריאס (פ.ס.וו איינדהובן, הולנד)

קישור: אבל אגילאר (טולוז, צרפת), קרלוס סאנצ'ס (אלצ'ה, ספרד), אלדו לאאו ראמירס (מונארכאס מורליה, מכסיקו), אלכסנדר מחייה (אתלטיקו נאסיונל), פרדי גוארין (אינטר, איטליה), חואן גיז'רמו קואדראדו (פיורנטינה, איטליה), חואן פרננדו קינטרו (פורטו, פורטוגל), חאמס רודריגס (מונאקו, צרפת), ויקטור איבארבו (קאליארי, איטליה)

התקפה: טאופילו גוטיארס (ריבר פלייט, ארגנטינה), קרלוס באקה (סבייה, ספרד), ג'קסון מרטינס (פורטו, פורטוגל), אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה)


שחקני מפתח


חאמס דויד רודריגס רוביו
קשר, בן 22
מונאקו (צרפת)

השחקן בעל "הבייבי פייס" סומן ככישרון עילאי כבר מגיל הנוער, כאשר באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 ואח"כ גם במונדיאליטו לגילאים אלו ב-2007, היה הנוכחות הבולטת של הקפטרוס, כאשר הפרשנים בארצו וברחבי העולם מיהרו להדביק לו את תווית "היורש של פיבה ואלדראמה", תווית שהודבקה לכמה שחקנים לפניו, שפשוט לא עמדו בגודל הציפיות וקרסו. אצל חאמס הסיפור היה שונה. ככל שהוא סומן יותר כפוטנציאל ענק, כך הוא רק הלך והשתפר. הוא גדל במחלקת הנוער של קבוצת אנביגאדו, קבוצה קולומביאנית קטנה שדאגה להוציא לעולם כמה שחקנים מוכשרים מאוד כפרדי גוארין, דורלאן פאבון, ג'יובאני מורנו וחואן פרננדו קינטרו. למרבה הפלא, חאמס מעולם לא שיחק בליגה הקולומביאנית הבכירה. הוא שיחק עם אנביגאדו בליגה השניה ועזר לה להעפיל לליגה הראשונה, אך נחטף ע"י באנפילד הארגנטינאית עוד לפני שהספיק להשלים עונה באנביגאדו. מהר מאוד תפס מקום של קבע בהרכב של באנפילד, כאשר הוא עוזר להם לזכות באליפות היסטורית ראשונה בתולדותיהם ב-2009 ושנה מאוחר יותר, נותן קמפיין מצויין בקופה ליברטאדורס עם 5 שערים ב-8 משחקים, קמפיין שנעצר בשמינית הגמר. כבר אז היה ברור שמעבר לאירופה הוא עניין של זמן יחד עם ההשוואות לכריסטיאנו רונאלדו והבחירה של פיפ"א בו לאחד מהתגליות הכישרוניות בעולם הכדורגל.

אחרי שאודינזה נדחתה ע"י באנפילד עם הצעה של 5 מיליון יורו, הגיעה החממה הכי טובה באירופה לגידול שחקנים דרום אמריקאים, פורטו והחתימה את הכישרון הקולומביאני הצעיר תמוררת סכום כמעט זהה אבל עם דיוידנדים נוספים בחוזה. גם כאן לא נכנס חאמס ישר לעניינים, אלא עשה זאת בהדרגה כאשר שיתוף הפעולה עם חבריו הקולומביאנים, גוארין ופאלקאו, הקלו על ההתאקלמות שלו. תחילה היה משחק כמחליף ולאט לאט תפס את מקומו של סבוז'ה רודריגס באגף שמאל של פורטו. המספרים שלו היו מרשימים משנה לשנה, גם כאשר הולק, פאלקאו וגוארין עזבו. הוא הפך לשחקן החשוב ביותר בפורטו יחד עם ג'קסון מרטינס, עוד חלוץ קולומביאני וז'ואאו מוטיניו. בפורטו הבינו שיש להם יהלום ביד והגדילו את סעיף השיחרור שלו ל-45 מיליון יורו, סעיף אותו ניצלה מונאקו בקיץ 2013 כדי להחתים אותו ולאחד אותו בקבוצה בחזרה עם פאלקאו. למרות שהפרוייקט של מונאקו רק בחיתולים והקבוצה לא זכתה באליפות, חאמס היה השחקן המצטיין של הקבוצה (למרות שתחילה לא קיבל כ"כ קרדיט מהמאמן ראניירי) וצפוי להמשיך בה בשנה הבאה בצ'מפיונס ליג.

גם במדים הלאומיים חאמס עשה דרך יפה למדי, תחילה בנבחרות עד גיל 17 (קולומביה סיימה פיינליסטית באליפות דרא"מ ב-2007) ובעיקר בנבחרת עד גיל 20, כאשר ב-2011 הוא מוביל את קולומביה לזכייה בטורניר הנוער היוקרתי בטולון ובאוגוסט של אותה שנה מביא את קולומביה למונדיאליטו הביתי עד לרבע הגמר. כל קולומביה כבר חיכתה לרגע שבו יסיים את התחייבותו לצעירה ויכל את הקריירה בבוגרת. הרגע הזה הגיע ומשחקו הראשון של חאמס היה המשחק הראשון של קולומביה במוקדמות לברזיל 2014, במגרש הגבוה והדליל בחמצן בלה-פאס, בירת בוליביה. למרות פיקפוקים ביכולתו של חאמס להצליח בבכורה במגרש כ"כ קשה, הוא ענה על כל הציפיות והפך מהר מאוד לאחד מהשחקנים הבולטים בקולומביה. היה מהגורמים המשמעותיים ביותר בעלייה של קולומביה למונדיאל לאחר 16 שנים ובקולומביה כבר מזמן רואים בו כאחד שיכול להשתוות לגדול מכולם ואפילו להיות גדול עוד יותר, תלוי מה יעשה במונדיאל.
הוא משחק בעיקר כקשר התקפי בצד שמאל, אבל בקלות יכול לעבור לאמצע וגם לשחק כפליימייקר. יש לו ראיית משחק יוצאת דופן (שמזכירה את זו שהיתה למתולתל הבלונדיני), דריבל נהדר ובעיטות מרחוק, עם דגש על כדורים חופשיים, כאלו הוא כבר כבש לא מעט בקריירה. חאמס רודריגס, אולי אפילו לפני פאלקאו ואחרים, הוא האיש שיכול לקחת את קולומביה למקמות שלא היתה בהם בעבר במונדיאל. הוא המנוע של הנבחרת, בדיוק כמו שואלדראמה היה בזמנו. אם רק ימשיך ביכולת שלו, השמיים הם הגבול ומה שיותר מפחיד, שהוא רק בן 22...



חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו
קשר, בן 26
פיורנטינה (איטליה)

עד העונה האחרונה, קואדראדו היה תחת הקטגוריה של שווה מעקב, או פטנציאל שעתיד לפרוץ, אבל העונה האחרונה בפיורנטינה שבה היה מהשחקנים המשמעותיים ביותר בקבוצה הפכו אותו לשחקן מפתח עבור קולומביה לקראת המונדיאל וכל זאת כאשר במהלך המוקדמות כלל לא נחשב לשחקן פותח בהרכב פרט למשחק או שניים, היה יותר על משבצת הסופר-סאב, השחקן שנכנס בחצי השני כדי לשנות מומנטום. לא הרבה יודעים, אבל קואדראדו החל את הקריירה כמגן ימני בקבוצת אינדפנדיינטה מדיין, שם שיחק עונה אחת בלבד לפני שאודינזה זיהתה את הפוטנציאל. למרות ההתלהבות, לא זכה קואדראדו ליותר מדי דקות באודינזה ולא הצליח להרשים לאורך זמן, מה גם שעדיין נוסה בקבוצה כמגן ימני. לפני שהקריירה מתרסקת והוא מחפש קבוצה אחרת, הושאל קואדראדו ללצ'ה והחל להפגין את כישוריו. הוא עבר לשחק יותר קדימה, באגף ימין של הקישור, תודות לעובדה שמדובר בדריבליסט בחסד עליון, כזה שעושה כאבי ראש גדולים לשומרים שלו. למרות היכולת הטובה, הוא לא הצליח לעזור ללצ'ה, שירדה ליגה בסוף העונה. באודינזה העדיפו להשאיל אותו פעם נוספת, הפעם לפיורנטינה, מאשר לנסות ולהשתמש בו ובדיעבד זו היתה טעות. קואדראדו רק הלך והתפתך בוילה לאחד השחקנים הטובים בסריה A כאשר בפיורנטינה הוא עובר לשחק לעיתים עוד יותר קדימה וכשמלאכת ההגנה פחות מדאיגה אותו, פיורנטינה קיבלה שחקן התקפה מצויין. סיים את העונה עם 5 שערים ו-6 אסיסטים ונתן את האות להנהלה לממש את אופציית הרכישה עליו מאודינזה. בעונה האחרונה הוא פשוט היה בלתי ניתן לעצירה. היה מעורב בהרבה גולים של הויולה, הוליך למקום הרביעי בסיום העונה, לגמר הגביע (ממנו נעדר והקבוצה הפסידה לנאפולי) ולשמינית גמר הליגה האירופאית, שם הודחה ע"י יובנטוס.

בקפטרוס הוא לא נחשב אף פעם לשחקן משמעותי, אלא לשחקן משלים שיכול לשנות משחקים מהספסל. ערך את הבכורה ב-2010 במשחק ידידות מול ונסואלה ואף זומן לקופה אמריקה ב-2011, אבל לא קיבלת כמעט צ'אנס. גם כשפקרמן מונה וקולומביה הרשימה, בד"כ קואדראדו לא היה חלק מזה, אבל לזכותו ייאמר שכמעט בכל פעם שנכנס, גרם לשינוי, בד"כ חיובי והוכיח שכשנותנים לו את הצ'אנס, יש לו את הכדורגל להוכיח. העונה האחרונה כאמור הקפיצה את המניות שלו לא רק אצל פקרמן, הנבחרת והאוהדים, אלא גם בקבוצות גדולות אחרות ביבשת כאשר ערב המונדיאל גם יובנטוס וגם ברסלונה כבר מתעניינות, בעוד שאצל האחרונה כבר יש את ה-OK של המאמן החדש לואיס אנריקה, לנסות ולהחתים את קואדראדו, כך שמונדיאל טוב בוודאי שיקל על הויולה למכור אותו למרבה במחיר.

