נבחרת קולומביה
משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: 0-5 (נגד ארגנטינה בבואנוס איירס ב-1993, נגד אורוגואי בבאראנקייה ב-2004 ונגד בוליביה בבאראנקייה ב-2013)
ההפסד הכי גדול: 9-0 (נגד בראזיל בלימה ב-1957)
הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
הופעות בגביע העולם: 4 (1998, 1994, 1990, 1962)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (1990)
אחרי ציפייה והמתנה ארוכה, חוזרת קולומביה לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי וזה קורה בדיוק 16 שנים לאחר שהיתה שם בפעם האחרונה. קולומביה חוותה תקופה ארוכה ומאוד לא קלה לאחר שתור הזהב פרש, אותו תור זהב שהוליך אותה לשלושה מונדיאלים רצופים בשנות ה-90' בראשותם של ואלדראמה, רינקון, אלבארס ואספרייה. לאחר הכישלון לעבור את שלב הבתים ב-1998, קולומביה יצאה לדרך חדשה ולא מוצלח למרות זכייתה בקופה אמריקה ב-2001, דרך שהסתיימה בשלושה מפחי נפש כאשר הקפטרוס לא מצליחים להעפיל לשום מונדיאל במילניום החדש.
הישגיה של קולומביה בזירה העולמית רחוקים מלהרשים וכוללים בסה"כ 4 טורנירי מונדיאל (בראזיל יהיה הטורניר החמישי), כאשר רק באחד הצליחה להעפיל לשמינית הגמר (1990), אותו טורניר שאליו הגיעה על חשבון ישראל וממנו הודחה ע"י קאמרון במשחק המפורסם שבו איבד השוער היגיטה את הכדור במחצית המגרש לרוז'ה מילה. שמה של קולומביה נקשר במונדיאל גם בעקבות מקרה טראגי, לאחר שהנבחרת שהיתה אחת מהפייבוריטיות במונדיאל 1994, הודחה בסופו של דבר בבושת פנים בשלב הבתים ואחרי שהתברר שהשחקנים היו נתונים לאיומים מצד מהמרים וקרטלי סמים, הגיע גם ה-2 ביולי 1994, אותו תאריך ארור שבו נרצח בלם הנבחרת אנדרס אסקובאר, לאחר שהסתכסך עם אנשים שהקניטו אותו על השער העצמי שכבש מול ארה"ב.
המשחק שהותיר כתם שחור בהיסטוריה של המונדיאלים. אנדרס אסקובאר מול ארה"ב ב-1994
דווקא כשקולומביה החלה לשלוח יותר שחקנים לאירופה ולקבוצות אירופאיות בכירות, הנבחרת לא הצליחה לשחזר את הצלחתה משנות ה-90 ובמשך שלושה קמפיינים רצופים נכשלה להעפיל (פעמיים במחזור האחרון פיספסה את הפלייאוף) כאשר לא פחות משישה מאמנים התחלפו לאורך שלושת הקמפיינים. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל ב-2010, בקולומביה פנו לאיש שהוליך אותם למונדיאל האחרון, הרנאן דאריו גומס, בבקשה שיבנה את הנבחרת על בסיס הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ב-2005, נבחרת שכללה בין היתר את פאלקאו, גוארין, סוניגה וסאפאטה. למרות המון מתנגדים למינוי, בוליז'ו גומס מונה אבל התוצאות היו רחוקות מלהרשים, כולל כישלון בקופה אמריקה ב-2011. כחודשיים לפני פתיחת מוקדמות המונדיאל, התפטר גומס מהנבחרת. הסיבה: המאמן הקולומביאני נצפה בבאר בבוגוטה כאשר הוא מכה אשה עימה ניהל ויכוח. עד ראייה שחשף את המקרה בינתיים נהפך למפורסם ולאהוב הציבור הקולומביאני, שכן בזכותו הועזב גומס ועוזרו לאונל אלבארס מונה במקומו. עם 4 נקודות מ-9 אפשריות ונקודה אחת מתוך 6 בבית בבאראנקייה, ההתאחדות הקולומביאנית הבינה שגם המונדיאל בבראזיל בסכנה ובינואר 2012 בוצע המהלך ששם את קולומביה על דרך המלך, כאשר הארגנטינאי חוסה נסטור פקרמן מונה למאמן הזר הראשון של הנבחרת מאז 1981.
