משחק בינ"ל ראשון: איטליה-צרפת 2-6 (מילאנו, איטליה; 15 במאי 1910)
הניצחון הכי גדול: איטליה-ארצות הברית 0-9 (ברנטפורד, אנגליה; 2 באוגוסט 1948)
ההפסד הכי גדול: הונגריה-איטליה 1-7 (בודפשט, הונגריה; 6 באפריל 1924)
שיאן ההופעות: ג'אנלואיג'י בופון (139)
מלך השערים: לואיג'י ריבה (35)
דירוג נוכחי: 9
הישגים:
* אלופת העולם (1934, 1938, 1982, 2006), פעמיים סיימה כסגנית (1970, 1994).
* אלופת אירופה (1968), פעמיים סיימה כסגנית (2000, 2012).
* אלופת אולימפיאדת ברלין 1936.

היסטוריה
לאיטליה היסטוריה עשירה בטורנירי גביע העולם, המתחילה מראשית ימיו של הטורניר. הכדורגל באיטליה התחיל לקרום עור וגידים בסוף המאה ה-19, כשסוחרים אנגלים הביאו את הכדורגל לצפון מערב איטליה, בעיקר לערים טורינו וג'נואה. ב-1898 קמה ההתאחדות האיטלקית ובעקבותיה העונה הראשונה של הליגה הבכירה. ב-1910 התקיים משחקה הראשון של נבחרת איטליה, שניצחה במילאנו את צרפת בתוצאה 6-2.

אל המונדיאל שהתקיים ב-1930 איטליה בחרה שלא להגיע, כמו מרבית הנבחרות האירופאיות האחרות, שכן הנסיעה דרך האוקיינוס האטלנטי הייתה יקרה מדי בזמנו. מי יודע מה היה עולה בגורל הנבחרת האיטלקית לו הייתה נוסעת, שכן את שני המונדיאלים הבאים איטליה לקחה פעם אחר פעם. ב-1934 זכתה בו לאחר שניצחה את צ'כוסלובקיה בגמר הביתי ברומא בתוצאה 2-1, וב-1938 זכתה בו לאחר ניצחון 4-2 על הונגריה בגמר על אדמת צרפת, רגע לפני מלחמת העולם השנייה והקפאת הטורניר ל-12 שנים. היה זה סילביו פיולה, מלך השערים בליגה האיטלקית עד עצם היום הזה, שהכריע את המשחק עם צמד.


איטליה של מוסוליני זוכה בגביע העולם 1938.

את המונדיאלים הבאים ירצו בוודאי לשכוח בארץ המגף. ב-1949 נספו עשרה מתוך אחד-עשר הפותחים של הנבחרת באסון התעופה סופרגה, בו התרסק מטוסה של קבוצת טורינו (שזכתה באליפות האיטלקית במשך 4 שנים ברציפות). שנה לאחר מכן, במונדיאל 1950 בברזיל, האצורי לא עברו את שלב הבתים. ב-1954 האצורי כשלו בשנית לעבור את שלב הבתים, ואל המונדיאל שנערך ב-1958 בשבדיה האצורי כלל לא העפילו. למרות הדומיננטיות הרבה של אינטר ומילאן בטורנירים האירופיים בתחילת שנות ה-60, הנבחרת המשיכה להיכשל במסגרת המונדיאל. גביע העולם ב-1966 שנערך באנגליה זכור במיוחד בשל ההפסד המכריע לנבחרת צפון קוריאה בשלב הבתים, בו גם הודחו האצורי, למרות שמות אדירים כג'אני ריברה, ג'אקומו בולגרלי, סנדרו מאצולה וג'אנצ'ינטו פאקטי שהציבו אותם בתור הפייבוריטים של הטורניר.

במונדיאל שנערך במקסיקו 1970 שזכור בארצנו הקטנה לטובה, הוגרלה איטליה בשלב הבתים עם אורוגוואי, שבדיה וישראל. האצורי אמנם סיימו בתיקו עם ישראל, אך העפילו לשלב הבא מהמקום הראשון, לראשונה מאז 1938. בחצי הגמר איטליה פגשה את מערב גרמניה למשחק שייזכר לשנים ארוכות בתור "משחק המאה", או המשחק הטוב ביותר בכל הזמנים. המשחק נגמר בתוצאה 4-3 ששלחה את האצורי לגמר, רק בשביל להפסיד 4-1 לברזיל. אל מונדיאל 1978 הגיעה סגל חדש ורענן שכלל את פאולו רוסי הצעיר, שלימים יתברר כאחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק. במונדיאל זה סיימה איטליה במקום הרביעי.

שנתיים לאחר מכן התפוצצה פרשת שחיתות באיטליה, שנקראה הטוטונרו, שבה נשלח פאולו רוסי אל היציעים למשך שנתיים על אף שטען לחפותו. רוסי חזר בדיוק בזמן למונדיאל 1982 שנערך על אדמת ספרד. שלוש תוצאות תיקו בשלב הבתים (מול פולין, קמרון ופרו) בקושי העלו את הנבחרת לשלב הבתים הבא (בהתאם לפורמט בשנת 82). איש לא העניק לאצורי סיכוי לאחר שהוגרלה ביחד עם ארגנטינה, אלופת העולם הנוכחית, וברזיל, שהייתה לכל הדעות הפייבוריטית לזכות בטורניר. איטליה ניצחה את ארגנטינה 2-1 במשחק הראשון, ולאחר שברזיל ניצחה 3-1 את אותה ארגנטינה, המפגש ביניהן היה זה שיכריע מי תעלה לחצי הגמר. שלושער של פאולו רוסי באותו משחק קבע 3-2 לאיטליה, העלה אותה לחצי הגמר ושלח את פאולו רוסי היישר לפנתאון של הגביע העולמי. בחצי הגמר איטליה גברה בקלילות על פולין בעזרת צמד של, מי אם לא, רוסי. בגמר ניצחה איטליה את מערב גרמניה 3-1 והניפה בפעם השלישית את גביע העולם.


החבר'ה של מונדיאל 82.

איטליה לא השכילה לשמור את התואר במונדיאל הבא, ואל מונדיאל 1990 הגיעה כמארחת הטורניר. טוטו סקילאצ'י, שהיה אלמוני טרם המונדיאל, פרץ לתודעה כשסיים כמלך שערי הטורניר. איטליה צלחה את כל הדרך עד שהגיעה לחצי הגמר, שם פגשה את ארגנטינה, באיצטדיון הסן פאולו של נאפולי. באותה תקופה היה דייגו ארמנדו מראדונה השליט הבלעדי בנאפולי, ובקשתו מהאוהדים הנאפוליטנים לעודד את ארגנטינה ולא את איטליה במשחק - נענתה. ארגנטינה שרדה עד לשריקת הסיום ועלתה לגמר לאחר ניצחון בדו קרב פנדלים. דו קרב הפנדלים ליווה את האיטלקים לאורך כל העשור. במונדיאל 1994 הגיעה איטליה לגמר שנערך שוב, כמו ב-1970, מול ברזיל. אוהדי כדורגל רבים זוכרים את התמונה הטרגית של רובי באג'ו, כוכב המונדיאל, מחמיץ את הפנדל המכריע מול השוער טפארל ומעניק לברזיל גביע עולם נוסף. ב-1998 שוב הודחה הנבחרת בפנדלים מול צרפת המארחת ברבע הגמר, שבסופו של דבר גם לקחה את גביע העולם.

את המילניום החדש פתחה איטליה עם שאיפות כבירות, כשברשותה סגל נוצץ עם שחקנים כמו טוטי, דל פיירו, מלדיני, אינזאגי ורבים אחרים. אל המונדיאל הראשון שנערך ביבשת אסיה הגיעה איטליה עם שאיפות גדולות, אך היא סיימה אותו בטעם מר. שלב הבתים היה קשה מנשוא, אך איטליה צלחה אותו ונפגשה עם אחת הנבחרות המארחות בשמינית הגמר, דרום קוריאה. עד היום לא סולחים באיטליה לשופט האקוודורי ביירון מורנו ולחניכיו האגרסיביים של חוס הידינק. האכזבה הייתה עצומה. אל 2006, בדומה ל-1982, הגיעה איטליה שפופת ראש לאחר התפוצצות פרשת הקאלצ'ופולי. שלב הבתים היה מוצלח כאשר איטליה, תחת הנהגתו של מרצ'לו ליפי, מנצחת את צ'כיה וגאנה ומסיימת בתיקו מול ארה"ב. בשלבי הנוקאאוט איטליה עשתה את כל הדרך עד לגמר ולתואר הנכסף, כשבדרך היא חולפת באחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאל על פני גרמניה, וגם על פני צרפת בגמר, שזכור בעיקר בשל נגיחתו של זידאן במטראצי. הגביע חזר לארץ המגף.


קנבארו מניף את גביע העולם לשנת 2006.

ב-2010, מרצ'לו ליפי (שהספיק ללכת ולחזור מעמדת מאמן הנבחרת) בחר סגל תמוה המבוסס בעיקר על כוכבי 2006 (שהספיקו להזדקן עד אז), ואיטליה רשמה את אחד המונדיאלים החלשים בתולדותיה כשהיא מודחת כבר בשלב הבתים. מיד לאחר המונדיאל והאכזבה העצומה הגיע צ'זארה פראנדלי לתפקיד, ורשם טורניר ראשון מוצלח כשהוא מוליך את האצורי לגמר יורו 2012.

הדרך למונדיאל
איטליה הוגרלה לבית ב' במוקדמות הגביע העולמי 2014, והוא כלל גם את דנמרק, צ'כיה, בולגריה, ארמניה ומלטה. הקמפיין נפתח ברגל שמאל עם 2-2 מול בולגריה בסופיה, אך נמשך עם רצף ניצחונות על מלטה (פעמיים), ארמניה ודנמרק. באלוטלי, אוסבאלדו ודה רוסי היו המבקיעים הבולטים בשלב זה של הקמפיין. לאחר מכן הגיע תיקו מול צ'כיה בפראג, אך לאחר מכן חזרו האצורי למסלול הניצחונות עם נצחונות על בולגריה ועל צ'כיה באיטליה. שתי תוצאות תיקו מול דנמרק וארמניה בסוף הקמפיין גרמו לדירוג של האיטלקים לרדת, ובעקבות כך היא לא דורגה בדרג הראשון. במהלך הקמפיין הבקיע מאריו באלוטלי 5 שערים, ופאבלו אוסבאלדו שלא זומן כבש 4 שערים. קשה לומר שהיכולת של האיטלקים הייתה בשיאה לאורך המוקדמות, ובמיוחד לקראת סוף המוקדמות, אך בשורה התחתונה - איטליה הבטיחה את השתתפותה בברזיל במהירות הבזק וביצעה את המוטל עליה.


איטליה לאחר הניצחון מול צ'כיה שקבע את השתתפותה בגביע העולם.

המאמן: צ'זארה פראנדלי
לצ'זארה פראנדלי קריירה ארוכה בכדורגל האיטלקי המתחילה בקריירת המשחק שלו. צ'זארה החל את קריירת המשחק שלו בעמדת הקשר, בקרמונזה הקטנה ב-1974, כשהוא שותף לזכייה באליפות הסריה C עם הקבוצה ב-1977. לאחר מכן נמכר לאטאלנטה שם בילה עונה תמימה לפני שעבר לאימפריה מטורינו, הלא היא יובה. פראנדלי היה שותף לאחת התקופות הכי זוהרות ביובנטוס בתחילת שנות ה-80, אם כי ללא צל של ספק היה פחות דומיננטי ממישל פלאטיני והכוכבים האחרים. פראנדלי זכה בשלוש אליפויות, גביע איטלקי, גביע המחזיקות ובגביע האלופות לפני שנמכר חזרה לאטאלנטה, שיחק שם 5 שנים נוספות ותלה את נעליו. פראנדלי לא נח ומיד עם פרישתו (ב-1990) החל לאמן את קבוצת הנוער של המועדון. פראנדלי היה שותף לצמיחת מחלקת הנוער של אטאלנטה, שנחשבת לאחת הטובות באיטליה, והגיע לתוצאות מצוינות איתה בשבע שנות האימון שלו שם. למעשה, פראנדלי אף אימן את הקבוצה הבכירה של המועדון במשך כמה חודשים בעונת 1993/94 לאחר שהמאמן הראשי פוטר. בעונת 1997/98 מונה פראנדלי לאימון לצ'ה מהליגה הבכירה, אך כבר בינואר אותה שנה פוטר לאחר שהשיג תוצאות גרועות. ב-98 הגיעה לורונה מהליגה השנייה, הוליך אותה לליגה הבכירה ועונה לאחר מכן אף הגיע עמה למקום התשיעי המכובד מאוד. עם זאת, לא נשאר במועדון ועונה לאחר מכן הגיע לונציה מהליגה השנייה ואותה גם העלה לליגה הבכירה. הצלחתו של פראנדלי במועדונים הקטנים שבתה את עיניה של פארמה, שכבר החל בתהליך דעיכתה, ופראנדלי מונה למאמן המועדון ב-2002.

פראנדלי הצליח ובגדול כשהוא על הקווים בפארמה, קבוצה די חסרת אמצעים כלכליים באותם שנים, כשהוא מכניס לתודעה חלוץ צעיר העונה לשם אלברטו ג'ילארדינו. פראנדלי סיים עם פארמה פעמיים במקום החמישי וקיבל את ההצעה הגדולה הראשונה שלו - להחליף את פאביו קאפלו על הקווים ברומא. פראנדלי נענה להצעה. רצה הגורל ואשתו חלתה בצורה חמורה, ופראנדלי עזב את רומא ממש בתחילת העונה. פראנדלי שב לקווים שנה מאוחר יותר, אך הפעם בקבוצת פיורנטינה - אריה גדול שירד מנכסיו. פראנדלי לקח קבוצה שכמעט וירדה ליגה בעונה הקודמת, שינה את צורתה והגיע עמה עד למקום הרביעי שהוליך לליגת האלופות. לצערו הרב, בתום אותה עונה התפוצצה פרשת הקאלצ'ופולי, פיורנטינה איבדה את מקומה בליגת האלופות וגם קיבלה עונש של הפחתת 15 נקודות בעונה שלאחר מכן (חלק מהעונש בוטל בהמשך העונה). חרף העונש הכבד, פראנדלי סחב את הויולה עד למקום השישי והמכובד, ובעונה שלאחר מכן אף הגיע לחצי גמר גביע אופ"א (הליגה האירופית דהיום). באותה עונה נפטרה אשתו של פראנדלי, מה שגרם להצלחתו להיראות אפילו יותר כבירה. פראנדלי זכה בתואר "מאמן השנה בליגה האיטלקית" לעונת 2007/08. פיורנטינה המשיכה להיות דומיננטית בליגה וגם רשמה כמה קמפיינים יפים בליגת האלופות (כשבראשם הקמפיין בו הדיח את ליברפול בשלב הבתים והודח רק מול באיירן בנוקאאוט). בתום עונת 2009/10 פראנדלי הגיע לתחושת מיצוי בויולה, ועוד במאי אותה עונה חתם על חוזה בנבחרת איטליה ובה נבחר להחליף את מרצ'לו ליפי בתום מונדיאל 2010. איש לא ידע אז שהנבחרת תסיים אותו בחרפה כה גדולה, שהאתגר שפראנדלי יעמוד בפניו יהיה עצום.

כאמור, פראנדלי קיבל נבחרת שבורה ומפורקת מידיו של ליפי. למרות זאת, קמפיין המוקדמות של יורו 2012 היה אחד המוצלחים שידעה הנבחרת האיטלקית, וגם הטורניר עצמו היה מוצלח מאוד, כשאיטליה מגיעה עד לגמר בעזרת כדורגל שהאוהדים הניטרליים אהבו לשבח, כדורגל שאפיין את פראנדלי לאורך כל הקריירה. גם בגביע הקונפדרציות איטליה הצליחה באופן יחסי, כשהגיעה לחצי הגמר וסיימה במקום השלישי. את טורניר המוקדמות לגביע העולמי 2014 סיים גם כן פראנדלי בהצלחה, כשאיטליה עולה רשמית למונדיאל בצורה המהירה ביותר בתולדותיה. פראנדלי דוגל בקידום שחקנים צעירים, ובעקבות זאת גרם לשינוי משמעותי בחומר האיטלקי שנוצר בשנים האחרונות. הוא גם נוטה לתת אמון בשחקנים שמשחקים בקבוצות קטנות אך מרשימים. טקטית, פראנדלי מאוד גמיש ולא מקובע על שחקן מסוים או על מערך וסגנון משחק מסוים. הקוד האתי שפראנדלי הכניס בנבחרת שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה, אך מייצג בצורה נאמנה את ה"אני מאמין" שלו לגבי האצורי - חבורה של שחקנים מוכשרים, הוגנים וחסרי פשרות.



סגל השחקנים
שוערים: ג'אנלואיג'י בופון (יובנטוס), מתיה פרין (ג'נואה), סלבטורה סיריגו (פריס סן ז'רמן).

הגנה: איניאציו אבאטה (מילאן), אנדראה ברצאלי (יובנטוס), לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס), מתאו דרמיאן (טורינו), ג'ורג'ו קייליני (יובנטוס), מתיה דה שיליו (מילאן), כריסטיאן מאג'ו (נאפולי), גבריאל פאלטה (פארמה), מנואל פסקואל (פיורנטינה), אנדראה ראנוקיה (אינטר).

קישור: אלברטו אקווילאני (פיורנטינה), אנטוניו קאנדרבה (לאציו), דניאלה דה רוסי (רומא), קלאודיו מרקיזיו (יובנטוס), ריקרדו מונוטליבו (מילאן), תיאגו מוטה (פריס סן ז'רמן), מרקו פארולו (פארמה), אנדראה פירלו (יובנטוס), רומולו (ורונה), מרקו וראטי (פריס סן ז'רמן).

התקפה: מריו באלוטלי (מילאן), אנטוניו קסאנו (פארמה), אלסיו צ'רצ'י (טורינו), מתיה דסטרו (רומא), צ'ירו אימובילה (טורינו), לורנצו אינסינייה (נאפולי), ג'וזפה רוסי (פיורנטינה).

שחקני מפתח
אנדראה פירלו
גיל: 35.
תפקיד: רג'יסטה.
קבוצה: יובנטוס.



8 שנים עברו מאז הגמר בברלין שהעניק לאיטליה את גביע העולם הרביעי שלה. אנדראה פירלו היה אולי השחקן הדומיננטי ביותר בטורניר. שמונה שנים אחרי, פירלו נשאר השחקן הכי דומיננטי ואולי אפילו יותר מכך. פירלו הוא המשיח האיטלקי. הוא האיש שכל המדינה תולה בו את תקוותיה והוא האיש שלא מעט פעמים גם קיים. בהיעדר כמעט מוחלש של שחקנים ותיקים נוספים בנבחרת, הן בגלל הדעיכה הטבעית שלהם והן בגלל החלטתו של פראנדלי להימנע מהם, פירלו הוא גם המנהיג האיטלקי, האבא של הנבחרת. ביובנטוס, ולמעשה לאורך רוב הקריירה, קוראים לו המנהיג השקט.
מעטים הם אוהדי הכדורגל בעולם שלא מכירים את פועלו של האיש. לכן נמנע מהרחבה מיותרת על ההיסטוריה שלו באינטר ובברשה ונתמקד במה שהמאסטרו הצליח להשיג. ברשימה: פעמיים זכייה בליגת האלופות במדי מילאן, כולל הפסד טרגי בגמר ב-2005, שאליהן התלוו זכייה כפולה בסופרקאפ האירופי. חמש אליפויות איטליה, שתיים מהן במדי מילאן ושלוש מהן ברציפות במדי יובנטוס, כשבכולן ובעיקר באלה של יובנטוס פירלו מהווה שחקן חשוב מהמעלה הראשונה. גביע העולם לקבוצות במדי מילאן, קופה איטליה, שלוש פעמיים הסופרקופה האיטלקי, וכמובן - אליפות העולם, 2006, גרמניה. פירלו התייחס להישג הזה בספרו החדש, "אני חושב לכן אני משחק": "אני לא מרגיש לחץ... אני לא שם קצוץ על זה. ביליתי את אחר הצהריים של ה-9 ביולי 2006 בשינה ובמשחק בפלייסטיישן. בערב יצאתי וזכיתי בגביע העולמי". מנהיג שקט עד הסוף.
פירלו הוא הבסיס הטקטי גם ביובנטוס וגם בנבחרת איטליה. כל ההתקפות עוברות דרכו, והוא מנווט אותן לפי ראות עיניו. פירלו כל כך טוב בתפקיד הזה שגם באיטליה וגם ביובנטוס הצמידו לידו שני קשרים שיחפו עליו בהגנה. עם זאת, שיטה זו יכולה להיכשל אם יסגרו את פירלו ואת אופציות המסירה שלו בצורה טובה. בשנים האחרונות, ובמיוחד בעונה החולפת, פירלו מצטיין גם בבעיטות החופשיות הנהדרות שלו שבהרבה מאוד מהמקרים נכנסות לשער. ניתן לסכם שפירלו הוא אחד השחקנים היותר מסוכנים בכדורגל העולמי, ולבטח השחקן המסוכן ביותר בנבחרת איטליה 2014.

דניאלה דה רוסי
גיל: 30.
תפקיד: קשר.
קבוצה: רומא.



למי שלא עקבו אחרי הליגה האיטלקית בזמן האחרון, אבל זוכרים ומתגעגעים לדה רוסי מהצ'מפיונס ליג - דעו שבעונה הקרובה הוא חוזר. הסיבה לכך היא שבין היתר הוא נתן עונה מצוינת ברומא, הוליך אותה למקום השני (עם כמות נקודות שמספיקה לאליפות בכל ליגה חוץ מהאיטלקית) וסלל את הדרך שלה חזרה לגדולה. דה רוסי היה הקשר האחורי ביותר מבין השלישייה של רומא (שכללה את סטרוטמן/נאינגולאן ופיאניץ'), והוא אחת הסיבות לכמות הספיגות הנמוכה במיוחד של רומא העונה, כשהוא ממלא תפקיד שהוא חצי רג'יסטה-חצי בלם. גם ביורו 2012 דה רוסי מילא תפקיד דומה, אם כי בהגדרה היה זה הבלם השלישי והמרכזי במערך שלושת הבלמים.
דה רוסי הוא מסוג השחקנים שאוהדי כדורגל ניטרליים אוהבים לאהוב (תארו לעצמכם מה מרגישים אליו אוהדי רומא). הוא שיחק קריירה שלמה (and there is more to come) בקבוצה אחת, הוא אחד השחקנים הכי הוגנים בכדורגל העולמי, ולמרות שמצבת התארים שלו בקריירה דלה באופן יחסי, הוא נחשב כאחד הקשרים האחוריים הטובים ביבשת במשך שנים ארוכות. ביחד עם טוטי הוא מהווה את השלד של רומא זה שנים ארוכות. כשהוא משחק ברומא החל משנת 2002, במסגרת המועדון הוא זכה פעמיים בקופה איטליה ופעם אחת בסופרקופה, אך במסגרת הנבחרת נמצא דה רוסי במועדון המצומצם של השחקנים שזכו בגביע העולם - כמו פירלו, ב-2006. עם זאת, יש לזכור שדה רוסי קיבל כרטיס אדום בשלב הבתים של אותו מונדיאל, הורחק מארבעה משחקים וחזר רק במשחק הגמר - מול צרפת. משחק בו הבקיע את אחד מהפנדלים לזכות האיטלקים ובכך החזיר את גביע העולם לאיטליה.
דה רוסי הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים בנבחרת האיטלקית מזה שנים, והוא בא לאחר עונה טובה מאוד ברומא - כך שיש סיבה טובה להאמין שדה רוסי הולך להיות אחד השחקנים הכי חמים בנבחרת גם בקיץ הקרוב.

ג'אנלואיג'י בופון
גיל: 36.
תפקיד: שוער.
קבוצה: יובנטוס.



ג'יג'י בופון הספיק לעשות היסטוריה בארבע שנים בהן הוא קפטן הנבחרת האיטלקית, כשהוא עוקף את שיא ההופעות של קנבארו ולמעשה קובע שיא חדש שלבטח יישאר בפסגה בשנים הקרובות. אין זה מפתיע, כשהופעותיו הראשונות של השוער האגדי מתוארכות לסוף המילניום הקודם, עוד מימיו כשוער צעיר ומוכשר במדי פארמה (האגדית), בה פרץ כבר בשנת 1995 (לפני כמעט 20 שנה). 5 עונות מצוינות במדי פארמה הקנו לו את אפודת השוער הפותח של הנבחרת האיטלקית - ומשם השאר היסטוריה. במדי פארמה זכה ג'יג'י בופון בגביע האיטלקי ובגביע אופ"א - התואר האירופי האחרון שלו נכון להיום. ג'יג'י קבע את שיא ההעברות עבור שוער כשעבר ליובנטוס בקיץ 2001 תמורת 51 מיליון יורו, אך זו כנראה ההעברה היקרה שביובנטוס הכי פחות מתחרטים עליה. מאז ועד היום ג'יג'י ניצב בין הקורות של הגברת הזקנה, למעט בעת פציעות, כשהוא עושה זאת גם בליגה השנייה אליה הורדה יובנטוס ב-2006 בעקבות פרשת הקאלצ'ופולי. בעקבות כך בופון נחשב לא רק לסמל בנבחרת איטליה אלא גם לאחד הסמלים הכי גדולים בתולדות יובנטוס, שכן לא רק שירד עם יובנטוס ליגה אלא גם עשה זאת לאחר שהוא אלוף עולם טרי ונחשב לשוער הטוב ביבשת. במדי יובנטוס זכה עד כה ב7 אליפויות (5 מוכרות בהתאחדות) וארבע פעמים בסופרקופה האיטלקי, כשהוא מוסיף לאמתחתו גם הופעה בגמר ליגת האלופות לשנת 2003. כמובן, התואר בו ירצה בופון להשוויץ הכי הרבה יהיה גביע העולם הנחשק מ-2006, בו היה השוער המצטיין כשספג רק שני שערים - האחד מפנדל והשני מרגלי חברו לקבוצה.
בופון לאורך שנים רבות נחשב כאחד השוערים היציבים והטובים ביותר שקיימים בשוק. בשנים האחרונות הוא אף ממלא ביציבות את רשימות "הטובים בהיסטוריה", ובצדק. בופון נמצא גם ברשימה האקסקלוסיבית של שחקנים ששיחקו ב-5 מונדיאלים. לאף אחד אין ספק ביכולותיו של בופון והוא בא גם לאחר עונת שיא בליגה. אבל החשיבות הכי גדולה שלו תהיה בפן המורלי, כמנהיג הנבחרת וכקפטן שלה. בפתיחת כל משחק, כשההמנון האיטלקי יתנגן ברקע, הקהל יגעש והצלמים יעברו באיטיות בין שחקן לשחקן בקלוזאפים חודרים, קולו של בופון יישמע רם מעל לכל קול אחר ויגרום למיליוני איטלקים להצטמרר. עשרה מהם יהיו חבריו לקבוצה - ומכאן האצורי יכולים להסתכל לכל נבחרת בעיניים.

מאריו באלוטלי
גיל: 23.
תפקיד: חלוץ.
קבוצה: מילאן.



מאריו באלוטלי מגיע דווקא אחרי עונה בינונית וסבירה לגמרי במדי מילאן, אך הוא עדיין נחשב לדעת כל הפרשנים החלוץ החשוב ביותר שמשחק בחוד האיטלקי. הסיבה לכך היא האמון הרב שפראנדלי נותן בבאלו, שבמדי הנבחרת דואג גם להחזיר. באלוטלי אחראי למרבית שערי הנבחרת במוקדמות וכן לצמד באחד המשחקים הכי גדולים באצורי עידן פראנדלי - הניצחון 2-1 על גרמניה בחצי גמר יורו 2012. יכולותיו של באלוטלי מוכרות; הוא מכדרר טוב, הוא חזק מאוד ועוזר בעיקר להוריד כדורים, יש לו בעיטה מצוינת מכל טווח. גם מגרעותיו מוכרות; הוא נוטה לאבד את הראש וליצור פרובוקציות לא מעט פעמים, הוא בועט הרבה יותר ממה שהוא כובש, הוא נתפס כאדיש והוא בעיקר מאוד לא יציב. מחוץ למגרש הוא אפילו עוד יותר מפורסם: ב-2010 באלוטלי נתפס יורה עם חבריו בפיאצה דלה רפובליקה במילאנו, בתקופתו באנגליה הוא הסתבך עם הרשויות המון פעמים, נתפס מתקשה ללבוש אימונית ולכולנו זכורה החלוצה האייקונית why always me?. בקדנציה במילאן הוא הספיק להוליד ילדה, להימנע מאבהות כלפיה ולאחר שנה להכיר בה סוף סוף כבתו. ולמרות כל השערוריות, כל אלה לא מונעים מבאלו להיות "הכוכב" של הנבחרת האיטלקית בחוד בטורניר הנוכחי. ומיד נבין למה.
על אף גילו הצעיר, 23 בסה"כ, לבאלוטלי יש מצבת תארים די מכובדת. במדי אינטר הוא היה שותף לשלוש אליפויות איטליה - אחת מהן במסגרת הטרבל המפורסם תחת מוריניו. במנצ'סטר סיטי הוא שותף לזכייה בפרמיירליג, ובמילאן הוא עדיין לא זכה באף תואר, אם בגללו ואם בגלל חבריו לקבוצה. ביורו 2012, שבו איטליה הגיעה לגמר, באלוטלי היה אחד המבקיעים המצטיינים בטורניר, וגם היה חלק מנבחרת הטורניר. מהסיבות הללו באלוטלי נתפס כמניה יחסית בטוחה בחוד שמורכב מפצוע סדרתי (רוסי) ועוד כמה שחקנים לא מוכחים בעליל. לכן, כשהאצורי יצטרכו גול מכריע במשחק מסוים, it will always be him.

שימו לב ל...
אלסיו צ'רצ'י
גיל: 26.
תפקיד: חלוץ/קיצוני ימני.
קבוצה: טורינו.



אלסיו צ'רצ'י הוא לא שחקן צעיר מהסוג שבדרך כלל נכנס לקטגוריה הזאת, אבל הוא שם די אלמוני לחובבי הכדורגל בעולם שאינם מתעדכנים בקביעות בתוצאות הליגה האיטלקית. צ'רצ'י הוא תוצר של מחלקת הנוער המהוללת של רומא בתחילת שנות האלפיים, זו שהביאה לנו כמה שנים קודם לכן את דניאלה דה רוסי. אך בניגוד לרומאי המצטיין עד עצם היום הזה, רומא בשביל צ'רצ'י הייתה רק התחנה הראשונה וממש לא נקודת הפריצה. צ'רצ'י החל לשחק בקביעות רק לאחר שלוש עונות ברומא, כשעבר לברשה מהליגה השנייה. 0 שערים ב-23 הופעות כשברובן עלה כמחליף גרמו לצ'רצ'י הצעיר לעבור לפיזה, עולה חדשה לסריה B באותה עונה, עם המאמן שיפגוש עוד בהמשך הדרך בטורינו - ג'אמפיירו ונטורה. תחת ונטורה צ'רצ'י החל לפרוח, אך בפברואר אותה עונה נפצע קשה ונעדר מהמשך העונה. צ'רצ'י עבר בדרך גם עונה לא מוצלחת ומלאת פציעות באטאלנטה, עונה שבה בעיקר שותף מהספסל ברומא לפני שהגיע לפיורנטינה. עונת 2010-11 הייתה עונת הפריצה של צ'רצ'י בליגה הבכירה כשהוא מבשל ומבקיע וגם מעורר את תשומת לבה של מנצ'סטר סיטי העשירה בתום העונה. את העונה הבאה בפירנצה צ'רצ'י התחיל ברגל ימין, אך בעיות קשות עם אוהדי הקבוצה גרמו לו לעזוב בסיום העונה לטורינו, קבוצה קטנה משמעותית מהויולה, אותה מאמן כזכור ג'אמפיירו ונטורה. ונטורה שמר חסד לצ'רצ'י, העלה אותו בקביעות בהרכב הפותח ותוגמל ביכולות לא רעות של צ'רצ'י. ואז הגיעה עונת 2013/14 שגרמה לצ'רצ'י להיראות כמו גרסה מיוחדת לאספנים של רוברטו באג'ו. צ'רצ'י סחב את טורינו על כתפיו, בישל 10 מרהיבים והוסיף 13 מרהיבים לא פחות משלו, והוליך את טורינו עד למילימטר מהשתתפות בליגה האירופית (החמצת פנדל טרגית שלו מנעה מכך בסופו של דבר), הישג שיא לקבוצה שאף אחד לא ספר בתחילת העונה. צ'רצ'י הוא דריבליסט מצוין שגם רץ מהר למדי, והוא מסוגל להתמודד עם כמה שחקני הגנה במקביל. ניתן לייחס את ההצלחה של טורינו בעיקר לפריצות המהירות של צ'רצ'י קדימה בהתקפות המתפרצות. לצ'רצ'י יש גם בעיטה מצוינת מרחוק, כך שהטיפול המעולה שלו בכדור יכול להסתיים גם בשער מרהיב וגם במסירה לאחד שחקני ההתקפה. בעיקר בגלל יכולות אלה הוא נחשב באצורי כאס הכי משמעותי מהספסל במונדיאל הקרוב.