הוא משחק כאמור בד"כ באגף ימין, אבל יכול גם להחליף באגפים במקרה הצורך. הוא מהיר מאוד, שליטה פנומנלית בכדור, דריבליסט נהדר והשנה הוסיף לרפרטואר גם ראיית משחק טובה ובעיטות מרחוק. אוהדי הנבחרת מלקקים את האצבעות רק על המחשבה של קואדראדו באגף ימין וחאמס רודריגס בשמאל, משחק אגפים שבוודאי יעשה לא מעט כאב ראש ליריבות. היתרון הגדול של קואדראדו כאשר היה נכנס בחצי השני ועם המהירות הרעננה שלו והדריבלים, היה מתיש את היריבים העייפים גם כך, אבל נראה שהפעם אין מנוס וקואדראדו מועמד לפתוח בהרכב של פקרמן.



טאופילו אנטוניו גוטיארס רונקאנסיו
חלוץ, בן 29
ריבר פלייט (ארגנטינה)

לא, לא התחרפנתי וגם לא נפלתי על הראש. שחקן המפתח האחרון של קולומביה הוא לא פאלקאו. עד לכתיבת שורות אלו, טרם ידוע אם פאלקאו כלל יוכל לשחק במונדיאל, אבל גם אם כן זה לא יהיה ב-100% כשירות ולכן גם ההשפעה שלו לא צפוייה להיות כשל שחקן מפתח. ובהיעדרו של פאלקאו פונים אל השותף שלו להתקפה, האיש שמסתתר מאחורי הקלעים, טאופילו גוטיארס. הרבה משייכים את ההצלחה של קולומביה במוקדמות לפאלקאו ו-9 השערים שלו, אבל לגוטיארס, הכובש השני במוקדמות אחרי פאלקאו עם 5 שערים, יש חלק לא מבוטל ואפילו משמעותי לא פחות מאשר לראדאמל. הוא יליד באראנקייה, והחל את דרכו בקבוצת באראנקייה פוטבול קלוב מהליגה השניה, אבל רק כאשר עבר לג'וניור, הוא התגלה בקולומביה וזה קרה לו בגיל מאוחר יחסית, כשהיה בן 23. במדי ג'וניור באראנקייה חורר טאו את כל מה שזז והפך לסקורר מאיים, כזה שדורג במקום השלישי בטבלת הכיבוש העולמית ב-2008 עם 30 שערים ב-44 משחקים. היציאה לאירופה נראתה כמתגשמת וטאו אכן עבר לשחק בטורקיה במדי טראבזונספור בינואר 2010.

לקח לו קצת זמן להיכנס לעסק, ורק בפתיחת עונת 2010-2011 הוא החל לממש את ההבטחה התלוייה בו, כאשר כבש שלושער מול בורסאספור בסופר קאפ הטורקי, אבל אז גם החל אופיו של טאו להופיע, אופי שיסבך אותו בעתיד בעוד כמה מקרים. בעוד שהוא ממשיך להבקיע, הוא גם הספיק להסתכסך עם המאמן והמנהל של טראבזונספור על חופשה שלא אושרה או כן אושרה ובפברואר 2011 עבר לראסינג קלוב מארגנטינה, גם חבר לבן ארצו, ג'יו מורנו. הוא הספיק בהתחלה להשתתף בקרב אגרופים באימון מול השוער של ראסינג, הורחק כמה פעמים, אבל מצד שני גם הראה כדורגל והוביל את ראסינג בטבלת הכיבושים, כשהקבוצה מסיימת במקום השני אחרי בוקה. בסופו של דבר, אחרי סיכסוכים עם כמה מחבריו לקבוצה, חלק באשמתו וחלק לא, טאו עזב גם את ראסינג ואחרי תקופה של חודשיים לא מוצלחות בלאנוס, חזר לג'וניור. הקדנציה השניה בג'וניור לא היתה טובה ולאחר חצי שנה הוא חתם בקרוס אסול המכסיקנית, שם חזר לעצמו ואף זכה עם הקבוצה בגביע, אבל הפסיד בגמר האליפות. לקראת סיום הטורניר הביע את נכונותו להצטרף לריבר פלייט שהתעניינה בו (והקבוצה שטאו אוהד מילדות), נכונות שעיצבנה מאוד את ראשי קרוס אסול שהחליטו למכור אותו.
טאו פתח דף חדש בארגנטינה אחרי הקדנציה הקודמת שהיתה טובה יותר על המגרש מאשר מחוצה לו ועד כה נראה שהוא מצא את המקום שלו. היה גורם משמעותי באליפות של ריבר לפני כשבועיים יחד עם בני ארצו, אלבארס-באלאנטה וקארבונרו.

בניגוד לקבוצותיו ולרזומה שלו, בנבחרת מעולם לא היו לטאופילו בעיות. לאורך כל הדרך ולעיתים כאשר לא התאמן עם קבוצותיו עקב הרחקות/השעיות/בעיות משמעת, פקרמן האמין בו ואף נתן לו את חולצת ההרכב הראשון, דבר שמאמנים קודמים לא עשו, וטאו החזיר לו בריבית דריבית. שיתוף הפעולה בינו לבין פאלקאו היה קרוב לשלמות (שניהם מאיזורים שכנים בקולומביה) והם כבשו והכינו שערים אחד לשני. היתרון של טאו זה שהוא רב גוני ויכול לתפקד גם כחלוץ מטרה, גם כחלוץ שני (תומך) ואפילו כקשר מאחורי החלוץ, שיורד אחורה לקבל כדור ומכין את המצבים לחלוצים המרכזיים. יש לו משחק ראש טוב מאוד ומיקום מצויין ברחבה. הוא לא ידהים את האוהדים עם דריבלים מרהיבים, אבל הוא פינישר יוצא מן הכלל ובהיעדרו של פאלקאו, יכול להיות הכוכב הגדול של קולומביה.


שווים מעקב


קרלוס ארתורו באקה אהומאדה
חלוץ, בן 27
סבייה (ספרד)

עד העונה האחרונה, מעמדו של באקה בנבחרת היה אחרי פאלקאו וג'קסון מרטינס, אבל מה שהוא עשה בסבייה נתן לו המון מניות אצל הצוות המקצועי, האוהדים ושאר הקבוצות בעולם. עד לפני כשנה היה מדובר בשחקן כמעט אלמוני לחובבי הכדורגל הנייטראלי, אבל החשיפה בספרד עשתה לו רק טוב ועדיין אני מכניס אותו לקטגוריית השווים מעקב. בדומה לטאו גוטיארס, גם באקה הוא תוצר של מחלקת הנוער של ג'וניור באראנקייה, לה היה שייך מ-2006 עד 2012, אם כי רק ב-2009, כאשר טאופילו התכונן לעזור את הקבוצה, רק אז באקה זכה להזדמנות האמיתית בקבוצה ופרע את השטרות בגדול. עד אז הוא נדד בעיקר ביריבה העירונית מהליגה השניה, באראנקייה פוטבול קלוב ואפילו כמה חודשים במינרבן מונסואלה, ולמרות שבכל מקום שבו שיחק היה טוב, עדיין היה צריך להמתין להזדמנות מג'וניור. כשההזדמנות הגיעה, באקה לא איכזב. במשך שנתיים הוא זכה עם ג'וניור בשני תארי אליפות והיה הכובש המצטיין בקולומביה במשך שני טורנירים וגם בטורניר הגביע הקולומביאני. מהר מאוד הוא הספיק "להשכיח" את טאופילו גוטיארס, שעד אז היה האליל לאוהדי ג'וניור. באקה הגיע לאותה דרגה כמו טאו וזה באמת קשה.

ההצעות מאירופה החלו להגיע, אך לא התממשו עד הסוף. דיברו על קייבו, דיברו על לוקמוטיב מוסקבה שמאוד רצתה אותו, אך לבסוף החתימה את פליפה קאיסדו האקואדורי ולא בטוח שהם לא מצטערים על כך. בינואר 2012 קלאב ברוז' עשה את עסקת חייו כשרכש את החלוץ ב-1.5 מיליון יורו בלבד!. באקהלא נספר בהתחלה,
קיבל דקות פה ושם, אבל לא משהו שאפשר להוכיח את עצמו. בניגוד להמון שחקנים אחרים ולמרות שישב המון על הספסל, באקה המשיך להתאמן ולעבוד קשה ובסוף זה השתלם לו. עונת 2012-2013 היתה נהדרת עבורו באופן אישי, כאשר היה השחקן המצטיין של ברוז', וסיים כמלך השערים של הקבוצה והליגה הבלגית עם 25 שערי ליגה ב-35 משחקים. סבייה, שנפרדה בתחילת הפגרה מכוכביה, נגרדו ונאבאס, עטה על המציאה ורכשה את באקה במחיר של 7 מיליון יורו. השילוב שלו עם קווין גאמיירו היה מצויין ובאקה הרשים לאורך כל העונה, כשהוא מוביל את סבייה למקום החמישי בליגה ולזכייה בליגה האירופאית על חשבון בנפיקה. באקה כבש העונה סה"כ 19 שערים בכל המסגרות בעונתו הראשונה בליגה בכירה והוכיח שיש לו מקום גם בקבוצות טובות יותר. נכון לעכשיו יש לו חוזה בסבייה, אבל גישושים מצד כמה מהקבוצות הבכירות ביבשת כבר נעשו ומונדיאל טוב שלו רק יזרז את המעבר שלו מסבייה ויעשיר את הקופה המרוקנת של הקבוצה הספרדית.

