האם בבואו של קיץ חדש יקיץ הקץ על האכזבות של שנים עברו?

זה מה שהיה לוויליאם שייקספיר לומר בשורות הפתיחה של מחזהו "ריצ'ארד השלישי":

Now is the winter of our discontent
Made glorious summer by this sun of York
And all the clouds that lour'd upon our house
In the deep bosom of the ocean buried

וזה מה שהיה לגארי נוויל לומר בערב סיום העונה שעברה:



הפסד מעצבן בדרבי לתרנגולים ב-3 במרץ לאחר ספיגת שני שערי בזק במחצית הראשונה הכניס אותנו לבור של 7 נקודות מולם. היה נראה כי התותחנים מרימים דגל לבן גם במאבקם על כבשת הרש, מאבק שבמידה רבה של צדק מתסכל רבים משום שהגם שמדובר בכבשה שמנה אנחנו לא כאלה עניים, אבל גם אחד שרק הלא נודע נמצא מאחורי כשלון בו.

אבל הקבוצה הגיבה באופן לא צפוי, ניצחה במינכן, ומשם יצאה לדרך של שמונה נצחונות ושתי תוצאות תיקו בהם ספגה חמישה שערים בלבד כאשר חלק לא מבוטל נראה יותר כמו נצחונות גראהאמיים מאשר נצחונות וונגריים. רגע... האם זה רע כמו שזה נשמע?

אולי יותר מכל, המקום הרביעי הושג בזכות העמידה האיתנה של מרטסאקר וקוסיילני אשר באורח סמלי זכה גם לכבוש את השער המכריע במסע הזה.

אחרי שספרתם את עשר, מה עושה לכם התמונה הבאה?



עומדת בפנינו עונה מכרעת. שלוש הקבוצות הבכירות עוברות טלטלות, חלקן אדירות. מתחתינו כמה עופות חול עושים סימנים של קרקור. ואנחנו אחרי עונת בנייה עם ציון "עובר" ועם קריאה נושנה ונואשת, שאלת 24 מיליון הליש"ט: "אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתי?".

ושוב, התשובה מאחרת לבוא. אנחנו באמצע יולי, מופקרים פעם נוספת לזרועותיה של אי הוודאות, אותה מרשעת קרירה ורעת לב הדוחקת אותנו עוד ועוד לאחור בסולם השלבים ההתפתחותיים, רק כדי לראות את אלה אשר מעולם לא עלו בו עולצים כאילו אין מחר.

הנבואה הרי ניתנה לשוטים, אז נתמקד מעתה במה שהיה בעונה שעברה – אם בחלקים שלה שהיינו רוצים שישתחזרו ואם בחלקים אותם היינו רוצים לראות מושלכים לפח האשפה. על השאר בוודאי נדון ככל שהמלפפונים יחמיצו במהלך החודש הקרוב.

:aa1: ידענו בבירור שההולנדי ההוא יעזוב, מה שאכן קרה באוגוסט, ושלשם כך הובא בקיץ גיבוי כפול בדמותם של פודולסקי וג'ירו (כ-25 מיליון ליש"ט יחדיו). בסופה של עונה התברר שלא נפגעה כמות השערים שכבשנו, אבל גם שאין לנו prolific goalscorer שאפשר לסמוך עליו בכל משחק נתון.

:aa1: סאנטי קזורלה הגיע כנעלם לרובנו ולמעט כמה שבועות של אפיסת כוחות בינואר-פברואר הוכיח עצמו כאי של יציבות ויצירתיות בקישור ההתקפי. ביחד עם ת'יאו שסוף סוף האריך חוזה בחורף וסוף סוף התחיל לכבוש שערים שאשכרה נותנים נקודות - זה נראה טוב.

:aa1: תחת לחץ הציפיות וחוסר הסבלנות, ווילשר חזר מהפציעה מוקדם מדי ונפצע שוב כאשר וונגר מודה שסיכן אותו שלא לצורך. לאחר מכן ג'ק המשיך להראות שבשלב זה כל מה שנצפה ממנו לא יהיה מוגזם.

:aa1: גם אם לראמזי אין לא את ההילה של ווילשר ולא את הכשרון שלו, הוא הפגין העונה שיפור מדיד. יש שיבחרו לחבוט בו, ויש שיטענו כי גם לו מגיע חסד נוסף. העונה הבאה תהיה מכרעת באשר לכיוון שאליו הולך הוולשי הצעיר.

:aa1: אלכס סונג נמשך ע"י ברצלונה בשבוע הראשון של העונה ואת החור בעמדה שלו מילא השנה מיקל ארטטה שזה לו תפקיד שלא כדרך הטבע. יש קונצנזוס מקיר לקיר לגבי הצורך בקשר אחורי טבעי שגם ישחרר את הספרדי לעמדה קדמית יותר, אם כשחקן הרכב ואם כמחליף.

:aa1: וורמאלן התמנה לקפטן ודי שכח איך משחקים כדורגל ואת העונה הבאה הוא יתחיל פצוע על הספסל. ככל שהעונה התקדמה התחוור שהצמד מרטסקר-קוסיילני נותן מענה הגנתי אופטימלי. בסיום העונה התברר שרק הסיטי ספגה פחות מאיתנו. ג'נקינסון עשה עבודה סבירה ולא יותר כמחליפו של סאנייה. כשזה חזר, גם אם כוחו לא לגמרי עזב את מותניו, ראינו שזה לא מה שהיה פעם, ושמענו גם שמענו את הדיבורים על מעבר שלו למונאקו. גם בצד השני ההרגשה ככה-ככה עם תפקודם הלא שלם של גיבס ומונריאל שהגיע ממלאגה בינואר ונכונים הדברים גם לגבי עמדת השוער.

:aa1: ספיגת שני שערי ליגה בלבד אחרי הדקה ה-75 (שניהם בהפסד הבית לסוואנסי). מקרה או סימפטום חיובי לבאות?

:aa1: ניצחנו את הקטנות ולא דגדגנו את הגדולות. צ'לסי? שני הפסדים. יונייטד? הפסד ותיקו. סיטי? תיקו והפסד. מקרה או סימפטום שלילי להמשך לבוא?

:aa1: המפעלים המשניים היוו מקור בלתי נדלה להשפלה העונה. מה היה גרוע יותר, ההדחה המעליבה ברבע גמר גביע הליגה בברדפורד או הפסד הבית המחריד לבלקבורן בגביע? מצד שני, בשמינית גמר האלופות אחרי התבטלות ביתית מול באיירן, הגיע הנצחון המוזר במינכן במשחק שהיה קטן בהרבה מן התוצאה שלו, ועם זאת, קשה להתכחש לדחיפה המוראלית שנתן להמשך העונה.

:aa1: ניפוי הנפלים שהביא וונגר בשנים האחרונות והבטחות נוער בלתי ממומשות נמשך אם באמצעות השאלות, אם דרך מכירות ואם ב-long awaited סיומי חוזה. המגמה נמשכת הקיץ ביתר שאת. אבל מה עם רכש שובר שוויון? גם למעטים שנותרה בהם סבלנות, מדובר בטיפות הדלק האחרונות.

כמה מלים על הדיון. אפשר ורצוי להתווכח. תסכול וביקורת הינם מצרכים שיש לאוהדי ארסנל ואוהביה בשפע. איש אינו מצפה מכם את הדרך האנגלית אליבא דפינק פלויד (hanging on in quiet despiration), אבל ישנם דברים שעדיף להשאיר בבית השימוש - שימרו נא על רמת הדיון!

Vito היא להקה מקרדיף שאני מאד אוהב. כמחווה לוויילס ולקבוצות הכדורגל הססגוניות שלה שעברה עליהן שנה נהדרת, וגם כמחווה אישית שלי אליכם - שיר הסיום של הסקירה, ושיר ההתחלה של הדיון, הינו ”You Will Have Your Time” שלהם. את המילים שלח אלי הגיטריסט רודרי וייני אשר פעיל כיום תחת השם Ratatosk.

ככל שהלילה המסויט הזה נראה ארוך, הזמן שלנו עוד יבוא ואולי גם במהרה בימינו. רק תדאגו שכשזה יקרה, תישאר בכם היכולת לשמוח שמחת אמת. שלא כמו החידות שלי, הדבר אינו כה טריוויאלי.



How could I begin to address
How could I, how could I
Are you willing to indulge me
?Are you there? Are you there

Please say you are content and comfortable
Please say yes, please say yes
You gave us all something immeasurable
You gave it all, you gave it all

(I need to remember all the things you did (but you already remember
(I need it so, I need it so (you have it so
(You need to speak so that I can hear the sound of your voice (but you hear it
(You need to speak, you need to speak (it's always there

נבחרת הולנד


הולנד במספרים:

משחק בינלאומי ראשון: בלגיה - הולנד 4-1 (אנטוורפן, 30 באפריל 1905)
הניצחון הכי גדול: הולנד - סן מארינו 0-11 (2. בספטמבר 2011)
ההפסד הכי גדול: אנגליה - הולנד 2-12 (דארלינגטון, 21 בדצמבר 1907)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: אדווין ואן דר סאר - 130
מלך השערים: רובין ואן פרסי - 42


הולנד והמונדיאל. שלושה גמרים, אבל אפס תארים...

ההופעה הראשונה של הכתומים היתה ב-1934. אחרי שבמשך שישה מונדיאלים הולנד לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר השינוי הגדול הגיע בשנות השבעים.

ב-1974 וארבע שנים אחרי זה הולנד כבשה את לבבות האוהדים עם שני משחקי גמר רצופים. כולם יודעים שהגמרים נגמרו בהפסדים כואבים, אבל הולנד עשתה היסטוריה גם הודות לשיטת משחק חדשה: הטוטאל פוטבול. בגרמניה 1974 הנבחרת בראשות יוהן קרויף הפסידה בגמר למארחת 2-1. הכתומים עוד עלו בדקה הראשונה ליתרון מפנדל (נייסקנס), אבל עד לסוף המחצית כבר הצליחו הגרמנים לעשות מהפך. פול ברייטנר (פנדל/26') וגרד מולר (43') האגדי גרמו לצהלה בגרמניה ולאכזבה קשה לנבחרת שהיתה פייבוריטית בגמר גם הרבה בגלל ניצחון משכנע בשלב המוקדם על אלופת העולם היוצאת, ברזיל, בתוצאה 2-0.

ב-1978 שוב הגיעה הולנד לגמר אלא שאז בין היתר פוליטיקה מנעה מהולנד זכייה היסטורית בגביע. שוב הנבחרת הגיעה לגמר, שוב היא הפסידה למארחת שהפעם היתה ארגנטינה. כבר לפני פתיחת הטורניר הסערה התחילה כשיוהאן קרויף הודיע שלא יגיע לארגנטינה. רק בשנה האחרונה קרויף גילה שהוא לא הגיע לדרום אמריקה בגלל שבאותה השנה של המונדיאל הוא עבר בביתו בספרד שוד מזויין. בשלב הראשון הכתומים לא משכנעים והם עולים מהבית רק מהמקום השני (אחרי פרו). הנבחרת מתחילה רק בשלב השני לקבל ביטחון, כשאוסטריה מושפלת (5-1) המערב גרמנים נשארים תקועים על תיקו שתיים ובקרב המכריע איטליה מפסידה 2-1 עם שער נהדר של ארי האן משלושים מטר.

הגמר כבר היה סיפור מביש של פוליטיקה בעידן רודנות. המארחת ארגנטינה כבר הגיעה כנראה לגמר בדרכים לא כשרות (הם היו צריכים לכבוש שישייה לרשת פרו והם עשו את זה בקלות, לשוער הפרואני היה אז דם ארגנטינאי...) ואז נתקלה בנבחרת שכנראה לא היתה מוכנה לקבל שוחד בשביל להפסיד בגמר. הארגנטינאיים הפכו את המסע של הולנד לאיצטדיון למסע של טרטורים אינסופי שכלל כנראה בכוונה נסיעה מכוונת של האוטובוס לתוך שכונות עוני כדי להפחיד את שחקני הנבחרת. באיצטדיון עצמו הארגנטינאיים המשיכו במסע הלחץ כשכמה דקות לפני הגמר הם דרשו ממגן הולנד רנה קרקהוף לשחק ללא תחבושת על ידו הפגועה. כשההולנדים איימו לא לשחק את הגמר השופט הצליח להגיע לפשרה. הגמר עצמו ידוע לכולם, ארגנטינה ניצחה 3-1 אחרי הארכה, כשבתוספת זמן של המחצית השנייה רוב רנסנברינק מצליח למצוא את הקורה הארגנטינאי. אחרי זה המארחת כבר סגרה עניין עם שערים של מריו קמפס ודניאל ברטוני.

הולנד נעלמה בשנות השמונים מהבמה העולמית וחזרה אליה ב-1990 כשהיא מועמדת גדולה לקחת את התואר. הכתומים הגיעו לטורניר כאלופי אירופה, אבל בגלל סכסוכים פנימיים קשים (בעיקר בין השחקנים למאמנים) הטורניר הפכה לבדיחה עצובה. אחרי שלב ראשון חלש הנבחרת כן הצליחה לעלות מהמקום השלישי, אבל הודחה ע"י האלופה הבאה, גרמניה. היריקה של רייקארד על רודי פלר היתה אחת מהתמונות האופייניות של הנבחרת בטורניר הכושל הזה...

4 שנים אחרי זה הולנד עפה שוב נגד האלופה של אותו הטורניר. שוב אחרי הצגות לא משכנעות מול סעודיה (ניצחון 1-2), הפסד לבלגיה וניצחו דחוק גםן על מרוקו (1-2), הנבחרת השתפרה בשלב הנוקאאוט נגד אייר. הנבחרת ניצחה 2-0, אבל אז ברבע הגמר הגיעה ברזיל עם רומאריו ובבטו. המשוכה הזאת כבר היתה יותר מדי גבוהה ובאחד ממשחקי הטורניר בראנקו כבש שער ניצחון נהדר מבעיטת פגז מבעיטה חופשית.

הטורניר הכי טוב מאז יורו 1988 היה בצרפת. ביחד עם צבא גדול של אוהדים הולנדים כתומים הנבחרת הגיעה לחצי הגמר. עד שהיא הפסידה בפנדלים לברזיל היא הציגה בסה"כ כדורגל טוב כשהבסיס היה מבוסס על שחקני (עבר) אייאקס שזכו ב-1995 בליגת האלופות. השלב הראשון אולי לא היה מבריק, אבל הנבחרת כן עלתה מהמקום הראשון הרבה בזכות הניצחון הגדול על דרום קוריאה (0-5). בשלב הנוקאאוט הולנד התמודדה קודם כל נגד יוגוסלביה ואחרי שער ניצחון של אדגור דווידס (1-2) בא המשחק ברבע הגמר. היריבה? ארגנטינה על שלל כוכביה. המשחק כלל שני מורחקים (ארתור נומן ואריאל אורטגה) עם סוף דרמטי עליו היה חתום דניס ברחקאמפ. בחצי הגמר הולנד כבר עפה בצורה מסורתית ע"י פנדלים...המשחק על המקום הרביעי כבר לא עניין אף אחד וקרואטיה לקחה את הארד עם ניצחון 2-1.

במונדיאל בשנת 2002 הולנד נשארה בבית. לואי ואן חאל לא הצליח לגבש נבחרת מלאת כשרון, אבל אגו מנופח והיא לבסוף נשארה בבית בגלל פורטוגל ונבחרת אייר הסימפטית. רק ב-2006 הולנד חזרה לבמה הראשית, אבל שלא כמו 1974 כשהמונדיאל נערך בגרמניה, הפעם הולנד לא הגיעה לגמר. הנבחרת תחת הדרכתו של מרקו ואן באסטן הציגה משחק משעמם עם יותר מדי מזל. את בית המוות עם ארגנטינה, חוף השנהב וסרביה היא עברה מבחינה תוצאה בקלות מפתיעה, אבל הכדורגל היה רע. בשלב הנוקאאוט גם המזל כבר לא האיר פנים לכתומים כשהפסידו במשחק אלים לפורטוגל. השופט הרוסי איבאנוב שלף שיא של כרטיסים (16 צהובים ו-4 אדומים!!!) והמשחק הזה הפך את הולנד להכי פחות פופולארית מזה הרבה שנים.


אם הכדור הזה היה נכנס...רובן מחטיא במצב אידיאלי מול קסיאס.

מונדיאל 2010 - שוב מקום שני...

כבר עברו 4 שנים מאז אותו גמר. משחק סיום לא מוצלח לטורניר הרבה יותר מוצלח. בתאריך 11 ביולי 2010 משחק הגמר נערך ביוהנסבורג. הולנד הגיעה לגמר כאנדרדוג מול ספרד הכל יכולה ובסוף הערב ניצחה הנבחרת היותר טובה. הספרדים אולי לא תמיד הבריקו בטורניר, אבל כך גם לא הכתומים. יותר מזה, הגמר היה משחק אלים בראשות ההולנדים שחשבו שאולי בצורה הזאת הם יכולים לצמצם את הפערים. בעיטת הקרטה של נייג'ל דה יונג בקשר ספרד, קסבי אלונסו רק חיזקה את חוסר האונים של הכתומים. בנס הם ירדו בתום ההארכה רק עם שחקן אחד פחות...

למרות משחק הגמר המאד לא מחמיא לסגנית העולם הולנד הגיעה כנגד כל הסיכויים לגמר. בבית המוקדם 'אוראנייה' ניצחה את כל המשחקים שלה. היא לא הציגה משחק מבריק, אבל דנמרק (2-0), יפן (1-0) וקמרון (2-1) לא הצליחו לקחת נקודות מהקבוצה של המאמן ברט ואן מרווייק.

הולנד התחילה לחמם מנועים בשלב הנוק אאוט. בשמינית הגמר היא שלחה את סלובקיה הביתה (2-1). ברבע הגמר היה זה ווסלי סניידר שהוביל את הכתומים לניצחון מפתיע על ברזיל (2-1). בחצי הגמר ניצחה הולנד את אורוגוואי (3-2) ללא כוכבה לואיס סוארז שהורחק במשחק הקודם מול גאנה. המשחק האחרון בטורניר הסתיים כאמור בהפסד...

הישגים נוספים:
אלופת אירופה ב-1988. תואר היסטורי שבעיקר נזכר בגלל השער הווירטואוזי שכבש מרקו ואן באסטן בגמר נגד בריה"מ. מעבר להישג הנ"ל, הולנד שברה שיאים של דמעות ביורו 2000 אותו אירחה כשעפה בחצי הגמר מול איטליה בסדרת פנדלים נוראית , ב-92 עם ההדחה הסנסציונית לדנמרק, 2004 עם כדורגל מזוויע והגעה מקרית לחצי הגמר - וכמובן, היורו האחרון: שלב בתים מדהים עם שליישיה מול אלופת העולם ורבייעיה מול סגניתה, ולאחר מכן הדחה מרגיזה מול רוסיה ברבע הגמר.

איך העפילה למונדיאל:
הולנד העפילה למונדיאל 2014 מבית מספר ד' שכלל את רומניה, הונגריה, טורקיה, אסטוניה ואנדורה. הכתומים לא התקשו תחת הקדנצייה השנייה של לואי ואן חאל לנצח במוקדמות 9 פעמים ולסיים פעם בתיקו. עם הפרש שערים של הכתומים 34-5 הולנד עלתה בקלות לטורניר בברזיל. מאז שואן חאל מונה שוב למאמן הנבחרת (קיץ 2012) האיש נתן לא פחות ל-26 שחקנים לקיים את הבכורה שלהם ב'אוראנייה'.


לוח המשחקים:
* ספרד - הולנד (סלבדור, 22:00 שעון ישראל)
* אוסטרליה - הולנד (פורטו אלגרה, 19:00 שעון ישראל)
* הולנד - צ'ילה (סאו פאולו, 19:00 שעון ישראל)


האיש על הקווים


לואי ואן-חאל
בן 62

על קווי הנבחרת:
זו קדנצייה שנייה של ואן חאל בנבחרת. בפעם הראשונה זה נגמר באי העפלה למונדיאל של שנת 2002 (יפן/דרום קוריאה). לפני שנתיים חזר המאמן הססגוני לעוד ניסיון והפעם הוא הצליח לעלות עם הנבחרת למונדיאל. דבר מעניין הוא שבפעם הראשונה היתה לו נבחרת הרבה יותר איכותית, אבל התוצאות דווקא היו בפעם השנייה הרבה יותר טובות (במוקדמות).

הקריירה לפני:
כשחקן אף אחד לא זוכר את לואי ואן חאל. האיש שלא פעם רב עם התקשורת שיחק כשחקן אלמוני בין היתר בספרטה רוטרדם, וא.ז אלקמאר.

ואן חאל מאמן כבר מעל לעשרים שנה, הוא התחיל בשנת 1986 כעוזר מאמן בא.ז אלקמאר. ב-1991 הוא קיבל לידו את המושכות באמסטרדם אצל אייאקס. כמאמן אלמוני לחלוטין הוא החזיר את הקבוצה הגדולה לטופ העולמי כשזכה איתה בין היתר בגביע אופ"א (1992), גביע אלופות (1995) וגביע ביניבישתי (1995).

רגע בלתי נשכח בוינה 1995. לואי בגג העולם עם אייאקס...