ברשת הוא כבר הפך לגיבור כל יכול. "סופקרמן"
פקרמן הפך למאמן המשתכר ביותר בדרום אמריקה עם שכר שמוערך בכ-1.5 מ' דולר לעונה, אבל אם תשאלו כל אוהד של הנבחרת, הוא שווה כל סנט. לאחר ניצחון בפרו והפסד באקואדור, קולומביה התחילה לדרוס ולא הסתכלה לאחור. 12 נקודות מ-4 המשחקים הבאים ויחס שערים של 1-14, הציבו את קולומביה במקום השני אחרי ארגנטינה, מקום אותו לא שמטה עד לסיום המוקדמות. היא אומנם הפסידה בונסואלה ובאורוגואי, אבל העפילה באופן רשמי לאחר תיקו ביתי מול צ'ילה 3-3 (היתה בפיגור 0-3 עד הדקה ה-68) וקבעה לעצמה שיא נקודות במוקדמות המונדיאל (30) לאחר ניצחון במחזור האחרון בפאראגואי, שגם הבטיח לה להיות אחת מראשי הבתים במונדיאל לפי דירוגה בפיפ"א באוקטובר (מקום רביעי).
האיש על הקווים
חוסה נסטור פקרמן
חוסה פקרמן בן ה-64 הוא ארגנטינאי ממוצא יהודי שנולד בויז'ה דומינגס שבארגנטינה. כשחקן הוא חווה קריירה קצרה מאוד, מ-1966 ועד 1978, כאשר הקבוצות שבהן שיחק היו ארחנטינוס ג'וניורס (8 עונות) ואינדפנדיינטה מדיין מקולומביה (4 עונות). לצערו הוא נאלץ לפרוש בגיל 28 עקב פציעה בברך ובתחילת שנות ה-80' פנה לאימון צעירים. הוא אימן את מחלקות הנוער של צ'קאריטה ג'וניורס, ארחנטינוס וקולו קולו מצ'ילה, אבל את שמו העולמי ביסס כאשר לקח את נבחרות הנוער השונות ב-1994. עם הנבחרת עד גיל 20 רשם הישג מדהים כאשר הוליך אותם 3 פעמים לזכייה במונדיאליטו מתוך 4 טורנירים (2001, 1997, 1995), בעוד שאת הנבחרת עד גיל 17 הוא לקח למקום שלישי ורביעי בשני טורנירים (1997, 1995). את התפקיד הגדול ביותר שלו עד כה קיבל ב-2004, אז מונה למאמן נבחרת ארגנטינה הבוגרת, אותה הוליך למונדיאל בגרמניה ב-2006 וכלל בסגל כישרון צעיר מברסלונה בשם ליונל מסי. הוא "זכה" לביקורת גדולה כאשר החליט להשאיר את מסי על הספסל במשחק רבע הגמר מול גרמניה, משחק שבו סיימה ארגנטינה את דרכה במונדיאל.
לאחר שפקרמן הודיע על התפטרותו מהנבחרת, עבור ב-2007 לאמן במכסיקו את טולוקה ואח"כ גם את טיגרה, אך נחל שם כישלון. לאחר כמה שנים שבהן לא אימן, קיבל כאמור את הפניה המיוחלת מהתאחדות הכדורגל הקולומביאנית וב-5 בינואר 2012 מונה רשמית למאמן הנבחרת. הוא החזיר את אמון האוהדים בקפטרוס והחזיר את הסלקסיון למונדיאל לאחר 16 שנים.