בנבחרת כאמור באקה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות וגם כשקיבל, היו בעיקר במשחקי ידידות וגם כמחליף ולא כפותח. לקולומביה יש סוללת חלוצים מרשימה והתחרות של באקה איתם היא לא פשוטה, אבל דווקא כאשר פאלקאו נמצא בסימן שאלה, באקה יכול להכנס מצויין למשבצת שלו. הוא משחק בד"כ כ-"9", שחקן זריז מאוד, טכני, אבל גם יכול לשחק מעט הצידה באגפים כחלוץ שני. במידה ופאלקאו לא מגיע, שיתוף פעולה שלו ושל טאופילו יכול להיות מצויין עבור הנבחרת, שכן בין השניים יש הבנה עיוורת עוד מהימים בג'וניור. צפוי להיות השפן שפקרמן ישלוף מהספסל והאוהדים מחכים לראות אותו משחזר את הסטטיסטיקה שלו בקבוצות גם במדים הצהובים.


סגונדו ויקטור איבארבו גררו
קשר-חלוץ, בן 24
קאליארי (איטליה)

תכירו את פרדי רינקון החדש. הקשר-חלוץ בן ה-24 שהופך לאט-לאט לאחד הדברים החמים בליגה האיטלקית, עשוי להיות אחת ההפתעות הנעימות של המונדיאל.
הוא אומנם משחק באחת מהליגות הטובות בעולם וחובבי הכדורגל האיטלקי בוודאי כבר הספיקו לערוך עימו היכרות, אבל למרבית העולם הוא עדיין בגדר אלמוני. למעשה, הוא כלל לא נלקח בתוכניות של פקרמן למוקדמות המונדיאל והיה מזומן בעיקר לכמה משחקי ידידות או למחנות אימון, אבל לזכותו ייאמר שכשהיה מקבל את הצ'אנס להראות מה הוא שווה, היה לוקח אותו ובגדול.

ויקטור הוא תוצר של מחלקת הנוער של אתלטיקו נאסיונל, שם ערך את הבכורה שלו כשהיה בן 17-18 וכבר אז אפשר היה לראות את הפוטנציאל הטמון בו והדימיון לכוכב העבר האגדי ולאו דווקא בגלל מראהו החיצוני. בנאסיונל הוא בעיקר תופקד כקשר שמשחק באגפים ומשך את תשומת הלב בעיקר בגלל גודלו, מהירותו ושליטתו האבסולוטית בכדור. בנאסיונל שיחק במשך 3 עונות ואף זכה עם הקבוצה באליפות בשנת 2011, למרות שכבר ב-2009 העבירה אודינזה הצעה עבורו בסך 4 מיליון דולר, הצעה שלא יצאה לפועל.

לאחר שזכה עם נאסיונל באליפות ולמרות שלא היה שחקן משמעותי בה, עבר איבארבו לקאליארי האיטלקית. כמו כל שחקן דרום אמריקאי צעיר שמגיע לליגה בכירה באירופה, ההסתגלות לא היתה פשוטה למרות שניצוצות הוא הראה תמיד, אבל בקאליארי האמינו בו ונתנו לו מהתחלה את הביטחון ואת המקום בהרכב, שרק עזרו לו להתפתח משנה לשנה. עד כה כבש באיטליה 13 שערים בשלושת העונות וגם היה מעורב בלא מעט. הפליא בכוח הפיזי שלו ובמהירות שלו שאיפשרו לו להתגבר על שומריו, אבל בעיקר בדריבלים הנהדרים שלו, שיכולים בשקט להתחרות עם אלו של קואדראדו. כבר החלו דיבורים על מעבר אפשרי שלו לקבוצות בכירות יותר וזה ככל הנראה יקרה ללא קשר להשתתפותו במונדיאל, אבל כמובן שהופעה טובה רק תעזור לו בכך.

בנבחרת הצעירה של קולומביה הוא השתתף באליפות הסודאמריקנו עד גיל 20 ב-2009 ולא הרשים כמו שאר חבריו שאיכזבו, אבל שנה מאוחר יותר קיבל את זימון הבכורה ע"י המאמן הרנאן דאריו גומס למשחק ידידות מול דרום אפריקה. בסה"כ רשם 7 הופעות בלבד עד כה (כולן במשחקי ידידות) וכבש שער אחד מול בלגיה. צפוי להיות הסופר-סאב של פקרמן בברזיל ו"לרשת" את מקומו של קואדראדו בתפקיד זה, בין אם כקשר או בין אם כחלוץ תומך, כאשר נכנס רענן ומתחיל לגרום לשומריו כאבי ראש.


להשכיח את איטליה 90'

לקולומביה אין יותר מדי זיכרונות טובים במונדיאלים והיחיד שזכור לטובה הוא זה שנערך ב-1990, אז עברה הנבחרת בפעם הראשונה והיחידה עד כה את שלב הבתים, בצורה דרמטית מול מערב-גרמניה, בדרך להדחה בשמינית הגמר מול קמרון. בדומה לישראל ומונדיאל 1970, גם בקולומביה מדברים רבות על אותו מונדיאל של קולומביה, עם ההרכב המצויין שעבר את מחסום שלב הבתים, אבל כולם מצפים, מקווים ומחזיקים אצבעות שחניכיו של פקרמן, שסומנו כבר מ-2005 ככאלו שיובילו את קולומביה בעתיד, יצליחו להתעלות גם על המונדיאל ההוא ולהגיע לכל הפחות לרבע הגמר. לקולומביה יש חומר שחקנים מצויין, כאשר עם פאלקאו בכושר מלא היא היתה יכולה גם להיות שווה חצי גמר, למרות שגם בלעדיו היא מלאה בשחקנים אינדווידואלים נהדרים שמתלכדים יחד גם לקבוצה טובה. לקולומביה יש ביטחון מלא גם בפקרמן, המאמן הראשון מזה המון שנים שכמעט ולא זוכה לביקורת ויש מאחוריו מדינה שלמה שמאוחדת וסומכת עליו וגם ההגרלה אפשר לומר האירה פנים לקולומביה, שתתמודד בבית לא קל, אבל הרבה פחות מסובך מאחרים ובכל מקרה יכולה לראות עצמה כפייבוריטית לעלייה. את הבעיות שהיו בקולומביה עם מהמרים, איומים וקרטלי סמים במהלך מונדיאל 1994 לא נראה הפעם וטוב שכך, כי קולומביה צריכה שקט כדי לעבור את המחסום הפסיכולוגי של שלב הבתים. במידה ויגיעו לשמינית, מצפה להם הצטלבות עם בית D החזק, אבל קולומביה הוכיחה לא מעט פעמים בהיסטוריה שלה שהיא לא מפחדת מאף אחת.


UNIDOS POR UN PAIS - מאוחדים עבור מדינה אחת

פאלרמו

עונות בסריה אה: 26
עונות בסריה בי: 42
בעונה הקודמת: מקום 18 בסריה אה
משחקת ב: רנצו בארברה (36,349)

מעטים היו מאמינים שבתחילת העונה האחרונה, פאלרמו תהיה אחת משלוש הקבוצות שייפרדו מהסריה A. האמת היא שגם עונת 2011/12 לא הייתה כזאת שצריך להתגאות בה לאחר שלקראת סיומה, נקלעו בסיציליה למשבר והיו קרובים לירידה. אשתקד, הרוזאנרו הפגינו יכולת חלשה ביותר כבר ממחזור הפתיחה, וקבוצה שצוברת שישה ניצחונות בלבד לאורך עונה שלמה- איננה ראויה להוות חלק מהליגה הבכירה באיטליה. מספר גורמים לוקחים חלק בנשירתה של פאלרמו לאחר כמעט עשור בסריה A, במהלכו היוותה חלק ממרכז הטבלה ומעלה ולא פעם ייצגה את איטליה באירופה. ראשית, פאלרמו שעד לפני שנתיים הייתה אחת הקבוצות המוכשרות באיטליה, החלה למכור את כוכביה ובכך נפרדה משחקנים כמו פאסטורה, סיריגו, קסאני, נוצ'רינו בלצארטי ועוד רבים. סכומים אדירים הגיעו לקופות המועדון מהמכירות הללו, אך בפאלרמו כשלו במציאת מחליפים הולמים. הגורם השני במפלת הקבוצה מסיציליה, הוא כמובן חוסר היציבות בעמדת המאמן. יהיה מיותר לנקוב במספר המאמנים שדרכו ברנצו בארברה בשנים האחרונות, וגם אם לעתים פיטוריהן מוצדקים, עושה הרושם שידו של זאמפריני קלה על ההדק ובכך משרת האימון של הרוזאנרו נחשבת לסיר לחץ שכמעט לא אפשרי לשרוד בו. האמת היא שגם בעונה האחרונה, פאלרמו הייתה קרובה להינצל מירידה לאחר מספר תוצאות חיוביות לקראת המחזורים האחרונים, או יותר נכון- בעוד ששחקנים כמו מיקולי והרנאנדס איכזבו ובגדול, היה זה איליצ'יץ' שנכנס לכושר מטורף בסיום העונה ובמו רגליו היה קרוב להציל את קבוצתו.