מאז לואן חאל יש עליות וירידות רבות בקריירת האימון שלו. הוא זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות, אבל לא הצליח לזכות בתהילה האירופאית אותה אולי ציפו ממנו בספרד ובאירופה כולה. הוא כאמור נכשל לגמרי עם נבחרת הולנד בקדנצייה הראשונה שלו. שם התנגש לא פעם עם שחקנים והדבר השפיע על המשחקים. הכישלון בנבחרת הולנד החזירה אותו לברצלונה, אבל גם שם הוא לא מצא את הישועה. תוך חצי שנה המאמן שוב פוטר כשברצלונה מדורגת רק שלוש נקודות מאזור הירידה של הליגה הספרדית....

ואן חאל לקח פסק זמן מאימון וחזר לקבוצה שלו באמסטרדם, הפעם כמנג'ר טכני. כשרונלד קומאן המאמן ואן חאל התקשה בתפקידו החדש ותוך זמן קצר פוטר.

ב-2005 חזר האיש הססגוני לתחום שהוא הכי הרבה אוהב, לאמן. בארבעת השנים שלו בקבוצת א.ז אלקמאר הוא הצעיד את הקבוצה לאליפות שנייה בהיסטוריה שלה. פתאום נראה שהימים הטובים חוזרים...לואן חאל עדיין 'היה את זה'.

אחרי התקופה שלו באלקמאר הגיע הזמן להמשיך הלאה. תחנה הבאה בקריירת האימון: ביירן מינכן. ואן חאל עזב בשנת 2011 את הקבוצה הגדולה בדרום גרמניה כשבין היתר לקח דאבל בגרמניה. את ליגת האלופות הוא פספס במשחק אחד כשהפסיד בגמר נגד אינטר של מוריניו.

אחרי המונדיאל מצפה לואן חאל אתגר לא פשוט: אימון מנצ'סטר יונייטד ועוד אחרי העונה הזוועתית שעברה. ואן חאל יקווה להיכנס לתפקיד החדש והיוקרתי לאחר מונדיאל מוצלח שמבחינתה של הולנד מדובר על חצי גמר ומעלה.


סגל הנבחרת

שוערים: ייספר סיליסן (אייאקס), טים קרול (ניוקאסל, אנגליה), מישל פורם (סוונזי, אנגליה)

הגנה: דיילי בלינד (אייאקס), דארל יאנמאט (פיינורד), טרנס קונגולו (פיינורד), ברונו מרטינס אינדי (פיינורד), ג'ואל ולטמן (אייאקס), פול וורהאח (אאוגסבורג, גרמניה), רון פלאר (אסטון וילה, אנגליה), סטפן דה פריי (פיינורד)

קישור: יורדי קלאסי (פיינורד), לירוי פר (נוריץ', אנגליה), ג'ונתן דה גוזמן (סוונזי, אנגליה), נייג'ל דה יונג (מילאן, איטליה), ווסלי סניידר (גאלאטסטראיי, טורקיה), רג'ורג'יניו וויינאלדום (פ.ס.וו איינדהובן)

התקפה: ממפיס דיפאיי (פ.ס.וו איינדהובן), קלאס יאן הנטלאר (שאלקה 04, גרמניה), דירק קאוט (פנרבחצ'ה, טורקיה), ג'רמיין לנס (דינמו קייב, אוקראינה), רובין ואן פרסי (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה), אריאן רובן (באיירן מינכן, גרמניה)


שחקני מפתח

רובין ואן פרסי

גיל: 30
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד (אנגליה)

בלי צל של ספק שאם הולנד רוצה להראות משהו בטורניר הזה היא צריכה את התרומה של ואן פרסי. מבחינתי הוא האיש של הנבחרת הזאת והוא יצטרך להוביל אותה.
העניין הוא שואן פרסי והנבחרת לא תמיד סיפור הצלחה. החלוץ כן שבר העונה את שיא הכיבושים בכל הזמנים של שחקן בנבחרת, אבל בטורנירים הגדולים האיש נוטה להעלם. האם ואן פרסי ישכח את העונה הנוראית של הקבוצה שלו ויגיע לברזיל כדי להוביל את הכתומים לעוד גמר?

אריאן רובן

גיל: 30
תפקיד: קיצוני
קבוצה: באיירן מינכן

לפני 4 שנים רובן שיחק במונדיאל פצוע. הפעם זה נראה בנתיים סיפור אחר (הקש בעץ...). אם רובן יכול לתת לנבחרת את יכולתו מבאיירן אז להולנד יש שחקן שבכל יום יכול לנצח לה משחקים.
מאז אותה החטאה מול קסיאס בגמר 2010 הבחור עבר הרבה. הוא הפך מלוזר לווינר, אבל בנבחרת עדיין מחכים בכליון עיניים ליום שרובן יהיה גם אצלה ווינר. כמו תמיד החשש הגדול אצל האוהדים הוא שהקיצוני ייפצע. אם זה יקרה תחסר 'אוראנייה' את אחד משני השחקנים הטובים שלה.
ההערכה היא כרגע שלרובן צפויה המון עבודה בברזיל. הקישור וההגנה ההולנדים אינם ברמה הכי גבוהה וזה אומר שמצפים מ'איש הזכוכית' להרבה. האם הוא יכול להעניק את אותה שמחה לאוהדי הולנד שהוא כבר נתן לאוהדי באיירן?

נייג'ל דה יונג

גיל: 29
תפקיד: קשר הגנתי
קבוצה: א.ס מילאן

נייג'ל דה יונג לא נחשב לכדורגלן אלגנטי, אחד שבגללו באים לראות משחקים. הבחור היה צריך במשך שנים להשתחרר מתוית של שחקן אלים. זה היה בצדק. בימים אלה עושה רושם שהקשר שגדל באייאקס התבגר ולכן אני מגדיר אותו כשחקן מאד חשוב להולנד.

במתכונת הנוכחית נייג'ל דה יונג יצטרך לא רק להציג את משחקו הטוב ביותר, אלא גם להנהיג ולכוון. ההגנה של הולנד במונדיאל לא תהיה הגנה טובה. היא מורכבת ברובה הגדול משחקנים צעירים שיש להם עוד הרבה ללמוד. לא סתם החליט המאמן הלאומי לשנות את שיטת המשחק...

אם הולנד רוצה לעבור את הבית המוקדם הלא פשוט שלה היא תצטרך את נייג'ל דה יונג בשיאו. הוא אמור לעזור להגנה ולמנוע מהיריבה חדירה קלה למרכז ההגנה הכתומה. משימה קשה ביותר, אבל קשר מילאן נמצא היום בשיא הקריירה שלו.


שווה מעקב

דיילי בלינד

גיל: 24
תפקיד: מגן שמאלי
קבוצה: אייאקס אמסטרדאם

דיילי בלינד עשה דרך ארוכה כדי לצאת מהצל של אביו. למעשה זו רק העונה שהשחקן בן ה-24 התחיל לפרוח. הבן של שחקן העבר דני בלינד התחיל את הקריירה שלו באייאקס כשחקן הגנה. ברב שנותיו כשחקן הוא שיחק כמגן שמאלי. במידת הצורך הוא שיחק גם כבלם.

אחרי שהמאמן לשעבר באייאקס, מרטין יול לא האמין ביכולת דיילי לשמחתו מינתה אייאקס מאמן שכן האמין בו. פרנק דה בור הוא האיש ששינה לבחור הצעיר את חייו ככדורגלן. אחרי עונת השאלה בכרונינגן דיילי בלינד חזר בקיץ של שנת 2010 לאמסטרדם. ההתאקלמות של הבחור הצעיר היתה קשה ולא פעם ספג אפילו שריקות בוז מהיציעים.

במהלך העונה דה בור החליט לשנות את תפקודו של המגן/בלם. דיילי התחיל לשחק כקשר הגנתי ושם עשה חיל במהלך קמפיין ליגת האלופות. הקהל התחיל לאהוב אותו ובלינד ג'וניור קיבל בסוף העונה גם את תואר שחקן העונה בהולנד. עכשיו המשימה הבאה היא להצליח בברזיל. יורדי קלאסי מפיינורד יהיה המתחרה הגדול של דיילי על מקום בהרכב. סביר סביר להניח שרק בלית ברירה הוא עוד ישחק כמגן. האם מונדיאל 2014 יהיה הצלחה לשחקנה של אלופת הולנד?

אולי הפעם?

הולנד מדורגת כאמור בבית מאד לא פשוט. ההגרלה זימנה לה את אלופת העולם היוצאת, ספרד. בנוסף היא תצטרך להזיע מול צ'ילה ואוסטרליה. אם וכאשר הולנד תעבור היא עלולה בשמינית הגמר 'להנות' ממפגש מול המארחת ברזיל. האם הנבחרת הזאת מסוגלת לעשות משהו רציני במונדיאל הקרוב?

בהולנד שוררת בימים אלה אווירה לא פשוטה. גם ב-2010 לא היינו מועמדים לעלות לגמר, אבל ההיסטוריה לימדה אותנו אחרת. מבחינתי הבעיה של הולנד מגיעה מכמה כיוונים. ראשון, ההגנה. שני, עודף שחקני ליגה מקומית ואחרון חביב הכושר של השחקנים האמורים להוביל אותנו.

המומחים בהולנד לא רואים טורניר מוצלח לנבחרת. האוהדים תמיד יצבעו את המדינה בכתום, אבל איכות הההגנה מדאיגה מאד. ואן חאל בחר בריבוי שחקני פיינורד, שחקנים אולי מוכשרים, אבל ללא כל ניסיון בינלאומי. אפילו לא עם קבוצתם. אם זו לא בעיה אז חוץ מרובן האם ואן פרסי מסוגל להתעלות ברגעים הכי חשובים? האם סניידר עוד יכול להראות משהו מהניצוצות של מונדיאל 2010?

הימור שלי? הולנד מסיימת במקום השלישי...

תודה רבה רבה לשי (de middenweg) על סיקור נבחרת האורנג'

שלום לכולם. לאחרונה שמנו לב (ההנהלה) כי דיון "בחצר המלכות" סטה מעט מיעודו המקורי, ובמקום לשמש כפלטפורמה לשיחה על תרבות בריטית וענייני היום באנגליה שמחוץ לכדורגל, הוא הפך לדיון שעיקרו ממים ובדיחות כדורגל. לאחר מחשבה, ומכיוון שלשני הדברים יש מקום, החלטנו לפצל את הדיון, להחזיר את הדיון המקורי למסלולו, ולרכז בדיון נוסף את הממים, הסרטונים, הבדיחות ושאר ההווייה ההומוריסטית של הכדורגל האנגלי. תבלו!

אין צורך בהרחבה מיותרת, דיון השופטים הוא פלטפורמה עבור המתוסכלים, המאושרים וכל מה שביניהם. כמו בכל מפעל כדורגל, לשופטים יכולה להיות השפעה על גורל הנבחרות ולכן הפוקוס הוא לא רק על ניימאר, מסי, פירלו ואינייסטה, אלא גם על אותם אנשים שמנהלים את המשחק. נבחרת השופטים (33 במספר) מיוצגת על ידי כל יבשת, כאשר אירופה שולחת את מרבית הנציגים. תשתוללו!

אפריקה:

שם: אליום אליום
מדינה: קמרון
שופט בינלאומי מאז: 2008


שם: דניאל בנט
מדינה: דרום אפריקה
שופט בינלאומי מאז: 2003


שם: נומדייה דואה
מדינה: חוף השנהב
שופט בינלאומי מאז: 2004


שם: בקארי גסאמה
מדינה: גמביה
שופט בינלאומי מאז: 2007


שם: ג'אמל חימודי
מדינה: אלג'יריה
שופט בינלאומי מאז: 2004


אסיה:

שם: אלירזה פגאני
מדינה: איראן
שופט בינלאומי מאז: 2008


שם: רבשן אירמטוב
מדינה: אוזבקיסטן
שופט בינלאומי מאז: 2003


שם: יוצ'י נישימורה
מדינה: יפן
שופט בינלאומי מאז: 2004


שם: נוואף שוקראלה
מדינה: בחריין
שופט בינלאומי מאז: 2007


שם: בנג'מין וויליאמס
מדינה: אוסטרליה
שופט בינלאומי מאז: 2005


אירופה:

שם: פליקס בריח
מדינה: גרמניה
שופט בינלאומי מאז: 2007


שם: ג'ונייט צ'אקר
מדינה: טורקיה
שופט בינלאומי מאז: 2006


שם: יונאס אריקסון
מדינה: שבדיה
שופט בינלאומי מאז: 2002


שם: ביורן קאופרס
מדינה: הולנד
שופט בינלאומי מאז: 2006


שם: מילוראד מאזיץ'
מדינה: סרביה
שופט בינלאומי מאז: 2009


שם: סוויין אודבר מואן
מדינה: נורבגיה
שופט בינלאומי מאז: 2005


שם: פדרו פרואנסה
מדינה: פורטוגל
שופט בינלאומי מאז: 2003


שם: ניקולה ריזולי
מדינה: איטליה
שופט בינלאומי מאז: 2007


שם: קרלוס ולסקו קרבאיו
מדינה: ספרד
שופט בינלאומי מאז: 2008


שם: הווארד ווב
מדינה: אנגליה
שופט בינלאומי מאז: 2005

העונה שחלפה:

בעונה הקודמת, סתמה בורוסיה דורטמונד הרבה פיות, להרבה אנשים. הקבוצה מהעיר האפרורית, שמוגשת לאירופה על מצה של שחקנים צעירים, סיימה אמנם במקום ה-2 באירופה, והודחה ע"י באיירן ברבע גמר הגביע, אך כנראה שזה היה המחיר לניצחונות הגדולים באירופה שהובילו אותה לגמר הגדול של 2013, בוובמלי. הדרך של דורטמונד לגמר ליגת האלופות, המפעל היוקרתי באירופה, הייתה קשה. עזיבות, הפסדים, אבל רק דבר אחד מנע מדורטמונד להתפרק ולעוף - הקהל. דורטמונד ניצחה בבית 2:1 את ריאל מדריד, פירקה את אייאקס בחוץ ועשתה תיקו עם מנצ'סטר סיטי. בינתיים בליגה, דורטמונד התקשתה מאוד עם סדרת תוצאות תיקו והפסדים, ובעיקר הפסד ליריבה המרה, שאלקה. בשמינית הגמר, הוכיחה דורטמונד כמה היא בנויה על הקהל. בחוץ, נגד שחטאר, עשתה 2:2 אך בבית 3:0. באותו רגע הבינה דורטמונד שהיא חייבת לתת את הכל, ולהפוך לקבוצה מן המניין, שמועמדת להגיע לגמר הנכסף בכל שנה. דורטמונד העפילה לחצי הגמר, שם קיבלה את ריאל מדריד. יום לפני המשחק, נודע לאוהדים כי השחקן מריו גצה, העדיף לעזוב ב37 מיליון יורו לבאיירן. זה לא מנע מלבנדובסקי לפרק את ריאל מדריד בבית עם רביעייה, ולעלות לגמר. בליגה דורטמונד התעשתה עם 7 נצחונות רצופים, אך הפסידה בקרב האליפות לבאיירן מינכן. דורטמונד סיימה שנייה. גם בגביע, הפסידה דורטמונד לאותה באיירן מינכן ברבע הגמר. בסיום העונה סיימה דורטמונד בהפסד 2:1 בדקה ה90 לבאיירן מינכן, באותו גמר ליגת האלופות המדובר. השמועות על עזיבות השחקנים התחילו לרוץ ולרוץ. אבל עכשיו נעבור להעברות.

הגיעו:

הנריק מחטריאן - הגיע משחטאר דונייצק ב27.5 מיליון יורו.

פייר אמריק אובמיינג - הגיע מסט. אטיין ב13 מיליון יורו.

סוקרטיס - הגיע מורדר ברמן ב9.5 מיליון יורו.

עזבו:

- מריו גצה - עזב ב37 מיליון יורו לבאיירן מינכן.

פליפה סנטנה - עזב במיליון יורו לשאלקה.

מוריץ לייטנר - השאלה ל2 עונות בשטוטגארט.

פטריק אואומוילה - שוחרר.

העונה הקרובה:

דורטמונד החלה את עונת 2013-14 עם מחנה אימונים קצרצר באוסטריה. היא חזרה הביתה למשחק אימון מול 40 אלף אוהדים, נגד קבוצת כוכבי ערוץ Sat.1, וניצחה 9-1. גם מגדבורג (3-0), באזל (3-1), בורסאספור (4-1) ולוצרן (4-1) קיבלו בראש מבורוסיה דורטמונד. דורטמונד הצליחה להשאיר את השחקנים הצעירים, וגם את לבנדובסקי, והוציאה בסה"כ "רק" 45 מיליון אירו. יורגן קלופ ממשיך בפילוסופיה שלו. דורטמונד תפתח את העונה נגד אוגוסבורג בחוץ, ותנסה העונה ללמוד מהטעויות שעשתה בעונה החולפת, ואולי אפילו לזכות בצלחת האליפות, ומי יודע דאבל? טראבל? בשנה שעברה הכדורגל הגרמני הוכיח לכולם שהכל יכול לקרות. לבנדובסקי הצהיר כבר שהוא מעוניין לעזוב לבאיירן, גם קלופ אמר את זה במסע"ת וכנראה שהחלוץ הצעיר יעזוב בקיץ הבא לבוואריה. קלופי ינסה העונה להפתיע כמו שעשה בשנים הקודמות, ולנצח בקרב הגדול נגד פפ גוארדיולה. Heja BVB!

התחזית שלי:

לדעתי העונה דורטמונד תגיע רחוק. גם באירופה וגם בגרמניה. אובמיינג ומחטריאן הם רכשים גדולים בכסף קטן, וסוקרטיס כמובן יגבה מהספסל. העזיבה של גצה לא תשפיע הרבה, אבל לדעתי הראש של לבנדובסקי יהיה השנה בבאיירן והוא לא ייתן עונה ענקית כמו בעונה שעברה. מנגד, רויס, מחטריאן ושאהין יובילו לדעתי את דורטמונד לעונה טובה. אצל באיירן? ייקח להם זמן עד שיבינו את שיטת המשחק של פפ ואני חושב שהם לא יפתחו את העונה בצורה ענקית, למרות שהם יהיו בקרב עם בורוסיה דורטמונד עד הרגע האחרון. קובה ייתן עונת שיא וייבשל הרבה. באירופה? תם עידן ספרד. עכשיו הכל פתוח, ולדעתי גם פ.ס.ז' ומילאן מועמדות לתואר. ככה אני אוהב, כשהכל מתוח. דורטמונד הראתה יכולת נפלאה במשחקי האימון ולדעתי היא בהחלט יכולה לעשות את זה ובגדול השנה. אני יסתפק גם בגביע. אז מה נותר לי לאחל? בהצלחה דורטמונד, וHeja BVB.

אנגליה





אנגליה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: סקוטלנד 0-0 אנגליה (פטריק, סקוטלנד, 30 בנובמבר 1872).
הניצחון הכי גדול: אירלנד 13-0 אנגליה (בלפסט, אירלנד, 18 בפברואר 1882).
ההפסד הכי גדול: הונגריה 1-7 אנגליה (בודפשט,הונגריה,23 במאי 1954).
שיאן ההופעות: פיטר שילטון (125 הופעות).
מלך השערים: בובי צ'רלטון (49 שערים).
הופעות בגביע העולם: 13
הישג השיא בגביע העולם: זכייה ב-1966

אנגליה במונדיאלים קודמים: למרות שאנגליה המציאה את הכדורגל, עקב סכסוך עם פיפ"א היא לא השתתפה במונדיאלים הראשונים. ההופעה הראשונה שלה הייתה ב-1950 בברזיל, ממנה זכור ההפסד הסנסציוני 1-0 לארצות הברית ואי עלייה לשלב בית הגמר. ב-1954 אנגליה עברה לראשונה את שלב הבתים, אבל ברבע הגמר הפסידה 4-2 לאלופת העולם אורוגוואי. ב-1958, תחת צל אסון המטוס של מנצ'סטר יונייטד, אנגליה הודחה במשחק פלייאוף נגד בריה"מ- השיטה שקבעה מי עוברת את שלב הבתים. ב-1962 אנגליה עברה את הבתים והודחה ברבע הגמר ע"י ברזיל. ואז, הגיע מונדיאל 1966. אנגליה אירחה את אותו מונדיאל, בהדרכתו של אלף ראמזי, ואחרי נצחונות על ארגנטינה ופורטוגל פגשה בגמר את מערב גרמניה. ג'ף הרסט כבש שלושער, כולל השער המפורסם שלא עבר את הקו, אנגליה ניצחה 4-2 וזכתה בתואר הרציני היחיד בתולדותיה. ב-1970 אנגליה הובילה 2-0 על הגרמנים ברבע הגמר, אבל משחק איום של השוער פיטר בונטי מצ'לסי הביא למהפך ולהדחה. בשנות השבעים אנגליה לא עלתה למונדיאלים, וחזרה לטורניר ב-1982. בריאן רובסון הוביל אותה לניצחון על צרפת, אבל בשלב הבתים השני אנגליה הודחה. אחר כך הגיעו שתי אכזבות רצופות תחת הדרכתו של בובי רובסון-יד האלוהים של מראדונה ב-1986 ופנדלים מול גרמניה ב-1990. ב-1994 אנגליה לא העפילה, וב-1998 היא הודחה מול ארגנטינה בשמינית הגמר, אחרי הרחקת בקהאם ולמרות שער מרהיב של אואן. ב-2002 אנגליה של סוון גוראן אריקסון סיימה את דרכה מול ברזיל ברבע הגמר, אחרי הנקמה בארגנטינה בשלב הבתים. בגרמניה 2006 אנגליה איכזבה בגדול עם כדורגל משמים והדחה מול פורטוגל ברבע הגמר, איך לא, בפנדלים. בדרום אפריקה 2010 אנגליה של פאביו קאפלו הגיעה כרגיל עם ציפיות בשמיים אבל התרסקה עם תצוגת כדורגל עלובה, עברה בקושי את שלב הבתים עם 1-0 דחוק על סלובניה רק כדי להיות מובסת 4-1 ע"י גרמניה השנואה.