לסיכום
יורו 2012 הגיע כהפתעה מתוקה לאיטלקים. שלא תבינו לא נכון, באיטליה תמיד יש שאיפות גבוהות להצלחה, אך למרות טורניר מוקדמות מוצלח איש לא ציפה שהאצורי יגיעו עד הגמר, בטורניר שכלל את שתי הפיינליסטיות של המונדיאל הקודם (ספרד והולנד), את גרמניה האדירה ואפילו את אנגליה שסיימה את הטורניר בדרא"פ עם טעם טוב יותר מזה של האיטלקים. לכן, ההצלחה בטורניר עם דגש על הניצחון הענק מול גרמניה, גורמים לשאיפות של האצורי למונדיאל הנוכחי לקפוץ גבוה גבוה. באצורי עדיין מודעים לעובדה שקיימות נבחרות טובות יותר, ובדגש על ברזיל שהמפגש האחרון איתה בגביע הקונפדרציות היה בעייתי ביותר, אך האמונה הכללית בנבחרת גדולה יותר. גם העונה הטובה של מרבית הסגל (היובנטינים, הטורינזים, הפרמאים והרומאים בעיקר) מעודדת במיוחד.
עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שהניצחון האחרון של הנבחרת הגיע בספטמבר 2013, שמאז אנחנו חווים ארבעה תוצאות תיקו והפסד לספרד, ושבאופן כללי טורניר המוקדמות היה לא יותר מבינוני. ההעפלה הייתה מהירה אך הדרך הייתה לא מאוד משכנעת, אם כי ניתן לסייג ולומר שאצל איטליה הדרך כמעט אף פעם לא משכנעת. הבית הקשה שאליו הוגרלה הנבחרת (בין היתר בגלל האנמיות בסוף טורניר המוקדמות) יוצרת לחץ גדול מהרגיל בשלב זה של הטורניר, אך ייתכן והלחץ הזה הוא חיובי. על הנייר, הסגל האיטלקי נראה מבטיח יותר מזה של אנגליה, אורוגוואי ובטח מזה של קוסטה ריקה.
קשה לומר לא לנבחרת שכוללת את שחקני המפתח שתוארו לעיל וגם את שלישיית ההגנה של יובנטוס, את שחקני המפתח של פסז' וגם את כוכבי הליגה המקומית. כל זאת, ביחד עם מאמן כמו פראנדלי, מחייבים הגעה לשלבי הנוקאאוט המאוחרים. פראנדלי כבר הצהיר על הגמר כמטרה העיקרית שלו, ומשם "נראה" לדבריו. היעדר פרשת השחיתות הקבועה מבטיח שלא יהיה הרבה מה לראות...

משחק בינלאומי ראשון: הפסד חוץ 10:1 לגואטמלה ב-14 בספטמבר 1921
הניצחון הכי גדול: ניצחון בקוסטה ריקה על נבחרת ניקאראגואה 13:0, 13 במרץ 1946
ההפסד הכי גדול: הפסד חוץ 10:1 לגואטמלה ב-14 בספטמבר 1921
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: אמאדו "הזאב" גבארה (138)
מלך השערים: קרלוס אלברטו פלומר פאבון (58)

לוס קאטראצ'וס, כינוי כללי לאנשים מהונדורס שמקורו במאה ה-19 בכינוי לחיילים של חנרל מקומי ששמו עוות קצת להקלת ההגייה, מעפילים פעם שנייה ברצף למונדיאל וזה, עד כה, ההישג הגדול ביותר שלהם במפעל. הנבחרת ממרכז אמריקה עוד לא השיגה ניצחון במפעל, אבל היא גם לא הייתה יריבה קלה שנדרסה ע"י נבחרות עדיפות. ב-82, הופעת הבכורה במונדיאל, הם לא היו רחוקים מלהדיח את ספרד המארחת בשלב הבתים. הונדורס סיימה בתיקו עם ספרד וצפון אירלנד והפסידה ליוגוסלביה הגדולה 1-0 במשחק האחרון והמכריע. לפני 4 שנים בדרא"פ הם נלחמו אבל לא יכלו מול צ'ילה (1-0) וספרד (2-0) ובמשחק האחרון סיימו בתיקו עם שווייץ ששלח גם את האירופאים הביתה. 3 תיקו ו-3 הפסדים, מתי יגיע הניצחון הראשון?

בגביעים של מרכז אמריקה להונדורס יש כמה הישגים, כולל זכייה בגרסה הקודמת של גביע הזהב ב-81, כמו גם סגנות ב-91 (טורניר ראשון של גביע הזהב) אחרי הפסד בפנדלים למארחת ארה"ב. פעם אחת הוזמנה הונדורס לקופה אמריקה, וגם זה היה במבצע בזק ברגע האחרון לאחר פרישתן של ארגנטינה וקנדה מהמפעל ב-2001, הסגל הקצר והיעדר ההכנה לא פגע בהונדורס הצנועה שהצליחה לזכות במקום השלישי למרות הפסד במשחק הפתיחה שלהם. אל אלו מצטרפים מספר זכיות באליפות של מרכז אמריקה, כשבאחרונה הנבחרת סיימה כסגניתה של קוסטה ריקה. בקצרה, שום דבר מיוחד בקנה מידה עולמי, אבל כן נבחרת סולידית ולא פראיירית באזור הצנוע שלה.

את מוקדמות המונדיאל פתחה הונדורס עם הפסד בייתי לפנמה ותיקו חוץ עם קנדה, מה שסיבך אותה והביא אותה למחזור האחרון של השלב המוקדם עם החובה לנצח את קנדה בשביל לעלות. הפעם הם לא נכשלו, 8-1 ענק על קנדה העניק להונדורס את הכרטיס לשלב הבא יחד עם פנמה. הפעם הונדורס פתחה את הבית ללא היסוס עם ניצחון גדול על ארה"ב, גם ההמשך היה טוב כולל שתי ניצחונות על מקסיקו אותה עקפו בדרך למקום השלישי המבטיח העפלה ישירה ללא פלייאוף למונדיאל. באמצע הונדורס סיכמה טורניר לא רע גם בגביע הזהב, שם הודחה בחצי הגמר על ידי ארה"ב החזקה.

השורה התחתונה של השלב האחרון של המוקדמות בשביל הביקולור - 10 משחקים, 15 נקודות, מאזן שערים חיובי 13-12. קוסטלי ובנגסטון התחלקו במלכות השערים של הנבחרת עם 4 כל אחד, השני הוסיף גם 5 בשלב המוקדם יותר וסיים כמלך השערים של מסע הנבחרת לברזיל.


בנגסטון, מה שלא הולך בליגה הולך בנבחרת.


סגל השחקנים:

המאמן לואיס פרנאנדו סוארס זמן סגל שחקנים מנוסה שממוצע הגיל שלו הוא ה-2 הכי מבוגר בטורניר, אחרי המארחת ברזיל ויחד עם אורוגוואי. מלבד השוער השלישי הצעיר לופס, לכל השחקנים מספר דו ספרתי של הופעות בנבחרת וחלקם אף עברו את ה-100 הופעות. מרבית הזימונים צפויים כשרק אי הכללתו של ג'וני לברון הכלבויניק של ואנקובר הכעיסה את לנדון דונובן (עמרי שלנו, לא החבר של קלינסמן), בעוד היעדרותו של ג'ורג'י וולקאם מתקבלת בהבנה ע"י כותב שורות אלו. בצער, אך בהבנה.

אז מה כן יש לנו? בשער את וייאדארס המנוסה שמהספסל, דבר לא שגרתי, יתמוך בו מחליפו בנבחרת שהוא גם מחליפו באולימפיה. מרכז ההגנה לא מרשים אבל לפחות מנוסה עם פיגרואה, שמידת הצורך יכול לשחק בעמדות אחרות, וברנארדס. איסאגירה מגן שיכול לתרום הרבה להתקפה בעוד בקלס בצד השני פחות.

הקישור כרגע במצב לא ברור עם הרבה פציעות, אמנם לא חמורות אבל כן מדאיגות לאור הזמן הקצר שנותר. פראלטה ו-ווילסון פאלאסיוס סולידיים בחלק הדפנסיבי, בעוד האקס פקטור של הנבחרת נמצא באגפים עם רוג'ר אספינוסה של וויגאן, שבמידת הצורך יתרום גם במרכז השדה, ואלוף בלגיה הטרי והצעיר אנדי נאחאר. במידה ויתאושש ויקבל את הדקות שלו, גם בוניאק גארסיה, כוכב יוסטון דינמו, יכול לתרום את החלק שלו במשחק ההתקפי.

משחק האגפים הפוטנציאלי של הונדורס ישרת היטב את החלוצים ביום טוב, אבל האם החלוצים עצמם יכולים לשרת את הנבחרת? החוליה הפחות מרשימה של הונדורס, בה ג'רי בנגסטון הוא האיש החם למרות שבקבוצתו מה-MLS כבר שנים מחכים לראות מעט כדורגל ממנו. קוסטלי ופאלאסיוס (האח הבוגר של הקשר) ייאבקו כנראה על המקום הנוסף בהרכב, ואף אחד מהם לא שחקן ברמה גבוהה במיוחד, או גבוהה לפחות כמו ג'ורג'י וולקאם שייצפה בטורניר מתאילנד.

נכון לעכשיו בסגל 24 שחקנים עם הקפצתו המאוחרת של "הגמל" דלגאדו עקב מכת פציעות בקישור שהפילה את בוניאק גארסיה, פראלטה וגארידו. אם כולם יתאוששו בזמן, דלגאדו יוכל לחזור לחיק משפחתו.

שוערים: נואל "הקדוש" ואיאדארס (אולימפיה, הונדורס), דוניס "השתיל" אסקובר (אולימפיה, הונדורס), לואיס "בובה" לופס (ריאל אספנייה, הונדרוס).

הגנה: מיינור פיגרואה (האל, אנגליה), ויקטור "מומה" ברנארדס (סאן חוזה אירת'קוויקס, ארה"ב), בריאן בקלס (אולימפיה, הונדורס), אמיליו "מילו" איסאגירה (סלטיק, סקוטלנד), אוסמאן "העדין" צ'אבס (צ'ינגאדו, צ'ונון, סין), חואן פאבלו "הרוסי" מונטס (מוטאגוואה, הונדורס), חואן גארסיה (וויגאן, אנגליה).

קישור: ארנולד "המשסף" פרלטה (ריינג'רס, סקוטלנד), ווילסון "הקוסם" פאלסיוס (סטוק, אנגליה), חורחה "פיטבול" קרלוס (מוטאגוואה, הונדורס), מארווין "הבן של הרוח" צ'אבס (צ'יבאס ארה"ב, ארה"ב), אוסקר "Loverboy" בוניאק-גארסיה (יוסטון דינמו, ארה"ב), אנדי "הלוחם הקטן" נאחאר (אנדרלכט, בלגיה), רוג'ר "הסיני" אספינוסה (וויגאן, אנגליה), לואיס "החיה" גארידו (אולימפיה, הונדרוס), מריו "השמאלי" מרטינס (ריאל אספנייה, הונדורס), אדר "הגמל" דלגאדו (ריאל אספנייה, הונדורס).

התקפה: רוני "הגולם" מרטינס (ריאל סוסיאדד, הונדורס), קרלו "העגלון הקטן" קוסטלי (ריאל אספנייה, הונדורס), ג'רי "לא כבשתי שנתיים" בנגסטון (ניו אינגלנד רבולושן, ארה"ב), ג'רי "הפנתר" פאלסיוס (אלאחואלנסה, קוסטה ריקה).


מומחה קולומביאני לנבחרות



לואיס פרנאנדו סוארס

גיל: 54.
כינוי: הבצל.

סוארס הוא אחד משלושת המאמנים הקולומביאנים שיובילו נבחרות בברזיל 2014, נתון מעניין לאור זה שאת קולומביה לא מאמן אחד מהם, ולא תהייה זו הפעם הראשונה בה יוביל נבחרת במונדיאל. ב-2006 היה זה סוארס שזכה לקרדיט על הובלת אקואדור לשמינית הגמר שם הודחו ע"י האנגלים. תהילתו של סוארס באקואדור הייתה גדולה, אך גם קצרה. לאחר המונדיאל אקואדור הובכה בקופה אמריקה וסוארס הפך ללוח מטרה לחצי הביקורת. המאמן קיווה להתאושש במוקדמות המונדיאל, אך הפסד בייתי לונסואלה ותבוסה משפילה לברזיל סגרו את הגולל על הקדנציה שלו. לאחר תקופה ברמת המועדונים חתם סוארס בהונדורס ב-2011. התחלת הדרך במרכז אמריקה הייתה בינונית, אך באותה שנה הוביל את הונדורס לחצי גמר גביע הזהב שם הודחו רק בהארכה מול מקסיקו החזקה. במשחקי הידידות לא נחל סוארס הצלחה גדולה, אך קרנו עלתה בעיני האוהדים כשהוביל את הנבחרת האולימפית ללונדון 2012 שם הצליחו לגבור על ספרד. חצי גמר נוסף בגביע הזהב והעפלה משכנעת (בסופו של דבר) למונדיאל שני ברצף ביססו את מעמדו גם אם בניגוד להצלחה באקואדור בהונדורס הוא לא חסין מביקורת.

שחקני מפתח:

אמיליו איסאגירה חירון



גיל: 27.
קבוצה: סלטיק (סקוטלנד).
תפקיד: מגן שמאלי.
כינוי: מילו.

כשאמיליו פרץ לתודעה המקומית עם יכולת גבוהה במדי מוטאגוואה לא היה ביקוש עולמי רב מדי לשחקנים מצטיינים מהליגה של הונדורס. כיום הכישרונות המקומיים מוצאים יותר בקלות מקום ב-MLS, מקסיקו או אירופה, אבל אמיליו נאלץ לחכות עד שחתם בסלטיק בגיל 24. ההמתנה השתלמה, המגן הפגין יכולת מצוינת בליגה הסקוטית וקנה את מקומו חיש מהר, נבחר לשחקן העונה על ידי שאר השחקנים ועורר התעניינות אצל קבוצות הצמרת האנגליות. כיום, עדיין בסלטיק אולי גם כתוצאה מפציעה קשה ממנה סבל בעונתו השנייה במועדון, איסאגירה שוב ממתין לקפיצת המדרגה הבאה שלו והמונדיאל יכול להיות הקרש ממנו יקפוץ. אמיליו מספק להונדורס שקט יחסי מבחינה הגנתית מהאגף שלו, בנוסף להצטרפות מתמדת להתקפה על הקו עם כדורי רוחב טובים או חיתוכים למרכז הרחבה. הבחור לא כובש הרבה, אבל התרומה ההתקפית שלו קריטית להונדורס.


רוג'ר אניבאל אספינוסה ראמירס



גיל: 27.
קבוצה: וויגאן (אנגליה).
תפקיד: קשר אגף שמאל בעיקר, קשר מרכז הגנתי יותר או פחות, מגן ואם צריך גם מביא כדורים.
כינוי: "הסיני"

בחירה שגרתית יותר הייתה מיינור פיגרואה, אבל לא אצלי. רוג'ר נולד בהונדורס אך בגיל צעיר עבר לארה"ב, שם התפתח כשחקן ובנה לעצמו שם בשורות קנזס סיטי, על שמותיה השנים, מה-MLS. ב-2009 קיבל זימון לנבחרת הונדורס ולמעשה וויתר על הסיכוי, בתיאוריה לפחות, לשחק בנבחרת ארה"ב אי שם בעתיד. לאחר שהצטיין במדי הנבחרת באולימפיאדת לונדון, יחד עם היכולת הטובה שלו על בסיס קבוע ב-MLS, זכה השחקן לחזור לאנגליה והפעם כשחקן המועדון המקומי וויגאן. אספינוסה הגיע באמצע העונה והתקשה להתאקלם לכדורגל האנגלי. אבל זה לא מנע ממנו לקחת חלק משמעותי בזכייה בגביע באותה עונה. למרות הגביע וויגאן ירדה ליגה וגם בליגת המשנה אספינוסה לא הצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב. רוג'ר מוכר כשחקן נשמה שמשקיע כמו שמאמנים אוהבים, והוא באמת שיחק העונה במספר רב של עמדות איפה שהיה צריך לסתום חור, אבל כנראה שזה פשוט לא מספיק בוויגאן. בנבחרת הסיפור הוא אחר ואספינוסה משמש כאופציה מרכזית ביציאה להתקפה מהאגף, ובמידת הצורך מצטרף למאמצים ההגנתיים בהם הוא גם מצטיין במרכז השדה. בעיני האוהדים הוא מהשחקנים האהובים.


ווילסון רוברטו פאלאסיוס סואסו



גיל: 29
תפקיד: קשר אחורי-מרכזי.
קבוצה: סטוק (אנגליה)
כינוי: "ילד הפלא"

ווילסון מגיע ממשפחת הכדורגל המפורסמת פאלאסיוס, אשר גידלה וטיפחה מספר שחקנים לאורך השנים כולל את ווילסון וג'רי שייקחו חלק במונדיאל הקרוב. הקשר האחורי של הנבחרת הוא כנראה השם הגדול בסגל ובכלל בכדורגל המקומי בשנים האחרונות, אחרי שבע שנים בפרמיירליג האנגלית. ווילי פרח תחת סטיב ברוס ונמכר לטוטנהאם בסכום שיא לשחקן ממרכז אמריקה, אך לאורך העונות יכולתו אצל התרנגולים ירדה ובעונות האחרונות הוא לא מבריק בסטוק סיטי. למרות התקופה הקשה באירופה, כמו עוד כמה שחקנים מובילים, בנבחרת ווילסון הוא בורג מרכזי. היכולת הפיזית וההגנתית שלו במרכז השדה חשובה מאוד להונדורס ואם הוא לא יצליח להצדיק את הקרדיט, הונדורס תהייה בבעיה.


לשים לב ל...:

אנדי נאחאר רודריגס



גיל: 21.
קבוצה: אנדרלכט (בלגיה).
תפקיד: קשר התקפי.
כינוי: "הלוחם הקטן"

כמו חברו מהאגף השני גם נאחאר היגר עם משפחתו לארה"ב בגיל צעיר, בניגוד לאספינוסה הבחירה של נאחר לשחק בנבחרת הונדורס כנראה כן הייתה וויתור על הסיכוי לשחק בארה"ב ולא רק תיאורטי. כשהגיע לגיל בוגרים הצטרף הילד הצנום ל-DC יונייטד מה-MLS ובכבר בגיל 18-17 התחיל להותיר את האוהדים מתרשמים ואת היריבים סובלים. הפריצה לא הייתה זמנית והילד המשיך להרשים עד שמועדון הפאר הבלגי ביקש לראות מה הוא שווה. במהרה הבינו הבלגים שיש להם יהלום ביד ונאחאר נרכש מה-MLS באופן סופי. הקיצוני לקח חלק משמעותי באליפות של אנדרלכט ועכשיו הוא רוצה גם לעזור לארץ שהוא בחר לייצג.

לוח המשחקים:
15 ביוני, 22:00 צרפת - פורטו אלגרה.
21 ביוני, 01:00 אקואדור - קוריטצ'יבה.
25 ביוני, 23:00 שוויץ - מאנאוס.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל



האם הביקולור תנצח לראשונה במונדיאל? זו השאלה העיקרית כי להעפיל לשלב הבא יהיה להונדורס קשה מאוד. הסגל הנוכחי, בלי קשר למכת הפציעות האחרונה, לא נוטע הרבה ביטחון אצל הקאטראצ'וס. האוהדים לא בטוחים במחויבות השחקנים ורוח פאסימית עופפת את הנבחרת. אבל גם למונדיאלים הקודמים הונדורס לא הגיעה כשם גדול או עם תקוות גדולות, ועדיין הצליחה לשמור על הופעות מכובדות גם ללא ניצחון. אז הופעה שנייה ברצף זה יפה, סה"כ שלישית בהיסטוריה, אבל עם בית לא מפחיד יתר על המידה בהונדורס מקווים לחגוג ניצחון ראשון למרות הפאסימיות הכללית.

ארגנטינה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה (מונטבידאו, אורוגוואי, 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול: ארגנטינה 12 - 0 אקוואדור (מונטבידאו, אורוגוואי, 22 בינואר 1942)
ההפסד הכי גדול: צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה (הלסינבורג, שבדיה, 15 ביוני 1958), בוליביה 6 - 1 ארגנטינה (לה פאס, בוליביה, 1 באפריל 2009)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: חאביאר אדלמאר "פופי" סאנטי, 145 הופעות.
מלך השערים: גבריאל עומאר "באטי" באטיסטוטה, 56 שערים.


La Albiceleste, התכולה-לבנה, נבחרת ארגנטינה, שוב מגיעה למונדיאל עם ציפיות ללכת עד הסוף. אולי הקשישים הארגנטינאים יצליחו להעיד על כך, אם כי גם הם כנראה לא יצליחו להסתכל כל כך הרבה זמן אחורה מבלי לתת להווה להשפיע, אבל פעם פעם הייתה כנראה תקופה בה ארגנטינה לא האמינה שהשמש זורחת לה מהתחת (בכדורגל). אבל מאז הזכיות ב-78 ו-86 אם אתה ארגנטינאי אז כנראה אתה מאמין שהנבחרת שלך הולכת לזכות בכל מפעל בו תשתתף, גם אם הנבחרת מורכבת מפיסח, גידם, אילם, עיוור, תתרן, חירש, קירח, שוער בכיסא גלגלים, סקאלוני, צ'ינו גארסה ועוד כמה קונוסים. ושום דבר לא השתנה גם היום כשארגנטינה רושמת 24 שנה מבלי לעבור את רבע הגמר במונדיאל.


בארגנטינה מתגעגעים לגביע

מאז ההדחה המשפילה בדרא"פ עם מראדונה ספגה האלבי-סלסטה עוד מכה מביכה, כשהושפלה בקופה אמריקה שנערך בארגנטינה לעיני הקהל המקומי. ארגנטינה התקשתה בבתים עם ניצחון אחד בלבד, והודחה בפנדלים ע"י השכנה הקטנה אורוגוואי ברבע הגמר. צ'צ'ו באטיסטה לא נשאר אחרי הכישלון ואלחנדרו סאבלה קיבל את המושכות. ההתחלה הייתה לא מרשימה, תוצאות סבירות במשחקי אימון ואז ניצחון גדול על צ'ילה בפתיחת המוקדמות סימנו כי משהו טוב מתרחש, אבל מייד לאחר מכן ספגה ארגנטינה הפסד מביך לונסואלה. מפלס הביטחון עדיין היה גבוה, אבל אז במחזור הבא תיקו בייתי עם בוליביה זיעזע את ארגנטינה. אחרי 4 ימים קשים הגיע המפנה, ניצחון גדול בקולומביה שאחריו סאבלה והשחקנים לא עצרו והעפילו בקלות יחסית למונדיאל אחרי הטראומה של המחזור האחרון במוקדמות של מונדיאל דרא"פ. סאבלה עשה לא מעט ניסויים בתחילת המוקדמות, אבל הסגל די התייצב בסיום והנבחרת הציגה יכולת מרשימה במשחקי הבית ומערכים טקטיים זהירים בחוץ, מה שהביא בסוף את התוצאה המיוחלת. מסי, שזכה המון ביקורת על יכולתו בנבחרת הצליח במוקדמות לשכנע את האוהדים עם 10 גולים ויכולת גבוהה. גם היגוואין הלא פופולארי כבש הרבה וההגנה עשתה את העבודה שלה במשחקים החשובים. הרבה מהשערים שארגנטינה ספגה היו במחזורי הסיום עם הכרטיס בכיס.

השורה התחתונה של המוקדמות הייתה המקום הראשון עם 32 נקודות ומאזן שערים מרשים של 35 שערי זכות מול 15 שערי חובה.

לוח המשחקים:
16 ביוני, 01:00 בוסניה הרציגובניה - ריו דה ז'ניירו.
21 ביוני, 19:00 איראן - בלו הוריזונטצ'ה.
25 ביוני, 19:00 ניגריה - פורטו אלגרה.
*שעות המשחקים לפי שעון ישראל



סגל השחקנים:

רשימת השחקנים למונדיאל שהציג סאבלה הייתה כל כך לא מפתיעה שזה כמעט והיה מפתיע. המאמן כמעט ולא עשה ניסיונות בחצי השני של המוקדמות, וגם בשנה שלפני המונדיאל נשאר נאמן למרבית השחקנים שלקחו חלק במשחקים הרשמיים קודם לכן לא משנה מה כושרם. הסגל הסופי מציג התקפה חלומית, קישור עם סימני שאלה והגנה לא זוהרת עם שוערים בכושר לא טוב.

בשער הנבחר הוא סרחיו רומרו שעשה עבודה טובה במשחקי המוקדמות, כשסאבלה מתעלם מכך שהוא כמעט ולא שיחק העונה בצרפת. גם המחליפים שלו מגיעים אחרי עונות לא מבריקות בעוד ווילי קאבז'רו, עם עונות טובות בספרד, נשאר בחוץ. במרכז ההגנה המועדפים יהיו ככל הנראה גאראיי ופרנאנדס, אבל הרמה של הבלמים כל כך צמודה שאין לדעת. באגפים סאבלטה ורוחו הם המגנים היחידים, שהגיבוי הם בלמים שיכולים לשחק כמגנים. שלישיית הקישור תורכב ממסצ'ראנו במרכז, די מריה משמאל, הצמד הכי בטוח בהרכב יחד עם מסי. סימן שאלה עולה בימין - סאבלה אוהב את גאגו לעמדה, אבל פינטיטה מתאושש מפציעה ולא נראה טוב העונה. ביגליה ובאנגה הם האופציות האחרות. לראשון יתרון בשל איכויות ההגנה שלו בעזרה למסצ'ה. שאר האופציות הן התקפיות יותר וידרשו מדי מריה לעשות הרבה יותר הגנה. היעדרויות של ביגליה ו/או מסצ'ראנו עלולות לסבך מעט את סאבלה שקצר בכלים הגנתיים בסגל הקישור. השפיץ החלומי של ארגנטינה מורכב ממסי, קון והיגוואין, חוד שקשה לדמיין טוב ממנו. לשלישייה גיבוי מלאבסי לתמיכה ופאלסיו למרכז. טבס, השחקן שחלק גדול מהעם דרש לסגל, נשאר בחוץ לאחר שלא הוזמן פעם אחת בעידן סאבלה.

4-3-3 נראה כמו המערך הקלאסי של סאבלה, למרות שבמוקדמות לא פעם השתמש במשחקי החוץ הקשים (בגבהים בעיקר) בהגנה צפופה יותר עם שלושה בלמים. במונדיאל אין לו משחק בפסגות האנדים, אבל אם יצטרך להוציא מערך מהכובע אל תופתעו אם ארגנטינה תעלה בבונקר עם פאלסיו בשפיץ לרוץ אחרי הכדורים הארוכים.

שוערים: סרחיו "הקטן" רומרו (מונאקו, צרפת), מריאנו אנדוחאר (קאטאניה, איטליה), אגוסטין אוריון (בוקה, ארגנטינה).

הגנה: ניקולאס "ניקו" אוטאמנדי (אתלטיקו מיניירו, ברזיל), מרטין "מיצ'ו" דמיצ'ליס (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), פדריקו "הרזה" פרנאנדס (נאפולי, איטליה), אסקיאל "הרזה" גאראיי (בנפיקה, פורטוגל), הוגו "הקורדוביאני" קאמפאנרו (אינטר, איטליה), חוסה מריה "צ'מה" באסנטה (מונטריי, מקסיקו), מרקוס "הילד" רוחו (ספורטינג ליסבון, פורטוגל), פאבלו "סבה" סאבלטה (מנצ'סטר סיטי, אנגליה).

קישור: חאביאר "הבוס הקטן" מאסצ'ראנו (ברסלונה, ספרד), פרנאנדו "היפיוף" גאגו (בוקה, ארגנטינה), לוקאס "הנסיך" ביגליה (לאציו, איטליה), אבר "טנגיטו" באנגה (ניואלס, ארגנטינה), אנחל "האיטרייה" די מריה (ריאל מדריד, ספרד), מקסימיליאנו "החיה" רודריגס (ניואלס, ארגנטינה), אנסו "אנסו" פרס (בנפיקה, פורטוגל), אאוגוסטו "השחור" פרנאנדס (סלטה דה ויגו, ספרד), ריקארדו "ריקי" אלבארס (אינטר, איטליה), חוסה "הנסיך" סוסה (אתלטיקו מדריד, ספרד).

התקפה: ליאונל "הפרעוש" מסי (ברסלונה, ספרד), גונסאלו "המקטרונת" היגוואין (נאפולי, איטליה), סרחיו "קון" אגוארו (מנצ'סטר סיטי, אנגליה), אסקיאל "פוצ'ו" לאבסי (פ.ס.ז', צרפת), רודריגו "התכשיט" פאלסיו (אינטר, איטליה).


אפור אפור אבל מצליח (בינתיים):

אלחאנדרו "הרגוע" סאבלה



גיל: 59.
רזומה כמאמן: אסטודיאנטס (2009-2011) נבחרת ארגנטינה (2011 - ?).
מאזן: באסטודיאנטס - 97 מ', 58 נ', 21 ת', 18 ה'. סביר בנבחרת - 32 מ', 19 נ', 9 ת', 4 ה'.

מפתיע לראות מאמן בגיל 59 עם רזומה של 5 שנים כמאמן ועוד ברמות האלו, אבל לא מדובר באדם מבוגר שחיפש תחביב לפנסיה והתגלגל לנבחרת ארגנטינה במקרה זה. סאבלה היה שחקן מוכשר עם קריירה יפה כולל מספר הופעות בנבחרת ארגנטינה, לכינוי שלו זכה בשל הסגנון האיטי והרגוע שלו במגרש כמו גם האופי הנוח שלו (פאצ'ורה יכול להתפרש כעצלן, כמו גם כרגוע). אופי שאולי לא עזר לו לממש את המירב מהכישורים שלו. לאחר הפרישה, ופה מגיע "הנעלם" הגדול שמסביר את ההפרש, סאבלה הפך להיות מאמן ועבד במשך שנים ארוכות כעוזרו של דניאל פאסרלה. כולל ברמת הנבחרות עם ארגנטינה ואורוגוואי. בגיל 54 לקח לראשונה קבוצה בוגרת כמאמן ראשי, אסטודיאנטס, איתה זכה בליברטאדורס ואליפות תוך זמן קצר. תחת הידיים של סאבלה אסטודיאנטס הציגה כדורגל יעיל וטקטי, שהצליח להקשות אפילו על ברסה הגדולה של פפ בגמר גביע העולם לקבוצות. לסאבלה היו חילוקי דיעות עם ההנהלה והוא החליט לעזוב, כשזמן קצר אח"כ צ'צ'ו באטיסטה התפטר מהנבחרת וסאבלה, למרות שלא היה המועמד הבכיר בתקשורת, הגשים חלום.