סגל השחקנים
שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), פאריד קאמילו מונדראגון (דפורטיבו קאלי), קאמילו וארגאס (אינדפנדיינטה סנטה פה)
הגנה: מריו אלברטו ז'פס (אטאלאנטה, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (מילאן, איטליה), קרלוס ואלדס (סן לורנסו, ארגנטינה), אדר אלבארס באלאנטה (ריבר פלייט, ארגנטינה), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו ארמרו (ווסטהאם, אנגליה), סנטיאגו אריאס (פ.ס.וו איינדהובן, הולנד)
קישור: אבל אגילאר (טולוז, צרפת), קרלוס סאנצ'ס (אלצ'ה, ספרד), אלדו לאאו ראמירס (מונארכאס מורליה, מכסיקו), אלכסנדר מחייה (אתלטיקו נאסיונל), פרדי גוארין (אינטר, איטליה), חואן גיז'רמו קואדראדו (פיורנטינה, איטליה), חואן פרננדו קינטרו (פורטו, פורטוגל), חאמס רודריגס (מונאקו, צרפת), ויקטור איבארבו (קאליארי, איטליה)
התקפה: טאופילו גוטיארס (ריבר פלייט, ארגנטינה), קרלוס באקה (סבייה, ספרד), ג'קסון מרטינס (פורטו, פורטוגל), אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה)
שחקני מפתח
חאמס דויד רודריגס רוביו
קשר, בן 22
מונאקו (צרפת)
השחקן בעל "הבייבי פייס" סומן ככישרון עילאי כבר מגיל הנוער, כאשר באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 ואח"כ גם במונדיאליטו לגילאים אלו ב-2007, היה הנוכחות הבולטת של הקפטרוס, כאשר הפרשנים בארצו וברחבי העולם מיהרו להדביק לו את תווית "היורש של פיבה ואלדראמה", תווית שהודבקה לכמה שחקנים לפניו, שפשוט לא עמדו בגודל הציפיות וקרסו. אצל חאמס הסיפור היה שונה. ככל שהוא סומן יותר כפוטנציאל ענק, כך הוא רק הלך והשתפר. הוא גדל במחלקת הנוער של קבוצת אנביגאדו, קבוצה קולומביאנית קטנה שדאגה להוציא לעולם כמה שחקנים מוכשרים מאוד כפרדי גוארין, דורלאן פאבון, ג'יובאני מורנו וחואן פרננדו קינטרו. למרבה הפלא, חאמס מעולם לא שיחק בליגה הקולומביאנית הבכירה. הוא שיחק עם אנביגאדו בליגה השניה ועזר לה להעפיל לליגה הראשונה, אך נחטף ע"י באנפילד הארגנטינאית עוד לפני שהספיק להשלים עונה באנביגאדו. מהר מאוד תפס מקום של קבע בהרכב של באנפילד, כאשר הוא עוזר להם לזכות באליפות היסטורית ראשונה בתולדותיהם ב-2009 ושנה מאוחר יותר, נותן קמפיין מצויין בקופה ליברטאדורס עם 5 שערים ב-8 משחקים, קמפיין שנעצר בשמינית הגמר. כבר אז היה ברור שמעבר לאירופה הוא עניין של זמן יחד עם ההשוואות לכריסטיאנו
רונאלדו והבחירה של פיפ"א בו לאחד מהתגליות הכישרוניות בעולם הכדורגל.
אחרי שאודינזה נדחתה ע"י באנפילד עם הצעה של 5 מיליון יורו, הגיעה החממה הכי טובה באירופה לגידול שחקנים דרום אמריקאים, פורטו והחתימה את הכישרון הקולומביאני הצעיר תמוררת סכום כמעט זהה אבל עם דיוידנדים נוספים בחוזה. גם כאן לא נכנס חאמס ישר לעניינים, אלא עשה זאת בהדרגה כאשר שיתוף הפעולה עם חבריו הקולומביאנים, גוארין ופאלקאו, הקלו על ההתאקלמות שלו. תחילה היה משחק כמחליף ולאט לאט תפס את מקומו של סבוז'ה רודריגס באגף שמאל של פורטו. המספרים שלו היו מרשימים משנה לשנה, גם כאשר הולק, פאלקאו וגוארין עזבו. הוא הפך לשחקן החשוב ביותר בפורטו יחד עם ג'קסון מרטינס, עוד חלוץ קולומביאני וז'ואאו מוטיניו. בפורטו הבינו שיש להם יהלום ביד והגדילו את סעיף השיחרור שלו ל-45 מיליון יורו, סעיף אותו ניצלה מונאקו בקיץ 2013 כדי להחתים אותו ולאחד אותו בקבוצה בחזרה עם פאלקאו. למרות שהפרוייקט של מונאקו רק בחיתולים והקבוצה לא זכתה באליפות, חאמס היה השחקן המצטיין של הקבוצה (למרות שתחילה לא קיבל כ"כ קרדיט מהמאמן ראניירי) וצפוי להמשיך בה בשנה הבאה בצ'מפיונס ליג.