1966-הגביע הראשון והאחרון של אנגליה.

הישגים נוספים: 2 מדליות זהב בטורניר הכדורגל האולימפי.

סיכום המוקדמות:
בשנים האחרונות הנבחרת האנגלית ידועה לשמצה בגלל הכשלונות שלה, או ליתר דיוק - בגלל היעדר ההצלחה שלה. כשאנגליה הוגרלה בבית עם אוקראינה, פולין ומונטנגרו, הציפיות היו נמוכות ואנשים רבים חזו כישלון נוסף. הודג׳סון והשחקנים שלו לא התרגשו, ואנגליה סיימה את הבית בלתי מנוצחת ובמקום הראשון. ניצחונות בית נוחים על פולין ומונטנגרו, לצד שתי תוצאות תיקו עם אוקראינה, סידרו לאנגליה גישה נוחה לברזיל.

המנג'ר - רוי הודג'סון



רוי הודג'סון יוליך את אנגליה בפעם השנייה לטורניר גדול, אחרי שהחליף בתפקיד בתחילת שנת 2012 את פאביו קאפלו. למרות נסיון אימון בן למעלה מ-35 שנה, האנגלי בן ה-66 התקבל בספקנות גדולה כמחליפו של קאפלו המעוטר. פיטוריו של אלוף איטליה מס' פעמים וזוכה בליגת האלופות היו מתקבלים על הדעת לאחר כישלון במונדיאל 2010 וסכסוך בינו לבין ראשי ההתאחדות האנגלית, אך מחליפו היה מנג'ר לא מוכח, שלא זכה בתארים מלבד אליפויות בסקנדינביה, ונכשל בהזדמנות הדולה שקיבל כמנג'ר ליברפול בעונת 2010/11. אבל הודג'סון צלח את טבילת האש הראשונה שלו, אמנם לא בהצלחה גדולה - אבל אנגליה לא כשלה בצורה מוחלטת, כפי שרבים חזו. היא אמנם שוב הודחה בשלב רבע הגמר, שוב בפנדלים, אבל ההפסד לאיטליה התקבל בצורה די טבעית, והיה הרבה יותר מכובד מהתבוסה במונדיאל 2010 לגרמניה. את שלב הבתים ביורו וגם את המוקדמות אנגליה של הודג'סון עברה בצורה די חלקה - שוב, בלי כדורגל מדהים, אבל העבודה נעשתה וזה בעצם מה שחשוב.
יתכן מאוד שהודג'סון מרגיש די בנוח תחת הציפיות החדשות. אמנם בכל טורניר מחדש ישנם לא מעט אוהדים שרופים, שמעיזים לחלום ולשיר על כך שאולי הפעם שלושת האריות יניפו את הגביע, אבל בקרב הציבור המפוכח והתקשורת רף הציפיות מאנגליה ירד משמעותית. מדור הזהב הגדול של שנות ה-2000 נותרו רק שאריות, ולאחר אי-זימונו של אשלי קול, רק סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד יכולים להיזכר בימים היפים בהם לאנגליה היה סגל נהדר על הנייר. ההתפכחות הזו בקרב הציבור האנגלי מתאימה להודג'סון. איש אינו מצפה ממנו לכבוש את ברזיל בסערה, עם כדורגל נהדר. הוא אפילו לא פייבוריט לעבור את שלב הבתים, כשאיטליה ואורגוואי נתפסות כיריבות מאוד חזקות ולא רק כ"מכשול בדרך לגביע". ובמצב כזה, אנגליה אולי תצליח לעשות מעל למצופה. הודג'סון זימן סגל צעיר יחסית, וגם שחקנים יחסית אלמוניים כמו ריקי למבארט ואדם ללאנה יהיו על המטוס לברזיל. הציניקנים יגידו שהזימונים של סטרלינג, בארקלי ושואו היו מאוד מתבקשים, ובמילא לא היו לו הרבה ברירות... אבל האמת היא שהודג'סון בחר, שלא כהרגלו, לתת העדפה לצעירים על פני שחקנים מנוסים יותר. אולי זה רמז חיובי לבאות, וגם בטורניר עצמו הודג'סון ירשה לעצמו להסתכן קצת, לשחק כדורגל יותר מודרני במקום ה"בעט ורוץ" המסורתי, לנסות לנצח משחקים ולא רק להפסיד בכבוד. מצד שני, אולי עבור הודג'סון "הפסד בכבוד עם סגל צעיר" זו אלטרנטיבה לא רעה. אמנם לא מניפים גביע, אבל זה יכול לסדר לו עוד קמפיין עם ציפיות נמוכות...

שחקני מפתח


ויין רוני



גיל: 28
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד

לשחקן הכדורגל המזוהה ביותר עם אנגליה בעשור האחרון יש היסטוריה עגומה למדי עם הגביע העולמי. ב-2006 הוא היה אמור להגיע לטורניר הראשון שלו כנער הפלא של הנבחרת, שנותן ברק וקסם לנבחרת של בקהאם, אואן, ג'רארד ולמפארד. אלא שחודשיים לפני הטורניר הוא נפצע במשחק של מנצ'סטר יונייטד, האומה כולה עקבה בדאגה אחר מצב כף רגלו, לבסוף הוא החמיץ את המשחקים הראשונים בגרמניה, חזר בהמשך אבל היה רחוק מאוד ממיטבו. את הטורניר הוא חתם עם כרטיס אדום מטופש במשחק ההדחה מול פורטוגל ברבע הגמר. עברו ארבע שנים, הגענו ל-2010, ורוני הוא כוכב בשיא הקריירה שמוביל את יונייטד בעידן פוסט-רונאלדו. ושוב, בתחילת אפריל הוא נפצע, הפעם הוא מחלים בזמן אבל שוב לא מתאושש, משחק רע ואנגליה מודחת בשמינית. בסה"כ יש לו אפס כיבושים בגביע העולמי, לעומת חמישה ביורו. לטורניר הזה רוני מגיע ממקום קצת אחר. הוא כבר לא נער פלא ולא כוכב. הוא מתקרב לגיל 30, רחוק מאוד משיאו, אחרי העונה הגרועה ביותר של יונייטד בשני העשורים האחרונים, וכשעדיין אין לו קבלות רציניות במדים הלאומיים. באנגליה אפילו גוברים והולכים הקולות שקוראים הודג'סון לא לכלול אותו בהרכב בברזיל. לא נראה שהודג'סון יענה להצעה, מקומו של רוני עדיין נראה מובטח, אבל הפעם אין שום ציפיות מיוחדות ממנו. מי יודע, אולי דווקא זה יעזור לו ולראשונה הוא יראה מיכולתו המוכרת על הבמה של המונדיאל.

סטיבן ג'רארד

גיל: 34
תפקיד: קשר
קבוצה: ליברפול

כשסטיבן ג'רארד ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה, במשחק ידידות נגד אוקראינה בשנת 2000, הוא כנראה לא חלם שכעבור 14 שנים הוא יסע למונדיאל כעוגן המרכזי בקישור של נבחרת אנגליה. הוא החמיץ את מונדיאל 2002 בגלל פציעה, החמיץ פנדל בדו-קרב הפנדלים נגד פורטוגל ב2006 וגם היה חלק מנבחרת מאכזבת במונדיאל 2010. למונדיאל השלישי שלו ג'רארד יגיע ברגשות מעורבים, אחרי שהיה קרוב יותר מכל לאליפות פרמיירליג ראשונה עם ליברפול, אך החלקה שלו במשחק נגד צ'לסי, שלושה מחזורים לסוף, סימנה את ההתרסקות של ליברפול. אך הכישלון בקו הסיום לא צריך לטשטש את העונה הנפלאה שחווה ג'רארד מבחינה אישית. המספרים הנהדרים (13 שערים ו-15 בישולים, הכי גבוהים שלו מאז 2008/9) לא מספרים את הסיפור המלא, אם כי ג'רארד שב והזכיר העונה שהיכולות שלו במצבים נייחים שוות הרבה שערים לקבוצתו. לאחר כמה עונות בינוניות כקשר התקפי וקשר 50-50, בהם הקישור של ליברפול נפגע בין היתר בגלל הירידה בדינאמיות האופיינית של ג'רארד, הוא הוסב בחודש ינואר לעמדת הקשר האחורי בליברפול. ברנדן רודג'רס קיווה שהעמדה האחורית תקל על ג'רארד מבחינת העומס, ותאפשר לו לנהל את המשחק של ליברפול מאחור, עם טווח מסירות נהדר וראיית משחק. ספק אם בחלומו הרטוב ביותר רודג'רס האמין שג'רארד יכנס בטבעיות כזו לתפקיד, ויוביל את הריצה הנהדרת של ליברפול בחלק השני של העונה. ההצלחה הגדולה לה זכה ג'רארד בעמדת מנהל המשחק האחורי עשויה להיות גם המפתח לפתרון בנבחרת אנגליה. לאורך העונות, הסברה הרווחת הייתה ששחקנים כמו סטיבן ג'רארד ופול סקולס נאלצו לשחק בעמדה אחורית או בכנף, על מנת לפנות לפרנק למפארד את עמדת הקשר ההתקפי. במונדיאל הקרוב זה כבר לא יהיה תירוץ עבור ג'רארד: העונה הוא הוכיח שעמדת הקשר האחורי היא העמדה הנכונה עבורו, בגילו וביכולתו הנוכחית. הוא יפתור הרבה בעיות לנבחרת אנגליה, אם הודג'סון ישכיל לתת לג'רארד לנהל את המשחק מעמדה עמוקה, ויציב שני שחקנים אנרגטיים לצידו. בגיל 34, ג'רארד כבר לא יכול לחרוש את המגרש לאורכו ולרוחבו כשם שהיה עושה לפני עשר שנים, אבל הוא כן מעניק לאנגליה לוקסוס שלא היה לה כבר זמן רב (גארת בארי, מישהו?): מנהל משחק עם טווח מסירות נהדר ויכולת לאיים על השער.

דניאל סטארידג'

גיל: 24
תפקיד: חלוץ
קבוצה: ליברפול

כשדניאל סטארידג' השלים את מעברו מצ'לסי לליברפול, בחודש ינואר 2013, כנראה שהוא היה בין הבודדים שחלמו על כך שיגיע למונדיאל בברזיל כחלוץ האנגלי הכי חם. דיבורים על אגו גדול, מוסר עבודה מפוקפק וגישה בעייתית ליוו את המעבר שלו, אבל בליברפול התגלתה האמת המעודדת (עבורו) או המדכאת (עבור אוהדי צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, בה גדל): סטארידג' בסה"כ היה צריך מישהו שיאמין בו. וברנדן רודג'רס האמין בסטארידג' מהרגע הראשון, נתן לו את המפתחות לעמדת החלוץ המרכזי, ומהרגע הזה סטארידג' לא הביט לאחור.
31 שערי ליגה ב-43 הופעות במדי ליברפול; שלושה שערים בשלושת משחקיו הראשונים במועדון (הראשון מאז ריי קנדי ב1974); שחקן הפרמיירליג השני בלבד שכבש 8 משחקים ברצף (רוד ואן ניסטרלוי עשה זאת פעמיים) - אלה הם רק חלק משיאו של סטארידג', שכבש בקצב יותר גבוה מלואיס סוארז ופרננדו טורס במדי ליברפול. סטארידג' הוכיח לכולם שהוא צריך לשחק בעמדת החלוץ המרכזי, ולא בעמדת הקיצוני שבה תופקד בצ'לסי. רודג'רס אף נאלץ לשנות את מערך ה4231 ל-442, כדי לאפשר לסטארידג' ולסוארז לשחק במרכז. על מנת להשיג הצלחה גם במדי הנבחרת, הודג'סון עשוי להידרש לגמישות דומה. לסטארידג' רק 10 הופעות בינלאומיות, והוא מתחרה על העמדה שלו עם ויין רוני, אחד השחקנים הגדולים בסגל של הנבחרת. האם הודג'סון יצליח להוציא את המקסימום משניהם? קשה להאמין, ונראה שמישהו משניהם יאלץ לעבור לעמדה פחות נוחה עבורו. במנצ'סטר יונייטד, רוני פינה את עמדת החלוץ המרכזי בעל כורחו לרובין ואן פרסי, שם גדול, אך האם הודג'סון יזיז את רוני עבור סטארידג'? מה שבטוח, הפתרון הקל במקרה הזה, הזזה של סטארידג' לכנף ימין (העמדה בה התקשה להותיר חותם במדי צ'לסי) - תהיה עוול משווע לחלוץ שלא הפסיק לכבוש מרגע שקיבל את הקרדיט כחלוץ מרכזי.

שימו לב ל...

אדם לאלנה
גיל: 26
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: סאות׳האמפטון (אנגליה)

הוא נכנס עמוק לתודעה רק השנה, אבל אוהדי הסיינטס יאמרו שאדם לאלנה, הקפטן של הקבוצה, הוא אחד השחקנים הטובים באנגליה כבר מספר שנים. ההשוואה למסי בשירים שהם מרעיפים עליו היא לא מקרית, הרי מדובר בשחקן אקדמיה שהתקדמותו משקפת את זו של המועדון. לאלנה הפך למוקד העניינים כשזומן לראשונה לנבחרת האנגלית. כעבור מעט מאוד זמן, התפרסמה לה פרשת קלאטנברג; שם נטען שהשופט השנוי במחלוקת אמר ללאלנה: ״השתנית מאז שהופעת במדי בנבחרת״. יכול להיות שהוא באמת השתנה. עד אותו רגע הוא היה בורג מרכזי בקבוצה חביבה למדי, אבל מאז הוא מטביע את חותמו עוד יותר, וניכר שהופעותיו השתפרו בהתאם לביטחון העצמי שצבר לנוכח פריצתו. מאמנו, פוטצ׳ינו, טוען שאין בכלל שאלה בנוגע להגעה למונדיאל. הוא מוסיף ואומר שאילו היה ברזילאי, הוא לבטח היה מייצג את הנבחרת הברזילאית.

הוא מגזים. אחרי הכל, מדובר בשחקן אלמוני יחסית שרשם 3 הופעות בנבחרת בלבד. יחד עם זאת, הקהל האנגלי כבר שם עליו עין. אנגליה שנים זקוקה לניצוץ שיאיר את האומה ויהפוך את הנבחרת המשעממת והלא מוצלחת לאחת שניתן לשאוב ממנה עידוד ונחת. לאלנה, לצד שחקנים כמו בארקלי וסטארידג׳, בהחלט יכול להיות כזה. מדובר בשחקן אנגלי לא טיפוסי, בעל שליטה מצוינת בכדור (בשתי רגליו) עם טכניקה שלא מביישת את גדולי השחקנים בליגה האנגלית. אינטליגנצית המשחק שלו מאפשרת לו לשחק במגוון תפקידים, לרבות בחלק ההתקפי של המגרש, והסטטיסטיקה שלו מרשימה למדי. המהפכה של סאות׳האמפטון, שבמרכזה עומד לאלנה, מעוררת תקווה ברחבי האומה, והאופטימים כבר חולמים על עידן טוב יותר. לפני שלוש שנים הוא היה בליג 1 (הליגה השלישית של אנגליה), כיום הוא מועמד להיות חלק מרכזי במדי הנבחרת בגביע העולם. מבחינתו השמיים הם הגבול.


הסגל המלא:
שוערים: ג'ו הארט (מנצ'סטר סיטי), בן פוסטר (ווסט ברומיץ'), פרייזר פורסטר (סלטיק-סקוטלנד).
הגנה: גלן ג'ונסון (ליברפול), לייטון ביינס (אברטון), גארי קייהיל (צ'לסי), פיל ג'אגיילקה (אברטון), כריס סמולינג (מנצ'סטר יונייטד), פיל ג'ונס (מנצ'סטר יונייטד), לוק שואו (סאות'המפטון).
קישור: סטיבן ג'רארד (ליברפול, קפטן הנבחרת), ג'ק ווילשייר (ארסנל), פרנק למפארד (צ'לסי), ג'ורדן הנדרסון (ליברפול), אלכס אוקסלייד-צ'מברליין (ארסנל), ג'יימס מילנר (מנצ'סטר סיטי), ראחים סטרלינג (ליברפול), אדם לאלנה (סאות'המפטון), רוס בארקלי (אברטון).
התקפה: דניאל סטארדיג' (ליברפול), ויין רוני (מנצ'סטר יונייטד), דני וולבק (מנצ'סטר יונייטד), ריקי לאמברט (סאות'המפטון).

לסיכום

לנבחרת אנגליה יש תדמית של נבחרת עם אוהדים הזויים ואופטימיים, שתמיד בטוחים שהנבחרת שלהם תזכה בגביע העולמי או באליפות אירופה ומתרסקים כל פעם מחדש. המציאות בשנים האחרונות קצת שונה מזה, כי לא כל הציבור האנגלי מורכב מכתבים של הדיילי מייל והסאן. ליורו 2012 אנגליה הגיעה נטולת ציפיות כמעט לחלוטין, וההגעה לרבע הגמר התקבלה בסה"כ כהישג חיובי של הודג'סון, ולקראת המונדיאל הנוכחי המורל הלאומי עוד יותר בשפל. אנגליה קיבלה הגרלה איומה עם שתי נבחרות טובות ממנה, איטליה ואורוגוואי. אנגליה מעולם לא ניצחה את איטליה בטורניר כלשהו, ולגבי אורוגוואי-אחרי עונה שלמה של צפייה בלואיס סוארז מתעלל בפרמיירליג, יש לאנגלים סיבה טובה לפחד. גם בלי להסתכל על היריבות, מצבה של אנגליה יכול היה להיות טוב יותר. "דור הזהב" של אמצע העשור הקודם, שכזכור לא הגיע לשום הישג משמעותי, חלף, ונשארו ממנו רק ג'רארד ולמפארד הישישים ורוני שמעולם לא תפקד בגביע העולמי. שאר הסגל מורכב משחקנים צעירים, בפרופיל תקשורתי נמוך יותר מאשר קודמיהם מהעשור הקודם. רובם מוכשרים, חלקם אפילו מאוד מוכשרים ונתנו עונות מצוינות בפרמיירליג, אבל התמונה הכללית היא אפורה למדי. במצב העניינים הנוכחי, כל תסריט שלא נגמר בהדחה בשלב הבתים הוא הישג פנטסטי עבור הודג'סון. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על נבחרת אנגליה, אבל מאז 1958 בכל מונדיאל שבו השתתפה היא עברה לפחות שלב אחד, הפעם הרקורד הזה נמצא בסכנה ממשית.



תודה ל- Mellow29 (דני) ול- golding (עדי) על תרומתם לסיקור.

בפרק הקודם:
העונה הקודמת של הגמלים מבאר שבע דמתה באופן מייאש עבור אוהדייה לעונה הקודמת. רק שבעונה שעברה, סכנת הירידה לליגה השנייה לא חלפה עד למחזור האחרון בליגה.
רק במחזור החמישי השיגה הקבוצה ניצחון ליגה ראשון. היה זה 1-3 מוחץ ומפתיע על מי שלימים תהפוך לאלופת המדינה, מכבי תל אביב. הקבוצה הציגה משחק קליל ומסחרר והנחילה לצהובים הפסד ליגה ראשון. רבים חשבו שזו תהיה נקודת מפנה בעונה, אבל לא כך היה.
פתיחת העונה זיכתה את באר שבע בתואר "מלכת הXיקסים". לא פחות מ7 מתוך 9 משחקי הליגה הראשונים של הקבוצה הסתיימו בחילוק נקודות. תיקו זה אומר אומנם לא ניצחון, אבל גם לא הפסד. למרות זאת, האוהדים לא התחברו לשיטת המשחק והשחקנים הפגינו חולשה ניכרת בכל המשחקים.
את הסיבוב הראשון הקבוצה סיימה בנקודת האמצע - במקום השביעי בטבלה.
האוהדים, שחשבו שיותר גרוע מהסיבוב הראשון לא יכול להיות, טעו ובגדול. הקבוצה צברה נתון מחפיר של 11 נקודות בלבד במהלך הסיבוב השני. לולא רצף של 3 ניצחונות במחזורים 19-21, סביר להניח שהאשכול הזה לא היה נפתח.
לפתיחת הפלייאוף התחתון הגיעה הקבוצה מהמקום התשיעי בפער יחסית מבטיח של 5 נקודות מהקו האדום. לתת שקט לאוהדים? בבאר שבע? מה פתאום! רגלייהם של השחקנים רעדו ברגע האמת ולמחזור האחרון הגיעה הקבוצה שהיא (יחד עם כל הפלייאוף התחתון) בסכנת ירידה. מהרגע שהסתיים המחזור הלפני אחרון ועד שהתחיל המחזור האחרון, התעסק עולם הספורט הישראלי בתיאוריות וחישובים לגבי מי תהיה היורדת השנייה ללאומית ומי תלך למבחנים. כל התאוריות התחילו ב"במידה ומכבי נתניה תנצח את הפועל באר שבע", אלא שאז החניכים של אלישע לוי עלו למגרש 'היהלום' בנתניה ושטפו אותו כמו שלא עשו העונה (מלבד המחזור החמישי מול מכבי תל אביב). זה הסתיים ב0-3 מוחץ לאדומים ובירידה של הנתיינים ללאומית.