סאבלה קיבל את ארגנטינה באחת מהתקופות הקשות שלה, עידן מראדונה היה מעבר לכישלון מקצועי פשוט בלאגן אחד גדול. באטיסטה שהגיע אחרי הצליח להחמיר את חוסר האמון עם הקהל עם יכולת לא טובה וכישלון בקופה אמריקה. אחד הצעדים הראשונים שלו היו לתת למסי המאכזב את סרט הקפטן, בהמשך זימן לא מעט שחקנים והקהל חשש ששוב תהייה נבחרת לא יציבה שכל אחד שבועט כדור תמורת כסף איפשהו יכול ללבוש את החולצה שלה. גם הנטייה שלו לזמן שחקנים אותם הכיר מאסטודיאנטס, או אחרים שקשורים למועדון, הביאה לביקורת. התוצאות בהתחלה לא היו מספיק טובות להשתיק את הביקורות לחלוטין אבל סאבלה נשאר נאמן לדרכו ובסופו של דבר רשם קמפיין מוצלח למדי.

המאמן הוותיק מתנהל בשקט מול התקשורת ולא מתרגש מהביקורת, הוא עלה במערכים הגנתיים במשחקי החוץ באנדים הגבוהים מבלי להתבייש וחזר עם תוצאות טובות (היחידה שלא הפסידה באקואדור, אחרי בונקר הירואי אמנם). הוא לא זימן שחקנים מוכשרים שהקהל והתקשורת דרשו וכן זימן שחקנים שבארגנטינה מעטים שמעו עליהם, ופגע בינגו כל פעם. סאבלה הוא לא המאמן הכריזמטי, הוא לא מאמן של טיקי-טאקה, הוא גם לא מאמן של מערכי הגנה מרגשים, הוא כן מאמן שקט שבא לעבוד ולא מתרגש מהרעש. האם זה מספיק טוב? הזמן יגיד.

שחקני מפתח:

ליאונל אנדרס מסי



הארגנטינאים נוהגים להתגאות בכך שיש להם את השחקן הטוב בעולם, מעבר לגאווה באפיפיור, הבשר הכי טוב, הנשים הכי יפות, הקהל הכי נאמן, הכי צבעוני, הנוף הכי יפה ה... אבל את הגאווה הזו שמופנית כלפי חוץ הם שכחו פעם אחר פעם כשמסי פשוט לא עמד בציפיות הבלתי אפשריות בנבחרת מהרגע שריקלמה פינה את מקומו ומסי הפך לשחקן המרכזי. על מה שהוא השיג ומשיג בברסלונה אין וויכוח, אבל בארגנטינה פשוט לא הבינו למה היורש של מראדונה לא מצליח לסחוב את הנבחרת כמו ה-10 האגדי (דיאגו, לא רומן). היותר רגועים ואנליטים יכלו למצוא הסברים, אבל את הקהל הרחב זה לא עניין ומסי חטף ביקורות על ימין, מרכז ושמאל. "הוא לא משחק בשביל המולדת" צעקו אחדים, "פצ'ו פריו" (נעלם במעמדים גדולים) צעקו אחרים, "החולצה כבדה לו" הסכימו ביציעים.

הפסקה הנ"ל היא פחות או יותר שחזור של זו מהמונדיאל הקודם, מאז הוא הספיק לאכזב בדרא"פ שם נכשל למצוא את הרשת, וגם בקופה אמריקה שם גם לא הצליח לכבוש מעבר לכישלון הקבוצתי המהדהד. אבל העניינים השתנו עם הגעתו של סאבלה, המאמן הוותיק נתן למסי את הקפטן וכנראה גם הרבה שקט. ילד הפלא, כבר בן 26, הוביל את הנבחרת לקמפיין מוקדמות נהדר וכבש 10 שערים לעומת ה-4 שכבש במוקדמות עם מראדונה (עם יותר דקות משחק). לא עושה רושם שהביקורת הארסית בעבר השפיעה יותר מדי על מסי, הילד, בעיני הוא תמיד יהיה ילד, נראה כמו מישהו שרק רוצה שיתנו לו לשחק עם הכדור ופחות מתעניין במסביב, אבל אם האווירה מסביב כן משפיעה אין ספק שאחרי הרבה זמן מסי מגיע עם תמיכה מלאה במולדתו.

חביאר אלחנדרו מסצ'ראנו



כן אני יודע, לא מגוון ובדיוק אותם שני שחקנים מדרא"פ, אבל מה לעשות שהנבחרת תלויה יותר מכל בשני השחקנים האלו. לא סתם אצל מראדונה זה היה "מסצ'ראנו ועוד 10", בעוד אצל סאבלה מבלי שהמאמן הצהיר זאת זה די ברור שזה מסי ועוד 10.

"הבוס הקטן" (חפסיטו) ירשום בקרוב 100 הופעות בנבחרת, אולי אפילו כבר במונדיאל הזה, כשהראשונה הייתה עוד לפני שערך בכורה בקבוצה הבוגרת של ריבר פלייט. מאז המונדיאל הקודם מס'צראנו הספיק לעבור לברסלונה שם סיפרו לו שהוא בלם, אבל המנהיג והלב של הנבחרת לא זז ממרכז השדה של הנבחרת ואין שחקן שיותר מתאים ממנו להיות הלב, הסינקו, של ארגנטינה גם מבחינת המיקום במערך. מסצ'ה תמיד היה טוב כשלבש את האלבי-סלסטה, וכמו שלמרבית השחקנים יש את המועדון אותו הם אוהדים, אצל הקשר האגרסיבי זו הסלקסיון. למרות שבארגנטינה לא מפקפקים בו בכלל, במקומות אחרים עולה החשש שהיכולת שלו לשחק בקישור נפגעה לאחר זמן ארוך כל כך כבלם, אין ספק שאחד המפתחות המשמעותיים להצלחה של ארגנטינה הוא היכולת של מסצ'ראנו "להתרגל" מחדש לעמדת הסינקו שם ישחק. בארגנטינה לא דואגים, השחקן הקטן מעולם לא איכזב עד כה כשלבש את המדים של מדינתו.

אנחל פאביאן די מריה הרנאנדס



היום מעטים זוכרים שלפני לא כל כך הרבה זמן לא כולם האמינו בקשר הרזה, "האיטריה", הרימו גבה שהוא נמכר בסכום משמעותי יחסית לבנפיקה, ואח"כ שריאל מדריד קנתה אותו בסכום גדול. הגדיל אחד מחברנו לפורום ואמר שדיאגו פרוטי טוב ממנו. השחקן הוכיח עצמו לאורך העונות במועדון הפאר הספרדי, אך עדיין נותרו לא מעט אנשים שחושבים שהוא לא באמת שייך לרמות האלו. הבאתו של בייל סימנה את דרכו החוצה מהמועדון, אבל הבחור החביב לא הבין את הרמז נשאר בקבוצה ורשם עונה טובה. בגמר האלופות הוא נבחר לאיש המשחק, ואולי עכשיו הביקורות יעלמו. בנבחרת הסיפור הוא אחר, הראשון להאמין בו מלבד אימו ואוהדי סנטראל היה מראדונה, לאט לאט קהל המאמינים גדל ואחרי המוקדמות האלו כבר אי אפשר לפקפק - די מריה הוא אחד השחקנים החשובים והמוערכים בנבחרת, עם כישרון ודמיון לא מעורערים אשר מגובים במשחק לחימה ומשמעת טקטית במשחקים שנדרש לכך. זכורה במיוחד ההופעה ההירואית שלו בבוליביה, שם יחד עם הבחור הנ"ל לא הפסיק לרוץ 90 דקות בתנאים הקשים. מסצ'ראנו ועוד אחד דואגים להגנה, שלישייה קדמית דואגת להתקפה, די מריה צריך לדאוג לעזור גם לאלו וגם לאלו במרכז השדה בשביל לעזור לארגנטינה לעבור את הרבע גמר המקולל.


לשים לב ל...:

פאוסטינו מרקוס אלברטו רוחו



גיל: 24.
תפקיד: מגן שמאלי.
קבוצה: ספורטינג ליסבון (פורטוגל).

מרקוס רוחו ערך את הבכורה שלו בבוגרים אצל סאבלה באסטודיאנטס בתפקיד הבלם דווקא. לא לקח הרבה זמן והילד מצא את עצמו חורש את קו שמאל כמגן, או מגן-קשר, ועושה זאת בהצלחה רבה. רוחו זומן לנבחרת כבר אצל באטיסטה, אפילו שותף מעט בקופה אמריקה, אך הפך לשחקן הרכב משמעותי אצל סאבלה בקמפיין המוקדמות. מרקטיוס התחיל את דרכו באירופה על הספסל של של ספרטק הרוסית, אך במהרה עבר לספורטינג שם עשה קפיצת מדרגה גדולה במקביל לשדרוג מעמדו בנבחרת. הכדורגל העולמי לא משופע במגנים שמאליים איכותיים, ככה שגם ללא כישרון יוצא דופן רוחו יכול למצוא עצמו בטופ של הענף.



ציפיות למונדיאל? מה זאת אומרת? אנחנו ארגנטינה ואנחנו הולכים לקחת את התואר תוך כדי ריקוד טנגו מרגש בחלק ההתקפי ולחימה בלתי מתפשרת בהגנה! כרגיל, ארגנטינה היא אחת המועמדות הפייבוריטיות בעיני עצמה ומסומנת חזק גם ע" העולם. יש נקודות תורפה בסגל, אבל אם במונדיאל הקודם הארגנטינאים האמינו איך עכשיו, עם מסי בוגר יותר ושקט במערכת, הם לא יאמינו? ארגנטינה מגיע במטרה להגיע לגמר, הדחה נוספת בשלב רבע הגמר לא תתקבל טוב בבית ועל חזרה מוקדמת יותר בכלל אסור לדבר!

נבחרת בלגיה



משחק בינ"ל ראשון: בלגיה - צרפת 3-3 (מאי 1904, בריסל)
הניצחון הכי גדול: 0-9 (נגד זמביה, יוני 1994), 1-10 (נגד סן מרינו
ההפסד הכי גדול: 2-11 (נגד אנגליה ב', אפריל 1909)
הכי הרבה הופעות כשחקן: יאן קולמנס (96)
מלך השערים: פול ון הימסט, ברנרד וורהוף (30)
הופעות בגביע העולם: 11 (1930, 1934, 1938, 1954, 1970, 1982, 1986, 1990, 1994, 1998, 2002)
הישג שיא בגביע העולם: מקום רביעי (1986)
דירוג נוכחי: 12

היסטוריה

ההיסטוריה של נבחרת בלגיה במונדיאל מתחילה כבר ב 1930 כאשר הוזמנה להשתתף במונדיאל הראשון שנערך באורוגוואי. בלגיה לא הצליחה לעבור את השלב הראשון וסיימה אחרונה בבית. ארבע שנים לאחר מכן השתתפה בלגיה גם במונדיאל 1934 ומונדיאל 1938 לא הצליחה בלגיה לעבור את השלב הראשון כשהודחה על ידי גרמניה וצרפת בהתאמה. ממוקדמות מונדיאל 1950 פרשה בלגיה ובמונדיאל 1954 שוב לא הצליחו השדים האדומים לעבור את השלב הראשון. 16 שנים ללא הופעה בגביע העולם הסתיימו לבסוף כשהבלגים הצליחו להעפיל למונדיאל 1970 ולמרות שלא הצליחו לעבור את השלב הראשון סיימו במקום השלישי בבית. בשנות ה 80 החל תור הזהב של הנבחרת הבלגית. בתקופה זו העפילה בלגיה שש פעמים ברציפות (שיא אשר נשבר רק ע"י ספרד ב 2010) והסגל שלה כלל שחקנים כמו יאן קולמנס, אנזו שיפו, פרנקי ורקאוטרן, ניקו קלאסן ועוד. גם ביורו חוותה בלגיה הצלחה כשבטורניר שנערך בשנת 1980 בגרמניה סיימה בלגיה במקום השני. במונדיאל 1986 הגיעה בלגיה עד להישג השיא שלה בכל הזמנים במונדיאל וסיימה במקום הרביעי אחרי שהפסידה בחצי הגמר לארגנטינה. בשלושת ההופעות שלה מאז (1990, 1994 ו 2002) הגיעה בלגיה לשמינית הגמר כשלמונדיאל 2006 ו 2010 לא הצליחה בלגיה להעפיל.


תור הזהב של בלגיה במונדיאל 1986. אז הם הגיעו עד למקום הרביעי, האם בלגיה תשחזר את הישג השיא?

הדרך למונדיאל

את הדרך למונדיאל 2014 עשתה בלגיה כמעט ללא בעיות. ההגרלה זימנה לה בית דיי קל (על הנייר לפחות) כשהיא מקבלת את קרואטיה, סרביה, סקוטלנד, ויילס ומקדוניה בבית א' במוקדמות המונדיאל. כפי שציפו ממנה, את הבית הזה דרסה בלגיה כשהיא מסיימת במקום הראשון עם מאזן מרשים למדי של שמונה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ואפס הפסדים בנוסף למאזן שערים חיובי של 4-18 תוך הצגת הגנת ברזל והתקפה ורסטילית. כאמור השדים האדומים סיימו את הבית במקום הראשון עם 26 נקודות מתוך 30 אפשריות והעפילו לראשונה מאז 2002 למונדיאל.


השדים האדומים חוגגים העפלה למונדיאל ראשון מאז 2002. ישחזרו את הישג השיא?

המאמן: מארק וילמוטס

על הקווים של נבחרת בלגיה עומד קפטן הנבחרת ואחד מכוכביה הגדולים של הכדורגל הבלגי בעבר, מארק וילמוטס. את הקריירה שלו כשחקן החל וילמוטס בסנט טרוידן הקטנה משם עבר למכלן בה שיתף פעולה עם אלי אוחנה וזכה בסופרקאפ אירופאי ואליפות. בהמשך הגיע לסטנדרד ליאז' איתה זכה בגביע הבלגי. אחרי שהפך לאחד השחקנים הבולטים בבלגיה עבר וילמוטס לגרמניה שם שיחק במדי שאלקה עימה העביר שתי קדנציות נהדרות בהן זכה בגביע אופ"א ובגביע הגרמני. בין לבין העביר עונה בבורדו. לקראת סוף עונת 2002/03 פוטר מאמן שאלקה דאז פרנק נויבאר ו-וילמוטס שתפקד בזמנו כקפטן נקרא אל הדגל ואימן את הקבוצה בשמונת המחזורים האחרונים של העונה. בסיום העונה פרש וילמוטס מכדורגל. בנבחרת בלגיה היה וילמוטס קפטן הנבחרת וערך במדיה 70 הופעות בהן כבש 28 שערים. לאחר הפרישה פתח וילמוטס בקריירה פוליטית ואחרי שנתיים מאס בפוליטיקה וחזר לכדורגל. תחילה אימן את קבוצת נעוריו סנט טרוידן בה לא נחל הצלחה ועזב אחרי שנה אחת בלבד. ארבע שנות הפסקה מהכדורגל בהן שימש במספר תפקידים בתקשורת הסתיימו לבסוף כשהתמנה לעוזר של דיק אדבוקאט בנבחרת בלגיה. בתור עוזר מאמן תיפקד וילמוטס תחת שני מאמנים ולאחר מספר קמפיינים כושלים וכשהנבחרת הבלגית לא מצליחה להתקדם למרות אקדמיות חדשות והשקעה מסיבית בנוער החליטה ההתאחדות הבלגית בשנת 2012 למנות את וילמוטס למאמן ראשי. תחת וילמוטס החלה הנבחרת הבלגית להראות מעט מהפוטנציאל העצום הטמון בה (12 כוכבי פריימרליג) כשהשיא הגיעה בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2014 בו דרסה בלגיה את הבית אותו קיבלה תוך כדי שהיא מציגה כדורגל התקפי, סוחף ויפה לעין. אין ספק שתחת וילמוטס עשו הבלגים שיפור אדיר אך זה עדיין לא מספיק. אם המאמן הצעיר ירצה להגיע רחוק בקריירה הוא צריך לספק קבלות. אם לא במונדיאל הקרוב אז ביורו 2016, שם אמורה להיות הנבחרת אחת הפייבוריטיות לזכייה.



סגל השחקנים

שוערים: טיבו קורטואה (אתלטיקו מדריד), סימון מיניולה (ליברפול), קואן קסטיילס (הופנהיים), סילביו פרוטו (אנדרלכט)

הגנה: טובי אלדרוויירלד (אתלטיקו מדריד), אנטוני ואנדן בורה (אנדרלכט), לורן סימאן (סטנדרד ליאז'), וינסנט קומפאני (מנצ'סטר סיטי), דניאל ואן בויטן (באיירן מינכן), תומאס ורמאלן (ארסנל), ניקולאס לומבארטס (זניט סנט פטרסבורג), יאן ורטונגן (טוטנהאם)

קישור: אקסל ויטסל (זניט סנט פרטסבורג), סטיבן דפור (פורטו), מרוואן פלאיני (מנצ'סטר יונייטד), מוסא דמבלה (טוטנהאם), נאסר שאדלי (טוטנהאם), קווין דה ברויין (וולפסבורג),

התקפה: רומלו לוקאקו (אברטון), דיבוק אוריגי (ליל), אדן הזאר (צ'לסי), דרייס מרטנס (נאפולי), קווין מיראלאס (אברטון), עדנאן יאנוזאי (מנצ'סטר יונייטד)

שחקני מפתח

טיבו קורטואה



גיל: 22
תפקיד: שוער
קבוצה: אתלטיקו מדריד (מושאל מצ'לסי)

אם יש עמדה בה נבחרת בלגיה מסודרת לשנים הבאות היא ללא ספק בשער. מלבד סילביו פרוטו הוותיק וקואן קסטיילס מהופנהיים גם סימון מיניולה, אחד השוערים הטובים בפריימרליג העונה נמצא בסגל של המאמן וילמוטס. אך גם שלושת אלו לא אמורים לפתוח בין הקורות של בלגיה לרשותה עומד אחד השחקנים הצעירים הטובים בעולם כיום, שאמור להיות בעוד כמה שנים גם הטוב בעולם בעמדה בה הוא משחק. טיבו קורטואה נולד ב-11 במאי 1992 וכבר בגיל 9 החל לשחק במחלקת הנוער של גנק. בגיל 17 עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון ולקראת סיום עונת 2008/09 ערך את הופעת הבכורה שלו. רק לאחר עונה שלמה כשוער שני קודם קורטואה לעמדת השוער הראשון ובעונת 2010/11 ערך 40 הופעות במדי הקבוצה. באותה עונה זכתה גנק באליפות בלגיה כשקורטואה שומר על רשת נקייה ב-14 משחקי ליגה והוא עצמו נבחר לשחקן השנה של גנק ושוער השנה בבלגיה. בסיום העונה צד קורטואה את עיניי הסקאוטים של צ'לסי והיא מיהרה להחתימו תמורת 7.5 מיליון אירו. אצל צ'לסי משחק פטר צ'ך ובכדי לא לייבש את קורטואה הצעיר על הספסל הוחלט להשאילו לאתלטיקו מדריד. במדי אתלטיקו הפך קורטואה במהרה לשוער הפותח של הקבוצה וזכה עימה בליגה האירופאית ובסופר קאפ האירופאי. גם בעונה שלאחר מכן המשיך קורטואה לשחק כמושאל באתלטיקו ועשה התקדמות אדירה במדי הקולצ'ונרוס כשבסיום עונת 2012/13 זכה בפרס הזאמורה, פרס שוער השנה בליגה הספרדית ובגביע הספרדי. למרבה ההפתעה צ'לסי בחרה להשאילו עונה שלישית ברציפות לאתלטיקו גם העונה. קורטואה המשיך בתהליך ההתקדמות שלו והעונה זכה בפעם השנייה ברציפות בפרס הזאמורה כשבנוסף לכך זכה באליפות ראשונה עם אתלטיקו מדריד מזה 19 שנים. הרבה אנשים לא מבינים מדוע צ'לסי בוחרת להשאיל את קורטואה עונה אחר עונה כשלדעת רבים הוא נמצא כיום בכושר יותר טוב מצ'ך הוותיק. בכל אופן, גם לצ'לסי וגם לבלגיה יש שוער עתיד מעולה המשלב משחק גובה (קורטואה מתנשא לגובה של 1.99 מטר) מצוין, אתלטיות וגמישות ובקרוב מאוד הוא אמור לעשות את הקפיצה לקבוצה גדולה יותר מאתלטיקו מדריד. בינתיים, הם נהנים משירותיו כל עוד הם יכולים.

אדן הזאר



גיל: 23
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: צ'לסי

הסגל של בלגיה עשיר בכוכבים ובשחקנים מצוינים אך עושה רושם שהשחקן הבולט בנבחרת הוא אדן הזאר. הקשר הצעיר החל את הקריירה שלו כבר בגיל 14 כשהצטרף אל מחלקת הנוער של ליל מהליגה הצרפתית. בעונת 2007/08 כשהוא בן 17 בלבד עלה הזאר לקבוצה הבוגרת של המועדון. באותה עונה שיחק בארבעה משחקים בהם לא כבש. בעונה הבאה הפך הזאר לחלק משמעותי הרבה יותר ברוטציה של המועדון וצבר 30 הופעות בליגה הצרפתית בהן כבש ארבעה שערים. באותה עונה נבחר הזאר לשחקן הצעיר של העונה בליגה ומעמדו בקבוצה ובליגה החל לגדול. בשתי העונות הבאות הזאר המשיך בתהליך הצמיחה, צבר 75 הופעות במדי ליל בהן כבש 12 שערים, זכה בדאבל היסטורי עם ליל, נבחר שוב לשחקן הצעיר של העונה, נכנס פעמיים ברציפות לנבחרת העונה ולשחקן העונה של הליגה. הזאר לא הפסיק שם. עונה לאחר מכן חווה השחקן הצעיר שכבר הפך לסטאר מקומי את עונת השיא שלו מבחינה אישית. הזאר שיחק בכל המשחקים בליגה, הבקיע 20 שערים ולמרות שלא זכה בתואר עם ליל נבחר לשחקן העונה של הליגה הצרפתית פעם שנייה ברציפות. בסיום אותה עונה גם הזאר וגם ליל הבינו שהשחקן צריך לבצע את ההתקדמות לה כולם ציפו ובקיץ 2012 חתם בצ'לסי שרכשה אותו תמורת 32 מיליון אירו. כבר בעונתו הראשונה אצל קבוצתו החדשה זכה הזאר עם הבלוז בליגה האירופאית כשבליגה הוא משחק ב 34 משחקים בהם הוא כובש תשעה שערים. עונה זו הסתיימה בהצלחה חלקית שכן למרות הזכייה בתואר האירופאי צ'לסי לא הצליחה לשים את ידה על תואר האליפות. בעונתו השנייה בקבוצה תחת אימונו של ז'וזה מוריניו ביצע הזאר עוד קפיצת מדרגה בקריירה שלו כשהפך לשחקן המוביל בצ'לסי וסחב אותה אחריו למאבק אליפות שהוכרע מחזורים ספורים לסיום העונה. הזאר כבש בעונה זו 14 שערים ובישל שבעה נוספים והיה מועמד מרכזי לתואר שחקן העונה באנגליה. לבסוף נאלץ הזאר להסתפק בתואר השחקן הצעיר של העונה. כעת, מגיע הזאר אל הטורניר הגדול הראשון שלו במדי הנבחרת ולא רק זה, הוא מגיע אל הטורניר הזה ככוכב הגדול של הנבחרת וזה שאמור לסחוב אותה אל ההצלחה. אם לשפוט לפי העונה שלו במדי צ'לסי, אוהדי בלגיה יכולים להיות מעט אופטימיים.


רומלו לוקאקו



גיל: 21
תפקיד: חלוץ
קבוצה: אברטון (מושאל מצ'לסי)

הליגה הבלגית ידועה כליגה המפתחת שחקנים צעירים ומוכשרים, אחד השחקנים המבטיחים ביותר שיצאו בשנים האחרונות מבלגיה הוא רומלו לוקאקו. הבלגי הצעיר (יליד אנטוורפן ובן להורים מקונגו) הוביל את טבלת המבקיעים של הליגה הבלגית כבר בגיל 16.5, עוד כשהוא תלמיד תיכון. לוקאקו החל את דרכו בכדורגל במחלקת הנוער של ליירסה. אחרי שנתיים במחלקה בהן הבקיע 121 שערים ב 68 הופעות עזב לוקאקו לקבוצת הנוער של אנדרלכט בה שיחק עוד שלוש שנים בהן כבש 131 שערים ב 91 הופעות. לאור הנתון הזה היה צפוי שלוקאקו יגיע במהרה לקבוצה הבוגרת אך אף אחד לא חשב שזה יקרה כל כך מהר. כשהיה בן 16 כבר חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו והחל לשחק בליגה הבכירה בבלגיה. במשך שנתיים תפקד לוקאקו כחלוץ הפותח של אנדרלכט, הוביל אותה לאליפות וזכה בתואר מלך השערים של הליגה כשכבש 15 שערים בעונת 2009/10. בסך הכל לוקאקו כבש 33 שערים ב 72 הופעות במשך שנתיים באנדרלכט. אחרי שכבר הפך לקונצנזוס בבלגיה, המועדונים הבכירים ביבשת החלו לשים עליו עין וצ'לסי (שכבר בנתה לעצמה מיני חממה בלגית) רכשה אותו תמורת 12 מיליון אירו. בעונתו הראשונה באנגליה לוקאקו לא הצליח להשתלב כראוי והופיע רק ב 12 משחקים בכל המסגרות בהם לא כבש אף שער. בתחילת עונת 2012/13 הבינה צ'לסי כי ללוקאקו אין מקום כיום בסגל הבכיר של צ'לסי ועליה להשאילו כדי שיצבור דקות משחק. ווסט ברומיץ' שמה ידה על היהלום הבלגי והוא החזיר לה כל פאונד שהשקיעה בו. 17 שערים ב 35 הופעות היו ללוקאקו באותה עונה כשהוא סוחב אחריו את ברומיץ' עד למקום השמיני. גם בעונה הבאה לוקאקו שיחק כמושאל, אך הפעם באברטון. גם אצל הטופיז לוקאקו הפציץ כשהוא מרשית 15 שערים ב 31 הופעות. לוקאקו משלב כוח פיזי גדול (גובהו מגיע ל 1.91 מטר) שעוזר לו בפריימרליג וכמובן רגל שמאל טבעית וקטלנית. לאחר פציעתו של כריסטיאן בנטקה, לוקאקו יצטרך להיות הכוח המרכזי בהתקפה של השדים האדומים ואם לשפוט לפי שתי העונות האחרונות שלו באנגליה, הוא בהחלט מסוגל לכך.

שימו לב ל...

אדנאן ינוזאי



גיל: 19
תפקיד: ווינגר
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד

There's a star man, on the left hand side, He plays for Man United and his name is Januzaj-זוהי קריאת העידוד שהדביקו אוהדי מנצ'סטר יונייטד לאדנאן ינוזאי, לפי מנגינת שירו הקלאסי של דיוויד בואי מתוך "זיגי סטארדאסט". אפשר להבין את ההתלהבות-השחקן הצעיר היה בין נקודות האור הבודדות בעונה המזוויעה של השדים האדומים. ינוזאי נולד בבריסל, התחיל את דרכו באנדרלכט וב-2011 הסקאוטים של יונייטד הביאו אותו לאקדמיה במנצ'סטר, שם החל להראות מכשרונו הגדול ובשנה שעברה נבחר לשחקן העונה של המילואים. אלכס פרגוסון הכליל אותו בסגל במשחקו האחרון כמנג'ר יונייטד, ה5-5 ההזוי מול ווסט ברומיץ', אך לא נתן לו דקות. מחליפו, דיוויד מויס, נתן אמון רב בינוזאי ולמעשה ניתן לומר שזה מהדברים החיוביים הבודדים שהוא עשה בקדנציה האיומה שלו. בתחילת העונה ינוזאי קיבל דקות פה ושם, אך נקודת המפנה הגיעה בתחילת אוקטובר, כאשר כבש צמד מול סנדרלנד והפך את התוצאה מפיגור לניצחון. מכאן הוא הפך לשחקן לגיטימי לכל דבר בהרכב של הקבוצה, ואף התפתח סביבו הייפ שהזכיר מעט את מה שעבר ראיין גיגס הצעיר לפני 20 שנה. ינוזאי רחוק מלהיות המוצר המוגמר-הוא עדיין לוקה בקבלת ההחלטות, הוא רזה וצריך להתחזק פיזית, והוא מכתים את משחקו עם צלילות רבות, אבל הוא הביא רוח רעננה למשחק של יונייטד, מה שאף שחקן אחר לא ממש עשה בעונה החולפת. העניין הרב שגרר ינוזאי התבטא גם בסוגיה באיזו נבחרת יבחר לשחק. לא פחות משבע נבחרות שונות התמודדו על שירותיו, מכיוון שמוצאו הוא ממקומות רבים באירופה-בלגיה, אלבניה, סרביה, קרואטיה, טורקיה, קוסובו, ואליהם התווספה אנגליה, שאם הוא היה מחכה שנתיים הוא היה יכול לשחק בה כאזרח בריטי. בחודש שעבר הוא החליט לבחור במולדתו, ומיד זומן לסגל לברזיל. לא הרבה שחקנים עורכים את הופעת הבכורה במדים הלאומיים בגביע העולמי, וזה סימן נוסף ליחודו של ילד הפלא המסקרן.


ובגדול...

לבלגים יש את אחת הנבחרות המעניינות והכישרוניות ביותר כיום. עם סגל שחקנים שמורכב ברובו משחקני פריימרליג בולטים, אחד השוערים הטובים בעולם וקפטן הנבחרת לשעבר על הקווים המטרות של בלגיה למונדיאל הקרוב הן לפחות רבע גמר כשיותר מזה יחשב להצלחה. עד ליורו 2016 הם כבר אמורים להגיע כמועמדים בכירים לזכייה בתואר ובינתיים בבלגיה ימשיכו לפתח את מחלקות הנוער הנהדרות שלהם בתקווה שתור הזהב הנוכחי יימשך גם עוד שנים רבות.


תודה רבה לאורי (Michael Carrick) על כתיבת החלק של אדנאן ינוזאי.

בארץ


העבודות בחיפה החלו רשמית בסוף חודש דצמבר כשבשלב הנוכחי
מתבצעות עבודות העמקה של הקרקע לקראת תחילת בניית השלד שתחל מיד
עם סיומן ועם הכרזה על החברה שזכתה במכרז. בינתיים התעורר עיכוב
בלתי צפוי כאשר במהלך עבודות החפירה בשטח התגלו כ-6 צינורות של
עיריית טירת הכרמל ושל חברות נפט ויש להזיזם כדי להמשיך בעבודה.
כרגע בודקים אפשרויות להזיזם, יתכן והבעיה תעכב את הפרוייקט
בחודשים רבים ואולי אף מעבר לזה.

האיצטדיון הבינ"ל ע"ש סמי עופר.