גם במדים הלאומיים חאמס עשה דרך יפה למדי, תחילה בנבחרות עד גיל 17 (קולומביה סיימה פיינליסטית באליפות דרא"מ ב-2007) ובעיקר בנבחרת עד גיל 20, כאשר ב-2011 הוא מוביל את קולומביה לזכייה בטורניר הנוער היוקרתי בטולון ובאוגוסט של אותה שנה מביא את קולומביה למונדיאליטו הביתי עד לרבע הגמר. כל קולומביה כבר חיכתה לרגע שבו יסיים את התחייבותו לצעירה ויכל את הקריירה בבוגרת. הרגע הזה הגיע ומשחקו הראשון של חאמס היה המשחק הראשון של קולומביה במוקדמות לברזיל 2014, במגרש הגבוה והדליל בחמצן בלה-פאס, בירת בוליביה. למרות פיקפוקים ביכולתו של חאמס להצליח בבכורה במגרש כ"כ קשה, הוא ענה על כל הציפיות והפך מהר מאוד לאחד מהשחקנים הבולטים בקולומביה. היה מהגורמים המשמעותיים ביותר בעלייה של קולומביה למונדיאל לאחר 16 שנים ובקולומביה כבר מזמן רואים בו כאחד שיכול להשתוות לגדול מכולם ואפילו להיות גדול עוד יותר, תלוי מה יעשה במונדיאל.
הוא משחק בעיקר כקשר התקפי בצד שמאל, אבל בקלות יכול לעבור לאמצע וגם לשחק כפליימייקר. יש לו ראיית משחק יוצאת דופן (שמזכירה את זו שהיתה למתולתל הבלונדיני), דריבל נהדר ובעיטות מרחוק, עם דגש על כדורים חופשיים, כאלו הוא כבר כבש לא מעט בקריירה. חאמס רודריגס, אולי אפילו לפני פאלקאו ואחרים, הוא האיש שיכול לקחת את קולומביה למקמות שלא היתה בהם בעבר במונדיאל. הוא המנוע של הנבחרת, בדיוק כמו שואלדראמה היה בזמנו. אם רק ימשיך ביכולת שלו, השמיים הם הגבול ומה שיותר מפחיד, שהוא רק בן 22...
חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו
קשר, בן 26
פיורנטינה (איטליה)
עד העונה האחרונה, קואדראדו היה תחת הקטגוריה של שווה מעקב, או פטנציאל שעתיד לפרוץ, אבל העונה האחרונה בפיורנטינה שבה היה מהשחקנים המשמעותיים ביותר בקבוצה הפכו אותו לשחקן מפתח עבור קולומביה לקראת המונדיאל וכל זאת כאשר במהלך המוקדמות כלל לא נחשב לשחקן פותח בהרכב פרט למשחק או שניים, היה יותר על משבצת הסופר-סאב, השחקן שנכנס בחצי השני כדי לשנות מומנטום. לא הרבה יודעים, אבל קואדראדו החל את הקריירה כמגן ימני בקבוצת אינדפנדיינטה מדיין, שם שיחק עונה אחת בלבד לפני שאודינזה זיהתה את הפוטנציאל. למרות ההתלהבות, לא זכה קואדראדו ליותר מדי דקות באודינזה ולא הצליח להרשים לאורך זמן, מה גם שעדיין נוסה בקבוצה כמגן ימני. לפני שהקריירה מתרסקת והוא מחפש קבוצה אחרת, הושאל קואדראדו ללצ'ה והחל להפגין את כישוריו. הוא עבר לשחק יותר קדימה, באגף ימין של הקישור, תודות לעובדה שמדובר בדריבליסט בחסד עליון, כזה שעושה כאבי ראש גדולים לשומרים שלו. למרות היכולת הטובה, הוא לא הצליח לעזור ללצ'ה, שירדה ליגה בסוף העונה. באודינזה העדיפו להשאיל אותו פעם נוספת, הפעם לפיורנטינה, מאשר לנסות ולהשתמש בו ובדיעבד זו היתה טעות. קואדראדו רק הלך והתפתך בוילה לאחד השחקנים הטובים בסריה A כאשר בפיורנטינה הוא עובר לשחק לעיתים עוד יותר קדימה וכשמלאכת ההגנה פחות מדאיגה אותו, פיורנטינה קיבלה שחקן התקפה מצויין. סיים את העונה עם 5 שערים ו-6 אסיסטים ונתן את האות להנהלה לממש את אופציית הרכישה עליו מאודינזה. בעונה האחרונה הוא פשוט היה בלתי ניתן לעצירה. היה מעורב בהרבה גולים של הויולה, הוליך למקום הרביעי בסיום העונה, לגמר הגביע (ממנו נעדר והקבוצה הפסידה לנאפולי) ולשמינית גמר הליגה האירופאית, שם הודחה ע"י יובנטוס.