ברוכים הבאים לבאר שבע, בירת ההזדמנויות:
אליניב ברדה - מלחמת לבנון השנייה, 3 אולמפיאדות, 10 עונות של ארץ נהדרת ו5 סרטים של 'מהיר ועצבני'. אלה חלק מהדברים שקרו בין הופעתו האחרונה של אליניב "נסיך לב אדום" ברדה (31) לפני 10 שנים לבין הופעתו הבאה על הדשא בוסרמיל המיושן. לפני יציאתו לאירופה, הספיק ברדה ללבוש את הירוק של חיפה ואת האדום של תל אביב. ב2007 היה מחלוצי הליגיונרים הבלגים כשעבר לקבוצת הפאר, גנק. שם, בדיוק כמו במדבר הבאר שבעי, הפך לסמל. החיבור היה מיידי והאוהדים התאהבו בחלוץ הישראלי. במהלך 6 העונות זכה עם גנק פעמיים בגביע הבלגי ופעם אחת באליפות בלגיה. בנוסף, ברדה השאיר את חותמו במועדון הבלגי כאשר הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 57 שערים. בסוף העונה האחרונה, המשא ומתן בין ברדה לגנק עלה על שרטון ובבאר שבע מיד התחילו לחצים כדי להחזיר את אחד הסמלים הגדולים לוסרמיל. בתום משא ומתן ארוך ומייגע, הוכרז אליניב ברדה כשחקן הפועל באר שבע ובאימון הראשון לעונה התקבל בחום ובאהבה כמו שרק הבאר שבעים יודעים.

מאור בוזגלו - רבות דובר על מאור בוזגלו (25). אמרו עליו שהוא שחקן העתיד, אמרו עליו שהוא בליין, הריצו על אבא שלו דאחקות מפה ועד רייסר. כל זה לא הפריע לאלונה ברקת לבצע את אחת ההחתמות המפתיעות של הקיץ. לאחר שעזב בקול תרועה רמה את מכבי תל אביב בסוף עונת 10/11, ניסה בוזגלו את החלום האירופאי. באוגוסט 2011 הכריזה סטנדרט ליאז' על החתמתו של "הכוכב" הישראלי. אולם בוזגלו לא התאקלם בקבוצה הבלגית ורשם 2 עונות שהוא יעדיף לשכוח, במהלכן רשם 25 הופעות וכבש שער אחד בודד. כמעט כל הקבוצות הישראליות רדפו אחר בוזגלו בחלון ההעברות הנוכחי, אך לבסוף החליט להתאחד עם אלישע לוי וינסה לשחזר יחד איתו את העונה ההיא מבני סכנין, שהייתה העונה הכי טובה שלו עד כה בקריירה.

אליניב ברדה ומאור בוזגלו - בעונה שעברה בבלגיה, העונה בבאר שבע

קובי דג'אני – את 5 העונות הראשונות שלו בבוגרים, בילה דג'אני (28) בבני יהודה. במהלך 4 העונות הבאות החליף דג'אני 3 קבוצות (אשדוד, הפועל פתח תקווה והפועל אשקלון) עד שבעונת 10/11 חתם במכבי נתניה. במהלך 3 העונות במדים הצהובים, היה דג'אני הגרזן בקישור האחורי. בסוף העונה האחרונה, ירד עם מכבי נתניה לליגה הלאומית אך לא רצה להמשיך שם, חתם בהפועל באר שבע והיא תהיה התחנה השישית בקריירה הארוכה שלו.

דג'אני - ילבש אדום לראשונה בקריירה


טומיסלאב פאויביץ' - הבלם הסרבי (27) התחיל את העונה שעברה בשריף טריפוסל המולדבית, אך מיעט לשחק שם ובינואר חזר לסרביה לשחק במדי פרטיזן בלגרד. הוא שיחק 12 פעמים בחצי העונה השנייה של העונה. את העונה הקרובה יבלה במדבר הבאר שבעי וינסה לעבות את ההגנה של הקבוצה.

בן ביטון ובן תורג'מן – צמד המגינים (תוג'מן 24 ביטון 22) היו שחקני הרכב בעונה המוצלחת של עירוני נצרת עילית מהלאומית, שכמעט והסתיימה לה בעלייה לליגת העל. כעת השניים ינסו לבצע את הפריצה המיוחלת שלהם על מדשאות וסרמיליה.

צאתכם לשלום:
נכון לזמן פתיחת האשכול, אף שחקן (מלבד דיא סבע ורועי קהת שחזרו להשאלה במכבי תל אביב) לא שוחרר מהקבוצה וחתם באחרת.
למרות זאת, שני שחקנים צפויים לעזוב עד תום חלון ההעברות והם עודד גביש ועידו אקסברד.
הראשון, שנתן עונה ראשונה מעולה בקבוצה, לא היה מרוצה מהעונה שחלפה וביקש לעזוב את הקבוצה. הוא חותר לצאת לאירופה, אך עד כה לא הושג שום הסכם.
היחסים של אקסברד ובאר שבע ידעו עליות ומורדות וכרגע נמצאים בשפל. עידו ידע כבר בעונה שעברה שלא בונים עליו בקבוצה, אבל למרות זאת לא הושג הסכם להעבירו לקבוצה אחרת בינואר. הקיץ, לעומת זאת, הוא לא מתכוון להישאר בקבוצה וכמו גביש - נראה שעד סוף הקיץ הם כבר לא יהיו חלק מהאדומים.
בנוסף, יש לציין את שחרורם של שלושה משחקני הנוער של הקבוצה: ירדן אבוחצירא, שמעון לוגסי וגל דהאן, שנשארו עם כרטיס השחקן שלהם ביד.

העונה שתהיה:
בניגוד לעונות שעברו, בעונה הזו אלונה וצוות המאמנים לא קנו מספר רב של שחקנים שכביכול אמורים לספק את הסחורה, אלא 2-3 שחקנים איכותיים שאמורים לספק את הסחורה. החזרתו של ברדה והחתמתו המפתיעה של בוזגלו הקפיצו את הציפיות של האוהדים הבאר שבעיים. מזה כמה שנים, על הנייר, הפעם יש להם סיבה לצפות.
אבל בבאר שבע כמו בבאר שבע – אין לדעת מה תביא איתה הרוח. אחרי החגיגה הזו באימון הראשון, מה שבטוח הוא – שהולך להיות חם!

נבחרות
זכיות:
ברזיל - 5 (1958, 1962, 1970, 1994, 2002)
איטליה - 4 (1934, 1938, 1982, 2006)
גרמניה - 3 (1954, 1974, 1990) - כולם כגרמניה מערבית
ארגנטינה - 2 (1978, 1986) - 0 בלי רמאויות
אורוגוואי - 2 (1930, 1950)
אנגליה - 1 (1966)
צרפת - 1 (1998)
ספרד - 1 (2010)

השתתפות במונדיאלים:
ברזיל - 19, הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל המונדיאל
גרמניה(כולל מערב גרמניה) - 17 הנבחרת היחידה ביחד עם ברזיל שתמיד עברה מוקדמות
איטליה - 17, הפעם היחידה בה לא עברה מוקדמות הייתה ב - 1958
ארגנטינה - 15
אנגליה - 13
ספרד - 13
צרפת - 13

משחקים במונדיאלים:
גרמניה(כולל מערב גרמניה) - 99
ברזיל - 97
איטליה - 80
ארגנטינה - 70
אנגליה - 59

ההפרש השנים הכי גדול בין הגעות למונדיאל:
56 - מצרים(בין 1934 ל - 1990), נורווגיה(בין 1938 ל - 1994)

משחק עם הכי הרבה שערים:

26.6.1954 אוסטריה - שוויץ 5:7 - רבע גמר

הניצחון הכי גבוה:
17.6.1954 הונגריה - דרום קוריאה 0:9 - שלב הבתים
18.6.1974 יוגוסלביה - זאיר 0:9 - שלב הבתים
15.6.1982 הונגריה - אל סלבדור 1:10 - שלב הבתים

מאמנים
זכיות
המאמן היחיד שזכה בשני גביעי עולם היה ויטוריו פוצו - 1934, 1938 עם איטליה

זכו גם כמאמנים וגם כשחקנים
מריו זגאלו(1958, 1962 - שחקן, 1970 - מאמן)
פרנץ בקנבאואר(1974 - שחקן, 1990 - מאמן)

אימן בהכי הרבה מונדיאלים:
6 - קרלוס אלברטו פריירה(1982 כווית, 1990 אמירויות, 1994 ו - 2006 ברזיל, 1998 ערב הסעודית, 2010 דרום אפריקה)

אימנו הכי הרבה נבחרות במונדיאלים:
5 - בורה מילוטינוביץ'(1986 מכסיקו, 1990 קוסטה ריקה, 1994 ארה"ב, 1998 ניגריה, 2002 סין)
5 - קרלוס אלברטו פריירה(1982 כווית, 1990 אמירויות, 1994 ו - 2006 ברזיל, 1998 ערב הסעודית, 2010 דרום אפריקה)

ניהול משחקים:
25 - הלמוט שן(מערב גרמניה - 1966, 1970, 1974, 1978)
23 - קרלוס אלברטו פריירה(1982 כווית, 1990 אמירויות, 1994 ו - 2006 ברזיל, 1998 ערב הסעודית, 2010 דרום אפריקה)
20 - בורה מילוטינוביץ'(1986 מכסיקו, 1990 קוסטה ריקה, 1994 ארה"ב, 1998 ניגריה, 2002 סין)
20 - מריו זגאלו(ברזיל - 1970, 1974, 1998)
18 - אנצו בארזוט(איטליה - 1978, 1982, 1986)
18 - ספ הרברגר(גרמניה הנאצית/מערב גרמניה - 1938, 1954, 1958, 1962)
18 - הוס הידינק(1998 הולנד, 2002 דרום קוריאה, 2006 אוסטרליה)

שחקנים
זכיות:
3 - פלה(ברזיל: 1958, 1962, 1970)

השתתפות בהכי הרבה מונדיאלים:
5 - לותאר מתיאוס(מערב גרמניה/גרמניה - 1982, 1986, 1990, 1994, 1998) - שיחק בכולם
5 - אנטוניו קרבחאל(מכסיקו - 1950, 1954, 1958, 1962, 1966) - שיחק בכולם
5 - ג'יאנלואיג'י בופון(איטליה - 1998, 2002, 2006, 2010, 2014) - לא שיחק בראשון

מלכי ההופעות בכל הזמנים:
25 - לותאר מתיאוס(מערב גרמניה/גרמניה - 1982, 1986, 1990, 1994, 1998)
23 - פאולו מלדיני(איטליה - 1990, 1994, 1998, 2002)
21 - אובה זלר(מערב גרמניה - 1958, 1962, 1966, 1970)
21 - דייגו מראדונה(ארגנטינה - 1982, 1986, 1990, 1994)
21 - ולדיסלב ז'מודה(פולין - 1974, 1978, 1982, 1986)

מלכי השערים בכל הזמנים:
15 - רונלדו(ברזיל - 1994(רק היה בסגל ולא שיחק), 1998, 2002, 2006)
14 - מירוסלב קלוזה(גרמניה - 2002, 2006, 2010)
14 - גרד מילר (מערב גרמניה - 1970, 1974)
13 - ז'וסט פונטן(צרפת - 1958)
12 - פלה(ברזיל - 1958, 1962, 1966, 1970)

הכי הרבה שערים במשחק אחד:
5 - אולג סאלנקו. 28.6.1994 רוסיה - קמרון 1:6

מלכי השערים בכל מונדיאל:
1930 - גיז'רמו סטאבילה(ארגנטינה) עם 8
1934 - אודריך ניידלי(צ'כוסלובקיה) עם 5
1938 - ליאונדס(ברזיל) עם 7
1950 - אדמיר(ברזיל) עם 8
1954 - שנדור קוצ'יש(הונגריה) עם 11
1958 - ז'וסט פונטן(צרפת) עם 13
1962 - גארינצ'ה(ברזיל), ואוה(ברזיל), ליאונל סנצ'ס(צ'ילה), דראזן ירקוביץ'(יוגוסלביה), פלוריאן אלברט(הונגריה), ולנטין איבנוב(ברה"מ) עם 4 כ"א
1966 - אוסביו(פורטוגל) עם 9
1970 - גרד מילר(נערב גרמניה) עם 10
1974 - גז'גוז' לאטו(פולין) עם 7
1978 - מריו קמפס(ארגנטינה) עם 6
1982 - פאולו רוסי(איטליה) עם 6
1986 - גארי לינקר(אנגליה) עם 6
1990 - טוטו סקילאצ'י(איטליה) עם 6
1994 - חריסטו סטויצ'קוב(בולגריה), אולג סאלנקו(רוסיה) עם 6
1998 - דאבור שוקר(קרואטיה) עם 6
2002 - רונלדו(ברזיל) עם 8
2006 - מירוסלב קלוזה(גרמניה) עם 5
2010 - דייגו פורלן(אורוגוואי), תומס מולר(גרמניה), ווסלי סניידר(הולנד), דוד וייה(ספרד) עם 5 כ"א

השחקן המצטיין(מ - 1982 זוכה בכדור הזהב):
1930 - חוסה נסאצי(אורוגוואי)
1934 - ג'וזפה מיאצה(איטליה)
1938 - ליאונידס(ברזיל)
1950 - זיזיניו(ברזיל)
1954 - פרנת פושקאש(הונגריה)
1958 - דידי(ברזיל)
1962 - גארינצ'ה(ברזיל)
1966 - בובי צ'רלטון(אנגליה)
1970 - פלה(ברזיל)
1974 - יוהאן קרויף(הולנד)
1978 - מריו קמפס(ארגנטינה)
1982 - פאולו רוסי(איטליה)
1986 - דייגו מראדונה(ארגנטינה)
1990 - טוטו סקילאצ'י(איטליה)
1994 - רומאריו(ברזיל)
1998 - רונלדו(ברזיל)
2002 - אוליבר קאן(גרמניה)
2006 - זינדין זידאן(צרפת)
2010 - דייגו פורלאן(אורוגוואי)

השחקן הצעיר ביותר:
נורמן וייטסייד(צפון אירלנד) - בן 17 ו - 41 יום - בבכורה שלו מונדיאל 82
הכובש הצעיר ביותר:
פלה(ברזיל) - בן 17 ו - 239 יום כשכבש נגד ויילס במונדיאל 1958
השחקן המבוגר ביותר:
רוז'ה מילה(קמרון) - בן 42 ו - 39 יום במשחקו האחרון במונדיאל 1994
הכובש המבוגר ביותר:
רוז'ה מילה(קמרון) - בן 42 ו - 39 יום כשכבש נגד רוסיה במונדיאל 1994

משחק בינ"ל ראשון: איטליה-צרפת 2-6 (מילאנו, איטליה; 15 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: איטליה-ארצות הברית 0-9 (ברנטפורד, אנגליה; 2 באוגוסט 1948)
ההפסד הכי גדול: הונגריה-איטליה 1-7 (בודפשט, הונגריה; 6 באפריל 1924)
שיאן ההופעות: ג'אנלואיג'י בופון (139)
מלך השערים: לואיג'י ריבה (35)
דירוג נוכחי: 9
הישגים:
* אלופת העולם (1934, 1938, 1982, 2006), פעמיים סיימה כסגנית (1970, 1994).
* אלופת אירופה (1968), פעמיים סיימה כסגנית (2000, 2012).
* אלופת אולימפיאדת ברלין 1936.

היסטוריה
לאיטליה היסטוריה עשירה בטורנירי גביע העולם, המתחילה מראשית ימיו של הטורניר. הכדורגל באיטליה התחיל לקרום עור וגידים בסוף המאה ה-19, כשסוחרים אנגלים הביאו את הכדורגל לצפון מערב איטליה, בעיקר לערים טורינו וג'נואה. ב-1898 קמה ההתאחדות האיטלקית ובעקבותיה העונה הראשונה של הליגה הבכירה. ב-1910 התקיים משחקה הראשון של נבחרת איטליה, שניצחה במילאנו את צרפת בתוצאה 6-2.

אל המונדיאל שהתקיים ב-1930 איטליה בחרה שלא להגיע, כמו מרבית הנבחרות האירופאיות האחרות, שכן הנסיעה דרך האוקיינוס האטלנטי הייתה יקרה מדי בזמנו. מי יודע מה היה עולה בגורל הנבחרת האיטלקית לו הייתה נוסעת, שכן את שני המונדיאלים הבאים איטליה לקחה פעם אחר פעם. ב-1934 זכתה בו לאחר שניצחה את צ'כוסלובקיה בגמר הביתי ברומא בתוצאה 2-1, וב-1938 זכתה בו לאחר ניצחון 4-2 על הונגריה בגמר על אדמת צרפת, רגע לפני מלחמת העולם השנייה והקפאת הטורניר ל-12 שנים. היה זה סילביו פיולה, מלך השערים בליגה האיטלקית עד עצם היום הזה, שהכריע את המשחק עם צמד.


איטליה של מוסוליני זוכה בגביע העולם 1938.

את המונדיאלים הבאים ירצו בוודאי לשכוח בארץ המגף. ב-1949 נספו עשרה מתוך אחד-עשר הפותחים של הנבחרת באסון התעופה סופרגה, בו התרסק מטוסה של קבוצת טורינו (שזכתה באליפות האיטלקית במשך 4 שנים ברציפות). שנה לאחר מכן, במונדיאל 1950 בברזיל, האצורי לא עברו את שלב הבתים. ב-1954 האצורי כשלו בשנית לעבור את שלב הבתים, ואל המונדיאל שנערך ב-1958 בשבדיה האצורי כלל לא העפילו. למרות הדומיננטיות הרבה של אינטר ומילאן בטורנירים האירופיים בתחילת שנות ה-60, הנבחרת המשיכה להיכשל במסגרת המונדיאל. גביע העולם ב-1966 שנערך באנגליה זכור במיוחד בשל ההפסד המכריע לנבחרת צפון קוריאה בשלב הבתים, בו גם הודחו האצורי, למרות שמות אדירים כג'אני ריברה, ג'אקומו בולגרלי, סנדרו מאצולה וג'אנצ'ינטו פאקטי שהציבו אותם בתור הפייבוריטים של הטורניר.

במונדיאל שנערך במקסיקו 1970 שזכור בארצנו הקטנה לטובה, הוגרלה איטליה בשלב הבתים עם אורוגוואי, שבדיה וישראל. האצורי אמנם סיימו בתיקו עם ישראל, אך העפילו לשלב הבא מהמקום הראשון, לראשונה מאז 1938. בחצי הגמר איטליה פגשה את מערב גרמניה למשחק שייזכר לשנים ארוכות בתור "משחק המאה", או המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים. המשחק נגמר בתוצאה 4-3 ששלחה את האצורי לגמר, רק בשביל להפסיד 4-1 לברזיל. אל מונדיאל 1978 הגיעה סגל חדש ורענן שכלל את פאולו רוסי הצעיר, שלימים יתברר כאחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק. במונדיאל זה סיימה איטליה במקום הרביעי.

שנתיים לאחר מכן התפוצצה פרשת שחיתות באיטליה, שנקראה הטוטונרו, שבה נשלח פאולו רוסי אל היציעים למשך שנתיים על אף שטען לחפותו. רוסי חזר בדיוק בזמן למונדיאל 1982 שנערך על אדמת ספרד. שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים (מול פולין, קמרון ופרו) בקושי העלו את הנבחרת לשלב הבתים הבא (בהתאם לפורמט בשנת 82). איש לא העניק לאצורי סיכוי לאחר שהוגרלה ביחד עם ארגנטינה, אלופת העולם הנוכחית, וברזיל, שהייתה לכל הדעות הפייבוריטית לזכות בטורניר. איטליה ניצחה את ארגנטינה 2-1 במשחק הראשון, ולאחר שברזיל ניצחה 3-1 את אותה ארגנטינה, המפגש ביניהן היה זה שיכריע מי תעלה לחצי הגמר. שלושער של פאולו רוסי באותו משחק קבע 3-2 לאיטליה, העלה אותה לחצי הגמר ושלח את פאולו רוסי היישר לפנתאון של הגביע העולמי. בחצי הגמר איטליה גברה בקלילות על פולין בעזרת צמד של, מי אם לא, רוסי. בגמר ניצחה איטליה את מערב גרמניה 3-1 והניפה בפעם השלישית את גביע העולם.


החבר'ה של מונדיאל 82.

איטליה לא השכילה לשמור את התואר במונדיאל הבא, ואל מונדיאל 1990 הגיעה כמארחת הטורניר. טוטו סקילאצ'י, שהיה אלמוני טרם המונדיאל, פרץ לתודעה כשסיים כמלך שערי הטורניר. איטליה צלחה את כל הדרך עד שהגיעה לחצי הגמר, שם פגשה את ארגנטינה, באיצטדיון הסן פאולו של נאפולי. באותה תקופה היה דייגו ארמנדו מראדונה השליט הבלעדי בנאפולי, ובקשתו מהאוהדים הנאפוליטנים לעודד את ארגנטינה ולא את איטליה במשחק - נענתה. ארגנטינה שרדה עד לשריקת הסיום ועלתה לגמר לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים. דו קרב הפנדלים ליווה את האיטלקים לאורך כל העשור. במונדיאל 1994 הגיעה איטליה לגמר שנערך שוב, כמו ב-1970, מול ברזיל. אוהדי כדורגל רבים זוכרים את התמונה הטרגית של רובי באג'ו, כוכב המונדיאל, מחמיץ את הפנדל המכריע מול השוער טפארל ומעניק לברזיל גביע עולם נוסף. ב-1998 שוב הודחה הנבחרת בפנדלים מול צרפת המארחת ברבע הגמר, שבסופו של דבר גם לקחה את גביע העולם.