ירידתה של פאלרמו מזכירה מאוד את זאת של סמפדוריה לפני שנתיים וייתכן שהיא תעשה רק טוב לוורודים מסיציליה. היא ללא ספק כבר כעת המועמדת הבולטת לשוב לסריה A ובעלת הסגל החזק ביותר בליגה השנייה. זאמפריני הפתיע עם מינויו של ג'נארו גאטוזו לעמדת המאמן, אך כנראה שהוא חיפש בן אדם שלא יילחץ לעבוד תחתיו. יוסיפ איליצ'יץ', כוכבה הבלתי מעורער של הקבוצה, לא יישאר בה בעונה הקרובה, לאחר שלא מעט קבוצות בכירות באיטליה ומחוצה לה מביעות בו עניין. שחקנים בולטים שהצטרפו הם קייל לאפרטי, חלוצה של של סיון; קלאודיו טרזי, בלמה של סיינה; אלן סטבאנוביץ', הקיצוני הצעיר ששייך לטורינו ודווידה די ג'נארו מספציה. איגור בודאן תלה את נעליו, בעוד שיסמין קורטיץ' הצטרף לסאסואולו.


רינו גאטוזו, יסתדר עם זאמפריני?

סיינה

עונות בסריה אה: 9
עונות בסריה בי: 13
בעונה שעברה: מקום 19 בסריה אה
משחקת ב: ארטמיו פראנקי (15,373)

עם הפחתת נקודות של 6 נקודות עבור מועדון כמו סיינה, מעטים היו סיכוייה להישאר בסריה A, והיא נחשבה ליורדת הבטוחה. במבחן המציאות כך אכן קרה, ועל אף מספר מחזורים בודדים לקראת הישורת האחרונה בה עלתה מעל הקו האדום, את רוב רובה המוחלט של העונה בילתה במקומות האחרונים שמובילים לסריה B. עם זאת, צריך להוריד את הכובע בפני הרובור שלרגע לא הפסיקו להאמין בדבר הישארותם, ומי יודע, אילולא הפחתת הנקודות ייתכן והם היו נשארים. אולם גם בסיינה קיבלו בהבנה את הירידה הבלתי נמנעת, שכן הביאנקונרי מקומם הוא בין הסריה B לתחתית הליגה הבכירה, ומבט חטוף על סגל הקבוצה יחזק את הקביעה הזאת. עד כה אפשר לומר שדיברנו טובות על סיינה, משום שצרה גדולה מרחפת מעל שמי העיר. מצבו הכלכלי של סיינה איננו ברור ובחודש שעבר, הודה נשיא המועדון, כי הם היו קרובים להכריז על פישטת רגל לאחר שהתקשו לשלם את משכורות השחקנים בזמן. כעת, סיינה גם איבדה את הספונסר הראשי שלה, בנק מונטפאסקי די סיינה. העתיד מנבא רעות ובמידה והקבוצה מטוסקנה לא תעמוד בקריטריונים הכלכליים שמעמידה מנהלת הליגה- היא עלולה לפתוח גם את העונה הקרובה עם עונש הפחתת נקודות, ובמקרה גרוע יותר, לפתוח את העונה הקרובה בליגות הנמוכות.

אינוסנט אמגארה הוא ללא ספק אחת התגליות בסריה A בעונה האחרונה. השוויצרי שהגיע בינואר ללא שאיש ירגיש בכך, כבש שבעה שערים עד לסיום העונה, מה שכמובן לא עזר לרובור להינצל. בסריה B קשה להאמין שהוא יישאר, אך לשמחתה של סיינה, מחירו קפץ משמעותית אודות לעונה האחרונה, ובכך היא עשויה לשפר מעט את מצבה הכלכלי העגום. מספר שחקנים נפרדו מהקבוצה הטוסקנית הקטנה, והם: אלסיו ססטו, קשרה שעזב לקייבו בהעברה חופשית; רג'ינאלדו הברזילאי חזר למולדתו; קלאודיו טרזי, שחקן ההגנה שעזב לפאלרמו ואיירון בוגדאני הוותיק סיים את חוזהו בקבוצה. מן העבר השני, בסיינה עד כה מתקשים למצוא חיזוקים.


גם אינוסנט אמגארה לא מבין מה צופן עתידה הכלכלי של סיינה.

פסקארה

עונות בסריה אה: 6
עונות בסריה בי: 33
בעונה שעברה: מקום 20 בסריה אה
משחקת ב: אדריאטיקו (24,400)

בפסקארה חגגו עד אור הבוקר את עלייתם לסריה A בעונה האחרונה לאחר כעשרים שנה בליגות הנמוכות של המגף. בקיץ הם דאגו גם לחזק את הקבוצה בשחקנים צעירים ורובם מבטיחים כמו קינטרו, פרין, ווייס, קפרארי ו- ווקוסיץ', בעוד ששלשת הגורמים לעלייתה- אימובילה, וראטי ואינסינייה- נפרדו מהים האדריאטי. בכך מומן חיזוק הקבוצה, אשר הוציאה כ 20 מיליון יורו לשם חיזוקה על מנת שתתבסס בליגה הבכירה. בחצי הראשון של העונה, הביאנקואזורי עוד די עמדו ביעדם כאשר נעו בין הקו האדום למקום ה 13, אך בחצי השני הגיעה נפילה רצינית, כאשר במהלכה צברה 2 נקודות בלבד בעוד שהיא סופגת כמויות בלתי נתפסות של שערים. לסיכום, פסקארה, שהשיגה בסך הכול 22 נקודות, הבקיעה 27 שערים וספגה יותר מ 80 שערים, תיזכר כאחת הקבוצות המביכות ביותר שהתמודדו בסריה A לדורותיה. מאטיה פרין, בין קורות הקבוצה, סיפק לרוב הופעות טובות, אך גם הוא לא נטול מביקורות. בקו ההגנה, אף לא אחד ראוי למחמאות בעקבות תצוגות הנפל שהציגו במהלך העונה. בקישור, ווייס היה לא יציב והתנדנד בין הופעה מרשימה למביכה, ואילו קינטרו, הכוכב הגדול ביותר של פסקארה, הצטרך להשתתף עם נבחרת קולומביה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20. התקפת הקבוצה, גם היא הייתה חושך מוחלט ומוטב לא להרחיב במילים לגביה. הדולפינים של פסקארה חוזרים לסריה B, אולם קיימת בקבוצה מספיק איכות כדי לשוב לליגה הבכירה, הפעם לאחר למידה מטעויות העבר כדי לא להביך את עצמם כמו אשתקד.

בעונה הקרובה יעמוד על הקווים פסקוואלה מארינו לאחר שנת הבטלה. בחלון ההעברות שחקנים רבים נפרדו מפסקארה: ולדימיר ווייס עזב בהעברה חופשית לאולימפיאקוס; פסקארה עשתה קופה נאה על קינטרו שנרכש על ידי פורטו; מאטיה פרין סיים את תקופת ההשאלה במועדון; סליק הצעיר נמכר לקבוצה טורקית; אברוסקאטו בצעד די מפתיע יצטרף לקרמונזה, טוגני הברזילאי יחזק את אבלינו וקפרארי שב להיות תחת בעלותה המלאה של רומא. בגזרת המצטרפים עד כה, פדריקו ויויאני הושאל מרומא כשגם פוליטאנו ופישיטלה הצטרפו מהג'אלורוסי. הבלם הצעיר, אורוס קוסיץ', נרכש מצסק"א מוסקבה.


חואן פרננדו קינטרו, אחד השחקנים המבטיחים באיטליה נמכר לפורטו.

אמפולי

עונות בסריה אה: 9
עונות בסריה בי: 19
בעונה שעברה: מקום 4 בסריה בי, הגעה לגמר הפלייאוף
משחקת ב: קרלו קסטלאני (19,795)

נובארה

עונות בסריה אה: 13
עונות בסריה בי: 31
בעונה שעברה: מקום 5 בסריה בי, הגעה לחצי גמר הפלייאוף
משחקת ב: סילביו פיולה (17,875)

ברשה

עונות בסריה אה: 22
עונות בסריה בי: 56
בעונה שעברה: מקום 6 בסריה בי, הגעה לחצי גמר הפלייאוף
משחקת ב: מאריו ריגאמונטי (23,486)

וארזה

עונות בסריה אה: 7
עונות בסריה בי: 20
בעונה שעברה: מקום 7 בסריה בי
משחקת ב: פראנקו אוסולה (8,213)

מודנה

עונות בסריה אה: 13
עונות בסריה בי: 48
בעונה שעברה: מקום 8 בסריה בי
משחקת ב: אלברטו בראליה (21,151)

טרנאנה

עונות בסריה אה: 2
עונות בסריה בי: 23
בעונה שעברה: מקום 9 בסריה בי
משחקת ב: ליברו ליבראטי (22,000)

בארי

עונות בסריה אה: 30
עונות בסריה בי: 42
בעונה שעברה: מקום 10 בסריה בי
משחקת ב: סן ניקולה (58,270)

פאדובה

עונות בסריה אה: 16
עונות בסריה בי: 37
בעונה שעברה: מקום 11 בסריה בי
משחקת ב: אאוגאנאו (18,060)

קרוטונה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 10
בעונה שעברה: מקום 12 בסריה בי
משחקת ב: אציו שידה (9,631)

ספציה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 21
בעונה שעברה: מקום 13 בסריה בי
משחקת ב: אלברטו פיקו (10,000)

צ'זנה

עונות בסריה אה: 12
עונות בסריה בי: 29
בעונה שעברה: מקום 14 בסריה בי
משחקת ב: דינו מאנוצי (23,860)

צ'יטאדלה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 8
בעונה שעברה: מקום 15 בסריה בי
משחקת ב: פייר צ'זארה טומבולאטו (7,623)

יובה סטאביה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 4
בעונה שעברה: מקום 16 בסריה בי
משחקת ב: רומאו מנטי (7,642)

רג'ינה

עונות בסריה אה: 9
עונות בסריה בי: 22
בעונה שעברה: מקום 17 בסריה בי
משחקת ב: אורסטה גראנילו (27,454)

וירטוס לנצ'אנו

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 2
בעונה שעברה: מקום 18 בסריה בי
משחקת ב: גווידו ביונדי (5,553)

טרפאני

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 1
בעונה שעברה: מקום ראשון בבית א בלגה פרו 1
משחקת ב: פרובינצ'אלה (7,000)