בקפטרוס הוא לא נחשב אף פעם לשחקן משמעותי, אלא לשחקן משלים שיכול לשנות משחקים מהספסל. ערך את הבכורה ב-2010 במשחק ידידות מול ונסואלה ואף זומן לקופה אמריקה ב-2011, אבל לא קיבלת כמעט צ'אנס. גם כשפקרמן מונה וקולומביה הרשימה, בד"כ קואדראדו לא היה חלק מזה, אבל לזכותו ייאמר שכמעט בכל פעם שנכנס, גרם לשינוי, בד"כ חיובי והוכיח שכשנותנים לו את הצ'אנס, יש לו את הכדורגל להוכיח. העונה האחרונה כאמור הקפיצה את המניות שלו לא רק אצל פקרמן, הנבחרת והאוהדים, אלא גם בקבוצות גדולות אחרות ביבשת כאשר ערב המונדיאל גם יובנטוס וגם ברסלונה כבר מתעניינות, בעוד שאצל האחרונה כבר יש את ה-OK של המאמן החדש לואיס אנריקה, לנסות ולהחתים את קואדראדו, כך שמונדיאל טוב בוודאי שיקל על הויולה למכור אותו למרבה במחיר.
הוא משחק כאמור בד"כ באגף ימין, אבל יכול גם להחליף באגפים במקרה הצורך. הוא מהיר מאוד, שליטה פנומנלית בכדור, דריבליסט נהדר והשנה הוסיף לרפרטואר גם ראיית משחק טובה ובעיטות מרחוק. אוהדי הנבחרת מלקקים את האצבעות רק על המחשבה של קואדראדו באגף ימין וחאמס רודריגס בשמאל, משחק אגפים שבוודאי יעשה לא מעט כאב ראש ליריבות. היתרון הגדול של קואדראדו כאשר היה נכנס בחצי השני ועם המהירות הרעננה שלו והדריבלים, היה מתיש את היריבים העייפים גם כך, אבל נראה שהפעם אין מנוס וקואדראדו מועמד לפתוח בהרכב של פקרמן.
טאופילו אנטוניו גוטיארס רונקאנסיו
חלוץ, בן 29
ריבר פלייט (ארגנטינה)
לא, לא התחרפנתי וגם לא נפלתי על הראש. שחקן המפתח האחרון של קולומביה הוא לא פאלקאו. עד לכתיבת שורות אלו, טרם ידוע אם פאלקאו כלל יוכל לשחק במונדיאל, אבל גם אם כן זה לא יהיה ב-100% כשירות ולכן גם ההשפעה שלו לא צפוייה להיות כשל שחקן מפתח. ובהיעדרו של פאלקאו פונים אל השותף שלו להתקפה, האיש שמסתתר מאחורי הקלעים, טאופילו גוטיארס. הרבה משייכים את ההצלחה של קולומביה במוקדמות לפאלקאו ו-9 השערים שלו, אבל לגוטיארס, הכובש השני במוקדמות אחרי פאלקאו עם 5 שערים, יש חלק לא מבוטל ואפילו משמעותי לא פחות מאשר לראדאמל. הוא יליד באראנקייה, והחל את דרכו בקבוצת באראנקייה פוטבול קלוב מהליגה השניה, אבל רק כאשר עבר לג'וניור, הוא התגלה בקולומביה וזה קרה לו בגיל מאוחר יחסית, כשהיה בן 23. במדי ג'וניור באראנקייה חורר טאו את כל מה שזז והפך לסקורר מאיים, כזה שדורג במקום השלישי בטבלת הכיבוש העולמית ב-2008 עם 30 שערים ב-44 משחקים. היציאה לאירופה נראתה כמתגשמת וטאו אכן עבר לשחק בטורקיה במדי טראבזונספור בינואר 2010.