את המילניום החדש פתחה איטליה עם שאיפות כבירות, כשברשותה סגל נוצץ עם שחקנים כמו טוטי, דל פיירו, מלדיני, אינזאגי ורבים אחרים. אל המונדיאל הראשון שנערך ביבשת אסיה הגיעה איטליה עם שאיפות גדולות, אך היא סיימה אותו בטעם מר. שלב הבתים היה קשה מנשוא, אך איטליה צלחה אותו ונפגשה עם אחת הנבחרות המארחות בשמינית הגמר, דרום קוריאה. עד היום לא סולחים באיטליה לשופט האקוודורי ביירון מורנו ולחניכיו האגרסיביים של חוס הידינק. האכזבה הייתה עצומה. אל 2006, בדומה ל-1982, הגיעה איטליה שפופת ראש לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'ופולי. שלב הבתים היה מוצלח כאשר איטליה, תחת הנהגתו של מרצ'לו ליפי, מנצחת את צ'כיה וגאנה ומסיימת בתיקו מול ארה"ב. בשלבי הנוקאאוט איטליה עשתה את כל הדרך עד לגמר ולתואר הנכסף, כשבדרך היא חולפת באחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאל על פני גרמניה, וגם על פני צרפת בגמר, שזכור בעיקר בשל נגיחתו של זידאן במטראצי. הגביע חזר לארץ המגף.


קנבארו מניף את גביע העולם לשנת 2006.

ב-2010, מרצ'לו ליפי (שהספיק ללכת ולחזור מעמדת מאמן הנבחרת) בחר סגל תמוה המבוסס בעיקר על כוכבי 2006 (שהספיקו להזדקן עד אז), ואיטליה רשמה את אחד המונדיאלים החלשים בתולדותיה כשהיא מודחת כבר בשלב הבתים. מיד לאחר המונדיאל והאכזבה העצומה הגיע צ'זארה פראנדלי לתפקיד, ורשם טורניר ראשון מוצלח כשהוא מוליך את האצורי לגמר יורו 2012.

הדרך למונדיאל
איטליה הוגרלה לבית ב' במוקדמות הגביע העולמי 2014, והוא כלל גם את דנמרק, צ'כיה, בולגריה, ארמניה ומלטה. הקמפיין נפתח ברגל שמאל עם 2-2 מול בולגריה בסופיה, אך נמשך עם רצף ניצחונות על מלטה (פעמיים), ארמניה ודנמרק. באלוטלי, אוסבאלדו ודה רוסי היו המבקיעים הבולטים בשלב זה של הקמפיין. לאחר מכן הגיע תיקו מול צ'כיה בפראג, אך לאחר מכן חזרו האצורי למסלול הניצחונות עם נצחונות על בולגריה ועל צ'כיה באיטליה. שתי תוצאות תיקו מול דנמרק וארמניה בסוף הקמפיין גרמו לדירוג של האיטלקים לרדת, ובעקבות כך היא לא דורגה בדרג הראשון. במהלך הקמפיין הבקיע מאריו באלוטלי 5 שערים, ופאבלו אוסבאלדו שלא זומן כבש 4 שערים. קשה לומר שהיכולת של האיטלקים הייתה בשיאה לאורך המוקדמות, ובמיוחד לקראת סוף המוקדמות, אך בשורה התחתונה - איטליה הבטיחה את השתתפותה בברזיל במהירות הבזק וביצעה את המוטל עליה.


איטליה לאחר הניצחון מול צ'כיה שקבע את השתתפותה בגביע העולם.

המאמן: צ'זארה פראנדלי
לצ'זארה פראנדלי קריירה ארוכה בכדורגל האיטלקי המתחילה בקריירת המשחק שלו. צ'זארה החל את קריירת המשחק שלו בעמדת הקשר, בקרמונזה הקטנה ב-1974, כשהוא שותף לזכייה באליפות הסריה C עם הקבוצה ב-1977. לאחר מכן נמכר לאטאלנטה שם בילה עונה תמימה לפני שעבר לאימפריה מטורינו, הלא היא יובה. פראנדלי היה שותף לאחת התקופות הכי זוהרות ביובנטוס בתחילת שנות ה-80, אם כי ללא צל של ספק היה פחות דומיננטי ממישל פלאטיני והכוכבים האחרים. פראנדלי זכה בשלוש אליפויות, גביע איטלקי, גביע המחזיקות ובגביע האלופות לפני שנמכר חזרה לאטאלנטה, שיחק שם 5 שנים נוספות ותלה את נעליו. פראנדלי לא נח ומיד עם פרישתו (ב-1990) החל לאמן את קבוצת הנוער של המועדון. פראנדלי היה שותף לצמיחת מחלקת הנוער של אטאלנטה, שנחשבת לאחת הטובות באיטליה, והגיע לתוצאות מצוינות איתה בשבע שנות האימון שלו שם. למעשה, פראנדלי אף אימן את הקבוצה הבכירה של המועדון במשך כמה חודשים בעונת 1993/94 לאחר שהמאמן הראשי פוטר. בעונת 1997/98 מונה פראנדלי לאימון לצ'ה מהליגה הבכירה, אך כבר בינואר אותה שנה פוטר לאחר שהשיג תוצאות גרועות. ב-98 הגיעה לורונה מהליגה השנייה, הוליך אותה לליגה הבכירה ועונה לאחר מכן אף הגיע עמה למקום התשיעי המכובד מאוד. עם זאת, לא נשאר במועדון ועונה לאחר מכן הגיע לונציה מהליגה השנייה ואותה גם העלה לליגה הבכירה. הצלחתו של פראנדלי במועדונים הקטנים שבתה את עיניה של פארמה, שכבר החל בתהליך דעיכתה, ופראנדלי מונה למאמן המועדון ב-2002.

פראנדלי הצליח ובגדול כשהוא על הקווים בפארמה, קבוצה די חסרת אמצעים כלכליים באותם שנים, כשהוא מכניס לתודעה חלוץ צעיר העונה לשם אלברטו ג'ילארדינו. פראנדלי סיים עם פארמה פעמיים במקום החמישי וקיבל את ההצעה הגדולה הראשונה שלו - להחליף את פאביו קאפלו על הקווים ברומא. פראנדלי נענה להצעה. רצה הגורל ואשתו חלתה בצורה חמורה, ופראנדלי עזב את רומא ממש בתחילת העונה. פראנדלי שב לקווים שנה מאוחר יותר, אך הפעם בקבוצת פיורנטינה - אריה גדול שירד מנכסיו. פראנדלי לקח קבוצה שכמעט וירדה ליגה בעונה הקודמת, שינה את צורתה והגיע עמה עד למקום הרביעי שהוליך לליגת האלופות. לצערו הרב, בתום אותה עונה התפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, פיורנטינה איבדה את מקומה בליגת האלופות וגם קיבלה עונש של הפחתת 15 נקודות בעונה שלאחר מכן (חלק מהעונש בוטל בהמשך העונה). חרף העונש הכבד, פראנדלי סחב את הויולה עד למקום השישי והמכובד, ובעונה שלאחר מכן אף הגיע לחצי גמר גביע אופ"א (הליגה האירופית דהיום). באותה עונה נפטרה אשתו של פראנדלי, מה שגרם להצלחתו להיראות אפילו יותר כבירה. פראנדלי זכה בתואר "מאמן השנה בליגה האיטלקית" לעונת 2007/08. פיורנטינה המשיכה להיות דומיננטית בליגה וגם רשמה כמה קמפיינים יפים בליגת האלופות (כשבראשם הקמפיין בו הדיח את ליברפול בשלב הבתים והודח רק מול באיירן בנוקאאוט). בתום עונת 2009/10 פראנדלי הגיע לתחושת מיצוי בויולה, ועוד במאי אותה עונה חתם על חוזה בנבחרת איטליה ובה נבחר להחליף את מרצ'לו ליפי בתום מונדיאל 2010. איש לא ידע אז שהנבחרת תסיים אותו בחרפה כה גדולה, שהאתגר שפראנדלי יעמוד בפניו יהיה עצום.

כאמור, פראנדלי קיבל נבחרת שבורה ומפורקת מידיו של ליפי. למרות זאת, קמפיין המוקדמות של יורו 2012 היה אחד המוצלחים שידעה הנבחרת האיטלקית, וגם הטורניר עצמו היה מוצלח מאוד, כשאיטליה מגיעה עד לגמר בעזרת כדורגל שהאוהדים הניטרליים אהבו לשבח, כדורגל שאפיין את פראנדלי לאורך כל הקריירה. גם בגביע הקונפדרציות איטליה הצליחה באופן יחסי, כשהגיעה לחצי הגמר וסיימה במקום השלישי. את טורניר המוקדמות לגביע העולמי 2014 סיים גם כן פראנדלי בהצלחה, כשאיטליה עולה רשמית למונדיאל בצורה המהירה ביותר בתולדותיה. פראנדלי דוגל בקידום שחקנים צעירים, ובעקבות זאת גרם לשינוי משמעותי בחומר האיטלקי שנוצר בשנים האחרונות. הוא גם נוטה לתת אמון בשחקנים שמשחקים בקבוצות קטנות אך מרשימים. טקטית, פראנדלי מאוד גמיש ולא מקובע על שחקן מסוים או על מערך וסגנון משחק מסוים. הקוד האתי שפראנדלי הכניס בנבחרת שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, אך מייצג בצורה נאמנה את ה"אני מאמין" שלו לגבי האצורי - חבורה של שחקנים מוכשרים, הוגנים וחסרי פשרות.



סגל השחקנים
שוערים: ג'אנלואיג'י בופון (יובנטוס), מתיה פרין (ג'נואה), סלבטורה סיריגו (פריס סן ז'רמן).

הגנה: איניאציו אבאטה (מילאן), אנדראה ברצאלי (יובנטוס), לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס), מתאו דרמיאן (טורינו), ג'ורג'ו קייליני (יובנטוס), מתיה דה שיליו (מילאן), כריסטיאן מאג'ו (נאפולי), גבריאל פאלטה (פארמה), מנואל פסקואל (פיורנטינה), אנדראה ראנוקיה (אינטר).

קישור: אלברטו אקווילאני (פיורנטינה), אנטוניו קאנדרבה (לאציו), דניאלה דה רוסי (רומא), קלאודיו מרקיזיו (יובנטוס), ריקרדו מונוטליבו (מילאן), תיאגו מוטה (פריס סן ז'רמן), מרקו פארולו (פארמה), אנדראה פירלו (יובנטוס), רומולו (ורונה), מרקו וראטי (פריס סן ז'רמן).

התקפה: מריו באלוטלי (מילאן), אנטוניו קסאנו (פארמה), אלסיו צ'רצ'י (טורינו), מתיה דסטרו (רומא), צ'ירו אימובילה (טורינו), לורנצו אינסינייה (נאפולי), ג'וזפה רוסי (פיורנטינה).

שחקני מפתח
אנדראה פירלו
גיל: 35.
תפקיד: רג'יסטה.
קבוצה: יובנטוס.



8 שנים עברו מאז הגמר בברלין שהעניק לאיטליה את גביע העולם הרביעי שלה. אנדראה פירלו היה אולי השחקן הדומיננטי ביותר בטורניר. שמונה שנים אחרי, פירלו נשאר השחקן הכי דומיננטי ואולי אפילו יותר מכך. פירלו הוא המשיח האיטלקי. הוא האיש שכל המדינה תולה בו את תקוותיה והוא האיש שלא מעט פעמים גם קיים. בהיעדר כמעט מוחלש של שחקנים ותיקים נוספים בנבחרת, הן בגלל הדעיכה הטבעית שלהם והן בגלל החלטתו של פראנדלי להימנע מהם, פירלו הוא גם המנהיג האיטלקי, האבא של הנבחרת. ביובנטוס, ולמעשה לאורך רוב הקריירה, קוראים לו המנהיג השקט.
מעטים הם אוהדי הכדורגל בעולם שלא מכירים את פועלו של האיש. לכן נמנע מהרחבה מיותרת על ההיסטוריה שלו באינטר ובברשה ונתמקד במה שהמאסטרו הצליח להשיג. ברשימה: פעמיים זכייה בליגת האלופות במדי מילאן, כולל הפסד טרגי בגמר ב-2005, שאליהן התלוו זכייה כפולה בסופרקאפ האירופי. חמש אליפויות איטליה, שתיים מהן במדי מילאן ושלוש מהן ברציפות במדי יובנטוס, כשבכולן ובעיקר באלה של יובנטוס פירלו מהווה שחקן חשוב מהמעלה הראשונה. גביע העולם לקבוצות במדי מילאן, קופה איטליה, שלוש פעמיים הסופרקופה האיטלקי, וכמובן - אליפות העולם, 2006, גרמניה. פירלו התייחס להישג הזה בספרו החדש, "אני חושב לכן אני משחק": "אני לא מרגיש לחץ... אני לא שם קצוץ על זה. ביליתי את אחר הצהריים של ה-9 ביולי 2006 בשינה ובמשחק בפלייסטיישן. בערב יצאתי וזכיתי בגביע העולמי". מנהיג שקט עד הסוף.
פירלו הוא הבסיס הטקטי גם ביובנטוס וגם בנבחרת איטליה. כל ההתקפות עוברות דרכו, והוא מנווט אותן לפי ראות עיניו. פירלו כל כך טוב בתפקיד הזה שגם באיטליה וגם ביובנטוס הצמידו לידו שני קשרים שיחפו עליו בהגנה. עם זאת, שיטה זו יכולה להיכשל אם יסגרו את פירלו ואת אופציות המסירה שלו בצורה טובה. בשנים האחרונות, ובמיוחד בעונה החולפת, פירלו מצטיין גם בבעיטות החופשיות הנהדרות שלו שבהרבה מאוד מהמקרים נכנסות לשער. ניתן לסכם שפירלו הוא אחד השחקנים היותר מסוכנים בכדורגל העולמי, ולבטח השחקן המסוכן ביותר בנבחרת איטליה 2014.

דניאלה דה רוסי
גיל: 30.
תפקיד: קשר.
קבוצה: רומא.



למי שלא עקבו אחרי הליגה האיטלקית בזמן האחרון, אבל זוכרים ומתגעגעים לדה רוסי מהצ'מפיונס ליג - דעו שבעונה הקרובה הוא חוזר. הסיבה לכך היא שבין היתר הוא נתן עונה מצוינת ברומא, הוליך אותה למקום השני (עם כמות נקודות שמספיקה לאליפות בכל ליגה חוץ מהאיטלקית) וסלל את הדרך שלה חזרה לגדולה. דה רוסי היה הקשר האחורי ביותר מבין השלישייה של רומא (שכללה את סטרוטמן/נאינגולאן ופיאניץ'), והוא אחת הסיבות לכמות הספיגות הנמוכה במיוחד של רומא העונה, כשהוא ממלא תפקיד שהוא חצי רג'יסטה-חצי בלם. גם ביורו 2012 דה רוסי מילא תפקיד דומה, אם כי בהגדרה היה זה הבלם השלישי והמרכזי במערך שלושת הבלמים.
דה רוסי הוא מסוג השחקנים שאוהדי כדורגל ניטרליים אוהבים לאהוב (תארו לעצמכם מה מרגישים אליו אוהדי רומא). הוא שיחק קריירה שלמה (and there is more to come) בקבוצה אחת, הוא אחד השחקנים הכי הוגנים בכדורגל העולמי, ולמרות שמצבת התארים שלו בקריירה דלה באופן יחסי, הוא נחשב כאחד הקשרים האחוריים הטובים ביבשת במשך שנים ארוכות. ביחד עם טוטי הוא מהווה את השלד של רומא זה שנים ארוכות. כשהוא משחק ברומא החל משנת 2002, במסגרת המועדון הוא זכה פעמיים בקופה איטליה ופעם אחת בסופרקופה, אך במסגרת הנבחרת נמצא דה רוסי במועדון המצומצם של השחקנים שזכו בגביע העולם - כמו פירלו, ב-2006. עם זאת, יש לזכור שדה רוסי קיבל כרטיס אדום בשלב הבתים של אותו מונדיאל, הורחק מארבעה משחקים וחזר רק במשחק הגמר - מול צרפת. משחק בו הבקיע את אחד מהפנדלים לזכות האיטלקים ובכך החזיר את גביע העולם לאיטליה.
דה רוסי הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בנבחרת האיטלקית מזה שנים, והוא בא לאחר עונה טובה מאוד ברומא - כך שיש סיבה טובה להאמין שדה רוסי הולך להיות אחד השחקנים הכי חמים בנבחרת גם בקיץ הקרוב.

ג'אנלואיג'י בופון
גיל: 36.
תפקיד: שוער.
קבוצה: יובנטוס.



ג'יג'י בופון הספיק לעשות היסטוריה בארבע שנים בהן הוא קפטן הנבחרת האיטלקית, כשהוא עוקף את שיא ההופעות של קנבארו ולמעשה קובע שיא חדש שלבטח יישאר בפסגה בשנים הקרובות. אין זה מפתיע, כשהופעותיו הראשונות של השוער האגדי מתוארכות לסוף המילניום הקודם, עוד מימיו כשוער צעיר ומוכשר במדי פארמה (האגדית), בה פרץ כבר בשנת 1995 (לפני כמעט 20 שנה). 5 עונות מצוינות במדי פארמה הקנו לו את אפודת השוער הפותח של הנבחרת האיטלקית - ומשם השאר היסטוריה. במדי פארמה זכה ג'יג'י בופון בגביע האיטלקי ובגביע אופ"א - התואר האירופי האחרון שלו נכון להיום. ג'יג'י קבע את שיא ההעברות עבור שוער כשעבר ליובנטוס בקיץ 2001 תמורת 51 מיליון יורו, אך זו כנראה ההעברה היקרה שביובנטוס הכי פחות מתחרטים עליה. מאז ועד היום ג'יג'י ניצב בין הקורות של הגברת הזקנה, למעט בעת פציעות, כשהוא עושה זאת גם בליגה השנייה אליה הורדה יובנטוס ב-2006 בעקבות פרשת הקאלצ'ופולי. בעקבות כך בופון נחשב לא רק לסמל בנבחרת איטליה אלא גם לאחד הסמלים הכי גדולים בתולדות יובנטוס, שכן לא רק שירד עם יובנטוס ליגה אלא גם עשה זאת לאחר שהוא אלוף עולם טרי ונחשב לשוער הטוב ביבשת. במדי יובנטוס זכה עד כה ב7 אליפויות (5 מוכרות בהתאחדות) וארבע פעמים בסופרקופה האיטלקי, כשהוא מוסיף לאמתחתו גם הופעה בגמר ליגת האלופות לשנת 2003. כמובן, התואר בו ירצה בופון להשוויץ הכי הרבה יהיה גביע העולם הנחשק מ-2006, בו היה השוער המצטיין כשספג רק שני שערים - האחד מפנדל והשני מרגלי חברו לקבוצה.
בופון לאורך שנים רבות נחשב כאחד השוערים היציבים והטובים ביותר שקיימים בשוק. בשנים האחרונות הוא אף ממלא ביציבות את רשימות "הטובים בהיסטוריה", ובצדק. בופון נמצא גם ברשימה האקסקלוסיבית של שחקנים ששיחקו ב-5 מונדיאלים. לאף אחד אין ספק ביכולותיו של בופון והוא בא גם לאחר עונת שיא בליגה. אבל החשיבות הכי גדולה שלו תהיה בפן המורלי, כמנהיג הנבחרת וכקפטן שלה. בפתיחת כל משחק, כשההמנון האיטלקי יתנגן ברקע, הקהל יגעש והצלמים יעברו באיטיות בין שחקן לשחקן בקלוזאפים חודרים, קולו של בופון יישמע רם מעל לכל קול אחר ויגרום למיליוני איטלקים להצטמרר. עשרה מהם יהיו חבריו לקבוצה - ומכאן האצורי יכולים להסתכל לכל נבחרת בעיניים.

מאריו באלוטלי
גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: מילאן.



מאריו באלוטלי מגיע דווקא אחרי עונה בינונית וסבירה לגמרי במדי מילאן, אך הוא עדיין נחשב לדעת כל הפרשנים החלוץ החשוב ביותר שמשחק בחוד האיטלקי. הסיבה לכך היא האמון הרב שפראנדלי נותן בבאלו, שבמדי הנבחרת דואג גם להחזיר. באלוטלי אחראי למרבית שערי הנבחרת במוקדמות וכן לצמד באחד המשחקים הכי גדולים באצורי עידן פראנדלי - הניצחון 2-1 על גרמניה בחצי גמר יורו 2012. יכולותיו של באלוטלי מוכרות; הוא מכדרר טוב, הוא חזק מאוד ועוזר בעיקר להוריד כדורים, יש לו בעיטה מצוינת מכל טווח. גם מגרעותיו מוכרות; הוא נוטה לאבד את הראש וליצור פרובוקציות לא מעט פעמים, הוא בועט הרבה יותר ממה שהוא כובש, הוא נתפס כאדיש והוא בעיקר מאוד לא יציב. מחוץ למגרש הוא אפילו עוד יותר מפורסם: ב-2010 באלוטלי נתפס יורה עם חבריו בפיאצה דלה רפובליקה במילאנו, בתקופתו באנגליה הוא הסתבך עם הרשויות המון פעמים, נתפס מתקשה ללבוש אימונית ולכולנו זכורה החלוצה האייקונית why always me?. בקדנציה במילאן הוא הספיק להוליד ילדה, להימנע מאבהות כלפיה ולאחר שנה להכיר בה סוף סוף כבתו. ולמרות כל השערוריות, כל אלה לא מונעים מבאלו להיות "הכוכב" של הנבחרת האיטלקית בחוד בטורניר הנוכחי. ומיד נבין למה.
על אף גילו הצעיר, 23 בסה"כ, לבאלוטלי יש מצבת תארים די מכובדת. במדי אינטר הוא היה שותף לשלוש אליפויות איטליה - אחת מהן במסגרת הטרבל המפורסם תחת מוריניו. במנצ'סטר סיטי הוא שותף לזכייה בפרמיירליג, ובמילאן הוא עדיין לא זכה באף תואר, אם בגללו ואם בגלל חבריו לקבוצה. ביורו 2012, שבו איטליה הגיעה לגמר, באלוטלי היה אחד המבקיעים המצטיינים בטורניר, וגם היה חלק מנבחרת הטורניר. מהסיבות הללו באלוטלי נתפס כמניה יחסית בטוחה בחוד שמורכב מפצוע סדרתי (רוסי) ועוד כמה שחקנים לא מוכחים בעליל. לכן, כשהאצורי יצטרכו גול מכריע במשחק מסוים, it will always be him.