האיצטדיון בבאר שבע מתחיל להראות ריאלי. הטוטו אישר הקצאה של
50 מיליון ש"ח לטובת הפרוייקט שעבר הוזלה ודילול לעומת התוכנית
המקורית. לפי התוכנית החדשה יכיל האיצטדיון כ-16,000 מקומות (ולא
32,000 לפי התוכנית המקורית) שכולם מקורים. הפרוייקט נמצא בשלבי
תכנון ומימון סופיים.
התקווה להתחיל בעבודות ההקמה כבר בסוף השנה, אבל יתכן ומצבה
הפיננסי של הפועל באר שבע לאחר עזיבתה של ברקת יעיב על כך.

תמונה מהתכנון החדש.



ניכרת התקדמות בבניית האיצטדיונים בעכו ובפתח תקווה.
בעכו הטריבונות כמעט מוכנות וניתן בקלות להבחין בהן מהכביש המהיר,
אבל בכל זאת האיצטדיון לא יעמוד לרשותה של הפועל עכו העונה.
בפתח תקווה התמקדו לאחרונה בעבודות על החומות ועל החניון, השלב
הבא יתמקד בפנים האיצטדיון ובהרכבת הגג. בעקבות בעיות מימוניות
ישנה האטה בעבודות וספק אם האיצטדיון יעמוד לרשות הפתח תקוואיות
לתחילת עונת 2010/11.



בנתניה טרם נבחרה חברה שתמשיך את עבודות ההקמה של האיצטדיון
החדש, והוא ימשיך להשאר פיל לבן גם בחודשים הקרובים. פורסם לא מזמן
מכרז וידוע על התקדמות מסויימת. יש תקווה שתחילת העבודות על היכל
הכדורסל שיחובר לאיצטדיון עם גשר תתן זריקת זירוז גם לההמשך הקמת
האיצטדיון.



דאגה עקב זהות חלק מהמועמדות לעלייה לליגת העל- רבות מהן סובלות
מבעיית ביתיות.
האיצטדיון בבת ים לא עונה על דרישות ליגת העל עקב תכולתו הנמוכה,
אותו הדבר גם לגבי האיצטדיון ברמת השרון שמעבר לזה גם לא ניתן
להרחבה. לאחווה עראבה שגם היא מציגה יומרות לעלייה אין אפילו מגרש
ביתי והיא מארחת בדוחא בסכנין.
לעומת זאת קריית שמונה המועמדת מספר 1 לעלייה כן עומדת
בקריטריונים וכמוהה גם כפר סבא השואפת להתברג בצמרת ולהלחם על
עלייה.



_______________________________________________________________________

בעולם



בטורינו אפשר לראות את המפלס הראשון של האיצטדיון החדש של יובה
הולך ומוקם על חורבות הדלה אלפי.

היובנטוס ארינה (שם זמני) יכיל 41,000 מקומות ויפתח תוך שנה וחצי.




עוד מאיטליה, ברומא מחכים בדריכות לזכייתה של המדינה לאירוח
יורו 2016 שתביא לאור ירוק כלכלי לתחילת הקמת האיצטדיון החדש שיכיל 55,000 מקומות.




ברוטרדאם רוצים מאוד להוציא לפועל את תכנית מתחם הספורט העירוני
החדש שיכיל איצטדיון עם 85,000 מקומות וישמש את פיינורד.
בינתיים פורסמ הדמייה מטושטשת של המתחם, הדמיות ממוקדמות של
האיצטדיון יפורסמו בהמשך.

רצונה של הולנד לארח טורנירים בינלאומיים עשוי לזרז את הפרוייקט.



שפילד יונייטד האנגלית החלה בתהליכים לקראת הרחבת איצטדיונה מ32,000 -
ל44,000 ולהגדיל את הכנסות הקבוצה, בתקווה לשוב למיקומה הטבעי בליגה האנגלית.




התקדמות הבנייה בלה מאן, 30,000

ככה זה יראה בסוף:




באוקראינה מתעקשים שיסיימו לבנות עד 2012 את האיצטדיון החדש בלביב
כדי שיוכל להצטרף לאירוח יורו 2012.

הדמייה חדשה:




השיפוץ בקורזוב (פולין, 55,000) מתקדם יפה על אף תנאי מזג האויר
והוא צפוי לארח את משחקי יורו כמתוכנן.




כמוהו, גם האיצטדיון הלאומי בוורשה (55,000)




איצטדיון נוסף שיארח ביורו 2012 נבחר לאיצטדיון היפה ביותר שעתיד
לקום באירופה. האיצטדיון בפוזנאן יכיל 46,000 מקומות לאחר הרחבתו.




איצטדיון יפה נוסף הוא הבית המחודש של לגיה וורשה (30,000) שלא ישתתף באירוח היורו.




יריבתה העירונית, פולוניה וורשה לא נשארת חייבת ומציגה תכנון
לאיצטדיון חדש עם 30,000 מקומות ועיצוב.. מיוחד.





התקבלה החלטה סופית לגבי האיצטדיון החדש של ולנסיה שבנייתו הופסקה
לפני למעלה משנה.
יסיימו לבנות את האיצטדיון ללא הגג והקורות החיצוניים- שיבנו
בהמשך ברגע שיהיה כסף. כעת הצורך לפתוח את האיצטדיון גדול מאוד
כדי שהקבוצה תוכל למכור 20,000 מנויים נוספים ולהגדיל את הכנסותיה.

האיצטדיון של ולנסיה מיד עם חדילת העבודות.



האיצטדיון האולימפי בלונדון יהיה מוכן תוך חודשים בודדים ובנייתו
תסתיים כשנה וחצי לפני תחילת האולימפיאדה.




איצטדיון אבייבה (55,000) בדבלין, איצטדיונה החדש של נבחרת אירלנד
קרוב מאוד למועד ההשקה.




האיצטדיון החדש של זניט (62,000) הוא אחד המוקדים עתירי המתכת
בעולם.
קישור לתמונת דקסטופ של העבודות



התקדמות עבודות קירוב היציעים בשטוטגארט, בסופן יכיל האיצטדיון
60,000 מקומות ביציעים שכולם קרובים למגרש, ללא מסלולים אולימפיים.




לפני כחודשיים החלו עבודות הבנייה של האיצטדיון החדש במיינץ, גרמניה (33,000)




טוונטה אנסחדה ההולנדית שזה עתה הרחיבה את האיצטדיון ל24,000
תוסיף בקיץ יציע דרומי שיגדיל את התכולה ל30,000, מייד לאחר מכן
תבנה יציע מערבי ענק (שלא מופיע בתכנון המצורף) שירחיב את התכולה
ל44,000.




שטרסבורג הצרפתית הודיעה כי עד 2014 לכל המאוחר היא מתכננת לסיים
את השיפוץ באיצטדיון שבסופו יורחב ל36,000 מקומות.




נאנסי הצרפתית השיגה את האישורים להרחבת האיצטדיון.
כיום:

לאחר השיפוץ:




תכנון חדש לאיצטדיון של ספרטק מוסקבה שיכיל 40,000 מקומות.
כ-10,000 יותר מזה של היריבה העירונית צסק"א שנמצא בבנייה.




עדכונים נוספים בקרוב..
למעתיקים למיניהם- נא לציין קרדיט.

אליפות צרפת הפתוחה - הרולאן גארוס, טורניר הגראנד-סלאם המתקיים על מגרשי חימר יצא היום לדרך.
האליפות נערכת מאז 1928 במרכז הטניס "רולאן גארוס" (טייס שהצטיין במלחמת העולם הראשונה), סמוך ליער בולון שבמערב פאריס.
כאמור, האליפות מתקיימת על משטח החימר שנחשב לאיטי יחסית. האליפות נמשכת 15 ימים (מתחיל ביום ראשון ולא ביום שני, כמקובל).
אליפות צרפת הפתוחה החלה כאליפות לאומית ב-1891, והתקיימה על מגרשי הדשא עד שנת 1928.
בשנת 1925 היא "נפתחה" לטניסאים מחוץ לצרפת, ובשנת 1928 האליפות נערכה לראשונה על חימר במקומה הנוכחי.
בשנת 1968 השתתפו לראשונה שחקנים מקצוענים באליפות צרפת והיא הייתה הראשונה מבין 4 טורנירי גראנד-סלאם שנפתחה למקצוענים.
האיצטדיון המרכזי של הטורניר נקרא על שמו של פיליפ שאטרייה שהיה מראשי איגוד הטניס הצרפתי.
האיצטדיון נבנה ב-1928 סביב מרכז ה"רולאן גארוס". איצטדיון 'פיליפ שאטרייה' מכיל 15,059 מושבים.
המגרש השני בחשיבותו נקרא על-שמה של סוזאן לנגלן, טניסאית צרפתית מצטיינת בשנות ה-20 של המאה ה-20. ה'סוזאן לנגלן' מכיל 10,076 מושבים.
באליפות צרפת הפתוחה, משחקים רק בשעות האור ואין משחקי לילה עם תאורה מלאכותית.
סה"כ הפרסים הכולל באליפות גדל השנה ב-2.95 מיליון יורו ויסתכם ב-23,968,900 יורו. שני הזוכים בטורניר יקבלו 1.65 מיליון יורו כ"א.
בתחרויות הראשיות ליחידים ויחידות משתתפים/ות 128 שחקנים/ות, ובזוגות גברים ונשים משתתפים 64 זוגות.



האיצטדיון המרכזי של הטורניר - "פיליפ שאטרייה" (Philippe Chatrier)



האלופים ב-2013: רפאל נאדאל (ספרד) ו-סרינה וויליאמס (ארה"ב).



לישראל יש באליפות ייצוג של 3 שחקנים ושחקניות:


גברים:


דודי סלע



בן 29 מת"א (במקור קריית שמונה)
דירוג בעולם (יחידים): 110
ישתתף בטורניר היחידים.


נשים:

שחר פאר



בת 27 ממכבים
דירוג בעולם (יחידות): 86
תשתתף בטורניר היחידות, ועדיין לא ידוע האם בזוגות.


יוליה גלושקו



בת 24 מת"א
דירוג בעולם (יחידות): 98
תשתתף בטורניר היחידות.


יריבים/ות לישראלים/ות:


דודי סלע:

סיבוב ראשון: דונלד יאנג (ארה"ב, 79)


שחר פאר:

סיבוב ראשון: יוג'ין בושארד (קנדה, 19)


יוליה גלושקו:

סיבוב ראשון: דונה וקיץ' (קרואטיה, 67)


* אלוף 2013, רפאל נאדאל (ספרד, 1 בעולם), יחל את המסע להגנה על התואר מול רובי ג'ינפרי (ארה"ב, 279) שקיבל כרטיס חופשי.
נובאק ג'וקוביץ' (סרביה, 2) יפתח את הטורניר מול ג'ואו סוסה (פורטוגל, 44).
סטאניסלאס וורינקה (שוויץ, 3) יפתח את הטורניר מול גיז'רמו גרסיה-לופז (ספרד, 41).
רוג'ר פדרר (שוויץ, 4) יפתח את הטורניר מול לוקאש לאקו (סלובקיה, 87).

* אלופת 2013, סרינה וויליאמס (ארה"ב, 1 בעולם) תפתח את המסע להגנה על התואר מול אליז קים (צרפת, 138) שקיבלה כרטיס חופשי.
נה לי (סין, 2) תפתח את הטורניר מול קריסטינה מלאדנוביץ' (צרפת, 104).
אגניישקה רדוואנסקה (פולין, 3) תפתח את הטורניר מול שוואי זנג (סין, 34).
סימונה האלפ (רומניה, 4) תפתח את הטורניר מול אליסה קלייבנובה (רוסיה, 85).


ההגרלה המלאה בגברים

ההגרלה המלאה בנשים


"הרולאן גארוס" בטלוויזיה:

* ערוץ יורוספורט וערוץ יורוספורט 2 יעבירו כל יום שידורים ישירים של משחקי האליפות, גברים ונשים, החל מהיום ב-12:00.


כל התוצאות בלייב נתונים באתר הרשמי של הטורניר

* הרולאן גארוס אמור להיות משודר גם כאן.

מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2013/2014


ה-8 במאי 2013 ייזכר לנצח כאחד הימים המשמעותיים בתולדות מועדון הכדורגל הפופולרי בעולם. ממש לא "עוד יום בהסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", כדברי האיש המרכזי של אותו יום. אמנם לא היה מדובר בהפתעה גדולה-ידענו שהוא לא יכהן לנצח, ואפילו ידענו שזה יקרה במפתיע, זכר לפארסה מ-2002, ועדיין פרישתו של סר אלכס פרגוסון, האיש שאין סופרלטיב חזק מספיק כדי לתאר את תרומתו מועדון, הכניסה את יונייטד להלם. חגיגות האליפות ה-20 כעבור מספר ימים הפכו לאחר צהריים שמיזג שמחה, עצב, פחד של אוהדים רבים שלא ידעו מנג'ר אחר מן הבלתי נודע, ובעיקר הוקרת תודה לאיש שהפך את חיינו למאושרים יותר.


היורש

כבר באותו יום דרמטי ניתן היה להבין לאן נושבת הרוח, ולמחרת זה הפך רשמי-דיוויד מויס הא האיש שזכה בתפקיד המאתגר והמאיים כאחד. מויס הוא מעין דגם מוקטן של פרגוסון-גם הוא יליד גלזגו מרקע דומה, גם הוא כיהן מספר דו ספרתי של שנים באותה קבוצה והצליח בגדול בהתאם לציפיות, ובנוסף מדובר בחבר של פרגוסון שבין המשפחות שלהם יש קשר ארוך ויפה. יחד עם זאת שפרגוסון נשאר במועדון כדיירקטור, בדומה למאט באזבי המנוח, נראה שיונייטד העדיפה ליצור תחושה של "ללכת בלי ולהרגיש עם" מאשר לחדש ולרענן. יחד עם חילופי המאמנים, כל הצוות המקצועי התחלף. מייק "מכנסיים קצרים" פילאן, אריק סטיל ורנה מולסטיין עזבו, ובמקומם מויס הביא מאברטון את סטיב ראונד, ג'ימי לאמסדן, כריס וודס ובנוסף גם את פיל נוויל שחוזר ליונייטד. החבר האחרון בצוות המקצועי יהיה ראיין גיגס, שממשיך במקביל לשחק ולהיות החבר הפעיל היחיד מדור 92.


שוק ההעברות

בכיוון היציאה מאולד טראפורד ישנו שם אחד בולט. שנתיים וחצי אחרי הפעם הקודמת שביקש לעזוב, בשלהי העונה שעברה הגיש ויין רוני בקשת העברה נוספת, עקב יחסיו הרעועים עם פרגוסון ומעמדו שהדרדר עם הגעתו של רובין ואן פרסי. הבעיה הראשונה אמנם נפתרה, אבל גם עם מויס יש לרוני הסטוריה של משקעים וריבים. הבעיה השניה, אפעס, לא נפתרה מבחינתו וגם לא צפויה להיפתר, הגאון ההולנדי ימשיך להיות האיש המרכזי של הקבוצה ורוני, אם ישאר, ימשיך לעבוד עבורו בעמדות אחוריות יותר למורת רוחו. המניות של רוני בעולם הכדורגל אינן מה שהיו פעם, אבל עדיין יש לו ביקוש בקרב צ'לסי, ארסנל, פריז סן ז'רמן ואחרות. גם אם ישאר, הוא כבר רחוק מלהיות אהוב הקהל כמו שהיה בעבר.

בכיוון הכניסה יש לנו שני שחקנים חדשים. האחד, ההחתמה האחרונה של פרגוסון-ווילפרד זאהה, הקיצוני האנגלי המוכשר של קריסטל פאלאס שהוחתם בינואר האחרון אך הגיע רק בקיץ. השני-ההחתמה הראשונה של מויס, המגן האורוגוואי הצעיר גיז'רמו וארלה שהגיע מפניארול, ולא צפוי לשחק הרבה בעונה הקרובה. החור הבולט בסגל הוא כמובן במרכז המגרש. אחרי שפרגוסון בשנותיו האחרונות סירב בעקשנות לחזק אותו, נראה שמויס מבין את חשיבות הרכש, אבל מתקשה למשוך שחקנים. יונייטד רדפה אחרי תיאגו אלקנטרה, שהבריז לטובת באיירן מינכן. כעת היא רודפת אחרי קטלוני מדוכא אחר, ססק פברגאס, אלא שהלז לא מעוניין לעזוב וברצלונה לא מעוניינת למכור. נראה שצפוי לנו (עוד) קיץ ארוך ומתסכל בנושא.

הקיץ הזה

כמדי שנה, גם בקיץ הזה יונייטד יוצאת למסע משחקים ברחבי העולם במדינות עם משטרים מפוקפקים יותר ופחות. משחק אחד כבר נערך, הפסד 1-0 לכוכבי הליגה התאילנדית בבנגקוק. שאר המשחקים הם:

20 ביולי-נגד כוכבי הליגה האוסטרלית
23 ביולי-נגד יוקוהמה
26 ביולי-נגד אוסקה
29 ביולי-נגד קיצ'י
6 באוגוסט-נגד AIK
9 באוגווסט-נגד סביליה באולד טראפורד, משחק הוקרה לריו פרדיננד

העונה תיפתח רשמית ב-11 באוגוסט בוומבלי, עם משחק מגן הקהילה נגד וויגאן.

ולסיכום

קשה להפריז בחשיבות הרגע עבור מנצ'סטר יונייטד. עידן חדש מתחיל, לאחר שהעידן המוצלח בתולדות המועדון נגמר. אמנם הכל נעשה כדי למזער נזקים, אבל עדיין מדובר בזעזוע שאיננו יודעים כיצד ישפיע. יונייטד הפכה בין רגע ממפעל חיים של איש אחד לסתם עוד מועדון כדורגל עם מאמנים שבאים ומתחלפים. אמנם מויס זכה לאמון וקיבל חוזה לשש עונות, אבל אם הוא לא יעמוד במשימה הוא יפוטר, בניגוד לפרגוסון שהיה יכול להעביר עונות כושלות מבלי שאפילו ירגיש תזוזה בכסאו. נתוני הפתיחה של מויס לא אידאלים-צ'לסי החזירה את מוריניו, מנצ'סטר סיטי מתחדשת, ובחמשת המחזורים הראשונים הוא פוגש את שתיהן וגם את ליברפול. עם הנטייה של יונייטד לפתוח עונות בנמנום קל, ניתן לשער שבאמצע ספטמבר כבר נראה קריאות בעיתונות לפיטוריו. מויס לא יפוטר אחרי חמישה מחזורים אמנם, אבל הוא יצטרך להתמודד עם לחץ שאינו מוכר לו.

נסיים בשיר שהאוהדים הקדישו למנג'ר החדש, שיר של להקת "סלייד" שהתפרסם דווקא בביצוע של הלהקה המזוהה עם היריבה העירונית:

נבחרת בוסניה והרצגובינה



תעודת זהות
תאריך לידה: אלבניה 0:2 בוסניה והרצגובינה (טירנה, אלבניה; 30.10.1995)
ההפסד הכי גדול: ארגנטינה 0:5 בוסניה והרצגובינה (קורדובה, ארגנטינה; 14.5.1998)
הניצחון הכי גדול: בוסניה והרצגובינה 0:7 אסטוניה (זניצ'ה, בוסניה והרצגובינה; 10.9.2008), ליכטנשטיין 8:1 בוסניה והרצגובינה (ואדוז, ליכטנשטיין; 7.9.2012)
מלך השערים: אדין דז'קו (33)
הכי הרבה הופעות כשחקן פעיל: זואזדאן מיסימוביץ' (79)
דירוג נוכחי: 25

היסטוריה
בוסניה והרצגובינה זכתה בעצמאותה רק בשנות התשעים ולכן ההיסטוריה של נבחרתה הלאומית דלה ביותר, כאשר המונדיאל בברזיל יהיה הטורניר הראשון בו נוטלים חלק הבוסנים. עד לא מזמן, נחשבה בוסניה לנבחרת בינונית וחסרת שאיפות, אולם בשנים האחרונות היא מציגה דור זהב של שחקנים יוצאים מן הכלל שמשחקים בליגות הבכירות ביבשת והצעידו את הנבחרת אל עבר העפלה היסטורית לאליפות העולם.
ניסיון ההעפלה הראשון של בוסניה היה אל מונדיאל 98', אולם סיימה במקום הרביעי בבית המוקדמות. התסריט חזר על עצמו גם ב 2002 כשסיימה שוב במקום הרביעי. משימת ההעפלה ב 2006 היתה נראית לא פשוטה כאשר נקלעה לבית קשה שכלל בין היתר את ספרד סרביה ומונטנגרו ובלגיה. הבוסנים פתחו את שלב המוקדמות בצורה קטסטרופלית. הם אמנם נפרדו בתיקו עם שתי הפייבוריטיות לעלייה, בוסניה וספרד, אולם הובסה על ידי בלגיה והפסידה גם כן לליטא. בשלב זה כבר היה ברור שהמונדיאל יישאר עבור הבוסנים בגדר חלום, אבל סיימו לבסוף את שלב הבתים במקום השלישי והמכובד מעל הבלגים. ב 2010, הוגרלה בוסניה שוב פעם לבית שכלל את בלגיה וספרד, אך כלל גם את טורקיה. הנבחרת הזאת כבר החלה להראות ניצוצות של כישרון עם כישרונות עולים כדוגמת דז'קו לצד שחקנים מוכחים יותר כמו מיסומיץ'. בוסניה לא היתה יציבה תחילה ולצד הפסדים לספרד ולטורקיה, הבקיעה שביעייה לאסטוניה, הביסה את הבלגים וכמו כן גברה גם על ארמניה. בתום הסיבוב הראשון, ספרד, אלופת אירופה המכהנת, היתה בלתי ניתנת לעצירה ושמרה על מאזן מושלם ולכן המאבק של בוסניה התנהל יחד עם טורקיה ובלגיה על המקום השני. ובכן, המאבק היה צמוד בין השלוש ולאחר חמישה משחקים, צברה בוסניה והרצגובינה 9 נקודת, אחת יותר מטורקיה ושתיים יותר מהבלגים. צמד ניצחונות של בוסניה על בלגיה וארמניה בהתאמה, פתחו פער ארבע נקודות על טורקיה בעוד שבלגיה כבר יצאה מתמונת הפלייאוף ועל כן המחזורים הבאים היו מכריעים ביותר עבור חניכיו של סאפט סוסיץ'. במחזור הבא, צמד שערים של דז'קו ואיביסבץ' נגד אסטוניה הבטיח לבוסניה את הסגנות. במהלך עשרת משחקי המוקדמות כבש דז'קו לא פחות מתשעה שערים, שהיוו גורם משמעותי בהישגה של נבחרתו. בפלייאוף פגשה בוסניה את פורטוגל, אך צמד הפסדים מינימליים שלחו את הקבוצה מהבלקן הביתה, אבל לאחר טורניר מוקדמות מרשים מבחינתם.

הדרך למונדיאל
במוקדמות מונדיאל 2014, הוגרלה לבית נוח בו נכללו יוון וסלובקיה לצד ליטא, לטביה וליכטנשטיין. בוסניה חלפה על פני הבית בקלות רבה תוך כדי שהיא מבקיעה בממוצע שלושה שערים למשחק ורק פעמיים כשלה לנצח. בסופו של דבר סיימה בשוויון נקודות עם יוון, אולם יחס השערים שלה היה טוב הרבה יותר, הרבה בזכות הצמד דז'קו ואיביסביץ' שכבש כמחצית מהשערים ועל כן זכתה בוסניה בכרטיס היסטורי למונדיאל.

הבוסנים חוגגים העפלה היסטורית למונדיאל

המאמן- סאפט סושיץ'

קריירה מדהימה היתה לסאפט סושיץ' כשחקן שנחשב על ידי רבים לגדול חלוצי פ.ס.ז' בכל הזמנים, בה שיחק במשך כעשור וכמו כן גם בנבחרת יוגוסלביה היה מהבולטים ביותר בשורותיה. אולם, כמאמן לא הגיע לאותן פסגות. ב 1994, החל לאמן לראשונה, את קאן הצרפתית, אך שנה לאחר מכן נדד לטורקיה, שם בילה את מירב שנותיו על הקווים למעט שנה אחת במפרץ. בדצמבר 2009 מונה למאמן הנבחרת הלאומית, לאחר שעזב את אנקרספור. תחילה הושמעה ביקורת כנגד סושיץ', אך המאמן הוותיק ידע לבצע עבודה טובה בנבחרת במשך השנים, וכעת הוא מצעיד אותה אל עבר המונדיאל, שתהווה לא רק נקודת ציון משמעותית עבור הנבחרת והשחקנים, אלא גם עבור קריירת האימון הבינונית של סושיץ'.

סגל השחקנים
שוערים: אסמיר בגוביץ' (סטוק סיטי), יסמין פייזיץ' (אאלן), אסמיר אבדוקיץ' (בוראץ בניה לוקה).
הגנה: אמיר ספאחיץ' (באייר לברקוזן), מנסור מוידז'ה (פרייבורג), אבדייה ורשאייביץ' (היידוק ספליט), אוגניין וראנייש (אלזיספור), ארמין ביצ'אקצ'יץ' (בראונשווייג), ארווין זוקנוביץ' (גנט), טוני שונייץ' (זוריה לוהנסק), סאאד קולאשינאץ (שאלקה).
קישור: זבייזדאן מיסימוביץ' (גוויז'ו רנהה), מיראלם פיאניץ' (רומא), סניאד איבריצ'יץ' (קייסרי ארג'ייספור), סיאד סליחוביץ' (הופנהיים), האריס מדוניאנין (גזיאנטפספור), סניאד לוליץ' (לאציו), אדין וישצ'ה (איסטנבול בלדייספור), איזט האירוביץ' (גלאטסראיי), טינו-סוון סושיץ' (היידוק ספליט), אנל האדז'יץ' (שטורם גראץ), מוחמד בשיץ' (פרנצווארוש).
התקפה: אדין דז'קו (מנצ'סטר סיטי), ודאד איבישביץ' (שטוטגרט).

שחקני המפתח

אסמיר בגוביץ'
גיל: 26
תפקיד: שוער
קבוצה: סטוק (אנגליה)

בהיותו בן 4, היגרה משפחתו של אסמיר לגרמניה בשל פרוץ מלחמת בוסניה והחשש לחייהם, שם החל לשחק כדורגל בנערותו. ב 1998, החליטה המשפחה לעבור לקנדה ובגוביץ' היה זכאי לקבל אזרחות של המדינה הצפון אמריקאית והחל לייצג את הנבחרת הצעירה של קנדה ואף השתתף עמה באליפות העולם ב 2007. הופעותיו של השוער הצעיר משכו את תשומת ליבן של מספר קבוצות אירופאיות וב 2005 חתם בשורות פורטסמות'. במשך מספר שנים הושאל לליגות הנמוכות וערך את בכורתו בפרמיירליג ב 2009/10, בגיל 21. הבעיות הכלכליות אליהן נקלעה פורטסמות', אילצו אותה למכור את בגוביץ' לסטוק באמצע העונה תמורת קצת יותר מ 3 מיליון ליש"ט. עם הגיעו לקבוצה מצפון אנגליה, שימש כמחליפו של תומאס סורנסן הדני, אולם לא להרבה זמן. בהחל מהעונה הבאה, 2010/11, ביסס את מעמדו כשוער הבכיר של הפוטרס ולאחר שנים נדודים, מצא מקום של קבע. בעונת 2012/13 היה שותף בכל משחקי הליגה של סטוק תוך כדי תצוגת שוערות מעולה וזכייתו בפרס השחקן המצטיין של הקבוצה. אפילו גורדון בנקס, שוערה האגדי של סטוק ונבחרת אנגליה, הצהיר שבגוביץ' הוא אחד משלושת השוערים הטובים בליגה. בקיץ האחרון, קבוצות צמרת רבות באנגליה ומחוצה לה החלו להביע התעניינות בשוער הענק שנושק לשני מטרים, אלא שהוא העדיף להישאר, לפחות בינתיים, בשורות סטוק. עונתו הנוכחית היתה לא פחות טובה ותהיה זכורה בין היתר בזכות השער שהבקיע נגד סאות'אמפטון ממגרש שלם כבר כעבור 13 שניות. קשה לדעת האם המועדון הצנוע מסטאפורדשייר יוכל לסרב להצעות שמנות שכנראה ויוגשו עבור הבוסני, שמבחינתו נמצא בגיל המתאים לבצע את קפיצת המדרגה.
בגוביץ' כאמור ייצג את הנבחרת הצעירה של קנדה, אך העדיף להישאר נאמן למולדתו, והחל מ 2009 משמש חלק מהנבחרת הבוסנית. מ 2012 הוא משמש כשוער הבכיר של סושיץ' והיווה חלק בלתי נפרד מההעפלה למונדיאל. במידה וימשיך להציג את היכולת המוכרת מסטוק ואף יותר, אין שום סיבה שלא יימצא את מקומו בעונה הבאה בקבוצה טובה יותר.

מיראלם פיאניץ'
גיל: 24
תפקיד: קשר מרכזי/התקפי
קבוצה: רומא (איטליה)

פיאניץ' אמנם רק בן 24, אבל כבר כעת מעבר להיותו אחד השחקנים הטובים והחשובים ביותר של בוסניה, הוא בעל ניסיון עשיר ברמות הגבוהות ביותר באירופה וממשיך להשתפר מעונה לעונה. קריירת המשחק של מיראלם החלה דווקא בלוקסמבורג, לשם נדדה משפחתו לאחר המלחמה בבוסניה. בגיל 14 עבר למחלקת הנוער של מץ הצרפתית וערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת בהיותו בן 17 בלבד, בעונת 2007/08, במהלכה היה שותף ביותר מ 30 משחקים. בעוד שמץ נשרה לליג 2, שמו של הקשר הבוסני הצעיר קושר למועדונים הגדולים באירופה והיה מובן מאליו שזהו עניין של זמן עד שיימצא קבוצה חדשה. ליון, שחיפש מחליף הולם לז'וניניו, היה המועדון שהביע את ההתעניינות הרצינית ביותר ואליו הצטרף פיאניץ' בקיץ 2008 בעוד שמץ קיבלה 7.5 מיליון יורו. פיאניץ', בעונתו הראשונה בליון, שימש בעיקר כשחקן ספסל, אך הראה ניצוצות של כוכב והתאקלם במהרה. בעונה הבאה כבר קיבל את מספר 8 של ז'וניניו ואפילו מילא את מקומו כבועט הבעיטות החופשיות של הקבוצה. האמון בו גדל והחל למש כשחקן הרכב ואף היה שותף למסעה של ליון בליגת האלופות בעודו בן 18. את העונה המצוינת שלו סיים עם שישה שערים ועוד תשעה בישולים בליגה הצרפתית וארבעה שערים במסגרת הצ'מפיונס ליג. בעונת 2010/11, סבל הבוסני מהגעתו של יוהאן גורקוף, החל לשמש כמחליפו ופתח רק ב 16 משחקים בליגה על אף שהציג יכולת טובה. פיאניץ' הבין שבשלב זה של הקריירה שלו, עונה נוספת על הספסל עלולה לפגום בהתקדמותו והצטרף לרומא ביום האחרון של חלון ההעברות ב 2011 תמורת 11 מיליון יורו. עונת הבכורה של הפליימייקר בבירה האיטלקית היתה מצוינת והצדיקה כל יורו ששולם עבורו. בתחילת העונה הנוכחית, רומא ביצעה שינויים רבים בסגלה וצירפה שחקנים רבים ואיכותיים, מה שגרם לתחרות רבה יותר על המקום בהרכב עבור פיאניץ', אך למרות זאת פתח ב 11 של רודי גרסיה ברוב מוחלט של המשחקים. העונה כבש שישה שערים והוסיף כמות זהה של בישולים. בעונה הבאה ישתתף עם רומא בליגת האלופות ואף יאבק עמה על הסקודטו, אבל כבר כעת מקושר שמו למועדונים הגדולים ביותר באירופה כמו ברסה, אלא שברומא לא יוותרו עליו בקלות. פיאניץ', ששיחק בנבחרות הצעירות של לוקסמבורג, החל לייצג את בוסניה והרצגובינה החל מ 2008 ומאז כאחד השחקנים החשובים ביותר של סושיץ' וליהלום של הקישור הבוסני.
מדהים כמה עבר מיראלם שסך הכל בן 24 ועדיין רחוק מלהיות מוצר מוגמר. מדובר בפליימייקר מאוד טכני שמסוגל לשחק במספר עמדות, בין אם במרכז הקישור, מאחורי החלוצים ואף באגף הימני במקרה הצורך. בעיטותיו ממצבים נייחים מטילות אימה על כל שוער ומסירותיו מדויקות להפליא. עם זאת, פיאניץ' שחקן די רך, נוטה לעתים להיעלם במגרש ומתקשה לשמש כשחקן מוביל. עם ישפר את הליקויים האלו, אין צל של ספק שיהפוך לטובים בעולם בתפקידו, בין אם ברומא או במקום אחר.