אבלינו

עונות בסריה אה: 10
עונות בסריה בי: 15
בעונה שעברה: מקום ראשון בבית ב בלגה פרו 1
משחקת ב: פטרניו (26,000)

קארפי

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 1
בעונה שעברה: מקום 3 בבית א בלגה פרו 1, זכתה בפלייאוף
משחקת ב: סנדרו קבאסי (4,164)

לאטינה

עונות בסריה אה: 0
עונות בסריה בי: 1
בעונה שעברה: מקום 3 בבית ב בלגה פרו 1, זכתה בפלייאוף
משחקת ב: דומניקו פראנצ'וני (6,850)

הרבה זמן שלא זכור לי קיץ כזה. זכינו בהכל ואבן גדולה ירדה מהלב לאחר עידן רבוי במהפכי נפש. כל רגע הוא הנאה והנטייה היא פחות להתעסק באשר יקרה ויותר לנסות ולהמשיך להשאב למקום הטוב והנעים בו אנו נמצאים. כיף גדול שגם אני זכיתי להיות עד לאותה עונה, לאותו כדורגל, לאותה חבורה ולאותן הדרמות בלתי נשכחות. מבחינתי שלא יגמר לעולם, אבל מבחינת הקודקודים כבר בבוקר למחרת (ולמען הדיוק, כמה בקרים לפני כן) צריך להמשיך ולמצוא דרכים, איך להיות אפילו טובים יותר. פפ גווארדיולה הונחת במינכן ויקבל את המפתחות לקחת החומר הקיים וליצור משהו אף יותר מושלם.
אם כך, המטרה ברורה ועכשיו נותר למאמן להגשים את חזונו. אותו חזון שמגובה בפילוסופיה של כדורגל דינמי עם ריכוז גדול מאוד של ההגנה וההתקפה כאחד במרכז המגרש ותוך כדי גם עם הרבה לחץ על הכדור במטרה לזכות בו כמה שיותר מהר וברגע שזכינו בכדור - להשאיר אותו אצלנו כדי להחטיב הטון במשחק. משהו בסגנון שעשינו עם יופ היינקס רק יותר קיצוני או יש שיגידו, פרפקציוניסטי. בדרך לאותה מטרה נעשו השינויים הבאים שאמורים לקרב אותנו אליה:

IN מריו גצה (דורטמונד) טיאגו אלקנטרה (ברצלונה) יאן קירכהוף (מיינץ) מיצ'ל ווייסר (קייזרסלאוטרן).
OUT מריו גומז (פיורנטינה) נילס פטרסן (ברמן) מקסימיליאן רידמולר (קיל) אנטולי טימושצ'יוק (זניט).


במטרה לשחק כמו ברצלונה של לפני שנתיים? פפ הגיע עם תוכנית עבודה

כמו שניתן לראות, פפ רוצה את הכדור ברגלים של באיירן. על מנת שפפ יצליח לעצב את הקבוצה ע"פ חזונו, נעשו רכישות אסטרטגיות ברורות. הועזבו שחקני הקישור וההתקפה הפחות טכניים והוחלפו בשחקנים מאוד טכניים שיודעים לטפל טוב בכדור ובעלי אחוזי הצלחה גבוהים במסירות. כמו שזה נראה לי, פפ לא הגיע לקבוצה עם חומר שחקנים מסויים שאליו יש להתאים שיטה, אלא הגיע עם שיטה ודרך והשחקנים יצטרכו להתאים עצמם אליה. פפ לטעמי ינסה להדריך, ללמד ולהמחיש לחבורה שלו, איך לשחק טיקי טקה. מבחנתי, כל מה שיהפוך את המשחק נגדנו לקשה יותר מקדש את האמצעים. כן חלוץ או לא חלוץ, המערך לא משנה כל עוד המאמן יודע מה הוא עושה. הולך להיות מאוד מעניין אצלנו, בכל מקרה, כמו תמיד.

אינטר 2013/14

העונה שעברה
לאחר הכישלון עם ראניירי בעונת 2012/13, מוראטי החליט להשקיע במרקאטו(יחסית כן?) על מנת להחזיר את אינטר לצמרת בהנהגתו של אנדראה סטרמאצ'יוני, שהחליף את ראניירי לקראת סוף העונה הקודמת והצליח להחזיר קצת מהכבוד האבוד של הנראזורי. מי שהגיעו היו סמיר הנדנוביץ', שוערה הנהדר של אודינזה. רודריגו פלאסיו המצוין מגנואה, שבהתחלה נשמעו ביקורות על הבאתו של שחקן בן 30 ל"פרוייקט הצערה" אך עד מהרה הבינו שפלאסיו רכש נהדר, מתיאס סילבסטרה שהיה אחד הבלמים הטובים בליגה בימיו בקטאניה, וולטר גרגאנו שהגיע בהשאלה מנאפולי, אלברו פריירה האורוגוואי והרכישה המתוקשרת ביותר הייתה רכישת אנטוניו קסאנו, אוהד הקבוצה ושחקן היריבה העירונית מילאן דאז, שהגיע לאינטר ביחד עם 7 מיליון יורו תמורת החלוץ ג'יאמפאולו פאציני, שעזב אחרי שנה וחצי די טובות בנראזורי.

עוד בגזרת העוזבים, אינטר ביצעה כמה פרידות לא קלות – לוסיו, שותף פעיל בעונת הטראבל, עזב את המועדון בהעברה חופשית ליובנטוס שלוותה בטונים צורמים מצד השחקן כלפי אינטר. מי שעוד עזבו את המועדון, וזה היה הרבה יותר קשה מההעברה הנ"ל, היו מייקון וז'וליו סזאר, שעזבו כחלק ממדיניות קיצוץ הר המשכורות של המועדון לאי האנגלי, ועזבו את המועדון לאחר תקופה נפלאה ביחד. אליהם הצטרף גם פורלאן הכושל ולוק קאסטאניוס.
אז כאמור עם לא מעט שינויים בסגל, אינטר פתחה את עונת 2012/13 תחת אנדראה סטרמאצ'יוני עם ציפיות לחזור לצמרת הגבוהה, וכאמור בהתחלה כך היה. העונה נפתחה בזיגזג של שני הפסדים ושני ניצחונות בארבעת המחזורים הראשונים, אך אחריהם הגיע רצף ניצחונות של 9 ניצחונות בכל המסגרות, כולל ניצחונות על פיורנטינה, מילאן ויובנטוס, ניצחון ששבר את רצף המשחקים ללא הפסד של הגברת הזקנה.

אך מאז אותו משחק, הנפילה הגדולה החלה. 8 ניצחונות, 14 הפסדים ו-6 תוצאות תיקו, זה המאזן של אינטר מאז אותו משחק נגד אטלנטה ועד סיום העונה, מאזן שמתאים לקבוצות קטנות בסרייה א' ולא לאימפריה אירופאית שעד לא מזמן הייתה שליטת איטליה וזכתה בגביע האלופות. בחלון ההעברות בינואר אינטר ביצעה כמה עסקאות מעניינות, כשבין היתר עזבו את הקבוצה ווסלי סניידר שעזב בטונים צורמים לגלאטסראיי הטורקית ופליפה קוטיניו הצעיר, שעושה חיל במדי קבוצתו החדשה ליברפול, בעסקה שיש תמימות דעים לגביה שאינטר עוד תצטער עליה(וחלקינו מצטערים כבר עכשיו). השחקן המרכזי שהגיע מנגד היה היהלום הקרואטי מתיאו קובאצ'יץ', פוטנציאל בקנה מידה עולמי שכבר בהתחלה הראה את כישרונו במרכז המגרש הנראזורי והיה מנקודות האור היחידות בעונה שחורה זו.

אחרי ינואר המשיכה הנפילה. אינטר קיבלה תבוסות בליגה, כשהזכורות ביותר הם ההפסדים 1-3 לסיינה וה-1-4 בפירנצה לפיורנטינה, משחק שבקלות היה יכול להיכנס לדפי ההיסטוריה אלמלא יום גדול של הנדנוביץ' בשער הנראזורי. חוסר היציבות ביכולת של הקבוצה המשיך, ובליגה האירופאית הדבר התבטא בצורה הכי טובה – בשלב שמינית הגמר של המפעל אינטר שיחקה מול טוטנהאם החזקה, וספגה תבוסה 0-3 בוויט הארט ליין, שגם היא בקלות יכלה להיכנס לדפי ההיסטוריה אם לא רשלנות של שחקני טוטנהאם בהתקפה. אך בגומלין במיאצה אינטר הצליחה להשוות את התוצאה, אך בהארכה אדאביור כבש שער חוץ לטוטנהאם שסגר את הסיפור ושלח את אינטר הביתה, לא לפני שריקי אלבראז הצליח לכבוש שער מצמק באחד המשחקים הטובים היחידים של אינטר בעונה האחרונה.

ככל שסיום העונה התקרב, כך החלה באינטר מכת פציעות יוצאת דופן – שחקן אחרי שחקן אחרי שחקן אחרי שחקן, אינטר פשוט איבדה כל שחקן מרכזי שהיה לה. בהתחלה זה היה מיליטו שנפצע בצורה קשה וקרע את הרצועות, אחר כך פלאסיו, קסאנו וגוארין בהתאמה. אך הפציעה הכי קשה הייתה של קאפיטנו זאנטי, שקרע את גיד אכילס בהפסד לפאלרמו, גמר את העונה ואחרי בדיקות התברר שיעדר מהמגרשים לתקופה ארוכה. כמובן שזאנטי לא השחקן הכי משמעותי לקבוצה, אבל לראות את הפנים שלו בזמן שמעלים אותו על האלונקה, היה כואב לכל נראזורי ולכל אוהד כדורגל איטלקי בכלל לראות. לשמחתנו, זאנטי לא פרש אחרי הפציעה והאריך את חוזהו באינטר במטרה לשבור את שיא ההופעות של הכדורגל העולמי לשחקן שדה, שיא אותו מחזיק רוברטו קרלוס וזאנטי רחוק רק 26 הופעות ממנו.