שימו לב ל...
אלסיו צ'רצ'י
גיל: 26.
תפקיד: חלוץ/קיצוני ימני.
קבוצה: טורינו.



אלסיו צ'רצ'י הוא לא שחקן צעיר מהסוג שבדרך כלל נכנס לקטגוריה הזאת, אבל הוא שם די אלמוני לחובבי הכדורגל בעולם שאינם מתעדכנים בקביעות בתוצאות הליגה האיטלקית. צ'רצ'י הוא תוצר של מחלקת הנוער המהוללת של רומא בתחילת שנות האלפיים, זו שהביאה לנו כמה שנים קודם לכן את דניאלה דה רוסי. אך בניגוד לרומאי המצטיין עד עצם היום הזה, רומא בשביל צ'רצ'י הייתה רק התחנה הראשונה וממש לא נקודת הפריצה. צ'רצ'י החל לשחק בקביעות רק לאחר שלוש עונות ברומא, כשעבר לברשה מהליגה השנייה. 0 שערים ב-23 הופעות כשברובן עלה כמחליף גרמו לצ'רצ'י הצעיר לעבור לפיזה, עולה חדשה לסריה B באותה עונה, עם המאמן שיפגוש עוד בהמשך הדרך בטורינו - ג'אמפיירו ונטורה. תחת ונטורה צ'רצ'י החל לפרוח, אך בפברואר אותה עונה נפצע קשה ונעדר מהמשך העונה. צ'רצ'י עבר בדרך גם עונה לא מוצלחת ומלאת פציעות באטאלנטה, עונה שבה בעיקר שותף מהספסל ברומא לפני שהגיע לפיורנטינה. עונת 2010-11 הייתה עונת הפריצה של צ'רצ'י בליגה הבכירה כשהוא מבשל ומבקיע וגם מעורר את תשומת לבה של מנצ'סטר סיטי העשירה בתום העונה. את העונה הבאה בפירנצה צ'רצ'י התחיל ברגל ימין, אך בעיות קשות עם אוהדי הקבוצה גרמו לו לעזוב בסיום העונה לטורינו, קבוצה קטנה משמעותית מהויולה, אותה מאמן כזכור ג'אמפיירו ונטורה. ונטורה שמר חסד לצ'רצ'י, העלה אותו בקביעות בהרכב הפותח ותוגמל ביכולות לא רעות של צ'רצ'י. ואז הגיעה עונת 2013/14 שגרמה לצ'רצ'י להיראות כמו גרסה מיוחדת לאספנים של רוברטו באג'ו. צ'רצ'י סחב את טורינו על כתפיו, בישל 10 מרהיבים והוסיף 13 מרהיבים לא פחות משלו, והוליך את טורינו עד למילימטר מהשתתפות בליגה האירופית (החמצת פנדל טרגית שלו מנעה מכך בסופו של דבר), הישג שיא לקבוצה שאף אחד לא ספר בתחילת העונה. צ'רצ'י הוא דריבליסט מצוין שגם רץ מהר למדי, והוא מסוגל להתמודד עם כמה שחקני הגנה במקביל. ניתן לייחס את ההצלחה של טורינו בעיקר לפריצות המהירות של צ'רצ'י קדימה בהתקפות המתפרצות. לצ'רצ'י יש גם בעיטה מצוינת מרחוק, כך שהטיפול המעולה שלו בכדור יכול להסתיים גם בשער מרהיב וגם במסירה לאחד שחקני ההתקפה. בעיקר בגלל יכולות אלה הוא נחשב באצורי כאס הכי משמעותי מהספסל במונדיאל הקרוב.

לסיכום
יורו 2012 הגיע כהפתעה מתוקה לאיטלקים. שלא תבינו לא נכון, באיטליה תמיד יש שאיפות גבוהות להצלחה, אך למרות טורניר מוקדמות מוצלח איש לא ציפה שהאצורי יגיעו עד הגמר, בטורניר שכלל את שתי הפיינליסטיות של המונדיאל הקודם (ספרד והולנד), את גרמניה האדירה ואפילו את אנגליה שסיימה את הטורניר בדרא"פ עם טעם טוב יותר מזה של האיטלקים. לכן, ההצלחה בטורניר עם דגש על הניצחון הענק מול גרמניה, גורמים לשאיפות של האצורי למונדיאל הנוכחי לקפוץ גבוה גבוה. באצורי עדיין מודעים לעובדה שקיימות נבחרות טובות יותר, ובדגש על ברזיל שהמפגש האחרון איתה בגביע הקונפדרציות היה בעייתי ביותר, אך האמונה הכללית בנבחרת גדולה יותר. גם העונה הטובה של מרבית הסגל (היובנטינים, הטורינזים, הפרמאים והרומאים בעיקר) מעודדת במיוחד.
עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהניצחון האחרון של הנבחרת הגיע בספטמבר 2013, שמאז אנחנו חווים ארבעה תוצאות תיקו והפסד לספרד, ושבאופן כללי טורניר המוקדמות היה לא יותר מבינוני. ההעפלה הייתה מהירה אך הדרך הייתה לא מאוד משכנעת, אם כי ניתן לסייג ולומר שאצל איטליה הדרך כמעט אף פעם לא משכנעת. הבית הקשה שאליו הוגרלה הנבחרת (בין היתר בגלל האנמיות בסוף טורניר המוקדמות) יוצרת לחץ גדול מהרגיל בשלב זה של הטורניר, אך ייתכן והלחץ הזה הוא חיובי. על הנייר, הסגל האיטלקי נראה מבטיח יותר מזה של אנגליה, אורוגוואי ובטח מזה של קוסטה ריקה.
קשה לומר לא לנבחרת שכוללת את שחקני המפתח שתוארו לעיל וגם את שלישיית ההגנה של יובנטוס, את שחקני המפתח של פסז' וגם את כוכבי הליגה המקומית. כל זאת, ביחד עם מאמן כמו פראנדלי, מחייבים הגעה לשלבי הנוקאאוט המאוחרים. פראנדלי כבר הצהיר על הגמר כמטרה העיקרית שלו, ומשם "נראה" לדבריו. היעדר פרשת השחיתות הקבועה מבטיח שלא יהיה הרבה מה לראות...

ליגת ווינר סל - עונת 2013-14
ב-13 לאוקטובר תצא לדרך ליגת הכדורסל של ישראל וכמו מדי שנה גם הפעם צריך לעקוב אחרי מדריכים בנוגע לשיטת הליגה ורישום השחקנים. לאחר שבעונה החולפת השחקנים הישראלים נכנסו לשביתה לקראת סיום הליגה, הגיעו שני הצדדים (אירגון השחקנים והמנהלת) לפשרה: במסגרת חמש העונות הקרובות יתקיים בליגה החוק הרוסי, כלומר כל קבוצה תהיה מחויבת לשתף בכל רגע נתון במגרש שני שחקנים ישראלים. בנוסף, כל קבוצה תוכל לרשום עד חמישה זרים בטופס המשחק ובסך הכל שמונה שחקנים זרים במהלך העונה כולה. כמו כן, בעזרתו של הטוטו, קבוצה שתרשום ארבעה שחקנים זרים או פחות בטופס המשחק, בכל העונה, תהנה מבונוס של 250 אלף שקל מהטוטו. עם זאת, קבוצה שתשתף חמישה זרים ולו למשחק אחד בלבד במהלך העונה - יישלל ממנה הבונוס. בנוגע לרישום השחקנים הצעירים, כל קבוצה בליגת העל תחויב לרשום בסגל השחקנים שלה שני שחקנים ישראלים מתחת לגיל 22, ושחקן ישראלי שלישי מתחת לגיל 25. עם זאת, לעניין הזה אין שום חשיבות מבחינת קידום השחקן הישראלי מאחר ומדובר בסגל הרחב שתרשום כל קבוצה בליגה, ולא בסגל המשחק. המשמעות: כל קבוצה תוכל לרשום לצורך העניין גם שחקני נוער שהם חלק מהקבוצה הבוגרת.

שיטת המשחקים
שיטת המשחקים בליגת העל בכדורסל תשתנה כבר בעונה הקרובה, מעתה הבית העליון יהיה בן ארבע קבוצות בלבד בעוד הבית התחתון יכלול שמונה קבוצות.
העונה הסדירה תכלול 22 מחזורים בשני סיבובים כשלאחריהם יחולקו הקבוצות לבית העליון והתחתון. בבית העליון ייערכו שני סיבובים (שישה משחקים) בעוד בבית התחתון ישוחק סיבוב אחד (שבעה משחקים). בסיום הבתים, יתקיים הפלייאוף כאשר כמו בעונות האחרונות, הקבוצה מהמקום הראשון תארח את המקום השמיני, הקבוצה מהמקום השני תארח את זו שסיימה שביעית וכן הלאה. המשמעות היא שלכל המעפילות לבית העליון יובטח יתרון הביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
הגמר לא ישוחק במשחק אחד והאמת גם לא בסדרה: בישראל כאמור נוהגים למצוא שיטות שונות ומגוונות לקביעת אלופה, הספורטיביות לא אופציה. שני משחקים של בית וחוץ ייערכו בין שתי הקבוצות שיעלו לגמר, כאשר הקבוצה שתנצח בהפרש גבוה יותר בסיכום שני המשחקים, תצא לחגוג אליפות. פיינל פור לעונה מלאה זה הזוי? לא לדאוג ליצירתיות כשמדובר במנהלת הליגה.

לוח המשחקים

טבלת הליגה (מתעדכן)


רק בישראל - הפסידה למכבי ת"א 5 מתוך 6 משחקים במהלך העונה וזכתה באליפות. מכבי חיפה חוגגת


עוד לפני פתיחת הליגה, אנחנו מתחממים עם גביע הליגה, גביע ווינר סל, שצפוי לספק לנו כמה משחקים מרתקים ובראשם הדרבי התל אביבי כבר ברבע הגמר. המשחקים יתפרסו לאורך 5 ימים וישוחקו בבית מכבי בראשל"צ, למעט הדרבי התל אביבי ונתניה-ירושלים, שישוחקו בנוקיה.

תוכנית משחקי גביע ווינר סל

רבע הגמר (יום א' 6 באוקטובר, בית מכבי בראשון לציון):
-----------------------------------------------------
16:00 מכבי SCE אשדוד – עירוני דיזינגוף סחר נס ציונה (משחק ראווה)
18:15 הפועל יונט חולון – אלטשולר שחם גלבוע/גליל
20:45 הפועל פתאל אילת – מכבי דלתות פנדור ראשון לציון

רבע גמר (יום ב' 7 באוקטובר, היכל נוקיה בתל-אביב)
-------------------------------------------------
18:15 גרינטופס נתניה – הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב – הפועל SP מצרפלס תל-אביב

חצאי הגמר (יום ד' 9 באוקטובר, בית מכבי ראשון לציון)
----------------------------------------------------
18:15 הפועל יונט חולון או אלטשולר שחם גלבוע/גליל – גרינטופס נתניה או הפועל מגדל ירושלים
20:45 מכבי אלקטרה תל-אביב או הפועל SP מצרפלס תל-אביב – הפועל אילת או מכבי ראשון לציון

משחק הגמר יתקיים ביום ה' 10 באוקטובר בבית מכבי בראשון לציון.

שתהיה עונה פוריה ודיון מהנה!

תודה רבה לאורי (OriRR) שלקח על עצמו סיקור של חצי ליגה וכן גם לשי (LIVERPOOL87) וליעקב (yakov_y) על תרומתם לסיקורים

ברוכים הבאים למונדיאל ברזיל 2014!! זה דיון שבו יהיו פחות דיבורים ויותר תמונות, קטעי וידאו, תקצירי שערים, ממים הומוריסטים וגם כל מה שאפשר למצוא ביציעים, שם הצבע ישחק תפקיד מרכזי ויהיה מעניין לא פחות מהמגרש עצמו. אז תתחילו להתפרע ושיהיה לכולנו חודש מונדיאל נעים

שלום לכולם !

אני מזמין את כולכם להשתתף במשחק הימורים נחמד שהכנתי על המונדיאל - ברזיל 2014.

ההימורים כאן הם ארוכי טווח, לאורך כל הטורניר.

* בכל השאלות יש לבחור אפשרות אחת בכל שאלה. יש לקרוא היטב את השאלה.

* אני ממליץ לבדוק אם בחרתם תשובה בכל השאלות לפני שעושים שלח.

* ניתן להמר עד יום חמישי (12.6) ב-22:55.


מונדיאל - ברזיל 2014:

כנסו למשחק - הימורים על מונדיאל - ברזיל 2014.

כאן יהיה אפשר לראות את הבחירות של כולם בהימורים.


בהצלחה לכולם !


* בהמשך יעלו בדיון הזה נושאי הימורים על המשחקים עצמם, ואני מזמין את כולם להשתתף בהם

בית ד'
19:00: קוסטה ריקה - אנגליה (ערוץ 1)
19:00: אורוגוואי - איטליה (ערוץ 2)

הטבלה:
קוסטה ריקה 6 נק' (+3)
איטליה 3 נק' (0)
אורוגוואי 3 נק' (-1)
אנגליה 3 נק' (0)

ספק אם מישהו האמין שזו תהיה הטבלה של "בית המוות" ערב פתיחת המונדיאל, אבל הופעה סנסציונית של קוסטה ריקה טרפה את הקלפים. הנבחרת שכלל לא נספרה במאבק על הכרטיס לשמינית הגמר תעלה למשחק (כמעט ורק) לפרוטוקול נגד אנגליה. שתי הנבחרות ינצלו את המשחק האחרון כדי לרענן את ההרכב ולתת הזדמנויות לשחקנים נוספים בסגל. אחר כך האנגלים יעלו על המטוס הביתה בעוד טורניר מאכזב, והקוסטה ריקנים (שיכולים להרשות לעצמם הפסד מינימלי ועדיין לסיים במקום הראשון, אם הפרש השערים ילך לטובתם) ימשיכו הלאה וינסו להדהים את העולם גם בשמינית הגמר.
המשחק המרכזי הערב, ללא ספק, יהיה הקרב על הכרטיס השני לשמינית. איטליה ואורוגוואי, משחק מכריע, רק אחת עולה, it doesn't get bigger than this.
יתרון המוראל הוא בצד של אורוגוואי, שמגיעה אחרי נצחון דרמטי מול אנגליה אחרי עוד הופעה גאונית של לואיס סוארז. איטליה חבולה, אחרי הפסד מפתיע לקוסטה ריקה, אבל לזלזל באופי האיטלקי זו טעות שספק אם מישהו באורוגוואי הולך לעשות. היתרון בטבלה הוא של איטליה, שתיקו יספיק לה לעלות לשלב הבא. שניים מהכדורגלנים הכי בעייתים בכדורגל האירופי, סוארז ובאלוטלי, יובילו את החוד של הנבחרות שלהם במשחק המכריע. רק אחד מהם ימשיך הלאה.




בית ג'
23:00: יוון - חוף השנהב (ערוץ 1)
23:00: יפן - קולומביה (ערוץ 33)

הטבלה:
קולומביה 6 נק' (+4)
חוף השנהב 3 נק' (0)
יפן 1 נק' (-1)
יוון 1 נק' (-3)

בבית ה"קולומביאני", ישנן שלוש קבוצות עם תקווה לזכות בכרטיס השני לשמינית הגמר. קולומביה הפגינה עליונות איכותית וגם יעילות בשני משחקי הפתיחה, ואת המשחק האחרון תוכל לנצל לרענון השורות. מי שעשוי לקבוע שיא מונדיאל הוא השוער הותיק פאריד מונדראגון, שחגג 43 לפני 3 ימים ויכול להפוך לכדורגלן המבוגר ביותר שמשחק במונדיאל. את יפן זה לא מעניין, היא חייבת לנצח ותקווה למעידה של חוף השנהב כדי לסיים במקום השני. האפריקאים תלויים בעצמם, אבל תיקו עלול לא להספיק להם, וגם ביוון מאמינים שאם ינצחו, יהיו בשמינית הגמר... המשחק הזה אמנם לא כולל שמות גדולים כמו המשחק בין איטליה לאורוגוואי, אבל מכיל פוטנציאל לדרמה גדולה - ובמונדיאל מטורף כמו שיש לנו, זה אפילו תרחיש די סביר.

600 עמודים פלוס (650 אלף צפיות!) היו הסיבה לפור. עברנו ומרחנו כל כך הרבה עמודים שאם תלכו לעמוד הראשון עוד תראו איצטדיונים בבנייה. אז הגיע הזמן לעשות סדר, לדעת מה קיים, מה שופץ ומה טומן חובו העתיד. יקרה? כנראה שבשביל זה נצטרך את דיון איצטדיונים 3.0, ואם הוא באמת יגיע בעוד 6-7-8 שנים, נדע שאנחנו גם מבוגרים כבר, אבל שיש התקדמות אמיתית. נוכל להשוות להודעה הראשונה אי שם בשנת 2008 בדיון הראשון ונראה איפה היינו ואיפה אנחנו בנמצאים. אז יאללה בואו נתחיל. נכון להיום, המינימום לליגת העל הוא 5,000 מקומות ישיבה. החל מעונת 2014/15, יעלה המינימום ל-6,000 מקומות ישיבה. איצטדיונים שעומדים בתקן של 5,000 מקומות ומעלה, עשויים להמשיך כחריגים, אולם, סביר מאוד להניח כי אם המינימום יעלה בעוד מספר שנים ללמעלה מ-7,000 מקומות, יצטרכו איצטדיונים אלה להוסיף יציע או אפילו מעבר, תלוי במינימום שייקבע.

איצטדיונים קיימים/עתידיים - ליגת העל, אלה שנבנו, לשמחתנו.
ואלה שלצערנו, עדיין איתנו (לפי תכולה)
את איצטדיון קריית אליעזר, לא נשים בדיון, מאחר ועוד 4 חודשים
הוא כבר לא יהיה איתנו, אז נכניס את סמי עופר, מגיע לו בכל זאת:

איצטדיון טדי, ירושלים.
בנייה ושיפוצים: 1991, 1999, 2011
תכולה: 34,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: יש דיבורים קצת רחוקים על הגדלת
התכולה בין 45 ל-50 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים, הפועל קטמון ירושלים



איצטדיון סמי עופר, חיפה
בנייה ושיפוצים: 2014
תכולה: 30,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: -
קבוצות: מכבי חיפה, הפועל חיפה
נכון לשורות אלה, מכבי והפועל חיפה עדיין משחקות באיצטדיון קרית אליעזר (14,000)
אולם מדובר בחודשים האחרונים בלבד, את העונה הבאה יפתחו הקבוצות בסמי עופר החדש


איצטדיון בלומפילד, תל אביב.
בנייה ושיפוצים: 1962, 2000, 2008, 2010, 2012
תכולה: 14,413
שיפוץ עתידי מתוכנן: הרמת היציעים מאחורי השערים
והגדלת התכולה לבין 18 - 19.5 אלף.
קבוצות: הפועל ת"א, מכבי ת"א ובני יהודה ת"א



איצטדיון היהלום, נתניה
בנייה ושיפוצים: 2012
תכולה: 13,600
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-25 אלף, בעתיד הרחוק
קבוצות: מכבי נתניה, הפועל רעננה (2013-14)



איצטדיון וסרמיל, באר שבע
בנייה ושיפוצים: 1960, 2001
תכולה: 13,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: בעונת 2016/17
צפוי להיחנך האיצטדיון החדש בעיר
שתכולתו 16 אלף מקומות ישיבה.
קבוצות: הפועל באר שבע



האיצטדיון החדש: איצטדיון ע"ש יעקב טרנר (16,000)


איצטדיון המושבה (ראש הזהב), פתח תקווה
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 11,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-20 אלף בעתיד הרחוק
קבוצות: הפועל פ"ת, מכבי פ"ת



איצטדיון דוחא (השלום), סכנין
בנייה ושיפוצים: 2006, 2009
תכולה: 8,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם השלמת
היציע האחרון, תכולת המגרש
צפויה לקפוץ בין 10 עד 15 אלף
מקומות ישיבה
קבוצות: איחוד בני סכנין


איצטדיון ה-י"א חללי מינכן, אשדוד
בנייה ושיפוצים: 1966
תכולה: 8,200
שיפוץ עתידי: אין, יש תוכניות
לאיצטדיון חדש בתחומי העיר
עם 14 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: מועדון ספורט אשדוד


איצטדון עירוני, קריית שמונה
בנייה ושיפוצים: 1989, 2008
תכולה: 5,300
שיפוץ עתידי מתוכנן: אין
קבוצות: עירוני קרית שמונה



איצטדיון עירוני, עכו
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 5,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם הוספת יציעים מאחורי השערים
תגדל התכולה ל-10 אלף, תלוי במינימום למגרש והצלחת
הקבוצה.
קבוצות: הפועל עכו



איצטדיון גרונדמן, רמת השרון

בנייה ושיפוצים: 1998, 2012
תכולה: 4,300
שיפוץ עתידי: אין
קבוצות: עירוני ניר רמת השרון

מסקרן אתכם לדעת כמה ארגנטינאים יש בליגת העל? האם ביתר נס טוברוק היא גלגולה של ביתר נתניה המיתולוגית? האם ישראל ארבייטמן, שהיה חלוץ באצ"ל ובמכבי נתניה בשנות ה-50, קשור לשלומי ארבייטמן? כאן זה המקום!