לקח לו קצת זמן להיכנס לעסק, ורק בפתיחת עונת 2010-2011 הוא החל לממש את ההבטחה התלוייה בו, כאשר כבש שלושער מול בורסאספור בסופר קאפ הטורקי, אבל אז גם החל אופיו של טאו להופיע, אופי שיסבך אותו בעתיד בעוד כמה מקרים. בעוד שהוא ממשיך להבקיע, הוא גם הספיק להסתכסך עם המאמן והמנהל של טראבזונספור על חופשה שלא אושרה או כן אושרה ובפברואר 2011 עבר לראסינג קלוב מארגנטינה, גם חבר לבן ארצו, ג'יו מורנו. הוא הספיק בהתחלה להשתתף בקרב אגרופים באימון מול השוער של ראסינג, הורחק כמה פעמים, אבל מצד שני גם הראה כדורגל והוביל את ראסינג בטבלת הכיבושים, כשהקבוצה מסיימת במקום השני אחרי בוקה. בסופו של דבר, אחרי סיכסוכים עם כמה מחבריו לקבוצה, חלק באשמתו וחלק לא, טאו עזב גם את ראסינג ואחרי תקופה של חודשיים לא מוצלחות בלאנוס, חזר לג'וניור. הקדנציה השניה בג'וניור לא היתה טובה ולאחר חצי שנה הוא חתם בקרוס אסול המכסיקנית, שם חזר לעצמו ואף זכה עם הקבוצה בגביע, אבל הפסיד בגמר האליפות. לקראת סיום הטורניר הביע את נכונותו להצטרף לריבר פלייט שהתעניינה בו (והקבוצה שטאו אוהד מילדות), נכונות שעיצבנה מאוד את ראשי קרוס אסול שהחליטו למכור אותו.
טאו פתח דף חדש בארגנטינה אחרי הקדנציה הקודמת שהיתה טובה יותר על המגרש מאשר מחוצה לו ועד כה נראה שהוא מצא את המקום שלו. היה גורם משמעותי באליפות של ריבר לפני כשבועיים יחד עם בני ארצו, אלבארס-באלאנטה וקארבונרו.
בניגוד לקבוצותיו ולרזומה שלו, בנבחרת מעולם לא היו לטאופילו בעיות. לאורך כל הדרך ולעיתים כאשר לא התאמן עם קבוצותיו עקב הרחקות/השעיות/בעיות משמעת, פקרמן האמין בו ואף נתן לו את חולצת ההרכב הראשון, דבר שמאמנים קודמים לא עשו, וטאו החזיר לו בריבית דריבית. שיתוף הפעולה בינו לבין פאלקאו היה קרוב לשלמות (שניהם מאיזורים שכנים בקולומביה) והם כבשו והכינו שערים אחד לשני. היתרון של טאו זה שהוא רב גוני ויכול לתפקד גם כחלוץ מטרה, גם כחלוץ שני (תומך) ואפילו כקשר מאחורי החלוץ, שיורד אחורה לקבל כדור ומכין את המצבים לחלוצים המרכזיים. יש לו משחק ראש טוב מאוד ומיקום מצויין ברחבה. הוא לא ידהים את האוהדים עם דריבלים מרהיבים, אבל הוא פינישר יוצא מן הכלל ובהיעדרו של פאלקאו, יכול להיות הכוכב הגדול של קולומביה.
שווים מעקב
קרלוס ארתורו באקה אהומאדה
חלוץ, בן 27
סבייה (ספרד)
עד העונה האחרונה, מעמדו של באקה בנבחרת היה אחרי פאלקאו וג'קסון מרטינס, אבל מה שהוא עשה בסבייה נתן לו המון מניות אצל הצוות המקצועי, האוהדים ושאר הקבוצות בעולם. עד לפני כשנה היה מדובר בשחקן כמעט אלמוני לחובבי הכדורגל הנייטראלי, אבל החשיפה בספרד עשתה לו רק טוב ועדיין אני מכניס אותו לקטגוריית השווים מעקב. בדומה לטאו גוטיארס, גם באקה הוא תוצר של מחלקת הנוער של ג'וניור באראנקייה, לה היה שייך מ-2006 עד 2012, אם כי רק ב-2009, כאשר טאופילו התכונן לעזור את הקבוצה, רק אז באקה זכה להזדמנות האמיתית בקבוצה ופרע את השטרות בגדול. עד אז הוא נדד בעיקר ביריבה העירונית מהליגה השניה, באראנקייה פוטבול קלוב ואפילו כמה חודשים במינרבן מונסואלה, ולמרות שבכל מקום שבו שיחק היה טוב, עדיין היה צריך להמתין להזדמנות מג'וניור. כשההזדמנות הגיעה, באקה לא איכזב. במשך שנתיים הוא זכה עם ג'וניור בשני תארי אליפות והיה הכובש המצטיין בקולומביה במשך שני טורנירים וגם בטורניר הגביע הקולומביאני. מהר מאוד הוא הספיק "להשכיח" את טאופילו גוטיארס, שעד אז היה האליל לאוהדי ג'וניור. באקה הגיע לאותה דרגה כמו טאו וזה באמת קשה.