אדין דז'קו
גיל: 28
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר סיטי (אנגליה)

דז'קו הוא ללא ספק השחקן הבוסני הבכיר ביותר ונחשב לאחד החלוצים הקטלניים באירופה. את הקריירה החל בז'לייזניצ'אר המקומית בתור קשר, אולם התקשה להרשים והוסט לעמדת החלוץ. בהמשך עבר לטפליצה הצ'כית ובגיל 21 סיים כסגן מלך השערים של הליגה. כמו בוסנים רבים, גם אחריו עקבו קבוצות גרמניות רבות, כשבסופו של דבר נמכר לוולפסבורג תמורת 5 מיליוני יורו. עונת הבכורה בבונדסליגה, 2007/08, היתה מוצלחת עבור החלוץ הצעיר שכשבש שמונה פעמים והוסיף שבעה בישולים. בעונה הבאה, צורף לקבוצה בין היתר בן ארצו והקשר היצירתי, זווידאן מיסימוביץ', מה שגרם לדז'קו לפרוח, להבקיע לא פחות מ 26 שערים ולהוביל את הזאבים לאליפות היסטורית יחד עם גראפיטה, שותפו לחוד, שהיוו את הצמד ההתקפי הפורה ביותר בתולדות הליגה הגרמנית. בתום העונה קיבל הצעות ממספר מועדונים באירופה, בראשם מילאן, קבוצתו האהודה, אולם הבוסני החסון העדיף להאריך את חוזהו. העונה הבאה אמנם היתה פחות מוצלחת מבחינת וולפסבורג, אך דז'קו המשיך לשמור על כושר הבקעה גבוה והוסיף 22 שערים, שזיכו אותו בתואר מלך השערים של הבונדסליגה ב 2009/10 והכתרתו כמלך שערי וולפסבורג בכל הזמנים. חרף ההצעות הרבות, את העונה הבאה התחיל גם בסקסוניה התחתונה ועד פגרת החורף הבקיע עשרה שערים. באותה תקופה, רוברטו מאנצ'יני חשק בו במשך זמן מה והחליט להביאו למנצ'סטר סיטי תמורת 32 מיליון יורו, סכום אדיר שבוולסבורג לא יכלו לסרב לו בשום אופן. דז'קו, שהגיע לאנגליה בינואר, התקשה להתאקלם ולהוציא את טבס מההרכב, כשגם באלוטלי ואדבאיור נאבקים על דקות משחק. בעונה הבאה סיטי המשיכה להסתער על חלון ההעברות וצירפה את קון אגווארו, דבר שגרם לבוסני לחשוש לדקות המשחק שלו, וכך אכן קרה כשפתח ב 16 משחקים בלבד, אם כי כבש 14 שערים. סושיץ', מאמנו הלאומי, הפציר בו לעזוב לקבוצה שתעניק לו הרכב בטוח, כשעל הפרק היו באירן מינכן ויובנטוס, אבל דז'קו העדיף להיאבק על מקומו ואת העונה סיים עם אליפות ושער יקר במחזור הסיום הדרמטי. אדין המשיך לשמש כשחקן רוטציה בסיטי ולמרות זאת סיים את העונה הבאה כמלך השערים של הקבוצה עם מאזן דומה. בסיטיזנס הוא זוכה לשכר עתק ומשחק באחת הקבוצות הטובות בעולם ועל כן העדיף להמשיך לשחק במדיה גם העונה הנוכחית, כשהוא מרוויח רבות מפציעותיהם של אגווארו ונגרדו בדרך אל אליפות נוספת.
כבר בגיל 28, דז'קו נמנה כמלך השערים של נבחרת בוסניה בכל הזמנים ויישאר בראש לעוד הרבה מאוד זמן. הוא נהנה משיתוף פעולה מעולה עם איבישביץ', אשר יוצרים יחדיו חוד קטלני בנבחרת. אם יתמיד בכושרו, יבקיע במונדיאל, והרבה. הישגיה של בוסניה בברזיל יהיו תלויים בעיקר ביכולותיו של החלוץ המצטיין.
ניתן להבין שמדובר בחלוץ מאוד חד מול השער, ומעבר לכך בעל מוסר עבודה גבוה ויכולת פריצה נהדרת. עם זאת, באף עונה עד כה בפרמיירליג, לא היווה שחקן הרכב, מה שלא הפריע לו להעמיד ממוצעים נפלאים של שערים פר דקות.

שימו לב ל...

סאאד קולאשינאץ
גיל: 20
תפקיד: מגן שמאלי
קבוצה: שאלקה (גרמניה)

קולאשינאץ הוא יליד גרמניה להורים בוסנים, שנמלטו מהבלקן כמו עוד רבים לאחר המלחמה בארצם בין 1992 ל 1995. קולאשינאץ עבר במחלקות הנוער של קרלסרוהה, עיר הולדתו, הופנהיים ושטוטגרט, עד הגעתו לשאלקה ב 2011. המגן השמאלי הצעיר זכה בעונת 2012/13 ליטול חלק ב 16 משחקים ובעודו בן 19. העונה המשיך להשתפר ונטל חלק ב 24 משחקים נוספים. בקצב הזה, לא מן הנמנע שבעונה הבאה כבר ישמש כשחקן הרכב בשאלקה. בנבחרת הבוסנית יש לסאאד אמנם שתי הופעות בלבד, אך זאת כנראה בשל גילו הצעיר והשתתפותו בנבחרות גרמניה הצעירות עד 2013. במונדיאל הקרוב הוא לא ייפתח בהרכב כי בעמדת המגן השמאלי כבר משחקים סנאד לוליץ' או ספאחיץ' במידה ושחקנה של לאציו מוסט לקישור, אולם סאאד, שמסוגל לשחק גם כבלם וקשר אחורי, יעמוד לרשות מאמנו בכל עת ויקווה לצבור מספר דקות על הבמה המרכזית של עולם הכדורגל כדי להראות ניצוצות של כישרון והשתלבותו בהרכב הנבחרת בשנים הקרובות.

לסיכום
בבוסניה אמנם כבר עשו היסטוריה עם העפלתם למונדיאל ראשון, אך מבט על הסגל המוכשר והאיכותי של סושיץ' וזהות היריבות בבית, מאפשר לבוסנים להאמין שהגעה לשמינית הגמר היא מטרה ריאלית. ארגנטינה היא כמובן הנבחרת החזקה בבית ונגדה יהיה מאוד קשה, אבל את איראן הם צריכים לנצח ואפילו את ניגריה, אם כי נראה ששתי הקבוצות שוות ברמתן ויאבקו ביניהן על המקום השני. בין אם הנבחרת תגיע לנוקאאוט או לא, הניסיון שיצברו בזירה הבינלאומית יהיה מאוד חשוב לקראת מאבקם על העפלה היסטורית גם כן ליורו ב 2016. מצד שני, מי יודע האם יקום דור כה מוכשר של שחקנים בוסנים כמו זה הנוכחי.

נבחרת גאנה




תעודת זהות:
תאריך לידה: גאנה 0-1 ניגרה (אקרה, גאנה; 21.5.1950).
הניצחון הכי גדול: גאנה 2-13 קניה (ניירובי, קניה; 12.12.1965).
ההפסד הכי גדול: גאנה 10-0 בולגריה (לאון, מקסיקו; 2.10.1968).
מלך השערים: אדוארד אקווה וקוואסי אווסו (40 שערים).
שיאן ההופעות: עבדי פלה (73 משחקים).
דירוג פיפא: 38.
הופעות במונדיאל: 2 (2006,2010).
הישג שיא במונדיאל: רבע גמר (2010).
הישגים נוספים: זכיה באליפות אפריקה: 1963, 1965, 1978, 1982.


היסטוריה
עד סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים נבחרת גאנה הייתה הנבחרת המעוטרת ביותר באפריקה עם 4 זכיות באליפות היבשת, אמנם מאז קמרון הספיקה להשתוות אליה במספר הזכיות ומצרים לעקוף אותה עם 4 זכיות תוך 12 שנה. אך למרות הרקורד המפואר ביבשת השחורה ה"כוכבים השחורים" לא זכו להשתתף בטורניר הגדול בעולם עד שנת 2006, באותה שנה הנבחרת של ראטומיר ג'וקוביץ' התגברה על בית לא פשוט במוקדמות שכלל בין היתר את דרום אפריקה אחרי 2 הופעות רצופות בגביע העולמי ולפני גביע העולם שהתקיים אצלה ב-2010. הנבחרת של המאמן הסרבי העפילה לטורניר הגמר בגרמניה והוגרלה לבית קשה שכלל את איטליה, צ'כיה וארצות הברית. למרות הבית הלא קל הנבחרת שכללה בין היתר את מייקל אסיין, סטפן אפיה, סולי מונטארי, אסמואה ג'יאן, סמואל קופור ועוד ארבעה נציגים מליגת העל שלנו הפתיעה את שאר הנבחרות בדרך לשמינית הגמר. המונדיאל נפתח אמנם בהפסד לאיטליה(שכעבור חודש תניף את הגביע) אך נצחונות על צ'כיה של נדבד(0-2) וארה"ב(1-2) שלחו את גאנה לשמינית הגמר יחד עם איטליה. בשמינית הגמר זה כבר היה סיפור אחר, גאנה פגשה את אלופת העולם המכהנת ברזיל על שלל כוכביה והובסה 3-0 אך למרות זאת הייתה לנבחרת האפריקאית היחידה שהעפילה לשלב הנוק-אאוט בתחרות.


שחקני גאנה חוגגים עם דגל ישראל במונדיאל 2006

4 שנים לאחר מכן גאנה שצברה ניסיון מהמונדיאל הקודם הגיעה כבר בפאוזה שונה. הכוכבים השחורים הגיעו לגביע העולם הראשון שנערך באפריקה עם סגל צעיר ומבטיח ורצון להגיע רחוק ועם מאמן סרבי שונה על הקווים בשם מילובאן ראייבץ'. במהלך השנים שלפני המונדיאל בדרא"פ גאנה רשמה מקום 3 באליפות אפריקה(2008) וגמר(2010) והעפילה בקלילות מהמוקדמות. למרות פציעה של מייקל אסיין הכוכב של הנבחרת חודש לפני התחרות גאנה קיבלה רכש מפתיע בדמות קווין-פרינס בואטנג הגרמני שהעדיף לייצג את המדינה בה נולד אביו. גאנה שהוגרלה לבית שכלל את גרמניה, סרביה ואוסטרליה פתחה עם ניצחון דרמטי על סרביה מפנדל של ג'יאן חמש דקות לסיום, לאחר תיקו עם אוסטרליה הגיעה גאנה למחזור האחרון למפגש מול גרמניה בדרבי פרטי של משפחת בואטנג. שער נפלא אוזיל הוריד את הגנאים מנוצחים אך ניצחון של אוסטרליה על סרביה בזמן פציעות שלח את גאנה וראייבץ' לשמינית הגמר למפגש מפתיע מול ארצות הברית. לאחר 1-1 בתום 90 דקות המשחק נכנס להארכה ושלוש דקות בתוך הארכה שער ניצחון של אסמואה ג'יאן שלח את גאנה לרבע הגמר, אותו ג'יאן יהיה גם הגיבור של משחק רבע הגמר מול אורוגוואי הפעם בצד השני של המטבע. לאחר 1-1 בתום 119 דקות נגיחה של אפיה נהדפה ע"י היד של לואיס סוארס. סוארס הורחק ואת הפנדל ניגש לבעוט ג'יאן ובמקום לשלוח את גאנה לחצי הגמר הוא שלח את הכדור למשקוף והמשחק הלך לפנדלים. בפנדלים אמנם ג'יאן כבש ראשון אך החמצות מנסה ואדייה חרצו את גורלה של גאנה שסיימה את המסע היפה של ברבע הגמר במרחק פנדל מהישג השיא של נבחרת אפריקאית אי פעם בגביע העולמי אבל עם המון מחמאות.


אסאמואה ג'יאן לא מעכל את החטאת הפנדל הגורלי נגד אורוגוואי בדקה ה-120

הדרך למונדיאל
עם תחילת המוקדמות גאנה דורגה במקום השלישי בדירוג פיפ"א מבין הנבחרות האפריקאיות ולכן לא נאלצה להשתתף בסיבוב הראשון והחלה את דרכה למונדיאל 2014 רק מהסיבוב השני בשלב הבתים. גאנה דורגה בדרג א' וקיבלה את זמביה, לסוטו וסודאן. גאנה כצפוי לא התקשתה מול לסוטו וסודאן והשיגה מולן 4 ניצחונות, אמנם גאנה הפסידה בזמביה בתחילת הדרך אבל איבודי נקודות של אלופת אפריקה ב-2012 גרמו לכך שלמשחק המכריע בגאנה הגיעו הכוכבים השחורים במקום הראשון בטבלה והיו צריכים תיקו כדי להעפיל לשלב הבא, הגנאים לא הסתפקו בנקודה אחת שהייתה מספיקה להם לעלייה וניצחו 1-2 בדרך לשלב הבא. הסיבוב השלישי והמכריע כלל את 10 מנצחות הבתים מהסיבוב השני שנפגשו למשחקי בית וחוץ על הזכות להעפיל לגביע העולם בברזיל. גאנה דורגה גם בשלב הזה וקיבלה משוכה לא קלה בדמות מצרים שאמנם סבלה מהמצב המדיני הרעוע אצלה אך עדיין החזיקה בסגל מרשים ומגובש. גאנה לא התקשתה והביסה את מצרים 1-6 במשחק הראשון בקומאסי, הפסד 2-1 בקהיר לא מנע מגאנה העפלה שלישית ברציפות למונדיאל.

המאמן: ג'יימס קווסי אפיה
קווסי אפיה ללא ספק יהיה אחד המאמנים האנונימיים במונדיאל הקרוב. המאמן הגנאי בן ה-53 העביר את כל קריירת המשחק שלו שארכה כ-10 שנים(1983-93) במולדתו בקבוצת אסאנטה קוטוקו. אפיה אשר תיפקד כמגן שמאלי הספיק להשתתף כשחקן באליפות אפריקה בשנת 1992. קריירת האימון של אפיה החלה ב-2007 כאשר התמנה לעוזר המאמן של הצרפתי קלוד לה-רואה, בהמשך הספיק אפיה לעבוד לצידם של שלושה מאמנים נוספים עד שקיבל ב-2012 את התפקיד הנכסף. אפיה הספיק לאמן את גאנה באליפות אפריקה ב-2013 ולסיים איתה במקום הרביעי ולעלות בהצלחה למונדיאל הקרוב בברזיל ובכך הפך למאמן האפריקאי השחור הראשון שלוקח את נבחרתו לגביע העולם. אפיה אמנם מגדיר את עצמו כ"אנדרדוג" אך טוען דווקא שהנבחרת הנוכחית חזקה יותר מהנבחרת שארבע שנים קודם לכן הגיעה עד רבע הגמר והוא בטוח שצפויות הפתעות ועניין רב בבית של גאנה במונדיאל. לרוע מזלו של אפיה הוא הוגרל לבית קשה הכולל את גרמניה, פורטוגל וארצות-הברית והעפלה לשמינית הגמר תיחשב עבורו ועבור גאנה להפתעה גדולה והישג נהדר.


האנדרדוג יחולל סנסציה בברזיל?

סגל השחקנים
שוערים: אדם קוואראסי (סטורמסגודסט, נורבגיה), פטאו דאודה (אורלנדו פייראטס, דרום אפריקה), סטיבן אדאמס (אדואנה סטארס).
הגנה: סמואל אינקום (פלאטניאס, יוון), האריסון אפול (אספראנס, טוניסיה), ג'ון בוי (רן, צרפת), ג'ונאתן מנסה (אוויאן, צרפת), דניאל אופארה (סטאנדרד ליאז', בלגיה), ג'רי אקאמינקו (אסקיסהירספור, תורכיה), ראשיד סומאילה (מאמלודי סאנדאונס, דרום אפריקה), ג'ף שלופ (לסטר, אנגליה).
קישור: קווין פרינס-בואטנג (שאלקה, גרמניה), סולי מונטארי (מילאן, איטליה), קוואדוו אסמואה (יובנטוס, איטליה), מייקל אסיין (מילאן, איטליה), עמנואל אגיימאנג-באדו (אודינזה, איטליה), כריסטיאן אטסו (ויטסה, הולנד), ווקאסו מובאראק (רובין קאזאן, רוסיה), מוחמד רביו (קובאן, רוסיה), אפרייה אקווה (פארמה, איטליה), אלברט אדומה (מידלסבורו, אנגליה).
התקפה: אנדרה אייוו (מארסיי, צרפת), ג'יאן אסמואה (אל-עין, איחוד האמירויות), ג'ורדן אייוו (סושו, צרפת), מאג'יד וואריס (ואלנסיין, צרפת), דוד אקאם (הלסינגבורג, שבדיה).
שחקני מפתח

אסמואה ג'יאן
גיל: 28
תפקיד: חלוץ
קבוצה: אל-עין (איחוד האמירויות)

הגיבור הטראגי של גאנה במונדיאל 2010 מגיע לטורניר הקרוב עם סרט הקפטן על היד ושוב כאחד השחקנים המרכזיים של נבחרת הכוכבים השחורים. ג'יאן הוא ללא ספק אחד השחקנים המשמעותיים של גאנה בעשור האחרון אם לא המשמעותי ביותר. החלוץ הספיק לרשום הופעת בכורה בנבחרת עוד לפני גיל 18 וגם להבקיע ולאחר עונה מוצלחת בליברטי עבר לאודינזה שידועה כמועדון שיודע לזהות שחקנים אלמוניים עם פוטנציאל גדול. ג'יאן הושאל בתחילה לשנתיים למודנה מהליגה השניה ואחרי שנתיים לא רעות הפריצה הגיעה דווקא במונדיאל 2006, ג'יאן כבש את השער הראשון אי פעם של גאנה בתחרות והיה שותף מלא לטורניר המוצלח של הנבחרת. לאחר המונדיאל ג'יאן היה מבוקש ברוסיה אך בחר להישאר באודינזה למשך שנתיים נוספות אבל לא מימש את הפוטנציאל ובקיץ 2008 עבר לרן הצרפתית. לאחר עונת בכורה רעה עם לא מעט פציעות ושער אחד בלבד. עונת 09/10 הייתה עונת הפריצה של ג'יאן, הוא כבש 13 שערי ליגה במדי רן ורשם מונדיאל מוצלח עם גאנה בו כבש 3 שערים והגיע עם נבחרתו עד רבע הגמר שם החמיץ פנדל בדקה ה-120 בדרך להדחה כואבת במיוחד. ג'יאן עבר לאחר המונדיאל לסאנדרלנד מהפרמיירליג תמורת 13 מיליון פאונד, לאחר עונת בכורה סבירה עם 10 שערי ליגה הוא בחר לעזוב את הפרמיירליג לטובת הכסף הגדול של איחוד האמירויות וחתם בהשאלה בקבוצה אל-עין. בהמשך ג'יאן הספיק להירכש כבר ע"י הקבוצה מהמפרץ ולכבוש בצרורות במשך 3 העונות שהוא משחק שם, ג'יאן רשם 89 הופעות בכל המסגרות וכבש לא פחות מ-100 שערים והוא מגיע למונדיאל בכושר הבקעה מצוין. ג'יאן שכאמור יענוד את סרט הקפטן צפוי להיות החלוץ הפותח של אפיה ומעבר לשאיפות הקבוצתיות של גאנה להעפיל לשלב הבא ג'יאן יכול כבר במונדיאל הקרוב לרשום את עצמו שוב בספרי ההיסטוריה של גאנה, לחלוץ חסר רק שער אחד כדי להשתוות לקוואסי אווסו ואדוארד אפיה בראשות מלכות השערים של גאנה. בנוסף אם ג'יאן יכבוש שני שערים נוספים במסגרת גביע העולם הוא יהפוך לכובש האפריקאי הבכיר ביותר בתולדות הטורניר עם 6 שערים ויעקוף את רוג'ר מילה האגדי(5 שערים).

אנדרה אייוו
גיל: 24
תפקיד: ווינגר/קשר התקפי
קבוצה: אולימפיק מארסיי (צרפת)

אנדרה אייוו רק בן 24 אבל כבר הספיק לסגור עשור ככדורגלן מקצוען והמונדיאל הנוכחי יהיה כבר המונדיאל השני שלו. אייוו בנו של עבדי פלה אחד הכדורגלנים האפריקאים הטובים בהיסטוריה החל לשחק בבוגרים כבר בגיל 14(!) במדי קבוצת נאניה הגנאית. משם המשיך יחד עם אחיו הצעיר ג'ורדן לקבוצת הנוער של מארסיי המועדון בו אביו כיכב בתחילת שנות ה-90'. הדרך לקבוצה הבוגרת של מארסיי לא הייתה ארוכה עבור אייוו שכבר בגיל 16 עלה לבוגרים והיה חלק מהסגל של מארסיי, בעקבות אינפלציה של שחקנים בחלק ההתקפי אייוו נדד לשנת השאלה בלוריין שם שיחק לא מעט אבל עדיין לא חזר למארסיי והושאל לעונה נוספת הפעם לארלה-אביניון מליגת המשנה ולא היה שותף לזכייתה של מארסיי באליפות באותה עונה. אבל אז הגיע המונדיאל בדרום-אפריקה אליו הגיע "דדה" בגיל 20 בלבד אבל הציג יכולת מצוינת, פתח בכל המשחקים(מלבד רבע הגמר אותו החמיץ בגלל כרטיסים צהובים) ובישל את שער הניצחון בשמינית הגמר. הטורניר המצוין החזיר את אייוו למארסיי מהדלת הראשית והוא רשם עונת בכורה מצוינת שכללה 11 שערי ליגה. אייוו הוסיף 29 שערים בכל המסגרות בשתי העונות הבאות וקנה לעצמו מעמד של כוכב במארסיי והוזכר כמועמד ללא מעט מועדונים גדולים ברחבי אירופה. דווקא בעונה האחרונה רשם אייוו עונה לא טובה מבחינה אישית וקבוצתית, והבקיע רק 5 שערי ליגה בעונה שהסתיימה רק במקום השישי וללא כרטיס לאירופה. המונדיאל הקרוב עשוי להיות נקודת מפנה בקריירה של אייוו, אם למונדיאל הקודם הוא הגיע ככישרון צעיר הפעם הוא מגיע כשחקן מוכח שהרבה יקום ויפול על היכולת שלו בטורניר הקרוב. לכישרון הגנאי עושה רושם יש את כל מה שצריך כדי להפוך לכוכב גם בקנה מידה בינלאומי, הוא יכול לשחק בכל עמדות ההתקפה, הוא מהיר, חזק, טכני ובעל יכולה טובה ברגל שמאל ובראש למרות גובהו(1.76) ומונדיאל טוב שלו יכול להוביל אותו להרפתקאה חדשה במדי קבוצה אחרת באירופה או לפחות להחזיר אותו למומנטום הטוב במארסיי בו היה בשנים האחרונות. במועדון מדרום צרפת כאמור הספיקו למנות לעונה הבאה את מרסלו ביילסה על מנת להחזיר את המועדון המפואר לקדמת הבמה הצרפתית ולשם כך הם גם יצטרכו את "דדה" בכושר טוב.

קוואדו אסמואה
גיל: 25
תפקיד: קשר שמאלי
קבוצה: יובנטוס (איטליה)

קוואדוו אסמואה הוא, בצדק, הגיבור הבלתי-מעורער של האגף השמאלי של יובנטוס, ובשנים האחרונות גם אחד מהכוכבים הגדולים של נבחרת גאנה. אסמואה החל את הקריירה בקבוצת הנוער של קבוצת ליברטי מגאנה לפני שמשך את תשומת לבם של הסקאוטים של קבוצת בלינצונה השוויצרית. ביוני 2008 נרכש אסמואה ע"י אודינזה, שבאופן מיידי שילבה אותו בהרכב בעמדת הקשר המרכזי, וכבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה (וגם עונת הבכורה שלו בקבוצה בוגרת אי פעם) רשם 28 הופעות. אסמואה היה חלק מאודינזה שהעפילה פעמיים למוקדמות ליגת האלופות, אך לא צלחה את שלב המוקדמות. לאחר מספר הופעות טובות במונדיאל 2010 ובגביע אפריקה, הצליח אסמואה למשוך את תשומת לבם של הסקאוטים של הקבוצות הבכירות באירופה. לאחר 4 עונות מוצלחות מאוד במדי אודינזה הייתה זו יובנטוס שרכשה את הקשר הגנאי תמורת 18 מיליון יורו. בשל אינפלציה בכמות הקשרים המרכזיים בקבוצה, הוסט אסמואה לצד שמאל של המגרש בידי מאמן הקבוצה אנטוניו קונטה ומיד החל להרשים, כשכבר בהופעת הבכורה שלו הוא כובש ומעניק ליובנטוס את הסופרקופה האיטלקי. בתקופתו ביובנטוס הספיק להיבחר פעמיים לשחקן הגנאי המצטיין בעולם, וגם זכה פעמיים באליפות הליגה האיטלקית. אסמואה הוא אחד האנשים המרכזיים ביותר ביובנטוס, כשהוא מנפק פעם אחר פעם תצוגות מעולות באגף השמאלי. הטכניקה והמהירות שלו נחשבות לתכונות החזקות ביותר שלו. בעקבות ההצלחה של אסמואה ביובה, המגזין הנחשב בלומברג בחר בו ככדורגלן ה-27 בטיבו בעולם, והרגל עוד נטויה.

שימו לב ל...

כריסטיאן אטסו
גיל: 22.
תפקיד: ווינגר/קשר התקפי.
קבוצה: ויטסה ארנהיים (הולנד).

נבחרת גאנה הוכיחה בשני המונדיאלים הקודמים שהיא נבחרת שיודעת לתת את במה לשחקנים צעירים, במונדיאל הנוכחי יש כמה שמות מעניינים שעשוים לפרוץ ברמה הבינלאומית ואחד מהם הוא כריסטיאן אטסו. הווינגר בן ה-22 הצטרף לכדורגל האירופאי כבר בגיל 17 שהצטרף לאקדמיה של מועדון הפאר מפורטוגל, פורטו. בגיל 19 הוא כבר רשם דקות ראשונות במדי הקבוצה הבוגרת. עונה לאחר מכן נשלח אטסו לעונת השאלה בריו-אבה על מנת להשתפשף בכדורגל הפורטוגזי ולחזור מנוסה יותר לפורטו. אטסו אכן שיחק וכבש גם 6 שערים שעזרו לריו אבה להישאר בליגה. בסיום אותה עונה הוא חזר לפורטו שם לא הרבה לשחק אבל כן הראה ניצוצות, אותם ניצוצות עזרו לאטסו לרשום מעבר מפתיע לצ'לסי בספטמבר 2013, אטסו נמכר לצ'לסי תמורת 5 מיליון יורו והושאל מיידית לקבוצת הבת של צ'לסי מהליגה ההולנדית - ויטסה. במדי ויטסה אטסו רשם עונה סבירה עם 5 שערים ו-6 בישולים אך קשה להאמין שיחזור לצ'לסי בקיץ הקרוב וכנראה ימשיך להיות מושאל. בנבחרת הלאומית המעמד של אטסו שונה, הוא זוכה לקרדיט רב מהמאמן קווסי אפיה ולמרות גילו הצעיר הספיק לרשום כבר 21 הופעות במדי נבחרת הכוכבים השחורים בהם כבש 5 שערים. אטסו שחקן מהיר וטכני שיכול לגרום צרות להגנות של גרמניה ופורטוגל בשלב הבתים והוא יקווה במונדיאל הקרוב להקפיץ בחזרה את המניות שלו בעזרת טורניר מוצלח.

לוח המשחקים

ארצות הברית - 17.6 - 1:00 בלילה שעון ישראל - ארינה דאס דונאס (נאטאל).
גרמניה - 21.6 - 22:00 שעון ישראל - אסטדיו קסטלאו (פורטלזה).
פורטוגל - 26.6 - 19:00 שעון ישראל - אסטדיו נאסיונל מאנה גארינצ'ה (בראזיליה).

לסיכום
עושה רושם שההגרלה האכזרית חרצה את גורלה של גאנה עוד לפני שריקת הפתיחה של המונדיאל, קשה להאמין שהכוכבים השחורים יצליחו להעפיל מהבית שכולל את גרמניה, פורטוגל וארצות-הברית אך אם יש משהו שנבחרת הכוכבים השחורים הוכיחה בשני המונדיאלים הקודמים הוא שלא צריך למהר להספיד אותה ולהמר נגדה. גאנה כרגיל מציגה סגל מוכשר מאוד בחוליית הקישור וההתקפה עם הגנה פחות מוכרת שמגיעה מהדרגים הנמוכים יותר של אירופה. הגעה לשמינית הגמר תיחשב להצלחה גדולה של גאנה וכהישג מספק למרות שגם ניצחון אחד בשלב הבתים יהיה הישג סביר סביר לנבחרת ממערב אפריקה שכרגיל תספק לנו במונדיאל הקרוב המון צבע ועניין.

תודה לשי (ADP) על תרומתו לסיקור.

נבחרת ארצות הברית


משחק בינ"ל ראשון: שבדיה - ארה"ב 3-2 (אוגוסט 1916 בשטוקהולם)
הניצחון הכי גדול: 0-8 (נגד ברבאדוס בקארסון, קליפורניה, יוני 2008)
ההפסד הכי גדול: 11-0 (נגד נורבגיה באוסלו, אוגוסט 1948)
שיאן ההופעות: קובי ג'ונס (164)
מלך השערים: לנדון דונובן (57)
הופעות בגביע העולם: 9 (1930, 1934, 1950, 1990, 1994, 1998 2002, 2006, 2010)
הישג שיא בגביע העולם: חצי הגמר (1930)

בחצי היובל האחרון, הכדורגל לאט לאט מבסס את מעמדו כענף ספורט שאין לזלזל בו בארה"ב, ובד בבד הנבחרת הלאומית ביססה את מעמדה בדרג השני בזירה הבינלאומית. זה התחיל עם ההעפלה למונדיאל ב-1990, לאחר 40 שנה של היעדרות, והמשיך עם אירוח המונדיאל ב-1994, שם הגיעה הנבחרת לשמינית הגמר. באותו מונדיאל נשבר שיא הצופים בטורניר אחד, והוכיח שיש עתיד לכדורגל במדינת הבייסבול, הכדורסל והפוטבול. שנה לאחר מכן הגיעה הנבחרת עד לחצי גמר הקופה אמריקה בהופעה מרשימה. ההצלחות הובילו להקמתה של ה-MLS, ליגת הכדורגל האמריקאית, שתופסת תאוצה בשנים האחרונות.