בסיום העונה אינטר המשיכה להתבזות, וסיימה את העונה עם מאזן של ניצחון אחד בתשעת המשחקים האחרונים שלה ותבוסה ביתית 5-2 לאודינזה. שבועיים לערך אחרי סיום העונה, הגיעה ההודעה באתר אינטר שסטרמא מפוטר מאימון הקבוצה. ומי המחליף?

וולטר מצארי

לאחר סדרת מינויים מוזרה שכללה את לאונרדו, גאספריני, ראניירי וסטרמאצ'יוני הבינוניים, מוראטי החליט לשים סוף ולהנחית במילאנו מאמן בעל שם ומוניטין שיצעיד את הקבוצה חזרה לצמרת, והפור נפל על מאמן נאפולי בעונות האחרונות, וולטר מצארי. האם סוף סוף אינטר תזכה לחזור לצמרת? לפי הרקורד של מצארי, נראה מאוד שכן. האיטלקי הצליח בכל מקום בו דרך, כשכמובן גולת הכותרת היא ההצלחה האחרונה בנאפולי, שחזרה לקדמת הכדורגל האיטלקי בעיקר בזכותו של מצארי. השאלה היא האם באינטר מצארי יצליח לעשות את קפיצת המדרגה שלא הצליח לעשות בנאפולי, וזה גם להפוך את הכדורגל האטרקטיבי והמנצח לכזה שמביא תארים? כי נאפולי אמנם מסיימת בצמרת, אבל באף עונה היא לא התמודדה על האליפות עד הסוף. באינטר מצארי ינסה בעזרת ה-3-5-2 המפורסם שלו להביא אליפות ראשונה לארון הפרטי שלו ואליפות מספר 19 לארון הנראזורי. משימה קשה בהחלט לאור היריבות האיכותיות שיש מנגד ואחד משלושת המקומות הראשונים לא יהווה אכזבה כלל, אך המטרה תמיד הייתה ותמיד תהיה הסקודטו.

העברות והקיץ הקרוב

הגיעו(רשמית):
מאורו איקארדי – חלוץ בן 19 מסמפדוריה – סכום העברה לא ידוע.
איסק בלפודיל – חלוץ בן 21 מפארמה – 7.5 מיליון יורו ואנטוניו קסאנו.
הוגו קאמפנייארו – בלמה בן ה-33 של נאפולי – העברה חופשית.
מרקו אנדראולי – בלמה בן ה-27 של קייבו – העברה חופשית

עזבו:
דז'אן סטנקוביץ' – הסרבי הנהדר עוזב את הקבוצה לאחר קדנציה ארוכה בת 10 שנים בהתרת חוזהו.
אנטוניו קסאנו – אחרי עונה אחת בלבד במועדון האהוד עליו אנטוניו עוזב לפארמה במסגרת עסקת בלפודיל.
תומאסו רוקי – מסיים חוזה
וולטר גרגאנו – מסיים השאלה.
מרקו דונאטי – נמכר ללברקוזן תמורת 2.5 מיליון יורו.
לוקה קלדירולה – נמכר לורדר ברמן תמורת 3 מיליון יורו.

מועמדים להגיע: כמו שזה נראה כרגע, מצארי ואינטר מתמקדים ברכש בעיקר לקישור לאחר שההתקפה קיבלה חיזוק בדמות שני החלוצים הצעירים. שני השמות המרכזיים שאינטר רוצה הם:
1. מאוריציו איסלה – שחקן האגף הצ'יליאני, שיכול לשחק גם בקישור המרכזי, כבר קושר רבות בעבר לאינטר אך הפעם נראה שזה הכי רציני. איסלה לא הצליח להשתלב ביובנטוס כראוי, והוא יודע טוב מאוד שבאינטר תחת מצארי הוא יוכל לחזור ולהיות אחד משחקני האגף הטובים ביותר בסרייה א' ולכן המעבר לאינטר מאוד קורץ לו, וראייה לכך ההיא ההסכמה שלו לקצץ במשכורת על מנת לעבור לאינטר. המו"מ בין הקבוצות נמצא בשלב מתקדם, והסוכן של איסלה כבר אמר: "בעונה הבאה זה או יובה או אינטר, אין אופציה אחרת". נחכה ונראה אם איסלה ישאר ביאנקונרו או יהפוך להיות נראזורו כרצונו.
במקרה שאיסלה לא יגיע לאינטר, אין עדיין אלטרנטיבה ספציפית, כשהשמות המדוברים הם גרגורי ואן דר ויל ההולנדי מפ.ס.ז', כשגם דושאן באסטה של אודינזה מועמד. אך בינתיים, באינטר מעדיפים להתמקד באיסלה.

2. ראג'ה נאינגולאן – השם המרכזי ביותר עד כה של אינטר למרקאטו הנוכחי. הקשר הבלגי הנהדר נמצא בראש רשימת הרכש של מצארי עוד מימיו בנאפולי, שהייתה קרובה מאוד לסגור את העברתו של נאינגולאן אליה בינואר, ולכן באינטר משקיעים את מירב המאמצים במטרה לסגור את העסקה, לרצות את מצארי ולהנחית את נאינגולאן במיאצה. אך הבלגי עולה לא מעט, 15 מיליון יורו לפחות, וכידוע צ'לינו נשיא קליארי הוא לא בדיוק האדם האידיאלי לנהל איתו מו"מ. נאינגולאן מסכים למעבר, ואחד הדברים שלטענת התקשורת האיטלקית דוחפים אותו להעדיף את אינטר על פני קבוצות אחרות הוא הגעתו הצפויה של אריק טוהיר, עליו ידובר כאן בהמשך.
לנאינגולאן יש אלטרנטיבות רבות במקרה שלא יגיע, ביניהן פלורנצי הנהדר של רומא, וולינגטון הברזילאי ולוקה מארונה הכישרוני של יובנטוס.

כמובן שאין לשלול רכישות בעמדות אחרות בהמשך הקיץ. לדוגמה, בתקשורת השוויצרית בטוחים שאינטר סגרה את העברתו של אלכסנדר דראגוביץ', בלמה האוסטרי המוכשר של באזל, לשורותיה. גם בהתקפה יש עדיין שמות שמוזכרים כמועמדים לחזק את אינטר, אך זה לא כל כך רציני. בינתיים, השמות הנ"ל הם השמות החמים בשוק ההעברות של אינטר.

לוח משחקים - קיץ 2013:
22.7 – אינטר נגד ויצ'נזה.(ליגה שלישית)
23.7 – אינטר נגד פארלפי סאלו.(ליגה שלישית)
27.7 – אינטר נגד המבורג.
1-7.8 – טורניר גינס בהשתתפות אינטר, מילאן, יובנטוס, ריאל מדריד, צ'לסי, ל.א. גלאקסי, ולנסיה ואברטון:
1.8 – אינטר נגד צ'לסי ומוריניו.
4.8 – אינטר נגד ולנסיה/מילאן
7.8 – יקבע במהלך הטורניר לפי התוצאות.
10.8 – אינטר נגד ריאל מדריד
17.8 – שלב מוקדמות שלישי בגביע האיטלקי.
25.8 – עידן מצארי נפתח רשמית והליגה מתחילה.

Welcome to the new age(?)

עוד דבר שמעסיק רבות הקיץ את התקשורת האיטלקית בכל מה שקשור לאינטר זו עסקת הרכישה שכל הזמן נמצאת ברקע. כבר זמן רב שמתעניין באינטר אריק טוהיר, משקיע אינדונזי צעיר, שנמצא במו"מ תמידי עם מוראטי לרכישת הקבוצה, ויכול מאוד להיות שכבר בחודש אוגוסט הקרוב אינטר הקלאסית של משפחת מוראטי תעלם מעולם הכדורגל ובמקומה נקבל אינטר חדשה – ישנה, עם בעלים חדשים שאולי יחזיר את הנראזורי לימי המרקאטו המפוארים, שבהם משפחת מוראטי ואינטר היו שם דבר באירופה. די בטוח שעוד תשמעו לא מעט על העניין הזה במהלך הזמן הקרוב, אז תישארו מעודכנים.

בניתי ליגה בנבחרת החלומות של ספורט 5. לליגה קוראים ASOCCER ואתם מוזמנים להצטרף: 847136719

אורוגוואי בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: בוליביה 0 - 9 אורוגוואי (לימה, פרו, 9 בנובמבר 1927)
ההפסד הכי גדול: אורוגוואי 0 - 6 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 20 ביולי 1902)
הכי הרבה הופעות כשחקן: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן קוראסו (108)
מלך השערים: לואיס אלברטו סוארס דיאס (39)

ההיסטוריה של הסלסטה (התכולה) במונדיאלים הייתה, עד למונדיאל האחרון, היסטוריה במלוא מובן המילה. למה הכוונה, ובכן אורוגוואי זכתה במונדיאל הראשון, זכתה שוב ב-1950 עם המאראקאנסו המיתולוגי בברזיל. סיימה עוד פעמיים במקום הרביעי עד שנות ה-70. תוצאות מדהימות למדינה הקטנטנה שכיום מונה מעט יותר מ-3 מ' אזרחים ובעבר מנתה הרבה פחות. אבל ההיסטוריה המודרנית יותר הייתה פחות מרשימה, מאז מונדיאל 70 נכשלה אורוגוואי להעפיל ל-5 טורנירים ורק פעמיים הצליחה לעבור את שלב הבתים. בשני המקרים הודחה בשמינית, עם הדור המוכשר של שנות ה-80. אורוגוואי האגדית של הכדורגל בחיתוליו הפכה להיות עוד נבחרת, עד שהגיע המונדיאל האחרון בו הדהימה את כולם עם מקום רביעי. את התוצאות המדהימות במונדיאל המשיכה הסלסטה עם זכייה בקופה אמריקה על אדמת ארגנטינה השכנה.