חשוב לציין שמדובר באשכול רציני לגמרי, בדיוק כמו האשכולות האחרים בפורום הישראלי, מה שאומר שתגובות שעשויות ליצור עימותים או תגובות לא ראויות ימחקו.

ליגת האלופות 2014/15
סיבוב המוקדמות הראשון
* בגלל הצטרפותה של גיברלטר, הסיבוב הורחב לשש קבוצות
מדורגות:
לבדיה טאלין(אסטוניה)
HB(איי פארו)
סנטה קולומה(אנדורה)

לא מדורגות:
בנאנץ(ארמניה)
לה פיוריטה(סן מרינו)
לינקולן רד אימפס(גיברלטר)

סיבוב המוקדמות השני
מדורגות:
סטיאואה(רומניה)
סלטיק(סקוטלנד)
באטה בוריסוב(בלרוס)
ספרטה פראג(צ'כיה)
דינמו זאגרב(קרואטיה)
לודוגורץ(בולגריה)
מכבי ת"א(ישראל)
שריף טירספול(מולדובה)
מאריבור(סלובניה)
לגיה ורשה(פולין)
דברצן(הונגריה)
הכוכב האדום בלגרד(סרביה)
סלובן ברטיסלבה(סלובקיה)
אקטובה(קזחסטן)
ונטספילס(לטביה)
קרבאח אגדם(אזרבייג'ן)
ה.י.ק הלסינקי

לא מדורגות:
דינמו טביליסי(גיאורגיה)
מאלמו(שוודיה)
KR(איסלנד)
דידלנז'(לוכסמבורג)
סטרמוגדסט(נורווגיה)
TNS(ויילס)
סנט פטריק אתלטיק(אירלנד)
שקנדרבו(אלבניה)
רבוטניצ'קי סקופיה(מקדוניה)
ולטה(מלטה)
זרינסקי מוסטאר(בוסניה)
קליפטונוויל(צ. אירלנד)
ז'לגיריס וילנה(ליטא)
סוטייסקה ניקסיץ'(מונטנגרו)
3 המנצחות מהסיבוב הראשון

סיבוב המוקדמות השלישי - מסלול אלופות
מדורגות:
רד בול זלצבורג(אוסטריה)
אפועל ניקוסיה(קפריסין)
המנצחת בהתמודדות של סלטיק
המנצחת בהתמודדות של באטה בוריסוב
המנצחת בהתמודדות של ספרטה פראג
המנצחת בהתמודדות של דינמו זגרב
המנצחת בהתמודדות של לודוגורץ
המנצחת בהתמודדות של מכבי ת"א
המנצחת בהתמודדות של שריף טירספול

לא מדורגות:
אולבורג(דנמרק)
המנצחת בהתמודדות של מאריבור
המנצחת בהתמודדות של לגיה ורשה
המנצחת בהתמודדות של דברצן
המנצחת בהתמודדות של הכוכב האדום בלגרד
המנצחת בהתמודדות של סלובן ברטיסלבה
המנצחת בהתמודדות של אקטובה
המנצחת בהתמודדות של וונטספילס
המנצחת בהתמודדות של קרבאח אגדם
המנצחת בהתמודדות של ה.י.ק הלסינקי

סיבוב המוקדמות השלישי - מסלול לא אלופות
מדורגות:
זניט(רוסיה)
ליל(צרפת)
קופנהגן(דנמרק)
סטנדרד לייז'(בלגיה)
בשיקטש(תורכיה)

לא מדורגות:
דניפרו(אוקראינה)
פנאתינאיקוס(יוון)
פיינורד(הולנד)
גראסהופרס(שוויץ)
א.א.ל לימסול(קפריסין)

פליי אוף - מסלול אלופות
הדירוג יקבע בהמשך

פליי אוף - מסלול לא אלופות
מדורגות:
ארסנל
פורטו
באייר לברקוזן
נאפולי

אתלטיק בילבאו - עדיין לא נקבע

שלב הבתים
דרג א':
ריאל
ברצלונה
באיירן
צ'לסי
בנפיקה
אתלטיקו מדריד

דרג א' או ב':
שאלקה
דורטמונד

דרג ב':
יובנטוס
פ.ס.ז'
שחטאר דונייצק
באזל
מנצ'סטר סיטי

דרג ב' או ג':
אולימפיאקוס
צסק"א
איאקס

דרג ג':
ליברפול
ספורטינג ליסבון
גלאטסראי

דרג ג' או ד':
אנדרלכט
רומא

דרג ד':
מונאקו

אורוגוואי בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: בוליביה 0 - 9 אורוגוואי (לימה, פרו, 9 בנובמבר 1927)
ההפסד הכי גדול: אורוגוואי 0 - 6 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 20 ביולי 1902)
הכי הרבה הופעות כשחקן: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן קוראסו (108)
מלך השערים: לואיס אלברטו סוארס דיאס (39)

ההיסטוריה של הסלסטה (התכולה) במונדיאלים הייתה, עד למונדיאל האחרון, היסטוריה במלוא מובן המילה. למה הכוונה, ובכן אורוגוואי זכתה במונדיאל הראשון, זכתה שוב ב-1950 עם המאראקאנסו המיתולוגי בברזיל. סיימה עוד פעמיים במקום הרביעי עד שנות ה-70. תוצאות מדהימות למדינה הקטנטנה שכיום מונה מעט יותר מ-3 מ' אזרחים ובעבר מנתה הרבה פחות. אבל ההיסטוריה המודרנית יותר הייתה פחות מרשימה, מאז מונדיאל 70 נכשלה אורוגוואי להעפיל ל-5 טורנירים ורק פעמיים הצליחה לעבור את שלב הבתים. בשני המקרים הודחה בשמינית, עם הדור המוכשר של שנות ה-80. אורוגוואי האגדית של הכדורגל בחיתוליו הפכה להיות עוד נבחרת, עד שהגיע המונדיאל האחרון בו הדהימה את כולם עם מקום רביעי. את התוצאות המדהימות במונדיאל המשיכה הסלסטה עם זכייה בקופה אמריקה על אדמת ארגנטינה השכנה.


האורוגוואים חוגגים תואר - לא רגילים להיות פייבוריטים

כך ברגע קצר של שנה אחת מטורפת הצליחה אורוגוואי להפוך מאנדרדוג בכדורגל העולמי, ליגה מקומית מבולגנת ומדינה קטנה מאוד שמרימה את הראש בעיקר בזכות המסורת, לנבחרת שכולם חוששים ממנה. לא בטוח שהשינוי הזה יעשה טוב לסלסטה, אשר התקשו במוקדמות והעפילו רק אחרי משחקי מבחן מול ירדן, למרות שהמוקדמות כללו רק תשע נבחרות הפעם. אחרי פתיחה סבירה עם רצף של חמישה משחקים ללא הפסד, כיאה למעמד החדש של אורוגוואי כנבחרת החזקה במוקדמות, הגיעה נפילה קשה. שישה משחקים ברצף ללא ניצחון, כולל תבוסות קשות לקולומביה, ארגנטינה ובוליביה ואורוגוואי נראיתה עם רגל מחוץ למונדיאל. הסלסטה התאוששו עם רצף משחקים מוצלח בסיום, להוציא הפסד לאקואדור בחוץ, ונהנהו גם מאיבודי נקודות רבים של ונסואלה כדי לתפוס את המקום בפלייאוף. בניגוד ל-2006, הפעם לא חיכתה משוכה קשה בדמותה של קוסטה ריקה, אותה תפגוש בטורניר עצמו, אלא ירדן הצנועה. הסלסטה לא נכשלה מול הירדנים ושוב אורוגוואי מגיעה למונדיאל מדלת האחורית.

את המוקדמות סיימה אורוגוואי במקום ה-5 (מתוך 9) עם 25 נקודות ומאז שערים מאוזן של 25 כדורים בכל רשת. סוארס היה מלך השערים של הנבחרת ובכלל של המוקדמות עם 10, קאבאני אחריו עם 5.

לוח המשחקים:
14 ביוני, 22:00 קוסטה ריקה - פורטלזה.
19 ביוני, 22:00 אנגליה - סאו פאולו.
24 ביוני, 19:00 איטליה - נאטאל.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל

סגל השחקנים:

טאבארס נמצא כבר נצח בתפקיד, ובנצח הזה הצליח לגבש סגל יציב מאוד שהשחקנים המרכזיים שלו מוחלפים אך ורק כשהם ממש לא מתאימים לרמה ולעתים גם אחרי. המוטיב המנחה הוא לשמור על סגל מגובש וחדר הלבשה חיובי, גם אם זה אומר לשמור כוכב זה או אחר בחוץ לטובת הקבוצה. לא שזה הכרחי הפעם כי גם ככה אין יותר מדי כוכבים אורגוואים ואם כבר יש לרוב אין להם בהם בעיות אגו.

אז מה יש להם להציע? הגנה מאוד מנוסה עם מרכז פיזי מאוד ואגפים שמשלבים הגנה עם תמיכה בהתקפה. על הספסל יהיו כמה שמות חדשים אולי, אבל הבשר לא השתנה כמעט בזמן האחרון עם לוגאנו, מקסי, פוסילה ששב לנבחרת, קאסרס וגודין. כולם מכירים אחד את השני היטב. גם החלק ההגנתי יותר של הקישור כמעט זהה לאורך השנים שחלפו מהמונדיאל הקודם ועד היום, אסופת קשרים אגרסיביים, לוחמניים ועם הרבה נשמה ותשוקה בהתאם למסורת הגארה צ'רואה האורוגוואית. דיאגו פרס, ארבאלו ריוס, טאטה ואגורן, שחקנים שאתה יודע בדיוק מה תקבל מהם לטוב ולרע. בחלק הקדמי של הקישור היו עיקר סימני השאלה והאופציות לגיוון של טאבארס, אבל הוא שמר על סולידיות. סבוז'ה רודריגס, שהחמיץ את המונדיאל הקודם בגלל הרחקה מפגרת והחלטה מפוקפקת של טאבארס, יקבל הזדמנות הפעם. רודריגס, סטואני ולודיירו הצעיר, מהאופציות ההתקפיות של הקישור, הם דוגמה נוספת לשחקן אורוגוואי טיפוסי, שגם אם הוא שחקן התקפה קודם כל יודע להתלכלך בגליצ'ים ומלחמה. בשפיץ משחקים עיקר השמות הגדולים של הנבחרת, קאבאני וסוארס, עם גיבוי מפורלאן שאיבד הרבה מהחדות שלו אבל עדיין מוצא מקום בסלסטה. במקום אבראו האהוב על הסגל, האס מהספסל יהיה הפעם אבל הרנאנדס המהיר או סטואני הלוחם שיכול לשחק גם בקישור.

סגל מאוד מאוד אפור, עושה משחק כמו סבוז'ה מעיד על כך, אבל עם יכולת הגנתית קבוצתית מרשימה ובמידה וכולם כשירים גם מהירות רבה ביציאה להתקפה. במונדיאל הקודם ההפתעה הייתה פורלאן כחלוץ נסוג, מה מתכנן הפעם מאמן הסלסטה?

שוערים: פרנאנדו "הילד" מוסלרה (גאלאטסריי, תורכיה), מרטין "הרזה" סילבה (ואסקו דה גאמה, ברזיל), רודריגו "פופי" מוניוס (ליברטאד, פאראגוואי).

הגנה: דיאגו "טוטה" לוגאנו (ווסט ברומיץ' אלביון, אנגליה), דיאגו "הרזה" גודין (אתלטיקו מדריד, ספרד), סבאסטיאן קואטס (ליברפול, אנגליה), חורחה "הנאה" פוסילה (פורטו, פורטוגל), מרטין "הקירח" קאסרס (יובנטוס, איטליה), מקסימיליאנו "הקוף" פריירה (בנפיקה, פורטוגל), אלחאנדרו סילבה (לאנוס, ארגנטינה), חוסה מריה חימנס (אתלטיקו מדריד, ספרד).

קישור: וואלטר "הנקודה" גארגאנו (פארמה, איטליה), אחידיו "הידית" ארבאלו ריוס (מורליה, מקסיקו), סבאסטיאן "סבא" אגורן (פאלמייראס, ברזיל), דיאגו "הרוסי" פרס (בולוניה, איטליה), אלבארו "טאטה" גונסאלס (לאציו, איטליה), אלבארו "פאליטו" פריירה (סאו פאולו, ברזיל), ניקולאס "ניקו" לודאירו (בוטאפוגו, ברזיל), כריסטיאן "הבצל" רודריגס (אתלטיקו מדריד), גאסטון "האריה" ראמירס (סאות'המפטון, אנגליה)

התקפה: דיאגו "קאצ'אבאצ'ה" פורלאן (סרזו אוסקה, יפן), לואיס "האקדוחן" סוארס (ליברפול, אנגליה), אדינסון "המאטאדור" קאבאני (פ.ס.ז', צרפת), אבל "התכשיט" הרנאנדס (פאלרמו, איטליה), כריסטיאן "המאטאדור" סטואני (אספניול, ספרד).


האיש על הקווים:

אוסקאר וואשינגטון "אל מאסטרו" טאבארס סילבה



גיל: 67
רזומה כמאמן: בלה ויסטה (80-3), אורוגוואי עד 20 (83), דנוביו (84), מונטבידאו וואנדרס (85-6), פניארול (87), אורוגוואי עד 20 (87), דפורטיבו קאלי (88), אורוגוואי (88-90), בוקה (91-3), פניארול (93-4), קליארי (94-5), מילאן (96), אוביידו (97-8), קליארי (98-9), ולס סארספילד (01), בוקה (02), אורוגוואי (2006 - ?)
מאזן בנבחרת: 137 משחקים בהם רשם 65 ניצחונות, 38 תוצאות תיקו ו-34 הפסדים.


כבר במונדיאל הקודם אל מאסטרו, המורה, היה מוותיקי המאמנים, אבל זה לא עוצר ממנו מלרשום עוד מונדיאל לרזומה. התחלת דרכו כמאמן לא הייתה מרשימה במיוחד, אך מספיק טובה בשביל לקבל את משרת המאמן הלאומי ב-88. טאבארס הוליך את הדור המוכשר ההוא לקמפיין מוקדמות מצוין אך באיטליה הודח בשמינית הגמר מול המארחת ושב במהרה לאימון קבוצות. אחרי נדודים במספר מדינות, עם כמה הצלחות וכמה כשלונות, הוזעק אל מאסטרו חזרה אל הנבחרת באחת התקופות הקשות שלה אחרי נכשלה להעפיל ל-3 מונדיאלים מתוך ה-4 האחרונים ובזה אליו העפילה לא הצליחה לנצח משחק אחד. טאבארס קיבל ציון עובר על הטורניר הראשון בקדנציה הזו עם מקום רביעי בקופה אמריקה ואז התפנה למשימה העיקרית שלו - העפלה למונדיאל. זה לא הלך חלק, אורוגוואי דישדשה וסיימה כשהיא משיגה את המקום בפלייאוף ברגע האחרון ומציגה כדורגל מאוד אפור. אבל אז הגיע המונדיאל, מקום שלישי מרגש, הביקורות מתחילת הדרך נשכחו ונעלמו לחלוטין אחרי הזכייה בקופה אמריקה. טאבארס זכה גם להערכה מחוץ לארגנטינה עם פרס של מאמן השנה בדרא"מ במשך שנתיים ברצף (2011, 2010).

בניגוד לטרום המונדיאל דרא"פ המעמד של המאמן הוותיק יציב כיום, גם אחרי עוד טורניר מוקדמות בינוני מאוד בו אורוגוואי נזקקה (שוב) לעבור דרך הפלייאוף על מנת להעפיל. המורה קנה את כבוד האוהדים עם ההישגים הנהדרים של אורוגוואי בקדנציה השנייה שלו, האופי השקט והרגוע שהוא מפגין, ולמרות היכולת הלא מבטיחה הם מאמינים ונותנים לא שקט. טאבארס דמות מטעה קצת, הכינוי, הגיל ולעים גם הכדורגל מצביעים על מאמן מיושן. אבל זה לא מדויק. טאבארס משתמש לא מעט בעזרים טכנולוגיים וניתוח מתקדם של המשחק, לאורך הקדנציה הוא שינה כמה פעמים את הסגנון למרות שהסגל עצמו שמר על יציבות. את רוב הצלחותיה השיגה אורוגוואי עם משחק מהיר וישיר ופחות החזקה בכדור, כיום הסלסטה כבר מנסים לשמור על הכדור אצליהם יותר. אז מה יש לאורוגוואי? מאמן וותיק ומנוסה שמשתמש בטכנולוגיות חדשות לשיפור קבוצתו. מאמן שדואג פעם אחר פעם להזכיר לכולם לשמור על צניעות ומטרות ריאליות. ששמר על סגל מאוד מגובש ומעדיף לוותר על שחקנים בעלי אגו בעייתי.


שחקני מפתח:

הברך של לואיס אלברטו סוארס דיאס



גיל: 27.
קבוצה: הברך שייכת כנראה לליברפול, כרגע בהשאלה לאורוגוואי.
תפקיד: מפרק ברגל המחבר בין השוקה לעצם הירך.

כאבים בברך במהלך אימון הובילו את הנבחרת לערוך בדיקות לכוכב הגדול של הסלסטה לואיס סוארס, התוצאות היו לא טובות והחלוץ הובהל במיידי לניתוח שהשיקום ממנו מוערך בכ-3 עד 4 שבועות בצד האופטימי של הסקאלה. יותר מבכל תקופה אחרת בעידן טאבארס הפציעה של סוארס היא מכה קשה, הדור הוותיק של החלוצים נעלם מהנבחרת עם פורלאן הדועך כשריד האחרון, והדור הצעיר עוד לא הצליח להתקרב לקרסוליים של קודמיו וקודמיהם. הפציעה מגיעה גם אחרי העונה הכי טובה בקריירה של האקדוחן הלוחם, שהצליח לסיים עונה שלמה כמעט ללא שערוריות צלילה, נשיכת מגנים, גילויי גזענות ושאר הירקות. כבונוס, סוארס כמעט הוביל את ליברפול לאליפות אבל כן קינח בתואר מלך השערים עם מאזן מדהים (31) ושחקן העונה בפרמיירליג. מונדיאל טוב יכול להיות הדובדבן שעל הקפצת בעונה כמעט מושלמת, אבל בשביל זה אורוגוואי וסוארס צריכים עזרה מהברך של החלוץ.

דיאגו רוברטו גודין לאל



גיל: 28.
קבוצה: אתלטיקו מדריד (ספרד).
תפקיד: בלם.

לוגאנו הוא עדיין הקפטן ואחד המנהיגים הבלתי מעורערים של הסלסטה, אבל עם הירידה בכושרו של הקצב הבלונדיני הגיע תורו של קצב אחר להוביל את ההגנה התכולה. בדומה לכל בלם אורוגוואי שמכבד את עצמו גודין לא נותן חשיבות רבה מדי לבריאות של יריביו ובכל רגע עלול לגרום להם נזק. יש לו משחק ראש מצוין והרבה נשמה. בצד השלילי הוא מאבד את הריכוז אחת לכמה זמן עם טעות קשה ומאבד לא מעט כדורים, ובטורניר כמו מונדיאל זה יכול לעלות ביוקר. גודין מגיע אחרי עונה נהדרת נוספת במדי אתלטיקו מדריד, כאחד הבלמים הטובים בלה ליגה העונה וכובש שער האליפות של הקולצ'ונרוס, ובסלסטה רוצים לראות אותו באותה יכולת מאתלטיקו וממוקדמות המונדיאל גם בברזיל. משהו מעניין לגבי גודין, במרבית הקבוצות בהן שיחק בקריירה (מלבד נאסיונאל) הוא עזר למועדון להגיע רחוק יותר מהצפוי, בין אם בסרו המקומית, ויאריאל ועונת השיא שלה, או אתלטיקו והאליפות הטרייה. אפשר לצרף את המונדיאל והקופה אמריקה עם הסלסטה לרשימה. אולי מדובר בקמע של אנדרדוגים?


אדינסון רוברטו קאבאני גומס



גיל: 27.
קבוצה: פ.ס.ז' (צרפת).
תפקיד: חלוץ - קשר בעת הצורך.