האמריקאים במונדיאל הביתי ב-1994

לאחר כשלון חרוץ במונדיאל 1998, הנבחרת האמריקאית חזרה למרכז הבמה במונדיאל 2002 באסיה, שם הגיעה עד רבע הגמר, תחת הדרכתו של ברוס ארינה, כאשר היא מנצחת את פורטוגל ויריבתה המושבעת מכסיקו ומודחת ע"י גרמניה רק בגלל טעות שיפוט. במונדיאל בגרמניה האמריקאים שוב כשלו, ולאחריו בוב בראדלי החליף את ארינה באימון הנבחרת. תחת שרביטו הגיעה הנבחרת לאחד מהישגי השיא שלה - גמר גביע הקונפדרציות ב-2009, לאחר שהדיחה את ספרד בחצי הגמר, ואף הובילה 2-0 בגמר מול ברזיל לפני שהסלסאו ביצעו מהפך. במונדיאל האחרון בדרום אפריקה הצליחה ארה"ב להעפיל בצורה דרמטית לשמינית הגמר כשלנדון דונובן, כנראה גדול הכדורגלנים האמריקאים, הבקיע שער נצחון עמוק בתוספת הזמן מול גאנה. שנה לאחר מכן, נפרדה הנבחרת מבראדלי, ויורגן קלינסמן, כוכב העבר הגרמני, מונה למאמן, על מנת לקחת ארה"ב עוד צעד קדימה.


הנבחרת האמריקאית חוגגת מול פורטוגל ב-2002

ההתחלה היתה צולעת, והאמריקאים בקושי העפילו לבית הגמר של המוקדמות. גם 2013 התחילה רע עם הפסד להונדורס בתחילת השלב האחרון, אבל אז הגיע נצחון בשלג מול קוסטה ריקה, ומשם היאנקים טיילו אל המונדיאל, כאשר על הדרך הם גם זוכים בגביע הזהב בקיץ האחרון, ורושמים את ה2-0 הקבוע על מכסיקו בקולומבוס. לאחר שהבטיחו את ההעפלה, התפנו האמריקאים להתערב בקרבות ההעפלה האחרים, והצילו את היריבה הגדולה מכסיקו במחזור האחרון עם מהפך דרמטי בפנמה. לאחריו, החלה הנבחרת להתכוננן לברזיל.



הנצחון המפורסם על קוסטה ריקה בשלג בקולורדו

הכוכב הגדול של הנבחרת בגביע הזהב, בחודשים האחרונים של המוקדמות, ובכלל בהיסטוריה, לא יהיה שם. קלינסמן החליט לחתוך את לנדון דונובן מהסגל הסופי, וסיבותיו עמו. בהיעדרו של דונובן, עיקר האחריות בהתקפה תיפול על קלינט דמפזי, קפטן הנבחרת. לצידו בהתקפה צפוי לשחק ג'וזי אלטידור, שמגיע לאחר עונה נוראית בסנדרלנד. השחקנים הבטוחים בקישור הם מייקל בראדלי, שנחשב למנהיג הלא רשמי שלה, ולצידו ג'רמיין ג'ונס הגרמני-אמריקאי. העמדה היחידה שבטוחה בהגנה היא זו של הבלם הטוב ב-MLS, מאט ביזלר מקנזס סיטי. בשער יעמוד כמובן טים הווארד הותיק. דמרקוס ביזלי מגיע למונדיאל הרביעי בקריירה שלו, הפעם כמגן שמאלי. מלבד ג'רמיין ג'ונס, יש ארבעה גרמנים-אמריקאים נוספים בנבחרת - המגנים טים צ'אנדלר ופביאן ג'ונסון, הבלם הצעיר ג'ון ברוקס, והכשרון המבטיח של באיירן מינכן, ג'וליאן גרין בן ה-19.


לנדון דונובן לא יהיה במונדיאל בברזיל

אי-זימון דונובן יצר תגובות שונות בקהילת הכדורגל בארה"ב, כאשר הסנטימנט הבולט הוא - אם יש לנו 23 שחקנים שטובים ממנו, אנחנו הולכים לזכות במונדיאל. זה כמובן נאמר בציניות, אך יש בזה גרעין של אמת, לפחות מבחינת הציפיות. אם לפני שבועיים, הופעה מכובדת היתה מספיקה עבור האמריקאים, היום הם מצפים מקלינסמן להוכיח שהוא יודע מה הוא עושה כאשר הוא לא מזמן את הכוכב הגדול, ולהעפיל לשמינית הגמר. המינימום שבמינימום יהיה לנצח את נבחרת גאנה, ולנקום בה על ההדחה בשני המונדיאלים האחרונים. אם גם זה לא יקרה, זה עשוי להיות סוף הרומן של קלינסמן עם הכדורגל האמריקאי.



הסגל האמריקאי למונדיאל. One Nation. One Team.


המאמן

יורגן קלינסמן



האם ישנם אוהדי כדורגל שצריכים הסבר על מיהו יורגן קלינסמן? סביר שלא, ובכל זאת, סקירה היסטורית קצרה לפרוטוקול: מהכוכבים הגדולים בכל הזמנים של גרמניה, ואחד החלוצים הבולטים ברבע האחרון של המאה הקודמת. עם הנבחרת הגרמנית הוא זכה במונדיאל 1990 וביורו 1996, ובשניהם היה גורם מרכזי. ברמת המועדונים, למרות קריירה מוצלחת מאוד ברחבי היבשת - במדי שטוטגארט, אינטר, מונאקו, באיירן וטוטנהאם - הוא מיעט לזכות בתארים, ובאמתחתו אליפות אחת בלבד עם באיירן ושתי זכיות בגביע אופ"א (אחת עם באיירן ואחת עם אינטר). למרות היותו כובש יציב מאוד - הוא סיים כמעט כל עונה בקריירה שלו עם מספר דו-ספרתי של הבקעות - הוא זכה רק פעם אחת בתואר מלך השערים, במדי שטוטגארט.
לאחר פרישתו, עבר קלינסמן להתגורר בקליפורניה, מה שיוביל אותו בסופו של דבר לאימון הנבחרת האמריקאית. הוא חזר לגרמניה, לפחות באופן חלקי, לקראת המונדיאל הביתי ב-2006, והוביל נבחרת צעירה ותוססת עד חצי הגמר, עם כדורגל מצויין. לאחר שנתיים של הפסקה מאימון, בהן ניהל מו"מ שלא צלח עם ההתאחדות האמריקאית על אימון הנבחרת, הוא לקח על עצמו את המושכות בבאיירן מינכן, אך פוטר לקראת סוף העונה לאחר שלא עמד בציפיות. ב-2011 הוא מונה למאמן הנבחרת האמריקאית, ובנוסף למנג'ר-על שאחראי על כל כדורגל הנבחרות בארה"ב. הוא שם דגש שלא רגילים אליו בארה"ב על שמירה על כושר, ובנוסף הוא מעודד כוכבים מה-MLS - לא ממש בהצלחה עד כה, יש לצייןן - לעבור לאירופה. אחת הסברות המרכזיות גורסת שדונובן נחתך מהסגל בגלל שסירב לעבור לאירופה. בנוסף, הוא החל בגיוס של שחקנים בעלי אזרחות כפולה, כמו מיקס דיסקרוד הנורווגי, ארון יוהנסון האיסלנדי, ובעיקר גרמנים-אמריקאים. הוא כלל בנבחרת שלו למונדיאל לא פחות מחמישה מבני ארצו, ובעזרתם הוא ינסה להדהים את העולם בבמה האהובה עליו - המונדיאל.


שחקני המפתח

קלינט דמפזי



קלינט דמפזי, הידוע גם בכינויו "דיוס", הוא הכוכב הגדול - ואולי הכוכב האמיתי היחיד - של הנבחרת, והמאמן קלינסמן נותן בו אמון מוחלט, ואף בחר בו לקפטן הנבחרת. "דיוס" הוא אולי השחקן הטכני ביותר שהכדורגל האמריקאי הוציא, ולא היה חסר הרבה כדי שדמפזי לא יקבל את ההזדמנות לפרוץ בו. למעשה, דמפזי היה מעדיף שקריירת הכדורגל שלו לא היתה מתחילה בכלל, שכן היא נולדה מתוך טרגדיה.

הקפטן האמריקאי נולד למשפחה שעונה באופן קלאסי להגדרה "זבל לבן". הוא גדל בפארק קרוואנים בטקסס, שם התחיל לשחק דווקא כדורגל, כי סלי כדורסל, מחבטי בייסבול או קסדות לפוטבול לא ממש היה שם. הוא הגיע במקרה למבחנים בקבוצת ילדים בדאלאס, שהיתה רחוקה שעתיים נסיעה ממקום מגוריו. מההתחלה היה ברור שמדובר בפוטנציאל בלתי רגיל, אלא ש"דיוס" לא היה בעל הפוטנציאל הספורטיבי היחיד במשפחה - אחותו הגדולה היתה שחקנית טניס מחוננת בעלת עתיד מבטיח. המשפחה התקשתה מאוד לתמוך בקריירה של שניהם מבחינה כלכלית, וקלינט הצעיר נאלץ לוותר, לפחות באופן זמני, על חלום הכדורגל.
כל זה השתנה כאשר ג'ניפר נפטרה בפתאומיות משבץ בגיל 16 בלבד. קלינט היה אז בן 12 בלבד, והמוות של אחותו האהובה היה הרגע הקשה בחייו. אך דווקא לאחר הטרגדיה, חזרה הקריירה של דמפזי למסלולה, שכן להוריו התפנו משאבים ועתה הם יכלו לתמוך בחלומו להפוך לכדורגלן.
דמפזי המשיך לככב בגילאי התיכון והאוניברסיטה, וב-2004 נבחר בדראפט ע"י ניו אינגלנד רבולושן. במדי הרבולושן הוא כיכב במשך שלוש עונות, במהלכן הוביל אותה לגמר ה-MLS פעמיים, לפני שחם בפולהאם. בקרייבן קוטג' הוא שיחק במשך חמש וחצי עונות מצויינות, לפני שבקיץ 2012 חתם בטוטנהאם. למרות עונה ראשונה לא רעה, הוא הפתיע כאשר בקיץ חזר ל-MLS וחתם בסיאטל תמורת שכר זהה למה שהרוויח בטוטנהאם, במטרה להפוך לפנים החדשות של הליגה. העונה זה בהחלט מצליח לו, ומאזנו עומד על שמונה כיבושים ושלושה בישולים בתשעת המשחקים ששיחק לפני שהתחיל מחנה האימונים של הנבחרת.
בנבחרת, דמפזי מספק את הסחורה כבר שנים. הוא היה האמריקאי היחיד שכבש במונדיאל 2006 הנוראי, וכבש גם במונדיאל הקודם. הקיץ, הוא רוצה להפוך לאמריקאי הראשון בהיסטוריה שכובש בשלושה מונדיאלים שונים, ולהוביל את ארה"ב לסנסציה אדירה מול גרמניה ו/או פורטוגל.


טים הווארד



זהו מונדיאל שני של טים הווארד בן ה-35 כשוער מספר 1 של הנבחרת, והוא מגיע אולי בכושר הטוב ביותר בקריירה שלו, לאחר עונה מוצלחת מאוד באברטון. הוא נולד וגדל בניו ג'רזי, ואת הבכורה שלו בבוגרים ערך בגיל 19 בלבד במטרוסטארס (שהיום נקראים ניו יורק רד בולס). לאחר שלוש עונות כמחליף, הוא קיבל את את המקום בהרכב ב-2001, ונתן עונה מצויינת בסיומה זכה בתואר השוער המצטיין של ה-MLS. לאחר עונה וחצי נוספות, והוחתם ע"י לא פחות ממנצ'סטר יונייטד הגדולה בקיץ 2003. ההתחלה היתה חלומית, וכבר במשחקו הרשמי הראשון בקבוצה הוא עצר פנדל מול ארסנל במשחק מגן הקהילה. העונה המשיכה בצורה מצויינת עבורו, עד אותו משחק מפורסם מול פורטו, בו טעות שלו הובילה להדחה של יונייטד מליגת האלופות, לאחריו איבד את מקומו בהרכב לרוי קארול, אך זכה בו בחזרה לקראת סוף העונה. בתום אותה עונה הוא נבחר לשוער העונה בפרמייר ליג, אך מכאן העסק החל להדרדר. פתיחת עונה רעה שלו הובילה לספסולו, והוא נאבק עם קארול על המקום בהרכב ללא הצלחה במהלך שאר העונה. בעונת 2005/06, האחרונה שלו ביונייטד, הוא שימש כמחליפו של אדווין ואן דר סאר.
בקיץ 2006, לאחר ששימש כמחליפו של קייסי קלר במונדיאל בגרמניה, עבר הווארד בהשאלה לאברטון. חצי עונה טובה הספיקה בשביל הכחולים, והם רכשו את כרטיסו מיונייטד - ומאז, הווארד נשאר בגודיסון פארק, שם הוא השוער הראשון כבר עונה שמינית ברציפות, וביסס את מעמדו כאחד השוערים המוערכים באנגליה. במהלך אותן שמונה שנים הוא עזר לאברטון לבסס את מעמדה בחלק העליון של הטבלה, והיה הגיבור בהעפלה לגמר הגביע ב-2009, אחרי שעצר שני פנדלים בדו-קרב מהנקודה הלבנה מול קבוצתו לשעבר. בעקבות ההצלחה בקבוצתו, הוא הפך להיות השוער הראשון של הנבחרת האמריקאית, והיה מהבולטים בשורותיה במונדיאל בדרום אפריקה. זכורה במיוחד עצירה שלו בתוספת הזמן במשחק הגורלי מול אלג'יריה, שלאחריה הוא הוציא את המתפרצת הקטלנית שבסופה דונובן כבש את שער הנצחון של האמריקאים. מאז הוא ממשיך להחזיק באפודה מס' 1 של הנבחרת, למרות תחרות מצד שוערים צעירים ממנו כמו בראד גוזאן. במונדיאל הקרוב, אולי אפילו כבר במשחקי ההכנה, יצטרף הווארד למועדון 100 ההופעות, וכאחד השחקנים המנוסים ביותר בנבחרת, הוא צפוי להיות גורם משמעותי בניסיון של ארה"ב להעפיל לשלב הבא.


מייקל בראדלי



קלינט דמפזי הוא אולי הקפטן של הנבחרת, אבל מייקל בראדלי הוא המנוע שלה, השחקן שעושה את העבודה השחורה במרכז המגרש ודוחף אותה קדימה. מייקל הוא בנו של מאמן הנבחרת הקודם בוב בראדלי, וגם היה מהשחקנים המרכזיים בנבחרת שלו, אבל אל תטעו, נפוטיזם לא היה שם - בראדלי ג'וניור הוא אחד השחקנים המרכזיים בנבחרת הזאת כבר כמעט שבע שנים.

בראדלי נולד בפרינסטון ב-1987, שם אביו אימן את קבוצת הכדורגל של האוניברסיטה המפורסמת. הוא נחשב להבטחה כבר מגיל צעיר ושיחק בכל הנבחרות הצעירות של ארה"ב. בדראפט 2004 הוא נבחר ע"י המטרוסטארס, אותם אימן כמובן אביו, אך פציעה מנעה ממנו לשחק באותה עונה. בעונה הבאה הוא הפך לשחקן הרכב כבר בגיל 17, אבל לאחר שבראדלי האבא פוטר לקראת סוף העונה, החליט מייקל לעזוב, ובתחילת 2005 חתם בהירנביין ההולנדית. לאחר עונה וחצי שקטות שבהן היה בעיקר מחליף, בעונת 2007/08 הוא ביצע את הפריצה שלו. לאחר קיץ בו זכה עם נבחרת ארה"ב בגביע הזהב והיה גורם מרכזי בהעפלה לרבע גמר המונדיאליטו, הוא קיבל את המקום בהרכב הירנביין, כבש לא פחות מ-16 שערי ליגה מעמדתו בקישור, וסיים כמלך השערים של קבוצתו. העניין בו גבר והוא חתם בתום אותה עונה בגלאדבך. לאחר שנתיים וחצי טובות בקבוצה הגרמנית, הוא הושאל לאסטון וילה בינואר 2011, אבל לא השתלב בקבוצה שהחליטה לא לרכוש אותו. בסוף אוגוסט הוא חתם בקייבו.
ההתחלה באיטליה היתה מצויינת, והוא קיבל את הכינוי "איל ג'נראלה", הגנרל. היכולת הטובה הספיקה לו למעבר, סוף סוף, לקבוצה גדולה - רומא. העונה הראשונה שלו בקבוצה היתה טובה מאוד, אבל בעונתו השנייה הוא איבד את מקומו בהרכב דווקא כאשר רומא התחילה לבסס את מקומה בצמרת הגבוהה. בינואר האחרון, באופן מפתיע מאוד, החליט בראדלי לחזור ל-MLS, והוא חתם בפרוייקט השאפתני של טורונטו.

ברמת הנבחרת, בראדלי הוא כאמור אחד מהשחקנים המרכזיים של יורגן קלינסמן. את חשיבותו הוא הראה כבר במונדיאל הקודם, כאשר כבש את שער השיוויון מול סלובניה בשלב הבתים והציל את נבחרתו של אביו מהדחה מוקדמת. בקיץ הקרוב עומדת בפניו משימה קשה ביותר, ומול היריבות החזקות של ארה"ב, הוא ייצטרך להראות שלמרות שעזב את הכדורגל האירופאי, הוא עדיין ברמה המתאימה.


שימו לב ל...

ארון יוהאנסון



לא, לא, האיש בתמונה איננו קווין בייקון, במהלך תחקיר לקראת סרט בו הוא יגלם כדורגלן איסלנדי צעיר הבוחר לייצג דווקא את ארה"ב, ארץ הולדתו. זהו ארון יוהאנסון, שהוא באמת כדורגלן איסלנדי צעיר הבוחר לייצג דווקא את ארה"ב, ארץ הולדתו. אבל הדמיון לשחקן ההוליוודי לא נעלם מעיני האוהדים בארה"ב, והכינוי "בייקון" כבר דבק בו. הוריו של יוהאנסון גרו מספר שנים באלבאמה, ועל כן לחלוץ החסון והמוכשר יש אזרחות אמריקאית, והוא בחר לשחק עבורה ולנצל את ההזדמנות להופיע במונדיאל. בגיל שלוש הוא חזר לאיסלנד עם הוריו, אך הם הרבה לבקר במדינתם המאומצת, ואת שנתו האחרונה בתיכון העביר יוהאנסון אגף הכדורגל של אקדמיית הכדורגל הידועה IMG אשר בפלורידה.
לאחר סיום התיכו הוא חזר לפיולניר, המועדון בו גדל, ולאחר שנתיים במדיה הוא הוחתם בארהוס מהליגה השנייה בדנמרק. הוא עלה עמה לליגה הראשונה, ובמחצית הראשונה שלעונת 2012/13 הפך לשחקן מרכזי בה, עם 14 שערים ב-18 הופעות, כולל רביעיה אחת בתוך 16 דקות, שהשאירו אותו במקום השלישי בטבלת מלך השערים בסוף העונה, למרות שכבר בינואר הוא עבר לאלקמאר. בהולנד, לקח ל"בייקון" קצת זמן להשתלב, אך לקראת סוף העונה הוא קיבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו וסיים אותה עם שלושה שערים בחמישה משחקים, שהוכיחו שהוא מסוגל לספק את הסחורה גם ברמות האלו. העונהה הוא כבש 17 שערים והפך לבורג מרכזי בקבוצה.

הכשרון לא חמק מעיניה של ההתאחדות האמריקאית ויורגן קלינסמן, אך הם כמעט פספסו את ההזדמנות כאשר יוהאנסון זומן לנבחרת איסלנד ב-2012 במסגרת מוקדמות המונדיאל, אך פציעה מנעה ממנו לערוך את הבכורה במדיה ולסגור עבורו את האפשרות לייצג את ארה"ב. לאחר מכן הוא שוכנע לחכות לזימון של קלינסמן, ובקיץ 2013 הודיע באופן רשמי שהוא מתכוון לייצג את ארה"ב, וערך את הבכורה שלו בנצחון במשחק ידידות על בוסניה. מאז הוא הספיק לכבוש שני שערים בשמונה הופעות - רובן כמחליף - ולבסס את מעמדו כאחד השחקנים המבטיחים של ה-USMNT, בהתחשב ביכולת הרעה של ג'וזי אלטידור העונה, הוא עשוי לקבל את ההזדמנות באור הזרקורים במונדיאל הקרוב. בעוד מספר שבועות, יקוו האמריקאים "להתעורר ולהריח את הבייקון".

הסגל המלא:

שוערים: טים הווארד (אברטון), בראד גוזאן (אסטון וילה), ניק רימאנדו (ריאל סולט לייק)
הגנה: טים צ'אנדלר (נירנברג), דה-אנדרה ידלין (סיאטל סאונדרס), דמרקוס ביזלי (פואבלה), פביאן ג'ונסון (הופנהיים), מאט ביזלר (ספורטינג קנזס סיטי), עומאר גונזאלס (לוס אנג'לס גלקסי), ג'וף קמרון (סטוק סיטי), ג'ון ברוקס (הרטה ברלין)
קישור: מייקל בראדלי (טורונטו), קייל בקרמאן (ריאל סולט לייק), ג'רמיין ג'ונס (בשיקטאש), אלחנדרו בדוז'ה (נאנט), מיקס דיסקרוד (רוזנבורג), גרהאם זוסי (ספורטינג קנזס סיטי), בראד דייויס (יוסטון דינאמו), ג'וליאן גרין (באיירן מינכן)
התקפה: קלינט דמפזי (סיאטל סאונדרס), ג'וזי אלטידור (סנדרלנד), ארון יוהנסון (אלקמאר), כריס וונדולובסקי (סן חוזה ארתקווייקס)


לוח המשחקים:

גאנה - ארה"ב (ארינה דאס דונאס, נאטאל (ריו גראנדה דו נורטה), 17.6, 1:00 שעון ישראל)
ארה"ב - פורטוגל (ארינה אמאזוניה, מנאוס (אמאזונאס), 23.6, 1:00 שעון ישראל)
ארה"ב - גרמניה (ארינה פרנאמבוקו, רסיפה (פרנאמבוקו), 26.6, 19:00 שעון ישראל)

אנגליה





אנגליה בפורטרייט:

משחק בינלאומי ראשון: סקוטלנד 0-0 אנגליה (פטריק, סקוטלנד, 30 בנובמבר 1872).
הניצחון הכי גדול: אירלנד 13-0 אנגליה (בלפסט, אירלנד, 18 בפברואר 1882).
ההפסד הכי גדול: הונגריה 1-7 אנגליה (בודפשט,הונגריה,23 במאי 1954).
שיאן ההופעות: פיטר שילטון (125 הופעות).
מלך השערים: בובי צ'רלטון (49 שערים).
הופעות בגביע העולם: 13
הישג השיא בגביע העולם: זכייה ב-1966

אנגליה במונדיאלים קודמים: למרות שאנגליה המציאה את הכדורגל, עקב סכסוך עם פיפ"א היא לא השתתפה במונדיאלים הראשונים. ההופעה הראשונה שלה הייתה ב-1950 בברזיל, ממנה זכור ההפסד הסנסציוני 1-0 לארצות הברית ואי עלייה לשלב בית הגמר. ב-1954 אנגליה עברה לראשונה את שלב הבתים, אבל ברבע הגמר הפסידה 4-2 לאלופת העולם אורוגוואי. ב-1958, תחת צל אסון המטוס של מנצ'סטר יונייטד, אנגליה הודחה במשחק פלייאוף נגד בריה"מ- השיטה שקבעה מי עוברת את שלב הבתים. ב-1962 אנגליה עברה את הבתים והודחה ברבע הגמר ע"י ברזיל. ואז, הגיע מונדיאל 1966. אנגליה אירחה את אותו מונדיאל, בהדרכתו של אלף ראמזי, ואחרי נצחונות על ארגנטינה ופורטוגל פגשה בגמר את מערב גרמניה. ג'ף הרסט כבש שלושער, כולל השער המפורסם שלא עבר את הקו, אנגליה ניצחה 4-2 וזכתה בתואר הרציני היחיד בתולדותיה. ב-1970 אנגליה הובילה 2-0 על הגרמנים ברבע הגמר, אבל משחק איום של השוער פיטר בונטי מצ'לסי הביא למהפך ולהדחה. בשנות השבעים אנגליה לא עלתה למונדיאלים, וחזרה לטורניר ב-1982. בריאן רובסון הוביל אותה לניצחון על צרפת, אבל בשלב הבתים השני אנגליה הודחה. אחר כך הגיעו שתי אכזבות רצופות תחת הדרכתו של בובי רובסון-יד האלוהים של מראדונה ב-1986 ופנדלים מול גרמניה ב-1990. ב-1994 אנגליה לא העפילה, וב-1998 היא הודחה מול ארגנטינה בשמינית הגמר, אחרי הרחקת בקהאם ולמרות שער מרהיב של אואן. ב-2002 אנגליה של סוון גוראן אריקסון סיימה את דרכה מול ברזיל ברבע הגמר, אחרי הנקמה בארגנטינה בשלב הבתים. בגרמניה 2006 אנגליה איכזבה בגדול עם כדורגל משמים והדחה מול פורטוגל ברבע הגמר, איך לא, בפנדלים. בדרום אפריקה 2010 אנגליה של פאביו קאפלו הגיעה כרגיל עם ציפיות בשמיים אבל התרסקה עם תצוגת כדורגל עלובה, עברה בקושי את שלב הבתים עם 1-0 דחוק על סלובניה רק כדי להיות מובסת 4-1 ע"י גרמניה השנואה.

1966-הגביע הראשון והאחרון של אנגליה.

הישגים נוספים: 2 מדליות זהב בטורניר הכדורגל האולימפי.

סיכום המוקדמות:
בשנים האחרונות הנבחרת האנגלית ידועה לשמצה בגלל הכשלונות שלה, או ליתר דיוק - בגלל היעדר ההצלחה שלה. כשאנגליה הוגרלה בבית עם אוקראינה, פולין ומונטנגרו, הציפיות היו נמוכות ואנשים רבים חזו כישלון נוסף. הודג׳סון והשחקנים שלו לא התרגשו, ואנגליה סיימה את הבית בלתי מנוצחת ובמקום הראשון. ניצחונות בית נוחים על פולין ומונטנגרו, לצד שתי תוצאות תיקו עם אוקראינה, סידרו לאנגליה גישה נוחה לברזיל.

המנג'ר - רוי הודג'סון



רוי הודג'סון יוליך את אנגליה בפעם השנייה לטורניר גדול, אחרי שהחליף בתפקיד בתחילת שנת 2012 את פאביו קאפלו. למרות נסיון אימון בן למעלה מ-35 שנה, האנגלי בן ה-66 התקבל בספקנות גדולה כמחליפו של קאפלו המעוטר. פיטוריו של אלוף איטליה מס' פעמים וזוכה בליגת האלופות היו מתקבלים על הדעת לאחר כישלון במונדיאל 2010 וסכסוך בינו לבין ראשי ההתאחדות האנגלית, אך מחליפו היה מנג'ר לא מוכח, שלא זכה בתארים מלבד אליפויות בסקנדינביה, ונכשל בהזדמנות הדולה שקיבל כמנג'ר ליברפול בעונת 2010/11. אבל הודג'סון צלח את טבילת האש הראשונה שלו, אמנם לא בהצלחה גדולה - אבל אנגליה לא כשלה בצורה מוחלטת, כפי שרבים חזו. היא אמנם שוב הודחה בשלב רבע הגמר, שוב בפנדלים, אבל ההפסד לאיטליה התקבל בצורה די טבעית, והיה הרבה יותר מכובד מהתבוסה במונדיאל 2010 לגרמניה. את שלב הבתים ביורו וגם את המוקדמות אנגליה של הודג'סון עברה בצורה די חלקה - שוב, בלי כדורגל מדהים, אבל העבודה נעשתה וזה בעצם מה שחשוב.
יתכן מאוד שהודג'סון מרגיש די בנוח תחת הציפיות החדשות. אמנם בכל טורניר מחדש ישנם לא מעט אוהדים שרופים, שמעיזים לחלום ולשיר על כך שאולי הפעם שלושת האריות יניפו את הגביע, אבל בקרב הציבור המפוכח והתקשורת רף הציפיות מאנגליה ירד משמעותית. מדור הזהב הגדול של שנות ה-2000 נותרו רק שאריות, ולאחר אי-זימונו של אשלי קול, רק סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד יכולים להיזכר בימים היפים בהם לאנגליה היה סגל נהדר על הנייר. ההתפכחות הזו בקרב הציבור האנגלי מתאימה להודג'סון. איש אינו מצפה ממנו לכבוש את ברזיל בסערה, עם כדורגל נהדר. הוא אפילו לא פייבוריט לעבור את שלב הבתים, כשאיטליה ואורגוואי נתפסות כיריבות מאוד חזקות ולא רק כ"מכשול בדרך לגביע". ובמצב כזה, אנגליה אולי תצליח לעשות מעל למצופה. הודג'סון זימן סגל צעיר יחסית, וגם שחקנים יחסית אלמוניים כמו ריקי למבארט ואדם ללאנה יהיו על המטוס לברזיל. הציניקנים יגידו שהזימונים של סטרלינג, בארקלי ושואו היו מאוד מתבקשים, ובמילא לא היו לו הרבה ברירות... אבל האמת היא שהודג'סון בחר, שלא כהרגלו, לתת העדפה לצעירים על פני שחקנים מנוסים יותר. אולי זה רמז חיובי לבאות, וגם בטורניר עצמו הודג'סון ירשה לעצמו להסתכן קצת, לשחק כדורגל יותר מודרני במקום ה"בעט ורוץ" המסורתי, לנסות לנצח משחקים ולא רק להפסיד בכבוד. מצד שני, אולי עבור הודג'סון "הפסד בכבוד עם סגל צעיר" זו אלטרנטיבה לא רעה. אמנם לא מניפים גביע, אבל זה יכול לסדר לו עוד קמפיין עם ציפיות נמוכות...

שחקני מפתח


ויין רוני



גיל: 28
תפקיד: חלוץ
קבוצה: מנצ'סטר יונייטד

לשחקן הכדורגל המזוהה ביותר עם אנגליה בעשור האחרון יש היסטוריה עגומה למדי עם הגביע העולמי. ב-2006 הוא היה אמור להגיע לטורניר הראשון שלו כנער הפלא של הנבחרת, שנותן ברק וקסם לנבחרת של בקהאם, אואן, ג'רארד ולמפארד. אלא שחודשיים לפני הטורניר הוא נפצע במשחק של מנצ'סטר יונייטד, האומה כולה עקבה בדאגה אחר מצב כף רגלו, לבסוף הוא החמיץ את המשחקים הראשונים בגרמניה, חזר בהמשך אבל היה רחוק מאוד ממיטבו. את הטורניר הוא חתם עם כרטיס אדום מטופש במשחק ההדחה מול פורטוגל ברבע הגמר. עברו ארבע שנים, הגענו ל-2010, ורוני הוא כוכב בשיא הקריירה שמוביל את יונייטד בעידן פוסט-רונאלדו. ושוב, בתחילת אפריל הוא נפצע, הפעם הוא מחלים בזמן אבל שוב לא מתאושש, משחק רע ואנגליה מודחת בשמינית. בסה"כ יש לו אפס כיבושים בגביע העולמי, לעומת חמישה ביורו. לטורניר הזה רוני מגיע ממקום קצת אחר. הוא כבר לא נער פלא ולא כוכב. הוא מתקרב לגיל 30, רחוק מאוד משיאו, אחרי העונה הגרועה ביותר של יונייטד בשני העשורים האחרונים, וכשעדיין אין לו קבלות רציניות במדים הלאומיים. באנגליה אפילו גוברים והולכים הקולות שקוראים הודג'סון לא לכלול אותו בהרכב בברזיל. לא נראה שהודג'סון יענה להצעה, מקומו של רוני עדיין נראה מובטח, אבל הפעם אין שום ציפיות מיוחדות ממנו. מי יודע, אולי דווקא זה יעזור לו ולראשונה הוא יראה מיכולתו המוכרת על הבמה של המונדיאל.