ההצעות מאירופה החלו להגיע, אך לא התממשו עד הסוף. דיברו על קייבו, דיברו על לוקמוטיב מוסקבה שמאוד רצתה אותו, אך לבסוף החתימה את פליפה קאיסדו האקואדורי ולא בטוח שהם לא מצטערים על כך. בינואר 2012 קלאב ברוז' עשה את עסקת חייו כשרכש את החלוץ ב-1.5 מיליון יורו בלבד!. באקהלא נספר בהתחלה,
קיבל דקות פה ושם, אבל לא משהו שאפשר להוכיח את עצמו. בניגוד להמון שחקנים אחרים ולמרות שישב המון על הספסל, באקה המשיך להתאמן ולעבוד קשה ובסוף זה השתלם לו. עונת 2012-2013 היתה נהדרת עבורו באופן אישי, כאשר היה השחקן המצטיין של ברוז', וסיים כמלך השערים של הקבוצה והליגה הבלגית עם 25 שערי ליגה ב-35 משחקים. סבייה, שנפרדה בתחילת הפגרה מכוכביה, נגרדו ונאבאס, עטה על המציאה ורכשה את באקה במחיר של 7 מיליון יורו. השילוב שלו עם קווין גאמיירו היה מצויין ובאקה הרשים לאורך כל העונה, כשהוא מוביל את סבייה למקום החמישי בליגה ולזכייה בליגה האירופאית על חשבון בנפיקה. באקה כבש העונה סה"כ 19 שערים בכל המסגרות בעונתו הראשונה בליגה בכירה והוכיח שיש לו מקום גם בקבוצות טובות יותר. נכון לעכשיו יש לו חוזה בסבייה, אבל גישושים מצד כמה מהקבוצות הבכירות ביבשת כבר נעשו ומונדיאל טוב שלו רק יזרז את המעבר שלו מסבייה ויעשיר את הקופה המרוקנת של הקבוצה הספרדית.
בנבחרת כאמור באקה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות וגם כשקיבל, היו בעיקר במשחקי ידידות וגם כמחליף ולא כפותח. לקולומביה יש סוללת חלוצים מרשימה והתחרות של באקה איתם היא לא פשוטה, אבל דווקא כאשר פאלקאו נמצא בסימן שאלה, באקה יכול להכנס מצויין למשבצת שלו. הוא משחק בד"כ כ-"9", שחקן זריז מאוד, טכני, אבל גם יכול לשחק מעט הצידה באגפים כחלוץ שני. במידה ופאלקאו לא מגיע, שיתוף פעולה שלו ושל טאופילו יכול להיות מצויין עבור הנבחרת, שכן בין השניים יש הבנה עיוורת עוד מהימים בג'וניור. צפוי להיות השפן שפקרמן ישלוף מהספסל והאוהדים מחכים לראות אותו משחזר את הסטטיסטיקה שלו בקבוצות גם במדים הצהובים.
סגונדו ויקטור איבארבו גררו
קשר-חלוץ, בן 24
קאליארי (איטליה)
תכירו את פרדי רינקון החדש. הקשר-חלוץ בן ה-24 שהופך לאט-לאט לאחד הדברים החמים בליגה האיטלקית, עשוי להיות אחת ההפתעות הנעימות של המונדיאל.
הוא אומנם משחק באחת מהליגות הטובות בעולם וחובבי הכדורגל האיטלקי בוודאי כבר הספיקו לערוך עימו היכרות, אבל למרבית העולם הוא עדיין בגדר אלמוני. למעשה, הוא כלל לא נלקח בתוכניות של פקרמן למוקדמות המונדיאל והיה מזומן בעיקר לכמה משחקי ידידות או למחנות אימון, אבל לזכותו ייאמר שכשהיה מקבל את הצ'אנס להראות מה הוא שווה, היה לוקח אותו ובגדול.
ויקטור הוא תוצר של מחלקת הנוער של אתלטיקו נאסיונל, שם ערך את הבכורה שלו כשהיה בן 17-18 וכבר אז אפשר היה לראות את הפוטנציאל הטמון בו והדימיון לכוכב העבר האגדי ולאו דווקא בגלל מראהו החיצוני. בנאסיונל הוא בעיקר תופקד כקשר שמשחק באגפים ומשך את תשומת הלב בעיקר בגלל גודלו, מהירותו ושליטתו האבסולוטית בכדור. בנאסיונל שיחק במשך 3 עונות ואף זכה עם הקבוצה באליפות בשנת 2011, למרות שכבר ב-2009 העבירה אודינזה הצעה עבורו בסך 4 מיליון דולר, הצעה שלא יצאה לפועל.