קאבאני מוכר בעולם הכדורגל האירופאי כסקורר חסר רחמים, תדמית שבנה לעצמו בעיקר בנאפולי, אבל בנבחרת אורוגוואי הוא פחות בולט ומצטיין בעיקר במשימות מיוחדות. אמנם מאזן השערים שלו טוב, אבל מי שיבדוק יראה שבמפעלים הרשמיים הוא ממעט לכבוש ורק במוקדמות האחרונים התעורר יחסית עם 5 גולים לאחר שבאולימפיאדה, קופה אמריקה, מונדיאל והמוקדמות האחרונים כבש סה"כ שער אחד. אז למה שחקן מפתח? ובכן כבר זמן מה שקאבאני חזר לשחק בשפיץ של הנבחרת ולא כקשר, כמו שהמספרים מעידים. בנוסף, פציעתו של סוארס ודעיכתו של פורלאן הופכת אותו לסקורר הכשיר הבכיר. אז חלוץ מריח שערים, קשר אגף מהיר וממושמע, קיצוני שמאיים על השער, בכל תפקיד בו טאבארס ישים אותו, אורוגוואי תצטרך אותו מפוקס אחרי שנה לא פשוטה מבחינה מקצועית בצרפת ואישית באורוגוואי עם גירושים מתוקשרים.

לשים לב ל...:

אבל מתיאס הרנאנדס פלאטרו



גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: פאלרמו (איטליה).

מי שהיה הבטחה גדולה מאוד בפאלרמו, שניאותה לשחרר את קאבאני בלי חשש מתוך אמונה בילד, ואורוגוואי לא הצליח לפרוץ עד עתה. הילד כבר לא ילד, למרות שבסגל הנוכחי של אורוגוואי הוא מהצעירים, ואולי אחרי עונה מוצלחת עם 14 שערים בליגת המשנה הגיע הזמן שלו לפרוח בבמה מרכזית. במצב רגיל התכשיט לא צפוי לשחק, אופציה אחרונה של טאבארס בהתקפה. לא שותף כלל בבית המוקדמות. למרות שכמעט כל פעם ששיחק במסגרות ידידות הוכיח עצמו. אבל אם הוא ישחק מסיבות של פציעות/הרחקות שווה לשים לב על השחקן המהיר שפעם נחשב כישרון גדול יותר מקאבאני.


מרסלו ניקואלס לודיירו בניטס



גיל: 25.
תפקיד: קשר התקפי.
קבוצה: בוטצ'אפוגו (ברזיל).

הנבחרת האפורה יחסית של אורוגוואי מחפשת את הברק שלה איפה שהיא יכולה למצוא אותו, עם אוכלוסייה של כ-3 פלוס מ' תושבים ואתוס של לחימה לחימה ועוד קצת לחימה, קשה למצוא את הברק הזה. במונדיאל הקודם היה זה פורלאן שהוסט לעמדת עושה המשחק והצטיין, הפעם יש סיכוי שהשפן יהיה ניקו הקטן. הילד פרץ בנאסיונאל ובנבחרות הצעירות לפני כמה שנים ונחשב לכישרון גדול, אייאקס עטה על המציאה אך גילתה שלא מדובר בסוארס נוסף. ניקו עבר לברזיל ואושש את הקריירה, כשבשני המשחקים מול ירדן בפלייאוף טאברס נתן לו את חולצת ההרכב. כוכב עולמי לודיירו כבר לא יהיה, אבל מדובר בשחקן מהיר עם שליטה מצוינת בשתי הרגליים שכיאה לשחקן הסלסטה לא פוחד גם "להתלכלך" בהגנה. במונדיאל הקודם רשם כמה דקות וכרטיס אדום אחד, הפעם הוא מקווה לתרום יותר.


משחזרים את המאראקאנסו? האורוגוואים משתעשעים ברעיון של שחזור הזכייה במונדיאל בברזיל לפני יותר מחצי מאה, אז הדהימו את העולם ו-180 אלף הצופים באצטדיון שגברו על ברזיל המארחת, אבל בתסריט היותר ריאלי שחזור של המקום השלישי מהמונדיאל הקודם יהיה הישג עצום. היכולת בדרא"פ והזכייה בקופה אמריקה, יחד עם הנוכחות של קאבאני וסוארס, מסתירה את העובדה שהסלסטה מורכבת משחקנים שלא מהטופ העולמי ושבשנים האחרונות הם מוציאים 150% מפוטנציאל הסגל בזכות גיבוש מדהים, התעלות של שחקנים בנבחרת ויכולת גבוהה של שחקן וורלד קלאס אחד. השאלה היא האם הם יוכלו להמשיך בכך גם בטורניר הזה, או שאולי איבוד מעמד האנדרדוג יוביל לאכזבה מהדחה מוקדמות יחסית לדרא"פ?


היו ימים... הברזילאים עדיין מפחדים.

בכל מקרה, אורוגוואי כמיטב המסורת של הגארה צ'רואה (רוח הלחימה של הילידים שהוכחדו) תבוא להילחם מול כל המדינות הגדולות ממנה על מנת להוכיח שבכדורגל זה לא רק המספרים והכישרון כמו גם הרצון. בשנים האחרונות רוח הלחימה לא באה על חשבון הכישרון שתיבל אותה היטב, אבל לא תמיד זה הספיק לאורוגוואים. הדחה בתים או בשמינית בוודאי תאכזב את האורוגוואים, גם אם היא לא בהכרח הפתעה כזו גדולה.

הפועל תל אביב 2013/2014:: הבית מנסה להפסיק להתפורר

כשהחלו הדיבורים על שכטר, אני נשבע שהתהפך לי הלב. "סגל כמעט שלם עזב", "צריך להתחיל הכל מאפס", "מאיפה הכסף?", "אפשר להביא במקומו ארבעה שחקנים" - את כל אלו שמעתי בכל מקום אליו הלכתי. האמת היא שהם צודקים, אבל לפעמים המשפט "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים" מגשים את עצמו, והנה קם לו מר עידו חג'ג', לקח אחריות והפך את הפרצופים של עשרות אלפים אוהדים בארץ ממופנים כלפי מעטה לכאלה שמופנים כלפי מעלה, תוך שעיניהם הופכות מוארות ונוצצות והזיכרון מתחיל לשחזר את שנת 2010. כי צילי וגילי בבלומפילד שוב זה באמת מרגש, וזה אמנם רק שחקן אחד, אבל שחקן שאולי מסביר יותר מכל את השינוי שעתידה הפועל תל אביב לעבור, בתקווה כמובן, בשנים הקרובות. אחרי שנתיים של קומבינות, שחיתות פנימית, דיכאון, תסכול, אכזבה, חוסר חשק לקום מהמיטה, עצבים וייאוש, השעון המעורר של הפועל צלצל והיא בחרה שלא להישאר לישון עוד חמש דקות, אלא לקום על הרגליים ולהתחיל, שוב, מחדש. זה הזמן להתעורר.

"מה שהיה, תשכח מזה..."::
אחרי שחיימ'קה הצהיר בבית סוקולוב שהקבוצה עוברת לידיו, החלו בהפועל להתכונן במהירות לעונה הקרבה ובאה. הבעיה במצב זה היא חוסר החשיבה המקצועית שנעשתה ובעיקר ה"הזרמה" של שחקנים חסרי קבלות (ויש שיגידו גם מושג בכדורגל) והפיכת הפועל לבינונית ביותר וכזו שלא יכולה להתמודד ברצינות על כל התארים. פתיחת העונה האדומה די חלקה על קביעה זו, כשבפועל הפועל מפסידה רק שלוש פעמים ומנצחת את כל שאר המשחקים במסגרת הליגה, כולל דרבי וחיפה בבית, אך זה נעצר כשעכו הגיעה לבלומפילד וסחטה מהפועל תיקו ראשון (אך ממש לא אחרון) לעונה.

מכאן המצב רק הלך והתדרדר והפועל לא ידעה כיצד להתעלות על הסיטואציה המתסכלת. רצף של ארבעה משחקים ללא ניצחון נקטע בינואר כשבמשחק סופר-גשום הצליח עומר דמארי לנצח בדקה ה88 את עירוני רמת השרון בבלומפילד ולהביא להפועל שלוש נקודות ראשונות לראשונה מזה ארבעה משחקים. שבועיים וחצי אחר-כך הסיוט התחיל: בית"ר הגיעה לבלומפילד וחזרה מחויכת, חיפה הפגינה עליונות בקריית אליעזר, נתניה הצליחה להביס (!) עם שלישייה את החבורה של אבוקסיס בבלומפילד אבל כל אלו בכלל לא משתווים למה שקרה באחד-עשר בפברואר. אם אני מצליח אפילו לזכור את התאריך מבלי לבדוק את עצמי, סימן שזה עדיין יושב בתודעה והרצון להחזיר עין תחת עין פשוט בלתי ניתן לתיאור. הרביעייה שהורידה אותנו לרצפה והסבירה לנו טוב טוב מי אנחנו ומה אנחנו שווים מול כל הליגה הזו, ככל הנראה חיסלה לנו את העונה והמוראל הקבוצתי היה ברצפה. מכאן כבר לא היה לאן לעלות והמטרה הייתה רק לשמור על יכולת נורמלית ולא להתבזות. מה שלא קרה. אם כל זה לא מספיק, חודש אחר כך הפועל ראשון לציון הראתה לנו מאיפה משתין הדג וזרקה אותנו מגביע המדינה. כיף, כיף.

בפלייאוף העליון חיכו לנו שני דרבים נוספים ושני מפגשים נוספים עם חיפה. גם שם הפועל הראתה את האיכויות הטמונות בה והצליחה להשפיל את עצמה, אם כי לא בכוונה אלא פשוט כי שיחקו בה שחקנים שרק אלוהים יודע מי הנפיק להם כרטיס שחקן. עוד סטירה מצלצלת, עוד תסכול, עוד אכזבה, עוד רביעייה, כך עברנו שבוע ושבוע עד שבשמונה-עשר במאי הסיוט נגמר. פעם הייתי עצוב שהעונה נגמרת, עכשיו הייתי המאושר באדם.

בגזרה האירופאית, הפועל נהנתה מזכייתה של צ'לסי בליגת האלופות עונה קודם לכן והחלה את המסע רק בסיבוב הפלייאוף. דודלאנג' הלוקסמבורגית חיכתה מנגד וספגה את נחת זרועה עם 1:7 לאדומים בסיכום. בשלב הבתים זכתה הפועל לפגוש את אתלטיקו מדריד, ויקטוריה פלזן ואקדמיקה הפורטוגלית, כשגם כאן לא הצליחה הפועל להפגין עליונות משמעותית מלבד משחק הבית האחרון בשלב מול אקדמיקה, שם ויקטור מרעי וחנן ממן עשו 0:2 להפועל וסיימו את ההשתפות האדומה במפעל בטעם רבע-מתוק, ושאיפה לימים יפים יותר גם על אדמות מעבר לים.


הפנים נפולות, העתיד לא ידוע; כך נראתה הפועל בעונה האחרונה.

תנועות בעובר ושב
לא מעט חוזים נחתמו ולא מעט דיו הוחלף במשרדי הפועל בחודש וחצי האחרונים. רן בן שמעון לקח על עצמו את הפרויקט של החזרת הפועל תל אביב למקום הראוי לה ואחרי ניקוי משמעותי של סגל הקבוצה החלו גם שחקנים חדשים (וישנים) להגיע. את הדיון פתחנו עם שמו של איתי שכטר, אולי הרכש הכי משמעותי בחלון ההעברות הנוכחי של הפועל, שחוזר להפועל אחרי שנתיים בגלות. חצי מיליון אירו ושכר ברוטו אפשרי של 15 מיליון ש"ח בחמש השנים הקרובות זכה לקבל שכטר בעזרת מימון חיצוני עליו פיקד עידו חג'ג', מבעלי מניות הפועל תל אביב. שכטר חוזר לשתף פעולה עם ורמוט וינסה להחזיר את שמחת החיים אותה הוא יודע לספק בצורה מצוינת. בצוותא אליו הצטרף גם בראיין גרזיצ'יץ', הקשר האחורי של עירוני קריית שמונה, וכן גם צמד הבלמים של אנורתוסיס פמגוסטה - יורגן קולין ו-ברנקו איליץ', שיאיישו את עמדות הבלמים המיותמות. עוד רכש מעירוני קריית שמונה הוא בדמותו של דני עמוס, השוער בן ה26, שחתם לשנתיים. רכשים משמעותיים נוספים הגיעו ממכבי חיפה והפועל רמת-גן, כאשר אוראל דגני ו-ישראל זגורי הגיעו לחזק את הקבוצה. גם רן יצחק (הפועל רמת-גן), ריף מסיקה, עומר פדידה, אברהם צ'קול ו-לוקאס סאשה (צסקא סופיה) הגיעו כדי לעבות ולחזק את סגל המועדון, כאשר עתידו של סאשה, הקשר הברזילאי החדש של הקבוצה, לא היה ברור לאחרונה בעקבות בעיות שחרור מההתאחדות הבולגרית. בסופו של דבר העניין הסתדר וסשה הוא שחקן הפועל רשמית.

את הפועל עזבו אפולה אדל, דוד רוצ'לה, טיאגו קושטה, סאבו פאביצ'ביץ', מור שושן, וואליד באדיר (פרש), אלירן דנין, אריק דג'מבה דג'מבה, ניר נחום, אלמוג כהן, טוטו תמוז וחנן ממן. מנגד, אלרואי כהן, תומר בן יוסף, מחמוד עבאס וניאל חוטבא קיבלו הודעת שחרור ומהמועדון ויחפשו עכשיו קבוצות אחרות שמעוניינות בשירותיהם.

באחד המעברים היותר מתוקשרים בשנים האחרונות עזב טל בן חיים את הפועל לטובת מכבי תל אביב. טב"ח, שהגיע בקיץ שעבר להפועל אחרי שחתם לשנתיים תמורת חצי מיליון אירו, עבר למכבי אחרי שאלירן עטר היגר לצרפת ומכבי כנראה נכנסה לפאניקה והמשיכה במסורת שהחלה בעונה שעברה עם הפיכתה להיות הפועל תל אביב #2. טל בן חיים נראה ליורדי כבחור המתאים לרשת את נעליו של עטר ותמורת 1.125 מיליון אירו הקיצוני השמאלי עלה על מונית ונסע מחודורוב שבחולון נסיעה קצרה לקריית שלום. ועם זאת, אם תסתכלו טוב, לא תראו את בן חיים מאושר עד כדי כך. המעבר הזה נכפה עליו והוא כלל לא יזם אותו. אבל ככה זה כשאתה משמש בובה על חוט של עסקנים.

בקבוצה בונים על העפלה לשלב הבתים של הליגה האירופאית כדי לחזק את ההרכב הפותח בקשר התקפי נוסף, ככל הנראה זר. יתר על כן קיימת אפשרות כי יגיע מגן שמאלי נוסף לקבוצה, זאת בעקבות העובדה שיגאל אנטבי עדיין בסגל של הפועל. Just saying.


"אני קפטן בנשמה". התגעגענו.

על רן בן שמעון
אחרי שנת גלות אחת לרן בן שמעון הספיק. לא ידוע מה עשה את ההחלטה לחזור ארצה קלה יותר - המרחק מהמשפחה או חוסר עניין בליגה הקפריסאית, אי סיפוק כספי או מציאת אתגר חדש, קל"ב יותר, מסקרן יותר. אפשר לומר שרן בן שמעון הוא כיום המאמן הישראלי הטוב ביותר בשוק, אבל זה לא רק עניין מקצועי - לפחות בדרך שאני רואה זאת. כשהוא מתחיל לדבר ולהסביר את עצמו אפשר לראות מידית שמדובר באדם שמסתכל על הכדורגל בצורה שונה, כזו שהשחקנים תורמים אחד לשני ומשפרים אחד את השני, כזו שהקבוצה בונה את התהליך להשגת המטרות בצורה הטובה ביותר וכן יש שימת דגש על דבר אחד עליון וחשוב: הגיבוש. כבר חודש שהפועל מתאמנת ורואים חיוכים בכל עבר; בין אם אלו ימי גיבוש בקאנטרי, קארטינג או ארוחת ערב קבוצתית ובין אם אלו משחקים פנימיים באימון שהמנצחים מתוגמלים. החיוך חזר ל"חודורוב" וכשאתה רואה את הקבוצה שלך מחייכת, קשה לך שלא לחייך בעצמך - ועל כן רן בן שמעון הפיק תועלת מירבית מהקיץ הזה עוד לפני שהוא התחיל באמת.

באופן כללי ניתן היה לראות במשחקי ההכנה במסגרת מחנה האימונים בפולין כי הפועל השתנתה. גם בקריית שמונה ראינו את המרכיבים שצצו לאוויר במשחקים מול ניקוסיה ופוזנן - הלחץ הקבוצתי חזר. הפועל, שהתרגלה כבר שנים לחכות ליריב על קו האמצע ומאחוריו ובעצם סיפקה את החופשיות הבלתי ניתנת להסבר, מתורגלת עכשיו לשחק משחק לחץ ובין היתר גם מסירות קצרות. ניתן היה לראות את רועי גורדנה במסגרת המשחק מול לך פוזנן עושה תנועה על כל המגרש ולמעשה משמש כ"מוציא לפועל" על ידי מסירות ארוכות, קצרות ובעיקר מדויקות. רן בן שמעון הבין כי קבוצה שנבנית מאפס חייבת להיות כמה שיותר מתואמת ומגובשת ועל כן הוא, לפחות בעיניי, הצליח במשימתו. עכשיו נשאר ליישם אותו גם במאני-טיים, ושלום על הפועל.


In Rabash We Trust.

הפועל, מה את עושה? אין לנו כסף לטיסה
כבר ב16.6 חזרו בהפועל להתאמן לאור פתיחת העונה המוקדמת העונה. הפועל התרגלה לפתוח את הקמפיין האירופאי רק לקראת סוף יולי-תחילת אוגוסט בשנים האחרונות, אך ההתמקמות במקום השלישי הובילה את הקבוצה להתחיל את העונה רשמית כבר השבוע, כשביום חמישי הקרוב (18.7) תגיע הפועל לבולגריה לפגוש את ברואה סטארה למשחק הראשון של סיבוב המוקדמות השני. ב25.7 השתיים תפגשנה על כר הדשא של בלומפילד למשחק הגומלין.

במסגרת מחנה האימונים בפולין שנערך מה2.7-11.7 הפועל פגשה באומוניה ניקוסיה (קפריסין), לך פוזנן (פולין) ולכיה גדנאסק (פולין). בשני המפגשים הראשונים הפועל ניצחה (1:3 ו-0:1 בהתאמה), בעוד באחרון סיימה בתיקו 1:1 אחרי שער שוויון מאוחר של דמארי בדקה ה89. בהפועל סיכמו את המחנה בצורה טובה וחזרו מרוצים, כשרב"ש אומר: "מחנה מצוין הוא רק אמצעי ולא המטרה עצמה".

הגרלת משחקי ליגת העל, שכרגע נמצאת בהשהייה, סידרה הגרלה לא רעה בכלל להפועל, שתפתח את העונה בבית מול בני סח'נין. את הדרבי החליטו לדחות עד למחזור האחרון בסיבוב, בעוד לטדי הפועל תגיע במחזור השישי. מכבי חיפה תגיע לבלומפילד במחזור העשירי, ולבאר שבע הפועל תצא כבר אחרי שתפגוש את סח'נין, במסגרת המחזור השני.

לוח זמנים מרכזי:
18.7:: מוקדמות הליגה האירופאית, סיבוב שני, משחק ראשון: ברואה סטארה - הפועל תל אביב
25.7:: מוקדמות הליגה האירופאית, סיבוב שני, משחק שני: הפועל תל אביב- ברואה סטארה.
17/24.8:: ליגת העל, מחזור ראשון: הפועל תל אביב - בני סח'נין
28.9:: ליגת העל, מחזור שישי: בית"ר ירושלים - הפועל תל אביב
2.11:: ליגת העל, מחזור עשירי: הפועל תל אביב - מכבי חיפה
30.11/2.12:: מכבי תל אביב - הפועל תל אביב

אפשר, פעם אחת, שהאופטימיות תשתלם?
אני לא אוהב להיות פסימי. דוד שלי תמיד אומר לי שאוהדי הפועל נולדו לסבול. וכן, אין מה לעשות, המשפט הזה מוכיח את עצמו כל עונה מחדש. אבל אני לא רוצה להיות פסימי, כי מראש מוותרים פה על הסיכוי לשים יד על המטרות והשאיפות העונתיות. אני יודע שהקבוצה שלי, גם אם היא תהיה הכי נוראית בעולם, היא עדיין אחד משלושת המועדונים הגדולים בישראל, ומועמדת קבועה לזכייה בצלחת. על העונה הקרובה אני לא יכול לומר יותר מדי, אני רק יכול לומר שהחיוך חזר, הרצון לראות את הפועל מתעצם מדקה לדקה, הסגל שוב רציונלי ועם רב"ש אחד הכל יכול לקרות. "תרימו את היד, תפתחו את הפה.. מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה". פתחו את הפה ביציע, זה יותר חשוב מהכל.


זה הזמן להתעורר, הפועל.

*כל ההערות, ההארות, השאלות, הוויכוחים, הדיונים, החדשות, העדכונים, התהיות, ההעברות, הסקנדלים ועוד, שקשורים בהפועל, אך ורק כאן. דיון פורה ומהנה לכולם, בברכת עונה אדומה ומוצלחת

עונת 2013/2014 הסתיימה והעיניים נשואות כבר לקיץ 2014 ולעונת המלפפונים שכבר החלה להתחמם בגזרת המאמנים והשחקנים.

כאן זה המקום לדון בכל השמועות, החדשות וההעברות שנחתמות בשתי הליגות בכירות.

שיהיה לנו דיון פורה ומהנה

כמות הגאונים בתקשורת הישראלית כל כך גבוהה שאפשר היה גם לפתוח פורום נפרד.

כל הציטוטים וההוצאו מהקשרם למיניהם - לפה.