סטיבן ג'רארד

גיל: 34
תפקיד: קשר
קבוצה: ליברפול

כשסטיבן ג'רארד ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה, במשחק ידידות נגד אוקראינה בשנת 2000, הוא כנראה לא חלם שכעבור 14 שנים הוא יסע למונדיאל כעוגן המרכזי בקישור של נבחרת אנגליה. הוא החמיץ את מונדיאל 2002 בגלל פציעה, החמיץ פנדל בדו-קרב הפנדלים נגד פורטוגל ב2006 וגם היה חלק מנבחרת מאכזבת במונדיאל 2010. למונדיאל השלישי שלו ג'רארד יגיע ברגשות מעורבים, אחרי שהיה קרוב יותר מכל לאליפות פרמיירליג ראשונה עם ליברפול, אך החלקה שלו במשחק נגד צ'לסי, שלושה מחזורים לסוף, סימנה את ההתרסקות של ליברפול. אך הכישלון בקו הסיום לא צריך לטשטש את העונה הנפלאה שחווה ג'רארד מבחינה אישית. המספרים הנהדרים (13 שערים ו-15 בישולים, הכי גבוהים שלו מאז 2008/9) לא מספרים את הסיפור המלא, אם כי ג'רארד שב והזכיר העונה שהיכולות שלו במצבים נייחים שוות הרבה שערים לקבוצתו. לאחר כמה עונות בינוניות כקשר התקפי וקשר 50-50, בהם הקישור של ליברפול נפגע בין היתר בגלל הירידה בדינאמיות האופיינית של ג'רארד, הוא הוסב בחודש ינואר לעמדת הקשר האחורי בליברפול. ברנדן רודג'רס קיווה שהעמדה האחורית תקל על ג'רארד מבחינת העומס, ותאפשר לו לנהל את המשחק של ליברפול מאחור, עם טווח מסירות נהדר וראיית משחק. ספק אם בחלומו הרטוב ביותר רודג'רס האמין שג'רארד יכנס בטבעיות כזו לתפקיד, ויוביל את הריצה הנהדרת של ליברפול בחלק השני של העונה. ההצלחה הגדולה לה זכה ג'רארד בעמדת מנהל המשחק האחורי עשויה להיות גם המפתח לפתרון בנבחרת אנגליה. לאורך העונות, הסברה הרווחת הייתה ששחקנים כמו סטיבן ג'רארד ופול סקולס נאלצו לשחק בעמדה אחורית או בכנף, על מנת לפנות לפרנק למפארד את עמדת הקשר ההתקפי. במונדיאל הקרוב זה כבר לא יהיה תירוץ עבור ג'רארד: העונה הוא הוכיח שעמדת הקשר האחורי היא העמדה הנכונה עבורו, בגילו וביכולתו הנוכחית. הוא יפתור הרבה בעיות לנבחרת אנגליה, אם הודג'סון ישכיל לתת לג'רארד לנהל את המשחק מעמדה עמוקה, ויציב שני שחקנים אנרגטיים לצידו. בגיל 34, ג'רארד כבר לא יכול לחרוש את המגרש לאורכו ולרוחבו כשם שהיה עושה לפני עשר שנים, אבל הוא כן מעניק לאנגליה לוקסוס שלא היה לה כבר זמן רב (גארת בארי, מישהו?): מנהל משחק עם טווח מסירות נהדר ויכולת לאיים על השער.

דניאל סטארידג'

גיל: 24
תפקיד: חלוץ
קבוצה: ליברפול

כשדניאל סטארידג' השלים את מעברו מצ'לסי לליברפול, בחודש ינואר 2013, כנראה שהוא היה בין הבודדים שחלמו על כך שיגיע למונדיאל בברזיל כחלוץ האנגלי הכי חם. דיבורים על אגו גדול, מוסר עבודה מפוקפק וגישה בעייתית ליוו את המעבר שלו, אבל בליברפול התגלתה האמת המעודדת (עבורו) או המדכאת (עבור אוהדי צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, בה גדל): סטארידג' בסה"כ היה צריך מישהו שיאמין בו. וברנדן רודג'רס האמין בסטארידג' מהרגע הראשון, נתן לו את המפתחות לעמדת החלוץ המרכזי, ומהרגע הזה סטארידג' לא הביט לאחור.
31 שערי ליגה ב-43 הופעות במדי ליברפול; שלושה שערים בשלושת משחקיו הראשונים במועדון (הראשון מאז ריי קנדי ב1974); שחקן הפרמיירליג השני בלבד שכבש 8 משחקים ברצף (רוד ואן ניסטרלוי עשה זאת פעמיים) - אלה הם רק חלק משיאו של סטארידג', שכבש בקצב יותר גבוה מלואיס סוארז ופרננדו טורס במדי ליברפול. סטארידג' הוכיח לכולם שהוא צריך לשחק בעמדת החלוץ המרכזי, ולא בעמדת הקיצוני שבה תופקד בצ'לסי. רודג'רס אף נאלץ לשנות את מערך ה4231 ל-442, כדי לאפשר לסטארידג' ולסוארז לשחק במרכז. על מנת להשיג הצלחה גם במדי הנבחרת, הודג'סון עשוי להידרש לגמישות דומה. לסטארידג' רק 10 הופעות בינלאומיות, והוא מתחרה על העמדה שלו עם ויין רוני, אחד השחקנים הגדולים בסגל של הנבחרת. האם הודג'סון יצליח להוציא את המקסימום משניהם? קשה להאמין, ונראה שמישהו משניהם יאלץ לעבור לעמדה פחות נוחה עבורו. במנצ'סטר יונייטד, רוני פינה את עמדת החלוץ המרכזי בעל כורחו לרובין ואן פרסי, שם גדול, אך האם הודג'סון יזיז את רוני עבור סטארידג'? מה שבטוח, הפתרון הקל במקרה הזה, הזזה של סטארידג' לכנף ימין (העמדה בה התקשה להותיר חותם במדי צ'לסי) - תהיה עוול משווע לחלוץ שלא הפסיק לכבוש מרגע שקיבל את הקרדיט כחלוץ מרכזי.

שימו לב ל...

אדם לאלנה
גיל: 26
תפקיד: קשר התקפי
קבוצה: סאות׳האמפטון (אנגליה)

הוא נכנס עמוק לתודעה רק השנה, אבל אוהדי הסיינטס יאמרו שאדם לאלנה, הקפטן של הקבוצה, הוא אחד השחקנים הטובים באנגליה כבר מספר שנים. ההשוואה למסי בשירים שהם מרעיפים עליו היא לא מקרית, הרי מדובר בשחקן אקדמיה שהתקדמותו משקפת את זו של המועדון. לאלנה הפך למוקד העניינים כשזומן לראשונה לנבחרת האנגלית. כעבור מעט מאוד זמן, התפרסמה לה פרשת קלאטנברג; שם נטען שהשופט השנוי במחלוקת אמר ללאלנה: ״השתנית מאז שהופעת במדי בנבחרת״. יכול להיות שהוא באמת השתנה. עד אותו רגע הוא היה בורג מרכזי בקבוצה חביבה למדי, אבל מאז הוא מטביע את חותמו עוד יותר, וניכר שהופעותיו השתפרו בהתאם לביטחון העצמי שצבר לנוכח פריצתו. מאמנו, פוטצ׳ינו, טוען שאין בכלל שאלה בנוגע להגעה למונדיאל. הוא מוסיף ואומר שאילו היה ברזילאי, הוא לבטח היה מייצג את הנבחרת הברזילאית.

הוא מגזים. אחרי הכל, מדובר בשחקן אלמוני יחסית שרשם 3 הופעות בנבחרת בלבד. יחד עם זאת, הקהל האנגלי כבר שם עליו עין. אנגליה שנים זקוקה לניצוץ שיאיר את האומה ויהפוך את הנבחרת המשעממת והלא מוצלחת לאחת שניתן לשאוב ממנה עידוד ונחת. לאלנה, לצד שחקנים כמו בארקלי וסטארידג׳, בהחלט יכול להיות כזה. מדובר בשחקן אנגלי לא טיפוסי, בעל שליטה מצוינת בכדור (בשתי רגליו) עם טכניקה שלא מביישת את גדולי השחקנים בליגה האנגלית. אינטליגנצית המשחק שלו מאפשרת לו לשחק במגוון תפקידים, לרבות בחלק ההתקפי של המגרש, והסטטיסטיקה שלו מרשימה למדי. המהפכה של סאות׳האמפטון, שבמרכזה עומד לאלנה, מעוררת תקווה ברחבי האומה, והאופטימים כבר חולמים על עידן טוב יותר. לפני שלוש שנים הוא היה בליג 1 (הליגה השלישית של אנגליה), כיום הוא מועמד להיות חלק מרכזי במדי הנבחרת בגביע העולם. מבחינתו השמיים הם הגבול.


הסגל המלא:
שוערים: ג'ו הארט (מנצ'סטר סיטי), בן פוסטר (ווסט ברומיץ'), פרייזר פורסטר (סלטיק-סקוטלנד).
הגנה: גלן ג'ונסון (ליברפול), לייטון ביינס (אברטון), גארי קייהיל (צ'לסי), פיל ג'אגיילקה (אברטון), כריס סמולינג (מנצ'סטר יונייטד), פיל ג'ונס (מנצ'סטר יונייטד), לוק שואו (סאות'המפטון).
קישור: סטיבן ג'רארד (ליברפול, קפטן הנבחרת), ג'ק ווילשייר (ארסנל), פרנק למפארד (צ'לסי), ג'ורדן הנדרסון (ליברפול), אלכס אוקסלייד-צ'מברליין (ארסנל), ג'יימס מילנר (מנצ'סטר סיטי), ראחים סטרלינג (ליברפול), אדם לאלנה (סאות'המפטון), רוס בארקלי (אברטון).
התקפה: דניאל סטארדיג' (ליברפול), ויין רוני (מנצ'סטר יונייטד), דני וולבק (מנצ'סטר יונייטד), ריקי לאמברט (סאות'המפטון).

לסיכום

לנבחרת אנגליה יש תדמית של נבחרת עם אוהדים הזויים ואופטימיים, שתמיד בטוחים שהנבחרת שלהם תזכה בגביע העולמי או באליפות אירופה ומתרסקים כל פעם מחדש. המציאות בשנים האחרונות קצת שונה מזה, כי לא כל הציבור האנגלי מורכב מכתבים של הדיילי מייל והסאן. ליורו 2012 אנגליה הגיעה נטולת ציפיות כמעט לחלוטין, וההגעה לרבע הגמר התקבלה בסה"כ כהישג חיובי של הודג'סון, ולקראת המונדיאל הנוכחי המורל הלאומי עוד יותר בשפל. אנגליה קיבלה הגרלה איומה עם שתי נבחרות טובות ממנה, איטליה ואורוגוואי. אנגליה מעולם לא ניצחה את איטליה בטורניר כלשהו, ולגבי אורוגוואי-אחרי עונה שלמה של צפייה בלואיס סוארז מתעלל בפרמיירליג, יש לאנגלים סיבה טובה לפחד. גם בלי להסתכל על היריבות, מצבה של אנגליה יכול היה להיות טוב יותר. "דור הזהב" של אמצע העשור הקודם, שכזכור לא הגיע לשום הישג משמעותי, חלף, ונשארו ממנו רק ג'רארד ולמפארד הישישים ורוני שמעולם לא תפקד בגביע העולמי. שאר הסגל מורכב משחקנים צעירים, בפרופיל תקשורתי נמוך יותר מאשר קודמיהם מהעשור הקודם. רובם מוכשרים, חלקם אפילו מאוד מוכשרים ונתנו עונות מצוינות בפרמיירליג, אבל התמונה הכללית היא אפורה למדי. במצב העניינים הנוכחי, כל תסריט שלא נגמר בהדחה בשלב הבתים הוא הישג פנטסטי עבור הודג'סון. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על נבחרת אנגליה, אבל מאז 1958 בכל מונדיאל שבו השתתפה היא עברה לפחות שלב אחד, הפעם הרקורד הזה נמצא בסכנה ממשית.



תודה ל- Mellow29 (דני) ול- golding (עדי) על תרומתם לסיקור.

קצת חדשות מהימים האחרונים:

- ואן חינקל קרוב מאוד, על פי דיווחים הוא קיבל הבטחות ממוריניו לגביי מקומו בקבוצה בעונה והשתכנע. יש גם ציטוט של הסוכן שמאשר את זה אבל המקור שלו הוא בטוויטר? (חשבון של אתר כדורגל הולנדי עם יותר מ100 אלף עוקבים) ולא ראיתי שום אתר אחר משתמש בו אז האמינות מוטלת בספק. עכשיו שהוא סיים עם אליפות אירופה ההעברה יכולה להיחתם כול רגע. סכום ההעברה צפוי ליהות 7-8 מיליון יורו.

- שם חדש/ישן עלה לעמדת הבלם: קורט זומה מסנט אטיין, בלם בן 18 שעשה את הבכורה שלו בגיל 16 ויש לו כבר יותר מ40 הופעות בקבוצה הבוגרת. בRMC מדווחים על הצעה קרבה של 12 מיליון יורו והוא בנתיים שולח מסר ואומר שהוא שמח עם התעניינות של צ'לסי ומויריונ?. בכול אופן עכשיו הוא נמצא בטורקיה באליפות העולם עד גיל 20 עם צרפת אז שום דבר לא צפוי להיסגר סופית עד לסיום ההתמודדות שלו בטורניר.

- גם חברו לנבחרת ג'ופרי קונדוגביה, קשר בן 20 מסביליה, מקושר אלינו בהקשר חיזוק הקשר האחורי. גם הוא מפלרטט. עוד שמות שקושרו לעמדה הוא פאולינו (יש דיווחים של ניסיון "לגנוב" אותו מתחת לאפם של טוטנהאם כמו שעשינו עם אוסקר בעונה שעברה - רק בשביל זה שווה לרכוש אותו ), לואיס גוזטבו, ויקטור ואניימה ונמניה מאטיץ' (שככול הנראה לא יגיע בשל מחירו).

- יש דיווחים שמוריניו מתכוון לעשות שימוש נרחב יותר במחלקת הנוער בעונה הבאה. השמות של לואיס בייקר (מבחינתי השחקן מספר 1 בקבוצות המילואים בעונה שעברה - שחקן מדהים), רובן לופטוס-צ'יק, ניית'ן אקי, מילאן לאלקוביץ', ג'מל בלקמן וכמובן נתניאל צ'לובה (שעליו נאמר שמוריניו "keep close eye" - וככול הנראה הוא הגיע למשחק הפלייאוף של הצ'אמפיונשיפ בשביל לצפות בו). על פי הנאמר הוא ביקש קלטות של השחקנים הטובים ביותר.

- קורטואה יישאר באתלטיקו מדריד לעוד עונה. ככול הנראה נקבל כמיליון יורו דמי ההשאלה.

מהדיווחים האלו ואופי הפעילות שלנו בחלון ההעברות (למעט ההתעניינות בקבאני) אפשר לראות את התוכניות של צ'לסי ומוריניו לבנות קבוצה חזקה לעתיד ולאו דווקא להווה. מבחינתי זה צעד מבורך, במיוחד הרעיון שנראה יותר צעירים מהנוער משתבלים בקבוצה הבוגרת. יש שם כשרונות מדהימים ואם הם יקבלו את ההזדמנות אני בטוח שהם לא יהיו פחות טובים מאף שחקן אחר שנוכל לרכוש באותו הגיל. לא כיף לראות כששחקן כמו פאביו בוריני, מישהו שלעולם לא היה צריך לשחרר אותו, מצליח בעונה הקודמת (11/12) באיטליה בזמן ששני החלוצים הבכירים שלנו בקושי מגרדים את ה10 שערים בפריימרליג או את ג'ק קורק נותן עונת בכורה מצויינת בפריימרליג בזמן שהקישור שלנו מתקשה.

סוף סוף היא חוזרת - ליגת הכדורסל הטובה בעולם - ליגת ה-NBA.
העונה יהיו לישראל 2 נציגים בליגה - גל מקל בדאלאס, ועומרי כספי ביוסטון. כבר בשבת לפנות בוקר הם יפגשו לדרבי טקסני חם.
למרות ש-ESPN הפסיק את שידורי הליגה, גם העונה נהנה משידורים רבים אחרי שערוץ הספורט רכש את זכויות שידור ה-NBA בישראל.
העונה תפתח מחר עם 3 משחקים, כששניים מהם גדולים במיוחד - האלופה מיאמי תארח את שיקגו, והלייקרס יארחו בדרבי את הקליפרס.
במשחק נוסף, אינדיאנה תארח את אורלנדו.
אחרי 30 שנה ישונה העונה פורמט גמר ה-NBA, ויעבור לשיטת 2-2-1-1-1 במקום 2-3-2.
העונה גם תהיה האחרונה של הקומישינר של הליגה ב-30 שנה האחרונות, דייויד סטרן, שב-1 לפברואר יפרוש ויפנה את מקומו לעוזרו, אדם סילבר.
העונה הסדירה תסתיים ב-16 לאפריל 2014, ושלושה ימים אח"כ יתחיל הפלייאוף.


כתבות מעניינות וסיקורי הקבוצות לקראת העונה:

תקשיבו להם, הם מבינים - מארק שטיין מ-ESPN וכריס שרידן מ-Sheridan Hoops מנתחים את העונה שבפתח.

קח אותו לאט את הזמן: לקראת עונת הבכורה של גל מקל ב-NBA.

לעוף כמו טיל: לקראת העונה של עומרי כספי ביוסטון רוקטס.

סקר הג'נרל מנג'רים ב-NBA: הכל לקראת העונה החדשה.

קווין דוראנט: "לא ישנתי מרוב שרציתי אליפות, לא הייתי אני".

גורטאט עבר לוושינגטון, אוקאפור לפיניקס.

בראיינט ייעדר מהדרבי: "סופרמן לא יכול לרוץ".


מיאמי היט: מי מהמר על תריפיט?

סן אנטוניו ספרס: הגורם האנושי.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר: חייל בודד.

ניו יורק ניקס: ברוכים הבאים לקן הקוקייה.

לוס אנג'לס לייקרס: טלנובלה בע"מ.

שיקגו בולס: הגלדיאטור חוזר לזירה.

לוס אנג'לס קליפרס: אז מה נשמע, דוק?

בוסטון סלטיקס: לקום מההריסות.

ברוקלין נטס: מה שלא הולך בכסף, הולך ביותר כסף.

ממפיס גריזליס: תכבו ותדליקו מחדש.

דנבר נאגטס: שואו ביזנס.

דאלאס מאבריקס: פתרון לא הכי מבריק.

יוסטון רוקטס: הספירה לאחור החלה.

ניו אורלינס פליקנס: משחק ילדים.

קליבלנד קאבלירס: רק שהכוכבים יסתדרו בשמיים.

גולדן סטייט: לחצות את הגשר.

סקרמנטו קינגס: זה ייגמר בוועדת חקירה ממלכתית.

פורטלנד טרייל בלייזרס: שוק האון.

פיניקס סאנס: רצים לשום מקום.

מינסוטה טימברוולבס: להסיר את הקללה.

יוטה ג’אז: כאבי גדילה.

שארלוט בובקאטס: רצים בצעדים קטנים.

אטלנטה הוקס: כאן מזיעים בכיף.

טורונטו ראפטורס: מסודרים.

פילדלפיה 76': בין בושה לחרפה.

אינדיאנה פייסרס: המרד הגדול.

מילווקי באקס: מסובבים את הרולטה מחדש.

דטרויט פיסטונס: ואף על פי כן נוע תנוע.

אורלנדו מג’יק: מחפשים את שיקוי הקסם.

וושינגטון וויזארדס: לשבור את הקיר.


שתהיה עונה מהנה ודיון פורה לכולנו

עונת ה-NFL בפתח, עונת הקולג' פוטבול (אהוד לא פחות ואפילו יותר לדעתי בארה"ב מה-NFL), כבר יצאה לה לדרך, בבייסבול העונה כבר בשיאה ויש ריח של פלייאוף באוויר, ואנשים מדברים לי פה על אתלטיקה קלה?!

זה המקום לאנשי הזן הנדיר, חובבי הספורט האמריקאי בישראל, לפרוק את כל המחשבות האצורות בתוכם על הסיכויים של היאנקיז (יימח שמם) לזכות באליפות, על ההתחדשות של המיאמי דולפינס ועל שאיפות האליפות הנצחיות של הפייטינג אייריש מנוטרדאם בקולג'ים. אני מקווה שהדברים שאני זורק פה לאוויר מדברים אל מישהו, מאחר וזו קהילה באמת איכותית אני בטוח שאני אמצא פה כמה אנשים לשיחה טובה...

ולכל מי שרוצה להבין ממה בדיוק האמריקאים המוזרים האלה מתלהבים עד כדי כך שאין להם פנאי לכדורגל, חוקים, הסברים, היסטוריה וכו', אתם מוזמנים לשאול פה כל שאלה שעולה לכם בראש, ואולי גם אתם בסוף תהפכו לאמריקקים אמיתיים.

אה, מישה, אתה יכול לדבר פה גם על הוקי

ברוכים הבאים לפורום המונדיאל,

בעוד כשבועיים יחל טורניר הכדורגל הגדול בחשיבותו בעולם, בו יצאו לדרכן הנבחרות המובילות בענף במטרה להניף את הגביע הכל כך נחשק. אנחנו באייסוקר עמלנו עבורכם כדי שהבמה תהיה מוכנה לאליפות בצורה המהנה ביותר גם על דפי הפורום. כולנו תקווה שתהנו מהתוצרת הסופית וכמובן מאחלים לעצמנו שיהיה טורניר מוצלח עם כדורגל ודיונים מהנים.

שלכם,
צוות אייסוקר.

שלום לכולם !

אני מזמין את כולכם להשתתף במשחק הימורים נחמד שהכנתי על המונדיאל - ברזיל 2014.

ההימורים כאן הם ארוכי טווח, לאורך כל הטורניר.

* בכל השאלות יש לבחור אפשרות אחת בכל שאלה. יש לקרוא היטב את השאלה.

* אני ממליץ לבדוק אם בחרתם תשובה בכל השאלות לפני שעושים שלח.

* ניתן להמר עד יום חמישי (12.6) ב-22:55.


מונדיאל - ברזיל 2014:

כנסו למשחק - הימורים על מונדיאל - ברזיל 2014.

כאן יהיה אפשר לראות את הבחירות של כולם בהימורים.


בהצלחה לכולם !


* בהמשך יעלו בדיון הזה נושאי הימורים על המשחקים עצמם, ואני מזמין את כולם להשתתף בהם

נבחרת קולומביה


משחק בינ"ל ראשון: קולומביה 1 - 3 מכסיקו (10 בפברואר 1938, בפנמה)
הניצחון הכי גדול: 0-5 (נגד ארגנטינה בבואנוס איירס ב-1993, נגד אורוגואי בבאראנקייה ב-2004 ונגד בוליביה בבאראנקייה ב-2013)
ההפסד הכי גדול: 9-0 (נגד בראזיל בלימה ב-1957)
הכי הרבה הופעות כשחקן: קרלוס אלברטו "אל פיבה" ואלדראמה (111)
מלך השערים: ארנולדו "גואחירו" איגואראן (25)
הופעות בגביע העולם: 4 (1998, 1994, 1990, 1962)
הישג שיא בגביע העולם: שמינית גמר (1990)


אחרי ציפייה והמתנה ארוכה, חוזרת קולומביה לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי וזה קורה בדיוק 16 שנים לאחר שהיתה שם בפעם האחרונה. קולומביה חוותה תקופה ארוכה ומאוד לא קלה לאחר שתור הזהב פרש, אותו תור זהב שהוליך אותה לשלושה מונדיאלים רצופים בשנות ה-90' בראשותם של ואלדראמה, רינקון, אלבארס ואספרייה. לאחר הכישלון לעבור את שלב הבתים ב-1998, קולומביה יצאה לדרך חדשה ולא מוצלח למרות זכייתה בקופה אמריקה ב-2001, דרך שהסתיימה בשלושה מפחי נפש כאשר הקפטרוס לא מצליחים להעפיל לשום מונדיאל במילניום החדש.
הישגיה של קולומביה בזירה העולמית רחוקים מלהרשים וכוללים בסה"כ 4 טורנירי מונדיאל (בראזיל יהיה הטורניר החמישי), כאשר רק באחד הצליחה להעפיל לשמינית הגמר (1990), אותו טורניר שאליו הגיעה על חשבון ישראל וממנו הודחה ע"י קאמרון במשחק המפורסם שבו איבד השוער היגיטה את הכדור במחצית המגרש לרוז'ה מילה. שמה של קולומביה נקשר במונדיאל גם בעקבות מקרה טראגי, לאחר שהנבחרת שהיתה אחת מהפייבוריטיות במונדיאל 1994, הודחה בסופו של דבר בבושת פנים בשלב הבתים ואחרי שהתברר שהשחקנים היו נתונים לאיומים מצד מהמרים וקרטלי סמים, הגיע גם ה-2 ביולי 1994, אותו תאריך ארור שבו נרצח בלם הנבחרת אנדרס אסקובאר, לאחר שהסתכסך עם אנשים שהקניטו אותו על השער העצמי שכבש מול ארה"ב.


המשחק שהותיר כתם שחור בהיסטוריה של המונדיאלים. אנדרס אסקובאר מול ארה"ב ב-1994

דווקא כשקולומביה החלה לשלוח יותר שחקנים לאירופה ולקבוצות אירופאיות בכירות, הנבחרת לא הצליחה לשחזר את הצלחתה משנות ה-90 ובמשך שלושה קמפיינים רצופים נכשלה להעפיל (פעמיים במחזור האחרון פיספסה את הפלייאוף) כאשר לא פחות משישה מאמנים התחלפו לאורך שלושת הקמפיינים. לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל ב-2010, בקולומביה פנו לאיש שהוליך אותם למונדיאל האחרון, הרנאן דאריו גומס, בבקשה שיבנה את הנבחרת על בסיס הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 ב-2005, נבחרת שכללה בין היתר את פאלקאו, גוארין, סוניגה וסאפאטה. למרות המון מתנגדים למינוי, בוליז'ו גומס מונה אבל התוצאות היו רחוקות מלהרשים, כולל כישלון בקופה אמריקה ב-2011. כחודשיים לפני פתיחת מוקדמות המונדיאל, התפטר גומס מהנבחרת. הסיבה: המאמן הקולומביאני נצפה בבאר בבוגוטה כאשר הוא מכה אשה עימה ניהל ויכוח. עד ראייה שחשף את המקרה בינתיים נהפך למפורסם ולאהוב הציבור הקולומביאני, שכן בזכותו הועזב גומס ועוזרו לאונל אלבארס מונה במקומו. עם 4 נקודות מ-9 אפשריות ונקודה אחת מתוך 6 בבית בבאראנקייה, ההתאחדות הקולומביאנית הבינה שגם המונדיאל בבראזיל בסכנה ובינואר 2012 בוצע המהלך ששם את קולומביה על דרך המלך, כאשר הארגנטינאי חוסה נסטור פקרמן מונה למאמן הזר הראשון של הנבחרת מאז 1981.


ברשת הוא כבר הפך לגיבור כל יכול. "סופקרמן"

פקרמן הפך למאמן המשתכר ביותר בדרום אמריקה עם שכר שמוערך בכ-1.5 מ' דולר לעונה, אבל אם תשאלו כל אוהד של הנבחרת, הוא שווה כל סנט. לאחר ניצחון בפרו והפסד באקואדור, קולומביה התחילה לדרוס ולא הסתכלה לאחור. 12 נקודות מ-4 המשחקים הבאים ויחס שערים של 1-14, הציבו את קולומביה במקום השני אחרי ארגנטינה, מקום אותו לא שמטה עד לסיום המוקדמות. היא אומנם הפסידה בונסואלה ובאורוגואי, אבל העפילה באופן רשמי לאחר תיקו ביתי מול צ'ילה 3-3 (היתה בפיגור 0-3 עד הדקה ה-68) וקבעה לעצמה שיא נקודות במוקדמות המונדיאל (30) לאחר ניצחון במחזור האחרון בפאראגואי, שגם הבטיח לה להיות אחת מראשי הבתים במונדיאל לפי דירוגה בפיפ"א באוקטובר (מקום רביעי).


האיש על הקווים
חוסה נסטור פקרמן



חוסה פקרמן בן ה-64 הוא ארגנטינאי ממוצא יהודי שנולד בויז'ה דומינגס שבארגנטינה. כשחקן הוא חווה קריירה קצרה מאוד, מ-1966 ועד 1978, כאשר הקבוצות שבהן שיחק היו ארחנטינוס ג'וניורס (8 עונות) ואינדפנדיינטה מדיין מקולומביה (4 עונות). לצערו הוא נאלץ לפרוש בגיל 28 עקב פציעה בברך ובתחילת שנות ה-80' פנה לאימון צעירים. הוא אימן את מחלקות הנוער של צ'קאריטה ג'וניורס, ארחנטינוס וקולו קולו מצ'ילה, אבל את שמו העולמי ביסס כאשר לקח את נבחרות הנוער השונות ב-1994. עם הנבחרת עד גיל 20 רשם הישג מדהים כאשר הוליך אותם 3 פעמים לזכייה במונדיאליטו מתוך 4 טורנירים (2001, 1997, 1995), בעוד שאת הנבחרת עד גיל 17 הוא לקח למקום שלישי ורביעי בשני טורנירים (1997, 1995). את התפקיד הגדול ביותר שלו עד כה קיבל ב-2004, אז מונה למאמן נבחרת ארגנטינה הבוגרת, אותה הוליך למונדיאל בגרמניה ב-2006 וכלל בסגל כישרון צעיר מברסלונה בשם ליונל מסי. הוא "זכה" לביקורת גדולה כאשר החליט להשאיר את מסי על הספסל במשחק רבע הגמר מול גרמניה, משחק שבו סיימה ארגנטינה את דרכה במונדיאל.
לאחר שפקרמן הודיע על התפטרותו מהנבחרת, עבור ב-2007 לאמן במכסיקו את טולוקה ואח"כ גם את טיגרה, אך נחל שם כישלון. לאחר כמה שנים שבהן לא אימן, קיבל כאמור את הפניה המיוחלת מהתאחדות הכדורגל הקולומביאנית וב-5 בינואר 2012 מונה רשמית למאמן הנבחרת. הוא החזיר את אמון האוהדים בקפטרוס והחזיר את הסלקסיון למונדיאל לאחר 16 שנים.