לאחר שזכה עם נאסיונל באליפות ולמרות שלא היה שחקן משמעותי בה, עבר איבארבו לקאליארי האיטלקית. כמו כל שחקן דרום אמריקאי צעיר שמגיע לליגה בכירה באירופה, ההסתגלות לא היתה פשוטה למרות שניצוצות הוא הראה תמיד, אבל בקאליארי האמינו בו ונתנו לו מהתחלה את הביטחון ואת המקום בהרכב, שרק עזרו לו להתפתח משנה לשנה. עד כה כבש באיטליה 13 שערים בשלושת העונות וגם היה מעורב בלא מעט. הפליא בכוח הפיזי שלו ובמהירות שלו שאיפשרו לו להתגבר על שומריו, אבל בעיקר בדריבלים הנהדרים שלו, שיכולים בשקט להתחרות עם אלו של קואדראדו. כבר החלו דיבורים על מעבר אפשרי שלו לקבוצות בכירות יותר וזה ככל הנראה יקרה ללא קשר להשתתפותו במונדיאל, אבל כמובן שהופעה טובה רק תעזור לו בכך.
בנבחרת הצעירה של קולומביה הוא השתתף באליפות הסודאמריקנו עד גיל 20 ב-2009 ולא הרשים כמו שאר חבריו שאיכזבו, אבל שנה מאוחר יותר קיבל את זימון הבכורה ע"י המאמן הרנאן דאריו גומס למשחק ידידות מול דרום אפריקה. בסה"כ רשם 7 הופעות בלבד עד כה (כולן במשחקי ידידות) וכבש שער אחד מול בלגיה. צפוי להיות הסופר-סאב של פקרמן בברזיל ו"לרשת" את מקומו של קואדראדו בתפקיד זה, בין אם כקשר או בין אם כחלוץ תומך, כאשר נכנס רענן ומתחיל לגרום לשומריו כאבי ראש.
להשכיח את איטליה 90'
לקולומביה אין יותר מדי זיכרונות טובים במונדיאלים והיחיד שזכור לטובה הוא זה שנערך ב-1990, אז עברה הנבחרת בפעם הראשונה והיחידה עד כה את שלב הבתים, בצורה דרמטית מול מערב-גרמניה, בדרך להדחה בשמינית הגמר מול קמרון. בדומה לישראל ומונדיאל 1970, גם בקולומביה מדברים רבות על אותו מונדיאל של קולומביה, עם ההרכב המצויין שעבר את מחסום שלב הבתים, אבל כולם מצפים, מקווים ומחזיקים אצבעות שחניכיו של פקרמן, שסומנו כבר מ-2005 ככאלו שיובילו את קולומביה בעתיד, יצליחו להתעלות גם על המונדיאל ההוא ולהגיע לכל הפחות לרבע הגמר. לקולומביה יש חומר שחקנים מצויין, כאשר עם פאלקאו בכושר מלא היא היתה יכולה גם להיות שווה חצי גמר, למרות שגם בלעדיו היא מלאה בשחקנים אינדווידואלים נהדרים שמתלכדים יחד גם לקבוצה טובה. לקולומביה יש ביטחון מלא גם בפקרמן, המאמן הראשון מזה המון שנים שכמעט ולא זוכה לביקורת ויש מאחוריו מדינה שלמה שמאוחדת וסומכת עליו וגם ההגרלה אפשר לומר האירה פנים לקולומביה, שתתמודד בבית לא קל, אבל הרבה פחות מסובך מאחרים ובכל מקרה יכולה לראות עצמה כפייבוריטית לעלייה. את הבעיות שהיו בקולומביה עם מהמרים, איומים וקרטלי סמים במהלך מונדיאל 1994 לא נראה הפעם וטוב שכך, כי קולומביה צריכה שקט כדי לעבור את המחסום הפסיכולוגי של שלב הבתים. במידה ויגיעו לשמינית, מצפה להם הצטלבות עם בית D החזק, אבל קולומביה הוכיחה לא מעט פעמים בהיסטוריה שלה שהיא לא מפחדת מאף אחת.
UNIDOS POR UN PAIS - מאוחדים עבור מדינה אחת