האורוגוואים חוגגים תואר - לא רגילים להיות פייבוריטים

כך ברגע קצר של שנה אחת מטורפת הצליחה אורוגוואי להפוך מאנדרדוג בכדורגל העולמי, ליגה מקומית מבולגנת ומדינה קטנה מאוד שמרימה את הראש בעיקר בזכות המסורת, לנבחרת שכולם חוששים ממנה. לא בטוח שהשינוי הזה יעשה טוב לסלסטה, אשר התקשו במוקדמות והעפילו רק אחרי משחקי מבחן מול ירדן, למרות שהמוקדמות כללו רק תשע נבחרות הפעם. אחרי פתיחה סבירה עם רצף של חמישה משחקים ללא הפסד, כיאה למעמד החדש של אורוגוואי כנבחרת החזקה במוקדמות, הגיעה נפילה קשה. שישה משחקים ברצף ללא ניצחון, כולל תבוסות קשות לקולומביה, ארגנטינה ובוליביה ואורוגוואי נראיתה עם רגל מחוץ למונדיאל. הסלסטה התאוששו עם רצף משחקים מוצלח בסיום, להוציא הפסד לאקואדור בחוץ, ונהנהו גם מאיבודי נקודות רבים של ונסואלה כדי לתפוס את המקום בפלייאוף. בניגוד ל-2006, הפעם לא חיכתה משוכה קשה בדמותה של קוסטה ריקה, אותה תפגוש בטורניר עצמו, אלא ירדן הצנועה. הסלסטה לא נכשלה מול הירדנים ושוב אורוגוואי מגיעה למונדיאל מדלת האחורית.

את המוקדמות סיימה אורוגוואי במקום ה-5 (מתוך 9) עם 25 נקודות ומאז שערים מאוזן של 25 כדורים בכל רשת. סוארס היה מלך השערים של הנבחרת ובכלל של המוקדמות עם 10, קאבאני אחריו עם 5.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 22:00 קוסטה ריקה - פורטלזה.
19 ביוני, 22:00 אנגליה - סאו פאולו.
24 ביוני, 19:00 איטליה - נאטאל.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:

טאבארס נמצא כבר נצח בתפקיד, ובנצח הזה הצליח לגבש סגל יציב מאוד שהשחקנים המרכזיים שלו מוחלפים אך ורק כשהם ממש לא מתאימים לרמה ולעתים גם אחרי. המוטיב המנחה הוא לשמור על סגל מגובש וחדר הלבשה חיובי, גם אם זה אומר לשמור כוכב זה או אחר בחוץ לטובת הקבוצה. לא שזה הכרחי הפעם כי גם ככה אין יותר מדי כוכבים אורגוואים ואם כבר יש לרוב אין להם בהם בעיות אגו.

אז מה יש להם להציע? הגנה מאוד מנוסה עם מרכז פיזי מאוד ואגפים שמשלבים הגנה עם תמיכה בהתקפה. על הספסל יהיו כמה שמות חדשים אולי, אבל הבשר לא השתנה כמעט בזמן האחרון עם לוגאנו, מקסי, פוסילה ששב לנבחרת, קאסרס וגודין. כולם מכירים אחד את השני היטב. גם החלק ההגנתי יותר של הקישור כמעט זהה לאורך השנים שחלפו מהמונדיאל הקודם ועד היום, אסופת קשרים אגרסיביים, לוחמניים ועם הרבה נשמה ותשוקה בהתאם למסורת הגארה צ'רואה האורוגוואית. דיאגו פרס, ארבאלו ריוס, טאטה ואגורן, שחקנים שאתה יודע בדיוק מה תקבל מהם לטוב ולרע. בחלק הקדמי של הקישור היו עיקר סימני השאלה והאופציות לגיוון של טאבארס, אבל הוא שמר על סולידיות. סבוז'ה רודריגס, שהחמיץ את המונדיאל הקודם בגלל הרחקה מפגרת והחלטה מפוקפקת של טאבארס, יקבל הזדמנות הפעם. רודריגס, סטואני ולודיירו הצעיר, מהאופציות ההתקפיות של הקישור, הם דוגמה נוספת לשחקן אורוגוואי טיפוסי, שגם אם הוא שחקן התקפה קודם כל יודע להתלכלך בגליצ'ים ומלחמה. בשפיץ משחקים עיקר השמות הגדולים של הנבחרת, קאבאני וסוארס, עם גיבוי מפורלאן שאיבד הרבה מהחדות שלו אבל עדיין מוצא מקום בסלסטה. במקום אבראו האהוב על הסגל, האס מהספסל יהיה הפעם אבל הרנאנדס המהיר או סטואני הלוחם שיכול לשחק גם בקישור.

סגל מאוד מאוד אפור, עושה משחק כמו סבוז'ה מעיד על כך, אבל עם יכולת הגנתית קבוצתית מרשימה ובמידה וכולם כשירים גם מהירות רבה ביציאה להתקפה. במונדיאל הקודם ההפתעה הייתה פורלאן כחלוץ נסוג, מה מתכנן הפעם מאמן הסלסטה?

שוערים: פרנאנדו "הילד" מוסלרה (גאלאטסריי, תורכיה), מרטין "הרזה" סילבה (ואסקו דה גאמה, ברזיל), רודריגו "פופי" מוניוס (ליברטאד, פאראגוואי).

הגנה: דיאגו "טוטה" לוגאנו (ווסט ברומיץ' אלביון, אנגליה), דיאגו "הרזה" גודין (אתלטיקו מדריד, ספרד), סבאסטיאן קואטס (ליברפול, אנגליה), חורחה "הנאה" פוסילה (פורטו, פורטוגל), מרטין "הקירח" קאסרס (יובנטוס, איטליה), מקסימיליאנו "הקוף" פריירה (בנפיקה, פורטוגל), אלחאנדרו סילבה (לאנוס, ארגנטינה), חוסה מריה חימנס (אתלטיקו מדריד, ספרד).

קישור: וואלטר "הנקודה" גארגאנו (פארמה, איטליה), אחידיו "הידית" ארבאלו ריוס (מורליה, מקסיקו), סבאסטיאן "סבא" אגורן (פאלמייראס, ברזיל), דיאגו "הרוסי" פרס (בולוניה, איטליה), אלבארו "טאטה" גונסאלס (לאציו, איטליה), אלבארו "פאליטו" פריירה (סאו פאולו, ברזיל), ניקולאס "ניקו" לודאירו (בוטאפוגו, ברזיל), כריסטיאן "הבצל" רודריגס (אתלטיקו מדריד), גאסטון "האריה" ראמירס (סאות'המפטון, אנגליה)

התקפה: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן (סרזו אוסקה, יפן), לואיס "האקדוחן" סוארס (ליברפול, אנגליה), אדינסון "המאטאדור" קאבאני (פ.ס.ז', צרפת), אבל "התכשיט" הרנאנדס (פאלרמו, איטליה), כריסטיאן "המאטאדור" סטואני (אספניול, ספרד).


האיש על הקווים:

אוסקאר וואשינגטון "אל מאסטרו" טאבארס סילבה



גיל: 67
רזומה כמאמן: בלה ויסטה (80-3), אורוגוואי עד 20 (83), דנוביו (84), מונטבידאו וואנדרס (85-6), פניארול (87), אורוגוואי עד 20 (87), דפורטיבו קאלי (88), אורוגוואי (88-90), בוקה (91-3), פניארול (93-4), קליארי (94-5), מילאן (96), אוביידו (97-8), קליארי (98-9), ולס סארספילד (01), בוקה (02), אורוגוואי (2006 - ?)
מאזן בנבחרת: 137 משחקים בהם רשם 65 ניצחונות, 38 תוצאות תיקו ו-34 הפסדים.


כבר במונדיאל הקודם אל מאסטרו, המורה, היה מוותיקי המאמנים, אבל זה לא עוצר ממנו מלרשום עוד מונדיאל לרזומה. התחלת דרכו כמאמן לא הייתה מרשימה במיוחד, אך מספיק טובה בשביל לקבל את משרת המאמן הלאומי ב-88. טאבארס הוליך את הדור המוכשר ההוא לקמפיין מוקדמות מצוין אך באיטליה הודח בשמינית הגמר מול המארחת ושב במהרה לאימון קבוצות. אחרי נדודים במספר מדינות, עם כמה הצלחות וכמה כשלונות, הוזעק אל מאסטרו חזרה אל הנבחרת באחת התקופות הקשות שלה אחרי נכשלה להעפיל ל-3 מונדיאלים מתוך ה-4 האחרונים ובזה אליו העפילה לא הצליחה לנצח משחק אחד. טאבארס קיבל ציון עובר על הטורניר הראשון בקדנציה הזו עם מקום רביעי בקופה אמריקה ואז התפנה למשימה העיקרית שלו - העפלה למונדיאל. זה לא הלך חלק, אורוגוואי דישדשה וסיימה כשהיא משיגה את המקום בפלייאוף ברגע האחרון ומציגה כדורגל מאוד אפור. אבל אז הגיע המונדיאל, מקום שלישי מרגש, הביקורות מתחילת הדרך נשכחו ונעלמו לחלוטין אחרי הזכייה בקופה אמריקה. טאבארס זכה גם להערכה מחוץ לארגנטינה עם פרס של מאמן השנה בדרא"מ במשך שנתיים ברצף (2011, 2010).