סגל השחקנים

שוערים: דויד אוספינה (ניס, צרפת), פאריד קאמילו מונדראגון (דפורטיבו קאלי), קאמילו וארגאס (אינדפנדיינטה סנטה פה)

הגנה: מריו אלברטו ז'פס (אטאלאנטה, איטליה), כריסטיאן סאפאטה (מילאן, איטליה), קרלוס ואלדס (סן לורנסו, ארגנטינה), אדר אלבארס באלאנטה (ריבר פלייט, ארגנטינה), חואן קאמילו סוניגה (נאפולי, איטליה), פאבלו ארמרו (ווסטהאם, אנגליה), סנטיאגו אריאס (פ.ס.וו איינדהובן, הולנד)

קישור: אבל אגילאר (טולוז, צרפת), קרלוס סאנצ'ס (אלצ'ה, ספרד), אלדו לאאו ראמירס (מונארכאס מורליה, מכסיקו), אלכסנדר מחייה (אתלטיקו נאסיונל), פרדי גוארין (אינטר, איטליה), חואן גיז'רמו קואדראדו (פיורנטינה, איטליה), חואן פרננדו קינטרו (פורטו, פורטוגל), חאמס רודריגס (מונאקו, צרפת), ויקטור איבארבו (קאליארי, איטליה)

התקפה: טאופילו גוטיארס (ריבר פלייט, ארגנטינה), קרלוס באקה (סבייה, ספרד), ג'קסון מרטינס (פורטו, פורטוגל), אדריאן ראמוס (הרטה ברלין, גרמניה)


שחקני מפתח


חאמס דויד רודריגס רוביו
קשר, בן 22
מונאקו (צרפת)

השחקן בעל "הבייבי פייס" סומן ככישרון עילאי כבר מגיל הנוער, כאשר באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 ואח"כ גם במונדיאליטו לגילאים אלו ב-2007, היה הנוכחות הבולטת של הקפטרוס, כאשר הפרשנים בארצו וברחבי העולם מיהרו להדביק לו את תווית "היורש של פיבה ואלדראמה", תווית שהודבקה לכמה שחקנים לפניו, שפשוט לא עמדו בגודל הציפיות וקרסו. אצל חאמס הסיפור היה שונה. ככל שהוא סומן יותר כפוטנציאל ענק, כך הוא רק הלך והשתפר. הוא גדל במחלקת הנוער של קבוצת אנביגאדו, קבוצה קולומביאנית קטנה שדאגה להוציא לעולם כמה שחקנים מוכשרים מאוד כפרדי גוארין, דורלאן פאבון, ג'יובאני מורנו וחואן פרננדו קינטרו. למרבה הפלא, חאמס מעולם לא שיחק בליגה הקולומביאנית הבכירה. הוא שיחק עם אנביגאדו בליגה השניה ועזר לה להעפיל לליגה הראשונה, אך נחטף ע"י באנפילד הארגנטינאית עוד לפני שהספיק להשלים עונה באנביגאדו. מהר מאוד תפס מקום של קבע בהרכב של באנפילד, כאשר הוא עוזר להם לזכות באליפות היסטורית ראשונה בתולדותיהם ב-2009 ושנה מאוחר יותר, נותן קמפיין מצויין בקופה ליברטאדורס עם 5 שערים ב-8 משחקים, קמפיין שנעצר בשמינית הגמר. כבר אז היה ברור שמעבר לאירופה הוא עניין של זמן יחד עם ההשוואות לכריסטיאנו רונאלדו והבחירה של פיפ"א בו לאחד מהתגליות הכישרוניות בעולם הכדורגל.

אחרי שאודינזה נדחתה ע"י באנפילד עם הצעה של 5 מיליון יורו, הגיעה החממה הכי טובה באירופה לגידול שחקנים דרום אמריקאים, פורטו והחתימה את הכישרון הקולומביאני הצעיר תמוררת סכום כמעט זהה אבל עם דיוידנדים נוספים בחוזה. גם כאן לא נכנס חאמס ישר לעניינים, אלא עשה זאת בהדרגה כאשר שיתוף הפעולה עם חבריו הקולומביאנים, גוארין ופאלקאו, הקלו על ההתאקלמות שלו. תחילה היה משחק כמחליף ולאט לאט תפס את מקומו של סבוז'ה רודריגס באגף שמאל של פורטו. המספרים שלו היו מרשימים משנה לשנה, גם כאשר הולק, פאלקאו וגוארין עזבו. הוא הפך לשחקן החשוב ביותר בפורטו יחד עם ג'קסון מרטינס, עוד חלוץ קולומביאני וז'ואאו מוטיניו. בפורטו הבינו שיש להם יהלום ביד והגדילו את סעיף השיחרור שלו ל-45 מיליון יורו, סעיף אותו ניצלה מונאקו בקיץ 2013 כדי להחתים אותו ולאחד אותו בקבוצה בחזרה עם פאלקאו. למרות שהפרוייקט של מונאקו רק בחיתולים והקבוצה לא זכתה באליפות, חאמס היה השחקן המצטיין של הקבוצה (למרות שתחילה לא קיבל כ"כ קרדיט מהמאמן ראניירי) וצפוי להמשיך בה בשנה הבאה בצ'מפיונס ליג.

גם במדים הלאומיים חאמס עשה דרך יפה למדי, תחילה בנבחרות עד גיל 17 (קולומביה סיימה פיינליסטית באליפות דרא"מ ב-2007) ובעיקר בנבחרת עד גיל 20, כאשר ב-2011 הוא מוביל את קולומביה לזכייה בטורניר הנוער היוקרתי בטולון ובאוגוסט של אותה שנה מביא את קולומביה למונדיאליטו הביתי עד לרבע הגמר. כל קולומביה כבר חיכתה לרגע שבו יסיים את התחייבותו לצעירה ויכל את הקריירה בבוגרת. הרגע הזה הגיע ומשחקו הראשון של חאמס היה המשחק הראשון של קולומביה במוקדמות לברזיל 2014, במגרש הגבוה והדליל בחמצן בלה-פאס, בירת בוליביה. למרות פיקפוקים ביכולתו של חאמס להצליח בבכורה במגרש כ"כ קשה, הוא ענה על כל הציפיות והפך מהר מאוד לאחד מהשחקנים הבולטים בקולומביה. היה מהגורמים המשמעותיים ביותר בעלייה של קולומביה למונדיאל לאחר 16 שנים ובקולומביה כבר מזמן רואים בו כאחד שיכול להשתוות לגדול מכולם ואפילו להיות גדול עוד יותר, תלוי מה יעשה במונדיאל.
הוא משחק בעיקר כקשר התקפי בצד שמאל, אבל בקלות יכול לעבור לאמצע וגם לשחק כפליימייקר. יש לו ראיית משחק יוצאת דופן (שמזכירה את זו שהיתה למתולתל הבלונדיני), דריבל נהדר ובעיטות מרחוק, עם דגש על כדורים חופשיים, כאלו הוא כבר כבש לא מעט בקריירה. חאמס רודריגס, אולי אפילו לפני פאלקאו ואחרים, הוא האיש שיכול לקחת את קולומביה למקמות שלא היתה בהם בעבר במונדיאל. הוא המנוע של הנבחרת, בדיוק כמו שואלדראמה היה בזמנו. אם רק ימשיך ביכולת שלו, השמיים הם הגבול ומה שיותר מפחיד, שהוא רק בן 22...



חואן גיז'רמו קואדראדו בז'ו
קשר, בן 26
פיורנטינה (איטליה)

עד העונה האחרונה, קואדראדו היה תחת הקטגוריה של שווה מעקב, או פטנציאל שעתיד לפרוץ, אבל העונה האחרונה בפיורנטינה שבה היה מהשחקנים המשמעותיים ביותר בקבוצה הפכו אותו לשחקן מפתח עבור קולומביה לקראת המונדיאל וכל זאת כאשר במהלך המוקדמות כלל לא נחשב לשחקן פותח בהרכב פרט למשחק או שניים, היה יותר על משבצת הסופר-סאב, השחקן שנכנס בחצי השני כדי לשנות מומנטום. לא הרבה יודעים, אבל קואדראדו החל את הקריירה כמגן ימני בקבוצת אינדפנדיינטה מדיין, שם שיחק עונה אחת בלבד לפני שאודינזה זיהתה את הפוטנציאל. למרות ההתלהבות, לא זכה קואדראדו ליותר מדי דקות באודינזה ולא הצליח להרשים לאורך זמן, מה גם שעדיין נוסה בקבוצה כמגן ימני. לפני שהקריירה מתרסקת והוא מחפש קבוצה אחרת, הושאל קואדראדו ללצ'ה והחל להפגין את כישוריו. הוא עבר לשחק יותר קדימה, באגף ימין של הקישור, תודות לעובדה שמדובר בדריבליסט בחסד עליון, כזה שעושה כאבי ראש גדולים לשומרים שלו. למרות היכולת הטובה, הוא לא הצליח לעזור ללצ'ה, שירדה ליגה בסוף העונה. באודינזה העדיפו להשאיל אותו פעם נוספת, הפעם לפיורנטינה, מאשר לנסות ולהשתמש בו ובדיעבד זו היתה טעות. קואדראדו רק הלך והתפתך בוילה לאחד השחקנים הטובים בסריה A כאשר בפיורנטינה הוא עובר לשחק לעיתים עוד יותר קדימה וכשמלאכת ההגנה פחות מדאיגה אותו, פיורנטינה קיבלה שחקן התקפה מצויין. סיים את העונה עם 5 שערים ו-6 אסיסטים ונתן את האות להנהלה לממש את אופציית הרכישה עליו מאודינזה. בעונה האחרונה הוא פשוט היה בלתי ניתן לעצירה. היה מעורב בהרבה גולים של הויולה, הוליך למקום הרביעי בסיום העונה, לגמר הגביע (ממנו נעדר והקבוצה הפסידה לנאפולי) ולשמינית גמר הליגה האירופאית, שם הודחה ע"י יובנטוס.

בקפטרוס הוא לא נחשב אף פעם לשחקן משמעותי, אלא לשחקן משלים שיכול לשנות משחקים מהספסל. ערך את הבכורה ב-2010 במשחק ידידות מול ונסואלה ואף זומן לקופה אמריקה ב-2011, אבל לא קיבלת כמעט צ'אנס. גם כשפקרמן מונה וקולומביה הרשימה, בד"כ קואדראדו לא היה חלק מזה, אבל לזכותו ייאמר שכמעט בכל פעם שנכנס, גרם לשינוי, בד"כ חיובי והוכיח שכשנותנים לו את הצ'אנס, יש לו את הכדורגל להוכיח. העונה האחרונה כאמור הקפיצה את המניות שלו לא רק אצל פקרמן, הנבחרת והאוהדים, אלא גם בקבוצות גדולות אחרות ביבשת כאשר ערב המונדיאל גם יובנטוס וגם ברסלונה כבר מתעניינות, בעוד שאצל האחרונה כבר יש את ה-OK של המאמן החדש לואיס אנריקה, לנסות ולהחתים את קואדראדו, כך שמונדיאל טוב בוודאי שיקל על הויולה למכור אותו למרבה במחיר.

הוא משחק כאמור בד"כ באגף ימין, אבל יכול גם להחליף באגפים במקרה הצורך. הוא מהיר מאוד, שליטה פנומנלית בכדור, דריבליסט נהדר והשנה הוסיף לרפרטואר גם ראיית משחק טובה ובעיטות מרחוק. אוהדי הנבחרת מלקקים את האצבעות רק על המחשבה של קואדראדו באגף ימין וחאמס רודריגס בשמאל, משחק אגפים שבוודאי יעשה לא מעט כאב ראש ליריבות. היתרון הגדול של קואדראדו כאשר היה נכנס בחצי השני ועם המהירות הרעננה שלו והדריבלים, היה מתיש את היריבים העייפים גם כך, אבל נראה שהפעם אין מנוס וקואדראדו מועמד לפתוח בהרכב של פקרמן.



טאופילו אנטוניו גוטיארס רונקאנסיו
חלוץ, בן 29
ריבר פלייט (ארגנטינה)

לא, לא התחרפנתי וגם לא נפלתי על הראש. שחקן המפתח האחרון של קולומביה הוא לא פאלקאו. עד לכתיבת שורות אלו, טרם ידוע אם פאלקאו כלל יוכל לשחק במונדיאל, אבל גם אם כן זה לא יהיה ב-100% כשירות ולכן גם ההשפעה שלו לא צפוייה להיות כשל שחקן מפתח. ובהיעדרו של פאלקאו פונים אל השותף שלו להתקפה, האיש שמסתתר מאחורי הקלעים, טאופילו גוטיארס. הרבה משייכים את ההצלחה של קולומביה במוקדמות לפאלקאו ו-9 השערים שלו, אבל לגוטיארס, הכובש השני במוקדמות אחרי פאלקאו עם 5 שערים, יש חלק לא מבוטל ואפילו משמעותי לא פחות מאשר לראדאמל. הוא יליד באראנקייה, והחל את דרכו בקבוצת באראנקייה פוטבול קלוב מהליגה השניה, אבל רק כאשר עבר לג'וניור, הוא התגלה בקולומביה וזה קרה לו בגיל מאוחר יחסית, כשהיה בן 23. במדי ג'וניור באראנקייה חורר טאו את כל מה שזז והפך לסקורר מאיים, כזה שדורג במקום השלישי בטבלת הכיבוש העולמית ב-2008 עם 30 שערים ב-44 משחקים. היציאה לאירופה נראתה כמתגשמת וטאו אכן עבר לשחק בטורקיה במדי טראבזונספור בינואר 2010.

לקח לו קצת זמן להיכנס לעסק, ורק בפתיחת עונת 2010-2011 הוא החל לממש את ההבטחה התלוייה בו, כאשר כבש שלושער מול בורסאספור בסופר קאפ הטורקי, אבל אז גם החל אופיו של טאו להופיע, אופי שיסבך אותו בעתיד בעוד כמה מקרים. בעוד שהוא ממשיך להבקיע, הוא גם הספיק להסתכסך עם המאמן והמנהל של טראבזונספור על חופשה שלא אושרה או כן אושרה ובפברואר 2011 עבר לראסינג קלוב מארגנטינה, גם חבר לבן ארצו, ג'יו מורנו. הוא הספיק בהתחלה להשתתף בקרב אגרופים באימון מול השוער של ראסינג, הורחק כמה פעמים, אבל מצד שני גם הראה כדורגל והוביל את ראסינג בטבלת הכיבושים, כשהקבוצה מסיימת במקום השני אחרי בוקה. בסופו של דבר, אחרי סיכסוכים עם כמה מחבריו לקבוצה, חלק באשמתו וחלק לא, טאו עזב גם את ראסינג ואחרי תקופה של חודשיים לא מוצלחות בלאנוס, חזר לג'וניור. הקדנציה השניה בג'וניור לא היתה טובה ולאחר חצי שנה הוא חתם בקרוס אסול המכסיקנית, שם חזר לעצמו ואף זכה עם הקבוצה בגביע, אבל הפסיד בגמר האליפות. לקראת סיום הטורניר הביע את נכונותו להצטרף לריבר פלייט שהתעניינה בו (והקבוצה שטאו אוהד מילדות), נכונות שעיצבנה מאוד את ראשי קרוס אסול שהחליטו למכור אותו.
טאו פתח דף חדש בארגנטינה אחרי הקדנציה הקודמת שהיתה טובה יותר על המגרש מאשר מחוצה לו ועד כה נראה שהוא מצא את המקום שלו. היה גורם משמעותי באליפות של ריבר לפני כשבועיים יחד עם בני ארצו, אלבארס-באלאנטה וקארבונרו.

בניגוד לקבוצותיו ולרזומה שלו, בנבחרת מעולם לא היו לטאופילו בעיות. לאורך כל הדרך ולעיתים כאשר לא התאמן עם קבוצותיו עקב הרחקות/השעיות/בעיות משמעת, פקרמן האמין בו ואף נתן לו את חולצת ההרכב הראשון, דבר שמאמנים קודמים לא עשו, וטאו החזיר לו בריבית דריבית. שיתוף הפעולה בינו לבין פאלקאו היה קרוב לשלמות (שניהם מאיזורים שכנים בקולומביה) והם כבשו והכינו שערים אחד לשני. היתרון של טאו זה שהוא רב גוני ויכול לתפקד גם כחלוץ מטרה, גם כחלוץ שני (תומך) ואפילו כקשר מאחורי החלוץ, שיורד אחורה לקבל כדור ומכין את המצבים לחלוצים המרכזיים. יש לו משחק ראש טוב מאוד ומיקום מצויין ברחבה. הוא לא ידהים את האוהדים עם דריבלים מרהיבים, אבל הוא פינישר יוצא מן הכלל ובהיעדרו של פאלקאו, יכול להיות הכוכב הגדול של קולומביה.


שווים מעקב


קרלוס ארתורו באקה אהומאדה
חלוץ, בן 27
סבייה (ספרד)

עד העונה האחרונה, מעמדו של באקה בנבחרת היה אחרי פאלקאו וג'קסון מרטינס, אבל מה שהוא עשה בסבייה נתן לו המון מניות אצל הצוות המקצועי, האוהדים ושאר הקבוצות בעולם. עד לפני כשנה היה מדובר בשחקן כמעט אלמוני לחובבי הכדורגל הנייטראלי, אבל החשיפה בספרד עשתה לו רק טוב ועדיין אני מכניס אותו לקטגוריית השווים מעקב. בדומה לטאו גוטיארס, גם באקה הוא תוצר של מחלקת הנוער של ג'וניור באראנקייה, לה היה שייך מ-2006 עד 2012, אם כי רק ב-2009, כאשר טאופילו התכונן לעזור את הקבוצה, רק אז באקה זכה להזדמנות האמיתית בקבוצה ופרע את השטרות בגדול. עד אז הוא נדד בעיקר ביריבה העירונית מהליגה השניה, באראנקייה פוטבול קלוב ואפילו כמה חודשים במינרבן מונסואלה, ולמרות שבכל מקום שבו שיחק היה טוב, עדיין היה צריך להמתין להזדמנות מג'וניור. כשההזדמנות הגיעה, באקה לא איכזב. במשך שנתיים הוא זכה עם ג'וניור בשני תארי אליפות והיה הכובש המצטיין בקולומביה במשך שני טורנירים וגם בטורניר הגביע הקולומביאני. מהר מאוד הוא הספיק "להשכיח" את טאופילו גוטיארס, שעד אז היה האליל לאוהדי ג'וניור. באקה הגיע לאותה דרגה כמו טאו וזה באמת קשה.

ההצעות מאירופה החלו להגיע, אך לא התממשו עד הסוף. דיברו על קייבו, דיברו על לוקמוטיב מוסקבה שמאוד רצתה אותו, אך לבסוף החתימה את פליפה קאיסדו האקואדורי ולא בטוח שהם לא מצטערים על כך. בינואר 2012 קלאב ברוז' עשה את עסקת חייו כשרכש את החלוץ ב-1.5 מיליון יורו בלבד!. באקהלא נספר בהתחלה,
קיבל דקות פה ושם, אבל לא משהו שאפשר להוכיח את עצמו. בניגוד להמון שחקנים אחרים ולמרות שישב המון על הספסל, באקה המשיך להתאמן ולעבוד קשה ובסוף זה השתלם לו. עונת 2012-2013 היתה נהדרת עבורו באופן אישי, כאשר היה השחקן המצטיין של ברוז', וסיים כמלך השערים של הקבוצה והליגה הבלגית עם 25 שערי ליגה ב-35 משחקים. סבייה, שנפרדה בתחילת הפגרה מכוכביה, נגרדו ונאבאס, עטה על המציאה ורכשה את באקה במחיר של 7 מיליון יורו. השילוב שלו עם קווין גאמיירו היה מצויין ובאקה הרשים לאורך כל העונה, כשהוא מוביל את סבייה למקום החמישי בליגה ולזכייה בליגה האירופאית על חשבון בנפיקה. באקה כבש העונה סה"כ 19 שערים בכל המסגרות בעונתו הראשונה בליגה בכירה והוכיח שיש לו מקום גם בקבוצות טובות יותר. נכון לעכשיו יש לו חוזה בסבייה, אבל גישושים מצד כמה מהקבוצות הבכירות ביבשת כבר נעשו ומונדיאל טוב שלו רק יזרז את המעבר שלו מסבייה ויעשיר את הקופה המרוקנת של הקבוצה הספרדית.

בנבחרת כאמור באקה לא קיבל יותר מדי הזדמנויות וגם כשקיבל, היו בעיקר במשחקי ידידות וגם כמחליף ולא כפותח. לקולומביה יש סוללת חלוצים מרשימה והתחרות של באקה איתם היא לא פשוטה, אבל דווקא כאשר פאלקאו נמצא בסימן שאלה, באקה יכול להכנס מצויין למשבצת שלו. הוא משחק בד"כ כ-"9", שחקן זריז מאוד, טכני, אבל גם יכול לשחק מעט הצידה באגפים כחלוץ שני. במידה ופאלקאו לא מגיע, שיתוף פעולה שלו ושל טאופילו יכול להיות מצויין עבור הנבחרת, שכן בין השניים יש הבנה עיוורת עוד מהימים בג'וניור. צפוי להיות השפן שפקרמן ישלוף מהספסל והאוהדים מחכים לראות אותו משחזר את הסטטיסטיקה שלו בקבוצות גם במדים הצהובים.


סגונדו ויקטור איבארבו גררו
קשר-חלוץ, בן 24
קאליארי (איטליה)

תכירו את פרדי רינקון החדש. הקשר-חלוץ בן ה-24 שהופך לאט-לאט לאחד הדברים החמים בליגה האיטלקית, עשוי להיות אחת ההפתעות הנעימות של המונדיאל.
הוא אומנם משחק באחת מהליגות הטובות בעולם וחובבי הכדורגל האיטלקי בוודאי כבר הספיקו לערוך עימו היכרות, אבל למרבית העולם הוא עדיין בגדר אלמוני. למעשה, הוא כלל לא נלקח בתוכניות של פקרמן למוקדמות המונדיאל והיה מזומן בעיקר לכמה משחקי ידידות או למחנות אימון, אבל לזכותו ייאמר שכשהיה מקבל את הצ'אנס להראות מה הוא שווה, היה לוקח אותו ובגדול.

ויקטור הוא תוצר של מחלקת הנוער של אתלטיקו נאסיונל, שם ערך את הבכורה שלו כשהיה בן 17-18 וכבר אז אפשר היה לראות את הפוטנציאל הטמון בו והדימיון לכוכב העבר האגדי ולאו דווקא בגלל מראהו החיצוני. בנאסיונל הוא בעיקר תופקד כקשר שמשחק באגפים ומשך את תשומת הלב בעיקר בגלל גודלו, מהירותו ושליטתו האבסולוטית בכדור. בנאסיונל שיחק במשך 3 עונות ואף זכה עם הקבוצה באליפות בשנת 2011, למרות שכבר ב-2009 העבירה אודינזה הצעה עבורו בסך 4 מיליון דולר, הצעה שלא יצאה לפועל.

לאחר שזכה עם נאסיונל באליפות ולמרות שלא היה שחקן משמעותי בה, עבר איבארבו לקאליארי האיטלקית. כמו כל שחקן דרום אמריקאי צעיר שמגיע לליגה בכירה באירופה, ההסתגלות לא היתה פשוטה למרות שניצוצות הוא הראה תמיד, אבל בקאליארי האמינו בו ונתנו לו מהתחלה את הביטחון ואת המקום בהרכב, שרק עזרו לו להתפתח משנה לשנה. עד כה כבש באיטליה 13 שערים בשלושת העונות וגם היה מעורב בלא מעט. הפליא בכוח הפיזי שלו ובמהירות שלו שאיפשרו לו להתגבר על שומריו, אבל בעיקר בדריבלים הנהדרים שלו, שיכולים בשקט להתחרות עם אלו של קואדראדו. כבר החלו דיבורים על מעבר אפשרי שלו לקבוצות בכירות יותר וזה ככל הנראה יקרה ללא קשר להשתתפותו במונדיאל, אבל כמובן שהופעה טובה רק תעזור לו בכך.

בנבחרת הצעירה של קולומביה הוא השתתף באליפות הסודאמריקנו עד גיל 20 ב-2009 ולא הרשים כמו שאר חבריו שאיכזבו, אבל שנה מאוחר יותר קיבל את זימון הבכורה ע"י המאמן הרנאן דאריו גומס למשחק ידידות מול דרום אפריקה. בסה"כ רשם 7 הופעות בלבד עד כה (כולן במשחקי ידידות) וכבש שער אחד מול בלגיה. צפוי להיות הסופר-סאב של פקרמן בברזיל ו"לרשת" את מקומו של קואדראדו בתפקיד זה, בין אם כקשר או בין אם כחלוץ תומך, כאשר נכנס רענן ומתחיל לגרום לשומריו כאבי ראש.


להשכיח את איטליה 90'

לקולומביה אין יותר מדי זיכרונות טובים במונדיאלים והיחיד שזכור לטובה הוא זה שנערך ב-1990, אז עברה הנבחרת בפעם הראשונה והיחידה עד כה את שלב הבתים, בצורה דרמטית מול מערב-גרמניה, בדרך להדחה בשמינית הגמר מול קמרון. בדומה לישראל ומונדיאל 1970, גם בקולומביה מדברים רבות על אותו מונדיאל של קולומביה, עם ההרכב המצויין שעבר את מחסום שלב הבתים, אבל כולם מצפים, מקווים ומחזיקים אצבעות שחניכיו של פקרמן, שסומנו כבר מ-2005 ככאלו שיובילו את קולומביה בעתיד, יצליחו להתעלות גם על המונדיאל ההוא ולהגיע לכל הפחות לרבע הגמר. לקולומביה יש חומר שחקנים מצויין, כאשר עם פאלקאו בכושר מלא היא היתה יכולה גם להיות שווה חצי גמר, למרות שגם בלעדיו היא מלאה בשחקנים אינדווידואלים נהדרים שמתלכדים יחד גם לקבוצה טובה. לקולומביה יש ביטחון מלא גם בפקרמן, המאמן הראשון מזה המון שנים שכמעט ולא זוכה לביקורת ויש מאחוריו מדינה שלמה שמאוחדת וסומכת עליו וגם ההגרלה אפשר לומר האירה פנים לקולומביה, שתתמודד בבית לא קל, אבל הרבה פחות מסובך מאחרים ובכל מקרה יכולה לראות עצמה כפייבוריטית לעלייה. את הבעיות שהיו בקולומביה עם מהמרים, איומים וקרטלי סמים במהלך מונדיאל 1994 לא נראה הפעם וטוב שכך, כי קולומביה צריכה שקט כדי לעבור את המחסום הפסיכולוגי של שלב הבתים. במידה ויגיעו לשמינית, מצפה להם הצטלבות עם בית D החזק, אבל קולומביה הוכיחה לא מעט פעמים בהיסטוריה שלה שהיא לא מפחדת מאף אחת.


UNIDOS POR UN PAIS - מאוחדים עבור מדינה אחת

הדיון הזה הוא לטובת כל מה שקשור בצורה כלשהי למונדיאל אך איננו קשור לכדורגל. לתשומת ליבכם, גם לבחורות, בחורים והצבע מהיציעים יש דיון נפרד וצבעוני משלהם. אבל חוץ מאלו, הבמה פה היא שלכם

600 עמודים פלוס (650 אלף צפיות!) היו הסיבה לפור. עברנו ומרחנו כל כך הרבה עמודים שאם תלכו לעמוד הראשון עוד תראו איצטדיונים בבנייה. אז הגיע הזמן לעשות סדר, לדעת מה קיים, מה שופץ ומה טומן חובו העתיד. יקרה? כנראה שבשביל זה נצטרך את דיון איצטדיונים 3.0, ואם הוא באמת יגיע בעוד 6-7-8 שנים, נדע שאנחנו גם מבוגרים כבר, אבל שיש התקדמות אמיתית. נוכל להשוות להודעה הראשונה אי שם בשנת 2008 בדיון הראשון ונראה איפה היינו ואיפה אנחנו בנמצאים. אז יאללה בואו נתחיל. נכון להיום, המינימום לליגת העל הוא 5,000 מקומות ישיבה. החל מעונת 2014/15, יעלה המינימום ל-6,000 מקומות ישיבה. איצטדיונים שעומדים בתקן של 5,000 מקומות ומעלה, עשויים להמשיך כחריגים, אולם, סביר מאוד להניח כי אם המינימום יעלה בעוד מספר שנים ללמעלה מ-7,000 מקומות, יצטרכו איצטדיונים אלה להוסיף יציע או אפילו מעבר, תלוי במינימום שייקבע.

איצטדיונים קיימים/עתידיים - ליגת העל, אלה שנבנו, לשמחתנו.
ואלה שלצערנו, עדיין איתנו (לפי תכולה)
את איצטדיון קריית אליעזר, לא נשים בדיון, מאחר ועוד 4 חודשים
הוא כבר לא יהיה איתנו, אז נכניס את סמי עופר, מגיע לו בכל זאת:

איצטדיון טדי, ירושלים.
בנייה ושיפוצים: 1991, 1999, 2011
תכולה: 34,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: יש דיבורים קצת רחוקים על הגדלת
התכולה בין 45 ל-50 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים, הפועל קטמון ירושלים



איצטדיון סמי עופר, חיפה
בנייה ושיפוצים: 2014
תכולה: 30,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: -
קבוצות: מכבי חיפה, הפועל חיפה
נכון לשורות אלה, מכבי והפועל חיפה עדיין משחקות באיצטדיון קרית אליעזר (14,000)
אולם מדובר בחודשים האחרונים בלבד, את העונה הבאה יפתחו הקבוצות בסמי עופר החדש


איצטדיון בלומפילד, תל אביב.
בנייה ושיפוצים: 1962, 2000, 2008, 2010, 2012
תכולה: 14,413
שיפוץ עתידי מתוכנן: הרמת היציעים מאחורי השערים
והגדלת התכולה לבין 18 - 19.5 אלף.
קבוצות: הפועל ת"א, מכבי ת"א ובני יהודה ת"א



איצטדיון היהלום, נתניה
בנייה ושיפוצים: 2012
תכולה: 13,600
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-25 אלף, בעתיד הרחוק
קבוצות: מכבי נתניה, הפועל רעננה (2013-14)



איצטדיון וסרמיל, באר שבע
בנייה ושיפוצים: 1960, 2001
תכולה: 13,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: בעונת 2016/17
צפוי להיחנך האיצטדיון החדש בעיר
שתכולתו 16 אלף מקומות ישיבה.
קבוצות: הפועל באר שבע



האיצטדיון החדש: איצטדיון ע"ש יעקב טרנר (16,000)


איצטדיון המושבה (ראש הזהב), פתח תקווה
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 11,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: הגדלה ל-20 אלף בעתיד הרחוק
קבוצות: הפועל פ"ת, מכבי פ"ת



איצטדיון דוחא (השלום), סכנין
בנייה ושיפוצים: 2006, 2009
תכולה: 8,500
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם השלמת
היציע האחרון, תכולת המגרש
צפויה לקפוץ בין 10 עד 15 אלף
מקומות ישיבה
קבוצות: איחוד בני סכנין


איצטדיון ה-י"א חללי מינכן, אשדוד
בנייה ושיפוצים: 1966
תכולה: 8,200
שיפוץ עתידי: אין, יש תוכניות
לאיצטדיון חדש בתחומי העיר
עם 14 אלף מקומות ישיבה
קבוצות: מועדון ספורט אשדוד


איצטדון עירוני, קריית שמונה
בנייה ושיפוצים: 1989, 2008
תכולה: 5,300
שיפוץ עתידי מתוכנן: אין
קבוצות: עירוני קרית שמונה



איצטדיון עירוני, עכו
בנייה ושיפוצים: 2011
תכולה: 5,000
שיפוץ עתידי מתוכנן: עם הוספת יציעים מאחורי השערים
תגדל התכולה ל-10 אלף, תלוי במינימום למגרש והצלחת
הקבוצה.
קבוצות: הפועל עכו



איצטדיון גרונדמן, רמת השרון

בנייה ושיפוצים: 1998, 2012
תכולה: 4,300
שיפוץ עתידי: אין
קבוצות: עירוני ניר רמת השרון

רואים פריזן ברייק? (מצטער אבל השם "נמלטים" מעזעזע אותי כל פעם מחדש), "24"?, "האנטומיה של גריי?", "אי-אר"? "לוסט?, עב"מ? הכל בקצב של אמריקה? א מצאתם מקום לדבר על זה? לא עוד!

בנפרד מדיון הטלוויזיה הותיק של אייסוקר נייסד היום דיון שיתייחס לסדרות שאנו רואים בקצב האמריקאי משמע דרך הערוץ הפרטי שלנו, כמובן שהדיון יכיל ספויילרים עד אין קץ אז רק בקשה קטנה לפני שאתה מתחילים לדבר על הפרק רק כתבו בתחילת ההודעה למה אתם מתייחסים למען אלה שלא רוצים לראות ולדעת.

הסדרות שאני עוקב אחריהן כרגע הן:עב"מ, מגרש ביתי, דה לופ, 24. התחלתי לראות את פריזן ברייק אבל הפסקתי ועכשיו אני עוקב אחרי יס סטארס.

תהנו.