בניגוד לטרום המונדיאל דרא"פ המעמד של המאמן הוותיק יציב כיום, גם אחרי עוד טורניר מוקדמות בינוני מאוד בו אורוגוואי נזקקה (שוב) לעבור דרך הפלייאוף על מנת להעפיל. המורה קנה את כבוד האוהדים עם ההישגים הנהדרים של אורוגוואי בקדנציה השנייה שלו, האופי השקט והרגוע שהוא מפגין, ולמרות היכולת הלא מבטיחה הם מאמינים ונותנים לא שקט. טאבארס דמות מטעה קצת, הכינוי, הגיל ולעים גם הכדורגל מצביעים על מאמן מיושן. אבל זה לא מדויק. טאבארס משתמש לא מעט בעזרים טכנולוגיים וניתוח מתקדם של המשחק, לאורך הקדנציה הוא שינה כמה פעמים את הסגנון למרות שהסגל עצמו שמר על יציבות. את רוב הצלחותיה השיגה אורוגוואי עם משחק מהיר וישיר ופחות החזקה בכדור, כיום הסלסטה כבר מנסים לשמור על הכדור אצליהם יותר. אז מה יש לאורוגוואי? מאמן וותיק ומנוסה שמשתמש בטכנולוגיות חדשות לשיפור קבוצתו. מאמן שדואג פעם אחר פעם להזכיר לכולם לשמור על צניעות ומטרות ריאליות. ששמר על סגל מאוד מגובש ומעדיף לוותר על שחקנים בעלי אגו בעייתי.


שחקני מפתח:

הברך של לואיס אלברטו סוארס דיאס



גיל: 27.
קבוצה: הברך שייכת כנראה לליברפול, כרגע בהשאלה לאורוגוואי.
תפקיד: מפרק ברגל המחבר בין השוקה לעצם הירך.

כאבים בברך במהלך אימון הובילו את הנבחרת לערוך בדיקות לכוכב הגדול של הסלסטה לואיס סוארס, התוצאות היו לא טובות והחלוץ הובהל במיידי לניתוח שהשיקום ממנו מוערך בכ-3 עד 4 שבועות בצד האופטימי של הסקאלה. יותר מבכל תקופה אחרת בעידן טאבארס הפציעה של סוארס היא מכה קשה, הדור הוותיק של החלוצים נעלם מהנבחרת עם פורלאן הדועך כשריד האחרון, והדור הצעיר עוד לא הצליח להתקרב לקרסוליים של קודמיו וקודמיהם. הפציעה מגיעה גם אחרי העונה הכי טובה בקריירה של האקדוחן הלוחם, שהצליח לסיים עונה שלמה כמעט ללא שערוריות צלילה, נשיכת מגנים, גילויי גזענות ושאר הירקות. כבונוס, סוארס כמעט הוביל את ליברפול לאליפות אבל כן קינח בתואר מלך השערים עם מאזן מדהים (31) ושחקן העונה בפרמיירליג. מונדיאל טוב יכול להיות הדובדבן שעל הקפצת בעונה כמעט מושלמת, אבל בשביל זה אורוגוואי וסוארס צריכים עזרה מהברך של החלוץ.

דיאגו רוברטו גודין לאל



גיל: 28.
קבוצה: אתלטיקו מדריד (ספרד).
תפקיד: בלם.

לוגאנו הוא עדיין הקפטן ואחד המנהיגים הבלתי מעורערים של הסלסטה, אבל עם הירידה בכושרו של הקצב הבלונדיני הגיע תורו של קצב אחר להוביל את ההגנה התכולה. בדומה לכל בלם אורוגוואי שמכבד את עצמו גודין לא נותן חשיבות רבה מדי לבריאות של יריביו ובכל רגע עלול לגרום להם נזק. יש לו משחק ראש מצוין והרבה נשמה. בצד השלילי הוא מאבד את הריכוז אחת לכמה זמן עם טעות קשה ומאבד לא מעט כדורים, ובטורניר כמו מונדיאל זה יכול לעלות ביוקר. גודין מגיע אחרי עונה נהדרת נוספת במדי אתלטיקו מדריד, כאחד הבלמים הטובים בלה ליגה העונה וכובש שער האליפות של הקולצ'ונרוס, ובסלסטה רוצים לראות אותו באותה יכולת מאתלטיקו וממוקדמות המונדיאל גם בברזיל. משהו מעניין לגבי גודין, במרבית הקבוצות בהן שיחק בקריירה (מלבד נאסיונאל) הוא עזר למועדון להגיע רחוק יותר מהצפוי, בין אם בסרו המקומית, ויאריאל ועונת השיא שלה, או אתלטיקו והאליפות הטרייה. אפשר לצרף את המונדיאל והקופה אמריקה עם הסלסטה לרשימה. אולי מדובר בקמע של אנדרדוגים?


אדינסון רוברטו קאבאני גומס



גיל: 27.
קבוצה: פ.ס.ז' (צרפת).
תפקיד: חלוץ - קשר בעת הצורך.

קאבאני מוכר בעולם הכדורגל האירופאי כסקורר חסר רחמים, תדמית שבנה לעצמו בעיקר בנאפולי, אבל בנבחרת אורוגוואי הוא פחות בולט ומצטיין בעיקר במשימות מיוחדות. אמנם מאזן השערים שלו טוב, אבל מי שיבדוק יראה שבמפעלים הרשמיים הוא ממעט לכבוש ורק במוקדמות האחרונים התעורר יחסית עם 5 גולים לאחר שבאולימפיאדה, קופה אמריקה, מונדיאל והמוקדמות האחרונים כבש סה"כ שער אחד. אז למה שחקן מפתח? ובכן כבר זמן מה שקאבאני חזר לשחק בשפיץ של הנבחרת ולא כקשר, כמו שהמספרים מעידים. בנוסף, פציעתו של סוארס ודעיכתו של פורלאן הופכת אותו לסקורר הכשיר הבכיר. אז חלוץ מריח שערים, קשר אגף מהיר וממושמע, קיצוני שמאיים על השער, בכל תפקיד בו טאבארס ישים אותו, אורוגוואי תצטרך אותו מפוקס אחרי שנה לא פשוטה מבחינה מקצועית בצרפת ואישית באורוגוואי עם גירושים מתוקשרים.

לשים לב ל...:

אבל מתיאס הרנאנדס פלאטרו



גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: פאלרמו (איטליה).

מי שהיה הבטחה גדולה מאוד בפאלרמו, שניאותה לשחרר את קאבאני בלי חשש מתוך אמונה בילד, ואורוגוואי לא הצליח לפרוץ עד עתה. הילד כבר לא ילד, למרות שבסגל הנוכחי של אורוגוואי הוא מהצעירים, ואולי אחרי עונה מוצלחת עם 14 שערים בליגת המשנה הגיע הזמן שלו לפרוח בבמה מרכזית. במצב רגיל התכשיט לא צפוי לשחק, אופציה אחרונה של טאבארס בהתקפה. לא שותף כלל בבית המוקדמות. למרות שכמעט כל פעם ששיחק במסגרות ידידות הוכיח עצמו. אבל אם הוא ישחק מסיבות של פציעות/הרחקות שווה לשים לב על השחקן המהיר שפעם נחשב כישרון גדול יותר מקאבאני.


מרסלו ניקואלס לודיירו בניטס



גיל: 25.
תפקיד: קשר התקפי.
קבוצה: בוטצ'אפוגו (ברזיל).

הנבחרת האפורה יחסית של אורוגוואי מחפשת את הברק שלה איפה שהיא יכולה למצוא אותו, עם אוכלוסייה של כ-3 פלוס מ' תושבים ואתוס של לחימה לחימה ועוד קצת לחימה, קשה למצוא את הברק הזה. במונדיאל הקודם היה זה פורלאן שהוסט לעמדת עושה המשחק והצטיין, הפעם יש סיכוי שהשפן יהיה ניקו הקטן. הילד פרץ בנאסיונאל ובנבחרות הצעירות לפני כמה שנים ונחשב לכישרון גדול, אייאקס עטה על המציאה אך גילתה שלא מדובר בסוארס נוסף. ניקו עבר לברזיל ואושש את הקריירה, כשבשני המשחקים מול ירדן בפלייאוף טאברס נתן לו את חולצת ההרכב. כוכב עולמי לודיירו כבר לא יהיה, אבל מדובר בשחקן מהיר עם שליטה מצוינת בשתי הרגליים שכיאה לשחקן הסלסטה לא פוחד גם "להתלכלך" בהגנה. במונדיאל הקודם רשם כמה דקות וכרטיס אדום אחד, הפעם הוא מקווה לתרום יותר.


משחזרים את המאראקאנסו? האורוגוואים משתעשעים ברעיון של שחזור הזכייה במונדיאל בברזיל לפני יותר מחצי מאה, אז הדהימו את העולם ו-180 אלף הצופים באצטדיון שגברו על ברזיל המארחת, אבל בתסריט היותר ריאלי שחזור של המקום השלישי מהמונדיאל הקודם יהיה הישג עצום. היכולת בדרא"פ והזכייה בקופה אמריקה, יחד עם הנוכחות של קאבאני וסוארס, מסתירה את העובדה שהסלסטה מורכבת משחקנים שלא מהטופ העולמי ושבשנים האחרונות הם מוציאים 150% מפוטנציאל הסגל בזכות גיבוש מדהים, התעלות של שחקנים בנבחרת ויכולת גבוהה של שחקן וורלד קלאס אחד. השאלה היא האם הם יוכלו להמשיך בכך גם בטורניר הזה, או שאולי איבוד מעמד האנדרדוג יוביל לאכזבה מהדחה מוקדמות יחסית לדרא"פ?


היו ימים... הברזילאים עדיין מפחדים.

בכל מקרה, אורוגוואי כמיטב המסורת של הגארה צ'רואה (רוח הלחימה של הילידים שהוכחדו) תבוא להילחם מול כל המדינות הגדולות ממנה על מנת להוכיח שבכדורגל זה לא רק המספרים והכישרון כמו גם הרצון. בשנים האחרונות רוח הלחימה לא באה על חשבון הכישרון שתיבל אותה היטב, אבל לא תמיד זה הספיק לאורוגוואים. הדחה בתים או בשמינית בוודאי תאכזב את האורוגוואים, גם אם היא לא בהכרח הפתעה כזו גדולה.